Talmud Builders

    Niddah 53b

    Chapter 6 - Ba Siman

    גם: נדה דף נ״ג ע״ב, פרק ו׳ בא סימן

    English translation - Niddah 53b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and only thereafter the twilight of Rabbi Yosei begins, when there is uncertainty, and there is a concern that perhaps she saw blood at that time. And that tanna of the second baraita holds that the twilight of Rabbi Yosei is subsumed within and occurs at the end of the twilight of Rabbi Yehuda. According to the opinion of this tanna , since she examined herself throughout the twilight of Rabbi Yehuda, she also necessarily examined herself throughout the twilight of Rabbi Yosei and therefore there is no need to be concerned about her status.

    2§ On the topic of a woman seeing a stain, the Sages taught in a baraita : A woman who sees a red stain on her garment renders herself and consecrated items that she touched impure retroactively, from the time when that garment was last laundered. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.

    3Rabbi Shimon ben Elazar says: She does render consecrated items that she touched impure retroactively, but she does not render herself impure with regard to rendering impure objects that she touched since the time the garment was last laundered. The reason is that her stain should not be more stringent than her actual seeing of blood. If she experiences bleeding, she renders impure only objects that she touched during the previous twenty-four-hour period.

    4The Gemara asks: But don’t we find that Rabbi Shimon ben Elazar himself holds that her stain is more stringent than her actual seeing of blood with regard to consecrated items? Her stain renders such items impure retroactively from the time that the garment was laundered, whereas her actually seeing blood renders impure only those items that she touched during the past twenty-four-hour period.

    5The Gemara answers: Rather, teach the baraita like this: Rabbi Shimon ben Elazar says that she does not even render consecrated items that she touched impure retroactively from the time that the garment was laundered, but only those items that she touched during the past twenty-four-hour period. The reason is that her stain should not be more stringent than her actual seeing of blood with regard to any matter.

    6§ The Sages taught in a baraita : In the case of a woman who saw a red stain on her garment, and afterward saw blood, what is the halakha ? She attributes her stain to her seeing blood, i.e., the stain is treated as part of the seeing of blood, which means that she is impure only from when she found the stain, as it assumed that it appeared no earlier. This is the halakha provided that she saw the blood within a twenty-four-hour period of her discovery of the stain. But if more than twenty-four hours passed, she cannot attribute the stain to her sighting. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.

    7Rabbi Shimon ben Elazar says: She may attribute the stain to the sighting only if she experienced bleeding on the day of discovering the stain. If she experienced bleeding after that day, even if it was within twenty-four hours, she may not attribute the stain to the sighting, which means that she is impure retroactively from when she found the stain, in case it appeared earlier. Rabbi Yehuda HaNasi said: The statement of Rabbi Shimon ben Elazar appears to be more correct than mine, as he fixes her situation, i.e., he is lenient, and I ruin her situation, as my ruling is stringent. Since the impurity of a stain applies by rabbinic law, one should follow the more lenient opinion.

    8The Gemara asks: But does Rabbi Shimon ben Elazar actually fix her situation? Does he not ruin her situation? If she experiences bleeding the day after she found the stain, but within twenty-four hours of finding the stain, according to Rabbi Shimon ben Elazar she renders items impure retroactively. By contrast, according to Rabbi Yehuda HaNasi she renders objects impure only from when she discovered the stain. Ravina says: Reverse Rabbi Yehuda HaNasi’s statement, so that it states: My statement appears to be more correct than that of Rabbi Shimon ben Elazar, as I fix her situation and he ruins her situation.

    9Rav Naḥman says: Actually, do not reverse Rabbi Yehuda HaNasi’s statement, as Rabbi Yehuda HaNasi meant the following: Rabbi Shimon ben Elazar’s opinion appears to be more correct, as he fixes her halakhot with regard to ziva . If she experiences bleeding on the day after discovering the stain, the count of her seven days of menstrual flow begins on that day of her actual sighting, not from when she saw the stain. This is due to the fact that the stain is not attributable to the seeing of the blood. Therefore, if she experiences bleeding on the seventh day after first experiencing bleeding, which is the eighth day after discovering the stain, she is not considered a lesser zava , and she can be purified from her status as a menstruating woman.

