Talmud Builders

    Niddah 38a

    Chapter 4 - Benot Kutim

    גם: נדה דף ל״ח ע״א, פרק ד׳ בנות כותים

    English translation - Niddah 38a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1even if she continues to experience bleeding during the days that are fit for the new counting following the negation of the days counted by a zava , she remains pure. If a woman experiences bleeding during her seven clean days, she negates any days counted thus far, and must begin a new count of seven clean days. Accordingly, all the days that follow her days of ziva are effectively considered days that are fit for the counting of a zava . Therefore, blood emitted due to labor pains during these days is also ritually pure. Consequently, the blood that accompanies labor pains is ritually impure only if she begins to emit it during her days of menstruation.

    2The Gemara poses a difficulty with regard to the opinion of Levi: We learned in the mishna: How long before birth is pain attributable to her labor pains? Rabbi Meir says: Even forty or fifty days before the birth. Rabbi Meir apparently maintains that a woman who experiences continuous labor pains accompanied by emissions of blood for forty or fifty days remains pure.

    3The Gemara explains the difficulty: Granted, the mishna is clear according to Rav, as you find that it is possible that she will remain pure for such a long period, i.e., in accordance with the explanation of Rav Adda bar Ahava that Rav deems the blood pure even during the days that are fit for the new counting following the negation of the days counted by a zava . Accordingly, as long as the woman begins to experience labor pains during her days of ziva , she remains pure until birth, provided the labor pains continue without a twenty-four-hour period of resting. But according to Levi, who maintains that blood accompanying labor pains is pure only during the days of ziva , the mishna is difficult, as it is impossible for her blood to remain pure due to labor pains for fifty days.

    4The Gemara explains that Levi could say to you: Does the mishna teach that she is pure during all these days, i.e., that she remains pure throughout the days of menstruation and ziva ? Not so. Rather, if she emitted blood due to labor pains during the days of menstruation she has the status of a menstruating woman, whereas if she emitted the blood during the days of ziva she is pure. The mishna is teaching only that she will not be deemed a zava on account of this blood.

    5Some Sages state another version of the above disagreement: Rabbi Levi says: The birth of a child renders the mother ritually pure only if she experienced bleeding during the eleven days that are fit for her to become a greater zava , i.e., if she experienced bleeding on three consecutive days during that time. But if she experienced bleeding on only one or two days she is rendered a lesser zava , and she must observe a clean day for each day she experiences a discharge. What is the reason? It is written: “And if a woman has an issue of her blood many days …all the days of the issue of her impurity she shall be as in the days of her menstruation: She is impure” (Leviticus 15:25). The verse is referring specifically to a greater zava , indicating that the halakha that a woman is not rendered a zava on account of an emission of blood caused by labor pains applies only to a greater zava .

    6Abba Shaul says in the name of Rav: The birth of a child renders the mother ritually pure even if she experienced bleeding on the days that are fit for her to become a lesser zava . What is the reason? “Days” and “many days” are written there, from which the impurity of a lesser zava is derived. Accordingly, the verse includes a lesser zava in this halakha as well.

    7The Gemara raises a difficulty: We learned in the mishna: How long before birth is pain attributable to her labor pains? Rabbi Meir says: Even forty or fifty days before the birth. Rabbi Meir apparently maintains that a woman who experiences continuous labor pains accompanied by emissions of blood for forty or fifty days remains pure. If so, the mishna is difficult according to both opinions, as all agree that only emissions of blood due to labor pains that occur during her days of ziva are pure. The Gemara responds: Does the mishna teach that she is pure during all fifty days? Not so. Rather, if she experienced labor pains accompanied by emissions of blood during the days of menstruation she has the status of a menstruating woman, whereas if she experienced them during the days of ziva she is pure.

    8With regard to the above statement of Rabbi Meir, it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: There is a scenario in which a woman experiences labor pains accompanied by emissions of blood for one hundred and fifty days, and the impurity of ziva is not included in those days, i.e., she will not be rendered a greater zava . How so? First, a woman emits blood for two days not at the time of her menstruation, e.g., she experiences bleeding on the tenth and eleventh days of ziva . She is not rendered a menstruating woman by these emissions, as they occurred during the days of ziva , nor does she become a greater zava , since she experienced bleeding on only two days.

