Talmud Builders

    Niddah 39a

    Chapter 4 - Benot Kutim

    גם: נדה דף ל״ט ע״א, פרק ד׳ בנות כותים

    English translation - Niddah 39a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If a woman sat and did not examine herself every morning and evening to determine whether she emitted blood and is impure, it makes no difference whether she failed to examine herself unwittingly or due to circumstances beyond her control, or even if she acted intentionally and did not examine herself; she remains ritually pure. She is rendered impure only if she examined herself and was found to have emitted blood.

    2By contrast, if the time of her menstrual cycle arrived, when she is required to examine herself, and she did not examine herself, that woman is ritually impure, as it is typical for a woman to discharge blood at that time. Rabbi Meir says: If a woman was in hiding from danger, and the time of her menstrual cycle arrived and she did not examine herself on that day, that woman is pure, because fear drives away blood. There is therefore no concern that she might have emitted blood.

    3But with regard to the seven clean days of the zav and the zava , and with regard to a woman who observes a clean day for a day she experiences a discharge during her days of ziva , if she fails to examine herself on those days, these women have a presumptive status of ritual impurity, as they already experienced a discharge.

    4GEMARA: The mishna teaches that throughout the eleven days of ziva that follow the seven days of menstruation, a woman has the presumptive status of ritual purity. The Gemara asks: With regard to what halakha is this stated? Rav Yehuda says: This serves to say that she does not require an examination during these days. The Gemara objects: But from the fact that the latter clause teaches: If she sat and did not examine herself she remains ritually pure, it can be inferred that she requires examination ab initio .

    5The Gemara explains: In the latter clause we arrive at the case of a woman who is in the days of menstruation, not in the days of ziva . And this is what the mishna is saying: For all the eleven days of ziva that follow the days of menstruation, a woman has the presumptive status of ritual purity and she does not require examination. But during the days of her menstruation she requires examination. Nevertheless, if she sat and did not examine herself, whether unwittingly or due to circumstances beyond her control, or even if she acted intentionally and did not examine herself, she remains ritually pure.

    6Rav Ḥisda said a different answer: The first clause of the mishna is necessary only for the opinion of Rabbi Meir, who said: With regard to a woman who does not have a fixed menstrual cycle, she is forbidden to engage in intercourse, lest she emit blood during intercourse. The mishna is teaching that this statement applies only during the days of her menstruation, but during the days of her ziva even Rabbi Meir concedes that she stands in her presumptive status of purity and may engage in intercourse with her husband.

    7The Gemara asks: If so, that even according to Rabbi Meir there are days in which a woman who does not have a fixed menstrual cycle is permitted to engage in sexual intercourse with her husband, why did Rabbi Meir say that her husband must divorce her and he may never take her back, even if she eventually develops a fixed menstrual cycle? Let them engage in intercourse during the eleven days of ziva . The Gemara answers: He must divorce her lest the matter lead to failure during the days of menstruation, i.e., in case they come to engage in intercourse during the days of menstruation, when she might experience regular menstrual bleeding.

    8The Gemara objects: But from the fact that the latter clause teaches: If the time of her menstrual cycle arrived and she did not examine herself, that woman is ritually impure, it can be inferred that we are dealing with a woman who has a fixed menstrual cycle. The Gemara explains: The mishna is incomplete and this is what it is teaching: For all the eleven days of ziva that follow the days of menstruation, a woman has the presumptive status of ritual purity and she is permitted to her husband, but during the days of menstruation she is prohibited to her husband.

    9In what case is this statement said? In the case of a woman who does not have a fixed menstrual cycle, where there is a concern she might experience bleeding during any of the days of menstruation. But in the case of a woman who has a fixed menstrual cycle, she is permitted to engage in sexual intercourse with her husband, and she requires examination. Nevertheless, if she sat and did not examine herself, whether unwittingly or due to circumstances beyond her control, or even if she acted intentionally and did not examine herself, she remains ritually pure. If the time of her menstrual cycle arrived and she did not examine herself, she is impure.

    10The Gemara objects: But from the fact that the last clause is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, it can be inferred that the first clause is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir. The Gemara explains that the entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and this is what it is saying: If she was not in hiding and the time of her menstrual cycle arrived and she did not examine herself, she is impure, as Rabbi Meir says: If a woman was in hiding and the time of her menstrual cycle arrived and she did not examine herself, she is pure, as fear drives away blood.