    10But I, Rabbi Yehuda HaNasi, ruin her halakhot with regard to ziva . Since the stain is attributable to the seeing of the blood within twenty-four hours, her counting starts from when she found the stain, and therefore the blood that she sees on the eighth day after discovering the stain is considered ziva . Consequently, she is considered a lesser zava and must observe a clean day for each day she experiences a discharge.

    11§ Rabbi Zeira asked Rabbi Asi: Are stains like the actual sight of blood, in that they require an examination in which she is clean of blood, marking the first step in her transition from impurity to purity before immersion on the night following the seventh day, or not? Rabbi Asi was silent and said nothing to Rabbi Zeira.

    12The Gemara relates that on another occasion Rabbi Zeira found Rabbi Asi sitting and saying that a woman who sees a stain and afterward experiences bleeding attributes her stain to her seeing blood, if she saw the blood within a twenty-four-hour period of when she discovered the stain. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.

    13Rabbi Asi added that there is a dispute with regard to the details of this halakha . Reish Lakish says: This applies only in a case where she examined herself at the end of the seventh day from the discovery of the stain. This examination indicates that the stain is related to her experiencing bleeding, and therefore the standard halakha of a woman who becomes pure at the end of her seven menstrual days applies to her. By contrast, if she examined herself only at the end of the eighth day, the stain is not attributable to her bleeding. And Rabbi Yoḥanan says: The stain is attributable to her bleeding under all circumstances, even if she did not examine herself until the eighth day.

    14Upon hearing this, Rabbi Zeira said to Rabbi Asi: Does that mean, by inference, that stains require an examination marking the first step in her transition from impurity to purity? Rabbi Asi said to Rabbi Zeira: Yes, that is the halakha . Rabbi Zeira further said to Rabbi Asi: But on many occasions I asked you about this matter and you did not say anything to me. Perhaps in the course of your studies this halakha came back to you? Rabbi Asi said to him: Yes, in the course of my studies this halakha came back to me.

    15MISHNA: In the case of a woman who sees an emission of blood during twilight on the eleventh day of the days in which she can assume the status of a zava , as there is uncertainty whether the emission was during the day and it is the flow of a zava or whether it was at night and it is menstrual flow, she observes seven days of impurity like the beginning of the seven days of menstruation and the end of menstruation. If she experienced an emission on the two previous days as well, she observes seven clean days before immersion like the beginning of the flow of ziva and the end of the flow of ziva .

    16Similarly, in the case of a woman who experiences an emission of blood during twilight on the fortieth day after the birth of a male or the eightieth day after the birth of a female, there is uncertainty whether it is considered daytime and therefore part of the final day of the blood of purity, or night that is part of the following day when the blood is impure. With regard to experiencing bleeding during twilight in all those cases, these women are mistaken in their calculation of the days of menstrual flow and the flow of a zava . Consequently, if they experience bleeding for three consecutive days at the beginning or at the end of the eleven days of ziva , they bring the offering of a zava but it is not eaten, as it was brought based on uncertainty.

    17Rabbi Yehoshua said: Instead of making provisions to remedy the uncertainties of the misguided, come and remedy the uncertainties of the competent women who know what day they saw the blood but require guidance, due to the multitude of emissions that they experienced.

    18GEMARA: The mishna teaches that if a woman experiences bleeding during twilight on the eleventh day of the days on which she can assume the status of a zava , the flow is considered to be the beginning of the seven days of menstruation and the end of menstruation. The Gemara raises a difficulty: But the concern is only that this flow might be either the beginning of the seven days of menstruation, if twilight is treated as night, or the end of ziva , if twilight is treated as day.

    19Rav Ḥisda says that this is what the mishna is saying: A woman who sees an emission of blood during twilight on the eleventh day of the days on which she can assume the status of a zava must be concerned both for the possibility that it is the beginning of the seven days of menstruation and for the possibility that it is the end of the flow of ziva . If she had also seen an emission on the two previous days, she observes seven clean days before immersion, due to uncertainty.

