Talmud Builders

    Niddah 13b

    Back to index

    English translation — Niddah 13b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1From the corona and above, toward the body, it is prohibited.

    2§ Rav says: One who intentionally causes himself an erection shall be ostracized. The Gemara suggests: And let Rav say simply that it is prohibited. The Gemara explains that it is proper to ostracize such a man, as he arouses the evil inclination upon himself. And Rabbi Ami says: He is called a habitual transgressor, as this is the craft of the evil inclination. Today he says to a person: Do this sin, and when the individual obeys his inclination, on the following day the evil inclination says to him: Do that sin, and on the following day he says to him: Go and worship idols, and he goes and worships idols.

    3Some say that Rabbi Ami says: With regard to anyone who brings himself into a state of arousal, they do not bring him within the boundary of the Holy One, Blessed be He. The proof is that it is written here, with regard to Onan, son of Judah: “And the thing that he did was evil in the eyes of the Lord, and He slew him also” (Genesis 38:10), and it is written there: “For You are not a God who has pleasure in wickedness; evil shall not sojourn with You. The boasters shall not stand in Your sight…But as for me, in the abundance of Your kindness will I come into Your house; I will bow down toward Your holy Temple in fear of You” (Psalms 5:5–8). This demonstrates that whoever does evil, like Onan, shall not sojourn with God.

    4And Rabbi Elazar says, with regard to the severity of this transgression: What is the meaning of that which is written: “And when you spread forth your hands, I will hide My eyes from you; even when you make many prayers, I will not hear; your hands are full of blood” (Isaiah 1:15)? These are those men who commit adultery with the hand, by masturbating. Likewise, the school of Rabbi Yishmael taught: When it is stated in the Ten Commandments: “You shall not commit adultery” (Exodus 20:13), this means that there shall not be adultery among you, whether you masturbate by hand or whether with one’s foot.

    5§ The Sages taught in a baraita : Converts and those who play with children delay the coming of the Messiah. The Gemara asks: Granted with regard to converts, this is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥelbo, as Rabbi Ḥelbo says: Converts are as harmful to the Jewish people as a leprous scab on the skin, as they are not proficient in the performance of the mitzvot and born Jews learn from them. But with regard to the category of those who play with children, to what is it referring?

    6If we say that this is referring to homosexuality, such men are liable to be executed by stoning, and their behavior is criticized not simply because they delay the Messiah. Rather, one might suggest that this is referring to those who emit semen by way of other limbs, i.e., without engaging in intercourse; if so, they are considered as though they are bringing a flood, and are therefore liable to be punished themselves with a flood.

    7Rather, the baraita means that they marry minor girls who are not yet capable of bearing children, consequently emitting semen for naught. As Rabbi Yosei said: The Messiah, son of David, will not come until all the souls of the body have been finished, i.e., until all souls that are destined to inhabit physical bodies do so. As it is stated: “For the spirit that enwraps itself is from Me, and the souls that I have made” (Isaiah 57:16). The verse is interpreted as follows: The spirit, i.e., the souls about which it has been decreed by Me that they are to be born, if they are not born, they enwrap the Messiah and prevent him from coming.

    8§ The mishna teaches that with regard to any hand that is diligent to examine bodily emissions, among men, such a hand should be severed. A dilemma was raised before the Sages: Do we learn this statement as a practical halakha , i.e., that the court should actually sever his hand, or do we learn it as a mere curse, but not as an actual instruction to punish him in that manner? The Gemara elaborates: Do we learn it as a practical halakha like that prohibition against striking another, in which the same expression is used: With regard to anyone who raises his hand upon another, his hand should be severed, and Rav Huna indeed acted accordingly and severed the hand of an offender? Or perhaps do we learn it as a mere curse?

    9The Gemara suggests: Come and hear, as it is taught in a baraita that Rabbi Tarfon says: If one’s hand goes to his penis, his hand should be severed upon his navel. The Rabbis said to him: If so, in a case where a thorn was stuck in one’s belly, should he not remove it? Rabbi Tarfon said to them: Indeed, he should not remove it, and if he does so his hand should be severed. The Rabbis replied: But if his hand is severed while it is upon his navel, won’t his belly be split open? Rabbi Tarfon said to them: It is preferable that the belly of one who acts in this manner should be split open, and he should not descend into the pit of destruction.

    10The Gemara analyzes this discussion: Granted, if you say that we learn the statement in the mishna as a practical halakha , this is the meaning of that which the Rabbis said: But if his hand is severed upon his navel, won’t his belly be split open? But if you say that we learn the statement in the mishna as a mere curse, what is the meaning of the phrase: Won’t his belly be split open? The Gemara responds: Rather, what explanation is the alternative? That we learn the mishna as stating a practical halakha ? That would not explain the exchange between the Rabbis to Rabbi Tarfon, because is it not sufficient that the hand be severed not upon his navel? In other words, even if the hand must actually be severed, it is not clear why it should be severed while it is upon his navel.

    11Rather, this is what Rabbi Tarfon is saying: With regard to anyone who inserts his hand below his navel, his hand should be severed. The Rabbis said to Rabbi Tarfon: If a thorn was stuck in one’s belly, should he not remove it? Rabbi Tarfon said to them: He should not. They responded: But won’t his belly be split open due to the thorn? Rabbi Tarfon said to them: It is preferable that his belly be split open, and he should not descend into the pit of destruction.

