Talmud Builders

    Niddah 58b

    Back to index

    English translation — Niddah 58b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: In what way is this case different from that which is taught in a baraita : With regard to two women who were occupied with one slaughtered bird, and the bird contained only an amount of blood capable of producing a stain as big as a sela coin, and blood the size of a sela was found on this woman and blood the size of a sela was found on that woman, they are both impure, despite the fact that the blood of one of them can be attributed to the bird. Likewise, in the case of Rav Sheshet the lender should be impure as well, as she might not have examined the robe properly. The Gemara answers: There it is different, as there is an additional sela .

    2The Sages taught in a baraita : In the case of a woman who wore three robes, one on top of the other, that had been examined by her for blood stains, and she subsequently found a stain on one of the robes, if she can attribute the blood on the robe to an external source, she may attribute it to that source, and she is pure. And this is the halakha even if the stain was on the lower robe, closest to her skin. But if she cannot reasonably attribute the blood to an external factor she may not attribute it to an external factor, and she is impure, and this is the halakha even if the stain was on the upper robe.

    3The baraita elaborates: How so? If she passed through a marketplace of butchers, where blood could have sprayed on her clothes, she may attribute a stain on her garment to the butchers and she is pure, even if the stain was on the lower robe. If she did not pass through a marketplace of butchers or anywhere else with a lot of blood, then even if the stain was on the upper robe she may not attribute the blood to an external source and she is impure.

    4MISHNA: And a woman who discovers a blood stain on her body or her garment may attribute its existence to any matter to which she can attribute it: If she slaughtered a domesticated animal, an undomesticated animal, or a bird; or if she was occupied with the removal of blood stains from the garments of other women or from her own garment, from any source, such as blood that originated from a wound elsewhere on her body or even her own menstrual blood from a prior menstrual cycle; or if she sat alongside others who were occupied with removing blood stains; or if she killed a louse; in all of these cases, that woman may attribute the blood stain to it.

    5How large a stain may a woman attribute to a louse? Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: It can be up to the area of a split bean. And she may attribute the stain to a louse even if she does not remember that she killed it. And she may attribute the blood stain to her son or to her husband in a case where one of them is near her and has a wound. Furthermore, if the woman herself has a wound, even if the wound scabbed over and is no longer bleeding, but it can reopen and bleed, that woman may attribute the blood stain to that wound.

    6There was an incident involving one woman who came before Rabbi Akiva. She said to him: I saw a blood stain. Rabbi Akiva said to her: Perhaps there was a wound on your body? She said to him: Yes, there was a wound and it healed. He said to her: Was it perhaps a wound that could reopen and bleed? She said to him: Yes it was. And Rabbi Akiva deemed her ritually pure.

    7Rabbi Akiva saw his students looking at each other, wondering why he ruled leniently in this case. Rabbi Akiva said to them: What in this matter is difficult in your eyes? The reason I ruled this way is that the Sages did not state the matter of the impurity of blood stains in order to be stringent; rather, they instituted this impurity in order to be lenient, as it is stated: “And if a woman has an issue, and her issue in her flesh shall be blood” (Leviticus 15:19), from which it is derived that by Torah law, “blood” deems her impure, but not a stain. Impurity from a blood stain was instituted by the Sages, and they rule leniently in any case where the stain can be attributed to another source.

    8With regard to an examination cloth that was placed beneath the pillow and blood was found on the cloth, and it is unclear whether it is the blood of an examination or the blood of a louse that was crushed beneath it, if the stain is round the woman is ritually pure, as an examination to determine whether a woman is menstruating would not leave a round stain. If the stain is elongated the woman is ritually impure; this is the statement of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok.

    9GEMARA: The mishna teaches that a woman who discovers a blood stain on her body or her garment may attribute its existence to any matter to which she can attribute it. The Gemara notes: We learn in the mishna that which the Sages taught explicitly in a baraita : An incident occurred involving a blood stain found on a woman’s garment, and Rabbi Meir attributed it to an eye salve [ bekilor ] that the woman had previously handled, and likewise, Rabbi Yehuda HaNasi attributed a stain to the sap of a sycamore tree the woman had touched.

    10§ The mishna teaches: Or if she was occupied with the removal of blood stains from the garments of other women or from her own garment, from any source, such as blood that originated from a wound elsewhere on her body or even her own menstrual blood from a prior menstrual cycle; or if she sat alongside others who were occupied with removing blood stains. The Gemara infers: If she knows for certain that she sat alongside those occupied with removing blood stains, yes, she may attribute blood to this source. But if she does not know for certain that she sat alongside those who were removing blood stains, but knows only that she was in the same area as they were, she may not attribute blood to this source.

    11Again the Gemara comments: We learn in the mishna that which the Sages taught explicitly in a baraita : If a woman passed through a marketplace of butchers and it is uncertain whether blood from the marketplace sprayed on her or whether it did not spray on her, she may attribute a stain to the butchers. But if she is uncertain whether she passed by the marketplace or whether she did not pass by, she is deemed impure and may not attribute it to that source. In this case as well, only if she is certain that she was in a circumstance to which she can attribute the blood may she attribute it to that cause.

    12§ The mishna teaches that if she killed a louse she may attribute the blood stain to it. The Gemara infers: If she killed a louse, yes, she may attribute blood to it, but if she did not kill a louse she may not attribute blood to it. The Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna? The Gemara answers that it is the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, as it is taught in a baraita : If a woman killed a louse before finding blood, she may attribute blood to it. If she did not kill a louse she may not attribute blood to it; this is the statement of Rabban Shimon ben Gamliel. And the Rabbis say: Both in this case and in that case she may attribute blood to a louse.

    13Rabban Shimon ben Gamliel said there is a difficulty with regard to both his opinion and that of the Rabbis: According to my statement, that a woman may attribute a stain only to a creature she actually killed, there is no limit; and according to the statement of my colleagues, who rule that she may attribute a stain to a louse even if she had not killed one, there is no end.

    14Rabban Shimon ben Gamliel explains: According to my statement, there is no limit to the size of the stain she found, as she is impure even if it is as small as a mustard seed. Consequently, you have no woman who is pure to her husband, as you have no bed of any sort on which there are not several drops of blood of a louse. Since I rule that a woman may attribute blood to a louse only if she previously killed one, all women will be in a state of impurity to their husbands.

    15By contrast, according to the statement of my colleagues there is no end to the advantage their ruling provides to women, because if their ruling is accepted you have no woman who is not pure to her husband, as you have no sheet of any sort on which there are not several blood drops, and every woman can attribute all these drops to a louse, even if she had not killed one.

    16Rabban Shimon ben Gamliel continues: But the statement of Rabbi Ḥanina ben Antigonus appears to be more correct than my statement and their statement, as Rabbi Ḥanina ben Antigonus would say: How large a stain may a woman attribute to a louse? It can be up to the area of a split bean. And therefore we concede to his opinion and accept his statement. The Gemara asks: And according to the opinion of the Rabbis, who say that a woman may attribute blood to a louse whether or not she killed one, how large can the stain be? After all, some stains are far bigger than those produced by a louse. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: She may attribute a stain to a bedbug, which has more blood than a louse, and this applies to any stain whose size is up to the width of a lupine seed .

