Talmud Builders

    Niddah 21b

    Back to index

    English translation — Niddah 21b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1it is uncertain whether that woman has the status of one who gave birth, and it is uncertain whether she has the status of a woman who experiences an irregular discharge of blood from the uterus [ ziva ]. Therefore, she brings an offering, like any woman after childbirth or after ziva , but the offering is not eaten by the priests. The reason is that perhaps she neither gave birth nor experienced ziva , and is therefore exempt from bringing an offering. Consequently, her bird sin offering is disqualified, and is forbidden in consumption, as a bird offering is killed by pinching its neck, which is not the valid manner of slaughtering a non-sacred bird.

    2Rabbi Yehoshua says: The woman brings an offering, and it is eaten. The reason is that she is certainly either a woman after childbirth or a zava , as opening of the womb is not possible without a discharge of blood. The tanna’im in the baraita disagree about whether opening of the womb is possible without a discharge of blood. Rav Naḥman bar Yitzḥak maintains that this is also the issue in dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis in the mishna.

    3§ Some say another version of the above discussion. Rav Yehuda says that Shmuel says: Rabbi Yehuda deemed the woman impure, despite the fact that no blood emerged, only in the case of a piece of tissue that has the appearance of one of the four types of ritually impure blood, but if it has the appearance of other types of blood, the woman is pure.

    4The Gemara asks: Is that so? But when Rav Hoshaya came from Neharde’a, he came and brought a baraita with him that states: In the case of a woman who discharges a piece of tissue that is red, or black, green, or white, if there is blood that emerges with it, the woman is impure, and if not, she is pure. And Rabbi Yehuda says: In both this case, where blood emerged, and that case, where no blood emerged, the woman is impure.

    5The Gemara concludes its challenge: The baraita teaches both a case where the piece of tissue is red or black, and a case where it is not one of the four types of impure blood but it is green or white, i.e., in all of these cases the Rabbis hold that the woman is pure, and yet Rabbi Yehuda disagrees with their opinion.

    6And if you would say that when Rabbi Yehuda disagrees with the Rabbis, it is with regard to the case of a red or black piece of tissue, but with regard to the case of a green or white piece he does not disagree with them, as he concedes that the woman is pure; but if that is so, for the sake of clarifying whose opinion does the baraita teach the case of a green or white piece of tissue?

    7If we say that it comes to clarify the opinion of the Rabbis, that is unnecessary: Now that in the case of a red or black piece of tissue the Rabbis deem the woman pure, is it necessary to state that they deem her pure in a case of a green or white piece? Rather, is it not coming to clarify the opinion of Rabbi Yehuda, teaching that the Rabbis deem the woman pure in this case, but Rabbi Yehuda disagrees with them and deems her impure? This contradicts the explanation of Shmuel.

    8Rather, Rav Yehuda says there is a different explanation of the dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda: They disagree with regard to whether or not opening of the womb is possible without a discharge of blood. And they disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between these tanna’im , as it is taught in a baraita : If a woman experienced difficulty in labor during which blood emerged on two consecutive days, and on the third day she discharged, but she does not know what she discharged, it is uncertain whether she has the status of a woman who gave birth, and it is uncertain whether she has the status of a woman who experienced ziva . Therefore she brings an offering, but it is not eaten by the priests.

    9Rabbi Yehoshua says: The woman brings an offering, and it is eaten. The reason is that she is certainly either a woman after childbirth or a zava , as opening of the womb is not possible without a discharge of blood. This is also the matter in dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda.

    10§ The Sages taught in a baraita : In the case of a woman who discharges an amorphous piece of tissue, Sumakhos says in the name of Rabbi Meir, and likewise Rabbi Shimon ben Menasya would say in accordance with his statement: A Sage who is presented with this piece of tissue should tear it to examine it. If there is blood inside it, the woman is ritually impure, and if not, she is pure.

    11The Gemara compares this baraita to the ruling of the mishna: This statement is basically in accordance with the opinion of the Rabbis in the mishna, but it is more far-reaching, i.e., more stringent, than that ruling of the Rabbis. It is in accordance with the opinion of the Rabbis, as they say that opening of the womb is possible without a discharge of blood, whereas Rabbi Yehuda maintains that opening of the womb is impossible without a discharge of blood. But the ruling of the baraita is more far-reaching than that ruling of the Rabbis, as they hold that if blood emerges with the piece of tissue, then yes, the woman is impure, but if blood is found inside the piece of tissue, she is not impure; and Sumakhos holds that even if blood is found inside the piece, the woman is impure.

    12And it is taught in another baraita with regard to a woman who discharges an amorphous piece of tissue, that Rabbi Aḥa says: One tears it open, and if its interior looks red, even if it contains no blood, the woman is impure; and if it does not have a red appearance, she is pure.

    13The Gemara compares this baraita to the aforementioned opinion of Sumakhos: This ruling of Rabbi Aḥa is basically in accordance with the opinion of Sumakhos, as Rabbi Aḥa also requires that the interior of the piece of tissue must be examined to see if there is blood on the inside, but it is more far-reaching than the opinion of Sumakhos, as Rabbi Aḥa deems the woman impure even if the piece of tissue merely looks red on the inside but does not contain blood.

    14And it is taught in another baraita with regard to a woman who discharges an amorphous piece of tissue, that Rabbi Binyamin says one tears it open to examine it. If it contains a bone, it is considered a fetus, and its mother is impure with the impurity of a woman who gave birth. Rav Ḥisda says: And this applies in the case of a white piece of flesh; only in such a situation does the existence of a bone render it a fetus. And likewise, when a pair of Torah scholars came from Ḥadyab, they came and brought a baraita with them: In the case of a woman who discharges a white piece of tissue, one tears it open to examine it, and if it contains a bone, its mother is impure with the impurity of a woman who gave birth.

    15Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: With regard to a woman who discharges an amorphous piece of tissue, one tears it open to examine it. If it contains a quantity of accumulated blood, the woman is impure; and if not, she is pure. The Gemara comments: This is basically in accordance with the opinion of Sumakhos, that blood found inside the piece of tissue renders the woman impure, but it is more lenient than all the previous opinions, i.e., Sumakhos and Rabbi Aḥa, as according to Rabbi Shimon ben Yoḥai the woman is rendered impure only if there is a quantity of accumulated blood.

    16§ Rabbi Yirmeya asked Rabbi Zeira: In the case of a woman who inserted a tube into her vagina and sees blood, i.e., she found blood in the tube, what is the halakha ? Rabbi Yirmeya clarified his question: Since it is stated: “And if a woman has an issue, and her issue in her flesh is blood, she shall be in her impurity seven days” (Leviticus 15:19), perhaps the Merciful One states in this verse that the woman is impure only if the blood is discharged through “her flesh” and not through a tube. Or perhaps this term: “In her flesh,” is necessary to teach the halakha that a woman becomes impure by finding blood inside her vagina just as she becomes impure by experiencing bleeding outside her vagina, i.e., once the blood enters the vaginal canal from the uterus the woman is ritually impure.

    17Rabbi Zeira said to Rabbi Yirmeya: The Merciful One states: “In her flesh,” meaning that the woman is impure only if the blood is discharged through “her flesh” and not through a tube. As, if the term “in her flesh” is necessary to teach that a woman becomes impure by finding blood inside her vagina just as by seeing blood outside her vagina, if so, let the verse say: In the flesh. What is the significance of the fact that the verse states: “In her flesh”? Conclude two conclusions from the term, both that a woman becomes impure by the presence of blood inside her vagina, and that a woman who experiences bleeding that emerged through a tube is ritually pure.

