Talmud Builders

    Niddah 48b

    Back to index

    English translation — Niddah 48b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Although your breasts began to develop, you still did not reform your ways, and you continued to act licentiously. And furthermore, even when your breasts grew fully, you also did not reform your ways.

    2§ The Gemara asks: In any event, everyone, both Rabbi Meir and the Rabbis, agrees that we rely on the lower sign. From where do we derive that we rely exclusively on the lower sign and do not require the appearance of the upper sign as well? Rav Yehuda said that Rav said, and likewise a Sage of the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: “A man or woman, when they commit any of the sins of men” (Numbers 5:6). The Torah thereby rendered a woman equal to a man with regard to all punishments of the Torah. Just as a man is considered to have reached majority based on one sign, i.e., the lower sign of two pubic hairs, so too, a woman reaches majority based on one sign, the lower sign.

    3The Gemara raises a difficulty: But one can say that although a woman’s status, like that of a man, depends on one sign, in the case of a woman she reaches majority either through this, the lower sign, or that, the upper sign. From where is it derived that it must be specifically the lower sign? The Gemara answers: This is based on the same comparison of men and women. Her halakha is like that of a man: Just as a man reaches majority based on the lower sign and not the upper sign, as this is not applicable to him, so too, a woman reaches majority based on the lower sign and not the upper sign.

    4The Gemara notes that this halakha , that the lower sign is sufficient by itself for a woman, is also taught in a baraita . Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, said: This is how the Sages would explain it in the study hall of Yavne. They said: Once the lower sign has appeared, we no longer concern ourselves with the appearance of the upper sign in order to establish a woman’s status, as she is considered to have reached her majority by virtue of the lower sign.

    5§ It is taught in a baraita , with regard to the appearance of signs indicating puberty in young women, that Rabban Shimon ben Gamliel says: In the case of young women who reside in cities, the lower sign appears more quickly than the upper sign, because they frequent the bathhouses, which stimulates the growth of the hair. By contrast, in the case of young women who reside in villages, the upper sign appears more quickly than the lower sign, because they grind with mills, which develops their breasts.

    6Rabbi Shimon ben Elazar says: There are differences in the rate of development of the breasts. In the case of the daughters of the wealthy, the growth of the breast on the right side arrives more quickly than that of the left side, as it rubs against their upper body cloaks, which are worn by the wealthy. By contrast, in the case of the daughters of the poor, the growth of the breast on the left side arrives more quickly than that of the right side, because they draw jugs of water on that side. And if you wish, say instead that the left breast develops more quickly because they carry their younger brothers on their left sides.

    7The Sages taught in a baraita : The growth of the breast on the left side arrives before that of the right side. Rabbi Ḥanina, son of the brother of Rabbi Yehoshua, says: It never occurred that the growth of the breast on the left side arrived before that of the right side, except for the case of one young woman who was in my neighborhood, as the growth of the breast on her left side arrived before that of the right side, and later the right breast returned to its normal condition and developed normally.

    8§ The Sages taught in a baraita : All girls who are examined to determine whether or not their signs indicating puberty have appeared are examined based on the testimony of women. And likewise, Rabbi Eliezer would follow this halakha in practice and give the girls to his wife to examine, and Rabbi Yishmael would similarly give the girls to his mother to examine.

    9The baraita continues: Rabbi Yehuda says: Before the minimum age at which pubic hair is considered a sign, i.e., eleven years and one day, when any hair that is found is considered to be merely a mole and not a sign, and similarly after the age of majority, twelve years and one day, when a female is presumed to have grown pubic hair like most girls her age, women may examine them and their testimony is accepted. But during the time between eleven years and one day and twelve years and one day, women may not examine them. The reason is that one does not resolve cases of uncertainty based on the testimony of women. Rabbi Shimon says: Even during the time between eleven years and one day and twelve years and one day, women may examine them. And a woman is deemed credible, and her testimony is accepted, to be stringent but not to be lenient.

    10The baraita continues: How so, i.e., how is a woman’s testimony accepted with regard to the girl she has examined as a stringency but not a leniency? If the woman said that the girl is a female who reached majority, her claim is accepted to the extent that she does not perform refusal. The refusal of a husband, which applies in the case of a girl whose father had died and who was married off by her mother or brother, can be performed by the girl only until she reaches majority. If the woman said that this girl is a minor, her testimony is accepted to the extent that she does not perform ḥalitza .

    11The baraita concludes: But the woman who examined the girl is not deemed credible to say that she is a minor girl to the extent that she performs refusal. And likewise, the woman is not deemed credible to say that she is a female who reached majority to the extent that she performs ḥalitza .

    12The Gemara analyzes the baraita . The Master said that Rabbi Yehuda says: Before the minimum age at which pubic hair is considered a sign, and similarly after the age of majority, women may examine them. The Gemara raises a difficulty: Granted, one can understand that before the minimum age there is a requirement for examination, so that if they find hair after the minimum age which they already saw before the minimum age, these hairs are evidently a mere mole, not a sign of maturity.

    13But why do I need a girl to undergo an examination after the age of majority? Didn’t Rava say: A minor girl who reached her full years, i.e., her age of majority, twelve years and one day, does not require an examination, as there is a presumption that she has developed signs indicating puberty? The Gemara explains: When Rava said that one relies on this presumption, he was referring specifically to her inability from now on to perform refusal. But with regard to ḥalitza , she requires an examination to determine that she has reached maturity.

    14The baraita stated that according to Rabbi Yehuda, women are deemed credible to examine girls who are either younger than eleven years and one day or older than twelve years and one day. But during the time between eleven years and one day and twelve years and one day, women may not examine them. The Gemara explains that Rabbi Yehuda holds that the period during this time is considered like after the age of majority. In other words, the signs indicating puberty that a girl develops during this time are considered to be full-fledged signs, which means that she has reached majority even before the age of twelve and one day. Accordingly, the testimony of women is not accepted for this period, as her change of status enables her to perform ḥalitza with her husband’s brother.

    15But after the minimum age of twelve years and one day, when there is the presumption of Rava that a girl has already developed signs indicating puberty, one may rely on women and have them examine the girl. During this age, between eleven and twelve, when there is no presumption of Rava that she has already developed signs indicating puberty, one may not rely on women, and therefore women may not examine the girl.

