Talmud Builders

    Niddah 57b

    Chapter 8 - HaRoeh Ketem

    גם: נדה דף נ״ז ע״ב, פרק ח׳ הרואה כתם

    English translation - Niddah 57b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: A woman who sees a blood stain on her flesh adjacent to her vagina [ beit haturpa ], i.e., a place where blood that originated in her vagina could be found, becomes ritually impure, as there is a concern that it originated in the uterus and is menstrual blood. And if it was discovered on her flesh in an area not adjacent to her vagina she remains ritually pure, as it certainly did not originate in the uterus. If the stain was discovered on her heel or on the tip of her large toe, although it is not adjacent to her vagina she is ritually impure, as blood from the uterus could have reached there.

    2In a case where the stain was discovered on her leg or on her feet, if it was on the inner side she is ritually impure, as blood from the uterus could have reached there. If it was on the outer side she is ritually pure, and if it was on the sides, either from here, i.e., on the front of her leg or foot, or from there, i.e., on the back of her leg or foot, she is also ritually pure, as blood from the uterus could not have reached there.

    3In a case where the woman saw a blood stain on her robe, if it was from the belt and below she is ritually impure, as blood from the uterus could have reached there; if it was from the belt and above she is ritually pure. In a case where she saw the stain on the end of the sleeve of the robe, if the sleeve can reach adjacent to her vagina she is ritually impure; and if not, i.e., if the stain is in a place on the sleeve that does not reach adjacent to the vagina, she is ritually pure.

    4If it was a robe which she would remove and with which she would cover herself at night, wherever on the robe that the stain is found, the stain renders her ritually impure, due to the fact that the robe moves while the woman is asleep and therefore the blood could have originated in the uterus. And likewise with regard to a kerchief [ bapoleyos ], no matter where the blood is found on the kerchief, the woman is impure.

    5GEMARA: With regard to the cases discussed in the mishna concerning a blood stain found on a woman, Shmuel says: If a woman examined the ground beneath her to see if it was clean from blood and other substances, and she found nothing, and subsequently she sat upon it and then found blood on it, although it might be assumed that this blood came from her, she is ritually pure. The reason is as it is stated: “And her issue in her flesh shall be blood, she shall be in her menstrual state seven days” (Leviticus 15:19). This verse teaches that a woman does not become impure unless she senses, i.e., experiences some type of sensation, in her flesh that she emitted blood from her uterus. Since this woman did not sense an emission of blood, she is pure.

    6The Gemara asks: How can Shmuel interpret the verse in this manner? After all, he requires this term: “In her flesh,” to teach a different halakha , that a woman becomes impure by finding blood inside her body just as by seeing blood outside her body, i.e., provided that the blood is uterine blood, even if it is currently situated inside her vaginal canal, she is impure. The Gemara answers: If so, if it serves to teach only that blood inside is like blood outside, let the verse say: In the flesh. What is the reason that the verse states: “In her flesh”? Conclude from this term that a woman does not become impure unless she senses in her flesh.

    7The Gemara asks: And still, Shmuel requires the term “in her flesh” to teach that she is impure only if the blood touches her flesh, and not through blood found in a gestational sac, nor through blood found in an amorphous piece of tissue that she emitted. The Gemara answers: Conclude two conclusions from this verse, as the plain meaning of the term teaches all these halakhot .

    8With regard to the opinion of Shmuel, the Gemara suggests: Come and hear a mishna at the beginning of the next chapter (59b): In the case of a woman who is urinating and sees blood intermingled with the urine, Rabbi Meir says: If she urinates while she is standing she is ritually impure, as the blood could have originated in the uterus. And if she is sitting she is ritually pure, as it is clear that the blood is from a wound.

    9The Gemara analyzes this mishna: What are the circumstances? If she sensed while urinating, then in the case where she is sitting, why is she ritually pure, according to Shmuel? Rather, is it not referring to a case where she did not sense while urinating? And yet the mishna teaches that if she urinates while she is standing she is ritually impure. This indicates that her status does not depend on her sensing, which contradicts the statement of Shmuel.

    10The Gemara answers: This affords no proof, as the mishna is actually referring to a case where she sensed while urinating, and yet since this feeling accompanied urination, one might say it was the sensation of urine. Consequently, if she urinated while standing, the urine would return to her uterus and bring blood with it. But if she urinated while sitting the urine cannot return to the uterus and therefore she is pure, as the sensation is attributed to her urine.

    11The Gemara further suggests: Come and hear the mishna below (58b): With regard to an examination cloth that was placed beneath the pillow and blood was later found on the cloth, and it is unclear whether it is the blood of an examination or the blood of a louse that was crushed beneath it, if the stain is round it is ritually pure. There is no concern that this blood might have come from her examination, as a woman examines through an act of wiping and a stain produced in this manner would not be round. And if the stain is elongated it is ritually impure, as this shape can be formed by an examination.