    18The Gemara asks: But doesn’t Rabbi Yoḥanan say in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: With regard to a woman who discharges an amorphous piece of tissue, one tears it open to examine it; if it contains a quantity of accumulated blood, the woman is impure, and if not, she is pure? If a woman who sees blood that emerged inside a piece of tissue becomes impure, the same should apply to a woman who sees blood that emerged through a tube.

    19The Gemara responds: How can these cases be compared? There, with regard to a piece of tissue, the woman is impure, as it is the manner of a woman to see blood inside such a piece of tissue. Therefore, this blood fulfills the condition stated in the verse: “In her flesh.” By contrast, here, in the case of a tube, the woman should not be impure, as it is not the manner of a woman to see blood that emerged through a tube.

    20The Gemara suggests: Shall we say that the halakha in the case of a tube is subject to a dispute between tanna’im ? As it is taught in a baraita : With regard to a woman who discharges an amorphous piece of tissue, even though the piece is full of blood, if there is blood on the outside that emerges with it, the woman is impure; and if not, she is pure. Rabbi Eliezer says: The term “in her flesh” teaches that a woman is rendered impure only by blood that emerges through direct contact with her flesh, and not by blood that emerges in a gestational sac, nor by blood that emerges in an amorphous piece of tissue.

    21The Gemara interrupts its citation of the baraita and asks: Isn’t the opinion of Rabbi Eliezer identical to that of the first tanna ? The first tanna also says that a woman does not become impure due to blood found in a piece of tissue. Rather, the entire baraita is the opinion of Rabbi Eliezer, and one must say that the baraita should read as follows: Even if the piece of tissue is full of blood the woman is pure, as Rabbi Eliezer says that the term “in her flesh” teaches that a woman is rendered impure only by blood that emerges through direct contact with her flesh, and not by blood that emerges in a gestational sac, nor by blood that emerges in a piece of tissue.

    22The baraita continues: And the Rabbis say: If there is blood in the piece of tissue, this is not menstrual blood, but rather the blood of the piece of tissue. The Gemara asks: Doesn’t the first tanna also deem the woman pure? What is the difference between the opinion of the Rabbis and that of the first tanna ? The Gemara answers: Rather, the difference between the opinion of the first tanna and that of the Rabbis is with regard to a case where the piece of tissue is cracked, and its blood comes in direct contact with the woman’s body.

    23The first tanna holds that the term “in her flesh” teaches that a woman is rendered impure only by blood that emerges through direct contact with her flesh, and not by blood that emerges in a gestational sac, nor by blood that emerges in a piece of tissue. And the same is true with regard to blood that emerges through a tube. But this statement applies only in a case where the piece of tissue is smooth, but if it is cracked, the woman is impure. What is the reason for this exception? Since the blood comes in direct contact with the woman’s flesh, we read the term “in her flesh” with regard to it, i.e., it fulfills that condition.

    24And the Rabbis come to say: Even though the piece of tissue is cracked, the woman is pure, as this is not menstrual blood but rather the blood of the piece of tissue. It can be inferred from here that if the blood is menstrual blood, the woman is certainly impure, and this is true even if the blood emerges through a tube. Accordingly, the halakha in the case of a tube is subject to a dispute between tanna’im .

    25Abaye says that this suggestion should be rejected: In the case of a tube, everyone agrees that the woman is pure, as derived from the term “in her flesh.”

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הרי זו ספק לידה וספק זיבהספק אם זיבה היא וחייבת בקרבן זיבה ספק אם לידה היא וחייבת בקרבן לידה ספק אינה לא לידה ולא זיבה ואין עליה קרבן כיצד אם ילדה בשלישי ולד גמור הרי כאן לידה ולא זיבה ואפי' ראתה דם עם לידתה להשלים ג' ראיות דקושי סמוך ללידה רחמנא טהרה לקמן בפ' בנות כותים (נדה דף לו:) כי יזוב זוב דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ואם לא היה ולד וראתה דם עם לידתה הרי כאן זיבה גמורה דהשתא לאו קושי סמוך ללידה הוא דאין כאן לידה ואם לא היה ולד ולא ראתה דם אין כאן לא לידה ולא זיבה דשני ימים הוא דחזאי הלכך מביאה קרבן אחד לאכול בקדשים דשמא יולדת או זבה היא ואינו נאכל חטאת העוף שלה דשמא אינה לא יולדת ולא זבה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ובשלישי לא חזאי וולד נמי לא הואי והאי קרבן מליקת חולין היא ונבלה:

    שאי אפשרהלכך מה נפשך אם ולד הוא הרי כאן לידה ואם אינו ולד הרי כאן זיבה דבשלישי חזאי:

    ועדיפאחמירא:

    אם תוכה מאדיםהבשר מאדים ואפי' אין שם דם ממש:

    כסומכוסדאמר תוכה כעמה ועדיפא מדסומכוס דאיהו בעי דם ממש:

    טמאה לידהויש לה ימי טוהר ותשב לזכר ולנקבה ימי טומאה דנקבה וימי טוהר דזכר:

    לבנהדהוא מין בשר:

    זוגא דמן חדייבשני תלמידי חכמים מאותו מקום:

    אגורדם הרבה:

    כסומכוסדאמר דם שבתוכו מטמא אותה משום נדה:

    וקילא מכולהוןמדסומכוס דלא בעי אגור ומדר' אחא דאמר אפילו אין תוכה אלא מאדים:

    בשפופרתהכניסה קנה חלול באותו מקום ונמצא בתוכו דם:

    בבשרהדם יהיה זובה בבשרה שיצא דרך כותלי בית הרחם ואין מפסיק והאי קרא בנדה כתיב ופרשה שניה נאמרה בזבה (ויקרא ט״ו:כ״ה) ואשה כי יזוב זוב דמה וגו':

    שמטמאה בפנים כבחוץמאחר שיצא מן המקור לפרוזדור והעמידו כותליה מיד היא מטמאה משא"כ בזב ובעל קרי דאין מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ:

    אם יש בה דם אגור כו'ומאי שנא משפופרת:

    דרכה של אשה לראות דם בחתיכההלכך בבשרה קרינא ביה דמין במינו לא חייץ:

    שפירעור הולד קודם שנבראו בתוכו גידים ועצמות ובשר:

    דפלי פלויישיש בה שורות שורות ביקועים מבחוץ והדם שם:

    דת"קלא מטהר לה אלא מגזרת הכתוב סבר האי דם טהור הוא ומשום חציצה היא טהורה ומשום גזרת הכתוב וה"ה לשפופרת כיון דטעמא משום חציצה הוא:

    וה"מ דשיעאחתיכה והדם בתוכה לא נגע:

    אבל היכא דפלי פלוייוהדם שם ונוגע ברחם:

    טמאהדקרינן בבשרה והיינו דקאמרי אם יש עמה דם דפלי פלויי טמאה ואם לאו טהורה:

    ורבנן בתראי לא דייקי לישנא דקרא והאי דמטהרי משום דלאו דם נדה הוא הלכך לא שנא בתוכה כי שיעא ולא שנא פלי פלויי דנגע ברחם טהורה אבל שפופרת דם נדה היא טמאה דלא דרשינן בבשרה אלא לטמאה בפנים כבחוץ:

    כולי עלמא לא פליגי (דטהורהדאין דרך הרואה בכך):

    נדה 21 עמוד ב

    1הרי זו ספק לידה ספק זיבה, מביאה קרבן ואינו נאכל.