    16By contrast, Rabbi Shimon says that even during this age, between eleven years and one day and twelve years and one day, women may examine girls to determine if they have grown pubic hair. This is because Rabbi Shimon holds that the period during this age is considered like before the minimum age, which means that the girl is a minor based on her age, regardless of the results of the examination. And the only reason she requires an examination is that if they find hair after the minimum age, which they had already seen before the minimum age, these hairs are deemed a mere mole, not a sign of maturity.

    17The baraita further teaches: And a woman is deemed credible to testify to be stringent with regard to the girl who she examined but not to be lenient. The Gemara asks: Who taught this halakha ? The Gemara answers: If you wish, say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and it is referring to during the age between eleven years and one day and twelve and one day.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    איכרפוכשהתחילו לגדל ולעקוץ:

    אישתדוגדולות כל צרכן כשדים גמורים. לשון אחר איכרפו נפחו ממיעוך מצרים כלומר לקית על ידם אישתדו יבשו זאת מצאתי:

    אישאין בו סימן עליון שאין בו סימן דדים משתנים:

    תניא נמי הכידאתחתון סמכינן:

    שטוחנות ברחיםומתוך שמנידות זרועותיהן תדיר מתפשטים דדיהן:

    שנישוףפריי"ר בלע"ז כמו (יומא דף ל.) מצוה לשפשף:

    אפקריסותןמעפורת והוא סודר ותולה על דד הימין אבל בנות עניים אין להן מעפורת:

    על גססיהןעל צדיהן. על צד תנשאו מתרגמינן על גססיהן תתנטלון (ישעיהו ס״ו:י״ב):

    לפני הפרקקודם עונת נדרים שאפילו הביאה שומא נינהו וקטנה היא:

    נשים בודקות אותןדבין אמרו איתנהו בין אמרו ליתנהו בקטנה מחזקינן לה ולאו עלייהו סמכינן ובדיקתן להכי מהניא דאי משתכחי בה הני גופייהו לאחר הפרק אמרינן שומא נינהו כדמפרש לקמן ולאחר הפרק נמי אי אמרי איתנהו מהימני וחלצה דהא אורחא הוא למיהוי לה ואי אמרי ליתנהו לא ממאנת דחיישינן שמא נשרו הלכך אנשים לא סמכינן:

    תוך הפרקדמסתמא לאו גדולה היא ואי משתכחי מחזקינן לה בגדולה:

    אין נשים בודקות אותןשאין נשים כדאי לסמוך עלייהו להתיר ספקות על פיהן ולומר גדולה היא שתחלוץ וס"ל לרבי יהודה הביאה שתי שערות תוך הפרק סימן הוא כלאחר הפרק הלכך לא מהימנן והכי מפרש לה לקמן:

    ר"ש אומר כו'מפרש לקמן:

    דאי משתכחיהשתא אמרינן נמי לאחר הפרק שומא נינהו ולא חלצה אי לא אתו בה אחריני ולהכי הוא דמהימני למיאון להחמיר שלא תמאן:

    אבל לחליצה בעיא בדיקהואשה נאמנת עליה הואיל ולאחר הפרק הוה ואורחא למהוי לה כדפרשינן לקמן לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים:

    ה"ג קסבר תוך הפרק כלאחר הפרק (דמי) ולאחר הפרק דאיכא חזקה כו'והכי פירושא תוך הפרק להכי לא מהימנא דקסבר רבי יהודה תוך הפרק אם הביאה אמרינן סימן הם וגדולה היא הלכך אתי למשרי מידי דלאו אורחא ע"פ נשים דלאו כהלכתא דאע"ג שנאמנות הן לאחר הפרק התם הוא דאיכא חזקה דרבא אבל תוך הפרק כו':

    ר"ש אומר כלפני הפרק דמיושומא נינהו הלכך לאו עלייהו סמכינן למימר גדולה היא או קטנה היא ולהכי הוא דמהני דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו:

    הא מאן קתני להדהא אדר"ש לא מתוקמא דכיון דאמר תוך הפרק כלפני הפרק אי בדקו לה תוך הפרק מאי גדולה היא שלא תמאן איכא והא אמרת אפי' משתכחי שומא נינהו:

    אי בעית אימא רבי יהודה ואתוך הפרקדקאמר אין הנשים בודקות אותן דתוך הפרק כלאחר הפרק דמי ואי לא בדקו שפיר אתי למימר אקטנה דגדולה היא וקמ"ל דלהחמיר מהימנא אבל לפני הפרק ליכא למימר גדולה שלא תמאן דהא אפילו הביאה דברי הכל שומא נינהו ולאחר הפרק אפילו להקל קאמר רבי יהודה מהימנא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדה 48 עמוד ב

    1איכרפו דדיך לא הדרת בך, אישתדו דדיך נמי לא הדרת בך.

    2דכולי עלמא מיהא אתחתון סמכינן, מנלן? אמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי ר' ישמעאל: אמר קרא ״(במדבר ה״, ו) ״איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם״, השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. מה איש בסימן אחד, אף אשה בסימן אחד.

    3ואימא: או האי או האי! כאיש מה איש תחתון ולא עליון, אף אשה תחתון ולא עליון.

    Baraita

    4תניא נמי הכי: א"ר אליעזר בר' צדוק, כך היו מפרשין ביבנה, ואמרו: כיון שבא תחתון שוב אין משגיחין על עליון.

    Baraita

    5תניא, רשב"ג אומר: בנות כרכים תחתון ממהר לבא, מפני שרגילות במרחצאות; בנות כפרים עליון ממהר לבא, מפני שטוחנות ברחים.

    6ר"ש בן אלעזר אומר: בנות עשירים צד ימין ממהר לבא, שנישוף באפקריסותן. בנות עניים צד שמאל ממהר לבא, מפני ששואבות כדי מים עליהן. ואיבעית אימא: מפני שנושאין אחיהן על גססיהן.

    Baraita

    7ת"ר צד שמאל קודם לצד ימין. רבי חנינא בן אחי ר' יהושע אומר: מעולם לא קדם צד שמאל לצד ימין, חוץ מאחת שהיתה בשכונתי, שקדם צד שמאל לצד ימין, וחזר לאיתנו.

    Baraita

    8ת"ר כל הנבדקות נבדקות על פי נשים, וכן היה רבי אליעזר מוסר לאשתו, ורבי ישמעאל מוסר לאמו.