    11Rava says a different explanation of the first clause of the mishna: The mishna is coming to say that if a woman experiences bleeding during the eleven days of ziva , as she previously had the presumptive status of purity she does not impart impurity retroactively for a twenty-four-hour period to any ritually pure items she touched. It is assumed that she did not emit any blood before this emission.

    12The Gemara raises an objection from a baraita : With regard to a menstruating woman, and a zava , and a woman who observes a day for a day, and a woman who gave birth, they all impart impurity retroactively for a twenty-four-hour period. A woman who observes a day for a day is one who experiences bleeding for one or two days during her days of ziva , and the baraita teaches that even such a woman imparts impurity retroactively for a twenty-four-hour period. If so, this is a conclusive refutation of Rava’s explanation.

    13Rav Huna bar Ḥiyya says another explanation of the first clause of the mishna in the name of Shmuel: The mishna is coming to say that a woman does not fix a menstrual cycle for herself during the days of her ziva . In other words, a sighting during these days does not combine with sightings during the previous two periods of ziva to establish a fixed menstrual cycle. The Gemara relates that this statement was recited before Rav Yosef, who said: I did not hear this halakha from Shmuel.

    14Abaye said to him: But you yourself told us this halakha , and it was with regard to that mishna you told it to us, as we learned in a mishna (63b): If the woman was accustomed to see an emission of blood on the fifteenth day, so that this was her fixed menstrual cycle, and she deviated from her cycle to see an emission on the twentieth day, then on both this day, the fifteenth, and that day, the twentieth, it is prohibited for her to engage in sexual intercourse due to the concern that she might have an emission on either day. If she deviated from her cycle twice, to see an emission on the twentieth day, then on both this day and that day it is prohibited for her to engage in intercourse. If she deviates a third time to see on the twentieth she has established for herself a new fixed menstrual cycle.

    15Abaye continues: And you said to us with regard to this mishna that Rav Yehuda said that Shmuel said: They taught this halakha only with regard to a woman who normally experiences bleeding fifteen days from her immersion, which are twenty-two days from her sighting of menstrual blood. This means that there, she stands in her days of menstruation. But if she normally experiences bleeding fifteen days from her sighting of menstrual blood, so that she stands in her days of ziva , she has not fixed a menstrual cycle, and the previous cycle is uprooted even if she deviates from it only once.

    16§ With regard to the ruling that a woman’s menstrual cycle cannot be fixed during her days of ziva , Rav Pappa said: I said this halakha before Rav Yehuda of Diskarta, and I asked him for a clarification of the following matter: Granted, she does not fix a menstrual cycle during the days of ziva , and there is no need for three deviations to uproot her cycle; rather, it is uprooted by even one deviation. But what is the halakha with regard to whether we should be concerned that she might experience bleeding? In other words, if she normally experiences bleeding on a particular day during her days of ziva , must she avoid engaging in sexual intercourse with her husband on that day out of concern that she might emit blood?

    17Rav Yehuda of Diskarta was silent and did not say anything to Rav Pappa. Therefore, Rav Pappa said: Let us see and try to resolve this ourselves. The mishna cited above states: If the woman was accustomed to see an emission of blood on the fifteenth day, and she deviated from her cycle to see an emission on the twentieth day, then on both this day and that day it is prohibited for her to engage in sexual intercourse.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ישבה לה ולא בדקה - אכל נשים קאי ולאו לעיל מהדר:

    טמאה - דאורח בזמנו בא:

    במחבא - מחמת ליסטין או כרכום:

    ימי הזב - ימי ספירו:

    ושומרת יום - כיון שנפתח מעיינה וראתה היום אע"ג דבתוך י"א היא הויא למחר בחזקת טמאה:

    גמ' לומר שאינה צריכה בדיקה - שחרית וערבית ומשעברו צריכה לבדוק כדאיתא בפ"ק (לעיל נדה דף יא.):

    והא מדקתני סיפא ישבה - דמשמע דיעבד מכלל כו'. והאי דפריך כן דס"ד דהאי ישבה אתוך י"א קאי:

    לימי נדה - לימים שראויין לנדה כגון אחר י"א שבין נדה לנדה:

    בחזקת טהרה - שנסתלקו דמיה בנדותה ויצאו:

    בימי נדה - לאחר שעברו י"א וראויים לבא ימי נדה:

    בעיא בדיקה - לכתחלה אבל ישבה ולא בדקה דיעבד טהורה ואם הגיע וסת הקבוע לה ולא בדקה ההיא ודאי טמאה:

    לא נצרכא - הא דקתני כל י"א בחזקת טהרה אלא לר"מ בסוף פרק ראשון בגמרא:

    אמאי יוציא - תשמש כל י"א:

    דלמא אתיא לקלקולא בימי נדה - בימים הראויים לנדה אסורה לשמש שמא תקלקלנו:

    רבא אמר - מתני' דקתני כל י"א בחזקת טהרה:

    לומר - שאם תראה בהם אינה מטמאה מעת לעת לפי שמסולקין דמיה:

    הנדה - כלומר אשה שרואה דם מטמאה מעת לעת בראיית תחלת נדותה:

    והזבה ושומרת יום - כלומר והרואה בתוך י"א בין שרואה ג' ימים דהויא זבה בין שרואה יום אחד דהויא שומרת יום מטמא מעת לעת בראייה ראשונה:

    היולדת - שיצא דם בפתיחת הקבר מטמאה מעת לעת בראייה ראשונה:

    חייא בר רב הונא - פי' אמתני' מהדר:

    בתוך ימי זיבתה - כגון ראתה ג' פעמים מט"ו לט"ו אין זה וסת לענין דיה שעתה או לענין שאם לא בדקה תהיה טמאה דמט"ו לט"ו הוו ימי זיבה וכן כל הימים מששלמו ז' ימי נדות עד י"ח דשלמי ימי זיבה בהדי נדות:

    לא שמיע לי הא שמעתתא - דרב יוסף תלמידו דרב יהודה שהוא תלמיד של רב ושמואל וחלה רב יוסף ונעקר תלמודו וכשהיה שומע מימרא דרב ושמואל ואינו נזכר לאותה שמועה מתמיה ולאו תלמידו של רב יהודה אני ולא אמר לי שמועה זו ואביי תלמידו מזכירו (נדרים דף מא.):

    את אמרת ניהלן - קודם חולייך:

    ה"ג ואהא אמרת ניהלן - על משנה זו אמרת לנו משמיה דאין אשה קובעת לה וסת בימי זיבה:

    למודה - רגילה:

    יום ט"ו - לקמן מפרש ליום ט"ו לטבילתה:

    ושינתה - לה וסת ליום כ' פעם אחת:

    זה וזה אסורין - אין צ"ל ט"ו שעבר שאסור שהרי כל היום המתינה שמא תראה דקי"ל דחייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה ואין צ"ל יום כ' שראתה בו שהרי נדה היא אלא ה"ק כשיחזור ויגיע ט"ו אסורה לשמש שהרי יום וסתה הוא ועדיין לא דילגתו אלא פעם אחת ואין וסת נעקר בפחות מג"פ וכשיגיע יום כ' לראייה של כ' אסורה לשמש שמא תקבע וסת מכ' לכ' שהרי שינתה פעם אחת ליום כ' וכן פעמים ליום כ' זה וזה אסורין יום ט"ו ויום כ' הבא אבל ג' פעמים ליום כ' הותר יום ט"ו ונאסר יום כ':

    לא שנו - דליום ט"ו הוי וסת קבוע דליבעי תלתא זימני למיעקריה:

    אלא - שהיתה רגילה לראות יום ט"ו לטבילתה לסוף ז' ימי נדה ורואה ליום ט"ו שהוא יום כ"ב לראייתה דכבר שלמו ימי זוב לסוף י"ח והרי ד' ימים שהגיעו ימים שראויה להיות בהם נדה:

    מקבע לא קבעה - בתוך ימי זיבה דתבעי ג' זימני למיעקריה דבחדא זימנא הוא דעקר לה ואם ישבה ולא בדקה טהורה:

    מיחש מהו דניחוש לה - אם היתה רגילה מט"ו לט"ו דהיינו תוך ימי זוב מי בעיא למיחש ולא תשמש ליום ט"ו קודם ראייה שמא תראה:

    נדה 39 עמוד א

    1ישבה לה ולא בדקה, שגגה, נאנסה, הזידה ולא בדקה טהורה.

    2הגיע שעת וסתה, ולא בדקה הרי זו טמאה. ר"מ אומר: אם היתה במחבא, והגיע שעת וסתה, ולא בדקה הרי זו טהורה, מפני שחרדה מסלקת את הדמים.

    3אבל ימי הזב והזבה, ושומרת יום כנגד יום הרי אלו בחזקת טומאה.

