Talmud Builders

    Niddah 31b

    Back to index

    English translation — Niddah 31b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1they delay while in their wives’ abdomen, initially refraining from emitting semen so that their wives will emit seed first, in order that their children will be male, the verse ascribes them credit as though they have many sons and sons’ sons. And this statement is the same as that which Rav Ketina said: I could have made all of my children males, by refraining from emitting seed until my wife emitted seed first. Rava says another method through which one can cause his children to be males: One who wishes to make all of his children males should engage in intercourse with his wife and repeat the act.

    2§ And Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Ami says: A woman becomes pregnant only by engaging in intercourse close to the onset of her menstrual cycle, as it is stated: “Behold, I was brought forth in iniquity” (Psalms 51:7). This iniquity is referring to intercourse close to the woman’s menstrual cycle, when intercourse is prohibited. Accordingly, David is saying that his mother presumably conceived him at this time.

    3And Rabbi Yoḥanan says: A woman becomes pregnant only by engaging in intercourse near the time of her immersion in a ritual bath, through which she is purified from her status as a menstruating woman, as it is stated in the continuation of the same verse: “And in sin [ uvḥet ] did my mother conceive me” (Psalms 51:7).

    4The Gemara explains this derivation: From where may it be inferred that this term “ ḥet ” is a reference to purity? The Gemara answers: As it is written with regard to leprosy of houses: “ Veḥittei the house” (Leviticus 14:52), and we translate the verse into Aramaic as: And he shall purify the house. And if you wish, say that the interpretation is derived from here: “Purge me [ teḥatte’eni ] with hyssop, and I shall be pure” (Psalms 51:9). Evidently, the root ḥet , tet , alef refers to purification.

    5§ And Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Ami says: When a male comes into the world, i.e., when a male baby is born, peace comes to the world, as it is stated: “Send the lambs [ khar ] for the ruler of the land” (Isaiah 16:1). This khar , or kar , a gift one sends the ruler, contributes to the stability of the government and peace, and the word male [ zakhar ] can be interpreted homiletically as an abbreviation of: This is a kar [ zeh kar ].

    6And Rabbi Yitzḥak from the school of Rabbi Ami says: When a male comes into the world, his loaf of bread, i.e., his sustenance, comes into his possession. In other words, a male can provide for himself. This is based on the aforementioned interpretation of the word male [ zakhar ] as an abbreviation of: This is a kar [ zeh kar ], and the term kar refers to sustenance, as it is written: “And he prepared great provision [ kera ] for them” (II Kings 6:23).

    7By contrast, when a female comes into the world, nothing, i.e., no sustenance, comes with her. This is derived from the homiletic interpretation of the word female [ nekeva ] as an abbreviation of the phrase: She comes clean [ nekiya ba’a ], i.e., empty. Furthermore, until she says: Give me sustenance, people do not give her, as it is written in Laban’s request of Jacob: “Appoint me [ nokva ] your wages, and I will give it” (Genesis 30:28). Laban used the word nokva , similar to nekeva , when he said that he would pay Jacob only if he explicitly demanded his wages.

    8The students of Rabbi Shimon ben Yoḥai asked him: For what reason does the Torah say that a woman after childbirth brings an offering? He said to them: At the time that a woman crouches to give birth, her pain is so great that she impulsively takes an oath that she will not engage in intercourse with her husband ever again, so that she will never again experience this pain. Therefore, the Torah says that she must bring an offering for violating her oath and continuing to engage in intercourse with her husband.

    9Rav Yosef objects to this answer: But isn’t the woman an intentional violator of her oath? And if she wishes that her oath be dissolved, so that she may engage in intercourse with her husband, the matter depends on her regret of her oath. One is obligated to bring an offering for violating an oath of an utterance only if his transgression is unwitting. And furthermore, if the purpose of the offering that a woman brings after childbirth is to atone for violating an oath, then she should be required to bring a female lamb or goat as an offering, which is the requirement of one who violated an oath, rather than the bird offering brought by a woman after childbirth.

    10And the students of Rabbi Shimon ben Yoḥai further inquired of him: For what reason does the Torah say that a woman who gives birth to a male is ritually impure for seven days, but a woman who gives birth to a female is impure for fourteen days? Rabbi Shimon ben Yoḥai answered them: When a woman gives birth to a male, over which everyone is happy, she regrets her oath, that she will never again engage in intercourse with her husband, already seven days after giving birth. By contrast, after giving birth to a female, over which everyone is unhappy, she regrets her oath only fourteen days after giving birth.

    11And the students further asked him: For what reason does the Torah say that circumcision is performed only on the eighth day of the baby’s life, and not beforehand? He answered them: It is so that there will not be a situation where everyone is happy at the circumcision ceremony but the father and mother of the infant are unhappy, as they are still prohibited from engaging in intercourse.

    12It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: For what reason does the Torah say that a menstruating woman is prohibited from engaging in intercourse with her husband for seven days? It is because if a woman were permitted to engage in intercourse with her husband all the time, her husband would be too accustomed to her, and would eventually be repulsed by her. Therefore, the Torah says that a menstruating woman shall be ritually impure for seven days, during which she is prohibited from engaging in intercourse with her husband, so that when she becomes pure again she will be dear to her husband as at the time when she entered the wedding canopy with him.

    13§ The students of Rabbi Dostai, son of Rabbi Yannai, asked him: For what reason is it the norm that a man pursues a woman for marriage, but a woman does not pursue a man? Rabbi Dostai answered them by citing a parable of a person who lost an item. Who searches for what? Certainly the owner of the lost item searches for his item; the item does not search for its owner. Since the first woman was created from the body of the first man, the man seeks that which he has lost.

    14And the students of Rabbi Dostai further asked him: For what reason does a man engage in intercourse facing down, and a woman engage in intercourse facing up toward the man? Rabbi Dostai answered them: This man faces the place from which he was created, i.e., the earth, and that woman faces the place from which she was created, namely man.

