Talmud Builders

    Niddah 28b

    Back to index

    English translation — Niddah 28b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1you shall send out, out of the camp you shall send them, so that they not impurify their camp, in the midst of which I dwell” (Numbers 5:3). It is derived from the verse that only a definite male or a definite female is liable for entering the Temple in a state of impurity, but not a tumtum or a hermaphrodite.

    2The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports the opinion of Rav: In the case of a tumtum and a hermaphrodite who saw white ziva or red blood, they are not liable for entering the Temple in a state of impurity, and if they touch teruma , one does not burn the teruma due to their contact. If they saw white ziva and red blood as one, i.e., they emitted both ziva and blood, they are still not liable for entering the Temple, but one burns teruma due to their contact.

    3The Gemara reasons: What is the reason that they are not liable for entering the Temple despite the fact that they are definitely impure? Is it not because it is stated in the verse: “Both male and female you shall send out,” from which it is derived that only a definite male or a definite female could be liable for entering the Temple in a state of impurity, but not a tumtum or a hermaphrodite? Ulla says: No, Rav’s opinion cannot be proved from this baraita , as in accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

    4As we learned in a mishna ( Shevuot 14b) that Rabbi Eliezer says: With regard to the sliding-scale offering the verse states: “Or if a person touches any impure thing…or the carcass of a non-kosher creeping animal, and it is hidden from him” (Leviticus 5:2). A precise reading of this verse indicates that if one has a lapse of awareness that he contracted ritual impurity by touching a carcass of a creeping animal, he is liable to bring a sliding-scale offering for defiling the Temple or the sacrificial food, but he is not liable to bring such an offering for a lapse of awareness that he is entering the Temple or partaking of sacrificial food.

    5Rabbi Akiva says that it is derived from the phrase: “And it is hidden from him, so that he is impure” (Leviticus 5:2), that for a lapse of awareness that one had contracted ritual impurity, he is liable to bring a sliding-scale offering, but he is not liable to bring an offering for a lapse of awareness that he is entering the Temple or partaking of sacrificial food.

    6And we say with regard to this mishna: What is the difference between the opinions of Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva? They are apparently stating the same halakha . And Ḥizkiyya says: There is a practical difference between them in a case where one initially knew that he had contracted ritual impurity, but he did not know whether the impurity was contracted from a carcass of a creeping animal or from the carcass of an unslaughtered animal. As Rabbi Eliezer holds that for one to be liable to bring an offering, we require that he initially know whether he contracted impurity from a carcass of a creeping animal or whether he contracted impurity from an unslaughtered animal carcass, and if he never knew this, he does not bring an offering. And Rabbi Akiva holds that for him to be liable to bring an offering, we do not require that he know this detail, since he knows in general terms that he contracted impurity.

    7The Gemara infers: Doesn’t Rabbi Eliezer say there, in that mishna, that we require one to bring an offering for entering the Temple in a state of impurity only if he knew initially whether he contracted impurity from a carcass of a creeping animal or whether he contracted impurity from an unslaughtered animal carcass? Here, too, with regard to a hermaphrodite or a tumtum who emitted both ziva and blood, they are not obligated to bring an offering according to Rabbi Eliezer, as we require one to bring an offering only if he knew whether he became impure due to the white ziva he emitted or whether he became impure due to the red blood he emitted.

    8But according to Rabbi Akiva, who said that one is obligated to bring an offering due to his initial knowledge of his impurity even if he did not know the exact cause of his impurity, here too, in the case of a hermaphrodite or a tumtum who emitted both ziva and blood, he is obligated to bring an offering due to his initial knowledge of his impurity, despite the fact that he does not know whether he is impure due to the blood or the ziva .

    9The Gemara asks: And according to Rav, who holds that an impure tumtum or hermaphrodite is not liable for entering the Temple but that any teruma that he touches is burned, what is different with regard to entering the Temple, for which he is not liable? The reason it is different is that it is written: “Both male and female you shall send out,” from which it is derived that a definite male or a definite female is liable for entering the Temple in a state of impurity, but not a tumtum or a hermaphrodite.

    10If so, we should not burn teruma that he touches either, as it is written in a verse dealing with these types of impurity: “This is the law of the zav , and of one from whom the flow of semen emerges, so that he is thereby impure; and of her that is sick with her menstrual status, and they who have an issue, whether a male or a female” (Leviticus 15:32–33). It can similarly be derived from this verse that these types of impurity apply only to a definite male or a definite female, but not to a tumtum or a hermaphrodite.

    11The Gemara answers: That verse is necessary for the halakha of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak said: The term “whether a male” serves to include a male leper as a primary source of impurity with regard to the sources of his bodily emissions. In other words, the various emissions of a leper, e.g., his saliva and urine, have the status of a primary source of impurity, and therefore they transmit impurity to a person or utensil that touches them. And the term “or a female” serves to include a female as a primary source of impurity with regard to the sources of her bodily emissions.

    12The Gemara raises a difficulty: This verse: “Both male and female you shall send out” (Numbers 5:3), from which Rav derives that the prohibition against an impure person entering the Temple does not apply to one whose sex is uncertain, is also necessary for another halakha . That halakha is that the obligation to remove from the Temple any impure person or item applies only to one that has the option of attaining ritual purity by immersing in a ritual bath; this excludes an impure earthenware vessel, which cannot be purified by immersing it in a ritual bath. This is the statement of Rabbi Yosei. Consequently, Rav’s halakha cannot be derived from that verse.

    13The Gemara answers: If so, that the verse serves to teach Rabbi Yosei’s halakha alone, let the Merciful One write: Any person you shall send out, as this would also exclude earthenware vessels. Rav’s halakha is derived from the fact that the wording of the verse is: “Both male and female.”

    14And if you would say in response that if the Merciful One had written: Any person you shall send out, I would say that impure metal vessels need not be removed from the Temple either, as they are not included in the term: Any person, this is not correct. The Gemara elaborates: The halakha that impure metal vessels must be removed from the Temple is derived from the previous verse: “That they put out of the camp every leper, and every one that has an issue, and whatever is impure by the dead” (Numbers 5:2). Therefore, why do I need the verse to write: “Both male and female you shall send out,” instead of simply stating: Any person you shall send out? Clearly, the phrase: “Both male and female,” is necessary for the halakha of Rav.

