Talmud Builders

    Niddah 46b

    Chapter 5 - Yotze Dofen

    גם: נדה דף מ״ו ע״ב, פרק ה׳ יוצא דופן

    English translation - Niddah 46b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Since we find that the verse equates a minor, i.e., one on the brink of adulthood, to an adult with regard to an intentional violation of an oath and with regard to a vow of prohibition, where one renders an item prohibited to himself through a vow, and with regard to the prohibition of he shall not profane his word, one might have thought that this minor, like an adult, should also be liable to bring an offering for misuse of his consecrated property, e.g., if he ate an item that he consecrated.

    2Therefore, the verse states with regard to vows: “This is the matter which the Lord has commanded. When a man vows a vow to the Lord, or takes an oath” (Numbers 30:2–3). The emphasis of “this” indicates that it is only with regard to this matter, i.e., prohibitions resulting from vows, that a discriminating minor on the brink of adulthood is considered an adult, but he is not rendered liable to bring an offering for his misuse.

    3The Gemara analyzes the baraita . In any event, the baraita teaches that a discriminating minor on the brink of adulthood is considered an adult with regard to a vow of prohibition and with regard to the prohibition of he shall not profane his word, which indicates that he is liable for violating this prohibition. This supports the opinion of Rav Huna that a minor is flogged for eating food he consecrated. The Gemara refutes this proof: There is room to say that the word: And, in the phrase: With regard to a vow of prohibition and with regard to the prohibition of he shall not profane his word, should be omitted, and the baraita is comparing a minor to an adult with regard to the prohibition of he shall not profane his word, but it does not indicate that he is liable to receive lashes for violating this prohibition.

    4The Gemara asks: Can the baraita actually mean that a minor is compared to an adult with regard to the prohibition of he shall not profane his word, but he is not flogged? Whichever way you look at it, this is problematic: If a discriminating minor on the brink of adulthood is considered an adult by Torah law, he should be flogged too, for his violation. And if a discriminating minor on the brink of adulthood is not considered an adult by Torah law, there is no prohibition violated here either. The Gemara answers that according to the baraita the prohibition does not apply to the minor himself, but to those who are warned to keep him away from the prohibited item.

    5The Gemara raises a difficulty: If so, one can conclude from the baraita that if a minor eats meat from unslaughtered animal carcasses or violates other prohibitions, the court is commanded to prevent him from doing so. This is problematic, as elsewhere it is stated that this matter is subject to dispute (see Yevamot 114a). The Gemara explains: Here we are dealing with a case where the minor consecrated the food item and others ate it. They are liable to receive lashes for their consumption, but if he ate it he is not liable.

    6The Gemara raises another difficulty: This works out well according to the one who said that if a minor consecrated a food item and others ate it, they are flogged. But according to the one who said that in such a case they are not flogged, what can be said? As it was stated that amora’im disagreed with regard to this issue: If a minor consecrated a food item and others ate it, Rav Kahana says that they are not flogged; Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say that they are flogged.

    7The Gemara therefore reverts to the interpretation that the baraita is referring to the prohibition of he shall not profane his word, not the punishment for violation of the vow. And the reason lashes are not administered is that the prohibition is by rabbinic law. And as for the verse mentioned in the baraita , when it states that the verse equates a minor to an adult, which indicates that it is dealing with Torah law, this verse is a mere support for a rabbinic law.

    8§ The Gemara discusses the matter itself, i.e., the dispute cited above. If a minor consecrated a food item and others ate it, Rav Kahana says that they are not flogged; Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say that they are flogged. With regard to what principle do these Sages disagree? One Sage, i.e., Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish, holds that a discriminating minor on the brink of adulthood is considered an adult by Torah law, which is why others are liable for eating an item he consecrated; and one Sage, Rav Kahana, holds that a discriminating minor on the brink of adulthood is considered an adult by rabbinic law.