    17The Gemara continues to discuss the matter of the bedbug. The Sages taught in a baraita : This bedbug, its length is equal to its width, and its taste is like its foul smell. A covenant is made with it, i.e., it is a law of nature, that anyone who squeezes it will smell its foul odor. The Gemara explains with regard to which halakhot these characteristics of the bedbug were mentioned. The fact that its length is equal to its width was stated with regard to the matter of stains, i.e., if a stain is found whose length is the same as its width, one may attribute it to the blood of a bedbug even if the stain is larger than the area of a split bean.

    18The statement that its taste is like its foul smell is applicable with regard to the matter of the partaking of teruma , the portion of the produce designated for the priest, as we learned in a mishna ( Terumot 8:2): Or if he tasted the taste of a bedbug in his mouth, which is prohibited for consumption, this person must spit out the contents of his mouth, despite the fact that it is generally prohibited to waste teruma . How does he know that there is a bedbug in his mouth? He knows because its taste is like its foul smell. And still, how does he know the smell of a bedbug? In answer to this question the baraita explains that one does not err with regard to the smell of the bedbug, as a covenant is made with it that anyone who squeezes it will smell its foul odor, and therefore it is a well-known smell.

    19The mishna teaches that a woman may attribute a blood stain as having come from another entity and remain pure. In this regard Rav Ashi says: In the case of a town in which there are pigs, one need not be concerned for stains found on the body or clothes of a woman living there. Since pigs wander the streets and often have stains of blood on them, and their living areas attract bugs of all kinds, any blood stain found on a woman can be attributed to the pigs. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And this town of Dukeret, where there are many slaughterhouses, garbage heaps, and bugs, is considered like a town in which there are pigs.

    20§ The mishna teaches: How large a stain may a woman attribute to a louse? Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: It can be up to the area of a split bean. The Gemara notes that the meaning of the statement of Rabbi Ḥanina ben Antigonus is a matter of dispute among the Sages. Rav Huna says: If the stain was the size of a split bean she may not attribute it to the blood of a louse; if it was less than the size of a split bean she may attribute it to the blood of a louse. And Rav Ḥisda says: Even if it was the size of a split bean she may still attribute it to the blood of a louse; but if the stain was more than the size of a split bean she may not attribute it to the blood of a louse.

    21The Gemara suggests: Let us say that these Sages disagree with regard to the matter of: Up to and including. As Rav Huna maintains that the term: Up to, means: Up to the measure but not including the measure, and since Rabbi Ḥanina ben Antigonus said that a stain can be up to the area of a split bean, this does not include the size of a bean itself. And Rav Ḥisda maintains that the term means: Up to and including the measure.

    22The Gemara responds: Rav Huna could say to you that there are instances where the term means up to and including the measure, and there are instances where it means up to and not including the measure. And both here, where it means up to and not including the measure, it is intended as a stringency, as in the statement of Rabbi Ḥanina ben Antigonus; and there, where it means up to and including the measure, it is likewise intended as a stringency.

    23And Rav Ḥisda could say to you that in general I will say to you that when it leads to a stringency, we say that the term: Up to, means up to and including the measure, whereas if it leads to a leniency we do not say so. And here, with regard to stains, I interpret the term in this manner despite the fact that it entails a leniency, in accordance with the opinion of Rabbi Abbahu. As Rabbi Abbahu says: All measures of the Sages must be interpreted stringently, except for the measure of a split bean as a standard for stains of blood found on a woman’s clothing, which is interpreted leniently. Therefore, even if the stain is exactly the size of a bean the woman remains pure.

    24Some say this halakha as a distinct matter, not specifically as an explanation of the mishna: Rav Huna says the area of a split bean is considered the same as the area of greater than a split bean. And Rav Ḥisda says the area of a split bean is considered the same as the area of less than a split bean. And these two amora’im disagree with regard to the matter of up to, whether it means including or not including the measure itself, as discussed in this case here, with regard to stains. The Gemara raises an objection:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שתיהן טמאותולא תלינן אחד מן הכתמים בצפור ואע"ג דאיכא למתלי. וה"נ אע"ג דבדקה לימא שתיהן טמאות דאימור לאו יפה בדקה:

    סלע יתירהומאי חזית דתלית ליה לסלע יתירה דטמאה בהך תלייה בהך הלכך שתיהן טמאות אבל הכא טומאה תלויה בהך דלא בדקה:

    שלשה חלוקותזה על גב זה:

    יכולה לתלותכדמפרש עברה בשוק של טבחים:

    מתני' עד כמה היא תולהבדם מאכולת:

    כגריסאבל טפי מהכי אין דם מאכולת כל כך גדול ובהכי מיהא תלייה:

    ואע"פ שלא הרגהורבי חנינא פליג אדרבנן דקאמרי הרגה אין לא הרגה לא:

    ותולה בבנה ובבעלהאם יש בהם מכה:

    ואם יש בה מכהיבשה וראויה להגלע כלומר להתלחלח ולהוציא דם תולה:

    גמ' קילוראפלשטור"א אדום:

    לא ישבה לאולא אמרינן דלמא ישבה ולאו אדעתה:

    לדברי אין קץשאיני נותן שיעור ואם לא הרגה אפילו כחרדל טמאה:

    ולדברי חברי אין סוףשהם מקילים יותר מדאי דאפילו לא הרגה תולה ואין נותנין שיעור אלא אפילו כסלע תולה או יותר:

    עד כגריסואפילו לא הרגה ויתר מכגריס לא ואפילו הרגה ולדבריו יש לטמא כגריס ועוד ולטהר פחות מכגריס:

    עד כמהכלומר וכי אפשר לתלות כתם גדול במאכולת:

    אמר ר"נ תולה בפשפש עד כתורמוסכתם רחב כתורמוס יכולה לתלות ולא במאכולת אלא בפשפש שמא פשפש הרגה שכתמו גדול. פשפש פונייש"א בלע"ז:

    ברית כרותה לוכלומר ריחו נודף ומבאיש וכל המוללו על כרחו מריח ריחו:

    לענין כתמיםדאי הוה כתם ארכו כרחבו אפילו יותר מכגריס תלינן בפשפש:

    או שטעם טעם פשפשבאוכל תרומה מיירי. וכ"ש חולין דהא שרץ הוא אלא האי דנקט תרומה משום דפליגי לעיל מיניה אמרו לו נטמאת ונטמאת התרומה ר"א אומר יבלע ר' יהושע אומר יפלוט אבל אומר לו טמא היית וטמאה היתה התרומה או שנודע שהוא טבל או שטעם טעם פשפש לתוך פיו ה"ז יפלוט הואיל ועד שלא נתנה לתוך פיו אירע בה פסול זה לא חיישינן להפסד תרומה:

    מנא ידעטעם פשפש:

    ואכתי מנא ידעוהלא לא הריח בו:

    חזיריםאוכלים שקצים ורמשים ומתיזים דם:

    דדוקרתטבחים הרבה ואשפות ושקצים מצויין בה:

    והכא לחומראהילכך עד ולא עד בכלל דאי עד ועד בכלל הוה ליה קולא דקתני עד כגריס תולה וקיימא לן באלו טריפות (חולין נה.) דבכל עד אזלינן לחומרא אי עד ועד חומרא הוא אזלינן בתריה ואי עד ולא עד חומרא הוא אזלינן בתריה:

    אמרי לה באנפי נפשהולאו אמתני':

    ה"ג וקמיפלגי בעד ועד דהכאכדאמר רב הונא לחומרא כדאמרינן בכל דוכתי הלכך עד ולא עד בכלל ולרב חסדא כרבי אבהו:

    נדה 58 עמוד ב

    1מאי שנא מהא דתניא: שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד, ואין בו אלא כסלע דם, ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו שתיהן טמאות? שאני התם דאיכא סלע יתירה׃

    Baraita

    2ת"ר לבשה שלשה חלוקות הבדוקין לה, אם יכולה לתלות תולה, ואפילו בתחתון. אין יכולה לתלות אינה תולה, ואפי' בעליון.

