Talmud Builders

    Niddah 23b

    Back to index

    English translation — Niddah 23b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1We, too, learn in a mishna ( Bekhorot 46a) that the fetus of a woman that has the form of an animal cannot survive: In the case of a woman who had previously discharged a fetus with the appearance similar to that of a domesticated animal, an undomesticated animal, or bird before giving birth to any children, and subsequently she gives birth to a son, the son is considered a firstborn with regard to the halakhot of inheritance, but he does not require redemption, as the fetus is considered a full-fledged offspring in that regard. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The son is not exempted from the requirement of redemption from a priest unless it follows the birth of a fetus that takes the form of a person; otherwise, it is not considered the offspring that “opens the womb” (Exodus 13:2), and the son requires redemption as a firstborn.

    2And in the case of a woman who discharges a fetus in the form of a sandal fish, or from whom an afterbirth or a gestational sac in which tissue developed emerged, or who delivered a fetus that emerged in pieces, the son that follows them is considered a firstborn with regard to inheritance but is not a firstborn with regard to redemption from a priest. The Gemara explains the proof: And if it enters your mind that a fetus that has the form of an animal can survive, is the son that follows it a firstborn with regard to inheritance?

    3Rava said, in rejection of this proof: Actually, it is possible that a fetus shaped like an animal can survive; but it is different there, with regard to inheritance. The son that follows such a fetus has the status of a firstborn, as the verse states with regard to the inheritance of a firstborn: “By giving him a double portion of all that he has; for he is the first fruits of his strength [ ono ]; the right of the firstborn is his” (Deuteronomy 21:17). It is derived from the verse that the status of a firstborn applies only to a son over whose death a father would mourn. The word ono is interpreted homiletically based on its similarity to the word onen , acute mourner. This offspring that has the form of an animal is therefore excluded, as its father would not mourn over its death.

    4§ Rav Adda bar Ahava asked Abaye: According to Rabbi Meir, who said that an item that is similar to an animal in the womb of a woman is considered a full-fledged offspring, what is the halakha with regard to a human fetus in the womb of an animal? The Gemara explains: What is the practical difference of this inquiry? The difference is with regard to permitting the fetus in consumption. A full-fledged fetus found inside its slaughtered mother is permitted to be eaten, despite the fact that it was not slaughtered itself.

    5The Gemara suggests: But one can resolve the dilemma from that statement of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan said: In the case of one who slaughters an animal and finds in it an item that has the form of a pigeon, the pigeon is prohibited for consumption. Evidently, the ritual slaughter of a pregnant animal renders its fetus permitted to be eaten only if the fetus is of the same species as the mother. Accordingly, if the fetus has the form of a human, it is prohibited for consumption.

    6The Gemara rejects this suggestion: How can these cases be compared? There, with regard to a pigeon fetus, there are no split hooves, and there is not even a hoof at all. Since a pigeon is completely different from the slaughtered animal, the fetus is forbidden. By contrast, here, in the case of a human fetus, although there are no split hooves, there is at least a hoof, i.e., solid feet. Therefore, it is possible that the human fetus is permitted for consumption, and the dilemma remains unresolved.

    7§ The mishna teaches: And the Rabbis say: Any discharged entity that is not of human form does not render the woman impure. Rav Yirmeya bar Abba says that Rav says: All concede that if a woman discharged an entity whose body is that of a goat and whose face is that of a human, it is considered a human offspring, i.e., even the Rabbis rule that the woman is impure in this case. Likewise, if its body is that of a human and its face is that of a goat, Rabbi Meir concedes that it is nothing, and the woman is pure.

    8They disagree only in a case where its face is that of a human, but it was created with one human eye and one eye like that of an animal. As Rabbi Meir says that if the offspring has part of the form of a human face, even if one eye is not like that of a human, it is considered a human offspring, and the woman is impure. And the Rabbis say that it must have the entire form of a human face to be considered a human offspring, and otherwise the woman is not impure.

    9One of the Sages said to Rav Yirmeya bar Abba: But isn’t the opposite taught in a baraita : Rabbi Meir says that a woman who discharged is impure if the fetus has any part of the form of a human face, and the Rabbis say that the woman is impure only if the fetus has a recognizable part of the form of a human face, e.g., half of a human face? According to this baraita , Rabbi Meir does not even require that a significant part of it must look human. In his opinion, even if it has only one human eye or one human cheek and the rest of the face is like that of an animal, the woman is impure. Rav Yirmeya bar Abba said to the Sages: If this baraita is taught, it is taught, and I cannot take issue with it. I have my tradition from Rav, and you should rule in accordance with the baraita that you received.

    10Rabbi Yirmeya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: A woman who discharges an entity is impure only if the entire face of the fetus has a human form. This includes its forehead, and the eyebrows, and the eyes, and the cheeks, and its chin. The woman is not impure unless these facial features all as one have the human form. Rava says that Ḥasa says: It is sufficient for the fetus to have the appearance of a human on one side of its face; its forehead, and one eyebrow, and one eye, and one cheek, and its chin are enough. The woman is not impure unless these facial features all as one have the human form.

    11And Rabbi Yoḥanan and Ḥasa do not disagree about whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir or that of the Rabbis, as they both accept the opinion of the Rabbis. The difference between them is that this amora , Rabbi Yoḥanan, holds like the one who says that the Rabbis require the entire form of the face to be human, and that amora , Ḥasa, holds like the one who says that the Rabbis require only a recognizable part of the form of a human face.

    12Ḥasa evidently interprets the version of the Rabbis’ statement that only part of a human face is required as referring to half of a human face. The Gemara raises an objection to this interpretation from a baraita : The miscarriage of a fetus with the form of a human face, which the Rabbis said renders the woman impure, includes even one of the facial features, apart from the ear. Apparently, that is to say that even if the fetus has only one facial feature of a human, this is also sufficient to render the woman impure.

    13Abaye says: When that baraita is taught, it is taught with regard to the halakha of rendering all of the facial features indispensable for the fetus to be defined as human, except for the ear. And this ruling is in accordance with the one who says that the Rabbis require that the entire form of the face must be human. And if you wish, say that actually this ruling is in accordance with the one who says that the Rabbis require only a recognizable part of the form of a human face. And what is the meaning of the claim that it is sufficient for the fetus to have one facial feature of a human? It means one of each facial feature of which a human has two, i.e., one eye, one eyebrow, and so on.

    14Rava says: In a case where a fetus was created with one eye or with one thigh, if the eye is located to the side on the middle of the face, or the thigh is located at the side of the hip, where a human eye or thigh is normally located, the fetus is considered human, and its mother is impure. If it appears in the middle of the face or hip, the fetus is not considered human, and its mother is pure.

