Talmud Builders

    Niddah 19a

    Back to index

    English translation — Niddah 19a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and she herself does not know exactly what the appearance of the piece of flesh that she miscarried was, e.g., if it was lost. In this case Rabbi Yehuda holds: Follow the majority of miscarriages of amorphous pieces of flesh, and the majority of pieces of flesh have the appearance of one of the four types of impure blood. And the Rabbis hold: We do not say: Follow the majority of miscarriages of amorphous pieces of flesh. Therefore, Rabbi Yoḥanan’s mention of three cases is meant to exclude this statement of Rabbi Yehuda, who rules that the woman is definitely impure based on a majority.

    2MISHNA: There are five distinct colors of ritually impure blood in a woman: Red, and black, and like the bright color of the crocus [ karkom ] flower, and like water that inundates red earth, and like diluted wine. Beit Shammai say: Even blood like the water in which a fenugreek plant is soaked, and like the liquid that drips from roast meat, are ritually impure, and Beit Hillel deem blood of those colors ritually pure. With regard to blood that is green, Akavya ben Mahalalel deems it impure and the Rabbis deem it pure.

    3Rabbi Meir said: Even if the green blood does not transmit impurity due to the halakhot of a blood stain or the blood of a menstruating woman, it is blood in that it renders food susceptible to ritual impurity due to its status as one of the seven liquids that render food susceptible to impurity. Rabbi Yosei says: Neither in this sense, as the blood of a menstruating woman according to Akavya ben Mahalalel, nor in that sense, as a liquid that renders food susceptible to impurity according to Rabbi Meir, is green blood considered blood.

    4The mishna asks: What is the red color that is impure? It is as red as the blood that flows from a wound. What is the black color that is impure? It is blood as black as ḥeret . If the black is deeper than that, the blood is ritually impure; if the black is lighter than that, the blood is ritually pure. And what is the color that is like the bright color of the crocus flower that is impure? It is like the brightest part in the flower, which is harvested to produce the orange-colored spice saffron.

    5And what is the color that is like water that inundates red earth that is impure? It is specifically earth from the Beit Kerem Valley and specifically when one inundates the earth with enough water until it pools on the surface. And what is the color that is like diluted wine that is impure? It is specifically when the dilution consists of two parts water and one part wine, and specifically when it is from the wine of the Sharon region in Eretz Yisrael.

    6GEMARA: The fact that the mishna discusses the colors of ritually impure blood in a woman indicates that there is blood that is not impure. The Gemara asks: From where do we derive that there is pure blood in a woman? Perhaps any type of blood that emerges from a woman is impure?

    7Rabbi Ḥama bar Yosef says that Rabbi Oshaya says: The verse states with regard to those who come before the court: “If there arise a matter too hard for you in judgment, between blood and blood, between plea and plea, and between leprous mark and leprous mark, even matters of controversy within your gates, then you shall arise, and get up unto the place that the Lord your God shall choose” (Deuteronomy 17:8). When the verse states: “Between blood and blood,” it means between pure blood and impure blood, which demonstrates that there must be types of pure blood that are emitted by a woman.

    8The Gemara raises a difficulty: If that is so, then does the other expression in the verse: “Between leprous mark and leprous mark,” also mean: Between a pure leprous mark and an impure leprous mark? And if you would say that indeed, this is what it means, is there a type of pure leprous mark? And if you would say that there is in fact a pure leprous mark, according to the verse: “Then the priest shall look; and behold, if the leprosy has covered all his flesh, he shall pronounce pure the one that has the leprous mark; it is all turned white: He is pure” (Leviticus 13:13), that mark is not classified as a leprous mark; rather, it is called a paleness, as a leprous mark is by definition impure.

    9Rather, the phrase “between leprous mark and leprous mark” must mean the following: Between the leprous marks that afflict man (see Leviticus 13:1–46) and the leprous marks of houses (see Leviticus 14:33–53) and the leprous marks of garments (see Leviticus 13:47–59), as different halakhot pertain to these categories of leprous marks, and yet they are all ritually impure. Therefore, here too, when the verse states: “Between blood and blood,” it means: Between the blood of a menstruating woman and the blood of a discharge [ ziva ], and they are all ritually impure. If so, this verse cannot be cited as proof that there is a type of blood emitted by a woman that is pure.

    10The Gemara questions this interpretation: This verse serves as the source for the areas of halakha for which a rebellious elder is liable to receive the death penalty for publicly ruling in contradiction to a decision of the Sanhedrin, as it states: “And the man who does presumptuously, in not listening to the priest that stands to minister there before the Lord your God, or to the judge, that man shall die; and you shall exterminate the evil from Israel” (Deuteronomy 17:12). With this in mind, the Gemara asks: What is this explanation? Granted, there, with regard to leprous marks, even if all the leprous marks are impure, one can disagree with the Sanhedrin with regard to the leprous marks that afflict man, and therefore the rebellious elder could potentially disagree with the court with regard to the issue that is the subject of the dispute of Rabbi Yehoshua and the Rabbis.

    11As we learned in a mishna ( Nega’im 4:11): If the snow-white leprous mark [ baheret ], which is one sign of leprosy, preceded the white hair, which is another sign, he is ritually impure, as stated in the Torah (see Leviticus 13:3). And if the white hair preceded the baheret he is pure, as this is not considered a sign of impurity. If there is uncertainty as to which came first, he is impure. And Rabbi Yehoshua says: It is dull [ keha ]. And Rabba says, explaining the statement of Rabbi Yehoshua: In the case of uncertainty, the leprous mark is deemed as though it is of a dull shade, and therefore the person is ritually pure.

    12Likewise, with regard to the leprous marks of houses one can find a case where the rebellious elder might dispute the ruling of the Sanhedrin, such as that dispute between Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and the Rabbis. As we learned in a mishna ( Nega’im 12:3): Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: A house is never deemed impure with leprosy unless the leprous mark will be seen to be the size of two split beans, and it is found on two stones on two walls in a corner between two walls. The length of the mark is that of two split beans, and its width is that of one split bean.

    13The Gemara explains: What is the reason for the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon? The word “wall” is written in the verse, and the word “walls” is written in the same verse: “And he shall see the leprous mark…in the walls of the house with hollow streaks, greenish or reddish, and their appearance is lower than the wall” (Leviticus 14:37). Which is one wall that is like two walls? You must say: This is a corner between two walls.

    14Similarly, with regard to the leprous marks on garments, it is possible that the rebellious elder disputed the ruling of the Sanhedrin with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Yonatan ben Avtolemos and the Rabbis. As it is taught in a baraita that Rabbi Yonatan ben Avtolemos says: From where is it derived with regard to a case where there is a spread of leprosy in garments that culminates with the garment’s being completely covered with leprous marks, that the garment is pure, just as the halakha is with regard to a leprous mark that fully covers a person?

    15It is derived via a verbal analogy: A bareness within [ karaḥat ] and a bareness without [ gabbaḥat ] are stated with regard to leprosy of garments: “And the priest shall look, after that the mark is washed; and, behold, if the mark has not changed its color, and the mark has not spread, it is impure; you shall burn it in the fire; it is a fret, whether the bareness be within or without” (Leviticus 13:55); and a bald head [ karaḥat ] and a bald forehead [ gabbaḥat ] are stated with regard to leprosy of a person: “But if there is in the bald head, or the bald forehead, a reddish-white mark, it is leprosy breaking out in his bald head, or his bald forehead” (Leviticus 13:42).

    16Just as there, with regard to a person, if the leprosy spread to his entire body he is pure, as the verse states: “Then the priest shall look; and behold, if the leprosy has covered all his flesh, he shall pronounce pure the one who has the leprous mark; it is all turned white: He is pure” (Leviticus 13:13), so too here, with regard to garments, if the leprosy spread to the entire garment it is pure.