    3כיצד? עברה בשוק של טבחים תולה אפילו בתחתון; לא עברה בשוק של טבחים אף בעליון אינה תולה.

    Mishna

    4ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות. שחטה בהמה, חיה ועוף, נתעסקה בכתמים, או שישבה בצד העסוקין בהן, הרגה מאכולת הרי זו תולה בה.

    5עד כמה תולה? רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: עד כגריס של פול, ואף ע"פ שלא הרגה. ותולה בבנה או בבעלה אם יש בה מכה, והיא יכולה להגלע ולהוציא דם הרי זו תולה.

    6מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע אמרה לו: ראיתי כתם. אמר לה: שמא מכה היתה ביך? אמרה לו: הן. וחיתה, אמר לה: שמא יכולה להגלע ולהוציא דם? אמרה לו: הן. וטהרה ר"ע׃

    7ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה, אמר להם: מה הדבר קשה בעיניכם? שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל, שנאמר: ״(ויקרא טו״, יט) ״ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה״ ״דם״ ולא כתם.

    8עד שהוא נתון תחת הכר, ונמצא עליו דם עגול טהור, משוך טמא; דברי ר"א ברבי צדוק.

    Gemara

    9תנינא להא דת"ר מעשה ותלה ר"מ בקילור, ורבי תלה בשרף שקמה.

    10או שישבה. ישבה אין, לא ישבה לא.

    11תנינא להא דת"ר עברה בשוק של טבחים, ספק ניתז עליה ספק לא ניתז עליה תולה, ספק עברה ספק לא עברה טמאה.

    12הרגה מאכולת. הרגה אין, לא הרגה לא. מתני' מני? רשב"ג היא, דתניא: הרגה תולה, לא הרגה אינה תולה, דברי רשב"ג וחכ"א בין כך ובין כך תולה.

    13אמר רשב"ג לדברי אין קץ, ולדברי חברי אין סוף.

    14לדברי אין קץ שאין לך אשה שטהורה לבעלה, שאין לך כל מטה ומטה שאין בה כמה טיפי דם מאכולת.

    15לדברי חברי אין סוף שאין לך אשה שאינה טהורה לבעלה, שאין לך כל סדין וסדין שאין בו כמה טיפי דם.

    16אבל נראין דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס מדברי ומדבריהם, שהיה אומר: עד כמה היא תולה? עד כגריס של פול. ולדבריו אנו מודים. ולרבנן דאמרי תולה, עד כמה? אמר ר"נ בר יצחק: תולה בפשפש, ועד כתורמוס.

    Baraita

    17ת"ר פשפש זה, ארכו כרחבו, וטעמו כריחו. ברית כרותה לו, שכל המוללו מריח בו. ארכו כרחבו לענין כתמים;׃

    18טעמו כריחו לענין תרומה. דתנן: או שטעם טעם פשפש בפיו, ה"ז יפלוט. מנא ידע? טעמו כריחו. ואכתי מנא ידע? ברית כרותה לו, שכל המוללו מריח בו.

    19אמר רב אשי: עיר שיש בה חזירים, אין חוששין לכתמים. אמר ר"נ בר יצחק: והא דדוקרת כעיר שיש בה חזירים דמיא.

    20עד כמה היא תולה וכו'. אמר רב הונא: כגריס אינה תולה, פחות מכגריס תולה, ורב חסדא אמר: כגריס תולה, יתר מכגריס אינה תולה.

    21לימא, בעד ועד בכלל קא מיפלגי, דרב הונא סבר: עד ולא עד בכלל, ורב חסדא סבר: עד ועד בכלל?

    22אמר לך רב הונא: איכא עד ועד בכלל, ואיכא עד ולא עד בכלל, והכא לחומרא, והכא לחומרא.

    23ורב חסדא אמר לך: בעלמא אימא לך לחומרא אמרינן, לקולא לא אמרינן. והכא כדרבי אבהו, דא"ר אבהו: כל שיעורי חכמים להחמיר, חוץ מכגריס של כתמים להקל.

    24איכא דאמרי לה להא שמעתא באפי נפשה: רב הונא אמר כגריס כיתר מכגריס, ורב חסדא אמר כגריס כפחות מכגריס, וקמיפלגי בעד ועד דהכא, כדאמרינן. מיתיבי:

    Tosafot

    מאי שנא מהא דתניא ב' נשים כו'תימה מה דומה להך דלעיל דהכא אין לתלות בזו יותר מבזו אבל לעיל אין לתלות בראשונה הואיל ובדקה ואומר ר"ת דברייתא איירי שנתעסקה בצפור זו אחר זו ואם היתה נשאלת הראשונה היינו מטהרין אותה הואיל ונתעסקה ובשביל חברתה אנו מטמאין הראשונה שהיא טהורה גמורה גם למעלה אע"פ שהראשונה בדוקה נטמאנה הואיל ושניה תולה בה לענין דינא:

    אין לך כל מטה ומטההכא לא נקט סדין וסדין כדבסמוך משום דהכא בעי למימר מטה אפילו של איש שאין בה כמה טיפין של דם מאכולת אם כן ה"נ של אשה יש לנו לתלות במאכולת אבל בסמוך לא איירי אלא בשל אשה להכי נקט סדין:

    וכדבריו אנו מודיםומיהו היכא דהרגה הרבה מאכולת או פשפש תולה כפי מה שהרגה מידי דהוה אשוק של טבחים:

    עיר שיש בה חזירים אין חוששין בכתמיםאומר רשב"ם דאפי' יותר מכגריס ואפי' מן החגור ולמטה ואפילו לא נתעסקה ואין לה מכה שיש לה להגלע ולהוציא דם מיהו אור"י דאין לסמוך על זה עכשיו להקל כשמוצאה כתמים במקום שאין רגילות ליגע בהן חזירים וכן מנהג דלא תלינן ומיהו במקום שיש רגלים לדבר שיש לתלות בחזירים וכיוצא בהן תלינן כדקאמר הש"ס:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מאי שנא מהא דתניא שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע וכו'. הקשו בתוס' מאי פירכא מהא דשני הכא דלא אישפטא לאפוקי חדא מינייהו דהי מינייהו מפקת. אבל ראשונה שבדקה עצמה דינא היא שתטהרנה. ותירץ ר"ת ז"ל דהכא נמי בנתעסקו זו אחר זו ואלו לא נתעסקה אלא הראשונה טהרתה אם כן היה לנו לטהר אותה לעולם ואפילו כן שתיהן טמאות הכא נמי לא שנא כיון שאין הדבר ברור ממש דינא הוא שתטמא שתיהן, ומשני אפ"ה לא דאמי דשאני התם דאיכא סלע יתירא ואי איפשר לתלות בזו יותר מבזו, אבל הכא שבדקה עצמה ראשונה למה תטמאנה, א"נ י"ל דמשום דלענין דינא תולה שניה בראשונה דאימ' לא בדקה יפה ואתה סותר תליית הראשונה לגבי ממונא, אף לענין טומאה תסתור תלייתה, כי היכי דסתרת תליית מתעסקת זו ראשונה משום דכיון דלא תליא לגבי שניה לא תלי' לגבי ראשונה. ומשני שאני התם דדין גמור הוא לסתור טהרת הראשונה דלא אלימ' משניה, אבל טהרת משאלת אלימ' מטהרת שניה מפני שהיתת לה בדיקה באחרונה כשפשטתו.

