Talmud Builders

    Niddah 24b

    Back to index

    English translation — Niddah 24b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And Shmuel explains the baraita according to his line of reasoning, in the following manner: If an animal fetus is born in the fourth month of pregnancy in the case of small domesticated animals, or it is born in the eighth month of pregnancy in the case of large livestock, or if it was born from this stage of the pregnancy and earlier, the animal is forbidden. In what case is this statement said? In a case when the fetus’s months of gestation were not completed; but in a case when its months of gestation were completed, it is permitted for consumption even outside the womb. This excludes a fetus that has two backs and two spines, as even in a case where its months of gestation were completed, if it emerged into the airspace of the world, it is forbidden, whereas if it is found in the womb of its mother, it is permitted.

    2A tanna taught a baraita before Rav: In the case of a woman who discharges an entity that has a shapeless body, i.e., it does not have the outline of limbs, or an entity that has a shapeless head, one might have thought that its mother should be impure with the impurity of a woman after childbirth. Therefore, the verse states: “If a woman bears seed and gives birth to a male, she shall be impure seven days; as in the days of the menstruation of her sickness she shall be impure. And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:2–3).

    3Those verses teach that the impurity of a woman after childbirth applies only to one who gave birth to a child that is fit for circumcision on the eighth day, excluding these cases, where the child is not fit for circumcision on the eighth day, as it cannot survive that long. Consequently, this woman does not have the impurity of a woman after childbirth. Rav said to the tanna : And conclude the baraita like this: Excluding these cases, where the child is not fit for circumcision on the eighth day, and excluding the case of a woman who discharges a child that has two backs and two spines.

    4Rabbi Yirmeya bar Abba thought to perform an action, i.e., to issue a ruling, in accordance with the opinion of Shmuel, that a woman who gives birth to a child with two backs and two spines is impure. Rav Huna said to him: What is your thinking? That as this matter is subject to a dispute, one should rule stringently? Your ruling is a stringency that leads to a leniency, as you have given the woman a period of thirty-three days following her period of impurity when any blood that emerges is blood of purity. In any event, you should perform, i.e., issue your ruling, in accordance with the opinion of Rav, as we maintain that the halakha is in accordance with the opinion of Rav with regard to ritual matters, whether his opinion leads to a leniency or to a stringency.

    5§ Rava says: The Sages said that a woman can give birth to a viable offspring after nine months of pregnancy or after seven months of pregnancy; but if a woman gives birth after eight months of pregnancy, the child cannot survive and is stillborn. Similarly, a large domesticated animal gives birth to a viable offspring after nine months of pregnancy, and if it discharges a fetus after only eight months, the newborn animal cannot survive. With this in mind, Rava asked: Can a large domesticated animal give birth to a viable offspring after seven months of pregnancy, like a human, or can such an animal not give birth to a viable offspring after only seven months?

    6Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Come and hear a resolution to this dilemma from the aforementioned baraita : If an animal discharges from this stage of the pregnancy and earlier, the fetus is forbidden in consumption as an unslaughtered animal carcass. What, is it not referring to large livestock, which indicates that large livestock do not give birth to a viable offspring after only seven months of pregnancy? The Gemara answers: No, the reference is specifically to small domesticated animals, which do not give birth to a viable offspring until after five months of pregnancy.

    7The Gemara raises a difficulty with regard to this answer: What is this? Granted, if you say that the reference is to large livestock, it is necessary for the baraita to state that an animal does not give birth to a viable offspring after less than a complete period of pregnancy, as otherwise it might enter your mind to say that since in the case of a woman who gives birth after seven months the baby survives, it is logical that in the case of a large domesticated animal that gives birth after seven months the newborn also survives, and it is therefore permitted for consumption. Consequently, the baraita teaches us that such an animal does not survive.

    8But if you say that the ruling in the baraita , that if an animal discharged a fetus before the period of gestation was completed then the fetus is prohibited, was stated with regard to small domesticated animals, isn’t it obvious that if a sheep or goat fetus was discharged at this stage it cannot survive? Can it survive after only three months of gestation?

    9The Gemara answers that in fact it is necessary for the baraita to state this halakha with regard to small domesticated animals, as otherwise it might enter your mind to say that any mammal that is born two months less than its complete gestation survives, just as a human born at seven months of gestation survives. Therefore, the baraita teaches us that a sheep or goat that is born at three months of gestation cannot survive and is forbidden for consumption.

    10§ Rav Yehuda says that Shmuel says: In the case of a woman who discharges a fetus that has the form of a lilith, a female demon with wings and a human face, its mother is impure with the impurity of a woman after childbirth, as it is a viable offspring, only it has wings. This is also taught in a baraita : Rabbi Yosei said: An incident occurred in Simoni involving a certain woman who discharged a fetus that had the form of a lilith, and the incident was brought before the Sages; and they said that it is a viable offspring, only it has wings.

    11There was a case of a woman who discharged an item that had the form of a snake. Ḥanina, the son of Rabbi Yehoshua’s brother, ruled that its mother is impure with the impurity of a woman after childbirth. Rabbi Yosef went and told this matter to Rabban Gamliel. Rabban Gamliel sent to Rabbi Yehoshua: Take hold of your nephew and come to me, so that I may admonish him for his ruling.

    12While they were going to Rabban Gamliel, Ḥanina’s daughter-in-law went out to greet Rabbi Yehoshua, and said to him: My teacher, what is the halakha with regard to a woman who discharges an item that looks like a snake? Rabbi Yehoshua said to her: Its mother is pure. She said to him: But my mother-in-law said to me in your name that its mother is impure in such a case, and that you said to her: For what reason is she impure? It is because the pupil of a snake is round like that of a human. Due to her statement, Rabbi Yehoshua remembered that he had issued such a ruling. He subsequently sent a message to Rabban Gamliel: Ḥanina issued the ruling based on my own statement.

    13Abaye said: Conclude from this incident that a Torah scholar [ tzurva merabbanan ] who says a halakhic matter should say the reason for his statement, so that when his colleagues remind him of his reasoning, he will remember that ruling, as happened to Rabbi Yehoshua.

    14MISHNA: A woman who discharges a gestational sac full of fluid, full of blood, or full of different colors need not be concerned that it was an offspring. But if the sac was one in which tissue developed, her halakhic status is that of a woman after childbirth. Since the sex of the embryo is unknown, the woman observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female; she is impure for fourteen days like a woman who gave birth to a female, but blood that she sees thereafter is pure only until forty days after birth, like a woman who gave birth to a male. A woman who discharges a sandal fetus, i.e., one that has the form of a sandal fish, and one who discharges an afterbirth observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female.