    20With regard to the continuation of the mishna, which states: The beginning of the flow of ziva and the end of the flow of ziva , this should be understood as follows: And in the case of a woman who experiences an emission of blood during twilight on the seventh day of the seven days of the flow of her menstruation, she must be concerned both for the possibility that it is the end of the seven days of menstruation and for the possibility that it is the beginning of the flow of ziva .

    21§ The mishna teaches that Rabbi Yehoshua said to the Rabbis: Instead of making provisions to remedy the uncertainties of the misguided, come and remedy the uncertainties of the competent women. The Gemara asks: Are these women who experience bleeding during twilight

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והדר - מתחיל דרבי יוסי וספקא הוא:

    מישך שייך בדרבי יהודה - מובלע הוא בתוך של רבי יהודה וכיון דלדידיה בעינן כל בין השמשות דרבי יהודה הרי בדקה בשניהם:

    מטמאה עצמה - הרואה כתם מטמאה עצמה לטהרות וקדשים:

    למפרע - עד שעת הכבוס:

    חמור מראייתה - למפרע דלראייתה לא הוי אלא מעת לעת וכתמה עד שעת הכבוס:

    והא מצינו כו' - דהא מודה ר"ש בן אלעזר בקדשים דמטמאתן למפרע עד שעת הכבוס:

    ראתה כתם ואח"כ ראתה דם - תוך מעת לעת:

    תולה כתמה בראייתה - ואמרינן האי כתם מדם נדות זה הוא וטהורה מלטמא עד שעת הכבוס אלא משמצאתו ולהבא:

    יומו - אם ראתה בו ביום תולה ואם שקעה חמה אף על פי שראתה בתוך מעת לעת אינה תולה:

    שהוא מתקנה - מיקל עליה וכיון דכתמים דרבנן נראין דברי המיקל. ולקמן פריך עוותי מעוות לה דהא ר"ש בן אלעזר מחמיר:

    איפוך - ואימא נראין דברי מדבריו:

    הוא מתקן הלכותיה לידי זיבה - לענין זיבה הוא מיקל דלדידיה היכא דלא חזיא בו ביום לא תלינן כתמה בראייתה ומונה ימי נדות מיום ראייתה ואין ימי זיבה מתחילין עד יום ח' לראייתה לרבי מונה מיום מציאת כתמה ואף להקל ולטבול לליל שביעי לכתמה אם פסקה ומיום ח' לכתמה הוו ימי זוב ונמצא רבי מחמיר לענין זיבה דכי חזיא בח' לכתמה אמרינן יום זיבה הוא וצריכה לשמור תשיעי יום כנגד יום ואם תראה שנים עמו תהא זבה ולר"ש סוף נדה הוא ולא מצריך שימור ואם תראה שנים עמו לא תהיה זבה נמצא אני מביאה ע"י כתמה לזיבה אבל איהו לא:

    צריכין הפסק טהרה - בשביעי לטבול בערב צריכה לבדוק בין השמשות להפסיק בטהרה או לא:

    זימנין - פעם אחרת:

    אשכחיה - רבי זירא לרבי אסי:

    דיתיב וקאמר - הך מלתא דרבי ומפרש עלה אמר ר"ל והוא שבדקה בין השמשות של שביעי לכתמה להפסיק בטהרה אבל לא הפרישה בטהרה גליא דעתה דמיום ראייתה נקטה מנינא דידה והיא גרמה לעצמה להבדיל כתמה מראייתה וכתמה מטמא למפרע מיום לבישה ורבי יוחנן אמר אף על פי שלא בדקה דכיון דיכולה לתלות לאו בגילוי דעתה תליא מלתא ולא מפסדא בהכי:

    א"ל - רבי זירא לרבי אסי מדפליגי רבי יוחנן ור"ל לענין תליא בבדקה ולא בדקה מכלל דאורחא הוא לבדוק ביום שביעי לכתמה ולהפסיק בטהרה:

    שיטפך - ריהטך:

    מתני' הרואה יום אחד עשר בין השמשות - וספק יום הוא והוי דם זיבה או ספק לילה ותחלתו נדה:

    תחלת נדה וסוף נדה כו' - ובגמרא פריך תחלת נדה וסוף זיבה היא והויא טועה ובע"כ תשב שבעה ואם ראתה לסוף שבעה יום אחד נחמיר עליה לומר ראיה ראשונה סוף זיבה הואי והשתא הויא תחלת נדה ותשב שבעה ואם שלשה תראה נחמיר עליה לומר ראייה ראשונה תחלת נדה הואי והשתא זבה וצריכה שבעה נקיים ולא תשב ארבעה והן וכן לעולם היא מקולקלת ותקנתה כדמפרש בערכין (דף ח.):

    יום ארבעים לזכר ויום שמונים ללידת נקבה בין השמשות לכולן - כלומר באיזה מאלו שתראה בין השמשות הוי האי בין השמשות ספק טמא ספק טהור ואם תראה ליום שמיני ספק נדה ספק שומרת יום כנגד יום וכן לעולם עד שתפסוק כדי שיעור המפורש לה בערכין:

    את השוטות - את הטועות כגון אלו שראו בשעת הספק:

    באו ותקנו את הפקחות - הרואות בשעה ודאית וצריכין אנו לתקן פתחיהן ולפרש ימי שימורן ותשמישן כדמפרש בברייתא בגמרא:

    נדה 53 עמוד ב

    1והדר חייל בין השמשות דר' יוסי, והאי תנא סבר, בין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה.

    Baraita

    2ת"ר הרואה כתם מטמאה עצמה וקדשים למפרע, דברי רבי.

    3ר"ש בן אלעזר אומר: קדשים מטמאה, עצמה אינה מטמאה, שלא יהא כתמה חמור מראייתה.

    4והא מצינו, כתמה חמור מראייתה לענין קדשים!

    5אלא תני הכי: ר"ש בן אלעזר אומר: אף קדשים אינה מטמאה, שלא יהא כתמה חמור מראייתה לכל דבר.

    Baraita

    6ת"ר ראתה כתם, ואחר כך ראתה דם תולה כתמה בראייתה מעת לעת, דברי רבי.

    7ר"ש בן אלעזר אומר: יומו. א"ר נראין דבריו מדברי, שהוא מתקנה, ואני מעוותה.

    8מתקנה? עוותי מעוית לה! אמר רבינא: איפוך.

    9רב נחמן אמר: לעולם לא תיפוך, שהוא מתקן הלכותיה לידי זיבה,׃

    10ואני מעוות הלכותיה לידי זיבה.

    11בעי מיניה ר' זירא מר' אסי: כתמים צריכין הפסק טהרה או לא? אשתיק, ולא א"ל ולא מידי.

    12זימנין אשכחיה דיתיב וקאמר: תולה כתמה בראייתה מעת לעת, דברי רבי.

    13אמר ר"ל והוא שבדקה, ורבי יוחנן אמר: אע"פ שלא בדקה.

    14א"ל מכלל דכתמים צריכין הפסקת טהרה? א"ל אין. והא זימנין סגיאין בעא מינך, ולא אמרת ולא מידי, דלמא אגב שיטפך אתיא לך? א"ל אין, אגב שיטפאי אתיא לי.

    Mishna

    15הרואה יום י"א בין השמשות תחלת נדה וסוף נדה, תחלת זיבה וסוף זיבה.

    16יום ארבעים לזכר, ויום שמונים לנקבה, בין השמשות לכולן הרי אלו טועות.

    17א"ר יהושע: עד שאתם מתקנים את השוטות, באו ותקנו את הפקחות.

    Gemara

    18תחלת נדה וסוף נדה? תחלת נדה וסוף זיבה היא!

    19אמר רב חסדא: הכי קאמר הרואה יום י"א בין השמשות, תחילת נדה וסוף זיבה.

    20ובשביעי לנדתה סוף נדה ותחלת זיבה.

