Talmud Builders

    Niddah 12a

    Back to index

    English translation — Niddah 12a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ Rabbi Zeira raised a dilemma before Rav Yehuda: What is the halakha as to whether a woman should examine herself before engaging in intercourse with her husband? Rav Yehuda said to him: She should not examine herself. Rabbi Zeira asked: And let her examine herself; what would be the problem with that? Rav Yehuda answered: If so, the heart of a scrupulous husband might strike him with pangs of conscience over sins that he could transgress, and he will separate from his wife out of fear that she is impure.

    2Rabbi Abba raised a similar dilemma before Rav Huna: What is the halakha as to whether a woman should examine herself immediately after engaging in intercourse, within the minimum period of time needed for the onset of menstruation, in order to render her husband liable to bring a sin offering for engaging in intercourse with a menstruating woman?

    3Rav Huna said to him: Can you find a case where it is physically possible to perform a full examination after intercourse within the period of time needed for the onset of menstruation? But isn’t it taught in a baraita : What is the period of time needed for the onset of menstruation? This is comparable to a male organ and an examination cloth that are standing alongside the doorpost, i.e., at the entrance to the vagina; upon the exit of the organ the examination cloth immediately enters.

    4The Gemara explains: It is apparent that the period of time that they stated is the time required for an external wipe, and not for a full internal examination. Therefore, if she did an internal examination and found blood, one cannot be certain that she was already menstruating during intercourse and thereby render the husband liable to bring a sin offering. Rather, this is Rabbi Abba’s dilemma: What is the halakha as to whether a woman should wipe herself immediately after engaging in intercourse? Since this action can be performed quickly, if she were to find blood her husband would be liable to bring a sin offering.

    5Some say that this is the dilemma that Rabbi Abba raised before Rav Huna: What is the halakha as to whether a woman should examine herself immediately after engaging in intercourse, in order to render her husband liable to bring a provisional guilt offering brought by one who is uncertain as to whether he committed a sin that requires a sin offering? Rav Huna said to him: She should not examine herself. Rabbi Abba asked: And let her examine herself; what would be the problem with that? Rav Huna answered: If so, the heart of a scrupulous husband might strike him with pangs of conscience over sins that he could transgress, and he will separate from his wife out of fear that she is impure.

    6§ The mishna teaches: And she is also required to examine herself at a time that she is about to engage in intercourse with her husband. Rabbi Ami says that Rabbi Yannai says: And this examination performed before intercourse is known as: The examination cloth of virtuous women, as this examination is not strictly required. Rabbi Abba bar Memel said to Rabbi Ami: The tanna teaches that women are required to perform this examination, and yet you teach that only virtuous women perform it. Rabbi Ami said to him: Yes, as I say that anyone who fulfills the statements of the Sages is called virtuous. Rabbi Ami did not mean that this examination is beyond the letter of the law. He was simply praising those who abide by the established halakha .

    7With regard to Rabbi Ami’s claim, Rava says: And according to your opinion, with regard to one who does not fulfill the statements of the Sages, he is not called virtuous. But this indicates that he is not called wicked either. This cannot be correct, as one who does not heed the instructions of the Sages is certainly wicked. Rather, Rava said: Virtuous women are those who do not reuse the examination cloth that they used to examine themselves before this intercourse. Even if no blood was found on it, they do not examine themselves with it prior to another act of intercourse, as once it was used once, it is not as clean as before. And those who are not virtuous women reuse the same examination cloths and examine themselves with them and they are not particular about this matter.

    8§ The Gemara returns to the matter itself: Rabbi Zeira says that Rabbi Abba bar Yirmeya says that Shmuel says: With regard to a woman who does not have a fixed menstrual cycle, it is forbidden for her to engage in intercourse until she examines herself. Rabbi Zeira said to Rabbi Abba bar Yirmeya: Does Shmuel mean that if she does not have a fixed menstrual cycle she is required to perform an examination, but if she has a fixed menstrual cycle she is not required to perform an examination? This is difficult, as the mishna teaches that even a woman with a fixed menstrual cycle is required to perform an examination before she engages in intercourse.

    9Rabbi Abba bar Yirmeya said to him: The mishna means that if she has a fixed menstrual cycle and she is awake, she is required to perform an examination; if she is sleeping she is not required to perform an examination before intercourse, as this would involve much effort. If she does not have a fixed menstrual cycle, then whether she is awake or sleeping, she is required to perform an examination.

    10Rava says: And let Rabbi Abba bar Yirmeya say a different answer to Rabbi Zeira: Shmuel means that if she has a fixed menstrual cycle, then in the case of a woman who handles pure items, she is required to perform an examination for the sake of intercourse as well. If she does not handle pure items, then for the sake of intercourse with her husband alone she is not required to perform an examination. By contrast, if she does not have a fixed menstrual cycle, then she is required to perform an examination even for the sake of intercourse with her husband. Rava concludes: And from the fact that Rabbi Abba bar Yirmeya did not say this answer, one can learn from it that Shmuel holds that in any case where an examination is only for the purpose of intercourse with her husband, she is not required to perform an examination.

    11§ The Sages taught in a baraita : With regard to donkey drivers and laborers who return home, and those who come home from the house of mourning or from the house of feasting for a wedding, their wives remain in a presumptive status of purity. And therefore they may come and remain with them, i.e., engage in intercourse with them, whether they are sleeping or awake. The baraita clarifies: In what case is this statement said? When the husbands left their wives in a presumptive state of purity. But if the husbands left them in a presumptive state of impurity, she remains forever in a status of impurity, until she says to him: I am ritually pure.

    12The Gemara asks: But according to Rabbi Abba bar Yirmeya, with regard to what case does Shmuel interpret this baraita ? If the baraita is dealing with a woman who has a fixed menstrual cycle, it is difficult, as Shmuel holds that such a woman who is awake is required to perform an examination, whereas the baraita indicates that no examination is necessary. And if the baraita is referring to a woman who does not have a fixed menstrual cycle, it is also difficult, as Shmuel holds that she always is required to perform an examination, whether she is awake or sleeping.