    17The Gemara concludes: But here, concerning the phrase “between blood and blood,” if there is no type of pure blood at all, with regard to what issue could the rebellious elder disagree with the Sanhedrin? It must be that this verse is alluding to the fact that there is a type of blood of a woman that is pure.

    18§ Once it has been established that there are types of blood that are pure and other types that are impure, the Gemara asks: And from where is it derived that those types of blood that are not listed in the mishna are pure, and these ones that are mentioned in the mishna are impure? Rabbi Abbahu said that the verse states: “And the sun shone upon the water, and the Moabites saw the water some way off as red as blood” (II Kings 3:22), which indicates that blood is red. The Gemara asks: Is this to say that blood is red? If so, one can say that only blood that is red like the blood of a wound is ritually impure, and no more colors of blood are impure.

    19Rabbi Abbahu said in response: The verse states, with regard to a menstruating woman: “And she shall be purified from the source of her blood [ dameha ]” (Leviticus 12:7). The plural form of the word blood, dameha , indicates at least two types of blood. And another verse states: “And if a man shall lie with a woman having her sickness, and shall uncover her nakedness, he has made naked her source, and she has uncovered the source of her blood [ dameha ]; both of them shall be cut off from among their people” (Leviticus 20:18). The use of the plural form of blood once again indicates another two types, which means that there are four types of blood stated here.

    20The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that there are five types of impure blood in a woman, whereas the verses indicate that there are only four? Rabbi Ḥanina says: The black blood mentioned in the mishna is actually red, but its color has faded, which is why it looks black. Therefore, although the mishna lists five kinds of blood, there are only four basic types.

    21This opinion, that black blood is actually red blood, is also taught in a baraita : The black color of blood that is impure is blood as black as ḥeret . If the black is deeper than that, the blood is ritually impure; if the black is lighter than that, even if it is still as dark as blue, the blood is ritually pure. And this black blood does not blacken from its outset, when it is inside the body; rather, it blackens only when it is removed from the body. This is comparable to the blood of a wound, which is initially red, but when it is removed from the body it blackens.

    22§ The mishna states that Beit Shammai say: Even blood like the water in which a fenugreek plant is soaked, and like the liquid that drips from roast meat, are ritually impure. The Gemara asks: But do Beit Shammai not accept the exposition of Rabbi Abbahu that the two mentions of the plural form of blood: “ Dameha ” (Leviticus 12:7), and “ Dameha ” (Leviticus 20:18), indicate that there are four types of blood here?

    23The Gemara answers: If you wish, say that Beit Shammai do not accept this opinion of Rabbi Abbahu, and they maintain that there are more than four types of blood in a woman. And if you wish, say instead that Beit Shammai do accept Rabbi Abbahu’s exposition, and the apparent contradiction can be resolved as follows: Didn’t Rabbi Ḥanina say with regard to the black blood mentioned in the mishna that it is not an additional type, as it is actually red but its color has faded? So too, with regard to the colors of blood mentioned by Beit Shammai, that of water in which a fenugreek plant is soaked, and that of the liquid that drips from roast meat, one can say that these are not additional types of blood. Rather, they too were initially red but their color faded.

    24§ The mishna states: And Beit Hillel deem blood of those colors, i.e., the color of water in which a fenugreek plant is soaked or of the liquid that drips from roast meat, ritually pure. The Gemara asks: Isn’t this opinion of Beit Hillel identical to the opinion of the first tanna ?

    25The Gemara explains: There is a practical difference between them

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואינה יודעת מה הפילהשאבדה החתיכה קודם שבאה לפנינו:

    לא אמרינן זיל בתר רוב חתיכות כו'דלא סבירא להו רוב חתיכות של ד' מיני דמים ואשמועינן רבי יוחנן לעיל בג' מקומות הלכו אחר הרוב ותו לא למעוטי הא רובא דר' יהודה דלר' יהודה דאזיל בתר רובא לא כודאי משוית ליה לשרוף על מגעה את התרומה:

    מתני' וכקרן כרכוםכזוית גן שכרכום גדל בו:

    וכמימי אדמהלקמן מפרש לה לכולהו במתניתין. ל"א כקרן כרכום כנוגה זיו כרכום כמו (שמות ל״ד:כ״ט) כי קרן עור פניו:

    וכמזוגכיין אדום המזוג במים ואע"ג דקליש אדמימות דיליה טמא:

    תלתןפנגרי"ג:

    וכמימי בשר צלימוהל היוצא ממנו:

    אם אינו מטמא משום כתם כו'מפרש בגמרא:

    כדם המכהמפרש בגמ':

    כחרתאיידרמינ"ט:

    עמוק מכןשעמוק במראה שחרורית כלומר שחור יותר מחרת טמא:

    דיההפלד"ש שנדחית מראיתו:

    כברור שבושיש עליו ברורין במראה אדמומית יותר מחבריהן. ובגמרא מפרש להו:

    בית כרםמקום ומשם מביא אדמה ונותנה בכלי:

    ומציף עליה מיםכלומר נותן שם מים עד שיהו המים צפין על האדמה:

    וכמזוגכיצד כגון שני חלקים מים כו':

    גמ' אלא מעתה כו' עד וכולן טמאין לשון קושיא הוא:

    בוהקלשון לובן שנראה באנשים בחורים טפות לבנות מאד בפניהם:

    בשלמא התםגבי נגעים אע"ג דכולהו לטמא איכא לאוקומי קרא דאיירי בפלוגתא דזקן ממרא וסנהדרין שבדורו דכתיב (דברים י״ז:י״ב) והאיש אשר יעשה בזדון כגון דמפלגי בנגעי אדם ובפלוגתא דרבי יהושע כו' דקאמר זקן ממרא כחד מינייהו וסנהדרין כחד מינייהו:

    אם בהרת קודמת לשער לבן טמאדשער לבן מסימני טומאה וכגון שקדמתו בהרת דכתיב (ויקרא י״ג:כ״ה) והנה נהפך שער לבן בבהרת:

    כהה טהורהרי הוא כנגע שכהה מראיתו בשבוע של הסגר שהוא סימן טהרה דכתיב (שם) והנה כהה הנגע וגו'. ובשם רבי משה הדרשן שמעתי קיהה כלומר קיהה בדבר ונחלק עליו וכן מצאתי בת"כ ר' יהושע קיהה וטיהר:

    שיעור נגע כגריס לאורך ולרוחב:

    כשני גריסין על שני אבנים שבקרן זויתאחד בכותל זה ואחד בכותל זה:

    ארכו כשני גריסין ורחבו כגריסדכשהוא מוטל ארכו על ב' אבנים נמצא בכל אבן גריס על גריס כשיעור נגע ושתי אבנים בעינן דכתיב (שם יד) וחלצו את האבנים:

    כתיב קירומראיהן שפל מן הקיר (שם):

    פריחהפרחה צרעת בכולהו:

    שהיא טהורהואע"פ שלא נאמר אלא באדם (שם יג) ואם פרוח תפרח וגו':

    למימרא דדם אדום הואואלו כולם אדומין הן:

    ואימא אדום ותו לאהאדום שבאדומים דהיינו כדם המכה דמתניתין:

    דמיה דמיהוהיא גלתה את מקור דמיה (שם כ) וטהרה ממקור דמיה (שם יב) הרי ד' מיני אדמומית טמאה בה אבל שלמטה מהן לאו דם הוא:

    דיהה מכן אפילוהוא שחור ככחול טהור הואיל ואינו שחור כחרת:

    לכשנעקרמן הגוף לוקה ומשחיר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדה 19 עמוד א

    1ואינה יודעת מה הפילה, רבי יהודה סבר: זיל בתר רוב חתיכות, ורוב חתיכות של ארבע מיני דמים הויין. ורבנן סברי: זיל בתר רוב חתיכות לא אמרינן.