    Gemara

    4למאי הלכתא? אמר רב יהודה: לומר שאינה צריכה בדיקה. והא מדקתני סיפא: ״ישבה ולא בדקה״ מכלל דלכתחלה בעיא בדיקה!

    5סיפא אתאן לימי נדה, וה"ק כל י"א בחזקת טהרה, ולא בעיא בדיקה, אבל בימי נדתה בעיא בדיקה. ישבה ולא בדקה, שגגה, נאנסה, הזידה ולא בדקה טהורה.

    6רב חסדא אמר: לא צריכא אלא לר"מ דאמר: אשה שאין לה וסת אסורה לשמש. ה"מ בימי נדתה, אבל בימי זיבתה בחזקת טהרה קיימא.

    7א"ה אמאי א"ר מאיר: יוציא ולא יחזיר עולמית? דלמא אתיא לקלקולא בימי נדה.

    8הא מדקתני סיפא: ״הגיע שעת וסתה ולא בדקה״ מכלל דבאשה שיש לה וסת עסקינן! חסורי מחסרא והכי קתני: כל י"א בחזקת טהרה, ושריא לבעלה, ובימי נדה אסורה.

    9בד"א באשה שאין לה וסת, אבל יש לה וסת מותרת, וצריכה בדיקה. ישבה ולא בדקה, שגגה, נאנסה, הזידה ולא בדקה טהורה. הגיע שעת וסתה ולא בדקה טמאה.

    10הא מדסיפא ר"מ רישא לאו ר"מ כולה ר"מ היא, וה"ק אם לא היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה טמאה, שר"מ אומר: אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה, שחרדה מסלקת את הדמים.

    11רבא אמר: לומר שאינה מטמאה מעת לעת.

    12מיתיבי: הנדה, והזבה, והשומרת יום כנגד יום, והיולדת כולן מטמאות מעת לעת. תיובתא!

    13רב הונא בר חייא אמר שמואל: לומר שאינה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה. אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתתא.

    14א"ל אביי: את אמרת ניהלן, ואהא אמרת לן: היתה למודה להיות רואה יום ט"ו (יום), ושינתה ליום כ' זה וזה אסורין לשמש. שינתה פעמים ליום כ' זה וזה אסורין.

    15ואמרת לן עלה, אמר רב יהודה אמר שמואל: ל"ש אלא ט"ו לטבילתה, שהן כ"ב לראיתה, דהתם בימי נדתה קאי לה, אבל ט"ו לראיתה, דבימי זיבתה קאי לא קבעה.

    16אמר רב פפא: אמריתא לשמעתא קמיה רב יהודה מדסקרתא, מקבע לא קבעה, מיחש מהו דניחוש לה?

    17אישתיק ולא א"ל ולא מידי. אמר רב פפא: ״נחזי אנן״, היתה למודה להיות רואה ליום ט"ו ושינתה ליום כ' זה וזה אסורין.

    Tosafot

    לא צריכא לר"מ - ומועיל מה שהיא בחזקת טהרה שמותרת לשמש כל זמן שלא גירשה א"נ אינו חייב לגרשה עד שעברו י"א יום:

    והיולדת כולן מטמאות מעת לעת - אע"ג דמעוברת דיה שעתה היינו בשאר דם שרואה כשהיא מעוברת ולא בראיית דם לידה שרואה מחמת פתיחת הקבר וי"מ דהכא כרבי יוסי דבעי ג' עונות א"נ כגון שקודם כבר ראתה פעם אחת וקסבר דבשני מטמאה מעת לעת ולית ליה דיין שעתן כל ימי עיבורן ואשמעינן אע"ג דראייה שניה זו מחמת אונס לידה ראתה אפ"ה מטמא מעת לעת הקשה הר"ר יעקב מאורלייני"ש דהכא תני דזבה ושומרת יום מטמאה מעת לעת ואפ"ה מפרש רב יהודה לעיל דכל י"א יום אינה צריכה בדיקה ובפ"ק (לעיל נדה דף יא.) אמרי' דאשה שיש לה וסת וד' נשים ואשה שעברו עליה ג' עונות דיין שעתן ותנא התם אע"פ שאמרו דיין שעתן צריכות להיות בודקות וי"ל דיש לה וסת איכא למימר כיון דאורח בזמנו בא צריכה בדיקה בשעת וסתה ואהנך נמי איכא למימר דצריכה בדיקה שלא תשתכח תורת בדיקה מהן בתולת דמים כשתראה ומעוברת ומניקה לכשיעברו ימי עיבורה ומניקותה לפי שהורגלו זמן מרובה בלא בדיקה וזקנה אע"ג דלא אתיא תו לידי בדיקה וליכא למיגזר בה מידי מ"מ גזר לה אטו אחריני אבל תוך י"א יום אינה צריכה בדיקה דזמן מועט הוא ולא תשתכח תורת בדיקה דאחר י"א יום תבדוק וכן זמן מועט יש משבדקה:

    רב הונא בר חייא אמר שמואל לומר שאינה קובעת וסת בימי זיבתה - ולא מיבעיא בימי ספירת זיבה ממש דאינה קובעת אלא משמע דאפי' בימים הראוים לזיבה אע"ג דאינה זבה ומעיינה סתום אינה קובעת כגון שרואה פעם אחת תוך י"א יום ופליג ארבי יוחנן ור"ל דאמרי בסמוך אשה קובעת לה וסת תוך ימי זיבתה ממש דהיינו באמצע ספירת זיבתה דומיא דתוך ימי נדותה וכ"ש דקובעת בימים הראויים לזיבה וקי"ל כרבי יוחנן לגבי שמואל כדאמר פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מז:):

    מקבע לא קבעה ע"י ראייה זו - של תוך ימי זיבה לא קבעה וסתה שתצטרך לעוקרו על ידי שלש פעמים כאילו קבעה וסת בימי נדה אבל מהו שתחוש ע"י קביעות של ימי נדה לאסור פעם רביעי אפי' בא הוסת בימי זיבה ואהא מייתי שפיר דחיישינן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    רב חסדא אמר לא צריכה לר' מאיר דאמר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש. כלומר ומועיל לה מה שהיא בחזקת טהרה דמותרת לשמש כל י"א יום כל זמן שלא גירשה אי נמי אינו חייב לגרשה עד שיעברו י"א יום אבל מ"מ לאחר אחד עשר יום חייב לגרשה שמא תקלקלנו בימי נדה כדמפרש ואזיל.

    והיולדת כולן מטמאות מעת לעת - וא"ת והא מעוברת דיה שעתה. י"ל דאתיא כר' יוסי דאמר מעוברת שעברו עליה ג' עונות והכא כשלא פסק ג' עונות בימי עבורה א"נ כשראתה כבר פעם אחרת וכמ"ד בפ"ק (יא.) דבשניה טמאה מעת לעת ודלא כמ"ד התם דיין כל ימי עבורן דיין כל ימי מניקתן.

    לומר שאין אשה קובעת וסת בתוך ימי זיבתה - יש מי שפירש דר"ל ור' יוחנן פליגי אהא דשמואל דאינהו סבור דאשה קובעת וסת בימי זיבתה ובימי נדתה בלחוד הוא דפליגי כדאיתא לקמן בסמוך ובפרק קמא במכלתי' וקי"ל כר' יוחנן לגבי שמואל וזו היא סברתן של רבותינו בעלי התוספות ז"ל. ויש מי שפירש דהא דשמואל לא שייכא כלל בדר' יוחנן ור"ל דהכא מיירי בימי זיבתה ממש וכל שכן בימי נדתה ממש שאינה קובעת כלומר כגון שראתה פתח נדתה באחד בחדש ופסקה ואח"כ ראתה ברביעי בחדש דאינה קובעת וסת בכל אותן ז' ימי נדה וכן נמי אינה קובעת עד שיעברו עליה שמונה עשר יום, והא דקתני י"א ולא קתני י"ח יום משום דבאחד עשר לא קבעה לעולם אבל לימים הראויין לנדה קבעה אבל בימי נדה עצמן לא קבעה וכדאמרינן בפרק קמא דמכלתי' דתנן חוץ מן הנדה. וימי זיבה דקא מודו בהו בין ר"ל בין ר' יוחנן דקבעה בהן וסת היינו כגון דחזיתיה ממעין סתום כגון דחזאי תרתי קמיתא בתמניא בירחא והשתא חזאי בריש ירחא ובתמניא בירחא דאמרינן כיון דתרתי קמייתא חזנהו ממעין סתום אמרינן האי דחזאי בריש ירחא והוה ליה בתמניא בירחא בתוך ימי זיבתה אפילו הכי קבעה לה וסת דהאי דחזאי בריש ירחא דמים יתירי הוא דאיתוספו בה והיינו כסבריה דרב הונא דלקמן. אבל לרב פפא מיירי כגון דחזאי בריש ירחא ובתמניא בירחא ובריש ירחא ובתמניא בירחא והשתא חזאי בתמניא בירחא, ובריש ירחא לא חזאי דכיון דעקרה דרישי ירחא וחזאי בתמניא בירחא כדמעיקרא איגלי מילתא דתמניא בירחא עיקר והנך תרתי ראיות קמייתא דרישי ירחי תוספות דמים הוו ובכי האי גוונא הוא דאמרי ר' יוחנן ור"ל דקובעות וסת בתוך ימי זיבתה וזה עיקר דלא נעשה ר' יוחנן ור"ל ושמואל חולקים בכדי כיון דאפשר לקיים דברי שניהם ומ"מ עכשו לעולם קובעת מכיון שהחמירו בנות ישראל על עצמן להיות' כטועות ואין מונין לעולם ואין משגיחין לימי נדה ולימי זיבה אלא לעולם קובעת בין במרחקת ראיותיה בין במקרבת.

