Talmud Builders

    Niddah 30a

    Chapter 3 - HaMappelet Chatikhah

    גם: נדה דף ל׳ ע״א, פרק ג׳ המפלת חתיכה

    English translation - Niddah 30a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: Now consider, how many days of purity are there, in the case of a woman who gave birth to a female? There are sixty-six days. Therefore, in order to account for all of the nights that might occur immediately after the woman’s period of purity, she must immerse on sixty-six nights, according to Beit Shammai. Remove from this sum the immersions of the third week, when we require the woman to immerse seven times, and sixty less one are left. These sixty-less-one times she immerses after the third week and the thirty-five times she immerses during the first three weeks are together ninety-four immersions. If so, those ninety-five immersions, required by Beit Shammai, what is their purpose? Why do they require an extra immersion?

    2Rav Yirmeya of Difti says: The baraita is referring to a case where the woman came before us, i.e., she returned from her journey, during twilight, when it is halakhically uncertain whether it is day or night. The ruling is that in this case we give her another immersion, i.e., she is obligated to immerse on an additional day, in case she completed her days of impurity on the day she arrived, and that night is the night she must immerse.

    3The Gemara asks: And according to Beit Hillel, who say that a woman who immersed that long day, i.e., a woman observing her period of purity after childbirth, does not require immersion once her period of purity is over, those thirty-five immersions that they require, what is their purpose?

    4The Gemara answers: Twenty-eight immersions are required as we said above, i.e., due to the end of the period of impurity in case the woman gave birth to a male or to a female, and due to the completion of the woman’s seven clean days in case she gave birth as a zava . In addition, during this fifth week we require the woman to immerse each and every night, as one can say that it is the end of her seven-day period as a menstruating woman.

    5The Gemara raises a further difficulty: Why do I need the baraita to state that after the woman did not experience any bleeding for the first three weeks after arriving, she alternated for ten weeks between experiencing bleeding every day for a week and not experiencing any bleeding for a week. How does this detail contribute to Beit Shammai’s ruling that the woman must immerse ninety-five times? After all, eight and a half weeks are sufficient. Combined with the first three weeks after the woman’s arrival, this period amounts to eighty days, which is the number of days on which the woman must immerse according to Beit Shammai, as each day might be the last of her period of purity.

    6The Gemara answers: Although eight and a half weeks are sufficient, since the baraita must teach half a week, it completes that week, for a total of nine weeks. And since the baraita teaches with regard to the ninth week that the woman is impure, it also taught with regard to the tenth week that the woman is pure, in accordance with the pattern of a week of purity following every week of impurity.

    7With regard to the opinion of Beit Hillel that the woman immerses only thirty-five times, the Gemara asks: But isn’t there the immersion that the woman is obligated to perform due to the possibility that she is a zava ? It is possible that by the fourth week, the woman’s period of purity after childbirth has already ended, and the bleeding she experiences that week is menstrual blood, in which case the next week that she sees blood renders her a zava . If so, she must immerse at the end of that week, after counting seven clean days. The same applies to all the other weeks on which she experiences bleeding, apart from the fourth. Consequently, there are additional immersions not counted by Beit Hillel.

    8The Gemara answers: Beit Hillel count only the times that the woman is obligated to immerse before she is permitted to engage in intercourse with her husband, which amount to thirty-five. They do not count the times that she must immerse after she is permitted to engage in intercourse with her husband.

    9The Gemara asks: But according to Beit Shammai, who count the times that the woman is obligated to immerse after she is permitted to engage in intercourse in their total of ninety-five immersions, let them also count those immersions in which the woman is obligated due to the possibility that she is a zava . The Gemara answers: Beit Shammai deal with immersions that are due to the woman’s childbirth; they do not deal with immersions that are due to the possibility of ziva .