    9רבי יהודה אומר: לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן, תוך הפרק אין נשים בודקות אותן, שאין משיאין ספקות על פי נשים. ר"ש אומר: אף תוך הפרק נשים בודקות אותן, ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל.

    10כיצד? ״גדולה היא״ שלא תמאן, ״קטנה היא״ שלא תחלוץ.

    11אבל אין נאמנת לומר ״קטנה היא״ שתמאן, וגדולה היא שתחלוץ.

    12אמר מר: רבי יהודה אומר: לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן. בשלמא לפני הפרק בעי בדיקה, דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו.

    13אלא לאחר הפרק, למה לי בדיקה? והאמר רבא: קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה, חזקה הביאה סימנין! כי אמר רבא חזקה למיאון, אבל לחליצה בעיא בדיקה.

    14תוך הפרק אין נשים בודקות אותן, קסבר: תוך הפרק כלאחר הפרק (דמי).

    15ולאחר הפרק, דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים ובדקי. תוך הפרק, דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים ולא בדקי נשים.

    16ר"ש אומר: אף תוך הפרק, נשים בודקות אותן. קסבר: תוך הפרק כלפני הפרק, ובעיא בדיקה, דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו.

    17ונאמנת אשה להחמיר, אבל לא להקל. האי מאן קתני לה? איבעית אימא: רבי יהודה, ואתוך הפרק.

    Tosafot

    רבן שמעון בן גמליאל אומר בנות כפרים כו'פליג אדרבנן דאמרי בכולהון ממהר לבא התחתון ואדר"מ נמי פליג דהא ר' מאיר לא מפליג בין כרכים לכפרים:

    בשלמא לפני הפרק כו' דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהופירש בקונט' ולא תחלוץ והדין עמו דליכא לפרושי שומא נינהו ותמאן דהא קתני בסיפא דאינה נאמנת לומר קטנה היא ותמאן וא"ת אמאי בודקין אותה לא תבדוק ותחלוץ לאחר הפרק דהא השתא סבר המקשן דחזקה דהביאה סימנין דקאמר רבא דהויא לחליצה ולמאי דמשני נמי דבחליצה בעי בדיקה נבדוק אחר הפרק ותו לא דליכא למיחש שמא מלפני הפרק באו והוו שומא דהא דוקא כי ראו אותם לפני הפרק קאמר הכא דשומא נינהו אבל אם לא ראו אותם מקודם משמע דאין לנו לחוש ובשלהי מצות חליצה (יבמות דף קה:) נמי דאמר ליה רבי לאבדן זיל בדקה מסתמא לא בדקוה לפני הפרק וכן משמע בפרק מי שמת (ב"ב דף קנה.) גבי בני ברק דקאמר מהו לבודקו אלמא אי משתכחי בהו סימנים לא אמרינן דלפני הפרק באו וי"ל דהא דקאמר דבודקין אותן היינו לכתחילה א"נ בודקין לאו דוקא אלא כלומר דאם בדקו דמהני בדיקתן קאמר וא"ת אמאי פריך אלא לאחר הפרק למה לי בדיקה הא נפקא מינה שאם בדקו ולא מצאו שום שערות או שמצאו אותן שערות עצמן דאינה חולצת כמו שאנו מפרשים בדיקה דלפני הפרק ויש לומר דהך בדיקה דלאחר הפרק משמע ליה דהיינו להחזיקה כגדולה דאי להחזיקה כקטנה א"כ תוך הפרק אמאי אינן נאמנות השתא אחר הפרק נאמנות כ"ש תוך הפרק ולכך פריך דבלא בדיקה נמי מחזקינן לה כגדולה:

    איבעית אימא רבי יהודה ואתוך הפרק ואי בעית אימא ר' שמעון כו'וא"ת ומאי קאמר דנאמנת לומר גדולה היא שלא תמאן מה צריך לנאמנות הא בלאו הכי לא ממאנת ואפילו אמרה קטנה היא אינה נאמנת כדקתני סיפא אבל אינה נאמנת לומר קטנה היא ותמאן וי"ל דנפקא מינה שאם בדקו אנשים אחר בדיקתה ולא מצאו שערות אפ"ה לא תמאן ואי לאו נשים הוה ממאנת שפיר דאפילו למ"ד חוששים שמא נשרו היינו דוקא לאחר הפרק לר' יהודה משום דרבא דחזקה שהביאה סימנין אבל תוך הזמן לרבי יהודה דליכא חזקה או אחר זמן לר"ש דלית ליה חזקה דרבא אין חוששין שמא נשרו והשתא שאמרו הנשים שהיו שערות נאמנות ולא תמאן ואע"ג דאפילו תוך הזמן לר' יהודה דליכא חזקה או אחר זמן לר"ש אינה ממאנת אהני חזקה דרבא לבדקו ולא מצאו שערות דמשום חזקה אמרינן דנשרו כדפסיק לעיל והילכתא חוששין שמא נשרו והוא שבעל לאחר זמן וא"ת ונאמנת לומר קטנה היא שלא תחלוץ מאי אהני נאמנת הלא אפילו אמרה יש שערות אינה נאמנת כדקתני סיפא אינה נאמנת לומר גדולה היא כו' וי"ל דנאמנת לומר שאותן שערות היו קודם הפרק דאי לאו האשה הוה אמינא אחר הפרק באו וחלצה כדפריך לעיל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גמרארשב"ג אומר בנות כרכים התחתון מהר לבא וכו' בנות כפרים עליון ממהר לבא. נראה היה לי דרשב"ג ורשב"אוחנניה בן אחי ר' יהושע כולהו סבי להו דת"ק דמתני' דכולהו אעליון סמיכי ודלא כר' מאיר אלא פרושי קא מפרשי דברי תנא דמתני' דרשב"ג אומר דאין סומכין על העליון אלא בכרכים אבל בכפרים לא ורשב"א הוסיף בה דדוקא בשל עשירים בשל ימין אבל אם קדם של שמאל אינו סימן אלא מקרה ועתיד הוא לחזור לאיתנו וכדאמר חנניה בן אחי יהושע ואם בנות עניים הם הענין בהיפך ואתא חנניה למימר דלעולם בין עניות בין עשירות אין סומכין אלא על צד ימין ובתוס' אמרו דרשב"ג הכרעה שלישית ופליג את"ג בבנות כפרים ואדר' מאיר בבנות עשירים והוא העיקר דהא לרבנן אי איפשר ואי בבנות כפרים עליון קדים מאי אי איפשר דקתני.