    13The Gemara answers: Actually, the baraita is referring to a case where she has a fixed menstrual cycle, and since her husband came home from his travels and requested of her that they engage in intercourse, there is no greater examination than this. Since she had time to consider the matter while he was asking her, she would have remembered had she sensed the onset of her menstrual cycle, whereas under regular circumstances she might not have time to recall. Based upon this explanation, Rav Pappa said to Rava: What is the halakha with regard to acting in accordance with this baraita ? Perhaps it is necessary to wake her and ask her whether she is ritually pure.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כשיעור וסתמיד לאחר בעילה בחטאת דאמרינן לקמן בפ"ב (נדה דף יד.) נמצא על סדין שלה אותיום כלומר מיד לאחר בעילה חייבין בקרבן דודאי דם הוה בשעת ביאה:

    לבדיקהלחורין ולסדקין הילכך כשיעור וסת לא משכחת לה:

    לשמשאבר:

    ועדסדין שמקנחת בו:

    לקינוחמבחוץ. אם בקינוח מצאה דם בכשיעור הזה חייבין חטאת אבל אם בבדיקתה מצאה כבר ארך השיעור שהרי לא בצד המשקוף עומד אלא בידה אוחזתו ויש כאן שיעור עודף כדי הבאה מידה למשקוף ואשם תלוי איכא ולא חטאת:

    מהו שתקנחאשה שאינה עסוקה בטהרות מי בעיא קינוח לאחר תשמיש כשיעור וסת לידע אם תמצא דם ויהא בעלה חייב חטאת:

    מהו שתבדוקבדיקה ממש:

    באשם תלוידאמרינן לקמן (שם:) נמצא על שלה לאחר זמן יותר מכשיעור וסת חייבין באשם תלוי דספק הוה דם בשעת ביאה ספק בא לאחר מכאן:

    א"כשתצריכנה לבדוק אחר ביאה:

    לבו נוקפוקודם ביאה והא דתנן לקמן (שם.) דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים בעסוקות בטהרות:

    וזהו עדן של צנועותכלומר מדת חסידות שנו כאן ולאו חיובא הוא דאמרינן בפרק שני (שם.) הצנועות מתקנות להן שלישי לתקן את הבית. זהו עדן אלפני תשמיש קאי:

    אין בודקת בו לפני תשמיש אחרלפי שמטונף וכהה מראית ליבונו בבדיקה ראשונה ושוב אין נראית בו טיפה כחרדל:

    יש לה וסת לא בעיא בדיקהבתמיה. והא קתני מתניתין ביש לה וסת דבעיא בדיקה כיון דעסוקה בטהרות. ולקמן פריך לישני ליה הא בשאינה עסוקה בטהרות ומשני קסבר שמואל כי אינה עסוקה אפילו אין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה הואיל ואינה עסוקה בטהרות:

    ערהדחזיא לעסוקי בטהרות בעיא בדיקה לבעלה אי נמי דליכא טירחא לצעורה אבל ישנה איכא צערא ולא אטרחוה רבנן אי נמי ישנה דלא חזיא לטהרות אפילו רגילה לעסוק בטהרות לא בעיא בדיקה:

    לטהרות בעיא בדיקהכלומר העסוקה בטהרות בעיא בדיקה אפילו לבעלה:

    לבעלה לא בעיא בדיקההיכא דאינה עסוקה:

    אין לה וסת אפילו לבעלהגרידא דאינה עסוקה בטהרות בעיא בדיקה:

    כל לבעלהבלא טהרות:

    לא בעיא בדיקהאפילו אין לה וסת הילכך הא דאמר שמואל אסורה לשמש עד שתבדוק בעסוקה [בטהרות] קאי והיינו דאמר לעיל ואוקימנא בעסוקה בטהרות:

    כיון שתבעהלתשמיש:

    אין לך בדיקה גדולה מזודאי לא קים לה דטהורה היא הוה בדקה ובדיקה דקאמר שמואל לעיל בתביעה סגי ולבי מגמגם:

    כי הא מתניתאבעיא בדיקה או תביעה:

    נדה 12 עמוד א

    1בעא מיניה רבי זירא מרב יהודה: אשה מהו שתבדוק עצמה לבעלה? אמר ליה: לא תבדוק. ותבדוק ומה בכך? אם כן לבו נוקפו ופורש.

    2בעא מיניה רבי אבא מרב הונא: אשה מהו שתבדוק עצמה כשיעור וסת, כדי לחייב בעלה חטאת?

    3א"ל מי משכחת לה לבדיקה כשיעור וסת? והתניא: איזהו שיעור וסת? משל לשמש ועד שעומדים בצד המשקוף, ביציאות השמש נכנס עד.

    4הוי: וסת שאמרו לקנוח, ולא לבדיקה. אלא מהו שתקנח?

    5איכא דאמרי, הכי בעא מיניה: אשה מהו שתבדוק עצמה כדי לחייב בעלה אשם תלוי? אמר לו: לא תבדוק. ותבדוק, ומה בכך? א"כ לבו נוקפו ופורש.

    6ובשעה שהיא עוברת וכו'. אמר ר' אמי אמר רבי ינאי: וזהו עדן של צנועות. א"ל רבי אבא בר ממל לר' אמי: תנא תני ״צריכות״, ואת תני ״צנועות״! אמר ליה: שאני אומר כל המקיים דברי חכמים נקרא ״צנוע״.

    7אמר רבא: ושאינו מקיים דברי חכמים ״צנוע״ הוא דלא מקרי, הא ״רשע״ לא מקרי? אלא אמר רבא: צנועות עד שבדקו בו עצמן לפני תשמיש זה, אין בודקות בו לפני תשמיש אחר, ושאינן צנועות בודקות ולא איכפת להן.

    8גופא, אמר רבי זירא, אמר רבי אבא בר ירמיה, אמר שמואל: אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק. אמר ליה ר' זירא לרבי אבא בר ירמיה: אין לה וסת בעיא בדיקה, יש לה וסת לא בעיא בדיקה?

    9א"ל יש לה וסת ערה בעיא בדיקה, ישנה לא בעיא בדיקה; אין לה וסת בין ערה בין ישנה בעיא בדיקה.

    10אמר רבא: ולימא ליה יש לה וסת, לטהרות בעיא בדיקה, לבעלה לא בעיא בדיקה; אין לה וסת, אפילו לבעלה נמי בעיא בדיקה. ומדלא א"ל הכי, ש"מ קסבר שמואל: כל לבעלה לא בעיא בדיקה.

    Baraita

    11ת"ר חמרין ופועלין, והבאין מבית האבל ומבית המשתה נשיהם להם בחזקת טהרה, ובאין ושוהין עמהם, בין ישנות בין ערות. בד"א שהניחן בחזקת טהרה, אבל הניחן בחזקת טומאה לעולם היא טמאה, עד שתאמר לו ״טהורה אני״.