    15The Gemara asks: But if so, one can say that the entire phrase comes for Rav’s halakha , and not the halakha of Rabbi Yosei. The Gemara answers: If so, let the verse write: Male and female. What is the meaning of the phrase: “Both male and female”? The verse is referring to any ritually impure item that has the same halakha that applies to both males and females, i.e., it can attain purity by being immersed in a ritual bath; this excludes earthenware vessels.

    16With regard to Rav’s halakha that the prohibition of entering the Temple in a state of ritual impurity does not apply to one who is a tumtum or a hermaphrodite, the Gemara asks: If so, then even when they become impure with other types of impurity, in addition to the impurity of a zav or a menstruating woman, a tumtum and a hermaphrodite should likewise not be sent out of the Temple, as the passage from which a tumtum and a hermaphrodite are excluded is also referring to other types of impurity: “That they put out of the camp every leper, and every one that has an issue, and whatever is impure by the dead” (Numbers 5:2). The Gemara answers: The next verse states: “Both male,” which is referring to impurity caused by a substance that is emitted from the male organ, i.e., ziva .

    17The Gemara raises a difficulty with regard to Rav’s derivation: And is it correct that anywhere that the phrase “both male and female” is written in the Torah, this comes to exclude a tumtum and a hermaphrodite? But isn’t a similar expression stated with regard to valuations, as it is written: “For the male… fifty shekels of silver, after the shekel of the Sanctuary. And if she is a female, then your valuation shall be thirty shekels” (Leviticus 27:3–4).

    18And it is taught in a baraita that it is derived from the term “the male”: But not a tumtum or a hermaphrodite. One might have thought that a tumtum or a hermaphrodite shall not be valuated according to the valuation of a man, which is fifty shekels, but shall be valuated according to the valuation of a woman, which is thirty shekels. Therefore, the verse states: “The male,” and the following verse states: “And if she is a female,” indicating that these halakhot apply only to a definite male or a definite female, but not to a tumtum or a hermaphrodite.

    19The Gemara explains the difficulty: The reason a tumtum and a hermaphrodite are excluded is that it is written: “The male…and if she is a female,” which indicates that if the verse had written: Male and female, without the superfluous words “the” and “if,” it would not have been derived that the verse excludes a tumtum and a hermaphrodite. This apparently contradicts the opinion of Rav, who excludes a tumtum and a hermaphrodite from the prohibition of entering the Temple in a state of impurity merely due to the phrase: “Male and female” (Numbers 5:3). The Gemara answers: In that verse with regard to valuations, the words “male” and “female” are themselves necessary

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    תשלחוהיינו שילוח טמאים ממקדש:

    רבי אליעזר היאדבעי לענין קרבן טומאה עד דידע במאי איטמי אבל לרבנן דלא בעו בשאר טומאות עד דידע במאי איטמי הכא נמי מחייבי דלא דרשינן זכר ודאי נקבה ודאית:

    השרץ ונעלםאו בנבלת שרץ ונעלם ממנו:

    על העלם שרץשנטמא וידע ובשעה שנכנס נעלם ממנו טומאה חייב:

    ואינו חייב על העלם מקדשאם כשנכנס למקדש זכור לטומאה ונעלם ממנו מקדש ונכנס שאינו סבור שזה מקדש וכשיצא נזכר פטור:

    שרץ ונבלהלפניו וידע שנגע באחד מהם ואינו יודע באיזה מהם נגע וכשבא למקדש שכח אותו ומשיצא נזכר:

    ר' אליעזרדאזכר שם שרץ סבר דבעינן עד דידע אם בשרץ איטמי כו':

    הזב את זובו לזכר ולנקבהולדרוש נמי זכר ודאי נקבה ודאית מטמא בזיבה ולא טומטום:

    לזכר לרבות מצורעשהוא מוקש לזב להיות מעינותיו אב הטומאה לטמא אדם וכלים כזב דכתיב ביה (ויקרא ט״ו:ח׳) וכי ירוק הזב וגו':

    פרט לכלי חרסטמא שאין טעון שילוח מן העזרה:

    הוה אמינא כלי מתכות לאטעון שילוח ולהכי שני בדיבוריה למדרש כל שיש לו דין הנוהג בזכר ובנקבה דהיינו טהרה במקוה:

    מוכל טמא נפקאדאף כלי מתכות בעי שילוח ועל כרחין הוה דרשינן אדם ודמי ליה ולא כלי חרס שאין לו טהרה:

    עד נקבהמשמע כל מי שיש לו דין שהוא מזכר עד נקבה שיש להן טהרה:

    אי הכילעיל קאי. כיון דאמר רב לענין שילוח זכר ודאי ולא טומטום בשאר טומאות נמי כגון טומטום שנטמא במת או בשרץ ונכנס למקדש יפטר:

    הזכרוהיה ערכך הזכר:

    תלמוד לומר הזכרה"א דריש:

    אם נקבהאם קדריש:

    ההוא מיבעי ליהלמכתב זכר ונקבה:

    נדה 28 עמוד ב

    1תשלחו זכר ודאי נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס.

    2לימא מסייע ליה: טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן או אודם אין חייבין על ביאת מקדש, ואין שורפין עליהם את התרומה. ראו לובן ואודם כאחת אין חייבין על ביאת מקדש, אבל שורפין עליהם את התרומה.

    3מ"ט לאו משום שנאמר ״(במדבר ה״, ג) ״מזכר ועד נקבה תשלחו״, זכר ודאי, נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס? אמר עולא: לא, הא מני? ר' אליעזר היא.

    4דתנן, רבי אליעזר אומר: השרץ... (ויקרא ה, ב) ונעלם ממנו על העלם שרץ הוא חייב, ואינו חייב על העלם מקדש.

    5רבי עקיבא אומר: ״ונעלם ממנו והוא טמא״ על העלם טומאה הוא חייב, ואינו חייב על העלם מקדש.

    6ואמרינן: מאי בינייהו? ואמר חזקיה: שרץ ונבלה איכא בינייהו, דרבי אליעזר סבר: בעינן עד דידע אי בשרץ איטמי אי בנבילה איטמי, ור' עקיבא סבר: לא בעינן.

    7לאו אמר רבי אליעזר התם בעינן דידע אי בשרץ איטמי, אי בנבלה איטמי; הכא נמי בעינן דידע אי בלובן איטמי, אי באודם איטמי.