    10The Gemara questions this response: But there are immersions counted by Beit Shammai that are due to the possibility that she is a woman who gave birth as a zava . These immersions serve to purify the woman from her status as a zava , not as a woman after childbirth. The Gemara answers: Beit Shammai count immersions that are due to the possibility that she is a woman who gave birth as a zava . In such a scenario, immersion is delayed due to the childbirth, and is performed when the woman’s impurity period of ziva following childbirth is over. Therefore, these immersions are considered as connected to the childbirth. But Beit Shammai do not count immersions that are due to ziva alone.

    11§ With regard to the statement of the baraita that the woman immerses on every night of the first week in case her period of impurity after childbirth just ended, the Gemara asks: Besides immersing on every night of the first week after she came before us, let the woman immerse during the daytime of every day of that week as well, as perhaps she is a zava , and on each and every day it is possible that her counting of clean days are completed, and she must therefore immerse that morning. Accordingly, seven more immersions should be added to the count.

    12The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this statement? It is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said that we require that the seven clean days of a zava must be counted in our presence, i.e., they must actually be counted. Since she did not know she should count before she arrived, she did not begin counting prior to her arrival. Therefore, her seven clean days begin only once she arrives, and she cannot immerse from her status as a zava of uncertain status before the end of the first week.

    13The Gemara raises a further difficulty: Even so, let her immerse at the end of the first week, on the morning of the seventh day, after counting seven clean days following her return. This adds one more immersion to the count. The Gemara answers: The baraita is not dealing with immersions that the woman is obligated to perform once a week.

    14The Gemara further inquires: Let the woman immerse on the first day that she came before us, as perhaps she is a lesser zava , i.e., a woman who experienced a discharge of uterine blood after her menstrual period for one or two consecutive days, and who therefore observes a clean day for a day she experiences a discharge. The Gemara answers: The baraita is dealing with a greater zava alone, i.e., one who experienced a discharge for three consecutive days and must therefore count seven clean days before immersing; it is not dealing with a lesser zava .

    15§ The Gemara summarizes its analysis of the baraita : Conclude from it three conclusions. Conclude from it that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said that we require that the seven clean days of a zava must be counted in our presence.

    16And conclude from it that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says that it is permitted in principle for a zava to engage in intercourse with her husband on her seventh clean day after immersing in a ritual bath, but that the Sages said that it is prohibited for her to do so, lest she come to a case of uncertainty, i.e., in case she experiences a discharge of blood after engaging in intercourse, which retroactively nullifies her entire seven clean days and renders her impure.

    17And finally, conclude from it that immersion at its proper time is a mitzva, which is why the woman immerses every day despite the fact it remains prohibited for her to engage in intercourse. But Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: It is sufficient for the immersion to be at the end, and we do not say that immersion at its proper time is a mitzva in its own right. Consequently, the woman is obligated to perform only one immersion.

    18MISHNA: A woman who discharges on the fortieth day since she immersed herself and engaged in intercourse with her husband need not be concerned that it might have been an offspring and she became impure with its miscarriage, as the formation of the offspring in the womb occurs only forty days after conception. But in the case of a woman who discharges on the forty-first day after immersion, there is concern that perhaps it was an offspring. Since its sex is unknown, she shall observe the period of impurity for a woman who gave birth to a male and for a woman who gave birth to a female; and for any blood that she sees, she observes the halakhot of a menstruating woman.

    19Rabbi Yishmael says: A woman who discharges on the forty-first day after immersion observes the seven days of impurity for a woman who gave birth to a male; and for any blood that she sees after seven days, she observes the halakhot of a menstruating woman. But a woman who discharges on the eighty-first day after immersion observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female, and also the strictures of a menstruating woman, as the formation of the male offspring concludes on the forty-first day and the formation of the female offspring concludes on the eighty-first day. And the Rabbis say: With regard to both the formation of the male and the formation of the female, this and that conclude on the forty-first day.

    20GEMARA: The Gemara discusses the statement of the mishna that a woman who discharges on the forty-first day after immersion observes the strictures of a woman who gave birth to both a male and a female, and the strictures of a menstruating woman. Why are the strictures of a woman who gave birth to a male mentioned in this statement? What additional strictures must the woman observe due to the possibility that she gave birth to a male, over and above those she observes for the birth of a female?

