Talmud Builders

    Niddah 40a

    Back to index

    English translation — Niddah 40a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: After the birth of an offspring by caesarean section, the mother does not observe seven or fourteen days of impurity and thirty-three or sixty-six days of purity for male and female offspring, respectively, and she is not obligated to bring for it the offering brought by a woman after childbirth. Rabbi Shimon says: The halakhic status of that offspring is like that of an offspring born in a standard birth.

    2All women become ritually impure with the flow of blood from the uterus into the outer chamber, i.e., the vagina, although it did not leave the woman’s body, as it is stated: “And her issue in her flesh shall be blood, she shall be in her menstruation seven days” (Leviticus 15:19), indicating that even if her menstrual blood remains in her flesh, she becomes impure. But one who experiences a gonorrhea-like discharge [ zav ] and one who experiences a seminal emission do not become ritually impure until their emission of impurity emerges outside the body.

    3If a priest was partaking of teruma , the portion of the produce designated for the priest, and sensed a quaking of his limbs indicating that a seminal emission was imminent, he should firmly hold his penis to prevent the emission from leaving his body, and swallow the teruma while ritually pure. And the emission of a zav and a seminal emission impart impurity in any amount, even like the size of a mustard seed or even smaller than that.

    4GEMARA: The mishna cites a dispute as to whether or not a birth by caesarean section is considered a birth with regard to the halakhot pertaining to childbirth. Rabbi Mani bar Patish said: What is the reason for the opinion of the Rabbis, who say that it is not considered a birth? It is because the verse states: “If a woman emitted seed and gave birth to a male, then she shall be impure seven days…And when the days of her purification are fulfilled, for a son, or for a daughter, she shall bring a lamb of the first year for a burnt offering, and a pigeon or a dove for a sin offering” (Leviticus 12:2–6). It is derived from here that the halakhot mentioned in that passage do not apply unless she gives birth through the place where she emits seed.

    5The Gemara asks: And how does Rabbi Shimon interpret the term “emitted seed”? The Gemara answers: That word serves to teach that even if she gave birth only to a fluid that resembles the seed that she emitted, i.e., the fetus died and entirely decomposed and dissolved before emerging, its mother is ritually impure due to childbirth.

    6The Gemara further asks: And Rabbi Shimon, what is the reason for his opinion that the halakhot of childbirth apply in the case of a caesarean section? Reish Lakish said that it is because the verse states: “But if she gives birth to a female” (Leviticus 12:5). The term “she gives birth” is superfluous in the context of the passage, as it was mentioned previously, and it therefore serves to include the birth of an offspring by caesarean section.

    7The Gemara asks: And what do the Rabbis derive from this superfluous expression? The Gemara answers: In their opinion, that expression is necessary to include the birth of a child whose sexual organs are indeterminate [ tumtum ] or a hermaphrodite. As it might enter your mind to say that as the words “male” (Leviticus 12:2) and “female” (Leviticus 12:5) are written in the passage, these halakhot apply only to a definite male and a definite female, but not to a tumtum or a hermaphrodite. Therefore, the term “she gives birth” teaches us that it is the birth itself, not the sex of the offspring, that matters.

    8The Gemara asks: And from where does Rabbi Shimon derive that these halakhot apply to a tumtum and a hermaphrodite? The Gemara answers: He derives it from that which bar Livai teaches, as bar Livai teaches a baraita that discusses the verse: “And when the days of her purity are fulfilled, for a son, or for a daughter” (Leviticus 12:6). Since the verse uses the terms “son” and “daughter,” rather than male and female, it is derived from the term “for a son” that these halakhot apply to a son in any case, even if his masculinity is not definite. Similarly, the term “for a daughter” teaches that these halakhot apply to a daughter in any case, even if her femininity is not definite.

    9The Gemara asks: And what do the Rabbis derive from the terms “for a son” and “for a daughter”? The Gemara answers: In their opinion, that term is necessary to obligate the mother to bring an offering for each and every son to whom she gives birth, rather than one offering after having given birth to several sons; and likewise to obligate her to bring an offering for each and every daughter to whom she gives birth.

    10The Gemara asks: And from where does Rabbi Shimon derive this halakha ? The Gemara answers that he derives it from a baraita that a tanna taught before Rav Sheshet: The verse states: “This is the law for one who gives birth, whether to a male or a female” (Leviticus 12:7). This teaches that a woman brings a single offering for many offspring born within a short time, e.g., after a multiple birth. One might have thought that she may bring an offering for her childbirth and an offering for an irregular discharge of blood from the uterus [ ziva ], in a case where she is required to bring one, as one, i.e., that she may fulfill her two obligations with a single offering.

    11The Gemara interrupts the baraita to raise a difficulty: But how could it possibly enter your mind that a woman may bring one offering for two obligations? In the case of a woman after childbirth who consumed blood, or a woman after childbirth who ate forbidden fat, is one offering sufficient for her? One who eats blood or forbidden fat is obligated to bring a sin offering for atonement (see Leviticus 7:25–27). There is no reason to think that a woman after childbirth, who is required to bring a sin offering for a reason other than her childbirth, may bring one offering for both obligations. Similarly, there are no grounds for suggesting that a single offering might suffice for both childbirth and ziva .

    12Rather, the statement of the baraita should be revised, as follows: One might have thought that a woman may bring an offering for a childbirth that occurred before the completion of her term of postpartum purity, and for a second childbirth that happened after the completion of that period, as one, i.e., she may fulfill her two obligations with a single offering. Therefore, the verse states: “This is the law for one who gives birth” (Leviticus 12:7), indicating that each birth, unless it occurred within the period of purity following another birth, requires its own offering. The Gemara asks: And how do the Rabbis respond to this derivation? The Gemara answers that in their opinion, even though it is written: “This is the law,” it was still necessary for the verse to state: “For a son, or for a daughter.”

    13The Gemara explains: Had the Torah stated only the verse: “This is the law,” it might enter your mind to say that one offering does not suffice for two births that occurred as a result of two pregnancies, as the second one was a miscarriage whose conception occurred during the woman’s period of purity following the first birth. But if both births occurred as a result of one pregnancy, such as in the case of Yehuda and Ḥizkiyya, the twin sons of Rabbi Ḥiyya, who were born three months apart (see 27a), I would say that one offering for both births is sufficient for her. Therefore, the verse “for a son, or for a daughter” teaches us otherwise.