    15And the students also inquired: For what reason is a man who is angry likely to accept appeasement, but a woman is not as likely to accept appeasement? Rabbi Dostai answered them: It is because this man behaves like the place from which he was created, i.e., the earth, which yields to pressure, and that woman behaves like the place from which she was created, i.e., from bone, which cannot be molded easily.

    16The students continued to ask Rabbi Dostai: For what reason is a woman’s voice pleasant, but a man’s voice is not pleasant? He answered: This man is similar to the place from which he was created, the earth, which does not issue a sound when it is struck, and that woman is similar to the place from which she was created, a bone, which makes a sound when it is struck. The proof that a woman’s voice is pleasant is that it is stated in Song of Songs that the man says to his beloved: “For sweet is your voice, and your countenance is beautiful” (Song of Songs 2:14).

    17MISHNA: Samaritan girls are considered menstruating women from the time they lie in their cradle. And the Samaritan men impart ritual impurity to the lower bedding like the upper bedding, i.e., all layers of bedding beneath them are impure, and their status is like the bedding above a man who experiences a gonorrhea-like discharge [ zav ]: The status of both levels of bedding is that of first-degree ritual impurity, which can impart impurity to food and drink. This is due to the fact that Samaritan men are considered men who engage in intercourse with menstruating women.

    18And they are considered men who engage in intercourse with menstruating women because Samaritan women observe the seven-day menstrual period of ritual impurity for each and every emission of blood, even for blood that does not render them impure. Accordingly, if a Samaritan woman has an emission of impure blood during the seven-day period, she will nevertheless continue counting seven days from the first emission. It is therefore possible that the Samaritan men will engage in intercourse with their wives while they are still halakhically considered menstruating women, as the seven-day period of impurity should have been counted from the emission of the impure blood.

    19But one who enters the Temple while wearing those garments upon which a Samaritan had lain is not liable to bring an offering for entering the Temple in a status of impurity, nor does one burn teruma that came into contact with those garments, because their impurity is uncertain.

    20GEMARA: The mishna teaches that Samaritan girls are considered menstruating women from the time they lie in their cradle. The Gemara asks: What are the circumstances of this statement? If the mishna is referring to girls who already see menstrual blood, then even our own, i.e., Jewish girls, are also considered menstruating women under such circumstances. And if it is referring to girls who do not yet see menstrual blood, then their girls, i.e., those of the Samaritans, should also not have the status of menstruating women.

    21Rava, son of Rav Aḥa bar Rav Huna, says that Rav Sheshet says: Here we are dealing with an unspecified case, i.e., it is unknown whether these girls have experienced their first menstrual period. Since there is a minority of girls who see menstrual blood, we are concerned with regard to each Samaritan girl that she might be from this minority. The Gemara asks: And who is the tanna who taught that one must be concerned for the minority?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שמשהין עצמןמלהזריע:

    יכולנישישהא עצמו מלהזריע:

    יבעול וישנהשמתוך תאות בעילה ראשונה תהא מזרעת ונהי נמי דתזריע אחריו תקדום הזרעתה בבעילה שניה:

    בעוןעל ידי דם נדה שהוא סימן להריון כדקיימא לן (כתובות דף י:) כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין והוא מביאו לידי עון וקדייק ר' יצחק בעון שסמוך לעון נדות שהוא מוזהר לפרוש הימנה:

    ובחטאלשון טבילה וטהרה כדמפרש. וה"ק על ידי דם נדות שהוא מביא לידי עון חוללתי שהוא גרם לי שנבראתי וכשנתחטאת אמי ממנו יחמתני:

    כרמנחה דהיינו סימן שלום:

    נקיהחסרה כמו (ב"ק דף מא.) יצא פלוני נקי מנכסיו:

    עד דאמרה מזונישיודעת להתפלל:

    נקבהכשתנקוב ותפרש שכרך ואתנה. ונקבה נמי הכי דרשינן:

    לפיכך תביא קרבןשבועת ביטוי חטאת:

    מזידה היאואין כאן קרבן דהא ונעלם כתיב בשבועת ביטוי:

    ובחרטה תליאלפתוח לה בחרטה ויתיר לה חכם שבועתה אבל קרבן אינו עוקר ומתיר שבועתה:

    ועוד קרבן שבועה בעי אתוייכשבה או שעירה והאי עוף הוא:

    מתחרטת לשבעהומתאוה לתשמיש בעלה כדי שתחזור ותתעבר זכר:

    מפני מה מילה לשמונהולא לשבעה:

    שלא יהיו הכל שמחיןשאוכלין ושותין בסעודה ואביו ואמו עצבים שאסורין בתשמיש:

    נדה שבעהלאו ביולדת קאי:

    מפני שאדם רגיל באשתוכל שעה שירצה:

    קץ בהמאוסה עליו. אמרה תורה כל שעה שתראה תהא טמאה שבעה כדי שלא יהא רגיל בה ותתחבב עליו:

    מחזר על האשהאדם פנוי מבקש ומחזר עד שנושא:

    פניו למטהבשעת תשמיש:

    זהו ממקום שנבראמסתכל באדמה שנוצר ממנה והיא מסתכלת בו שנוצרה הימנו:

    מקבל פיוסנוח לרצות:

    זה ממקום שנבראאדמה. עפר תיחוח נוח ליבטל אבל בשר ועצמות קשין:

    עצםכשמכין בו קולו נשמע אבל קרקע כשמכין בו אין קולו נשמע:

    מתני' בנות כותים נדות מעריסתןמקטנותן. ובגמרא מפרש טעמא:

    תחתון כעליוןמפרש בגמ':

    והן יושבות על כל דם ודםכלומר להכי הוו בועלי נדות משום דכל דם שרואות בין אדום בין ירוק יושבות עליו ימי נדות וזו תקלה היא להם שאם רואה דם ירוק היום מתחלת למנות ששה והוא אם תראה באותם ימי נדות דם אדום אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה ואותו דם ירוק טהור היה ומראייה שניה היא צריכה למנות:

    אין חייבין עליההלובש או מתכסה באותן בגדים ונכנס למקדש פטור מקרבן או אם נגעו אותן בגדים של משכב בתרומה תולין דלא ידעינן אי נדה היא אי לא והא דאמר דמסתמא טמאות גזירה דרבנן היא:

    גמ' אפילו דידן נמיאי חזיא בעריסתן טמאה דתניא לקמן (נדה דף לב.) בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה:

    דאיכא מיעוטא דחזייןבקטנותן:

    חיישינן למיעוטאומטמאינן לכולהו מעריסתן משום דדילמא חזיא:

    נדה 31 עמוד ב

    1שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחלה, שיהו בניהם זכרים מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים. והיינו דאמר רב קטינא: יכולני לעשות כל בני זכרים. אמר רבא: הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה.