    8אבל לרבי עקיבא, דאמר משום טומאה מיחייב, הכא נמי משום טומאה מיחייב.

    9ורב, מאי שנא ביאת מקדש דלא, דכתיב: ״מזכר ועד נקבה תשלחו״ זכר ודאי, נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס.

    10אי הכי, תרומה נמי לא נשרוף, דכתיב: ״(ויקרא טו״, לג) ״והזב את זובו לזכר ולנקבה״ זכר ודאי, נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס!

    11ההוא מבעי ליה לכדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: ״לזכר״ לרבות את המצורע למעינותיו, ״ולנקבה״ לרבות את המצורעת למעינותיה.

    12האי נמי מבעי ליה, במי שיש לו טהרה במקוה פרט לכלי חרס, דברי רבי יוסי!

    13אם כן, נכתוב רחמנא ״אדם״.

    14וכי תימא, אי כתב רחמנא ״אדם״ הוה אמינא כלי מתכות לא, מכל טמא לנפש״ נפקא! ״זכר״ ונקבה״ למה לי? לכדרב.

    15ואימא, כוליה לכדרב הוא דאתא? אם כן, נכתוב ״זכר ונקבה״! מאי ״מזכר ועד נקבה״? עד כל דבר שיש לו טהרה במקוה.

    16אי הכי, כי איטמי בשאר טומאות, לא לישלחו? אמר קרא ״מזכר״ מטומאה הפורשת מן הזכר.

    17וכל היכא דכתיב ״מזכר עד נקבה״ למעוטי טומטום ואנדרוגינוס הוא דאתא? והא גבי ערכין דכתיב ״(ויקרא כז )״הזכר״.

    18ותניא: ״הזכר״ ולא טומטום ואנדרוגינוס. יכול לא יהא בערך איש, אבל יהא בערך אשה? תלמוד לומר: ״הזכר... ואם נקבה״ זכר ודאי, נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס.

    19טעמא דכתיב ״הזכר... ואם נקבה״, הא מזכר״ ונקבה״ לא ממעט. ההוא מבעי ליה׃

    Tosafot

    אמר עולא הא מני ר' אלעזר היאוהא דתנן שלהי הערל (יבמות פג:) רבי אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר הא אמרינן התם לא לכל אמר רבי אליעזר אנדרוגינוס חייבין עליו אי נמי י"ל דהכא הכי קאמר האי תנא דאמר אין חייבין על ביאת מקדש דריש הארץ כרבי אליעזר:

    פרט לכלי חרס גרסי'ותו לא ולא גרס שאין לו טהרה במקוה דבשלהי המוצא תפילין (עירובין קד:) בעי למימר משום דאינו נעשה אב הטומאה ואין צריך למוחקו דאף ע"ג דאינו מן הברייתא נקטיה הש"ס משום דמסיק התם דה"ה שרץ אע"ג דאב הטומאה הוא וא"ת דאמר בפ"ק דסוטה (דף ט) ובפרק אלו דברים (פסחים סז.) אפי' מת מותר ליכנס במחנה לויה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' מאי אפי' אדרבה מת קיל טפי דאין לו טהרה במקוה ואפילו במחנה שכינה נמי ויש לומר דאיכא למ"ד שילהי עירובין (דף קד:) דמחייב מכניס שרץ למקדש אע"ג דאין לו טהרה במקוה וה"ה מת אי נמי מת מחייב טפי משום דיש במינו טהרה במקוה כגון אדם חי:

    הוה אמינא כלי מתכות לאהוי מצי למנקט כלי שטף אלא נקט כלי מתכות משום דחמיר דחרב הרי הוא כחלל:

    עד כל דבר שיש לו טהרה במקוהמלשון עד דריש כדפ"ה דמשמע כל מי שיש לו דין שמזכר עד נקבה דהיינו שיש לו טהרה במקוה וא"ת כל טמא לנפש אם כן למאי אתא ויש לומר דבריש אלו דברים בפסחים (דף סו:) דריש ליה שפיר:

    אי הכי בשאר טומאות נמיפירוש כיון דדריש מזכר ועד נקבה למי שיש לו טהרה במקוה אם כן מוקמינן קרא גם בשאר טומאות דלאו לובן ואודם דשייכו בכלים ואם כן דטומאת מת ושרץ נמי לא לישלחו טומטום ואנדרוגינוס:

    תלמוד לומר הזכרה"א דהזכר דריש ותימה דבפ' על אלו מומין (בכורות דף מא:) אמרינן שאני הכא דכתיב הזכר הזכרים משמע משום דכתיב הזכרים אבל ה"א דהזכר לא חשיב יתור למעט אנדרוגינוס ושמא איכא שום דרשא התם דדריש מה"א:

    הא מזכר לחודיה לא ממעטהך ברייתא אתיא כרבי יהודה כדמוכח במסכת שבת בפרק ר"א דמילה (שבת דף קלו:) על הא דקאמר רבי יהודה אנדרוגינוס דוחה שבת דקאמר רב חסדא לא לכל אמר ר' יהודה זכר הוא שאם אתה אומר כן בערכין יערך ותניא הזכר ולא טומטום כו' פירוש סתם ספרא רבי יהודה וקאמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא אדרוגינוס פסול לקדוש מי חטאת דברי רבי יהודה ופריך מאי שנא גבי מילה ומשני משום דכתיב המול לכם כל זכר והשתא תימה דהכא גבי ערכין צריך יתורא למעט טומטום ואנדרוגינוס ולא ממעט להו מלשון זכר ונקבה וגבי מילה אדרבה צריך יתורא לרבות וגבי קדוש ממעט ליה אף ע"ג דליכא יתורא אחרינא לאנדרוגינוס אלא משום דכתיב ונתן ולא כתיב ונתנה למעוטי אשה והנה מצינו למימר דכיון דגלי בערכין דלא הוי בכלל זכר ילפינן קדוש מערכין ומילה נמי הוה ילפינן אי לאו דגלי קרא דכל זכר והא דלא ילפינן קדוש ממילה משום דטפי אית לן למילף מערכין לחומרא והכא דפריך וכל היכא דכתיב זכר למעט טומטום ואנדרוגינוס והא גבי ערכין כו' לא מצי לשנויי דמערכין ילפינן דאדרבה ממילה אית לן למילף דהוי בכלל זכר כדי להטעינו שילוח ולא מערכין לקולא ובפרק על אלו מומין (בכורות מא:) דמצריך קרא יתירא למעט טומטום ואנדרוגינוס דקאמר כשהוא אומר הזכר למטה שאין ת"ל ולא ילפינן מערכין לחומרא שלא להכשירו לעולה ולהצריך קרבן אחר התם אצטריך קרא לקרבן נדבה כגון שאמר הרי זו עולה והוי קולא שאינו קדוש דלא הוה ילפינן מערכין לקולא אלא ממילה לחומרא ולהכי אצטריך קרא אך קשה דבפ' הערל (יבמות עב:) משמע דלא פסיל ליה ר' יהודה לענין קדוש אלא משום דהוי ספק איש ספק אשה דתנן התם ר' יהודה אומר אנדרוגינוס שקדש קדושיו פסולין משום שהוא ספק אשה ואשה פסולה לקדש וי"ל דלגבי ערך אף ע"ג דהוא זכר או נקבה ממעטו הכתוב מערך איש ואשה לפי שהוא משונה ואי הוה מיעוטא דזכר לחודיה הוה אמינא דאפקיה רחמנא מערך זכר ואוקמיה בערך נקבה אפילו הוא זכר וכן איפכא וגבי מילה אי נקבה היא הא איצטריך קרא לרבויי ואי זכר הוא שמא איכא שום דרשא דהוה ממעטינן ליה אי לאו דריבהו הכתוב וההיא דבכורות (דף מא:) דהזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס איכא למימר דלא אתיא כר' יהודה דכיון דספק הוא לא אצטריך קרא למעוטי ספקא ואף ע"ג דסתם ספרא ר' יהודה היא היינו בסתמא אחרינא אבל הא ע"כ לאו רבי יהודה היא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    זכר ודאי נקבה ודאיתמכאן יש סיוע לדברי ר״י ורש״י ז״ל וכל דכותי׳ בעלי תוס׳ ז״ל שאומרים דאפי׳ למ״ד דאנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא אינו מין גמור לעצמו שאינו לא זכר ולא נקבה אלא גם הוא זכר או נקבה אלא שדינו מסופק אלינו ומשום דטומטום אינו בעצמו אלא זכר לחוד או נקבה לחוד אלא שכל זמן שלא נקרע לא נתבררה צורתו ואלו אנדרוגינוס נתבררה צורתו אלינו לעין אלא שלא נתברר לנו דינו קרוי בתלמודא לטומטום ספיקא ולאנדרוג׳ בריה אלא ודאי אין דינו אל כזכר או כנקבה וכן הדין בכוי למ״ד בריה הוא בודאי הוא חיה או בהמה ולא מין שלישי אלא שלא נתברר דינו אלינו ותדע דבפ׳ הערל ס״ל לרב ב״ר יוסי באנדרוגינוס דאמר בריה בפני עצמה ואפ״ה אמר כאן ששורפין על ספקו את התרומה ואמאי שהרי לא נתנה התורה טומאה אלא לזכר או לנקבה וזה שמא אינו לא איש ולא אשה אלא מין בפני עצמו וכן בכוי א״ר יוסי שאין שוחטין אותו בי״ט שמא חיה הוא וטעון כסוי ואין מכסין שמא בהמה הוא ואע״ג דאיהו קרי ליה בריה במ׳ חולין ואי מין לעצמו הוא אמאי טעון כסוי דהא גבי כסוי חיה כתיב ביה אלא ודאי כדאמרן אבל רבינו הרמב״ן ז״ל סובר וכן שמעתי על רבינו מאיר הלוי ז״ל שהשיב על רבינו שמשון ז״ל דלמ״ד אנדרוגינוס בריה בפני עצמה היא הוא מין בפני עצמו ולהכי קרי ליה בריה ותדע דאמר בבכורות דרשב״א סבר דטומטום לא קדיש בבכורה ורבנן סברי דקדיש ואתי׳ לומר דרבנן סברי דספיקא הוי וקדיש מספקא ורשב״א סבר בריה היא ולהכי לא קדיש ואמ׳ דבע׳ טומטום כבריה לא מספק דזכר או נקבה הא דמספקא אלמא כל היכא דאמר בריה אינו משום ספק זכר או נקבה אלא משום דהוי מין בפני עצמו ובפ׳ בתרא דיומא אמר כל חלב לרבות את הכוי ואמ׳ מאי קסבר אי סבר ספקא הוי אצטריך קרא למעוטי ספקא אלא קסבר בריה בפני עצמה ובחגיגה פ״ק זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס והוינן בה בשלמא אנדרוגינוס אצטריך סד״א הואיל ואית ביה צד זכרות ליחייב קמ״ל דבריה הוא אלא טומטום אצטריך קרא למעוטי ספקא וכל הני אתיין כר׳ יוסי דלא אשכחן בהדיא דאית ליה האי סברא אלא הוא ותבע׳ דרב גופיה דפסק בהדיא כר׳ יוסי בפ׳ הערל אמר התם דאנדרוגינות חייבין עליו משני מקומות ומרבינן לה מואת זכר ואי ספק נקבה הוא היכי מתרבי מואת זכר ואיכא אפשר נמי לחייבי משום זכר ודילמא נקבה היא והא דאמר רב הכא שורפין עליו את התרומה גבי טומטום נקבה נקטה לכ״ע ואפי׳ אליבא דנפשיה וכר׳ יוסי אבל באנדרוגינוס נקטיה אליבא דרבנן בדוקא ולדידיה ור׳ יוסי נקטי׳ אגב טומטום בהשגרת לישן ומ״ש בכוי לענין כסוי שאני התם דאע״ג דבריה הוא מ״מ דינו ספק ושמא דינו כחיה או כבהמה או אפשר שדינו כשניהם להחמיר וחזינן לענין חלב ודם שריבהו הכתוב כבהמה ולפי׳ בכל מה ששוין חיה ובהמה א״א להוציא מכללם לפטור שכבר ריבהו הכתוב וכדא׳ בפ׳ דם שחיטה וטומאתו ושחיטה מנ״ל ואמרינן סברא מדלכל מילי שוייה רחמנא כבהמה להחמיר טומאתו ושחיטאתו כבהמה וכיון דהכי הוא לענין כסוי נמי חשו עליו דדילמא לכל מילי דינו כבהמה ואפי׳ להקל או שמא יש עליו גם דיני חיה להחמיר. והא דאמ׳ בבכורות פ׳ אלו מומין וחכמים אומרים לא נגזז ולא נעבד ואמר התם דלרבנן תרי מעוטי כתיבי הזכרים הזכרים דאלמא לא ממעוטי מלשנא דזכר דעלמא והיינו משום דהא ספק הוא דאלו הוי בריה אמאי לא ממעיט הא לא קשי׳ דההוא לרבנן דלית ליה דר׳ יוסי וסבר דאנדרוגינוס ספקי׳ הא לר׳ יוסי לא צריכי מעוטי דהזכרים כלל כל זה מיסודו של מורי הרא״ה ז״ל בשיטת רבי׳ הגדול רבו הרמב״ן ז״ל.