    14§ Rabbi Yoḥanan says: And Rabbi Shimon, who maintains that childbirth by caesarean section has the halakhic status of regular childbirth, concedes in the case of consecrated animals that if one attempts to consecrate an animal born by caesarean section, it is not consecrated. What is the reason for this opinion? He derives it by means of a verbal analogy from the word birth that is written with regard to consecrated animals (see Leviticus 22:27), and the word birth that is written in connection with a firstborn animal (see Deuteronomy 15:19). Just as there, in the case of the firstborn, the halakhot apply specifically to one who “opens the womb” (Exodus 13:15), so too here, in the case of consecrated animals, the halakhot apply only to one who opens the womb.

    15The Gemara objects: And let Rabbi Shimon derive a different conclusion by a similar verbal analogy, as the word birth is written with regard to consecrated animals, and the word birth is also written with regard to a person, i.e., a woman who gives birth (see Leviticus 12:2): Just as there, in the case of humans, childbirth by caesarean section has the status of childbirth according to Rabbi Shimon, so too here, in the case of consecrated animals, an animal born by caesarean section is considered the same as an animal born via a natural birth.

    16The Gemara answers: It is more reasonable for Rabbi Shimon to derive the halakha of a consecrated animal from a firstborn animal, rather than from the halakha of childbirth, as it is written with regard to a consecrated animal: “Its mother” (Leviticus 22:27), and it is likewise written with regard to a firstborn animal: “Its mother” (Exodus 22:29). The Gemara objects: On the contrary, he should derive it from human births, as that would be a derivation of the halakha concerning consecrated animals that are ordinary, i.e., not firstborns, from the halakha concerning human births of children that are ordinary, and not firstborns.

    17The Gemara adopts a different line of reasoning: Rather, Rabbi Shimon should derive it from a firstborn animal, as they both share the following five characteristics: In both cases it is written: “its mother”; both are cases of a sacrificial animal; both are subject to piggul , the disqualification of an offering through improper intent during its sacrificial rites; both are subject to notar , the disqualification of sacrificial meat after a prescribed time; and finally, both are subject to disqualification by becoming ritually impure. By contrast, humans do not share any of these characteristics.

    18The Gemara objects: On the contrary, he should derive it from human births, as both cases share the following four characteristics: They are both instances of ordinary, non-firstborn offspring; they both apply to the offspring of either sex, and are not exclusively males; they are both dealing with offspring that are not automatically sacred at birth; and they both apply to offspring that are not a gift to a priest, but belong to an individual non-priest. By contrast, firstborn animals do not share any of these characteristics. The Gemara answers that the comparison to firstborn animals is preferable to the comparison to human childbirth because these shared characteristics are more numerous. The comparison to consecrated animals includes five shared characteristics, whereas the comparison to human births involves only four.

    19Rav Ḥiyya, son of Rav Huna, said in the name of Rava: A baraita is taught which supports the statement of Rabbi Yoḥanan: Rabbi Yehuda says: “This is the law of the burnt offering; that is the burnt offering that goes up on the pyre upon the altar” (Leviticus 6:2). It is derived from this verse that the halakha is that if a part of a disqualified offering is taken up to the altar it should be burned there, rather than taken down, despite its unfit status. There are three expressions which indicate exclusion in this verse: The term “this is,” which indicates this one and not another one; the term “that is,” indicating that one and not another one; and the term “the burnt offering” instead of “a burnt offering.”

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' יוצא דופןעל ידי סם נפתחו מעיה והוציאו את העובר לחוץ ונתרפאת:

    כל הנשיםלענין נדה:

    מטמאותמכי אתא דם לבית החיצון אע"ג דהעמידוהו כותלי רחמה:

    בבשרהמשמע בתוך בשרה:

    לחוץבגמרא יליף לה:

    שנזדעזעו אבריונעקר שכבת זרע מגופו:

    גמ' אלא כעין שהזריעהכגון נימוק הולד כדאמר בהמפלת (לעיל נדה כו.) שליא בבית הבית טמא כו' רבי שמעון אומר הולד נימוק ואמר בגמרא מודה רבי שמעון שאמו טמאה לידה ויליף טעמא מהכא אבל רבנן לא צריך להו קרא להכי דהא לדידהו כיון דאמרי הבית טמא לית להו נימוק ופשיטא דאמו טמאה לידה:

    תלדואם נקבה תלד דמצי למכתב ואם נקבה וטמאה שבועים:

    לחייב על כל בן ובןשאם טבלה לאחר י"ד לנקבה ושמשה ונתעברה וילדה לאחר שמונים מביאה שני קרבנות:

    תורת היולדתמשמע תורה אחת ליולדת ולדות הרבה:

    שלפני מלאתילדה עכשיו וילדה לאחר שמונים קמא הוי לפני מלאת ובתרא הוי לאחר מלאת:

    זאתמשמע כמו שמפורש בענין קרבן אחד לולד אחד:

    הני מילידאין מביאה על שלפני מלאת ולאחר מלאת קרבן אחד:

    בתרי עיבורישילדה וחזרה ונתעברה בתוך ימי טוהר וילדה לאחר שמונים:

    כגון יהודה וחזקיהדאמרינן בהמפלת (לעיל נדה כז.) שנשתהא אחרון אחר הראשון ג' חדשים:

    מודה ר"שביוצא דופן:

    שאינו קדושקדושת הגוף אלא כשאר קדשים שקדם מומן להקדשן דלא קדשי אלא כעצים וכאבנים לדמיהם ויוצאין לחולין ליגזוז וליעבד:

    לידה לידהכתיב בקדשים (ויקרא כ״ב:כ״ז) שור או כשב או עז כי יולד וכתיב בבכור (דברים ט״ו:י״ט) אשר יולד:

    מאדםלענין טומאה וטהרה דכתיב וילדה זכר:

    אמו מאמובבכור כתיב (שמות כב) שבעת ימים יהיה עם אמו ובקדשים כתיב (ויקרא כב) והיה שבעת ימים תחת אמו:

    שכן אם בהמת קדשים פיגול נותר וטמאאם בתרוייהו כתיב אמו ותרוייהו בהמת קדשים ופגול ונותר וטמא נוהג בהם לאפוקי אדם דליתיה בכל הני:

    פשוטאדם משתעי בין בפשוט בין בבכור וכן קדשים הוו פשוטים. ובין באדם ובין בקדשים לא משתעו בזכרים לחודייהו טפי מבנקבות לאפוקי בכור דליתיה אלא בזכרים. ותרוייהו בין אדם בין קדשים לא הוו קדושין מאליהם אבל בכור קדושתו מאליו. ובין קדשים ובין אדם לא הוו מתנות כהונה כגון שלמים לבעלים הן לאפוקי בכור דהוי ממתנות כהונה:

    דמסייע ליה לרבי יוחנןדאמר דמודה ר"ש ביוצא דופן דקדשים:

    זאת תורת העולה היא העולהומהאי קרא נפקא לן בזבחים (דף כז:) פסולין שאם עלו לא ירדו דכתיב על מוקדה משתעלה תוקד וכתב רחמנא זאת דמשמע מיעוטא כלומר זאת אם עלתה לא תרד אבל אחרת אע"פ שעלתה תרד וכתיב היא דמשמע מיעוטא וכתיב העולה דמשמע העולה עולה כשרה ולא פסולה. והני תלתא מיעוטי ממעטי הני תלתא פסולי:

    נדה 40 עמוד א

    Mishna

    1יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה, ואין חייבין עליו קרבן. ר"ש אומר: הרי זה כילוד.

    2כל הנשים מטמאות בבית החיצון, שנאמר: ״(ויקרא טו״, יט) ״דם יהיה זובה בבשרה״, אבל הזב ובעל קרי אינן מטמאין, עד שתצא טומאתן לחוץ.

    3היה אוכל בתרומה, והרגיש שנזדעזעו אבריו אוחז באמה ובולע את התרומה, ומטמאין בכל שהוא, אפילו כעין החרדל, ובפחות מכן.

    Gemara

    4א"ר מני בר פטיש: מאי טעמייהו דרבנן? אמר קרא ״(ויקרא יב״, ב) ״אשה כי תזריע וילדה זכר״ עד שתלד במקום שהיא מזרעת.

    5ור"ש ההיא דאפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה, אמו טמאה לידה.

    6ור"ש מאי טעמיה? אמר ר"ל אמר קרא ״תלד״ לרבות יוצא דופן.

    7ורבנן? האי מבעי ליה לרבות טומטום ואנדרוגינוס, דסלקא דעתך אמינא: ״זכר״ ונקבה כתיב ״זכר ודאי״, נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס, קמ"ל׃

    8ורבי שמעון? נפקא ליה מדתני בר ליואי, דתני בר ליואי: ״לבן״ לבן מכל מקום, ״לבת״ לבת מ"מ׃

    9ורבנן? האי מבעי ליה לחייב על כל בן ובן, ולחייב על כל בת ובת.

    10ורבי שמעון? נפקא ליה מדתני תנא קמיה דרב ששת: (ויקרא יב, ז) ״זאת תורת היולדת״, מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה. יכול תביא על לידה ועל זיבה כאחת?

    11אלא, יולדת דאכלה דם ויולדת דאכלה חלב, בחד קרבן תסגי לה?

    12אלא, יכול תביא על לידה שלפני מלאת ועל לידה שלאחר מלאת כאחת? ת"ל ״זאת״. ורבנן, אע"ג דכתיב ״זאת״, איצטריך ״לבן או לבת״.

    13סד"א בתרי עיבורי (דחד הוי נפל), אבל בחד עבורא, כגון יהודה וחזקיה בני ר' חייא, אימר בחד קרבן סגי לה קמ"ל׃

    14א"ר יוחנן: ומודה רבי שמעון בקדשים שאינו קדוש. מאי טעמא? גמר ״לידה״ ״לידה״ מבכור מה התם ״פטר רחם״, אף כאן ״פטר רחם״.

    15ולגמר ״לידה״ ״לידה״ מאדם מה התם יוצא דופן, אף כאן יוצא דופן!

    16מסתברא מבכור הוה ליה למילף, שכן אמו מאמו, אדרבה, מאדם הוה ליה למילף, שכן פשוט מפשוט!

    17אלא, מבכור הוה ליה למילף, שכן אם בהמת קדשים, פגול, נותר, וטמא.

    18אדרבה, מאדם הוה ליה למילף, שכן פשוט, זכר, קדוש, במתנה! הנך נפישן.

    19אמר רב חייא בריה דרב הונא משמיה דרבא: תניא דמסייע ליה לר' יוחנן, ר' יהודה אומר: (ויקרא ו, ב) ״זאת תורת העולה היא העולה״ הרי אלו ג' מיעוטין,׃

    Tosafot

    מתני' יוצא דופןממקום שמזרעת. ואם תאמר למה לי קרא נילף לידה לידה מבכור כדילפינן לענין קדשים בסמוך וי"ל דאי לאו קרא הוה דרשינן מתלד לרבות יוצא דופן כדדריש ר"ש:

    כעין שהזריעהפרש"י ולרבנן לא צריך קרא דהא סברי בהמפלת (לעיל נדה כו.) דרובן אינם נימוקים ומיהו איצטריך להיכא דהושיטה חיה ידה במעי אשה ומעכב את הולד דטמאה לרבנן וי"ל דתרתי ש"מ:

    מודה ר"ש בקדשים שאינו קדושבפ' בתרא דבכורות (דף נז:) גבי ר"א ברבי יהודה דאית ליה יוצא דופן קדוש אמר סבר לה כר"ש דאמר יוצא דופן ולד מעליא הוא ותימה דהא ר"ש מודה דבקדשים אינו קדוש כדאמר רבי יוחנן הכא וכדמוכח נמי בברייתא דמייתי בסמוך וי"ל דסבר כר"ש ועדיפא מדר"ש דאפילו בקדשים קאמר דקדוש:

    גמר לידה לידה מבכורבפ' ולד חטאת (מעילה דף יג.) במעילה גבי ולד המעושרת לא ינק מן המעושרת יליף אמו אמו מבכור והכל אחד כדמוכח בשמעתין וא"ת דבפרק מרובה (ב"ק דף עז:) אמר כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים וקאמר למעוטי מאי אי למעוטי קדשים בהדיא כתיב בהו או כשב פרט לכלאים אם למעשר תחת תחת יליף מקדשים ואי לבכור העברה העברה יליף ממעשר והשתא אמאי אצטריך למילף בכור ממעשר ומעשר גופיה ילפינן מקדשים הוה ליה למימר דנילף בכור לידה לידה או אמו אמו מקדשים וי"ל דלא ילפינן לידה לידה או אמו אמו אלא כגון הכא דאיירי בלידה או במעילה דאיירי בענין אמהות וא"ת ובשמעתין אמאי צריך ג"ש דלידה לידה או אמו אמו נילף פסול יוצא דופן בקדשים מג"ש דתחת ממעשר ומעשר מג"ש דהעברה מבכור וי"ל דג"ש דלידה ודאמו צריך לשום דרשה אחריתי:

    הנך נפישיןוא"ת דבפרק יש בכור (בכורות דף מז:) אר"ש דיוצא דופן בכור לנחלה הוי דיליף מוילדו לו בנים לידה לידה מאשה דאית ליה הכא דהוי ולד והשתא לילף מבכור בהמה שכן בכור זכר (מתנות) וי"ל דאדם מאדם עדיף שכן אין שייך בהו פגול נותר וטמא דאינו קדשים ושייך בהו טומאה וטהרה ובפרק ראשית הגז (חולין דף קלז.) דקאמר פשוט מפשוט עדיף אע"ג דהנהו נפישי התם משום דהוי בהמה מבהמה אבל הכא דבהמה מאדם לא:

    זאת היא העולההכי כתיב קרא זאת תורת העולה היא העולה הרי ג' מיעוטי זאת והיא וה' דהעולה תנינא דהעולה קמא דריש רבא בתמיד נשחט (פסחים נח:) העולה עולה ראשונה מהני ג' מיעוטי ממעט הנך ומתורת מרבינן אינך פסולין דאם עלו לא ירדו כר"ש וא"ת והא ר' יהודה סבר בפ"ק דזבחים (דף כד) דרצפה מקדשת כמזבח ואם כן כולם יעלו והיכי משכחת פסול בכל הנהו לבר מהני ג' כיון דאם עלו לא ירדו וי"ל כגון שיש הפסק בין הבהמה לרצפת עזרה ואם תאמר והיכי ממעט הני ג' פסולי הא צריך חד מיעוט לרובע ונרבע ולכל הנהו דמודה רבי שמעון בהו דאם עלו ירדו וי"ל דנשחטה בלילה ויצא דמה ממעט תרוייהו מחד מיעוטא דשקולים הם וא"ת קדשי קדשים ששחטן בדרום דאמר בריש מעילה (דף ב:) דאליבא דר' יהודה כ"ע ל"פ דתרד אמאי הא ליכא מיעוטא רביעית ולר"ש נמי לרבא דאמר תרד הא פסולן בקדש הוא דהא אית ליה הכשר בקדשים קלים דכשרים בדרום כמו שאפרש דהיכא דאית ליה הכשר בעלמא איקרו פסולן בקדש וי"ל דשחיטה בדרום הוי כעין שחיטת חוץ וכמו דחנקינהו דמי כדקאמר התם לר"ש:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרהכבר כתבתי בפרק בנות הכותיים שילהי גמרא דם היולדת שלא טבלה דהא מתני' לא קשיא עליה דלוי דאמר שתי מעינות הן משום דלא טהר רחמנא אפילו אותו מעין טהור אלא ביולדת ישראלית והוא שיצא ולד דרך בית הרחם כדברי חכמים וטעמא משום שהוא מעין יוצא דרך המקור ושם הארכתי יותר בס"ד.

    גמ'מאי טעמייהו דרבנן אמר קרא אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שהיא מזרעת. מהכא משמע דאי לאו כי תזריע וילדה סתמא אפילו יוצא דופן הויא לידה ונותנים לה ימי טומאה וימי טהרה וקשיא לי דא"כ מאי קא בעינן תו ור' שמעון מאי טעמא אדרבא סתמא דמילתא כר' שמעון הוא ואי משום תזריע וילדה הא אוקמינן איהו לאפי' לא ילדה אלא כעין שהזריעה. וי"ל דודאי אפילו לא כתיב אלא אשה כי תלד לא היה יוצא דופן במשמע דאדרבה תלד למעוטי יוצא דופן כדדרשינן בעלמא כי יולד פרט ליוצא דופן אלא דהכא מידע הוה ידעי דטעמיה דר' שמעון דמרבה יוצא דופן משום דכתיב תלד יתירא ואורחא דתלמודא הוא לברורי מילי בקושי ופירוקי כדאיתא בדוכתי טובא בתלמוד וכאילו אמר כאן טעמייהו דרבנן אע"ג דכתיב כי תלד יתירא משום דכתיב כי תזריע וילדה ותלד יתרה לרבות טומטום ואנדרוגינוס וטעמיה דר"ש דלא דריש תזריע משום דכתיב תלד דמרבה יוצא דופן ותזריע איצטריך ליה לאפי' כעין שהזריע כך נ"ל.

    דסלקא דעתך אמינא זכר ונקבה כתב זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואדרוגינוס קא משמע לן. קשיא לן והא אמרינן בפרק המפלת דכל היכא דאיצטריך זכר ונקבה לחלק לא ממעטינן מינייהו טומטום ואדרוגינוס והכא נמי הא איצטריך לחלק בין טומאה וטהרה דזכר לטומאה וטהרה דנקבה, ובתוספות דחקו דהכא כתיב טובא בן ובת. ואם תאמר לא ליכתוב בן ובן ולא לכתוב תלד וממילא הייתי מרבה אפילו טומטום ואדרוגינוס, איכא למימר בדילמא איצטריכי קרא לדרשא אחרינא.