    12The Gemara analyzes the mishna: What are the circumstances? If she sensed, then in the case where the stain is round why is it pure? Rather, is it not referring to a case where she did not sense? And yet the mishna teaches that an elongated stain is impure. This contradicts the opinion of Shmuel that a woman is rendered impure only if she sensed.

    13The Gemara answers: No, the mishna is actually referring to a case where she sensed, but since she also performed an examination one might say this was the sensation of the examination cloth. Consequently, if the stain was elongated, as appropriate for a stain produced by an examination, the blood certainly came from her body, whereas if the stain was round it is pure, as this is not the usual appearance of a stain from an examination.

    14The Gemara suggests: Come and hear another mishna (14a): If blood was found on his, i.e., the husband’s, examination cloth following intercourse, the woman and her husband are both ritually impure for seven days, in accordance with the halakha of a menstruating woman and one who engages in intercourse with her, and they are each liable to bring a sin offering for unwittingly performing an action punishable with excision from the World-to-Come [ karet ]. If blood was found on her cloth immediately after intercourse, the woman and her husband are likewise ritually impure for seven days and are each liable to bring a sin offering. If blood was found on her swatch after time passed, they are both ritually impure due to uncertainty, as it is possible that the blood appeared only after intercourse, and they are exempt from bringing the sin offering.

    15The Gemara analyzes this mishna: What are the circumstances? If it is referring to a situation where she sensed, then in the case where blood was found on her cloth after time passed, why are they exempt from bringing the sin offering? Rather, is it not referring to a case where she did not sense? And yet the mishna teaches that if blood was found on her cloth immediately after intercourse, they are ritually impure for seven days and are each liable to bring a sin offering. Once again, this contradicts the opinion of Shmuel. The Gemara answers: No, the mishna is actually referring to a case where she sensed, but since she was engaging in intercourse at the time, one might say this was the sensation of the male organ.

    16The Gemara suggests: Come and hear from a baraita : You are found to say that there are three uncertainties involving cases where blood is found on a woman or her garments. If a stain is discovered on her flesh and there is uncertainty whether it is impure or pure, the halakha is that it is impure. If it is found on her robe and there is uncertainty whether it is impure or pure, the halakha is that it is pure. And in the case of a woman whose status as a menstruating woman is uncertain, with regard to her touching items and with regard to her moving items, one should follow the majority.

    17The Gemara analyzes the baraita : What is the meaning of the phrase: Follow the majority, with regard to this woman of uncertain status? Does this not mean that if for the majority of her days she is in a state of ritual impurity, as she emits impure blood on many days, then she is considered impure even when her status is uncertain? And since this baraita does not differentiate between cases where she did and did not sense, the ruling that one follows the majority, and that she is impure, evidently applies even though she did not sense, which contradicts the opinion of Shmuel.

    18The Gemara answers: No proof may be brought from here, as this is what the baraita means: If on the majority of her days this woman sees blood accompanied by a sensation, she is impure, despite the fact that she is uncertain whether she had a sensation, as one can say she sensed on this occasion as well, but it was not on her mind, i.e., she did not pay attention to it at the time.

    19Before returning to the opinion of Shmuel, the Gemara analyzes the other clauses of this baraita . The Master said above: If a stain is discovered on her flesh and there is uncertainty whether it is impure or pure, it is impure; if it is found on her robe and there is uncertainty whether it is impure or pure, it is pure. The juxtaposition of these two cases indicates that the blood is found in the same area in both instances.

    20The Gemara asks: What are the circumstances? If the blood was discovered from the belt and below, then when it was found on her robe why is she pure? But didn’t we learn in the mishna: In a case where the woman saw a blood stain on her robe, if it was from the belt and below she is ritually impure? And if the blood was from the belt and above, then if it was discovered on her flesh why is she impure? But didn’t we learn in the mishna that if she saw blood on her flesh in an area not adjacent to her vagina she remains ritually pure?

    21The Gemara answers: If you wish, say that the blood was discovered from the belt and below, and if you wish, say instead that it was found from the belt and above. The Gemara elaborates: If you wish, say that the blood was found from the belt and below, as the baraita is referring to a situation where the blood can be attributed to an external factor, e.g., a case where she passed through a marketplace of butchers [ tabbaḥim ]. Consequently, if the blood is found on her flesh it is assumed that it came from her body, as, if it came from the outside world, it should have been found on her robe as well. If it is discovered on her robe it is assumed that it came from the outside world, as, if it came from her body, it should have been found on her flesh as well.

    22And if you wish, say instead that the blood was found from the belt and above, and the baraita is referring to a situation where it is possible the blood came from her body, e.g., a case where she jumped backward. Therefore, if the blood is found on her flesh it certainly came from her body, as, if it came from the outside world, it should have been found on her robe as well. And if it is discovered on her robe the assumption is that it came from the outside world, as, if it came from her body, it should have been found on her flesh as well.

