Talmud Builders

    Niddah 23a

    Back to index

    English translation — Niddah 23a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and derive the halakha from the analogy that is free on both sides. And it is for this reason that the Merciful One rendered the verbal analogy between animal and man free on both sides, so that one would not derive the halakha from the verbal analogy between sea monster and man, which is free on only one side.

    2Rav Aḥa, son of Rava, teaches in the name of Rabbi Elazar a more lenient version of the aforementioned principle of exegesis of verbal analogy: With regard to any verbal analogy that is not free at all, one can derive halakhot from it, but one can also refute it logically. If the verbal analogy is free on one side, according to Rabbi Yishmael one can derive halakhot from it, and one cannot refute it. According to the Rabbis, one can derive halakhot from it, but one can also refute it. If the verbal analogy is free on both sides, everyone agrees that one can derive halakhot from it and one cannot refute it.

    3The Gemara asks: But if so, according to the Rabbis, what difference is there between a verbal analogy that is free on one side and one that is not free at all? In both cases, the Rabbis hold that one can derive halakhot from such a verbal analogy but one can also refute it.

    4The Gemara answers: The difference is in a case where you find two mutually exclusive verbal analogies, one that is free on one side and one that is not free at all, and neither does this one have a logical refutation nor does that one have a logical refutation. In such a case, we disregard the analogy that is not free at all, and we derive the halakha from the one that is free on one side.

    5The Gemara asks: And here, with regard to the verbal analogy between man and sea monster, which was rejected because it is free on only one side, what logical refutation is there on account of which this verbal analogy is rejected? The Gemara answers: The verbal analogy between man and sea monster is rejected because it can be refuted as follows: What is unique about man? Man is unique in that a person can become impure while he is alive, unlike an animal, which can become impure only after it dies, or a sea monster, which cannot become impure at all.

    6And likewise, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: This is the reason for the opinion of Rabbi Meir, that a woman who discharges an item similar to a domesticated animal, an undomesticated animal, or a bird is impure: It is because formation is stated with regard to the creation of these animals, just as it is stated with regard to the creation of man.

    7Rabbi Ami said to him: If that is so, then in the case of a woman who discharges an item that has the shape of a mountain, its mother should be impure with the impurity of a woman after childbirth, as it is stated with regard to the creation of mountains: “For He Who forms the mountains and creates the wind” (Amos 4:13). Rabbi Ḥiyya bar Abba said to him: Does she discharge a mountain? The discharged item cannot possibly be that large. It is an item with the form of a stone that she discharges, and that is called a clod, not a mountain.

    8Rabbi Ami further inquired: If that is so, in the case of a woman who discharges an item having an amorphous form [ ruaḥ ], its mother should be impure with the impurity of a woman after childbirth, since creation is stated with regard to it, just as it is stated with regard to man, as it is written: “And creates the wind [ ruaḥ ].” And if you would say that no verbal analogy can be drawn here, because the verse is not free, i.e., it is not superfluous, as it is necessary to recount the creation of the wind, that is not so. Rabbi Ami explains: From the fact that the verse could have written: Who forms the mountains and the wind, and instead it is written: “Who forms the mountains and creates the wind,” conclude from it that the superfluous word “creates” serves to render it free for drawing a verbal analogy between ruaḥ and man.

    9Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Ami: One derives matters that are stated in the Torah from matters that are stated in the Torah, i.e., from verses in the Torah, but one does not derive matters that are stated in the Torah from the words of the tradition, i.e., verses in the Prophets or the Writings, such as the verse in Amos.

    10§ Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: This is the reason for the opinion of Rabbi Meir: Since the eyes of these animals are similar to those of a human, a woman who discharges an item of that type is impure.

    11The Gemara objects: If that is so, then in the case of a woman who discharges an item that has the form of a snake, its mother should likewise be impure with the impurity of a woman after childbirth, since the pupil of a snake is round, like that of a human. And if you would say that indeed, this is the halakha , then let the mishna teach this case of a woman who discharges an item that has the form of a snake among the other cases where the woman discharges an item of an unusual form.

    12The Gemara explains: If the mishna had taught the case of a snake, I would say that it is only in the case of a woman who discharges an item having the form of a snake that the Rabbis disagree with Rabbi Meir and rule that the woman is not impure, as a term of formation is not written with regard to the creation of the snake. But with regard to a woman who discharges an item having the form of a domesticated animal or an undomesticated animal, they do not disagree with Rabbi Meir, as the concept of formation is written with regard to them.

    13The Gemara raises a difficulty: But with regard to the halakhot of blemishes that render the slaughter of a firstborn animal permitted, it is taught in a mishna ( Bekhorot 40a) that an animal whose pupil is round like that of a human is considered blemished. Evidently, the eyes of animals are dissimilar to those of humans. The Gemara answers that it is not difficult; this statement, that the eyes of animals are similar to those of humans, is referring to the pupil, and that statement, that the eyes of animals are not similar to those of humans, is referring to the entire eyeball in the socket.

    14§ Rabbi Yannai said: This is the reason for the opinion of Rabbi Meir: It is because the eyes of these animals are fixed in the front of their heads like those of a human, unlike the eyes of birds and snakes, a woman who discharges an item of that kind is impure. The Gemara raises a difficulty: But there is the case of a woman who discharges an item similar to a bird, whose eyes are not fixed in the front of its head, and nevertheless Rabbi Meir says that the woman is impure. This apparently contradicts Rabbi Yannai’s explanation. Abaye said: Rabbi Meir is referring to the little owl [ bekarya ] and the great owl [ vekifofa ], whose eyes are fixed in the front of their heads, but in the case of a woman who discharges any of the other species of birds, Rabbi Meir does not deem her impure.

