Talmud Builders

    Niddah 37a

    Back to index

    English translation — Niddah 37a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Immediately upon Rav Asi’s death, Sheila bar Avina went and said to his wife: Prepare for me provisions [ zevadata ], i.e., shrouds for my burial, as I will soon die. This is in order that Rav Asi will not go and tell Rav matters of criticism about me, that I did not listen to Rav Asi and that I caused his death because I took offense when he excommunicated me. His wife prepared for him the provisions, and Sheila passed away. The biers of Rav Asi and Sheila bar Avina were brought together for burial. Those accompanying the dead saw that the myrtle that was customarily placed on a bier was flying from this bier to that bier. They said: Conclude from it that the Sages, i.e., Rav Asi and Sheila bar Avina, have made peace with one another.

    2§ The mishna teaches that a woman who experiences an emission of blood due to labor pains is not rendered a zava if she sees the blood in days when she can become a zava , but rather a menstruating woman if she sees the blood on days during which she can be a menstruating woman. In this regard Rava raises a dilemma: In general, if a zava experiences an emission of blood while counting seven clean days, her count is negated and she must begin a new count of seven clean days. But what is the halakha with regard to a zava who experienced an emission of blood due to labor pains? Does this emission negate her count with regard to ziva ?

    3Rava elaborates: Does every substance that imparts impurity negate the count of seven clean days? If so, as this emission imparts impurity like blood of the days of menstruation, it negates her count as well. Or perhaps only a substance that causes a woman to become a zava negates her count, and as this blood is not a substance that causes her to become a zava it does not negate her count.

    4Abaye said to Rava: The case of an emission of ziva due to circumstances beyond one’s control will prove the halakha with regard to this dilemma, as such an emission does not cause one to be rendered a zav , and yet it negates one’s count of seven clean days.

    5Rava said to him: This is not so [ la’ei ], as this emission of ziva due to circumstances beyond one’s control is also a substance that causes one to be rendered a zav , as we learned in a mishna ( Zavim 2:2): With regard to a man who saw a first sighting of ziva , one examines him to determine whether the discharge was caused by circumstances beyond his control. After the second sighting of ziva as well, one examines him. But after the third sighting one does not examine him, as even if the third sighting occurred due to circumstances beyond his control he is nevertheless rendered a zav on its account.

    6Abaye asked Rava: And according to Rabbi Eliezer, who said: Even after the third discharge one examines him, will you indeed say that since an emission of ziva due to circumstances beyond one’s control does not cause one to be rendered a zav , it does not negate his count? Rava said to Abaye: According to Rabbi Eliezer, this is indeed the case.

    7The Gemara attempts to reject Rava’s explanation of the opinion of Rabbi Eliezer: Come and hear a baraita : Rabbi Eliezer says: Even after the third discharge one examines him to establish whether he must bring an offering, but after the fourth discharge one does not examine him. What, is it not correct to say that as he was already rendered a zav after three discharges, an examination after the fourth discharge is for the matter of negating any clean days counted thus far? If so, Rabbi Eliezer maintains that an emission of ziva due to circumstances beyond one’s control negates one’s count.

    8The Gemara rejects this suggestion: No, it is possible that the purpose of the examination after the fourth discharge is to determine whether to render impure that drop of ziva such that it imparts impurity through carrying. According to Rabbi Eliezer, the discharge of a zav imparts impurity through carrying, even if the discharge occurred due to circumstances beyond his control.

    9The Gemara suggests: Come and hear another baraita : With regard to the third discharge, Rabbi Eliezer says that one examines him, but after the fourth discharge one does not examine him. The reason is as I said, that the purpose of these examinations is to determine liability to bring an offering, and they do not pertain to the matter of negating any clean days counted thus far. Since the fourth sighting does not affect liability to bring an offering there is no need for an examination. Evidently, Rabbi Eliezer maintains that a discharge that occurs due to circumstances beyond one’s control does negate his count.

    10The Gemara concedes: Rather, according to Rabbi Eliezer, one can resolve the dilemma and conclude that even a substance that does not cause one to be rendered a zav negates one’s count. But what is the halakha according to the opinion of the Rabbis?

    11The Gemara suggests: Come and hear that which the father of Rabbi Avin teaches with regard to the question of why a discharge of ziva causes a zav to negate his entire count of clean days, whereas a seminal emission negates only the day of the emission itself: What did his ziva cause for him? An impurity of seven days. Therefore, a discharge of ziva causes him to negate his count of seven clean days. By contrast, what did his seminal emission cause for him? An impurity of one day alone. Therefore, a seminal emission causes him to negate only one day of his count.

    12The Gemara analyzes this statement: What is the meaning of the claim that ziva causes an impurity of seven days? If we say it means merely that ziva renders him impure for seven days, then the father of Rabbi Avin should have stated: Just as his ziva causes him to be impure for seven days, so too, it negates his count of seven clean days. Rather, is it not that the mention of causation indicates that this is what he is saying: A substance that causes one to be rendered a zav negates one’s count of seven clean days, whereas a substance that does not cause one to be rendered a zav , e.g., an emission of blood due to labor pains, does not negate one’s count. The Gemara concludes: Indeed, conclude from it that this is the opinion of the Rabbis.