    2ואמר רבי יצחק, אמר רבי אמי: אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה, שנאמר ״(תהלים נא״, ז) ״הן בעון חוללתי״.

    3ורבי יוחנן אמר: סמוך לטבילה שנאמר: ״(תהלים נא״, ז) ״ובחטא יחמתני אמי״.

    4מאי משמע דהאי ״חטא״ לישנא דדכויי הוא? דכתיב ״(ויקרא יד״, מט) ״וחטא את הבית״, ומתרגמינן ״וידכי ית ביתא״. ואי בעית אימא מהכא: (תהלים נא, ט) ״תחטאני באזוב ואטהר״.

    5ואמר רבי יצחק, אמר רבי אמי: כיון שבא זכר בעולם בא שלום בעולם, שנאמר ״(ישעיהו טז״, א) ״שלחו כר מושל ארץ״. ״זכר״ זה כר.

    6ואמר ר' יצחק דבי רבי אמי: בא זכר בעולם בא ככרו בידו, ״זכר״ זה כר, דכתיב: ״(מלכים ב ו״, כג) ״ויכרה להם כירה גדולה״.

    7נקבה אין עמה כלום, נקבה נקייה באה, עד דאמרה: ״מזוני״ לא יהבי לה, דכתיב: ״(בראשית ל״, כח) ״נקבה שכרך עלי ואתנה״.

    8שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן? אמר להן: בשעה שכורעת לילד, קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן.

    9מתקיף לה רב יוסף: והא מזידה היא, ובחרטה תליא מילתא! ועוד קרבן שבועה בעי איתויי!

    10ומפני מה אמרה תורה זכר לשבעה ונקבה לארבעה עשר? זכר, שהכל שמחים בו מתחרטת לשבעה. נקבה, שהכל עצבים בה מתחרטת לארבעה עשר.

    11ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה? שלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים.

    Baraita

    12תניא, היה ר"מ אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מפני שרגיל בה וקץ בה. אמרה תורה: ״תהא טמאה שבעה ימים״, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה.

    13שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי: מפני מה איש מחזר על אשה, ואין אשה מחזרת על איש? משל לאדם שאבד לו אבידה מי מחזר על מי? בעל אבידה מחזיר על אבידתו.

    14ומפני מה איש פניו למטה, ואשה פניה למעלה כלפי האיש? זה ממקום שנברא, וזו ממקום שנבראת.

    15ומפני מה האיש מקבל פיוס, ואין אשה מקבלת פיוס? זה ממקום שנברא, וזו ממקום שנבראת.

    16מפני מה אשה קולה ערב, ואין איש קולו ערב? זה ממקום שנברא, וזו ממקום שנבראת, שנאמר: ״(שיר השירים ב )״כי קולך ערב ומראך נאוה״.

    17הדרן עלך המפלת חתיכה.

    Mishna

    18בנות כותים נדות מעריסתן, והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון, מפני שהן בועלי נדות,׃

    19והן יושבות על כל דם ודם.

    20ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש, ואין שורפין עליהם את התרומה, מפני שטומאתן ספק.

    Gemara

    21ה"ד אי דקא חזיין אפילו דידן נמי, ואי דלא קחזיין דידהו נמי לא.

    22אמר רבא בריה דרב אחא בר רב הונא אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן? בסתמא, דכיון דאיכא מיעוטא דחזיין חיישינן. ומאן תנא דחייש למיעוטא?

    Tosafot

    כי קולך ערבאבל היא אינה מקלסתו בקול ערב אלא בצח ואדום:

    מתני' בנות כותיםוהן יושבות על כל דם ודם. ואם תאמר ותיפוק ליה שהן נדות מעריסתן ויש לומר דהיינו דוקא בקטנותן דלא דרשי ואשה כדאמר בגמרא אבל גדולות דמפרשי להו וטבלי לא מטמו אלא משום דיושבות על כל דם ודם:

    תחתון כעליוןמפרש בגמרא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב דלא מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב מפרש רשב"ם שהכריע הזב בכף מאזנים את האוכלין ומשקין שבכף שניה ולא נהירא דבפ' ר"ע (שבת דף פג.) קרי ליה היסט מה שהכריע הזב בכף מאזנים והיסט נפקא לן מאשר יגע בהם הזב ועליונו של זב נפקא לן בשמעתין מקרא אחרינא ונראה דעליונו של זב היינו בגד שמקצתו על הזב ומקצתו נגרר על הארץ ולאו היינו היסט אלא כשמסיטו כולו כדאמר איזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בנות הכותיים נדות מעריסתןפי' מתניתין כמאן דאמר כותיים גרי אמת הן ומשום הכי מטמי' להו מספק מעריסתן כיון דאילו חזיאן ודאי טמאות מדאורייתא, אבל למאן דאמר גרי אריות הן ואפילו ודאן אין טמאות דאורייתא אף ספיקן לא מטמאים עד שיהו בנות שלש שנים ויום א' הואיל וראויה לביאה כבנות שאר הגוים כדאמרינן בע"ז פרק אין מעמידין תינוקת גויה בת ג' שנים ויום א' הואיל וראויה לביאה מטמאה בזיבה, ועוד ראיה דמתניתין כמ"ד גרי אמת הן מדקתני שטומאתן בספק, אבל הקשו בתוספות דר' יוסי סבירא ליה דגרי אריות הן כדאיתא במנחות פרק ר' ישמעאל (מנחות סו, ב) דקאמר דתורמים משל כותיים על של גויים ואפילו הכי אית ליה דטמאות מעריסתן כדאמר איהו בפרק קמא דשבת דאף בנות הכותיים נדות מעריסתן בו ביום גזרו, ואמאי מאי שנא מתינוקת גויה דלא גזרו בה בפחותה מבן שלש שנים ויום א', ותירץ ר"ת ז"ל דהחמירו בהן יותר משום דשיכ' טפי אצל ישראל.