    אמר רב נחמן בר יצחק תולה בפשפיש ועד כתורמוסכלומר בכל מקום אע"פ שאין הפשפש מצוי תולה בה עד כתורמוס ואע"פ שהוא שיעור גדול מכגריס.

    הא דאמרינןארכו כרחבו לענין כתמים. פירש בתוס' לומר שאין תולין בפשפש לא א"כ ארכו של כתם כרחבו ואז ניכר ונודע שהוא של פשפש אבל אי לאו ארכו כרחבו לא תלינן ביותר מכגריס. ועל ידי כן פי' הם ז"ל דהכא לא קאי אדרבנן דפליגי עליה דר' חנינא דלדידהו תלינן בפשפש עד כתרומוס אע"פ שאין ארכו כרחבו דאי לאו הכי מאי קאמר ר' חנינא ולדברי חברי אין סוף, דהא לא תלינן רק היכא דארכו כרחבו, אלא ודאי אדר' חנינא קאי דאפילו לדידיה היכא דארכו כרחבו תלינן בפשפש ואפילו ליותר מכגריס. ואין נראה כן מדברי שאר המפרשים אלא כל שהרחש הזה מצוי תלינן בו עד כתורמוס, ואע"פ שאין ארכו כרחבו אלא לעולם תולין עד שיעורו של תורמוס, דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' חנינא אלא בסתם המקומות דאלו לרבנן תולין לעולם בפשפש בכל מקום, ואלו לר' חנינא אין תולין בו אלא במקום שהוא מצוי אנן דקי"ל כר' חנינא לא תלינן בפשפש אלא במקום שהוא מצוי ובמקום המצוי תולין בו בכל ענין עד כתורמוס שר"ח ז"ל פירש הא דאמר רב אסי עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמיה מפני שהרחש הזה מצוי בחזירים, ואע"פ שאין פירושו מחוור שם מ"מ למדנו מדבריו דאפילו לר' חנינא דקי"ל כותיה אין חוששין לכתמים באי זו צורה שיהיה הכתם במקום שהרחש ההוא מצוי, דהא מסתמא רב אסי כר' חנינא אמרה לשמעתיה מדקאמר רשב"ג נראין דברי רבי חנינא מדברי ומדבריהם. והא דאמרינן ארכו כרחבו לענין כתמים לאו למימר שיהא ערוך כצורתו אלא לצייר הרחש הוא בא לומר דבמקום שהרחש הפלוני שרחבו כארכו מצוי שם תולין בו עד כתורמוס.

    אמר רב אסי עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמיהכבר כתבנו שר"ח ז"ל פירוש משום שהרחש ההוא מצוי בחזירים ואינו מחוור דאם כן לא הוה ליה למיסתם ולמימר אין חוששין לכתמיה דמשמע דאין חוששין להם כלל באי זה שיעור שיהיה ואפילו גדול ככף איש ואלו מחמת פשפש אין תולין בו אלא עד כתורמוס, אלא נראה כפי' שני שכתב הוא ז"ל דאין חוששין לכתמיה כלל מפני שהחזירים מתריזין דם או מפני שמצויין באשפות לאכול הנבלות ומתלכלכים מדם ועד שתאמר בריא לי שלא נגע בי חזיר אינה חוששת לכתמיה וכן כתב נמי הראב"ד ז"ל ודמיא נמי לאידך דאמר רב נחמן בר יצחק דארוקרת כעיר שיש בה חזירים דמיא פי' משום דשכיחי בה טבחי טובא וכן פי' רבינו שמואל ז"ל עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים ואפילו לא עברה בשוק של טבחים ואפילו אין לה מכה עליה ואפילו מחגור ולמטה. ואמרו בתוספות דהאידנא אין לתלות בחזירים אם מצאה כתם בחלוקה דאין נראה לומר שבא שם מן החזירים ואיני יודע טעם לדבריהם.

    לימא בעד ועד בכלל קמיפלגיכלומר בכל עד ועד בין דהכא בין בעלמא קא מיפלגי. ואמרינן דבעד ועד דעלמא לא מיפלגי אלא בעד דהכא קא מיפלגי וכהא דר' אבהו א"ר יוחנן רב הונא כר' אבהו ורב חסדא דלא כר' אבהו, אלא עד דהכא בעד דעלמא ובכולהו עד ולא עד בכלל לחומרא, וללישנא בתרא נמי בהא קא מיפלגי וכדאמרינן וקא מיפלגי בעד ועד דהכא כלומר ובדר' אבהו קא מיפלגי וליכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו וכן פרשב"ם ז"ל. ומורי הרב ז"ל פי' דללישנא בתרא דגריס כיתר מכגריס דאמר רב הונא לענין כתמים, היינו בין לקולא בין לחומרא לומר דבכל ענין כתמים כגריס כיותר מכגריס דהיכא דאשכחת כגריס וליכא מידי למיתלי חיישינן ותלינן בדם נדה, כיותר מכגריס להקל כגון שנמצא כגריס למעלה מן החגור דזה ודאי לאו דם נדה הוא תלינן ביה אפילו כתם גדול מכגריס שנמצא למטה מן החגור, כענין הא דאמרי בסמוך, אבל ללישנא קמא דאמר רב הונא כגריס אינה תולה לא שמעינן מינה הא דדילמא לחומרא בלחוד הוא דאמר הכין משום דשיעורא מסופק בידן ומספיקא חיישינן להחמיר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 58b

    Niddah 58b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 525 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שתיהן טמאות ולא תלינן אחד מן הכתמים בצפור ואע"ג דאיכא למתלי. וה"נ אע"ג דבדקה לימא שתיהן טמאות דאימור לאו יפה בדקה:

    סלע יתירה ומאי חזית דתלית ליה לסלע יתירה דטמאה בהך תלייה בהך הלכך שתיהן טמאות אבל הכא טומאה תלויה בהך דלא בדקה:

    שלשה חלוקות זה על גב זה:

    יכולה לתלות כדמפרש עברה בשוק של טבחים:

    מתני' עד כמה היא תולה בדם מאכולת:

    כגריס אבל טפי מהכי אין דם מאכולת כל כך גדול ובהכי מיהא תלייה:

    ואע"פ שלא הרגה ורבי חנינא פליג אדרבנן דקאמרי הרגה אין לא הרגה לא:

    ותולה בבנה ובבעלה אם יש בהם מכה:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 58b · Sefaria