    13With regard to the halakha , Abaye said: We have a tradition that blood emitted by a woman due to labor pains does not negate the seven clean days of ziva , in accordance with the opinion of the Rabbis. And if you a find tanna who said that it does negate them, the statement of that tanna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

    14§ It is taught in a baraita that Rabbi Marinus says: In the case of a zava who gave birth in the middle of counting seven clean days, the birth does not negate her count of seven clean days of ziva . With regard to this statement, a dilemma was raised before the Sages: What is the halakha as to whether her days of impurity may be counted toward the seven clean days of ziva ? Abaye says: The birth does not negate her count, but it does not count toward the seven clean days. Rava says: The birth does not negate her count and it also counts toward the seven days.

    15Rava said: From where do I say that the birth is counted toward the seven days? As it is taught in a baraita : The verse states: “But if she is purified from her ziva then she shall count for herself seven days, and after that she shall be pure” (Leviticus 15:28). The word “after” indicates that she shall be pure only after counting all of them, i.e., that there should not be an impurity separating between any of the seven clean days.

    16Rava explains: Granted, if you say the birth counts toward the seven clean days, this is in accordance with the requirement that there should not be an impurity separating between any of the seven clean days, as they remain consecutive. But if you say the birth does not count toward the seven clean days, then the birth separates between the seven clean days. The Gemara notes: And Abaye could have said to you that the baraita means that there should not be an impurity of ziva separating between them. There is no problem with a separation due to birth.

    17Rava further said: From where do I say that the birth is counted toward the seven clean days? As it is taught in a baraita : The verse states: “But if she is purified from her ziva then she shall count for herself seven days” (Leviticus 15:28). This indicates that she counts seven clean days from her ziva and not from her leprosy, i.e., she begins counting seven days from the cessation of her ziva , even if she is a leper. Likewise, she counts seven clean days from her ziva and not from her giving birth, as she counts seven clean days even if they continue through her days of impurity. The Gemara notes: And Abaye could have said to you: From this verse teach one derivation, i.e., from her ziva and not from her leprosy, but do not teach: From her ziva and not from her giving birth.

    18And Rava would respond: What is this suggestion? Granted, if you say that the tanna of the baraita taught: From her ziva and not from her giving birth, one can understand why the tanna also teaches: From her ziva and not from her leprosy: Since it was necessary for the tanna to teach this halakha with regard to birth, he taught it with regard to her leprosy, due to the fact that he taught it with regard to birth. But if you say that the tanna taught only: From her ziva and not from her leprosy, then the verse is unnecessary, as this halakha is already derived from another verse: “And when the zav is purified of his ziva ” (Leviticus 15:13), i.e., from his ziva and not from his leprosy.

    19And Abaye could respond: One verse discusses the case of a zav and the other one discusses the case of a zava , and both verses are necessary. As, if the Merciful One had written

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אזל שילא אמר לדביתהו צבית לי זוודתאתכריכין:

    מילישלא ילשין עלי בפני רב:

    דקא פרח אסארגילין היו להניח הדס על המטה וההדס של אלו פורח היה והולך ממטה למטה:

    פייסאשלום:

    קושי מהו שתסתור בזיבהכל מה שספרה:

    דבר הגורםלידי זיבה אם ראתה שלש והאי לאו גורם הוא דלא אתיא בה לידי זיבה. ואי קשיא והרי קרי שאינו גורם כדקי"ל וסותר ההיא לאו סתירה היא דחד יומא הוא דסותר וכי קא בעי רבא לסתור הכל:

    שאינו גורםכדקי"ל ולא מחמת אונסו:

    וסותרכדאמר בפירקין ברביעית אין בודקין אותו:

    לאייבאמת אונס נמי גורם הוא לידי זוב שאם ראה שתים שלא באונס ושלישית באונס מצטרפין לקרבן דתנן שלישית אין בודקין אותו:

    לקרבן אמרתידבעי בדיקה ולא לסתירה:

    אלאלא תוקי כדתרצה לטמויי במשא אלא ודאי לסתירה ובעיין לא תפשוט דאנן לרבנן בעינן ואת פשטת מדר"א:

    ש"ממדנקט לשון גרמא מכלל דקיימא ליה דבר הגורם סותר:

    רבי אליעזר היאדאמר אונס סותר ואינו גורם:

    מהו שתעלהאם ילדה בזוב ובימי לידתה לא ראתה מהו שיעלה לה לנקיים ולא תצטרך לספור אחריהן:

    אינה סותרתאם היתה זבה ופסקה והתחילה לספור וילדה אינה סותרת וימי לידתה אפי' אינה רואה בהן אין משלימין לספירתה אלא משלמת אחריהן אם טהרה:

    מזובהוספרה לה מזובה:

    ולא מנגעהכיון שטהרה מזובה סופרת מיד ותביא קרבן לזיבתה ואז תטהר מלטמא בועלה ואפילו מנוגעת ולא צריכה להמתין עד שתטהר אף מנגעה:

    ולא מלידתהכיון שטהרה מזובה סופרת מיד ואינה צריכה להמתין עד שיעברו ימי לידתה. אלמא ילדה בימי ספירה אינה סותרת ועולה:

    נדה 37 עמוד א

    1אזל שילא, אמר לדביתהו: צבית לי זוודתא דלא ליזיל ולימא ליה לרב מילי עילואי. צביתה ליה זוודתא. נח נפשיה דשילא, חזו דפרחא אסא מהאי פוריא להאי פוריא, אמרי: ש"מ עבדו רבנן פייסא.

    2בעי רבא: קושי מהו שתסתור בזיבה?

    3דבר המטמא סותר, והאי נמי מטמא כימי נדה הוא, או דילמא דבר הגורם סותר, והאי לאו גורם הוא?

    4א"ל אביי: אונס בזיבה יוכיח, שאינו גורם, וסותר!

    5אמר ליה: לאיי, האי נמי גורם הוא, דתנן: ראה ראייה ראשונה בודקין אותו, שניה בודקין אותו, שלישית אין בודקין אותו.

    6ולרבי אליעזר, דאמר: אף בשלישי' בודקין אותו, ה"נ כיון דלא גרים לא סתר? אמר ליה: לרבי אליעזר, ה"נ׃

    7ת"ש רבי אליעזר אומר, אף בשלישית בודקין אותו, ברביעית אין בודקין אותו. מאי לאו לסתירה?

    8לא, לטמויה לההיא טיפה במשא.

    9ת"ש בשלישית, רבי אליעזר אומר בודקין אותו, ברביעית אין בודקין אותו. לקרבן אמרתי, ולא לסתירה.

    10אלא לר"א תפשוט דדבר שאינו גורם סותר, לרבנן מאי?

    11ת"ש דתני אבוה דרבי אבין: מה גרם לו זובו שבעה, לפיכך סותר שבעה; מה גרם לו קריו יום אחד, לפיכך סותר יום אחד.

    12מאי שבעה? אילימא דמטמא שבעה האי ״מה זובו טמא שבעה״ מבעי ליה, אלא לאו דבר הגורם סותר, דבר שאינו גורם אינו סותר? ש"מ׃

    13אמר אביי: נקטינן, אין קושי סותר בזיבה. ואי משכחת תנא דאמר סותר ההוא ר"א היא.

    Baraita

    14תניא, רבי מרינוס אומר: אין לידה סותרת בזיבה. איבעיא להו: מהו שתעלה? אביי אמר: אינה סותרת ואינה עולה. רבא אמר: אינה סותרת ועולה.

    15אמר רבא: מנא אמינא לה? דתניא: (ויקרא טו, כח) ״ואחר תטהר״ ״אחר״, ״אחר״ לכולן, שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם.

    16אי אמרת בשלמא עולה היינו דלא מפסקת טומאה אלא אי אמרת אינה עולה אפסיק ליה לידה ואביי אמר לך שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם׃

    17אמר רבא מנא אמינא לה דתניא מזובה מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה ואביי אמר לך תני חדא מזובה ולא מנגעה ולא תתני ולא מלידתה׃

    18ורבא האי מאי אי אמרת בשלמא מזובה ולא מלידתה איידי דאצטריך ליה לידה תנא נגעה אטו לידה אלא אי אמרת מזובה ולא מנגעה האי (ויקרא ט״ו:י״ג) מוכי יטהר הזב מזובו נפקא מזובו ולא מנגעו׃

    19ואביי חד בזב וחד בזבה. וצריכי, דאי כתב רחמנא׃

    Tosafot

    דבר הגורם סותר כו'וא"ת יולדת בזוב תוכיח דסותרת לרב דאמר מעין אחד הוא אע"ג דדם טוהר אינו גורם שום טומאה וי"ל דדם טוהר חשיב גורם טפי כיון שאם לא ילדה הויא זבה או נדה לרב דאמר מעין אחד הוא ולא דמי לקושי דלעולם דם שתראה מחמת קושי לידה אינו גורם זיבה:

    נקטינן דאין קושי סותרמכאן משמע דלא דרשי אתים אם לא שנפרש לעיל (נדה דף לה.) ורבנן אתים לא דרשי היינו להך דרשא אך משמע דלא דרשי כלל:

    אביי אמר אינה סותרת ואינה עולהכתב רש"י בתשובה אחת דאביי מודה דימי לידה שאינה רואה בהן עולים לספירת זיבתה דהכי מוכח פרק בא סימן (לקמן נדה דף נד:) מן הברייתא והכא אליבא דר' מרינוס קיימין תדע דאין רגילות למיבעי חדא מילתא בתרי דוכתי דבעי לה הכא ובשילהי בפ' בא סימן (שם) ותו היאך חולק אביי אברייתא דהתם ותו דמה להם לאביי ורבא להזכיר סתירה לא היה להם להזכיר אלא עלייה דפליגי בה אלא אליבא דר' מרינוס בעי מהו שתעלה דמדנקט אין לידה סותרת ולא קאמר נמי דעולה מכלל דסבירא ליה דאינה עולה או דלמא הא בהא תליא כיון דאינה סותרת ע"כ עולה מואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ומייתי רבא מנא אמינא לה דמסתמא רבי מרינוס לא פליג אקרא ואביי מייתי מנא אמינא לה דאיכא תנא דפליג אברייתא דבא סימן (שם) ואיכא למימר דר' מרינוס סבירא ליה נמי הכי מדלא קאמר ר' מרינוס אינה סותרת ועולה וה"ה דהוה מצי אביי לאתויי ברייתא דטועה בהמפלת (לעיל נדה דף כח:) דסברה דאין עולה אלא דרבא הוה מוקי לה כר' אליעזר כדמוקי ברייתא דבסמוך כן פרש"י ומה שפירש דמייתי רבא מנא אמינא לה דמסתמא לא פליג ר' מרינוס אקרא קשה דהא ע"כ ר"א פליג וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך אלא בלאו הכי דחי ליה אביי שפיר ומה שפירש ברייתא דהמפלת (שם דף כח:) מוקי לה רבא כרבי אליעזר דוקא בהא הויא כרבי אליעזר דאין עולין לה אבל לגמרי לא הויא כר' אליעזר דהא מוקי לה כר"ע דבעי ספורים בפנינו ור"א פליג עליה בפ"ק (לעיל נדה דף ז:) ור"ת מפרש דהלכתא כאביי דאין עולין וכברייתא דהמפלת (שם דף כט:) ומדקדק מדלא קאמר עלה (לעיל נדה ל.) ש"מ ארבע דימי לידה אין עולין לאפוקי מן הברייתא דלעיל ללוי לחד שינוייא ומברייתא דבא סימן (לקמן נדה דף נד:) דסברי דעולין אלא אינו מונה אלא דברים של חדוש אבל הא פשיטא לן דאין עולין ועוד אומר ר"ת דברייתא דבא סימן איכא למימר כדמפרש ליה רב פפא משום דאימא ילדה זכר להכי עולה שבוע שני לספירת זיבתה ודבריו נראה טפי מדקתני ואין קרבנו נאכל א"כ איכא למימר אימר לא ילדה ואפי' ילדה אימא ילדה זכר ותדע דלא קיבל דברי רב הונא דהתם ולא הדר ביה אלא סבר דאין עולין מדקאמר בשמעתין רב פפא אמר ע"כ הקישן הכתוב ואי סבר עולין א"כ ע"כ צריך לאוקמי כר"א כדמוקי רבא ואמאי דחיק לאוקמי כרבנן דר"א דאמרי אין דנין אפשר משאי אפשר כיון דבלאו הכי צריך לאוקמי כר"א דאמר אין עולין אלא ודאי לא הדר ביה ומיהו אי גרסינן לעיל דאמר סותר רבי אלעזר והכא רבי אליעזר אין להוכיח כלום ודברי רב פפא דלקמן איכא למימר דאינו עיקר אע"פ דהוי ספק ספיקא שבוע שני אינו עולה לספירת זיבתה דאיכא למיחש דילמא נקבה היא כדאמר רב הונא התם משום דאיכא נמי ספק ספיקא בסוף ימי טוהר דסתרה לה כדפרישית לעיל גבי המפלת חיה ועוף (דף כז. סד"ה חומר) ומיהו כיון דאין קרבנה נאכל איכא בלאו הכי ספק ספיקא שמא לא ראתה ואפילו ראתה שמא לא ילדה ואומר ר"ת דימי לידה שאינה רואה בהן הוא למ"ד מיע"ל קג"ם ולא לחי העומד מאיליו בפ"ק דעירובין (דף טו.) ורב סעדיה כתב דנשים שלנו דחשבינן להו כיולדות בזוב אם עברו ימי טומאת ז' לזכר או י"ד לנקבה וספרה שבעה נקיים בימי טוהר או אפילו בימי טומאה מותרת לבעלה עד מ' לזכר ופ' לנקבה אע"פ שרואה דם הכתוב קראו דם טוהר שכן שנו חכמים ימי לידה שאינה רואה בהן עולים לה לימי ספירת זיבתה הרי בהדיא חולק על ר"ת והא דלא קאמר בהמפלת (שם דף ל.) ש"מ ד' איכא למימר משום דלא קאמר אלא היכא דמצי למימר הא מני פלוני היא כדקאמר ש"מ ר"ע היא ש"מ ר"ש היא ש"מ טבילה בזמנה מצוה לאפוקי מדר' יוסי בר' יהודה אבל בהא דאין עולין לא מצי למימר הא מני רבי אליעזר היא דלאביי לכ"ע אין עולין:

    רבא אמר אינה סותרתוא"ת והא רב סובר בפ"ב (דף טו) דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וא"כ תסתור דהכא בעינן שבעה נקיים מדם וי"ל דרב אליבא דר' מרינוס קאמר כדפרישית וסבר דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם דהא קאמר דאינה סותרת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    או דילמא דבר הגורם סותרפירוש דבר הגורם טומאת זיבה סותר בזיבה כל הספירה אלא מיהו לסתירת יומו לא קא מיבעי' ליה דודאי כיון דלאו נקי מדם הוא אינו עולה דנקיים מדם בעינן להו כדאיתא בשלהי שמעתין ועוד דלא גרע מדם טוהר לרב דאמר מעין א' הוא ואפ"ה סותר יומו כדאיתא לעיל (נדה לה, ב), והוו להו כקרי דאינו גורם טומאת ז' ואפילו הכי סותר יומו כדאמרינן בסמוך מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה קירוייו יום א' לפיכך סותר יום א', וכן כתב רש"י ז"ל דקרי שסותר אע"פ שאינו גורם לא קשיא דההיא לאו סתירה היא דחד יומא הוא דסתר וכי קא בעי רבא לסתור כל שבעה. אבל הרמב"ן נ"ר תי' דטעמו של דבר דקרי סותר יומו לא מפני שאין אותו היום עולה לנקיים דהא מעין א' הוא ודינו שיעלה אלא האי דאינו עולה סתירה דיומיה הוא דכיון דרואה הוא דאמר רחמנא יסתור ולפיכך הוצרכו לומר שסתירתו כטומאתו אבל קושי אם דינו לסתור משום טומאת נדה סותר הוא שבעה אבל משום טומאתו לא היה דינו לסתור ואפילו יומו שהרי עכשיו אינו מטמא בימי זיבה כלל ואף על פי שמטמא בימי נדה אין דינו לסתור ואפילו יומו דדבר הגורם עכשיו סותר ולא דבר שטהור עכשיו וגורם בזמן אחר ע"כ. ולא ירדתי לסוף טעמו דהא קרי לאו מעין אחר הוא אלא משום צחצוחי זיבה הוא שסותר כדאיתא בריש פרק המפלת (נדה כב, א) ואדרבה ה"ל למסתר כל ז' אלא שגזרת הכתוב היא דצחצוחי זיבה לא ליסתרו אלא יום אחד כדאיתא התם.