    15GEMARA: The Gemara raises a difficulty: Granted, one can understand why a woman who discharges a gestational sac full of blood or water is pure, as such an item is nothing, i.e., it is not an offspring. But if the gestational sac was full of different colors, let us be concerned that perhaps it was an offspring and it liquefied. Abaye says in response: How much undiluted wine, which can be harmful to an embryo, did the mother of this purported embryo drink, that her embryo was liquefied in her womb? In other words, there is no such concern.

    16Rava says that there is a different explanation: We learned in the mishna that the gestational sac was full of different colors, and if it is so, that there was an embryo in the sac that liquefied, the sac would have been lacking some of the mass of the liquified portion. Rav Adda bar Ahava says that there is yet another explanation: We learned in the mishna that the gestational sac is full of different colors, and if it is so, that there was an embryo there that liquefied, it would all be of one color.

    17With regard to the effect of drinking wine on a person’s body, it is taught in a baraita that Abba Shaul says: I used to be a gravedigger, and I would observe the bones of corpses. I discovered that the bones of one who drinks too much undiluted wine during his lifetime look burnt, the bones of one who drinks too much diluted wine are black, and the bones of one who drinks the appropriate amount of wine are fat, i.e., full of marrow. And furthermore, I discovered that the bones of anyone who drinks much more than he eats look burnt, the bones of one who eats much more than he drinks are black, and the bones of one who eats and drinks appropriate amounts are fat.

    18It is taught in a baraita that Abba Shaul says the following, and some say that Rabbi Yoḥanan said it: I used to be a gravedigger. Once I ran after a deer, and I entered the thighbone of a corpse; and it was so large that I ran after the deer for three parasangs inside the thighbone, and although I did not reach the deer, the thighbone did not end. When I came back and related this to the Sages, they said to me: It was evidently the thighbone of Og, king of Bashan, a known giant.

    19It is likewise taught in a baraita that Abba Shaul says: I used to be a gravedigger. Once a burial cave opened up underneath where I was standing, and I found myself standing in the eye socket of a corpse until my nose. When I came back and told this to the Sages, they said to me: It was evidently the eye of Absalom.

    20And lest you say that Abba Shaul was a midget, and therefore he was capable of standing in an eye socket until his nose, Abba Shaul was the tallest person in his generation. And Rabbi Tarfon reached only his shoulder, and Rabbi Tarfon was the tallest person in his generation. And Rabbi Meir reached only the shoulder of Rabbi Tarfon, and Rabbi Meir was the tallest person in his generation. And Rabbi Yehuda HaNasi reached only the shoulder of Rabbi Meir, and Rabbi Yehuda HaNasi was the tallest person in his generation.

    21The Gemara continues: And Rabbi Ḥiyya reached only the shoulder of Rabbi Yehuda HaNasi, and Rabbi Ḥiyya was the tallest person in his generation. And Rav reached only the shoulder of Rabbi Ḥiyya, and Rav was the tallest person in his generation. And Rav Yehuda reached only the shoulder of Rav, and Rav Yehuda was the tallest person in his generation. And Adda the attendant [ dayyala ] reached only the shoulder of Rav Yehuda,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ושמואל מתרץ לטעמיהרישא וסיפא בשיצא לאויר העולם:

    דאע"ג דכלו לו חדשיונפל הוא דלא חיי ונבלה הואי:

    שאינו חתוךכולו שלם כעין דף ואין בו חיתוך אברים וצורה אלא חלק כעין עיגול:

    וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימולמשמע מי שהוא ראוי לחיות שמנה ימים אמו טמאה לידה ומי שאינו ראוי לחיות שמנה לברית לא:

    א"ל רבלתנא סיים בה נמי הכי ואימא יצאו אלו מי שיש לו שני גבין וכו':

    כוותיה דשמואלבשני גבין דולד הוא וקאמר טמאה אפילו בלידה יבישתא דולד הוא:

    הרי אמרו אשה יולדת לט' ויולדת לז'ואנא נמי אמינא כי היכי דבהמה לט' כדאמרי' לעיל בן ח' לגסה נפל הכא נמי יולדת לז' נפל או לאו נפל הוא ומותר:

    הימנו ולמטהבברייתא דלעיל תניא:

    מאי לאו אגסהנמי קאי דקתני בן ח' לגסה והימנו ולמטה כגון בר ז' אסור:

    אדקהבן ד' לדקה והימנו ולמטה כגון בר תלתא אסור:

    אלא אי אמרת אדקה פשיטאהואיל ובר תלתא הוא לא חיי:

    כל בציר תרי ירחימכדרכו חיי כי היכי דבאשה ובבהמה גסה בר ז' חיי דהוי תרי ירחי בציר מכי אורחיה הכי נמי בר תלתא לדקה חיי אע"ג דבר ד' לא חיי:

    קמ"לדלא חיי:

    דמות ליליתשידה. שד יש לו פרצוף אדם ויש לו כנפים:

    הנהג בן אחיך ובאכלומר הבא בן אחיך ובא עמו:

    ה"ג בהליכתן יצתה כלת חנינא לקראת רבי יהושע:

    מתני' מלא גנוניםגוונים:

    המפלת סנדלאין סנדל בלא ולד אחר ובשביל סנדל תשב לזכר ולנקבה דספק זכר ספק נקבה הוא ואם הולד אחר נקבה אין הסנדל לא מעלה ולא מוריד ולא תשב אלא לנקבה ימי טומאה וימי טהרה שאפי' הוא זכר הואיל ונקבה בהדיה לא בצירי ימי טומאתה וימי טהרה דנקבה שהרי של זכר מובלעין בתוך של נקבה וכי אצטריך תשב לזכר ולנקבה כגון שהולד השני זכר דיהבינן לה חומרת טומאה דנקבה בשביל הסנדל וימי טוהר לזכר לחומרא:

    גמ' שמא ולד היה ונימוחכיון דלאו דם הוא ולאו מים נינהו איכא למיחש לולד:

    כמה יין חי כו'לשון גוזמא:

    ה"ג רבא אמר מלא תנן:

    סכוייןשחורין. שמעתי ל"א סכויין בלא מוח ומשיחה אלא יבשה:

    מזוגיותר מדאי:

    קוליתעצם הירך:

    דיילאשמש דרבנן ואדא שמו:

    License: CC0

    נדה 24 עמוד ב

    1ושמואל מתרץ לטעמיה: בן ארבעה לדקה, בן שמנה לגסה הימנו ולמטה אסור. במה דברים אמורים? בשלא כלו לו חדשיו, אבל כלו לו חדשיו מותר. יצא מי שיש לו ב' גבין וב' שדראות, דאע"ג דכלו לו חדשיו אם יצא לאויר העולם אסור, במעי אמו שרי.