    15The Gemara raises an objection to this answer from a baraita : Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: The statement of Rabbi Meir seems correct in the case of a woman who discharges the form of a domesticated animal or an undomesticated animal, and the statement of the Rabbis seems correct in the case of birds.

    16The Gemara asks: To what birds is Rabbi Ḥanina ben Antigonus referring? If we say he is referring to the little owl and the great owl, what is the difference between this case and the cases of a domesticated animal or an undomesticated animal, with regard to which Rabbi Ḥanina ben Antigonus accepts the opinion of Rabbi Meir? If the key factor is that their eyes are fixed in the front of their heads like those of a human, Rabbi Ḥanina ben Antigonus should accept the opinion of Rabbi Meir in the case of a little owl or a great owl as well, as their eyes are also fixed in the front of their heads.

    17Rather, it is obvious that when Rabbi Ḥanina ben Antigonus says that he does not accept the opinion of Rabbi Meir, he is referring to the other species of birds. From the fact that it is necessary for Rabbi Ḥanina ben Antigonus to reject Rabbi Meir’s opinion in those cases, it may be concluded that Rabbi Meir himself disagrees with the Rabbis with regard to the other species of birds as well, despite the fact that their eyes are not fixed in the front of their heads.

    18The Gemara explains that the baraita is incomplete, and this is what it is teaching: Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: The statement of Rabbi Meir seems correct in the case of a domesticated animal or an undomesticated animal, and the same is true with regard to a little owl or a great owl. And the statement of the Rabbis appears correct even to Rabbi Meir with regard to the other species of birds. The reason is that even Rabbi Meir agrees that if a woman discharges an item that has the form of one of the other species of birds, she is not impure, i.e., he disagrees with them only with regard to a little owl or a great owl, but he concedes to their opinion with regard to the other species of birds.

    19The Gemara cites proof for Abaye’s claim that Rabbi Meir differentiates between an owl and other species of birds, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: In the case of a woman who discharges an item that has the form of a type of domesticated animal or undomesticated animal, according to the statement of Rabbi Meir it has the halakhic status of a full-fledged offspring, and according to the statement of the Rabbis, it does not have the status of a full-fledged offspring. In the case of a woman who discharges an item that has the form of birds, it must be examined.

    20The Gemara asks: According to whom must it be examined? Is this not referring to the statement of Rabbi Meir, who said that if a woman discharges an item that has the form of a little owl or a great owl, yes, she is impure, but if she discharges an item that has the form of other birds, she is not impure? Consequently, the item must be examined to determine what type of bird it resembles.

    21Rav Aḥa, son of Rav Ika, said: No, this baraita does not prove that Rabbi Meir differentiates between owls and other species of birds, as perhaps the statement that the discharged item must be examined applies according to the Rabbis, as they say that if a woman discharges an item that has the form of a little owl or a great owl, yes, she is impure, but if a woman discharges an item that has the form of other birds, she is not impure.

    22The Gemara asks: But if the Rabbis hold that a woman who discharges an item similar to a land animal is not impure, why would they hold that if she discharges an item that has the form of owls she is impure? What is the difference between a little owl and a great owl on the one hand, and a domesticated animal and an undomesticated animal on the other? The Gemara answers: Since owls have cheeks like those of a human, therefore a woman who discharges an item similar to an owl is impure, whereas if she discharges an item that has the form of a land animal she is pure, despite the fact that their eyes are fixed in the front of their heads.

    23§ Rabbi Yirmeya asked Rabbi Zeira: According to Rabbi Meir, who said that an animal in the womb of a woman is considered a full-fledged offspring, what is the halakha in a case where it is a female, and her father accepted betrothal for her, i.e., he married her off by accepting betrothal money from a man, or a document of betrothal? Is such a betrothal valid? Rabbi Yirmeya elaborated: What practical difference is there whether it is valid? The difference is with regard to whether it is prohibited for the man to marry her sister. If the betrothal is valid, it is prohibited for the husband to marry her sister, as one may not marry his wife’s sister.

    24The Gemara asks: Is this to say that such an offspring can live? This factor is important, as a man is prohibited from marrying his wife’s sister only during his wife’s lifetime. But doesn’t Rav Yehuda say that Rav says: Rabbi Meir said that a woman who discharges an item that has the form of an animal is impure only since there are other animals of its type that can live, i.e., there are animals similar to the discharged item that do survive, but not that creature itself. Rav Aḥa bar Ya’akov says: Rabbi Yirmeya tried this hard to cause Rabbi Zeira to laugh, but he did not laugh. In other words, Rabbi Yirmeya was not asking his question seriously.

    25The Gemara discusses the matter itself. Rav Yehuda says that Rav says: Rabbi Meir said that a woman who discharges an item that has the form of an animal is impure only since there are animals of its type that can live. Rav Yirmeya of Difti says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    להכי אפנייה רחמנא כו'כרבנן:

    דלא תגמר ממופנה מצד אחדמשום דמשיבין וכאן יש להשיב מה לאיש שכן מטמא מחיים כדלקמיה:

    לקולאדלא בעינן מופנה כולי האי:

    לרבנןכיון דלמופנה מצד אחד למדין ומשיבין ולשאינו מופנה כל עיקר אמרינן דברי הכל למדין ומשיבין מאי איכא בין מופנה מצד אחד לשאינה מופנה כל עיקר:

    והכא מאי פירכא איכאכלומר והכא בג"ש דתני אאדם מה תשובה איכא דקאמרת דניחא לך למיגמר מחיה דהוי מופנה משני צדדין משום דאין משיבין ולא נגמר בריאה בריאה מתנין משום דמופנה מצד אחד הוא ומשיבין ומאי אית לך לאותובי:

    שכן מטמא מחייםמקבל טומאה בחייו משרץ או משאר טומאות דין הוא שתהא יולדתו טמאה לידה תאמר באלו הלכך גבי דגים פרכינן ליה דמופנה מצד אחד הוא אבל גבי בהמה אע"ג דפירכא היא לא פרכינן לה הואיל ומופנה היא משני צדדין:

    וכן אמר רבי חייא כו'אדרב יהודה אמר שמואל קאי:

    הר מי קמפלתמי מפלת נפל גדול כהר:

    דמות אבן הוא דמפלתחתיכת בשר דמות אבן גוש בעלמא מיקרי ולא כתיבא ביה יצירה:

    גושכמו (איוב ז) גוש עפר:

    הואיל ועיניהןשל חיה ובהמה:

    דומות לשל אדםשחור שבעין הוה עגול בבהמה כשל אדם אבל דדגים לאו עגול הוא:

    והא גבי מומין תני להכלומר היכי אמרת דעין בהמה דומה לאדם והא גבי מומי הבכור קתני לה בבכורות (דף מ.) ושגלגל עינו הוי מום ומדחשיב ליה מום נמצא שאין דרך בהמה להיות עיניה כאדם:

    באוכמאשחור שבעין הוי עגול בבהמה כאדם והא דתני דהוי מום בציריא מקום מושב כל העין לא הוי עגול בבהמה כאדם ואי הוי עגול הוי מום דכל בור של מושב העין קרוי גלגל כדאמרי' לקמן (נדה דף כד:) ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי ומפני שהוא עגול כגלגל:

    לפניהםלאפוקי דגים דעיניהם בצדיהם וכן נחש:

    קריא וקיפופאעוף הצועק בלילה ופניו דומה לחתול ועיניו לפניו:

    חסורי מיחסרא והכי קתני נראין דברי ר"מ בבהמה ובחיה והוא הדין לקריא וקיפופא - דעיניו הולכו' לפניו ואע"פ דפליגי רבנן עליה:

    ודברי חכמיםנראין לר"מ בשאר עופות דר"מ נמי מודה להו:

    והתניאבניחותא:

    ומאי שנא קריא וקיפופאדקאמר לרבנן דהוי ולד טפי משאר עופות אי משום דעיניהם הולכות לפניהם הרי חיה ובהמה נמי דעיניהן הולכות לפניהם ופליגי רבנן:

    לסתותלחיים זקופין כאדם מה שאין כן בבהמה ובחיה:

    למימרא דחייהא אחותה לא מיתסרא אלא בחייה דאין איסור אחות אשה אלא בחייה:

    ובמינוכגון בהמה גמורה מתקיימת ובמינו הוא דמתקיים אבל איהו לא:

    לידי גיחוךשחוק. בכל תחבולות הללו עסק ר' ירמיה להביא ר' זירא לידי שחוק ולא שחק דאסור לאדם שימלא פיו שחוק ור' זירא מחמיר טפי:

    נדה 23 עמוד א

    1וילפינן מופנה משני צדדין. ולהכי אפניה רחמנא לבהמה משני צדדין, כי היכי דלא נגמר מן מופנה מצד אחד.

    2רב אחא בריה דרבא מתני לה משמיה דרבי אלעזר לקולא: כל גזרה שוה שאינה מופנה כל עיקר למדין ומשיבין, מופנה מצד אחד לרבי ישמעאל למדין ואין משיבין, לרבנן למדין ומשיבין, מופנה משני צדדין דברי הכל למדין ואין משיבין.

    3ולרבנן, מאי איכא בין מופנה מצד אחד לשאינה מופנה כל עיקר?

    4נ"מ היכא דמשכחת לה מופנה מצד אחד, ושאינה מופנה כל עיקר, ולאו להאי אית ליה פירכא, ולאו להאי אית ליה פירכא שבקינן שאינה מופנה כל עיקר, וגמרינן ממופנה מצד אחד.

    5והכא, מאי פירכא איכא? משום דאיכא למיפרך: מה לאדם, שכן מטמא מחיים.

    6וכן א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: היינו טעמא דר"מ הואיל ונאמרה בו ״יצירה״ כאדם.

    7א"ל רבי אמי: אלא מעתה המפלת דמות הר אמו טמאה לידה, שנאמר ״(עמוס ד״:יג) ״כי הנה יוצר הרים ובורא רוח״? אמר ליה: הר מי קא מפלת אבן היא דקא מפלת ההוא ״גוש״ איקרי.

    8אלא מעתה המפלת רוח תהא אמו טמאה לידה, הואיל ונאמרה בו ״בריאה״ כאדם, דכתיב ״(עמוס ד )״ובורא רוח״? וכי תימא לא מופנה, מדהוה ליה למכתב ״יוצר הרים ורוח״, וכתיב ״ובורא רוח״, ש"מ לאפנויי!

    9א"ל דנין דברי תורה מדברי תורה, ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה.

    10(אמר) רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: היינו טעמא דר"מ הואיל ועיניהם דומות כשל אדם.

    11אלא מעתה, המפלת דמות נחש תהא אמו טמאה לידה, הואיל וגלגל עינו עגולה כשל אדם! וכי תימא הכי נמי, ליתני נחש!

    12אי תנא נחש, הוה אמינא: בנחש הוא דפליגי רבנן עליה דר"מ דלא כתיב ביה ״יצירה״, אבל בהמה וחיה לא פליגי, דכתיבא ביה ״יצירה״.

    13והא גבי מומין קתני לה: את שגלגל עינו עגול כשל אדם! לא קשיא הא באוכמא, הא בציריא.