    Mishna

    2חמשה דמים טמאים באשה, האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכמזוג. בש"א אף כמימי תלתן, וכמימי בשר צלי, וב"ה מטהרים. הירוק עקביא בן מהללאל מטמא, וחכמים מטהרין.

    3אמר רבי מאיר: אם אינו מטמא משום כתם, מטמא משום משקה. רבי יוסי אומר: לא כך ולא כך.

    4איזהו אדום כדם המכה; שחור כחרת; עמוק מכן טמא, דיהה מכן טהור; וכקרן כרכום כברור שבו;׃

    5וכמימי אדמה מבקעת בית כרם, ומיצף מים; וכמזוג שני חלקים מים ואחד יין מן היין השרוני.

    Gemara

    6מנלן דאיכא דם טהור באשה? דלמא כל דם דאתי מינה טמא!

    7אמר רבי חמא בר יוסף, אמר רבי אושעיא, אמר קרא: ״(דברים יז״, ח) ״כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם״, בין דם טהור לדם טמא.

    8אלא מעתה, בין נגע לנגע, הכי נמי בין נגע טמא לנגע טהור? וכי תימא ה"נ נגע טהור מי איכא? וכי תימא (ויקרא יג, יג) כולו הפך לבן טהור הוא״ ההוא ״בוהק מקרי!

    9אלא: בין נגעי אדם לנגעי בתים ולנגעי בגדים, וכולן טמאין. הכא נמי: בין דם נדה לדם זיבה, וכולן טמאין!

    10האי מאי? בשלמא התם, איכא לאפלוגי בנגעי אדם, ובפלוגתא דרבי יהושע ורבנן.

    11דתנן: אם בהרת קודם לשער לבן טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת טהור, ספק טמא, ורבי יהושע אומר: כהה. ואמר רבה: כהה וטהור.

    12בנגעי בתים כי הא פלוגתא דרבי אלעזר ברבי שמעון ורבנן, דתנן: ר"א בר"ש אומר: לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשני גריסין על שני אבנים בשני כותלים בקרן זוית, ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס.

    13מ"ט דר"א בר"ש כתיב ״(ויקרא יד)״קיר״ וכתיב ״קירות״ איזהו קיר שהוא כשני קירות? הוי אומר: זה קרן זוית.

    14בנגעי בגדים בפלוגתא דר' יונתן בן אבטולמוס ורבנן, דתניא: ר' יונתן בן אבטולמוס אומר: מנין לפריחת בגדים שהיא טהורה?

    15נאמר (ויקרא י״ג:ל״ט) ״קרחת״ וגבחת״ בבגדים, ונאמר ״קרחת״ וגבחת״ באדם.

    16מה להלן פרח בכולו טהור, אף כאן נמי פרח בכולו טהור.

    17אלא הכא, אי דם טהור ליכא, במאי פליגי?

    18וממאי דהני טהורין, והני טמאין? אמר רבי אבהו: דאמר קרא: ״(מלכים ב ג״:כב) ״ויראו מואב את המים אדומים כדם״, למימרא דדם אדום הוא? אימא אדום, ותו לא!

    19א"ר אבהו: אמר קרא ״(ויקרא יב״, ז) ״דמיה״ (ויקרא כ, יח) ״דמיה״, הרי כאן ארבעה.

    20והא אנן ״חמשה״ תנן! אמר רבי חנינא: שחור אדום הוא, אלא שלקה.

    Baraita

    21תניא נמי הכי: שחור כחרת; עמוק מכן טמא, דיהה אפי' ככחול טהור. ושחור זה לא מתחלתו הוא משחיר, אלא כשנעקר הוא משחיר. משל לדם מכה: לכשנעקר הוא משחיר.

    22בש"א אף כמימי תלתן. ולית להו לב"ש ״דמיה״ ״דמיה״ הרי כאן ארבעה?

    23אב"א לית להו, ואב"א אית להו. מי לא א"ר חנינא: שחור אדום הוא, אלא שלקה? ה"נ מלקא הוא דלקי.

    24וב"ה מטהרין. היינו תנא קמא!

    25איכא בינייהו׃

    Tosafot

    רבי יהושע אומר כיהההקשה ר"ת דמאי טעמייהו דרבנן דמטמאי מספיקא נוקי גברא אחזקיה כדקי"ל בפ"ק דחולין (דף י:) דמדאורייתא אזלינן בתר חזקה ורבי יהושע נמי אמאי צריך קרא ובפרק המדיר (כתובות דף עה:) נמי דקאמר לא תימא דלא אזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופה כלל פירוש דקאמר התם גבי משארסתני נאנסתי לא מפיה אנו חיין אלא הני מילי היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל דתנן אם בהרת כו' והשתא מה צריך ראיה על זה דאזיל בתר חזקה ועוד דשאני גבי נגעים דגלי קרא וי"ל דדרך השער להתלבן מחמת הנגע לפיכך נראין הדברים דבהרת קדמה וכן מוכח בתוספתא בפרק יש נוחלין בשער לבן דקתני אמר להן אף שער שחור סוף שבהרתו הפכתו אלמא דדרך השער ללקות מן הבהרת ובהמדיר (שם) דקאמר היכא דליכא חזקה דממונא אזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופה היינו אפילו דאיכא ריעותא דאי לא אזיל לא הוה מוקי קרא דלטהרו אספק בהרת קדמה דשכיח הרבה ואיכא ריעותא טפי אלא הוה מוקי לה לדרשה אחריתי כרבנן אי נמי מהתם יליף דאזיל בתר חזקת הגוף אע"ג דאיכא ריעותא ור"ת מפרש בע"א ואין להאריך כאן:

    אמר רבה כיהה וטהורנראה דרבה גרס דבפרק הפועלים (ב"מ דף פו.) אמר מאן מוכח רבה בר נחמני ואמר טהור פ"ה כיהה שיש לו דין כיהה וקשה דבשלהי נזיר (דף סה:) פריך ודלמא כיהה וטמא והיכי מצי למימר הכי והא כיהה משמע טהור ועוד דא"כ ר' יהושע לא פליג את"ק ובדוחק י"ל דאדרבי יהושע פריך ומנליה דטהור (ורבינו תם) גריס ור' יהושע קיהה פירוש עמד למנין דקיהה לשון אסיפה כמו (יבמות דף קי:) מקהו אקהייתא בשוקא והשתא פריך התם אימא עמד למנין והביא ראיה לדברי ת"ק מיהו דוחק הוא דא"כ מאי משני אמר קרא לטהרו היכי מוכח מהאי קרא שטיהר דלמא כי היכי דדרשי ליה רבנן דריש נמי רבי יהושע:

    מה להלן פרחה בכולו טהורמדמדמה פריחה דאדם לפריחת בגדים הא דכתיב (ויקרא י״ג:י״ב) וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו אגופו של אדם קאי אע"ג דפשטיה דקרא משמע דאנגע קאי דאיירי לעיל בנגע שנטמא על ידי שיש בו מחיית בשר חי ועליה קאי וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו של נגע עד רגליו כלומר עד סופו אבל הכא משמע דקאי אאדם דומיא דבגד וכן מוכח בכמה מקומות בת"כ ובריש איזהו מקומן (זבחים מט:):

