Talmud Builders

    Niddah 39b

    Chapter 4 - Benot Kutim

    גם: נדה דף ל״ט ע״ב, פרק ד׳ בנות כותים

    English translation - Niddah 39b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And with regard to this mishna, Rav Yehuda said that Shmuel said: They taught this halakha only with regard to a woman who normally experiences bleeding fifteen days from her immersion, which are twenty-two days from her sighting of menstrual blood, which means that there, she stands in her days of menstruation.

    2And when the mishna states that she deviated from her cycle and experienced bleeding on the twentieth day, it means she experienced bleeding twenty days from her immersion, i.e., twenty-seven days from her previous sighting, not twenty-two. This means that when twenty-two days again elapse from when she usually experiences bleeding, she stands within what is now the eleven days of her ziva . And the mishna teaches that both this, the twenty-second day, and that, the twenty-seventh day, are prohibited, despite the fact that the twenty-second day now stands during her days of ziva . Evidently, we are concerned for an emission of blood during the days of ziva if she is accustomed to experiencing bleeding on that day.

    3The Gemara elaborates: And Rav Pappa holds that we count twenty-two days of her menstrual cycle from twenty-two days, i.e., from when she usually begins to menstruate, whereas we count the beginning of the days of menstruation from day twenty-seven, when she actually experiences bleeding. Consequently, the twenty-second day of her normal menstrual cycle falls during the days of ziva , according to the actual day of menstruation.

    4Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: From where do you know this is the correct reckoning of her days? Perhaps one also counts those twenty-two days from day twenty-seven, such that when twenty-two days again arrive from day twenty-seven, she stands within her days of menstruation. Accordingly, there is no proof from the mishna with regard to a sighting during the days of ziva .

    5Rav Huna, son of Rav Yehoshua, adds: And so too, it is reasonable that the twenty-two days are counted from when she actually experiences bleeding. As if you do not say so, then consider the case of this chicken that normally lays an egg on one day and withholds an egg the next day, and lays an egg on the third day and withholds an egg on the fourth day. And the chicken deviated from its routine, so that after laying eggs on the first day and third day, it withheld an egg for two days and then laid an egg on one day, i.e., on the sixth day.

    6When this chicken again takes hold of its previous routine and starts laying an egg on one day and withholding an egg on the next, does it take hold of the order of the routine ahead of it, i.e., will it withhold an egg on the next day, or does it take hold of its routine as it was from the outset, so that it will lay an egg on the seventh day, as if there had been no deviation? Perforce it takes hold of the order of the routine ahead of it. Likewise, a woman who deviated from her normal menstrual cycle counts the days of her cycle according to the order of the cycle ahead of her, i.e., from the time that she experiences bleeding.

    7Rav Pappa said to Rav Huna, son of Rav Yehoshua: But if so, a question arises with regard to that which Reish Lakish said: A woman fixes a menstrual cycle for herself during the days of her ziva , but a woman does not fix a menstrual cycle for herself during the days of her menstruation, i.e., when she is already a menstruating woman. And Rabbi Yoḥanan says: A woman fixes a menstrual cycle for herself during the days of her menstruation. One could ask: What are the circumstances of this dispute? Rabbi Yoḥanan cannot be referring to a case where all her sightings occurred while she was a menstruating woman, as everyone agrees that a woman’s menstrual cycle is not fixed in such a situation (see 11a).

    8Rather, is it not referring to a case where she saw blood on the first of the month; and then again on the fifth of that same month, when she was a menstruating woman; and subsequently she saw blood on the first of the next month and then again on the fifth of that month; and now in the third month she saw blood on the fifth of the month but on the first of the month she did not see blood? In such a situation, the woman experienced an emission of blood on the fifth of the month for three consecutive months.

    9Rav Pappa concludes: And it is with regard to this case that Rabbi Yoḥanan says: A woman fixes a menstrual cycle for herself during the days of her menstruation. Although she was not actually a menstruating woman before she experienced bleeding on the fifth day of the third month, this is nevertheless considered a sighting during her days of menstruation. Evidently, one counts her menstrual cycle from the first of the month, despite the fact that she did not actually experience bleeding. Likewise, with regard to the case involving twenty-two days, one counts from when she generally experiences bleeding, not from the day she emitted blood in practice.

