Talmud Builders

    Niddah 21a

    Back to index

    English translation — Niddah 21a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1For the purposes of the examination of blood, the wine of the Sharon region in Eretz Yisrael has the same status as undiluted Carmelite wine and not diluted Carmelite wine, new Carmelite wine and not old Carmelite wine.

    2Rav Yitzḥak bar Avudimi says: And in all cases of blood that has the color of diluted wine, one examines blood only with a simple Tiberian cup. The Gemara asks: What is the reason? Abaye says: Containers are designed according to a universal standard, such that a cup that can contain a log of wine, one fashions it from material weighing one hundred dinars, whereas a cup that can contain two log , one fashions it from material weighing two hundred dinars. By contrast, in the case of a simple Tiberian cup, even one that can contain two log , one fashions it from material weighing one hundred dinars. And since the material from which the cup is made is weak, it is more transparent and therefore the redness of the wine inside is more noticeable. Consequently, one must compare the blood to wine in a cup of this kind.

    3MISHNA: In the case of a woman who discharges an amorphous piece of tissue, if there is blood that emerges with it, the woman is ritually impure with the impurity of a menstruating woman. And if not, she is pure, as she is neither a menstruating woman nor a woman after childbirth. Rabbi Yehuda says: In both this case, where blood emerged, and that case, where no blood emerged, the woman is impure with the impurity of a menstruating woman, as there was certainly undetected blood that emerged with the flesh.

    4In the case of a woman who discharges an item similar to a shell, or similar to a hair, or similar to soil, or similar to mosquitoes, if such items are red, she should cast them into water to ascertain their nature: If they dissolved, it is blood, and the woman is impure with the impurity of a menstruating woman; and if not, she is pure.

    5In the case of a woman who discharges an item similar to fish or to grasshoppers, repugnant creatures, or creeping animals, if there is blood that emerges with them, the woman is impure with the impurity of a menstruating woman. And if not, she is pure.

    6With regard to a woman who discharges tissue in the form of a type of domesticated animal, undomesticated animal, or bird, whether it had the form of a non-kosher species or a kosher species, if it was a male fetus, then she observes the periods of impurity, seven days, and purity, thirty-three days, established in the Torah (see Leviticus 12:2–5) for a woman who gives birth to a male. And if the fetus was a female, the woman observes the periods of impurity, fourteen days, and purity, sixty-six days, established in the Torah for a woman who gives birth to a female.

    7And if the sex of the fetus is unknown, she observes the strictures that apply to a woman who gave birth both to a male and to a female. Accordingly, she is prohibited from engaging in intercourse for fourteen days, but after that, she will be permitted to engage in intercourse despite a discharge of uterine blood until thirty-three days pass after the seven days she would have been prohibited if the fetus were male. The prohibition to enter the Temple will continue until eighty days have passed from the discharge of the fetus. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Any fetus that is not of human form is not regarded as an offspring with regard to observance of these periods, and she is permitted to engage in intercourse provided that she does not experience a discharge of uterine blood.

    8GEMARA: The mishna teaches that if a woman discharges an amorphous piece of tissue and no blood emerges with it, the Rabbis say that she is pure, whereas Rabbi Yehuda says that she is impure. Rav Yehuda says that Shmuel says: Rabbi Yehuda deemed the woman impure, despite the fact that no blood emerged, only in the case of a piece of tissue that has the appearance of one of the four types of ritually impure blood, as in such a case the piece has the status of blood. But if it has the appearance of other types of blood, the woman is pure.

    9And Rabbi Yoḥanan says there is a different explanation of the dispute: If a woman discharges a piece of tissue that has the appearance of one of the four types of ritually impure blood, everyone, i.e., Rabbi Yehuda and the Rabbis, agrees that she is impure. Likewise, if it has the appearance of other types of blood, everyone agrees that she is pure.

    10They disagree only with regard to a case where the woman discharged an amorphous piece of tissue, and she herself does not know exactly what was the appearance of the piece of tissue that she discharged, e.g., if it was lost. Rabbi Yehuda holds: Follow the majority of discharges of amorphous pieces of tissue, and the majority of pieces of tissue are of the appearance of one of the four types of impure blood. And the Rabbis hold: We do not say that the majority of pieces of flesh have the appearance of one of the four types of impure blood.

    11The Gemara asks: Is that so? But when Rav Hoshaya came from Neharde’a, he came and brought a baraita with him that states: In the case of a woman who discharges a piece of tissue that is red, black, green, or white, if there is blood that emerges with it, the woman is impure, and if not, she is pure. Rabbi Yehuda says: Both in this case, where blood emerged, and in that case, where no blood emerged, the woman is impure. This baraita poses a difficulty to the statement of Shmuel with regard to one aspect of his opinion, and it poses a difficulty to the statement of Rabbi Yoḥanan with regard to two aspects of his opinion.

    12The Gemara elaborates: It poses a difficulty to the statement of Shmuel with regard to one aspect of his opinion, as Shmuel said that Rabbi Yehuda deemed the woman impure only in the case of a piece of tissue that has the appearance of one of the four types of impure blood, and yet the baraita teaches that according to the Rabbis the woman is pure if the piece of tissue is green or white, which are not among the four colors of ritually impure blood, and that Rabbi Yehuda disagrees with their opinion.