    9Rav Yirmeya raises an objection from a baraita : In the case of a minor girl who is an orphan from her father and her mother or brothers accepted betrothal on her behalf, who vowed, her husband may nullify her vow, like any other husband, despite the fact that this marriage is valid merely by rabbinic law. Rav Yirmeya analyzes this baraita : Granted, if you say that a discriminating minor on the brink of adulthood is considered an adult by rabbinic law, one can explain that a husband whose marriage is by rabbinic law comes and negates a vow that also applies by rabbinic law. But if you say that a discriminating minor on the brink of adulthood is considered an adult by Torah law, can a husband whose marriage is by rabbinic law come and negate a vow that applies by Torah law?

    10Rav Yehuda says that Shmuel says: Her husband may nullify her vows, whichever way you look at it: If the validity of the vows of such a minor applies by rabbinic law, the husband may nullify her vows, as the validity of their marriage is likewise by rabbinic law. And if the validity of a vow by a discriminating minor on the brink of adulthood is by Torah law, which means she would be violating a Torah prohibition, this is the same as the case of a minor who may eat meat from unslaughtered animal carcasses or violate other prohibitions, and the court or any other adult, including her husband in this case, is not commanded to prevent him from doing so,and it does not matter if his nullification was not effective.

    11The Gemara raises a difficulty: But there is still concern for a violation, as when she grows and becomes an adult she will eat the food that she rendered forbidden to herself, relying on the initial nullification of her vow by her husband, which was not valid. At that stage she is an adult, whom the court is certainly commanded to prevent from violating prohibitions.

    12Rabba bar Livai said that this is not a concern, as her husband nullifies her vows each and every moment, and therefore when she reaches majority he will nullify her vow in a manner that is valid by Torah law. And this is the halakha , that the nullification takes effect by Torah law, only in a case where her husband engaged in intercourse with her after she became an adult, thereby rendering their marriage valid by Torah law.

    13The Gemara raises another difficulty: But there is a principle that a husband cannot nullify vows of his wife that preceded their marriage; and as she is considered his wife by Torah law only when she becomes an adult, her vow when she was a minor preceded their marriage. The Gemara answers that he can still nullify her vow, in accordance with the statement of Rav Pineḥas in the name of Rava, as Rav Pineḥas said in the name of Rava: Any woman who takes a vow, it is from the outset contingent on her husband’s consent that she takes the vow. Since the minor was married by rabbinic law, she vowed on the condition that her husband should agree to her vow, and therefore the nullification is valid by Torah law.

    14§ The Gemara continues to discuss the validity of the vows of a discriminating minor on the brink of adulthood. Abaye said: Come and hear a mishna ( Terumot 1:3): With regard to a minor who has not grown two hairs, Rabbi Yehuda says: His teruma is not valid teruma . Rabbi Yosei says: Until he has reached the age of vows, i.e., when he does not yet have the status of a discriminating minor on the brink of adulthood, his teruma is not valid teruma , but once he has reached the age of vows, his teruma is teruma .

    15The Sages assumed that Rabbi Yosei holds that teruma in the present applies by Torah law. They therefore objected: Granted, if you say that a discriminating minor on the brink of adulthood is an adult by Torah law, one can understand that one who is a man by Torah law with regard to vows can come and prepare untithed produce [ tivla ] for consumption by tithing it, which also applies by Torah law. But if you say that a discriminating minor on the brink of adulthood is an adult by rabbinic law, can one who is a man by rabbinic law come and prepare untithed produce, which is prohibited by Torah law? The Gemara refutes this proof: No, perhaps Rabbi Yosei holds that teruma in the present applies by rabbinic law, and this is why he rules that a minor on the brink of adulthood can set aside teruma .

    16The Gemara asks: And does Rabbi Yosei hold that teruma in the present applies by rabbinic law? But isn’t it taught in a baraita in the anthology called Seder Olam : The verse that states with regard to the Jewish people’s return to Eretz Yisrael following their exile: “And the Lord your God will bring you into the land that your fathers possessed, and you shall possess it” (Deuteronomy 30:5).