    9Rabbi Meir continues: And then she continues to experience bleeding throughout the seven days of menstruation. She is not considered to have experienced bleeding of ziva for three consecutive days, as the third emission occurred during her days of menstruation. And she then experiences bleeding for the first two days after the days of menstruation, i.e., on the first and second days of the eleven days of ziva . And on the third day of ziva she begins the period of fifty days before giving birth, during which the child renders her pure. This constitutes a period of sixty-one days during which she is not rendered a greater zava .

    10Rabbi Meir continues: And this period is followed by eighty days of purity from ziva after giving birth to a female, for a total of 141 days during which she does not become a greater zava on account of blood emitted. And there are then seven days of menstruation following her days of purity, and another two days after the days of menstruation, i.e., the first and second days of ziva , during which she experiences bleeding, for a total of 150 days during which she does not become a greater zava on account of blood emitted.

    11The Rabbis said to Rabbi Meir: If so, there is also a scenario in which a woman experiences emissions of blood due to labor pains for all the days of her life, and the impurity of ziva is not included in them. For example, she gives birth to a female, and at the conclusion of her days of impurity engages in intercourse with her husband and becomes pregnant. She continues to experience bleeding throughout her days of purity, after which she experiences bleeding during the seven days of menstruation and the first two days of the next cycle of ziva . She then experiences labor pains accompanied by blood for fifty days, after which she miscarries a female. She subsequently becomes pregnant again within eighty days of the miscarriage, and the above process repeats itself. In this manner, she will never become a greater zava .

    12Rabbi Meir said to them: What is your opinion, that a woman is not rendered a zava due to the birth of non-viable newborns? The halakha that blood emitted due to labor pains does not render a woman a zava does not apply to non-viable newborns.

    13The Sages taught in a baraita : There is a scenario in which a woman sees blood for one hundred days, and the impurity of greater ziva is not included in them. How so? She emits blood for two days not at the time of her menstruation, and then throughout the seven days of menstruation, and then for the first two days after the days of menstruation. And this period is followed by eighty days of purity from ziva after giving birth to a female, and seven days of menstruation following her days of purity, and another two days after the days of menstruation. This amounts to one hundred days.

    14The Gemara asks: What is this baraita teaching us? The Gemara responds: The baraita serves to exclude the opinion of the one who said that it is impossible for there to be an opening of the womb [ hakever ] without an emission of blood. According to this opinion, if a woman gives birth after experiencing bleeding on the first two days after the days of menstruation, it is certain she experienced bleeding on the third day as well, as every birth is accompanied by an emission of blood. Consequently, she has experienced bleeding on three consecutive days during the days of ziva and is rendered a greater zava . The baraita teaches us that it is possible for there to be an opening of the womb without an emission of blood. Therefore, if she gave birth on the third day of ziva and she did not experience bleeding, she is not rendered a greater zava .

    15§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: It is sufficient that a woman is not rendered a zava on account of blood that is emitted due to labor pains only from within one month of her due date. In this regard, it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Tarfon: It is sufficient for her not to be rendered a zava from within one month of her due date. And there is an aspect of leniency and an aspect of stringency in the matter.

    16The baraita explains: How so? If she experienced labor pains accompanied by an emission of blood for two days at the end of her eighth month of pregnancy, which are days in which she can be rendered a zava , and for one day at the beginning of her ninth month, then even if she gave birth at the beginning of the ninth month, the one day from the ninth month joins together with the two days from the eighth month, and this woman is considered one who gives birth as a zava . This is an aspect of stringency.

    17But if she experienced labor pains accompanied by an emission of blood for one day at the end of her eighth month, and for only two days at the beginning of her ninth month, then even if she gave birth at the end of the ninth month, this woman is not considered one who gives birth as a zava , and she is pure. This is an aspect of leniency.