    21If these strictures are mentioned due to the days of impurity that a woman who gave birth to a male must observe, doesn’t the mishna in any case teach that the woman observes the strictures of a woman who gave birth to a female? The seven days of impurity that are observed by a woman who gave birth to a male are included in the fourteen days of impurity that she observes for a female. And if these strictures are mentioned due to the days of purity that are observed by a woman who gave birth to a male, which are fewer than the days of purity that are observed for the birth of a female,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מכדי ימי טוהר כמה - משכה ספקא דידהו לבתר שבועים קמאי:

    שתין ושיתא - ושבועים הרי פ' ומהני ס"ו טבילות כבר טבלה מהן ז' בלילי שבוע שלישי משום הך ספקא דטבולת יום ארוך:

    דל הני ז' פשו להו שתין נכי חדא - שעדיין צריכה לטבול משום הך ספק בתוך י' שבועים הבאים ול"ה שטבלה בתוך ג' השבועים הראשונים שבעה בראשונה וכ"ח בשתים אחרונות הרי ל"ה ושתין נכי חדא הרי צ"ד:

    טבילה יתירתא - עד השתא הוה ס"ד דבאת לפנינו ביום כגון ביום ר"ח ניסן ואטבלוה לאורתא ומשכו פ' דילה ל' מניסן וכ"ט דאייר וכ"א דסיון כלים פ' יום הרי פ' טבילות בלילות וי"ד בימים של ב' שבועות הראשונות הרי צ"ד והשתא מוקמינן שבאת לפנינו בין השמשות לילה שהוא ר"ח ואטבלה בההיא ליליא משום ספק סוף טומאה ומשכי נמי פ' שלה עד כ"א בסיון כאילו באתה ביום ראש חדש דאיכא לספוקי דילמא באותו בין השמשות ילדה והוא מר"ח וההיא טבילה דליל ראש חדש איתוספא לה נמצאו לה ח' טבילות בשבוע ראשונה וכ"ח דב' וג' הרי ל"ו. וקשיא לי אמאי נקט בין השמשות ה"ל לאוקמא שבאת לפנינו בלילה ומסתברא דלהכי נקט בין השמשות דדק בלישנא דמתני' דנקט ג' שבועים טהורים הילכך כי איכא בין השמשות איכא למיקרי יום זה טהור דשמא בין השמשות יממא הוא ומיום שעבר הוא והיום הזה כולו טהור ומיהו טבילותיה משכי עד שמונים לבד מהך משום דבין השמשות ספק ליליא:

    ל"ה - דקאמרי ב"ה מאי עבידתייהו. ומשני עשרין ותמניא הויין:

    כדאמר - י"ד בימים וי"ד בלילות וכולן משום ספק סוף ימי טומאה. והוא הדין דלב"ה הוו להו עשרין ותשע דכיון דאוקמינן שבאה בין השמשות איכא ט"ו טבילות בלילה משום ספק בין השמשות והאי דלא מותבינן ליה לקמיה משום דאותבינן אחריתי ומשנינן חד בשבוע לא קמיירי והך נמי חדא בשבוע היא:

    האי שבוע ה' - שאינה רואה בו כל יומא איכא לספוקי בסוף נדה ומטבלינן לה בכל לילות דשבוע ד' ראתה בכל יום ויום ראשון דילמא תחלת נדה היא וטובלת לסוף שבעה שהוא ליל ראשון של שבוע ה' וליל שני נמי טבלה דילמא יום ראשון של שבוע רביעי מימי טוהר הוא ויום ב' הואי תחלת נדה והאידנא הוי ליל טבילתה וכן כולהו והוו להו שבעה טבילות. והוא הדין נמי דכל לילות של שבועים טהורים איכא לספוקי סוף נדה משום שבוע טמא שלפניה אלא ב"ה טבילות דלאחר ל"ה דהוא ליל תשמיש לא קחשיב דכל טבילות דב"ה קודם תשמיש נינהו והכי אמר לקמן:

    בתמניא ופלגא סגיא - לבד הג' שבועות דטהורה דהא כלין ימי טבילה בסוף שמונים והוא באמצע שבוע תשיעי של י' שבועים:

    שבוע - תשיעי טמא הוא:

    טבילת זבה - דכל שבוע טמא איכא לספוקי בזיבה לבד משבוע רביעי שאי אתה יכול לספקו בכך כדפרישית לעיל שאין זבה אלא לאחר נדות וזו לא ראתה כלום עד הרביעי וכל שבוע טהור איכא לספוקי בימי ספירת זיבתה ובעיא למטבל ביום ז' של כל שבוע טהור:

    ר"ע - דפרק אחרון (לקמן נדה דף סט.):

    סוף שבוע ראשון - ביום השביעי ליטבלה ביום דילמא בין השמשות יום הוא ויום ראשון שבאתה לפנינו טהור ואיכא ז' ספורים לפנינו:

    חדא - טבילה בשבוע לא קמיירי. וה"ה דהוה לן לאותובי לב"ה דליחשוב עוד טבילה יתירתא לטבילות הלילות של ספק לידה הואיל ובין השמשות באתה אלא האי שינויא גופיה אית בה דחדא בשבוע לא קמיירי הילכך לא פריך:

    מתני' המפלת - שליא:

    ליום מ' - לטבילתה:

    אינה חוששת לולד - שלא נגמר יצירתו עד שיכלו כל מ' יום:

    ולנדה - דילמא ליכא ולד. ובגמ' מפרש למה הוזכר זכר:

    תשב לזכר - ז' ימי טומאה ואפילו בלידה יבשתא אבל שבועים דנקבה ליכא לספוקי כדקתני טעמא שיצירת נקבה לפ"א:

    גמ' הא קתני נקבה - דה"ל שבועים ויש בכלל מאתים מנה:

    אי לימי טוהר - להחמיר שלא יהא לה אלא ימי טוהר דזכר:

    נדה 30 עמוד א

    1מכדי ימי טהרה כמה הוו? שתין ושיתא. דל שבוע ג' דאטבלינן לה, פשו להו שתין נכי חדא. שתין נכי חדא ותלתין וה' תשעין וד' הויין, תשעין וחמש מאי עבידתייהו?

    2אמר רב ירמיה מדפתי: כגון שבאת לפנינו בין השמשות, דיהבינן לה טבילה יתירתא.

    3ולב"ה דאמרי: טבולת יום ארוך לא בעי טבילה, ל"ה מאי עבידתייהו׃

    4עשרים ותמניא כדאמרן הך שבוע ה' מטבלינן כל ליליא וליליא אימר סוף נדה היא!

    5י' שבועין למה לי בתמניא ופלגא סגי׃

    6איידי דתנא פלגא דשבוע מסיק ליה ואיידי דתנא שבוע טמא תנא נמי שבוע טהור׃

    7והאיכא טבילת זבה׃

    8דלפני תשמיש קחשיב דלאחר תשמיש לא קחשיב׃

    9ולב"ש דחשיב דלאחר תשמיש ניחשוב נמי טבילת זבה בלידה קמיירי בזיבה לא קמיירי׃

    10והאיכא יולדת בזוב יולדת בזוב קחשיב זיבה גרידתא לא קחשיב׃

    11שבועתא קמא דאתיא לקמן ליטבלה ביומא דילמא כל יומא ויומא שלימו לה ספורים דידה׃

    12הא מני ר"ע היא דאמר בעינן ספורים בפנינו׃

    13סוף שבוע קמא ליטבלה חד בשבוע לא קמיירי׃

    14יומא קמא דאתיא לקמן ליטבלה דילמא שומרת יום כנגד יום היא בזבה גדולה קמיירי בזבה קטנה לא קמיירי׃

    15ש"מ תלת ש"מ ר"ע היא דאמר בעינן ספורים בפנינו׃

    16וש"מ ר"ש היא דאמר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק׃

    17וש"מ טבילה בזמנה מצוה ורבי יוסי בר' יהודה אומר דיה לטבילה באחרונה ולא אמרינן טבילה בזמנה מצוה׃