    12MISHNA: In the case of a woman who is deaf [ haḥereshet ], or an imbecile, or blind, or who went insane, and is therefore unable to examine herself reliably, if such women have competent friends, those friends prepare them by examining them and immersing them in a ritual bath. And on that basis the incompetent women may partake of teruma after the sun sets.

    13GEMARA: The mishna states that competent women must assist a deaf woman. The Gemara asks: Let her examine herself; as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: There was a deaf woman in our neighborhood who was so proficient in these matters that not only did she examine herself, but when her friends would see stains similar to blood and were unsure whether or not the stains were ritually impure, they would show her the stains.

    14The Gemara answers: There, Rabbi Yehuda HaNasi is referring to a woman who can speak but cannot hear. It is possible for such a woman to be an expert in examining blood. But here, the mishna is dealing with a woman who can neither speak nor hear, and she is therefore considered incompetent and incapable of examining herself. As we learned in a mishna ( Terumot 1:2): The deaf person of whom the Sages spoke everywhere is one who can neither hear nor speak, i.e., a deaf-mute.

    15§ The mishna further teaches that competent women must assist a blind woman. The Gemara similarly asks: Let her examine herself and show the cloth to her friend. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: The correct version of the mishna does not mention a blind woman.

    16§ The mishna also states that competent women must assist a woman who went insane. The Gemara asks: With regard to her ability to examine herself, isn’t this the same as an imbecile, who is already mentioned in the mishna? The Gemara answers: Here, the mishna is referring to a woman who went insane due to illness, which is a different category than that of an imbecile.

    17The Gemara further discusses halakhot pertaining to an imbecile. The Sages taught in a baraita : With regard to an imbecile priest who was ritually impure, competent men deal with his purification: They immerse him, and then enable him to partake of teruma in the evening, like any other priest who was impure. And those taking care of him must watch over him to ensure that he does not sleep before he partakes of teruma , in case he experiences a seminal emission, which would render him impure. If he slept, he is once again impure, and may not partake of teruma ; if he did not sleep he is pure.

    18Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, says that there is another method of allowing an imbecile priest to partake of teruma : One prepares for him a leather pouch, which is wrapped around his penis, and before giving him teruma to partake of one checks this pouch to see if he has emitted semen. The other Sages said to him: It is improper to do this, as all the more so he will be prevented from partaking of teruma ; this pouch warms him and increases the likelihood of a seminal emission. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, said to them: According to your statement, an imbecile priest has no remedy that will enable him to partake of teruma .

    19They said to him: According to our statement there is a way he can partake of teruma , as stated above: If he slept, he is impure; if he did not sleep he is pure. But according to your statement, that one wraps a pouch around his penis, this is not a reliable method, as perhaps he will see, i.e., experience the emission of, a drop of semen as small as a mustard seed, and it will be absorbed in the pouch and will not be noticed, which would mean that he is eating teruma in a state of ritual impurity.

    20The Gemara continues to discuss the methods by which an imbecile priest can partake of teruma . It was taught in a baraita that the Sages said in the name of Rabbi Elazar: One prepares for him a metal pouch, which is placed on his penis and does not warm it.

    21In explanation of this statement, Abaye says: And when this tanna speaks of metal, he means that the pouch should be made of copper, which does not absorb liquid, and therefore any drop of semen would be visible. This is as it is taught in a mishna ( Para 12:5), with regard to the amount of water of purification that must be sprinkled on an individual who is impure due to impurity imparted by a corpse, that Rabbi Yehuda says: One considers those hyssop stems, with which the waters of purification are sprinkled, as though they are made of copper, which does not absorb any of the water.

    22Rav Pappa says: One can learn from the statement of the Rabbis that a pouch wrapped around one’s penis can warm it enough to cause a seminal emission, that trousers are prohibited to be worn, as they too warm the penis, by being placed so they are tight against it. The Gemara asks: But isn’t it written with regard to the priestly garments: “And you shall make them linen trousers to cover the flesh of their nakedness, from the loins even to the thighs they shall reach” (Exodus 28:42)?

    23The Gemara explains: That garment, the trousers worn by priests, was different, as it is taught in a baraita : The trousers of priests, to what are they comparable? They are similar to riding trousers [ pamalanya ] of horsemen, and this is what they look like: Above, they reach up to the loins; below, they go down to the thighs, and they have straps, and they have no opening, neither at the back nor at the front.

    24Abaye says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מעטרה ולמעלהלצד הגוף:

    וירעאלמא מיקרי רע:

    וכתיב לא יגורךלא יגור עמך רע:

    בידמוציא זרע לבטלה:

    כספחתדכתיב בגרים (ישעיהו יד) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב לשון ספחת שקשים לישראל כספחת שאין בקיאים במצות ומביאין פורענות ועוד שמא למדים ישראל ממעשיהן מפי מורי הזקן. ויש אומר שכל ישראל ערבים זה בזה ולאו מילתא היא שלא נתערבו בשביל הגרים דאמרינן במס' סוטה (דף לז:) נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים ותק"ן בריתות שכולן נתערבו זה בזה אלמא לא נתערבו על הגרים:

    בני סקילה נינהוואת אמרת מעכבים את המשיח ותו לא הלא במיתה הן נידונים:

    דרך אבריםהיינו שכבת זרע לבטלה ואינו משכב זכור דבמשכב זכור כתיב (ויקרא כ) משכבי אשה:

    דנסיבי קטנותוהוא ראוי להוליד נמצא בטל מפריה ורביה כל ימי קטנותה:

    שבגוףחדר. כי גוף שם מקום המיוחד לנשמות העתידים להיות נולדים:

    כי רוחהרוחות שלפני שגזרתי להיות נולדים קודם יעטוף מעכב את הגאולה דקרא בגאולה כתיב כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף וגו' נשמות שאני עשיתי יעטוף ומסיפיה לרישיה מדריש. יעטוף כמו (בראשית ל) והעטופים ללבן:

    קץ ידאדאמרינן בסנהדרין כל המרים ידו על חבירו תקצץ דכתיב וזרוע רמה תשבר. רב הונא קץ ידא אלמא תקצץ דינא הוא:

    תקצץ ידו על טבורוקס"ד טבורו ממש והיינו דאמרי ליה והלא כריסו נבקעת כשקוצצין שם את ידו:

    והלא כריסו נבקעתמפני הקוץ:

    למטה מטבורווהכי קאמר תקצץ על שהכניסה למטה מטבורו:

    מתני' מתקנות אותןבודקות אותו ומטבילין אותן:

    גמ' ומראות להשהיתה בקיאה במראה דם טמא ודם טהור:

    מדברת ואינה שומעתכבר שמעה ולמדה לדבר ואחר כן נתחרשה:

    בכל מקוםלהוציא מכלל בן דעת:

    שלא יישןכדי שלא יתחמם ויראה:

    כיס של עורוכשירצו להאכילו יבדקו בכיס:

    ותבלע בכיסוקאכיל תרומה בטומאת הגוף והוי במיתה דכתיב (ויקרא כ״ב:ט׳) ומתו בו כי יחללוהו:

    רואין אותןלענין מי חטאת קאמר לטמא במשא דבעי' עד דדרי כשיעור הזאה כדאמר בפ"ק (לעיל נדה ט.) כמה יהו במים ויהיה בהם כדי הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה כלומר כדי שיהא בהם כדי להזות לבד מה שהאזוב בולע:

    רבי יהודה אומר כו' של נחשתאלמא של נחשת לא בלע:

    שמע מינהמדקתני כל שכן שאתה מביאו לידי חימום אלמא מכנסים אסורין:

    פמלניאסינר פורצינ"ט. חללו תלוי למטה ברוחב שלא יתעטף האבר ויתחמם:

    של פרושיםצנועים ל"א של פרשים:

    שנציםאשרלט"ש כעין שלנו:

    ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוהכלומר חללו רחב ותלוי למטה ולא היה תיק בין הירכיים להיות האבר מתעטף בו שלא יבא (האבר) לידי הרהור והיינו בית הערוה. ובית הנקב כשהן קצרות כנגד נקב הרעי כתבנית אדם נכנסות בין עגבותיו ומלוכלכות בזיעה וגנאי הוא לבגדי קדש בכך. לישנא אחרינא בית הנקב ובית הערוה דרכן היה לעשות נקבים במכנסים כנגד בית הערוה להשתין מים לחוץ דרך שם וכן כנגד בית הרעי וכשגומר קושר הנקב ברצועה וסותמו:

    נדה 13 עמוד ב

    1מעטרה ולמעלה אסור.

    2אמר רב: המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי. ולימא ״אסור״! דקמגרי יצה"ר אנפשיה. ורבי אמי אמר: נקרא ״עבריין״, שכך אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו ״עשה כך״, ולמחר אומר לו ״עשה כך״, ולמחר אומר לו לך עבוד עבודת כוכבים והולך ועובד.

    3איכא דאמרי, אמר רבי אמי: כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כתיב הכא: (בראשית לח, י) ״וירע בעיני ה'״, וכתיב התם: (תהלים ה, ה) ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע״.

    4ואמר ר' אלעזר: מאי דכתיב ״(ישעיהו א״, טו) ״ידיכם דמים מלאו״? אלו המנאפים ביד. תנא דבי רבי ישמעאל: (שמות כ, יג) ״לא תנאף״ לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל.

    Baraita

    5ת"ר הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח. בשלמא גרים כדר' חלבו, דא"ר חלבו: ״קשין גרים לישראל כספחת״, אלא משחקין בתנוקות מאי היא?

    6אילימא משכב זכור בני סקילה נינהו! אלא דרך אברים בני מבול נינהו!

    7אלא דנסיבי קטנות, דלאו בנות אולודי נינהו, דא"ר יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר: ״(ישעיהו נז״, טז) ״כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי״.

    8באנשים תקצץ. איבעיא להו: דינא תנן או לטותא תנן? דינא תנן, כי הא דרב הונא קץ ידא, או לטותא תנן?

    9ת"ש דתניא: רבי טרפון אומר: יד לאמה תקצץ ידו על טבורו. אמרו לו: ישב לו קוץ בכריסו, לא יטלנו?! א"ל לא. אמר להן: מוטב תבקע כריסו, ואל ירד לבאר שחת.