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מתני' שחור כחרת עמוק מכן טמא דיהה מכן טהורפרש"י ז"ל עמוק שהוא יותר שחור מן החרת, דיהה שאינו שחור כל כך. ויש מי שפירש עמוק שאינו שחור כל כך, כדאמרינן לענין נגעים בהרת (שבועות ו, ב) עמוקה כמראה חמה עמוקה מן הצל, ועוד מדתניא (לקמן נדה כ, א) כקיר כדיו כענבה טמא וזהו שאמרו עמוק מכן טמא, כזית כזפת כעורב טהור וזהו שאמ' דיהה מכן טהור, והעורב והזפת שחורין הן יותר מן הענבה, אלא כל שהוא משחיר יותר נקרא דיהה וכל שהוא הולך ומלבין יותר נקרא עמוק. ועוד שהדיו שהוא עמוק זהו הדיו עצמו, והשחור השנוי במשנתינו זהו חריתותא דדיותא. ואינו מחוור מדתנן גבי כתמים (לקמן נדה סא, ב) חמשה סימנים מעבירים על הכתם עבר או דיהה הרי זה כתם. והא דאמרינן כמראה חמה עמוקה מן הצל, לא שיקרא הלבן לעולם עמוק, אלא כל שהוא חזק בצבעו הוא הנקרא עמוק במינו, והזית והעורב אע"פ שהן שחורים הרבה מכל מקום כיון שהן מצהיבין ומבהיקין יותר מן הענבה, לפיכך קראוה דוהין והענבה מפני ששחרוריתה דוהה קראו עמוק. ומה שהביאו ראיה מן הדיו, לא ירדתי לסוף טעמם, כי החרת והדיו וחרירותא דדיותא אחד הן, וכדאמרינן בגמרא (לקמן נדה דף כא, א) חרת שאמרו דיו ולימא דיו אי אמר דיו הוה אמינא כפכחותא דדיותא קמ"ל כחרירותא דדיותא, אלמא חרירותא דדיותא פירושא דחרת ששנינו הוא. והא דאמרינן גבי דיו זהו עמוק ששנינו, לא מחרירותא עצמו אמרו כן, דחרירותא לא עמוק הוא אל השחור כמו ששנינו במשנתינו הוא, אלא שהדיו עצמו כשהוא משתהא הרבה הולך וכוהה יותר והוא מתחזק בשחרירותו, וזהו שאמרו כדיו טמא וזה ששנינו עמוק מכן טמא. אי נמי איפשר דשמואל פליגא אדרבא בר רב הונא, דשמואל סבר חרת שאמרו זהו חרת עצמו שאינו מעורב בדיו, מדלא קתני במתניתין דיו, וכדאקשינן עלה דרבה ולימא דיו, והילכך סבירא ליה לשמואל דדיו היינו חרירותא דדיותא, הוא ששנינו עמוק מכאן טמא. וזה נ"ל יותר ותדע לך, דבוהה הוא החלש בצבעו, מדאמרינן בגמרא (כ, א) אמר עולא וכולן עמוק מכאן טמא דיהה מכאן טהור כשחור, ואקשינן ואלא מאי שנא שחור דנקט, סד"א הואיל ואמר ר' חנינא שחור אדום הוא אלא שלקה, הילכך אפילו דיהה נמי קמ"ל, כלומר כיון שזה אינו אלא גוון היוצא מגוון אחר, כל שאינו חזק בצבע זה שנתחלף לו, אלא שעדיין לא נטה כל כך ולא נתחזק בחלופו אלא קצת, אימא להוי כשחור ועדיף מיניה נמי, קמ"ל אלמא דוהה זה הוא שאינו שחור חזק. מהא דאמרינן בית הלל היינו תנא קמא וכן חכמים היינו תנא קמא ופרקינן איכא בינייהו לתלות, כלומר דלתנא קמא כמימ' תלתן וכמימי בשר צלי וירו' אינן מטמאין לשרוף, אלא מ"מ תולין עליהן, כתב הרמב"ן נראה דאפשר היה לומר, דהלכתא כת"ק דהוא סתם משנה, ונפקא מינה לדידן בדם ירוק, דכיון דלרבנן תולין, אף היא אסורה לבעלה מספק. אלא שיש לסמוך דהלכתא כר' יוסי בירוק מפני שגם הוא שנוי בלשון חכמים במשנתינו, ועוד מפני ששנינו בבחירת' (פ"ה מ"ו) דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים, וכיון ששנו שם ר' יוסי בלשון חכמים, שמע מינה דהלכתא כותיה, ועוד דאף עקביא בן מהללאל חזר ביה בשעת פטירתו, דתנן ובשעת פטירתו אמר לבנו חזור בך בד' דברים שהייתי אומר וחדא מינייהו הא דדם ירוק, וסתמא דמילתא לגבי ר' יוסי חזר בו, ולא לתלות כתנא קמא דמתניתין מדלא קתני התם בפלוגתא אלא ר' יוסי, ומסתמא דלגבי מאן דפליג עליה התם הדר ביה, ועוד דסוגיין דבפרק המפלת מוכחא הכין בהדיא דכולהו כר' יוסי סבירא להו, דלא מטמא אלא חתיכה של ד' מיני דמים, אבל חתיכה ירוקה ולבנה מטהר, והילכך אפילו לדידן דלא חזינן דמים, הירוק והלבן אינה יושבת בהן כלום, שלא גזרו אלא על דם ותולדותיו.

    וירוקכתבו בתוס' רבותינו הצרפתים ז"ל שהוא גלני ולא בירנו שהוא ככרתי, דכרתי אינו נוטה לאדמימות, ובההוא אפילו עקביא מטהר דלא אסרה תורה אלא דם שהוא אדום, וכן משמע באלו טרפות דאמרינן התם (מז, ב) ריאה ככשות' וכמוריקא וכגון ביצה טרופה טרפה. ופריך ירוקה כשרה ה"ד, ככרתי. ובמסכת נגעים (בתוספתא פ"ג ה"ג) קתני ירקרק כשעוה, ובפרק לולב הגזול (סוכה לד, ב) נמי אמרינן ירוק ככרתי, מכלל דסתם ירוק לאו הכי הוא. ובבראשית רבה (פרשה מ"ג) גבי וירק את חניכיו אמרינן שהוריקן בזהב וכן הוא אומר ואברותיה בירקרק חרוץ, אלמא הירוק זהו מראה הזהב שלנו שהוא גיאלני וכל שכן הירוק ככרתי שהוא טהור.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 19a

    Niddah 19a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 449 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ואינה יודעת מה הפילה שאבדה החתיכה קודם שבאה לפנינו:

    לא אמרינן זיל בתר רוב חתיכות כו' דלא סבירא להו רוב חתיכות של ד' מיני דמים ואשמועינן רבי יוחנן לעיל בג' מקומות הלכו אחר הרוב ותו לא למעוטי הא רובא דר' יהודה דלר' יהודה דאזיל בתר רובא לא כודאי משוית ליה לשרוף על מגעה את התרומה:

    מתני' וכקרן כרכום כזוית גן שכרכום גדל בו:

    וכמימי אדמה לקמן מפרש לה לכולהו במתניתין. ל"א כקרן כרכום כנוגה זיו כרכום כמו (שמות ל״ד:כ״ט) כי קרן עור פניו:

    וכמזוג כיין אדום המזוג במים ואע"ג דקליש אדמימות דיליה טמא:

    תלתן פנגרי"ג:

    וכמימי בשר צלי מוהל היוצא ממנו:

    אם אינו מטמא משום כתם כו' מפרש בגמרא:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    רבי יהושע אומר כיהה הקשה ר"ת דמאי טעמייהו דרבנן דמטמאי מספיקא נוקי גברא אחזקיה כדקי"ל בפ"ק דחולין (דף י:) דמדאורייתא אזלינן בתר חזקה ורבי יהושע נמי אמאי צריך קרא ובפרק המדיר (כתובות דף עה:) נמי דקאמר לא תימא דלא אזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופה כלל פירוש דקאמר התם גבי משארסתני נאנסתי לא מפיה אנו חיין אלא הני מילי היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל דתנן אם בהרת כו' והשתא מה צריך ראיה על זה דאזיל בתר חזקה ועוד דשאני גבי נגעים דגלי קרא וי"ל דדרך השער להתלבן מחמת הנגע לפיכך נראין הדברים דבהרת קדמה וכן מוכח בתוספתא בפרק יש נוחלין בשער לבן דקתני אמר להן אף שער שחור סוף שבהרתו הפכתו אלמא דדרך השער ללקות מן הבהרת ובהמדיר (שם) דקאמר היכא דליכא חזקה דממונא אזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופה היינו אפילו דאיכא ריעותא דאי לא אזיל לא הוה מוקי קרא דלטהרו אספק בהרת קדמה דשכיח הרבה ואיכא ריעותא טפי אלא הוה מוקי לה לדרשה אחריתי כרבנן אי נמי מהתם יליף דאזיל בתר חזקת הגוף אע"ג דאיכא ריעותא ור"ת מפרש בע"א ואין להאריך כאן:

    אמר רבה כיהה וטהור נראה דרבה גרס דבפרק הפועלים (ב"מ דף פו.) אמר מאן מוכח רבה בר נחמני ואמר טהור פ"ה כיהה שיש לו דין כיהה וקשה דבשלהי נזיר (דף סה:) פריך ודלמא כיהה וטמא והיכי מצי למימר הכי והא כיהה משמע טהור ועוד דא"כ ר' יהושע לא פליג את"ק ובדוחק י"ל דאדרבי יהושע פריך ומנליה דטהור (ורבינו תם) גריס ור' יהושע קיהה פירוש עמד למנין דקיהה לשון אסיפה כמו (יבמות דף קי:) מקהו אקהייתא בשוקא והשתא פריך התם אימא עמד למנין והביא ראיה לדברי ת"ק מיהו דוחק הוא דא"כ מאי משני אמר קרא לטהרו היכי מוכח מהאי קרא שטיהר דלמא כי היכי דדרשי ליה רבנן דריש נמי רבי יהושע:

    מה להלן פרחה בכולו טהור מדמדמה פריחה דאדם לפריחת בגדים הא דכתיב (ויקרא י״ג:י״ב) וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו אגופו של אדם קאי אע"ג דפשטיה דקרא משמע דאנגע קאי דאיירי לעיל בנגע שנטמא על ידי שיש בו מחיית בשר חי ועליה קאי וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו של נגע עד רגליו כלומר עד סופו אבל הכא משמע דקאי אאדם דומיא דבגד וכן מוכח בכמה מקומות בת"כ ובריש איזהו מקומן (זבחים מט:):

    Tosafot on Niddah 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    מתני' שחור כחרת עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור פרש"י ז"ל עמוק שהוא יותר שחור מן החרת, דיהה שאינו שחור כל כך. ויש מי שפירש עמוק שאינו שחור כל כך, כדאמרינן לענין נגעים בהרת (שבועות ו, ב) עמוקה כמראה חמה עמוקה מן הצל, ועוד מדתניא (לקמן נדה כ, א) כקיר כדיו כענבה טמא וזהו שאמרו עמוק מכן טמא, כזית כזפת כעורב טהור וזהו שאמ' דיהה מכן טהור, והעורב והזפת שחורין הן יותר מן הענבה, אלא כל שהוא משחיר יותר נקרא דיהה וכל שהוא הולך ומלבין יותר נקרא עמוק. ועוד שהדיו שהוא עמוק זהו הדיו עצמו, והשחור השנוי במשנתינו זהו חריתותא דדיותא. ואינו מחוור מדתנן גבי כתמים (לקמן נדה סא, ב) חמשה סימנים מעבירים על הכתם עבר או דיהה הרי זה כתם. והא דאמרינן כמראה חמה עמוקה מן הצל, לא שיקרא הלבן לעולם עמוק, אלא כל שהוא חזק בצבעו הוא הנקרא עמוק במינו, והזית והעורב אע"פ שהן שחורים הרבה מכל מקום כיון שהן מצהיבין ומבהיקין יותר מן הענבה, לפיכך קראוה דוהין והענבה מפני ששחרוריתה דוהה קראו עמוק. ומה שהביאו ראיה מן הדיו, לא ירדתי לסוף טעמם, כי החרת והדיו וחרירותא דדיותא אחד הן, וכדאמרינן בגמרא (לקמן נדה דף כא, א) חרת שאמרו דיו ולימא דיו אי אמר דיו הוה אמינא כפכחותא דדיותא קמ"ל כחרירותא דדיותא, אלמא חרירותא דדיותא פירושא דחרת ששנינו הוא. והא דאמרינן גבי דיו זהו עמוק ששנינו, לא מחרירותא עצמו אמרו כן, דחרירותא לא עמוק הוא אל השחור כמו ששנינו במשנתינו הוא, אלא שהדיו עצמו כשהוא משתהא הרבה הולך וכוהה יותר והוא מתחזק בשחרירותו, וזהו שאמרו כדיו טמא וזה ששנינו עמוק מכן טמא. אי נמי איפשר דשמואל פליגא אדרבא בר רב הונא, דשמואל סבר חרת שאמרו זהו חרת עצמו שאינו מעורב בדיו, מדלא קתני במתניתין דיו, וכדאקשינן עלה דרבה ולימא דיו, והילכך סבירא ליה לשמואל דדיו היינו חרירותא דדיותא, הוא ששנינו עמוק מכאן טמא. וזה נ"ל יותר ותדע לך, דבוהה הוא החלש בצבעו, מדאמרינן בגמרא (כ, א) אמר עולא וכולן עמוק מכאן טמא דיהה מכאן טהור כשחור, ואקשינן ואלא מאי שנא שחור דנקט, סד"א הואיל ואמר ר' חנינא שחור אדום הוא אלא שלקה, הילכך אפילו דיהה נמי קמ"ל, כלומר כיון שזה אינו אלא גוון היוצא מגוון אחר, כל שאינו חזק בצבע זה שנתחלף לו, אלא שעדיין לא נטה כל כך ולא נתחזק בחלופו אלא קצת, אימא להוי כשחור ועדיף מיניה נמי, קמ"ל אלמא דוהה זה הוא שאינו שחור חזק. מהא דאמרינן בית הלל היינו תנא קמא וכן חכמים היינו תנא קמא ופרקינן איכא בינייהו לתלות, כלומר דלתנא קמא כמימ' תלתן וכמימי בשר צלי וירו' אינן מטמאין לשרוף, אלא מ"מ תולין עליהן, כתב הרמב"ן נראה דאפשר היה לומר, דהלכתא כת"ק דהוא סתם משנה, ונפקא מינה לדידן בדם ירוק, דכיון דלרבנן תולין, אף היא אסורה לבעלה מספק. אלא שיש לסמוך דהלכתא כר' יוסי בירוק מפני שגם הוא שנוי בלשון חכמים במשנתינו, ועוד מפני ששנינו בבחירת' (פ"ה מ"ו) דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים, וכיון ששנו שם ר' יוסי בלשון חכמים, שמע מינה דהלכתא כותיה, ועוד דאף עקביא בן מהללאל חזר ביה בשעת פטירתו, דתנן ובשעת פטירתו אמר לבנו חזור בך בד' דברים שהייתי אומר וחדא מינייהו הא דדם ירוק, וסתמא דמילתא לגבי ר' יוסי חזר בו, ולא לתלות כתנא קמא דמתניתין מדלא קתני התם בפלוגתא אלא ר' יוסי, ומסתמא דלגבי מאן דפליג עליה התם הדר ביה, ועוד דסוגיין דבפרק המפלת מוכחא הכין בהדיא דכולהו כר' יוסי סבירא להו, דלא מטמא אלא חתיכה של ד' מיני דמים, אבל חתיכה ירוקה ולבנה מטהר, והילכך אפילו לדידן דלא חזינן דמים, הירוק והלבן אינה יושבת בהן כלום, שלא גזרו אלא על דם ותולדותיו.