    23The Gemara raises an objection from the baraita to the opinion of Shmuel: In any event, the baraita teaches that if a stain is discovered on her flesh and there is uncertainty whether it is impure or pure, it is impure, and this is the halakha even though she did not sense, which contradicts the opinion of Shmuel. And furthermore, we learned in the mishna that a woman who sees a blood stain on her flesh adjacent to her vagina becomes ritually impure, and this is apparently the halakha even though she did not sense. Rav Yirmeya of Difti says: The ruling of Shmuel that a woman must sense in order to be rendered impure applies only by Torah law. But Shmuel concedes that in all the cases cited above, where it is indicated that a woman is impure despite the fact that she did not sense, she is impure

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' הרואה כנגד בית התורפה - אותו מקום דאיכא למימר דם מאותו מקום נפל להתם וטמאה:

    על עקבה ועל ראש גודלה טמאה - ראש גודלה של רגל. ובגמרא מפרש טעמא:

    מבפנים - בין שני שוקים כל גובהן מן הארץ:

    מבחוץ - מכאן ומכאן:

    צדדים - אחורי השוק כל גובהן כנגד העקב ולפניו כל גובהן כנגד הרגל:

    מן החגור ולמטה - כנגד בית התורפה הוא:

    אם מגיע כנגד בית התורפה - כגון שנמצא בראש בית ידה סמוך ליד שפעמים שפושטתן מזרועה ונופל כנגד מטה:

    שלא כנגד בית התורפה - כגון שנמצא סמוך לכתפה:

    שהוא חוזר - פעמים שראש החלוק נהפך כלפי פניה שלמטה:

    וכן בפוליוס - מעפורת שמתכסה בו. אירי"ל בלע"ז:

    גמ' צרכיה - מטלת מים:

    עומדת טמאה - דאיידי דדחיק לה עלמא דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור הדור מי רגלים למקור ואייתו דם:

    יושבת טהורה - דמכה יש לה במקום מי רגלים שאין דרך דם נדה לצאת עם מי רגלים:

    עד - סדין שבודקת בו:

    עגול - אין זה דם בדיקה דדרך קינוח להיות משוך:

    דארגישה - בשעת בדיקה ועגול להכי טהור לעולם דאימור הרגשת עד הואי שציערתה בדיקת העד:

    על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא - כולו מפרש לקמן:

    ובמגעות ובהיסטות הלך אחר הרוב - אשה שלא מצאה כתם והרי היא מחזקת עצמה בספק נדה כגון שאין לה וסת ורגילה לראות תדיר ונגעה או הסיטה הלך אחר רוב ימיה אם רוב ימיה רגילה לראות מגעה והסיטה טמא ואע"ג דהשתא לא ארגישה:

    דאזדקרה - זקפה עצמה לאחוריה ואע"ג דעברה בשוק של טבחים טמאה דאי מעלמא אתאי על חלוקה אבעי ליה לאשתכוחי:

    נדה 57 עמוד ב

    Mishna

    1הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה, ושלא כנגד בית התורפה טהורה. על עקבה ועל ראש גודלה טמאה.

    2על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה, מבחוץ טהורה, ועל הצדדין מכאן ומכאן טהורה.

    3ראתה על חלוקה מן החגור ולמטה טמאה, מן החגור ולמעלה טהורה. ראתה על בית יד של חלוק, אם מגיע כנגד בית התורפה טמאה, ואם לאו טהורה.

    4היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה, כל מקום שנמצא בו כתם טמאה, מפני שהוא חוזר, וכן בפוליוס.

    Gemara

    5אמר שמואל: בדקה קרקע עולם, וישבה עליה, ומצאה דם עליה טהורה, שנאמר ״(ויקרא טו״, יט) ״בבשרה״ עד שתרגיש בבשרה.

    6האי ״בבשרה״ מיבעי ליה, שמטמאה בפנים כבחוץ! א"כ לימא קרא ״בבשר״, מאי ״בבשרה״? שמע מינה: עד שתרגיש בבשרה.

    7ואכתי מיבעי ליה ״בבשרה״, ולא בשפיר ולא בחתיכה! תרתי שמע מינה.

    8תא שמע: האשה שהיא עושה צרכיה, וראתה דם. רבי מאיר אומר: אם עומדת טמאה, ואם יושבת טהורה.

    9היכי דמי? אי דארגשה יושבת אמאי טהורה? אלא לאו דלא ארגשה, וקתני: עומדת טמאה!

    10לעולם דארגשה, ואימור ״הרגשת מי רגלים הואי״. עומדת הדור מי רגלים למקור ואייתי דם, יושבת טהורה.

    11ת"ש עד שהיה נתון תחת הכר, ונמצא עליו דם אם עגול טהור, ואם משוך טמא.

    12היכי דמי? אי דארגישה עגול אמאי טהור? אלא לאו דלא ארגישה, וקתני: משוך טמא.

    13לא, לעולם דארגישה, ואימור ״הרגשת עד הואי״, משוך ודאי מגופה אתא, עגול טהור.

    14תא שמע: נמצא על שלו טמאין, וחייבין בקרבן. נמצא על שלה אתיום טמאין, וחייבין בקרבן. נמצא על שלה לאחר זמן טמאים מספק, ופטורין מן הקרבן.

