Talmud Builders

    Niddah 6b

    Back to index

    English translation — Niddah 6b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1in exigent circumstances [ bishe’at hadeḥak ]. And we discussed it and asked: What is the meaning of: After he remembered? If we say that this means after he remembered that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer but in accordance with the opinion of the Rabbis, if so, how could Rabbi Yehuda HaNasi act in accordance with Rabbi Eliezer even in exigent circumstances, since the halakha has been decided against him?

    2Rather, is it not correct that the halakha had not been stated on this matter, neither in accordance with the opinion of this Sage, Rabbi Eliezer, nor in accordance with the opinion of that Sage, i.e., the Rabbis. And once Rabbi Yehuda HaNasi remembered that it was not a single authority who disagrees with Rabbi Eliezer, but it was several Sages who disagreed with him, and there is a principle that the halakha follows the opinion of the many over that of an individual, he nevertheless said: Rabbi Eliezer is worthy to rely upon in exigent circumstances.

    3The Gemara explains the proof from the baraita : Granted, if you say that it was a case of a menstruating woman who had touched teruma during the previous twenty-four hours, this is fine, as teruma still existed in the days of Rabbi Yehuda HaNasi. But if you say that it was a case of a woman who touched sacrificial food, was there still sacrificial food in days of Rabbi Yehuda HaNasi, after the destruction of the Temple? Clearly, the case involved teruma , and according to the Rabbis, whose opinion is accepted as halakha , this woman who had skipped three menstrual cycles nevertheless renders teruma impure retroactively. This ruling apparently contradicts the opinion of Rav Huna.

    4The Gemara answers: This can be answered in accordance with the testimony of Ulla, as Ulla said: Ḥaverim purify their wine and oil in the Galilee, i.e., they produce their wine and oil by the standards of purity used for sacrificial food, in the hope that the Temple will be rebuilt in their lifetime. Here, too, in the days of Rabbi Yehuda HaNasi there were those who kept the standards of purity observed for sacrificial food.

    5The Gemara suggests: Come and hear a baraita : There was an incident involving the maidservant of Rabban Gamliel, who was baking loaves of teruma bread. And in between each and every one she would wash her hand in water and examine herself. After the last one she examined herself and found that she was impure due to menstrual blood, and she came and asked Rabban Gamliel about the status of the loaves. And he said to her: They are all impure, due to her retroactive impurity for the previous twenty-four hours. She said to him: My teacher, didn’t I perform an examination in between each and every one? Rabban Gamliel said to her: If so, then this last one is impure and the rest are all pure, as your retroactive impurity is reduced until the time of the most recent examination.

    6The Gemara explains the difficulty: In any event, the baraita teaches that the case involved loaves of teruma bread. This apparently contradicts the opinion of Rav Huna, as Rabban Gamliel applied retroactive impurity in a case of teruma . The Gemara answers: What is meant by: Teruma ? It means teruma of the loaves of the thanks offering, i.e., the four loaves of the thanks offering that were separated from the total of forty and eaten by the priests. These are sacrificial foods, not teruma . The Gemara raises a difficulty with regard to this interpretation: What was she doing baking the teruma of the loaves of the thanks offering alone? All forty loaves of the thanks offering are baked together, and only afterward are four set aside as teruma to be eaten by priests.

    7The Gemara answers: This is referring to a case where dough for the teruma loaves was separated and designated for the priests during its kneading. And this halakha is in accordance with that which Rav Tovi bar Rav Ketina said: If one baked the loaves of the thanks offering as four loaves, rather than the requisite forty loaves, he has fulfilled his obligation. And we discussed it and asked: Isn’t one required to bring forty loaves with the thanks offering, ten loaves of each of the four different types? The Gemara answers: One must bake forty loaves in order to fulfill the mitzva in the optimal fashion, but he has nevertheless fulfilled his obligation with four loaves, one of each type.

    8The Gemara continues its answer by further elucidating the statement of Rav Tovi bar Rav Ketina. And we asked with regard to this opinion: But he is required to separate teruma from it, i.e., to designate one loaf from each type that is given to the priests. And if you would say that he separates a slice from each one of the four loaves and gives them to the priest, this cannot be the case, as the Merciful One states in the Torah: “And of it he shall present one out of each offering for a gift to the Lord; it shall be the priest’s” (Leviticus 7:14). The word “one” indicates that he may not take a slice, but rather he takes a complete loaf. The Gemara answers: Rather, we must say that he separated dough for the teruma loaves during its kneading. Here too, in the incident involving Rabban Gamliel’s maidservant, she separated the dough during its kneading.

    9The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita : There was another incident involving the maidservant of Rabban Gamliel who was sealing barrels of wine. And in between each and every one she would wash her hands in water and examine herself. And after the last one she examined herself and found that she was ritually impure, and she came and asked Rabban Gamliel about the wine. And he said to her: They are all impure. She said to him: My teacher, didn’t I perform an examination in between each and every one? Rabban Gamliel said to her: If so, this last one is impure and the rest are all pure.

    10The Gemara clarifies the difficulty with regard to Rav Huna’s opinion: Granted, if you say that one incident involved a case of sacrificial food and one incident involved a case of teruma , this is the reason that she returned and again asked Rabban Gamliel what to do. But if you say that both this incident and that incident involved sacrificial food, why did she need to return and ask him the same question a second time? The Gemara answers: Each incident that occurred was with sacrificial food and they happened with two different maidservants.

    11Some say another version of Rav Huna’s statement. Rav Huna says: During the twenty-four-hour period of retroactive impurity of a menstruating woman, she renders impure both sacrificial food and teruma . The Gemara asks: From where is this derived? The Gemara answers: It can be inferred from the fact that the mishna in Ḥagiga (20b) does not teach this matter among the other matters where higher levels of purity are required only for sacrificial foods but not for teruma . Rav Naḥman said to Rav Huna: But doesn’t the tanna explicitly teach in a baraita : The retroactive impurity of a menstruating woman applies only with regard to sacrificial food but not with regard to teruma ?