    21א"ר יהושע: עד שאתם מתקנין את השוטות כו'. הני׃

    Tosafot

    עצמה וקדשים - פירש בקונטרס עצמה לטהרות ותימה אמאי איצטריך למתני קדשים דכ"ש הוא וי"ל דמשום רשב"א נקטיה דמסיק דאפילו קדשים אינה מטמאה א"נ תנא קדשים לגלויי דעצמה אף לטהרות ומיהו לישנא דעצמה לא משמע לטהרות ועוד קשה לרשב"א אכתי הוי כתמה חמור מראייתה דהא איהו גופיה אמר בסמוך דתולה בראיית יומו אבל כתם שמצאה ביום שלפני הראייה טמאה למפרע ומקולקלת למניינה משעת כבוס ונראה לפרש דעצמה היינו שמקולקלת למניינה משעת כבוס ורשב"א פליג אתרוייהו דאינה מקולקלת למניינה ולא מטמאה קדשים אלא מעת לעת והא דקאמר רשב"א בסמוך דתולה כתמה בראיית יומו הא כתם דאתמול לא תליא בראייה לאו משום שתהא מקולקלת בכתמה דאתמול משעת כבוס אלא ע"י ראייה דהשתא וכתם דאתמול היא מקולקלת דלא ידעה אי מניא מהיום או מכתם וא"ת אכתי כתמה חמור מראייתה דבכתמה היא מקולקלת למניינה מעל"ע אבל בראייתה אע"ג דלקדשים ולטהרות מטמאה מעל"ע מ"מ אינה מקולקלת דמונה מיום שראתה וי"ל דלא חייש רשב"א אלא שלא יהיה כתמה חמור מראייתה בזמן לטמאות יותר מעל"ע:

    איפוך - פ"ה נראין דברי מדבריו א"נ איפוך שהוא מעוותה ואני מתקנה והמחמיר עדיף:

    שהוא מתקן הלכותיה לידי זיבה - פ"ה דלר"ש אם ראתה בח' וט' וי' לכתמה לא הויא זבה ולרבי דתולה כתמה בראייתה הויא זבה ואין נראה דלר"ש נמי הויא מקולקלת למניינה כדפרישית לעיל ואדרבה ר"ש מחמיר טפי שמטמא ממציאת הכתם מעל"ע ומה שפירש נמי דלרבי טובלת בשביעי לכתמה ומשמשת אין נראה להקל כולי האי ולא תלינן כתמה בראייתה ונראה כפר"ח כשמצאה הכתם ביום הראייה לרבי דתלי כתמה כל מעת לעת בראייה היא מקולקלת כל מעת לעת והויא כאילו ראתה שני ימים יום הראייה ויום שלפניו ואם ראתה גם למחר הויא זבה אם עומדת בימי זובה ולר"ש דלא תלי אלא יומו א"כ לא חשבינן כאילו ראתה אתמול ולא תהיה זבה עד שתראה עוד שני ימים והיינו ר"ש מתקנה ורבי מעוותה דר"ש מיקל טפי ומיהו אם ראתה היום ואתמול ומצאה כתם רבי שמעון מחמיר כדפירשנו:

    צריכה הפסק טהרה - פ"ה צריכה בדיקה להפסיק בשביעי לכתמה כדי לטבול בערב ופירש דלר"ל אם בדקה בשביעי לכתמה דגליא דעתה דכתמה מראייתה הוא אבל לא בדקה ומונה מן הראייה פירש לפי שיטתו ואין נראה דאין לה לטבול בליל שמיני לכתמה דרבי לא אמר שתולין כתמה בראייתה בודאי אלא בספק כדפי' ותו היכי מוכח מהכא דבכתם צריכה בדיקה בשביעי דשאני הכא שראתה ראייה ודאית ותו אדרבה מדקאמר רבי יוחנן אע"פ שלא בדקה בשביעי לכתמה טובלת לערב א"כ אינה צריכה בדיקה ונראה לפרש צריכה הפסקת טהרה בין הכבוס למציאת הכתם דדלמא הא דתלי רבי כתמה בראייתה ולא מטמא משעת כבוס היינו כשבדקה בין כבוס למציאת הכתם וקאמר ריש לקיש והוא שבדקה פירוש סמוך למציאת הכתם תוך מעת לעת אבל אם יש מעת לעת מבדיקה למציאת הכתם מטמאין לה למפרע עד שעת הבדיקה ורבי יוחנן אמר אף על פי שלא בדקה פירוש סמוך אלא יש מעת לעת בין בדיקה למציאה אפילו הכי תלינן הכתם בראייתה כיון דמשעת כיבוס ליכא מעת לעת נמי ליכא אלמא לכולי עלמא צריכה הפסק דאין נראה לומר דלרבי יוחנן אע"פ שלא בדקה כלל קאמר דכולי האי לא הוה פליג אריש לקיש:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והאי תנא סבר בין השמשות דר' יוסי מישך שייך בבין השמשות - דר' יהודה ור' דאמר נראין דברי ר' יהודה בן אגרא דלא חיישא כשבדקה סבר לה דשלים בין השמשות דרבי יהודה והדר מתחיל בין השמשות דר' יוסי ונראין לו דבריו כשבדקה בשניהם הא בשלא בדקה אלא בדר' יהודה חיישינן.