    15היכי דמי? אי דארגישה, לאחר זמן אמאי פטורין מן הקרבן? אלא לאו דלא ארגישה, וקתני נמצא על שלה אתיום טמאין וחייבין בקרבן! לא, לעולם דארגישה, ואימא הרגשת שמש הוה.

    16תא שמע: נמצאת אתה אומר ג' ספקות באשה על בשרה, ספק טמא ספק טהור טמא. על חלוקה, ספק טמא ספק טהור טהור. ובמגעות ובהיסטות, הלך אחר הרוב.

    17מאי ״הלך אחר הרוב״? לאו אם רוב ימיה טמאין טמאה, ואע"ג דלא ארגשה.

    18לא, אם רוב ימיה בהרגשה חזיא טמאה, דאימור ארגשה ולאו אדעתה.

    19אמר מר: על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא, על חלוקה ספק טמא ספק טהור טהור.

    20ה"ד אי מחגור ולמטה, על חלוקה אמאי טהור? והא תנן: מן החגור ולמטה טמא! ואי מחגור ולמעלה, על בשרה אמאי טמא? והתנן: ראתה דם על בשרה שלא כנגד בית התורפה טהורה!

    21אב"א מחגור ולמטה, ואב"א מחגור ולמעלה. אי בעית אימא מחגור ולמטה, כגון שעברה בשוק של טבחים. על בשרה מגופה אתאי, דאי מעלמא אתאי על חלוקה מיבעי ליה אשתכוחי. על חלוקה מעלמא אתא, דאי מגופה אתא על בשרה מיבעי ליה אשתכוחי.

    22ואיבעית אימא, מחגור ולמעלה, כגון דאזדקרה על בשרה ודאי מגופה אתאי, דאי מעלמא אתאי על חלוקה איבעי ליה אשתכוחי. על חלוקה מעלמא אתאי, דאי מגופה אתאי על בשרה איבעי ליה אשתכוחי.

    23קתני מיהת: על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא, ואע"ג דלא הרגישה. ועוד תנן: הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה, ואע"ג דלא הרגישה. אמר רב ירמיה מדפתי: מודה שמואל שהיא טמאה׃

    Tosafot

    הרואה כתם - ת"ש האשה שעושה צרכיה. תימה מאי מהדר אפירכות הא כמה משניות פ' בא סימן ודם הנדה בדיני כתמים וליפרוך מינייהו ולא שייך לשנויי עלייהו לא הרגשת עד ולא הרגשת שמש ואומר הר"י דמדיני כתמים ליכא למפרך דהיינו יכולין להעמיד שיש זמן מרובה משעת הכבוס ואימור הרגישה ולאו אדעתה אבל בשמעתין פריך מכתמים דבבשרה דאין רגילות לשהות כתם בבשר בלא דעתה שלא ייבש ויפול מיהו ברייתא דג' ספקות דמייתי לקמן פריך מחלוקה כמו שנפרש בההיא וי"ל דמשמע דזמן מועט היה שם דומיא דבשר ומשני דמזמן רחוק הוה ואימור ארגשה ולא אדעתה אי נמי כיון דרוב ימיה טמאים יש לחוש:

    אימור הרגשת שמש הואי - וא"ת אמאי לא נקט הרגשת מי רגלים כמו לעיל ואע"פ שלא הטילה כדאמר בריש מכילתין והל"ל כסבור' הרגשת מי רגלים הוא וי"ל דהכא זמן מועט בין תשמיש למציאת הדם והיתה יודעת אם תרגיש במי רגלים אבל לעיל בין פקידה לפקידה יש זמן ארוך והרבה פעמים יש הרגשת מי רגלים בינתיים:

    ובמגעות ובהיסטות הלך אחר הרוב - פ"ה אשה שאין לה וסת ורגילה לראות תדיר ובודקת עצמה תמיד וכל זמן שלא בדקה עצמה מחזקת עצמה בטומאה הלכך אם רוב ימיה היא טמאין טמאה וזהו תימה שזו החומרא לא מצינו בשום מקום דהא אשה שיש לה וסת דיה שעתה וטומאה דמעת לעת אינה אלא באין לה וסת ולא מפקידה לפקידה ואפי' ברואה וכ"ש הכא דאין כאן אלא כתם ואין לחלק בין ברואה תדיר בין שאינה רואה תדיר ונראה דקאי אנמצא על חלוקה (ספק טמא ספק טהור) וקאמר דאם אחרי מציאת הכתם רוב ימיה טמאין טמאה ואף על גב דעברה בשוק של טבחים ולא אמרינן אי מגופה אתא על בשרה איבעי ליה לאשתכוחי:

    אמר מר על בשרה כו' - ולבסוף פריך מינה לשמואל והא דלא פריך מינה ברישא אלא פריך ממגעות והיסטות דסיפא ברישא משום דפשוט הוא יותר אבל רישא מיבעי ליה לתרוצי ברישא והדר פריך מינה:

    על בשרה ודאי מגופה אתאי - וא"ת מאי שנא דלקמן בשמעתין גבי לבשה שלשה חלוקות ועברה בשוק של טבחים תולה אפילו בתחתון ולא אמרינן אי איתא דמעלמא אתאי אעליון ה"ל לאשתכוחי ויש לומר דהתם לפעמים שהיא מגלה חלוקה העליון ואתי על התחתון אבל אי דרך לגלות בשרה:

    קתני מיהא על בשרה כו' - וא"ת ומאי קושיא ה"נ אימור ארגשה ולאו אדעתה כדאמר לעיל וי"ל דהתם דרוב ימיה טמאין יש רגלים לדבר שיש לתלות בהרגשה ולאו אדעתה אבל הכא אין שום הוכחה שנתלה בהרגשה ולאו אדעתה שאין רק שעה מועטת שהוא על בשרה:

    מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן - פי' הקונטרס דתלינן דלמא ארגשה ולאו אדעתה ואין נראה דאפילו מוחזק לה שלא הרגישה טמאה הואיל וראתה דם נדות ורב אשי נמי מודה דלשמואל היכא דלא הרגישה טהורה מן התורה וטמאה מדרבנן אלא אתי לפרושי דכי נמצא אקרקע דטהורה אפילו מדרבנן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מתני' - הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה. כלומר אע"פ שעברה בשוק של טבחים כדאיתא בגמרא דכיון דמגופה חזיא ובגופה אשתכח רגלים לדבר דמגופה אתא אלא א"כ אשתכח על חלוקה נמי כדאיתא בגמרא והא דתנן בסמוך תולה בכל דבר לאו ארישא דהא מתני' קאי אלא אראתה על חלוקה דסליק מינה.

    על חלוקה מן החגור ולמטה טמאה - פירוש חגור סינר שחוגרין בה הנשים והוא כנגד בית התורפה וכדאיתא בבריתא בגמרא ארוכה שלבשה חלוקה של קצרה אם מגיע כנגד בית התורפה טמאה ואם לאו טהורה וקצרה שלבשה חלוקה של ארוכה אם מגיע כנגד בית התורפה של ארוכה שתיהן טמאות ואם כנגד בית התורפה של קצרה קצרה טמאה וארוכה טהורה. והא דתנן מן החגור ולמעלה טהורה איכא למימר דוקא בשלא נזדקרה אי נמי בדלא ידעה אם נזדקרה אם לאו דמסתמא לא חיישא לשמא נזדקרה אבל אם נזדקרה חיישינן אפילו בלמעלה כלמטה, שהרי חזר מה שלמעלה כלמטה, אבל הראב"ד ז"ל נראה דסבירא ליה דאפילו בשנזדקרא לא חיישינן אלא מימר אמרינן דעברה בשוק של טבחים א"נ נתעסקה באותו המין ולאו אדעתא ונ"ל טעם לדבריו דאם איתא דמגופה אתא כשנזדקרא א"א לו לדם לינטוף וליפול על חלוקה לבד, אלא שותת היה ויורד על בשרה ומבשרה לחלוקה אי נמי על חלוקה ועל בשרה יחד, אבל השתא דאשתכח בחלוקה לבד ולא על בשרה ודאי לאו מגופה אתא אלא מעלמא.