    15Rava says: If its esophagus is punctured, although the fetus is considered a tereifa , i.e., one that has a wound that will cause it to die within twelve months, its mother is impure. But if its esophagus is sealed, i.e., it is closed at one end, it does not have the status of a human fetus, and therefore its mother is pure.

    16§ The Sages taught in a baraita : In the case of a woman who discharges a fetus that has a sealed body, its mother is not impure with the impurity of a woman after childbirth. And what is a sealed body? Rabbi Yehuda HaNasi says: It is a body which is lacking a limb that when removed from a living person would cause him to die.

    17And how much of the lower part of a person’s body when removed from a living person would cause him to die, because one cannot survive such a wound? Rabbi Zakkai says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אף אנן נמי תנינאדלא חיי:

    המפלת מין בהמה וחיה ועוף דברי ר"מרישא במסכת בכורות (דף מו.) והכי קתני יש בכור לנחלה ואין בכור לכהן וקא חשיב ואזיל המפלת מין בהמה וחיה ועוף הבא אחריו בכור לנחלה דהאי לאו בכור הוא לגבי נחלה דלא חיי:

    וחכ"א עד שיהיה בו מצורת אדםאינו פוטר את הבא אחריו מבכורת כהן:

    אין בכור לכהןשהרי זה פטר את הרחם:

    סנדלצורה פחותה שאין צורת פניו ניכרת שאין סנדל בלא ולד אחר ומתוך דוחק חבירו הוא נמעך כדמפרש בפירקין (לקמן נדה דף כה:) משל לאדם שסטר את חבירו והחזיר צורתו לאחוריו. ואם יוצא סנדל ראשון פוטר את אחיו מפדיון כהן:

    או שליאדאין שליא בלא ולד ופוטר את הבא אחריו לאחר זמן:

    שפירעור דפוס הולד:

    מרוקםשכבר אבריו ניכרין קצת ולקמן בפירקין (שם.) מפרש לה:

    הבא אחריואחר כל אלה:

    בכור לנחלהדהני לאו בני נחלה נינהו דלא חיי:

    מי שלבו דוה עליולב אביו מתאבל על מותו הוא דחשיב לענין נחלה:

    אדם במעי בהמהשחטה ומצא בה דמות אדם מהו מי אמרינן כי היכי דאזיל ר"מ בתר אימיה הכי נמי זיל בתר בהמה ושרי לאכילה:

    עוף אין לו פרסהאבל אדם נהי דפרסות ליכא שאין פרסותיו סדוקות שאין לו שני עקבים כמו לבהמה:

    פרסה מיהא איכאוכתיב (ויקרא י״א:ג׳) כל מפרסת פרסה בבהמה תאכלו דאם נמצא תוך מעי בהמה קלוט כל זמן שלא יצא לאויר העולם אע"ג דאין לו אלא פרסה אוכלו ואפילו לר"ש דאמר קלוט בן פרה אסור מודה הוא דאם נשחטה אמו ונמצא במעיה דמותר והכי מפרש בפרק בהמה המקשה (חולין סח:):

    גופו תייש ופניו אדם אדם הואדבתר צורת פנים אזלינן:

    בעין אחד כבהמהאחת מעיניו דומה לבהמה:

    ה"ג רבי מאיר אומר מצורת וחכ"א כל צורתשרבי מאיר אומר כיון שיש בו מצורת אדם הוי ולד ואע"ג דאין כל צורתו כצורת אדם:

    והא איפכא תניאשר"מ אומר כל צורת והאי כל צורת דר"מ הכי קאמר כל שהוא צורת אדם שבו הוי ולד ואפילו כל פניו תייש אלא שנברא בעין אחת או בלסת אחת הדומה לאדם:

    וחכ"א מצורתעד שיהיה בו מקצת צורה ניכרת כגון חצי הפרצוף דומה לאדם:

    אי תניא תניאשמעתי אני מרב מה שאמרתי אבל אתם הואיל ויש משנה בידכם לכו אחריה:

    הגביניםגבות עינים שורצי"ל. וגבות הזקן סנטר שקורין מנטו"ן:

    עד שיהיו כולם כאחדלרבנן כדמפרש בסמוך דר' ירמיה כרבנן וכדפירשה רב לפלוגתא דרב תנא הוא ופליג ולא הדר ביה ממאי דאמר לרבנן דבעו כל צורת האדם והא דקחשיב ר' ירמיה ואזיל הא קמ"ל דאפילו לרבנן אאזנים לא קפדינן והא דחסא נמי כרבנן ואליבא דתנא דברייתא דאמר לא בעי אלא מצורת וקמ"ל דבחד צד בעי צורות שלמות ואאוזן לא קא קפיד:

    אפילו פרצוף אחדאבר אחד כגון עינו או מצחו או לסת אחד דדומה לאדם הוי ולד:

    חוץ מן האזניםאזניו כשל אדם ושאר צורתו כבהמה לא חשיב פרצוף. אלמא למ"ד מצורת בחד סגי וקשיא לרבא דאמר חסא:

    אמר אביי כי תניא ההיא לעכב תניאכלומר צורת פנים שאמרו חכמים דמעכבים אפילו אבר אחד כבהמה מעכבא חוץ מן האוזן דלא מעכבא וכמ"ד לרבנן כל צורת מתוקמא ואע"ג דמצי לאוקמי כדאיתא וכדר"מ דאמר כל דהו צורת ניחא ליה לאוקומי כרבנן:

    ואיבעית אימא לעולם כמ"ד מצורתולא קשיא לחסא:

    ומאי אחד אחד אחדכלומר מכל ראשי איברים יהיה אחד דומה לאדם כחסא דאמר העין והלסת כו' וכמ"ד מצורת:

    מן הצדשעינו בצדו וירכו בצדו כשאר בני אדם:

    ושטו נקוב אמו טמאהקסבר טרפה חיה:

    ושטו אטוםסתום:

    נדה 23 עמוד ב

    1אף אנן נמי תנינא: המפלת כמין בהמה חיה ועוף (ולד מעליא הוא), דברי ר"מ וחכ"א עד שיהא בו מצורת אדם.

    2והמפלת סנדל, או שליא, או שפיר מרוקם, והיוצא מחותך הבא אחריו בכור לנחלה, ואינו בכור לכהן. ואי ס"ד דחיי, הבא אחריו בכור לנחלה מי הוי?

    3אמר רבא: לעולם דחיי, ושאני התם, דאמר קרא: ״(דברים כח )״ראשית אונו״ מי שלבו דוה עליו, יצא זה שאין לבו דוה עליו.

    4בעא מיניה רב אדא בר אהבה מאביי: לרבי מאיר, דאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא הוא אדם במעי בהמה מאי? למאי נפקא מיניה? לאשתרויי באכילה.

