Talmud Builders

    Niddah 15b

    Back to index

    English translation — Niddah 15b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Sages taught this halakha , that a woman has a presumptive status of purity to her husband, only in a case where she does not have a menstrual cycle of days alone, but has a menstrual cycle that is determined both by fixed days and by physical actions she might perform, such as jumps. The reason is that since the matter is also dependent on a particular action, one can say that she did not jump and therefore she did not see blood, and consequently she is presumed to be pure. But with regard to a woman who has a menstrual cycle of days alone, and the projected day of her period arrived, it is prohibited for her to engage in intercourse with her husband.

    2The Gemara explains that Rav Huna maintains that the concern for impurity of women at the projected time of their periods applies by Torah law. Since she has an uncertain status of impurity by Torah law when the projected day of her period arrives, it is permitted for her to engage in intercourse with her husband only after an examination.

    3Rabba bar bar Ḥana says: Even if she has a menstrual cycle of days alone, she is permitted to her husband. Rabba bar bar Ḥana maintains that the concern for impurity of women at the projected time of their periods applies by rabbinic law. Consequently, she is not considered to have experienced bleeding, though by rabbinic law she should have examined herself to ascertain if she was pure.

    4Rav Shmuel says in the name of Rabbi Yoḥanan: With regard to a woman who has a fixed menstrual cycle, and her husband was away for seven days after the expected onset of her period, at which point he returned home, her husband calculates the days of her cycle; and if in the elapsed time it was possible for her to immerse and purify herself, he can presume that she did so, and he may engage in intercourse with her even without asking her whether she is pure.

    5Rav Shmuel bar Yeiva said to Rabbi Abba: Did Rabbi Yoḥanan state this ruling even with regard to a young girl, who is embarrassed to go and immerse herself, in which case one can claim that if her husband was away she would not have gone to the ritual bath?

    6Rabbi Abba said to Rav Shmuel bar Yeiva: Is that to say that Rabbi Yoḥanan applied this halakha to all cases? Did Rabbi Yoḥanan say that a woman who definitely saw blood is also permitted to her husband? You can say that Rabbi Yoḥanan said his ruling with regard to a case where it is uncertain whether the woman saw blood and it is uncertain whether she did not see blood, and therefore her husband may engage in intercourse with her, as one can reason as follows: If you say that she saw blood, one can still say that perhaps she immersed.

    7But if she definitely saw blood, it is not permitted for the husband to engage in intercourse with her. The reason is: Who is to say that she immersed? It is a conflict between an uncertainty as to whether or not she immersed, and a certainty that she saw blood, and there is a principle that an uncertainty does not override a certainty. In the case of a young girl, since it is uncertain whether she saw blood, and it is uncertain whether she immersed, she is permitted to her husband.

    8The Gemara raises a difficulty with this principle: And does an uncertainty not override a certainty? But isn’t it taught in a baraita : In the case of a ḥaver who died and left a storehouse filled with produce, even if the produce was there only that day, it has the presumptive status of produce that was ritually prepared, i.e., properly tithed. This is due to the presumption that the ḥaver tithed the produce himself or instructed others to do so. The Gemara infers: And here, the produce was definitely untithed at the outset, and there is uncertainty whether the ḥaver tithed it, and there is uncertainty whether he did not tithe it. And despite this conflict, the uncertainty whether it was tithed comes and overrides the certainty that it was untithed produce.

    9The Gemara rejects this claim: There, the conflict that leads to the question with regard to the produce’s status is between certainty and certainty, as the ḥaver certainly tithed the produce. This presumption is in accordance with the statement of Rav Ḥanina Ḥoza’a; as Rav Ḥanina Ḥoza’a said: There is a presumption with regard to a ḥaver that he does not release an item from his possession that is not ritually prepared.