    12והא שמואל במאי מוקי לה? אי בשיש לה וסת קשיא ערה, ואי בשאין לה וסת קשיא בין ערה בין ישנה!

    13לעולם בשיש לה וסת, וכיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו. אמר ליה רב פפא לרבא: מהו למעבד כי הא מתניתא?

    Tosafot

    בעי ר' זירא אשה מהו שתבדוקפי' לפני תשמיש:

    לבו נוקפו ופורשפר"ח כיון דרואה אשתו בודקת מחשב שאם לא הרגישה לא היתה בודקת לפי שיודעת שחכמים לא תקנו לבדוק:

    כדי לחייב בעלה חטאתהכא נמי הוה מצי למיבעי מהו שתבדוק קודם תשמיש ותניח העד עד הבקר כדי לחייב בעלה חטאת אלא דכבר השיב לו שאם תבדוק לפני תשמיש לבו נוקפו ופורש:

    צנוע לא מיקרי רשע לא מיקריבתמיה וא"ת בריש כתובות (דף ב:) דאמר משום צנועות ומשום פרוצות כיון דקרי להו צנועות הנהו דלא עבדי הכי אמאי קרי להו פרוצות וי"ל דהתם קרי להו צנועות כדאמרינן התם זמנין דלא אניס וסברה דאניס ואע"ג שבדין היה לה לתלות שאין אניס דרוב העולם אינן אנוסים ופרוצות משום דזימנין דאנוס פירוש פעמים דיודעת שהוא אנוס ואמרה דלא אנוס ול"ג התם וסברה:

    אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוקובעסוקה בטהרות איירי וא"ת מאי קמ"ל מתניתין היא (לעיל נדה יא.) ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה וליכא למימר דאתא לאשמועינן דאע"ג דאין לה וסת דמותר לקיימה על ידי בדיקה כר"ח בן אנטיגנוס וכן פירש רש"י לקמן דהלשון משמע דלא בא להשמיענו היתרא אלא להשמיענו שצריכה בדיקה וי"ל דקמ"ל באין לה וסת דאפילו ישנה צריכה בדיקה:

    בין ישנותפי' דליכא איסור נדות אבל אסור לבא על הישנה כדאמר בנדרים (כ:) א"נ הכא לא לגמרי בישנה איירי אלא אינה ערה כל כך שתדע להשיב אם היא טהורה אם לאו:

    שמואל במאי מוקי להוא"ת ולוקמה באינה עסוקה בטהרות ויש לומר דדייק מלישנא יתירא דקתני נשיהם להם בחזקת טהרה ואמאי איצטריך תו למיתני ובאין ושוהים עמהם אלא לגלויי דאיירי דעסוקה בטהרות ובפ"ב (לקמן נדה דף טו.) דקתני כל הנשים בחזקת טהרה וקתני בתר הכי והבאין מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה וקתני תרתי אע"ג דאינה עסוקה בטהרות איירי התם אשמועינן דאין לחלק בין באין מן הדרך לבני העיר וא"ת בלא שמואל תקשי מתניתין דמצרכת בדיקה בעסוקה בטהרות אברייתא דהכא וי"ל דפריך לשמואל אפילו בישנה באין לה וסת אבל מתני' לא מיירי בישנה וכן פי' רשב"ם. [א"נ ממתני' ה"מ לדחוקי ולאוקומי באין לה וסת ודיה שעתה לא קאי אלא אצריכה להיות בודקת ותו לא אע"ג דפשטא דמתניתין ביש לה וסת כדפריך לעיל והא מתניתין ביש לה וסת עסקינן]:

    כיון שתבעהפירוש כיון שבא מן הדרך מפייסה ותובעה לתשמיש ואי חזיא כבר רמיא אנפשה שהרגישה בשעת ראייה וזוכרת אבל אם לא בא מן הדרך אסור בערה לפי שאינו מאריך בפיוס של תשמיש אלא בא עליה מיד ולא רמיא אנפשה לאזכורי שהרגישה:

    מהו למעבד כי הא מתניתאפי' רש"י כי הא מתניתא דבעיא בדיקה או תביעה וקשה דבערה דוקא מצריך בדיקה ואם כן מאי קא מהדר ליה דמגניא באפיה דבתביעה לא מגניא באפיה ועוד אי לבעלה גרידא קבעי כדמשמע דלבני בבל היה שואל הא פשיטא דאמר לעיל (נדה דף יא:) כל לבעלה לא בעיא בדיקה וגם אין להחמיר לבדוק דא"כ לבו נוקפו ופורש כדאמר לעיל ואי בעסוקה בטהרות קבעי פשיטא שצריכה בדיקה כדתנן ובשעה שהיא עוברת לשמש ביתה כו' ותו למה תולה בעייתו בברייתא זו כיון דמתניתין נמי מצרכה בדיקה לטהרות ונראה לפרש מהו למעבד כי הא מתניתא דלא מצרכה מידי בישנה דשמא אף לבעלה גרידא צריך להקיצה ולתובעה והא דאמרינן לעיל דאפילו באין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה בישנה מ"מ דילמא תביעה בעיא אי נמי לעיל איירי כשהוא בעיר דאם איתא דהיתה טמאה הוה אמרה ליה קודם לכן אבל בבא מן הדרך איכא למיחש ומתני' דפ"ב (לקמן נדה טו.) דבאין מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה איכא נמי למימר דהיינו דלא בעו בדיקה אבל בעו תביעה אי נמי בערות דווקא אי נמי ביש לה וסת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא ד בעא מיניה ר' זירא מרב יהודה אשה מהו שתבדוק לבעלההיינו משום דאיתספקא ליה אי הא דמצריכינן בדיקה לטהרות אי משום דאיכא למיחש למילתא הוא משום דדמים שייכי בכל עת באשה, ולבעלה קיל הוא שהקלו בו כדי שלא יאריכו עליו את הדרך, והילכך בעל נפש לא יבעול אלא בבדיקה, וכאידך דידיה נמי, דאמר לקמן בפרק כל היד (נדה טז, ב) מדברי כולן נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה, ואמר ליה רב יהודה דבדיקות הללו לא שיהא ספק בדבר אלא משום מעלת טהרות בלבד אבל לבעלה אף אין רוח חכמים נוחה הימנו, דאדרבה יהא לבו נוקפו ופורש ונמצא בטל מפריה ורביה, וכן ר' אבא דבעא מיניה מרב הונא לאחר תשמיש, מהאי טעמא נמי הוא ומנעיה, משום דאף הוא לבו נוקפו ופורש. ופירוש לבו נוקפו כיון שרואה הבעל את אשתו בודקת עצמה, אומר אילולי לא הרגישה בעצמה לא היתה בודקת עצמה נמצא לבו נוקפו ופורש שיש שם הרגשת דם ופורש, כן פירש ר"ח ז"ל וזה לשונו ואף לדברי רש"י ז"ל שפירש במשנתינו שאותו עד שבודקת בו לפני תשמיש אינה בודקת אותו עד למחר, כן יש לנו לפרש כאן כמו שפירש ר"ח ז"ל, שאין לפרש לבו נוקפו לפי שהיא בודקת ואינן יודעים מה מצאו עד למחר, דהא ליתא, דכיון דזו אינה עסוקה בטהרות וכל עצמה אינה בודקת אלא מחמת בעלה, לא עלתה על דעת שתהא זו בודקת ומנחת העד עד למחר, דבדיקת מחר מאי מהניא לבעלה, ועל כרחיך הא דבעא ר' זירא מהו שתבדוק בעלה שתבדוק לאור הנר קודם תשמיש קאמר ואין לבו נוקפו מחמת כך כנ"ל.