    10אי אמרת בשלמא דינא תנן, היינו דאמרי: ״והלא כריסו נבקעת״, אלא אי אמרת לטותא תנן, מאי ״כריסו נבקעת״? אלא מאי דינא תנן, לא סגי דלאו על טבורו?

    11אלא ה"ק רבי טרפון: כל המכניס ידו למטה מטבורו תקצץ. אמרו לו לרבי טרפון: ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו?! אמר להן: לא. והלא כריסו נבקעת! אמר להן: מוטב תבקע כריסו, ואל ירד לבאר שחת.

    Mishna

    12החרשת, והשוטה, והסומא, ושנטרפה דעתה אם יש להן: פקחות מתקנות אותן והן אוכלות בתרומה׃

    Gemara

    13חרשת איהי תבדוק לנפשה דתניא אמר רבי חרשת היתה בשכונתינו לא דיה שבודקת לעצמה אלא שחברותיה רואות ומראות לה׃

    14התם במדברת ואינה שומעת הכא בשאינה מדברת ואינה שומעת כדתנן חרש שדברו חכמים בכל מקום אינו שומע ואינו מדבר׃

    15הסומא איהי תבדוק לנפשה ותיחזי לחבירתה א"ר יוסי ברבי חנינא סומא אינה משנה׃

    16ושנטרפה דעתה היינו שוטה שנטרפה דעתה מחמת חולי׃

    Baraita

    17תנו רבנן כהן שוטה מטבילין אותו ומאכילין אותו תרומה לערב ומשמרין אותו שלא יישן ישן טמא לא ישן טהור׃

    18רבי אליעזר ברבי צדוק אומר עושין לו כיס של עור אמרו לו כל שכן שמביא לידי חימום אמר להן לדבריכם שוטה אין לו תקנה׃

    19אמרו לו לדברינו ישן טמא לא ישן טהור לדבריך שמא יראה טפה כחרדל ותבלע בכיס׃

    20תנא משום רבי אלעזר אמרו עושין לו כיס של מתכת׃

    21אמר אביי: ושל נחשת כדתניא רבי יהודה אומר רואין אותן גבעולין של אזוב כאילו הן של נחשת׃

    22אמר רב פפא שמע מינה מכנסים אסורים והכתיב ״(שמות כח״, מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה׃

    23ההוא כדתניא מכנסי כהנים למה הן דומין כמין פמלניא של פרשים למעלה עד מתנים למטה עד ירכים ויש להם שנצים ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה׃

    24אמר אביי׃

    Tosafot

    המקשה עצמו לדעת יהא בנדויאינו מנודה מעצמו אלא כלומר חייבים לנדותו כדאמרי' בפ"ק דקדושין (דף כח:) עד היכן הוא גלגול שבועה עד שיאמר השבע לי שאין עבדי אתה ההוא שמותי משמתינן ליה דתניא הקורא לחברו עבד יהא בנדוי משמע דיהא בנדוי היינו דמשמתינן ליה:

    בין ביד בין ברגלהיינו דמשפשף מילתו ביד או ברגל:

    קשים גרים לישראל כספחתמה שמקשה רש"י דלא חשיב בסוטה ערבות דערב רב י"ל לפי שלא ידע חשבונן מיהו במכילתא אמר דערב רב היו כפלים כיוצאי מצרים ור"י מפרש דלפיכך קשים שמטמעים בישראל ואמר בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף ע:) אין שכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות שבישראל וכן נראה דהתם על ההיא מילתא מייתי דר' חלבו: [וע"ע תוס' יבמות מז: ותוס' קדושין ע: ד"ה קשים]:

    עד שיכלו כל הנשמות שבגוףוהא דאמר (שבת דף קיח:) אילמלי שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלים וי"ל דהרבה היו יולדות בכרס אחד:

    דינא תנןובשבת (דף קח:) דאמרי' יד לפה תקצץ אינו לא דינא ולא לטותא אלא כלומר טוב לו לקוץ ידו קודם שיגע למקומות הללו משום בת מלך:

    אלמא דינא תנןהשתא סבור דתקצץ ממש והיינו דקאמר כריסו נבקעת ומשני ה"ק תקצץ ידו על טבורו פי' על שנגע על טבורו ולעולם לטותא הוא והא דקתני כריסו נבקעת לא קאי אתקצץ אלא על ישב לו קוץ דאם לא יסיר הקוץ תבקע כריסו וקשה דמאי ס"ד מעיקרא דהא בהדיא קתני והלא כריסו נבקעת אחר ישב לו קוץ ומיהו בתוספתא גריס והלא כריסו נבקעת ברישא והשתא אתי שפיר ומ"מ משני דה"ק אם אסור לעולם ליגע פעמים שכריסו נבקעת כגון אם ישב לו קוץ:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן הכאהמקשה עצמו יהא בנידוי. פירש ר"ת ז"ל, לא שהוא מנודה מעצמו בנדוי של רבותינו אלא ראוי לנדותו קאמר, והראיה מדאמרינן בפרק קמא דקדושין גמר' אין כל הנעשה דמים באחר (כח, א), עד היכן גלגול שבועה אמר רב יהודה אמר רב דאמר ליה השבע לי שאין עבדי אתה, ואקשינן שמותי משמתינן ליה דתניא הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי, אלמא אע"ג דקתני יהא בנדוי, אינו בנידוי עד דמשמתינן ליה אנן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 13b

