Talmud Builders

    Niddah 73a

    Back to index

    English translation — Niddah 73a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“And if a woman has a discharge of her ziva blood for many days not in the time of her menstruation, or if she has a discharge beyond the time of her menstruation, all the days of the issue of her ziva she shall be as in the days of her menstruation: She is impure” (Leviticus 15:25). This verse teaches that a woman becomes a zava only if she experiences bleeding close to her days of menstruation, i.e., on the day following her days of menstruation, but not during her days of menstruation.

    2The baraita continues: And I have derived only that she is a zava in a case where she experiences bleeding close to her time of menstruation. From where do I derive that if she experiences bleeding one day separated from her days of menstruation she is also a zava ? The verse states: “Or if she has a discharge beyond the time of her menstruation” (Leviticus 15:25).

    3The baraita further states: I have derived only that she is a zava in a case where she experiences bleeding one day away from her time of menstruation. From where is it derived to include a case when she experiences bleeding two, three, four, five, six, seven, eight, nine, or ten days separated from her days of menstruation that she is also a zava ? From where is this derived?

    4You say as follows: Just as we find with regard to a woman who experiences bleeding on the fourth day of her days of ziva , that it is fit for counting, i.e., if she experiences bleeding for the first time on that day she must count one clean day for the one day that she experienced bleeding, and it is fit for ziva , i.e., if it is the last of three consecutive days of sightings that she becomes a greater zava , so too I will bring and include the tenth day, as it is fit for counting if she experiences bleeding for the first time on that day, and fit for ziva if she experiences bleeding for the third consecutive day on the tenth day.

    5The baraita continues: And from where is it derived to include a case where she experiences bleeding on the eleventh day after her days of menstruation? The verse states: “Not in the time of her menstruation” (Leviticus 15:25). One might have thought that I include even the twelfth day after her period of menstruation. You must say: No, as that is no longer within her days of ziva .

    6The baraita further states: And what did you see to include the eleventh day and to exclude the twelfth day? I include the eleventh day as it is fit for counting the seven clean days that follow sightings on three consecutive days which ended on the fourth day, as derived from the verse: “Or if she has a discharge beyond the time of her menstruation” (Leviticus 15:25), as explained; and I exclude the twelfth day as it is not fit for counting the seven clean days after the fourth day, a requirement derived from the same verse: “Or if she has a discharge beyond the time of her menstruation.”

    7The baraita continues: And I have derived only that a woman is impure as a zava if she experiences bleeding for three consecutive days. From where do I derive that she is impure if she experiences bleeding for two consecutive days? The continuation of the verse states: “All the days of the issue of her ziva she shall be as in the days of her menstruation: She is impure” (Leviticus 15:25). The plural “days” indicates two days. From where is it derived that she is impure if she experiences bleeding on only one day? The verse states: “All the days of the issue of her ziva she shall be as in the days of her menstruation: She is impure.”

    8The baraita further explains that the word “impure” in that verse teaches that a zava renders one who engages in intercourse with her impure, just like a menstruating woman does. The term: “She is impure,” indicates that she, a zava , renders a man who engages in intercourse with her impure, but a zav does not render a woman whom he engages in intercourse with ritually impure.

    9One might have thought that one who engages in intercourse with a zav has the same status as one who engages in intercourse with a zava . Could this not be derived through an a fortiori inference? And if a zava , who does not become impure through three sightings like she becomes impure if she experiences bleeding for three consecutive days, and yet she renders a man who engages in intercourse with her impure, then with regard to a zav , who becomes impure through three sightings even on a single day like he becomes impure by seeing a discharge for three consecutive days, isn’t it logical that he should render a women whom he engages in intercourse with ritually impure? Therefore, the verse states: “She shall be impure.” This teaches that a zava renders a man who engages in intercourse with her impure, but a zav does not render a woman whom he engages in intercourse with ritually impure.

    10And from where is it derived that a zava transmits impurity to items designated for lying or sitting? The verse states: “Every bed which she lies on all the days of her discharge shall be for her like the bed of her menstruation; and everything that she sits on shall be impure, as the impurity of her menstruation” (Leviticus 15:26).

    11And I have derived only that she transmits impurity to items designated for lying or sitting if she experiences bleeding for three consecutive days and is a greater zava . From where do I derive that she transmits impurity to items designated for lying or sitting if she experiences bleeding for two consecutive days and is only a lesser zava ? The verse states “days.” And from where do I derive that she transmits impurity to items designated for lying or sitting even if she experiences bleeding on only one day? The verse states: “All the days of her discharge.”

    12The baraita continues: And from where is it derived that she counts one clean day for experiencing bleeding on one day? The verse states: “All the days of her discharge shall be for her.” One might have thought that she must count seven clean days for experiencing bleeding on two consecutive days. And this is a logical inference: Just as a zav , who does not count one clean day if he sees a discharge on one day, nevertheless must count seven clean days if he sees a discharge on two days, then with regard to a zava , who counts one clean day if she experiences bleeding on one day, isn’t it logical that she should count seven clean days if she experiences bleeding on two consecutive days? The verse states: “All the days of her discharge shall be for her,” which teaches that she counts only her one day even if she experiences bleeding for two consecutive days.