    5ותפשוט ליה מהא דר' יוחנן, דא"ר יוחנן: השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה אסורה באכילה!

    6הכי השתא? התם לא פרסות איכא, ולא פרסה איכא; הכא נהי דפרסות ליכא, פרסה מיהא איכא.

    7וחכ"א כל שאין בו כו'. אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: הכל מודים: גופו תייש ופניו אדם אדם, גופו אדם ופניו תייש ולא כלום.

    8לא נחלקו אלא שפניו אדם, ונברא בעין אחת כבהמה. שרבי מאיר אומר מצורת אדם, וחכ"א כל צורת אדם.

    9אמר לו לרב ירמיה בר אבא: והא איפכא תניא, ר"מ אומר: ״כל צורת״, וחכ"א ״מצורת״! אמר להו: אי תניא תניא.

    10אמר ר' ירמיה בר אבא, אמר רבי יוחנן: מצח, והגבינים, והעינים, והלסתות, וגבות הזקן עד שיהו כולם כאחד רבא אמר חסא: מצח, והגבן והעין, והלסת, וגבת הזקן עד שיהו כולם כאחת.

    11ולא פליגי: הא כמ"ד ״כל צורת״, הא כמ"ד ״מצורת״.

    12מיתיבי: צורת פנים שאמרו אפילו פרצוף אחד מן הפרצופין, חוץ מן האוזן. למימרא דמחד נמי סגי?

    13אמר אביי: כי תניא ההיא לעכב תניא, וכמ"ד כל צורת, ואיבעית אימא: לעולם כמ"ד מצורת, ומאי ״אחד״ אחד אחד.

    14אמר רבא: נברא בעין אחת ובירך אחד מן הצד, אמו טמאה; באמצע, אמו טהורה.

    15אמר רבא: ושטו נקוב אמו טמאה, ושטו אטום אמו טהורה.

    Baraita

    16ת"ר המפלת גוף אטום אין אמו טמאה לידה. ואיזהו גוף אטום? רבי אומר: כדי שינטל מן החי וימות.

    17וכמה ינטל מן החי וימות? רבי זכאי אומר:

    Tosafot

    ומצא בה דמות יונהוא"ת ודילמא לרבנן ולא לר"מ וי"ל דא"כ ה"ל לר' יוחנן למימר לרבנן מצא בה דמות יונה כו' א"נ י"ל דלא מיבעיא ליה אלא לר"מ דבדבר קל עושהו ולד בהמה במעי אדם ואדם במעי בהמה נמי קרוי ולד או לא אבל לרבנן פשיטא ליה דשרי דלא מיקרי ולד אלא אדם במעי אשה ומייתי ראיה מר' יוחנן דאמר אסורה אפילו לרבנן וכ"ש לרבי מאיר:

    שר"מ אומר מצורתפי' בקונטרס מקצת כל צורת עין ולסת וגבת וזקן וחכ"א כל צורת משני צדדים ב' עינים כו' ואע"ג דלר' מאיר כי לא דמי כלל לאדם טמאה לידה משום דכתיב בהם יצירה כי דמי לאדם בעי שיהא דומה לו במקצת כל היצירה והא פלוגתא דייק מדתנן וחכ"א כל שאין בו מצורת אדם ולא קתני וחכ"א אינו ולד מכלל דפליגי נמי בולד שמקצתו אדם ומקצתו בהמה דלר"מ במקצת כל צורתו קרוי ולד ולרבנן בעיא כל הצורה והא דקתני במתני' מצורת לר"מ קאמר לדידן בעינן כל צורת לדידך אודי לן מיהא דמקצת צורה בעינן:

    והתניא איפכא ר"מ אומר כל צורהפ"ה כל שהוא אפילו עין אחד בלא לסת וגבינין וחכ"א מצורת כל חצי הצורה וקשה לפירושו דכל צורה דרב ודברייתא אינן שוין ועוד דבהא תניא איפכא לא הוה איפכא ממש ועוד דרב ור' יוחנן דבסמוך פליגי אברייתא וארבי יוחנן ליכא למימר תנא הוא ופליג כמו ארב כדמשמע פ"ק דכתובות (דף ח.) גבי (אין ברכת) חתנים מן המנין ועוד קשה לפירושו דרבא אמר חסא כרבנן דברייתא וא"כ כי פריך ליה מברייתא דצורת פנים שאמרו אפילו פרצוף אחד לישני ליה דאתא כר"מ דברייתא כיון דס"ל כברייתא דהשתא כי משני ליה אביי כי תניא ההיא לעכב מוקי לה כרב והוא לא ס"ל הכי ונראה לפרש והתניא איפכא ממש שר"מ אומר כל צורה דבעיא ב' עינים ולסתות דגרוע מכולה בהמה דהתם יצירה כתיב ורבנן אמרי מצורת חצי צורה והשתא רבי יוחנן דאמר המצח והגבינים והעינים כר"מ דברייתא ורבא אמר חסא כרבנן ופריך ליה מברייתא ואוקי לה כר"מ ור"ח גריס בדברי רב ר"מ אומר כל צורת וחכ"א מצורת כמו במתניתין ובברייתא איפכא:

    אמר רבא ושטו נקוב אמו טמאה לידהקסבר טרפה חיה וכן בפ"ק דתמורה (דף יא:) גבי רגל של זו עולה (או) כולה עולה דקאמר רב חסדא דבדבר שעושה אותה טרפה כולה עולה דטרפה אינה חיה ורבא אמר דוקא דבר שעושה אותה נבלה כולה עולה דטרפה חיה ובפ"ק דבכורות (דף ג.) פלוגתא איפכא גבי מקצת לעובד כוכבים מקצתה להפקיע מן הבכורה דרב חסדא אמר דבר שעושה אותה נבלה דטרפה חיה ורבא אמר דבר שעושה אותה נמי טריפה דטרפה אינה חיה ואומר ר"ת דהוי כאיכא דאמרי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא ד אמר ר' ירמיה בר אבא אמר רב הכל מודים גופו אדם ופניו תייש ולאו כלום. איכא למידק והא טעמיה דר' מאיר משום דגמר יצירה יצירה הוא אי נמי משום דעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם אלמא אפילו בתיש גמור שגופו ופניו תייש הרי זה ולד לר' מאיר וכל שכן אדם שגופו ופניו בלבד תייש, לפיכך פרש"י ז"ל דרב פליג אהנהו דלעיל וקסבר דר"מ ורבנן בסברא בעלמא פליגי, אבל ר"ת ז"ל פירש בספר הישר דלא פליג דלדידיה נמי אי כולו תייש בפניו וגופו, ולד הוא הואיל ובמינו מתקיים דגמרינן יצירה מיצירה אבל בגופו אדם ופניו תייש דאינו לא מין אדם ולא מין בהמה דברי הכל ולא כלום הוא ומכל מקום כשפניו אדם לכולי עלמא הואיל וכל עיקר הצורה היא צורת אדם דהיינו צורת פנים כאדם גמור דמי, וכשנברא בעין אחת דבהמה, פליגי, דר' מאיר סבר אפילו מקצת צורה, ורבנן סברי אינו אדם עד שתהא בו לכל צורת פניו פני אדם, והא דאמר שנברא בעין אחת כבהמה לאו דוקא בעין אחת אלא אפילו אין לו אלא אחד מכל צורות פני אדם כגון לסת ומצח וגבין וגבת הזקן הרי זה אדם לר' מאיר כדאמר רבא בסמוך, אלא הא דנקט בעין אחת להודיעך כחן דרבנן דאפילו בשאין לו אלא עין אחת דבהמה פליגי, וא"ת א"כ מנא ליה לרב דר' מאיר בפניו אדם ונברא בעין אחת כבהמה פליג דילמא בההוא מודה להו לרבנן ולא פליג עלייהו אלא כשכל גופו ופניו תייש הא במקצת אדם ומקצת תייש מודה לכו, וי"ל דנפקא ליה מדאמרי ליה רבנן כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד ולא קתני וחכמים מטהרים אי נמי וחכמים אומרים אינו ולד שמע מינה דשמעו לר' מאיר דפליג בתרתי ומטמא אפילו במקצת צורת אדם ואמרי ליה רבנן כל צורת אדם בעינן, למעוטי כל צורת בהמה ולמעוטי נמי אפילו מקצת צורת אדם:

    ואקשינן עליה דרב והא איפכא תניא שר' מאיר אומר כל צורת וחכמים אומרים מצורת כלומר דאיפכא לגמרי הוא שר' מאיר לא מטמא אלא או בכל צורת בהמה או בכל צורת אדם דבעינן במינו מתקיים, ומקצת אדם ומקצת בהמה לא מצאנו מין כמותו שמתקיים, וחכמים אומרים כל גופו ופניו תייש אינו ולד עד שתהא בו מקצת צורת אדם ומיהא במקצת צורת אדם סגי ובהא רבנן לחומרא ור' מאיר לקולא, אמר להו אי תניא תניא, והשתא אתיא מתני' שפיר דקתני וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד דמשמע הא במקצת צורת אדם הרי זה ולד.

    ואיבעית אימא לעולם כמאן דאמר מצורתפירש והא דתניא אפילו פרצוף אחד אין לא לעכב אלא להכשיר באחד, ומאי אחד, אחד אחד.

    אמר רבא ושטו נקוב אמו טמאהפרש"י ז"ל דקסבר רבא טרפה חיה, והזקיקו לפ' כן הא דתניא בסמוך המפלת גוף אטום אמו טהורה ואי זהו גוף אטום א"ר כדי שינטל מן החי וימות ואמרינן עלה בגמרא וכמה שינטל מן החי וימות ר' זכאי אומר עד לרכובה ר' ינאי אומר עד לנקביו ואמרינן בין ר' ינאי בין ר' זכאי קא מיפלגי בטרפה חיה אלמא משמע לכאורה דכל שנולד בטרפות למאן דאית ליה טרפה אינה חיה אמו טהורה ואינו מחוור דקשה להעמיד רבא דלא כהלכתא דקי"ל כמ"ד טרפה אינה חיה, ועוד דמי גרע מנפל שאמו טמאה לידה ואפילו תאמר התם הוא דמתחלת ברייתו היה ראוי לבריאת נשמה דילמא האי נמי מתחלה ראוי היה אלא שלאחר זמן ניקב ושטו דמי גרע מיצא מחותך. לכך פירש הרמב"ן נר"ו דרבא אפילו כמ"ד טרפה אינה חיה אמרה דזה ראוי היה לברית נשמה ולחיות פחות קצת מי"ב חדש ועוד דדילמא מתחילה שלם נולד אלא שלאחר זמן נקב כדאמרן והא דאמרינן לקמן קמיפלגי בטרפה חיה לאו למימרא שיהא זה עיקר טעמא לבריית' ולומר דמשום דטרפה אינה חיה אינו מטמא את אמו משום ולד, אלא סימנא בעלמא, דקתני במתניתין איזו גוף אטום שאמו טהורה כל שינטל מן החי וימות קא מפרשינן ובפירושי' דכל שינטל מן החי וימות פליגי הני אמוראי חד אמר כל שינטל ארכובותיו אינו חי ואידך אמר אכתי הוא יכול לחיות ומכלל דבריהם שמעינן מאי דס"ל בעלמא גבי טרפה דמאן דאמר עד רכובתו סבר אינה חיה ומאן דאמר עד לנקבותו אית ליה בעלמא טרפה חיה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 23b

    Niddah 23b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 313 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אף אנן נמי תנינא דלא חיי:

    המפלת מין בהמה וחיה ועוף דברי ר"מ רישא במסכת בכורות (דף מו.) והכי קתני יש בכור לנחלה ואין בכור לכהן וקא חשיב ואזיל המפלת מין בהמה וחיה ועוף הבא אחריו בכור לנחלה דהאי לאו בכור הוא לגבי נחלה דלא חיי:

    וחכ"א עד שיהיה בו מצורת אדם אינו פוטר את הבא אחריו מבכורת כהן:

    אין בכור לכהן שהרי זה פטר את הרחם:

    סנדל צורה פחותה שאין צורת פניו ניכרת שאין סנדל בלא ולד אחר ומתוך דוחק חבירו הוא נמעך כדמפרש בפירקין (לקמן נדה דף כה:) משל לאדם שסטר את חבירו והחזיר צורתו לאחוריו. ואם יוצא סנדל ראשון פוטר את אחיו מפדיון כהן:

    או שליא דאין שליא בלא ולד ופוטר את הבא אחריו לאחר זמן:

    שפיר עור דפוס הולד:

    מרוקם שכבר אבריו ניכרין קצת ולקמן בפירקין (שם.) מפרש לה:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 23b · Sefaria

    Tosafot

    ומצא בה דמות יונה וא"ת ודילמא לרבנן ולא לר"מ וי"ל דא"כ ה"ל לר' יוחנן למימר לרבנן מצא בה דמות יונה כו' א"נ י"ל דלא מיבעיא ליה אלא לר"מ דבדבר קל עושהו ולד בהמה במעי אדם ואדם במעי בהמה נמי קרוי ולד או לא אבל לרבנן פשיטא ליה דשרי דלא מיקרי ולד אלא אדם במעי אשה ומייתי ראיה מר' יוחנן דאמר אסורה אפילו לרבנן וכ"ש לרבי מאיר:

    שר"מ אומר מצורת פי' בקונטרס מקצת כל צורת עין ולסת וגבת וזקן וחכ"א כל צורת משני צדדים ב' עינים כו' ואע"ג דלר' מאיר כי לא דמי כלל לאדם טמאה לידה משום דכתיב בהם יצירה כי דמי לאדם בעי שיהא דומה לו במקצת כל היצירה והא פלוגתא דייק מדתנן וחכ"א כל שאין בו מצורת אדם ולא קתני וחכ"א אינו ולד מכלל דפליגי נמי בולד שמקצתו אדם ומקצתו בהמה דלר"מ במקצת כל צורתו קרוי ולד ולרבנן בעיא כל הצורה והא דקתני במתני' מצורת לר"מ קאמר לדידן בעינן כל צורת לדידך אודי לן מיהא דמקצת צורה בעינן:

    והתניא איפכא ר"מ אומר כל צורה פ"ה כל שהוא אפילו עין אחד בלא לסת וגבינין וחכ"א מצורת כל חצי הצורה וקשה לפירושו דכל צורה דרב ודברייתא אינן שוין ועוד דבהא תניא איפכא לא הוה איפכא ממש ועוד דרב ור' יוחנן דבסמוך פליגי אברייתא וארבי יוחנן ליכא למימר תנא הוא ופליג כמו ארב כדמשמע פ"ק דכתובות (דף ח.) גבי (אין ברכת) חתנים מן המנין ועוד קשה לפירושו דרבא אמר חסא כרבנן דברייתא וא"כ כי פריך ליה מברייתא דצורת פנים שאמרו אפילו פרצוף אחד לישני ליה דאתא כר"מ דברייתא כיון דס"ל כברייתא דהשתא כי משני ליה אביי כי תניא ההיא לעכב מוקי לה כרב והוא לא ס"ל הכי ונראה לפרש והתניא איפכא ממש שר"מ אומר כל צורה דבעיא ב' עינים ולסתות דגרוע מכולה בהמה דהתם יצירה כתיב ורבנן אמרי מצורת חצי צורה והשתא רבי יוחנן דאמר המצח והגבינים והעינים כר"מ דברייתא ורבא אמר חסא כרבנן ופריך ליה מברייתא ואוקי לה כר"מ ור"ח גריס בדברי רב ר"מ אומר כל צורת וחכ"א מצורת כמו במתניתין ובברייתא איפכא:

    אמר רבא ושטו נקוב אמו טמאה לידה קסבר טרפה חיה וכן בפ"ק דתמורה (דף יא:) גבי רגל של זו עולה (או) כולה עולה דקאמר רב חסדא דבדבר שעושה אותה טרפה כולה עולה דטרפה אינה חיה ורבא אמר דוקא דבר שעושה אותה נבלה כולה עולה דטרפה חיה ובפ"ק דבכורות (דף ג.) פלוגתא איפכא גבי מקצת לעובד כוכבים מקצתה להפקיע מן הבכורה דרב חסדא אמר דבר שעושה אותה נבלה דטרפה חיה ורבא אמר דבר שעושה אותה נמי טריפה דטרפה אינה חיה ואומר ר"ת דהוי כאיכא דאמרי:

    Tosafot on Niddah 23b · Sefaria

    Rashba

    הא ד אמר ר' ירמיה בר אבא אמר רב הכל מודים גופו אדם ופניו תייש ולאו כלום. איכא למידק והא טעמיה דר' מאיר משום דגמר יצירה יצירה הוא אי נמי משום דעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם אלמא אפילו בתיש גמור שגופו ופניו תייש הרי זה ולד לר' מאיר וכל שכן אדם שגופו ופניו בלבד תייש, לפיכך פרש"י ז"ל דרב פליג אהנהו דלעיל וקסבר דר"מ ורבנן בסברא בעלמא פליגי, אבל ר"ת ז"ל פירש בספר הישר דלא פליג דלדידיה נמי אי כולו תייש בפניו וגופו, ולד הוא הואיל ובמינו מתקיים דגמרינן יצירה מיצירה אבל בגופו אדם ופניו תייש דאינו לא מין אדם ולא מין בהמה דברי הכל ולא כלום הוא ומכל מקום כשפניו אדם לכולי עלמא הואיל וכל עיקר הצורה היא צורת אדם דהיינו צורת פנים כאדם גמור דמי, וכשנברא בעין אחת דבהמה, פליגי, דר' מאיר סבר אפילו מקצת צורה, ורבנן סברי אינו אדם עד שתהא בו לכל צורת פניו פני אדם, והא דאמר שנברא בעין אחת כבהמה לאו דוקא בעין אחת אלא אפילו אין לו אלא אחד מכל צורות פני אדם כגון לסת ומצח וגבין וגבת הזקן הרי זה אדם לר' מאיר כדאמר רבא בסמוך, אלא הא דנקט בעין אחת להודיעך כחן דרבנן דאפילו בשאין לו אלא עין אחת דבהמה פליגי, וא"ת א"כ מנא ליה לרב דר' מאיר בפניו אדם ונברא בעין אחת כבהמה פליג דילמא בההוא מודה להו לרבנן ולא פליג עלייהו אלא כשכל גופו ופניו תייש הא במקצת אדם ומקצת תייש מודה לכו, וי"ל דנפקא ליה מדאמרי ליה רבנן כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד ולא קתני וחכמים מטהרים אי נמי וחכמים אומרים אינו ולד שמע מינה דשמעו לר' מאיר דפליג בתרתי ומטמא אפילו במקצת צורת אדם ואמרי ליה רבנן כל צורת אדם בעינן, למעוטי כל צורת בהמה ולמעוטי נמי אפילו מקצת צורת אדם:

    ואקשינן עליה דרב והא איפכא תניא שר' מאיר אומר כל צורת וחכמים אומרים מצורת כלומר דאיפכא לגמרי הוא שר' מאיר לא מטמא אלא או בכל צורת בהמה או בכל צורת אדם דבעינן במינו מתקיים, ומקצת אדם ומקצת בהמה לא מצאנו מין כמותו שמתקיים, וחכמים אומרים כל גופו ופניו תייש אינו ולד עד שתהא בו מקצת צורת אדם ומיהא במקצת צורת אדם סגי ובהא רבנן לחומרא ור' מאיר לקולא, אמר להו אי תניא תניא, והשתא אתיא מתני' שפיר דקתני וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד דמשמע הא במקצת צורת אדם הרי זה ולד.

    ואיבעית אימא לעולם כמאן דאמר מצורת פירש והא דתניא אפילו פרצוף אחד אין לא לעכב אלא להכשיר באחד, ומאי אחד, אחד אחד.