    גמרא - אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליו ומצאתה עליו דם טהורה שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה. נראה דהשתא הוה משמע להו לבעלי הגמרא דשמואל טהורה לגמרי קאמר ואפילו מדרבנן ותדע לך מדאקשינן עליה כל הני תיובתא ולא משנינן התם מדרבנן. עד דאתא רב ירמיה מדפתי וחדית מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן, ואלו הוה סבירא לן השתא דשמואל מדאוריתא דוקא משמע להו לבעלי הגמרא דשמואל טהורה לגמרי קאמר ואפילו מדרבנן ותדע לך מדאקשינן עליה כל הני תיובתא ולא משנינן התם מדרבנן. עד דאתא רב ירמיה מדפתי וחדית מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן, ואלו הוה סבירא לן השתא דשמואל מדאוריתא דוקא קאמר וכי אקשינן עליה הנך תיובתא לומר דטמאות נינהו ואתא רב ירמיה לתרוצי דלאו מדאוריתא טמאות אלא מדרבנן, לא הוה ליה למימר בהאי לישנא אלא הכין ה"ל למימר מאי טמא דקתני מדרבנן, אלא השתא דקא מתרץ מודה שמואל דטמאה מדרבנן משמע דעד השתא הוה סבירא ליה דשמואל טהורה גמורה קאמר, ופירוקיה דרב אשי נמי הכא מוכח, והא דקא מייתי שמואל קרא לאו למימרא דמדאורייתא בלחוד קאמר אלא ה"ק טהורה מדאוריתא דכתיב בבשרה עד שתרגיש בבשרה וכיון דמדאוריתא טהורה לא חשו לה חכמים להחמיר עליה. ועל כרחין אין לן למימר הכין לפרוקיה דרב אשי דאמר שמואל דאמר כר' נחמיה ור' נחמיה מדרבנן היא, שלא גזרו על כתמים שבדבר שאינו מקבל טומאה. ועוד דלטהר דבר שאינו מקבל טומאה מה שייך לאיתויי מקרא דבבשרה עד שתרגיש בבשרה דאי מההוא קרא אפילו בדבר המקבל טומאה טהורה עד שתרגיש אלא דהכי קאמר שמואל טהורה מדאוריתא וכיון שכן אף מדבריהם טהורה שלא טמאו כתמים הנמצאים על דבר שאינו מקבל טומאה ואיפשר מפני שלא גזרו אלא על המצוי ודבר שאינו מקבל טומאה אינו מצוי שתשב עליו או שתשתמש בו בישיבה ולבישה וכיוצא באלו שדרכן של כתמים לימצא. ובנמוקי מורי הרב ז"ל טעמא לפי שלא גזרו אלא על דם שנמצא בדבר שראוי לטמאו מחמת נגיעת דם דאשתכח בגויה ואגב הכי מטמי' גם האשה. וא"ת א"כ אמאי לא פריך ליה מכל כתמים דטמאים דתנן בפרק בא סימן (נדה נב, ב) הרואה כתם מקולקלת למנינה ובפרק דם הנדה (נדה נו, א) תנן הכתם שנמצא בחלוק טמא עד שעת הכבוס. וליכא לדחויי דהתם לטהרות חדא דמקולקלת למנינה וחוששת משום זוב לבעלה היא. ועוד דאפילו לטהרות קאמר שמואל דטהורה מדאקשינן עליה מיהא דתניא ובהסטות ובמגעות הלך אחר הרוב. והכא בפירקין נמי תנן מן החגור ולמטה טמאה ולמה הניח להקשות מאלו שהם פשוטות יותר וקא מהדר אהנך דאינם פשוטות. ועוד הקשו בתוספו' כי היכי דמשני בסמוך בקושיא דהיסטות ומגעות אימר ארגישה ולאו אדעתא, לישני נמי על קושי' דעל בשרה ספק טמא ספק טהור טמא וכן על מתני' דכנגד בית התורפה טמאה, ומיהו בזו יש לי לתרץ דאימ' ארגישה ולא אדתעה לא שכיח ודוחק הוא לומר כך אלא התם בלחוד הוא דקאמרינן משום דרוב ימיה בהרגשה וכדאיתא הכא בהדיא אבל הנך קושיית' ודאי קשיין, ותירצו בתוס' דכולהו משניות דכתמים איכא לדחויינהו דאימא מזמן מרובה בא הכתם ולכך טמאה דשמא הרגישה ומדעתה אלא ששכחה אבל הני דמיתינן בגמרא דרואה כתם על בשרה מסתמא מזמן קרוב בא הכתם דאלו מזמן רחוק בא לא היה מתקיים בו כ"כ אלא היה עובר אגב זיעה והילכך אם איתא דארגשה מדכר הות דכירא, ועל שפתי הספל, ואי נמי שהוא נתון תחת הכר, ונמצא על שלו, כל הני מזמן קרוב באו בודאי ואם הרגישה מדכר דכירא. והיסטות ומגעות אע"ג דאפילו בשמצאתן בחלוקה מיירי ואפ"ה פריך מינה, התם שאני דכיון דרוב ימיה טמאין מסתמא מזמן קרוב בא הכתם ואפ"ה משני דילמא מזמן רחוק בא והרגישה ולאו אדעתה.

    תרתי שמעת מינה - פירש מורי הרב ז"ל דדרשא דהכא דעד שתרגיש ודרשא דולא בשפיר שקולות הן ותרויהו דרשינן להו מדלא כתב בבשר ויש מפרשים דולא בשפיר היינו משום דאין מרגשת ביציאת דם, והקשה מורי הרב ז"ל דאי סבירא לן דרכה של אשה לראות דם בחתיכה לא מטהרין משום דאינה מרגשת.