    13The Gemara explains the difficulty from this baraita : Evidently, the halakhot of the eleven days of ziva are derived from verses and are not a halakha transmitted to Moses from Sinai. The Gemara answers: According to the opinion of Rabbi Akiva these halakhot are derived from verses. According to the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya they are a halakha transmitted to Moses from Sinai.

    14With regard to the verse discussing the days of ziva , Rav Shemaya said to Rabbi Abba: But one can say that if she experiences bleeding during the daytime she shall be a zava , but if she experiences bleeding at night she shall be a menstruating woman, as the verse specifies “days.” Rabbi Abba said to him: With regard to your claim, the verse states: “Beyond the time of her menstruation” (Leviticus 15:25), which teaches that she becomes a zava if she experiences bleeding close to her days of menstruation. When is the time close to her days of menstruation? At night. And with regard to an emission during this time the verse calls her a zava .

    15The Gemara concludes the tractate with a general statement with regard to Torah study. The school of Elijah taught: Anyone who studies halakhot every day is guaranteed that he is destined for the World-to-Come, as it is stated: “His ways [ halikhot ] are eternal” (Habakkuk 3:6). Do not read the verse as halikhot ; rather, read it as halakhot . The verse indicates that the study of halakhot brings one to eternal life in the future world.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בלא עת נדתהאינו אומר לך אלא ברואה שלשה אחר ימי נדתה סמוך לנדתה שראתה יום ראשון אחר ז' ימי נדתה וראתה שמיני ותשיעי ועשירי:

    או כי תזובלרבות רואה ט' וי' ואחד עשר:

    מנין לרבות שנים שלשה כו'שכולן יש להן דין אחד:

    אמרת מה מצינו ברביעילימים שאחר הנדה:

    שהוא ראוילספירת נקיים אם ראתה אב"ג ופסקה:

    וראוי לזיבהלצרף עם בג"ד אם לא ראתה בא' דהא אתרבי מופלג יום אחד מקרא דאו כי תזוב דהיינו בג"ד אף אני מרבה כל אלו עד י' ויו"ד בכלל שהן ראויין לספירה אם ראתה שלשה ראשונים משכי ז' נקיים עד שיהו נמי נראין לזיבה באיזה מהם שתראה שלשה רצופין:

    מנין לרבות י"אשיצטרף עם הראשונים לזיבה לג' רצופין ואע"ג שאינו ראוי לספירת נקיים של זיבת ג' ראשונים:

    ת"ל בלא עת נדתהואפילו מופלג לימים הרבה:

    יכולכיון דכתיב בלא עת נדתה שאני מרבה אף י"ב שאם ראתה י' י"א י"ב תהא זבה גמורה ולא תהא תחלת נדה בראיית י"ב אלא מצטרף לזיבה:

    יום י"א שהוא ראוי לספירת זיבה או כי תזובדזיבה רביעי מתרבי מאו כי תזוב ולאותה זיבה משכי ימי ספירה עד י"א:

    ואין לישתקרא זבה לטומאה אלא רואה שלשה רצופין:

    ת"ל ימיכל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה:

    טמאה מלמד שמטמאה את בועלה כנדהשמפורש בה אשר ישכב איש וגו':

    היא שאינה מטמאהבשלש ראיות ביום אחד טומאת זוב גמור לקרבן כאילו ראתה שלשה ימים אבל זב מטמא בין בג' ראיות ביום אחד בין בג' ימים רצופין בב"ק בפ' כיצד הרגל (דף כד.):

    ואין ליעושה משכב ומושב בימים שאחר הנדה אלא הרואה שלשה ימים שני ימים מנין:

    ת"לכל המשכב אשר ישכב עליו כל ימי זובה כמשכב נדתה:

    יהיה לההוסיף לה הויה של שמור:

    הוא שאינו סופר אחד לאחדזב בעל ראייה אחת כבעל קרי וטובל בו ביום סופר שבעה לשנים:

    אלמא קראי נינהוכל דין י"א שבין נדה לנדה מכאן למדנו שהן י"א יום והרואה בהם ג' הרי זו זבה והרואה בא' בב' סופרת יום כנגד יום ולסוף י"א מתחילין ימי נדה אם תראה אחד תשב ששה והוא שהרי לא רבינן לדין יום זובה אלא י"א ומכאן ואילך הרי היא בדין פרשה ראשונה דכתיב בה שבעת ימים תהיה בנדתה:

    לרבי עקיבא קראידלא גמר הך הלכתא הלכה למשה מסיני דקאמר ר' אלעזר בן עזריה וכי היכי דיליף חצי לוג שמן לתודה מקראי הכי נמי יליף אחד עשר יום שבין נדה לנדה מקראי:

    ביממיראתה ביום תהיה זבה כדכתיב (ויקרא טו) ימים רבים אבל ראתה בלילות לא תהא זבה:

    סמוך לנדתהליל שמיני שהרי ימי נדות כל שבעה עד הלילה כדכתיב שבעת ימים תהיה בנדתה:

    הלכותמשנה וברייתא הלכה למשה מסיני:

    נדה 73 עמוד א

    1(ויקרא טו, כה) ״בלא עת נדתה״ (על נדתה) סמוך לנדתה.

    2ואין לי אלא סמוך לנדתה, מופלג לנדתה יום אחד מנין? ת"ל (ויקרא טו, כה) ״או כי תזוב״.