    14רבי ינאי אמר: היינו טעמא דר"מ הואיל ועיניהם הולכות לפניהם כשל אדם. והרי עוף, דאין עיניו הולכות לפניו, וקאמר ר"מ דטמא! אמר אביי: בקריא וקיפופא, ובשאר עופות לא.

    15מיתיבי: ר' חנינא בן (אנטיגנוס) אומר: נראין דברי ר"מ בבהמה וחיה, ודברי חכמים בעופות.

    16מאי עופות? אילימא בקריא וקיפופא, מ"ש בהמה וחיה דעיניהן הולכות לפניהן כשל אדם? קריא וקיפופא נמי!

    17אלא פשיטא בשאר עופות. מכלל דר"מ פליג בשאר עופות!

    18חסורי מיחסרא והכי קתני: ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר נראין דברי ר"מ בבהמה וחיה, והוא הדין לקריא וקיפופא, ודברי חכמים בשאר עופות, שאף ר"מ לא נחלק עמהם אלא בקריא וקיפופא, אבל בשאר עופות מודי להו.

    19והתניא: א"ר אלעזר בר' צדוק המפלת מין בהמה וחיה לדברי ר"מ ולד ולדברי חכמים אינו ולד ובעופות תיבדק׃

    20למאן תיבדק לאו לדברי ר"מ דאמר קריא וקיפופא אין שאר עופות לא׃

    21אמר רב אחא בריה דרב איקא לא תיבדק לרבנן דאמרי קריא וקיפופא אין שאר עופות לא׃

    22ומ"ש קריא וקיפופא מבהמה וחיה הואיל ויש להן לסתות כאדם׃

    23בעא מיניה רבי ירמיה מר' זירא לר"מ דאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא הוא קבל בה אביה קידושין מהו למאי נפקא מינה לאיתסורי באחותה׃

    24למימרא דחיי והאמר רב יהודה אמר רב לא אמרה ר"מ אלא הואיל ובמינו מתקיים אמר רב אחא בר יעקב עד כאן הביאו רבי ירמיה לר' זירא לידי גיחוך ולא גחיך׃

    25גופא אמר רב יהודה אמר רב לא אמרה רבי מאיר אלא הואיל ובמינו מתקיים אמר רב ירמיה מדפתי:

    Tosafot

    וילפינן ממופנה משני צדדיןתימה ולשתוק מהפנאה דאדם דהשתא תנין לא מופנה כלל ובהמה מופנה בצד אחד ואין משיבין:

    יוצר הריםומופנה הוא כדקאמר בסמוך:

    ליתני נחשואע"ג דקתני חיה ונחש בכלל חיה כדכתיב (בראשית ג׳:א׳) והנחש היה ערום מכל חית השדה לאחר שנקצצו רגליו לא מיקרי חיה סתם אלא חיה הרומשת ולא הוי בכלל חיה דמתניתין:

    קריא וקיפופאג' מיני קיפוף יש הכוס והינשוף (ויקרא יא) מתרגמינן קריא וקיפופא והתנשמת נמי אמר באלו טריפות (חולין דף סג.) זה באות שבעופות ואמר אביי באות שבעופות קיפוף ועוד קיפוף מין חיה כדאמר בהרואה (ברכות נז:) כל מיני חיה יפין לחלום חוץ מן הקוף והקיפוף:

    לאיתסורי באחותהלענין גופה לא בעי אם הבא עליה חייב משום אשת איש או אם חייב ההורגה דפשיטא ליה דאינה חיה ג' שנים שתהא בת ביאה ולא שנה שלא תהא טרפה ומיהו הוה מצי למבעי אם הרובע חייב סקילה כדין הבא על הבהמה:

    הואיל ובמינו מתקייםאע"פ דדריש ג"ש דיצירה בעי טעמא הואיל ובמינו מתקיים דאפילו בולד גמור בעינן מתקיים למעוטי נולד חתיכה או חסרה וא"ת והא גופו תייש ופניו אדם דאינו מתקיים ואמרינן בסמוך דכ"ע אדם הוי וי"ל דאע"ג דלא חיי לא בבהמה ולא באשה מ"מ גופו תייש כתיקונו ופניו אדם כתיקונו ואינו חסר מאומה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מאי נפקא מינה לאיתסורי באחותהפירוש הא מאי נפקא מינה לאו ר' זירא א"ל הכין לר' ירמיה אלא ר' ירמיה גופיה הוא דא"ל כלומר והא דבעי מינך נפקא מינה לאתסורי באחותה וה"ה דהוה מצי למימר לאתסורי באמה ובאם אמה אלא דכל עיקר בעינן לאיתויי לר' זירא לידי גיחוך הוה, וכל היכא דהוה מצי לרבויי בתמיהי הוה מרבה ומשום דאסור אחות אשה אינו אלא במחיים דאשתו, ולר' ירמיה ודאי לא הוה מספק ליה כלל דהא נפל הוא ולא תפסי בה קדושין אלא משום גיחוך בעלמא הוא.

    והא דאמרינןלמימרא דחיי. כלומר דמדנסיב לה באחותה ולרבויי בתמיהי משמע דחיי טובא והא אמר רב יהודה אמר רב לא אמר ר"מ אלא הואיל ובמינו מתקיים כלומר אבל הוא עצמו אינו מתקיים כלל וכל שכן שאינו חי הרבה שתהא יותר תמיהא באיסור אחותה דנקט, וכן נראה מדברי רש"י ז"ל, אבל הרמב"ן נ"ר פירש דאעיקר בעיא דקבל בה אביה קדושין קא מהדר מדקאמר קבל בה אביה קדושים אלמא בן קיימא הוא דאי לאו בר קיימא הוא אפילו בעודנה חיה אין קדושיה תופסין בה דנפל הוא ובן שמונה חי הרי הוא כאבן.

