Talmud Builders

    Niddah 11a

    Chapter 1 - Shammai Omer

    גם: נדה דף י״א ע״א, פרק א׳ שמאי אומר

    English translation - Niddah 11a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1continuously discharging menstrual blood, their time is sufficient for all their days of pregnancy and their time is sufficient for all their days of nursing. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei and Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon all say: They said that her time is sufficient only with regard to the first sighting of blood, but with regard to the second sighting, her status is like that of any other woman, and she transmits impurity for a twenty-four-hour period or from examination to examination.

    2§ The mishna teaches: And if she saw the first sighting as a result of unnatural circumstances, then even with regard to the second sighting her time is sufficient. Rav Huna says: If she jumped and saw menstrual blood, and again she jumped and saw menstrual blood, and a third time she jumped and saw menstrual blood, she has established a fixed menstrual cycle. The Gemara asks: For what occurrence has she established a fixed cycle? If we say that it is a cycle of days alone, this cannot be correct, as every day that she did not jump, she also did not see menstrual blood. Therefore, her cycle cannot be a mere pattern of days.

    3The Gemara explains: Rather, the established menstrual cycle is caused by jumps, i.e., by observing a pattern of jumping and seeing blood three times, she has established that jumping causes the onset of her menstrual period. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it taught in a baraita : Any woman who establishes a pattern of seeing menstrual blood due to a recurring accident, even if the pattern repeats, still has not established a fixed menstrual cycle? An accidental menstrual pattern brought about by external causes does not create a menstrual cycle. The Gemara explains the difficulty: What, is it not correct to say that the baraita means that she has not established a fixed menstrual cycle at all?

    4The Gemara answers: No, the baraita means that she has not established a fixed menstrual cycle of days alone, nor of jumps alone, but she has established a fixed menstrual cycle for a combination of days and of jumps. In other words, she has established a fixed menstrual cycle when she jumps on specific days. The Gemara asks: Isn’t it obvious that she does not establish a cycle for days alone? Why is it necessary to state this? Rav Ashi says: It is necessary to teach this in a case where she jumped on Sunday and saw menstrual blood, and again she jumped on Sunday and saw menstrual blood, and then on the following Shabbat she jumped and did not see blood, but on Sunday, the next day, she saw menstrual blood without jumping.

    5Rav Ashi explains: Lest you say that the matter is revealed retroactively that it was the day that caused her to experience menstruation and not the jumping, and therefore she has established a menstrual cycle of menstruating on Sundays, regardless of jumping, the baraita teaches us that it was also the jumping of yesterday, on Shabbat, that caused the menstruation today, on Sunday. And as for the fact that she did not see menstrual blood then, that was because the time when jumping causes menstruation had not yet arrived.

    6The Gemara presents another version of Rav Huna’s statement. Rav Huna says: If a woman jumped and saw menstrual blood, and again she jumped and saw menstrual blood, and a third time she jumped and saw menstrual blood, she has established a fixed menstrual cycle for a pattern of days and not for a pattern of jumps. The Gemara asks: What are the circumstances? Rav Ashi says: This is referring to a case where she jumped on Sunday and saw menstrual blood, and then again she jumped on Sunday and saw menstrual blood, and then on the following Shabbat she jumped and did not see blood, but on Sunday, the next day, she saw menstrual blood without jumping. In that case there, the matter is revealed retroactively that it is the day that causes her to menstruate, not the jumping.

    7MISHNA: Although the Rabbis said that for a woman with a fixed menstrual cycle her time is sufficient and she does not transmit impurity retroactively, she is required to examine herself each day to ensure that she is ritually pure and will not impurify pure items that she is handling. All women must examine themselves each day except for a menstruating woman, whose impure status is known, and a woman after childbirth who is observing the period of the blood of purity, whose ritually pure status is known even if she experiences bleeding.

    8And even a woman with a fixed menstrual cycle engages in intercourse while using examination cloths to ascertain whether her menstrual flow began, except for a woman after childbirth who is observing the period of the blood of purity, and a virgin whose blood is ritually pure for four days after engaging in intercourse for the first time.