    מיקבע לא קבעה - פרש"י ז"ל לא קבעה דתבעי ג' פעמים לעקרו מיחש מהו שתחוש כגון שהיתה רגילה לראות מט"ו לט"ו דהיינו תוך עשר קודם ראיה שמא תראה. והקשו בתוספות דא"כ מאי קא דייק לה רב פפא מדתנן היתה למודה לראות ליום ט"ו ושינתה ליום עשרים זה וזה אסורים ואמר רב יהודה אמר שמואל לא שאנו אלא ט"ו לטבילתה שהן עשרים ושנים לראיתה וכו' דכי אתו הדרי עשרים ותרתי קיימו לה בתוך ימי זיבתה וקתני זה וזה אוסרים אלמא חיישא כשוסתה בא בתוך ימי זיבתה דהא לא דמו דלעולם אימא לך דאין וסת חדש נקבע בתוך ימי זיבה ואפילו למיחש ליה אבל אם כבר קבעה וסתה בימי נדה כי הכא אע"ג דהשתא אתי ההוא וסת ביומי זיבה ודאי חיישינן. ותירצו הם דשמא התלמוד כך היה סובר דאם איתא דחיישינן לוסת הנקבע כל שבא בתוך ימי זיבה, אפילו וסת החדש הנקבע עכשיו בתוך ימי זיבה חיישינן ליה והביאו ראיה מדתנן לקמן בפרק בתרא אם יש לה וסת דייה שעתה וארואה בתוך י"א יום קאי ופריך התם לשמואל דאמר הכא אין אשה קובעת וסת בתוך ימי זיבתה אלמא משמע ליה לשמואל דאינה קובעת וסת בימי זיבה הכא נמי לא ינהגו בו כלל גם דיני וסת גמור שהיה לה כבר בימי זיבה להיותה דייה שעתה. ויש מפרשים מיחש מהו שתחוש אם בא וסתה הקבוע בתוך ימי זיבתה כההיא ממש דרב פפא כגון שהיתה למודה ג' פעמים להיות רואה בריש ירחא וברביעית ראתה בעשרין בירחא וקא בעי תלמודא כשהגיע לריש ירחא דהוה ליה בתוך ימי זיבה אם תהיה אסורה לשמש אפילו קודם הראיה משום דשמא תראה כעין שהיתה למודה לראות בכל ר"ח והשתא הוי ממש כעין ראיה דרב פפא ואע"ג דקא מוכח לקמן דכדלקמן נקטא וא"כ הכא נמי דלא היה לה למנות השלשים יום אלא לאחר הראיה קודם שתחוש מכל מקום י"ל דהתם שאני שלא ראתה ביום ט"ו שהיתה רגילה לראות ושינתה ליום עשרים להכי אינה מונה אלא עשרים מאותו יום שראתה בו אבל הכא שמהרה ראייתה ולא עקרה יום שהיתה רגילה לראות בו אז ודאי אמרינן דכשתגיע לריש ירחא שהוא זמנה הקבוע שתהיה אסורה לשמש כל אותו יום משום דחיישינן שמא תראה. וכן דעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל.