    מפני שהן יושבות על כל דםוא"ת תיפוק ליה משום דנדות הן מעריסתן, יש לומר דהני מילי בקטנות דלא מפרישין להו אבל גדולות דאף הן מפרישין אותן אימא לה משום הכי איצטריך למימר טעמא אחרינא בגדולות.

    גמ' הכא במאי עסקינן בסתמאמדקא משני הכי משמע דמעיקרא בדחזיאן דוקא קתני שהן נדות מעריסתן, ומשום הכי קשיא ליה אמאי, ואיכא למידק ומאי קשיא ליה דדילמא גזרו בהו כדגזרו בגויים דכותיים גרי אריות הן, וי"ל משום דמתניתין על כרחיך גרי אמת סבירא ליה כדכתבינן לעיל ומשום הכי ק"ל, א"נ דאפילו למאן דאמר גרי אריות לא ניחא דמ"ש מבנות שאר הגוים דלא גזרו עליהן פחותות מבת ג' שנים ויום א' שהיא ראויה לביאה.

    הא דאמרינןמאן תנא ואוקימנא כר' מאיר דחייש למיעוטא. קשיא לן אמאי דחקו ומוקמי לה כמאן דחייש למיעוטא בלחוד לוקמה כר' יוסי דאיהו נמי אית ליה מתניתין וכדאמרינן בשבת דאף בנות הכותיים נדות מעריסתן בו ביום גזרו, וי"ל דמתניתין דחקיה דאלו לר' יוסי ס"ל כותיים גרי אריות הן כדאיתא במנחות וכדכתבינן לעיל ומתניתין על כרחיך כמאן דאמר גרי אמת כדאמרן, ועוד דסתם מתני' ר"מ והילכך ניחא ליה לאוקומה כותיה ולא למשקל תנא מעלמא.

    קטנה שמא תמצא אילוניתכתבתיה ביבמות פרק קמא בסייעתא דשמייא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 31b

    Niddah 31b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 437 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שמשהין עצמן מלהזריע:

    יכולני שישהא עצמו מלהזריע:

    יבעול וישנה שמתוך תאות בעילה ראשונה תהא מזרעת ונהי נמי דתזריע אחריו תקדום הזרעתה בבעילה שניה:

    בעון על ידי דם נדה שהוא סימן להריון כדקיימא לן (כתובות דף י:) כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין והוא מביאו לידי עון וקדייק ר' יצחק בעון שסמוך לעון נדות שהוא מוזהר לפרוש הימנה:

    ובחטא לשון טבילה וטהרה כדמפרש. וה"ק על ידי דם נדות שהוא מביא לידי עון חוללתי שהוא גרם לי שנבראתי וכשנתחטאת אמי ממנו יחמתני:

    כר מנחה דהיינו סימן שלום:

    נקיה חסרה כמו (ב"ק דף מא.) יצא פלוני נקי מנכסיו:

    עד דאמרה מזוני שיודעת להתפלל:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 31b · Sefaria

    Tosafot

    כי קולך ערב אבל היא אינה מקלסתו בקול ערב אלא בצח ואדום:

    מתני' בנות כותים והן יושבות על כל דם ודם. ואם תאמר ותיפוק ליה שהן נדות מעריסתן ויש לומר דהיינו דוקא בקטנותן דלא דרשי ואשה כדאמר בגמרא אבל גדולות דמפרשי להו וטבלי לא מטמו אלא משום דיושבות על כל דם ודם:

    תחתון כעליון מפרש בגמרא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב דלא מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב מפרש רשב"ם שהכריע הזב בכף מאזנים את האוכלין ומשקין שבכף שניה ולא נהירא דבפ' ר"ע (שבת דף פג.) קרי ליה היסט מה שהכריע הזב בכף מאזנים והיסט נפקא לן מאשר יגע בהם הזב ועליונו של זב נפקא לן בשמעתין מקרא אחרינא ונראה דעליונו של זב היינו בגד שמקצתו על הזב ומקצתו נגרר על הארץ ולאו היינו היסט אלא כשמסיטו כולו כדאמר איזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו:

    Tosafot on Niddah 31b · Sefaria

    Rashba

    בנות הכותיים נדות מעריסתן פי' מתניתין כמאן דאמר כותיים גרי אמת הן ומשום הכי מטמי' להו מספק מעריסתן כיון דאילו חזיאן ודאי טמאות מדאורייתא, אבל למאן דאמר גרי אריות הן ואפילו ודאן אין טמאות דאורייתא אף ספיקן לא מטמאים עד שיהו בנות שלש שנים ויום א' הואיל וראויה לביאה כבנות שאר הגוים כדאמרינן בע"ז פרק אין מעמידין תינוקת גויה בת ג' שנים ויום א' הואיל וראויה לביאה מטמאה בזיבה, ועוד ראיה דמתניתין כמ"ד גרי אמת הן מדקתני שטומאתן בספק, אבל הקשו בתוספות דר' יוסי סבירא ליה דגרי אריות הן כדאיתא במנחות פרק ר' ישמעאל (מנחות סו, ב) דקאמר דתורמים משל כותיים על של גויים ואפילו הכי אית ליה דטמאות מעריסתן כדאמר איהו בפרק קמא דשבת דאף בנות הכותיים נדות מעריסתן בו ביום גזרו, ואמאי מאי שנא מתינוקת גויה דלא גזרו בה בפחותה מבן שלש שנים ויום א', ותירץ ר"ת ז"ל דהחמירו בהן יותר משום דשיכ' טפי אצל ישראל.