    וירוק כתבו בתוס' רבותינו הצרפתים ז"ל שהוא גלני ולא בירנו שהוא ככרתי, דכרתי אינו נוטה לאדמימות, ובההוא אפילו עקביא מטהר דלא אסרה תורה אלא דם שהוא אדום, וכן משמע באלו טרפות דאמרינן התם (מז, ב) ריאה ככשות' וכמוריקא וכגון ביצה טרופה טרפה. ופריך ירוקה כשרה ה"ד, ככרתי. ובמסכת נגעים (בתוספתא פ"ג ה"ג) קתני ירקרק כשעוה, ובפרק לולב הגזול (סוכה לד, ב) נמי אמרינן ירוק ככרתי, מכלל דסתם ירוק לאו הכי הוא. ובבראשית רבה (פרשה מ"ג) גבי וירק את חניכיו אמרינן שהוריקן בזהב וכן הוא אומר ואברותיה בירקרק חרוץ, אלמא הירוק זהו מראה הזהב שלנו שהוא גיאלני וכל שכן הירוק ככרתי שהוא טהור.

    Rashba on Niddah 19a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    מתני׳ חמשה דמים וכו׳ בגמ׳ מפרש לה.

    הירוק פי׳ בתוס׳ כי הוא גוון שהוא גרו״ג בלע״ז ולא אותו שקורין וירד״י דההוא לאו ממין דם אדום הוא כלל וסתם דם אדום כדאיתא בגמ׳ ובמס׳ נגעים קתני ירקרק כשעוה ועוד שבשום מקום לא הזכירו ירוק סתם אלא על הגרו״ג ואידך ירוק ככרתי אמרו וכההיא דאמרינן בפ׳ אלו טרפות ואלא ירוקה כשרה היכי משכחת לה ככרתי וכן בפ׳ לולב הגזול גבי אתרוג וכן אמרו בב״ר וירק את חניכיו שהוריקן בזהב וכן הוא אומר ואברותיה בירקרק חרוץ כלו׳ כמראה הזהב אבל בירוק ככרתי טהור הוא לדברי הכל ואף בירוק זה.

    מצאנו בעדיות שהוא אחד מד׳ דברים שחזר בו עקביא בסוף ימיו ולא לתלות חזר בו אלא לטהר לגמרי כדברי ר׳ יוסי דהא לא קתני התם בפלוגא אלא לר׳ יוסי והכי סוגיין בפ׳ המפלת כר׳ יוסי. מעתה אף בזמן הזה שאין אנו רואין דם כל שהוא לבן או ירוק ככרתי טהור הוא ואין חוששין לו וכן הסכימו רבותי׳ ז״ל כלם.

    אם אינו מטמא משום כתם בגמר׳ מתפרש בס״ד אמאי נקט ר״מ האי לישנא.

    גמרא אמר קרא כי יפלא וכו' פי׳ גבי זקן ממרא כתיב וקי״ל בפ׳ הנחנקין שאינו נדון במיתה עד שיורה להקל בדבר שעיקרו מן התורה ופירושיה מדברי סופרים והיינו דאמרינן הכא דאי מדאורייתא ליכא דם טהור במאי פליגי הוא וב״ד הגדול ובמקומו פירשתיה יפה בס״ד.

    ה״ג ור׳ יהושע קיהה אי נמי כהה בכ״ף ול״ג ור׳ יהושע אומר כהה כדג׳ רש״י ז״ל וכבר פירשתיה כראוי בסוף נזיר ובפרק המדיר בס״ד.

    איזהו קיר שהוא קירות זה קרן זוית הקשו בתוס׳ דהא מבעי ליה למעוטי בית דיגון טרינגן כדאיתא בנזיר ותירצו דהא נמי ש״מ מדכתיב קירות ולא כתיב קיר ד׳ פעמים.

    עמוק מכאן וכו׳ לקמן מתפרש בס״ד.

    1 more comments on this page.

    Ritva on Niddah 19a · Sefaria · Edition: Hidushe ha-Ritba al Nidah; Wien 1868. · Public Domain

    Meiri

    המשנה השביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי במראות הדמים והוא שאמר חמשה דמים טמאים וכו' פירוש שאע"פ שסתם דם אינו אלא אדום וכפשוטו של מקרא שאמר ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם מ"מ הואיל והתורה אמרה וטהרה ממקור דמיה למדנו שיש כאן מיני דמים הרבה שהם טמאים וממה שנאמר דמיה שתי פעמים ר"ל וטהרה ממקור דמיה והיא גלתה את מקור דמיה דרשו בה שהם ארבעה מינים ומנו במשנה זו חמשה מפני שהאדום והשחור מין אחד הוא וכמו שאמרו האי שחור אדום הוא אלא שלקה ושאר הצבעים שהוזכרו בכלל החמשה כלן למראה אדמימות הן נוטים ועל זו אמרו חמשה דמים טמאים באשה האדום ר"ל אדום לגמרי כדם הקזה והשחור שאף הוא בכלל אדום ירקרק כרכום ר"ל שאינו אדום לגמרי אלא נוטה לאדמימות כקרן כרכום ר"ל כמוצהב שבכרכום ר"ל אותו שמופלג בצבעו וקרן פירושו לשון זוהר ופירשוה בגמרא שהוא עשוי שלש שורות זו למעלה מזו כל אחת משלשה עלים כגון זו והמוצהב שבו הוא העלה האמצעי שבשורה האמצעית מפני שהוא לח ביותר וכן הצריכו לדמות ככרכום שלא נעקר מגושיו שאף זה לחותו קיים ומוצהב יותר וכמימי אדמה ר"ל אדמה שיש לו אדמימות ממקומות ידועים ונותן ממנה לתוך קערה של מים והמים מתאדמים מכחה ובארץ ישראל היה מקום ידוע לאדמה הזאת במקום הקרוי בקעת כרם וכמזג ופירש בו במזג היין השרוני כשהוא מזוג על חד תרין שאין אדמימות שבו חזק וכל אלו הן מראה אדמימות אלא שצבעיהם משתנים זה מזה בית שמאי אף כמימי תלתן ר"ל המים שהתלתן נטבל לתוכו וכמימי בשר צלי שהם גם כן נוטים לאדמימות ובית הלל מטהרין מפני שאדמימותן חלוש והלכה כבית הלל ועל צדדין אלו היו בדורות הראשונים החכמים טרודים במראות הדמים לדין על פי הראיה ומ"מ בדורות האחרונים נתמעט הבקיאות וטמאו כל מראה הנוטה לאדמימות או לשחרות כלל אפילו היה בתכלית חולשת האודם או השחרות:

    ומ"מ כל שיצא ממנה מראה שאינו נוטה כלל לאדמימות ולא לשחרות כלל עדיין הוא טהור ואין לנו בזה אלא שנים והם הירוק והלבן והירוק הוא שנזכר כאן במה שאמרו הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים ופי' בגמ' מטהרין לגמרי שלא לתלות עליו אלא לטהר לגמרי וא"כ אף לבעלה טהורה שהרי אף עקביא בן מהללאל חזר בו כדאיתא בבחירתא ויש מפקפקין לאסור את הירוק מדקתני בגמרא חכמים היינו תנא קמא ותירץ איכא ביניהו לתלות דלתנא קמא שהוא סתם משנה תולין וכל שתולין בטהרות אוסרין אותה לבעלה ומה שחזר עקביא הם מפרשים שלא חזר אלא מטומאה לתליה ואין זה כלום שהרי בבחירתא הוזכר מחלקותו עם ר' יוסי שהוא תנא בתרא הנזכר במשנתנו וודאי לגבי ר' יוסי חזר בו ולטהר לגמרי וכן עקר ור' מאיר היה סבור לומר שאם אינה מטמאה משום כתם מטמא משום משקה כלומר תהא קרויה מיהא משקה להכשיר את הזרעים ואמר לו ר' יוסי לא כך ולא כך שאין הדם מכשיר אלא השותת בשעת השחיטה שדם החי אינו מכשיר כדם מכה והקזה שנאמר ודם חללים ישתה והלכה כר' יוסי וירוק זה שאנו מטהרין אנו רגילין לפרש ירוק כרתי ומ"מ בתוספות פירשוה אפילו בירקרקות הנוטה מעט לאדמימות הקרוי גירוק והביאו ראיה שאלו בירוק ככרתי לא היה עקביא בן מהללאל חולק לאסור שהרי אין לה שיכות עם מראה דם כלל אלא בירוק הקרוי גירוק וכן הביאוה ממה שאמרו במסכת נגעים ירקרק כשעוה ובבראשית רבה אמרו וירק את חניכיו שהוריקן בזהב כדכתוב ואברותיה בירקרק חרוץ אלמא ירקרק זהו מראה הזהב או השעוה ואע"פ שאמרו גם כן וירק את חניכיו שהריקן בתורה וכן שהוריקן באבן טובה ואבנים טובות שבצבע ירוק ירוק ככרתי הוא מ"מ משמע שיש ירוק בצבע הקרוי גירוק ועליו ראוי לומר שהיה עקביא מטמא ומ"מ לדעתי זו ודאי טמאה שהרי לענין ריאה ירוקה כחלמון ביצה וכמוריקה של כרכום טרפה ירוקה ככרתי כשרה אלמא מין זה של ירוקות הנקרא גירוק בכלל צבע הכרכום הוא והרי פירשנו שכל כקרן כרכום טמאה ואין לך בו אלא שתאמר שקרן הכרכום נוטה לאדמימות יותר מן הכרכום הבינוני ואם כך אתה אומר פירצה דחוקה היא ואין לכנס בה בזמן שנתמעט הבקיאות ועקביא שהיה מטמא בירוק ככרתי היה מטמא ואע"פ שאין לירוק שום שיכות עם מראה דמים לא מטעם זה אלא שהיה סבור שאדום היה ולקה מעט וזהו ירקותו וכדאיתא בגמרא ומתוך כך איני מכשיר בזו אלא הירוק הגמור הדומה לכרתי והלבן שהכשרנו לא הוזכר כאן אלא שבראש פרק שלישי אמרו שלא טמאו בחתיכה אלא של ארבעת מיני דמים ר"ל אלו שהוזכרו במשנתנו לטומאה שהאדום והשחור אחד הן כמו שכתבנו והזכירו בה להכשר חתיכה ירוקה ולבנה וודאי אף לענין ראיה כן ונמצא שהירוק והלבן אפילו היתה סמיכתם כדם טהורים:

    ועכשו חוזר ומפרש חמשת מיני דמים ופירש אדום כדם המכה ר"ל דם הקזה ושחור כחרת ופי' בגמ' דיו יבש המושחר בחרת והוא הקרוי אירמנט וקורהו חרת על שם ששחרוריתו נגמר בו עמוק מכאן ר"ל שאינו שחור כל כך אלא שלבן יותר כל שכן שהוא טמא דכל שאינו שחור כל כך נראה בו יותר שאדום היה אבל דוהה מכאן ר"ל ששחור יותר טהור וזהו כדיו כקיר ר"ל עשב שחור היוצא בקיר כענבה טמא כזית כזפת כעורב טהור ויש מפרשין עמוק מכאן שמשחיר יותר ודוהה מכאן שמלבין יותר ממה שאמרו בהעברת סמנין על הכתם עבר או דיהה הרי זה כתם וזית וזפת ועורב אע"פ שהם שחורים ביותר הואיל ומצהיבין הם הוא קוראן דוהים וכוחל האמור בגמרא נוטה הוא ללובן ומ"מ אנו אין לנו שמאחר שנתמעט הבקיאות מטמאין את הכל בכל מראה שחרות ופירש בקרן כרכום כברור שבו על הדרך שביארנו ובמימי אדמה בעפר שמבקעת כרם והוא מקום ידוע אצלם והוא הדין לכל שכיוצא בו ממקומות אחרים ושיהא נותנם בכלי ויציף עליה מים ר"ל שיהא נותן גם כן מים בכלי עד שיהו צפים על האדמה כקלפת השום ולא יותר שמא יחליש כח האדמימות בהם ואף בגמ' פי' שהא עוכר את המים באותו עפר אם ביד אם בכלי שבדרך זה אדמימותו ניכר יותר ואין שיעור למים ולעפר אלא יהא נותן עפר כמה שירצה ולא יהא נותן מים אלא בכדי שיהיו צפות על העפר כקליפת השום ואף זו פירשוה בגמרא דוקא במקומה שכל שלא במקומה כחה ניתש ואין אדמימותה כלום וכן פירשו שאין לבדוק באדמה עצמה אלא על ידי מים ואע"פ שר' חנינא עשה כן כבר אמרו ר' חנינא הוא דחכים טפי ופירשו במזוג שהוא במזג שני חלקי מים ואחד יין ביין שרוני ונקרא כן על שם מקומו והוא יין שאינו חוק האדמימות כל כך ופי' בגמ' שהיין הכרמלי והוא נקרא כן על שם מקומו כל שהוא חי וחדש נידון כשרוני ומזוג הנזכר במשנתנו וכן פי' בגמ' שכלן אין בודקין אותן אלא בכוס טבריא פשוט ר"ל כוס של זכוכית דק העשוי בטבריא ופירש בדקותו ששאר מקומות כל שרוצין לעשות כוס מחזיק לוג עושין ממשקל מנה זכוכית ושל שני לוגין ממשקל מאתים ר"ל שני מנין ובטבריא עושין אותן מזכוכית דק כל כך שאפילו משני לוגין עושין אותו ממשקל מנה זכוכית ומתוך דקותו וקלישותו אדמימותו ניכר בה ביתר ולענין פסק אין לנו שהרי כל אדמימות אנו מטמאין:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כל שאנו מטהרין הנגע בכהות פירוש שכהה למטה מכל מראות נגעים ר"ל שכהה מקרום ביצה ולמטה אין כאן מראית נגע ובהק הוא וכל שאנו מטהרין אותו בפריחה ובכלו הפך לבן פירושו אע"פ שאינו במראה אחד כל שהוא כלו במראית נגע אע"פ שקצתו כמראה הקרום וקצתו כמראה סיד ההיכל וחביריו שכל שהפך כלו למראה נגע אף הוא בהק הוא:

    לענין ביאור זה שאמרו בזקן ממרא בין נגע לנגע ושאלו בו נגע טהור מי איכא וכי תימא הפך לבן ההוא בהק מיקרי דאלמא שהוא חולק בכך אינו כן שהרי אין דין זקן ממרא אלא בדבר שעיקרו מן התורה ופירושו מדברי סופרים ושיהא דבר שיהא אפשר לבא מהוראתו לידי כרת במזיד וחטאת בשוגג וזו בתורה היא מפורשת לרוחא דמילתא אמרה כלומר ההיא אפילו היתה מחלוקתו כדין זקן ממרא מ"מ אין זה נגע:

    שיעור הנגע בכל הנגעים שבאדם ובגדים כגריס הקלקי והוא שש שעורים מסודרים ברבוע שהן שלושים ושש שעורות ואם חלק הזקן לטהרו אף בשיעור זה הרי מכניסו למקדש בטומאה ואם מטמאו אף בפחות מזה הרי מטעינו קרבן שלא כדין אם נכנס בשוגג:

    כבר ידעת בסימני טומאה שבנגעי אדם שאחד מהם שער לבן ומ"מ אינו נעשה סימן טומאה אא"כ קדמתו הבהרת אבל אם קדם שער לבן לבהרת הרי היא כבהרת בלא סימן טומאה ספק שער קדם ספק בהרת קדמה יש פוסקין שטהור ויראה שטמא מספק חלק הזקן לטהרו הרי מכניסו למקדש בטומאה ואם הוא מטמא וחבריו מטהרין מטעינו קרבן שלא כדין אם נכנס בשוגג:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Niddah 19a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה רבי יהושע אומר כיהה הקשה ר"ת דמ"ט דרבנן דמטמאי מספק נוקמי גברא אחזקתיה כו' עכ"ל יש לדקדק מאי קשיא ליה הא כל ספק טומאה מסוטה ילפינן לטמא ברה"י אפי' בדאיכא חזקת טהרה כמ"ש לעיל בשמעתין ובכמה דוכתין במכילתין ואף לתירוץ אחר של התוס' בריש מכילתין דלא גמרינן מסוטה אלא טומאת מגע ולא טומאת ראייה והכא נמי נגעים טומאת ראייה היא מיהו הך ספיקא דמשארסתני נאנסתי איכא לדמויי לסוטה וצ"ע:

    בא"ד היינו אפילו דאיכא ריעותא כו' אספק בהרת קדמה דשכיח הרבה ואיכא ריעותא טפי כו' אי נמי מהתם יליף כו' עכ"ל לפי תירוצם הראשון ה"פ דבההיא דפרק המדיר איכא ריעותא קצת וקאמר דע"כ בכה"ג אית ליה לרבי יהושע מסברא דאזלינן בתר חזקה דאם לא כן לא הוה מוקי קרא דלטהרו דאזיל בתר חזקה בריעותא גדולה כ"כ דאיכא בבהרת דשכיח דקדמה הבהרת אלא דהוה מוקי לה לדרשא אחריתי ולתירוץ השני הך ריעותא דפרק המדיר ודבהרת שוים ואי לאו קרא גבי בהרת בההיא דפרק המדיר נמי לא הוה אזלינן בתר חזקה והשתא אין להקשות דנימא לגבי נגעים גלי קרא דודאי לא ניזיל בתר חזקה בעלמא לית לן למילף מנגעים דלמא בנגעים גלי קרא וגזירת הכתוב ולא משום דניזיל בתר חזקה וכדאמרינן בעלמא שאני טומאה דחמירא ואין ללמוד מינה אבל השתא דבכל מקום אזלינן בתר חזקה שפיר ילפינן מנגעים דאינו אלא גילוי מלתא דאפי' בדאיכא ריעותא אזלינן בתר חזקה:

    Chidushei Halachot on Niddah 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    ד"ה אמר רבא כיהה וטיהר וכו' ועוד דאם כן רבי יהושע לא פליג את"ק. ר"ל מאי פריך דלמא רבי יהושע כיהה וטימא א"כ במאי פליג ר"י את"ק ור"ל דלגירסת רש"י קשה ב' לאפוקי לגירסת ר"ת דגריס קיהה אתי שפיר דפריך ארבא מנא לך דקיהה וטיהר דלמא קיהה וטימא והביא ראיה לדברי ת"ק והדר קאמר ומיהו דוחק הוא ר"ל דאדרבה לגירסת ר"ת ופירושו הוא דוחק רא"כ מאי משני התם אקושית המקשה אמר קרא וטהרו וכו' דבשלמא לגירסת רש"י דאיכא לפרש אדרבי יהושע עצמו פריך מנ"ל לרבי יהושע דכיהה וטיהר ר"ל מנא לן מן התורה דטהור ומשני דרבי יהושע יליף ליה מקרא דכתיב וטהרו וכו' אבל אר"ת קשה וק"ל וע"ש בתוספות דשם פירשו עוד בענין אחר שיתיישב הקושיא שהקשו דא"כ רבי יהושע לא פליג את"ק:

    Maharam on Niddah 19a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 19, Amud Aleph, about 449 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 126 words

      Opens “ואינה יודעת מה הפילה, רבי יהודה סבר:…”

      Named: רבי יהודה.

    2. Segment 228 words

      Opens “מתני׳ חמשה דמים טמאים באשה, האדום, והשחור,…”

    3. Segment 318 words

      Opens “אמר רבי מאיר: אם אינו מטמא משום…”

      Named: רבי מאיר, רבי יוסי.

    4. Segment 416 words

      Opens “איזהו אדום כדם המכה; שחור כחרת; עמוק…”

    5. Segment 516 words

      Opens “וכמימי אדמה מבקעת בית כרם, ומיצף מים;…”

    6. Segment 612 words

      Opens “גמ׳ מנלן דאיכא דם טהור באשה? דלמא…”

    7. Segment 726 words

      Opens “אמר רבי חמא בר יוסף, אמר רבי…”

      Named: רבי חמא בר יוסף, רבי אושעיא.

    8. Segment 832 words

      Opens “אלא מעתה, בין נגע לנגע, הכי נמי…”

    9. Segment 919 words

      Opens “אלא: בין נגעי אדם לנגעי בתים ולנגעי…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “האי מאי? בשלמא התם, איכא לאפלוגי בנגעי…”

      Named: רבי יהושע.

    11. Segment 1123 words

      Opens “דתנן: אם בהרת קודם לשער לבן טמא,…”

      Named: רבי יהושע, רבה.

    12. Segment 1234 words

      Opens “בנגעי בתים כי הא פלוגתא דרבי אלעזר…”

      Named: רבי אלעזר ברבי שמעון.

    13. Segment 1319 words

      Opens “מ"ט דר"א בר"ש כתיב (ויקרא יד) ״קיר״…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “בנגעי בגדים בפלוגתא דר' יונתן בן אבטולמוס…”

    15. Segment 1510 words

      Opens “נאמר (ויקרא י״ג:ל״ט) ״קרחת״ וגבחת״ בבגדים, ונאמר…”

    16. Segment 1611 words

      Opens “מה להלן פרח בכולו טהור, אף כאן…”

    17. Segment 178 words

      Opens “אלא הכא, אי דם טהור ליכא, במאי…”

    18. Segment 1827 words

      Opens “וממאי דהני טהורין, והני טמאין? אמר רבי…”

      Named: רבי אבהו.

    19. Segment 1915 words

      Opens “א"ר אבהו: אמר קרא (ויקרא יב, ז)…”

    20. Segment 2012 words

      Opens “והא אנן ״חמשה״ תנן! אמר רבי חנינא:…”

      Named: רבי חנינא.

    21. Segment 2128 words

      Opens “תניא נמי הכי: שחור כחרת; עמוק מכן…”

    22. Segment 2212 words

      Opens “בש"א אף כמימי תלתן. ולית להו לב"ש…”

    23. Segment 2319 words

      Opens “אב"א לית להו, ואב"א אית להו. מי…”

    24. Segment 245 words

      Opens “וב"ה מטהרין. היינו תנא קמא!…”

    25. Segment 252 words

      Opens “איכא בינייהו…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Niddah 19a · Segment 19 — “א"ר אבהו: אמר קרא (ויקרא יב, ז) ״דמיה״ (ויקרא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 19a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026