    תנו רבנן כל הנבדקות נבדקות על פי נשים וכו'פירש הריא"ף ז"ל משום דת"ק סבר דלפני הפרק בדקן נשים דאי משתכחן לאחר הפרק שומא נינהו בין לר' יהודה בין לר' שמעון ותוך הפרק משום דכלפני הפרק דמו וכר' שמעון ולאחר הפרק משום דאיכא חזקה דרבא וסמכינן אנשים וכר' יהודה ופסק הלכה כן וכדאיתא בהלכות פ' ב"ש ביבמות. ופי' הפרק בכל השמועה היינו זמן הנעורים ותוך הפרק היינו שנת י"ב שהוא עונת הנדרים וכפרש"י ז"ל כך היא גרסת הספרים ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל כיצד גדולה היא שלא תמאן וקטנה היא שלא תחלוץ אבל אינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן וגדולה היא שתחלוץ ואוקימנא אי בעית אימא כר' יהודה ואתוך הפרק. ולפי גרסא זו יש להקשות בשלמא נאמנת לומר גדולה היא שלא תמאן ואינה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ ניחא אלא נאמנת לומר קטנה שלא תחלוץ אמאי איצטריך פשיטא דאפילו שתקה לא חלצה דתוך הפרק לכולי עלמא בחזקת קטנה קיימא וכן אינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן אמאי לא והא אפילו שתקה נמי בחזקת קטנה היא. וי"ל דכולה בדאיצטריך לעדות' כיצד גדולה היא שלא תמאן כגון דבדקן ולא אשכחן ואמרי אינהו דבדקן ואשכחן ונשרו דאי לאו עדותן בקטנה מחזיקים לה. וקטנה היא שלא תחלוץ דבדקן ואשכחן ולר' יהודה תוך הפרק כלאחר הפרק והרי גדולה לפנינו ואמרי אינהו דבדקן קודם הפרק והוו תמן ושומא נינהו. וקמ"ל דאע"ג דגדולה בפנינו אינהו מהימני להחמיר. אבל אינה נאמנת להקל לומר קטנה היא שתמאן כגון דבדקן ואשכחן ואמרי אינהי דלפני הפרק אתו ושומא נינהו. ודוקא כשבעל תוך הפרק דספיקא דאוריתא היא אליבא דר' יהודה אבל לא בעל דספקא דרבנן מהימנו דהימנינהו רבנן בדרבנן. וכן אינה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ בשום צד. אבל בהלכות הרי"ף ז"ל גרס' אחרת פשוטה מזו גדולה היא שלא תמאן גדולה היא שתחלוץ כלומר להחמיר היינו מיאון כלומר נאמנת היא לומר גדולה היא שלא תמאן ולהקל היינו חליצה דאינה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ.

    בשלמא לפני הפרק בעיא בדיקההאי בעי בדיקה לאו דוקא דאנן לא צריכין למיבדק לפני הפרק למידע סימנין דלאחר הפרק אי שומא נינהו, דסתמא כל דאשכחן לאחר הפרק השתא הוא דאתיאן, ואי נמי אשכחן תוך הפרק למ"ד תוך הפרק כלאחר הפרק והכי נמי משמע במעשה דבני ברק דבאו לפני ר' עקיבא ואמר מהו לבדקו ואיתיה בפרק מי שמת (קנד,.), אלא הכי קאמר דבדיקה זו מהניא היכא דבדקן לפני הפרק דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו. וכן נמי הא דקתני בבריתא לפני הפרק נשים בודקות לאו דוקא אלא לומר שאם בדקו מהני דיקתן. הא דאמרינן: בשלמא לפני הפרק בעיא בדיקה דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו. איכא למידק אדרבה לפני הפרק נמי קשיא כיון דהשתא סבירא לן דחזקה דרבא מהניאבכל ענין כדמקשי ואזיל אלא לאחר הפרק למה לי, אם כן אפילו לא אשכחן אלא הני דאמרו אינהי דאתא לפני הפרק, אני אומר לאחר הפרק הביאה סימנים ונשרו. וי"ל דהכי קאמר לפום מאי דקתני בברייתא דלאחר הפרק בעיא בדיקה לפני הפרק ניחא אלא לאחר הפרק גופה תיקשי אמאי והא איכא חזקה דרבא. אי נמי השתא לא מסיק אדעתיה נשירה דהיכא דבדקן ולא אשכחן לא חיישינן שמא נשרו.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 48b

    Niddah 48b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 361 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    איכרפו כשהתחילו לגדל ולעקוץ:

    אישתדו גדולות כל צרכן כשדים גמורים. לשון אחר איכרפו נפחו ממיעוך מצרים כלומר לקית על ידם אישתדו יבשו זאת מצאתי:

    איש אין בו סימן עליון שאין בו סימן דדים משתנים:

    תניא נמי הכי דאתחתון סמכינן:

    שטוחנות ברחים ומתוך שמנידות זרועותיהן תדיר מתפשטים דדיהן:

    שנישוף פריי"ר בלע"ז כמו (יומא דף ל.) מצוה לשפשף:

    אפקריסותן מעפורת והוא סודר ותולה על דד הימין אבל בנות עניים אין להן מעפורת:

    על גססיהן על צדיהן. על צד תנשאו מתרגמינן על גססיהן תתנטלון (ישעיהו ס״ו:י״ב):

    11 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 48b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    רבן שמעון בן גמליאל אומר בנות כפרים כו' פליג אדרבנן דאמרי בכולהון ממהר לבא התחתון ואדר"מ נמי פליג דהא ר' מאיר לא מפליג בין כרכים לכפרים:

    בשלמא לפני הפרק כו' דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו פירש בקונט' ולא תחלוץ והדין עמו דליכא לפרושי שומא נינהו ותמאן דהא קתני בסיפא דאינה נאמנת לומר קטנה היא ותמאן וא"ת אמאי בודקין אותה לא תבדוק ותחלוץ לאחר הפרק דהא השתא סבר המקשן דחזקה דהביאה סימנין דקאמר רבא דהויא לחליצה ולמאי דמשני נמי דבחליצה בעי בדיקה נבדוק אחר הפרק ותו לא דליכא למיחש שמא מלפני הפרק באו והוו שומא דהא דוקא כי ראו אותם לפני הפרק קאמר הכא דשומא נינהו אבל אם לא ראו אותם מקודם משמע דאין לנו לחוש ובשלהי מצות חליצה (יבמות דף קה:) נמי דאמר ליה רבי לאבדן זיל בדקה מסתמא לא בדקוה לפני הפרק וכן משמע בפרק מי שמת (ב"ב דף קנה.) גבי בני ברק דקאמר מהו לבודקו אלמא אי משתכחי בהו סימנים לא אמרינן דלפני הפרק באו וי"ל דהא דקאמר דבודקין אותן היינו לכתחילה א"נ בודקין לאו דוקא אלא כלומר דאם בדקו דמהני בדיקתן קאמר וא"ת אמאי פריך אלא לאחר הפרק למה לי בדיקה הא נפקא מינה שאם בדקו ולא מצאו שום שערות או שמצאו אותן שערות עצמן דאינה חולצת כמו שאנו מפרשים בדיקה דלפני הפרק ויש לומר דהך בדיקה דלאחר הפרק משמע ליה דהיינו להחזיקה כגדולה דאי להחזיקה כקטנה א"כ תוך הפרק אמאי אינן נאמנות השתא אחר הפרק נאמנות כ"ש תוך הפרק ולכך פריך דבלא בדיקה נמי מחזקינן לה כגדולה:

    איבעית אימא רבי יהודה ואתוך הפרק ואי בעית אימא ר' שמעון כו' וא"ת ומאי קאמר דנאמנת לומר גדולה היא שלא תמאן מה צריך לנאמנות הא בלאו הכי לא ממאנת ואפילו אמרה קטנה היא אינה נאמנת כדקתני סיפא אבל אינה נאמנת לומר קטנה היא ותמאן וי"ל דנפקא מינה שאם בדקו אנשים אחר בדיקתה ולא מצאו שערות אפ"ה לא תמאן ואי לאו נשים הוה ממאנת שפיר דאפילו למ"ד חוששים שמא נשרו היינו דוקא לאחר הפרק לר' יהודה משום דרבא דחזקה שהביאה סימנין אבל תוך הזמן לרבי יהודה דליכא חזקה או אחר זמן לר"ש דלית ליה חזקה דרבא אין חוששין שמא נשרו והשתא שאמרו הנשים שהיו שערות נאמנות ולא תמאן ואע"ג דאפילו תוך הזמן לר' יהודה דליכא חזקה או אחר זמן לר"ש אינה ממאנת אהני חזקה דרבא לבדקו ולא מצאו שערות דמשום חזקה אמרינן דנשרו כדפסיק לעיל והילכתא חוששין שמא נשרו והוא שבעל לאחר זמן וא"ת ונאמנת לומר קטנה היא שלא תחלוץ מאי אהני נאמנת הלא אפילו אמרה יש שערות אינה נאמנת כדקתני סיפא אינה נאמנת לומר גדולה היא כו' וי"ל דנאמנת לומר שאותן שערות היו קודם הפרק דאי לאו האשה הוה אמינא אחר הפרק באו וחלצה כדפריך לעיל:

    Tosafot on Niddah 48b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    גמרא רשב"ג אומר בנות כרכים התחתון מהר לבא וכו' בנות כפרים עליון ממהר לבא. נראה היה לי דרשב"ג ורשב"אוחנניה בן אחי ר' יהושע כולהו סבי להו דת"ק דמתני' דכולהו אעליון סמיכי ודלא כר' מאיר אלא פרושי קא מפרשי דברי תנא דמתני' דרשב"ג אומר דאין סומכין על העליון אלא בכרכים אבל בכפרים לא ורשב"א הוסיף בה דדוקא בשל עשירים בשל ימין אבל אם קדם של שמאל אינו סימן אלא מקרה ועתיד הוא לחזור לאיתנו וכדאמר חנניה בן אחי יהושע ואם בנות עניים הם הענין בהיפך ואתא חנניה למימר דלעולם בין עניות בין עשירות אין סומכין אלא על צד ימין ובתוס' אמרו דרשב"ג הכרעה שלישית ופליג את"ג בבנות כפרים ואדר' מאיר בבנות עשירים והוא העיקר דהא לרבנן אי איפשר ואי בבנות כפרים עליון קדים מאי אי איפשר דקתני.

    תנו רבנן כל הנבדקות נבדקות על פי נשים וכו' פירש הריא"ף ז"ל משום דת"ק סבר דלפני הפרק בדקן נשים דאי משתכחן לאחר הפרק שומא נינהו בין לר' יהודה בין לר' שמעון ותוך הפרק משום דכלפני הפרק דמו וכר' שמעון ולאחר הפרק משום דאיכא חזקה דרבא וסמכינן אנשים וכר' יהודה ופסק הלכה כן וכדאיתא בהלכות פ' ב"ש ביבמות. ופי' הפרק בכל השמועה היינו זמן הנעורים ותוך הפרק היינו שנת י"ב שהוא עונת הנדרים וכפרש"י ז"ל כך היא גרסת הספרים ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל כיצד גדולה היא שלא תמאן וקטנה היא שלא תחלוץ אבל אינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן וגדולה היא שתחלוץ ואוקימנא אי בעית אימא כר' יהודה ואתוך הפרק. ולפי גרסא זו יש להקשות בשלמא נאמנת לומר גדולה היא שלא תמאן ואינה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ ניחא אלא נאמנת לומר קטנה שלא תחלוץ אמאי איצטריך פשיטא דאפילו שתקה לא חלצה דתוך הפרק לכולי עלמא בחזקת קטנה קיימא וכן אינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן אמאי לא והא אפילו שתקה נמי בחזקת קטנה היא. וי"ל דכולה בדאיצטריך לעדות' כיצד גדולה היא שלא תמאן כגון דבדקן ולא אשכחן ואמרי אינהו דבדקן ואשכחן ונשרו דאי לאו עדותן בקטנה מחזיקים לה. וקטנה היא שלא תחלוץ דבדקן ואשכחן ולר' יהודה תוך הפרק כלאחר הפרק והרי גדולה לפנינו ואמרי אינהו דבדקן קודם הפרק והוו תמן ושומא נינהו. וקמ"ל דאע"ג דגדולה בפנינו אינהו מהימני להחמיר. אבל אינה נאמנת להקל לומר קטנה היא שתמאן כגון דבדקן ואשכחן ואמרי אינהי דלפני הפרק אתו ושומא נינהו. ודוקא כשבעל תוך הפרק דספיקא דאוריתא היא אליבא דר' יהודה אבל לא בעל דספקא דרבנן מהימנו דהימנינהו רבנן בדרבנן. וכן אינה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ בשום צד. אבל בהלכות הרי"ף ז"ל גרס' אחרת פשוטה מזו גדולה היא שלא תמאן גדולה היא שתחלוץ כלומר להחמיר היינו מיאון כלומר נאמנת היא לומר גדולה היא שלא תמאן ולהקל היינו חליצה דאינה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ.