    13And if you would say that when Rabbi Yehuda disagrees with the Rabbis, it is with regard to the case of a red or black piece of tissue, as these are among the four colors of ritually impure blood, but with regard to the case of a green or white piece he does not disagree with them, i.e., he concedes that the woman is pure, this cannot be correct. The Gemara explains why that explanation of the baraita is not possible: But if so, for the sake of clarifying whose opinion does the baraita teach the case of a green or white piece of tissue?

    14If we say that it comes to clarify the opinion of the Rabbis, that is unnecessary: Now that in a case of a red or black piece of tissue, which are among the four colors of ritually impure blood, the Rabbis deem the woman pure, is it necessary to state that they deem her pure in a case of a green or white piece? Rather, is it not coming to clarify the opinion of Rabbi Yehuda, teaching that the Rabbis deem the woman pure in this case, but Rabbi Yehuda disagrees with them and deems her impure? This contradicts the explanation of Shmuel.

    15And furthermore, the baraita poses an additional difficulty to the opinion of Rabbi Yoḥanan, in addition to the first difficulty explained above, as he said that if the piece of tissue has the appearance of one of the four types of ritually impure blood then everyone agrees that the woman is impure, and yet the baraita teaches the case of a red or black piece and states that the Rabbis disagree with Rabbi Yehuda and deem the woman pure.

    16And if you would say that when the Rabbis disagree with Rabbi Yehuda, it is with regard to the case of a green or white piece of tissue, but in the case of a red or black piece they do not disagree with him, as they concede that the woman is impure; but if that is so, then for the sake of clarifying whose opinion does the baraita teach the case of a red or black piece?

    17If we say that it comes to clarify the opinion of Rabbi Yehuda, this is unnecessary: Now that Rabbi Yehuda holds that in a case of a green or white piece the woman is impure, despite the fact that they are not among the four colors of ritually impure blood, is it necessary to state that she is impure in a case of a red or black piece? Rather, is it not coming to clarify the opinion of the Rabbis, teaching that Rabbi Yehuda deems the woman impure in this case, but the Rabbis disagree with him and maintain that she is pure?

    18Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak says there is a different explanation of the dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda: They disagree with regard to whether or not opening of the womb is possible without a discharge of blood. And they disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between these tanna’im , as it is taught in a baraita : If a woman experienced difficulty in labor during which blood emerged on two consecutive days, and on the third day she discharged, but she does not know what she discharged, i.e., whether it was a stillborn human fetus, and whether blood emerged during the miscarriage,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    השרונימזוג:

    נידון ככרמלי חידהכי נמי בדקי בכרמלי חי. ואית דגרסי כשרוני נידון הכרמלי:

    בכוס טבריא של זכוכית פשוטטנב"ש ואיידי דקליש נראה בו אדמומית היין:

    מתני' המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאהמשום נדה:

    ואם לאו טהורהדלאו לידה היא דאי לידה הויא בלא דם נמי טמאה דכתיב (ויקרא י״ב:ב׳) כימי נדת דותה תטמא:

    ר' יהודה אומר כו'מפרש בגמרא:

    כמין שערהשער:

    יבחושיןיתושין:

    אם נימוחו טמאהמשום נדה דדם הוא:

    מין דגיםנמי לאו ולד הוא וטעמא מפרש בגמרא הלכך אי איכא דם טמאה נדה ואם לאו טהורה:

    תשב לזכרימי טומאת שבעה וימי טהרה ל"ג וכל דמים שתראה בהן טהורין:

    לזכר ולנקבהלחומרא ימי טומאה דנקבה שבועים וימי טוהר כלים לסוף ארבעים יום כזכר ולא פ' כנקבה. ובגמרא מפרש מאי שנא דלחיה ועוף קרי ולד יותר מדגים:

    גמ' של ד' מיני דמיםדקסבר היא גופה דם הלכך טמאה נדה אבל ולד לא הוי:

    לא אמרינן כו'דקסברי אין רוב חתיכות של ארבע מיני דמים דלא אתחזק לן האי רובא:

    ירוקה ולבנהלאו מארבע מיני דמים הן אלא אדום וכמימי אדמה וכקרן כרכום וכמזוג. ושחור לא קא חשיב דהיינו אדום אלא שלקה:

    למאן קתני להכלומר להודיע דבריו של מי בא:

    אלא לר' יהודהלהודיע דאירוקה ולבנה נמי פליג:

    ותו לרבי יוחנן וכו'כלומר הך קושיא דירוקה ולבנה לא איבעי לן לפרושי דכי היכי דקשיא ליה לשמואל קשיא ליה לרבי יוחנן דהא רבי יוחנן נמי אמר על שאר מינין לרבי יהודה טהורה והכא קתני ירוקה ולבנה ופליג רבי יהודה ותו קשיא אחריתי לר' יוחנן דאמר של ארבעת מיני דמים דברי הכל כו':

    הכי גרסינן וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה כו' אלא לאו רבנן ופליגי :

    פתיחת הקברהרחם:

    בלא דםדם לידה הלכך לרבנן כי ליכא דם טהורה ואפילו החתיכה של ארבע מיני דמים דחתיכה לאו דם הוא אלא בשר ולא אמר דם אחר איכא ואנן הוא דלא חזינן דקסברי רבנן אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לר' יהודה אפילו ירוקה ולבנה טמאה דודאי דם אחר הוה ואנן הוא דלא חזינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם:

    קשתה שניםבתוך י"א יום שבין נדה לנדה וראתה דם מחמת קושי:

    ולשלישי הפילהואינה יודעת אם ראתה דם באותה לידה אם לאו:

    ואינה יודעתאם נפל הוא ואם רוח בעלמא הוא:

    נדה 21 עמוד א

    1השרוני נידון ככרמלי, חי ולא מזוג, חדש ולא ישן.