    זאת היא העולה הרי אלו ג' מיעוטים פרט לנשחטה בלילה ונשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים. פירוש שאותן ג' מיעוטים למעט שלשה פסולים אלו אבל כל הני פסולים אחריני דמרבה ר"ש מתורת העולה תורה אחת לכל העולין אף ר' יהודה מודה בהו ומרבה להו נמי מתורת העולה וכדאיתא בזבחים פרק המזבח מקדש (זבחים פד, ב) ומסתברא ליה לר' יהודה למעט את אלו ולרבות את האחרים אע"פ שאלו ואלו פסולין בקדש משום דמשכח להו הכשרא כדאיתא התם, והיינו דלר' יהודה איצטריכו תלתא קראי לתלתא פסולין ולר' שמעון לא איצטריך אלא חדא מיעוטא לכל הפסולין משום דאיהו כל שאין פסולן בקדש ממעט להו בחדא וכל שפסולן בקדש מרבה מחד קרא. וא"ת לר' יהודה ליצטריך קרא רביעי למעוטי קדשי קדשים ששחטן בדרום דהא לר' יהודה תרד כדאיתא בריש מסכת מעילה (ב, ב). תירצו בתוס' דממעט ליה מדדריש בסוף כל הפסולין (זבחים לו, א) כל דבר רע ריבה חטאת ששחטה בדרום ושנכנסה דמה לפנים ואף ע"ג דקרא ללאו הוא דאתא מכל מקום שמעינן מינה נמי דאם עלתה תרד. אי נמי לא צריך קרא דבשחיטת חוץ היא והיינו נמי דקסבר רבה במעילה, דחטאת ששחטה בדרום תרד אפילו לר' מעון דמרבה להכשירה כל שפסולן בקדש והוי טעמא משום דכשחיטת חוץ דמי וכמאן דחנקינהו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 40a

    Niddah 40a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 343 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' יוצא דופן על ידי סם נפתחו מעיה והוציאו את העובר לחוץ ונתרפאת:

    כל הנשים לענין נדה:

    מטמאות מכי אתא דם לבית החיצון אע"ג דהעמידוהו כותלי רחמה:

    בבשרה משמע בתוך בשרה:

    לחוץ בגמרא יליף לה:

    שנזדעזעו אבריו נעקר שכבת זרע מגופו:

    גמ' אלא כעין שהזריעה כגון נימוק הולד כדאמר בהמפלת (לעיל נדה כו.) שליא בבית הבית טמא כו' רבי שמעון אומר הולד נימוק ואמר בגמרא מודה רבי שמעון שאמו טמאה לידה ויליף טעמא מהכא אבל רבנן לא צריך להו קרא להכי דהא לדידהו כיון דאמרי הבית טמא לית להו נימוק ופשיטא דאמו טמאה לידה:

    תלד ואם נקבה תלד דמצי למכתב ואם נקבה וטמאה שבועים:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 40a · Sefaria

    Tosafot

    מתני' יוצא דופן ממקום שמזרעת. ואם תאמר למה לי קרא נילף לידה לידה מבכור כדילפינן לענין קדשים בסמוך וי"ל דאי לאו קרא הוה דרשינן מתלד לרבות יוצא דופן כדדריש ר"ש:

    כעין שהזריעה פרש"י ולרבנן לא צריך קרא דהא סברי בהמפלת (לעיל נדה כו.) דרובן אינם נימוקים ומיהו איצטריך להיכא דהושיטה חיה ידה במעי אשה ומעכב את הולד דטמאה לרבנן וי"ל דתרתי ש"מ:

    מודה ר"ש בקדשים שאינו קדוש בפ' בתרא דבכורות (דף נז:) גבי ר"א ברבי יהודה דאית ליה יוצא דופן קדוש אמר סבר לה כר"ש דאמר יוצא דופן ולד מעליא הוא ותימה דהא ר"ש מודה דבקדשים אינו קדוש כדאמר רבי יוחנן הכא וכדמוכח נמי בברייתא דמייתי בסמוך וי"ל דסבר כר"ש ועדיפא מדר"ש דאפילו בקדשים קאמר דקדוש:

    גמר לידה לידה מבכור בפ' ולד חטאת (מעילה דף יג.) במעילה גבי ולד המעושרת לא ינק מן המעושרת יליף אמו אמו מבכור והכל אחד כדמוכח בשמעתין וא"ת דבפרק מרובה (ב"ק דף עז:) אמר כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים וקאמר למעוטי מאי אי למעוטי קדשים בהדיא כתיב בהו או כשב פרט לכלאים אם למעשר תחת תחת יליף מקדשים ואי לבכור העברה העברה יליף ממעשר והשתא אמאי אצטריך למילף בכור ממעשר ומעשר גופיה ילפינן מקדשים הוה ליה למימר דנילף בכור לידה לידה או אמו אמו מקדשים וי"ל דלא ילפינן לידה לידה או אמו אמו אלא כגון הכא דאיירי בלידה או במעילה דאיירי בענין אמהות וא"ת ובשמעתין אמאי צריך ג"ש דלידה לידה או אמו אמו נילף פסול יוצא דופן בקדשים מג"ש דתחת ממעשר ומעשר מג"ש דהעברה מבכור וי"ל דג"ש דלידה ודאמו צריך לשום דרשה אחריתי:

    הנך נפישין וא"ת דבפרק יש בכור (בכורות דף מז:) אר"ש דיוצא דופן בכור לנחלה הוי דיליף מוילדו לו בנים לידה לידה מאשה דאית ליה הכא דהוי ולד והשתא לילף מבכור בהמה שכן בכור זכר (מתנות) וי"ל דאדם מאדם עדיף שכן אין שייך בהו פגול נותר וטמא דאינו קדשים ושייך בהו טומאה וטהרה ובפרק ראשית הגז (חולין דף קלז.) דקאמר פשוט מפשוט עדיף אע"ג דהנהו נפישי התם משום דהוי בהמה מבהמה אבל הכא דבהמה מאדם לא:

    זאת היא העולה הכי כתיב קרא זאת תורת העולה היא העולה הרי ג' מיעוטי זאת והיא וה' דהעולה תנינא דהעולה קמא דריש רבא בתמיד נשחט (פסחים נח:) העולה עולה ראשונה מהני ג' מיעוטי ממעט הנך ומתורת מרבינן אינך פסולין דאם עלו לא ירדו כר"ש וא"ת והא ר' יהודה סבר בפ"ק דזבחים (דף כד) דרצפה מקדשת כמזבח ואם כן כולם יעלו והיכי משכחת פסול בכל הנהו לבר מהני ג' כיון דאם עלו לא ירדו וי"ל כגון שיש הפסק בין הבהמה לרצפת עזרה ואם תאמר והיכי ממעט הני ג' פסולי הא צריך חד מיעוט לרובע ונרבע ולכל הנהו דמודה רבי שמעון בהו דאם עלו ירדו וי"ל דנשחטה בלילה ויצא דמה ממעט תרוייהו מחד מיעוטא דשקולים הם וא"ת קדשי קדשים ששחטן בדרום דאמר בריש מעילה (דף ב:) דאליבא דר' יהודה כ"ע ל"פ דתרד אמאי הא ליכא מיעוטא רביעית ולר"ש נמי לרבא דאמר תרד הא פסולן בקדש הוא דהא אית ליה הכשר בקדשים קלים דכשרים בדרום כמו שאפרש דהיכא דאית ליה הכשר בעלמא איקרו פסולן בקדש וי"ל דשחיטה בדרום הוי כעין שחיטת חוץ וכמו דחנקינהו דמי כדקאמר התם לר"ש:

    Tosafot on Niddah 40a · Sefaria

    Rashba

    אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה כבר כתבתי בפרק בנות הכותיים שילהי גמרא דם היולדת שלא טבלה דהא מתני' לא קשיא עליה דלוי דאמר שתי מעינות הן משום דלא טהר רחמנא אפילו אותו מעין טהור אלא ביולדת ישראלית והוא שיצא ולד דרך בית הרחם כדברי חכמים וטעמא משום שהוא מעין יוצא דרך המקור ושם הארכתי יותר בס"ד.

    גמ' מאי טעמייהו דרבנן אמר קרא אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שהיא מזרעת. מהכא משמע דאי לאו כי תזריע וילדה סתמא אפילו יוצא דופן הויא לידה ונותנים לה ימי טומאה וימי טהרה וקשיא לי דא"כ מאי קא בעינן תו ור' שמעון מאי טעמא אדרבא סתמא דמילתא כר' שמעון הוא ואי משום תזריע וילדה הא אוקמינן איהו לאפי' לא ילדה אלא כעין שהזריעה. וי"ל דודאי אפילו לא כתיב אלא אשה כי תלד לא היה יוצא דופן במשמע דאדרבה תלד למעוטי יוצא דופן כדדרשינן בעלמא כי יולד פרט ליוצא דופן אלא דהכא מידע הוה ידעי דטעמיה דר' שמעון דמרבה יוצא דופן משום דכתיב תלד יתירא ואורחא דתלמודא הוא לברורי מילי בקושי ופירוקי כדאיתא בדוכתי טובא בתלמוד וכאילו אמר כאן טעמייהו דרבנן אע"ג דכתיב כי תלד יתירא משום דכתיב כי תזריע וילדה ותלד יתרה לרבות טומטום ואנדרוגינוס וטעמיה דר"ש דלא דריש תזריע משום דכתיב תלד דמרבה יוצא דופן ותזריע איצטריך ליה לאפי' כעין שהזריע כך נ"ל.

    דסלקא דעתך אמינא זכר ונקבה כתב זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואדרוגינוס קא משמע לן. קשיא לן והא אמרינן בפרק המפלת דכל היכא דאיצטריך זכר ונקבה לחלק לא ממעטינן מינייהו טומטום ואדרוגינוס והכא נמי הא איצטריך לחלק בין טומאה וטהרה דזכר לטומאה וטהרה דנקבה, ובתוספות דחקו דהכא כתיב טובא בן ובת. ואם תאמר לא ליכתוב בן ובן ולא לכתוב תלד וממילא הייתי מרבה אפילו טומטום ואדרוגינוס, איכא למימר בדילמא איצטריכי קרא לדרשא אחרינא.

    זאת היא העולה הרי אלו ג' מיעוטים פרט לנשחטה בלילה ונשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים. פירוש שאותן ג' מיעוטים למעט שלשה פסולים אלו אבל כל הני פסולים אחריני דמרבה ר"ש מתורת העולה תורה אחת לכל העולין אף ר' יהודה מודה בהו ומרבה להו נמי מתורת העולה וכדאיתא בזבחים פרק המזבח מקדש (זבחים פד, ב) ומסתברא ליה לר' יהודה למעט את אלו ולרבות את האחרים אע"פ שאלו ואלו פסולין בקדש משום דמשכח להו הכשרא כדאיתא התם, והיינו דלר' יהודה איצטריכו תלתא קראי לתלתא פסולין ולר' שמעון לא איצטריך אלא חדא מיעוטא לכל הפסולין משום דאיהו כל שאין פסולן בקדש ממעט להו בחדא וכל שפסולן בקדש מרבה מחד קרא. וא"ת לר' יהודה ליצטריך קרא רביעי למעוטי קדשי קדשים ששחטן בדרום דהא לר' יהודה תרד כדאיתא בריש מסכת מעילה (ב, ב). תירצו בתוס' דממעט ליה מדדריש בסוף כל הפסולין (זבחים לו, א) כל דבר רע ריבה חטאת ששחטה בדרום ושנכנסה דמה לפנים ואף ע"ג דקרא ללאו הוא דאתא מכל מקום שמעינן מינה נמי דאם עלתה תרד. אי נמי לא צריך קרא דבשחיטת חוץ היא והיינו נמי דקסבר רבה במעילה, דחטאת ששחטה בדרום תרד אפילו לר' מעון דמרבה להכשירה כל שפסולן בקדש והוי טעמא משום דכשחיטת חוץ דמי וכמאן דחנקינהו.

    Rashba on Niddah 40a · Sefaria

    Ritva

    פרק חמישי יוצא דופן מ״ט דרבנן קשה לי דהשתא בעי׳ מ״ט דרבנן דלמא משמע לן דסתם לידה משמעא פי׳ יוצא דרך דופן כל היכא דליכא קרא דממעיט ליה ואלו לקמן בסמוך בתר דתריצא לר׳ שמעון קרא דנקטי רבנן שיילינן מ״ט דר׳ שמעון דלמא סתם לידה דרך רחם משמע כל היכא דליכא קרא דמרבי לה וי״ל דלעולם סתם לידה דרך רחם ור׳ מני בר פטיש אדלקמן סמוך דאיכא קרא יתירא לרבות יוצא דופן וקאמר מ״ט דרבנן דלא דרשי ליה וכי פריש טעמייהו דרבנן ותריצנא ליה אליבא דר׳ שמעון אתינא לברורי מילתא מ״ט דר״ש דאפי׳ נימא דליכא קרא כרבנן מ״מ סתם לידה דרך רחם משמע ופרישנא דטעמא דפלוגתייהו היינו משום תלד יתירה דר׳ שמעון דריש ליה לרבות דרך דופן ורבנן דרשי ליה למילתא אחריתי שלא לסתור דרשא דכי תזריע ודרך התלמוד כן במקומות הרבה.