    בשלמא לפני הפרק בעיא בדיקה האי בעי בדיקה לאו דוקא דאנן לא צריכין למיבדק לפני הפרק למידע סימנין דלאחר הפרק אי שומא נינהו, דסתמא כל דאשכחן לאחר הפרק השתא הוא דאתיאן, ואי נמי אשכחן תוך הפרק למ"ד תוך הפרק כלאחר הפרק והכי נמי משמע במעשה דבני ברק דבאו לפני ר' עקיבא ואמר מהו לבדקו ואיתיה בפרק מי שמת (קנד,.), אלא הכי קאמר דבדיקה זו מהניא היכא דבדקן לפני הפרק דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו. וכן נמי הא דקתני בבריתא לפני הפרק נשים בודקות לאו דוקא אלא לומר שאם בדקו מהני דיקתן. הא דאמרינן: בשלמא לפני הפרק בעיא בדיקה דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו. איכא למידק אדרבה לפני הפרק נמי קשיא כיון דהשתא סבירא לן דחזקה דרבא מהניאבכל ענין כדמקשי ואזיל אלא לאחר הפרק למה לי, אם כן אפילו לא אשכחן אלא הני דאמרו אינהי דאתא לפני הפרק, אני אומר לאחר הפרק הביאה סימנים ונשרו. וי"ל דהכי קאמר לפום מאי דקתני בברייתא דלאחר הפרק בעיא בדיקה לפני הפרק ניחא אלא לאחר הפרק גופה תיקשי אמאי והא איכא חזקה דרבא. אי נמי השתא לא מסיק אדעתיה נשירה דהיכא דבדקן ולא אשכחן לא חיישינן שמא נשרו.

    Rashba on Niddah 48b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    דכולי עלמא מיהת אתחתון סמכינן ויש בכלל זה דלא סמכינן אעליון ולישנא קלילא הוא.

    הקיש הכתוב אשה לאיש פי׳ דאע״ג דילפינין מינה שהשוון הכתוב לכל עונשין שבתורה אין הקש למחצה.

    מה איש תחתון ולא עליון פי׳ דבהקש אין לומר שאין דנין אפשר משאי אפשר ובמה מצינו או בג״ש הוא דפליגי תנאי בהאי.

    תניא נמי הכי פרש״י ז״ל תניא נמי הכי דאתחתון סמכינן ובודאי שלא נצרכה משום זו בלבד דהא פשיטא ומתניתן היא בהדיא אלא לישנא דתלמודא נקט כלו׳ דסמכינן אתחתון ולא אהעליון כלל ודייקינן ליה מדקתני בלישנא שוב אין משגיחין על העליון ולא נקט כיון שבא תחתון דיה.

    רשב״ג אמר בנות כרכין וכו' נראין דברים דרשב״ג דעת שלישית הוא דאלו ר״מ ורבנן לא מפלגי במילתא כלל מכיון דנקטו מלתא דידהו סתמא אלא ודאי דרשב״ג הכרעה שלישית היא שאינה מכרעת וכן פי׳ בתוס'.

    ת״ר כל הנבדקות נבדקות על פי נשים פי׳ דאע״ג דהאי דבר שבערוה תלוי בו שאינו בפחות משנים כיון דמילתא דאפשר לאיגלוי הוא ואינן מעידות על דבר שבערוה ממש אלא על גופן של שערות עשאוהו כשאר איסורין שנאמנות בהן אשה ומיהת כל כי האי גוונא צריך להדורי אחר הנשים המוחזקות בכשרות יותר וכר׳ אליעזר שהיה מוסר לאמו ור׳ יהושע לאשתו וכן כל היכא דאפשר בשתי נשים נאמנות או יותר בהכי עדיף טפי דאע״ג דמאה נשים כחדא דמיין לענין עדות מ״מ כל היכא דנפישי הוי קים לן במילתא טפי מר׳ וטעמא דת״ק כלפני הפרק כדברי הכל וכדלקמן ובתוך הפרק כר״ש דאמר תוך הפרק כלפני הפרק וכל אחר הפרק משום חזקה דרבא וכר׳ יהודה וכן פי׳ הרי״ף ז״ל.

    ר׳ יהודה אמר לפני הפרק וכו׳ נשים בודקות אותן ולקמן פריש׳ דלכ״ע בדיקת לפני הפרק אינו אלא משום דאי אינהו שערות עצמן הוא דמשתכחי לפני הפרק שומא נינהו ולאו למימרא שתהא בדיקה זו חובא דהא ודאי כל שנמצאו שערות לאחר הפרק לית לן למיחש שמא באו לפני הפרק והם שומא אלא הרי הן בחזקת שבאו לאחר הפרק והכין סוגיין בכל דוכתא וכדמשמע בפ׳ מי שמת במעשה של בני ברק שאמרו מהו לבדוק ואמר להם סימנים עשויין להשתנות לאחר מיתה הא לאו הכי סמכינן עלייהו אלא מילתא בעלמא הוא דאמרינן דהיכא דבדקן מעיקרא ומשתכחן לאחר הפרק שומא נינהו והא דקתני נשים בודקות אינו לשון חיוב אלא דמהמניא בדיקה.

    ואידי דנקט לאחר הפרק בודקות בדוקא ועל הדרך הזה אמרו לקמן דלפני הפרק בעי בדיקה לומ׳ דמהניא בדיקה א״נ בעיא למי שרוצה לדקדק בשערות יפה יפה וכן פי׳ בתוס'.

    2 more comments on this page.