    והא דאמרינןלא אמר ר' מאיר אלא הואיל ובמינו מתקיים. לאו למימרא דהיינו עיקר טעמיה דר' מאיר כלומר דכל שבמינו מתקיים הרי זה ולד דהא ר' מאיר יצירה יצירה הוא דגמיר, אי נמי משום דעיניהם דומות לשל אדם או הולכות לפניהם כשל אדם אלא הכי קאמר אע"ג דר' מאיר גמר יצירה יצירה לא אמר אלא באלו שיש במינן מתקיים אבל אלו לא היה במינם מתקיים לא, ולאפוקי גוף אטום הואיל ואין במינו מתקיים דכותיה וכן פרש"י ז"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 23a

    Niddah 23a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 510 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    להכי אפנייה רחמנא כו' כרבנן:

    דלא תגמר ממופנה מצד אחד משום דמשיבין וכאן יש להשיב מה לאיש שכן מטמא מחיים כדלקמיה:

    לקולא דלא בעינן מופנה כולי האי:

    לרבנן כיון דלמופנה מצד אחד למדין ומשיבין ולשאינו מופנה כל עיקר אמרינן דברי הכל למדין ומשיבין מאי איכא בין מופנה מצד אחד לשאינה מופנה כל עיקר:

    והכא מאי פירכא איכא כלומר והכא בג"ש דתני אאדם מה תשובה איכא דקאמרת דניחא לך למיגמר מחיה דהוי מופנה משני צדדין משום דאין משיבין ולא נגמר בריאה בריאה מתנין משום דמופנה מצד אחד הוא ומשיבין ומאי אית לך לאותובי:

    שכן מטמא מחיים מקבל טומאה בחייו משרץ או משאר טומאות דין הוא שתהא יולדתו טמאה לידה תאמר באלו הלכך גבי דגים פרכינן ליה דמופנה מצד אחד הוא אבל גבי בהמה אע"ג דפירכא היא לא פרכינן לה הואיל ומופנה היא משני צדדין:

    וכן אמר רבי חייא כו' אדרב יהודה אמר שמואל קאי:

    הר מי קמפלת מי מפלת נפל גדול כהר:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 23a · Sefaria

    Tosafot

    וילפינן ממופנה משני צדדין תימה ולשתוק מהפנאה דאדם דהשתא תנין לא מופנה כלל ובהמה מופנה בצד אחד ואין משיבין:

    יוצר הרים ומופנה הוא כדקאמר בסמוך:

    ליתני נחש ואע"ג דקתני חיה ונחש בכלל חיה כדכתיב (בראשית ג׳:א׳) והנחש היה ערום מכל חית השדה לאחר שנקצצו רגליו לא מיקרי חיה סתם אלא חיה הרומשת ולא הוי בכלל חיה דמתניתין:

    קריא וקיפופא ג' מיני קיפוף יש הכוס והינשוף (ויקרא יא) מתרגמינן קריא וקיפופא והתנשמת נמי אמר באלו טריפות (חולין דף סג.) זה באות שבעופות ואמר אביי באות שבעופות קיפוף ועוד קיפוף מין חיה כדאמר בהרואה (ברכות נז:) כל מיני חיה יפין לחלום חוץ מן הקוף והקיפוף:

    לאיתסורי באחותה לענין גופה לא בעי אם הבא עליה חייב משום אשת איש או אם חייב ההורגה דפשיטא ליה דאינה חיה ג' שנים שתהא בת ביאה ולא שנה שלא תהא טרפה ומיהו הוה מצי למבעי אם הרובע חייב סקילה כדין הבא על הבהמה:

    הואיל ובמינו מתקיים אע"פ דדריש ג"ש דיצירה בעי טעמא הואיל ובמינו מתקיים דאפילו בולד גמור בעינן מתקיים למעוטי נולד חתיכה או חסרה וא"ת והא גופו תייש ופניו אדם דאינו מתקיים ואמרינן בסמוך דכ"ע אדם הוי וי"ל דאע"ג דלא חיי לא בבהמה ולא באשה מ"מ גופו תייש כתיקונו ופניו אדם כתיקונו ואינו חסר מאומה:

    Tosafot on Niddah 23a · Sefaria

    Rashba

    מאי נפקא מינה לאיתסורי באחותה פירוש הא מאי נפקא מינה לאו ר' זירא א"ל הכין לר' ירמיה אלא ר' ירמיה גופיה הוא דא"ל כלומר והא דבעי מינך נפקא מינה לאתסורי באחותה וה"ה דהוה מצי למימר לאתסורי באמה ובאם אמה אלא דכל עיקר בעינן לאיתויי לר' זירא לידי גיחוך הוה, וכל היכא דהוה מצי לרבויי בתמיהי הוה מרבה ומשום דאסור אחות אשה אינו אלא במחיים דאשתו, ולר' ירמיה ודאי לא הוה מספק ליה כלל דהא נפל הוא ולא תפסי בה קדושין אלא משום גיחוך בעלמא הוא.

    והא דאמרינן למימרא דחיי. כלומר דמדנסיב לה באחותה ולרבויי בתמיהי משמע דחיי טובא והא אמר רב יהודה אמר רב לא אמר ר"מ אלא הואיל ובמינו מתקיים כלומר אבל הוא עצמו אינו מתקיים כלל וכל שכן שאינו חי הרבה שתהא יותר תמיהא באיסור אחותה דנקט, וכן נראה מדברי רש"י ז"ל, אבל הרמב"ן נ"ר פירש דאעיקר בעיא דקבל בה אביה קדושין קא מהדר מדקאמר קבל בה אביה קדושים אלמא בן קיימא הוא דאי לאו בר קיימא הוא אפילו בעודנה חיה אין קדושיה תופסין בה דנפל הוא ובן שמונה חי הרי הוא כאבן.