    17These two expressions of possession indicate that the Jewish people had a first possession of Eretz Yisrael in the days of Joshua, when Eretz Yisrael was first sanctified with regard to the obligation of its mitzvot, and they had a second possession at the time of Ezra and the return of the Babylonian exile. In other words, the sanctity of the land lapsed when the First Temple was destroyed and the Jews were exiled to Babylonia, and therefore a second sanctification was necessary when they returned to their land. But they will not have a third possession. That is, it will never be necessary to sanctify the land a third time, as the second sanctification was permanent.

    18And Rabbi Yoḥanan said: Who is the tanna that taught Seder Olam ? Rabbi Yosei. Since Rabbi Yosei maintains that the second sanctification of Eretz Yisrael did not lapse even after the destruction of the Second Temple, he must also maintain that teruma in the present applies by Torah law.

    19The Gemara answers that Rabbi Yosei taught Seder Olam but he does not maintain in accordance with its ruling here. The Gemara adds: So too, it is reasonable that this is so, as it is taught in a baraita : With regard to non-sacred dough that became mixed with teruma dough, or which was leavened with leaven of teruma ,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לפי שמצינו שהשוה הכתוב - מכי יפליא דמשמע יודע להפלות סמוך לאיש דאכתי קטן הוא כל שנה זו:

    זה הדבר אשר צוה וגו' - כלומר לאיסר ולא יחל אמרתי שיהא איסרו איסר ונדרו בבל יחל ולא לקרבן מעילה ובל יחל היינו מלקות ומסייע ליה לרב הונא:

    אימא לאיסור בל יחל - כלומר איסורא בעלמא ולא מלקות:

    אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא - מכי יפליא לנדור נדר:

    מילקא נמי לילקי - דהא כל זמן דנדרו נדר קאי עליה בבל יחל:

    איסורא נמי ליכא - עליו אם אכלו דהא אי אתו רבנן לתקוני הכי תקון שלא יאכלו אחרים את הקדשו או הוא לכשיגדיל אבל בקטנותו לא באו לאסור עליו דקטן לאו בר קבולי עליה תקנתא דרבנן הוא: ומשני לעולם דרבנן ואיסורא אמאן קאי על אותן המוזהרים עליו להפריש מאיסורא:

    ש"מ כו' - פלוגתא היא בפרק חרש שנשא פקחת ביבמות (דף קיד.):

    אלא הכא במאי עסקינן כו' - ולעולם כדקתני ולאיסר ולבל יחל דהוי מלקות גמור ואפ"ה לא תסייעיה לרב הונא מהא דהא דקתני מלקות אהקדש קטן לאו לדידיה קאמר אלא לאחרים שאכלו את הקדשו:

    מדרבנן - כלומר מ"ד אין לוקין מוקים להא דקתני לאיסר ולבל יחל כדאוקמינן לאיסור בל יחל איסורא בעלמא ומדרבנן ומקרא דכי יפליא דקתני שהשוה הכתוב אסמכתא בעלמא:

    יתומה - שהשיאתה אמה דבת מיאון היא דנשואין דידה מדרבנן:

    בעלה מפר נדרה - ולא קרי לה יתומה אלא בקטנותה כל זמן שראויה למיאון:

    אי אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש - לא הוי נדרו נדר אלא מדרבנן מש"ה בעלה מפר לה דאתו נשואין דרבנן כו':

    והא לכי גדלה אכלה - בההיא הפרה דלאו הפרה היא ונמצא גדול אוכל נבלות:

    כל שעה - ואף משגדלה:

    והוא שבעל - לאחר שגדלה דהויא הך בעילה קדושין גמורין דאורייתא דמעשה גדולה מעשה הלכך אתו נישואין דאורייתא ומבטלין נדרא דאורייתא:

    אין הבעל מפר - נדרים הקודמין לנישואין במסכת נדרים והאי נדר קדם להך בעילה דאורייתא:

    כדרב פנחס - כלומר לא תוקי לה לברייתא כשהבעל מפר לה כל שעה ושעה לעולם נדרה דאורייתא ודקשיא לך אתו נשואין דרבנן ומבטלין נדרא דאורייתא אהכי מבטלת דכל הנודרת כו':

    על דעת בעלה - והך קטנה על דעתו של זה נדרה וכי אמרינן אין הבעל מפר בקודמין היכא דלית לה בעל בשעת נדר כלל:

    לעונת נדרים - היינו מופלא הסמוך לאיש שנדריו נבדקין:

    סברוה - רבנן בני הישיבה דבעו לאותובי לרב כהנא מהכא:

    תרומה דאורייתא - וקאמר משבא לעונת נדרים תרומתו תרומה ותרומה והקדש ונדר חדא היא דמקדשה בדבורו שקורא עליה שם:

    אבל שלישית - לעתיד לבא:

    ירושה ראשונה - של יהושע:

    ושניה - בימי עזרא:

    יש להן - כלומר בגלות נבוכדנצר בטלה קדושת הארץ ונצטרכו ליורשה ולקדשה בשניה:

    אין להם - כלומר אינה ירושה דלא יצטרכו לרשתה ולקדשה דלא בטלה קדושתה מגזרת הכתוב:

    ואמר רבי יוחנן - בעלמא:

    מאן תנא סדר עולם רבי יוסי - דהוא סתמה כי היכי דסתם מתניתין ר"מ:

    תני ולא סבר לה - להא דרשא דקתני שלישית אין להן אלא ודאי בטלה קדושת הארץ ותרומתה דהשתא דרבנן:

    עיסת חולין שנדמעה - כגון שנפל סאה של תרומה לתוך פחות ממאה של חולין:

    נדה 46 עמוד ב

    1לפי שמצינו שהשוה הכתוב הקטן כגדול לזדון שבועה ולאיסר ולבל יחל, יכול יהא חייב על הקדשו קרבן?

    2ת"ל (במדבר ל, ב) ״זה הדבר״.

    3קתני מיהת לאיסר ולבל יחל״ חייב. אימא: לאיסור ״בל יחל.

    4איסור ״בל יחל״ מה נפשך: אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא מילקא נמי לילקי, ואי מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא איסור נמי ליכא, לאותן המוזהרים עליו.

    5שמע מינה: קטן אוכל נבלות ב"ד מצווין עליו להפרישו. הכא במאי עסקינן? כגון שהקדיש הוא, ואכלו אחרים.

    6הניחא למ"ד ״הקדיש הוא ואכלו אחרים לוקין״, אלא למ"ד ״אין לוקין״ מאי איכא למימר? דאיתמר: הקדיש הוא ואכלו אחרים, רב כהנא אמר: אין לוקין, רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרוויהו: לוקין!

    7מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

    8גופא: הקדיש ואכלו אחרים רב כהנא אמר: אין לוקין, רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו: לוקין. במאי קמיפלגי? מר סבר: מופלא סמוך לאיש דאורייתא, ומר סבר: מופלא סמוך לאיש מדרבנן.

    9מתיב רב ירמיה: יתומה שנדרה בעלה מפר לה. אי אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש דרבנן, אתו נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דרבנן; אלא אי אמרת דאורייתא, אתו נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דאורייתא?

    10אמר רב יהודה, אמר שמואל: בעלה מפר לה ממה נפשך, אי דרבנן דרבנן הוא, אי דאורייתא קטן אוכל נבלות הוא, ואין ב"ד מצווין עליו להפרישו.

    11והא כי גדלה אכלה בהפרה קמייתא!

    12אמר רבה בר ליואי: בעלה מפר לה כל שעה ושעה, והוא שבעל.

    13והא אין בעל מפר בקודמין, כדרב פינחס משמיה דרבא, דאמר רב פנחס משמיה דרבא: כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת.