    אמר רבא ושטו נקוב אמו טמאה פרש"י ז"ל דקסבר רבא טרפה חיה, והזקיקו לפ' כן הא דתניא בסמוך המפלת גוף אטום אמו טהורה ואי זהו גוף אטום א"ר כדי שינטל מן החי וימות ואמרינן עלה בגמרא וכמה שינטל מן החי וימות ר' זכאי אומר עד לרכובה ר' ינאי אומר עד לנקביו ואמרינן בין ר' ינאי בין ר' זכאי קא מיפלגי בטרפה חיה אלמא משמע לכאורה דכל שנולד בטרפות למאן דאית ליה טרפה אינה חיה אמו טהורה ואינו מחוור דקשה להעמיד רבא דלא כהלכתא דקי"ל כמ"ד טרפה אינה חיה, ועוד דמי גרע מנפל שאמו טמאה לידה ואפילו תאמר התם הוא דמתחלת ברייתו היה ראוי לבריאת נשמה דילמא האי נמי מתחלה ראוי היה אלא שלאחר זמן ניקב ושטו דמי גרע מיצא מחותך. לכך פירש הרמב"ן נר"ו דרבא אפילו כמ"ד טרפה אינה חיה אמרה דזה ראוי היה לברית נשמה ולחיות פחות קצת מי"ב חדש ועוד דדילמא מתחילה שלם נולד אלא שלאחר זמן נקב כדאמרן והא דאמרינן לקמן קמיפלגי בטרפה חיה לאו למימרא שיהא זה עיקר טעמא לבריית' ולומר דמשום דטרפה אינה חיה אינו מטמא את אמו משום ולד, אלא סימנא בעלמא, דקתני במתניתין איזו גוף אטום שאמו טהורה כל שינטל מן החי וימות קא מפרשינן ובפירושי' דכל שינטל מן החי וימות פליגי הני אמוראי חד אמר כל שינטל ארכובותיו אינו חי ואידך אמר אכתי הוא יכול לחיות ומכלל דבריהם שמעינן מאי דס"ל בעלמא גבי טרפה דמאן דאמר עד רכובתו סבר אינה חיה ומאן דאמר עד לנקבותו אית ליה בעלמא טרפה חיה.

    Rashba on Niddah 23b · Sefaria

    Ritva

    ואם איתא פי׳ דהוא עצמו מתקיים כאן הבא אחריו בכור לנחלה נמי לא להוי.

    ותפשוט מהא דאמר ר׳ יוחנן וכו' ק״ל דדילמא ההיא לרבנן היא דלית להו לדר״מ והלכתא כוותיהו וי״ל דקים להו דר׳ יוחנן לכ״ע אמרה והתם בפ׳ המקשה הכי מונח דלכ״ע היא.

    התם לא פרס איכא ולא פרסות איכא ואנן דרשינן התם כי פרסה בבהמה אותה תאכלו כדאיתא בפ׳ בהמה המקשה.

    הכל מודים גופו תיש ופניו אדם פי׳ דפרצוף בני אדם עיקר גופו אדם ופניו תיש ולא כלום פי׳ ואפי׳ לר״מ ופרש״י ז״ל דרב פליג אסוגיין דלעיל דאלו בסוגיין דלעיל אמרי׳ דטעמא דר״מ משום דגמר יצירה א״נ משום דעיניהם כשל אדם וכיון דבכולי תיש גמור חשיב לר״מ ולד כ״ש כשגופו אדם ופניו תיש אלא ודאי דרב פליג אסוגיין דלעיל וס״ל דר״מ ורבנן בסברא פליגי ואין זה נכון מדלא מייתי לה תלמודא לעיל בפלוגתא והנכון כמו שפר״ת ז״ל בספר הישר דהא דרב איתא אפי׳ לסוגיין דלעיל דכל שהוא כלו תיש עדיף ליה לר״מ דהוי במינו מתקיים וגמרינן ביה יצירה יצירה וכן כשפניו פני אדם פנים עיקר וכוליה אדם דיינינן ליה ולא בעינן בהא ג״ש דפני אדם דחשיבי עיקר אבל כשגופו אדם ופניו תיש אפי׳ לר״מ אינו כלום שהרי אין במינו כך ואין כאן לא אדם ולא בהמה וכשנברא בעין א׳ וכן בשאר אברים א׳ א׳ פליגי דמר חשיב ליה אדם ומר לא חשיב ליה אדם והא דאמר לא נחלקו אלא כשנברא בעין א׳ בבהמה לאו דוקא דא״כ היכי קרי ליה מצורת הא ודאי משום אבר א׳ דבהמה לא משמע לן השתא דנפיק מצורת אדם ולקמן הוא דאמר לה לחד לישנא דאמר אביי כי תניא ההיא לעכב וכאידך אב״א מנינן מיניה דמשמע לן דהאי כל צורת הוא אלא הכא לישנא קיטא נקט א״נ משום דלרבנן אפשר דאפי׳ באבר א׳ בבהמה פליגי אבל לר״מ אפי׳ אין לו אלא א׳ א׳ מכל צורת פני האדם כגון לסת וגבין וגבת העין וכדאמרי׳ בר ברי רבא אמ׳ חסא ואוקימנא כמ״ד מצורה ואיכא למידק מ״ל לרב דפליגי ר״מ ורבנן בהא דהא במתני׳ לא משמע דפליגי אלא במפלת בהמה וחיה גמורין י״ל דמתני׳ קשיתיה ל״ל למתני וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד ליתני וחכ״א אינו ולד אלא ודאי שמעוה דר״מ דקאמר תרתי חדא דדמות בהמה וחיה גמורין ולד ואידך דמטמא אפי׳ במקצת צורת בהמה וחיה וא״ל רבנן דכל צורת אדם בעינן דהיינו לכל הפחות פרצוף פניו ולא בהמה גמורא ולא מקצת צורה ואי בא למידק דאדרבה משמע מלישנא דרבנן דסגי ליה כמצורת ולא כל צורת ומהא ה״ל למרמי עליה דרב ולא ממתני׳ וי״ל דלא מסתבר ליה לרב דליהוי ר״מ מחמיר בכל צורת בהמה ומקל במקצת צורת אדם ומשמע ליה דמתני׳ ה״ק כל שאין בו מצורת אדם מה שהוא עיקר צורתו דהיינו פניו אינו ולד א״נ דס״ל דבמתני׳ גרסינן כל צורת ודמינן ליה ממתני׳ דקתני איפכא ובריתא פי׳ דמתני׳ היא ואע״ג דרב תנא הוא ופליג בהא אתנא דמתני׳ סמכינן דבקי בגרס׳ דמתני׳ ולהכי א״ל אי תניא תניא ולהא אתא מתני׳ כפשטה.