    Mishna

    18המפלת ליום מ' אינה חוששת לולד ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה׃

    19רבי ישמעאל אומר יום מ"א תשב לזכר ולנדה יום פ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה שהזכר נגמר למ"א והנקבה לפ"א וחכ"א אחד בריית הזכר ואחד בריית הנקבה זה וזה מ"א׃

    Gemara

    20למה הוזכר זכר׃

    21אי לימי טומאה הא קתני נקבה ואי לימי טהרה׃

    Tosafot

    עשרים ותמניא כדאמרן - אף על גב דכ"ט הויין עם טבילה יתירתא דבין השמשות שבאתה לפנינו פ"ה דההיא טבילה יתירתא דהויא חדא בשבוע לא קחשיב ואין נראה דהא ב"ש חשבי לה אלא ודאי לא חשיב טבילה יתירתא חדא בשבוע כיון שלא היתה בפנינו אלא עכשיו ונראה כמו שפי' רש"י בתשובתו דב"ה לא חשיב טבילה דליל תחלת שבוע ג' דכיון דתו לא מטבלינן להנדה לא מיקריא חדא בשבוע אבל לב"ש דמטבילין לה בלילות לא הוי חדא בשבוע:

    והאיכא טבילת זבה - עדיפא הוה מצי למיפרך דכל שבועים טהורים ניטבל לה בלילותא משום נדה דהשתא לא פריך אלא חדא בשבוע ונראה כגירסת ר"ח דגריס אי הכי כל שבועים טהורים נמי והיינו הך פירכא דפריך ומשני דלפני תשמיש קחשיב:

    יומא קמא דאתיא לקמן נטבלה דילמא שומרת יום היא - וא"ת והא אמר דחד בשבוע לא קמיירי וי"ל דהשתא לא הויא חד בשבוע דהא איכא נמי טבילה בסוף שבוע ועוד דמשום חששא דשומרת יום טובלת גם ביום שני דשמא עכשיו ראתה כשבאת לפנינו ועוד מטעמא דשומרת יום נטבלה כל שבוע קמא דכל יומא מספקא בסוף לידה ולא סלקא לשימור דאין ימי לידה עולים לימי ספירת זיבתה ומיהו קשה דהוה מצי למיפרך מכל שבוע כדפרישית ולא פריך אלא מיומא קמא:

    שמע מינה תלת - הוה מצי למינקט שמע מינה דימי לידה שאינה רואה בהן אין עולין לספירת זיבתה אלא אר"ת דפשיטא ליה להש"ס שאין עולין דקי"ל כאביי בסוף פרק בנות כותים (לקמן נדה לז.) והוא למ"ד מיע"ל קג"ם ולקמן נפרש בע"ה ותימה דהך ברייתא סברה דלב"ש וב"ה אין עולין ובפרק בנות כותים (נדה לה:) גבי פלוגתא דרב ולוי אי שתי מעיינות הן או מעיין אחד איכא ברייתא דלב"ש ולב"ה עולין וי"ל דתרי תנאי הוא אליבייהו:

    ושמע מינה טבילה בזמנה מצוה - כך פסק ר"ח דהלכה כב"ש וב"ה ותימה דפשיטא דר' יוסי בר' יהודה יאמר דלא פליגי עליה ב"ש וב"ה ומעשים בכל יום שאין לך אשה טובלת בזמן טבילת נדה ולא בזמן טבילת שומרת יום כנגד יום וזבה ובפ' בתרא (לקמן נדה דף סז:) נמי אמר מכדי האידנא כולהו ספק זבות שוינהו ניטבלינהו ביממא דז' משמע שלא היו טובלין ביום בשום פעם ורבינו אליהו הזקן שיסד באזהרות טבילה בזמנה על ד' גדילים כולו יסד דלא כהילכתא דה"נ יסד כר"א (סנהדרין דף מה.) דאמר כל נסקלין נתלין דדריש ריבוי ומיעוט וקי"ל דדרשינן כללי ופרטי דהא קיימא לן דקרקע אינה נגזלת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    כגון שבאת לפנינו בין השמשות - פירוש להכי נקיט בין השמשות שאלו באת מבעוד יום ממש היינו מונין השבועין מאותו יום ממש וטבילת הלילה הבאה תהא נחשבת מכלל טבילות השבוע ועדיין לא תמצא אלא צ"ד טבילות, אבל הוא הדין שהיה יכול לומר שבאה לפנינו בלילה שאותו לילה בעצמו מטבילין אותה דשמא היום שעבר שלימו לה ז' לזכר והא נמי הוה עדיף טפי דהא תו לא הוה מצי לאקשויי בסוף שבוע קמא ליטבלה כדמקשינן בסמוך משום דאלו באת בלילה אינה יכולה לטבול בסוף אותו שבוע מפני שלא היה לה הפסק טהרה בתחלת היום ואין אותו היום עולה לספירת נקיים אלא לכותאי כדאיתא בפרקין לקמן (נדה לג, א) ובשילהי מכלתין (סט, א), אלא משום דקתני בברייתא ג' שבועי' טהורים משמע דכולן טהורים ממש ואלו באה בלילה לא היו כולן טהורים, אבל בשבאת בין השמשות הרי הן כולן טהורים ואיכא נמי הפסק טהרה דאיכא למימר עדיין יום הוא, ולפיכך הקשו בגמרא בסוף שבוע קמא ניטבלה כיון דהוה לה הפסק טהרה ביום א' וכן פרש"י ז"ל, אלא שעדיין קשה לי דודאי נראה דמתוך דוחק טבילת הצ"ה טבילות הוצרכו להעמידה בשבאת לפנינו בין השמשות ולא משום דקתני שבועים טהורים והיינו טעמא משום דיומא דאתיא קמן קים לה ביה דלא חזיא ביה וכל אותו היום טהור הוא אצלה מן הודאי ואיפשר נמי דלבית הלל דלא מטי אלא תלתין וחמש טבילות דלא מוקמי לה בבאה לפנינו בין השמשות אלא בשבאת בלילה או ביום דתו ליכא אלא ל"ה טבילות, ואי נמי לא ידעה אם טהור כולו אם לאו אפילו הכי ל"ק לישנא דטהורים דכיון דמכי אתיא קמן לא חזיא בהו כלל טהורים קרינן להו, דהא שבוע טמא נמי לאו כולו טמא קאמר על כרחיך דהא טבלה בהן בכל לילה ולילה קודם שתראה ואפילו הכי קרי ליה שבוע טמא וכל שכן בשבועין טהורים דכולהו טהורים ודאי חוץ מיום שבאה לפנינו דלא ידעה אם טהורה מתחלת היום היתה אם לאו דאיפשר למקרינהו טהורים אלא דנקט בין השמשות והוא הדין שבאה בלילה דמפשינן טבילות וכדאמרינן בטועה שבפרק בתרא (סט) כשבאה בין השמשות נקט נמי הכא בין השמשות, וחדא מינייהו נקט. הא דאוקימנא כשבאה לפנינו בין השמשות ואפילו הכי לא אמרו לה בית הלל כבר כתבתי דאפשר דלב"ה לא מוקמינן לה בבין השמשות אלא כשבאה לפנינו ביום דליכא אלא ל"ה טבילות קודם תשמיש וכענין הזה כתב הראב"ד ז"ל דכיון דלא פסיקא ליה דאי אתיא ביממי ליתא להא טבילה משום הכי לא חשבי לה ב"ה וכענין הזה בעצמו תירצו בגמרא, גבי טועה בפרק בתרא (סט) ומכל מקום בית שמאי דמפשי טבילות קא מהדרי לאוקומה בבין השמשות לאפושי עלה טבילותא יתירתא אבל הראב"ד ז"ל תירץ דבבין השמשות דר' יהודה איפליגי ב"ש וב"ה בית שמאי סברי כר' יהודה דספיקא הוא ובית הלל סברי כר' יוסי דבין השמשות דר' יהודה יממא הוא ולכך ליתא לטבילה יתירתא. אי נמי א"ל דחדא בשבוע לא חשבי לה ב"ה ואע"ג דאיכא לצרופה בהדי טבילות דלילות דשבוע קמא כענין שאמר בסמוך בטבילת יומא בתרא דשבוע קמאולבית שמאי דמנינן לה ואע"ג דחדא בשבוע היא נראה לי משום דכיון דאיכא טבילות דלילותא שאר שבועין וליכא באותו שבוע טבילה אחרי' דלאו דכותא והתחלת טבילות דלילותאהיא ב"ש דמפשי בטבילות מנו לה ואע"ג דחדא בשבוע היא, אבל טבילת זבה בלידה דסוף שבוע קמא כיון דחדא בשבוע היא ואיכא טבילות דלילותא טובא וליכא ביממי אלא הא לכולי עלמא לא מנינן לה דחדא בשבוע חשבינן לה אי נמי כיון דבין השמשות היא וספיקא הוי דדילמא לילה הוא והתחלת שבוע ראשון הוא משום הכי מנו לה בית שמאי דמפשי בטבילות ורש"י ז"ל תירץ בענין אחר. הא דאקשינן לבית שמאי דקא חשבי דלאחר תשמיש ליחשוב נמי טבילת זבה. ושנינן בלידה קא מיירי זיבה לא קא מיירי, ולא משנינן משום דחדא בשבוע לא קא חשיב כדמשנינן בסמוך היינו משום דהכא עדיפא מינה קא משני אבל לקמן דלא סליק ליה האי תירוצא גבי סוף שבוע קמא דההוא משום יולדת בזוב היא נמי איצטריך לתרוצי ליה תירוצא אחרינא דסליק לכולהו. והשתא דאתינן להכי הדרינן מההוא טעמא דאפילו בזבה גרידתה נמי חשיב אלא דטבילות זבה חדא בשבוע נינהו, והיינו דאקשינן יומא קמא לטבילה דילמא שומרת יום כנגד יום היא וההיא בין לבית הלל בין לבית שמאי מקשינן לה דהא אדבית שמאי שקלינן וטרינן השתא ואליבא דידהו הוא דאקשינן ואם איתא דלא הדרינן מההוא טעמא מאי קא מקשה דילמא שומרת יום כנגד יום היא וליטבלה דהא ב"ש טבילות דזבה גרידתה לא קא חשיב אלא ודאי שמעמינה דהשתא דאתית להכי דאיצטרכינן לשנויי דחדא בשבוע לא קא חשיב הדרינן מההיא טעמא קמא ובין טבילות דזבה דלידה בין בזבה גרידתה קא מיירי אלא דחדא בשבוע לא קא חשיב ומיהו הא לאו ראיה היא דא"ל דהאי נמי משום יולדת בזבה קטנה קא חשיב לה.

