Talmud Builders

    Niddah 59b

    Back to index

    English translation — Niddah 59b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: In the case of a woman who is urinating and saw blood intermingled with the urine, Rabbi Meir says: If she urinated while standing she is ritually impure, as the blood could have originated in the uterus. And if she is sitting, she is ritually pure, as it is clear that the blood is from a wound. Rabbi Yosei says: Whether she urinates in this manner, i.e., standing, or whether she urinates in that manner, i.e., sitting, she is ritually pure.

    2In the case of a man and a woman who urinated into a basin [ hasefel ], and blood is found on the water in the basin, Rabbi Yosei deems her ritually pure. Even when it is clear that it is the blood of a woman who urinated, and there is only one uncertainty, Rabbi Yosei deems her ritually pure. In this case, there is a compound uncertainty: Did the blood originate with the man or with the woman, and did the blood come from the uterus or from a wound? And Rabbi Shimon deems her ritually impure, because there is only one uncertainty, as it is not the typical manner of the man to discharge blood with his urine; rather, the presumptive status of the blood is that it was discharged from the woman.

    3GEMARA: The mishna teaches that in a case where a woman finds blood in her urine Rabbi Meir distinguishes between a case where she is standing and a case where she is sitting. The Gemara asks: What is different about a situation where she is standing? The difference is that we say that while she was urinating the urine returned to the uterus and brought blood from there, which renders her impure. But if so, when she is sitting as well, let us say that the urine returns to the uterus and brings blood. Why does Rabbi Meir deem her ritually pure in that case?

    4Shmuel says, in answer to this question: This mishna is referring specifically to a case where the urine flows in a steady stream, without the woman straining. In such a situation, when she is sitting and the urine flows in a steady stream, the stream of urine does not return to the uterus and bring blood. By contrast, if she is standing the urine does not flow in a steady stream, and she must strain to urinate. When she strains to urinate, the urine can bring blood from the uterus with it, whether she is standing or sitting. The Gemara objects: But in a case where she is sitting as well, when the urine flows in a steady stream, perhaps after the urine has finished, blood will come naturally from the uterus, and the flow of blood will mix with the urine?

    5Rabbi Abba says: This is no concern, as the mishna is referring to a case where she is sitting on the edge of the basin and urinates in a steady flow into the basin, and the blood is found only inside the basin. As, if it is so that after the stream of urine finished the blood came naturally from her uterus, the blood should have been found on the edge of the basin. Since the blood is found only inside the basin it is clear that it came with the urine, not separately.

    6Shmuel said, and some say that Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And similarly, Rabbi Abba ruled for a Sage called Kala, who inquired into this matter, that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.

    7§ The mishna teaches: In the case of a man and a woman who urinated into a basin, and blood is found on the water in the basin, Rabbi Yosei deems her ritually pure. A dilemma was raised before the Sages: In a case where a man and a woman were standing and they urinated into the same basin, and blood was found in the basin, what would Rabbi Meir, who distinguishes between a woman who was sitting and a woman who was standing, say the halakha is?

    8The Gemara clarifies the dilemma: When Rabbi Meir said that a woman who sees blood in her urine while standing is impure, does this apply when there is only one uncertainty, i.e., whether the blood came from a wound or from the uterus? Whereas in a case of a compound uncertainty, i.e., whether the blood came from the man or from the woman, and even if it came from the woman, whether it came from a wound or from her uterus, perhaps Rabbi Meir does not deem her impure? Or perhaps there is no difference between the two cases according to Rabbi Meir.

    9Reish Lakish said: Rabbi Meir would rule in this case of a compound uncertainty exactly as he rules in that case of a single uncertainty, i.e., there is no difference between the two cases. Reish Lakish clarifies: From where do I know that this is Rabbi Meir’s opinion? From the fact that the latter clause of the mishna does not teach: Rabbi Meir and Rabbi Yosei deem her pure. Instead, the mishna states merely that Rabbi Yosei deems her pure. This indicates that Rabbi Meir deems her impure even if a man and a woman both urinated into the same basin where the blood was found.

    10The Gemara raises a difficulty with regard to Reish Lakish’s opinion: If so, i.e., if according to Rabbi Meir a woman is impure even when a man also urinates into the same basin, now that Rabbi Meir deems her impure in a case of compound uncertainty, is it necessary for the mishna to teach his opinion in a case of one uncertainty? The Gemara answers: The mishna formulated the halakha in that manner to convey the far-reaching nature of the opinion of Rabbi Yosei, i.e., that he deems her pure even in a case of one uncertainty.

    11The Gemara asks: But if so, rather than stating the dispute in a case of one uncertainty, which serves to convey the far-reaching nature of the opinion of Rabbi Yosei, let the tanna teach the dispute in a case of compound uncertainty, in order to convey the far-reaching nature of the opinion of Rabbi Meir. The Gemara answers: It is preferable for the tanna to teach the strength of a lenient ruling. If a tanna can formulate a dispute in a manner that emphasizes the extent of the more lenient opinion, he will do so.

    12And Rabbi Yoḥanan disagreed with Reish Lakish, and said: When Rabbi Meir says that the woman is impure, that applies only to a case of one uncertainty, but in a case of compound uncertainty Rabbi Meir did not say that she is impure. The Gemara raises a difficulty with regard to Rabbi Yoḥanan’s opinion: If so, i.e., if Rabbi Meir deems her pure when both a man and a woman urinate into the same basin, let the mishna teach: Rabbi Meir and Rabbi Yosei deem her pure. Why does the tanna mention only Rabbi Yosei? The Gemara answers: Yes, it is indeed so, that Rabbi Meir agrees with this ruling, but since the mishna left off with the opinion of Rabbi Yosei at the end of the first clause of the mishna, the tanna opened the latter clause with the opinion of Rabbi Yosei as well.