    לרבות טומטום ואנדרוגינוס סד״א זכר ונקבה ודאית פי׳ וממעטים אפילו טומטום כיון שאין דינו ברור משעת לידתו לטומאה ודאי קמ״ל דמרבה להו לטומאה ונר׳ דמשום אנדרוגינוס בא עיקר הכתוב דלדין ברור רבייה רחמנא דהא ליכא ספיקא קמיה שלא נתברר לחכמים דינו היאך נאמרה הלכה ולפיכך אמרו שתשב לזכר ולנקבה וממילא נפקא לן ספק טומטום אפי׳ לדין תורה דהא א״א לדעת אם זכר או נקבה עד שיהא נקרע ואף מתחלת דינו בהר סיני נדון לספק לשבת עליו לזכר או לנקבה וזה נראה ברור.

    והא דאמרינן סד״א זכר ודאי נקבה ודאית ק״ל דהא אמרינן בפ׳ המפלת דליכא למימר הכי כל היכא דמצטריך קרא לחלק בין זכר ונקבה כההיא דאמרינן התם גבי ערכין וי״ל דאפ״ה הוה ס״ד דחדוש גדול הוא זה ואין לנו בו אלא מקום חדושו בלבד כנ״ל.

    אבל בחד עבורה וכו' פי׳ דכל היכא דלא כתיב אלא חדא לא הוה מוקמינן אלא בתרי עבורי להכי אצטריכו תרי קראי.

    שאינו קדוש פרש״י ז״ל שאינו קדוש כלל בשום קדושת הגוף ואינו אלא כקדושת עצם בעלמא לדמיו וכשהוא נפדה נפדה אפי׳ בלא מום ויוצא לחולין לגזז ולעבד ובמקום דיש בהמה שקדם מומה להקדשה הנך נפישין ונראה דמאן דקרי לה סבר דנותר ופיגול וטמא כחדא חשיבי וכיון דכן אמרינן אדרבה משום דסברא הוא למילף מאדם דרבייה קרא בהדיא זאת היא העולה. הרי אלו ג׳ מעוטין. פי׳ דה״א דהעולה מיעוטא דרשי ליה ודאי לרבות לשתוק קרא מניה דהכין מתברר בפ׳ מרובה ור׳ יהודה כיון דמשכח מיעוטא לכל חד וחד לא שייך כאן טעמא דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ועוד דהא לרבות לא אצטריך קרא וכדאמרן ואפשר דר׳ שמעון דרש להני מיעוטי במיעוט אחר מיעוט לרבות שלא לסתור.

    Ritva on Niddah 40a · Sefaria

    Meiri

    הפרק החמישי בעזרת האל ובישועתו:

    יוצא דופן וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק השלישי וקצת עניני החלק הששי ויתגלגל בו בענין זמן האשה ושיעור שנותיה לענין כמה דברים איזה זמן שבשנותיה עושתה ראויה לאותו ענין שהוא מזכיר בה וכן בזכר ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בקצת עניני החלק הששי בדין טומאת הלידה ובפרט ביוצא דופן אם יש בו טומאת לידה אם לאו השני בקצת עניני החלק השלישי בענין הדמים ובפרט לבאר שהוא מטמא אע"פ שלא יצא מגופה לגמרי הואיל ויצא מן המקור לבית החיצון השלישי בקצת עניני חלק זה ובפרט לבאר שאף בת יום אחד מיטמאה נדה וכן בתינוק לענין זיבה וכן על ידי זה נתגלגל בשאר הדברים שתינוק בן יום אחד נדון בו כגדול הרביעי הוא שנתגלגל מתוך דברים אלו איזה זמן מועיל לזכר ולנקבה להיות ביאתם ביאה ואיזה זמן מועיל להם לענין נדרים החמישי בסימני נערות ובגרות וסימני סריס ואילונית:

    זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם הכונה בה לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר יוצא דופן והוא ששסעו את האם בחלציה מרוב קשויה על ידי סם והוציאו ולדה דרך דופן והאשה נתרפאת אלא שהולד מת ואמר על זה שאין האם יושבת עליו לא לדם טוהר ולא לטומאת לידה שאין זה קרוי ולד והביאוה בגמרא מדכתיב תזריע וילדה עד שתלד ממקום שמזרעת ולענין טומאת לידה מיהא פירושו אפילו יצא עמו דם דרך דופן שאין דם היוצא דרך דופן מטמא וטומאת לידה אין כאן שאינו קרוי ולד ומתוך כך אינה טעונה קרבן יולדת ור' שמעון אומר הרי זה כילוד הן לטומאת לידה הן לענין קרבן ואין הלכה כמותו לא לענין טומאת לידה ולא לענין קרבן אלא כתנא קמא:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    שיליא שנמוח הולד שבתוכה ונעשה כמין מה שהזריעה אמו טמאה לידה כמו שבארנו בפרק המפלת:

    והיולדת טומטום ואנדרוגינוס טמאה לידה ויושבת לזכר ולנקבה:

    האשה שילדה או הפילה ואחר ימי טומאת לידה שלה טבלה ונתעברה והפילה אם בתוך ימי טוהר הפילה אף בנקבה שעברו עליה ארבעים ונגמרה צורת הולד אינה טעונה קרבן אחר על נפל זה שמאחר שכשבא ולד זה לא היתה טעונה עדיין קרבן על הראשון הרי זה נגרר אחריו אבל אם הפילה לאחר ימי מלאת טעונה קרבן אף על השני ודבר זה בנקבה אתה מפרשו לאחר מלאת מיד שהרי נגמרה צורת הולד אבל בזכר אי אתה מפרשו לאחר מלאת מיד שהרי בשיעור מלאת של זכר לא עברו ארבעים יום ואין טומאת לידה עד שתגמר צורת הולד ואין צורת הולד נגמרת עד ארבעים יום בין לזכר בין לנקבה אלא שנתאחרה עד שעברו עליה ארבעים ולא עוד אלא אף בעבור אחד שנשתהה ולד שני אחר הראשון עד שעברו ימי מלאת וכעין מה שאמרו ביהודה וחזקיה שנשתהא אחד אחר חברו שלשה חדשים טעונה קרבן אף על השני וזבה שילדה אין קרבן הבא לזיבתה נפקע מפני קרבן לידה אלא טעונה קרבן על הלידה ועל הזיבה שהרי לידה וזיבה דברים חלוקים הם ואין זה כיולדת שאכלה חלב או דם שאין קרבן הבא על החלב או הדם נפקע מפני קרבן הבא על היולדת:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Niddah 40a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    יוצא דופן פרק חמישי

    גמ' דחד הוי נפל אינו בגמרות ישנות גם מהרש"ל מחקו:

    תוס' בד"ה הנך נפישן כו' שכן בכור זכר מתנות כו' ואינן קדשים כו' עכ"ל ולא ידענא מאי מתנות שייכא בבכור לנחלה ובתוס' ר"פ יש בכור מלת מתנות אינו ע"ש:

    Chidushei Halachot on Niddah 40a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' דבור ראשון וא"ת ל"ל קרא וכו' וי"ל דאי לאו קרא הוה דדשינן מתלד כו' ואע"ג דרבנן מוקמי תלד לרבות טומטום ואנדרוגינוס אי לאו קרא דאשה כי תזריע הוה מוקמינן תלד לרבות יוצא דופן וטומטום הוה נפקא מלבן ולבת ודין דחייבה על כל בן ובת הוה נפקא לן מזאת תורת היולדת כר"ש ולא הוה מחלקינן בין תרי עיבורי לחד עיבור וק"ל:

    ד"ה גמר לידה לידה כו' גבי ולד המעושר לא יינק מן המעושרת וכן ולד קדשים מן המקודשת ויליף שם קדשים מבכור בג"ש דאמו. והתוס' קצרו במקום שהיה להם להאריך:

    ד"ה הנך נפישי וכו' והשתא לילף מבכור בהמה שכן בכור זכר מתנות יש מוחקים מתנות משום דהא אבכור לנחלה קאי ואין צורך למחוק משום דכל סתם בכור לנחלה הוא ג"כ בכור לכהן וקרי מתנה שצריך לפדותו ממנו בחמשה סלעים:

    בא"ד ובפרק ראשית הגז דקאמר פשוט מפשוט עדיף וכו' לא אלעיל מיניה קמהדר אלא קושיא בפני עצמה היא ואסוגיא דשמעתין קאי דהכא משני הנך נפישין ולא גמרינן פשוט מפשוט ושם בפ' ראשית הגז אמרי' פשוט מפשוט עדיף ותירץ דהתם דיליף בהמה מבהמה אמרינן דפשוט מפשוט עדיף אבל הכא דבעי למילף בהמה מאדם לא אמרינן פשוט מפשוט עדיף אלא ילפינן בהמת קדשים מבהמה דבכור דהוי בהמה מבהמה ונפישין והיינו דקאמר שכן אם בהמת קדשים כו':

    Maharam on Niddah 40a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' וימי טהרה ע"ל לו ע"א תד"ה הילכתא:

    שם היה אוכל בתרומה ע"ל יג ע"א:

    Gilyon HaShas on Niddah 40a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 40, Amud Aleph, about 343 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “מתני׳ יוצא דופן אין יושבין עליו ימי…”

    2. Segment 223 words

      Opens “כל הנשים מטמאות בבית החיצון, שנאמר: (ויקרא…”

    3. Segment 319 words

      Opens “היה אוכל בתרומה, והרגיש שנזדעזעו אבריו אוחז…”

    4. Segment 423 words

      Opens “גמ׳ א"ר מני בר פטיש: מאי טעמייהו…”

    5. Segment 511 words

      Opens “ור"ש ההיא דאפילו לא ילדה אלא כעין…”

    6. Segment 611 words

      Opens “ור"ש מאי טעמיה? אמר ר"ל אמר קרא…”

    7. Segment 721 words

      Opens “ורבנן? האי מבעי ליה לרבות טומטום ואנדרוגינוס,…”

    8. Segment 817 words

      Opens “ורבי שמעון? נפקא ליה מדתני בר ליואי,…”

      Named: רבי שמעון.

    9. Segment 914 words

      Opens “ורבנן? האי מבעי ליה לחייב על כל…”

    10. Segment 1029 words

      Opens “ורבי שמעון? נפקא ליה מדתני תנא קמיה…”

      Named: רבי שמעון, רב ששת, רבן אחד, רבה.

    11. Segment 1111 words

      Opens “אלא, יולדת דאכלה דם ויולדת דאכלה חלב,…”

      Named: רבן תסגי.

    12. Segment 1222 words

      Opens “אלא, יכול תביא על לידה שלפני מלאת…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “סד"א בתרי עיבורי (דחד הוי נפל), אבל…”

      Named: רבן סגי.

    14. Segment 1422 words

      Opens “א"ר יוחנן: ומודה רבי שמעון בקדשים שאינו…”

      Named: רבי שמעון.

    15. Segment 1512 words

      Opens “ולגמר ״לידה״ ״לידה״ מאדם מה התם יוצא…”

    16. Segment 1616 words

      Opens “מסתברא מבכור הוה ליה למילף, שכן אמו…”

      Named: רבה.

    17. Segment 1712 words

      Opens “אלא, מבכור הוה ליה למילף, שכן אם…”

    18. Segment 1812 words

      Opens “אדרבה, מאדם הוה ליה למילף, שכן פשוט,…”

      Named: רבה.

    19. Segment 1928 words

      Opens “אמר רב חייא בריה דרב הונא משמיה…”

      Named: רב חייא, רב הונא, רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Niddah 40a · Segment 14 — “א"ר יוחנן: ומודה רבי שמעון בקדשים שאינו קדוש.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 40a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026