    10Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: These are not the circumstances of the dispute. Rather, this is what Rabbi Yoḥanan said: The dispute is referring to a case where she saw blood on the first of the month; and then again on the first of the next month, and then again on the twenty-fifth day of that month; and again on the first of the next month, which occurs during her days of menstruation. Rabbi Yoḥanan maintains that although she is in her days of menstruation, this sighting on the first of the third month serves to fix her menstrual cycle, as we say with regard to the sighting on the twenty-fifth day of the previous month that it is extra blood that gathered inside her. Therefore, it does not negate her regular cycle.

    11The Gemara notes: And likewise, when Ravin and all the sea-farers came from Eretz Yisrael to Babylonia and transmitted statements of Rabbi Yoḥanan, they said this statement of Rabbi Yoḥanan in accordance with the explanation of Rav Huna, son of Rav Yehoshua. .

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ואמר רב יהודה - דהאי ט"ו היינו לטבילה שהוא כ"ב לראייתה ושינתה לכ"ז וקתני דכי מטי יום כ"ב אסורה לשמש. וקס"ד דהאי כ"ב לאו לראיית הדילוג קאמר אלא כ"ב לאותו יום שהיתה ראויה לראות בו ודילגתו דהוי יום י"ז לראייתה ובתוך ימי זיבה היא לראיית כ"ז:

    וקתני אסורה - דכי הדר אתו כ"ב לחשבון יום שהיתה ראויה לראות בו כשדילגה בה קיימא לה בימי זיבה לחשבון ראייתה כדפרישית. וקסבר רב פפא יום עשרין ותרתין דאסרינן עלה מיום כ"ב מנינן כלומר לאו כ"ב לראיית דילוגה שהיה בכ"ז אלא כ"ב מיום שהיתה ראויה לראות לימודה. ומדקרי להו רב פפא ימי זיבה קסבר נדה ופתחה ימי נדותה וזובה מעשרין וז' מנינן דהיינו מיום ראיית דילוגה ומיום ראיית כ"ז עד השתא לא הוו לה י"ז דאי ליום שראויה לראות כשדילגה מנינן ימי נדות וזוב לא הוה קרי להו ימי זובה דהא חלפו להו כ"ב מההוא יומא:

    פתחה - קרי חשבון הנדה לימי הנדה וזוב:

    ממאי - דהאי יום כ"ב דאסרינן ליה מנינן מיום כ"ב שהיתה ראויה לראות כשדילגה דמטי ליה בימי זיבה לחשבון ראייה שראתה בכ"ז:

    דלמא - האי יום כ"ב דאסרינן עלה מנינן מיום ראייתה שכבר שלמו ימי זוב כי הדרי אתו הנך כ"ב וקיימא לה ד' ימים בימים הראוים לנדות:

    והכי מסתברא - דהא משום דחיישינן שמא תחזור לקדמותה לראות מכ"ב לכ"ב אסרינן לה דהשתא הוי כ"ב לראייה אבל ליום כ"ב לחשבון יום שהיתה ראויה לראות לא מצי אסרינן משום הא חששא דאפי' חוזרת לקדמותה לא תראה היום שהוא י"ז לראייתה דההיא לא היתה למודה לראות אלא לכ"ב לראייה ואי משום שהוא כ"ב ליום הראוי לה אין זה דרך החוזרת לוסתה לקצר ימי טהרתה ולמהר ימי ראייתה כדי שיבא לפי חשבון של תחלה אלא חוזרת וקובעת כ"כ ליום שראתה:

    דאלת"ה האי תרנגולתא דרמיא יומא וכבשה יומא ורמיא יומא וכבשה יומא וכבשה תרי יומי ורמיא יומא כי הדרה נקטה כדלקמן נקטה כו' - כלומר תרנגולת הרגילה להטיל ביצה היום ולעמוד למחר ולהטיל יום ג' ולעמוד יום ד' ושינתה וסתה ועמדה מלדת יום ה' עם יום ד' דהוו להו תרי יומי ורמיא יום ששי כי הדרה נקטה אם היא חוזרת למנהגה להטיל יום ולעמוד יום:

    כדלקמיה נקטה - מעכשיו היא חוזרת למנות כגון שעומדת יום ז' שאחר יום ו' שהטילה ומטלת יום שמיני:

    או כדמעיקרא נקטה - לפי חשבון שהיתה ראויה להטיל מתחלה שהיתה ראויה לילד בה' ולעמוד בו' ולהטיל בז' ולעמוד בח' השתא מטילה יום ז' עם ו' כנגד ב' ימים שעמדה כדי שתעמוד ביום ח' כפי שהיתה ראויה לחשבון הראשון:

    על כרחך כדלקמיה נקטה - והא אשה נמי כשחוזרת לוסתה לראות ליום כ"ב לאו לפי חשבון הראשון אלא ליום כ"ב לראייתה הלכך האי יומא הוא דאסרינן:

    א"ל רב פפא אלא הא דאמר כו' אין אשה קובעת לה וסת תוך ימי נדותה - בימים שהיא נדה כדבעינן לפרושי מילתא דרבי יוחנן דחזאי ריש ירחא וה' בירחא וריש ירחא וה' בירחא והשתא חזאי בה' בירחא דהוו להו ג' זימני בה' בירחא ומעכשיו יהיה לה וסת בה' בחדש. לריש לקיש לא הוה וסת דהא תרי זימני קמאי דה' בירחא הוי תוך ימי נדותה ממש דהא נדה הויא מריש ירחא ופעם ג' הוה ימי נדה לפי חשבון הראוי שהיתה ראויה לראות ריש ירחא ומדקרי לפעם ג' תוך ימי נדה אלמא לפי חשבון הראוי מנינן:

    א"ל לא אלא הכי א"ר יוחנן כגון דחזיא - תרי זימני בריש ירחא ופעם שלישית בכ"ה ורביעית בר"ח דה"ל הך ראייתה בתרייתא שהיא שלישית לראייה של ר"ח בתוך ימי נדותה ממש שהיא נדה מיום כ"ה ומש"ה קרי להו תוך ימי נדותה דהא נדה היא. וטעמא מאי הוי קביעות הא אורחה בהכי שנפתח מעיינה משום דאמר הך ראייה דראש חדש ראיית וסתה היא והיום זמנה והאי דאקדים וחזאי בכ"ה דמים יתירי איתוספו בה:

    אמרוה - להא דרבי יוחנן:

    כרב הונא - וכדמתרצינן:

    נדה 39 עמוד ב

    1ואמר רב יהודה אמר שמואל: ל"ש אלא ט"ו לטבילתה, שהן כ"ב לראייתה,׃

    2ושינתה ליום כ"ז דכי הדרי ואתו עשרין ותרתי קיימא לה בתוך ימי זיבתה, וקתני: זה וזה אסורין אלמא דחיישינן לה.

    3וקסבר רב פפא: עשרין ותרתין מעשרין ותרתין מנינן, נדה ופתחה מעשרין וז' מנינן.

    4א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: ממאי? דלמא עשרין ותרתין נמי מעשרין וז' מנינן, דכי הדרי ואתו עשרין ותרתין קיימא לה בתוך ימי נדותה.

    5וה"נ מסתברא; דאי לא תימא הכי, האי תרנגולתא דרמיא יומא וכבשה יומא, ורמיא יומא וכבשה יומא, וכבשה תרי יומי ורמיא חד יומא,׃

    6כי הדרה נקטה כדלקמיה נקטה, או כדמעיקרא נקטה? על כרחך כדלקמיה נקטה.

    7א"ל רב פפא: אלא הא דאמר ר"ל אשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה, ואין אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדותה. ורבי יוחנן אמר: אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדותה ה"ד׃

    8לאו כגון דחזאי ריש ירחא, וחמשא בירחא, וריש ירחא, וחמשא בירחא, והשתא חזאי בחמשא בירחא, ובריש ירחא לא חזאי,׃

    9וקאמר: אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדותה, אלמא מריש ירחא מנינא!