    10And if you wish, say instead that in that case the conflict is between uncertainty and uncertainty, as it is possible that there was never an obligation to tithe this produce, in accordance with the opinion of Rabbi Oshaya. As Rabbi Oshaya said: A person can employ artifice to circumvent obligations incumbent upon him in dealing with his grain, and bring it into his courtyard in its chaff, so that his animal may eat from it, and this grain is exempt from tithe. Although the obligation to tithe produce applies even to animal fodder, it is permitted to feed one’s animal untithed produce that was brought into one’s home before being fully processed. Consequently, the case involving produce is a conflict between two uncertain factors, as it is uncertain whether or not the owner was obligated to tithe the produce in the first place, and even if he was required to do so, it is uncertain whether or not he tithed it.

    11The Gemara challenges: And still, is it correct that an uncertainty does not override a certainty? But isn’t it taught in a baraita : There was an incident involving the maidservant of a certain olive gatherer [ massik ] in the city of Rimon, who cast a non-viable newborn into a pit, and a priest came and looked into the pit to ascertain whether the baby was male or whether it was female, as the length of time of a woman’s ritual impurity after childbirth, even if she gave birth to a non-viable newborn, depends on whether the child was male or female (see Leviticus, chapter 12).

    12And the incident came before the Sages to rule whether or not the priest contracted ritual impurity while standing over the corpse, and they deemed him ritually pure. The basis for this ruling was: Due to the fact that martens and hyenas are common there, it is likely that the body was dragged away before the priest arrived at the pit.

    13The Gemara explains the challenge from this baraita : And here, where it is certain that the maidservant cast the non-viable newborn into the pit, and it is uncertain whether an animal dragged it away and it is uncertain whether no animal dragged it away, the Sages nevertheless ruled that an uncertainty comes and overrides a certainty.

    14The Gemara rejects this challenge: Do not say in the baraita that the woman certainly cast a non-viable newborn into a pit; rather, say

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא שנוהא דתנן בחזקת טהרה דמשמע אפילו הגיע עת וסתה:

    אלא באין לה וסת לימיםלחודייהו בלא קפיצה אלא לקפיצה ולימים:

    מחשב ימי וסתהאם שהה בדרך שבעה ימים אחר וסתה דעכשיו עומדת בימים שיכולה להטהר אפילו הגיע וסתה אמרינן טבלה ואין צריך לשואלה:

    דבזיזאבושה היא לטבול עד שיפייסנה:

    ודאי ראתה מי א"ר יוחנןשלא יהא צריך לשואלה ואפילו היא זקנה:

    אימר טבלהוכיון דטעמא דר' יוחנן משום ספיקא הוא לא שנא ילדה לא שנא זקנה:

    הוי ספקלהיתר:

    ודאילאיסור:

    ואין ספק מוציאאת הדבר מידי ודאי שלו:

    והא הכא דודאי טבלדהא חזינן שנגמרה מלאכתן וממורחין הן:

    איבעית אימא ספק וספק הואדכי היכי דמספקא לן אי מעשרי אי לא ה"נ מספקא לן דלמא לא טביל ולא איחייב במעשר דאימא כרבי אושעיא עיילה ומכניסה במוץ שלה דאין טבל מתחייב במעשר אלא בראיית פני הבית כשרואה את הפתח וכיון דבשעת ראיית פני הבית לא נגמרה מלאכתו למעשר תו לא מיחייבא אע"פ שהוא דשה וממרחה לאחר שהכניסה מידי דהוה אמכניס פירות דרך גגו וקרפיפו לבית אפילו היא ממורחת דקיימא לן דפטורה מן המעשר הואיל ולא ראתה את הפתח:

    כדי שתהא בהמתו אוכלתאפי' לאחר מירוח. ולהכי נקט בהמתו דאילו אמאכל אדם לא מצי למימר הכי דאי נמי לא מחייב מדאורייתא רבנן גזור על אכילת קבע אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו אבל מאכל בהמה קבע שלה עראי חשיב לה דתנן במסכת פאה (פ"א מ"ו) מאכיל לבהמה לעופות ולחיות עד שימרח הילכך כל כמה דלא חל עליה שם טבל דאורייתא מאכיל לבהמתו. והכא כיון דאיכא למימר דעביד להו כרבי אושעיא מותרין לאדם דלגבי איסורא דרבנן מהניא חזקת חבר:

    אם זכר הוא כו'כהן חכם היה ומורה הוראות ומתכוין להורות לה ימי טומאה וטהרה. אי נמי שגורה אצלו בבית ונוגעת בתרומתו ורוצה להזהר ממנה כל ימי טומאתה. וי"א לידע אימתי יהא זמן הבאת קרבנה אם יארע במשמרתו אם לאו. ולא סבירא לי דבשביל תור עולה אחת לכולה משמרה לא עייל האי כהן נפשיה להכי ועוד שהרי היא יכולה לאחר קרבנה כל זמן שתרצה וגם לשון ראשון אינו נראה דאי חכם הוא כלום הוא בא להאהיל ולעבור על לאו דטומאת מת אלא כהן עם הארץ היה או קטן ושגרתו אשה להציץ ולראות:

    וטהרוהומאהל המת:

    נדה 15 עמוד ב

    1לא שנו אלא שאין לה וסת לימים, אלא יש לה וסת לימים ולקפיצות, כיון דבמעשה תליא מילתא אימא לא קפיץ ולא חזאי, אבל יש לה וסת לימים אסורה לשמש.

    2קסבר וסתות דאורייתא.

    3רבה בר בר חנה אמר: אפילו יש לה וסת לימים מותרת, קסבר וסתות דרבנן.

    4אמר רב שמואל משמיה דרבי יוחנן: אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה, ובא עליה.

    5אמר ליה רב שמואל בר ייבא לרבי אבא: אמר רבי יוחנן אפילו ילדה דבזיזא למטבל?

    6אמר ליה: אטו ודאי ראתה מי אמר רבי יוחנן?! אימר דאמר רבי יוחנן ספק ראתה ספק לא ראתה, ואם תמצא לומר ראתה אימא טבלה,׃

    7אבל ודאי ראתה מי יימר דטבלה? הוה ליה ספק וודאי, ואין ספק מוציא מידי ודאי.

    8ולא? והתניא: חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות, אפילו הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנין. והא הכא, ודאי טבל, ספק מעושר ספק אינו מעושר, וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי!

    9התם ודאי וודאי הוא, כדרב חנינא חוזאה, דאמר רב חנינא חוזאה: חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן.

    10ואיבעית אימא: ספק וספק הוא, וכדרבי אושעיא, דא"ר אושעיא: מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה, כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר.

    11ואכתי אין ספק מוציא מידי ודאי? והתניא: מעשה בשפחתו של מסיק אחד ברימון, שהטילה נפל לבור, ובא כהן והציץ בו לידע אם זכר אם נקבה.

    12ובא מעשה לפני חכמים, וטהרוהו, מפני שחולדה וברדלס מצויים שם.

    13והא הכא, דודאי הטילה נפל, ספק גררוהו ספק לא גררוהו, וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי!

    14לא תימא ״הטילה נפל לבור״, אלא אימא׃

    Tosafot

    אפילו ילדה דבזיזא למיטבלפ"ה אפי' נערה שבושה לטבול ומשני ודאי ראתה מי א"ר יוחנן הך נמי כיון שלא ראתה בודאי שרי רבי יוחנן ואינו מיושב ור"ח מפרש וכן ר"ת אפי' ילדה דבזיזא למיטבל פי' שהולידה ומפחדת לטבול תוך ל' כדאמר בפ' מפנין (שבת דף קכט.) דבת רב חסדא טבלה תוך שלשים ללידה וחלתה ואמטיה רבא לערסא ואיתסיאת והשתא אתי שפיר דא"ל ודאי ראתה מי א"ר יוחנן א"כ יולדת אפילו לא היתה דואגת לטבול לא יתיר רבי יוחנן דספק טבילה אינו מוציאה מידי ודאי ראתה ובזיז לשון פחד כההיא דפ"ב דיבמות (דף כו.) לא מיבעיא אביו דבזיז בריה מיניה מיהו בפ' אלו דברים (פסחים דף עב:) משמע שהוא לשון בושת גבי יבמתו בזיזה מיניה ובפ' ב"ש (יבמות דף קיב.) מבזז בזיז מיניה מיהו גם יש לפרש לשון פחד ובערוך פי' לשון בושת:

    חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות כו'בפ"ק דחולין (דף י.) גבי שחט ונמצא סכין פגומה קאמר נמי אין ספק מוציא מידי ודאי ולא מייתי מהך דחבר ושפחה משום דהכא הוי ספק טוב ורגיל ואפי' לקולא מוציא מידי ודאי וה"נ לא שייך לאתויי ההיא דהתם דטבל ועלה דאתי ספק ומוציא מידי ודאי דהתם היינו משום דהוי לחומרא:

    בהמתו אוכלתדוקא בהמתו כדפ"ה דכל מה שהיא אוכלת מיקרי עראי אבל אדם אסור מדרבנן לאכול אכילת קבע וכן משמע בתוספתא ומייתי לה בפ"ק דביצה (דף יג.) הכניס לבית שבלים לעשות מהן עיסה אוכל מהן עראי ופטור וכן משמע נמי מדנקט בהמתו והא דפריך במנחות בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סז.) אמאי דקאמר מירוח העובד כוכבים אינו פוטר משום בעלי כיסים פירוש עשירים שמוכרין תבואתן לעובדי כוכבים קודם מירוח וחוזרין וקונין אחר מירוח אפשר דעבד כר' אושעיא פירוש שיוכל להערים ולפטור שיכניס התבואה במוץ שלה ומה הועילו חכמים בתקנתם משמע דלגמרי פטור ה"פ עביד ליה כרבי אושעיא ובמידי דמאכל בהמה מה הועילו חכמים בתקנתם מיהו אי מירוח העובד כוכבים אינו פוטר רק עראי כמו שהיה קודם מירוח אתי שפיר אך צ"ע בשילהי פ"ק דבכורות (דף יא:) והשתא קשה כיון דהוי ודאי טבל לענין אכילת קבע אפילו הכניסה במוץ כדפרישית היכי אתי ספק ומוציא מידי ודאי דחשבינן להו בחזקת מתוקנים וליכא למימר דספק מוציא מידי ודאי דרבנן דהא בפרק קמא דפסחים (דף ט.) פריך מיניה אהא דקאמר התם כל מקום שחולדה וברדלס מצויין שם אין צריך בדיקה הא ודאי חמץ צריך בדיקה דספק אכל אין מוציא מידי ודאי ופריך מהך דחבר ומשני ספק וספק הוא כדרבי אושעיא והשתא מ"מ חזינא הכא דמוציא מידי ודאי דרבנן ובדיקת חמץ נמי הוי דרבנן דמדאורייתא בבטול בעלמא סגי ואומר ר"י דמתניתי' דהתם איירי שלא בטלו דהוי ודאי דאורייתא ועוד אומר ר"י דהא דקאמר הכא דהוו בחזקת מתוקנים היינו בהנך דלא חזו אלא לבהמה: [וע"ע תוס' פסחים לד. ד"ה מחמין לו]:

    כדי שתהא בהמתו אוכלתמשמע דבטבל שראה פני הבית אפילו בהמתו נמי לא אכלה ותימה לר"י מ"ש משאר הנאות דשרו דלא מצינו טבל שיהיה אסור בהנאה וי"ל דדרשינן בבמה מדליקין (שבת דף כו.) גבי אין מדליקין בטבל טמא משום דכתיב את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת טהורה ואחת טמאה מה טהורה אין לך בה פי' אכילתה אלא משעת הרמה ואילך אף טמאה כן דהיינו הדלקה והדר גמר טהורה מטמאה דמיתסרה בהדלקה קודם הרמה וה"ה למאכיל לבהמתו וכל שאר הנאה של כילוי ומהכא נמי שמעינן דאין ישראל מאכיל לבהמתו כרשיני תרומה:

    בשפחתו של מסיקמשמע דשפחה מטמאה בלידה וכן מוכח בפ' רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) דקאמר לקח שפחה ונתעברה אצלו זהו יליד בית שנימול לשמונה והתם קאמר כל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמונה ובת"כ תניא נמי בהדיא אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה בין משוחררת ובין שאינה משוחררת מנין ת"ל אשה ונראה דהא דיליף לאינה משוחררת מאשה אסמכתא בעלמא הוא ואגב אחריני נקט לה דבפ"ק דכריתות (דף ז:) משמע מג"ש דלה לה אתיא ובפ' הערל (יבמות דף עד:) לא יליף מאשה אלא גיורת ומשוחררת ושאינה משוחררת אינו מזכיר שם:

    ובא כהן והציץאומר ר"ת דכהן שוטה היה דאפילו אם נאמר דשל גבירתה היה וכהן זה קרוב היה לא היה לו לטמאות דאמר בת"כ דאין כהנים מטמאין לנפלים דבעינן דומיא דאביו ואמו ועוד דכאן לא היה לצורך המת:

    מסיקבסמ"ך גרס שהיה מוסק זיתים:

    ספק גררוהו ההיא שעתא כו'וא"ת והאי בור היכא קאי אי ברה"ר אפילו בספקא אחת טהור אי ברה"י מאי משני שהטילה כמין נפל לבור והתניא דברה"י כל ספקות שאתה יכול להרבות טמא וי"ל דגרירת חולדה וברדלס הוי ספק הרגיל וקרוב לודאי ותדע דאפילו מידי ודאי בעי למימר שמוציא זה הספק ואומר ר"י דצריך לומר דרגלי הכהן היו ברה"ר דאי רגליו היו ברה"י ניחוש דלמא גררוהו כנגד רגליו וטומאה בוקעת ועולה דע"כ ליכא בחוריהן פותח טפח דכי איכא מאי מועלת גרירה והא בפותח טפח מביא הטומאה ועוד י"ל דרגלי הכהן ברשות היחיד וגררוהו ואכלוהו הוי ספק הרגיל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    בעלה מחשב ימי וסתהמכאן דקדקו בירוש׳ שאסור לאשה לשהות ימי וסתה ואין ספק מוציא מידי ודאי פי׳ ואפילו הוא ספק קרוב לודאי להתירא והיינו דאתא לאשמועינן ובהא הוא דאתי תלמודא למירמי דאלו בספק שקול פשיטא שאינו מוציא מידי ודאי וכן פר״י ז״ל ושאר כל השמועה פירשתי יפה בפר״ק דפסחים בס״ד.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 15b

    Niddah 15b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 247 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא שנו הא דתנן בחזקת טהרה דמשמע אפילו הגיע עת וסתה:

    אלא באין לה וסת לימים לחודייהו בלא קפיצה אלא לקפיצה ולימים:

    מחשב ימי וסתה אם שהה בדרך שבעה ימים אחר וסתה דעכשיו עומדת בימים שיכולה להטהר אפילו הגיע וסתה אמרינן טבלה ואין צריך לשואלה:

    דבזיזא בושה היא לטבול עד שיפייסנה:

    ודאי ראתה מי א"ר יוחנן שלא יהא צריך לשואלה ואפילו היא זקנה:

    אימר טבלה וכיון דטעמא דר' יוחנן משום ספיקא הוא לא שנא ילדה לא שנא זקנה:

    הוי ספק להיתר:

    ודאי לאיסור:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 15b · Sefaria

    Tosafot

    אפילו ילדה דבזיזא למיטבל פ"ה אפי' נערה שבושה לטבול ומשני ודאי ראתה מי א"ר יוחנן הך נמי כיון שלא ראתה בודאי שרי רבי יוחנן ואינו מיושב ור"ח מפרש וכן ר"ת אפי' ילדה דבזיזא למיטבל פי' שהולידה ומפחדת לטבול תוך ל' כדאמר בפ' מפנין (שבת דף קכט.) דבת רב חסדא טבלה תוך שלשים ללידה וחלתה ואמטיה רבא לערסא ואיתסיאת והשתא אתי שפיר דא"ל ודאי ראתה מי א"ר יוחנן א"כ יולדת אפילו לא היתה דואגת לטבול לא יתיר רבי יוחנן דספק טבילה אינו מוציאה מידי ודאי ראתה ובזיז לשון פחד כההיא דפ"ב דיבמות (דף כו.) לא מיבעיא אביו דבזיז בריה מיניה מיהו בפ' אלו דברים (פסחים דף עב:) משמע שהוא לשון בושת גבי יבמתו בזיזה מיניה ובפ' ב"ש (יבמות דף קיב.) מבזז בזיז מיניה מיהו גם יש לפרש לשון פחד ובערוך פי' לשון בושת:

    חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות כו' בפ"ק דחולין (דף י.) גבי שחט ונמצא סכין פגומה קאמר נמי אין ספק מוציא מידי ודאי ולא מייתי מהך דחבר ושפחה משום דהכא הוי ספק טוב ורגיל ואפי' לקולא מוציא מידי ודאי וה"נ לא שייך לאתויי ההיא דהתם דטבל ועלה דאתי ספק ומוציא מידי ודאי דהתם היינו משום דהוי לחומרא:

    בהמתו אוכלת דוקא בהמתו כדפ"ה דכל מה שהיא אוכלת מיקרי עראי אבל אדם אסור מדרבנן לאכול אכילת קבע וכן משמע בתוספתא ומייתי לה בפ"ק דביצה (דף יג.) הכניס לבית שבלים לעשות מהן עיסה אוכל מהן עראי ופטור וכן משמע נמי מדנקט בהמתו והא דפריך במנחות בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סז.) אמאי דקאמר מירוח העובד כוכבים אינו פוטר משום בעלי כיסים פירוש עשירים שמוכרין תבואתן לעובדי כוכבים קודם מירוח וחוזרין וקונין אחר מירוח אפשר דעבד כר' אושעיא פירוש שיוכל להערים ולפטור שיכניס התבואה במוץ שלה ומה הועילו חכמים בתקנתם משמע דלגמרי פטור ה"פ עביד ליה כרבי אושעיא ובמידי דמאכל בהמה מה הועילו חכמים בתקנתם מיהו אי מירוח העובד כוכבים אינו פוטר רק עראי כמו שהיה קודם מירוח אתי שפיר אך צ"ע בשילהי פ"ק דבכורות (דף יא:) והשתא קשה כיון דהוי ודאי טבל לענין אכילת קבע אפילו הכניסה במוץ כדפרישית היכי אתי ספק ומוציא מידי ודאי דחשבינן להו בחזקת מתוקנים וליכא למימר דספק מוציא מידי ודאי דרבנן דהא בפרק קמא דפסחים (דף ט.) פריך מיניה אהא דקאמר התם כל מקום שחולדה וברדלס מצויין שם אין צריך בדיקה הא ודאי חמץ צריך בדיקה דספק אכל אין מוציא מידי ודאי ופריך מהך דחבר ומשני ספק וספק הוא כדרבי אושעיא והשתא מ"מ חזינא הכא דמוציא מידי ודאי דרבנן ובדיקת חמץ נמי הוי דרבנן דמדאורייתא בבטול בעלמא סגי ואומר ר"י דמתניתי' דהתם איירי שלא בטלו דהוי ודאי דאורייתא ועוד אומר ר"י דהא דקאמר הכא דהוו בחזקת מתוקנים היינו בהנך דלא חזו אלא לבהמה: [וע"ע תוס' פסחים לד. ד"ה מחמין לו]:

    כדי שתהא בהמתו אוכלת משמע דבטבל שראה פני הבית אפילו בהמתו נמי לא אכלה ותימה לר"י מ"ש משאר הנאות דשרו דלא מצינו טבל שיהיה אסור בהנאה וי"ל דדרשינן בבמה מדליקין (שבת דף כו.) גבי אין מדליקין בטבל טמא משום דכתיב את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת טהורה ואחת טמאה מה טהורה אין לך בה פי' אכילתה אלא משעת הרמה ואילך אף טמאה כן דהיינו הדלקה והדר גמר טהורה מטמאה דמיתסרה בהדלקה קודם הרמה וה"ה למאכיל לבהמתו וכל שאר הנאה של כילוי ומהכא נמי שמעינן דאין ישראל מאכיל לבהמתו כרשיני תרומה:

    בשפחתו של מסיק משמע דשפחה מטמאה בלידה וכן מוכח בפ' רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) דקאמר לקח שפחה ונתעברה אצלו זהו יליד בית שנימול לשמונה והתם קאמר כל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמונה ובת"כ תניא נמי בהדיא אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה בין משוחררת ובין שאינה משוחררת מנין ת"ל אשה ונראה דהא דיליף לאינה משוחררת מאשה אסמכתא בעלמא הוא ואגב אחריני נקט לה דבפ"ק דכריתות (דף ז:) משמע מג"ש דלה לה אתיא ובפ' הערל (יבמות דף עד:) לא יליף מאשה אלא גיורת ומשוחררת ושאינה משוחררת אינו מזכיר שם:

    ובא כהן והציץ אומר ר"ת דכהן שוטה היה דאפילו אם נאמר דשל גבירתה היה וכהן זה קרוב היה לא היה לו לטמאות דאמר בת"כ דאין כהנים מטמאין לנפלים דבעינן דומיא דאביו ואמו ועוד דכאן לא היה לצורך המת:

    מסיק בסמ"ך גרס שהיה מוסק זיתים:

    ספק גררוהו ההיא שעתא כו' וא"ת והאי בור היכא קאי אי ברה"ר אפילו בספקא אחת טהור אי ברה"י מאי משני שהטילה כמין נפל לבור והתניא דברה"י כל ספקות שאתה יכול להרבות טמא וי"ל דגרירת חולדה וברדלס הוי ספק הרגיל וקרוב לודאי ותדע דאפילו מידי ודאי בעי למימר שמוציא זה הספק ואומר ר"י דצריך לומר דרגלי הכהן היו ברה"ר דאי רגליו היו ברה"י ניחוש דלמא גררוהו כנגד רגליו וטומאה בוקעת ועולה דע"כ ליכא בחוריהן פותח טפח דכי איכא מאי מועלת גרירה והא בפותח טפח מביא הטומאה ועוד י"ל דרגלי הכהן ברשות היחיד וגררוהו ואכלוהו הוי ספק הרגיל:

    Tosafot on Niddah 15b · Sefaria

    Ritva

    בעלה מחשב ימי וסתה מכאן דקדקו בירוש׳ שאסור לאשה לשהות ימי וסתה ואין ספק מוציא מידי ודאי פי׳ ואפילו הוא ספק קרוב לודאי להתירא והיינו דאתא לאשמועינן ובהא הוא דאתי תלמודא למירמי דאלו בספק שקול פשיטא שאינו מוציא מידי ודאי וכן פר״י ז״ל ושאר כל השמועה פירשתי יפה בפר״ק דפסחים בס״ד.

    Ritva on Niddah 15b · Sefaria

    Meiri

    כל דבר שאיסורו ודאי ותיקונו הבא להתירו ספק אע"פ שספיקו הבא להתירו מצוי אינו מוציא מידי ודאי איסור א"כ מה שאמרו חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות אפילו הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנים ואע"ג דאיסור טבל שבהם ודאי ועשורו ספק בזו משום חזקת חבר הוא שעושהו כודאי והוא שאמרו חזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו והוא הדין שאינו משהא או שמא אף הוא ספק וספק שמא לאו טבל וכגון שהכניסה במוץ שלה ר"ל שלא נמרחה בחוץ ואע"פ שאכילת קבע מ"מ נאסרה ולא הותרה בו אלא אכילת עראי או אכילת בהמה שקרויה עראי ההיא מדרבנן הוא וכן מה שאמרו בשפחה של אנס אחד שהטילה נפל לבור ובא כהן ונתאהל עליו להציץ בו אם זכר אם נקבה ובא מעשה לפני חכמים וטהרוהו מפני שחולדה וברדליס מצויים שם אף זו הואיל וחולדה וברדליס שם ודאי גררום או שמא ספק וספק הוא שלא אמרו הטילה נפל אלא כמין נפל ובא לחקור אם רוח הפילה אם נפל הפילה ואם הפילה נפל אם זכר אם נקבה ומעתה אין צריך לומר במקום שהספק אינו מצוי שאינו מוציא מידי ודאי כגון פירות עם הארץ שאין עשורן מצוי וכל כיוצא בהן וכבר ביארנו שתי שמועות אלו במסכת עבודה זרה:

    Meiri on Niddah 15b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אם זכר כו' וגם לשון ראשון אינו נראה דאי חכם כו' אלא כהן עם הארץ היה או קטן ושגרתו אשה כו' עכ"ל נראה מדבריו לקיים פירושו שפירש שגרה אצלו בבית כו' ואפשר להתקיים פירוש זה דכיון דלא ידע כהן עם הארץ זה מלהזהר לעבור על לאו דטומאת מת לא ידע גם כן להזהר ממנה כל ימי טומאתה אבל אשת חבר שיגרתו מטעם זה שהיתה השפחה שגורה בביתה ורצתה להזהר ממנה ימי טומאתה ואשת חבר זאת אילו ידעה שעם הארץ או הקטן כהן הוא ודאי גם כן שלא היתה שגרתו אלא דאפשר שלא ידעה שהוא כהן וק"ל:

    תוס' בד"ה ספק גררוהו כו' אי ברה"ר אפילו בספיקא אחת טהור כו' עכ"ל ודאי בהך ספיקא דגררוהו לחוד מי יימר לן דטהור ברה"ר כיון דודאי הפילה ואין ספק מוציא מידי ודאי אלא למאי דמשני אימא כמין נפל תקשי להו שפיר דבספיקא דאם נפל הוא אם לאו לחוד טהור ברה"ר:

    Chidushei Halachot on Niddah 15b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 15, Amud Bet, about 247 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 129 words

      Opens “לא שנו אלא שאין לה וסת לימים,…”

    2. Segment 23 words

      Opens “קסבר וסתות דאורייתא.…”

    3. Segment 314 words

      Opens “רבה בר בר חנה אמר: אפילו יש…”

      Named: רבה.

    4. Segment 416 words

      Opens “אמר רב שמואל משמיה דרבי יוחנן: אשה…”

      Named: רב שמואל, רבי יוחנן, שמואל.

    5. Segment 515 words

      Opens “אמר ליה רב שמואל בר ייבא לרבי…”

      Named: רב שמואל בר ייבא, רבי אבא, רבי יוחנן, שמואל, אבא.

    6. Segment 624 words

      Opens “אמר ליה: אטו ודאי ראתה מי אמר…”

      Named: רבי יוחנן.

    7. Segment 715 words

      Opens “אבל ודאי ראתה מי יימר דטבלה? הוה…”

    8. Segment 830 words

      Opens “ולא? והתניא: חבר שמת והניח מגורה מלאה…”

    9. Segment 921 words

      Opens “התם ודאי וודאי הוא, כדרב חנינא חוזאה,…”

      Named: רב חנינא.

    10. Segment 1023 words

      Opens “ואיבעית אימא: ספק וספק הוא, וכדרבי אושעיא,…”

      Named: רבי אושעיא.

    11. Segment 1125 words

      Opens “ואכתי אין ספק מוציא מידי ודאי? והתניא:…”

    12. Segment 1210 words

      Opens “ובא מעשה לפני חכמים, וטהרוהו, מפני שחולדה…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “והא הכא, דודאי הטילה נפל, ספק גררוהו…”

    14. Segment 147 words

      Opens “לא תימא ״הטילה נפל לבור״, אלא אימא…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 15b · Segment 4 — “אמר רב שמואל משמיה דרבי יוחנן: אשה שיש לה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 15b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026