    2רבי יהושע אומר: מביאה קרבן ונאכל, שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.

    3לישנא אחרינא אמרי לה: אמר רב יהודה אמר שמואל: לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעה מיני דמים, אבל של שאר מיני דמים טהורה.

    4איני? והא כי אתא רב הושעיא מנהרדעא, אתא ואייתי מתניתא בידיה: המפלת חתיכה אדומה, ושחורה, ירוקה, ולבנה אם יש עמה דם טמאה, ואם לאו טהורה. ורבי יהודה אומר: בין כך ובין כך טמאה.

    5קתני ״אדומה ושחורה, ירוקה ולבנה״, ופליג ר' יהודה!

    6וכי תימא, כי פליג ר' יהודה אאדומה ושחורה, אבל ירוקה ולבנה לא, אלא ירוקה ולבנה מאן קתני לה?

    7אילימא לרבנן השתא אדומה ושחורה קא מטהרי רבנן, ירוקה ולבנה מיבעיא? אלא לאו לר' יהודה, ופליג!

    8אלא אמר רב יהודה: באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: קשתה שנים, ולשלישי הפילה, ואינה יודעת מה הפילה הרי זו ספק לידה ספק זיבה, מביאה קרבן ואינו נאכל.

    9רבי יהושע אומר: מביאה קרבן ונאכל, לפי שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.

    Baraita

    10ת"ר המפלת חתיכה, סומכוס אומר משום רבי מאיר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו: קורעה, אם יש דם בתוכה טמאה, ואם לאו טהורה.

    11כרבנן, ועדיפא מדרבנן. כרבנן דאמרי: אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ועדיפא מדרבנן דאינהו סברי: עמה אין, בתוכה לא, וסומכוס סבר: אפילו בתוכה.

    12ותניא אידך: המפלת חתיכה, ר' אחא אומר: קורעה, אם תוכה מאדים טמאה, ואם לאו טהורה.

    13כסומכוס, ועדיפא מסומכוס.

    14ותניא אידך: המפלת חתיכה, רבי בנימין אומר: קורעה, אם יש בה עצם אמו טמאה לידה. אמר רב חסדא: ובחתיכה לבנה. וכן כי אתא זוגא דמן חדייב, אתא ואייתי מתניתא בידיה: המפלת חתיכה לבנה קורעה, אם יש בה עצם אמו טמאה לידה.

    15אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: המפלת חתיכה קורעה, אם יש בה דם אגור טמאה, ואם לאו טהורה, כסומכוס, וקילא מכולהו.

    16בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: הרואה דם בשפופרת מהו? (ויקרא טו:ז) ״בבשרה״ אמר רחמנא, ולא בשפופרת, או דלמא האי ״בבשרה״ מיבעי ליה שמטמאה מבפנים כבחוץ?

    17אמר ליה: ״בבשרה״ אמר רחמנא ולא בשפופרת, דאי ״בבשרה״ מבעי ליה שמטמאה מבפנים כבחוץ, א"כ נימא קרא ״(בבשר)״, מאי ״בבשרה״? שמע מינה תרתי.

    18והא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: המפלת חתיכה קורעה, אם יש בה דם אגור טמאה, ואם לאו טהורה!

    19הכי השתא? התם דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, הכא אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת.

    20לימא שפופרת תנאי היא, דתניא: המפלת חתיכה, אף על פי שמלאה דם, אם יש עמה דם טמאה, ואם לאו טהורה. רבי אליעזר אומר: ״בבשרה״ ולא בשפיר ולא בחתיכה.

    21ר' אליעזר היינו תנא קמא! אימא: שרבי אליעזר אומר ״בבשרה״ ולא בשפיר ולא בחתיכה.

    22וחכמים אומרים: אין זה דם נדה אלא דם חתיכה. תנא קמא נמי טהורי מטהר, אלא דפלי פלויי איכא בינייהו.

    23תנא קמא סבר ״בבשרה״ ולא בשפיר ולא בחתיכה, והוא הדין לשפופרת. והני מילי היכא דשיעא, אבל פלי פלויי טמאה. מאי טעמיה? ״בבשרה״ קרינא ביה.

    24ואתו רבנן למימר: אף על גב דפלי פלויי אין זה דם נדה אלא דם חתיכה. הא דם נדה ודאי טמא, ואפילו בשפופרת נמי!

    25אמר אביי: בשפופרת כולי עלמא לא פליגי דטהורה,׃

    Tosafot

    ואינו נאכלדאימא לא ראתה ולא ילדה וב' קרבנות אין צריכה להביא משום דאימא ראתה וילדה דא"כ קושי סמוך ללידה הוא וטהורה כיון דלא שפתה מעת לעת דיש קושי לנפלים וכן צ"ל לרבי יהושע דסבר יש קושי לנפלים דאי אין קושי היה לה להביא שני קרבנות של זיבה דהוי ודאי נאכל ושל לידה דהוי ספק אינו נאכל דלזיבה וללידה לא סגי בקרבן חד מידי דהוי אחלב ודם כדאמרינן בפ"ב דכריתות (דף ט:) ולקמן בפ' יוצא דופן (נדה דף מ.):

    באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגילהך לישנא תימה דג' מקומות דקאמר ר' יוחנן לעיל (נדה דף יח.) דהלכו חכמים אחר הרוב למעוטי מאי:

    בתוכה מאדיםואע"ג דלא האדים מבחוץ ונראה דאם האדים מבחוץ עדיף טפי אפילו לא האדים מבפנים כמו דם אגור דבפנים אינו מועיל אלא לסומכוס ומבחוץ אפילו לרבנן:

    זוזאפירש בערוך שם חכם:

    אם יש בה עצם טמאה לידהוהא דתנן הך קודם הא דדם אגור דמיירי נמי בנדה ולא בלידה משום דתני כל דברייתא ברישא:

    והאמר רבי שמעון בן יוחיוא"ת וליסייעיה ממתני' דבעי עמה דם וי"ל היינו משום דקסבר דאינו דם נדות:

    הא דם נדה טמאה אפילו בשפופרתוא"ת מנליה הא אימא הא דדם נדה טמאה משום דפלי פלויי וקרינן ביה בבשרה כדמשני אביי לפירש"י וי"ל דנראה לו למקשה דרבנן פליגי אמאי דקאמר ר' אליעזר בהדיא בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ואתו רבנן למימר דלא מטעם בבשרה טהור אלא משום דאינו דם נדות הא אם היה דם נדות טמאה אפילו בשפופרת דאי דם נדות טהור בשפופרת אם כן לא הוו פליגי רבנן אמאי דקאמר רבי אליעזר בהדיא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    האמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי המפלת חתיכה קורעה אם יש בה דם אגור טמאה. ללישנא קמא דר' יוחנן דאמר בשל ארבעת מיני דמים ד"ה טמאה ושל שאר מיני דמים דברי הכל טהורה, האי חתיכה מיירי בחתיכה ירוקה ולבנה, והילכך אם אין דם אגור בתוכה טהורה, ומיהו בדם אגור בתוכה טמאה, דכי מטהרו לה, היינו כשאין בו דם אגור, משום דחתיכה עצמה אינה טמאה, הא בשיש בה דם אגור טמאה משום דם שיש בה, אבל ללישנא בתרא דר' יוחנן מיירי בכולהו חתיכות, בין באדומה ושחורה בין בירוקה ולבנה, דמחמת עצמן אינה טמאה, דאין דם עשוי לקרוש ולעשות חתיכה, הילכך אם יש בתוכה דם אגור טמאה ואם לאו טהורה.

    והאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי המפלת חתיכה וכו'איכא למידק אדמותיב ליה מדר' יוחנן ליסייעיה ממתניתין, דקתני המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ואע"ג דיש דם בתוכה כדדייקינן מינה לעיל בסמוך עמה אין בתוכה לא ש לומרדמתניתין ליכא לסייעי', דדילמא עמה והוא הדין בתוכה, והא דאמר לעיל עמה אין בתוכה לא, מימרא דגמרא הוא ואיכא לדחויי, אבל מהא דר' יוחנן איכא עליה תיובתא מפורשת. ואי נמי א"ל, דאפילו לכשתמצא לומר דמתניתין דוקא עמה אבל בתוכה לא, אכתי לא הוה סייעתי', דדילמא התם לאו משום דבעי בבשרה, אלא משום דס"ל לתנא דאין זו דם נדה אלא דם חתיכה, חכמים דבריתא, דאמרין הכין בהדיא אין זו אלא דם חתיכה.

    תנא קמא נמי טהורי מטהר אלא דפלאי פלויי איכא בינייהוה"ה דהוה מצי למימר להיא אלא שפופרת איכא בינייהו, אלא אגב אורחיה אשמעינן מאי דנפק נמי מבינייהו, דודאי לת"ק, כיון דסבירא ליה דהוי דם נדה ולא מטהר לה אלא משום דאינו נוגע בבשרה, הלכך על כרחיך לדידיה היכא דפלאי פלויי טמאה, דבבשרה קרי' ביה, ולמאי דסבירי להו לחכמים נמי דאין זה דם נדה, אפילו פלאי פלויי נמי טהורה.

    הא ד אמר אביי בשפופרת כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומר סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה. פירש רש"י ז"ל דאביי נמי בדפלאי פלויי הוא דמוקי לה והכי קאמר, דמר דהוא ר' אליעזר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והיכא דפלאי פלויי טמאה דהא איכא דם בבשרה, אלא מיהו היכא דשיעה טהורה דרחמנא מיעטיה מבשרה, ומר דהוא חכמים סבר אין דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה, אלא דם חתיכה הוא, והילכך בין שיעה בין פלאי פלויי טהורה דאין זה דם נדה, ומיהו דם נדה בין בשפופרת בין בחתיכה דשיעה טהורה, דכולי עלמא בבשרה בעינן וליכא. וקשה לי דאם איתא, למה ליה לאביי למסתם לישני' כולי האי ולאורוכי ביה למסתמיה, דלפי פירושו ז"ל היינו לישנא קמא, אלא דהכא חדית לן אביי דלא דייקינן מדחכמים הא דם נדה ודאי טמאה אלא בין כך ובין כך טהורה, וכל עצמן לא באו כאן אלא לאשמועינן דאין דרכה של דם נדה לקרוש ולעשות חתיכה, וא"כ לא היה צריך אביי למימרא, אלא לא תימא הא דם נדה ודאי טמאה אלא הא קמ"ל דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ועוד דאם איתא לא הוה להו למינקט פלוגתייהו בדשיעא דהא בדשיעא כולי עלמא טהורי מטהרי ליה אלא בדפלי פלויי דהיא עיקר פלוגתייהו הוי ליה למינקט וליתני המפלת חתיכה מלאה דם אם יש בה בקעים הרי זו טמאה ואם לאו טהורה וחכמים אומרים אין זו דם נדה אלא דם חתיכה דבשלמא ללישנא קמא א"ל דנקט לה מיהא משום דיוקיה דהא דם נדה טמאה ולאשמועינן דבשפופרת טמאה אלא השתא לא לגופיה איצטריכא ולא לדיוקא איצטריכא דאדרבה טפי הוה עדיף ומשתמע מיניה דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה אי נקט לה בדפלי פלויי בהדיא. ונראה היה לי לומר דלאו בפלאי פלויי פליגי לאוקימתא דאביי אלא בדשיעא ממש ובהא פליגי מר סבר דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה ואפ"ה איצטריך לטהורי בדשיעא משום דמעטיה רחמנא בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה, וחכמים סברי דחתיכה לא חיצא, ואלו רואה דם בחתיכה לא מעטיה רחמנא מבשרה, דהא נמי בבשרה קרינא ביה, דמין במינו אינו חוצץ, אלא היינו טעמא דטהורה משום דאין זה דם נדה אלא דם חתיכה, הא דם נדה טמאה, ונפקא מינה היכא דהכניסה ידה בפנים והוציאה דם מן המקור שאין בשר חוצץ דמין במינו הוא. אלא דאכתי לא ניחא לי, דלא ה"ל לאביי למימר אלא הכין, לא תימא הוא הדין בשפופרת אלא אימא הא דם נדה ודאי טמאה, ודוקא בחתיכה דליכא חציצה. והרמב"ן נ"ר ג"כ הקשה לפרש"י ז"ל, דלישנא דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה לא משמע הכין, אלא מאן דאית ליה דרכה של אשה לראות דם בחתיכה היינו דמטמאה בדאית בה דם אגור, כאילו החתיכה עצמה דם נדה, וכדאמרינן לעיל בדר' יוחנן, ואין קושיתו של רבינו מחוורת בעיני, דהרבה יש לשונות בגמרא שהלשון אחד לשני ענינים מתחלפים. ופירש הוא ז"ל דהכי קאמר, מר סבר דהיינו חכמים, דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והילכך במלאה דוקא טהורה, דאינו דם נדה אלא דם חתיכה, הא בדם אגור טמאה, והיינו דר' יוחנן ממש, ומר, דהיינו ר' אליעזר, סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והילכך טהורה כאילו ראתה בשפופרת, ואע"ג דאקדמינהו לחכמים, לא קשיא דמשום דאמרינן לעיל דסבירא ליה לר' יוחנן דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה, משום הכי נסיב ליה למאן דאית ליה כי האי סברא בקדמיתא. ואינו מחוור בעיני עדיין כל הצורך, משום דמלאה, אגור משמע דאי לא מלאה מאי הוי ליה למתני אע"פ שיש בתוכה דם כלישנא דברייתא, דסמכינן, ואי חדית לן אביי השתא דמלאה לאו באגור קאמר הוי לי למימר בהדיא אביי אמר בשפופרת כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בדליכא לדם אגור ובהא פליגי מר סבר דרכה של אשה וכו' ועוד. דאם איתא לדאביי דבהא פליגי, אמאי נקט פלוגתייהו במלאה דם לינקוט באגור, ועוד צריכה היא לפנים, מה שכתבתי נראה יותר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 21b

    Niddah 21b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 497 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הרי זו ספק לידה וספק זיבה ספק אם זיבה היא וחייבת בקרבן זיבה ספק אם לידה היא וחייבת בקרבן לידה ספק אינה לא לידה ולא זיבה ואין עליה קרבן כיצד אם ילדה בשלישי ולד גמור הרי כאן לידה ולא זיבה ואפי' ראתה דם עם לידתה להשלים ג' ראיות דקושי סמוך ללידה רחמנא טהרה לקמן בפ' בנות כותים (נדה דף לו:) כי יזוב זוב דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ואם לא היה ולד וראתה דם עם לידתה הרי כאן זיבה גמורה דהשתא לאו קושי סמוך ללידה הוא דאין כאן לידה ואם לא היה ולד ולא ראתה דם אין כאן לא לידה ולא זיבה דשני ימים הוא דחזאי הלכך מביאה קרבן אחד לאכול בקדשים דשמא יולדת או זבה היא ואינו נאכל חטאת העוף שלה דשמא אינה לא יולדת ולא זבה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ובשלישי לא חזאי וולד נמי לא הואי והאי קרבן מליקת חולין היא ונבלה:

    שאי אפשר הלכך מה נפשך אם ולד הוא הרי כאן לידה ואם אינו ולד הרי כאן זיבה דבשלישי חזאי:

    ועדיפא חמירא:

    אם תוכה מאדים הבשר מאדים ואפי' אין שם דם ממש:

    כסומכוס דאמר תוכה כעמה ועדיפא מדסומכוס דאיהו בעי דם ממש:

    טמאה לידה ויש לה ימי טוהר ותשב לזכר ולנקבה ימי טומאה דנקבה וימי טוהר דזכר:

    לבנה דהוא מין בשר:

    זוגא דמן חדייב שני תלמידי חכמים מאותו מקום:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 21b · Sefaria

    Tosafot

    ואינו נאכל דאימא לא ראתה ולא ילדה וב' קרבנות אין צריכה להביא משום דאימא ראתה וילדה דא"כ קושי סמוך ללידה הוא וטהורה כיון דלא שפתה מעת לעת דיש קושי לנפלים וכן צ"ל לרבי יהושע דסבר יש קושי לנפלים דאי אין קושי היה לה להביא שני קרבנות של זיבה דהוי ודאי נאכל ושל לידה דהוי ספק אינו נאכל דלזיבה וללידה לא סגי בקרבן חד מידי דהוי אחלב ודם כדאמרינן בפ"ב דכריתות (דף ט:) ולקמן בפ' יוצא דופן (נדה דף מ.):

    באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי להך לישנא תימה דג' מקומות דקאמר ר' יוחנן לעיל (נדה דף יח.) דהלכו חכמים אחר הרוב למעוטי מאי:

    בתוכה מאדים ואע"ג דלא האדים מבחוץ ונראה דאם האדים מבחוץ עדיף טפי אפילו לא האדים מבפנים כמו דם אגור דבפנים אינו מועיל אלא לסומכוס ומבחוץ אפילו לרבנן:

    זוזא פירש בערוך שם חכם:

    אם יש בה עצם טמאה לידה והא דתנן הך קודם הא דדם אגור דמיירי נמי בנדה ולא בלידה משום דתני כל דברייתא ברישא:

    והאמר רבי שמעון בן יוחי וא"ת וליסייעיה ממתני' דבעי עמה דם וי"ל היינו משום דקסבר דאינו דם נדות:

    הא דם נדה טמאה אפילו בשפופרת וא"ת מנליה הא אימא הא דדם נדה טמאה משום דפלי פלויי וקרינן ביה בבשרה כדמשני אביי לפירש"י וי"ל דנראה לו למקשה דרבנן פליגי אמאי דקאמר ר' אליעזר בהדיא בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ואתו רבנן למימר דלא מטעם בבשרה טהור אלא משום דאינו דם נדות הא אם היה דם נדות טמאה אפילו בשפופרת דאי דם נדות טהור בשפופרת אם כן לא הוו פליגי רבנן אמאי דקאמר רבי אליעזר בהדיא:

    Tosafot on Niddah 21b · Sefaria

    Rashba

    האמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי המפלת חתיכה קורעה אם יש בה דם אגור טמאה. ללישנא קמא דר' יוחנן דאמר בשל ארבעת מיני דמים ד"ה טמאה ושל שאר מיני דמים דברי הכל טהורה, האי חתיכה מיירי בחתיכה ירוקה ולבנה, והילכך אם אין דם אגור בתוכה טהורה, ומיהו בדם אגור בתוכה טמאה, דכי מטהרו לה, היינו כשאין בו דם אגור, משום דחתיכה עצמה אינה טמאה, הא בשיש בה דם אגור טמאה משום דם שיש בה, אבל ללישנא בתרא דר' יוחנן מיירי בכולהו חתיכות, בין באדומה ושחורה בין בירוקה ולבנה, דמחמת עצמן אינה טמאה, דאין דם עשוי לקרוש ולעשות חתיכה, הילכך אם יש בתוכה דם אגור טמאה ואם לאו טהורה.

    והאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי המפלת חתיכה וכו' איכא למידק אדמותיב ליה מדר' יוחנן ליסייעיה ממתניתין, דקתני המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ואע"ג דיש דם בתוכה כדדייקינן מינה לעיל בסמוך עמה אין בתוכה לא ש לומרדמתניתין ליכא לסייעי', דדילמא עמה והוא הדין בתוכה, והא דאמר לעיל עמה אין בתוכה לא, מימרא דגמרא הוא ואיכא לדחויי, אבל מהא דר' יוחנן איכא עליה תיובתא מפורשת. ואי נמי א"ל, דאפילו לכשתמצא לומר דמתניתין דוקא עמה אבל בתוכה לא, אכתי לא הוה סייעתי', דדילמא התם לאו משום דבעי בבשרה, אלא משום דס"ל לתנא דאין זו דם נדה אלא דם חתיכה, חכמים דבריתא, דאמרין הכין בהדיא אין זו אלא דם חתיכה.

    תנא קמא נמי טהורי מטהר אלא דפלאי פלויי איכא בינייהו ה"ה דהוה מצי למימר להיא אלא שפופרת איכא בינייהו, אלא אגב אורחיה אשמעינן מאי דנפק נמי מבינייהו, דודאי לת"ק, כיון דסבירא ליה דהוי דם נדה ולא מטהר לה אלא משום דאינו נוגע בבשרה, הלכך על כרחיך לדידיה היכא דפלאי פלויי טמאה, דבבשרה קרי' ביה, ולמאי דסבירי להו לחכמים נמי דאין זה דם נדה, אפילו פלאי פלויי נמי טהורה.