    2אמר רב יצחק בר אבודימי: וכולן, אין בודקין אותן אלא בכוס טבריא פשוט. מאי טעמא? אמר אביי: של כל העולם כולו מחזיק לוג עושין אותו ממנה, שני לוגין עושין אותו ממאתים. כוס טבריא פשוט, אפי' מחזיק שני לוגין עושין אותו ממנה, ואיידי דקליש ידיע ביה טפי.

    3הדרן עלך כל היד.

    Mishna

    4המפלת חתיכה, אם יש עמה דם טמאה, ואם לאו טהורה. ר' יהודה אומר: בין כך ובין כך טמאה.

    5המפלת כמין קליפה, כמין שערה, כמין עפר, כמין יבחושין אדומים תטיל למים: אם נמוחו טמאה, ואם לאו טהורה.

    6המפלת כמין דגים, חגבים, שקצים ורמשים אם יש עמהם דם טמאה, ואם לאו טהורה.

    7המפלת מין בהמה, חיה ועוף, בין טמאין בין טהורין אם זכר תשב לזכר, ואם נקבה תשב לנקבה.

    8ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד.

    Gemara

    9אמר רב יהודה, אמר שמואל: לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעת מיני דמים, אבל של שאר מיני דמים טהורה.

    10ור' יוחנן אמר: של ארבעת מיני דמים דברי הכל טמאה, של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה.

    11לא נחלקו אלא שהפילה, ואינה יודעת מה הפילה. רבי יהודה סבר: זיל בתר רוב חתיכות, ורוב חתיכות של (מיני) ארבעת מיני דמים הויין. ורבנן סברי: לא אמרינן רוב חתיכות של ארבעת מיני דמים.

    12איני? והא כי אתא רב הושעיא מנהרדעא, אתא ואייתי מתניתא בידיה: המפלת חתיכה אדומה, שחורה, ירוקה, ולבנה אם יש עמה דם טמאה, ואם לאו טהורה. רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך טמאה. קשיא לשמואל בחדא, ולרבי יוחנן בתרתי.

    13לשמואל בחדא, דאמר שמואל: לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעת מיני דמים, והא קתני ״ירוקה ולבנה״, ופליג רבי יהודה!

    14וכי תימא, כי פליג רבי יהודה אאדומה ושחורה, ואירוקה ולבנה לא, אלא ירוקה ולבנה למאן קתני לה?

    15אילימא רבנן השתא אדומה ושחורה מטהרי רבנן, ירוקה ולבנה מיבעיא? אלא לאו לרבי יהודה, ופליג!

    16ותו, לרבי יוחנן דאמר: של ארבעת מיני דמים דברי הכל טמאה, הא קתני: אדומה ושחורה, ופליגי רבנן!

    17וכי תימא, כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה, אבל אאדומה ושחורה לא, אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה?

    18אילימא רבי יהודה השתא ירוקה ולבנה טמאה, אדומה ושחורה מיבעיא? אלא לאו רבנן, ופליגי!

    19אלא אמר רב נחמן בר יצחק: באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: קשתה שנים, ולשלישי הפילה, ואינה יודעת מה הפילה,׃

    Tosafot

    אלא בחתיכה של ד' מיני דמיםדקסבר ר' יהודה דם נדות הוא ונקרש ונעשה חתיכה כדאמר לקמן גבי מפלת מין דגים ורבנן סברי מקור מגדל חתיכה ולא דם נדות הוא:

    ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכותתימה ונימא דהוה פלגא ופלגא ויהא ודאי טמא ברה"י אע"ג דאיכא חזקת טהרה וי"ל דאמרי' לעיל (נדה דף יח:) דאפילו לרבי יהודה לא הוי רוב גמור ואין שורפין עליו את התרומה ולרבנן אפילו פלגא לא הוי ואדרבה רוב החתיכות לאו של ד' מיני דמים הם:

    לרבי יוחנן אדומה ושחורה למאן קתני לה אי לרבי יהודהוה"פ המפלת אדומה ושחורה דינו כדמפרש ר' יהודה בסיפא השתא ירוקה כו' ומתוך פי' ר"ח משמע דל"ג וכ"ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וכן נראה דהא בהדיא קתני במילתייהו שחורה ואדומה ואין זו סוגיית הש"ס:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לא טמא ר' יהודה אל בחתיכה של ד' מיני דמיםפירוש דדם הוא דקרש פיואפילו הכי מטהרי רבנן, דקסברי דלא עביד דם דקריש ונעשה חתיכה.

    ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות מד' מיני דמים הןוא"ת להוי כמחצה על מחצה ואמאי טהורה לגמרי. י"ל משום דמסייע ליה חזקה, דאשה זו בחזקת טהרה עומדת העמידנה על חזקתה. ואינו מחוור, דהא ודאי הפילה חתיכה, וכיון דרוב חתיכות מד' מיני דמים הן, נפקא איתתא מחזקתה, וכענין שאמרנו למעלה גבי שיליא בבית (יח, א) ורש"י ז"ל פירש, דלאו טהורה גמורה קאמר, אלא שאינה טמאה כר' יהודה, ומשום דר' יהודה קתני טמאה דעשאה ודאי, תנא נמי תנא קמא טהורה, ומכל מקום ספק הוא ותולין בה. וכדבריו ודאי לכאורה הכין משמע משמעתין, מדאוקי' פלוגתייהו באיפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ותנא קמא דידן כתנא קמא דר' יהושע, ות"ק דר' יהושע לאו טהורי מטהר לה לגמרי, אלא עשאה מיהא ספק, וכדקתני מביאה קרבן ואינו נאכל ולעיל נמי בפרק כל היד הכי משמע, מדאמר ר' יוחנן בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי, ואסיקנא דהא דר' יוחנן למעוטי האי רובא דר' יהודה, אלמא משמע דלא עשאוהו חכמים כודאי, הא ספק לתלות בו מיהא הוי. אלא מיהו מהא דאוקימנא בסמוך הא דתנא קמא כת"ק דר' יהושע איכא מ"ד דלא הויא ראיה, דהתם הוא משום שאינה יודעת מה הפילה ואין מה שהפילה בפנינו, ואיכא לספוקי דדילמא דם היה על גבי נפל, הילכך להוציאו לגמרי מידי ספק אי איפשר, אבל במתניתין דחתיכה בפנינו ואין עמה דם כלל ובדקה נמי ומצאה טהור, הרי זו טהורה גמורה, דהעמידנה על חזקתה, כיון דאיפשר לפתיחת הקבר בלא דם. הכי גרסינן בכולהו נסחאי: וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה א קאמר של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה. וה"פ וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וברייתא הכי קתני המפלת חתיכה אדומה ושחורה ירוקה ולבנה טהורה מלידה, אבל אם יש עמה דם טמאה משום נדה. והילכך באדומה ושחורה דהן עצמן דם, טמאה, אבל בירוקה ולבנה, אם יש עמהן דם ממש טמאה, ואם לאו טהורה, מ"מ אכתי קשיא לר' יוחנן, דקאמר של שאר מיני דמים ד"ה טהורה. אלא ודאי, כיון דאפילו כי דחיק ומוקים לה בהכין לא מתרצא ליה ברייתא, לא דחקינן ומפקינן ליה מפשטא, ובין באדומה ושחורה בין בירוקה ולבנה פליגי, דרבנן בכולהו מטהרי ור' יהודה מטמא בכולהו. והילכך קשיא לר' יוחנן בתרתי. ורש"י ז"ל גריס וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה, והקשה עליו הרמב"ן נ"ר דלכשתמצא לומר דרבנן אירוקה ולבנה בלחוד פליגי, על כרחיך ברייתא הכי קתני, אדומה ושחורה טמאה, ירוקה ולבנה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ורבנן גופייהו קא תני לה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 21a

    Niddah 21a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 381 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    השרוני מזוג:

    נידון ככרמלי חי דהכי נמי בדקי בכרמלי חי. ואית דגרסי כשרוני נידון הכרמלי:

    בכוס טבריא של זכוכית פשוט טנב"ש ואיידי דקליש נראה בו אדמומית היין:

    מתני' המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה משום נדה:

    ואם לאו טהורה דלאו לידה היא דאי לידה הויא בלא דם נמי טמאה דכתיב (ויקרא י״ב:ב׳) כימי נדת דותה תטמא:

    ר' יהודה אומר כו' מפרש בגמרא:

    כמין שערה שער:

    יבחושין יתושין:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 21a · Sefaria

    Tosafot

    אלא בחתיכה של ד' מיני דמים דקסבר ר' יהודה דם נדות הוא ונקרש ונעשה חתיכה כדאמר לקמן גבי מפלת מין דגים ורבנן סברי מקור מגדל חתיכה ולא דם נדות הוא:

    ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות תימה ונימא דהוה פלגא ופלגא ויהא ודאי טמא ברה"י אע"ג דאיכא חזקת טהרה וי"ל דאמרי' לעיל (נדה דף יח:) דאפילו לרבי יהודה לא הוי רוב גמור ואין שורפין עליו את התרומה ולרבנן אפילו פלגא לא הוי ואדרבה רוב החתיכות לאו של ד' מיני דמים הם:

    לרבי יוחנן אדומה ושחורה למאן קתני לה אי לרבי יהודה וה"פ המפלת אדומה ושחורה דינו כדמפרש ר' יהודה בסיפא השתא ירוקה כו' ומתוך פי' ר"ח משמע דל"ג וכ"ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וכן נראה דהא בהדיא קתני במילתייהו שחורה ואדומה ואין זו סוגיית הש"ס:

    Tosafot on Niddah 21a · Sefaria

    Rashba

    לא טמא ר' יהודה אל בחתיכה של ד' מיני דמים פירוש דדם הוא דקרש פיואפילו הכי מטהרי רבנן, דקסברי דלא עביד דם דקריש ונעשה חתיכה.

    ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות מד' מיני דמים הן וא"ת להוי כמחצה על מחצה ואמאי טהורה לגמרי. י"ל משום דמסייע ליה חזקה, דאשה זו בחזקת טהרה עומדת העמידנה על חזקתה. ואינו מחוור, דהא ודאי הפילה חתיכה, וכיון דרוב חתיכות מד' מיני דמים הן, נפקא איתתא מחזקתה, וכענין שאמרנו למעלה גבי שיליא בבית (יח, א) ורש"י ז"ל פירש, דלאו טהורה גמורה קאמר, אלא שאינה טמאה כר' יהודה, ומשום דר' יהודה קתני טמאה דעשאה ודאי, תנא נמי תנא קמא טהורה, ומכל מקום ספק הוא ותולין בה. וכדבריו ודאי לכאורה הכין משמע משמעתין, מדאוקי' פלוגתייהו באיפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ותנא קמא דידן כתנא קמא דר' יהושע, ות"ק דר' יהושע לאו טהורי מטהר לה לגמרי, אלא עשאה מיהא ספק, וכדקתני מביאה קרבן ואינו נאכל ולעיל נמי בפרק כל היד הכי משמע, מדאמר ר' יוחנן בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי, ואסיקנא דהא דר' יוחנן למעוטי האי רובא דר' יהודה, אלמא משמע דלא עשאוהו חכמים כודאי, הא ספק לתלות בו מיהא הוי. אלא מיהו מהא דאוקימנא בסמוך הא דתנא קמא כת"ק דר' יהושע איכא מ"ד דלא הויא ראיה, דהתם הוא משום שאינה יודעת מה הפילה ואין מה שהפילה בפנינו, ואיכא לספוקי דדילמא דם היה על גבי נפל, הילכך להוציאו לגמרי מידי ספק אי איפשר, אבל במתניתין דחתיכה בפנינו ואין עמה דם כלל ובדקה נמי ומצאה טהור, הרי זו טהורה גמורה, דהעמידנה על חזקתה, כיון דאיפשר לפתיחת הקבר בלא דם. הכי גרסינן בכולהו נסחאי: וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה א קאמר של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה. וה"פ וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וברייתא הכי קתני המפלת חתיכה אדומה ושחורה ירוקה ולבנה טהורה מלידה, אבל אם יש עמה דם טמאה משום נדה. והילכך באדומה ושחורה דהן עצמן דם, טמאה, אבל בירוקה ולבנה, אם יש עמהן דם ממש טמאה, ואם לאו טהורה, מ"מ אכתי קשיא לר' יוחנן, דקאמר של שאר מיני דמים ד"ה טהורה. אלא ודאי, כיון דאפילו כי דחיק ומוקים לה בהכין לא מתרצא ליה ברייתא, לא דחקינן ומפקינן ליה מפשטא, ובין באדומה ושחורה בין בירוקה ולבנה פליגי, דרבנן בכולהו מטהרי ור' יהודה מטמא בכולהו. והילכך קשיא לר' יוחנן בתרתי. ורש"י ז"ל גריס וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה, והקשה עליו הרמב"ן נ"ר דלכשתמצא לומר דרבנן אירוקה ולבנה בלחוד פליגי, על כרחיך ברייתא הכי קתני, אדומה ושחורה טמאה, ירוקה ולבנה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ורבנן גופייהו קא תני לה.

    Rashba on Niddah 21a · Sefaria

    Ritva

    כך הגרסא בכל הספרים שרוני נדון ככרמלי חי ויש גורסין כשרוני נדון הכרמלי וגרס׳ זו יותר נכונה כי הכרמלי החי הוא שבא ללמוד ולדון מן השרוני המזוג שהוא שנוי במשנתינו:

    פרק שלישי המפלת חתיכה המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה וכו' אסיק׳ בגמ׳ דקמפלגי דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם דרבנן סברי אפשר ור׳ יהוד׳ סבר אי אפשר ונראין דברי׳ כדברי רש״י ז״ל דבתולין וטומאה ודאי קמפלגי דר׳ יהודה משוי ליה ודאי ורבנן תולין והכי מוכח פ׳ כל היד גבי ההיא דא״ר יוחנן בג׳ מקומות שורפין את התרומ׳ ואמרינן למעוטי הא דר׳ יהודה דלרבנן לא שרפי׳ עלי׳ תרומה מכלל דתולין ואע״ג דההיא לפום לישנא קמא דלק׳ אמרי׳ לה לא מסתברא דפליגי לישנא קמא ולישנא בתרא בהא וכ״ש למה שפרש״י ז״ל התם דההיא אפי׳ ללישנא בתרא דלק׳ אמרינן לה ותדע דע״כ לא אמר דרבנן סברי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומיהו דכיון דאפשר לא סגיא דלא להוי ספק דאורייתא ואי משום חזקה האשה דקיימא בחזקת טהרה הורעה חזקתה כיון דהפילה ופעמים דאיכא דם וכההיא דפרישנא גבי שליה בבית והא דקתני טהורה איידי דנקט לר׳ יהודה טמאה נקט הכי והא אשכחן גבי ההיא דתינוקת בצד העיסה דקתני מטהרין ופי׳ תולין כדברירנא התם ודכותה טובא ולזה הסכים מורי הרשב״א נר״ו.