    10א"ל לא, הכי א"ר יוחנן: כגון דחזאי ריש ירחא, וריש ירחא, ועשרין וחמשה בירחא, וריש ירחא, דאמרינן דמי יתירי הוא דאתוספו בה.

    11וכן כי אתא רבין וכל נחותי ימא, אמרוה כרב הונא בריה דרב יהושע.

    12הדרן עלך בנות כותים.

    Tosafot

    אלמא מריש ירחא מנינן - וא"ת דילמא משום ראיה ראשונה קרי ליה תוך ימי נדה ופרש"י דדייק מדקאמר קובעת תוך ימי נדותה משמע דפעם ג' דהוא הקביעות הוי כימי נדתה אלמא חשיב כאילו ראתה ריש ירחא והקשה לו ריב"א דלמה לא תירץ לו כגון שראתה ריש ירחא וה' בירחא שלשה זימני דהשתא הוי ממש תוך ימי נדתה וקבעה וסת ודיה שעתה אם תראה בחמשא בירחא של חדש ד' או שצריכה לפרוש מבעלה כל ה' בירחא עד שתעקור וסתה ג' פעמים והשיבו רש"י משום דבפ"ק (לעיל נדה דף יא.) מוקמינן דר' יוחנן במעיין סתום משום דפריך אמתניתין דהתם דקתני דבימי נדתה אינה צריכה בדיקה ולבדוק דלמא קבעה לה וסת כרבי יוחנן ולכך המקשה אוקי הכא מילתיה דר' יוחנן במעיין סתום שראתה בג' ה' בירחא ולא בריש ירחא דראייה שלישית היא ממעיין סתום ומתניתין דפ"ק (שם דף יא.) כגון שראתה תרי זימני ריש ירחא וה' בירחא ובשלישית כי ראתה ריש ירחא לא תבדוק בה' בירחא שאפילו תראה לא קבעי' לה וסת דמעיין פתוח הוא אבל פעם ראשונה ושניה בודקת בימי נדה שמא תראה בג' בה' בירחא ולא בריש ירחא ולהכי לא הוה מצי לשנויי כגון דראתה ג' זימני ריש ירחא וה' בירחא דא"כ הוה ליה מעיין פתוח אלא משני כגון שראתה תרי זימני ריש ירחא לחוד דהוי מעיין סתום ובג' נמי אע"ג דכבר ראתה בכ"ה מה שראתה בריש ירחא חשיב מעיין סתום כדמשני דהא דחזאי בכ"ה דמים יתרים הוא דאתוספו בה ועוד נראה לפרש דהכא דייק דחשיב כאילו ראתה בג' בריש ירחא דאי לאו הכי אמאי קבעה לה וסת הלא ראיה זו אינה מעין האחרות שבאו בימי נדותה ומיהו תימה לומר כיון כדמעיקרא נקטה וחשיב כאילו ראתה ריש ירחא כיון דאכתי לא קבעה לה וסת בריש ירחא דלא דמי לההיא דלעיל דכבר קביע לה וסת לכ"ב כדקאמר היתה למודה לראות ונראה לפרש דמיירי כגון שראתה ג' זמני בריש ירחא וה' בירחא ואין לחוש אם אין הש"ס מזכיר תלתא זימני דה"נ בפ"ק (שם דף יא.) לא קאמר תלתא זימני גבי קפצה וראתה והא דנקט והשתא חזאי בה' בירחא ובריש ירחא לא חזאי לאו