    Niddah 13b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 496 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מעטרה ולמעלה לצד הגוף:

    וירע אלמא מיקרי רע:

    וכתיב לא יגורך לא יגור עמך רע:

    ביד מוציא זרע לבטלה:

    כספחת דכתיב בגרים (ישעיהו יד) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב לשון ספחת שקשים לישראל כספחת שאין בקיאים במצות ומביאין פורענות ועוד שמא למדים ישראל ממעשיהן מפי מורי הזקן. ויש אומר שכל ישראל ערבים זה בזה ולאו מילתא היא שלא נתערבו בשביל הגרים דאמרינן במס' סוטה (דף לז:) נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים ותק"ן בריתות שכולן נתערבו זה בזה אלמא לא נתערבו על הגרים:

    בני סקילה נינהו ואת אמרת מעכבים את המשיח ותו לא הלא במיתה הן נידונים:

    דרך אברים היינו שכבת זרע לבטלה ואינו משכב זכור דבמשכב זכור כתיב (ויקרא כ) משכבי אשה:

    דנסיבי קטנות והוא ראוי להוליד נמצא בטל מפריה ורביה כל ימי קטנותה:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 13b · Sefaria

    Tosafot

    המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי אינו מנודה מעצמו אלא כלומר חייבים לנדותו כדאמרי' בפ"ק דקדושין (דף כח:) עד היכן הוא גלגול שבועה עד שיאמר השבע לי שאין עבדי אתה ההוא שמותי משמתינן ליה דתניא הקורא לחברו עבד יהא בנדוי משמע דיהא בנדוי היינו דמשמתינן ליה:

    בין ביד בין ברגל היינו דמשפשף מילתו ביד או ברגל:

    קשים גרים לישראל כספחת מה שמקשה רש"י דלא חשיב בסוטה ערבות דערב רב י"ל לפי שלא ידע חשבונן מיהו במכילתא אמר דערב רב היו כפלים כיוצאי מצרים ור"י מפרש דלפיכך קשים שמטמעים בישראל ואמר בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף ע:) אין שכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות שבישראל וכן נראה דהתם על ההיא מילתא מייתי דר' חלבו: [וע"ע תוס' יבמות מז: ותוס' קדושין ע: ד"ה קשים]:

    עד שיכלו כל הנשמות שבגוף והא דאמר (שבת דף קיח:) אילמלי שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלים וי"ל דהרבה היו יולדות בכרס אחד:

    דינא תנן ובשבת (דף קח:) דאמרי' יד לפה תקצץ אינו לא דינא ולא לטותא אלא כלומר טוב לו לקוץ ידו קודם שיגע למקומות הללו משום בת מלך:

    אלמא דינא תנן השתא סבור דתקצץ ממש והיינו דקאמר כריסו נבקעת ומשני ה"ק תקצץ ידו על טבורו פי' על שנגע על טבורו ולעולם לטותא הוא והא דקתני כריסו נבקעת לא קאי אתקצץ אלא על ישב לו קוץ דאם לא יסיר הקוץ תבקע כריסו וקשה דמאי ס"ד מעיקרא דהא בהדיא קתני והלא כריסו נבקעת אחר ישב לו קוץ ומיהו בתוספתא גריס והלא כריסו נבקעת ברישא והשתא אתי שפיר ומ"מ משני דה"ק אם אסור לעולם ליגע פעמים שכריסו נבקעת כגון אם ישב לו קוץ:

    Tosafot on Niddah 13b · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן הכא המקשה עצמו יהא בנידוי. פירש ר"ת ז"ל, לא שהוא מנודה מעצמו בנדוי של רבותינו אלא ראוי לנדותו קאמר, והראיה מדאמרינן בפרק קמא דקדושין גמר' אין כל הנעשה דמים באחר (כח, א), עד היכן גלגול שבועה אמר רב יהודה אמר רב דאמר ליה השבע לי שאין עבדי אתה, ואקשינן שמותי משמתינן ליה דתניא הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי, אלמא אע"ג דקתני יהא בנדוי, אינו בנידוי עד דמשמתינן ליה אנן.

    Rashba on Niddah 13b · Sefaria

    Ritva

    הא דאמרינן המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי פי׳ ר״ת ז״ל דלאו למימרא דהוי בשמתא דרבנן אלא לומר דמחייב שמתא דבי דינא וכההיא דאמרינן התם הקורא לחבירו עבד יהא בנדוי ואמרינן בפ״ק דקדושין אי דא״ל עבדי אתה שמותי נמי משמתינן ליה דאמר מר הקורא לחברו עבד יהא בנדוי וכן אתה מפרש גם בההיא דאמרי׳ בנדרים על השומע הזכרת ה׳ מפי חבירו.

    קשים גרים לישראל פרשתיו ביבמות בס״ד.

    כי הא דרב הונא קץ ידאי פי׳ אלמא הא דאמרינן התם המגביה ידו לחברו תקצץ דינא הוא ולא לטותא וא״כ ה״ה לידא דהכא וההייא דרב הונא פירשתיה בסנהדרין בס״ד.