    הא מני ר' עקיבא היא דאמר בעינן ספורים בפנינו - וא"ת ליחוש דילמא ספרה ושכחה דהא מטילין עליה כל ספיקי משום דטועה היא. י"ל להכי לא חיישינן דהא איהי לא קאמרה דלא ידעה מתי ראתה וכמה ראתה ומה הפילה ומתי הפילה וא"כ היאך ספרה כנ"ל. ומיהו אכתי קשיא דא"כ למה לו לאוקומה כר' עקיבא אפילו תימא רבנן דהא לכולי עלמא בעינן שתפסיק בטהרה כדאיתא בשילהי מכילתין וזו הואיל ולא אפסיק' טהרה לא עלו לה ספורים. אח"כ מצאתי בשילהי מכילתין לרבותינו בעלי התוס' שנשמרו מקושיות אלו ואמרו דלשמא הפסיקה איכא למיחש דשכיחא דבאיזה יום שתפסוק מועלת הפסיקה. אבל אין לחוש שמא בדקה יום ראשון של ספירה דלא שכיחא ולדבריהם ניחא הא דלא מוקי לה כרבנן דהק"ל לרבנן דסופן אע"פ שאין תחלתן כדאמר רב לקמן בשלהי מכלתין (נדה דף ס"ט) והילכך יומא דאתיא קמן דטהור הוא כולו סליק ליה לספירה ובנמוקי הרמב"ן נראה מצאתי שם דהכא פסיקה זיבה טהרתהפסק טהרה מזיבה ודאי איכא דכיון דילדה ודאי הפסיקה מזיבה.