    Ritva on Niddah 48b · Sefaria · Edition: Hidushe ha-Ritba al Nidah; Wien 1868. · Public Domain

    Meiri

    כל שאנו צריכים לבדוק באשה אם היא גדולה אם לאו בין בסימן העליון בין בסימן התחתון נשים נאמנות בהן ואפילו אחת וכמו שאמרו נאמנת אשה וכו' וכן הדין שמאחר שאתה מאמין את האשה אף אחת נאמנת ובודקין אותן על ידי כשרות ובקיאות בין לפני הפרק בין לאחר הפרק ויראה שסומכין אף על הקרובות אלא שיש מפקפקין בה ונאמנות בין להקל ר"ל גדולה היא שכבר הביאה ותחלוץ בין להחמיר ר"ל לא הביאה ולא תחלוץ אבל לענין מיאון אין מקום לבדיקה שאם יאמרו כבר הביאה ולא תמאן אין צורך בכך ואף בלא עדותן כן שהרי כל שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין ואינה צריכה בדיקה לענין מיאון וכמו שאמרו כי איתמרא חזקה למיאון ואפילו העידו שלא הביאה חזקה זו מפקעת עדותן שהרי חוששין שמא נשרו אלא אין בדיקה אף לאחר הפרק אלא לחליצה שהעיד שתחלוץ או שלא תחלוץ ומ"מ אפשר לפרשה למיאון וכגון שלא בעל משגדלה שבזה אין חוששין לנשירה הואיל ואין נשואי תורה כמו שביארנו בפרק דופן לשיטת גדולי הפוסקים ועליו אמרו בודקין למיאונין כמו שהתבאר ושמא תאמר לפני הפרק ותוך הפרק מיהא מה מקום לבדיקה שהרי תוך הפרק כלפני הפרק ואפילו נמצאו שומא נינהו ואף כשתפרש תוך הפרק ביום אחרון למנינה שהוא ראשון לשנת שלש עשרה וכמו שפירשנו בפרק דופן לדעת אחרוני הרבנים ומפני שהם פסקו בה כר' יהודה מן הכלל הידוע ר' שמעון ור' יהודה הלכה כר' יהודה לפני הפרק מיהא קשיא וכל שכן לדעת רוב מפרשים שפירשו תוך הפרק בתוך זמן בשנת שתים עשרה עצמה שזו ודאי הלכה שהיא כלפני זמן קשה לשתיהן ודאי אין צריך לבדיקה ומה שאמרו בסוגיא ובעיא בדיקה פירושו שיש מקום לבדיקתן ר"ל שאם בדיקתן בדיקה כלומר שאם בדקו ומצאו שתי שערות ואחר הפרק בדקו ולא מצאו אלא אותן השערות עצמן אינן כלום ולא תחלוץ וכן אם לא בעל תמאן ואלו לא בדקו תחלה היינו מחזיקין אותה בגדולה שכל מן הסתם אחר שנמצאו שערות לאחר הפרק אין אומרין שמא קודם הפרק היו שם זהו הפסק הברור בענין זה וכבר דמו רבים לחלוק ולפסוק הלכה בחזקה כרבא ולהצריך בדיקה אף במיאון וכבר התבאר בריוח הפסד סברתם בהלכות גדולי הפוסקים בדברים פשוטים איני צריך להוסיף עליהם שום ביאור:

    ומ"מ לענין השנים אין נשים נאמנות לומר בת שתים עשרה ויום אחד היא ותחלוץ או שאינה בת שתים עשרה ותמאן ולא אפילו קרובים אלא על פי שנים עדים כשרים להעיד כשאר עדיות שבתורה והאב שהעיד על בנו שהוא בן תשע ויום אחד או על בתו שהיא בת שלש ויום אחד נאמן לקרבן ר"ל לחייב הבועל או הנבעל אם הוא גדול קרבן אבל לא לחייב מלקות או שאר עונשין:

    לענין ביאור סוגיא זה שגורסין ברוב ספרים נאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל כיצד גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ נאמנת קטנה היא שתמאן גדולה היא שתחלוץ אינה נאמנת והעמדנוה לר' יהודה ובתוך הפרק שהוא סובר בו כלאחר הפרק יש בה קושיא דבשלמא בנאמנת לומר גדולה היא שלא תמאן וכן שאינה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ ניחא אלא בקטנה היא שלא תחלוץ מה הוצרכה לומר שנאמנת ואף בלא עדותה כן שתוך הפרק לכלי עלמא בחזקת קטנה היא וכן אינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן אמאי לא והרי בחזקת קטנה היא אלא שאפשר לבאר את כלן כשצריכין לעדותן גדולה היא שלא תמאן כגון שבדקו עכשו ולא מצאו והעידו הן שכבר בדקו ומצאו ועל כל פנים נשרו שאלמלא עדותן מחזיקין אותה בקטנות והן נאמנות קטנה היא שלא תחלוץ כגון שבדקו עכשו ומצאו ולר' יהודה תוך הפרק כלאחר הפרק והרי גדולה לפנינו והן העידו שבדקו קודם הפרק וכבר היו בה שערות אלו ועודן בה שהם שומא ואע"פ שגדולה לפנינו הן נאמנות להחמיר ואינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן כגון שבדקו עכשו ומצאו והן העידו שכבר היו שם שערות אלו לפני הפרק ושומא נינהו ואין נאמנות לומר שתמאן אם בעל תוך הפרק לר' יהודה וכן אינה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ בשום צד ובקצת הלכות נמצא גירסא אחרת ברורה יותר והיא בנוסח זה גדולה היא שלא תמאן נאמנות גדולה היא שתחלוץ אינה נאמנת ולענין פסק נאמנת בין להקל בין להחמיר כמו שביארנו שהרי אמרו מאן קתני לה ואוקימנא כר' יהודה ובתוך הפרק או כר' שמעון ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא ואנן הא קיימא לן כלאחר הפרק ואית לן חזקה דרבא וכל לאחר הפרק בדאית לן חזקה דרבא נאמנת אף להחמיר וכדברי תנא קמא שהן שנויות בלשון רבים:

    וביאור הסוגיא הא מאן קתני לה דאי תנא קמא מדקאמר כל הנבדקות נבדקות על פי נשים ודאי בין להקל בין להחמיר קאמר וכן שהיה ר' אליעזר מוסר לאשתו ור' ישמעאל מוסר לאמו ודאי להקל נאמר דאי להחמיר מאי ריבותיהו אי ר' יהודה ואלפני הפרק הרי אין בדיקה לפני הפרק אלא דאי משתכחן הני גופיהו לאחר הפרק שומא נינהו והא ודאי להחמיר הוא שלא תחלוץ ומה מקום לומר בה אבל לא להקל שאם לענין מיאון הרי אף בלא עדותם כן שהרי חוששין שמא אחרים היו שם ונשרו ואם תאמר למיאון ובלא בעל מ"מ היאך יאמר גדולה היא וכל לפני הפרק ודאי קטנה היא ואם לאחר הפרק הואיל ואית לן חזקה דרבא ודאי נאמנות אף להקל ואוקמה כר' יהודה ולתוך הפרק שהוא לדעתו כלאחר הפרק אלא שאין בתוך הפרק חזקה נאמנת להחמיר אתוך הפרק קיימא כלומר תוך הפרק אין נשים בודקות מפני שאין נאמנות להקל ואי אפשר להעמידה לדעתו לאחר הפרק ולומר שאף לאחר הפרק ואע"ג דאית לן חזקה דרבא לא סמכינן אנשים להקל שאם כן מאי איכא בין בדיקה דלאחר הפרק לבדיקה דתוך הפרק כיון דתוך הפרק כלאחר הפרק בתרויהו נאמנת להחמיר ומאי האי דתוך הפרק קאמר אין בודקות ואחר הפרק קאמר בודקות אלא ודאי לאחר הפרק אף להקל נאמנת אי נמי ר' שמעון ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא והדברים פשוטים:

    Meiri on Niddah 48b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פרש"י בד"ה לפני הפרק כו' ובד"ה נשים כו' ואי אמרו ליתנהו לא ממאנת דחיישינן שמא נשרו הלכך כו' עכ"ל בלאו טעמא דשמא נשרו נמי לא סמכינן בהא בנשים שתמאן דבהא ליכא חזקה ואפילו בתוך הפרק אינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן אבל שיעור דבריו כך הוא אהא דקאמר סתם בודקין אותן לאחר הפרק ונאמנת אפי' לקולא ליכא למיחש דבליתנהו נמי נאמין להן למאן וקאמר דלהא ליכא למיחש דא"נ נאמין להן דליתנהו לא ממאנה דבאנשים כה"ג נמי לא ממאנה דחיישינן שמא נשרו הלכך לא ניחוש למימר דנסמוך אנשים ודו"ק:

    תוס' בד"ה בשלמא לפני הפרק כו' משמע דאין לנו לחוש כו' עכ"ל ובמרדכי פ' ב"ש הוכיח זה מכח קושיא זו שכתבו התוס' ואם תאמר ונאמנת לומר קטנה היא שלא תחלוץ מאי אהני כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 48b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ע׳׳ב ד"ה איבעית אימא ר"י וכו׳ ואפי׳ אמרה קטנה היא אינה נאמנת וכו׳. ר"ל וכ"ש בסתמא דכתבו כך משום דהשתא הוקשה להם דכיון דתריצנא לישנא דבריתא הא דקתני נאמנת לומר גדולה אני שתמאן היינו לענין היכי דבדקוה אנשים אחר בדיקתה וכו׳ אבל לעולם אפי׳ תוך הזמן אפי׳ בסתמא בלא שום נאמנות אינה ממאנת א"כ אהני לן חזקה דרבא באלחר זמן הלא אפי' היכא דליכא חזקה אינה ממאנת ותי׳ דאהני לענין אפי׳ דבדקנוה ולא אשכחו שום שערות דאפי׳ הכי אינה ממאנת דמשום חזקה דרבא אמרינן ודאי נשרו וק"ל:

    Maharam on Niddah 48b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה איבעית וכו' וי"ל דנאמנת לומר שאותן שערות תמוה לי הא בזה מתרצא גם קושייתם הראשונה וכפשוטו דבאמת בלאו חזקה דרבא ממאנת והכל מיירי בחד ענין דכמו דלענין חליצה במה דאמרי' נאמנת לומר קטנה שלא תחלוץ היינו בבדקו ומצאו ב' שערות נאמנת שהם שומא שלא תחלוץ וההיא דאינה נאמנת שתחלוץ היינו דלא נבדקה ע"י אנשים א"נ לומר שהביאה ב' שערות שתחלוץ וה"נ מפרשא ההיא דמיאון והכל בחד גוונא. דהיינו בבדקו ומצאו ב' שערות והן אומרים שהם שומא נאמנות לחומרא שלא תחלוץ וא"נ לומר שתמאן והיכא דלא בדקו אותה והן אומרות שהביאו ב' שערות נאמנות לחומרא שלא תמאן אבל לא להקל שתחלוץ ומרווח שמעתא טובא:

    Gilyon HaShas on Niddah 48b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 48, Amud Bet, about 361 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “איכרפו דדיך לא הדרת בך, אישתדו דדיך…”

    2. Segment 244 words

      Opens “דכולי עלמא מיהא אתחתון סמכינן, מנלן? אמר…”

      Named: רב יהודה.

    3. Segment 316 words

      Opens “ואימא: או האי או האי! כאיש מה…”

    4. Segment 420 words

      Opens “תניא נמי הכי: א"ר אליעזר בר' צדוק,…”

    5. Segment 519 words

      Opens “תניא, רשב"ג אומר: בנות כרכים תחתון ממהר…”

    6. Segment 630 words

      Opens “ר"ש בן אלעזר אומר: בנות עשירים צד…”

    7. Segment 731 words

      Opens “ת"ר צד שמאל קודם לצד ימין. רבי…”

      Named: רבי חנינא.

    8. Segment 817 words

      Opens “ת"ר כל הנבדקות נבדקות על פי נשים,…”

      Named: רבי אליעזר, רבי ישמעאל.

    9. Segment 936 words

      Opens “רבי יהודה אומר: לפני הפרק ולאחר הפרק…”

      Named: רבי יהודה.

    10. Segment 109 words

      Opens “כיצד? ״גדולה היא״ שלא תמאן, ״קטנה היא״…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “אבל אין נאמנת לומר ״קטנה היא״ שתמאן,…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “אמר מר: רבי יהודה אומר: לפני הפרק…”

      Named: רבי יהודה.

    13. Segment 1327 words

      Opens “אלא לאחר הפרק, למה לי בדיקה? והאמר…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1412 words

      Opens “תוך הפרק אין נשים בודקות אותן, קסבר:…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “ולאחר הפרק, דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1621 words

      Opens “ר"ש אומר: אף תוך הפרק, נשים בודקות…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “ונאמנת אשה להחמיר, אבל לא להקל. האי…”

      Named: רבי יהודה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 48b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026