    אי אמרת בשלמא (הא דתנן) [דינא תנן] היינו דקתני אמרו לו הלא כריסו נבקעת. פי׳ כדקס״ד דמתניתא הכי פירושה ר׳ טרפון אומר כל יד המרבה לבדוק באנשים תקצץ על טבורו מקום הרשע שם המשפט א״ל כיון שאתה מחמיר כל כך בדבר מי שישב לו קוץ על כריסו ומצערו לא יטלנו בידו ויצטער עד שיטלנו בדבר אחר אמר להם כן ודאי לא יטלנו בידו חזרו ואמרו לו על הראשונה למי שממשמש שלא לצורך שאמר רבי טרפון שתקצץ ידו על טבורו והלא כריסו נבקעת והיאך נהרגנו על כך אמר להם וכו׳ ועל הא מהדרין וא״ל דינא לא סגי דלאו על טבורו היאך אפשר שיחמיר ר׳ טרפון כל כך אלא הכי א״ר טרפון כל המכניס ידו למטה מטבורו שלא לצורך תקצץ בידי שמים ולטותא היא וכך פי׳ לשון הבריתא תקצץ ידו הרגילה על טבורו ומה שאמרו לו והלא כריסו נבקעת גוזמא בעלמא הוא למי שישב לו קוץ על טבורו כי פעמים שהוא מצער אותו הרבה ואם ימתין עד שיטלנו בדבר אחר יצטער הרבה ואמר להם יצטער ויצטער.

    וגדר גדול הוא שגדר רבי טרפון בדבר מפני חומר העבירה כדאיתא לעיל בשמעתין דאי לא שורת הדין דכל היכא דאיכא צערא הא בעית וליכא הרהורא כדאיתא לעיל אלא כיון דאפשר ליטול הקוץ בבגדו קיצרו עליו את הדרך.

    ש״מ מכנסא אסור פירוש כשהוא נוגע בעטרה והא רך. ואפילו לנשוי אסור מדקא קשי׳ עלי׳ ממכנסי כהנים ועכשו קולא בדבר הזה בכל הארץ הזאת ואין לי על מה שנסמוך.

    Ritva on Niddah 13b · Sefaria

    Meiri

    המוציא שכבת זרע לבטלה כאלו שופך דמים והמקשה עצמו יהא בנדוי ר"ל שהוא ראוי לנדותו לא שנחזיקהו במנודה מאיליו וכיוצא בה אמרו בראשון של קידושין כ"ח א' עד היכן גלגול שבועה עד שיאמר לו עבדי אתה והקשה ההוא שמותי משמתינן ליה דתניא הקורא לחברו עבד יהא בנדוי אלמא יהא בנדוי פירושו ראוי לנדותו וכן פירשוה קצת רבנים וכן כל שמסבב בעצמו לבא לידי הרהור חוטא ואינו ראוי לכנס במחיצתו יתברך דרך הערה אמרו ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד וכן אמרו לא תנאף לא תהא נואף בין ביד בין ברגל וכן המכניס ידו למטה מטבורו שלא לצורך הכרח תקצץ:

    אף כשנושא אדם אשה צריך שתהא כונתו לשם מצוה דרך הערה אמרו שהגרים והמשחקים בתינוקות גורמים רעה לישראל גרים מפני שלמדים ממעשיהם ומשחקים בתינוקות פירשו בו שלא במשכב זכור שאם כן בני סקילה נינהו ולא דרך איברים שאם כן בני מבול נינהו אלא שנושאין קטנות שזו היא הוראה שלא נתכון למצוה אלא שבזו כתבנו במקומו שחכמים תיקנו להם נישואין וכל שכונתו לטובה מותר:

    המשנה השניה והכונה בה כשלפניה והוא שאמר החרשת פי' חרשת זו שאינה שומעת ואינה מדברת שכך אמרו כל חרש שדברו חכמים ר"ל להוציאו מכלל בן דעת שאינו שומע ואינו מדבר אבל מדברת ואינה שומעת שומעת ואינה מדברת הרי היא כפקחת לכל דבריה ובגמרא העידו בחרשת אחת שהיתה מדברת ואינה שומעת שהיתה עומדת בשכונתו של ר' ולא דיה שרואה לעצמה אלא שחברותיה רואות ומראות לה ושוטה היא שנתפרשו סימניה במסכת חגיגה ושנטרפה דעתה פירושו שנתערבב שכלה מחמת חוזק החולי ואמר בכל אלו שאם יש שם פקחות בודקות אותן וזו נאמרה לשני ענינים לבעלה ולתרומה שזה שנאמר מתקינות אותן ר"ל לבעלה לברר ולקבוע להם וסתות ואח"כ יהיו מותרות לבעליהן ואם הוקבע להן וסת הרי היא ככל הנשים ואם לא הוקבע להן וסת חוששין לה משלשים לשלשים שהיא עונת רוב נשים ובודקת על ידי פקחת ולענין תרומה בודקות אותן ומטבילות אותן ואחר הערב שמשן אוכלות בתרומה וכן הלכה בשלשתן ר"ל חרשת ושוטה ונטרפה דעתה אבל סומא מיהא אין הלכה כן ואין צריכה פקחת אלא בודקת עצמה ומראה לחברותיה:

    ואמר אח"כ דרך כלל שדרך בנות ישראל לשמש בשני עדים אחד לו ואחד לה לבדוק שניהם את עצמן לאחר תשמיש והצנועות מתקינות להן עוד שלישי לתקן את הבית ר"ל קודם תשמיש ועל זה אמרו למעלה זהו עידן של צנועות והקשו בה תנא תני צריכה ואת אמרת עידן של צנועות כלומר שהרי אמרו פעמים צריכה בשעה שעוברת וכו' ותירץ שהצנועות עד שבודקות עצמן לפני תשמיש זה אין בודקות בו לפני תשמיש אחר וזהו צניעותן אבל מ"מ כל לטהרות צריכה לבדוק לפני תשמיש ולאחר תשמיש הא לבעלה מיהא אינה צריכה בדיקה ולא עוד אלא שאפילו באה להחמיר לעצמה כל לפניו מיהא אסור שמא לבו נוקפו כמו שביארנו למעלה בסוף הפרק:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

    אף השוטה פקחים מטבילין אותו ומאכילים אותו תרומה לערב ואין חוששין בו לזיבה שאם היה זב אף הוא היה מרגיש וכששואלין אותו אנו מכירין הענין מתוך דבריו ומ"מ צריך לשמרן שלא ישנו אחר הטבילה שאם ישנו טמאין שמא נתחממו וראו קרי ומ"מ אם עשו לו כיס של נחשת ובדקו בו אחר שינה ולא מצאו בו כלום מותרין ואין חוששין שמא נבלע בכיס שאין נחשת בולע ועל הדרך שאמרו במי חטאת שאין מטמאין במשא אלא בכדי שיעור הזאה והוא בכדי שיטבול ראשי גבעולין לבד מה שהאזוב בולע ואמר ר' יהודה עלה רואין אותו כאלו הוא על מחבת של נחשת כלומר שאין חוששין על בליעת האזוב ולמדת לפי דרכך שאין הנחשת בולע הא בכיס של עור מיהא לא הועילו שאף אנו חוששים שמא ראה טפה ונבלעה בכיס ועוד שכיס של עור כל שכן שהוא מחממו וכל שכן של בגד:

    ומעתה מכנסים אסורים מפני שהם מחממים ומה שנצטוו בבגדי כהנה בעשית מכנסים בין לכהן גדול בין לכהן הדיוט עשויות היו כמין פמלניא של פרושים ר"ל כמין סינר שהפרושים עושים במקום מכנסים שלא להתחמם בכריכת בגד והיו באות למעלה עד המתנים למעלה מן הטבור ולמטה עד סוף הירכים שהן הארכובות ושנצים יש להן שקושרין בהן שני הצדדין אחר שכירכו עצמן בהן ואין להן בית הנקב ובית הערוה ר"ל שיהו הנקב והערוה נסמכים לבגדים אלא שהיו מקיפות העגבות כאדם שכורך עצמו בסודר ומתוך כך נהגו קצת רבנים לעשותן כעין שלנו אלא שעושין אותן רחבות הרבה עד שאין בו סמיכות בשר כלל:

    Meiri on Niddah 13b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    שֶׁכָּךְ אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע, הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה כָּךְ. וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ לֵךְ וַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד. הא דנקיט שלשה חלוקות לתלתא יומי כנגד 'חטא ועון ופשע' וכנגד זה קרא וכינה נתן הנביא ע"ה (שמואל ב יב, ד) ליצר הרע בשם הֵ לֶךְ וְ א וֹרֵחַ וְ אִ ישׁ (סוכה נב:) ושלשה תוארים אלו ראשי תיבות ז' כנגד ז' שמות של יצר הרע וסופי תיבות 'חשך' כי ההולך בעצתו חושך לו וחכמי המוסר עשו דמיון לפעולות היצר כמו אומן החוקק על האבן מעבר לעבר דתחלה רושם בדיו על האבן ואחר כך חוקק על פי הרשימה ואחר כך מעביר החקיקה לעבר השני. ומה שאמר על זה ' לֹא יָגוּר בִּמְגוּרְךָ רַע ' (תהלים ה, ה) דידוע הרשע יונק מן אות שי"ן שבשמו [רָ שָׁ ע] גם ידוע כל טיפת זרע כלולה מן ג' טפין בסוד טפין דסגו"ל שהוא נקודת החסד וידוע טיפה בפום אמה היא בסוד החסד וידוע שלשה יודין דשי"ן הם בסוד ג' טפין דסגול ואם כן המשחית טיפת הזרע שלו שהיא בסוד של שלשה טפין דסגול הוא פוגם באות שי"ן ששם רמוזים ג' טפין דסגול לכן זה הרשע שמוציא שכבת זרע לבטלה מסתלק ממנו אות שי"ן וישאר רַע להכי קרי ליה בשם רע ואמר 'לֹא יָגוּר בִּמְגוּרְךָ רַע' זה המוציא שכבת זרע לבטלה בר מינן.

    אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף, וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי" (ישעיה נז, טז). נראה לי בס"ד קאי על רוח הנמשך מן הכתר הנקרא ע"ק בזמן הגאולה על מלך המשיח דכתיב ביה וְנָחָה עָלָיו רוּחַ הֳ' (ישעיה יא, ב) וכנזכר באדרא רבא חד רוחא נפיק מעתיקא קדישא וכד ישלוף רוחא דא כל רוחין דלתתא יתערון עמיה ואינון שיתא רוחין דכתיב וְנָחָה עָלָיו רוּחַ הֳ' וכו' וזהו שנאמר כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף זה רוח הנמשך מן הכתר יעטוף יתאחר מפני כי נְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי באוצר הנקרא גּוּף וצריך שיצאו כולם.