    מפני שהן יושבות על כל דם וא"ת תיפוק ליה משום דנדות הן מעריסתן, יש לומר דהני מילי בקטנות דלא מפרישין להו אבל גדולות דאף הן מפרישין אותן אימא לה משום הכי איצטריך למימר טעמא אחרינא בגדולות.

    גמ' הכא במאי עסקינן בסתמא מדקא משני הכי משמע דמעיקרא בדחזיאן דוקא קתני שהן נדות מעריסתן, ומשום הכי קשיא ליה אמאי, ואיכא למידק ומאי קשיא ליה דדילמא גזרו בהו כדגזרו בגויים דכותיים גרי אריות הן, וי"ל משום דמתניתין על כרחיך גרי אמת סבירא ליה כדכתבינן לעיל ומשום הכי ק"ל, א"נ דאפילו למאן דאמר גרי אריות לא ניחא דמ"ש מבנות שאר הגוים דלא גזרו עליהן פחותות מבת ג' שנים ויום א' שהיא ראויה לביאה.

    הא דאמרינן מאן תנא ואוקימנא כר' מאיר דחייש למיעוטא. קשיא לן אמאי דחקו ומוקמי לה כמאן דחייש למיעוטא בלחוד לוקמה כר' יוסי דאיהו נמי אית ליה מתניתין וכדאמרינן בשבת דאף בנות הכותיים נדות מעריסתן בו ביום גזרו, וי"ל דמתניתין דחקיה דאלו לר' יוסי ס"ל כותיים גרי אריות הן כדאיתא במנחות וכדכתבינן לעיל ומתניתין על כרחיך כמאן דאמר גרי אמת כדאמרן, ועוד דסתם מתני' ר"מ והילכך ניחא ליה לאוקומה כותיה ולא למשקל תנא מעלמא.

    קטנה שמא תמצא אילונית כתבתיה ביבמות פרק קמא בסייעתא דשמייא.

    Rashba on Niddah 31b · Sefaria

    Ritva

    פרק רביעי בנות כותים בנות כותיים נדות מעריסתן בגמרא מפרש טעמא והתם מפרשינן לה בס״ד.

    והן יושבות על כל דם בגמ׳ מפרש מאי קאמר והקשו בתוס׳ ותיפוק ליה שהן נדות בעריסתן וי״ל דאצטריך אפילו היכא דידעינן דאפרישינהו וטבלו הן מקטנותן הן לאחר שהגדילו.

    ואין חייבין על ביאת מקדש פי׳ ואפי׳ אשם תלוי שאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבוע כדאיתא בהוריות.

    מפני שטומאתן ספק פי׳ דדם ירוק לא שכיח עד דנעבדיה כודאי.

    גמרא ואי דלא חזיין דידהו נמי לא איכא למידק למה ליה דגזיר׳ דרבנן היא כדאמרינן בפ״ק דשבת בנות כותים נדות מעריסתן בו ביום גזרו י״ל דההיא לר׳ יוסי דסבר כותים גרי אריות הם ואלו סתם משנה ר״מ דסבר גרי אמת הם וטומאתם דבר תורה א״נ דמתני׳ משמע דלטומאה דאוריתא חשו בהם מדקתני טפי שטומאתם ספק ולא קתני שטומאתם מדבריהם וא״ת דכיון דההיא דמס׳ שבת ר׳ יוסי היא למה אמר שיהו נדות בעריסתן מאי שנא מגויה גמורה שלא גזרו בה טומאה עד שתהא מבת ג׳ שנים ויום א׳ כדאיתא התם ובמ׳ ע״ז וי״ל דמשום דשייכי ישר׳ בהו החמירו בכותים מבגוים כדי שירחיקו ישראל מהם ולא ילמדו ממעשיהם.

    ומא תנא דחייש למעוטא פירוש דאע״ג דפרישנא דמתני׳ ר״מ היא דסבר כותים גרי אמת הם וסתם מתני׳ נמי ר״מ אפ״ה שיילינן דמאן הוא תנא דמתני׳ דחייש למיעוטא משום דקס״ד דליכא תנא דאית לי הכין ואמרי׳ דר״מ היא.

    Ritva on Niddah 31b · Sefaria

    Meiri

    הפרק הרביעי בעזרת האל ובישועתו:

    בנות הכותיים וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק השלישי בענין הדמים ובפרט בנשים שאין דמם מטמא מן התורה וקצת עניני החלק החמישי ובפרט בענין דם הבא מחמת קשוי הלידה ובעניני יולדת בזוב וקצת עניני החלק השני בעניני קביעות הוסתות ובפרט לבאר שאינה קובעת וסת בימי נדה ובימי זיבה ושאר דינין שבענין זה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר בנות הכותיים והצדוקים והנכרית על איזה צד דמן מטמא ועל איזה צד אינו מטמא וכן בדם טהרה של קצת ישראליות הטמאות מצד אחר ויתגלגלו בזה קצת דינין בעניני טומאה ודין יולדת בזוב השני בענין דם הבא קשוי לידה על איזה צד טהור ועל איזה צד טמא השלישי לבאר דין אחד עשר יום שבין נדה לנדה שהן ימי זיבה ושאין בהם קביעות וסת אא"כ על צדדים ידועים כמו שנבאר וכן בקצת דינין אחרים שבדיני וסתות:

    זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר בנות כותיים נדות מעריסתן הכותיים מטמאין משכב התחתון כעליון מפני שהן בועלי נדות והן יושבות על כל דם ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתן בספק יתבאר בגמרא שתינוקת בת יום אחד מטמאה בנדה ר"ל אם ראתה שנאמר בפרשת נדה ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה ודרשו בו אשה אין לי אלא אשה ר"ל גדולה תינוקת בת יום אחד מנין ת"ל ואשה ומ"מ מן הסתם אין מחזיקין את האשה בטמאה לא גדולה ולא קטנה ולא סוף דבר מן הדין אלא אף משום גזירה ליכא שמאחר שאנו דורשין אשה ואשה אף אנו נותנין לב בהן ומפרשין אותן בשעת ראייתן זהו הדין בישראלית גמורה אבל הכותיים אף קודם שעשאום כגוים גמורים לא היו כישראלים גמורים לגמרי מפני שלא היו נשמעים אלא לתורה שבכתב ולפשוטי המקראות ולא היו דורשין אשה ואשה ומתוך כך אפילו היתה ביניהם תינוקת שתהא רואה לא היו מטמאין אותה ומתוך כך סובר תנא זה שמאחר שכן אין נותנין לב עליהם ומתוך כך מחזיקין אותם בטמאות מן הסתם אף ביום שנולדו וכן לעשרה ימים לזיבה וכן הזכר בזיבה או שמא לא אמרוה בזכר מן הסתם הואיל ומיעוט שאינו מצוי הוא ומ"מ אין הלכה כן שלא נשנית אלא לדעת ר' מאיר שחושש למיעוטא כמו שהתבאר לדעתו קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין ולא חולצין דאיש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש ולא מיבמין קטן שמא ימצא סריס וקטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעים בערוה שהרי אינה בהקמת שם ואע"פ שר' מאיר לא אמרה אלא במיעוט המצוי אף זה מצוי הוא שהרי מעשה היה והטבילוה קודם לאמה משום מגע תרומה וכגון שראתה יום או יומים ללידתה והטבילוה תוך שבועים של אמה שהיתה יולדת נקבה ומאחר שהיו נותנין לב על כך ודאי נראה שמצוי הוא ואע"פ שתינוקת זו אף בלא ראיה היתה מיטמאת אגב אמה שהרי אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם מ"מ בטומאה זו לא היו ממתינין אותה שבעה אלא ביומה היו מטבילין אותה ולא היו אומרין דרך גוזמא והטבילוה קודם אמה שהרי אף בכל תינוקת וכל תינוקת כן ומ"מ הרי פסקנו במקומו כחכמים דחליצה הוא דלא משום דאיש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש אבל לענין יבום מיבמין ואין חוששין לסריס ואילונית ואף בזו אין חוששין למעוט ואין מטמאין אותם מן הסתם ויש פוסקין כסתם משנתנו ולא מן הדין אלא מפני שקבעום בשמונה עשר דבר ומ"מ בזמנים הללו כבר עשאום כגוים גמורים והגוים אין דמן או זיבתן מטמא מן התורה אלא שחכמים גזרו עליהם להיותם כזבים וכזבות כל שהן בני ביאה ר"ל הוא מבן תשע ויום אחד והיא מבת שלש ויום אחד ולמטה מזמן זה לא גזרו בהם שלא היתה הגזרה אלא שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצל הגוי במשכב זכור ופחות מכן אין ביאתן ביאה לגזור עליהם ומ"מ לפי הענין הראשון אמר שהכותי מטמא משכב התחתון כעליון מפני שהוא בועל נדה וזו ודאי לא נאמרה בכותי קטן שאף הוא מיטמא מן הסתם בזיבה מחמת עצמו שהרי אין דורשין גם כן איש ואיש עד שיהו נותנים לב על כך או שמא אינו מיטמא מן הסתם הואיל ואינו מצוי אלא שמ"מ הענין בכותי גדול ונשאוי ומאחר שהן גדולים אין מטמאין מן הסתם שהרי הן נזהרין הם בנדות וזיבה ואמר על כך שמ"מ אחר שהתחילו לראות מחזיקין אותן בנדות והכותיים בעליהן נדונים כבועלי נדות ופירש הטעם שאע"פ שהן נזהרות בנדות מ"מ יושבות הן על כל דם בין ירוק בין אדום והכל טמא בעיניהן ופעמים שמתחילות בדם ירוק ומונות ממנו שבעה אע"פ שרואות אחריה דם אדום והרי שלא היה להן למנות אלא מראיית דם האדום ואף הם נדונין מתוך כך כבועלי נדות:

    ומטמאין משכב תחתון כעליון ופי' בגמ' שלא בא ללמד בדין מדרס שאם יש כאן עשר מצעות וישב עליהן שמטמא את כלן שזו פשוטה היא שהרי דרסן אלא שבא ללמד שלענין זה אינו כנדה לגמרי שמשכב הנדה ומרכבה אב הטומאה אע"פ שלא נגעה כגון משכב התחתון וכן מטמאה אדם לטמא בגדים וכן מטמאה כלים במגע ובמשא והיסט ומשכב בועלה אינו אלא ולד הטומאה אף אותו שנוגע בו ואינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין כדין כלים שנוגע בהן אלא שאף הוא מטמא כלים במגע ובמשא והיסט כעליונו של זב ר"ל משא הנישא על הזב ואינו נוגע בו שאינו אב הטומאה ומה שאמר והן יושבות על כל דם ר"ל מפני שהן יושבות על כל דם כמו שביארנו ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש שהרי טומאתן ספק וכן מטעם זה אין שורפין עליהן את התרומה והקשו עליה בגמ' ממה שאמרו במסכת טהרות על ששה ספקות שורפין את התרומה אלמא ששורפין את התרומה על הספק והעמידוה בכותי שטבל בפנינו והוא הדין ערום שאין לבא בה מתורת בגדים שהן מדרס לפרושים ודרס על בגדיו של חבר ונגעה תרומה בבגדי החבר ואין לחוש אלא שמא בעל נדה ועדין הוא תוך שבעה שאין טבילתו כלום וזהו ספק בעל בקרוב ספק לא בעל בקרוב ואם תמצא לומר בעל בקרוב שמא השלימה היא לדם ירוק והרי היא נדה או שמא לא השלימה היא לדם ירוק והרי אינה נדה והוה ליה ספק ספיקא ואין שורפין את התרומה בתרתי ספיקא אבל אם לא טבל בפנינו הרי ודאי בעל והוא בחזקת שלא טבל ואין כאן אלא ספק השלימה לדם ירוק ספק לא השלימה ושורפין עליה את התרומה וכן אם אינו ערום שורפין עליה את התרומה מצד בגדים שהן מדרס שסתמו עם הארץ הוא שאם בכותי חבר אין דנין אותו בבועל נדה כלל ועקר משנתנו אין בה הפרש בין לדעת האומר גירי אריות הן בין לדעת האומר גירי אמת שאם תאמר גירי אמת הן מ"מ אינם כישראלים גמורים כמו שכתבנו ואם תאמר גירי אריות הן והיה לנו לדמותם לגוים שלא לטמא בודאי מן התורה ומאחר שכן לא יהא ספקם מטמא מדברי סופרים עד שיהיו בני ביאה מ"מ אפשר שהחמירו בהם יותר מגוים מפני שישראל מיטמאין הם כשירות חזקה ואין צריך להעמיד משנתנו מטעם זה לדעת האומר גירי אריות הן וראיה לזה שהרי ר' יוסי סובר גירי אריות הן וכדאיתא במנחות פרק ר' ישמעאל דקאמר תורמין משל כותיים על של גוים ואעפ"כ הוא סובר שבנות הכותיים נדות מעריסתן וכדאיתא בראשון של שבת ולענין פסק מיהא אין לנו בה כלום כמו שביארנו:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Niddah 31b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה בנות כותים והן יושבות כו' וא"ת ותיפוק ליה שהן נדות מעריסתן וי"ל כו' עכ"ל ומשום דמתני' לית ליה טעמא דטימוע אלא משום חשש ראייה מדקתני לפי שיושבות על כל דם כמ"ש התוס' לקמן לא הוה הוצרך למיתני שהן יושבות אף על דם טהור אלא דה"ל למיתני דמעריסתן הן נדות משום חששא דראייה ומשמע להו לכאורה מלישנא דמעריסתן הן נדות לעולם כההיא דגזרו על בנות כותים מעריסתן דהיינו לעולם גזרו עליהן שיהו נדות לטעמא דטימוע ואהא קשיא להו שפיר למה לי טעמא והן יושבות על כל דם תיפוק ליה כו' ותרצו דלמתני' דהכא דאתיא כר"מ וטעמא משום חשש ראייה היינו דוקא בקטנותן דלא דרשי ואשה כו' וק"ל

    Chidushei Halachot on Niddah 31b · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה אין כו' והא דאמר דמסתמא טמאות גזירה דרבנן היא מלישנא דרש"י דנקט והא דאמר דמסתמא טמאות וכו' משמע דארישא דבנות כותים נדות מעריסתן וכו' קא מהדר וא"כ צ"ל דרש"י ס"ל דסיפא דמתניתין דקתני ואין חייבין וכו' ואין שורפין וכו' קאי נמי ארישא דמתני' ולכך מסיים רש"י והא דאמרה דמסתמא טמאות וכו' ויש ליישב ג"כ דקאי רש"י אמשכב תחתון דסיפא לחוד והא דנקט והא דאמרינן דמסתמא טמאות ר"ל אע"ג דלא ידעינן אי חזו דם ירוק או לא וא"כ הוי ספק ספקא ספק בעל בקרוב ספק בעל ברחוק ואת"ל בקרוב ספק חזאי דם ירוק ספק לא חזאי כדאמרינן לקמן בגמרא וא"כ אינה כ"א גזירה דרבנן:

    בתוס' ד"ה והן יושבות על כל דם וכו' וי"ל דהיינו דוקא בקטנות דלא דרשי ואשה וכו'. תירוץ זה לא יתיישב אלא לפי המסקנא דמשני אנן דרשינן אשה ואשה כי חזיין מפרשי להו וכו' אבל המקשה לפי מה דעדיין לא אסיק אדעתיה חילוק זה אם כן במה היה מתרץ לו קושיית התוס' מה צריך תנא דמתניתין לנתינת הטעם מפני שהן יושבות על כל דם ודם תיפוק ליה שהן נדות מעריסתן ולפי מה דכתבתי לקמן בפי' הגמ' שהקשה המקשה אי הכי דידן נמי וכו' שהמקשה היה סבר שהטעם דבנות כותים נדות מעריסתן משום דחיישינן למיעוטא וכותיות אינן נזהרות להפריש אותן ולדקדק אחר הקטנות אי הן רואות דם או לא כיון ררוב הקטנות אינן רואות כמבואר למעלה א"כ אותו הטעם לא שייך אלא בקטנות ולכך נמי נתיישב שפיר דצריך התנא לתת הטעם בגדולות מפני שהן יושבות על כל דם וכו' וק"ל:

    ד"ה תחתון כעליון וכו' מפרש רשב"ם שהכריע הזב בכף מאזנים את האוכלין ומשקין וכו'. דברי הרשב"ם תמוהים הם שהרי לפי דבריו אותו בגד שבכף השניה שהזב מכריע אותו הוא נקרא עליונו של זב והוא חוזר ומטמא אוכלין ומשקין אבל לא אדם וכלים דומיא דמתניתין דאיירי במשכב תחתון של בועל נדה שמטמא אוכלין ומשקין ואינו מטמא אדם וכלים והוא מפרש שהכריע הזב בכף מאזנים את האוכלין ומשקין שבכף שניה וק"ל:

    בא"ד ונראה דעליונו של זב היינו בגד שמקצתו על הזב וכו' פירוש ואותו מקצת שעל הזב הוא ניסט מהזב אבל אותו מקצת שהוא נגרר על הארץ ר"ל שמונח ותלוי על הארץ אינו ניסט לא הוי היסט אלא כשמסיטו כולו:

    Maharam on Niddah 31b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה ע' לעיל י ע"ב תד"ה דהויא:

    תוס' ד"ה תחתון כו' והיסט נפקא לן מאשר יגע בהם הזב לקמן מג ע"א כל אשר יגע בו הזב כצ"ל:

    Gilyon HaShas on Niddah 31b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כֵּיוָן שֶׁבָּא זָכָר בָּעוֹלָם, בָּא שָׁלוֹם בָּעוֹלָם (ישעיה טז, א) נראה לי בס"ד דהזכר אחוז בתפארת שהוא כולל ששה הויו־ת דששה קצוות חג"ת נה"י [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד] שעולה מספרם קנ"ו וקאמר כאן זָכָר 'זה-כר' וצרף מספר כר [220] ומספר קנ"ו עולה שָׁלוֹם [156+220=376] מה שאין כן הנקבה אחיזתה במלכות שאין בה אלא הוי־ה אחת.