    12The Gemara answers: Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak received the following explanation from Rav Naḥman: The baraita means that this retroactive impurity applies to non-sacred food that was prepared according to the standards of purity of sacrificial food, but not to non-sacred food that was prepared according to the standards of purity of teruma . It does apply to teruma itself.

    13§ With regard to a non-sacred food prepared according to the standards of purity of teruma , we learned in a mishna elsewhere ( Ḥalla 3:2): In a case of dough where uncertainty developed as to whether it was ritually impure, if the uncertainty developed before it was kneaded, it may be prepared even in definite impurity, i.e., with impure vessels. If it developed after it was kneaded, it must be prepared in purity.

    14The baraita elaborates: Before it was kneaded it may be prepared even in definite impurity because it is non-sacred food, and the halakha is that it is permitted to cause impurity to non-sacred food in Eretz Yisrael. After it was kneaded it must be prepared in purity, since non-sacred food that is untithed with regard to the obligation to separate ḥalla , i.e., its ḥalla has not yet been separated, is considered like ḥalla , and it is prohibited to cause impurity to ḥalla .

    15It is taught in a baraita :

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בשעת הדחקשני בצורת היו ולא רצה להפסיד טהרות:

    אלא רבים פליגי עליהובטלין דברי היחיד והתחיל להתחרט ואמר כדי הוא כו':

    קדש בימי רבי מי הוהכמה שנים היה אחר החורבן בסוף התנאים:

    חבריא מדכן בגלילאחבירים שבגליל מטהרים יינם לנסכים ושמנן למנחו' שמא יבנה בהמ"ק בימיהם ולעול' קדש הוו. כך שמעתי בחומר בקדש וכך היא שנויה:

    כולן טמאותמשום מעת לעת שבנדה:

    היא טמאהמשום פקידה לפקידה:

    תרומת לחמי תודהארבע חלות מד' מינין שבתודה נותנין לכהן דכתיב (ויקרא ז׳:י״ד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה וגו':

    באפיה מאי בעיאהא מ' חלות בעי לה למיפא והדר אפרושי ד' לתרומה וארבעין לא מיקרו תרומה:

    ומשני דאפרשינהו בלישייהולעולם מאי תרומה תרומת לחמי תודה ודקאמר באפיה מאי בעיא כגון שהפריש לד' מהארבעים חלות בעיסתן ולאחר אפיית כולן שחט תודה עליהן:

    שאפאן ד' חלותעשר עשרונים של חמץ אפאן כולן בחלה אחת וג' עשרונות ושליש שבחלות מצה אפאן בחלה אחת וכן של רקיקין וכן של רבוכה:

    הא בעינן מ'במנחות ילפינן לה בפרק התודה (מנחות דף עו.) ואמאי יצא:

    ומשני למצוהאבל עיכובא ליכא:

    והא בעי אפרושי תרומהאחת מכל מין דהיינו א' מעשר וכיון דליכא עשר היאך יפריש:

    וכ"ת דמפריש פרוסה מכלחלה מעט לכהן:

    אחד אמר רחמנאוהקריב ממנו אחד מכל קרבן וגו' ודרשינן במנחות (דף עז:) שלא יטול פרוסה לתרומת כהן:

    דאפרשינהו בלישייהונטל אחד מעשר לתרומה ותשע הנותרים לבעלים מכל מין ומין אפה בחלה אחת:

    גפהסותמת בטיט בידיה ומדיחה ידיה מן הטיט:

    קבלה מיניה רב שמואללהך תיובתא מרב נחמן ואוקמא להא דקתני לקדש אבל לא לתרומה הכי קאמר בחולין שנעשו על טהרת קדש כו' אבל בתרומה ממש נהגא:

    נולד לה גרסי'נולד בעיסה ספק טומאה: גלגול בחולין זהו גמר מלאכה לחלה:

    תעשה בטומאהאם ירצה יטמאנה ביד דסוף סוף חלת ספק היא ולא תאכל:

    תעשה בטהרהבכלים טהורים ואל יטמאנה ביד ואע"פ דסוף סוף חלתה אסורה אסור לטמאה ביד הואיל ונגמרה מלאכתה לחלה אסור לגרום לה טומאה ודאית דכתיב ואני נתתי לך את משמרת תרומותי ודרשינן בבכורות (דף לד.) שתי תרומות במשמע טהורה ותלויה ואמר קרא שומרנה:

    נדה ו עמוד ב

    1בשעת הדחק. והוינן בה: מאי ״לאחר שנזכר״? אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כרבי אליעזר אלא כרבנן, בשעת הדחק היכי עביד כותיה?

    2אלא (לאו) דלא איתמר הלכתא, לא כמר ולא כמר, וכיון שנזכר דלאו יחיד פליג עליה, אלא רבים פליגי עליה, אמר: ״כדי הוא רבי אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק״.

    3אי אמרת בשלמא לתרומה, היינו דהואי תרומה בימי רבי, אלא אי אמרת לקדש קדש בימי רבי מי הואי?

    4כדעולא, דאמר עולא: חבריא מדכן בגלילא. הכא נמי בימי רבי.

    5ת"ש מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה אופה ככרות של תרומה, ובין כל אחת ואחת מדיחה ידה במים ובודקת, באחרונה בדקה ומצאה טמאה, ובאת ושאלה את רבן גמליאל, ואמר לה: כולן טמאות. אמרה לו: רבי, והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת! אמר לה: א"כ היא טמאה וכולן טהורות.

    6קתני מיהת: ככרות של תרומה. מאי תרומה? תרומת לחמי תודה. תרומת לחמי תודה באפיה מאי בעיא?

    7דאפרשינהו בלישייהו, וכי הא דאמר רב טובי בר רב קטינא: לחמי תודה שאפאן ד' חלות יצא, והוינן בה: והא בעינן ארבעים! למצוה.