    2תני תנא קמיה דרב: המפלת בריית גוף שאינו חתוך, ובריית ראש שאינו חתוך, יכול תהא אמו טמאה לידה? ת"ל (ויקרא יב, ב) ״אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' וביום השמיני ימול וגו'״׃

    3מי שראוי לברית שמנה, יצאו אלו שאינן ראויין לברית שמנה. א"ל רב וסיים בה הכי: ושיש לו שני גבין ושני שדראות.

    4רבי ירמיה בר אבא סבר למעבד עובדא כוותיה דשמואל, אמר ליה רב הונא: מאי דעתיך לחומרא? חומרא דאתי לידי קולא הוא, דקיהבת לה דמי טוהר. עביד מיהא כותיה דרב, דקיימא לן הלכתא כרב באיסורי, בין לקולא בין לחומרא.

    5אמר רבא: הרי אמרו, אשה יולדת לתשעה ויולדת לשבעה, בהמה גסה יולדת לתשעה יולדת לשבעה או לא ילדה?

    6אמר רב נחמן בר יצחק: ת"ש הימנו ולמטה אסור. מאי לאו אגסה? לא, אדקה.

    7האי מאי? אי אמרת בשלמא אגסה אצטריך, סלקא דעתך אמינא: הואיל ובאשה חיי, בבהמה נמי חיי, קמ"ל דלא חיי.

    8אלא אי אמרת אדקה איתמר, פשיטא! בת תלתא ירחי מי קא חיי?!

    9אצטריך, סד"א כל בציר תרי ירחי חיי, קמ"ל׃

    10אמר רב יהודה אמר שמואל: המפלת דמות לילית, אמו טמאה לידה, ולד הוא אלא שיש לו כנפים. תנ"ה א"ר יוסי, מעשה בסימוני באחת שהפילה דמות לילית, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: ולד הוא אלא שיש לו כנפים.

    11המפלת דמות נחש, הורה חנינא בן אחיו של רבי יהושע: אמו טמאה לידה. הלך ר' יוסף וספר דברים לפני ר"ג שלח לו רבי יהושע: הנהג בן אחיך ובא.

    12בהליכתן, יצתה כלת (ר') חנינא לקראתו, אמרה לו: רבי, המפלת כמין נחש מהו? אמר לה: אמו טהורה. אמרה לו: והלא משמך אמרה לי חמותי אמו טמאה? ואמר לה: מאיזה טעם? הואיל וגלגל עינו עגול כשל אדם. מתוך דבריה נזכר רבי יהושע, שלח לו לרבן גמליאל: מפי הורה חנינא.

    13אמר אביי: ש"מ צורבא מרבנן דאמר מילתא לימא בה טעמא, דכי מדכרו ליה מדכר.

    Mishna

    14המפלת שפיר מלא מים, מלא דם, מלא גנונים אינה חוששת לולד. ואם היה מרוקם תשב לזכר ולנקבה. המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה.

    Gemara

    15בשלמא דם ומים לא כלום היא, אלא גנונים ניחוש שמא ולד הוה ונימוח? אמר אביי: כמה יין חי שתת אמו של זה שנמוח עוברה בתוך מעיה?

    16רבא אמר: ״מלא״ תנן, ואם איתא דאתמוחי אתמח מחסר חסר. רב אדא בר אהבה אמר: ״גוונים״ תנן, ואם איתא דאתמוחי אתמח כולה בחד גוונא הוי קאי.

    Baraita

    17תניא, אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי, והייתי מסתכל בעצמות של מתים. השותה יין חי עצמותיו שרופין, מזוג עצמותיו סכויין, כראוי עצמותיו משוחין. וכל מי ששתייתו מרובה מאכילתו עצמותיו שרופין, אכילתו מרובה משתייתו עצמותיו סכויין, כראוי עצמותיו משוחין.

    Baraita

    18תניא, אבא שאול אומר, ואיתימא רבי יוחנן: קובר מתים הייתי. פעם אחת רצתי אחר צבי, ונכנסתי בקולית של מת, ורצתי אחריו שלש פרסאות, וצבי לא הגעתי, וקולית לא כלתה. כשחזרתי לאחורי, אמרו לי: של עוג מלך הבשן היתה.

    Baraita

    19תניא, אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי. פעם אחת נפתחה מערה תחתי, ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי. כשחזרתי לאחורי, אמרו: עין של אבשלום היתה.

    20ושמא תאמר: אבא שאול ננס הוה אבא שאול ארוך בדורו הוה ורבי טרפון מגיע לכתפו, ור' טרפון ארוך בדורו הוה ור"מ מגיע לכתפו, רבי מאיר ארוך בדורו הוה ורבי מגיע לכתפו, רבי ארוך בדורו הוה׃

    21ורבי חייא מגיע לכתפו, ורבי חייא ארוך בדורו הוה ורב מגיע לכתפו, רב ארוך בדורו הוה ורב יהודה מגיע לכתפו, ורב יהודה ארוך בדורו הוה ואדא דיילא מגיע לכתפו,׃

    Tosafot

    מי שראוי לבריאת נשמהואית דגרס לברית שמנה:

    המפלת דמות לילית אמו טמאה לידהוא"ת פשיטא מי גרע מגופו תיש ופניו אדם דהוי ולד לכ"ע וי"ל דהתם יצא מתורת בהמה והוי אדם והכא לא יצא כלל מתורת לילית אך ק"ק דאמרי' לעיל (נדה כג.) בעופות תבדק לרבנן דקריא וקיפופא הוי ולד אף על גב דלסתות לא מפיק ליה כלל מתורת כוס וינשוף וי"ל שמואל דהכא יפרש לעיל תבדק לר"מ:

    המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבהוא"ת בשליא ליתני נמי ולנדה דאימא הרחיקה לידתה וכבר כלו ימי טוהר כדאיתא לקמן בפירקין (נדה דף כח.) גבי המפלת יד חתוכה אע"ג דאמר בסמוך אין תולין השליא בולד יותר מג' ימים להחמיר חוששין יותר מג' ימים וי"ל דלא דמו דבהמפלת יד חתוכה איכא למימר דהראש או רוב הגוף כבר ילדה מקודם וכלו ימי טוהר אבל שליא אימא הולד בתוכה או שלם או נימוק ועוד י"ל דאי הוה תני ולנדה ה"א מביאה קרבן ואינו נאכל דספק לידה היא קמ"ל מביאה קרבן ונאכל והכי נמי קאמר לקמן:

    אכילתו מרובה משתייתופי' יותר מדאי מרובה על השתיה דהא דרך אכילה להיות מרובה על השתיה כדאמרי' בפ"ק דמגילה (דף יב.) והשתיה כדת אין אונס כדת של תורה דאכילה מרובה משתייה דקרבנות יש יותר מנסכים והא דאמרי' בערבי פסחים (דף קי.) ובגיטין (דף ע.) אכול שליש ושתה שליש והנח שליש לכשתכעוס תעמוד על מילואך לאו דוקא אלא שבין אכילה ושתיה יהיו שני שלישים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינן מאי דעתיך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הואקשה לי דהא אית לן דכותה לקמן דשדינן להו לחומרא ומטמאינן לה ואע"ג דלא יהבינן לה ימי טוהר ולא חיישינן וכדאמר שמואל לרב יהודה גבי שפיר (כה, ב) שיננא לא תעביד עובדא עד שישעיר ואקשינן עליה והאמר שמואל מעולם לא דכו שפירא בנהרדעא ואסיקנא לחוש חוששת ימי טהרה הוא דאסתפקא לן אי ולד הוא אם לאו והילכך על כרחיך תשב לזכר או לנקבה לחומרא ולא חיישינן לקולא משום דלא אפשר בלא הכי, אלא הכא דק"ל כרב בין לקולא בין לחומרא ומשום חומרא בעלמא אתינן לטמוייה ולא מספקא, בהא איכא למיחש ומיהא אכתי לא ניחא לי שפיר דהתם הא איכא רבנן דפליגי עליה דר' יהושע ולית לדר"י דיחידאה הוא ורבנן נמי דדחו ליה לר' ישמעאל ואמרי דאפילו מלא בשר דילמא אמו טהורה, ואביו כיחידאה אמרה וכן הוציא העובר את ידו דאמר רב הונא לקמן (נדה כח, א) דאמו טמאה לידה מדרבנן ולא חיישינן דילמא מני לה ימי טומאה מההיא שעתא ואי נמי דילמא יהבינן לה ימי טוהר וצ"ע.

    הא דתניאהמפלת דמות לילית אמו טמאה לידה ולד הוא אלא שיש לו כנפים. איכא למידק ותיפוק לי דהא גופו תייש ופניו אדם אדם, דאלמא בתר צורת פניו שדינן ליה, וי"ל סלקא דעתא אמינא דהתם הוא משום דאזלינן בתר צורת פני אדם אבל הכא אין כאן צורת אדם כלל אלא צורת לילי בין בגוף בין בפנים קמ"ל דלילית גופה ולד היא אלא שיש לו כנפים עכשיו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 24b

    Niddah 24b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 577 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ושמואל מתרץ לטעמיה רישא וסיפא בשיצא לאויר העולם:

    דאע"ג דכלו לו חדשיו נפל הוא דלא חיי ונבלה הואי:

    שאינו חתוך כולו שלם כעין דף ואין בו חיתוך אברים וצורה אלא חלק כעין עיגול:

    וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול משמע מי שהוא ראוי לחיות שמנה ימים אמו טמאה לידה ומי שאינו ראוי לחיות שמנה לברית לא:

    א"ל רב לתנא סיים בה נמי הכי ואימא יצאו אלו מי שיש לו שני גבין וכו':

    כוותיה דשמואל בשני גבין דולד הוא וקאמר טמאה אפילו בלידה יבישתא דולד הוא:

    הרי אמרו אשה יולדת לט' ויולדת לז' ואנא נמי אמינא כי היכי דבהמה לט' כדאמרי' לעיל בן ח' לגסה נפל הכא נמי יולדת לז' נפל או לאו נפל הוא ומותר:

    הימנו ולמטה בברייתא דלעיל תניא:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 24b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    מי שראוי לבריאת נשמה ואית דגרס לברית שמנה:

    המפלת דמות לילית אמו טמאה לידה וא"ת פשיטא מי גרע מגופו תיש ופניו אדם דהוי ולד לכ"ע וי"ל דהתם יצא מתורת בהמה והוי אדם והכא לא יצא כלל מתורת לילית אך ק"ק דאמרי' לעיל (נדה כג.) בעופות תבדק לרבנן דקריא וקיפופא הוי ולד אף על גב דלסתות לא מפיק ליה כלל מתורת כוס וינשוף וי"ל שמואל דהכא יפרש לעיל תבדק לר"מ:

    המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה וא"ת בשליא ליתני נמי ולנדה דאימא הרחיקה לידתה וכבר כלו ימי טוהר כדאיתא לקמן בפירקין (נדה דף כח.) גבי המפלת יד חתוכה אע"ג דאמר בסמוך אין תולין השליא בולד יותר מג' ימים להחמיר חוששין יותר מג' ימים וי"ל דלא דמו דבהמפלת יד חתוכה איכא למימר דהראש או רוב הגוף כבר ילדה מקודם וכלו ימי טוהר אבל שליא אימא הולד בתוכה או שלם או נימוק ועוד י"ל דאי הוה תני ולנדה ה"א מביאה קרבן ואינו נאכל דספק לידה היא קמ"ל מביאה קרבן ונאכל והכי נמי קאמר לקמן:

    אכילתו מרובה משתייתו פי' יותר מדאי מרובה על השתיה דהא דרך אכילה להיות מרובה על השתיה כדאמרי' בפ"ק דמגילה (דף יב.) והשתיה כדת אין אונס כדת של תורה דאכילה מרובה משתייה דקרבנות יש יותר מנסכים והא דאמרי' בערבי פסחים (דף קי.) ובגיטין (דף ע.) אכול שליש ושתה שליש והנח שליש לכשתכעוס תעמוד על מילואך לאו דוקא אלא שבין אכילה ושתיה יהיו שני שלישים:

    Tosafot on Niddah 24b · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן מאי דעתיך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא קשה לי דהא אית לן דכותה לקמן דשדינן להו לחומרא ומטמאינן לה ואע"ג דלא יהבינן לה ימי טוהר ולא חיישינן וכדאמר שמואל לרב יהודה גבי שפיר (כה, ב) שיננא לא תעביד עובדא עד שישעיר ואקשינן עליה והאמר שמואל מעולם לא דכו שפירא בנהרדעא ואסיקנא לחוש חוששת ימי טהרה הוא דאסתפקא לן אי ולד הוא אם לאו והילכך על כרחיך תשב לזכר או לנקבה לחומרא ולא חיישינן לקולא משום דלא אפשר בלא הכי, אלא הכא דק"ל כרב בין לקולא בין לחומרא ומשום חומרא בעלמא אתינן לטמוייה ולא מספקא, בהא איכא למיחש ומיהא אכתי לא ניחא לי שפיר דהתם הא איכא רבנן דפליגי עליה דר' יהושע ולית לדר"י דיחידאה הוא ורבנן נמי דדחו ליה לר' ישמעאל ואמרי דאפילו מלא בשר דילמא אמו טהורה, ואביו כיחידאה אמרה וכן הוציא העובר את ידו דאמר רב הונא לקמן (נדה כח, א) דאמו טמאה לידה מדרבנן ולא חיישינן דילמא מני לה ימי טומאה מההיא שעתא ואי נמי דילמא יהבינן לה ימי טוהר וצ"ע.

    הא דתניא המפלת דמות לילית אמו טמאה לידה ולד הוא אלא שיש לו כנפים. איכא למידק ותיפוק לי דהא גופו תייש ופניו אדם אדם, דאלמא בתר צורת פניו שדינן ליה, וי"ל סלקא דעתא אמינא דהתם הוא משום דאזלינן בתר צורת פני אדם אבל הכא אין כאן צורת אדם כלל אלא צורת לילי בין בגוף בין בפנים קמ"ל דלילית גופה ולד היא אלא שיש לו כנפים עכשיו.

    Rashba on Niddah 24b · Sefaria

    Ritva

    בד״א בשלא כלו לו חדשיו לא דייק לישנא דהא בשלא כלו לו חדשיו עסקינן בהדיא.

    מאי לאו אגסה פי׳ אפילו אגסה ופרקי׳ דדילמא אדקא דוקא.

    המפלת דמות לילית אמ׳ טמאה לדה וכו' וא״ת פשיטא דהא פניו כפני אדם שהוא טמאה לד״ה כדאמר רב לעיל ולא משמע דשמואל לית לי׳ ההיא דרב וי״ל דשאני התם דפרצוף פניו מצורת אדם ה״ל אבל הכא אין כאן צורת אדם כלל דהא לילית כך היא צורתה דנימא דהוי כעין ילדה בהמה וחיה דטהורה לרבנן קמ״ל דלילית גופא ולד הוא אלא שיש לו כנפים.

    Ritva on Niddah 24b · Sefaria

    Meiri

    המפלת ראש שאינו חתוך או גוף שאינו חתוך אינה לידה וטהורה אבל השיליא בריה שיש לה כנפים של בשר והוא שקראוה דמות לילית טמאה לידה ולד הוא אלא שיש לו כנפים:

    המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר המפלת שפיר מלא דם מלא גוונים אינה חוששת לולד אם היה מרוקם תשב לזכר ולנקבה פי' שפיר הוא עור הולד המתוח על בשר העובר ועצמותיו ואבריו וכשהוא גדול עד שצורת האיברים נראית בו נקרא מרוקם וקודם לכן נקרא שאינו מרוקם ואמר שכל שאינו מרוקם הן שהוא מלא מים הן שהוא מלא דם הן מלא גנינין ר"ל דק דק של בשר כמין תולעים משתנים לגוונים אינה חוששת לולד וכן אינה טמאה נדה מצד עצמה כמו שביארנו בחתיכה שיש בתוכה דם אלא שטמאה נדה מצד פתיחת הקבר וגדולי המחברים כתבו בפירושי המשנה שיש בה טומאת נדה מצד עצמה ונראה הטעם מפני שאין זה דומה לחתיכה שהיא עבה ביותר וזה שאינה חוששת לולד במים ודם מפני שלא נתהוה כל כך שיחול עליו שם עובר ובמלא גנינין שאין זה ולד כלל ושאלו בגמ' בשלמא מלא מים מלא דם לא כלום הוא אלא מלא גוונין ניחוש שמא ולד היה ונמוח ופירשה רבא מלא תנן ואם איתא דאיתמח מיחסר הוא חסר ואתה למד מדבריו שאם לא היה מלא חוששין לולד ורב מתנא אמר גוונין תנן ואם אתא דאיתמח כליה בחד גוונא הוה קאי ואתה למד מדבריו שאם היה בגוון אחד חוששין לולד ודבר זה לא נחלקו בו רבא ורב מתנא כדי לפסוק כאחד מהם אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא והלכה כשניהם וא"כ שפיר מלא דק דק של בשר ומשתנה לגוונין אין חוששין לולד אבל אם הוא חסר או אם הוא בגוון אחד חוששין שמא ולד היה ונמוח ואם היה מרוקם ר"ל שנתדקדק הבשר לעור עד שצורת האיברים נראית בעור כמין רקום הרי זה ולד ואם נתרקם כל כך עד שנכר בו אם זכר אם נקבה יושבת כדינה אלא שאם אינו נכר אם זכר אם נקבה נותנין לה חומרי שניהם לישב לזכר ולנקבה ר"ל ארבעה עשר ימי טומאה כנקבה ועשרים וששה ימים טהרה לתשלום ארבעים כזכר ויש עוד בדין זה ענין שלישי שלא נתברר כאן והוא שהפילה שפיר מלא בשר נמוח ר"ל שאין בו שום רקום והוא הנקרא סתם שפיר שאינו מרוקם והוא נוטה יותר לולד ממלא דם ומלא מים ומלא גוונין אבל אינו כשפיר מרוקם ונחלקו בה בגמ' והסכימו לפסוק כשמואל שאמר בה שחוששין לולד ליתן לה ימי טומאה כנקבה בין שהיה בשר שבתוכו צלול בין שהיה עכור ואע"ג דרב ושמואל הילכתא כרב באיסורי יש שאין גורסין בה רב ואף הגורסין כן מודין בה מפני ששמואל היה בקי בדברים אלו הרבה וכמו שאמר בסוגיא האי בתוך נדותה בעל וכפתוה ואודי וכן שהיה עושה בה מעשה תמיד וכדקאמר מעולם לא דכו שפירא בנהרדעא אבל אין נותנין לה ימי טוהר כלל ולא עוד אלא שאף במרוקם פסקו כשמואל שלא ליתן לה ימי טוהר עד שישעיר ר"ל שיהא ראשו מלא שערות כולד גמור וכן פסקו שאף במלא מים ומלא דם אם הוא חסר או בגוון אחד חוששין לולד ומכאן ראו הגאונים להחמיר בכלם שאין אנו בקיאין בין מלא לחסר בין גוון אחד לשני גוונין ומחמירין בכלן לטומאת נקבה ושלא ליתן לה ימי טוהר כלל:

    משנה המפלת סנדל או שיליא תשב לזכר ולנקבה פי' סנדל היא חתכה בלא צורה ומתהוית לפעמים ממותר החומר שנוצר העובר ממנו כאלו נזדמן להיות ולד אחר ולא נתהוה ונעשית חתכה כעין לשון השור כרוכה כסנדל על מקצת הולד האחר ומפני זה נקרא סנדל ולעולם אינו יוצא בלא ולד אחר וכרוך עמו שאם לא יצא כרוך עמו הרי היא כמפלת חתכה שביררנו דינה בראש הפרק אבל כשיוצא כרוך עם הולד האחר הוא הנקרא סנדל ודינו כולד לטמא מצד עצמו ושאלו בגמ' מה אתה צריך עליו לבא מצד עצמו ומ"מ הרי היא טמאה מצד האחר ותירצו בה אי דאיתילידא נקבה בהדיה הכי נמי כלומר שלא הוצרכנו לסנדל מצד עצמו כלל שהרי אפילו תאמר שהוא זכר הרי היא כיולדת זכר ונקבה גמורים שיושבת ימי טומאה וימי טהרה של נקבה שהרי ימי טומאת זכר וימי טהרתו נבלעים במנין הימים של נקבה אלא בדאיתיליד זכר בהדיה וחוששין לסנדל מצד עצמו שמא נקבה היא ליתן לה ימי טומאת נקבה ואין אומרין מאחר שזה זכר הוברר הדבר שהיא הזריעה תחלה ושניהם זכר אלא שמא שניהם הזריעו כאחד שהרי כמה פעמים אשה יולדת זכר ונקבה ואין נותנין לה ימי טוהר אלא תשלום ארבעים ועוד אמרו בגמרא אפילו איתילידא נקבה בהדיה נפקא מינה להיכא דאיתילידא נקבה לפני שקיעת החמה וסנדל לאחר שקיעת החמה דמונה תחלת לידה מן האחרון לישב שבועים משעת לידת הסנדל שמא נקיבה היא וסוף לידה מן הראשון לתשלום יום שמונים לדמי טהרה משעת לידת הנקבה ונמצאת מחסרת ימי טהרה יום אחד שמא הסנדל זכר ואין לה תשלום שמונים מצדו אלא מצד הנקבה וכן שהיא מונה תחלת נדה מן הראשון ותחלת נדה מן האחרון ר"ל שאם ראתה ביום שמונים ואחד לראשון הויא לה תחלת נדה ואם ראתה בשמונים ושבעה מונין מן השני להיות זה שמנתה שמונים ואחד יום שמונים שהוא יום טהרה וכשחוזרת ורואה לשמונים ושבעה הויא לה תחלת נדה וכן כיוצא בזה בכל צד שאפשר להחמיר:

    וסנדל זה פירושו שאין לו צורת פנים ואע"פ שאמרו בגמרא סנדל צריך צורת פנים ואפילו מאחוריו כלומר שכל שהיה לו צורת פנים אפילו מאחוריו ולד הוא באמת כך פסקוה גדולי הדורות אלא שרוב פוסקין כתבוה כדברינו וממה שאמרו בגמרא בימי חנניא בקשו לטהר את הסנדל שאין לו צורת פנים ואמר להם טהרתם את היולדות כלומר שהרי ולד גמור הוא וכשהקשו לו ממה שאמרו צריך צורת פנים הם השיבו מעדותו של ר' חנינא נשנית כלומר יחיד שנאה ואין הלכה כמותו וכן נראה שאע"פ שאין בה עצם כן ויש חולקין אף בזו:

    ולפי מה שפירשנו בסנדל אי אתה צריך לחלוק עם מה שאמרו אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת וכן לשון סוגית הגמרא מוכחת מדקאמר אימר שניהם הזריעו בבת אחת ולא אמר אימר נתעברה וחזרה ונתעברה ומ"מ י"מ בסנדל שכשהאשה מעוברת פעמים שמשמשת לאחר עבורה ומתעברת והעובר האחרון פוחת את צורת הראשון ועושהו כמין חתכה ואע"פ שהיה ולד הרי האחרון בא ורצפו וכן פירשוה גדולי הרבנים בשמועת שלש נשים משמשות במוך שאחת מהם מעוברת ומחשש שמא יעשה עוברה סנדל והוא שאמרו דומה לדג שלם ומתחלתו ולד היה אלא שנרצף וכן שאמרו לאדם שסטר את חברו והחזיר לו פניו לאחוריו ולפירוש זה אם יצא ולד שעם הסנדל בן קיימא אין לומר עוד נתעברה וחזרה ונתעברה ולפיכך הוצרך לומר שניהם הזריעו כאחד ויש למדין מבין שני פירושין אלו שאם אתה אומר אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אם ילדה שני ולדות ומת האחד בתוך שלשים והאחר חיה עד לאחר שלשים מתאבל אף על הראשון מדהאי כלו לו חדשיו שהרי חיה שלשים אף האחר כן ואם אתה אומר שחוזרת ומתעברת שמא שני עבורין היו לזה כלו לו חדשיו ולזה לא כלו חדשיו ואין זה כלום שמא האי בר שבעה הוא ואישתהי ומקילין באבל ועוד שכשמת הראשון למה יתאבל מספק ואם תאמר שיחזור ויתאבל עליו הרי נבלע באבלות שניה אלא שאפשר לפרשו לענין שמועה ואף לענין פירוש אפשר לפרש בסנדל מטעם חוזרת ומתעברת ולא אמרו אינה חוזרת ומתעברת אלא בבני קיימא:

    והמפלת שיליא אף היא תשב לזכר ולנקבה ופירש שליא היא החמת שהשפיר עם בשר הולד ואיבריו נוצרים בתוכה ולא שהשיליא ולד שאינו אלא קרום ולדעת קצת חכמי הטבע נעשה מזרע האיש אלא מפני שאין שליא בלא ולד ואימר נמוח שפיר בתוכה ומ"מ דוקא בשיש בה טפח אבל פחותה מטפח אין חוששין לה לכלום מדין התלמוד אלא שבזמן הזה מתוך חסרון בקיאות מטמאין בכלן לישב לנקבה ושלא ליתן לה דמי טוהר כלל וכן כתבו הגאונים אלא שבזו מיהא איני יודע מה חסרון בקיאות בכך וודאי יש בדברים שראוי לומר כן ויש שאין צריך לומר כן אלא שמא אם יקלו באחת יפרצו באחרת ובקעה מצאו וגדרו בה גדר:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הדרכים שביארנו הלכה פסוקה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Niddah 24b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא תניא אבא שאול אומר ואיתימא ר"י כו' פעם אחת נפחתה מערה כו' כצ"ל מגמרות ישנות:

    בפרש"י בד"ה כוותיה דשמואל כו' וקאמר טמאה אפילו בלידה יבשתא עכ"ל לעיל גבי פניו טוחות דאינו ניכר אם זכר אם נקבה פרש"י דעל ידי שטימאתה שבועיים משום ספק נקבה אתי לידי קולא דולד הוא ויהבי לה ימי טוהר אבל הכא גבי בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות דקדק לפרש משום דעל ידי שטימאתה אפילו בלידה יבשתא אתי לידי קולא דכיון דניכר הוא אם זכר אם נקבה לא ניחא ליה למימר דהאי דעבד כוותיה דשמואל דוקא בנקבה:

    תוס' בד"ה המפלת דמות כו' וי"ל שמואל דהכא יפרש לעיל תיבדק לר"מ עכ"ל אע"ג דשמואל גופיה מפרש לעיל טעמא דרבי מאיר משום גזירה דיצירה איכא למימר הכא כיון דהך גזירה שוה אית לה פרכא לא אוקמינן המופנה אלא על המסתבר דהיינו בהמה וקריא וקיפוף דדומות קצת דעיניהם הולכות לפניהם וכהאי גוונא מבעיא לן לעיל מהו לאסור באחותה דאיכא לאוקמא הגזירה שוה בטומאת לידה כמ"ש שם:

    Chidushei Halachot on Niddah 24b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי, פַּעַם אַחַת רַצְתִּי אַחַר צְבִי, נִכְנַסְתִּי בְּקוּלִית שֶׁל מֵת וְכוּ'. הנה ברור ופשוט דאין דברים אלו כפשוטן אלא הם משל על דרך החידה והיינו כי הקליפות קרויים מֵתִים והרוצה לברר נציצי קדושה מוכרח שיעשה כונות שאותם כוחות הקליפות שנקראים מתים שיש להם שייכות באותו מקום שמברר ממנו ניצוצי קדושה הנה הוא קוברן בנוקבא דתהומא רבא וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בפיוט של מנחת שבת ישוי לון בנוקבהון ויטמרון בגו כיפין, והנה אבא שאול היה עוסק בכונות לקבור כוחות הקליפות בנוקבא דתהומא רבא ועל זה אמר ' קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי '. ואמר ' פַּעַם אַחַת רַצְתִּי אַחַר צְבִי ' פרוש נתתי לבי לברר ולתקן אותו קב חרובין שמספרם צְבִי [102] עולה ק"ב שהם מלויי ע"ב ס"ג מ"ה. ואמר ' שֶׁנִּכְנַס בְּקוּלִית שֶׁל מֵת ' רמז למדור הקליפות שנכנסים נשמות הצדיקים אליו בעת נפילת אפים לברר משם ניצוצי קדושה ואז יהיה להם כח על ידי זה לעשות תיקון ומתוק בק"ב חרובין הנזכר. ואמר ' וְרַצְתִּי אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת ' רמז לשלשה עולמות בי"ע [בריאה, יצירה, עשייה] כי בכל עולם יש בחינת ק"ב חרובין שהם מספר צְבִי [102]. ואמר ' הַצְּבִי לֹא הִגַּעְתִּי וְקוּלִית לֹא כָּלְתָה ' כלומר כל צדיק וצדיק אף על פי שטורח לתקן אינו יכול להשלים תיקון כל קב חרובין שהם הציכי כולו וכן אין יכול ללכת במדור הקליפות שהוא הקולית כולה בנפילת אפים אלא כל אחד יתקן חלק השייך לשרשו בשותפות אנשים אחרים השייכים גם כן לאותו השורש שלו. ואמר עוד ' כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי ' כלומר שהשלמתי התיקון השייך לי לעצמי וגמרתיו ' אָמְרוּ לִי ' ברוח הקודש שזו הקולית שהיא הקליפה אשר טרחת לברר ממנה ניצוצי קדושה היא ' שֶׁל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן ' רמז לנחש הקדמוני שהוא חלק אחד מחלקיו וקראו לנחש הקדמוני בשם עוג מלך הבשן מפני שהנחש עשה מעשה עוג מלך הבשן שנתן עיניו בשרה אמנו ע"ה ורצה שיהרג אברהם אבינו ע"ה במלחמה כדי שיקח את שרה ולכך הגיד לו שביית לוט כדי שירדוף אחריהם וילכד ויהרג וכן הנחש נתן עיניו בחוה לכך יעץ אותם לאכול מעץ הדעת כדי שימות אדם לבדו מפני כי הוא נצטווה מפיו יתברך וידוע כי העושה מעשה רע שנעשה קודם ממנו יהיה נקרא בשם אותו הראשון שעשה הרע וכמו שאמרו רבותינו ז"ל בגרשון בן מנשה מפני שעשה מעשה מנשה ולכן גם כאן קראו לנחש בשם עוג מלך הבשן. וענין השני של ' עַיִן אַבְשָׁלוֹם ' גם בזה אין הדברים כפשוטן אלא הם דרך חידה ומשל דאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה כ:) מלאך המוות מלא עינים ופירש רבינו האר"י ז"ל בספר הלקוטים בפסוק לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה (משלי ז, ה) דמה שאמרו על מלאך המוות מלא עינים הכונה שיש לו תרי"ג כוחות טומאה כנגד תרי"ג מצות שמראה לאדם בכל אחד ואחד טעם תאוה למשכו לעבירה שמטמאו בכח מראה עינים אלו עיין שם. והנה נודע גילוי עין רעה זו של מלאך המוות בעבירה יהיה תחלה במחשבתו של אדם שמשקעו בטומאה של עין רעה זו במחשבה שיהיה מחשב בה ואחר כך יתגבר בו רוח טהרה שדוחה ומעביר כח טומאה הנסבך במחשבתו וידוע שרוח טהרה נמשך ממקום החוטם ולכן כשהריח אותו חכם בריח התמרה דחנוניתא אמר לו אביו בני רוח טומאה יש בך וכנזכר בגמרא. וזהו שאמר ' קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי ' הכונה על דרך שביארנו לעיל ' וּפַעַם אַחַת נִפְתְּחָה מְעָרָה תַּחְתַּי ' כלומר שהביא יצר הרע כח רעה לפתחו תחתי להכשילני בו ' וְעָמַדְתִּי בְּגַלְגַּל עֵינָיו שֶׁל מֵת ' כי הוא יצר הרע דהוא מ"ה וגלגל עיניו הוא כח רע הנקרא עין כאמור לעיל בביאור מלאך המוות מלא עינים ונשתקע במחשבתו בזה שנסתבך כח הרע הזה במחשבה בלבד ' עַד הַחֹטֶם ' פירוש עד שנתגבר ונתעורר בי רוח טהרה הנמשך ממקום החוטם שהוא דחה כח הטומאה הנסבך במחשבתי וּכְּשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי שיצאתי מכח הטומאה הזה של אותה העין הרעה של מלאך המות שהוא היצר הרע ' אָמְרוּ לִי ' ברוח הקודש ' עַיִן שֶׁל אַבְשָׁלוֹם הֲוָה ' פירוש היה אותו כח הרע הנקרא עין שבו נלכד אבשלום במרדו על אביו ונכשל בו הוא אשר נפתח לפניך ונאחז במחשבתך להחטיאך ותהילות לא־ל שאתה נצולת ממנו ולא נלכדת בו כי גבר אצלך רוח טהרה לדחות טומאה זו מעליך ונטהרה המחשבה שלך שהיה נאוזז בה. והנה אף על פי דאבא שאול אמר דברים אלו דרך משל וחידה ולא נשתקע עד חוטמו ממש כפשוטו עם כל זה כיון שעשה המשל באופן דמשמע מיניה הדברים כפשוטן אתא תלמודא אגב אורחיה ללמדנו על פי פשוטו של המשל אורך קומתו של אבא שאול ולהכי אמר וְשֶׁמָּא תֹּאמַר : אַבָּא שָׁאוּל נַנָּס הֲוָה וכו' ואפשר להיות גם בדברים אלו דמסיים תלמודא איכא סוד והנחתי זה לחכמים אחרים לסיים הרמז בעזר בורא עולם ואנא עבדא די לי ויצאתי ידי חובתי בדברים שכתבתי בס"ד.