    יומא קמא דאתיא קמן ניטבלה דילמא שומרת יום כנגד יום היא - פירוש ולאו חדא בשבוע הויא אלא יומא קמא מטבלינן לה משום שומרת יום כנגד יום ויומא בתרא דסוף שבוע נמי מטבלינן לה משום זבה גדולה דהשתא ליכא לדחויי כדדחינן כיון דאיכא נמי טבילה אחרינא דשומרת יום באותו שבוע אבל הקשו בתוספות למה לא הקשה כל יומא ויומא דשבוע קמא ניטבלה משום שומרת יום כנגד יום דכל יומא איכא לספוקי היום שלמו ז' לזכר או שבועים לנקבה ועד השתא לא היה לה שמור דהאי תנא לא סבירא ליה ודאי דימי לידה שאינה רואה בהן עולים לה לספירת זיבתה מדמצריך לה טבילה בכל יממי דשבוע שני משום יולדת זכר בזוב ובשבוע ג' משום יולדת נקבה בזוב דאי סבירא ליה דעולין לה דיה טבילה אחת בסוף שבוע ראשון משום יולדת בזוב דזכר ובטבילה אחת בסוף שבוע שני משום יולדת נקבה בזוב ונשאר להם הענין בקושיא, אבל הרמב"ן נ"ר תירץ דקסבר האי מקשה דימי לידה שאינה רואה בהן עולין הן לספירת זבה קטנה דלא אמרו אלא לזבה גדולה משום דכתיב כימי נדת דותה תטמא ואמרינן לקמן בפרק בנות הכותיים מה ימי נדה אין ראויין לזבה ואין ספירת ז' עולה בהן אף ימי לידתה כן, והא ליתא אלא בספירת זבה גדולה דא"א שיהו בימי נדתה אבל בזבה קטנה דאיפשר כדאתא בשילהי בא סימן אף הוא עולה לה.

    שמע מינה תלתא - וא"ת לימא שמע מינה ארבע דימי לידה שאינה רואה בהן אין עולין לה לספירת זיבתה י"ל דפלוגתא דאביי ורבא היא לקמן בפרק בנות הכותיים, ולרבא דאמר עולים אמר לך הא מני ר' אלעזר היא כדאמרינן נמי לקמן בפרק בנות הכותיים באחרינתא, ואביי דאמר אין עולין מוקים לה ככולי עלמא הילכך לא פסיקנא ליה כמאן ומשום הכי לא אמר אלא הני תלת דפסיקא ליה בהו כמאן.

    שמע מינה טבילה בזמנה מצוה - כתוב בתוס' דלית הילכתא בהא אלא כר' יוסי בר יהודה דאמר לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה וכן מעשים בכל יום שאין אשה טובלת בזמנה טבילה של נדה ולא של שומרת יום כנגד יום ולא של זבה ולקמן בפרק בתרא (נדה סז) נמי אמרינן מכדי האידנא כולהו זבות שוינהו נטבלה ביומא דשבעה משמע שלא היו טובלות בשום פעם ביום, וזו אינה ראיה לפי דעתי דהתם משום דמצרכינן להטבילה בלילה ואין משמשות את הבית אלא בטבילה דלילה הוא דאמרינן הכין אבל בשאר טבילות לא קא מיירי ור"ח ז"ל פסק דטבילה בזמנה מצוה משום דב"ש וב"ה תרויהו מודו דטבילה בזמנה מצוה ולא פליגי אלא בטבול יום ארוך ודר' יוסי ב"ר יהודה לגבייהו יחידאה הוא ולא קי"ל כותיה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 30a

    Niddah 30a. The full printed text of this folio side - 21 numbered segments, about 264 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 30a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026