משום דע"י ראייה זו השתא קבעה לה וסת דהא קבעה לה כבר מג' זימני קמאי אלא לומר לך שדיה שעתה בראייה זו כדרבי דוסא דאמר בפ"ק (לעיל נדה דף ד:) דאין דיה שעתה אלא בשעת וסת דוקא ומיהו אף בלא ראתה השתא הוה מצי למימר דקבעה לה וסת לענין שאסורה בה' בירחא עד שתעקור הוסת ג' פעמים והשתא מוכח אע"ג דברביעי לא חזאי ריש ירחא קבעה לה וסת בה' בירחא משום דכיון שראתה ג' זימנין ה' בירחא גם בחדש ד' חשוב כאילו ראתה ריש ירחא וה"נ כ"ב מכ"ב מנינן והוי מצי למימר וליטעמיך דאוקמית מילתיה דר' יוחנן במעין פתוח א"כ תקשה מתני' דפ"ק (שם דף יא.) דקתני דאינה בודקת בימי נדה א"נ הא חשיב מעיין סתום ומעיין פתוח יפרש כמו שפירש"י בלשון שני בפ"ק (שם יא.) שראתה אבג"ד ובהכי איירי מתני דהתם דבהכי לא קבעה לה וסתה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    כ״ב מכ״ב מנינין - פי׳ מכ״ב קמאי שהיתה רגילה לראות כדמעיקרא מנינן כיון שלא עקרה וסתה ואע״ג דנדה ופתחה מכ״ז ושינתה וראתה בו מנינן דעל כרחין לא סגיא שלא יהא פתח נדה כיון שלא ראתה בכ״ב דכי הדר אתי כ״ב מנינן מכ״ב קמאי הוי ליה כ״ז לראיה כ״ז והוי בימי זיבה אלמא חיישא ליה. ורב הונא בריה דרב יהושע אהדר ליה דדילמא מכ״ז מנינן דכי הדר אתי יום כ״ב לא אתי אלא בימי נדה ולהכי חיישא לה ומפני שרב פפא דן להחמיר לחוש לוסת הכא בימי זוב לכך השיב רב הונא בריה דרב יהושע מעיקרא בלשון דילמא דמ״מ מנ״ל ממתני׳ למפשט הכי דהא איכא לומר דמתני׳ כדאמרן וחזק עוד רב הונא דבריו מההיא דתרנגולתא דנר׳ ממנה בדלקמן מנינן ולא מעיקרא והיינו דאמר ליה דאי לא תימא הכי הוי תרנגולתא וכו׳ פי׳ תרנגולת שרגילה ללדת יום א׳ ולעמוד יום אחד וילדה ביום ראשון וכן ג׳ כמנהגה וכפי סדר שלה היה לה ללדת יום חמישי ויום שבת ושנתה ועמדה בה׳ שלא ילדה וילדה בששי כי הדרה נקטה כדמעיקרא נקטה שתלד ביום שבת או כדלקמה נקטה שלא תלד עד יום א׳ פרש״י ז״ל הא ודאי על כרחין כדלקמיה נקטיה ולא תלד עד יום ראשון ונראה לי טעם הכרח זה הוא מפני שכן מעשים בכל יום למנקט כדלקמן ולא עוד אלא שאם אתה אומר דכמעיקרא נקטה ותלד ביום שבת א״כ תלד שני ימים רצופים מה שלא הורגלה מעולם והאיך אפשר כי מפני ששינתה רגילותה לרחק ניחוש לה להיות מקרבת.