    Tosafot

    מאי שנא מהא דתניא ב' נשים כו' תימה מה דומה להך דלעיל דהכא אין לתלות בזו יותר מבזו אבל לעיל אין לתלות בראשונה הואיל ובדקה ואומר ר"ת דברייתא איירי שנתעסקה בצפור זו אחר זו ואם היתה נשאלת הראשונה היינו מטהרין אותה הואיל ונתעסקה ובשביל חברתה אנו מטמאין הראשונה שהיא טהורה גמורה גם למעלה אע"פ שהראשונה בדוקה נטמאנה הואיל ושניה תולה בה לענין דינא:

    אין לך כל מטה ומטה הכא לא נקט סדין וסדין כדבסמוך משום דהכא בעי למימר מטה אפילו של איש שאין בה כמה טיפין של דם מאכולת אם כן ה"נ של אשה יש לנו לתלות במאכולת אבל בסמוך לא איירי אלא בשל אשה להכי נקט סדין:

    וכדבריו אנו מודים ומיהו היכא דהרגה הרבה מאכולת או פשפש תולה כפי מה שהרגה מידי דהוה אשוק של טבחים:

    עיר שיש בה חזירים אין חוששין בכתמים אומר רשב"ם דאפי' יותר מכגריס ואפי' מן החגור ולמטה ואפילו לא נתעסקה ואין לה מכה שיש לה להגלע ולהוציא דם מיהו אור"י דאין לסמוך על זה עכשיו להקל כשמוצאה כתמים במקום שאין רגילות ליגע בהן חזירים וכן מנהג דלא תלינן ומיהו במקום שיש רגלים לדבר שיש לתלות בחזירים וכיוצא בהן תלינן כדקאמר הש"ס:

    Tosafot on Niddah 58b · Sefaria

    Rashba

    מאי שנא מהא דתניא שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע וכו'. הקשו בתוס' מאי פירכא מהא דשני הכא דלא אישפטא לאפוקי חדא מינייהו דהי מינייהו מפקת. אבל ראשונה שבדקה עצמה דינא היא שתטהרנה. ותירץ ר"ת ז"ל דהכא נמי בנתעסקו זו אחר זו ואלו לא נתעסקה אלא הראשונה טהרתה אם כן היה לנו לטהר אותה לעולם ואפילו כן שתיהן טמאות הכא נמי לא שנא כיון שאין הדבר ברור ממש דינא הוא שתטמא שתיהן, ומשני אפ"ה לא דאמי דשאני התם דאיכא סלע יתירא ואי איפשר לתלות בזו יותר מבזו, אבל הכא שבדקה עצמה ראשונה למה תטמאנה, א"נ י"ל דמשום דלענין דינא תולה שניה בראשונה דאימ' לא בדקה יפה ואתה סותר תליית הראשונה לגבי ממונא, אף לענין טומאה תסתור תלייתה, כי היכי דסתרת תליית מתעסקת זו ראשונה משום דכיון דלא תליא לגבי שניה לא תלי' לגבי ראשונה. ומשני שאני התם דדין גמור הוא לסתור טהרת הראשונה דלא אלימ' משניה, אבל טהרת משאלת אלימ' מטהרת שניה מפני שהיתת לה בדיקה באחרונה כשפשטתו.

    אמר רב נחמן בר יצחק תולה בפשפיש ועד כתורמוס כלומר בכל מקום אע"פ שאין הפשפש מצוי תולה בה עד כתורמוס ואע"פ שהוא שיעור גדול מכגריס.

    הא דאמרינן ארכו כרחבו לענין כתמים. פירש בתוס' לומר שאין תולין בפשפש לא א"כ ארכו של כתם כרחבו ואז ניכר ונודע שהוא של פשפש אבל אי לאו ארכו כרחבו לא תלינן ביותר מכגריס. ועל ידי כן פי' הם ז"ל דהכא לא קאי אדרבנן דפליגי עליה דר' חנינא דלדידהו תלינן בפשפש עד כתרומוס אע"פ שאין ארכו כרחבו דאי לאו הכי מאי קאמר ר' חנינא ולדברי חברי אין סוף, דהא לא תלינן רק היכא דארכו כרחבו, אלא ודאי אדר' חנינא קאי דאפילו לדידיה היכא דארכו כרחבו תלינן בפשפש ואפילו ליותר מכגריס. ואין נראה כן מדברי שאר המפרשים אלא כל שהרחש הזה מצוי תלינן בו עד כתורמוס, ואע"פ שאין ארכו כרחבו אלא לעולם תולין עד שיעורו של תורמוס, דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' חנינא אלא בסתם המקומות דאלו לרבנן תולין לעולם בפשפש בכל מקום, ואלו לר' חנינא אין תולין בו אלא במקום שהוא מצוי אנן דקי"ל כר' חנינא לא תלינן בפשפש אלא במקום שהוא מצוי ובמקום המצוי תולין בו בכל ענין עד כתורמוס שר"ח ז"ל פירש הא דאמר רב אסי עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמיה מפני שהרחש הזה מצוי בחזירים, ואע"פ שאין פירושו מחוור שם מ"מ למדנו מדבריו דאפילו לר' חנינא דקי"ל כותיה אין חוששין לכתמים באי זו צורה שיהיה הכתם במקום שהרחש ההוא מצוי, דהא מסתמא רב אסי כר' חנינא אמרה לשמעתיה מדקאמר רשב"ג נראין דברי רבי חנינא מדברי ומדבריהם. והא דאמרינן ארכו כרחבו לענין כתמים לאו למימר שיהא ערוך כצורתו אלא לצייר הרחש הוא בא לומר דבמקום שהרחש הפלוני שרחבו כארכו מצוי שם תולין בו עד כתורמוס.

    אמר רב אסי עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמיה כבר כתבנו שר"ח ז"ל פירוש משום שהרחש ההוא מצוי בחזירים ואינו מחוור דאם כן לא הוה ליה למיסתם ולמימר אין חוששין לכתמיה דמשמע דאין חוששין להם כלל באי זה שיעור שיהיה ואפילו גדול ככף איש ואלו מחמת פשפש אין תולין בו אלא עד כתורמוס, אלא נראה כפי' שני שכתב הוא ז"ל דאין חוששין לכתמיה כלל מפני שהחזירים מתריזין דם או מפני שמצויין באשפות לאכול הנבלות ומתלכלכים מדם ועד שתאמר בריא לי שלא נגע בי חזיר אינה חוששת לכתמיה וכן כתב נמי הראב"ד ז"ל ודמיא נמי לאידך דאמר רב נחמן בר יצחק דארוקרת כעיר שיש בה חזירים דמיא פי' משום דשכיחי בה טבחי טובא וכן פי' רבינו שמואל ז"ל עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים ואפילו לא עברה בשוק של טבחים ואפילו אין לה מכה עליה ואפילו מחגור ולמטה. ואמרו בתוספות דהאידנא אין לתלות בחזירים אם מצאה כתם בחלוקה דאין נראה לומר שבא שם מן החזירים ואיני יודע טעם לדבריהם.