    8והא בעינן אפרושי תרומה מינייהו! וכי תימא דמפריש פרוסה מכל חד וחד, ״אחד״ אמר רחמנא, שלא יטול פרוסה, ואמרינן דאפרשינהו בלישייהו, הכא נמי דאפרשינהו בלישייהו.

    9ת"ש שוב מעשה בשפחה של רבן גמליאל, שהיתה גפה חביות של יין, ובין כל אחת ואחת מדיחה ידיה במים ובודקת, ובאחרונה בדקה ומצאה טמאה, ובאת ושאלה לרבן גמליאל, ואמר לה: כולן טמאות. אמרה לו: והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת! אמר לה: אם כן, היא טמאה וכולן טהורות.

    10אי אמרת בשלמא חדא דקדש, וחדא דתרומה היא, היינו דהדרה ושיילה. אלא אי אמרת אידי ואידי דקדש, למה לה למהדר ולשייליה מעשה שהיה בשתי שפחות היה.

    11לישנא אחרינא אמרי לה, אמר רב הונא: מעת לעת שבנדה מטמאה בין לקדש ובין לתרומה. ממאי? מדלא קתני לה גבי מעלות. א"ל רב נחמן: והא תני תנא לקדש אבל לא לתרומה!

    12קבלה מיניה רב שמואל בר רב יצחק: בחולין שנעשו על טהרת קדש, ולא בחולין שנעשו על טהרת תרומה.

    13תנן התם: נולד לה ספק טומאה, עד שלא גלגלה תעשה בטומאה, משגלגלה תעשה בטהרה.

    14עד שלא גלגלה תעשה בטומאה, חולין נינהו, ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל; משגלגלה תעשה בטהרה, חולין הטבולין לחלה כחלה דמו, ואסור לגרום טומאה לחלה.

    15תנא:

    Tosafot

    בשעת הדחקפירש רש"י בשני בצורת ולא דק דבפירקין (לקמן נדה דף ט:) אמר דאפי' רבנן מודו בשני בצורת וי"ל דהאי בשעת הדחק היינו אדם שנגע במעת לעת שבנדה ועשה מעט טהרות לפני ראייתה ואחר הוראתו עסק בטהרות הרבה ולא דמי לשני בצורת כיון דמקודם לכן לא היתה שעת הדחק ואפיש בטהרות ע"י הוראת טעות ועוד י"ל שעת הדחק שהשואל הלך לו והיה טורח גדול לרדוף אחריו כדאמר בפרק אע"פ (כתובות דף ס:) רהט אבתריה תלתא מילי בחלא ולא אדרכיה:

    דאפרשינהו בלישייהואף על גב דאין הלחם קדוש אלא משקרמו פניו בתנור ונשחט עליו הזבח (מנחות עח:) מ"מ קרי להו תרומה לפי שיחדו אותה לקרות לה שם תרומה לאחר אפייה ושחיטת הזבח והיתה מופרשת בלישייהו ולא לאחר אפייה משום דבעודה עיסה יכול לעשותה עבות ונאות ונראה דקדושת (הפת) איכא עלייהו ואסור לשנותה בחלות אחרות כדמשמע סוף פרק קמא דנדרים (דף יב.) כחלת אהרן ובניו וכתרומתו מותרין ודייק הא כתרומת לחמי תודה אסור ומוקי דאפרשינהו בלישייהו ומדאסר הככר שהתפיס בלחמי תודה משמע דאיכא עליה קדושת הפת בעודה עיסה:

    בשפחתו של ר"גפירש רשב"ם דהיינו ר"ג הזקן דאמרינן בשילהי פ"ק דשבת (ד' טו.) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן לפני הבית ק' שנה ומיהו אין רגילות להזכיר סתם ר"ג אלא ר"ג הזקן ויכול להיות שזהו ר"ג דיבנה חבירו של רבי אליעזר ורבי יהושע:

    נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלהפירוש נולד לה ספק טומאה הנוהגת אף בחולין קודם גלגול יכול לגרום לה טומאה ודאית ואין לאסור משום משמרת תרומותי דקודם גלגול אכתי לא פתיכא ביה חלה כמו המפריש חלתו קמח דלא עשה ולא כלום והפסד כהן נמי ליכא כיון דנולד לה ספק טומאה כבר משגלגלה תעשה בטהרה פירוש אם לאחר גלגול נולד לה ספק טומאה דלא שייך בחולין אלא בחלה תעשה בטהרה אע"ג דחלתה תלויה וליכא הפסד כהן אסור לגרום לה טומאה משום משמרת תרומותי וה"ה דאפי' נולד לה ספק טומאה דשייכא אף לחולין דאסור לגרום טומאה אלא דמפרש בברייתא איזה ספק אמרו בספק חלה דאפילו בספק טומאה דלא שייכא בחולין חלתה תלויה ואשמועינן חולין הטבולין לחלה כחלה דמו אבל אין לפרש דרישא נמי שנולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה איירי נמי בספק חלה דהיינו בטומאה דלא שייכא בחולין ואע"ג דעדיין טהורה גמורה היא תעשה בטומאה ודאית דקודם גלגול אכתי לא איקרי טבולה לחלה ולא אסור משום משמרת תרומותי והפסד כהן נמי ליכא שיפריש עליה ממקום אחר דאין נראה דקרי ספק טומאה קודם גלגול כיון שטהורה גמורה היא ואם תאמר דאמר בעבודה זרה פ' רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נו. ושם) אין בוצרין עם ישראל העושה פירותיו בטומאה ויש פירוש שפירש רש"י בהם משום דאסור לגרום טומאה לתרומה משום משמרת תרומותי והשתא הלא אין קבע למעשר אלא עד שיקפה או עד שישלה והכא אמר עד שלא גלגלה תעשה בטומאה וי"ל דהתם אם הפריש אפילו קודם שיקפה או שישלה הוי תרומה כמו בהקדימו בשבלין אבל הכא אם הפריש חלה קודם גלגול הוי כמו הפריש חלתו קמח דאמר בהאיש מקדש (קדושין דף מו:) דלא עשה ולא כלום ולכך לא מיקריא טבולה לחלה (ועל פירוש הקונטרס קשה דבתוספתא דחלה מסיים בה הכי וכן פירות עד שלא נגמרה מלאכתן יעשו בטומאה משנגמרה מלאכתן יעשו בטהרה. גי') אי נמי יש לפרש דהתם נמי לא אסור משום משמרת תרומותי כפירש"י כיון דאכתי לא הוקבע לתרום אלא משום הפסד כהן אסר לה אבל הכא כבר נולד לה ספק וליכא הפסד כהן ועוד דאפילו לא נולד לה ספק שרי לטמאותה וליכא הפסד כהן דחבר הוא ויפריש עליה ממקום אחר אבל התם איירי בעם הארץ שלא יפריש ממקום אחר וא"ת דבפרק הניזקין (גיטין דף סא.) תנן משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה כו' אבל לא תבור ותטחון עמה משאלת אשת חבר לאשת ע"ה נפה וכברה ובוררת וטוחנת עמה אבל משתטיל למים לא תגע בהם ובעי בגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי בדמאי הקילו ומשתטיל למים דהוכשרו לא תגע בהם אף קודם לישה רבא אמר בעם הארץ דר"מ וטומאה וטהרה דרבנן ופריך והא מדקתני סיפא משתטיל למים מכלל דרישא מיירי בלא הכשר ומאי טומאה וטהרה איכא ומשני אידי ואידי בהוכשר ורישא בטומאת חולין וסיפא בטומאת חלה ומשתטיל למים היינו לישה וגלגול אלמא אוסר אביי ליגע כי הוכשר לברור ולטחון אף קודם גלגול ולישה אע"ג דאם הפריש קודם לישה וגלגול לא עשה ולא כלום (וי"ל) ולדידיה נמי צריך לתרץ דהתם אסור משום הפסד כהן ובשמעתין ליכא הפסד כהן כדפרישית ולרבא דשרי לגרום טומאה קודם גלגול אע"ג דאיכא הפסד כהן צריך לתרץ אההיא דפרק רבי ישמעאל (ע"ז דף נו.) כתירוץ ראשון דהתם אסור משום משמרת תרומותי אבל בעיסה קודם גלגול לא מיקריא טבלה לחלה כיון דאם הפריש חלת קמח לא עשה ולא כלום אי נמי כמו שתירץ ר"ת שם דהתם בגיטין ליכא כי אם חשדא בעלמא אבל ההיא דאין בוצרין מיירי בודאי עושה פירותיו בטומאה ושם יש להאריך:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בהא דתנן נולד לה ספק עד שלא תתגלגל תעשה בטומאה, ובהא דתנן

    אשה והיא טובלת יום ולשה לה העיסה וקוצה לה חלהקשיא ליה עליהו הא דתנן בגיטין פרק הניזקין (גיטין סא, א) אשת חבר בוררת וטוחנת עם אשת עם הארץ ומשתטיל לה מים לא תגע עמה ושם כתבתיה בארוכה בסייעת דשמיא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 6b

    Niddah 6b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 355 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בשעת הדחק שני בצורת היו ולא רצה להפסיד טהרות:

    אלא רבים פליגי עליה ובטלין דברי היחיד והתחיל להתחרט ואמר כדי הוא כו':

    קדש בימי רבי מי הוה כמה שנים היה אחר החורבן בסוף התנאים:

    חבריא מדכן בגלילא חבירים שבגליל מטהרים יינם לנסכים ושמנן למנחו' שמא יבנה בהמ"ק בימיהם ולעול' קדש הוו. כך שמעתי בחומר בקדש וכך היא שנויה:

    כולן טמאות משום מעת לעת שבנדה:

    היא טמאה משום פקידה לפקידה:

    תרומת לחמי תודה ארבע חלות מד' מינין שבתודה נותנין לכהן דכתיב (ויקרא ז׳:י״ד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה וגו':

    באפיה מאי בעיא הא מ' חלות בעי לה למיפא והדר אפרושי ד' לתרומה וארבעין לא מיקרו תרומה:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 6b · Sefaria

    Tosafot

    בשעת הדחק פירש רש"י בשני בצורת ולא דק דבפירקין (לקמן נדה דף ט:) אמר דאפי' רבנן מודו בשני בצורת וי"ל דהאי בשעת הדחק היינו אדם שנגע במעת לעת שבנדה ועשה מעט טהרות לפני ראייתה ואחר הוראתו עסק בטהרות הרבה ולא דמי לשני בצורת כיון דמקודם לכן לא היתה שעת הדחק ואפיש בטהרות ע"י הוראת טעות ועוד י"ל שעת הדחק שהשואל הלך לו והיה טורח גדול לרדוף אחריו כדאמר בפרק אע"פ (כתובות דף ס:) רהט אבתריה תלתא מילי בחלא ולא אדרכיה:

    דאפרשינהו בלישייהו אף על גב דאין הלחם קדוש אלא משקרמו פניו בתנור ונשחט עליו הזבח (מנחות עח:) מ"מ קרי להו תרומה לפי שיחדו אותה לקרות לה שם תרומה לאחר אפייה ושחיטת הזבח והיתה מופרשת בלישייהו ולא לאחר אפייה משום דבעודה עיסה יכול לעשותה עבות ונאות ונראה דקדושת (הפת) איכא עלייהו ואסור לשנותה בחלות אחרות כדמשמע סוף פרק קמא דנדרים (דף יב.) כחלת אהרן ובניו וכתרומתו מותרין ודייק הא כתרומת לחמי תודה אסור ומוקי דאפרשינהו בלישייהו ומדאסר הככר שהתפיס בלחמי תודה משמע דאיכא עליה קדושת הפת בעודה עיסה:

    בשפחתו של ר"ג פירש רשב"ם דהיינו ר"ג הזקן דאמרינן בשילהי פ"ק דשבת (ד' טו.) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן לפני הבית ק' שנה ומיהו אין רגילות להזכיר סתם ר"ג אלא ר"ג הזקן ויכול להיות שזהו ר"ג דיבנה חבירו של רבי אליעזר ורבי יהושע:

    נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה פירוש נולד לה ספק טומאה הנוהגת אף בחולין קודם גלגול יכול לגרום לה טומאה ודאית ואין לאסור משום משמרת תרומותי דקודם גלגול אכתי לא פתיכא ביה חלה כמו המפריש חלתו קמח דלא עשה ולא כלום והפסד כהן נמי ליכא כיון דנולד לה ספק טומאה כבר משגלגלה תעשה בטהרה פירוש אם לאחר גלגול נולד לה ספק טומאה דלא שייך בחולין אלא בחלה תעשה בטהרה אע"ג דחלתה תלויה וליכא הפסד כהן אסור לגרום לה טומאה משום משמרת תרומותי וה"ה דאפי' נולד לה ספק טומאה דשייכא אף לחולין דאסור לגרום טומאה אלא דמפרש בברייתא איזה ספק אמרו בספק חלה דאפילו בספק טומאה דלא שייכא בחולין חלתה תלויה ואשמועינן חולין הטבולין לחלה כחלה דמו אבל אין לפרש דרישא נמי שנולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה איירי נמי בספק חלה דהיינו בטומאה דלא שייכא בחולין ואע"ג דעדיין טהורה גמורה היא תעשה בטומאה ודאית דקודם גלגול אכתי לא איקרי טבולה לחלה ולא אסור משום משמרת תרומותי והפסד כהן נמי ליכא שיפריש עליה ממקום אחר דאין נראה דקרי ספק טומאה קודם גלגול כיון שטהורה גמורה היא ואם תאמר דאמר בעבודה זרה פ' רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נו. ושם) אין בוצרין עם ישראל העושה פירותיו בטומאה ויש פירוש שפירש רש"י בהם משום דאסור לגרום טומאה לתרומה משום משמרת תרומותי והשתא הלא אין קבע למעשר אלא עד שיקפה או עד שישלה והכא אמר עד שלא גלגלה תעשה בטומאה וי"ל דהתם אם הפריש אפילו קודם שיקפה או שישלה הוי תרומה כמו בהקדימו בשבלין אבל הכא אם הפריש חלה קודם גלגול הוי כמו הפריש חלתו קמח דאמר בהאיש מקדש (קדושין דף מו:) דלא עשה ולא כלום ולכך לא מיקריא טבולה לחלה (ועל פירוש הקונטרס קשה דבתוספתא דחלה מסיים בה הכי וכן פירות עד שלא נגמרה מלאכתן יעשו בטומאה משנגמרה מלאכתן יעשו בטהרה. גי') אי נמי יש לפרש דהתם נמי לא אסור משום משמרת תרומותי כפירש"י כיון דאכתי לא הוקבע לתרום אלא משום הפסד כהן אסר לה אבל הכא כבר נולד לה ספק וליכא הפסד כהן ועוד דאפילו לא נולד לה ספק שרי לטמאותה וליכא הפסד כהן דחבר הוא ויפריש עליה ממקום אחר אבל התם איירי בעם הארץ שלא יפריש ממקום אחר וא"ת דבפרק הניזקין (גיטין דף סא.) תנן משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה כו' אבל לא תבור ותטחון עמה משאלת אשת חבר לאשת ע"ה נפה וכברה ובוררת וטוחנת עמה אבל משתטיל למים לא תגע בהם ובעי בגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי בדמאי הקילו ומשתטיל למים דהוכשרו לא תגע בהם אף קודם לישה רבא אמר בעם הארץ דר"מ וטומאה וטהרה דרבנן ופריך והא מדקתני סיפא משתטיל למים מכלל דרישא מיירי בלא הכשר ומאי טומאה וטהרה איכא ומשני אידי ואידי בהוכשר ורישא בטומאת חולין וסיפא בטומאת חלה ומשתטיל למים היינו לישה וגלגול אלמא אוסר אביי ליגע כי הוכשר לברור ולטחון אף קודם גלגול ולישה אע"ג דאם הפריש קודם לישה וגלגול לא עשה ולא כלום (וי"ל) ולדידיה נמי צריך לתרץ דהתם אסור משום הפסד כהן ובשמעתין ליכא הפסד כהן כדפרישית ולרבא דשרי לגרום טומאה קודם גלגול אע"ג דאיכא הפסד כהן צריך לתרץ אההיא דפרק רבי ישמעאל (ע"ז דף נו.) כתירוץ ראשון דהתם אסור משום משמרת תרומותי אבל בעיסה קודם גלגול לא מיקריא טבלה לחלה כיון דאם הפריש חלת קמח לא עשה ולא כלום אי נמי כמו שתירץ ר"ת שם דהתם בגיטין ליכא כי אם חשדא בעלמא אבל ההיא דאין בוצרין מיירי בודאי עושה פירותיו בטומאה ושם יש להאריך:

    Tosafot on Niddah 6b · Sefaria

    Rashba

    בהא דתנן נולד לה ספק עד שלא תתגלגל תעשה בטומאה, ובהא דתנן

    אשה והיא טובלת יום ולשה לה העיסה וקוצה לה חלה קשיא ליה עליהו הא דתנן בגיטין פרק הניזקין (גיטין סא, א) אשת חבר בוררת וטוחנת עם אשת עם הארץ ומשתטיל לה מים לא תגע עמה ושם כתבתיה בארוכה בסייעת דשמיא.