    הא מני ר״א היא וכו'משמע דהכי קים ליה ר״א מדדחי לה בהדיא לרב בהאי לישנא.

    הא מכל טמא נפש נפקאפי׳ דק״ל כלל ואדם פרט ותשלחו כלל ובא לרבות כל כעין הפרט שיש לו טהרה במקוה ופרכינן לרב א״ה אמאי מטמינהו מושלוח באודם ולובן בלחוד אפי׳ דשאר טומאה נמי כגון שנגעו במת וכיוצא בו לא לבעי שלוח ומדנקט לובן ואודם ש״מ דמשאר טומאות הפורשות מזכר ומדכתב עד נקבה נפק כלי חרס וכדמפרש ואזיל.

    והא גבי ערכיןוה״ה דה״מ למפרך מיולדת דכתיב בה זכר ונקבה ואפ״ה לא ממעיט טומטום ואנדרוגינוס אלא דחדא מינייהו נקט וכפי דיקא דהאי אפריקה יולדת ואיצטרך קרא לזכר ונקבה דבגווה לחלק בין טומאות זכר לטומאת נקבה וההיא דיולדת דאידך דמתני׳ הוה עדיפא לן למנקט אלא דניחא ליה לפרושי אגב אורחין מהיכא נפקא לן שאין ערך לטומטום ואנדרוגינוס והכי אורחא בתלמודא בקצת דוכתי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 28b

    Niddah 28b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 357 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    תשלחו היינו שילוח טמאים ממקדש:

    רבי אליעזר היא דבעי לענין קרבן טומאה עד דידע במאי איטמי אבל לרבנן דלא בעו בשאר טומאות עד דידע במאי איטמי הכא נמי מחייבי דלא דרשינן זכר ודאי נקבה ודאית:

    השרץ ונעלם או בנבלת שרץ ונעלם ממנו:

    על העלם שרץ שנטמא וידע ובשעה שנכנס נעלם ממנו טומאה חייב:

    ואינו חייב על העלם מקדש אם כשנכנס למקדש זכור לטומאה ונעלם ממנו מקדש ונכנס שאינו סבור שזה מקדש וכשיצא נזכר פטור:

    שרץ ונבלה לפניו וידע שנגע באחד מהם ואינו יודע באיזה מהם נגע וכשבא למקדש שכח אותו ומשיצא נזכר:

    ר' אליעזר דאזכר שם שרץ סבר דבעינן עד דידע אם בשרץ איטמי כו':

    הזב את זובו לזכר ולנקבה ולדרוש נמי זכר ודאי נקבה ודאית מטמא בזיבה ולא טומטום:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 28b · Sefaria

    Tosafot

    אמר עולא הא מני ר' אלעזר היא והא דתנן שלהי הערל (יבמות פג:) רבי אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר הא אמרינן התם לא לכל אמר רבי אליעזר אנדרוגינוס חייבין עליו אי נמי י"ל דהכא הכי קאמר האי תנא דאמר אין חייבין על ביאת מקדש דריש הארץ כרבי אליעזר:

    פרט לכלי חרס גרסי' ותו לא ולא גרס שאין לו טהרה במקוה דבשלהי המוצא תפילין (עירובין קד:) בעי למימר משום דאינו נעשה אב הטומאה ואין צריך למוחקו דאף ע"ג דאינו מן הברייתא נקטיה הש"ס משום דמסיק התם דה"ה שרץ אע"ג דאב הטומאה הוא וא"ת דאמר בפ"ק דסוטה (דף ט) ובפרק אלו דברים (פסחים סז.) אפי' מת מותר ליכנס במחנה לויה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' מאי אפי' אדרבה מת קיל טפי דאין לו טהרה במקוה ואפילו במחנה שכינה נמי ויש לומר דאיכא למ"ד שילהי עירובין (דף קד:) דמחייב מכניס שרץ למקדש אע"ג דאין לו טהרה במקוה וה"ה מת אי נמי מת מחייב טפי משום דיש במינו טהרה במקוה כגון אדם חי:

    הוה אמינא כלי מתכות לא הוי מצי למנקט כלי שטף אלא נקט כלי מתכות משום דחמיר דחרב הרי הוא כחלל:

    עד כל דבר שיש לו טהרה במקוה מלשון עד דריש כדפ"ה דמשמע כל מי שיש לו דין שמזכר עד נקבה דהיינו שיש לו טהרה במקוה וא"ת כל טמא לנפש אם כן למאי אתא ויש לומר דבריש אלו דברים בפסחים (דף סו:) דריש ליה שפיר:

    אי הכי בשאר טומאות נמי פירוש כיון דדריש מזכר ועד נקבה למי שיש לו טהרה במקוה אם כן מוקמינן קרא גם בשאר טומאות דלאו לובן ואודם דשייכו בכלים ואם כן דטומאת מת ושרץ נמי לא לישלחו טומטום ואנדרוגינוס:

    תלמוד לומר הזכר ה"א דהזכר דריש ותימה דבפ' על אלו מומין (בכורות דף מא:) אמרינן שאני הכא דכתיב הזכר הזכרים משמע משום דכתיב הזכרים אבל ה"א דהזכר לא חשיב יתור למעט אנדרוגינוס ושמא איכא שום דרשא התם דדריש מה"א:

    הא מזכר לחודיה לא ממעט הך ברייתא אתיא כרבי יהודה כדמוכח במסכת שבת בפרק ר"א דמילה (שבת דף קלו:) על הא דקאמר רבי יהודה אנדרוגינוס דוחה שבת דקאמר רב חסדא לא לכל אמר ר' יהודה זכר הוא שאם אתה אומר כן בערכין יערך ותניא הזכר ולא טומטום כו' פירוש סתם ספרא רבי יהודה וקאמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא אדרוגינוס פסול לקדוש מי חטאת דברי רבי יהודה ופריך מאי שנא גבי מילה ומשני משום דכתיב המול לכם כל זכר והשתא תימה דהכא גבי ערכין צריך יתורא למעט טומטום ואנדרוגינוס ולא ממעט להו מלשון זכר ונקבה וגבי מילה אדרבה צריך יתורא לרבות וגבי קדוש ממעט ליה אף ע"ג דליכא יתורא אחרינא לאנדרוגינוס אלא משום דכתיב ונתן ולא כתיב ונתנה למעוטי אשה והנה מצינו למימר דכיון דגלי בערכין דלא הוי בכלל זכר ילפינן קדוש מערכין ומילה נמי הוה ילפינן אי לאו דגלי קרא דכל זכר והא דלא ילפינן קדוש ממילה משום דטפי אית לן למילף מערכין לחומרא והכא דפריך וכל היכא דכתיב זכר למעט טומטום ואנדרוגינוס והא גבי ערכין כו' לא מצי לשנויי דמערכין ילפינן דאדרבה ממילה אית לן למילף דהוי בכלל זכר כדי להטעינו שילוח ולא מערכין לקולא ובפרק על אלו מומין (בכורות מא:) דמצריך קרא יתירא למעט טומטום ואנדרוגינוס דקאמר כשהוא אומר הזכר למטה שאין ת"ל ולא ילפינן מערכין לחומרא שלא להכשירו לעולה ולהצריך קרבן אחר התם אצטריך קרא לקרבן נדבה כגון שאמר הרי זו עולה והוי קולא שאינו קדוש דלא הוה ילפינן מערכין לקולא אלא ממילה לחומרא ולהכי אצטריך קרא אך קשה דבפ' הערל (יבמות עב:) משמע דלא פסיל ליה ר' יהודה לענין קדוש אלא משום דהוי ספק איש ספק אשה דתנן התם ר' יהודה אומר אנדרוגינוס שקדש קדושיו פסולין משום שהוא ספק אשה ואשה פסולה לקדש וי"ל דלגבי ערך אף ע"ג דהוא זכר או נקבה ממעטו הכתוב מערך איש ואשה לפי שהוא משונה ואי הוה מיעוטא דזכר לחודיה הוה אמינא דאפקיה רחמנא מערך זכר ואוקמיה בערך נקבה אפילו הוא זכר וכן איפכא וגבי מילה אי נקבה היא הא איצטריך קרא לרבויי ואי זכר הוא שמא איכא שום דרשא דהוה ממעטינן ליה אי לאו דריבהו הכתוב וההיא דבכורות (דף מא:) דהזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס איכא למימר דלא אתיא כר' יהודה דכיון דספק הוא לא אצטריך קרא למעוטי ספקא ואף ע"ג דסתם ספרא ר' יהודה היא היינו בסתמא אחרינא אבל הא ע"כ לאו רבי יהודה היא:

    Tosafot on Niddah 28b · Sefaria

    Ritva

    זכר ודאי נקבה ודאית מכאן יש סיוע לדברי ר״י ורש״י ז״ל וכל דכותי׳ בעלי תוס׳ ז״ל שאומרים דאפי׳ למ״ד דאנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא אינו מין גמור לעצמו שאינו לא זכר ולא נקבה אלא גם הוא זכר או נקבה אלא שדינו מסופק אלינו ומשום דטומטום אינו בעצמו אלא זכר לחוד או נקבה לחוד אלא שכל זמן שלא נקרע לא נתבררה צורתו ואלו אנדרוגינוס נתבררה צורתו אלינו לעין אלא שלא נתברר לנו דינו קרוי בתלמודא לטומטום ספיקא ולאנדרוג׳ בריה אלא ודאי אין דינו אל כזכר או כנקבה וכן הדין בכוי למ״ד בריה הוא בודאי הוא חיה או בהמה ולא מין שלישי אלא שלא נתברר דינו אלינו ותדע דבפ׳ הערל ס״ל לרב ב״ר יוסי באנדרוגינוס דאמר בריה בפני עצמה ואפ״ה אמר כאן ששורפין על ספקו את התרומה ואמאי שהרי לא נתנה התורה טומאה אלא לזכר או לנקבה וזה שמא אינו לא איש ולא אשה אלא מין בפני עצמו וכן בכוי א״ר יוסי שאין שוחטין אותו בי״ט שמא חיה הוא וטעון כסוי ואין מכסין שמא בהמה הוא ואע״ג דאיהו קרי ליה בריה במ׳ חולין ואי מין לעצמו הוא אמאי טעון כסוי דהא גבי כסוי חיה כתיב ביה אלא ודאי כדאמרן אבל רבינו הרמב״ן ז״ל סובר וכן שמעתי על רבינו מאיר הלוי ז״ל שהשיב על רבינו שמשון ז״ל דלמ״ד אנדרוגינוס בריה בפני עצמה היא הוא מין בפני עצמו ולהכי קרי ליה בריה ותדע דאמר בבכורות דרשב״א סבר דטומטום לא קדיש בבכורה ורבנן סברי דקדיש ואתי׳ לומר דרבנן סברי דספיקא הוי וקדיש מספקא ורשב״א סבר בריה היא ולהכי לא קדיש ואמ׳ דבע׳ טומטום כבריה לא מספק דזכר או נקבה הא דמספקא אלמא כל היכא דאמר בריה אינו משום ספק זכר או נקבה אלא משום דהוי מין בפני עצמו ובפ׳ בתרא דיומא אמר כל חלב לרבות את הכוי ואמ׳ מאי קסבר אי סבר ספקא הוי אצטריך קרא למעוטי ספקא אלא קסבר בריה בפני עצמה ובחגיגה פ״ק זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס והוינן בה בשלמא אנדרוגינוס אצטריך סד״א הואיל ואית ביה צד זכרות ליחייב קמ״ל דבריה הוא אלא טומטום אצטריך קרא למעוטי ספקא וכל הני אתיין כר׳ יוסי דלא אשכחן בהדיא דאית ליה האי סברא אלא הוא ותבע׳ דרב גופיה דפסק בהדיא כר׳ יוסי בפ׳ הערל אמר התם דאנדרוגינות חייבין עליו משני מקומות ומרבינן לה מואת זכר ואי ספק נקבה הוא היכי מתרבי מואת זכר ואיכא אפשר נמי לחייבי משום זכר ודילמא נקבה היא והא דאמר רב הכא שורפין עליו את התרומה גבי טומטום נקבה נקטה לכ״ע ואפי׳ אליבא דנפשיה וכר׳ יוסי אבל באנדרוגינוס נקטיה אליבא דרבנן בדוקא ולדידיה ור׳ יוסי נקטי׳ אגב טומטום בהשגרת לישן ומ״ש בכוי לענין כסוי שאני התם דאע״ג דבריה הוא מ״מ דינו ספק ושמא דינו כחיה או כבהמה או אפשר שדינו כשניהם להחמיר וחזינן לענין חלב ודם שריבהו הכתוב כבהמה ולפי׳ בכל מה ששוין חיה ובהמה א״א להוציא מכללם לפטור שכבר ריבהו הכתוב וכדא׳ בפ׳ דם שחיטה וטומאתו ושחיטה מנ״ל ואמרינן סברא מדלכל מילי שוייה רחמנא כבהמה להחמיר טומאתו ושחיטאתו כבהמה וכיון דהכי הוא לענין כסוי נמי חשו עליו דדילמא לכל מילי דינו כבהמה ואפי׳ להקל או שמא יש עליו גם דיני חיה להחמיר. והא דאמ׳ בבכורות פ׳ אלו מומין וחכמים אומרים לא נגזז ולא נעבד ואמר התם דלרבנן תרי מעוטי כתיבי הזכרים הזכרים דאלמא לא ממעוטי מלשנא דזכר דעלמא והיינו משום דהא ספק הוא דאלו הוי בריה אמאי לא ממעיט הא לא קשי׳ דההוא לרבנן דלית ליה דר׳ יוסי וסבר דאנדרוגינוס ספקי׳ הא לר׳ יוסי לא צריכי מעוטי דהזכרים כלל כל זה מיסודו של מורי הרא״ה ז״ל בשיטת רבי׳ הגדול רבו הרמב״ן ז״ל.