    18Rav Adda bar Ahava says: Conclude from the baraita that Rabbi Yehuda holds that the blast of the shofar at the beginning of the ninth month causes the blood emitted during that month to be pure. That is to say, once the ninth months begins, any blood emitted does not render her a zava . The Gemara asks: Is that so, that the entire ninth month of pregnancy is suitable for giving birth, and therefore any blood seen during the ninth month is attributed to the imminent labor? But doesn’t Shmuel say that a woman becomes pregnant and gives birth only after 271 days, which is a full nine months, or after 272 days, or after 273 days? She will not, however, give birth during the ninth month itself.

    19The Gemara responds: Shmuel said his statement in accordance with the opinion of the early generations of pious men. As it is taught in a baraita : The early generations of pious men would engage in sexual intercourse only on a Wednesday, so that their wives should not come

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אף ימים הראויין לספירת סתירת זבה - בימי זיבה דלעולם היא טהורה עד שתשפה שהרי כל ימיה ראויין לכך שאם תספור ששה ותראה סותרת הכל ונמצאו הימים הבאין ראויין לספירה והא דתניא בימי נדה נדה היכא דאתחיל קושי מימי נדה אבל אתחיל בימי זיבה כל מה שיאריך הקושי טהורה:

    ועוד ארבעים וחמשים יום - קס"ד לגמרי מטהר לה ר"מ מזוב ומנדות:

    בימי נדה נדה - וה"ק ר"מ כמה הוא קשויה שלא תבא להתחייב בקרבן ולספירת נקיים ארבעים וחמשים יום ומיהו בכל הני ארבעים כי שלמי ימי זוב ומטו ימי נדות טמאה נדה וכי הדרי שלמי ז' ימי נדות ומטו ימי זוב טהורה:

    זבה גדולה - ראתה שלשה רצופין בתוך י"א יום טהורה מספירת נקיים ומקרבן אבל לא ראתה אלא יום אחד צריכה לשמור יום כנגד יום דכי כתיב דמה דדרשינן ולא מחמת ולד בזבה גדולה כתיב דכתיב בההוא קרא ימים רבים ואם משך קשויה יותר מאחד עשר יום שנכנסה לימים שראויים לנדה טמאה:

    ימי וכל ימי זוב טומאתה וגו' - ומינייהו נפקא לן זבה קטנה בשילהי מכילתין בשמעתא בתרייתא:

    קשיא לתרוייהו - דאמרי זבה גדולה וקטנה הוא דמטהר ולד אבל אם יאריך אחריהן טמא:

    בימי זיבה - למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

    יש מקשה - שהיא רואה:

    ק"נ יום - רצופין:

    ואין זבה עולה בהן - ולא שתהא מקשה כל ק"נ יום:

    כיצד ראתה ב' בלא עת - בלא עת נדה הרי י"א ימים שלאחר נדתה שהן ימי זיבה ואינה זבה עד שתראה בהן ג' רצופין ואם ראתה שנים בסופן כשתראה למחר הוי פתח של נדותה ואינו מצטרף לה לזיבה אלא תחלת נדה הויא וכל שבעה תהיה נדה הרי ט' ימים רצופין ושנים שלאחר הנדה שהן מן י"א של ימי זוב וכל כמה דלא חזיא ג' בימי זיבה לא הויא זבה הרי י"א רצופין וקשתה חמשים והיא חולה ואמרינן לעיל בחולה חמשים הרי ס"א וביום ס"א ילדה נקבה ואפילו רואה כל שמונים אינה זבה ואחד ושמונים הוי תחילת נדה ואם תראה ז' הרי מאה ומ"ח ושנים שלאחר הנדה ותפסוק הרי ראתה ק"נ רצופין ואינה זבה אבל אם תראה יותר הויא זבה דהוו להו ג' לאחר הנדה:

    וחמשים שהולד מטהר - הנך חמשים של קושי לפני השמונים:

    א"כ - דקחשבת שמונים של נקבה:

    יש מקשה לעולם - ואינה זבה כגון טובלת לי"ד של נקבה ומתעברת ולסוף שמונים שבעה לנדה ושנים לאחר הנדה ומקשה חמשים וחוזרת ומפלת נקבה וכן לעולם:

    אמר להן - ר"מ מאי דעתייכו משום נפלים כדפרשינן:

    אין קושי לנפלים - אין הנפל מטהר קישויו ואנן בולד דאית ליה קושי קמיירינן:

    יש רואה - בלא קושי:

    קמ"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם - דאי לא אפשר הויא לה זבה כשילדה אחר שנים שלאחר הנדה דהוה ליה יום לידה שלישי ואי הויא חזיא קודם לידה בפתיחת הקבר הרי היא זבה הואיל ובלא קושי ראתה:

    להקל ולהחמיר - פעמים שאינו מטהר כלום פעמים שהוא מטהר חדש ויום אחד:

    הרי זו יולדת בזוב - הואיל ורוב זיבה בשמיני הואי שאין הולד מטהר שדינן חד יומא בתר תרין והרי היא זבה:

    ואפי' בסוף תשיעי ילדה - ואע"ג דתשיעי כולו בשופי חוץ משני ימים אין זו יולדת בזוב בלבד שלא תראה דם בימי השופי ולא אמרינן כיון דשופי סמוך ללידה נטמאנה בדם הקושי דקסבר ר' יהודה שיפורא גרים כלומר החדש של תשיעי גורמת לידת הולד דמכי עייל הוה זמן לידה הילכך כל הדמים שרואה בו בקושי אינו אלא מחמת הולד אע"ג דאיכא שופי בתרייהו ואפי' בתחלת תשיעי הוי מחמת ולד דקסבר יולדת לט' יולדת למקוטעין:

    שיפורא - שופר שתוקעין בו ב"ד בקדוש החדש:

    או למאתים ושבעים ואחד - דהוו להו ט' חדשים שלמים של שלשים וביום ראשון של עשירי יולדת:

    או לרע"ב - כלומר אם לא קלט הזרע יום ראשון קולט בשני ומיום קליטתו הוי התחלת העיבור:

    או לרע"ג - שאם לא קלט בשני קולט בשלישי אבל אם לא קלט בשלישי שוב אינו קולט דקי"ל דעד שלישי הוי ראוי להזריע מכאן ואילך מסריח במסכת שבת (דף פו.) בפולטת שכבת זרע ביום השלישי בפרק ר' עקיבא. אלמא לא ילדה למקוטעין:

    [הוא] - שמואל דאמר כחסידים:

    נדה 38 עמוד א

    1אפי' ימים הראויין לספירת סתירת זבה.

    2תנן: כמה הוא קשויה? ר"מ אומר: ארבעים וחמשים יום.

    3בשלמא לרב, משכחת לה כרב אדא בר אהבה, אלא ללוי קשיא.

    4אמר לך לוי: מי קתני ״טהורה בכולן״? בימי נדה נדה, בימי זיבה טהורה.

    5לישנא אחרינא אמרי: א"ר לוי: אין הולד מטהר אלא ימים הראויין להיות בהן זבה גדולה. מ"ט (ויקרא טו, כה) דמה ״ימים רבים״ כתיב.

    6אבא שאול משמיה דרב אמר: אפילו ימים הראויין להיות בהן זבה קטנה, מ"ט ״ימי״ וכל ימי התם כתיבי.

    7תנן: כמה הוא קשויה? ר"מ אומר: אפי' ארבעים וחמשים יום. קשיא לתרוייהו! מי קתני ״טהורה בכולן״? קשתה בימי נדתה נדה, בימי זיבתה טהורה.

    Baraita

    8תניא, היה ר"מ אומר: יש מקשה ק"נ יום, ואין זיבה עולה בהן. כיצד? שנים בלא עת.

    9ושבעה נדה, ושנים של אחר הנדה, וחמשים שהולד מטהר.

    10ושמונים של נקבה, ושבעה נדה, ושנים של אחר הנדה.

    11אמרו לו: א"כ יש מקשה כל ימיה, ואין זיבה עולה בהן!

    12אמר להן: מאי דעתייכו? משום נפלים? אין קושי לנפלים.

    Baraita

    13ת"ר יש רואה מאה יום, ואין זיבה עולה בהן. כיצד? שנים בלא עת, ושבעה נדה, ושנים של אחר הנדה, ושמונים של נקבה, ושבעה נדה, ושנים של אחר הנדה.