    לימא בעד ועד בכלל קמיפלגי כלומר בכל עד ועד בין דהכא בין בעלמא קא מיפלגי. ואמרינן דבעד ועד דעלמא לא מיפלגי אלא בעד דהכא קא מיפלגי וכהא דר' אבהו א"ר יוחנן רב הונא כר' אבהו ורב חסדא דלא כר' אבהו, אלא עד דהכא בעד דעלמא ובכולהו עד ולא עד בכלל לחומרא, וללישנא בתרא נמי בהא קא מיפלגי וכדאמרינן וקא מיפלגי בעד ועד דהכא כלומר ובדר' אבהו קא מיפלגי וליכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו וכן פרשב"ם ז"ל. ומורי הרב ז"ל פי' דללישנא בתרא דגריס כיתר מכגריס דאמר רב הונא לענין כתמים, היינו בין לקולא בין לחומרא לומר דבכל ענין כתמים כגריס כיותר מכגריס דהיכא דאשכחת כגריס וליכא מידי למיתלי חיישינן ותלינן בדם נדה, כיותר מכגריס להקל כגון שנמצא כגריס למעלה מן החגור דזה ודאי לאו דם נדה הוא תלינן ביה אפילו כתם גדול מכגריס שנמצא למטה מן החגור, כענין הא דאמרי בסמוך, אבל ללישנא קמא דאמר רב הונא כגריס אינה תולה לא שמעינן מינה הא דדילמא לחומרא בלחוד הוא דאמר הכין משום דשיעורא מסופק בידן ומספיקא חיישינן להחמיר.

    Rashba on Niddah 58b · Sefaria

    Ritva

    מאי שנא מהא דתניא שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע. הקשו בתוס׳ מאי פירכא מיהא דשאני הכא דלא אפשר לאפוקי חדא מנייהו דהא מנייהו מפקת אבל ראשונה שבדקה עצמה דינא הוא שתטהרנה ותירץ ר״ת ז״ל דהכא נמי בשנתעסקו זו אחר זו ואלו לא נתעסקה אלא הראשונה טהרתה טהורה א״כ היה לנו לטהר אותה לעולם ואעפ״י כן שתיהן טמאות הכא נמי לא שנא כיון שאין הדבר ברור ממש דינא הוא שתטמא שתיהן והשני אפ״ה לא דמי דשאני התם דאיכא סלע יתירא וא״א לתלות בזו יותר מבזו אבל הכא שבדקה עצמה ראשונה למה תטמאנה א״נ י״ל דמשום דלענין דינא תולה שניה בראשונה דאימר לא בדקה יפה ואתה סותר תליית הראשונה לגבי ממונא אף לענין טומאה תסתור תלייתה כי היכי דסתרת תליית מתעסקת זו ראשונה משום דכיון דלא תלינן לגבי שניה לא תלי לגבי ראשונה ומשני שאני התם דדין גמור הוא לסתור טהרת הראשונה דלא אלימא משניה אבל טהרת משאלת ראשונה אלימא מטהרת שניה מפני שהיתא לה בדיקה באחרונה כשפשטתו.

    אמר רב נחמן ב״י תולה בפשפש עד כתרומס ואעפ״י שהיא שיעור גדול מגריס.

    הא דאמרינן ארכו כרחבו לענין כתמים פירשו בתוס׳ לומר שאין תולין בפשפש אלא א״כ ארכו של כתם כרחבו דאז ניכר ונודע שהוא של פשפש אבל אי לאו ארכו כרחבו לא תלי ביותר מכגריס. ועל יריכן פירשו הם ז״ל דהכא לא קאי אדרבנן דפליגי עליה דר׳ חנינא דלדידהו תלינן בפשפש אעפ״י שאין ארכו כרחבו דאי לאו הכי מאי קאמר רשב״ג ולדברי חברי אין סוף דהא לא תלי אלא היכא דארכו כרחבו אלא ודאי אדר׳ חנינא קאי דאפי׳ לדידיה היכא דארכו כרחבו תלי בפשפש ואפי׳ ליתר מכגריס. ואין נראה כן מדברי שאר המפרשים אלא כל שהרחש הזה מצוי תולין בו עד כתורמוס אעפ״י שאין רחבו כארכו אלא לעולם תולין עד שיעורו של תרמוס דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר׳ חנינא אלא בסתם המקומות דאלו לרבנן תולין לעולם בפשפש בכל מקום ואלו לר׳ חנינא אין אין תולין בה אלא במקום שהוא מצוי ואנן דק״ל כר׳ חנינא לא תלינן בפשפש אלא במקום שהוא מצוי ובמקום דמצוי תולין בו בכל ענין עד שר״א ז״ל פי׳ הא דאמר רב אשי עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים מפני שהרחש הזה מצוי בחזרים ואעפ״י שאין פירושו מחוור שם מ״מ למדנו מדבריו דאפי׳ לר׳ חנינא דקי״ל כותיה אין חוששין לכתמים באיזו צורה שיהיה הכתם במקום שהרחש ההוא מצוי דהא מסתמא דרב אשי כר׳ חנינא אמרה לשמעתיה מדקאמר רשב״ג נראין דברי ר׳ חנינא מדברי ומדבריהם והא דאמרינן ארכו כרחבו לענין כתמים לאו למימרא שיהא עבוד כצורתו אלא לצייר הרחש הוא בא לו דבמקום הרחש הפלו׳ שרחבו כארכו מצוי שם תולין בו עד כתרמוס.

    אמר רב אשי עיר שיש בה חזרים אין חוששין לכתמים כבר כתבנו שר״ח ז״ל פירשו משום שהרחש ההוא מצוי בחזרים ואינו מחוור דא״כ לא הוה ליה למסתם ולמימר אין חוששין לכתמים דמשמע דאין חוששין להם כלל באיזה שיעור שיהיה ואפי׳ גדול ככף איש ואלו מחמת פשפש אין תולין בו אלא עד כתורמוס אלא נראה כפי׳ שני שכתב הוא ז״ל דאין חוששין לכתמים כלל מפני שהחזרים מתריזין דם או מפני שמצויין באשפות לאכל הנבלות ומתלכלכין בדם ועד שתאמר בריא לי שלא נגע בי חזיר אינה חוששת לכתמיה וכ״כ הראב״ד ז״ל ודמיא נמי לאידך דאמר רב נחמן בר יצחק דדוקרת כעיר שיש בה חזרים דמיא וכן פי׳ רבי שמואל ז״ל עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים ואפי׳ לא עברה בשוק של טבחים ואפי׳ אין לה מכה עליה מחגור ולמטה ואמ׳ בתוס׳ דהאידנא אין לתלות בחזירים אם מצא׳ כתם בחלוקה דאין נר׳ לומר שבא שם מן החזירים ואיני יודע טעם לדבריהם.

    לימא דעד ועד בכלל קא מפליגי כלו׳ ככל עד ועד בין דהכא בין דעלמא קא מפלגי ואמרי דבעד ועד בעלמא לא מפלגי אלא בעד דהכא קמפלגי וכהא דר׳ אמ״ר יוחנן רב הונא בר׳ אבוהו ורב חסדא דלא כר׳ אבהו אלא עד הכא כעד דעלמא וככלהו עד ולא עד בכלל לחומרא וללישנא בתרא נמי דהא קמפליגי וכדאמרינן וקמפליגי בעד ועד דהכא כלו׳ ובדר׳ אבהו קמפלגי וליכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא שמחייב אדם לומר בלשון רבו וכן פי׳ רשב״ם ז״ל ומורי הרב ז״ל פי׳ דללישנא בתרא דגרסי כיתר מדגריס דקאמר רב הונא לענין כתמים היינו בין לקולא בין לחמרא לומר דבכל ענין כתמים כגריס כיתר מכגריס דהיכא דאשתכח כגריס וליכא מידי למתלי חיישינן ותלי בדם נדה ביתר מדגריס להקל כגון שנמצא למעלה מן החגור דזה ודאי לא דם נדה הוא תלינן ביה אפי׳ כתם גדול מכגריס שנמצא למטה מן החגור כענין הא דאמרינן בסמוך אבל ללישנא קמא דאמר רב הונא כגריס אינה תולה לא שמעינן מינה הא דדילמא לחומרא בלחוד הוא דאמר׳ הכי משום דשיעורא מסופק בידן ומספיקא חיישינן להחמיר.