    9And she is required to examine herself twice each day: In the morning, to ascertain if she menstruated during the night, and at twilight, to ascertain if she menstruated during the day. And she is also required to examine herself at a time that she is about to engage in intercourse with her husband. The obligation of women of priestly families is greater than that of other women, as they are also required to examine themselves when they seek to partake of teruma . Rabbi Yehuda says: Even when they conclude partaking of teruma they are required to examine themselves, in order to ascertain whether they experienced bleeding while partaking of teruma .

    10GEMARA: The mishna teaches: All women must examine themselves each day, except for a menstruating woman. The Gemara explains: Such a woman does not need to examine herself, as during the days of her menstruation she does not need examination.

    11The Gemara raises a difficulty: This works out well according to the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish, who said that a woman can establish a fixed menstrual cycle even during the days that she has zava status, but a woman does not establish a fixed menstrual cycle during the days of her impurity due to menstruation, as any bleeding during these seven days is merely a continuation of her original menstruation. According to this opinion, it is well, and one can understand the mishna. But according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said that a woman can establish a fixed menstrual cycle during the days of her menstruation, let her examine herself, as perhaps she will establish a fixed menstrual cycle.

    12The Gemara explains that Rabbi Yoḥanan could say to you: When I say that a woman can establish a fixed menstrual cycle during the days of her menstruation, that applies only in a case where the first two instances of her fixed cycle were established when she first saw blood from a stopped source, i.e., she saw blood on those particulars days at the outset of her period. But when she first saw blood from an open source, i.e., when the first two instances that she experienced bleeding on those particular days was in the middle of her menstrual period, I did not say that she establishes a fixed menstrual cycle, and therefore there is no need for her to examine herself.

    13§ The mishna teaches: All women must examine themselves each day, except for a menstruating woman, whose impure status is known, and a woman after childbirth who is observing the period of the blood of purity. The Gemara explains: It may enter your mind that when the mishna mentions a woman who is observing the period of the blood of purity, it is referring to one who is finishing the period of impurity following a birth and is anticipating observing the period of the blood of purity. In other words, her days of impurity are ending and she is about to start her days `of purity, and the mishna is stating that there is no need for an examination to conclude her days of impurity before starting her days of purity.

    14The Gemara analyzes the mishna in accordance with this interpretation. This works out well according to the opinion of Rav, who said that blood after birth and blood of purity both come from one source, and the Torah deemed blood after birth impure, and the Torah deemed blood of purity pure. According to this opinion, it is well, and one can understand the mishna, since even if she emits blood continuously through the end of her days of impurity into her days of purity, the blood during her days of purity is pure.

    15But according to the opinion of Levi, who said that there are two distinct sources, one for blood after birth and one for blood of purity, she should be required to examine herself at the end of the period following birth, as perhaps that impure source of blood after birth had not yet stopped flowing. The Gemara explains that Levi could say to you: In accordance with whose opinion is this ruling?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שופעות - לאו דוקא:

    קפצה - הוי אונס:

    קפצה וראתה - ג' פעמים קבעה לה וסת כדמפרש ואזיל:

    אילימא לימים - כגון קפצה באחד בשבת וראתה וקפצה באחד בשבת וראתה וכן שלישית קבעה לה וסת באחד בשבת וכל זמן שתראה עוד באחד בשבת ואפילו בלא קפיצה דיה שעתה ואם הגיע אחד בשבת ולא בדקה עצמה טמאה מספק דאורח בזמנו הוא בא כל יומא באחד בשבת:

    דלא קפיץ לא חזאי - אלמא לאו וסתה הוא:

    אלא לקפיצות - כיון דראתה שלש פעמים על ידי קפיצה הורגלה לראיית קפיצה ובכל יום שתקפוץ מחזקינן לה ברואה ואם לא בדקה טמאה ואפילו שאר ימות שבת:

    לימים ולקפיצות - כל אחד בשבת שתקפוץ מחזקינן לה ברואה דזמנה הוא לראות באחד בשבת על ידי קפיצה:

    לימים לחודייהו פשיטא - דלא קבעה:

    דיומא הוא דקא גרים - ויהא באחד בשבת וסתה אפילו בלא קפיצה:

    קמ"ל - הא דאמר דלא קבעה וסת לימים דקפיצה דאתמול גרמה לראייה דהאידנא ואין לה וסת באחד בשבת בלא קפיצה ולא לקפיצה בלא אחד בשבת מדלא חזיא מאתמול:

    מתני' אע"פ שאמרו דיה שעתה - באשה שיש לה וסת:

    צריכה להיות בודקת - בכל יום שחרית וערבית כשאר נשים:

    חוץ מן הנדה - משראתה יום אחד טמאה שבעה ואינה צריכה בדיקה כל שבעה שהרי בלא ראייה היא טמאה:

    והיושבת על דם טוהר - דלמה לה בדיקה אפילו תראה דם טהורה היא:

    ומשמשת בעדים - אע"פ שיש לה וסת צריכה לשמש בעדים ולבדוק לפני תשמיש ולאחר תשמיש:

    ובתולה שדמיה טהורין - ד' לילות דהיא אינה צריכה לשמש בעדים שהרי דמה טהור ואפילו נשתנו מראה דמיה הואיל ושמשה אמרינן דמשום תשמיש נשתנה אבל שחרית וערבית היכא דלא שמשה אחר בעילה ראשונה צריכה בדיקה כדמפרש בגמרא שמא נשתנו מראה דמים שלה:

    ופעמים צריכה להיות בודקת - כל אשה:

    שחרית ובין השמשות - שחרית להכשיר טהרות של לילה ערבית להכשיר טהרות של יום כדאמרינן טעמא בריש פירקין:

    לשמש את ביתה - עם בעלה:

    גמ' מתוך ימי זיבתה - כגון ראתה בראש חודש וחזרה וראתה בט"ו לחודש כשעומדת בימים שהיא ראויה לזיבה דהיינו י"א יום שבין נדה לנדה וחזרה וראתה בראש חודש ובט"ו לחודש וחזרה וראתה בט"ו לחודש ולא ראתה בראש חודש שלפניו שקבעה לה וסת לט"ו בחודש ומצטרפין תרתי ראיות דימי זיבה להך ראייה לקביעות וסת:

    ואין אשה קובעת לה וסת בימי נדתה - כגון ראתה בראש חודש וחזרה וראתה בחמישי בחודש דהיינו בימי נדות וחזרה וראתה עוד פעמים בחמישי בחודש לא קבעה וסת שאין ראיית ימי נדה ראייה לקבוע שהיא עלולה לראות בימי נדותה:

    שפיר - קתני במתניתין דלא בעיא בדיקה דאי לטמויי טמאה היא ואי לקבוע וסת ולידע אם תשנה וסת שלשה פעמים ליום אחר שאינה למודה עד עכשיו הא אמרת דלא קבעה:

    ממעין סתום - כדמפרש אליבא דר' יוחנן בשילהי פ' בנות כותים (לקמן נדה דף לט:) כגון דחזאי ריש ירחא וריש ירחא ועשרים וחמשה וריש ירחא דהוה ראייה בתרייתא בימי נדותה דאפילו הכי הוה קביעות וסת בריש ירחא כדמפרש התם דאמר וסתה בריש ירחא קבעה והא דאקדים וחזאי דמים יתירי איתוספו בה דהא ודאי קבעה משום דתחילת הוסת הוחזק ממעין סתום וגם ראייה אחרונה חשבינן לה כמעין סתום כדאמר הא דאקדים וחזאי תוספת דמים הוא אבל ממעין פתוח כגון שהראיות הראשונות של וסת יהו בתוך ימי נדה כי מתניתין (דלא מיירי בתחלת נדה דהא לא מפליג בה מידי אלא סתמא קתני חוץ מן הנדה) הילכך לא בעיא בדיקה בימי נדות שהרי נפתח מעינה ואפילו היא רואה לא תקבע וסת. לישנא אחרינא ממעין סתום שראתה היום ופסקה וחזרה וראתה ברביעי או בחמישי לנדתה אבל ממעין פתוח כגון שלא פסקה וראתה א' ב' ג' ד' לחודש וראתה פעם שניה בד' בחודש וכן שלישית לא מהניא ראייה דרביעי בחודש דנדות קמא למיקבע ומתניתין במעיין פתוח וראשון ישר בעיני:

    מבקשת לישב - כשכלין ימי לידה כגון בשביעי לזכר או יום י"ד לנקבה לא בעיא בדיקה דהא אפילו אינה רואה היא טמאה:

    הניחא לרב דאמר - בפרק בנות כותים (לקמן נדה דף לה:):

    מעין אחד הוא - דם הבא בתוך ז' של לידה ודם הבא לאחר שבעה ממעין אחד הוא:

    התורה טמאתו - תוך שבעה לזכר וי"ד לנקבה:

    והתורה טהרתו - כל ימי הטוהר:

    שפיר - קתני מתניתין דלא בעיא בדיקה דהא בין פסקה ובין לא פסקה טמאה היום וטהורה למחר:

    אלא ללוי דאמר שני מעיינות הן - נפתח הטמא כל ימי הלידה ונסתם הטהור ולסוף שבעה לזכר וי"ד לנקבה נסתם הטמא ונפתח הטהור ואוקימנא התם דשופעת מתוך שבעה לאחר שבעה ס"ל ללוי דאפילו בשמיני לעולם היא טמאה עד שתפסוק דהא לא נסתם הטמא תבדוק בשביעי דילמא וכו':

    נדה 11 עמוד א

    1שופעות דם ובאות דיין כל ימי עיבורן ודיין כל ימי מניקותן, דברי ר"מ רבי יוסי ור' יהודה ורבי שמעון אומרים: לא אמרו דיין שעתן אלא בראייה ראשונה, אבל בשניה מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה.

    2ואם ראתה ראשונה וכו'. א"ר הונא: קפצה וראתה, קפצה וראתה, קפצה וראתה קבעה לה וסת. למאי? אילימא לימים, הא כל יומא דלא קפיץ לא חזאי!

    3אלא לקפיצות, והתניא: כל שתקבענה מחמת אונס, אפילו כמה פעמים לא קבעה וסת! מאי לאו לא קבעה וסת כלל?

    4לא, לא קבעה וסת לימים לחודייהו ולקפיצות לחודייהו, אבל קבעה לה וסת לימים ולקפיצות. לימים לחודייהו פשיטא! אמר רב אשי: כגון דקפיץ בחד בשבת וחזאי, וקפיץ בחד בשבת וחזאי, [ובשבת קפצה ולא חזאי], ולחד בשבת חזאי בלא קפיצה.

    5מהו דתימא: איגלאי מילתא למפרע, דיומא הוא דקגרים ולא קפיצה, קמ"ל דקפיצה נמי דאתמול גרמא, והאי דלא חזאי משום דאכתי לא מטא זמן קפיצה.

    6לישנא אחרינא, א"ר הונא: קפצה וראתה, קפצה וראתה, קפצה וראתה קבעה לה וסת לימים ולא לקפיצות. היכי דמי? א"ר אשי: דקפיץ בחד בשבת וחזאי, וקפיץ בחד בשבת וחזאי, (ובשבת קפצה ולא חזאי), ולחד בשבת (אחרינא) חזאי בלא קפיצה, דהתם איגלאי מילתא דיומא הוא דקא גרים.

    Mishna

    7אע"פ שאמרו דיה שעתה, צריכה להיות בודקת, חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר.

    8ומשמשת בעדים, חוץ מיושבת על דם טוהר, ובתולה שדמיה טהורים.

    9ופעמים צריכה להיות בודקת: שחרית, ובין השמשות, ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה. יתירות עליהן כהנות, בשעה שהן אוכלות בתרומה. רבי יהודה אומר: אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה.

    Gemara

    10חוץ מן הנדה. דבתוך ימי נדתה לא בעי בדיקה.

    11הניחא לרבי שמעון בן לקיש, דאמר: אשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה, ואין אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה שפיר. אלא לרבי יוחנן, דאמר: אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה תבדוק, דילמא קבעה לה וסת!