    13The Gemara asks: But as Rabbi Yosei deems her pure in a case of one uncertainty, is it necessary for the mishna to teach his opinion a case of a compound uncertainty? The Gemara answers: It is necessary for the tanna to state that Rabbi Yosei deems her pure in a case of compound uncertainty, lest you say that this statement, that Rabbi Yosei deems her pure, applies only after the fact, if the woman has already touched pure items, but he does not deem her pure ab initio . Therefore, the tanna teaches us that Rabbi Yosei deems her pure even ab initio .

    14It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: In the case of a man and a woman who urinated into a basin, and blood is found on the water in the basin, Rabbi Meir and Rabbi Yosei deem her ritually pure, and Rabbi Shimon deems her ritually impure, as there is only one uncertainty.

    15§ The mishna teaches that Rabbi Shimon deems her ritually impure because there is only one uncertainty, as it is not the typical manner of the man to discharge blood with his urine. A dilemma was raised before the Sages: In a case where a woman was sitting and she urinated into a basin, and blood was found in the basin, what would Rabbi Shimon say? The Gemara explains the dilemma: When Rabbi Shimon stated his opinion, was he referring specifically to a woman who is standing, who in general must strain to urinate in such a position, and perhaps as a result the blood came from the uterus? Whereas if she is sitting without straining, in which case Rabbi Meir deems her pure, perhaps Rabbi Shimon agrees that she is not impure. Or perhaps there is no difference between the two cases according to the opinion of Rabbi Shimon.

    16The Gemara answers: Come and hear, as it is taught in a baraita : If a woman urinates while sitting and blood is found in the basin, she can attribute the blood to a wound and she is pure, but if she is standing she cannot attribute the blood to a wound, and therefore she is impure; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei said: Both in this case and in that case she can attribute the blood to a wound and she is pure. Rabbi Shimon said: Both in this case and in that case she cannot attribute the blood to a wound, and she is impure.

    17Another dilemma was raised before the Sages with regard to the opinion of Rabbi Shimon: In a case where a man and a woman were sitting and urinated into the same basin, and blood was found in the basin, what would Rabbi Shimon say? The Gemara clarifies the dilemma: When Rabbi Shimon stated his opinion, was he referring to a woman who is standing, who in general must strain to urinate in such a position and perhaps as a result the blood came from the uterus, or to a case where she alone is sitting, which are cases of only one uncertainty? Whereas in a case of compound uncertainty, i.e., uncertainty whether the blood came from the man or from the woman, and even if it did come from the woman, whether it was from a wound or from her uterus, perhaps he does not say that she is impure. Or perhaps there is no difference between the cases, as it is entirely atypical for a man to discharge blood.

    18The Gemara answers: Come and hear the mishna: Since Rabbi Shimon said that the presumptive status of the blood is that it was discharged from the woman, evidently there is no difference in his opinion whether she was standing or whether she was sitting.

    19MISHNA: In a case where a woman lent her garment to a gentile woman or to a menstruating Jewish woman, and after the borrower returned the garment the owner wore it and then discovered a blood stain, she attributes the blood stain to the gentile or the menstruating woman.

    20In a case of three women who wore one garment or who sat on one bench [ safsal ], one after the other, and the garment, or bench, was examined before the first of them donned it, or sat on it, and it was clean, and after the third one removed the garment, or stood up, a blood stain was discovered on the garment or on the bench, all the women are ritually impure.

    21If they sat on a stone bench or on the bench [ ha’itzteva ] of a bathhouse, neither of which can become ritually impure, the first because it is stone and the second because it is attached to the floor of the bathhouse, and a blood stain was found on one of those benches, Rabbi Neḥemya deems all three women ritually pure, as Rabbi Neḥemya would say: Any item that is not susceptible to ritual impurity is not susceptible to ritual impurity due to blood stains. The decree of impurity due to blood stains was limited to items susceptible to ritual impurity.

    22GEMARA: Rav says: The ruling of the mishna is stated with regard to a gentile woman

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' האשה:

    אם עומדתמפרש בגמרא:

    צרכיהןמי רגלים:

    ר' יוסי מטהרדהא אפי' באשה גרידתא מטהר דליכא אלא חד ספק ספק בא מן המקור ספק בא ממקום מי רגלים וכ"ש הכא דדלמא מאיש אתו. ובגמרא פרכינן השתא בחד ספק מטהר בתרי ספקי מיבעיא:

    גמ' במזנקתמקלחת דכיון דנפק בקילוח כי אורחא לא דחיקא ולא הדור מי רגלים למקור ואין דרך דם מקור לצאת עם מי רגלים אבל שותתת איידי דאוקמה אנפשה הוא ואיכא למימר הדור כאילו עומדת אבל עומדת אי אפשר לה לזנק:

    מזנקתנהי נמי דלא הדור למקור מיהו מאן לימא לן דבהדי מי רגלים אתא דנימא ודאי לאו ממקור הוא מדאתא בהדי מי רגלים אלא ממקום מי רגלים ומכה יש בה:

    דלמא בתר דתמו מיא אתא דםממקור ולא מחמת מי רגלים:

    וכן אורי ליה לקלאשם אדם שהוצרך לדבר:

    איש ואשה עומדין מאי אמר בה ר' מאירדמטמא באשה עומדת הכא איכא ספק ספקא להקל דלמא מאיש אתי ואפילו אם תמצי לומר דמינה אתא דלמא לא הדור מי רגלים למקור וממקום מכה בא:

    היא היאכי היכי דמטמא ר' מאיר באשה לחודה הכי נמי מטמא באיש ואשה עומדין:

    בחד ספקא מיבעיאולמה ליה לפלוגי ר"מ ברישא לאשמועינן בסיפא ר"מ מטמא דלישתמעו תרוייהו:

    דיעבדכגון שנתעסקה בטהרות אבל לכתחלה אומרין לה אל תתעסקי:

    קמ"לממשנה יתירתא דלא אצטריך דאפי' לכתחלה קאמר:

    אשהלחודה יושבת ועושה צרכיה ונמצא דם בספל:

    מה לי א"ר שמעוןמי אמרי' כי א"ר שמעון בעומדת דכיון דעומדת אפי' איכא איש בהדה מטמא דכיון דאמר ר"ש חזקת דמים מן האשה אין כאן ספק ספקא אבל יושבת ודאי ממקום מי רגלים אתא ותולה במכה:

    איש ואשה יושבין מה לי אמר ר"שמי אמרי' כי אמר מתני' בעומדין ואלימא ליה עומדת דאפי' בתרי ספקי מטמא וברייתא נמי דמטמא ר"ש ביושבת משום דליכא איש בהדה אבל הכא דתרתי לקולא יושבת ואיש בהדה לא:

    ת"שמדקתני' חזקה אלמא לא מספקא דם באיש כלל:

    מתני' השאילה חלוקה לנכרית או לנדהואחר כך לבשתה היא ומצאה עליה כתם:

    הרי זו תולה בהוטהורה דכיון דנדה היא לא מקלקלה לה מידי ונכרית נמי טמאה ותליא בה. אבל ישראלית טהורה ששאלה חלוק מחבירתה טהורה ואחר כך לבשתה חבירתה שתיהן טמאות כדקתני שלש נשים כו' דכיון דאי תליא בה מקלקלה לה מאי חזית דמקלקלה לה להך טפי מהך:

    של אבןשאינו מקבל טומאה. וספסל דרישא בשל עץ דראוי ליטמא במושב הזב והנדה:

    אין מקבל כתמיםכלומר לא גזרו על כתמים. טעמא דרבי נחמיה מפרש בגמרא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדה 59 עמוד ב

    Mishna

    1האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם, רבי מאיר אומר: אם עומדת טמאה, ואם יושבת טהורה. ר' יוסי אומר: בין כך ובין כך טהורה.

    2איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל, ונמצא דם על המים רבי יוסי מטהר, ורבי שמעון מטמא, שאין דרך האיש להוציא דם, אלא שחזקת דמים מן האשה.

    Gemara

    3מאי שנא עומדת, דאמרינן: מי רגלים הדור למקור ואייתי דם? יושבת נמי נימא: מי רגלים הדור למקור ואייתי דם!

    4אמר שמואל: במזנקת. מזנקת נמי, דלמא בתר דתמו מיא אתא דם?

    5אמר ר' אבא: ביושבת על שפת הספל, ומזנקת בתוך הספל, ונמצא דם בתוך הספל, דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת הספל איבעי ליה לאשתכוחי.

    6אמר שמואל, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יוסי, וכן אורי ליה רבי אבא לקלא הלכה כרבי יוסי.

    7איש ואשה [כו'] איבעיא להו: איש ואשה עומדין, מה לי א"ר מאיר?

    8כי אמר רבי מאיר בחד ספקא, אבל בספק ספקא לא מטמא, או דלמא לא שנא?

    9אמר ריש לקיש: היא היא. ממאי? מדלא קתני ר' מאיר ורבי יוסי מטהרין.

    10א"ה השתא רבי מאיר בספק ספקא מטמא, בחד ספקא מיבעיא? להודיעך כחו דרבי יוסי, דאפילו בחד ספקא מטהר.

    11ואדמיפלגי בחד ספק, להודיעך כחו דר' יוסי, ליפלגו בספק ספקא, להודיעך כחו דר' מאיר! כח דהיתרא עדיף ליה.

    12ור' יוחנן אמר: כי קאמר רבי מאיר בחד ספקא, אבל בספק ספקא לא אמר. אם כן, ליתני ר"מ ור' יוסי מטהרין! אין הכי נמי, ואיידי דסליק מרבי יוסי פתח בדרבי יוסי.

    13ורבי יוסי בחד ספקא מטהר, בספק ספקא מיבעיא? מהו דתימא: הני מילי דיעבד, אבל לכתחלה לא, קא משמע לן.

    Baraita

    14תניא כוותיה דרבי יוחנן: איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל, ונמצא דם על המים רבי מאיר ורבי יוסי מטהרין, ור' שמעון מטמא.

    15איבעיא להו: אשה יושבת, מה לי אמר רבי שמעון? כי אמר רבי שמעון בעומדת, דדחיק לה עלמא, אבל יושבת לא, או דלמא לא שנא?

    16ת"ש דתניא: יושבת תולה, עומדת אינה תולה, דברי ר"מ רבי יוסי אומר: בין כך ובין כך תולה. ר"ש אומר: בין כך ובין כך אינה תולה.

    17איבעיא להו: איש ואשה יושבין, מה לי א"ר שמעון? כי אמר רבי שמעון עומדת דדחיק לה עלמא, ויושבת דחד ספק, אבל בספק ספקא לא אמר, או דלמא לא שנה׃

    18ת"ש כיון דא"ר שמעון ״חזקת דמים מן האשה״ ל"ש עומדין ולא שנא יושבין.

    Mishna

    19השאילה חלוקה לנכרית או לנדה הרי זו תולה בה.

    20ג' נשים שלבשו חלוק אחד, או שישבו על ספסל אחד, ונמצא עליו דם כולן טמאות.

    21ישבו על ספסל של אבן או על האיצטבא של מרחץ רבי נחמיה מטהר. שהיה רבי נחמיה אומר: כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים.