    Ben Yehoyada on Niddah 24b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 24, Amud Bet, about 577 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 144 words

      Opens “ושמואל מתרץ לטעמיה: בן ארבעה לדקה, בן…”

      Named: שמואל.

    2. Segment 232 words

      Opens “תני תנא קמיה דרב: המפלת בריית גוף…”

    3. Segment 321 words

      Opens “מי שראוי לברית שמנה, יצאו אלו שאינן…”

      Named: רב וסיים.

    4. Segment 438 words

      Opens “רבי ירמיה בר אבא סבר למעבד עובדא…”

      Named: רבי ירמיה בר אבא, רב הונא, רב באיסורי, אבא, שמואל.

    5. Segment 518 words

      Opens “אמר רבא: הרי אמרו, אשה יולדת לתשעה…”

      Named: רבא.

    6. Segment 614 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: ת"ש הימנו…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    7. Segment 719 words

      Opens “האי מאי? אי אמרת בשלמא אגסה אצטריך,…”

    8. Segment 812 words

      Opens “אלא אי אמרת אדקה איתמר, פשיטא! בת…”

    9. Segment 98 words

      Opens “אצטריך, סד"א כל בציר תרי ירחי חיי,…”

    10. Segment 1037 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: המפלת דמות…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    11. Segment 1128 words

      Opens “המפלת דמות נחש, הורה חנינא בן אחיו…”

      Named: רבי יהושע.

    12. Segment 1248 words

      Opens “בהליכתן, יצתה כלת (ר') חנינא לקראתו, אמרה…”

      Named: רבי יהושע, רבן גמליאל.

    13. Segment 1314 words

      Opens “אמר אביי: ש"מ צורבא מרבנן דאמר מילתא…”

      Named: אביי, רבא.

    14. Segment 1425 words

      Opens “מתני׳ המפלת שפיר מלא מים, מלא דם,…”

    15. Segment 1527 words

      Opens “גמ׳ בשלמא דם ומים לא כלום היא,…”

      Named: אביי.

    16. Segment 1626 words

      Opens “רבא אמר: ״מלא״ תנן, ואם איתא דאתמוחי…”

      Named: רב אדא בר אהבה, רבא.

    17. Segment 1738 words

      Opens “תניא, אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי,…”

      Named: אבא.

    18. Segment 1838 words

      Opens “תניא, אבא שאול אומר, ואיתימא רבי יוחנן:…”

      Named: רבי יוחנן, אבא.

    19. Segment 1926 words

      Opens “תניא, אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי.…”

      Named: אבא.

    20. Segment 2035 words

      Opens “ושמא תאמר: אבא שאול ננס הוה אבא…”

      Named: רבי טרפון, רבי מאיר, רבי מגיע, רבי ארוך, אבא.

    21. Segment 2129 words

      Opens “ורבי חייא מגיע לכתפו, ורבי חייא ארוך…”

      Named: רבי חייא, רב מגיע, רב ארוך, רב יהודה.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Niddah 24b · Segment 16 — “…אתמח מחסר חסר. רב אדא בר אהבה אמר: ״גוונים״…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 24b · Segment 10 — “…רב יהודה אמר שמואל: המפלת דמות לילית, אמו טמאה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 24b · Segment 13 — “אמר אביי: ש"מ צורבא מרבנן דאמר מילתא לימא בה…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 24b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026