    12אמר לך רבי יוחנן: כי אמינא אנא היכא דחזיתיה ממעין סתום, אבל חזיתיה ממעין פתוח לא אמרי.

    13והיושבת על דם טוהר, קס"ד מבקשת לישב על דם טוהר.

    14הניחא לרב, דאמר: מעין אחד הוא, התורה טמאתו והתורה טהרתו שפיר.

    15אלא ללוי דאמר: שני מעינות הם, תבדוק, דילמא אכתי לא פסק ההוא מעין טמא! אמר לך לוי: הא מני?

    Tosafot

    אלא לקפיצות והתניא כו' - פרש"י לקפיצות לחודייהו וקשה דאם כן לישני בסמוך לא קבעה וסת לימים אלא לקפיצות לחודייהו ולמה חוזר מסברתו ובסמוך נמי דפריך לימים פשיטא לישני דלא קבעה וסת לקפיצות לחודיה כדקס"ד מעיקרא ונראה לפרש אלא לקפיצות אף לקפיצות דהיינו לימים עם קפיצות אבל קפיצות לחודייהו פשיטא להש"ס דלא קבעה:

    קפצה וראתה - ג' זימני גרסי' כדאמרינן [בהבא על יבמתו] (יבמות דף סד:) דבוסתות סתם לן תנא כרשב"ג לקמן פרק האשה (נדה דף סג.) דתנן אין האשה קובעת וסת עד שתקבענו ג' פעמים:

    ממעין סתום - פירש רש"י כגון דחזאי ריש ירחא וריש ירחא וכ"ה בירחא וריש ירחא ומעין פתוח כגון שהראיות הראשונות של וסת היו בתוך ימי נדה (או כ"ה בירחא וריש ירחא) או ריש ירחא וה' בירחא וכן בשניה ובשלישית חזאי חמש בירחא ולא חזאי ריש ירחא וא"ת ולרב פפא דמפרש שילהי בנות כותים (לקמן נדה דף לט:) ריש ירחא וחמש בירחא תרי זימני ובשלישי חמש בירחא ולא חזאי ריש ירחא דקבעה לה וסת בה' בירחא ברביעית קשה אליביה מתניתין לרבי יוחנן וי"ל דאיהו יפרש מעין פתוח דחזאי שלשה זימני ריש ירחא וחמש בירחא ולמאי דפריש לקמן דר"פ איירי דחזאי ג' זימנין ריש ירחא וחמש בירחא דהאי נמי מקרי מעין סתום יפרש מתני' מעין פתוח כפירוש אחר דרש"י דפירש שראתה א' ב' ג' ד' רצופים בג' חדשים ראשונים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלא לקפיצות - פירש רש"י ז"ל דכל יום שתקפוץ מחזקינן לה לרואה אפילו בשאר ימות השנה וכן כתב הר"ז הלוי ז"ל. והביא ראיה לדבריו, מדאקשינן הכא לימים לחודייהו פשיטא, מכלל דלקפיצות לחודייהו לאו פשיטא הוא, שהוא עיקר הגורם, דאי לא, ה"ל לאקשויי נמי לקפיצות לחודייהו פשיטא. ועוד הביא ראיה מדאמר רב הונא גופיה לקמן בריש כל היד (נדה טו, ב) גבי הבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה לא שאנו אלא שאין לה וסת לימים ויש לה וסת לקפיצות, דכיון דבמעשה תליא מילתא אימר לא קפיץ ולא חזאי, אלמא יש קביעות וסת לקפיצות בלא ימים ובמעשה בלבד הדבר תלוי. והא דפרקינן לא קבעה וסת לימים לחודייהו ולא לקפיצות לחודייהו, תריצתא דברייתא הוא ולא הויא אוקמתא לשמעתיה לאו הכי אוקמתא דשמעתיה דרב הונא דרב הונא לא איירי בוסת מורכב בימים וקפיצות, אלא בוסת פשוט של קפיצות בלבד בכל יום ויום המזדמן. וראיתי להרמב"ן ז"ל שהקשה דאם איתא דמעיקרא קס"ד דלקפיצות לחודייהו תקבע וסת, הכי הוה לן לתירוצי בברייתא לא קבעה לה וסת לימים אבל קבעה לה וסת לקפיצות לחודייהו, דמאי דאמרינן מעיקרא משנינן. ואין קושיתו מחוורת בעיני, דלכשתמצא לומר דאית ליה לרב הונא דאשה קובעת וסת בקפיצות לחודייהו, אי אפשר להעמיד בריתא בהכין, דעל כרחיך ברייתא בוסת מורכב בימים וקפיצות קא מיירי לדעת רב הונא, דאי בוסת פשוט של קפיצות כגון דקפצה בחד בשבא וחזאי וקפצה בחמשה בשבא וחזאי וקפצה בשבא וחזאי, בכי הא לא הוה צריכה ברייתא לאשמעינן דלא קבעה וסת לימים לחודייהו מתוך אונס של קפיצות, דכל כי האי גוונא אפילו ראתה בלא קפיצות לא קבעה לה וסת, דהא אין כאן ימים מסודרים, ואמאי קתני כל שתקבענה מחמת אונס לא קבעה לה וסת, אפילו בלא אונס נמי לא קבעה, אלא על כרחיך בוסת מורכב קאמר, וכיון שכן לא איפשר לתירוצי לא קבעה וסת לימים אבל קבעה וסת לקפיצות לחודייהו, בוסת מורכב בימים ובקפיצות ליכא מאן דאמר קבעה וסת לקפיצות לחודיהו, ואפילו רב הונא מודה בה דלא קבעה אלא לימים וקפיצות אבל לעולם היכא דחזאי בקפיצות המזדמנות, אפשר לומר דקבעה לה וסת לקפיצות לחודייהו בכל עת שתקפוץ. ומכל מקום אין דבריהם ז"ל מחוורים, דמדאקשינן עליה דרב הונא למאי אלימא לימים, אלמא בימים מסודרים הוא דמיירי רב הונא, דאי בשאינן מסודרים היכי איפשר דלימים קאמר, דהא לא חזאי בחד גוונא, אלא רב הונא בוסת מורכב נמי איירי כברייתא, ואפילו תאמר דאינהו ספוקי מסתפקי בעיקר מימריה דרב הונא, אכתי תקשי לן כי אמרינן בפירוקא דברייתא לא קבעה וסת לקפיצות לחודייהו, אם איתא דרב הונא לקפיצות לחודייהו קאמר דקבעה לה וסת, לא הוה ליה למתרץ למסתם לישניה ולמימר לא קבעה וסת לקפיצות לחודייהו, דהא ודאי משמע דמעיקרא הוה משמע לן דברייתא ורב הונא בחד גונא איירו, וכיון דלרב הונא קבעה וסת לקפיצות לחודייהו ולברייתא לא קבעה, הוה לן לפרושי ולמימר הכא במאי עסקינן בוסת מורכב בימים ובקפיצות, והא קמ"ל דלימים לחודייהו או לקפיצות לחודיהו לא קבעה לה וסת. ועוד, דהא ללישנא אחרינא דרב הונא, בודאי רב הונא בוסת מורכב איירי, וכדאוקי רב אשי, אלמא אע"ג דרב הונא קפצה וראתה סתם קאמר, בשקפצה בימים מסודרים קא מיירי, ומינה ללישנא קמא נמי בכה"ג קא מיירי. והא דאקשינן בימים לחודייהו פשיטא לא אקשי' נמי לקפיצות לחודייהו פשיטא, היינו טעמא משום דקפיצות לחודייהו לאו פשיטא, אלא אדרבה צריכה רבה דאי לא, הוה אמינא דכיון דכל אימת דקפצה ראתה תקבע לה וסת קמ"ל, אבל ימים לחודייהו ודאי פשיטא דהא לא חזאי בלא קפיצה. ועוד בהא דפריך לימים לחודייהו לישנא יתירא הוא דקא דייק, לומר אמאי איצטריך למימר אלא לימים לחודייהו, דהא לאו בדידהו איסתפקא לן, אלא לכ"ע פשיטא דלימי' לחודייהו לא קבעה, ולא הוה ליה למתרץ למימר אלא לא קבעה וסת לקפיצות לחודייהו, דהיא היא עיקר צריכותא דברייתא, ואסיקנא דלימים נמי איצטריך כנ"ל. והא דאייתי ראיה מהא דריש פרק כל היד, אף היא אינה ראיה, דהתם נמי דביש לה וסת לימים וקפיצות קאמר. וכן פר"ח ז"ל שם במקומה, הילכך לא קבעה וסת לקפיצות לחודייהו כלל וכן דעת הראב"ד ז"ל וכן דעת ר"ח ז"ל כאן.