    3אין לי אלא יום אחד, מנין לרבות מופלג שנים, שלשה, ארבעה, חמשה, ששה, ושבעה, שמונה, תשעה, עשרה, מנין?

    4אמרת: מה מצינו ברביעי שראוי לספירה וראוי לזיבה, אף אני אביא העשירי שראוי לספירה וראוי לזיבה.

    5ומנין לרבות אחד עשר? ת"ל ״בלא עת נדתה״. יכול שאני מרבה אף שנים עשר? אמרת: לאו.

    6ומה ראית לרבות אחד עשר ולהוציא שנים עשר? מרבה אני אחד עשר שראוי לספירת ״או כי תזוב״, ומוציא אני י"ב שאין ראוי לספירת ״או כי תזוב״.

    7ואין לי אלא שלשה ימים, שני ימים מנין? ת"ל ״ימי״, יום אחד מנין? ת"ל ״כל ימי״.

    8״טמאה״ מלמד שמטמאה את בועלה כנדה. ״היא״ היא מטמאה את בועלה, ואין הזב מטמא מה שהוא בועל.

    9והלא דין הוא, ומה היא שאינה מטמאה בראיות כבימים מטמאה את בועלה, הוא שמטמא בראיות כבימים אינו דין שמטמא מה שהוא בועל! ת"ל ״היא״ היא מטמאה את בועלה, ואין הזב מטמא מה שהוא בועל.

    10ומנין שהוא עושה משכב ומושב? ת"ל (ויקרא טו, כו) ״כמשכב נדתה״.

    11ואין לי אלא שלשה ימים, שני ימים מנין? ת"ל ״ימי״, יום אחד מנין? ת"ל ״כל ימי״.

    12ומנין שסופרת אחד לאחד? ת"ל ״יהיה לה״. יכול תספור שבעה לשנים? ודין הוא: ומה הוא, שאין סופר אחד לאחד, סופר שבעה לשנים היא, שסופרת אחד לאחד, אינו דין שתספור שבעה לשנים? ת"ל ״יהיה לה״ אינה סופרת אלא יומה.

    13אלמא קראי נינהו! לר"ע קראי, לר' אלעזר בן עזריה הלכתא.

    14א"ל רב שמעיה לר' אבא אימא ביממא תהוי זבה בליליא תהוי נדה. א"ל עלך אמר קרא ״(ויקרא טו״, כה) על נדתה סמוך לנדתה סמוך לנדתה אימת הוי בליליא וקא קרי לה זבה׃

    15תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר ״(חבקוק ג״, ו) הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות׃

    16הדרן עלך תינוקת וסליקא לה מסכת נדה׃

    Tosafot

    אין לי אלא יום אחד מנין לרבות מופלג שנים ושלשהאגב ריהטא נקט שנים דשנים היינו יום שני לימי זיבה דהיינו מופלג יום אחד שריבה כבר דהא מני ואזיל עד י' וי"א וא"כ שנים היינו שני:

    הוא שמטמא בראיות כבימים אינו דין כו'תימה דאיכא למפרך מה להיא שכן מטמאה באונס והכי אמרינן בריש פרק בנות כותים (לעיל נדה לב:) דלא ילפינן מהדדי וכן לקמן דקאמר מה הוא שאינו סופר אחד לאחד כו' איכא למפרך מה להוא שכן מטמא בראיות כבימים מיהו בזה מצינן שפיר למילף דלגבי ספירה אחמיר רחמנא באשה מבאיש ולענין ספירה עביד שפיר ק"ו הואיל ולענין ספירה מצינו שהחמיר באשה מבאיש וצ"ל שאינו קל וחומר גמור אלא כמו גילוי מילתא בעלמא לגלות זה על זה וצ"ע דאיכא מקומות דאיכא תרי קראי לדם נדות ולזיבות ויש מקומות דנפקא מחד קרא:

    ת"ל כל ימי נדתהתימה דהך מוקמינן כר"ע אלמא ר"ע קא דריש כל וכן בשלהי פ' התערובת (זבחים פב.) דריש ר"ע כל וא"כ כי קאמר בפסחים פרק אלו עוברין (פסחים דף מג:) מאן שמעת ליה דדריש כל ר' אליעזר הוא דלמא ר"ע הוא דדריש נמי כל ויש לומר דאין לדמות דרשות דכל להדדי דיש כל דשייך למדרש לכ"ע והאי דשמעתין דלמנינא מדרש שפיר דמדימי למנינא כל נמי למנינא:

    תנא דבי אליהו כל השונה הלכותאית ספרים דלא גרסינן ליה מיהו בפירוש רש"י איתא ור"ת הגיהו בספרו וכן נראה דאיידי דאיירי לעיל בהלכתא מייתי לה לסיים בדבר טוב ואיתא נמי כן במגילה פרק בתרא (דף כח:) והכי נמי אמרינן באין עומדין (ברכות לא.) שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהן בדברי שבח ותנחומין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    אע"פ שהנדה מטמאה את בועלה להיות כמוה על הדרך שהתבאר הזב מיהא אינו מטמא את הנבעלת לו להיות כמוהו ואע"פ שהיה ראוי לדון כן מקל וחומר ומה היא שנתלה ראיותיה בימים ואינה מטמאה בראיות כבימים כמו שביארנו בשני של קמא מטמאה את בועלה הוא הוא שמטמא בראיות כבימים כמו שביארנו שם אינו דין שיטמא את הנבעלת לו תלמוד לומר היא ר"ל שאמר בזבה טמאה היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את הנבעלת לו ומשום משכב ומושב אין כאן שאין דין משכב ומושב אלא במיוחד לכך:

    כבר ידעת בזב שראיה ראשונה שלו נדונת כקרי ובשניה נעשה זב לטומאה אבל לא לקרבן ובשלישית נעשה זב אף לקרבן ומכל מקום בזבה אף בראשונה נעשית זבה לטומאה אלא שאינה זבה לקרבן אלא בשלשה רצופים:

    מאחר שביארנו על אחד עשר יום שבין נדה לנדה שהלכה למשה מסיני זו שהוציאוה בסוגיא זו מן המקראות אף ליום אחד עשר שלא כהלכה נאמרה ומ"מ לענין הצעה של שמועה צריך שתדע ששתי פרשיות נאמרו במקרא בפרשת זאת תהיה אחת לנדה ואחת לזבה של נדה הוא שכתוב ואשה כי תהיה זבה בבשרה ר"ל שתתחיל לזוב דם שבעת ימים תהיה בנדתה והאריך בה להיותה מטמאה במגע ובמשכב ומושב ושהנוגע במשכבה ומושבה טעון כבוס בגדים וטבילה לערב ואמר על בועלה ואם שכוב ישכב איש אותה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא וגו' ואחר כך התחיל בדין זיבה הבאה אחר שבעת ימי נדה ואמר ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים ר"ל שלשה בלא עת נדתה ר"ל שכבר עברו שבעת ימי נדה והפליגה מהם יום או יומים או כמה כל שהיא בתוך אחד עשר יום או כי תזוב על נדתה ר"ל סמוך לנדתה מיד כשנכנסו ימי זיבה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא והאריך בה בטומאת משכב ומושב ובטומאת הנוגע בהם ואמר לענין ספירת שבעה נקיים וקרבן ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר וביום השמיני תקח לה שתי תורים או שני בני יונה וגו' אחד לחטאת ואחד לעולה ומעתה התחיל בסוגיא זו לומר יכול הרואה שלשה ימים רצופים בתחלה ר"ל בתחלת ימי נדתה תהא זבה לטעינת שבעה ולקרבן ואע"פ שלא הוזכר באותה פרשה ראשונה טעינת שבעה וקרבן אתה מפרשה ביום אחד אבל בשלשה רצופים תהא זבה תלמוד לומר בפרשה שניה שבה נתפרש דין זבה על נדתה ר"ל סמוך לסוף נדתה סמוך לנדתה תהא זבה ולא בימי נדתה אפילו ראתה בהן כל שבעה אין לי אלא סמוך לנדתה כגון שראתה ביום ראשון לאחד עשר יום שהוא שמיני לנדתה וריצפה ראשון ושני ושלישי שהן לנדתה שמיני תשיעי ועשירי ראתה במופלג מסוף נדתה יום אחד כגון שלא ראתה עד שני לאחד עשר וריצפה שני ושלישי ורביעי שהם לנדתה תשיעי ועשירי ואחד עשר מנין תלמוד לומר בפרשה שניה או כי תזוב ריבה ומנין לרבות אף במופלגת יותר מסוף הנדה כגון שלא ראתה לא בראשון של אחד עשר ולא בשני אלא שהתחילה בשלישי או ברביעי או באיזה משאר הימים עד עשרה מנין שכל שנתרצף שלשה בתוך אותן העשרה שתהא זבה אף באחרונים שבהם ר"ל שמיני תשיעי ועשירי אמרת מה מצינו ברביעי שבאותם העשרה הבאים אחר הנדות שראוי לספירה ר"ל לספירת שבעה נקיים אם ראתה שלשה הראשונים וראוי להצטרף לזיבה אם לא ראתה בראשון עם שני ושלישי אע"פ שהראיה ראשונה מופלגת יום אחד מסוף הנדה וכמו שהבאנו מריבויא דאו כי תזוב אף אני אביא את כלם עד העשירי אע"פ שהראיה הראשונה מופלגת הרבה מסוף הנדה כגון שראתה שמיני ותשיעי ועשירי שמאחר שהעשירי ראוי לספירת שבעה אם ראתה שלשה הראשונים אף הוא ראוי להצטרף לזיבה עם שמיני ותשיעי ומנין לרבות אחד עשר שאינו מעקר המנין שאם ראתה תשיעי ועשירי ואחד עשר שהיא מופלגת הרבה ושאין כל השלשה מעיקר המנין מנין שיהא מצטרף לזיבה לטעינת שבעה נקיים ולקרבן אחר שזה אינו ראוי לספירת הנקיים אם ראתה שלשה הראשונים שהרי כל שראתה שלשה הראשונים אין יום זה ממנין שבעה נקיים שהרי כלו להם בעשירי והוא שכתבנו שאינו מעיקר המנין כמו שביארנו למעלה וא"כ מהיכן אתה מביאו לצרפו עם שלפניו לזיבה לשבעה נקיים ולקרבן תלמוד לומר בפרשה שניה בלא עת נדתה לרבות אחד עשר יכול שאני מרבה אף שנים עשר שאם ראתה עשירי ואחד עשר ושנים עשר תהא זבה גדולה וטעונה שבעה נקיים וקרבן לא שאם רבינו יום אחד עשר אע"פ שאינו ראוי לספירה אם ראתה שלשה הראשונים מ"מ כשראתה שני ושלישי ורביעי שכבר נתרבה מאו כי תזוב נמצא אחד עשר ראוי לספירה שכשאתה מסלק ארבעה מאחד עשר נשארו שבעה אבל שנים עשר אינו ראוי לספירה אף כשנעשית זבה גדולה ברביעי ואע"פ שאם נעשית זבה גדולה בחמישי הוא ראוי לספירה מ"מ אחר שנעשית זבה גדולה בשלישי או ברביעי הבא מאו כי תזוב אנו דנין והוא ענין ראוי לספירת או כי תזוב וי"מ בה ענין אחר ואל תחוש לדבריהם ואין לי שתהא זבה גמורה אלא בשלשה מנין שבשני תהא זבה מיהא לטומאה תלמוד לומר ימי ויום אחד מנין שהרי ביום אחד נעשית זבה לטומאה מה שאין כן בזב כמו שביארנו תלמוד לומר כל ימי טמאה היא מלמד שמטמאה את בועלה והיא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את הנבעלת לו כמו שביארנו ומנין שהזבה עושה משכב ומושב תלמוד לומר כימי נדתה ואע"פ שבהדיא נתפרש בה טומאת משכב ומושב ליכנס בדברים הוא אומר כן למה שאמר אחר כן אין לי שתטמא משכב ומושב אלא בזבה גדולה בראיית שני ימים או אף באחד מנין תלמוד לומר כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה ומנין שסופרת אחד לאחד ר"ל שלענין ביתה צריכה שימור יום טהור כנגד יום טמא תלמוד לומר יהיה לה להוסיף לה הויה אחת של שימור יכול תהא טעונה שבעה נקיים לראיית שני ימים שבתוך ימי זיבתה ודין הוא ומה זב שאינו סופר אחד לאחד שהראיה הראשונה שלו אינה אלא כקרי בעלמא ואינו צריך שימור יום טהור טעון שבעה לשנים שזב בעל שתי ראיות נעשה זב לטומאה וטעון שבעה נקיים זו שסופרת אחד לאחד אינו דין וכו' ת"ל יהיה לה שאינה סופרת אלא יומה ר"ל יום השימור ושאל רב שמעיה ודלמא הכי קאמר רחמנא כי חזייא ביממי תהוי זבה כדכתוב ימים רבים בליליא תהוי נדה והשיבוהו על נדתה סמוך לנדתה וסמוך לנדתה בסוף שבעה הוא שהוא תחלת הלילה ונמצאת מתרבית לזבה בין ביום בין בלילה ביום מדכתוב ימים ובלילה מדכתוב על נדתה:

    כל השונה הלכות ר"ל שאחר ששנה הסוגייא דרך מחקר ומשא ומתן מעלה בידו הראוי לברור דרך פסק וקובען לעצמו הלכות הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא שעל ידי כך מתישר בהוראה יפה יפה ונמצא מזכה את הבריות בהוראותיו ואינו מכשילן כשאר התלמידים שאין נוהגין כן והביאוה דרך רמז מדכתוב הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות ר"ל אם הוא שונה הלכות על הדרך שביארנו עולם לו:

    ועתה נשלם הפרק ונשלמה המסכתא תהלה לאל ומהנה נשלם מה שנראה לנו לכללו בדיני מסכת נדה יבא אחריו מה שיראה לנו לכללו בדיני מסכת מקואות כמו שיעדנו בעזרת הצור ובישועתו אא"ס אא"ס.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 73a

    Niddah 73a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 310 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בלא עת נדתה אינו אומר לך אלא ברואה שלשה אחר ימי נדתה סמוך לנדתה שראתה יום ראשון אחר ז' ימי נדתה וראתה שמיני ותשיעי ועשירי:

    או כי תזוב לרבות רואה ט' וי' ואחד עשר:

    מנין לרבות שנים שלשה כו' שכולן יש להן דין אחד:

    אמרת מה מצינו ברביעי לימים שאחר הנדה:

    שהוא ראוי לספירת נקיים אם ראתה אב"ג ופסקה:

    וראוי לזיבה לצרף עם בג"ד אם לא ראתה בא' דהא אתרבי מופלג יום אחד מקרא דאו כי תזוב דהיינו בג"ד אף אני מרבה כל אלו עד י' ויו"ד בכלל שהן ראויין לספירה אם ראתה שלשה ראשונים משכי ז' נקיים עד שיהו נמי נראין לזיבה באיזה מהם שתראה שלשה רצופין:

    מנין לרבות י"א שיצטרף עם הראשונים לזיבה לג' רצופין ואע"ג שאינו ראוי לספירת נקיים של זיבת ג' ראשונים:

    ת"ל בלא עת נדתה ואפילו מופלג לימים הרבה:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 73a · Sefaria

    Tosafot

    אין לי אלא יום אחד מנין לרבות מופלג שנים ושלשה אגב ריהטא נקט שנים דשנים היינו יום שני לימי זיבה דהיינו מופלג יום אחד שריבה כבר דהא מני ואזיל עד י' וי"א וא"כ שנים היינו שני:

    הוא שמטמא בראיות כבימים אינו דין כו' תימה דאיכא למפרך מה להיא שכן מטמאה באונס והכי אמרינן בריש פרק בנות כותים (לעיל נדה לב:) דלא ילפינן מהדדי וכן לקמן דקאמר מה הוא שאינו סופר אחד לאחד כו' איכא למפרך מה להוא שכן מטמא בראיות כבימים מיהו בזה מצינן שפיר למילף דלגבי ספירה אחמיר רחמנא באשה מבאיש ולענין ספירה עביד שפיר ק"ו הואיל ולענין ספירה מצינו שהחמיר באשה מבאיש וצ"ל שאינו קל וחומר גמור אלא כמו גילוי מילתא בעלמא לגלות זה על זה וצ"ע דאיכא מקומות דאיכא תרי קראי לדם נדות ולזיבות ויש מקומות דנפקא מחד קרא:

    ת"ל כל ימי נדתה תימה דהך מוקמינן כר"ע אלמא ר"ע קא דריש כל וכן בשלהי פ' התערובת (זבחים פב.) דריש ר"ע כל וא"כ כי קאמר בפסחים פרק אלו עוברין (פסחים דף מג:) מאן שמעת ליה דדריש כל ר' אליעזר הוא דלמא ר"ע הוא דדריש נמי כל ויש לומר דאין לדמות דרשות דכל להדדי דיש כל דשייך למדרש לכ"ע והאי דשמעתין דלמנינא מדרש שפיר דמדימי למנינא כל נמי למנינא:

    תנא דבי אליהו כל השונה הלכות אית ספרים דלא גרסינן ליה מיהו בפירוש רש"י איתא ור"ת הגיהו בספרו וכן נראה דאיידי דאיירי לעיל בהלכתא מייתי לה לסיים בדבר טוב ואיתא נמי כן במגילה פרק בתרא (דף כח:) והכי נמי אמרינן באין עומדין (ברכות לא.) שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהן בדברי שבח ותנחומין:

    Tosafot on Niddah 73a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שהנדה מטמאה את בועלה להיות כמוה על הדרך שהתבאר הזב מיהא אינו מטמא את הנבעלת לו להיות כמוהו ואע"פ שהיה ראוי לדון כן מקל וחומר ומה היא שנתלה ראיותיה בימים ואינה מטמאה בראיות כבימים כמו שביארנו בשני של קמא מטמאה את בועלה הוא הוא שמטמא בראיות כבימים כמו שביארנו שם אינו דין שיטמא את הנבעלת לו תלמוד לומר היא ר"ל שאמר בזבה טמאה היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את הנבעלת לו ומשום משכב ומושב אין כאן שאין דין משכב ומושב אלא במיוחד לכך:

    כבר ידעת בזב שראיה ראשונה שלו נדונת כקרי ובשניה נעשה זב לטומאה אבל לא לקרבן ובשלישית נעשה זב אף לקרבן ומכל מקום בזבה אף בראשונה נעשית זבה לטומאה אלא שאינה זבה לקרבן אלא בשלשה רצופים:

    מאחר שביארנו על אחד עשר יום שבין נדה לנדה שהלכה למשה מסיני זו שהוציאוה בסוגיא זו מן המקראות אף ליום אחד עשר שלא כהלכה נאמרה ומ"מ לענין הצעה של שמועה צריך שתדע ששתי פרשיות נאמרו במקרא בפרשת זאת תהיה אחת לנדה ואחת לזבה של נדה הוא שכתוב ואשה כי תהיה זבה בבשרה ר"ל שתתחיל לזוב דם שבעת ימים תהיה בנדתה והאריך בה להיותה מטמאה במגע ובמשכב ומושב ושהנוגע במשכבה ומושבה טעון כבוס בגדים וטבילה לערב ואמר על בועלה ואם שכוב ישכב איש אותה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא וגו' ואחר כך התחיל בדין זיבה הבאה אחר שבעת ימי נדה ואמר ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים ר"ל שלשה בלא עת נדתה ר"ל שכבר עברו שבעת ימי נדה והפליגה מהם יום או יומים או כמה כל שהיא בתוך אחד עשר יום או כי תזוב על נדתה ר"ל סמוך לנדתה מיד כשנכנסו ימי זיבה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא והאריך בה בטומאת משכב ומושב ובטומאת הנוגע בהם ואמר לענין ספירת שבעה נקיים וקרבן ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר וביום השמיני תקח לה שתי תורים או שני בני יונה וגו' אחד לחטאת ואחד לעולה ומעתה התחיל בסוגיא זו לומר יכול הרואה שלשה ימים רצופים בתחלה ר"ל בתחלת ימי נדתה תהא זבה לטעינת שבעה ולקרבן ואע"פ שלא הוזכר באותה פרשה ראשונה טעינת שבעה וקרבן אתה מפרשה ביום אחד אבל בשלשה רצופים תהא זבה תלמוד לומר בפרשה שניה שבה נתפרש דין זבה על נדתה ר"ל סמוך לסוף נדתה סמוך לנדתה תהא זבה ולא בימי נדתה אפילו ראתה בהן כל שבעה אין לי אלא סמוך לנדתה כגון שראתה ביום ראשון לאחד עשר יום שהוא שמיני לנדתה וריצפה ראשון ושני ושלישי שהן לנדתה שמיני תשיעי ועשירי ראתה במופלג מסוף נדתה יום אחד כגון שלא ראתה עד שני לאחד עשר וריצפה שני ושלישי ורביעי שהם לנדתה תשיעי ועשירי ואחד עשר מנין תלמוד לומר בפרשה שניה או כי תזוב ריבה ומנין לרבות אף במופלגת יותר מסוף הנדה כגון שלא ראתה לא בראשון של אחד עשר ולא בשני אלא שהתחילה בשלישי או ברביעי או באיזה משאר הימים עד עשרה מנין שכל שנתרצף שלשה בתוך אותן העשרה שתהא זבה אף באחרונים שבהם ר"ל שמיני תשיעי ועשירי אמרת מה מצינו ברביעי שבאותם העשרה הבאים אחר הנדות שראוי לספירה ר"ל לספירת שבעה נקיים אם ראתה שלשה הראשונים וראוי להצטרף לזיבה אם לא ראתה בראשון עם שני ושלישי אע"פ שהראיה ראשונה מופלגת יום אחד מסוף הנדה וכמו שהבאנו מריבויא דאו כי תזוב אף אני אביא את כלם עד העשירי אע"פ שהראיה הראשונה מופלגת הרבה מסוף הנדה כגון שראתה שמיני ותשיעי ועשירי שמאחר שהעשירי ראוי לספירת שבעה אם ראתה שלשה הראשונים אף הוא ראוי להצטרף לזיבה עם שמיני ותשיעי ומנין לרבות אחד עשר שאינו מעקר המנין שאם ראתה תשיעי ועשירי ואחד עשר שהיא מופלגת הרבה ושאין כל השלשה מעיקר המנין מנין שיהא מצטרף לזיבה לטעינת שבעה נקיים ולקרבן אחר שזה אינו ראוי לספירת הנקיים אם ראתה שלשה הראשונים שהרי כל שראתה שלשה הראשונים אין יום זה ממנין שבעה נקיים שהרי כלו להם בעשירי והוא שכתבנו שאינו מעיקר המנין כמו שביארנו למעלה וא"כ מהיכן אתה מביאו לצרפו עם שלפניו לזיבה לשבעה נקיים ולקרבן תלמוד לומר בפרשה שניה בלא עת נדתה לרבות אחד עשר יכול שאני מרבה אף שנים עשר שאם ראתה עשירי ואחד עשר ושנים עשר תהא זבה גדולה וטעונה שבעה נקיים וקרבן לא שאם רבינו יום אחד עשר אע"פ שאינו ראוי לספירה אם ראתה שלשה הראשונים מ"מ כשראתה שני ושלישי ורביעי שכבר נתרבה מאו כי תזוב נמצא אחד עשר ראוי לספירה שכשאתה מסלק ארבעה מאחד עשר נשארו שבעה אבל שנים עשר אינו ראוי לספירה אף כשנעשית זבה גדולה ברביעי ואע"פ שאם נעשית זבה גדולה בחמישי הוא ראוי לספירה מ"מ אחר שנעשית זבה גדולה בשלישי או ברביעי הבא מאו כי תזוב אנו דנין והוא ענין ראוי לספירת או כי תזוב וי"מ בה ענין אחר ואל תחוש לדבריהם ואין לי שתהא זבה גמורה אלא בשלשה מנין שבשני תהא זבה מיהא לטומאה תלמוד לומר ימי ויום אחד מנין שהרי ביום אחד נעשית זבה לטומאה מה שאין כן בזב כמו שביארנו תלמוד לומר כל ימי טמאה היא מלמד שמטמאה את בועלה והיא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את הנבעלת לו כמו שביארנו ומנין שהזבה עושה משכב ומושב תלמוד לומר כימי נדתה ואע"פ שבהדיא נתפרש בה טומאת משכב ומושב ליכנס בדברים הוא אומר כן למה שאמר אחר כן אין לי שתטמא משכב ומושב אלא בזבה גדולה בראיית שני ימים או אף באחד מנין תלמוד לומר כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה ומנין שסופרת אחד לאחד ר"ל שלענין ביתה צריכה שימור יום טהור כנגד יום טמא תלמוד לומר יהיה לה להוסיף לה הויה אחת של שימור יכול תהא טעונה שבעה נקיים לראיית שני ימים שבתוך ימי זיבתה ודין הוא ומה זב שאינו סופר אחד לאחד שהראיה הראשונה שלו אינה אלא כקרי בעלמא ואינו צריך שימור יום טהור טעון שבעה לשנים שזב בעל שתי ראיות נעשה זב לטומאה וטעון שבעה נקיים זו שסופרת אחד לאחד אינו דין וכו' ת"ל יהיה לה שאינה סופרת אלא יומה ר"ל יום השימור ושאל רב שמעיה ודלמא הכי קאמר רחמנא כי חזייא ביממי תהוי זבה כדכתוב ימים רבים בליליא תהוי נדה והשיבוהו על נדתה סמוך לנדתה וסמוך לנדתה בסוף שבעה הוא שהוא תחלת הלילה ונמצאת מתרבית לזבה בין ביום בין בלילה ביום מדכתוב ימים ובלילה מדכתוב על נדתה:

    כל השונה הלכות ר"ל שאחר ששנה הסוגייא דרך מחקר ומשא ומתן מעלה בידו הראוי לברור דרך פסק וקובען לעצמו הלכות הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא שעל ידי כך מתישר בהוראה יפה יפה ונמצא מזכה את הבריות בהוראותיו ואינו מכשילן כשאר התלמידים שאין נוהגין כן והביאוה דרך רמז מדכתוב הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות ר"ל אם הוא שונה הלכות על הדרך שביארנו עולם לו:

    ועתה נשלם הפרק ונשלמה המסכתא תהלה לאל ומהנה נשלם מה שנראה לנו לכללו בדיני מסכת נדה יבא אחריו מה שיראה לנו לכללו בדיני מסכת מקואות כמו שיעדנו בעזרת הצור ובישועתו אא"ס אא"ס.