    והא שמואל במאי מוקי לה אי כשיש לה וסת קשיא עירה וכו'איכא למידק, לוקמא בשאינה עסוקה בטהרות ולבעלה, דכל לבעלה לא בעיא בדיקה. וי"ל דאין הכי נמי אלא דבעא לארווחא ולאוקמה אפילו בעסוקה בטהרות. ובספר התרומה מתרץ דלישנא יתירא קא דייק, דאי לבעלה למה לי למתני ובאין ושוהין עדיין עמהם, הא תנא ליה נשיהן להן בחזקת טהרה אלא דהכי קאמר, נשיהן להן בחזקת טהרה בשאינה עסוקה בטהרות, ובאין ושוהין עמהן אף בעסוקה בטהרות.

    הא דאמרינןכיון דתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו. פירש רש"י ז"ל דכל הבא מן הדרך דרכו לפייס, ומתוך כך רמיא אנפשה ומרגשה אי איכא דם או לא, אבל שוהה עמה בעיר אין דרכו לפייס, ולפי' עירה בעיא בדיקה, אבל הניחא בחזקת טמאה, לא מהני בה תביעה, עד שתאמר לו בפירוש טהורה אני. וקשיא לי, דאדרבה לקמן בפרק כל היד (נדה טו, א) גמר' גבי כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן והבאים מן הדרך נשיהן בחזקת טהרה, אקשינן למה לי למתנא הבאים מן הדרך, ומפרקינן ס"ד הני מילי היכא דאיתיה במתא דרמיא אנפשה ובדקה עצמה אבל כי ליתיה במתא לא, קמ"ל, אלמא טופי רמיא אנפשה כי איתיה במתא ומרגשה טפי. וי"ל, דהתם הכי קאמר, אבל כי ליתיה במתא, דילמא חזיא ולאו אדעתא דכל דליתיה לא רמיא אנפשה, וניחוש לה, ואפילו בדקה ומצאה טהור, קמ"ל דאפילו בא מן הדרך אשתו בחזקת טהרה לו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 12a

    Niddah 12a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 335 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כשיעור וסת מיד לאחר בעילה בחטאת דאמרינן לקמן בפ"ב (נדה דף יד.) נמצא על סדין שלה אותיום כלומר מיד לאחר בעילה חייבין בקרבן דודאי דם הוה בשעת ביאה:

    לבדיקה לחורין ולסדקין הילכך כשיעור וסת לא משכחת לה:

    לשמש אבר:

    ועד סדין שמקנחת בו:

    לקינוח מבחוץ. אם בקינוח מצאה דם בכשיעור הזה חייבין חטאת אבל אם בבדיקתה מצאה כבר ארך השיעור שהרי לא בצד המשקוף עומד אלא בידה אוחזתו ויש כאן שיעור עודף כדי הבאה מידה למשקוף ואשם תלוי איכא ולא חטאת:

    מהו שתקנח אשה שאינה עסוקה בטהרות מי בעיא קינוח לאחר תשמיש כשיעור וסת לידע אם תמצא דם ויהא בעלה חייב חטאת:

    מהו שתבדוק בדיקה ממש:

    באשם תלוי דאמרינן לקמן (שם:) נמצא על שלה לאחר זמן יותר מכשיעור וסת חייבין באשם תלוי דספק הוה דם בשעת ביאה ספק בא לאחר מכאן:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 12a · Sefaria

    Tosafot

    בעי ר' זירא אשה מהו שתבדוק פי' לפני תשמיש:

    לבו נוקפו ופורש פר"ח כיון דרואה אשתו בודקת מחשב שאם לא הרגישה לא היתה בודקת לפי שיודעת שחכמים לא תקנו לבדוק:

    כדי לחייב בעלה חטאת הכא נמי הוה מצי למיבעי מהו שתבדוק קודם תשמיש ותניח העד עד הבקר כדי לחייב בעלה חטאת אלא דכבר השיב לו שאם תבדוק לפני תשמיש לבו נוקפו ופורש:

    צנוע לא מיקרי רשע לא מיקרי בתמיה וא"ת בריש כתובות (דף ב:) דאמר משום צנועות ומשום פרוצות כיון דקרי להו צנועות הנהו דלא עבדי הכי אמאי קרי להו פרוצות וי"ל דהתם קרי להו צנועות כדאמרינן התם זמנין דלא אניס וסברה דאניס ואע"ג שבדין היה לה לתלות שאין אניס דרוב העולם אינן אנוסים ופרוצות משום דזימנין דאנוס פירוש פעמים דיודעת שהוא אנוס ואמרה דלא אנוס ול"ג התם וסברה:

    אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ובעסוקה בטהרות איירי וא"ת מאי קמ"ל מתניתין היא (לעיל נדה יא.) ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה וליכא למימר דאתא לאשמועינן דאע"ג דאין לה וסת דמותר לקיימה על ידי בדיקה כר"ח בן אנטיגנוס וכן פירש רש"י לקמן דהלשון משמע דלא בא להשמיענו היתרא אלא להשמיענו שצריכה בדיקה וי"ל דקמ"ל באין לה וסת דאפילו ישנה צריכה בדיקה:

    בין ישנות פי' דליכא איסור נדות אבל אסור לבא על הישנה כדאמר בנדרים (כ:) א"נ הכא לא לגמרי בישנה איירי אלא אינה ערה כל כך שתדע להשיב אם היא טהורה אם לאו:

    שמואל במאי מוקי לה וא"ת ולוקמה באינה עסוקה בטהרות ויש לומר דדייק מלישנא יתירא דקתני נשיהם להם בחזקת טהרה ואמאי איצטריך תו למיתני ובאין ושוהים עמהם אלא לגלויי דאיירי דעסוקה בטהרות ובפ"ב (לקמן נדה דף טו.) דקתני כל הנשים בחזקת טהרה וקתני בתר הכי והבאין מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה וקתני תרתי אע"ג דאינה עסוקה בטהרות איירי התם אשמועינן דאין לחלק בין באין מן הדרך לבני העיר וא"ת בלא שמואל תקשי מתניתין דמצרכת בדיקה בעסוקה בטהרות אברייתא דהכא וי"ל דפריך לשמואל אפילו בישנה באין לה וסת אבל מתני' לא מיירי בישנה וכן פי' רשב"ם. [א"נ ממתני' ה"מ לדחוקי ולאוקומי באין לה וסת ודיה שעתה לא קאי אלא אצריכה להיות בודקת ותו לא אע"ג דפשטא דמתניתין ביש לה וסת כדפריך לעיל והא מתניתין ביש לה וסת עסקינן]:

    כיון שתבעה פירוש כיון שבא מן הדרך מפייסה ותובעה לתשמיש ואי חזיא כבר רמיא אנפשה שהרגישה בשעת ראייה וזוכרת אבל אם לא בא מן הדרך אסור בערה לפי שאינו מאריך בפיוס של תשמיש אלא בא עליה מיד ולא רמיא אנפשה לאזכורי שהרגישה:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Niddah 12a · Sefaria

    Rashba

    הא ד בעא מיניה ר' זירא מרב יהודה אשה מהו שתבדוק לבעלה היינו משום דאיתספקא ליה אי הא דמצריכינן בדיקה לטהרות אי משום דאיכא למיחש למילתא הוא משום דדמים שייכי בכל עת באשה, ולבעלה קיל הוא שהקלו בו כדי שלא יאריכו עליו את הדרך, והילכך בעל נפש לא יבעול אלא בבדיקה, וכאידך דידיה נמי, דאמר לקמן בפרק כל היד (נדה טז, ב) מדברי כולן נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה, ואמר ליה רב יהודה דבדיקות הללו לא שיהא ספק בדבר אלא משום מעלת טהרות בלבד אבל לבעלה אף אין רוח חכמים נוחה הימנו, דאדרבה יהא לבו נוקפו ופורש ונמצא בטל מפריה ורביה, וכן ר' אבא דבעא מיניה מרב הונא לאחר תשמיש, מהאי טעמא נמי הוא ומנעיה, משום דאף הוא לבו נוקפו ופורש. ופירוש לבו נוקפו כיון שרואה הבעל את אשתו בודקת עצמה, אומר אילולי לא הרגישה בעצמה לא היתה בודקת עצמה נמצא לבו נוקפו ופורש שיש שם הרגשת דם ופורש, כן פירש ר"ח ז"ל וזה לשונו ואף לדברי רש"י ז"ל שפירש במשנתינו שאותו עד שבודקת בו לפני תשמיש אינה בודקת אותו עד למחר, כן יש לנו לפרש כאן כמו שפירש ר"ח ז"ל, שאין לפרש לבו נוקפו לפי שהיא בודקת ואינן יודעים מה מצאו עד למחר, דהא ליתא, דכיון דזו אינה עסוקה בטהרות וכל עצמה אינה בודקת אלא מחמת בעלה, לא עלתה על דעת שתהא זו בודקת ומנחת העד עד למחר, דבדיקת מחר מאי מהניא לבעלה, ועל כרחיך הא דבעא ר' זירא מהו שתבדוק בעלה שתבדוק לאור הנר קודם תשמיש קאמר ואין לבו נוקפו מחמת כך כנ"ל.

    והא שמואל במאי מוקי לה אי כשיש לה וסת קשיא עירה וכו' איכא למידק, לוקמא בשאינה עסוקה בטהרות ולבעלה, דכל לבעלה לא בעיא בדיקה. וי"ל דאין הכי נמי אלא דבעא לארווחא ולאוקמה אפילו בעסוקה בטהרות. ובספר התרומה מתרץ דלישנא יתירא קא דייק, דאי לבעלה למה לי למתני ובאין ושוהין עדיין עמהם, הא תנא ליה נשיהן להן בחזקת טהרה אלא דהכי קאמר, נשיהן להן בחזקת טהרה בשאינה עסוקה בטהרות, ובאין ושוהין עמהן אף בעסוקה בטהרות.

    הא דאמרינן כיון דתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו. פירש רש"י ז"ל דכל הבא מן הדרך דרכו לפייס, ומתוך כך רמיא אנפשה ומרגשה אי איכא דם או לא, אבל שוהה עמה בעיר אין דרכו לפייס, ולפי' עירה בעיא בדיקה, אבל הניחא בחזקת טמאה, לא מהני בה תביעה, עד שתאמר לו בפירוש טהורה אני. וקשיא לי, דאדרבה לקמן בפרק כל היד (נדה טו, א) גמר' גבי כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן והבאים מן הדרך נשיהן בחזקת טהרה, אקשינן למה לי למתנא הבאים מן הדרך, ומפרקינן ס"ד הני מילי היכא דאיתיה במתא דרמיא אנפשה ובדקה עצמה אבל כי ליתיה במתא לא, קמ"ל, אלמא טופי רמיא אנפשה כי איתיה במתא ומרגשה טפי. וי"ל, דהתם הכי קאמר, אבל כי ליתיה במתא, דילמא חזיא ולאו אדעתא דכל דליתיה לא רמיא אנפשה, וניחוש לה, ואפילו בדקה ומצאה טהור, קמ"ל דאפילו בא מן הדרך אשתו בחזקת טהרה לו.