    והא דאמרינן לא אמר ר' מאיר אלא הואיל ובמינו מתקיים. לאו למימרא דהיינו עיקר טעמיה דר' מאיר כלומר דכל שבמינו מתקיים הרי זה ולד דהא ר' מאיר יצירה יצירה הוא דגמיר, אי נמי משום דעיניהם דומות לשל אדם או הולכות לפניהם כשל אדם אלא הכי קאמר אע"ג דר' מאיר גמר יצירה יצירה לא אמר אלא באלו שיש במינן מתקיים אבל אלו לא היה במינם מתקיים לא, ולאפוקי גוף אטום הואיל ואין במינו מתקיים דכותיה וכן פרש"י ז"ל.

    Rashba on Niddah 23a · Sefaria

    Ritva

    מה לאדם שכן מטמא מחיים איכא דמקשי ליהדר לגמרי תנין מבהמה במופנה מצד א׳ דהא יצירה דבהמה מופנה מיהת ובכל התורה למאין למד מלמד חוץ מקדשים וי״ל דהאי ל״ק כלל לפום מאי דפרישת לשיטת רש״י ז״ל שאין למדין כאן אלא מדדמי לחוד ומיהו בר מהכי ל״ק דבהא נמי יש להשיב מה לבהמה שכן מטמאה לאחר מיתה משא״כ בתנין שבים ומהא טעמא נמי לא אתי תנין מאדם ובהמה דמה לשניהם שכן מטמאין לאחר מיתה.

    הואיל ונאמר בו יצירה באדם פי׳ והוא לא אמר מהיכן מופנה כדאמר בסמוך גבי רוח דהכא יצירה יצירה גמרינן ויצירה דאדם או בהמה מופנה וה״ל מופנה מצד אחד והכא אין להשיב דלא שייך ביה טומאה אבל בסמוך דגמרי׳ בריאה בריאה בעינן מופנה דאלו בריאה דאדם ובהמה לאו מופנה הוא ובלישנא מיהת לא דיינינן כלום בשאינו מופנה כל עיקר ואף עפ״י שאין תשובה.

    ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה פי׳ כל היכא דלא גמרי לה ממש ובעינן לה למילתא אחריתא כי הכא הא לאו הכי דנין כדאשכחן בעלמא וחדא מנייהו בפ״ק דמגילה גבי פרזי פרזי.

    אי תנא נחש הוה אמינא גבי נחש פליגי רבנן וכו' ק״ל וליתנהו כלהו בהמה וחיה ונחש וי״ל דאפ״ה מכיון דאיכא יצירה במופנה הא׳ דאנחש בלחוד הוא דפליגא דרבנן.

    חסורי מחסרא וה״ק לאו חסורי מחסרא ממש הוא אלא ה״ק נר׳ לי דברי ר״מ בבעין בהמה וחיה ונראין לכל דברי רבנן בעופות.

    נ״מ לאיתסור באחותה פרש״י ז״ל דנקט אחותה טפי מאמה ואם אמה לגזומי מלתא טפי ולאתויי לידי גיחוך משום דאחותה לא מתסרא אלא בחייה והיא אינה מתקיימת דתתסר אחותה שלה משא״כ בשאר קרובות דמתסרי לאחר מיתה והאי נמ׳ לאו ר׳ זירא א״ל אלא ר׳ ירמיה גופיה א״ל כלו׳ הא דבעי מינך נמ׳ לאיתסורי באחותה והא דאמר למימרא דחייב ה״פ למימ׳ דחייב כולי האי דתסתר אחותה בחייה והא לא אמ׳ ר״מ אלא הואיל ובמינו מתקיים אבל הוא עצמו אינו מתקיים כלל ואפי׳ לאסור אמה ואם אמה כ״ש אחותה כן דרך פרש״י ז״ל ורבי׳ הרמב״ן ז״ל פירש דכי פרכינן למימר דחייב אעיקר בעיא פרכינן למימרא דבן קיימא הוא דלתפסו בה קדושין ע״י אביה והא נפל גמור הוא וכבן ח׳ חי שהוא כאבן והוא נכון בלשון הגמ׳ יותר.

    עד כאן הביאו ר׳ ירמיה לר׳ זירא לידי גיחוך ולא גחיך פי׳ דאלו ר׳ ירמיה גופיה לא מספקא לי׳ כלל ומידע ידע ליה דנפל גמור הוא ולא תפסי בה קדושין ולא גחיך פרש״י ז״ל לפי שאסור לאדם למלא שחוק פיו בעה״ז ומיהו לאו למימרא דבכי הא דבדיחותא אסור דהא רגילי בהו רבנן כדאיתא בכמה דוכתי׳ ור׳ ירמיה לא הוה מחזר להביאו לידי איסור אלא חומרא וקדושה שהיה נוהג בו ר׳ זירא בעצמו שלא לשחוק כלל שמא יבא לידי שחוק אסור.

    לא אמרה ר״מ אלא הואיל ובמינו מתקיים פי׳ הא ודאי ר״מ יצירה מיצירה גמר א״נ משום דעיניהם כשל אדם כדאמר לעיל ולא משמע דהא דרב פליגא אדלעיל דשמואל ור׳ יוחנן ואידך אמוראי דשקלו וטרו בה מדלא מייתי לה תלמודא בפלוגתא אלא ה״ק דאע״ג דגמיר יצירה יצירה או טעמא דעיניהם כשל אדם אפ״ה לא אמר אלא הואיל ובמינו מתקיים דומיא דאדם במינו דגמיר מיניה ולאפוקי גוף אטום שאין מינו מתקיים דכותיה וכן פירש״י ז״ל.