    Gemara

    22אמר רב: בנכרית׃

    Tosafot

    האשהמאי שנא עומדת דאמר הדור מי רגלים למקור ואייתי דם. פרש"י בריש פירקין דלעיל דאיידי דדחיק לה עלמא דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור הדור מי רגלים למקור ואייתי דם יושבת נמי לימא הדור מי רגלים למקור דס"ד השתא בשותתת דהשתא נמי דחיק לה עלמא ומשני במזנקת מקלחת כיון דנפיק כי אורחיה לא דחיק לה ולא הדור מי רגלים למקור דאין דרך לדם מקור לצאת עם מי רגלים אבל שותתת איידי דמוקמה אנפשה איכא למימר הדור כאילו עומדת אבל עומדת אי אפשר לה לזנק ופריך מזנקת נמי נהי דלא הדור למקור מיהו מאן לימא לן דבהדי מי רגלים אתא דנימא ודאי לאו ממקור הוא דאתא כיון דאתו בהדי מי רגלים אלא ממקום מי רגלים באו ומכה יש בה דלמא בתר דתמו מיא אתא דם ממקור ולא ממי רגלים ע"כ לשון רש"י וקשה על מה שפי' דעומדת אי אפשר לה לזנק א"כ אמאי נקט כלל עומדת לא ליתני אלא יושבת וליפלוג בין מזנקת לשותתת ויש ליישב פ"ה דנקט עומדת משום דפסיקא ליה דלעולם שותתת היא אי נמי משום ר' יוסי נקט לה דאפי' בעומדת שאין רחמה נפתח מטהר ועוד יש לומר דעומדת שפיר אפשר לה לזנק והמקשה היה סבור דמתניתין איירי בכל ענין בין בשתיתה בין בזנוק ולהכי פריך מאי שנא עומדת דטמאה משום חדא ריעותא דאין רחמה נפתח אע"ג דמזנקת יושבת נמי תהא טמאה היכא דשותתת ומשני דכולה איירי דווקא במזנקת והא דלא מפליג ביושבת גופה וליתני דטמאה בשותתת משום דבעי לאשמועינן דעומדת טמאה היא אפי' מזנקת ועוד י"ל דהמקשה סבר דאיירי מתני' בשותתת דבמזנקת אפי' עומדת טהורה דליכא למימר הדור הואיל ומזנקת ולהכי פריך יושבת כיון דשותתת ואיכא חדא לריעותא ומשני דאיירי במזנקת ואפילו הכי עומדת טמאה דאיכא למימר הדור כו' ובעינן תרתי לטיבותא:

    דלמא בתר דתמו מיאפירוש אפילו במזנקת דלמא בתר שהניחה מלזנק ושותתת הדור למקור ואתי דם אבל על פי' הקונטרס דפי' דלאחר שכלו מי רגלים אתא דם כי אורחא קשה דאם כן בשעה שמזנקת נמי לפרוך דילמא בא דם כדרכו כשאר אשה שהיא רואה אלא ודאי פשיטא ליה מדלא חזאי קודם עשיית צרכיה או אחר כך אם כן הדם לאו ממילא אתא אלא על ידי מי רגלים שחזרו למקור ואתא דם ושמא בשעת זינוק אי אפשר לדם לבא כדרכו שמחמת הזינוק נסתם המעיין של דם:

    וכן אורי ליה רבי אבא לקלאנראה דקלא שם חכם אבל ל"ג לקולא דמה לו להזכירו:

    מדלא קאמר ר' מאיר ור' יוסי מטהריןוא"ת אדרבה מדלא קאמר רבי מאיר ורבי שמעון מטמאין שמע מינה שרבי מאיר מטהר וי"ל דלא הוה מצי למיתני הכי דהא מסיק דחזקת דמים מן האשה ומהא מסיק לקמן דר' שמעון מטמא אפילו באיש ואשה יושבים ורבי מאיר מטהר אפילו באשה יושבת:

    (לעיל) יושבת מה לי אמר ר"שמדלא קאמר ר"מ ור' שמעון מטמאים ליכא למפשט דלרבי יוחנן מטהר ר"מ בספק ספקא ומיהו מרישא ה"מ למפשט מדלא קאמר ר' מאיר ור"ש אומרים עומדת טמאה יושבת טהורה אלא דעדיפא מייתי מברייתא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מזנקת נמי דילמא בתר דתמו מיא אתא דםמסתברא דלר' מאיר דוקא קאמר דכיון דאיהו חייש אפילו בא בשעת צרכיה ניחוש נמי כל היכא דאיכא למיחש. אבל לר' יוסי כיון דבשעת צרכיה אתא דם, חזקה עם המים בא ואפילו נמצא על שפת הספל.

    כיון דאמר ר' שמעון חזקת דמים מן האשה לא שנא עומדת ולא שנא יושבת. וא"ת א"כ בעיא קמיתא דבעי יושבת מה לי א"ר שמעון לפשטה ממתני' ואמאי שבקה ופשט מבריתא, י"ל דבריתא ניחא ליה דמפרשא בהדיא ביושבת. ואי נמי אי לאו בריתא הוה אמינא דכל כהאי לא אמרינן חזקה אבל השתא דמיתניא בריתא שמעינן דבכל ענין אמרינן חזקת דמים מן האשה.

    אמר רב בנכרית הרואהפי' לאו רואה ממש בעידן שאלה קאמר דאם כן מאי שנא נכרית אלא הרואה דרגילה לראות ולא ראתה. והא דאמרינן דומיא דנדה קאמר מה נדה דקא חזיא אף נכרית דקא חזיא, לאו דומיא דנדה ממש קאמר כדאמרן אלא מדמו' להו כל היכא דאיכא לדמויינהו והיינו נכרית שכבר ראתה כנדה שרואה עכשו.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 59b

    Niddah 59b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 421 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' האשה:

    אם עומדת מפרש בגמרא:

    צרכיהן מי רגלים:

    ר' יוסי מטהר דהא אפי' באשה גרידתא מטהר דליכא אלא חד ספק ספק בא מן המקור ספק בא ממקום מי רגלים וכ"ש הכא דדלמא מאיש אתו. ובגמרא פרכינן השתא בחד ספק מטהר בתרי ספקי מיבעיא:

    גמ' במזנקת מקלחת דכיון דנפק בקילוח כי אורחא לא דחיקא ולא הדור מי רגלים למקור ואין דרך דם מקור לצאת עם מי רגלים אבל שותתת איידי דאוקמה אנפשה הוא ואיכא למימר הדור כאילו עומדת אבל עומדת אי אפשר לה לזנק:

    מזנקת נהי נמי דלא הדור למקור מיהו מאן לימא לן דבהדי מי רגלים אתא דנימא ודאי לאו ממקור הוא מדאתא בהדי מי רגלים אלא ממקום מי רגלים ומכה יש בה:

    דלמא בתר דתמו מיא אתא דם ממקור ולא מחמת מי רגלים:

    וכן אורי ליה לקלא שם אדם שהוצרך לדבר:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 59b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    האשה מאי שנא עומדת דאמר הדור מי רגלים למקור ואייתי דם. פרש"י בריש פירקין דלעיל דאיידי דדחיק לה עלמא דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור הדור מי רגלים למקור ואייתי דם יושבת נמי לימא הדור מי רגלים למקור דס"ד השתא בשותתת דהשתא נמי דחיק לה עלמא ומשני במזנקת מקלחת כיון דנפיק כי אורחיה לא דחיק לה ולא הדור מי רגלים למקור דאין דרך לדם מקור לצאת עם מי רגלים אבל שותתת איידי דמוקמה אנפשה איכא למימר הדור כאילו עומדת אבל עומדת אי אפשר לה לזנק ופריך מזנקת נמי נהי דלא הדור למקור מיהו מאן לימא לן דבהדי מי רגלים אתא דנימא ודאי לאו ממקור הוא דאתא כיון דאתו בהדי מי רגלים אלא ממקום מי רגלים באו ומכה יש בה דלמא בתר דתמו מיא אתא דם ממקור ולא ממי רגלים ע"כ לשון רש"י וקשה על מה שפי' דעומדת אי אפשר לה לזנק א"כ אמאי נקט כלל עומדת לא ליתני אלא יושבת וליפלוג בין מזנקת לשותתת ויש ליישב פ"ה דנקט עומדת משום דפסיקא ליה דלעולם שותתת היא אי נמי משום ר' יוסי נקט לה דאפי' בעומדת שאין רחמה נפתח מטהר ועוד יש לומר דעומדת שפיר אפשר לה לזנק והמקשה היה סבור דמתניתין איירי בכל ענין בין בשתיתה בין בזנוק ולהכי פריך מאי שנא עומדת דטמאה משום חדא ריעותא דאין רחמה נפתח אע"ג דמזנקת יושבת נמי תהא טמאה היכא דשותתת ומשני דכולה איירי דווקא במזנקת והא דלא מפליג ביושבת גופה וליתני דטמאה בשותתת משום דבעי לאשמועינן דעומדת טמאה היא אפי' מזנקת ועוד י"ל דהמקשה סבר דאיירי מתני' בשותתת דבמזנקת אפי' עומדת טהורה דליכא למימר הדור הואיל ומזנקת ולהכי פריך יושבת כיון דשותתת ואיכא חדא לריעותא ומשני דאיירי במזנקת ואפילו הכי עומדת טמאה דאיכא למימר הדור כו' ובעינן תרתי לטיבותא:

    דלמא בתר דתמו מיא פירוש אפילו במזנקת דלמא בתר שהניחה מלזנק ושותתת הדור למקור ואתי דם אבל על פי' הקונטרס דפי' דלאחר שכלו מי רגלים אתא דם כי אורחא קשה דאם כן בשעה שמזנקת נמי לפרוך דילמא בא דם כדרכו כשאר אשה שהיא רואה אלא ודאי פשיטא ליה מדלא חזאי קודם עשיית צרכיה או אחר כך אם כן הדם לאו ממילא אתא אלא על ידי מי רגלים שחזרו למקור ואתא דם ושמא בשעת זינוק אי אפשר לדם לבא כדרכו שמחמת הזינוק נסתם המעיין של דם:

    וכן אורי ליה רבי אבא לקלא נראה דקלא שם חכם אבל ל"ג לקולא דמה לו להזכירו:

    מדלא קאמר ר' מאיר ור' יוסי מטהרין וא"ת אדרבה מדלא קאמר רבי מאיר ורבי שמעון מטמאין שמע מינה שרבי מאיר מטהר וי"ל דלא הוה מצי למיתני הכי דהא מסיק דחזקת דמים מן האשה ומהא מסיק לקמן דר' שמעון מטמא אפילו באיש ואשה יושבים ורבי מאיר מטהר אפילו באשה יושבת:

    (לעיל) יושבת מה לי אמר ר"ש מדלא קאמר ר"מ ור' שמעון מטמאים ליכא למפשט דלרבי יוחנן מטהר ר"מ בספק ספקא ומיהו מרישא ה"מ למפשט מדלא קאמר ר' מאיר ור"ש אומרים עומדת טמאה יושבת טהורה אלא דעדיפא מייתי מברייתא:

    Tosafot on Niddah 59b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    מזנקת נמי דילמא בתר דתמו מיא אתא דם מסתברא דלר' מאיר דוקא קאמר דכיון דאיהו חייש אפילו בא בשעת צרכיה ניחוש נמי כל היכא דאיכא למיחש. אבל לר' יוסי כיון דבשעת צרכיה אתא דם, חזקה עם המים בא ואפילו נמצא על שפת הספל.

    כיון דאמר ר' שמעון חזקת דמים מן האשה לא שנא עומדת ולא שנא יושבת. וא"ת א"כ בעיא קמיתא דבעי יושבת מה לי א"ר שמעון לפשטה ממתני' ואמאי שבקה ופשט מבריתא, י"ל דבריתא ניחא ליה דמפרשא בהדיא ביושבת. ואי נמי אי לאו בריתא הוה אמינא דכל כהאי לא אמרינן חזקה אבל השתא דמיתניא בריתא שמעינן דבכל ענין אמרינן חזקת דמים מן האשה.

    אמר רב בנכרית הרואה פי' לאו רואה ממש בעידן שאלה קאמר דאם כן מאי שנא נכרית אלא הרואה דרגילה לראות ולא ראתה. והא דאמרינן דומיא דנדה קאמר מה נדה דקא חזיא אף נכרית דקא חזיא, לאו דומיא דנדה ממש קאמר כדאמרן אלא מדמו' להו כל היכא דאיכא לדמויינהו והיינו נכרית שכבר ראתה כנדה שרואה עכשו.