    א״ל רב פפא אלא הא דאמר ריש לקיש וכו' - כלומר כיון דאמרת שנדמה מראה דמים ללידת תרנגולת אמ״מ מה נעשה דריש לקיש ור״י שמראין כדברי דמעיקרא מנינן.

    אלמא מריש ירחא מנינן - פרש״י ז״ל כיון דמקרי גם פעם ג׳ תוך ימי נדה אלמא לפי חשבון הראוי מנינן והקשו בתוס׳ דילמא משום דתרי זימני קמאי הוו תוך ימי נדה קרי ליה הכי ועוד היכי ס״ד דטעמא דהכא היינו משום דכמעיקרא מנינן שהרי אף רב פפא לא אמר שנמנה כדמעיקרא אלא כשיש וסת קבוע מעיקרא אבל לא כמו שעדיין לא נקבע לה וסת דאכתי לא חזיא אלא תרי זמני בריש ירחא ומיהו בזו י״ל דלפום טעמיה מכל דכן פשיט ועוד קשה עליו היכי ס״ד דהאי ראיה שלישית מקרי תוך ימי נדה והלא רב פפא עצמו אמר לעיל דאף כ״ב דכ״ב מעיקרא מנינא דפתח נדה כ״ז הוא כיון שלא ראתה בכ״ב כעין ההיא דפרק קמא דאמרינן דקפצה וחזאי קפצה וחזאי וכדפרי׳ התם ובתוס׳ פי׳ דהכא רב פפא לישנא קלילא נקטי והכא במאי עסקינן בדחזיא ג׳ זמני בריש ירחא וחמשא בירחא ובריש ירחא לא חזיא על ראיה רביעית קאמר אחר שהוקבעה וסתה וראייתו של רב פפא היינו משום דאמרי׳ דייה שעתא בראיה זו ואפי׳ למ״ד בפרק קמא דלא אמרינן דייה שעתה אלא בשעת וסתה וש״מ דבתר מעיקרא וחשבון הראויה אזלינן ורואין אותה כאלו ראתה בריש ירחה כמנהגה דאי לא היה לנו לומר ששינתא וסתא ולא נימא דייה שעתה זה פי׳ רב״ה ז״ל ועדין אין הענין מתחויר יפה ויש להוסיף עוד עליו דודאי דברי ר״פ כמשמעו בדחזיא ג׳ זמני בחמשא בירחא וב׳ זמני בריש ירחא והוא וסת קבוע בג׳ פעמים וראייתו של רב פפא היינו כי בראייות הללו אנו דנין אותה שקבעה וסת להפלגת שלשים יום ואע״ג דכי מעיינת ביה אין הראיות המופלגות שבה אלא לכ״ה יום דהא כי חזיא בחמשא בירחא והדרא חזיה בריש ירחא אין כאן אלא כ״ה יום ואעפ״י כן אינו מונין לה מריש׳ ירחא לריש ירחא וכן מה׳ לירחא לה׳ לירחא ואומרים שראיותה לשלשים יום ועל כרחין היינו משום דמנינן כדמעיקרא לומר דריש ירחא תנינא וממני כדמעיקרא לריש ירחא קמא ולא לראיית ה׳ בירחא ואין ראייה החמשה בירחא מפסקת בינתים וכן מנינן מה׳ מירחא לה׳ מירחא ואין ראיית ריש ירחא שבינתים מפסקת וריש ירחא דנקט הכא לאו דוקא נקטיה להו דא״כ ריש ירחא גורם וכשחוששת לו למנין הראוי היא חוששת לדברי הכל אלא דנקטיה ליה לומר שרואה בהפלגת שוות שלשה פעמים שהרי ראתה תרי זמני ריש ירחא וג׳ זמני בה׳ בירחא ואתה מצרף מהם שלשה ראיות כי מריש ירחא לריש ירחא ראתה לל׳ יום פעם אחת וכן מה׳ לירחא לה׳ דירחא ראתה ב׳ פעמים לל׳ יום וש״מ שאף בתחלת קביעות ווסתות על כרחין כדמעיקרא מנינן וכיון דבזאת תולין כדמעיקרא לעשות לה ווסת קבוע ואפי׳ להקל כ״ש דהכא נמי אעפ״י ששינתה ראיותיה ולדלג יום כ״ב ולראות בכ״ז כי מנינן כ״ב כדמעיקרא מנינן מכ״ב ואין ראיית כ״ז מפקת בינתים והפי׳ הזה עולה כהוגן בלשונו של רב פפא ויש לו קצת ראיה מלשונו של רב הונא בריה דר׳ יהושע שאמר דאמרינן דימים יתירי הוא דאתוספו לה דהא מ״מ כבר שבש יפה ראייתו של רב פפא שאין קביעות הווסת של ר׳ יוחנן כדבריו וממילא דחינן ראיה