    המפלת כמין קליפה וכו׳ עד טהורה נראין דברים דאפילו רב יהודה מודה בה דבהכי לא שייך לומר דאין פתיחת הקבר בלא דם ותדע דשקלי וטרי בגמ׳ אסיפא דהמפלת כמין דגים אי אתיא כר׳ יהודה או לא ובהא לא אמרי׳ ולא מידי.

    גמרא ותו לר׳ יוחנן וכו' נ״ה הישנים וכ״ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה הא אמר של שאר מיני דמים ד״ה טהורה והלשון הזה עמום דמאי קושיא היא זו לומר דאדומה ושחורה פליגי רבנן ורש״י גורס וכ״ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה ואלא אדומה ושחורה למאן ה״ג לה דאי לר׳ יהודה אפי׳ בירוקה ולבנה נמי פליגי אלא לאו לרבנן ופליגי והקשו על גירסא זו דדילמא רישא ד״ה וה״ק המפלת חתיכה אדומה ושחורה ד״ה טמאה אבל ירוקה ולבנה אם יש בה דם וכו׳ לכך פי׳ הרמב״ן ז״ל הגרסא הא׳ דה״פ וכ״ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה כלומר דנדחוק לו׳ דרישא ד״ה היא וכדפרישנא סוף סוף תיקשי לך ברית׳ מיהת מירוקה ולבנה דמשמע הכא דפליגי כדאמ׳ ואת אמרת כי לד״ה טהורה וכיון דכן לית לן לדחוקי מתני׳ דאידך פירוקא אלא דנשבקה כפשוטא ופליגי רבנן אף באדומה ושחורה וקשיא לר׳ יוחנן בתרתי ומדנקטי׳ בכולה סוגיין ירוקה ולבנה בחדא ש״מ דס״ל דדם ירוק טהור לגמרי ובחזרה דעקביא במס׳ עדיות וכדיתיבנא בפ׳ דלעיל ונקטי׳ בכולה סוגייא ד׳ מיני דמים משום בכלל אדום כדאיתא לעיל.

    Ritva on Niddah 21a · Sefaria

    Meiri

    הפרק השלישי בעזרת הצור ובישועתו א"א:

    המפלת חתיכה וכו' הכונה בו להשלים עניני החלק השלישי שהותחלו לבאר בפרק שני ר"ל מראות הדמים ובפרט כשראת דם יבש או השליכה כעין קלפות או חתיכה שאין בה חשש ולד מה דינה ויתחיל עוד לבאר עניני החלק הששי ובענין טומאת לידה במה שהתבאר שהיולדת טמאה כנדה הן שילדה ולד חי הן ולד מת הן שהפילה ובלבד שתגמר צורת הולד ושתהא לו צורת ולד ובאו בזה הפרק לבאר על איזה צד של הפלה טמאה לידה ועל איזה צד אינה טמאה לידה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בתשלום עניני החלק השלישי לידע באיזה מין של הפלה טמאה משום נדה אע"פ שאין שם חשש לידה ועל איזה צד אינה קרויה ראיה לטמאה אף משום נדה והשני באיזה מין של הפלה אנו דנין מה שהיא מפלת כולד לישב בה לזכר או לנקבה או לשניהם ואיזה מין אינו נדון כולד מצד שאין בה צורת ולד ויתגלגל בו קצת דברים שבענין טומאת אהל והשלישי באיזה מין של הפלה עומדת בספק לידה ובספק שאינה לידה לישב לזכר ולנקבה ולנדה הרביעי באיזה מין של הפלה אנו אומרין שאינו נדון כולד מצד שלא נגמרה צורתו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר המפלת חתכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה פירוש חתיכה זו אין לה דין ולד כגון שקרעוה ולא נמצא בתוכה עצם שאלו קרעוה ונמצא עצם בתוכה היה לה דין ולד כמו שיתבאר לישב עליו לזכר ולנקבה אלא לא נמצא בתוכה עצם ונמצא שאין כאן טומאת לידה ונשאר הענין אם יש כאן טומאת נדה אם לאו ולפי מה שהעלו בגמרא אין כאן חשש נדה מצד עצמה של חתיכה שאין למוד בה להיותה דם קרוש ואפילו קרעוה ונמצא דם קרוש אין זה אלא ליחה שנתקרשה ונעשה בתוכה דם וא"כ אפילו היתה החתיכה כמראה חמשת המינין הטמאים בדם אין חוששין לה מצד עצמה ואין הפרש בחתכה זו בין שתהא מאותן המראין לבין שתהא ירוקה ולבנה ומעתה סובר תנא קמא שאם יצא עמה דם שלא מגוף החתיכה טמאה נדה ואם לאו טהורה שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואין חוששין לדם וי"מ לדעת תנא קמא שלא טהורה ודאי אלא שתולין על ידה וממה שאמרו בסוגיא זו בפלוגתא דר' יהושע ורבנן ותנא קמא דר' יהושע ספק קאמר אלא שאין נראה כן שבזו אם אמר תנא קמא ספק וכן הדין שאין מה שהפילה לפנינו ושמא דם היה שם אבל זו שמה שהפילה בפנינו ואין שם דם והיא בודקת ומצאה טהור אין חוששין לה ר' יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה ומפני שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אלא שלפעמים אינו נראה למיעוט שיעורו:

    והסכימו רוב פוסקים שהלכה כר' יהודה ואע"פ שחכמים חלוקים עליו וממה שאמרו בפרק אחרון קישתה שנים ולשלישי הפילה צריכה לישב שבעה נקיים קא סבר אין קושי לנפלים ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומ"מ בשאלתות כתבו דוקא מארבעים ואילך אבל עד ארבעים מיא בעלמא הוא ואפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואף בכריתות פרק מחוסרי כפרה י' א' אמרו בהדיא שכל ביום ארבעים אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ויש מוסיפין עוד לומר דוקא בולד גמור אבל בקטן הרבה אף מארבעים ואילך אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וממה שאמרו בשביעי של אהלות אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו כפיקא ופירשוה בבכורות פרק הלוקח בהמה כ"ב א' כפיקא של צמר ר"ל אותה עגולה שמשימות בראש הכוש כשטוות צמר וקורין לה ורטיל"ה והיא רחבה אותה שמשימות בכוש כשטוות פשתן ואע"פ שלא נאמרה לענין דמים אלא לענין טומאת מת והוא שאמרו שם האשה המקשה לילד והוציאוה מבית לבית וילדה ולד מת הראשון טמא ספק והשני וודאי ור"ל הראשון טמא ספק שמא כבר מת קודם שהוציאוה ונפתח הרחם עד שנראה ראשו וכשיעור זה הבית טמא אע"פ שלא יצא הולד ואמרו על זה דוקא בשהוציאוה באגפים אבל אם הלכה מבית ראשון לשני ברגליה אם היה ראש העובר כפיקא הבית הראשון טהור שכל שראשו גדול כל כך אם נפתח הקבר לא היתה יכולה לילך ברגליה הא אם הוא קטן משיעור זה אף בהלכה ברגליה בית ראשון טמא ספק שאין לנפלים פתיחת קבר למנוע הלוך שברגליה עד שיעגילו ראש כפיקא מ"מ הם מדמין אותה לזו אף לענין דמים ר"ל שמאחר שאין לה פתיחת קבר למניעת הלוכה כך אין לה פתיחת קבר להיות דם יוצא בפתיחתו על כל פנים ולדעת זה ואף לדעת השאלתות נראה שכל שכן בהפילה רוח שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם וא"כ קשתה שני ימים בימי זיבה ובשלישי הפילה ולא ראתה ולא ידעה מה הפילה הלכה כתנא קמא שמביאה קרבן ואינו נאכל מפני שהיא ספק יולדת בזוב ספק אינה יולדת בזוב שמא אינה יולדת בזוב שמא רוח הפילה וראתה ויש כאן ראיית שלשה בלא לידה וטעונה קרבן זיבה שמא נפל הפילה וראתה והרי היא יולדת וזבה שאין קושי לנפלים ומביאה חטאת העוף שהוא קרבן שוה לזבה וליולדת שמא רוח הפילה ולא ראתה ואין כאן לא לידה ולא זיבה שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואין הלכה כר' יהושע שאמר מביאה קרבן ונאכל ומפני שאף בהפלת רוח אי אפשר לפתיחת קבר בלא דם ואף לגדולי המחברים ראיתי שפסקוה כתנא קמא אלא שלשונם מוכיח שמשום קושי נסתפקו בה ואין נראה כן שהרי הלכה אין קושי לנפלים אלא שנראין דבריהם מטעם פתיחת הקבר כמו שכתבנוה בפרק ראשון ומ"מ גדולי המפרשים פוסקין כר' יהושע ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לא לרוח ולא לתוך ארבעים וגדולי המחברים ראיתי שפסקו בפירושי המשנה כתנא קמא ושמא הם מפרשים כן דוקא בחתיכה קטנה וכן יש פוסקים כר' יהושע ומפני שהרוח מבקע ואי אפשר לפתיחת הקבר בסיבתו בלא דם ובשאר הדברים מודים לדעת השאלתות והדברים ברורים כדעת השאלתות וכן בכל מה שיוצא בנקל ושלא בשום קושי:

    ואמרו אח"כ במפלת כמין קליפה כמין שעורה כמין עפר כמין יבחושין ר"ל יתושין שאם הם אדומים או שחורים תטיל למים ופירשוה בגמרא במים פושרין ויש מצריכין בה מעת לעת כמו שיתבאר ואם נמוחו דם הוא וטמאה שדם היבש טמא ויש פוסקין כן אף בחתכה אלא שמתוך שאין דרכה בכך לא שנאה וכן היא שנויה בתלמוד המערב שאמרו שם. הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא פירוש חתיכה ילפא מקליפה שתטיל למים וקליפה ילפא מחתיכה וכו' ואם לא נמוחו טהורה שלא היה דם כלל אלמא שכיוצא באלו אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואף ר' יהודה לא חלק בה ואע"פ שיש סוברין שאף בזו חלק ר' יהודה אין דבריהם נראין אבל מפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים שאמרו אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה אף זו מטעם אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכבר פירשו בגמ' שר' יהודה חולק בה כראשונה והלכה כמותו לדעתנו ואף באין עמהם דם טמאה הא טומאת לידה מיהא אין בה שצורת דגים וחגבים שקצים ורמשים אין לחוש עליהן בולד ויש חולקין בקצת דברינו בסברות אחרות שאין להם שורש ועקר הדברים כמו שביארנו:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה לשיטתנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