    אמר רב הונא קפצה וראתה דם - ולאחר כך וכך יום קפצה וראתה ועוד ראתה פעם שלישית בחשבון הימים ובקפיצה, קבעה לה וסת בימים ובקפיצות, אבל לימים בלא קפיצות לא, ובקפיצות נמי בלא ימים לא, דהא תניא כל שתקבענה לוסתה מחמת אונס אפילו כמה פעמים לא קבעה וסת ע"כ. ומיהא דוקא וסת הבא מחמת אונסין, כגון קופצת וראתה ואי נמי אכלה פלפלים או שום וכיוצא בזה וראתה, שהאונס גורם לוסתה שיבוא, אבל וסת הנקבע באונסין הבאים מחמת הוסת, הרי הוא נקבע בהן, כגון שהיא רגילה לפהק ולהתעטש ורואה, או שחוששת בפי כרסה ובשיפולי מעיה וכיוצא בזה, וכדתנן לקמן בפרק האשה שהיא עושה צרכיה (נדה סג, א) אלו הן הוסתות מפהקת מעטשת חוששת בפי כרסה ובשיפולי מעיה ושופעת וכמין צמר מורת אוחזין אותה וכן כיוצא בזה, וכל שתקבע לה שלשה פעמים הרי זה וסת, וטעמא שאין אלו גורמים, לוסת שיבא, אלא אדרבה הוסת גורם למקרים אלו שיבואו.

    כגון דקפיץ בחד בשבא וחזאי וקפיץ בחד בשבא וחזאי ולשבתא קפצה ולא חזאי. כן נמצא בספרים מדוקדקים. ויש גרסאות אחרות שאין עולין כהוגן. ואפילו לגירסא זאת יש לדקדק כי קפצה בשבתא ולא חזאי, היכי תיסוק אדעתין דקבעה וסת לימים לחודייהו, והא מ"מ לא חזאי בחד בשבתא אלא תרי זימני. ונראה מדברי רש"י ז"ל דה"ג ולשבתא קפץ ולא חזאי ולחד בשבא חזאי בלא קפיצה, מהו דתימא כיון דאמש קפצה ולא חזאי והשתא חזאי בלא קפיצה, לא קפיצות הן עיקר אלא ימים קמ"ל דקפיצה נמי גרמה, והא דלא חזאי בשבתא משום דאכתי לא מטא זמן קפיצה, והא דחזאי בחד בשבתא בלא קפיצה, לא יום בלבד גרם אלא קפיצה דאמש גרמה שתראה היום, דאמש נעקר הדם ע"י קפיצה וכד מטא זימניה, דהיינו חד בשבא יצא לחוץ. וכן נראה גירסה של הרמב"ם ז"ל.

    הא דאמרינן בכולי שמעתין - דקפיץ לחד בשבא וחזאי וקפץ בחד בשבא וחזאי. לאו דוקא, דאי חזאי בחד בשבא והדר חזאי בחד בשבא דלקמי', בכי הא ודאי לא קבעה לה וסת, משום דחד בשבא ניין דכיון הוה ליה בתוך ימי זיבה, וקי"ל דאין האשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבה, כדאיתא לקמן בפרק בנות כותים בסופו (נדה לט, א) אלא בחד בשבא וחד בשבא דנקט סימנא בעלמא הוא, כלומר שראתה בזמנים מסודרים, ואי נמי דוקא מיירי, כגון שקפץ בחד בשבא ולחד בשבא רביעי הדר וחזאי דהוה ליה פתח נדתה וכן כתב הראב"ד ז"ל.