שלו דלא קרינן תוך ימי נדה לאותו ה׳ בירחא שמביא ראיה ממנו לדברי רש״י ז״ל ולפי הפי׳ הזה עולה יפה דמ״מ אף לאוקמתא דרב הונא אנו קובעין ווסת לשלשים יום מריש ירחא לריש ירחא להפסקת שלשים יום ואעפ״י שהפסיקה בינתים לראות בכ״ה והיה לנו לומר דתפשוט מינה עדין כדמעיקרא מנינן לכך הוצרך לומר שזו אינה הפסקה דדמים יתירי נינהו וכדאיתא ריש ירחא שלאחריו חשיבי לענין זה ומיהו שפיר מיקרי תוך נדה דסוף סוף פתח נדה מכ״ה לירחא מנינן כדאמר רב פפא לעיל נדה ופתחה מכ״ז מנינן וא״ת ולמה לא השיב רב הונא בריה דרב יהושע על דברי רב פפא אפי׳ לפי דבריו ולימא ליה דשאני התם דכיון דחזאי השתא בה׳ בירחא בלא ריש ירחא אמרינן דחמשה בירחא עיקר וריש ירחא דמים יתירי הוא דאתוספו לה ולעולם לחוש אין חוששין אלא להפלגות שוות ולא למנין הראוי תירץ רבי׳ הרמב״ן ז״ל דמסתברא ליה דקביעות ראיות קמייתא ליכא למתלי בתוס׳ דמים עוד יש לומר דניחא ליה למימר קושטא דמלתא דלא אמר ר׳ יוחנן אלא דקבעתיה ממעין סתום וכדאיתא בפ״ק דמכילתין ומה שאין מתחוור כל הצורך בזה הפירוש הוא מה שאנו מצרפין בדברי רב פפא בקביעות וסת שלשים יום ראיות שהיו מריש ירחא עם ראיות מה׳ מירחא לה׳ בירחא לעשותו הפלגות שוות לשלשים יום כמו שאמרנו ומ״מ הפי׳ מוכרח ממקומו ומלשונו ולשון הגמרא שאומר וקאמר אשה קובעת וסת בתוך ימי נדתה קושטא דמלתא נקט אבל אין הראיה מלשון תוך ימי נדתה אלא מלשון שהיא קובעת וסת בדרך זה וכמו שאמרנו וזו שיטת רבי׳ הגדול ז״ל כפי מה שלמדו מפיו ואם לשון פירושו סתום כמנהגו ולשון שיטת רש״י ז״ל ולשון הגמ׳ הזה יש להלום דרב פפא היה סובר שאין לקרותו וסת שבתוך ימי נדה אם אין הפעם האחרון שבו קביעות הוסת תוך ימי נדה ודקאמרת היאך נאמר כדמעיקרא בוסת שלא נקבע יש לומר דמ״מ לפי דעתו שכן דברי ר׳ יוחנן דמכל דכן פשוט וזה הטעם בעצמו למפשט בכל דכן דה׳ בירחא פתח נדה קרי ליה ר׳ יוחנן תוך ימי נדה מפני הסדר הראשון שהיה כן ומסתמא נגרר אחרי וחשוב ימי נדה לקביעות הווסת וכל דכן לענין הנדון שלפנינו ומאי דנקט רב הונא דאמרי׳ דמים יתרים הוא דאתוספו בה אע״ג דלא צריך ליה נקט הכי לישב אגב אורחיה מאיזה טעם נקבע וסת בתוך ימי נדה כנ״ל לפרש לפי שיטתו ז״ל ומ״מ לכלהו פירושי עמדה ההלכה כדברי רב הונא בריה דרב יהושע דלעולם כדלקמן מנינן וכההיא דבתרנגולתא ובעיא דלעיל אם חוששת לוסת קבוע בימי זיבה לא אפשיטא שכבר נדחית ראיתו של רב פפא דמתני׳ דהיתה למודה מכ״ז הוא דמנינן ואי בכ״ב חזר הווסת הראשון למקומו ונעקר החדש לגמרי ואם לא ראתה בכ״ב חוששת לסוף ה׳ ימים שהוא לכ״ז מיום כ״ז הראשון ששינתה בו תחלה וכמו שפסק הרמב״ם ז״ל וכן פסק רבינו הרמב״ן ז״ל והוא המוכרח מלשון הגמ׳ ושלא כדברי רבי׳ הראב״ד ז״ל בספר בעלי הנפש.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 39b

    Niddah 39b. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 208 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 39b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026