    Meiri on Niddah 21a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' השרוני נידון ככרמלי חי כו' והרמב"ם וסמ"ג כתבו חלק א' מן יין השרוני של א"י חי חדש וב' חלקי מים כו' עכ"ל וצריך לומר דבשעה שבא לדמות בו הדם צריך ליקח חלק אחד מן היין חי ולמוזגו בשני חלקים מים ולא שיהיה מזוג כן כבר קודם שבא לדמות בו וכעין זה פירש רש"י חי האמור בכוס של ברכה בס"פ שלשה שאכלו ע"ש:

    סליק פרק כל היד

    תוס' בד"ה לרבי יוחנן אדומה כו' וה"פ המפלת אדומה ושחורה דינו כדמפרש ר"י בסיפא כו' עכ"ל יש לדקדק לפי זה מאי קא קשיא ליה אדומה ושחורה מאן קתני לה דנימא דרבנן קתני ליה דבאדומה ושחורה מודו דדינו כדפירש ר"י בסיפא וטמא ויש לומר דרבנן כיון דלא הזכירו כלל טומאה בדבריהם אלא טהורה לא שייך למימר דתנא אדומה ושחורה לאשמועינן דמודו לטמא באדומה ושחורה דאדרבה משמע דבאדומה ושחורה נמי מטהרי ועי"ל כיון דתנא לרבנן לטהר בירוקה ולבנה דוקא לא אצטריך לאשמועינן לטמא באדומה ושחורה:

    גמ' באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמפלגי ובפלוגתא כו' אע"ג דהתם אפילו למאן דסבר אפשר לפתיחת קבר בלא דם מכל מקום ספק הוי דאפשר דראתה דם היינו משום דאינה יודעת מה הפילה ואפשר דראתה דם אבל הכא דיודעת בהפילה חתיכה ולא ראתה דם עמו טהורה לגמרי לרבנן כיון דאפשר בלא דם והיא לא ראתה דם עם החתיכה:

    Chidushei Halachot on Niddah 21a · Sefaria

    Maharam

    תד"ה ורבנן סברי וכו' תימה ולימא דהוה פלגא ופלגא ויהא ודאי טמא ברשות היחיד וכו'. לפי מה שכתבו התוס' לעיל בפ"ב בשמעתין דפרוזדור בר"ה אין שורפין וכו' דמסוטה לא ילפינן טומאה דאתי ע"י ראיית גופה וכו' לא הוי קשה הכא על דברי חכמים כ"כ דלא הוי ודאי טמא אלא שהוה קשה למה מטהרי רבנן לגמרי להוי ספק טומאה:

    Maharam on Niddah 21a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 21, Amud Aleph, about 381 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “השרוני נידון ככרמלי, חי ולא מזוג, חדש…”

    2. Segment 246 words

      Opens “אמר רב יצחק בר אבודימי: וכולן, אין…”

      Named: רב יצחק בר אבודימי, אביי.

    3. Segment 34 words

      Opens “הדרן עלך כל היד.…”

    4. Segment 419 words

      Opens “מתני׳ המפלת חתיכה, אם יש עמה דם…”

    5. Segment 518 words

      Opens “המפלת כמין קליפה, כמין שערה, כמין עפר,…”

    6. Segment 614 words

      Opens “המפלת כמין דגים, חגבים, שקצים ורמשים אם…”

    7. Segment 717 words

      Opens “המפלת מין בהמה, חיה ועוף, בין טמאין…”

    8. Segment 818 words

      Opens “ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה, דברי…”

      Named: רבי מאיר.

    9. Segment 922 words

      Opens “גמ׳ אמר רב יהודה, אמר שמואל: לא…”

      Named: רב יהודה, רבי יהודה, שמואל.

    10. Segment 1017 words

      Opens “ור' יוחנן אמר: של ארבעת מיני דמים…”

    11. Segment 1133 words

      Opens “לא נחלקו אלא שהפילה, ואינה יודעת מה…”

      Named: רבי יהודה.

    12. Segment 1239 words

      Opens “איני? והא כי אתא רב הושעיא מנהרדעא,…”

      Named: רב הושעיא, רבי יהודה, רבי יוחנן, שמואל.

    13. Segment 1321 words

      Opens “לשמואל בחדא, דאמר שמואל: לא טימא רבי…”

      Named: רבי יהודה, שמואל.

    14. Segment 1417 words

      Opens “וכי תימא, כי פליג רבי יהודה אאדומה…”

      Named: רבי יהודה.

    15. Segment 1515 words

      Opens “אילימא רבנן השתא אדומה ושחורה מטהרי רבנן,…”

      Named: רבי יהודה.

    16. Segment 1617 words

      Opens “ותו, לרבי יוחנן דאמר: של ארבעת מיני…”

      Named: רבי יוחנן.

    17. Segment 1717 words

      Opens “וכי תימא, כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה,…”

    18. Segment 1814 words

      Opens “אילימא רבי יהודה השתא ירוקה ולבנה טמאה,…”

      Named: רבי יהודה.

    19. Segment 1924 words

      Opens “אלא אמר רב נחמן בר יצחק: באפשר…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 21a · Segment 9 — “…רב יהודה, אמר שמואל: לא טימא רבי יהודה אלא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 21a · Segment 2 — “…מאי טעמא? אמר אביי: של כל העולם כולו מחזיק…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 21a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026