    אלמא מריש ירחא מנינן - הקשו בתוס' דילמא להכי קרי לה לשלישי תוך ימי נדה משום דשתי ראיות ראשונות היו פתחי נדה. ועוד מאי קא מדמה דהיכי הוה שייך למימר הכא כדמעיקרא נקטה והוה חשיבה כאלו ראתה בריש ירחא מאחר דאכתי לא קבעה לה וסת בריש ירחא דלא חזאי בריש ירחא אלא תרי זימני. ופירשו הם ז"ל דמיירי הכא כגון דחזאי תלתא זימני בריש ירחא וחמשה בירחא אלא שלא חש התלמוד להאריך ודכותה אמרינן בפ"ק קפצה וראתה קפצה וראתה ולא נקט לה תלתא זימני. ולפי זה הא דנקט והשתא דחזאי בחמשה בירחא ובריש ירחא לא חזאי לא נקט משום דהוי השתא קביעות וסת בפעם שלישית זו אלא לומר דייה שעתה בראייה זו כמ"ד בפ"ק דלא אמרינן דייה שעתה אלא בשעת וסתה. והשתא מוכיח תלמודא דמדאמרה שכשראתה פעם רביעית בחמשה בירחא דייה שעתה א"כ אמרינן רואין כאלו ראתה בריש ירחא דאי לאו הכי לא הוה אמר דייה שעתה דחשבינן לה כאלו שנתה וסתה. והרמב"ן נ"ר ג"כ הקשה לרב פפא דהא רב פפא גופיה נמי אית ליה נדה ופתחה מעשרים וחמשה מנינן ולא לפי חשבון הראוי. ותי' דה"ק ליה והא הכא דמעשרין וחמש לריש ירחא קמאיתא לא הפליגה אלא כ"ה יום ואף על פי כן כיון דאנו רואין עכשו שהפליגה שלשים יום מנינן מריש ירחא לריש ירחא ולא מנינן מה' בירחא לריש ירחא ונאמר עיקר הוסת לראשון מריש ירחא לריש ירחא הוא, דאיכא ל' יום, ובשני הויא ליה עיקרו של וסת מה' לירחא לחמשה בירחא דהא ודאי השתא בהפלגת שלשים חזאי וקבעה לה וסת להפלגת ל' וראיות דחמשה בירחא קמא מיפסקא ליה ולא מנינן מינייהו אלמא דמנין הראוי כדמעיקרא נקטה והתם נמי כיון שכבר קבעה לה וסתה ואנו צריכין לחוש לו מעשרים ותרתין לעשרים ותרתין מעיקרא וסת ראשון מנינן, ואין ראיה שבאמצע מפסקת. ופריק רב הונא בריה דרב יהושע דלא אמרינן הכי אלא ברואה מעיקרא ממעין סתום ועכשו קרבה בתוך כך דאפילו בימי נדה אמרינן תוספת דמים הואי וכ"ש בימי זיבה. דכיון דקמאיתא ממעין סתום והפליגה שתים ועכשו נמי ראתה יש לנו לומר תוספת דמים הואי אבל לחוש אינה חוששת אלא למנין ראיות, וה"ה ודאי דה"ל לתרוצי שאני התם דכיון דחזאי שתא בה' בירחא בלא ראש ירחא אמרינן דה' בירחא עיקר ודרישי ירחי תוספת, ואעפ"כ לחוש אין חוששין אלא בהפלגות ולא למנין הראוי אלא מיסתבר ליה דקביעות ראיות קמאיתא לא אמרינן תוספת דמים הוו וגם זה הפירוש אינו מחוור ומכל מקום הני רישי ירחי דנקט לאו דוקא אלא הפלגות שוות הן דאילו בווסת החדש ודאי למנין הראוי חוששת דהא לאו בהפלגות שוות חזאי מעיקרא אלא ביומי דחדש הוא דהשוותה ראיותיה וכדבעינן לברורי קמן בפרק האשה (סד, א). ושמעינן מינה לרב הונא דאינה מונה עשרין ותרין אלא מעשרין ושבעה ואי חזאי בעשרין ושנים חזר הוסת הראשון למקומו ונעקר החדש לגמרי אבל אם לא ראתה בכ"ב שחששה לו, חוששת לסוף ה' ימים דהוו להו עשרין ושבעה מעשרין ושבעה דשנתה בו תחלה והיינו דתרנגולתא. וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולא כן פסק הראב"ד ז"ל בספרו בעלי הנפש עכ"ל הרמב"ן ז"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 39a

    Niddah 39a. The full printed text of this folio side - 17 numbered segments, about 356 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 39a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026