    הניחא לריש לקיש דאמר אין האשה קובעת וסת בתוך ימי נדתה שפיר - איכא למידק ולריש לקיש מי ניחא תבדוק שאם תפסוק ותחזור ותראה בתוך ימי נדתה, חוששת נמי לאותו יום מיהא, כמו שהיא חוששת לוסת שאינו קבוע, דמדקאמר אינה קובעת, משמע דנהי דאינה קובעת הא מיחש חיישא, וכענין שאמרו בפרק בנות כותים (עא ) גמר' כל אחד עשר יום בחזקת טהרה, דמקבע הוא דלא קבעה הא מיחש חיישא. ועוד דאפילו תמצא לומר דבימי נדתה אפילו מיחש לא חיישא, דדמים יתירי הוא דאתוספו בה ואינו עיקר ראיה, מכל מקום תבדוק, דהא איכא שופעת או מדלפת שני ימים או יותר, והילכך הוו להו כולהו ימי ראיה בעונת הוסת וביום א' ושעה א' הילכך וצריכה לחוש לכל זמן המשכת הוסת, וא"כ תבדוק לראות כמה ימשך ומתי יפסק כדי לחוש לזמן המשכתו. וי"ל דמהא שמעינן דאינה חוששת כלל לראיות שבתוך ימי נדה, בין בפוסקת בין בשופעת ומדלפת, שאין הולכים אלא אחר התחלת הוסת שהוא העיקר, ושאר הדמים תוספת דמים הם ואין חוששין להם דטפילה הן, ובהעקר העיקר נעקר הכל. וכן דעת הר"ז הלוי ז"ל וראיה לדבריו, מדתניא לקמן (נדה סג, ב) היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה אינה אסורה אלא עם הנץ החמה דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר כל הלילה שלה ואוקימנא לה דרגילה למחזי בסוף לילי, והא ודאי כל היכא דתני עם, לאלתר משמע, ואם איתא הוי ליה לר' יהודה למימר כל הלילה וכל היום שלה, דהא א"א דלא עיילא ראיה בתוך הנץ החמה קצת, ותתסר יממא ולילה. ועוד דסתמא קתני היתה למודה להיות רואה, ולא מפליג בין רואה ראיה מרובה לרואה ראיה מועטת, זו ראיה הביא הראב"ד ז"ל, ואע"פ שהוא סובר כסברא הראשונה, כן נראה יותר דההיא מכרעא כן, ושמעתין נמי הכי מוכחא. אלא דקשיא לי קצת מדאמרינן לעיל (נדה י, ב) דפוסקת הוי לה כשתי ראיות, אלמא ראייה שנייה שבתוך נדתה לאו בתר ראייה ראשונה שדינן לה, לומר דאין דמים אלא מחמת ראייה ראשונה אלא בראייה בפני עצמה חשבינן לה, ומעתה תחוש לה. ושמא נאמר, דהתם להחזיקה בדמים בלחוד הוא שאסרו, ומשום חומר דטהרות. ואי נמי אפילו לבעל ונפקא מינה לענין כתמים, דכיון דפסקה וחזרה וראתה אלמא מוחזקת דמים היא אבל מ"מ התחלת הוסת הוא העיקר לענין קביעות ואף לביאת האורח ובהסתלק העיקר יסתלק הטפל.

    הא דאמרינן הכא - אשה קובעת וסת בימי זיבתה. ה"מ בדחזיתינהו ממעין סתום כגון דחזאי בתמניא בירחא ובתמניא בירחא ובריש ירחא ובתמניא בירחא דאע"ג דראייה שלישית קימא לה בימי זיבה, קבעה לה וסת, כיון דשתי ראיות קמאיתא חזיא ממעין סתום אידך דמים יתירי הוא דאיתוספו בה, כענין שאמרו ברואה בימי נדה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 11a

    Niddah 11a. The full printed text of this folio side - 15 numbered segments, about 343 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 11a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026