    Rashba on Niddah 6b · Sefaria

    Ritva

    חבריא מדכן דגלילא פרש״י שהיו מטהרין יינם ושמנם לקדש ממש לפי שהיו מצפין [שמא יבנה] ב״ה בימיהם אבל ר״ח פיר׳ שהיו מרגילין עצמן לאכול חוליהן על טהרת הקדש כדי להרגיל עצמן בכך לכשיבנה ב״ה וזה עולה כפי הפירוש שני שכתבנו לעיל.

    והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת ואעפ״י שהיא לא פירשה לו כן כסבורה היא שהוא יודע כן מפני שהיא היתה תמיד רגילה בכך.

    והא בעינן ארבעים פירוש ואפילו מדאורייתא ונ״ל מדכתיב בהו מכל קרבן תרומה דהיינו תרומת מעשר שהיא א׳ מעשר ופרקינן למצוה פי׳ ואינו מעכב ולכך הוציאו הכתוב בלשון זה הסתום דאפרישינהו בלישייהו פי׳ דהא לא חשיב פרוס שהרי עושה ממנו ככר היינו דאצטריכא לשיולי פי׳ ומוקמי׳ דקמייתא בקדשים הוא והדרה נשלייה אתרומה.

    תנן התם נולד לה ספק בעיסה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה פי׳ בטומאה ממש בכלים שהם ודאי טמאים וכדמפרש טעמא ואזיל דקודם גלגול עדין לא נתחייבה בחלה וחולין גרידי נינהו ומותר לגרום טומאה אפילו לחולין שבא״י והא דלא חיישינן דלבתר הכי תתגלגל ויהיו טבולין י״ל שיעשנה פחות פחות מכשיעור ולא חיישינן למאי דמפקע ליה מחלה דהא סוף סוף כי מפריש לה חלה טמאה היא ואין מתקיים בו מצות נתינה כראוי דרחמנא אמר תתן לו ולא לאורו וא״נ אפי לה כשיעור נמי אין לחוש לה כיון דבעודם חולין גמורים נטמאת העיסה ודאי שוב אין לחוש לטמאה כשתתגלגל שאין אנו מוזהרים בטומאת תרומ׳ ממש אלא בתרומה טהורה או תלויה כדנפקא לן בבכורות מדכתיב את משמרת תרומתי א׳ תרומה טהורה וא׳ תרומה תלויה ואע״ג דמאי דכתיב לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך כתרומה טמאה היא וכדאי׳ בפ׳ במה מדליקין תרתי פרשי נינהו חדא נפקא מדכתיב משמרת וחדא מדכתיב לך ושבקיה לקרא והוא מפרש נפשיה ולא עוד דתרומה תלויה סוף סוף לטומאה אתיא שיניחנה במקום התורפה והיא נטמאת מאליה.

    משגלגלה תיעשה בטהרה פירוש לפי שכבר היא טבולה לחלה וא״א להפקיעה ממנה וס״ל דחולין הטבולין לחלה כחלה דמו וכמפרש ואזיל וי״מ דלאו דוקא משגלגלה אלא משעת הטלת מים שהוא הכשר לגלגול ואע״ג שאינה חייבת בחלה עד שתגלגל בחטים מ״מ כבר נכנסה בזיקת חלה שאם הפריש ממנה חלה חלתה חלה משא״כ קודם לכן שהמפריש חלתו קמח אינה חלה והצריכה לפרש זה הא דתנן בפרק הנזיקין אשת חבר טוחנת עם אשת ע״ה ובוררת ומרקדת עמה ומשתטול מים לא תגע עמה והיינו משום טומאת ע״ה ושלא תהא מסייעת לעוברי עבירה וכמפר׳ התם אלמא משעת הטלת מים אסור לגרום טומאה בחולין וי״מ דדוקא קתני משגלגלה ושאני התם שעשו גזירה שאם היא עושה עמה משתטיל מים שהיא תחלת עיסה אף היא גומרת עמה בגלגול ואע״ג דהכא כיון שהתחיל בטומאה קודם גלגול יגמור בטומאה הא ל״ק ואפי׳ למאי דפריש׳ שתעשה בטומאה בכשיעור דשאני הכא שנטמאת ודאי קוד׳ גלגול וכדאמר׳ תעשה בטומאה אבל התם ספק טומאה ע״ה הוה כחלק תלויה שאין לנו לגרום לה שום טומאה ואפי׳ טומאת ספק וחולין הטבולין לחלה כחלה דמו במקומה אפרשנה בס״ד.

    Ritva on Niddah 6b · Sefaria

    Meiri

    וחלין שנעשו על טהרת הקדש שדינם לענין זה כקדש כמו שביארנו לא סוף דבר בזמן שבית המקדש קיים אלא אף לאחר חרבן ואין אומרין הרי אין חלין נעשין על טהרת הקדש אלא מפני הרגל קדשים ואחר שאין קדש חלין על טהרת הקדש למה הרי אמרו חבריא מדכן בגלילא ר"ל שהיו אוכלין חליהן על טהרת הקדש שמתוך שהיו קרובים לחרבן שהיו מצפים בבנינו ומרגילין עצמן בכך והיו דנין אותן כקדש ובמסכת חגיגה פירשנו חבריא מדכן בגלילא שבזמן בית המקדש היה אלא שדרך כותיים היתה מפסקת בינם ובין ירושלם ולא היו יכולים לעבור והיה הענין אצלם כמו אין בית המקדש קיים:

    התבאר בתורת כהנים בדין לחמי תודה הבאים עם שלמי תודה שהם עשרים עשרונות עשרה מהם לעשר חלות של חמץ עשרון לחלה ועשרה מהן עושין שלשה מינין של מצה עשר חלות בכל מין ומין ר"ל חלות רקיקין רביכין ר"ל שעושין עשר חלות ולותת הסלת שלהן בשמינית לוג של שמן ואח"כ לש ואופה אותן ועשר רקיקין שאופה אותן ומשחן בשמינית לוג של שמן ועשר רביכין ר"ל חלות שחולטן ברותחין ואח"כ מטגנן ברביעית לוג שמן נמצא שיעורן עשרים עשרונות של סלת חצין לחמץ וחצין למצה ומנינן ארבעים חלות עשר של חמץ ושלשים של מצה ושיעור השמן חצי לוג לשלשים של מצה והכהן לוקח חלה אחת מכל מין ומין והם ארבעה חלות לארבעים אחד מעשרה ואע"פ שלא התבארו כל דברים אלו בתורה למדום בתורת כהנים מגזירות שוות והוא שאמרו שם והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לי"י תרומה זו איני יודע מה היא אלא נאמר כאן תרומה לי"י ונאמר בתרומה תרומת י"י מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה ועדיין איני יודע כמה הוא חלת חמץ אלא נאמר כאן לחם חמץ ונאמר בשתי הלחם לחם חמץ מה להלן עשרון לחלה אף כאן עשרון לחלה למדנו לחמץ שהיא עשרה עשרונות מנין למצה שהיא כן בין כל המינין שבה ת"ל על חלות לחם חמץ כנגד חמץ הבא מצה יכול עשרה עשרונות של מצה יהו מין אחד כשל חמץ ת"ל והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסלת מורבכת חלות בלולות בשמן הרי שלשה מינין והקריב אחד מכל קרבן אחד מכל מין ומין נותן ארבע לכהן הזורק את הדם והשאר נאכל לבעלים אפה מכל מין ומין בחלה אחת שנמצאו ארבע חלות בין כלן לא יצא שהרי צריך ליטול תרומה מהם בפרוסה וכתוב אחד אומר שלא יטול פרוס ומ"מ אם הפריש מהן תרומה בלישה ועשה את השאר ארבע חלות יצא שלא נאמר ארבעים אלא למצוה:

    Meiri on Niddah 6b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' אא"א אידי ואידי דקודש ל"ל למהדר כו' ויש לדקדק דלמא קמא הוה בקודש גופיה כדאמר בתרומת לחמי תודה ובתרא הוה בחולין שנעשו עט"ק דלא חמיר כקודש דליתיה בה' אחרונות ומ"ה הדרא ושיילה והיה נראה דללישנא קמא אין מע"ל נוהג נמי בחולין שנעשו עט"ק והך דמדכן בגלילא לא משום לאוכלן עט"ק אלא שיהיה קודש מצוי להם באם יבנה ב"ה אבל מדברי התוס' לעיל לא משמע כן וק"ל:

    פרש"י בד"ה כולן טמאות משום מע"ל שבנדה היא טמאה כו' עכ"ל לאו דוקא משום מע"ל דמצינו למימר שבדקה עצמה שחרית כתקנת חכמים והויא נמי מפקידה לפקידה אלא דבכ"מ נקט תלמודא מע"ל שבנדה אבל בהיא טמאה הוצרך לפרש מפקידה לפקידה דהיינו מפקידה קטנה דהא בדקה עצמה בין כל אחד ואחד:

    תוס' בד"ה דאפרשינהו בלישייהו כו' והיתה מפורשת בלישייהו ולא לאחר כו' עכ"ל משמע להו בהאי עובדא דר"ג דלא אפאן בד' חלות כדאיירי ההיא דרב טובי כו' וא"כ לא היה להם לפרוש בלישה כיון דלא קרא להם שם אז עד אחר האפיה ושחיטת הזבח אי לאו כדי לעשותם נאות וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 6b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה בשעת הדחק וכו' וי"ל דהאי בשעת הדחק היינו אדם שנגע במעת לעת שבנדה ועשה מעט טהרות לפני ראייתה וכו'. הא דפירשו התוספות שעשה מעט טהרות קודם הוראתו ולא פירשו שלא עשה שום טהרות כלל קודם הוראתו רק על פי הוראתו של רבי שהורה שהנוגע הוא טהור הלך הנוגע ועשה הרבה טהרות ועל זה אמר רבי כדאי הוא ר"א וכו' נראה דס"ל דאם לא עשה מקודם זה שום טהרות כלל לא היה רבי מורה להקל לכתחלה כיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר אע"ג דעדיין לא נזכר שרבים פליגי עליה לכך כתבו שאיירי שגם לפני הוראתו עשה מעט טהרות ומפני הפסד טהרות היה מורה להקל מפני שעדיין לא נזכר שרבים חולקים עליו אבל לאחר שנזכר שרבים חולקים עליו לא היה חושש להפסד מעט טהרות אם לא שעסק אחר כך בטהרות הרבה ע"פ הודאתו ולכך אמר כדאי הוא רבי אליעזר וכו' דאילו לרבנן אפילו בשביל הפסד טהרות הרבה לא היה לו לטהר דלא דמי לשנת בצורת כיון שלא נעשה ההפסד קודם ההודאה כ"א לאחר הודאתו:

    בא"ד ועי"ל שעת הדחק שהשואל הלך לו וכו' כצ"ל:

    ד"ה נולד לה ספק טומאה כו' פי' נולד לה ספק הנוהגת אף בחולין וכו'. המשך דברי התוס' כך הם שהם מפרשים דהספק שקודם גלגול איירי בספק הנוהג אף בחולין דהשתא אין לאסור לא משום משמרת תרומותי ולא משום הפסד כהן משום דכיון דנולד בה כבר ספק שנוהג אף בחולין היתה בלאו הכי החלה אסורה לכהן אבל אם קודם גלגול נולד בה ספק הנוהג בחלה ולא בחולין סבירא ליה לתנא דמתניתין אע"ג דלא היה אסור לעשותם בטומאה משום משמרת תרומותי מכל מקום היה אסור משום הפסד כהן דאי לא עשאה בטומאה לא היתה החלה אסורה לכהן כיון שעדיין חולין גמורין הן קודם גלגול והספק שנולד בה אינו נוהג בחולין והדר קאמר אבל א"ל מתניתין שלעולם אימא לך שהספק שנולד בה קודם גלגול איירי נמי שנוהג בחלה ולא בחולין ואפ"ה ס"ל למתני' דליכא משום הפסד כהן שמתני' איירי שמפריש עליה ממקום אחר דאין נראה דקרי ספק טומאה וכו' אלא ודאי מתני' איירי שקודם גלגול נולד בה ספק שנוהג גם בחולין אבל אם נולד בו ספק שאינו נוהג בחולין ס"ל לתנא דמתניתין שהיה אסור לעשותה בטומאה משום הפסד כהן דלא איירי כלל מתניתין במפריש עליה ממקום אחר:

    בא"ד ועל פירוש הקונטרס קשה דבתוספתא מסיים בה וכו' פירוש אמתניתין דהכא נולד בה ספק טומאה עד שלא גלגלה וכו' מסיים בה בתוספתא וכן פירות עד שלא נגמרה מלאכתן ובו' ובפירות אם הקדים תרומתן קודם גמר מלאכתן תרומתן תרומה דהיינו הקדימו בשבלין ואפ"ה קתני בתוספתא דעד שלא נגמרה מלאכתן יעשו בטומאה ואין כאן איסור משום משמרת תרומותי וזה סותר פרש"י:

    בא"ד ונראה דהתם נמי לא אסור משום משמרת תרומותי כפרש"י ר"ל אלא דלא כפרש"י:

    בא"ד בסופו ולרבא דשרי לגרום טומאה וכו' צריך לתרץ וכו' כתירוץ הראשון וכו'. ויש להקשות לפי זה א"כ תקשה לרבא דתוספתא דלעיל שהקשה מינה לפרש"י דמסיים בה וכן פירות עד שלא נגמרה מלאכתן וכו' אלמא דאף בפירות לא שייך איסור משמרת תרומותי קודם שנגמרה מלאכתן ונראה לתרץ דרבא ס"ל דבעד שלא גלגלה או נגמרה מלאכתה לתרומה ותרתי בעי דשיהא בה הפסד כהן וגם שיהא ראוי קצת לחול עליו שם תרומה כגון ביין ובפירות עד שלא נגמרה מלאכתן ואז אסור לגרום לה טומאה בידים ולכך בההוא דאין בוצרין דאיכא תרתי דהא ראוי לחול עליו שם תרומה שהרי אם הפריש אפילו קודם שיקפה או שישלה הוי תרומה ושייך ביה קצת איסור דמשמרת תרומותי וגם איכא הפסד כהן משום דהא לא נולד בה שום ספק מקודם לכך אסור לגרום לה טומאה בידים אבל בההיא דתוספתא אע"ג דראוי לחול על הפירות שם תרומה כיון דאין כאן הפסד כהן שהרי נולד בהם ספק טומאה כבר מקודם וכן בההיא דהניזקין דשרי רבא לגרום טומאה קודם גלגול אע"ג דאיכא הפסד כהן כיון דאין ראוי לחול עליו שם חלה שהרי אם הפריש חלה קמח לא עשה ולא כלום ולכך מותר לגרום טומאה בידים:

    Maharam on Niddah 6b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' קודש בימי רבי מי הואי עי' משנה למלך בהל' אבל פ"ג הלכה א' בסופו:

    שם מטמאה בין לקודש ובין לתרומה עי' זבחים צט ע"ב תד"ה מדבר:

    Gilyon HaShas on Niddah 6b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 6, Amud Bet, about 355 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “בשעת הדחק. והוינן בה: מאי ״לאחר שנזכר״?…”

      Named: רבי אליעזר.

    2. Segment 228 words

      Opens “אלא (לאו) דלא איתמר הלכתא, לא כמר…”

      Named: רבי אליעזר.

    3. Segment 318 words

      Opens “אי אמרת בשלמא לתרומה, היינו דהואי תרומה…”

      Named: רבי מי.

    4. Segment 410 words

      Opens “כדעולא, דאמר עולא: חבריא מדכן בגלילא. הכא…”

      Named: עולא.

    5. Segment 550 words

      Opens “ת"ש מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה…”

      Named: רבן גמליאל.

    6. Segment 616 words

      Opens “קתני מיהת: ככרות של תרומה. מאי תרומה?…”

    7. Segment 722 words

      Opens “דאפרשינהו בלישייהו, וכי הא דאמר רב טובי…”

      Named: רב טובי בר רב.

    8. Segment 825 words

      Opens “והא בעינן אפרושי תרומה מינייהו! וכי תימא…”

    9. Segment 950 words

      Opens “ת"ש שוב מעשה בשפחה של רבן גמליאל,…”

      Named: רבן גמליאל.

    10. Segment 1026 words

      Opens “אי אמרת בשלמא חדא דקדש, וחדא דתרומה…”

    11. Segment 1131 words

      Opens “לישנא אחרינא אמרי לה, אמר רב הונא:…”

      Named: רב הונא, רב נחמן.

    12. Segment 1218 words

      Opens “קבלה מיניה רב שמואל בר רב יצחק:…”

      Named: רב שמואל בר רב, שמואל.

    13. Segment 1314 words

      Opens “תנן התם: נולד לה ספק טומאה, עד…”

    14. Segment 1425 words

      Opens “עד שלא גלגלה תעשה בטומאה, חולין נינהו,…”

    15. Segment 151 words

      Opens “תנא:…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 6b · Segment 12 — “קבלה מיניה רב שמואל בר רב יצחק: בחולין שנעשו…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Niddah 6b · Segment 4 — “כדעולא, דאמר עולא: חבריא מדכן בגלילא. הכא נמי בימי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 6b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026