    מטמאה עצמה וקדשים למפרע - פרש"י ז"ל עצמה לטהרות ואע"ג דקדשים אף הן בכלל טהרות הן משום דרשב"א דפליג ואמר בקדשים מטמאה עצמה אינה מטמאה פלגינהו נמי בדר' ואמר עצמה וקדשים והא דלא תני בהדיא מטמאה טהרות משום דאי תנא הכי לא היה בעלה בכלל, ובעלת הכתם מטמאה אף בעלה למפרע וכדתניא בבריתא בפרק דמכלתין.

    ור' שמעון בן אלעזר אומר אף קדשים אינה מטמאה שלא תהא כתמה חמור מראייתה. ואם תאמר על כרחין כתמה חמור מראייתה שהרי היא מקולקלת למניינה, יש לומר דאנן לא קפדינן אלא בטומאה למפרע שאינו בדין שנטמא בכתמה יותר מראייתה, בל מכאן ולהבא בדין הוא דראייתהודאי, וחשש שמא כבר יצא דם בבית החיצון מעת לעת ספק ואינו בדין שיוציא ראיית ספק מראיית ודאי ולפי' על כרחיך גבה ופתחה מראיית הודאי מנינן ולא מראיית הספק, אבל כתם אף שעת מציאתו לאו ודאי הוא, והילכך מציאתו וחששו הכל ספק הילכך על כרחין הויא לה מקולקלת למנינה מכאן ולהבא.

    תולה כתמה בראייתה מעת לעת דברי רבי ר' שמעון בן אלעזר אומר יומו. יומו פרש"י ז"ל אם ראתה כתם ואח"כ ראתה דם אם ראתה אותו דם מעת לעת למציאת כתמה תולה אותו כתם בראיית הדם ולא נטמא אותם למפרע אלא מעת לעת של ראיית הדם. ורשב"א אומר אין תולין כתמה בראייתה אלא א"כ ראתה דם תוך יומו של מציאת הכתם הא למפרע מחמת הכתם. ומיהו ודאי הא דקאמר ר"ש שאין תולין כתמה בראייתה אלא ביומו בלבד לאו לטמא אותו למפרע קאמר, אלא לומר שהיא מקולקלת למנינה משעת לבישת החלוק, דהא לר"ש בעלת הכתם אינה מטמאה עצמה ולא קדשי' למפרע, ור' תולה כתמה בראייתה כל מעת לעת, ואינה מקולקלת למנינה אלא במעת לעת של ראיה וקלקול מנינה כטומאתה.