    אם רוב ימיה טמאין טמאה - פרש"י ז"ל רוב ימיה טמאין כגון אשה שאין לה וסת ורגילה לראות תדיר וכיון שכן אע"פ שלא מצאתה טמא אפ"ה היא מחזקת עצמה בספק נדה כיון דרוב ימיה טמאין והילכך אם נגעה או שהסיטה הלך אחר הרוב. והקשו עליו בתוספות דאע"פ שאין לה וסת כיון שלא מצאתה טמא למה מחזקת עצמה בנדה וזו חומרא אינה כלל בשום מקום. ועוד דאפילו מצאתה טמא לא מטמי' למפרע אלא מעת לעת או מפקידה לפקידה, והיאך תטמאה היסטה ומגעה של זו למפרע שמצאתה טהור משום חשש שמא ראתה, אלא ודאי כל שלא ראתה היסטה ומגעה טהור, והכא אנמצא על חלוקה קאי דאמרינן ספק טמא ספק טהור טהור דאמרינן בסמוך דאי עברה בשוק של טבחים ספקו טהור ומשום הכי קתני בבריתא דאם רוב ימיה טמאים טמאה אפילו עברה בשוק של טבחים מגעה והיסטה טמא, ומורי הרב ז"ל הקשה על זה דא"כ אמאי נקט מגעות והיסטות כיון דחלוקה ובשרה שוין בשרוב ימיה טמאין, לא הוה ליה למיתני אלא והלך אחר הרוב, ולי נראה דהא לא קשיא דאי תנא סתמא הלך אחר הרוב הוה אמינא אפילו לגבי בעלה, קמ"ל מגעות והיסטות דהיינו קדשים וטהרות דמחמרינן בהו טפי מבעלה בכולה מכלתין. עוד הקשה רבינו ז"ל דאם כן מאי קא מקשה תלמודא מאי לאו אם רוב ימיה טמאין טמאה אע"ג דלא הרגישה. וכי לא ארגישה מאי האי דהא כתמים הנמצאים בחלוק חוששים להם ואף על גב דלא ארגישה דהיינו כלהו כתמים דתנינן בכלהו מכלתין והוי טעמא משום דחיישינן דילמא מזמן מרובה אתו וארגישה ולאו אדעתא וכדכתבינן לעיל לדעת רבינו יצחק בעל התוס' ז"ל, וזו ודאי קשה מן הראשונה אלא שי"ל דס"ד דמקשה דסיפא דומיא דרישא מה רישא דעל בשרה מזמן קרוב אף חלוקה מזמן קרוב וכגון שבדקה חלוקה סמוך למציאה ואפ"ה קתני דאם רוב ימיה טמאין טמאה ואפילו עברה בשוק של טבחין כנ"ל.

    לא אם רוב ימיה בהרגשה חזיא אימא הרגישה ולא אדעתה - תמיה לי אדרבה הוה לן למימר איפכא כיון דרוב ימיה בהרגשה השתא דלא ארגישה אימא מעלמא אתא.

    אי בעית אימא מחגור ולמטה - כגון שעברה בשוק של טבחים, על בשרה טמא דאם איתא דמעלמא אתא על חלוקה איבעי ליה לאשתכוחי, ונ"ל דה"ק אף על חלוקה איבעי ליה לאשתכוחי אלא כיון שנמצא על בשרה בלבד חזקה מגופה אתא. והא דתנן עברה בשוק של טבחים תולה היינו דוקא בשנמצא על חלוקה ואי נמי על בשרה ועל חלוקה, אבל בנמצא על בשרה בלבד אינה תולה, על חלוקה, כלומר בנמצא על חלוקה בין שנמצא על חלוקה בלבד בין שנמצא אף על בשרה טהורה, דכיון דאיכא למיתלי בטבחים תליא דאם איתא דמגופה אתא על בשרה בלחוד איבעי ליה לאשתכוחי, ולא למימרא דכל דאתי מגופה אבשרה בלחוד משתכח, דהא כל שלא עברה בשוק של טבחים אפילו על חלוקה בלחוד טמאה כדתנן במתני', אלא מילתא בעלמא הוא דקאמר כלומר כיון דאיכא למיתלי תליא, אלא אי משתכח בבשרה בלחוד, ולישנא נמי הכין מתפרש דאם איתא דתימרו דנחמיר ולימא מגופה אתא, אבשרה איבעי ליה לאשתכוחי וכל דלא אשתכח אבשרה בלחוד לא נחמיר עליה שלא לתלות בטבחים, וא"ת על בשרה בלבד כיון שעברה בשוק של טבחים אמאי לא תלינן דדילמא נקפלו כל בגדיה ונתז על בשרה וכדתניא לקמן לבשה ג' חלוקים הבדוקים לה אם יכולה לתלות תולה אפילו בתחתון ולא אמרינן אם איתא אעליון איבעי ליה לאשתכוחי, נ"ל דהכא היינו טעמא משום דרגלים לדבר דכיון שנמצא על גופה ומגופה קא חזיא חזקה מגופה אתא דכל היכא דאישתכח בגופה בו חמיר טפי דהא טיפין טיפין מצטרפין בדאשתכח בגופה ועל חלוקה אין מצטרפין כדאמרינן בבריתא לקמן לדעת רוב המפרשים כמו שאנו עתידים לכתוב בס"ד. ובתוס' תירצו דהתם היינו טעמא משום דפעמים שמגבהת שני חלוקים העליונים אבל כולן אינה רגילה כדי שלא יראה בשרה, ואין זה מחוור בעיני משום דהא איכא למימר דאתא מלמטה כנגד בשרה ולא נגע בבגדיה כלל, אלא טעמא דמחמרינן בבשרה טפי כדאמרן.