    כָּל הַמַּכְנִיס יָדוֹ לְמַטָּה מִטַּבּוּרוֹ, תִּקָּצֵץ כלומר שאוחז באמתו לחכך אבל השולח ידו בכריסו אף על פי שהוא למטה מן הטבור לית לן בה וכמו שכתב מהרש"ל ז"ל. אך קשא הוה ליה למימר 'לְמַטָּה מִכְּרֵסוֹ' ותו ליכא למטעי לחשוב איסור אפילו על כריסו? ונראה לי דהטבור והאמה דמיין להדדי בענין ההבל כי מן האמה יוצא הבל ומן הטבור יוצא הבל וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל על יהושע וכלב ונמצא בענין יציאת ההבל האמה היא למטה מן הטבור לכן תלה אותה בטבור ולא תלה אותה בכרס.

    מוּטָב תִּבָּקַע כְּרֵסוֹ, וְאַל יֵרֵד לִבְאֵר שַׁחַת נקיט לשון זה כי האמה נקראת בשם אֵבֶר בסתם אשר הוא בהפוך אתוון בְּאֵר ולכן המשחית זרעו בהאי באר דינו שירד לבאר שחת. או יובן בס"ד האמה נקראת רֹאשׁ הַגְּוִיָּה גם היא בחינת היסוד הנקרא קָדוֹשׁ [410] שמספרו ת"י ולכן בקלקלו בראש הגויה אז אותיות ת"י נעשים אותיות 'תחב' [410] וחחבר תחב עם אותיות 'ראש' נעשה בזה צירוף בְּאֵר שַׁחַת.

    Ben Yehoyada on Niddah 13b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 13, Amud Bet, about 496 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “מעטרה ולמעלה אסור.…”

    2. Segment 241 words

      Opens “אמר רב: המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי.…”

      Named: רבי אמי.

    3. Segment 338 words

      Opens “איכא דאמרי, אמר רבי אמי: כל המביא…”

      Named: רבי אמי.

    4. Segment 431 words

      Opens “ואמר ר' אלעזר: מאי דכתיב (ישעיהו א,…”

      Named: רבי ישמעאל.

    5. Segment 522 words

      Opens “ת"ר הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח.…”

    6. Segment 612 words

      Opens “אילימא משכב זכור בני סקילה נינהו! אלא…”

    7. Segment 729 words

      Opens “אלא דנסיבי קטנות, דלאו בנות אולודי נינהו,…”

    8. Segment 820 words

      Opens “באנשים תקצץ. איבעיא להו: דינא תנן או…”

      Named: רב הונא.

    9. Segment 930 words

      Opens “ת"ש דתניא: רבי טרפון אומר: יד לאמה…”

      Named: רבי טרפון.

    10. Segment 1027 words

      Opens “אי אמרת בשלמא דינא תנן, היינו דאמרי:…”

    11. Segment 1135 words

      Opens “אלא ה"ק רבי טרפון: כל המכניס ידו…”

      Named: רבי טרפון.

    12. Segment 1215 words

      Opens “מתני׳ החרשת, והשוטה, והסומא, ושנטרפה דעתה אם…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “גמ׳ חרשת איהי תבדוק לנפשה דתניא אמר…”

      Named: רבי חרשת.

    14. Segment 1419 words

      Opens “התם במדברת ואינה שומעת הכא בשאינה מדברת…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “הסומא איהי תבדוק לנפשה ותיחזי לחבירתה א"ר…”

      Named: רבי חנינא.

    16. Segment 168 words

      Opens “ושנטרפה דעתה היינו שוטה שנטרפה דעתה מחמת…”

    17. Segment 1719 words

      Opens “תנו רבנן כהן שוטה מטבילין אותו ומאכילין…”

      Named: רב ומשמרין.

    18. Segment 1824 words

      Opens “רבי אליעזר ברבי צדוק אומר עושין לו…”

      Named: רבי אליעזר ברבי צדוק.

    19. Segment 1915 words

      Opens “אמרו לו לדברינו ישן טמא לא ישן…”

    20. Segment 2010 words

      Opens “תנא משום רבי אלעזר אמרו עושין לו…”

      Named: רבי אלעזר.

    21. Segment 2117 words

      Opens “אמר אביי: ושל נחשת כדתניא רבי יהודה…”

      Named: רבי יהודה, אביי.

    22. Segment 2218 words

      Opens “אמר רב פפא שמע מינה מכנסים אסורים…”

      Named: רב פפא.

    23. Segment 2328 words

      Opens “ההוא כדתניא מכנסי כהנים למה הן דומין…”

    24. Segment 242 words

      Opens “אמר אביי…”

      Named: אביי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Niddah 13b · Segment 4 — “…ביד. תנא דבי רבי ישמעאל: (שמות כ, יג) ״לא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 13b · Segment 21 — “אמר אביי: ושל נחשת כדתניא רבי יהודה אומר רואין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 13b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026