    ואסיקנא - ר' אומר נראין דבריו מדברי שהוא מתקן הלכותיה לידי זיבה ואני מעות הלכותיה לידי זיבה. פירוש מתקן מקל ומעוות מחמיר. כלומר דלדברי ר' ם מצאה כתם ביום ראשון וראתה ביום שני תוך מעת לעת שמצאהנדה ופתחה מיום ראשון דהיינו שעת ראיית כתמה מנינן והרי זו טובלת ליל מוצאי שבת וטהורה לביתה ואם ראתה שמיני לכתמה ותשיעי ועשירי הרי זו זבה גדולה ואלו לרשב"א לא מנינן לה נדה ופתחה ום ראשון, דהיינו שעת מציאת כתמה והרי זו טובלת ליל מוצאי שבת וטהורה לביתה, אלא מיום שני דהיינו יום ראיית הדם וכשהיא חוזרת ורואה בשמיני לכתמה שהוא שביעי לראייתה הרי זו טהורה לערב כסוף נדה לרשב"א ואם ראתה עוד יום שני ויום ג' עדיין אינה אלא זבה קטנה נמצא ר' מחמיר עליה לענין זיבה ור"ש מקל עליה לענין זיבה. והרמב"ן נ"ר הקשה היאך היא מונה לר' משעת ראיית כתמה והלא כתמים אינן אלא מדרבנן דאלו מדאוריתא טהורה גמורה היא וכיון דכתמים דרבנן וראייתה דבר תורה היאך אתה מונה לה פתח נדתה משעת כתמה הא אין ראוי למנות אלא משעת ראייה וכדתניא בפ"ק דמכלתין (ו, א) ברואה כתם ומקולקלת למנינה ואינה מונה אלא משעה שראתה. ולפיכך פירש הוא ז"ל שלא תלה ר' אלא כתמה בראייתה אבל ראייתה בכתמה לא תלה. וכתמה בראייתה לומר שאינה מטמאה עצמה וקדשים למפרע שאינה מקולקלת למנינה מיום לבישת החלוק אבל מכל מקום עיקר מנין נדה וזיבה מיום ראייה מנינן כדין תורה וחוששת נמי ליום מציאת כתמה כדין דבריהם, ולפיכך אמרו שהוא מתקן הלכותיה לידי זיבה כלומר שאינה תולה כתמה בראייתה, אלא במקום שאין חילוק ספירת זבה ביניהם דהיינו אותו יום שמנין ימי הנדה וזיבה אחד הוא בין לכתם בין לראייה. ונמצאו כל הספירות כדין תורה משעת ראייה, וכשהוא מעת לעת הוא אומר אינה תולה ונמצאת מקולקלת לכתם ומונה משעת ראיה, נמצא כשהוא אומר תולה מתוקנת לגמרי, וכשהוא אומר אינה תולה היא מקולקלת לגמרי, אבל לר' אפילו בשעה שהיא תולה כתמה בראייתה הוא מעוותה לידי זיבה שהרי אסורה לשמש עד יום ז' לראייה שהוא יום שמיני לכתמה ואם ראתה בו ביום חוששת לזיבה בודאי, נמצא לר' שאפילו בשעת תיקונה כלומר שהיא תולה הוא מעותה שתולה כתמה בראייתה ואינו תולה ראייתה בכתמה ולא השוה מדותיו ע"כ. ומה שפירש הרמ' ז"ל הוא עיקר וכך הוא ר"ל כשהוא מתקנה לגמרי ותולה כתמה בראייתה ומתקנה לגמרי לימי זיבה עד שתראה שלשה ימים משוה מדותיו כשהוא מתקנה לגמרי וכשהוא מעוותה לגמרי אם אין כתמה וראייתה מיום אחד רבי שמעון מעותה משעת לבישת החלוק והיינו דאמרינן עוותי מעוות לה, ואם כן אינו משום [משוה] מדותיו אלא אם ראתה הכתם קודם מעת לעת מקילין לה לימי לה לימי זיבה ואם ב' ימים ראתה הוא חושב סוף נדה אם ראתה בו עד [עם] ב' ימים ותהיה גדולה ורבי שמעון הוא חושב שהוא סוף אינה אלא זבה קטנה שהוא בראיה יום אחד. ועדיין אינו מחוור בעיני כל הצורך שהרי כל הנשים מתוקנות ומעותות לר"ש כדרך שהן מתוקנות ומעוותות לר', שאלו מצאה כתם ביום ראשון ויום שני ראתה דם הרי זו מקולקלת למנינה בין לר' בין לר"ש, ולא ראתה כתם דלא וראתה דם בו ביום מתוקנת לר' כר"ש ומאי מתקנה ומעוותה דקאמר אין זה מתקנה וזה מעוותה, אלא הרי זו מתוקנת וזו מעוותת דלדעת הרב אף כשראתה ביומה של כתם אליבא דר' חוששת למעת לעת של ראייה מחמת הכתם ונמצאת זאת מקולקלת לר' ומתוקנת לגמרי לרשב"א. ור"ח ז"ל נראה שפי' ראתה כתם ואח"כ ראתה דם כלומר שראתה דם מיד באותו יום, ואמר ר' תולה כתמה בראייתה מעת לעת לומר שאני אומר מעת לעת לראייה היה הכתם, ורשב"א אומר אין אומרים שהיה הכתם אלא ביומו והרי כתמה וראייתה ביום אחד וזהו מתקנה ומעוותה, דאלו היתה מציאתה וראייתה בימי זיבה לר' הרי זו מקולקלת לזיבה גדולה שהרי הא מונה לה יום אחד לכתמה ויום אחד לראייתה, ואלו ראתה עוד יום אחד הרי זו זבה גדולה, ואלו לרשב"א אינה נעשית זבה גדולה עד שתראה עוד ב' ימים. ואיני יודע להלום השמועה לפירושו דאם כן לעולם הוא מתקנה ומאי קאמר לעיל מתקנה עוותי מעוות לה, ומאי דאפיך רב נחמן מאי קאמר ועוד צל"ע. ורחוק הוא לומר דמעיקרא הוה סבירא להו בנמצא יום א' וראתה ביום שני קאמרינן וכי אמר רב נחמן לא תיפוך חדית נמי בפי' דברואה ביום מציאה קאמרינן.