    14אמר אביי: ת"ש קטן שלא הביא ב' שערות, רבי יהודה אומר: אין תרומתו תרומה. רבי יוסי אומר: עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה, משבא לעונת נדרים תרומתו תרומה.

    15סברוה, קסבר ר' יוסי: תרומה בזמן הזה דאורייתא. אי אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש דאורייתא אתי גברא דאורייתא ומתקן טבלא דאורייתא, אלא אי אמרת דרבנן אתי גברא דרבנן ומתקן טבלא דאורייתא? לא, קסבר רבי יוסי: תרומה בזמן הזה דרבנן.

    16וסבר ר' יוסי תרומה בזמן הזה דרבנן? והתניא בסדר עולם: (דברים ל, ה) ״אשר ירשו אבותיך וירשתה״,׃

    17ירושה ראשונה ושניה יש להן, שלישית אין להן.

    18וא"ר יוחנן: מאן תנא סדר עולם? ר' יוסי.

    19ר' יוסי תני לה, ולא סבר לה. ה"נ מסתברא, דתניא: עיסה שנדמעה, או שנתחמצה בשאור של תרומה׃

    Tosafot

    אי מופלא הסמוך לאיש דאורייתא מילקא נמי לילקי - וא"ת ואמאי פריך בפשיטות דלילקי הא איכא אמוראי דאמרי דנדרו נדר לענין שאם אכלו אחרים שלוקין אבל הוא לא לקי דקטן הוא לעונשין וי"ל דהכי פריך אי מופלא הסמוך לאיש דאורייתא ואית ליה איסורא לקטן מילקא נמי לילקי:

    לאותן המוזהרין עליו - תימה א"כ היכי ס"ד דלחייבו קרבן לפי שמניחין לו לעבור על נדרו וי"ל דהוה מצי למימר ולטעמיך אלא דבלאו הכי פריך שפיר:

    כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים - וא"ת ואמאי לא מוקי כגון שאכל הוא בעצמו לכשהגדיל והוה ניחא טפי דזדון שבועה לא מתוקמא אלא כשאכל בעצמו דאפי' נשבע שלא יאכלו אחרים אין בכך כלום כל זמן שלא אסר עליהם בקונם דהוי כהקדש וי"ל דניחא ליה לאוקומי כשאכלו אחרים מיד סמוך לנדרו:

    רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו לוקין - וא"ת והא סבר ר"ל התראת ספק לא שמה התראה בהתערובות (זבחים עח.) גבי נותר ופגול שבללן זה בזה והכא התראת ספק הוא דשמא לא יביא ב' שערות עד ב' שנים או ג' ונמצא דאכתי לא הוי מופלא סמוך לאיש ואי מיירי שאכלו אחרים לאחר שהגדיל א"כ הל"ל כשאכלו הוא בעצמו ובהביא שתי שערות נמי לא איירי דא"כ הוא עצמו אם יאכלנו ילקה דרבי יוחנן אית ליה לעיל דתוך זמן כלאחר זמן וי"ל דאזלינן בתר רוב שמביאין שתי שערות בזמנן דהיינו בני י"ג ויום א':

    אין ב"ד מצווין להפרישו - וא"ת לרב הונא דאמר שהוא עצמו לוקה מה מועיל הפרתו ותו מה משני הא בעי רבי יוחנן למימר בפרק חרש (יבמות דף קיד.) דב"ד מצווין להפרישו וי"ל דלמסקנא דקאמר דעל דעת בעלה נודרת אתי שפיר והוה מצי למימר השתא וליטעמיך הא סבר ר' יוחנן דב"ד מצווין להפרישו אלא דבלא"ה פריך שפיר:

    כדרב פנחס דאמר על דעת בעלה היא נודרת - והוי כמו אלא אע"ג דלא כתוב בספרים אלא וכעין זה יש בפ' אע"פ (כתובות דף נט.) אמר רב הונא בריה דרב יהושע באומר יקדשו ידיך לעושיהם דאין בספרים אלא ובנדרים (דף יג) יש בספרים אלא וא"ת א"כ אמאי נכתב בפרשת נדרים דבעל מפר לאשתו אפי' אינה אשתו כגון הכא הבעל מפר דעל דעתו נודרת וי"ל דאיצטריך לענין שאם אמר קיים ליכי שאינו יכול להפר א"נ משום דאמר רחמנא בעל מפר קאמר דלעולם על דעתו היא נודרת ואע"ג דהכא לא הוו אלא נישואין דרבנן ולא אמרה תורה שיפר מ"מ היא סבורה שבידו להפר כמו בשאר נשים ונודרת על דעתו:

    אי אמרת בשלמא מופלא הסמוך לאיש דאורייתא - וא"ת אדפריך מרבי יוסי לסיועי מדרבי יהודה דאמר אין תרומתו תרומה אלמא סבר דמופלא הסמוך לאיש דרבנן ולכך לא מתקן טבל דאורייתא וי"ל דר' יהודה נמי אית ליה דמופלא סמוך לאיש דאורייתא ולהקל לתקן טבל לא איתרבי להיות כגדול:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מה נפשך אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא מילקא נמי לילקי - ה"ה דהני מצי למיפרך אי הכי היכי קתני יכול יהא חייב על הקדשו קרבן דאי אפילו מלקות ליכא היכי הוה סלקא דעתך לחייבו קרבן אלא דעדיפא מינה אקשי ליה.

    שמע מינה קטן אוכל נבלות ב"ד מצווין עליו להפרישו - פרש"י ז"ל דפלוגתא היא ביבמות פרק חרש (קיד, א) וק"ל דבכי האי ליכא מאן דפליג התם דבדרבנן לכולי עלמא אין מצווין להפרישו כדאקשינן התם למאן דאמר ב"ד מצווין להפרישו מדתניא בן חבר כהן שרגיל לילך אצל אבי אמו כהן עם הארץ אין חוששין שמא יאכילנו תרומה טמאה מצא בידו פירות אין זקוק לו ופריק בתרומה דרבנן, ובההיא דבן חבר שהיה רגיל לילך אצל אבי אמו עם הארץ פרקינן בדמאי דאלמא לכולי עלמא בדרבנן ליכא מאן דפליג אלא הכי קאמר שמע מינה קטן אוכל נבלות אפילו דרבנן ב"ד מצווין להפרישו. ושמא אף רש"י ז"ל לא נתכוון לפרש שתהא חלוקתן שבפ' חרש בכי האי אלא שעיקר חלוקתן קטן אוכל נבלות אם ב"ד מצווין להפרישו או לא היא ביבמות. ומהכא שמעינן דלמאן דאמר אין בית דין מצווין להפרישו אפילו בקטן שהגיע לחנוך הוא וכן נמי משמע מההיא דתניא בסמוך קטנה שנדרה בעלה מפר לה ואוקמה רבא בר שמואל משום קטן אוכל נבלות שאין ב"ד מצווין להפרישו. וצ"ע דהא קטן שהגיע לחנוך מחנכין אותו אפילו במצות עשה כ"ש במצות לא תעשה וביבמות פרק חרש הארכתי יותר בס"ד.

    אלא הכא במאי עסקינן בשהקדיש הוא ואכלו אחרים - כלומר לעולם כדקתני לאיסור ולבל יחל למלקות גמור דאוריתא קאמר. ומיהו איהו גופיה לא לקי אלא אחרים שאכלו את הקדשו לוקים. ובריתא הכי קתני לפי שמצינו שהשוה הכתוב הקדשו של קטן להקדישו של גדול לאיסור ולבל יחל שאדם שאוכל את הקדשו קאי בבל יחל משום דמופלא סמוך לאיש דאוריתא אלא שהוא עצמו אינו לוקה משום דקטן הוא ואינו בר עונשין.