    הא ד אמר אביי בשפופרת כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומר סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה. פירש רש"י ז"ל דאביי נמי בדפלאי פלויי הוא דמוקי לה והכי קאמר, דמר דהוא ר' אליעזר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והיכא דפלאי פלויי טמאה דהא איכא דם בבשרה, אלא מיהו היכא דשיעה טהורה דרחמנא מיעטיה מבשרה, ומר דהוא חכמים סבר אין דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה, אלא דם חתיכה הוא, והילכך בין שיעה בין פלאי פלויי טהורה דאין זה דם נדה, ומיהו דם נדה בין בשפופרת בין בחתיכה דשיעה טהורה, דכולי עלמא בבשרה בעינן וליכא. וקשה לי דאם איתא, למה ליה לאביי למסתם לישני' כולי האי ולאורוכי ביה למסתמיה, דלפי פירושו ז"ל היינו לישנא קמא, אלא דהכא חדית לן אביי דלא דייקינן מדחכמים הא דם נדה ודאי טמאה אלא בין כך ובין כך טהורה, וכל עצמן לא באו כאן אלא לאשמועינן דאין דרכה של דם נדה לקרוש ולעשות חתיכה, וא"כ לא היה צריך אביי למימרא, אלא לא תימא הא דם נדה ודאי טמאה אלא הא קמ"ל דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ועוד דאם איתא לא הוה להו למינקט פלוגתייהו בדשיעא דהא בדשיעא כולי עלמא טהורי מטהרי ליה אלא בדפלי פלויי דהיא עיקר פלוגתייהו הוי ליה למינקט וליתני המפלת חתיכה מלאה דם אם יש בה בקעים הרי זו טמאה ואם לאו טהורה וחכמים אומרים אין זו דם נדה אלא דם חתיכה דבשלמא ללישנא קמא א"ל דנקט לה מיהא משום דיוקיה דהא דם נדה טמאה ולאשמועינן דבשפופרת טמאה אלא השתא לא לגופיה איצטריכא ולא לדיוקא איצטריכא דאדרבה טפי הוה עדיף ומשתמע מיניה דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה אי נקט לה בדפלי פלויי בהדיא. ונראה היה לי לומר דלאו בפלאי פלויי פליגי לאוקימתא דאביי אלא בדשיעא ממש ובהא פליגי מר סבר דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה ואפ"ה איצטריך לטהורי בדשיעא משום דמעטיה רחמנא בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה, וחכמים סברי דחתיכה לא חיצא, ואלו רואה דם בחתיכה לא מעטיה רחמנא מבשרה, דהא נמי בבשרה קרינא ביה, דמין במינו אינו חוצץ, אלא היינו טעמא דטהורה משום דאין זה דם נדה אלא דם חתיכה, הא דם נדה טמאה, ונפקא מינה היכא דהכניסה ידה בפנים והוציאה דם מן המקור שאין בשר חוצץ דמין במינו הוא. אלא דאכתי לא ניחא לי, דלא ה"ל לאביי למימר אלא הכין, לא תימא הוא הדין בשפופרת אלא אימא הא דם נדה ודאי טמאה, ודוקא בחתיכה דליכא חציצה. והרמב"ן נ"ר ג"כ הקשה לפרש"י ז"ל, דלישנא דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה לא משמע הכין, אלא מאן דאית ליה דרכה של אשה לראות דם בחתיכה היינו דמטמאה בדאית בה דם אגור, כאילו החתיכה עצמה דם נדה, וכדאמרינן לעיל בדר' יוחנן, ואין קושיתו של רבינו מחוורת בעיני, דהרבה יש לשונות בגמרא שהלשון אחד לשני ענינים מתחלפים. ופירש הוא ז"ל דהכי קאמר, מר סבר דהיינו חכמים, דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והילכך במלאה דוקא טהורה, דאינו דם נדה אלא דם חתיכה, הא בדם אגור טמאה, והיינו דר' יוחנן ממש, ומר, דהיינו ר' אליעזר, סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והילכך טהורה כאילו ראתה בשפופרת, ואע"ג דאקדמינהו לחכמים, לא קשיא דמשום דאמרינן לעיל דסבירא ליה לר' יוחנן דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה, משום הכי נסיב ליה למאן דאית ליה כי האי סברא בקדמיתא. ואינו מחוור בעיני עדיין כל הצורך, משום דמלאה, אגור משמע דאי לא מלאה מאי הוי ליה למתני אע"פ שיש בתוכה דם כלישנא דברייתא, דסמכינן, ואי חדית לן אביי השתא דמלאה לאו באגור קאמר הוי לי למימר בהדיא אביי אמר בשפופרת כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בדליכא לדם אגור ובהא פליגי מר סבר דרכה של אשה וכו' ועוד. דאם איתא לדאביי דבהא פליגי, אמאי נקט פלוגתייהו במלאה דם לינקוט באגור, ועוד צריכה היא לפנים, מה שכתבתי נראה יותר.

    Rashba on Niddah 21b · Sefaria

    Ritva

    קשתה שנים ושלישי הפילה פי׳ בימי זיבה ואינה יודעת מה הפילה הרי זו ספק לידה ספק זיבה דאיכא עליה תרי ספיקי דשמא הפילה ולד והיא יולדת ואפי׳ בלידה יבישתא וזבה ליכא אפי׳ ראתה דם דקושי הסמוך ללידה רחמ׳ טהרי ושמא אין כאן ולד כלל וראתה דם והויא זיבה דזיבה בקושי טמאה היא כל היכא דליכא ולד ושמא לא הפילה ולא ראתה דם ואין כאן לא לידה ולא זבה גדולה דהויא בת קרבן ולפיכך מביאה קרבן ממה נפשך עולה בתנאי נדבה חטאת הרי היא בא על הספק כדאיתא בכריתות. וקרבן יולדת עניה וקרבן זבה חד הוא ואינו נאכל דדילמא אין כאן לא לידה ולא זיבה ואכיל כהן נבילה ומליקה וה״ה דיכול למתני ראתה דם ולשלישי הפילה וכו׳ ונקט קשתה אגב אורחיה דזיבה בקושי בקושי זיבה כל היכא דליכא לידה ומכאן היה נראה דלרבנן דפליגי עליה דר׳ יהודה ספקא הוי דהא אוקמי׳ בתנאי ורבנן דהתם כת״ק דהכא ומי׳ אין זו ראיה ברורה דדילמא שאני התם שאין ולד בפנינו ואין רושם דם ניכר בה.

    כרבנן ועדיפא מרבנן לא דק בלישנא דכיון דלרבנן טהורה ולדידיה טמאה לא שייך למתני עדיפא אלא דנקטינן אגב אידך דאמרינן ואדיפא מדסומכות דהוי דוקא.

    או דילמא האי בבשרה מלמד שטמאה בפנים כבחוץ פי׳ דלההיא דרשא בלחוד אתא דההיא ודאי הלכה לד״ה ומשנה מפורשת והא ודאי כל היכא דאמרת דבשפופרת טהורה הא דתנן מטמאה בפנים כבחוץ פנים דוקא וחוץ לאו דוקא שהרי יש בכלל חוץ פנים וכדברי רש״י ז״ל כל היכא שהיה דם בחוץ כבר היה בפנים ונטמאת קודם יציאה לחוץ ואין לנו שום טומאה מחמת חוץ ומאי דקתני מטמאה בפנים כבחוץ אעלמא קאי כלו׳ כבחוץ דקרי וזיבה הא אלו היינו אומדי׳ דבשפופרת טמאה הי׳ לנו טומאת חוץ בלא פנים ואפי׳ חוץ דקתני התם דוקא הוא ויש בכלל שאלתנו הא דקתני בחוץ אם הוא דוקא או לאו דוקא ודוק.

    אם יש בה דם אדום טמאה פי׳ דאע״ג דשיעה אלמא בבשרה ואפי׳ בשפופרת ודחי׳ הכי השתא התם דרכה של אשה לראות דם בחתיכה פי׳ לראות דם גמור בתוך חתיכה וכיון דאורחא בכך לא חשיבה חציצה והרי היא כאלו היתה החתיכה עצמה דם ובבשרה קרי׳ ניהו.

    וה״מ היכא דשיעא אבל פלאי פלויי וכו' איכא למידק כיון דאיהו לא צריך לומר אלא בשפופרת תנאי היא ל״ל לאפושי פלוגתא בכדי ולומ׳ דפליגי נמי בדפלי פלויי וי״ל דלאו אפושי פלוגתא הוא דכיון דלת״ק דם נדה הוא זה ע״כ טמאה בדפלאי פלויי.