    עַד דְּאָמְרָה, מְזוֹנֵי לָא יְהָבֵי לָהּ (בראשית ל, כח) פירוש הזכר הולך לבית הספר לכן אמו תשתדל להביא לו סעודתו מאיליה כדי שילך לבית הספר ללמוד מה שאין כן הבת אינה הולכת לבית הספר לכך אין שמים לב עליה להקדים לה ועד שתבקש סעודתה לא יהבי לה. אי נמי קאי על אחר גידולם ונשואם דהאיש הוא יקדים להביא מזונות בידו לצרכו ולצורך ביתו מאליו אך האשה אין דרכה לצאת לשוק לקנות אלא תבקש מבעלה שיקנה ויביא לה.

    וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר" (תהלים נא, ט). קשא כיון דאיכא פסוק מן התורה למה הוצרך להביא פסוק מן התהלים? ונראה לי בס"ד כיון שבא לפרש בזה מלת 'בְּחֵטְא יֶחֱמַתְנִי' שהוא לשון דנקיט דוד המלך ע"ה בתהלים ניחא ליה טפי לפרשו בלשון שנשתמש בו דוד המלך ע"ה עצמו בתהלים דלא נימא לשון תורה לחוד ולשון כתובים לחוד. ודע דאף על גב דאיכא קרא אחרינא דכתיב וְלָקַח לְחַטֵּא אֶת הַבַּיִת (ויקרא יד, מט) שהוא קודם ג' פסוקים, לא דקדק להביא פסוק זה דקדים טפי משום דהוה צריך להאריך יותר להזכיר ארבעה תיבות לפחות ופסוק ו'חַטֵּא אֶת הַבַּיִת' די לו להזכיר שלשה תיבות.

    שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים ב, יד). עיין תוספות והקשה מהרש"א לפי זה פסוק זה היה צריך השואל לאומרו לחזק שאלתו ולא המשיב? ונראה לי בס"ד דהמשיב אמרו כי הוא מפרש 'מַרְאֵיךְ' דקרא לשון חֵלֶב מְרִיאִים (ישעיה א, יא) שכתב השרש שהוא לשון פטום וכאן אמר 'מַרְאֵיךְ' רצונו לומר פטומיך והיינו העצם שאת נתפטמת ממנו הוא נאוה והכי קאמר למה קולך ערב מפני שמראיך הוא עצם הצלע שנתפטמת ממנו הוא 'נָאוֶה' כלומר קולו ערב ונאוה.

    Ben Yehoyada on Niddah 31b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 31, Amud Bet, about 437 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 137 words

      Opens “שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחלה,…”

      Named: רב קטינא, רבא.

    2. Segment 219 words

      Opens “ואמר רבי יצחק, אמר רבי אמי: אין…”

      Named: רבי יצחק, רבי אמי.

    3. Segment 312 words

      Opens “ורבי יוחנן אמר: סמוך לטבילה שנאמר: (תהלים…”

      Named: רבי יוחנן.

    4. Segment 428 words

      Opens “מאי משמע דהאי ״חטא״ לישנא דדכויי הוא?…”

    5. Segment 524 words

      Opens “ואמר רבי יצחק, אמר רבי אמי: כיון…”

      Named: רבי יצחק, רבי אמי.

    6. Segment 624 words

      Opens “ואמר ר' יצחק דבי רבי אמי: בא…”

      Named: רבי אמי.

    7. Segment 721 words

      Opens “נקבה אין עמה כלום, נקבה נקייה באה,…”

    8. Segment 829 words

      Opens “שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי:…”

      Named: רבי שמעון.

    9. Segment 915 words

      Opens “מתקיף לה רב יוסף: והא מזידה היא,…”

      Named: רב יוסף, רבן שבועה.

    10. Segment 1022 words

      Opens “ומפני מה אמרה תורה זכר לשבעה ונקבה…”

    11. Segment 1113 words

      Opens “ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה? שלא…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “תניא, היה ר"מ אומר: מפני מה אמרה…”

    13. Segment 1332 words

      Opens “שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי:…”

      Named: רבי דוסתאי ברבי ינאי.

    14. Segment 1416 words

      Opens “ומפני מה איש פניו למטה, ואשה פניה…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “ומפני מה האיש מקבל פיוס, ואין אשה…”

    16. Segment 1625 words

      Opens “מפני מה אשה קולה ערב, ואין איש…”

      Named: רב ומראך.

    17. Segment 174 words

      Opens “הדרן עלך המפלת חתיכה.…”

    18. Segment 1814 words

      Opens “מתני׳ בנות כותים נדות מעריסתן, והכותים מטמאים…”

    19. Segment 196 words

      Opens “והן יושבות על כל דם ודם.…”

    20. Segment 2014 words

      Opens “ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש, ואין…”

    21. Segment 2114 words

      Opens “גמ׳ ה"ד אי דקא חזיין אפילו דידן…”

    22. Segment 2224 words

      Opens “אמר רבא בריה דרב אחא בר רב…”

      Named: רב אחא בר רב, רב ששת, רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Niddah 31b · Segment 9 — “מתקיף לה רב יוסף: והא מזידה היא, ובחרטה תליא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 31b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026