    14מאי קמ"ל לאפוקי ממ"ד אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, קמ"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם.

    15ר' יהודה אומר דיה וכו'. תניא: רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: דיה חדשה, ויש בדבר להקל ולהחמיר.

    16כיצד? קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי, ואפילו בתחלת תשיעי ילדה הרי זו יולדת בזוב.

    17אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי, ואפילו בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב.

    18אמר רב אדא בר אהבה: ש"מ קסבר רבי יהודה שיפורא גרים. איני? והא אמר שמואל: אין אשה מתעברת ויולדת אלא למאתים ושבעים ואחד יום, או למאתים ושבעים ושנים יום, או למאתים ושבעים ושלשה!

    19הוא דאמר כחסידים הראשונים, דתניא: חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי בשבת, שלא יבואו נשותיהן׃

    Tosafot

    להיות בהן זבה גדולה - רש"י פירש לאפוקי י' וי"א דאינה ראויה להתחיל בהן זבה גדולה ור"ח פירש לאפוקי יום ראשון ויום שני של י"א דאינה ראויה עדיין להיות זבה גדולה אם לא תראה יום ג':

    מאי דעתיך משום נפלים - תימה דבלאו נפלים מצינן לאשכוחי יותר מק"נ כגון יהודה וחזקיה ואחר הולד השני תספור שמונים לנקבה ושבעה ימים לנדה ושני ימים אחרי כן וי"ל דלא שכיח וא"ת והלא בלא קושי משכחת כל ימיה שלא תהא זבה כגון שהפילה אחר פ' לנקבה וז' לנדה וב' ימים אחר נדה ובשלמא בסמוך גבי יש רואה ק' ימים איכא למימר דבחד ולד מיירי אי נמי בבן קיימא אבל הכא מיירי בנפלים מדקאמר אין קושי לנפלים ויש לומר דלא מיירי ביולדת בלא קשוי:

    שיפורא גרים - פירוש שופר שתוקעין בר"ח בקדוש החדש תשיעי של עיבורה ואם תאמר והיכי מוכח דחדש לבנה גרים דילמא חדש תשיעי של אחר ח' חדשים של שלשים יום להריונה גרים אפי' הוא מתחיל באמצע חדש הלבנה וי"ל דאם כן הו"ל למימר דיה חדש אחרון אבל חדשה משמע חדש המבורר דהיינו חדש הלבנה וקאי ש"מ אמתני' כמו אברייתא א"נ משום דברייתא מוכחא דיולדת למקוטעים כדקתני אפילו בתחלת ט' ילדה וליום אחד לא הוה קרי חדשה אבל אחדש לבנה קרי שפיר חדשה אפי' יום אחד (כו') אי נמי מסיפא דברייתא מוכיח דע"כ חדש לבנה גרים דקתני אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפי' ילדה בסוף ט' כו' והיאך יכולה לידע דקשתה שנים בט' אי לא דמיירי בחידושה של לבנה דנהי דהיכא דילדה בסוף ט' יכולה לידע כגון שילדה לרע"ג ימים לשמושה דאז מתחיל תשיעי שלה שלשים יום לפני לידתה דהזרע לא נקלט עד יום ג' לשמושה דאי נקלט יום ראשון היתה יולדת לרע"א לשמושה דאין הולד משתהה יותר דלא קי"ל כרבה תוספאה דפרק הערל (יבמות דף פ:) מ"מ מדקאמר אפי' ילדה בסוף ט' משמע נמי שילדה באמצע תשיעי ואז אי אפשר לדעת אם קשתה ב' ימים בט' בצמצום דאי קשתה בר"מ וברמ"א וברמ"ב משמושה שמא לא נקלט הזרע עד מחרת התשמיש וא"כ לא קשתה אלא יום אחד בחדש ט' ואם קשתה ברמ"א ורמ"ב ורמ"ג שנקלט הזרע ביום התשמיש א"כ ג' ימים קשתה בחדש ט' אלא ודאי שיפורא גרים ונראה דלרבי יהודה שיפורא דט' חדשים גרים ואם נתעברה בסוף החדש יולדת בתחלת תשיעי דאי בעינן שמונה הראשונים שלמים א"כ כי נתעברה בסוף החדש שיפורא דט' הוה ליה עשירי אא"כ נתעברה בתחלת החדש:

    והא אמר שמואל כו' - לא מצי למימר דרבי יהודה בנפלים איירי מדנקט שמיני ותשיעי ולא נקט ג' וד' אי נמי מדקתני ילדה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    קמ"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם - הא דמשמע מהכא דאם יאיפשר לפתיחת הקבר בלא דם הויא נדה, והדוקא בנפלים משום דאין קושי לנפלים אבל בולד חי אפילו לכשתמצא לומר דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לא הויא זיבה משום דאין לך קושי גדול מולד וקושי רחמנא טהריה.

    כיצד קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי ואפילו בתחלת תשיעי ילדה הרי זו יולדת בזוב. פירוש לפי שהכל הולך אחר הרוב ואע"פ שלא נעשת זבה אלא בצירוף יום א' של חדש תשיעי כיון שרוב ראייתה בשמיני היתה ואין ולד מתעורר לצאת אלא בחדשו שמע מינה האי לאו דם קושי של ולד והילכך אפילו ילדה בתחלת שמיני כלומר שלא שפתה כלל עד שילדה הרי זו יולדת בזוב אבל קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי אע"פ שהתחיל הקושי קודם חדשה אין זו ראיה שיהא קושי שלא מחמת ולד אלא כיון שרוב ראייתה היתה בחדשה אין זו יולדת בזוב, ואע"פ שלא ילדה אלא בסוף תשיעי, כלומר בין שילדה מיד בין שהאריך הקושי עד סוף תשיעי אבל אם שפתה בינתיים ואפילו לא ראתה דם בשופי הרי זו יולדת בזוב שהשופי ראיה על הקושי שלא היה מחמת ולד דחדשה דר' יהושע כארבעים וחמישים דר' מאיר וכשבועים דר' יוסי ור' שמעון וכי היכי דלדידהו אם קשתה ולבסוף שפתה ואפילו תוך זמן זה הרי זו יולדת בזוב אף לר' יהודה אם שפתה בנתים הרי זו יולדת בזוב שלא נתנו חכמים זמן אלא לתחלת הקושי. וכן כתב מורי הרב ר' יונה נ"ר וכן פר"ח ז"ל וז"ל אבל קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפילו קשתה כל החדש כולו ובסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב עד כאן. ורש"י ז"ל לא פירש כן אלא אפילו שפתה כל חדשה ובסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב שכל מה שתקשה בתוך חדשה כודאי מחמת ולד משוי ליה ר' יהודה ובלבד שלא תראה דם בשופי כלומר שלא תראה שלשה ימים רצופים הא ראתה שלשה ימים רצופים שופינעשת בכך זבה גמורה.