    הא מני ר״א היא וכו' משמע דהכי קים ליה ר״א מדדחי לה בהדיא לרב בהאי לישנא.

    הא מכל טמא נפש נפקא פי׳ דק״ל כלל ואדם פרט ותשלחו כלל ובא לרבות כל כעין הפרט שיש לו טהרה במקוה ופרכינן לרב א״ה אמאי מטמינהו מושלוח באודם ולובן בלחוד אפי׳ דשאר טומאה נמי כגון שנגעו במת וכיוצא בו לא לבעי שלוח ומדנקט לובן ואודם ש״מ דמשאר טומאות הפורשות מזכר ומדכתב עד נקבה נפק כלי חרס וכדמפרש ואזיל.

    והא גבי ערכין וה״ה דה״מ למפרך מיולדת דכתיב בה זכר ונקבה ואפ״ה לא ממעיט טומטום ואנדרוגינוס אלא דחדא מינייהו נקט וכפי דיקא דהאי אפריקה יולדת ואיצטרך קרא לזכר ונקבה דבגווה לחלק בין טומאות זכר לטומאת נקבה וההיא דיולדת דאידך דמתני׳ הוה עדיפא לן למנקט אלא דניחא ליה לפרושי אגב אורחין מהיכא נפקא לן שאין ערך לטומטום ואנדרוגינוס והכי אורחא בתלמודא בקצת דוכתי.

    Ritva on Niddah 28b · Sefaria

    Meiri

    לענין טומאת מקדש וקדשיו כבר ביארנו במסכת שבועות שכל שיש לו ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בנתים הוא חייב בקרבן עולה ויורד והעלם זה ענין העלם טומאה או העלם בשר קודש ומקדש או העלם שניהם ר"ל העלם טומאה והעלם מקדש ואין הלכה כר' עקיבא שאמר שאין קרבן אלא בהעלם טומאה אבל לא בהעלם מקדש וכל שכן שאין הלכה כר' שאף בהעלם טומאה שדי נרגא לומר שאינו בדין קרבן אא"כ ידע בתחלה באיזו טומאה נטמא ושכח בינתים ונזכר בסוף אבל ידיעה בתחלה שנטמא הואיל ולא ידע באיזו טומאה אינה ידיעה וכבר ביארנוה שם בכדי הצורך:

    מעינותיו של מצורע כגון רקו ומימי רגליו ושכבת זרעו וכן של מצורעת כגון רקה ומימי רגליה אב הטומאה כדין זב וזבה ודוקא מצורע שטומאתו מגופו אבל שאר טמאים כגון טומאת מת וכיוצא בו הואיל ואין טומאה יוצאה מגופו לא:

    הכניס כלי טמא במקדש אף הוא חייב כרת אבל אם זרקו לשם פטור מן הכרת וחייב במלקות ולמדת שאם היו במקדש כלים טמאים אף הם טעונים שלוח וכלי חרס שאין להם טהרה במקוה התבאר בזבחים ששוברם במקומם וזהו שלוחן שהרי שבירתו זו היא טהרתן אבל שאר כלים שיש להם טהרה במקוה מוציאן משם:

    אע"פ שביארנו בראיית טומטום ואנדרוגינוס שאינה מחייבת על ביאת מקדש בשאר טמאות שבהם מיהא הרי הם כשאר בני אדם ואם נטמאו במת וכיוצא בו ונכנסו למקדש חייבין לא אמרוה אלא בטומאות הפורשות מגופן:

    טומטום ואנדרוגינוס אינן בכלל ערכין ואם אמר אחד מהן ערכי עלי או שאמר אחד עליהם ערכן עלי אינו כלום שלא קצצה תורה ערכין אלא לזכר ודאי או לנקבה ודאית ודרכי הערכין וחלוק שבין ערך זכר לערך נקבה כבר הוא מפורש בכתוב להדיא:

    Meiri on Niddah 28b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה על כל דבר כו' וא"ת כל טמא נפש א"כ למאי אתא כו' עכ"ל דליכא למימר אי לא הוה כתיב כל טמא נפש לא הוה ידעינן למעט טומטום ואנדרוגינוס דאצטריך מזכר ועד נקבה משום כלי מתכות דאי לא הוה כתיב אלא אדם ה"א כלי מתכות לא דהא כיון דמאדם שפיר אימעט כלי חרס משום כלי מתכות לא הוה אצטריך למכתב מזכר ועד נקבה דמשמע מיעוטא לכלי חרס אלא דה"ל למכתב שום רבוי לכלי מתכות כמו לכל טמא נפש אלא ע"כ דכתב זכר ונקבה למעט נמי טומטום ואנדרוגינוס ועוד דמשום כלי מתכות לא ה"ל למכתב אלא מזכר ונקבה דמיניה נמי משמע מדמשני בדבוריה למדרש כל שיש לו דין הנוהג בזכר ונקבה דהיינו טהרה במקוה כפרש"י ומדכתיב יתורא דעד להך דרשא ע"כ דמזכר ונקבה גופיה אתא למעט טומטום ואנדרוגינוס אבל לפי זה ק"ק דמעיקרא דפריך האי נמי מבעי ליה פרט לכלי חרס ה"ל לשנויי דא"כ לא לכתוב עד ומדמשני בדבוריה נמי שמעינן דין הנוהג בזכר ונקבה פרט לכלי חרס ומיניה שמעינן נמי לכלי מתכות דהשתא לא תיקשי ליה וכ"ת ה"א כלי מתכות לא כו' ודו"ק:

    גמ' אמר קרא מזכר מטומאה הפורשת כו' ולעיל דבעי לאוקמא מזכר ועד נקבה פרט לכלי חרס דהיינו ע"כ בשאר טומאות דשייכי בכלים כמו שפי' התוס' ולא משני ליה דע"כ אתא נמי למעט טומטום ואנדרוגינוס ממשמעות מזכר מטומאה הפורשת מזכר די"ל דלעיל דלא בא לאוקמא קרא כלל למעט טומטום ואנדרוגינוס אלא פרט לכלי חרס יתפרש ליה מזכר כלומר כל מי שיש לו דין שהוא מזכר ועד נקבה כו' כפרש"י אבל השתא דמסיק דע"כ אתא לגופיה דקרא למעט טומטום ואנדרוגינוס ומלת עד אתא פרט לכלי חרס טפי אית לן למדרש נמי מזכר לההוא מיעוטא דטומטום ואנדרוגנוס מטומאה הפורשת כו' וק"ל:

    תוס' בד"ה הא מזכר לחודיה כו' וי"ל דלגבי ערך אע"ג דהוא זכר או כו' לפי שהוא משונה ואי הוה מיעוטא מזכר לחודיה ה"א דאפקיה כו' עכ"ל לכאורה לפי תירוץ שכתבו לעיל לרב גבי מזכר ועד נקבה ה"נ מצינן למימר הכא גבי ערכין לר"י דתרי מיעוטי נינהו חד לטומטום וחד לאנדרוגינוס אלא דלא ידעינן אי מזכר ממעט אנדרוגינוס משום שהוא משונה והוי זכר אי מנקבה ממעט ליה משום שהוא משונה והוי נקבה ואפשר דלישנא דברייתא יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה כו' משמע דבין בטומטום ובין באנדרוגנוס בכ"א מוקמינן תרתי מיעוטי תדע דבפ' אלו מומין קאמרינן אהך ברייתא סמי מכאן טומטום ואם כן ע"כ תרתי מיעוטי לאנדרוגינוס קאתיין ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Niddah 28b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 28, Amud Bet, about 357 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “תשלחו״ זכר ודאי נקבה ודאית, ולא טומטום…”

    2. Segment 233 words

      Opens “לימא מסייע ליה: טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן…”

    3. Segment 326 words

      Opens “מ"ט לאו משום שנאמר (במדבר ה, ג)…”

      Named: עולא.

    4. Segment 420 words

      Opens “דתנן, רבי אליעזר אומר: השרץ... (ויקרא ה,…”

      Named: רבי אליעזר.

    5. Segment 517 words

      Opens “רבי עקיבא אומר: ״ונעלם ממנו והוא טמא״…”

      Named: רבי עקיבא.

    6. Segment 626 words

      Opens “ואמרינן: מאי בינייהו? ואמר חזקיה: שרץ ונבלה…”

      Named: רבי אליעזר.

    7. Segment 723 words

      Opens “לאו אמר רבי אליעזר התם בעינן דידע…”

      Named: רבי אליעזר.

    8. Segment 812 words

      Opens “אבל לרבי עקיבא, דאמר משום טומאה מיחייב,…”

      Named: רבי עקיבא.

    9. Segment 918 words

      Opens “ורב, מאי שנא ביאת מקדש דלא, דכתיב:…”

    10. Segment 1022 words

      Opens “אי הכי, תרומה נמי לא נשרוף, דכתיב:…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “ההוא מבעי ליה לכדרבי יצחק, דאמר רבי…”

      Named: רבי יצחק.

    12. Segment 1215 words

      Opens “האי נמי מבעי ליה, במי שיש לו…”

      Named: רבי יוסי.

    13. Segment 135 words

      Opens “אם כן, נכתוב רחמנא ״אדם״.…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “וכי תימא, אי כתב רחמנא ״אדם״ הוה…”

    15. Segment 1521 words

      Opens “ואימא, כוליה לכדרב הוא דאתא? אם כן,…”

      Named: רב הוא.

    16. Segment 1615 words

      Opens “אי הכי, כי איטמי בשאר טומאות, לא…”

    17. Segment 1719 words

      Opens “וכל היכא דכתיב ״מזכר עד נקבה״ למעוטי…”

    18. Segment 1826 words

      Opens “ותניא: ״הזכר״ ולא טומטום ואנדרוגינוס. יכול לא…”

    19. Segment 1913 words

      Opens “טעמא דכתיב ״הזכר... ואם נקבה״, הא מזכר״…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Niddah 28b · Segment 5 — “רבי עקיבא אומר: ״ונעלם ממנו והוא טמא״ על העלם…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Niddah 28b · Segment 3 — “…טומטום ואנדרוגינוס? אמר עולא: לא, הא מני? ר' אליעזר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 28b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026