    הא ד בעא מיניה ר' זירא מר' אסי כתמין צריכין הפסק טהרה או לא. פירש רש"י ז"ל ברואה כתם בימי נדה אי צריכה הפסק טהרה בז' לטבול בערב או לא ולא הוה בידיה, זימנא אחרינא אשכחיה ויתיב וקאמר הך מילתא דר' ומפר' עלה אמר ר"ל והוא שבדקה בין השמשות של שביעי לכתמה להפסיק בטהרה אבל לא הפסיקה בטהרה גליא אדעתה דמיום ראייתה נקטה ומטמא למפרע משעת לבישה ור' יוחנן אמר אע"פ שלא בדקה דכיון שיכולה להתלות כדר' לאו בגלויי דעתה תליא מילתא ולא מפסדה מידי. א"ל ר' זירא לר' אסי מדפליג רבי יוחנן ורשב"ל לענין תליא בבדיקה ולא בדקה מכלל דאורחא הוא לבדוק ביום ז' לכתמה ולהפסיק בטהרה ע"כ. וזה כדרך פירושו שפי' למעלה שלדברי ר' מונה לכתמה לביתה וכבר כתבתי שא"א לפרש כן שאין מונה אלא לראייתה. ועוד דאי איפשר שיתלה ר"ל בקפידתה ובדיקתה דאי מדינא תולה בכתמה אע"פ שהיא אינה תולה בו מאי הוי ולמאי תטמא למפרע לטהרות ובעלה ולמה אסורה לביתה. ולעולם אי איפשר לתלות סברא חלושה כזו בר"ל. ולי נראה ברואה כתם בימי זיבה ואי נמי בדידן דכולהו משוינן להו כזבות דקא בעא מיניה אי בעיא הפסק טהרה עד שלא תספור ז' נקיים כרואה או לא. והשתא אתי למידק מהא דר"ל דבעיא הפסק טהרה כרואה דאפילו בכתמים חיישינן למעין פתוח דמדקאמר ר"ל שאין תולה כתמה בראייתה שלא לטמא למפרע מעת לעת של ראיית הכתם אלא כשבדקה והפסיקה בטהרה ביום ראיית הכתם הא לא בדקה לא לפי שיש לחוש שמא מעיינה פתוח ועם סילוק ידיה מכתמה ראתה דם ויש לה לטמא למפרע מעת לעת של מציאת הכתם. אלמא רואה כתם כרואה דם והילכך אפילו היא צריכה הפסק טהרה דחיישינן שמא עם סלוק ידיה מכתמה ראתה דם. ועוד שתפסוק בין השמשות בטהרה אינה סופרת ז' נקיים שלא כדרך שאמרו ברואה. ור' יוחנן דאמר אע"פ שלא בדקה טעמא משום דכיון שלא הרגישה ממש בדם וטמא למפרע דרבנן לא חיישינן, ולקולא אזלינן ותלינן כתמה בראייה זו של יום שני כל שהיא מעת לעת של ראיית הכתם כנ"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 53b

    Niddah 53b. The full printed text of this folio side - 21 numbered segments, about 257 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 53b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026