    אמר רב אדא בר אהבה בריה דרב יצחק שמע מינה קסבר ר' יהודה שיפורא גרים. כלומר כניסת חדש תשיעי גורם לידת הולד ומשעת כניסתו ראוי הוא לצאת דיולדת היא למקוטעים ולד חי דאי לא תימא הכין היאך תולין קושי זו בולד חי והלא לא היה הוא ראוי לצאת ולחיות ואילו נתעורר לצאת ויצא ודאי מת ואין קושי לנפלים וא"כ היאך מטהרין אותה כשהתחילה להקשות בתחלת תשיעי. וקשיא לי דאם כן למה אמרו כן גבי הא דר' יהודה יותר מדר' מאיר ור' יוסי ור' שמעון דהא לדידהו נמי הא מטהרין קושי שהתחיל ארבעים וחמשים או שבועים קודם לידה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולא ה"ל לרב אדא למימר אלא מדברי כולם נלמוד דיולדת למקוטעים. ועוד קשיא לי דאמאי נקט כי האי לישנא לימא בהדיא שמע מינה ר' יהודה יולדת למקוטעין ועוד דשיפורא לא שייך אלא בר"ח של לבנה שב"ד מקדשין אותו ואי חדש תשיעי שלה דוקא, פעמים שהוא מתחיל באמצע החדש של חדשי השנה ועוד דאם איתא דאין לטהר אלא קושי שראוי הולד לצאת בו ולחיות א"כ היכי מטהר ר' מאיר ארבעים וחמישים יום והא לכ"ע בן שמונה אינו חי ואין קושי לנפלים ור"מ ה"ק בהדיא דאין קושי לנפלים כדאיתא בכריתות דלעיל דאמר להו לרבנן מאי דעתיכו משום נפלים אין קושי לנפלים. אלא שאפשר לומר בזו דשמא כשנתעורר הולד בשמיני ונולד בתשיעי כבר נגמרו סימניו בשביעי ונשתהה עד תשיעי. ויש לפרש דמדקתני דייה חדשה ולא קתני דייה חדש תשיעי או דייה חדש אחרון א"נ דייה שלשים יום שמע מינה שהחדש כולו שלה כלומר כל החדש משעה שנתקדש בב"ד ראוי לה ללדת ולד חי, ולא מפני שהוא מטהר דם הקושי משנכנס חדשה קא דייק, דהא ר"מ נמי מטהר אפילו מ' ונ' יום אע"פ שאילו יצא באותה שעה לא היה חי אלא מדקתני דייה חדשה קא דייק דחדש הלבנה קאמר, ומדקתני קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה, קא דייק דיולדת היא למקוטעים דהכי קאמר קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי וילדה או אפילו בסוף תשיעי ילדה, אלמא שופר של ב"ד שמקדשין את החדש גורם, דפעמים שאין תשיעי שלה תופס מן החדש אלא שני ימים ואפילו הכי מטהרים דם קושי שלה כלומר שאינו נפל אלא ולד חי, ופעמים שתשיעי שלה כבר יצר רובו עד שלא יגיע שופר של ר"ח הלבנה ואפילו הכי אם קשתה שנים קודם ראש חדש ואחר בתחלת החדש הרי זו יולד בזוב, לפי שאין ולד חי מתעורר לצאת קודם גמר תשיעי שלו אלא אם כן הגיע שופר של ר"ח הלבנה והיינו דאמרינן שמע מינה שיפורא גרים. וכענין הזה מצאתיה בגמרא דבני מערבא ביבמות בפרק החולץ (הל' י"א) גבי היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה ג' חדשים דגרסינן התם תמן תנינן כמה היא קישויה ר"מ אומר אפילו מ' ונ' יום ר' יהודה אומר דייה חדשה וכו' ר' יוסה בשם ר' בא זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים מקוטעים דלכן ניתני שלשים יום ר' יוסא בר בון בשם ר' בא זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים שלמים דתנינן דייה חדשה. פי' ר' יוסי דייק להפך מדקתני דייה חדשה ולא קתני שלשים יום שמע מינה שהחדש כולו צריך להיות שלה כלומר שיאכל חדש כולו הולד עד שיצא שאילו כן נתני ל' יום דמשמע כל שנתקשית ל' יום ואפילו התחילה להתקשות באמצע שמיני וילדה באמצע תשיעי ור' יוסי לא שמיע ליה ברייתא דקתני קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחילת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב אי נמי דמפרש לה הכין קשתה יום א' בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי ולא ילדה אלא ילדה בסוף תשיעי אין זו יולדת בזוב וכי קתני אפילו לרבות ילדה בסוף תשיעי כלומר וכ"ש אם ילדה בתחלת תשיעי אלא הכי קאמר וקשתה שנים בתחלת תשיעי או אפילו קשתה כל חדש תשיעי וילדה בסוף תשיעי אין זו יולדת בזוב ואפילו דקתני לרבות הקשוי בה ומיהו. ומיהו בגמרינן דדיקי מינה שמע מינה שיפורא גרים ויולדת למקוטעים לא משמע הובריתא הכין ובריתא היא דמכרעה להו והיינו דלא דקו לה ממתני' בלחוד דקתני דייה חדשה כדדייק לה ר' יוסה דירושלמי אלא מן הברייתא דקתני קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי. כנ"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 38a

    Niddah 38a. The full printed text of this folio side - 19 numbered segments, about 302 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 38a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026