    Ritva on Niddah 23a · Sefaria

    Meiri

    אדם מטמא מחיים ואין לך עוד בעל חיים מיטמא או מטמא מחיים אלא הוא אבל בהמה חיה ועוף מטמאין במיתתן מתורת נבלה השרץ מטמא לאחר מיתה בשמונה שרצים ושאר השרצים אף במיתתן אין מטמאין:

    המפלת דמות נחש אמו טמאה לידה שגלגל עינו אף הלבן עגול כשל אדם מה שאין כן בבהמה חיה ועוף שהוא משוך מעט שהרי לענין מומי הבכור נחשב כמום לבהמה כשגלגל עיניה עגול כשל אדם ולדעת הפוסקים שאין טמאה לידה אלא במצח וגבינים ועינים ולסתות המפלת נחש אמו טהורה לידה וגדולי המחברים פסקו צורת הפנים באיברים שהזכרנו ובנחש פסקו שטמאה והוא תמה:

    הנפל אין קדושיו כלום ואם קבל אביה קדושיה לא נאסר המקדש באמה ואחותה כלל והוא שאמרו כאן לר' מאיר דאמר בהמה במעי אשה ולד גמור הוא קבל בה אביה קדושיה מהו לאתסורי באחותה והקשה למימרא דחיי כלומר דהא איסור אחות אינו אלא בחיי הראשונה והא לא אמרה ר' מאיר אלא מפני שבמינו מתקיים הא איהו גופיה ודאי לא מתקיים ואין כאן שאלה ואמרו עלה עד כאן הביאו ר' ירמיה לר' זירא לידי גחוך ולא גיחך משום דאסור לאדם שימלא שחוק פיו כלומר שלא היתה כונתו לשאלת האחות אלא דרך בדיחותא מפני שאי אפשר הא מ"מ לאסור האם היתה השאלה ראויה ואף בזו אינה כלום שהמקדש את הנפל אינו כלום:

    Meiri on Niddah 23a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' והכא מאי פירכא איכא וכו' יש לדקדק מי הכריח תלמודא למימר לרבנן דמש"ה אין למדין הכא המופנה מצד אחד משום דאיכא פירכא אמאי לא נימא דרבנן נמי סברי בהא כר"י היכא דאיכא מופנה מצד אחד ומופנה מב' צדדין שבקינן המופנה מצד אחד וילפינן המופנה משני צדדין ולכאורה היה נראה לפרש דלר' ישמעאל נמי לא שבקינן המופנה מצד אחד אלא היכא דאיכא פירכא דודאי היכא דליכא אלא מופנה מצד אחד אפילו איכא פירכא למדין ואין משיבין אבל היכא דאיכא ג"כ מופנה מב' צדדין נימא דלהכי אפנייה מב' צדדין כי היכא דלא נגמור מצד אחד משום שיש להשיב עליה ותלמודא מסיק ליה לעיל הכי נמי לר"י ורש"י שפי' לעיל ולהכי אפנייה רחמנא כרבנן כו' ר"ל דהכא ר"י נמי כרבנן ס"ל אבל דברי התוספות שכתבנו לעיל אין מוכיחין כן אלא לר"י דהיכא דאיכא ב' צדדין שבקינן המופנה מצד אחד אפילו אי ליכא פירכא וע"כ הנראה דמשמע לתלמודא דלית להו לרבנן האי סברא דר"י דכיון דאית להו דמשיבין על המופנה מצד אחד אמאי נימא דלהכי אפנייה מב' צדדין כי היכי דלא נגמר מצד אחד אפילו היכא דליכא פירכא אדרבה נימא דלהכי אפנייה מב' צדדין משום דלהך מלתא דיליף מהמופנה ב' צדדין איכא שום פירכא דהשתא לא יכול לשתוק מיניה משום דאי הוה מופנה מצד אחד יש להשיב עליו והשתא לא תשמע מיניה דלא נגמור מהמופנה מצד אחד היכא דליכא פירכא ותו לא מידי וק"ל:

    שם מיתיבי רבי חנינא בן גמליאל כו' והכי קתני רבי חנינא בן גמליאל כו' כצ"ל בגמרות ישנות וכן הוכיח מהרש"ל מדברי התוספות דפ"ק:

    שם בהמה במעי אשה כו' למנ"מ לאתסורי באחותה כו' יראה אע"ג דאפילו לקולא אית ליה לר"מ דהוי ולד מעליא דהא יהבינן לה ימי טוהר מבעיא ליה הכא לגבי איסורא דאחות אשה משום דאפשר כיון דהך ג"ש אית ליה פירכא לא מוקמינן המופנה אלא במסתבר טפי ודוקא לגבי טומאת לידה ולד מעליא הוא משום דמג"ש דיצירה קאתיא וטומאת לידה מלתא דתליא ביצירה הוא וכה"ג צ"ל לקמן בתוס' בד"ה דמות לילית כו' ע"ש:

    Chidushei Halachot on Niddah 23a · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה להכי אפניה רחמנא וכו' כרבנן נ"ל דרש"י ר"ל בזה משום שקשיא ליה קושית התוס' דלשתוק קרא מהפנאה דאדם דהשתא תנין לא מופנה כלל ובהמה מופנה מצד א' ואין משיבין לרבי ישמעאל לכך כתב רש"י דהא דקאמר ר"י אמר שמואל דטעמא דר"מ הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם וכו' לא אתיא כרבי ישמעאל אלא כרבנן דלדידהו ליכא לאקשויי דלשתוק קרא מהפנאה דאדם וכו' דאינהו ס"ל דמופנה מצד א' למדין ומשיבין והכא איכא פירכא כדבסמוך בגמרא והתוס' שהקשו לא הקשו אלא לרבי ישמעאל ולא לרבנן:

    בתוס' ד"ה יוצר הרים ומופנה א' וכו' נ"ל דט"ס הוא וכן צ"ל ומופנה כדקאמר בסמוך ור"ל ומופנה משני צדדים דיצירה דגבי אדם מופנה כדקאמר לעיל ויצירה דגבי הרים נמי מופנה כדאמר בסמוך לקמן דכתיב יוצר הרים ובורא רוח וס"ל השתא דבורא לגופיה ויוצר להפנאה:

    ד"ה ולתני נחש וכו' לאחר שנקצצו רגליו לא מקרי חיה סתם וכו' וצ"ל ג"כ דלאחר שנקצצו רגליו לא הוי נחש בכלל יצירה דחיה דאל"כ כי יליף לעיל יצירה יצירה מאדם לפרוך נמי אלא מעתה המפלת דמות נחש אמו טמאה לידה כדפריך השתא:

    ד"ה קריא וקיפופא וכו' זה באות שבעופות וכו' פי' המאוסה שבעופות:

    ד"ה לאתסורי באחותה לענין גופה לא בעי אם הבא עליה חייב משום אשת איש וכו' כצ"ל:

    ד"ה הואיל ובמינו מתקיים אע"ג דדריש ג"ש דיצירה בעי טעמא דהואיל וכו' ר"ל אע"ג דדריש ג"ש דיצירה א"כ מאי נפקא מינה במינו וקאמר דאפ"ה בעינן שיהא במינו מתקיים משום דהא אפילו בולד גמור בעינן מתקיים כו':

    Maharam on Niddah 23a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' בקריא וקיפופא בויקרא י"א ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף התרגום וקריי' ושלינונא וקרפופא:

    Gilyon HaShas on Niddah 23a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 23, Amud Aleph, about 510 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “וילפינן מופנה משני צדדין. ולהכי אפניה רחמנא…”

    2. Segment 238 words

      Opens “רב אחא בריה דרבא מתני לה משמיה…”

      Named: רב אחא, רבי אלעזר, רבי ישמעאל, רבא.

    3. Segment 311 words

      Opens “ולרבנן, מאי איכא בין מופנה מצד אחד…”

    4. Segment 430 words

      Opens “נ"מ היכא דמשכחת לה מופנה מצד אחד,…”

    5. Segment 512 words

      Opens “והכא, מאי פירכא איכא? משום דאיכא למיפרך:…”

    6. Segment 615 words

      Opens “וכן א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן:…”

      Named: אבא.

    7. Segment 733 words

      Opens “א"ל רבי אמי: אלא מעתה המפלת דמות…”

      Named: רבי אמי.

    8. Segment 834 words

      Opens “אלא מעתה המפלת רוח תהא אמו טמאה…”

    9. Segment 912 words

      Opens “א"ל דנין דברי תורה מדברי תורה, ואין…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “(אמר) רבה בר בר חנה, אמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן, רבה.

    11. Segment 1121 words

      Opens “אלא מעתה, המפלת דמות נחש תהא אמו…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “אי תנא נחש, הוה אמינא: בנחש הוא…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “והא גבי מומין קתני לה: את שגלגל…”

    14. Segment 1428 words

      Opens “רבי ינאי אמר: היינו טעמא דר"מ הואיל…”

      Named: רבי ינאי, אביי.

    15. Segment 1514 words

      Opens “מיתיבי: ר' חנינא בן (אנטיגנוס) אומר: נראין…”

    16. Segment 1616 words

      Opens “מאי עופות? אילימא בקריא וקיפופא, מ"ש בהמה…”

    17. Segment 179 words

      Opens “אלא פשיטא בשאר עופות. מכלל דר"מ פליג…”

    18. Segment 1835 words

      Opens “חסורי מיחסרא והכי קתני: ר' חנינא בן…”

    19. Segment 1918 words

      Opens “והתניא: א"ר אלעזר בר' צדוק המפלת מין…”

    20. Segment 2012 words

      Opens “למאן תיבדק לאו לדברי ר"מ דאמר קריא…”

    21. Segment 2116 words

      Opens “אמר רב אחא בריה דרב איקא לא…”

      Named: רב אחא, רב איקא.

    22. Segment 2210 words

      Opens “ומ"ש קריא וקיפופא מבהמה וחיה הואיל ויש…”

    23. Segment 2324 words

      Opens “בעא מיניה רבי ירמיה מר' זירא לר"מ…”

      Named: רבי ירמיה.

    24. Segment 2430 words

      Opens “למימרא דחיי והאמר רב יהודה אמר רב…”

      Named: רב יהודה, רב לא, רב אחא בר יעקב, רבי ירמיה.

    25. Segment 2518 words

      Opens “גופא אמר רב יהודה אמר רב לא…”

      Named: רב יהודה, רב לא, רבי מאיר, רב ירמיה.

    Sages named on this page

    • Rav Aha b. Rav Ika · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim

      Rav Ika, a prominent Amora, was the nephew of Rav Aha bar Yaakov and a key figure in Rav Ashi's academy.

      Source: Niddah 23a · Segment 21 — “אמר רב אחא בריה דרב איקא לא תיבדק לרבנן…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Niddah 23a · Segment 6 — “וכן א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: היינו טעמא…

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Niddah 23a · Segment 14 — “רבי ינאי אמר: היינו טעמא דר"מ הואיל ועיניהם הולכות…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Niddah 23a · Segment 2 — “רב אחא בריה דרבא מתני לה משמיה דרבי אלעזר…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 23a · Segment 14 — “…ר"מ דטמא! אמר אביי: בקריא וקיפופא, ובשאר עופות לא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 23a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026