    Rashba on Niddah 59b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    פרק תשיעי האשה שהיא עושה מינקת נמי דילמא בתר דתמו מיא אתיא דם. מסתברא דלר״ש דוקא קאמר דכיון דאיהו האיש אפי׳ בא בשעת צרכים ניחוש נמי כל היכא דאיכא למיחש אבל לר׳ יוסי כיון דבשעת צרכים אתא דם חזקה עם המים בא ואפי׳ נמצא על שפת הספל כיון דאמר רב שמעון חזקת דמים מן האשה לא שנא עומדת ל״ש יושבת וא״ת א״כ בעיא קמיתא דבעי יושבת מה לי א״ר שמעון לפשטה ממתני׳ ואמאי שבקה ופשט מבריתא י״ל דבריתא ניחא ליה דמפרשה בהדיא ביושבת וא״נ לאו בריתא הוה אמינא דכל כי האי לא אמרינן חזקה אבל השתא דמתניא בריתא שמעינן דבכל ענין אמרי׳ חזקת דמים מן האשה.

    אמר רב בנכרית הרואה פי׳ לאו רואה ממש בעינן שאלה קאמר דא״כ מאי שנא נכרית אלא הרואה הרגילה לראות קאמר ולאפוקי ראויה לראות ולא שראת'.

    Ritva on Niddah 59b · Sefaria · Edition: Hidushe ha-Ritba al Nidah; Wien 1868. · Public Domain

    Meiri

    הפרק התשיעי בע"ה:

    האשה שהיא עושה צרכיה וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק השני שבה הוא לבאר עניני הוסתות ושהחלק הרביעי הוא לבאר ענין הכתמים וזה הפרק אמנם יסוד ענינו לבאר קצת אלו החלקים ורבו יסוב על שלשה חלקים הראשון לבאר בקצת דמים שהיא רואה מגופה אלא שאינה יודעת אם מן המקור אם לאו כגון שעשתה צרכיה ונמצא דם בספל מה הוא דינה וזהו בכלל הכתמים שכל שאינו נאסר אלא מן הספק בכלל כתם הוא השני על איזה צד תולה אשה כתמה בחברתה ובשאין בכתם במה לתלות שהוא טמא על איזה צד נטמאו נשים הרבה בטומאת אחת ועל איזה צד היא טמאה וחברותיה טהורות השלישי בענין דיני הוסתות בקביעותם ועקירתן ושאר דינין שבהן זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

    והמשנה הראשונה ממנו ענינה לבאר החלק הראשון והוא שאמר האשה שהיא עושה צרכיה ר"ל שמטלת מי רגליה וראתה דם עם מי רגלים ר' מאיר אומר אם עומדת טמאה ר"ל שדם המקור אינו מקלח אלא שותת ויורד וכשהיא משתנת מעומד אף היא אי אפשר לה לקלח והדם שותת ויורד ואע"פ שדם זה עם מי רגלים בא והיה לנו לומר שמשביל מי רגלים בא ומתוך שחין או מכה שבמקום מ"מ הואיל ויוצא לו שלא בקילוח כדרך דם המקור אפשר שמתוך שמי רגליה יוצאים בדוחק מתוך עמידתה חוזרים לאחוריהם למקור ובחזירתם יוצא דם מן המקור עמהם אבל יושבת טהורה ובתנאים שנבאר עכשו מפני שכשהיא יושבת אפשר שהיא מקלחת ואפשר שלא תקלח אלא שתשתין בנחת וכל שמקלחת אין מי רגלים יוצאין בדוחק עד שנחוש לחזרתם לאחוריהם למקור ומתוך כך אמר ר' מאיר יושבת טהורה ובתנאי שתזנק שאם לא תזנק אלא שתשתין בנחת אף בזו אפשר שיחזרו לאחוריהם למקור ויביאו דם עמהם ועדין יש לחוש שמא בסוף ההשתנה יצא הדם מן המקור ולא בא עם מי רגלים ומתוך כך פירשוה לדעתו ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל וא"ת שבסוף ההשתנה יצא הדם הואיל ואין המקור יוצא בקלוח לא היה נמצא בתוך הכלי אלא בשפתו שהיא עומדת עליו ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה ר"ל בין עומדת בין יושבת בין מקלחת בין שאינה מקלחת אפילו עומדת בשפת הכלי שכל דם שיצא עם המים משביל המים בא ואין דם טמא באשה אלא היוצא מן המקור והלכה כר' יוסי:

    איש ואשה שעשו צרכיהם בתוך הספל ונמצא דם על המים ר' יוסי מטהר ופירשו בגמרא שבזו אף ר' מאיר מטהר אפילו בעמידה שהרי ספק ספיקא הוא ספק מן האיש ספק מן האשה ואם מן האשה שמא לא מן המקור בא אלא עם מי רגלים ור' שמעון הוא שמטמא מפני שאינו לדעתו אלא ספק אחד שחזקת הדם מן האשה הוא ולא מן האיש שאין דרכו של איש להוציא דם ואין צריך לומר שבזו הלכה כר' יוסי שאף בראשונה ולא הוצרכה אלא שלדעת ר' יוסי שמטהר אף לכתחלה כן ר"ל שלכתחלה מתירין אותה לבעלה וליגע בטהרות אפילו בראשונה וכל שכן בשניה וכן הלכה וגדולי הדורות חוככים לפסוק כר' מאיר ומפני שבעד שאינו בדוק והניחתו בקופצא שר' מטמא כמו שהתבאר בפרק כל היד אמרו שם ר' כר' מאיר ונמצא שר' ור' חייא ור' שמעון כלם חלוקים על ר' יוסי והאיך אנו פוסקים כמותו ועוד שבמשנתנו ר' מאיר מכריע הוא שהרי ר' שמעון מטמא בין עומדת בין יושבת ור' יוסי מטהר בשתיהן ור' מאיר מכריע לטמא בעומדת ולטהר ביושבת ומ"מ רוב פוסקים כתבוה כדברינו וכן הדין שמאחר שבתלמוד פסקוה להדיא בסוגיא זו כר' יוסי אנו אין לנו לחלוק והדברים פשוטים:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    המשנה השניה והכונה בה להתחיל בבאור החלק השני והוא שאמר השאילה חלוקה לנכרית או לנדה הרי זו תולה בה כבר ביארנו שכל שדברו בענינים אלו בחלוק פירושו בחלוק הבדוק לה שכל שאינו בדוק לה אלא שלקחתו במקרה ולבשתו בלא בדיקה אין חוששין לכתם שלו אלא אומרין שמקודם לכן היה שם ואמרו עכשו שאם בדקה חלוקה ולבשתו ואח"כ הפשיטתו והשאלתו לנכרית או לנדה והחזירוהו ולא בדקה ואח"כ לבשתו היא בלא בדיקה ונמצא עליו כתם תולה בה ופירשוה בגמרא דוקא בנכרית הרואה ולא רואה ממש בשעת השאלה קאמר שאם כן מאי שנא נכרית אפילו בישראלית כן וכדקאמר או לנדה אלא שהגיעה זמנה לראות וראתה ונכרית דומיא דנדה מה נדה דקא חזיא ר"ל שכבר ראתה אף נכרית כן הא נכרית שלא ראתה אע"פ שהגיע זמנה לראות אינה תולה וכן הלכה:

    שלש נשים שלבשו חלוק אחד ר"ל שהיה החלוק בדוק ולבשוהו על סמך בדיקה זו שלש נשים זו אחר זו ונמצא עליו כתם כלן טמאות אחר שלא היתה בדיקה בין ראשונה לשניה ובין שניה לשלישית שהרי אין מקום לתלות בזו יותר מחברתה אלא שכתבו גדולי המפרשים שאם נתעסקה אחת מהן בדמים תולה היא בהן והן תולות בה ומשנתנו בשאין להן במה לתלות ודוקא בששלשתן על מדרגה אחת לענין ראיה כגון שלשתן ילדות או שלשתן זקנות או שלשתן מעוברות או שלשתן שאינן מעוברות אבל אחת זקנה ואחת ילדה תולה זקנה בילדה וכן כל כיוצא בזה ומשנתנו בששלשתן שוות וכן דוקא בשלא בדקה אחת מהן את עצמה כשיעור ותיס של מציאה שאלו בדקה עצמה בשיעור זה ומצאה טהור אע"פ שלא היתה הבדיקה כשיעור ותיס של לבישה תולה באחרות להקל והיא טהורה וחברותיה טמאות וכן אם בדקו השתים את עצמן בשיעור זה ומצאו טהור שתיהן טהורות והשלישית טמאה הא אם בדקו שלשתן בשיעור זה ומצאו טהור כלן טמאות שאלמלא כן דם זה מהיכן יצא ודבר זה אתה למד משלש נשים שהיו ישנות במטה אחת כמו שהתבאר במשנה השלישית ויש חולק לומר שאפילו בדקה עצמה לאחר ותיס של מציאה ומצאה טהור תולה באחרות וכמו שהתבאר שם וכן יש חוככים לומר בהפך שכל שבזו אחר זו אע"פ שבדקה עצמה ומצאה טהור אף זו טמאה שהדבר קרוב לתלות בה יותר מחברותיה אבל אם בדקה אחת מהן את עצמה ומצאה טמאה אע"פ שיש לדון ולומר שיהו אחרות תולות בה ושתהא היא טמאה וחברותיה טהורות כל שבדקה עצמה בשיעור ותיס של מציאה על הדרך שאמרו בשלש נשים שהיו ישנות במטה אינו כן מפני שבמטה ששלשתן במטה אחת ובעוד שהן ישנות בדקה אחת את עצמה כשיעור ותיס של מציאה ומצאה טמאה ראוי לומר שתציל על חברותיה אבל חלוק שלובשת אותו בזו אחר זו ואח"כ נמצא הכתם אע"פ שבדקה אחת מן הראשונות כשיעור ותיס של מציאה ומצאה טמא אינה מצלת על של אחריה שהרי פשטה אותו זה כמה ואין בדיקה זו סמוכה למציאת הכתם אבל האחרונה מצלת על שלפניה ודוקא בבדקה בעוד שהיא לובשתו או כשיעור ותיס של הפשטה ומציאה הא כל שלאחר כן כלן טמאות וכן כתבו גדולי המפרשים ומה שאמר אח"כ או שישבו על ספסל אחד הוא בדרך זה גם כן שהוא ספסל קטן ויושבות בזו אחר זו ואלו היתה מטה בענין זה כך הוא הדין אלא שדבר בהוה אלא שבספסל אע"פ שישבו שלשתן בבת אחת שלשתן עירות אין מטמאין אלא אותה שנמצא תחתיה שהרי בריא לה שלא נשמטה למקום חברתה אלא שאם נמצא ביניהן כלם טמאות וכן צריך שתדע שזו של ספסל פירושו גם כן בספסל הבדוק ופירושו בספסל המקבל טומאה והוא שאמר אח"כ ישבה על ספסל של אבן או על האצטבא שבמרחץ ר"ל שאינו מקבל טומאה ונמצא עליו כתם אע"פ שאין לה במה לתלות טהורה לדעת ר' נחמיה ומפני שהוא סובר שכל שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים ר"ל לא גזרו על כתם הנמצא בהם ופירשו בגמרא שאפילו ישבה בגבו של כלי חרס ונמצא עליו כתם טהורה ואין גוזרין גבו אטו תוכו וכן אם ישבה במטלניות שאין בהן שלש על שלש שאין מקבלות טומאה אחר שאינן ראויות אף לעניים אע"פ שמינן מיהא מקבל טומאה אין בו טומאת כתמים שהלכה כר' נחמיה וגדולי המפרשים לא פסקו כמותו וממעשה הנזכר בפרק הרואה כתם בההיא אתתא דאשתכח דמא בי משתיתא ואין בה ראיה של הכרח כלל כמו שכתבנו שם:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Niddah 59b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    האשה פרק תשיעי