    אמר אביי בשפופרת כ״ע לא פליגי דטהורה כי פליגי בחתיכה וכו' פרש״י ז״ל דאביי נמי מוקי לה בדפלאי פלויי וה״ק דמ״ס היינו ת״ק דרכה של אשה לראות דם נדה בחתיכה והאי דם נדה הוא וכיון דפלאי פלויי בבשרה קרינן ביה לד״ה ומ״ס דהיינו רבנן אין זה דם נדה כלל שאין דרכה של אשה לראות דם נדה בתוך חתיכה הלכך אע״ג דפלאי פלויי טהורה והקשה עליו הרמב״ן ז״ל דא״כ אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה האמור כאן אינו מתפרש כאותו האמור למעלה דאלו לעיל מיירי בדם ברור של נדה דאמרי׳ דדרכה של אשה לראות בתוך חתיכה דשיעה ולומר דלא הוי חציצה ואלו השתא אמרי׳ האי לישנא לענין שהדם שבתוך החתיכה היא דם נדה ורבי׳ נר״ו תירץ שזו אינה קושיא שהרב׳ לשונות בתלמוד שעניינם מתחלף ורבי׳ הקשה על פרש״י ז״ל דלמה לי׳ לאביי לארוכי כולי האי בטעמא דפליגי בדפלאי פלויי דהא לא אתא אביי אלא לאפוקי ממאי דאמ׳ בשפופרת תנאי היא ולמימר כי מה שאמרו חכמים אין זה דם נדה לא באו לומר דאלו היה דם נדה היה טמאה אפילו בשפופרת וכדקס״ד אלא לומר שהדם שבתוך החתיכה אינו דם נדה שאין דרך דם נדה לראות בתוך החתיכה וא״כ לא היה צ״ל אביי אלא לא תימא הא דם נדה ודאי טמא בשפופרת אלא הא קמ״ל שאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ולא ירדתי לסוף קושיא זו דהא כלפי דאמר תלמודא מעיק׳ דת״ק ורבנן בתרתי פליגי בא אביי ואמר דבשפופרת לא פליגי אלא באידך בלחוד ולפי שהתלמוד מעיקרא לא פריש יפה טעם מחלקותם בדפלאי פלויי מפני שלא בא לו אלא אגב גררא וכדפרשית לעיל דכלה חדא פלוגתא היא עכשו כשאמר אביי דלא פליגי אלא באידך בלחוד הוצרך לפרש טעם מחלקותם דת״ק סבר דם הוא לפי שדרכה של אשה וכו׳ ורבנן סברי וכו׳ ומעתה אין כאן שום אריכות לשון ועוד הקשו עליו ז״ל דאם איתיה דפליגי בדפלאי פלויי היכי נקט תנא פלוגתייהו בדשיעא והא הכי ה״ל למתני המפלת חתיכה מלאה דם אם ישבה בקעים טמאה ואם לאו טהורה וחכמים אומ׳ אין זה דם נדה אלא דם חתיכה דבשלמא ללישנא קמא איכא למימר דנקטה משום דוקיא דהא דם נדה טמאה ואשמועינן דשפופרת טמאה אלא השתא לא לגופא אצטריך ולא לדיוקא דידה דאדרבה טפי הוה משמע דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה אי נקט לה בדפלאי פלויי בהדיא וגם קושיא זו אינה נוחה בעיני דהא מהאי טעמא דליהוי כיון דלישנא קמא הוה ניחה להו דפליגי בדפלאי פלויי נמי ואביי לית ליה אלא לאפוקי דלא תהוי שפופרת תנאי לית ליה למסתר אידך טעמא כלל ולאקומא ברשיעה ולמפלג אלישנא קמא בתרתי שלא לצורך אלא דלימא דבחדא בלחוד פליגי והכי אורחא בתלמודא דלא למסתר אוקמת׳ אלא במאי דצריך בלחוד וניחא ליה לאביי לומר דחתיכא שיעה דינא כשפופרת וכדקס״ד לעיל כדאותבי מדרשב״י וכי קתני שמלאה דם היינו דפלאי פלויי מדלא קתני אם יש בה דם אגור כדקתני רשב״י כנ״ל לפרש״י ז״ל ורבינו הגדול הרמב״ן ז״ל פי׳ דאביי השתא נייד מכוליה לישנא קמא וס״ל דכי היכי דבשפופרת לא פליגי הכא נמי לא פליגי דפלאי פלויי אלא פלוגתייהו ברשיעה ובדם שאינו אגור ואע״ג דקתני מלאה דם היינו שבלוע הרבה דם בתוכה וה״פ מר דהיינו רבנן סברי דרכה של אשה לראות דם בחתיכה כשהוא אגור ולא הוי חציצה אבל זה שאינו אגור אינו דם נדה כלל הא אילו היה אגור טמאה וכדרשב״י ומ״ס דהיינו ר״א אפי׳ היה אגור טהורה דבבשרה בעינן ואין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה והוי כשפופרת ואע״ג דאקדי׳ לפרושי טעמא דרבנן לא קשיא דמשום דאמ׳ לעיל דס״ל לרשב״י דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה מש״ה נקיט בקדמיתא למאן דאית ליה האי סברא ורבי׳ נד״ו הקשה על פי׳ זה דמסתמא כיון דקתני מלאה דם היינו אגור דאי לא ה״ל למתני אעפ״י שיש בתוכה דם כלישנא דבריתא דסומכוס ואי ס״ל לאביי דמלאה דם אינו אגור ה״ל לפרושי בהדיא ולומר בדם אגור פליגי ואינה קושיא כל כך וא״ת ואדפירכי׳ לר׳ זירא לעיל מההיא דרשב״י דסייעיה ממתני׳ דקתני אם יש עמה דם דמשמע עמה אין בתוכה לא דהכי דייקינן לעיל בבריתא דסומכוס וי״ל דלא ניחא לן בההיא דיוקא כולי האי עד דלהוי סייעתא דדילמא אפי׳ דם שבתוכה עמה קרינן ליה ועוד דדילמא התם לאו משום דבעינן בבשרה אלא משום דס״ל לתנא דמתני׳ דכל שהוא בתוכה אינו דם נדה וכסברא דרבנן דאידך ברייתא.

    Ritva on Niddah 21b · Sefaria

    Meiri

    המפלת חתכה וקרעוה ונמצא בה עצם טמאה לידה כמו שכתבנו במשנה ויושבת לזכר ולנקבה אלא שאין נותנין לה ימי טוהר שמא הרחיקה לידתה כמו שיתבאר בפרק זה ואין בזו חלוק בין לבנה לשאר המראות שמאחר שאף בשאר המראות אין אתה דן אותה בדם אף בזו אתה דן אותה בולד אף בשאר המראות וכל שכן בלבנה ומ"מ גדולי הדורות פסקוה דוקא בלבנה ואין נראה לי וכן הפילה יד ורגל אע"פ שאין בהן חתוך אצבעות שלא הזקיקו חתוך אלא שעל ידי החיתוך מביאה קרבן ונאכל וכן כתבוה גדולי המפרשים אלא שיש פוסקין שכל שאין בה חתוך אצבעות חזקה מגוף אטום באתה וכן הכריעו בה גדולי הדור ושמא תאמר לשיטתנו היאך נדון חתיכה כולד הואיל ואין במינו מתקיים ושאין בו מצורת אדם כלום והלא בגוף אטום ובושטו אטום אינו ולד תדע שמגדולי הראשונים דוחין זו מפני זו ופוסקין אף בחתיכה שיש בה עצם שאינו ולד אלא שלשיטתנו חתיכה זו ולד היה מתחלה ונמוח או שמא מגוף שלם בא אבל גוף אטום וושט אטום מתחלת ברייתו נולד כך:

    הרואה דם בשפופרת והיא שהכניסה שפופרת לפנים אם הוציא ראש השפופרת לחוץ עד שיצא הדם דרך השפופרת שלא בראית פני כותלי הרחם הואיל ויצא מ"מ טמאה אבל אם לא יצא הדם מן השפופרת אלא שעדיין הוא בתוכו כנגד בית החיצון שאלו היה כן באשה עצמה אע"פ שלא יצא לחוץ טמאה בנדה וזבה מדכתוב דם יהיה זובה בבשרה ובזב ובעל קרי אינו טמא עד שיצא לחוץ שאלוה כאן אם בנדה ובתוך השפופרת טמאה אם לאו וגדולי הדורות פוסקין בה שטהורה הואיל ואף באשה עצמה אי אתה מטמאה אלא מדכתוב בבשרה אף אתה אמור בבשרה ולא בשפופרת ואף גדולי הרבנים מפרשים בשפופרת כלי עלמא לא פליגא דטהורה היא ויראה לי לפסוק שטמאה ולפרש בשפופרת דכלי עלמא לא פליגי דטמאה וכדקתני בסופא דשמעתא רבנן סברי כיון דמוכחא מילתא דמינה קא אתי לא בעינן בבשרה וטעמא דמסתבר היא:

    וחתיכה שיש דם בתוכה הואיל וסבירא לן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואין אנו צריכין לבא בטומאתה מצד חתכה עצמה אין הפרש בין חתכה דשיעא לדאית בה נקעים נקעים שטפי דמים יכולים לצאת ממנה ליגע בבשרה דרך יציאתה שלא נאמרו הדברים אלא לדעת שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ובאין בטומאתה מצד חתכה עצמה בשיש דם בתוכה ואין הלכה כן כמו שביארנו ואף המפלת שפיר ושליא טמאה כמו שיתבאר:

    Meiri on Niddah 21b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה זוזא פירש בערוך שם חכם עכ"ל וכן צריך להיות בגמ' זוזא ורש"י פי' זוגא מלשון זוג כמו כל כי האי זוגא חלופי [ר"י] כו' ובמ' מפנין דקאי מאדים בזוזי ועיין בערוך בערך זוזא:

    בד"ה הא דם נדה טמאה כו' ויש לומר דנראה לו למקשה דרבנן פליגי אמאי דקאמר ר"א בהדיא כו' עכ"ל והא דהוצרך תלמודא למימר דפליגי נמי בפלי פלויי ולא סגי ליה למימר דפליגי בשפופרת לחוד דאין זה נדה משמע דלאקולי את"ק אתו וא"כ ע"כ דפליגי נמי בפלי פלויי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Niddah 21b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' והאמר רבי יוחנן וכו' אם יש בה דם אגור וכו' הא דפריך מרבי יוחנן ולא פריך מברייתא דסומכוס ור' אחא משום דהתם איכא למימר דטעמייהו דס"ל דכיון דיש בתוכה דם מוכיחים הדברים דכל החתיכה היא דם אלא שנקרש ולכך לא שייך התם הפסקה בבשרה קרינן ביה אבל רבי יוחנן דתלי טעמא בדם אגור משמע דמשום דם לחודיה מטמא לה וק"ל:

    Maharam on Niddah 21b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' סומכוס אומר משום ר"מ לקמן כה ע"א:

    Gilyon HaShas on Niddah 21b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 21, Amud Bet, about 497 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “הרי זו ספק לידה ספק זיבה, מביאה…”

      Named: רבן ואינו.

    2. Segment 212 words

      Opens “רבי יהושע אומר: מביאה קרבן ונאכל, שאי…”

      Named: רבי יהושע, רבן ונאכל.

    3. Segment 325 words

      Opens “לישנא אחרינא אמרי לה: אמר רב יהודה…”

      Named: רב יהודה, רבי יהודה, שמואל.

    4. Segment 433 words

      Opens “איני? והא כי אתא רב הושעיא מנהרדעא,…”

      Named: רב הושעיא, רבי יהודה.

    5. Segment 58 words

      Opens “קתני ״אדומה ושחורה, ירוקה ולבנה״, ופליג ר'…”

    6. Segment 618 words

      Opens “וכי תימא, כי פליג ר' יהודה אאדומה…”

    7. Segment 716 words

      Opens “אילימא לרבנן השתא אדומה ושחורה קא מטהרי…”

    8. Segment 832 words

      Opens “אלא אמר רב יהודה: באפשר לפתיחת הקבר…”

      Named: רב יהודה, רבן ואינו.

    9. Segment 913 words

      Opens “רבי יהושע אומר: מביאה קרבן ונאכל, לפי…”

      Named: רבי יהושע, רבן ונאכל.

    10. Segment 1025 words

      Opens “ת"ר המפלת חתיכה, סומכוס אומר משום רבי…”

      Named: רבי מאיר, רבי שמעון.

    11. Segment 1122 words

      Opens “כרבנן, ועדיפא מדרבנן. כרבנן דאמרי: אפשר לפתיחת…”

    12. Segment 1215 words

      Opens “ותניא אידך: המפלת חתיכה, ר' אחא אומר:…”

    13. Segment 133 words

      Opens “כסומכוס, ועדיפא מסומכוס.…”

    14. Segment 1441 words

      Opens “ותניא אידך: המפלת חתיכה, רבי בנימין אומר:…”

      Named: רבי בנימין, רב חסדא.

    15. Segment 1523 words

      Opens “אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן…”

      Named: רבי יוחנן, רבי שמעון.

    16. Segment 1626 words

      Opens “בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: הרואה…”

      Named: רבי ירמיה, רבי זירא.

    17. Segment 1723 words

      Opens “אמר ליה: ״בבשרה״ אמר רחמנא ולא בשפופרת,…”

    18. Segment 1819 words

      Opens “והא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:…”

      Named: רבי שמעון.

    19. Segment 1917 words

      Opens “הכי השתא? התם דרכה של אשה לראות…”

    20. Segment 2028 words

      Opens “לימא שפופרת תנאי היא, דתניא: המפלת חתיכה,…”

      Named: רבי אליעזר.

    21. Segment 2114 words

      Opens “ר' אליעזר היינו תנא קמא! אימא: שרבי…”

      Named: רבי אליעזר.

    22. Segment 2219 words

      Opens “וחכמים אומרים: אין זה דם נדה אלא…”

    23. Segment 2324 words

      Opens “תנא קמא סבר ״בבשרה״ ולא בשפיר ולא…”

    24. Segment 2423 words

      Opens “ואתו רבנן למימר: אף על גב דפלי…”

    25. Segment 258 words

      Opens “אמר אביי: בשפופרת כולי עלמא לא פליגי…”

      Named: אביי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Niddah 21b · Segment 18 — “והא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: המפלת חתיכה…

    • Sumchus · Third generation of Tannaim

      Sumchus ben Yosef was a prominent disciple of Rabbi Meir Baal HaNes and a colleague of Rabbi Judah haNasi, renowned for his…

      Source: Niddah 21b · Segment 10 — “ת"ר המפלת חתיכה, סומכוס אומר משום רבי מאיר, וכן…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 21b · Segment 3 — “…רב יהודה אמר שמואל: לא טימא רבי יהודה אלא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 21b · Segment 25 — “אמר אביי: בשפופרת כולי עלמא לא פליגי דטהורה,

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 21b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026