    Rashba on Niddah 12a · Sefaria

    Ritva

    כדי לחייב בעלה לא סוף דבר שעושה מפני כן דלא שייך למבעי האי לישנא כלל דלמה תעשה כן אלא ה״פ מה שתחמיר על עצמה כיון שבא מפני זה חיוב לבעלה דאשם תלויה בשניהם ונקט לחייב בעלה משום דאף בקרבן דידה הוא חייב כי הוא מביא כל הקרבנות שהיא חייבת כדאיתא התם ואסיקנא דלא תבדוק דא״כ לבו נוקפו ופורש מכאן ואילך שהוא יארע לו כך.

    בעא מיניה ר״ז מרב יהודה אשה מהו שתבדוק עצמה לבעלה פי׳ שתחמיר על עצמה קודם תשמיש ואעפ״י שאינה עסוקה בטהרות ואעפ״י שאמרו חכמים שאינה צריכה לבדוק מי אמרינן אלמלא שיש שום נדנוד חשש דם בדבר לא מצריכות שתבדוק לטהרות אלא אפי׳ מעלת טהרות של גבי בעלה לא חייבו כן כדי שלא לשהות מצותו ומיהו אם רצתה לעשות תבדוק או דילמא מעלה בעלמא הוא דעבוד בטהרות וליכא שום נדנוד כלל ואין לה לבדוק לבעלה א״ל לא תבדוק כלו׳ לא תבדוק כלל ואפי׳ יהא כאן נדנוד חשש א״ל ותבדוק ומה בכך כיון שיש נדנוד ואעפ״י שיש כאן שיהוי מצות עונה א״ל א״כ יהא לבו נוקפו שמא מפני שהרגישה דם היא שבודקת עצמה ולא ירצה לסמוך על מה שתאמר לו שמצאה טהור שמא לא בדקה יפה יפה ופורש והא דתנן לקמן כל היד המרבה לבדוק הרי זה משובח ההיא באותן שצריכות בדיקה.

    ולימא ליה יש לה וסת לטהרות בעיא בדיקה פי׳ לטהרות בעיא עיקר בדיקה לבעלה במיגו לבעלה לא בעיא בדיקה פי׳ לבעלה גרידא לא בעיא בדיקה.

    והא שמואל במאי מוקים לה וא״ת ולוקמה בשאינה עסוקה בטהרות ואפי׳ באשה שאין וסת דלבעלה לא בעיא בדיקה י״ל דלישנא יתירה קשיא ליה כיון דקתני נשיהם להם בחזקת טהרה ל״ל למתני ושוהות עמהם אלא ודאי משום דאפילו עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה.

    וכיון שתבעה אין לה בדיקה גדולה מזו פרש״י ז״ל לפי שדרך הבא מן הדרך להרבות ברצוי ואלו חזיא דם לא סגי דלא הרגישה וזו היא בדיקתה כיון שלא הרגישה ובהכי סגי לה מכיון שהניחה בחזקת טהורה ואיכא דק״ל הא דאמר בפ׳ כל היד כיון דקתני כל הנשים בחזקת טהרה הן לבעליהן ל״ל למתני והבאים מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה ופרקינן ה״מ היכא דאיתיה במתא דרמיא אנפשה ובדקה עצמה אבל ליתיה במתא לא קמ״ל דעלמא טפי רמיא אנפשה כי איתיה במתא ול״ק דהתם הכי הוא דאמר דכי ליתא במתא לא נחוש אבל כשבא הא ודאי טובא רמיא אנפשה וכיון דהא אסיקנא דאפי׳ ליתיה במתא חיישה ובדקה נפש׳ וקיימא בחזקת טהורה נמי כשבא לעיר וריצה אותה ושותקת הרי היא כאלו אמרה בפי׳ שהיא טהורה ואין לך בדיקה גדולה מזו.

    מהו למעבד כי הא מתניתא י״מ לסמוך על תביעה בלחוד כדשרי במתני׳ וא״ל דלא חזי למעבד הכי משום דמיגניא באנפי וי״מ דאישנה קאי אי עבדינן כי הא מתני׳ ואפי׳ דישנה ולשון מיגניא באנפיה חשש טפי להאי לישנא דגנות הוא לשמש עם הישנה אבל לא אתי שפיר לישנא דכי הא מתני׳ מכיון שלא הוזכר בה ישנה בפי׳ ואע״ג דהכי דינא כדאיתא לעיל.

    Ritva on Niddah 12a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במשנתנו שלא הצריכו לאשה בדיקה בשעת תשמיש אלא לטהרות או אף לביתה לאשה שעסוקה בטהרות מתוך שהיא צריכה בדיקה לטהרות לאחר תשמיש צריכה בדיקה לביתה לפני תשמיש אבל אם אינה עסוקה בטהרות אינה צריכה בדיקה לבעלה כלל וא"כ בזמן הזה שאין טהרות משמשת כדרכה ואינה צריכה בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש עד שתהא סמוך לוסתה שנאסרה אותה עונה לפניה ואם בדקה בשעת הוסת ולא ראתה נאסרה אותה עונה לאחריה ומשם ואילך אם בדקה ומצאה טהור משמשת כדרכה בלא בדיקה ולא עוד אלא שאפילו היא רוצה להחמיר על עצמה כל לפניו מיהא אין ראוי לה לבדוק שמא יהא לבו נקפו ויפרוש כמו שיתבאר בסוגיא זו ודברים אלו כלם באשה שיש לה וסת אבל אם אין לה וסת קבוע נחלקו בה המפרשים יש מי שאומר שצריכה בדיקה בכל שעה שעוברת לשמש את ביתה ובבדיקה מיהא מותרת בכל שעה ויש מי שאומר שמותרת בלא בדיקה ומ"מ לדעת גדולי הפוסקים נראה שמשמשת שלשה פעמים בעדים ובודקת אף לאחר תשמיש ואם מצאתו טהור בשלשה פעמים הרי היא בחזקת טהרה לעולם לשמש שלא בבדיקה ואם מצאה טמא בשלשתם אסורה לשמש לעולם ואם מצאה טמא בקצתם וטהור בקצתם תשמש בעדים עד שתתרצף שלשה פעמים בטהרה ותשמש לעולם בלא בדיקה או שלשה פעמים בטומאה ותאסר לשמש לעולם וכל שהגיעה לכך תתגרש ממנו ולא תנשא לאחר ואע"פ שברואה דם מחמת תשמיש אמרו בפרק אחרון שכל ששמשה שלשה פעמים וראתה תתגרש ותנשא לשני ואם אירעה כן לשני בשלשה פעמים גם כן תתגרש ותנשא לשלישי ואם אירעה כן בשלישי לא תנשא לעולם עד שתבדוק אם נתרפאת בבדיקה האמורה שם ההיא באשה שיש לה וסת כדקתני טעמא לא כל האצבעות שוות אבל באשה שאין לה וסת אין האצבעות עושין בה כלום וי"א שאף זו תנשא לשני ולשלישי ואין הדברים נראין:

    אע"פ שזהו הפסק הראוי לברור בענינים אלו מתוך שיש בו כמה ערעורין מצד ביאור הסוגיא אני רואה להעירך בביאור הסוגיא כדי שתפרשנה על דרך מה שפסקנו בה וכן יתבארו לך מתוכה שאר דברים שבה שהם צריכים לענין פסק והוא שאמרו אמר רב יהודה לא שנו אלא באשה העסוקה בטהרות דמיגו דבעיא בדיקה לטהרות לאחר תשמיש בעיא נמי בדיקה לביתה קודם תשמיש אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה מאי קמ"ל הא תנינן לה בפרק שני כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן והבאים מן הדרך שהניחו נשיהם טהורות הרי הן להם בחזקת טהרה אי ממתניתין הוה אמינא דוקא בשיש לה וסת אבל אין לה וסת תיבעי בדיקה קמ"ל דאף באין לה וסת לא בעיא בדיקה ואע"ג דמתניתין בשיש לה וסת קיימא הוא הדין באין לה אלא דנקטה בשיש לה וסת לאשמעינן דאפילו בההיא מיגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה לבעלה והא אמרה שמואל חדא זימנא דאמר ר' זירא אמר שמואל אין לה וסת אסורה עד שתבדוק ואוקימנא בעסוקה בטהרות ותירץ חדא מכלל חבירתה איתמר דר' זירא אמרה מדרב יהודה דאי ממתניתין דכל היד הוה אמינא בשיש לה וסת ומדאמרה שמואל ודאי לשאין לה וסת חדשה והיינו דאודעה ר' זירא בשם שמואל באין לה וסת דלא בעיא בדיקה אלא לעסוקה בטהרות וא"כ שמואל עיקר שמעתיה באין לה וסת ולקמן הדרינן להא דר' זירא ושיילינן בה אין לה וסת הוא דבעיא בדיקה הא יש לה וסת לא בעיא בדיקה והא מתניתין בשיש לה וסת עסיקינן וא"כ הוה ליה למימר כל הנשים בין יש לה וסת בין אין לה וסת ומשני דודאי אין לה וסת חמירא והיינו הוא דנקטה בלשון איסור ר"ל אסורה לשמש עד שתבדוק כלומר דיש לה וסת קלה הימנה והבדל שביניהם הוא דיש לה וסת עירה דחזיא לשמש בטהרות בעיא בדיקה לבעלה אבל ישנה הואיל והשתא מיהא לא חזיא לשמש בטהרות לא בעיא בדיקה וא"ת וישנה מיהא היכא תבדוק פירושו לא הצריכוה רבנן לדידיה להאריך עליו עד שיעירנה ותבדוק ואין לה וסת בין עירה בין ישנה בעיא בדיקה ולי נראה דלישנא מעליא נקט ועירה פירושו ביום וישנה פירושו בלילה שהוא זמן שינה ומשום דישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהם ביום נקטה בהאי לישנא ולישני ליה יש לה וסת לטהרות בעיא בדיקה לבעלה לא אין לה וסת לבעלה נמי בעיא בדיקה מדלא אמר ליה הכי שמע מינה כל לבעלה לא בעיא בדיקה בין יש לה וסת בין אין לה וסת ושתיהן משמשות בלא בדיקה בכל שאין עסוקה בטהרות הא לעסוקה בטהרות שתיהן צריכות בדיקה אם לטהרות אם לביתה מטעם מיגו יש לה וסת דוקא בעירה ואין לה וסת אף בישנה והא דפועלים וחמרים דקאמר שנשיהם להם בחזקת טהרה בין עירות בין ישנות הוי מצי לאוקומה באין עסוקה בטהרות ולביתה אלא דלרוחא דמילתא אוקמה אף בעסוקה בטהרות ומשום דכיון דבא מן הדרך דרכו לרצות ורצוי שלו זו היא בדיקתה שנותנת לב בעצמה ומרגשת ולא הצריכו בדיקה אלא ליושב עמה ונזקק לה מתוך היאוש ולמדת שבטהרות או לעסוקה בהן כל שאין מקום לרצוי צריכה בדיקה ליש לה וסת בעירה ולאין לה וסת אף בישנה וכל שאינה עסוקה בטהרות אינה צריכה כלום ולפי דרכך למדת שאין איסור תשמיש באשה שאין לה וסת:

    Meiri on Niddah 12a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה מהו למיעבד כי הא מתניתא פרש"י כי הא מתניתא דבעיא בדיקה או תביעה כו' עכ"ל פירוש לפירושו דמיבעיא דבעיא בדיקה או התביעה במקום הבדיקה כדאסיק כיון דתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו או דאין צריך לא בדיקה ולא תביעה וקא"ל דלא בעיא בדיקה ולא תביעה במקומה משום דמגניא באפיה ומהא קשיא להו דתביעה לא מגניא באפיה ולא ניחא להו גם כן לפרש כלשון שני שפרש"י דמיבעיא ליה אי לא בעיא בדיקה וסגי בתביעה כמתניתא אי דבעיא בדיקה דוקא דאפשר דמשמע להו דבבדיקה נמי בערה לא מגניא באפיה וק"ל:

    בא"ד דאפי' באין לה וסת לא בעיא בדיקה אפי' בישנה מ"מ כו' עכ"ל ביש לה וסת ודאי קאמרינן לעיל דלא בעיא בדיקה בישנה כיון דשלא בשעת וסתה הוא אבל בערה בעיא בדיקה שראויה לעסוק בטהרות אבל באין לה וסת באינה עסוקה בטהרות דהויא כל שעה בחזקת טמאה אדרבה טפי הוה צריך בישנה בדיקה לבעלה כמ"ש ג"כ לעיל ולהכי קאמרי לא בעיא בדיקה אפילו ישנה כו' ועוד אפשר שהוא נמשך למטה אפי' בישנה מ"מ דלמא תביעה בעיא א"נ כו' וק"ל:

    בא"ד אי נמי בערות דוקא כו' עכ"ל אבל בישנה בעיא תביעה טפי לבעלה מבערה דכיון דאינה עסוקה בטהרות לית לן להחמיר כלל בערה וכמ"ש סברא זו גם כן לעיל:

    בא"ד אי נמי ביש לה וסת עכ"ל רצה לומר דבישנה ביש לה וסת היכא דאינה עסוקה בטהרות כההיא מתני' דלקמן נמי לא קא מבעיא לן דלא בעי תביעה אבל ביש לה וסת בעסוקה בטהרות ודאי דקמבעיא ליה כדקאמר מהו למעבד כי הא מתניתא והך מתניתא ביש לה וסת ועסוקה בטהרות מיירי דמש"ה משמע להו דהך מתניתא לא מצרכה מידי בישנה כיון דאוקמה ביש לה וסת דוקא דבאין לה וסת ודאי דצריך בדיקה בישנה בעסוקה בטהרות כדאמרינן לעיל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Niddah 12a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' אלא אמר רבא צנועות עד שבדקו בו לפני תשמיש זה אין בודקת בו לפני תשמיש אחר וכו'. הא דלא קאמר עד שבודקת בו לפני תשמיש אין בודקת בו לאחר תשמיש נראה משום דלאחר תשמיש אין שום נפקותא אם אין העד לבן כ"כ דהא בלאו הכי מתלכלך משכבת זרע שרגיל להיות שם מחמת תשמיש:

    בגמ' לעולם כשיש לה וסת וכו' אבל ליכא לאוקמי באין לה וסת דא"כ קשיא ישנה דלשון הברייתא משמע דישנה מותר לו לבא עליה כמו שהיא ישנה וכשישנה אין כאן תבעה ובאין לה וסת ס"ל דאפי' ישנה בעיא בדיקה:

    [שם] וכיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו צריך להתישב בדבר זה שהרי מתניתין קתני ומשמשת בשני עדים אכל אשה בעולם אפילו כשבעלה אתה בבית ולמה תחשב תביעה כבדיקת עד וצ"ל דגמרא ס"ל דטעם דהצריכוה חכמים בדיקת עד משום דשמא ראתה טפת דם ואינה נותנת לבה לזכור שהרגישה דכשבעלה בעיר אינו רגיל להאריך בפיוסין כמ"ש התוספות לכך תקנו חכמים בדיקת עד אבל כשבא מן הדרך רגיל לתובעה ולהאריך בפיוסין ומתוך כך נותנת בלבה לזכור אם הרגישה דבר וצ"ע:

    ברש"י ד"ה וזהו עדן של צנועות וכו' דאמרינן בפ"ב הצנועות מתקנות וכו' ר"ל דרבי אמי בשם ר"י מפרש דהא דקתני לקמן בפ"ב הצנועות מתקנות להם שלישי וכו' הוא העד שלפני תשמיש דתנן במתני' דהכא ודתנן התם דרך בנות ישראל משמשות בב' עדים לאחר תשמיש אחד לו ואחד לה והצנועות מתקנות להן ג"כ עוד עד לפני תשמיש היינו הא דתנן הכא וכשהיא עוברת לשמש את ביתה ולפי המסקנא תיקון הצנועות אינו אלא עד שבודקת בו לפני תשמיש זה אינה בודקת בו לפני תשמיש אחר ועיין לקמן בפ"ב (נדה דף י"ד) במתני' בפרש"י:

    בתוס' ד"ה מהו למעבד וכו' פרש"י וכו' מתוך לשון התוס' משמע שהם מפרשים שמה שכתב רש"י או בדיקה או תביעה שר"ל דבעי מיניה מהו למעבד כי הא מתניתא לעשות שום דבר או בדיקה או תביעה או א"צ לעשות שום דבר כלל לא בדיקה ולא תביעה ופשיט ליה דלא צריך שום דבר כלל אפי' תביעה משום דמגניא באפיה וע"פ דרך זה מקשין התוס' על רש"י מה שמקשים אבל לא משמע כן מלשון רש"י כאשר מובן מעצמו וק"ל:

    Maharam on Niddah 12a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 12, Amud Aleph, about 335 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “בעא מיניה רבי זירא מרב יהודה: אשה…”

      Named: רבי זירא, רב יהודה.

    2. Segment 216 words

      Opens “בעא מיניה רבי אבא מרב הונא: אשה…”

      Named: רבי אבא, רב הונא, אבא.

    3. Segment 321 words

      Opens “א"ל מי משכחת לה לבדיקה כשיעור וסת?…”

    4. Segment 49 words

      Opens “הוי: וסת שאמרו לקנוח, ולא לבדיקה. אלא…”

    5. Segment 525 words

      Opens “איכא דאמרי, הכי בעא מיניה: אשה מהו…”

    6. Segment 637 words

      Opens “ובשעה שהיא עוברת וכו'. אמר ר' אמי…”

      Named: רבי ינאי, רבי אבא בר ממל, אבא.

    7. Segment 737 words

      Opens “אמר רבא: ושאינו מקיים דברי חכמים ״צנוע״…”

      Named: רבא.

    8. Segment 838 words

      Opens “גופא, אמר רבי זירא, אמר רבי אבא…”

      Named: רבי זירא, רבי אבא בר ירמיה, אבא, שמואל.

    9. Segment 920 words

      Opens “א"ל יש לה וסת ערה בעיא בדיקה,…”

    10. Segment 1033 words

      Opens “אמר רבא: ולימא ליה יש לה וסת,…”

      Named: רבא, שמואל.

    11. Segment 1135 words

      Opens “ת"ר חמרין ופועלין, והבאין מבית האבל ומבית…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “והא שמואל במאי מוקי לה? אי בשיש…”

      Named: שמואל.

    13. Segment 1321 words

      Opens “לעולם בשיש לה וסת, וכיון שתבעה אין…”

      Named: רב פפא, רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Niddah 12a · Segment 6 — “…ר' אמי אמר רבי ינאי: וזהו עדן של צנועות.…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 12a · Segment 8 — “…בר ירמיה, אמר שמואל: אשה שאין לה וסת אסורה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 12a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026