    מיתבי היה עליה טפי דמים למטה וטפי דמים למעלה תולה העליון עד כגריס מאי לאו גריס כך כלמטה לא גריס דלמעלה ה״ג רש״י ז״ל ופי׳ טיפי דמים למטה קטנים ולמעלה טיפין גדולים תולה העליון כגריס כלו׳ תולה הכתם הגדול עד כגריס אבל יתר מכאן אינה תולה ופריך מאי לאו גריס דלמטה והקשו עליו בתוס׳ חדא דאין לשון משמעות למטה ולמעלה קטון וגדול ותו מאי פירכא מי אלימא ממתני׳ דפליגי בה בעד ועד בכלל ומ״ה גריס ר״י בעל התוס׳ ז״ל מאי לאו גריס כלמטה לא גריס דלמעלה ומקצת ספרים יש דגורסין הכין ופי׳ הוא ז״ל טפי דמים למטה למטה מן החגור וטפי דמים למעלה למעלה מן החגור תולה כעליון עד כגריס כלו׳ את שלמעלה מן החגור אינו דם נדה דמהיכא אתא אלא נתעסקה במין או שעברה בשוק של טבחים ולאו אדעתא דכיון דכתם שלמעלה לאו מגופא אתא אף שלמטה מן התנור תולה באותו כתם שלמעלה להקל דאמרינן ממקום שבא העליון בא התחתון.

    Ritva on Niddah 58b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שכל שהוא כגריס תולה בה אף מן הסתם במאכולת אבל יתר מכגריס אינה תולה אא"כ נתעסקה באיזה דבר הראוי לתלות בו או עברה במקום הראוי לתלות בו ומ"מ אף באלו דוקא כשראוי לתלות בו בכתם כזה אבל אם אין ראוי לתלות בו כתם גדול כזה אינה תולה כיצד היה הדם שנתעסקה בו מועט עד שאין לתלות אלא בכגריס ונמצא בכתם זה שני גריסין תולה כגריס במה שנתעסקה בו וכגריס במאכולת ואם הוא ביתר משני גריסין אינה תולה נתעסקו שתים בצפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו שתיהן טמאות ודבר זה פירשוהו אחרוני הרבנים אפילו נתעסקו בו זו אחר זו שנמצא שאילו לא נתעסקה השניה טהרנו את הראשונה שאם לא כן לענין סוגיא מיהא מהו שהקשו לבדקה עצמה וחלוקה שהיא טהורה משתי נשים שנתעסקו בצפור וכו' ששתיהן טמאות ומה ענין לזו אצל זו בזו דין הוא לטמא את שתיהן שאין לנו באחת יותר מחברתה ואי זו תצא לטהרה יותר מחברתה אבל חברתה שהראשונה בדקה עצמה וחלוקה דין הוא שנטהרנה ומתוך כך פירשוה בנתעסקו זו אחר זו ותירץ בה דאפילו הכי לא דמי דהכא איכא סלע יתירא ואין לתלות באחת יותר מבחברתה:

    כל שיש במה לתלות תולה אף בבגד שלא היה הדבר מצוי לתלות בו וכל שאין במה לתלות אינו תולה אף בבגד שהיה מצוי לתלות בו כיצד לבשה שלשה חלוקים הבדוקים לה זה על גב זה ונמצא כתם על אחד מהן אם יש לה במה לתלות כגון שעברה בשוק של טבחים תולה אף בתחתון ואין אומרין אלו כן היה ראוי להמצא בעליון אלא אומרין נקפל העליון ונזדמן לה התחתון ואם אינה יכולה לתלות כגון שלא עברה בשוק של טבחים ולא נתעסקה בדמים אינה תולה אף בעליון אלא אומרין שמגופה יצא ואין אומרין אין כן היה ראוי לימצא בתחתון יותר מבעליון אלא אומרין נקפל התחתון ונזדמן לו העליון:

    כל שביארנו שתולה במה שנתעסקה בו לא סוף דבר בדמים אלא אף במיני הצבעים האדומים או שהם מצבע הדמים הטמאים מעשה היה ותלה ר' מאיר בקילור ורבינו הקדוש בשרף של שקמה וכן כל כיוצא בזה לפי צבע הכתם ודמיונו למה שנתעסקה בו:

    כבר ביארנו שכל שהוא כגריס תולה במאכולת אף מן הסתם אבל שאר דברים אין תולין בהם מן הסתם כיצד ישבה לו בצד העסוקים בדמים או עברה בשוק של טבחים ספק ניתז עליה ספק לא ניתז תולה אבל אם עקר הדבר בספק כגון ספק ישבה ספק לא ישבה ספק עברה ספק לא עברה אינה תולה אבל כל שהוא כגריס או למטה הימנו תולה במאכולת מן הסתם אפילו לא הרגה מאכולת כמו שביארנו במשנה ולמדת שכגריס לענין זה כפחות מכגריס כרב חסדא אבל יתר מכגריס אינה תולה במאכולת אפילו הרגה מאכולת בודאי ואע"פ שיש חולקים לומר שאם הרגה תולה אף ביתר מגריס אינו כלום שאם כן מה הוצרך לומר הרגה אין לא הרגה לא מתניתין מני ר' שמעון היא דלמא ר' חנינא בן אטיגנוס היא והרגה תולה אף ביתר מכגריס לא הרגה אינה תולה אלא בכגריס אלא שהדבר ברור שאפילו הרגה דוקא בכגריס תולה ביתר ממנו אינה תולה וגריס זה הוא כגריס של פול הקילקי ושיעורו שלש עדשות על שלש שהן תשע ואם נזדמן לה גריס גדול מזה תולה בו וכל שהוא כשיעור זה אע"פ שאינו כצורה זו אלא ארוך וקצר או כצורה אחרת כל שאם אתה בא לצרפו אין בו אלא כשיעור זה טהורה יתר מכן טמאה:

    ממה שאמרו בסוגיא זו לדעת האומר לא הרגה אינה תולה אין לך אשה שטהורה לבעלה שאין לך סדין שאין בו כמה טיפי דמים אתה למד שהכתמים לענין איסור ביאה נאמרו ולהוציא מדעת האומרים שלא נאמרו אלא לענין טהרות ומפני שהם מדמים ואומרים מעת לעת דרבנן וכתמים דרבנן מה מעת לעת דוקא לענין טהרות אף כתמים דוקא לענין טהרות אלא אף לענין איסור ביאה שהרי אמרו כאן רשב"ג לדברי אין קץ ולדברי חברי אין סוף כלומר לדברי שאמרתי שאם לא הרגה אינה תולה כלל אין קץ שאין לך אשה שטהורה לבעלה שאין סדין שאין עליו כמה טיפי דמים של מאכולת ולדברי חברי שאמרו שאף בלא הרגה תולה אף בשיעור גדול כתורמוס ואף במקום שאין הפשפש מצוי אין סוף שאין לך אשה טמאה לבעלה משום כתם שאין לך סדין שאין בו טיפי דמים פחותים מתורמוס אבל נראין דברי ר' חנינא שאמר עד כגריס תולה אף בלא הרגה יתר מכגריס אינה תולה ר"ל אע"פ שהרגה ומדקאמר טהורה לבעלה וטמאה לבעלה אלמא כתמים לענין איסורי ביאה נאמרו ולא הוצרכנו לכתוב דבר זה אלא מפני שמצאנוה לקצת מחברים ודברים משובשים הם ואין להעלותם על לב כלל וכל המיקל בדבר זה הרי זה בועל נדה דרבנן ופורץ גדר ישכנו נחש:

    לפי דרכך למדת שהתורמוס שיעורו גדול מן הגריס וצריך שתדע בזה שפסקנו כר' חנינא בן אנטיגנוס שלא לתלות אלא בכגריס ולא כחכמים דוקא במקום שאין מין הפשפש מצוי אבל במקום שהפשפש מצוי תולין בו עד כתורמוס ואינה טמאה משום כתם עד שיהא בו כתורמוס ועוד וחזר התורמוס כדין הגריס לכל עניני כתמים ואם מצאה יתר מכדי פשפש ופשפש רצוצה באותו יתר תולה בו כדין הגריס במאכולת וגדולי המפרשים כתבו שאף במקום שאין הפשפש מצוי אם מצאה כתורמוס ופשפש רצוצה בו תולה בו ואם מצאה שני פשפשין תולה עד שני תורמוסין וכן בהרבה תולה לכמות שהן ויש שגורסין להדיא כן ר"ל תולה בפשפש עד כתורמוס וכן לשנים וכן לשלשה אבל במאכולת אפילו הרגה אינה תולה כפי מה שהרגה שלא נתנו דבריהם לשיעורין בדבר המצוי בכל יום אבל פשפש שאינו מצוי תולה כפי מה שהרגה אבל כל מקום שאין הפשפש מצוי אין תולין בו אפילו היה ארכו של כתם כרחבו אע"פ שזו היא צורת כתם הבא מצד הפשפש ומה שאמרו פשפש זה ארכו כרחבו לענין כתמים ולטהר כתם הבא בצורה זו אף במקום שאין הפשפש מצוי אין הלכה כן:

    התבאר בשמיני של תרומות שכל שהיה אוכל תרומה וכשהתרומה בפיו נודע לו שהוא טמא או שהיא טמאה אע"פ שהיה בתוך פיו הרי זה יפלוט וכן אם היה פשפש מעורב בה וטעם בה טעם פשפש הרי זה יפלוט מצד איסור השרץ ואינו חושש להפסד תרומה ואין צריך לומר שכן בחולין ושמא תאמר היאך יודע שהוא טעם פשפש מתוך ריחו הוא מכיר טעמו שטעמו כריחו וריחו נודע לכל מצד מלילתו שכל המוללו מריח בו:

    זה שביארנו שאינה תולה בדם בהמות אא"כ עברה בשוק של טבחים פירושו כשהטבחים עומדים במקום ידוע מן העיר אבל אם דרכם לעמוד במקום שאינו ידוע לכל אלא פעמים כאן ופעמים כאן הרי הן רגילין בכל מקום וכל שהלכה בדרך תולה מן הסתם וכן עיר שיש בה חזירים תולה בהם מפני שהם רגילים באשפות ואוכלים נבלות תמיד ודרך עברתם נוגעים כאן וכאן וכן כל כיוצא בזה והיא נאמנת לעצמה:

    Meiri on Niddah 58b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אין לך כל מטה ומטה הכא לא נקט סדין כו' עכ"ל והא דשינה נמי הלשון דקאמר לדברי אין קץ ולדברי חברי אין סוף לדברי המפרש דיש קץ מלשון תחלה ניחא דקאמר לדברי אין קץ שאין שיעור בתחלת הכתם דאפי' כחרדל אינו תולה ולדברי חברי אין סוף שאין שיעור בסוף ואע"ג דלרבנן אינו תולה אלא עד כתורמוס כדמסיק מ"מ קרי ליה אין סוף כיון דאפי' דביותר מבכגריס תולה אפילו בלא הרגה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Niddah 58b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 58, Amud Bet, about 525 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “מאי שנא מהא דתניא: שתי נשים שנתעסקו…”

    2. Segment 219 words

      Opens “ת"ר לבשה שלשה חלוקות הבדוקין לה, אם…”

    3. Segment 317 words

      Opens “כיצד? עברה בשוק של טבחים תולה אפילו…”

    4. Segment 424 words

      Opens “מתני׳ ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות.…”

    5. Segment 532 words

      Opens “עד כמה תולה? רבי חנינא בן אנטיגנוס…”

      Named: רבי חנינא.

    6. Segment 632 words

      Opens “מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע אמרה…”

    7. Segment 733 words

      Opens “ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה, אמר להם:…”

    8. Segment 816 words

      Opens “עד שהוא נתון תחת הכר, ונמצא עליו…”

      Named: רבי צדוק.

    9. Segment 912 words

      Opens “גמ׳ תנינא להא דת"ר מעשה ותלה ר"מ…”

      Named: רבי תלה.

    10. Segment 107 words

      Opens “או שישבה. ישבה אין, לא ישבה לא.…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “תנינא להא דת"ר עברה בשוק של טבחים,…”

    12. Segment 1226 words

      Opens “הרגה מאכולת. הרגה אין, לא הרגה לא.…”

    13. Segment 139 words

      Opens “אמר רשב"ג לדברי אין קץ, ולדברי חברי…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “לדברי אין קץ שאין לך אשה שטהורה…”

    15. Segment 1520 words

      Opens “לדברי חברי אין סוף שאין לך אשה…”

    16. Segment 1635 words

      Opens “אבל נראין דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס…”

    17. Segment 1718 words

      Opens “ת"ר פשפש זה, ארכו כרחבו, וטעמו כריחו.…”

    18. Segment 1826 words

      Opens “טעמו כריחו לענין תרומה. דתנן: או שטעם…”

    19. Segment 1921 words

      Opens “אמר רב אשי: עיר שיש בה חזירים,…”

      Named: רב אשי.

    20. Segment 2023 words

      Opens “עד כמה היא תולה וכו'. אמר רב…”

      Named: רב הונא, רב חסדא.

    21. Segment 2119 words

      Opens “לימא, בעד ועד בכלל קא מיפלגי, דרב…”

      Named: רב הונא, רב חסדא.

    22. Segment 2217 words

      Opens “אמר לך רב הונא: איכא עד ועד…”

      Named: רב הונא.

    23. Segment 2326 words

      Opens “ורב חסדא אמר לך: בעלמא אימא לך…”

      Named: רב חסדא, רבי אבהו.

    24. Segment 2425 words

      Opens “איכא דאמרי לה להא שמעתא באפי נפשה:…”

      Named: רב הונא, רב חסדא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Niddah 58b · Segment 23 — “ורב חסדא אמר לך: בעלמא אימא לך לחומרא אמרינן,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 58b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026