    יכול יהא הגדול שאכל את הקדשו של קטן חייב קרבן תלמוד לומר זה הדבר. כלומר ללקות עליו דוקא עשאו הכתוב כהקדשו של גדול אבל לא להביא עליו קרבן. וק"ל דכיון דמופלא סמוך לאיש דאוריתא סבירא לן איהו נמי לילקי כדאקשינן לעיל בסמוך מה נפשך אי מופלא סמוך לאיש דאוריתא מילקא נמי לילקי ויש לומר דלעיל לאו למימרא דכל מאן דסבירא ליה מופלא סמיך לאיש סבירא ליה דאף הוא גופיה לקי. י"ל דהא דמרבינן מופלא הסמוך לאישדהקדשו בלבד הוא דהוי הקדש כשל גדול אבל הוא גופיה לא הוי כגדול. אלא לעיל הוה סלקא דעתא דבריתא דקתני יכול יהא חייב על הקדשו קרבן אקטן גופיה קאי לומר שהשוה אותו הכתוב לאיסור בל יחל דהוא גופיה קאי באיסור אלא שאינו חייב קרבן על הקדשו וכאלו כתיב לא יחל שקטן בעצמו שאכל את הקדשו, ומשום הכי קא פריך אי מופלא סמוך לאיש דאוריתא דגזרה שוה דאורייתא היא א"כ קטן גופיה לילקי דהא אמרת דקאי בבל יחל. אבל הכא דאמרינן דגזרה שוה לאו להשוות גופו של קטן לגדול אלא להשוות הקדשו לשל גדול, תו ליכא לאקשויי הכין דהקדשו כשל גדול כנ"ל ולא עונשו כשל גדול.

    הא ניחא למאן דאמר הקדיש הוא ואכלו אחרים לוקין דהיינו ר' יוחנן ור"ל. וק"ל דהא ודאי משמע הכא דלר' יוחנן לוקין קאמר אבל הוא גופיה לא לקי כדתריצנא לה לבריתא ואוקימנא כותיה ואלו לעיל (נדה מה, ב) קאמר דתוך זמן כלאחר זמן לעונשים וכגדול ממש הוא. ועוד ק"ל דמדמותיב רב הונא בר יהודה למאן דאמר תוך זמן כלפני זמן לסיועי לרב הונא דאמר לוקה אלמא משמע דרב הונא ס"ל כמאן דאמר תוך זמן כלאחר זמן. ואם כן אדמסייע ליה מבריתא דהשוה הכתוב את הקטן כגדול לותביה ממתניתין וממתניתא כדאותיבנא לעיל אדר' יוחנן ור' יהושע בן לוי, י"ל דהא ר' יוחנן וריב"ללחוד ודרב הונא לחוד דההיא דר' יוחנן וריב"ל דוקא כשהביא שתי שערות וההיא לאו מופלא שסמוך לאיש הוא לדבריהם אלא גדול ממש שמהרו שערותיו לגלות על גדלותו וההוא אפילו נדריו קיימין לגמרי כשל גדול ואם הקדיש ואכל לוקה ומביא קרבן על שגגתו ולא זהו שהשוה הכתוב לגדול, כדתניא בבריתא אלא בשלא הביא שתי שערות דהוה ליה מופלא סמוך לאיש וההוא אם הקדיש ואכל אינו לוקה דקטן הוא אלא שאחרים לוקין עליו מגזירת הכתוב שהשוה הקדשו לשל גדול. והיינו דקרי ליה רבה בר שמואל אליבא דר' יוחנן קטן אוכל נבלות ואם הביא שתי שערות לאו קטן אוכל נבלות הוא אלא גדול אוכל נבלות. אבל רב הונא סבירא ליה דתוך זמן בין הביא שתי שערות בין לא הביאה קטן הוא לעונשין דתוך זמן כלפני זמן אלא לגבי הקדשו כלומר כשאמר ככר זה קונם עלי הרי זה כגדול למלקות בלבד ולא לקרבן ומגזרת הכתוב וההוא דקטנה שנדרה או משום דרב פנחס אי נמי משום קטן אוכל נבלות משום דשוגגת היא דסבורה דכל שהפר לה הבעל מופר ולזדון שבועה בלבד הקישו הכתוב ולא למלקות. אלא דאין זה נכון לומר שתהא היא אסורה בהקדשה ולוקה עליו ואעפ"כ יהא הבעל מפר לה ומכשילה לאכול אלא לרב הונא מוקים לה כדרב פנחס. ואם תאמר א"כ היכי מותיב רב הונא בר יהודה מהא בריתא דהשוה הכתוב את הקטן כגדול למאן דאמר תוך זמן כלפני זמן ומסייע מינה לרב הונא דאלמא משמע רב הונא כמאן דאמר תוך זמן כלאחר זמן ס"ל י"ל משום דאינהו לא מפלגי במילתא כלל דאפילו לגבי הקדשו חשיבי ליה כקטן גמור כלפני זמן מדאמרינן דלכל עונשין הרי היא כלפני זמן משום הכי מותיב להו מינה ומסייע מינה לרב הונא כנ"ל.

    מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא - כלומר ולא לאיסור ולבל יחל קאמר אלא לאיסור בל יחל והא דאמרינן יכול יהא חייב על הקדשו קרבן לפי האסמכתא הולך ודורש בפסוק כאלו היא דרשה גמורה.

    ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוויהו לוקין - איכא למידק והא אית ליה לר"ל התראת ספק לא שמה התראה במכות (טז, א) ובזבחים פרק התערובת (זבחים עח, א) גבי הטמא הפגול והנותר שבללן זה בזה והכא התראת ספק היא דשמא לא יביא שתי שערות כשיהא בן י"ד שנה ונמצא דהשתא אכתי אינו סמוך לאיש. וי"ל דסמכינן ארובא דמביאין סימנים כשמגיעין לכלל שנים.

    הוה ליה קטן אוכל נבלות ואין ב"ד מצווין להפרישו - תימה דהא לר' יוחנן הוא דמתרצים והתם בפרק חרש (קיד, א) אמרינן דר' יוחנן מספקא ליה אי ב"ד מצווין להפרישו אם לאו ועוד קשיא לי דהיכי קרי ליה קטן אוכל נבלות שאין ב"ד מצווין להפרשו דהא תניא בפרק חרש מניחו תולש מניחו וזורק אבל לא יאמר לו הבא לי חותם הבא לי מפתח דה"ל כעין מאכיל בידים ואסור כדאמרינן לא תאכלום קרי ביה לא תאכילום כדאיתא התם ביבמות והכא נמי כיון דאמר לה בעל מופר לך ה"ל כמ"ד לה קומי אכולי, וי"ל דאה"נ דה"מ למיפרך ליה הכין אלא דלפי המסקנא דאסיקנא אלא כדרב פנחס אתו שפיר ואפילו לספרים דלא גרסי אלא הוי פירושא כאלו כתוב בהן אלא ודכותה בפרק אע"פ בכתובות (נט, א) בההיא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע באומר יקדשו ידיך לעושיהם דהוי כמו אלא אע"פ שאינו כתוב בספרים.

    אלא כדרב פנחס - כלומר ואע"פ שלא בעל לאחר זמן הרי היא מותרת לאכול בהפרתו דהוה ליה כאילו נדרה על דעתו דכל הנודרת על דעת הבעל שמעלה לה מזונות היא נודרת. וא"ת א"כ למה נכתבה הפרת הבעל כלל תירצו בתוס' דאיצטריך דכי אמר קיים ליכי שוב אינו יכול להפר א"נ משום דנתנה תורה רשות לבעל להפר הוא דאמר שעל דעתו נודרת לפי שדומה לה שבידו להפר כמו בשאר נשים.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 46b

    Niddah 46b. The full printed text of this folio side - 19 numbered segments, about 352 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 46b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026