    Meiri on Niddah 73a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' בלא עת נדתה סמוך לנדתה אין לי כו' כך הגירסא בגמרות שלפנינו וכך היה גירסת רש"י בפי' החומש שפירש בלא עת נדתה אחר שיצאו ז' ימי נדה דהיינו סמוך לנדתה ועל נדתה מופלג מנדתה יום א' כו' עכ"ל והרא"ם תמה שם לפרש"י אנה מצא רש"י כו' דבת"כ מפיק סמוך לנדתה מעל נדתה ועוד האריך ע"ש ובאמת גם הרא"ש והרי"ף הביאו הך ברייתא דת"כ דמעל נדתה מפיק סמוך לנדתה אבל רש"י שבחומש ודאי מצא גירסא זו כמו שהיא בגמרות שלפנינו והכי מסתבר דמתחלת קרא בלא עת נדתה לא הוה גמרינן אלא בסמוך לנדתה טפי ומריבויא דאו כי תזוב מרבינן עוד מופלג יום א' ומעל נדתה מרבינן עוד י"א וכצ"ל הגירסא לקמן מנין לרבות י"א ת"ל על נדתה וכצ"ל לקמן עליך אמר קרא בלא עת נדתה סמוך לנדתה כו' כנ"ל ליישב פרש"י בחומש לגירסת גמרות שלפנינו ברישא דברייתא דיליף סמוך מבלא עת נדתה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 73a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא נראה לי בס"ד דידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל מה שאמר 'יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא' הכונה שהוא נצרך לצדיקים אחרים להצטרף עמהם ואינו יכול לעשות ולעלות לבדו אבל מה שאמר 'בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא' אינו צריך לאחרים. וידוע מדתו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה והשונה הלכות יש תועלת בלימודו לאחרים שיורה להם הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון ולכן מדה כנגד מדה יזכה שיהיה 'בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא' שאינו צריך לאחרים אלא אדרבה הוא מעלה ומושך עמו מעשה ותיקון של אחרים בארצות החיים. ולזה אמר ' הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ ' (חבקוק ג, ו) אַל תִּקְרִי 'הֲלִיכוֹת' אֶלָּא 'הֲלָכוֹת' פירוש על ידי שהוא שונה הלכות שיש בהם תועלת לאחרים אז יזכה דהליכות עולם הוא סוד העליה לעולם הבא תהיה לו לבדו ולא יהיה נצרך לאחרים לסייעו ולעזרו ובין הלכות להליכות יש יו"ד שהוא סוד עולם הבא שנבראת ביו"ד ונקראת אֶרֶץ הַחַיִּים. סְלִיק מַסֶּכֶת נִדָּה

    Ben Yehoyada on Niddah 73a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 73, Amud Aleph, about 310 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “(ויקרא טו, כה) ״בלא עת נדתה״ (על…”

    2. Segment 217 words

      Opens “ואין לי אלא סמוך לנדתה, מופלג לנדתה…”

    3. Segment 318 words

      Opens “אין לי אלא יום אחד, מנין לרבות…”

    4. Segment 416 words

      Opens “אמרת: מה מצינו ברביעי שראוי לספירה וראוי…”

    5. Segment 516 words

      Opens “ומנין לרבות אחד עשר? ת"ל ״בלא עת…”

      Named: רבה.

    6. Segment 626 words

      Opens “ומה ראית לרבות אחד עשר ולהוציא שנים…”

      Named: רבה.

    7. Segment 716 words

      Opens “ואין לי אלא שלשה ימים, שני ימים…”

    8. Segment 817 words

      Opens “״טמאה״ מלמד שמטמאה את בועלה כנדה. ״היא״…”

    9. Segment 934 words

      Opens “והלא דין הוא, ומה היא שאינה מטמאה…”

    10. Segment 1011 words

      Opens “ומנין שהוא עושה משכב ומושב? ת"ל (ויקרא…”

    11. Segment 1116 words

      Opens “ואין לי אלא שלשה ימים, שני ימים…”

    12. Segment 1238 words

      Opens “ומנין שסופרת אחד לאחד? ת"ל ״יהיה לה״.…”

    13. Segment 1310 words

      Opens “אלמא קראי נינהו! לר"ע קראי, לר' אלעזר…”

    14. Segment 1432 words

      Opens “א"ל רב שמעיה לר' אבא אימא ביממא…”

      Named: רב שמעיה, אבא.

    15. Segment 1526 words

      Opens “תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל…”

    16. Segment 167 words

      Opens “הדרן עלך תינוקת וסליקא לה מסכת נדה…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 73a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026