    תוס' בד"ה מ"ש עומדת כו' ועי"ל דהמקשה סבר דאיירי מתני' בשותתת כו' עכ"ל להאי פירושא היה סבר המקשה דאיירי מתני' בשותתת דוקא משום דבמזנקת אפי' בעומדת לא הוי חדא לריעותא דלא הדור מי רגלים כלל למקור במזנקת אבל יושבת בשותתת הוי חדא לריעותא והמתרץ השיב לו דעומדת אפי' מזנקת הוי חדא לריעותא משום דאיכא למימר הדור כו':

    בפרש"י בד"ה בחד ספיקא מיבעיא כו' לאשמועינן כו' בסיפא ר"מ כו' עכ"ל ר"ל לאשמועינן רבותא דר"מ מטמא אפי' בגונא דסיפא באיש ואשה עומדין אבל בסיפא גופא ודאי דלא ה"מ למתני ר"מ ור"ש מטמאין דר"ש מטמא אפי' באיש ואשה יושבין ור"מ מטהר אפי' באשה יושבת כמו שכתבו התוספות:

    Chidushei Halachot on Niddah 59b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה מ"ש עומדת וכו׳ ועי"ל דבעומדת שפיר אפשר לזנקו והמקשה היה סבור דמתני' איירי בכל ענין וכו'. הא דאצרכו התוס' לפרש דברי המקשה לפי פירושם יותר מלפי' רש"י משום דהשתא דסבירא ליה לתוספות דבעומדת נמי שייך שפיר זינוק אם כן מאי ס"ד דמקשה דפריך יושבת נמי מי רגלים הדור למקור ואייתי דם פשיטא דיתרץ לו דמתני׳ איירי במזנקת כיון דאפי' בעומדת אפשר לזנק דבשלמא לפרש"י דפי׳ דבעומדת א״א לזנק י"ל דס"ד דמקשה כיון דבעומרת ע"כ איירי בשותתת דהא אי אפשר לה לזנק ה׳׳ה דיושבת איירי בשותתת דומיא דעומדת לכך פריך שפיר אבל לפי פירוש התוספות קשיא מאי ס"ד דמקשה לכך הוצרכו התוס' לפרש דברי המקשה:

    Maharam on Niddah 59b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 59, Amud Bet, about 421 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “מתני׳ האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם,…”

      Named: רבי מאיר.

    2. Segment 226 words

      Opens “איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל, ונמצא…”

      Named: רבי יוסי, רבי שמעון.

    3. Segment 320 words

      Opens “גמ׳ מאי שנא עומדת, דאמרינן: מי רגלים…”

    4. Segment 411 words

      Opens “אמר שמואל: במזנקת. מזנקת נמי, דלמא בתר…”

      Named: שמואל.

    5. Segment 526 words

      Opens “אמר ר' אבא: ביושבת על שפת הספל,…”

      Named: אבא.

    6. Segment 621 words

      Opens “אמר שמואל, ואמרי לה אמר רב יהודה…”

      Named: רב יהודה, רבי אבא, רבי יוסי, שמואל, אבא.

    7. Segment 712 words

      Opens “איש ואשה [כו'] איבעיא להו: איש ואשה…”

    8. Segment 815 words

      Opens “כי אמר רבי מאיר בחד ספקא, אבל…”

      Named: רבי מאיר.

    9. Segment 913 words

      Opens “אמר ריש לקיש: היא היא. ממאי? מדלא…”

      Named: רבי יוסי.

    10. Segment 1018 words

      Opens “א"ה השתא רבי מאיר בספק ספקא מטמא,…”

      Named: רבי מאיר, רבי יוסי.

    11. Segment 1118 words

      Opens “ואדמיפלגי בחד ספק, להודיעך כחו דר' יוסי,…”

    12. Segment 1231 words

      Opens “ור' יוחנן אמר: כי קאמר רבי מאיר…”

      Named: רבי מאיר, רבי יוסי.

    13. Segment 1319 words

      Opens “ורבי יוסי בחד ספקא מטהר, בספק ספקא…”

      Named: רבי יוסי.

    14. Segment 1422 words

      Opens “תניא כוותיה דרבי יוחנן: איש ואשה שעשו…”

      Named: רבי יוחנן, רבי מאיר, רבי יוסי.

    15. Segment 1524 words

      Opens “איבעיא להו: אשה יושבת, מה לי אמר…”

      Named: רבי שמעון.

    16. Segment 1625 words

      Opens “ת"ש דתניא: יושבת תולה, עומדת אינה תולה,…”

      Named: רבי יוסי.

    17. Segment 1729 words

      Opens “איבעיא להו: איש ואשה יושבין, מה לי…”

      Named: רבי שמעון.

    18. Segment 1813 words

      Opens “ת"ש כיון דא"ר שמעון ״חזקת דמים מן…”

    19. Segment 1910 words

      Opens “מתני׳ השאילה חלוקה לנכרית או לנדה הרי…”

    20. Segment 2015 words

      Opens “ג' נשים שלבשו חלוק אחד, או שישבו…”

    21. Segment 2125 words

      Opens “ישבו על ספסל של אבן או על…”

      Named: רבי נחמיה.

    22. Segment 224 words

      Opens “גמ׳ אמר רב: בנכרית…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Niddah 59b · Segment 5 — “אמר ר' אבא: ביושבת על שפת הספל, ומזנקת בתוך…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 59b · Segment 4 — “אמר שמואל: במזנקת. מזנקת נמי, דלמא בתר דתמו מיא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 59b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026