    ואי בעית אימא מחגור ולמעלה כגון שנזדקרה - כלומר מחגור ולמעלה וכשלא עברה בשוק של טבחים. וכגון שנזדקרה כלומר שידעה בודאי שנזדקרה והילכך על בשרה כלומר כל שנמצא על בשרה טמא ואפילו נמצא נמי על חלוקה דכיון דליכא למיתלי ודאי מגופה אתא, דאי מעלמא אתא אחלוקה בלחוד איבעי ליה לאשתכוחי. וא"ת והא כיון שנזדקרה ה"ל למעלה מן החוגר כלמטה מן החגור וכל שלמטה מן החגור בין על בשרה בין על חלוקה טמאה וא"כ אפילו נמצא על חלוקה בלחוד אמאי ספיקו טהור. איכא למימר כל שנזדקרה אי איפשר לו לדם שינטף אלא דם שותת ויורד ונוגע פעמים אף בחלוקה אבל שלא נגע בבשרה אי איפשר. והא דאמרינן דאבשרה טמא דוקא בדידעינן דנזדקרה אבל מסתמא לא חיישינן לשמא נזדקרה משום דלא שכיחא שתזדקר. ותדע לך מדאמרינן איבעית אימא מחגור ולמעלה כגון שנזדקרה ולא אמרינן אימא נזדקרה. ועוד דתנן במתניתין הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה ושלא כנגד בית התורפה טהורה סתמא קתני כל שלא כנגד בית התורפה טהורה ולמעלה מן החגור שלא כנגד בית התורפה הוא, והיינו דאקשינן נמי להדיא אם מחגור ולמעלה אבשרה אמאי טמא. ודברים פשוטים הם אלא שהוצרכתי לכתוב מפני שנראה מדברי הר"ם במז"ל שאפילו בסתם חוששים שמא נזדקרה לפי שלא הזכיר בכל דבריו והוא שנזדקרה. ונמצא פסק הלכה לפי מה שפירשתי דכל שנמצא על בשרה בלבד למטה מן החגור אפילו עברה בשוק של טבחים טמאה. וכל שנמצא על חלוקה בין שנמצא על חלוקה בלבד בין שנמצא גם על בשרה אם יכולה לתלות תולה והיינו מתניתין דעברה בשוק של טבחין ומתעסקת בכתמים. נמצא למעלה מן החגור ואין ידוע אם נזדקרה אם לאו לעולם טהורה ואפילו אין לה במה לתלות דחיישינן שמא עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים ולאו אדעת', אבל אם ודאי נזדקרה כל שנמצא על בשרה בין על בשרה בלבד בין על חלוקה ועל בשרה טמאה דאמרינן בשעה שנזדקרה שתת הדם ונגע בבשרה, על חלוקה לבד טהורה דאם איתא דמגופה אתא אף על בשרה איבעי ליה לאשתכוחי ואם עברה בשוק של טבחים או שנתעסקה במין טהורה אבל אם נמצא על בשרה בלבד לעולם טמאה, ואפילו יכולה לתלות בטבחים או בכתמים אינה תולה דאם איתא דמעלמא אתא אף על חלוקה איבעי לאשתכוחי וכן פסק הרמב"ם ז"ל, אבל הראב"ד ז"ל כתב דדוקא בשאין לה במה לתלות אבל אם יכולה לתלות תולה אפילו נמצא על בשרה בלבד, ולא ירדתי לסוף דעתו דהא בהדיא אמרינן בגמרא ללישנא קמא דכל שנמצא על בשרה אע"ג דעברה בשוק של טבחים טמאה דאי מעלמא אתא אחלוקה איבעי ליה לאשתכוחי ואע"ג דאמרינן אי בעית אימא מן החגור ולמעלה לא למסתר דינא דלישנא קמא אתא אלא לחדותי דהא אוקמת' אחרינא ואיתא להאי ואיתא להאי ושמא הוא ז"ל סבור דלאוקמתא בתריתא אוקמתא קמיתא ליתא כלל וכיון דכתמים מדרבנן הלך אחר לישנא בתרא להקל. ולענין שמעתין יש לי עוד לפרש ואי בעית אימא מחגור ולמטה על בשרה בלבד מגופה אתא דאי מעלמא אתא אף על חלוקה איבעיא ליה לאשתכוחי, על חלוקה מעלמא אתא כלומר אם נמצא גם על חלוקה מעלמא אתא דאי מגופה על בשרה בלבד איבעי ליה לאשתכוחי, ואי בעית אימא מחגור ולמעלה כגון שנזדקרה, על בשרה בלבד מגופה אתא דאי מעלמא אף על חלוקה איבעי ליה לאשתכוחי, והשתא אתי שפיר דעל בשרה דאוקימתא קמייתא ועל בשרה דאוקמתא בתרייתא מפרשי בחד גונא, כלומר דבשרה בלבד, ומ"מ הראשון נ"ל עיקר דכיון דנזדקרה ודם שותת ויורד על בשרה כשחזרה ועמדה על רגליה חזרה ונתלכלכה חלוקה בדם שעל בשרה ולמה נטהר אותה כשנמצא על בשרה ועל חלוקה.

    אמר ר' ירמיה מדפתי מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן - פי' ואפילו ביושבת על גבי קרקע דלית ליה כר' נחמיה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 57b

    Niddah 57b. The full printed text of this folio side - 23 numbered segments, about 469 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 57b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026