    ואב״א לעולם כמ״ד מצורת ומאי א׳ א' וק״ל מאי אב״א הוא למדחק מתני׳ וי״ל משום דלא מסתבר דלהוי אבר א׳ בלחוד מעכב בכל צורת וכדכתיבנא לעיל.

    אמר רבא ושטו נקוב אמו טמאה פרש״י ז״ל דס״ל טרפה חיה והקשה עליו הרמב״ן ז״ל חדא דמוקים ליה לרבא דלא כהלכתא ועוד דכי לא היה י״ב חדש מאי הוי מיגרע מנפל דאמו טמאה כיון דראוי לברית נשמה והא נמי לא סגיא שלא היה ראוי לברית נשמה מפני שיהא ושטו נקוב מתחלתו וכ״ש דאפשר דניקב לאחר זמן ולא גרע מיצא מחותך לכן פי׳ רבי׳ ז״ל דרבא אמ׳ אפי׳ למ״ד טרפה אינה חיה ואליבא דהלכתא והא דאמר בסמוך דאיכא בין ר׳ ינאי ובין ר׳ זכאי טרפה חיה לאו למימר דדין טומאה דהכא תלויה בדין טרפה חיה כלל אלא דר׳ נקט לסימן בעלמא כדי שייטל מן החי וימות דהיינו נטילת ארכובה עליונה העושה טרפה דס״ל טרפה אינה חיה ור׳ ינאי סבר דטרפה חיה.

    Ritva on Niddah 23b · Sefaria

    Meiri

    כל שאמו טמאה לידה הבא אחריו אינו בכור לכהן אלא שהוא בכור לנחלה אחר שהראשון לא ילוד לגמרי הילכך הבא אחר הנפלים בנפל שאמו טמאה לידה ובן שמונה שיצא ראשו חי ובן תשעה שיצא ראשו מת והמפלת מין בהמה חיה ועוף במקצת צורת אדם והמפלת סנדל או שליא ושפיר והיוצא מחותך הבא אחריו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן אבל כל שאין אמו טמאה לידה הבא אחריו בכור אף לכהן:

    השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה אסורה באכילה מצא בה דמות אדם לרבנן אסור באכילה אע"פ שהוא ממין בעלי פרסה הואיל ומ"מ אינו בצורת בהמה ולר' מאיר בעיא ולא אפשיט והלכה כרבנן אלא שקצת פוסקים משאירים אותה בספק וכן כתבוה גדולי הדור במסכת חולין ולא יראה ואם נולדה מיהא אף לר' מאיר אסורה שהרי נפל הוא אחר שאינו מתקיים ולא נשאלה אלא כשנמצא במעי הבהמה להתירה בשחיטת האם ולא שאלוה בבהמה במעי אשה שאין דרך לשחטה וטמא במעי טהור טמא וכבר ביארנוה במסכת חולין:

    נברא בירך אחד ובעין אחת מן הצד אמו טמאה לידה שולד היה אלא שנמוח מצד אחד באמצע אמו טהורה שאין זה ולד אבל טמאה נדה שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם:

    ילדה ילד שהושט שלו אטום ר"ל סתום לגמרי אינו ולד כלל ואין אמו טמאה לידה אבל אם היה ושטו נקוב ונעשה טרפה אמו טמאה לידה שמא מעיקרו ולד היה ולא גרע מנפל ואף כשתמצא לומר מעיקרו נקב ונעשה טרפה וגרע מנפל שמעיקרו הוה ולד שלם מ"מ ראוי הוא לבריאת נשמה אלא שלא יחיה שנים עשר חדש וכל שנולד מעיקרו טרפה אע"פ שטרפה אינה חיה ולד הוא ואמו טמאה לידה וגדולי הרבנים חולקים לומר שכל שנולד מעיקרו בטרפות אין אמו טמאה לידה ומפרשים אותה לדעת האומר טרפה חיה והביאם לפרש כן מה שראו בסמוך המפלת גוף אטום כלומר חסר אמו טהורה וקורא לו אטום כלומר שנאטמה צורת גופו ונשתנית משאר צורות והוא שאין צורתו נגמרת אלא שהיא כענין גולמי כלים וכן מלת גולם ענינו סתום ר"ל שאין צורתו נגמרת ואף זה לא נגמרה צורתו שהרי בחסרון הפילתו ואמר עליו שאמו טהורה ופירש בו ואיזהו גוף אטום כדי שינטל מן החי וימות וכמה כדי שינטל מן החי וימות ר' זכאי אמר עד לרכבה ר"ל כל שנטלה רגלו מן הארכובה ולמעלה ר' ינאי אומר עד לנקוביו שנטל הירך וחלל שלה שהיא קרויה נבלה לטמא אף מחיים ואמר בגמרא קא מפלגי בטרפה חיה דלר' ינאי טרפה חיה ולהכי מצריך עד לנקוביו אלמא דכל שאתה אומר טרפה אינו חיה אין אמו טמאה לידה והדברים זרים חדא דאם כן רבא דאמר ושטו נקוב טמאה לידה אתיא כמאן דאמר טריפה חיה ודלא כהלכתא ועוד מהיכן בא שכל שראוי לחיות זמן לא יהא קרוי ולד לטומאת לידה אע"פ שאינו חי שנים עשר חודש אלא זה שאמר קא מיפלגי בטריפה חיה לא שעקר המחלוקת בכך שאף כשתאמר אינה חיה ולד הוא אלא הם נחלקו בשיעור החסרון המונעו מקריאת ולד חד אמר עד הארכובה שכל שנולד מעקרו כך אין שם ולד חל עליו ולר' ינאי שם ולד עליו ופלוגתא דטריפה חיה ממילא נחלקו בה לא שמחלוקת זו תלויה עליו שאף אלו היה ר' ינאי סובר טרפה אינה חיה היה מזקיק עד לנקוביו ומכאן יראה לי לפסוק כדעת האומר עד לנקוביו ולא עוד אלא שגדולי המחברים פסקוה עד טבורו ונראה שהם מסכימים לשטתנו שאלו היה הענין תלוי בטרפות היינו פוסקין עד לרכובה וגדולי הדורות פסקוה עד לרכובה ומטעם טרפה אינה חיה ולא יראה לי כן וי"מ אטום סתום לדעת האומר לרכובה שאין לה חתוך רגלים כלל ולדעת האומר לנקוביו שאין לו נקב בית הרעי אלא שטבורו פתוח ולדעת האומר עד מקום טבורו שאף טבורו אינו פתוח ומ"מ באטום מצד הראש כגון שגולגלתו אטומה לאי זה פירוש שתרצה אמו טהורה:

    Meiri on Niddah 23b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אפילו פרצוף אחד אבר אחד כו' ובד"ה חוץ מן האזנים כו' אלמא למ"ד מצורת בחד סגי וקשיא לרבא כו' עכ"ל צריך עיון לפירושו כיון דרבא לרבנן דברייתא קאמר מצורת חצי צורה מאי מקשי ליה למימר דצורת אפילו אבר אחד קאמר ואם כן מאי פליגי דהא ר"מ נמי אית ליה הכי כל צורה צורת כל שהוא אפילו אבר אחד ואם נאמר לדעת המקשה דבעי למימר דמצורת דאמרי רבנן אפילו אבר אחד וע"כ כל צורה דר"מ דבעי ב' עינים ולסתות כו' וגריע ליה מכולה בהמה דהתם יצירה כתיב כמ"ש התוספות דאם כן מי הכריחו לפרש כלל כל צורה דר"מ דהיינו כ"ש ולא ככל צורה דקאמר רב לרבנן דהיינו הצורה כולה דכיון דדעת המקשה למימר דכל צורה דר"מ היינו נמי הצורה כולה נימא דהמתרץ נמי לא פליג עליה בהא אלא דע"כ רש"י סבר דכל צורה דר"מ לית לן לפרש הכי משום דלא גריע מכולה בהמה דמתניתין ודו"ק:

    תוס' בד"ה אמר רבא ושטו נקוב כו' רגל של זו עולה כולה עולה כו' מקנה לעובד כוכבים מקצת כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 23b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה ומצא בה דמות יונה וכו' וא"ת ודלמא לרבנן וכו' ר"ל לפרש"י דמשמע דלרבנן פשיטא ליה דאסור ולא מיבעיא ליה אלא לר"מ דאזיל בתר אמיה א"כ קשה מאי פריך ותפשוט ליה מהא וכו' ודלמא ההיא דר"י אתי כרבנן ולא כר"מ ותירץ וי"ל דא"כ הל"ל לרבנן וכו' ומדלא קאמר הכי ש"מ דאתי ככולי עלמא אפי' לר"מ:

    [בא"ד] א"נ י"ל וכו' ר"ל דאין הפי' כפרש"י אלא בהפך דגמ' ס"ל דלרבנן פשיטא ליה דשרי דלא מיבעיא ליה אלא לר"מ דבקל עושהו ולד והשתא פשיט שפיר מההיא דיונה דאפילו לרבנן אסור וכ"ש לר"א דמסתמא לרבנן קאמר ר"י למלתיה ואת"ל דלר"מ קאמר מ"מ תפשוט מינה בעיין:

    ד"ה שר"מ וכו' לר"מ קאמר לדידי וכו' ואע"ג דהשתא ס"ל דר"מ אומר מצורת היינו דכי דמי לאדם בעי מצורת אבל המפלת מין בהמה ממש ס"ל לר"מ אמו טמאה לידה ועלה קאמרי רבנן אודי לן וכו' ומפלת מין בהמה ממש נמי לא ליטמיה אלא שי"ל א"כ מנלן דבתרתי פליגי רבנן ור"מ דלמא לא פליגי כ"א בהמפלת מין בהמה ממש והא דתנן וחכ"א כל שאין בו מצורת אדם ולא קתני וחכ"א אינו ולד משום דרבנן לר"מ קאמרי אודי לן וכו' ויש לתרץ דס"ל לגמרא דאי לאו דבתרתי פליגי ושמעי רבנן לר"מ דס"ל דכי דמי לאדם בעיא שיהא דומה לו במקצת כל הצורה לא הוי אמרי ליה במפלת מין בהמה ממש אודי לן וכו':

    ד"ה והתניא וכו' ור"ח וכו' נראה דגריס כן משום דק"ל דהשתא ר' יוחנן דאמר עד שיהו כולה כאחת אתי כרבנן דברייתא:

    ד"ה אמר רבא וכו' עד ובפרק קמא דבכורות פלוגתא אפכא גבי מקנה לעובד כוכבים וכו' עד ואומר ר"ת דהוי כאיכא דאמרי. נ"ל דר"ל דיש מהפכין דרב חסדא לדרבא ודרבא לדרב חסדא וכן כתבו התוספות שם בתמורה שזה מן הסוגיות ההפוכות שבגמרא ע"ש:

    Maharam on Niddah 23b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 23, Amud Bet, about 313 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “אף אנן נמי תנינא: המפלת כמין בהמה…”

    2. Segment 225 words

      Opens “והמפלת סנדל, או שליא, או שפיר מרוקם,…”

    3. Segment 323 words

      Opens “אמר רבא: לעולם דחיי, ושאני התם, דאמר…”

      Named: רבא.

    4. Segment 425 words

      Opens “בעא מיניה רב אדא בר אהבה מאביי:…”

      Named: רב אדא בר אהבה, רבי מאיר, אביי.

    5. Segment 516 words

      Opens “ותפשוט ליה מהא דר' יוחנן, דא"ר יוחנן:…”

    6. Segment 616 words

      Opens “הכי השתא? התם לא פרסות איכא, ולא…”

    7. Segment 725 words

      Opens “וחכ"א כל שאין בו כו'. אמר רב…”

      Named: רב ירמיה בר אבא, אבא.

    8. Segment 818 words

      Opens “לא נחלקו אלא שפניו אדם, ונברא בעין…”

      Named: רבי מאיר.

    9. Segment 920 words

      Opens “אמר לו לרב ירמיה בר אבא: והא…”

      Named: רב ירמיה בר אבא, אבא.

    10. Segment 1031 words

      Opens “אמר ר' ירמיה בר אבא, אמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן, אבא, רבא.

    11. Segment 119 words

      Opens “ולא פליגי: הא כמ"ד ״כל צורת״, הא…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “מיתיבי: צורת פנים שאמרו אפילו פרצוף אחד…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “אמר אביי: כי תניא ההיא לעכב תניא,…”

      Named: אביי.

    14. Segment 1414 words

      Opens “אמר רבא: נברא בעין אחת ובירך אחד…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1510 words

      Opens “אמר רבא: ושטו נקוב אמו טמאה, ושטו…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1618 words

      Opens “ת"ר המפלת גוף אטום אין אמו טמאה…”

      Named: רבי אומר.

    17. Segment 178 words

      Opens “וכמה ינטל מן החי וימות? רבי זכאי…”

      Named: רבי זכאי.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Niddah 23b · Segment 4 — “בעא מיניה רב אדא בר אהבה מאביי: לרבי מאיר,…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Niddah 23b · Segment 5 — “ותפשוט ליה מהא דר' יוחנן, דא"ר יוחנן: השוחט את…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 23b · Segment 13 — “אמר אביי: כי תניא ההיא לעכב תניא, וכמ"ד כל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 23b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026