    תניא ר' מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה איבעיא להו מהו שתסתור וכו'. פר"ח ז"ל לידה קושי הסמוך ללידה ואביי ורבא בדם הקושי הוא דפליגי כלומר בעיין הא איפשיטא דאין קושי סותר בזיבה מהו שיעלה אותו היום שראתה בחשבון הז' נקיים כאילו אותו דם אינו דם ועולה ליום נקי והא דאמר רבא לקמן דבעינן נקיים מדם פירש הוא ז"ל נקיים מדם שופי. ואינו מחוור בעיני חדא דלא הוה קרי ליה ר' מרינוס לידה אלא קושי. ועוד דכי אמר אביי לקמן מאי לאו נקיים מלידה ואהדר ליה רבא לא נקיים מדם היכי מסתמי הכי לישנייהו דקרו לדם קושי לידה ולדם שופי דם כיון דשניהם דמים נינהו וזמנם גרם להם לטמא ולטהר ה"ל למימר מאי לאו נקיים מדם לידה לא נקיים מדם שופי. ועוד דאם איתא דר' מרינוס בקושי דלידה קא מיירי ולומר שאין קושי סותר בזיבה מאי קא מיבעיא ליה לרבא הא תני ר' מרינוס שאינו סותר ורבא הא מידע ידע לה דמיפלג פליגי בה אביי ורבא. ואפילו ת"ל דבתר הכי שמעה ומעיקרא לא הוה שמיעא ליה מ"מ הוה להו לבעלי הגמרא לאתויה ולימא תנ"ה ר' מרינוס אומר. ועוד דאם איתא דסבר רבא דקושי אינו סותר אפילו יומו ותלי לה בטעמא דקא מפרש ואזיל אי אמרת אינו עולה איפסיקא לה לידה. א"כ אכתי קאי רבא בשיטתי' דקאמר בריש פרקין לרמי בר חמא שלא תהא טומאה כלל מפסקת בינייהו ואם איתא ה"ל לאביי לאקשויי עליה מקרי הסותר בזיבה יום א' כדאותיב עליה רמי בר חמא לעיל ואיתותב. ועוד דהא אפילו דם טוהר סותר יומו מיהא לרב דאמר מעין א' הוא והתורה טהרתו כדאיתא לעיל (נדה ל, ב) ומיהא בהא אפשר לי לתרוצה דשאני דם קושי משום דבימי זיבה רחמנא טהריה לגמרי ומותרת היא לבעלה בעודנו שותת ומשמע נמי דלמ"ד מקור מקומו טהור דם קושי טהור לגמרי כדם מגפתה. ואפילו למאן דאמר מקור מקומו טמא אינו טמא מעצמו כדם לידה אלא משום מקומו מדלא איפלגי עליה ב"ש וב"ה כלל ולא הוזכרה טומאתו בשום מקום אבל דם טוהר כיון דבימים וטבילה תלא ליה רחמנא לב"ה ובימים מיהא לב"ש, ויולדת בזוב דבעיא ספירה כיון דלא שלימו לה יומי לאו דם טוהר הוא אלא הרי הוא כדם הנדה ממש לכולי עלמא וכיון שהוא דם נדה דין הוא שיסתור יומו לפחות אע"פ שאינו גורם ואיפשר נמי מזה הטעם דדם יולדת בזוב שלא ספרה אם ראתה בתוך ימי ספירה שסותרת כל המנין משום דדם נדה גמור הוא. וכן נראה מדברי ר"ת ז"ל. גם הרמב"ם ז"ל (בפ"ז מהל' א"ב ה"י) כן כתב מפורש דדם הקושי אינו סותר אפילו יומו ועולה ולידה אינה סותרת ועולה ואם ראתה בתוך דם אינה סותרת כל ז' אבל יומו מיהא סתרה. ונ"ל שהוא ז"ל כן מפרש בדם הקושי כמו שכתבתי. ולידה פירוש לידה ממש בלא דם דאביי אמר דאינה סותרת ואינה עולה דימי לידה שאינה רואה בהן אין עולין לה לספירת זיבתה ומכל מקום אינה סותרת דאחר אחר לכולן קרינן להו דלא הקפידה תורה אלא שלא תהא טומאת זיבה ממש מפסקת ביניהן ולידה מפסקת ביניהם אבל בטומאת ערב כקרי וא"נ כדם יולדת שלא ספרה לא אכפת ליה וכאתקפתיה דרמי בר חמא דריש פרקין וכן פירשו גם רוב המפרשים אלא שחדש לו הרב ז"ל לטהר דם הקושי לגמרי ולעשותו כיום נקי לעלות והא דמודה רבא לקמן בסמוך דבעינן להו נקיים מדם היינו נקיים מדם לידה שהוא בעצמו טמא, וכן הדין לדם היולדת שלא ספרה לכולי עלמא, אבל דם הקושי אינו אלא כדם המכה שאינו סותר ובזה נסתלקו כל הקושיות. ומכל מקום מותבינן אשמעתין דהכא אמר רבא דלידה עולה ומודה הוא דנקיים מדם בעינן א"כ הוו להו תרתי דסתרן אהדדי דאיהו הוא דאמר לקמן בפרק תינוקת (נדה סו, א) דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם דאמרינן התם אדבריה רבא לרב שמואל ודרש קשת' שנים ולשלישי הפילה צריכה שתשב ז' נקיים קא סבר אין קושי לנפלים ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ואם כן הכא תסתור מיהא משום דם שראתה בשעת לידה ותהא צריכה לישב עוד שבעה ואינה סותרת דקאמר רבא הכא משמע שהתחילה לספור קודם לידה ובתוך הספירה ילדה. וי"ל דהתם דוקא בשהפילה וכדמפרש התם דקא סבר שאין קושי לנפלים אבל יולדת ולד חי אותו דם שראתה בפתיחת הקבר אינו סותר דדם קושי הוא דאין לך קושי גדול מלידה כדאמרינן לעיל אין לך אונס גדול מולד ומשמע דכל לפני הולד ואפי' עם יציאת ולד הרי זה אונס דפתיחת הקבר, ודם הבא ממנו טהורים טהריה רחמנא ומי' יום שילדה בו כיון דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לפי דעת רובן של מפרשים שאמר דקושי סותר יומו וכפי הסברא הראשונה שכתבתי אותו יום מיהא סתרה. אבל לדעת הר"ם במז"ל כל קושי אינו סותר כלל ועולה. ומ"מ ימי הלידה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה כדעת רבא אבל אם ראתה בהן אותו יום שראתה בו אינו סותר ואינו עולה דנקיים מדם בעי' כדמודה בהא רבא בסמוך.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 37a

    Niddah 37a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 342 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אזל שילא אמר לדביתהו צבית לי זוודתא תכריכין:

    מילי שלא ילשין עלי בפני רב:

    דקא פרח אסא רגילין היו להניח הדס על המטה וההדס של אלו פורח היה והולך ממטה למטה:

    פייסא שלום:

    קושי מהו שתסתור בזיבה כל מה שספרה:

    דבר הגורם לידי זיבה אם ראתה שלש והאי לאו גורם הוא דלא אתיא בה לידי זיבה. ואי קשיא והרי קרי שאינו גורם כדקי"ל וסותר ההיא לאו סתירה היא דחד יומא הוא דסותר וכי קא בעי רבא לסתור הכל:

    שאינו גורם כדקי"ל ולא מחמת אונסו:

    וסותר כדאמר בפירקין ברביעית אין בודקין אותו:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 37a · Sefaria

    Tosafot

    דבר הגורם סותר כו' וא"ת יולדת בזוב תוכיח דסותרת לרב דאמר מעין אחד הוא אע"ג דדם טוהר אינו גורם שום טומאה וי"ל דדם טוהר חשיב גורם טפי כיון שאם לא ילדה הויא זבה או נדה לרב דאמר מעין אחד הוא ולא דמי לקושי דלעולם דם שתראה מחמת קושי לידה אינו גורם זיבה:

    נקטינן דאין קושי סותר מכאן משמע דלא דרשי אתים אם לא שנפרש לעיל (נדה דף לה.) ורבנן אתים לא דרשי היינו להך דרשא אך משמע דלא דרשי כלל:

    אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה כתב רש"י בתשובה אחת דאביי מודה דימי לידה שאינה רואה בהן עולים לספירת זיבתה דהכי מוכח פרק בא סימן (לקמן נדה דף נד:) מן הברייתא והכא אליבא דר' מרינוס קיימין תדע דאין רגילות למיבעי חדא מילתא בתרי דוכתי דבעי לה הכא ובשילהי בפ' בא סימן (שם) ותו היאך חולק אביי אברייתא דהתם ותו דמה להם לאביי ורבא להזכיר סתירה לא היה להם להזכיר אלא עלייה דפליגי בה אלא אליבא דר' מרינוס בעי מהו שתעלה דמדנקט אין לידה סותרת ולא קאמר נמי דעולה מכלל דסבירא ליה דאינה עולה או דלמא הא בהא תליא כיון דאינה סותרת ע"כ עולה מואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ומייתי רבא מנא אמינא לה דמסתמא רבי מרינוס לא פליג אקרא ואביי מייתי מנא אמינא לה דאיכא תנא דפליג אברייתא דבא סימן (שם) ואיכא למימר דר' מרינוס סבירא ליה נמי הכי מדלא קאמר ר' מרינוס אינה סותרת ועולה וה"ה דהוה מצי אביי לאתויי ברייתא דטועה בהמפלת (לעיל נדה דף כח:) דסברה דאין עולה אלא דרבא הוה מוקי לה כר' אליעזר כדמוקי ברייתא דבסמוך כן פרש"י ומה שפירש דמייתי רבא מנא אמינא לה דמסתמא לא פליג ר' מרינוס אקרא קשה דהא ע"כ ר"א פליג וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך אלא בלאו הכי דחי ליה אביי שפיר ומה שפירש ברייתא דהמפלת (שם דף כח:) מוקי לה רבא כרבי אליעזר דוקא בהא הויא כרבי אליעזר דאין עולין לה אבל לגמרי לא הויא כר' אליעזר דהא מוקי לה כר"ע דבעי ספורים בפנינו ור"א פליג עליה בפ"ק (לעיל נדה דף ז:) ור"ת מפרש דהלכתא כאביי דאין עולין וכברייתא דהמפלת (שם דף כט:) ומדקדק מדלא קאמר עלה (לעיל נדה ל.) ש"מ ארבע דימי לידה אין עולין לאפוקי מן הברייתא דלעיל ללוי לחד שינוייא ומברייתא דבא סימן (לקמן נדה דף נד:) דסברי דעולין אלא אינו מונה אלא דברים של חדוש אבל הא פשיטא לן דאין עולין ועוד אומר ר"ת דברייתא דבא סימן איכא למימר כדמפרש ליה רב פפא משום דאימא ילדה זכר להכי עולה שבוע שני לספירת זיבתה ודבריו נראה טפי מדקתני ואין קרבנו נאכל א"כ איכא למימר אימר לא ילדה ואפי' ילדה אימא ילדה זכר ותדע דלא קיבל דברי רב הונא דהתם ולא הדר ביה אלא סבר דאין עולין מדקאמר בשמעתין רב פפא אמר ע"כ הקישן הכתוב ואי סבר עולין א"כ ע"כ צריך לאוקמי כר"א כדמוקי רבא ואמאי דחיק לאוקמי כרבנן דר"א דאמרי אין דנין אפשר משאי אפשר כיון דבלאו הכי צריך לאוקמי כר"א דאמר אין עולין אלא ודאי לא הדר ביה ומיהו אי גרסינן לעיל דאמר סותר רבי אלעזר והכא רבי אליעזר אין להוכיח כלום ודברי רב פפא דלקמן איכא למימר דאינו עיקר אע"פ דהוי ספק ספיקא שבוע שני אינו עולה לספירת זיבתה דאיכא למיחש דילמא נקבה היא כדאמר רב הונא התם משום דאיכא נמי ספק ספיקא בסוף ימי טוהר דסתרה לה כדפרישית לעיל גבי המפלת חיה ועוף (דף כז. סד"ה חומר) ומיהו כיון דאין קרבנה נאכל איכא בלאו הכי ספק ספיקא שמא לא ראתה ואפילו ראתה שמא לא ילדה ואומר ר"ת דימי לידה שאינה רואה בהן הוא למ"ד מיע"ל קג"ם ולא לחי העומד מאיליו בפ"ק דעירובין (דף טו.) ורב סעדיה כתב דנשים שלנו דחשבינן להו כיולדות בזוב אם עברו ימי טומאת ז' לזכר או י"ד לנקבה וספרה שבעה נקיים בימי טוהר או אפילו בימי טומאה מותרת לבעלה עד מ' לזכר ופ' לנקבה אע"פ שרואה דם הכתוב קראו דם טוהר שכן שנו חכמים ימי לידה שאינה רואה בהן עולים לה לימי ספירת זיבתה הרי בהדיא חולק על ר"ת והא דלא קאמר בהמפלת (שם דף ל.) ש"מ ד' איכא למימר משום דלא קאמר אלא היכא דמצי למימר הא מני פלוני היא כדקאמר ש"מ ר"ע היא ש"מ ר"ש היא ש"מ טבילה בזמנה מצוה לאפוקי מדר' יוסי בר' יהודה אבל בהא דאין עולין לא מצי למימר הא מני רבי אליעזר היא דלאביי לכ"ע אין עולין:

    רבא אמר אינה סותרת וא"ת והא רב סובר בפ"ב (דף טו) דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וא"כ תסתור דהכא בעינן שבעה נקיים מדם וי"ל דרב אליבא דר' מרינוס קאמר כדפרישית וסבר דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם דהא קאמר דאינה סותרת:

    Tosafot on Niddah 37a · Sefaria

    Rashba

    או דילמא דבר הגורם סותר פירוש דבר הגורם טומאת זיבה סותר בזיבה כל הספירה אלא מיהו לסתירת יומו לא קא מיבעי' ליה דודאי כיון דלאו נקי מדם הוא אינו עולה דנקיים מדם בעינן להו כדאיתא בשלהי שמעתין ועוד דלא גרע מדם טוהר לרב דאמר מעין א' הוא ואפ"ה סותר יומו כדאיתא לעיל (נדה לה, ב), והוו להו כקרי דאינו גורם טומאת ז' ואפילו הכי סותר יומו כדאמרינן בסמוך מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה קירוייו יום א' לפיכך סותר יום א', וכן כתב רש"י ז"ל דקרי שסותר אע"פ שאינו גורם לא קשיא דההיא לאו סתירה היא דחד יומא הוא דסתר וכי קא בעי רבא לסתור כל שבעה. אבל הרמב"ן נ"ר תי' דטעמו של דבר דקרי סותר יומו לא מפני שאין אותו היום עולה לנקיים דהא מעין א' הוא ודינו שיעלה אלא האי דאינו עולה סתירה דיומיה הוא דכיון דרואה הוא דאמר רחמנא יסתור ולפיכך הוצרכו לומר שסתירתו כטומאתו אבל קושי אם דינו לסתור משום טומאת נדה סותר הוא שבעה אבל משום טומאתו לא היה דינו לסתור ואפילו יומו שהרי עכשיו אינו מטמא בימי זיבה כלל ואף על פי שמטמא בימי נדה אין דינו לסתור ואפילו יומו דדבר הגורם עכשיו סותר ולא דבר שטהור עכשיו וגורם בזמן אחר ע"כ. ולא ירדתי לסוף טעמו דהא קרי לאו מעין אחר הוא אלא משום צחצוחי זיבה הוא שסותר כדאיתא בריש פרק המפלת (נדה כב, א) ואדרבה ה"ל למסתר כל ז' אלא שגזרת הכתוב היא דצחצוחי זיבה לא ליסתרו אלא יום אחד כדאיתא התם.

    תניא ר' מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה איבעיא להו מהו שתסתור וכו'. פר"ח ז"ל לידה קושי הסמוך ללידה ואביי ורבא בדם הקושי הוא דפליגי כלומר בעיין הא איפשיטא דאין קושי סותר בזיבה מהו שיעלה אותו היום שראתה בחשבון הז' נקיים כאילו אותו דם אינו דם ועולה ליום נקי והא דאמר רבא לקמן דבעינן נקיים מדם פירש הוא ז"ל נקיים מדם שופי. ואינו מחוור בעיני חדא דלא הוה קרי ליה ר' מרינוס לידה אלא קושי. ועוד דכי אמר אביי לקמן מאי לאו נקיים מלידה ואהדר ליה רבא לא נקיים מדם היכי מסתמי הכי לישנייהו דקרו לדם קושי לידה ולדם שופי דם כיון דשניהם דמים נינהו וזמנם גרם להם לטמא ולטהר ה"ל למימר מאי לאו נקיים מדם לידה לא נקיים מדם שופי. ועוד דאם איתא דר' מרינוס בקושי דלידה קא מיירי ולומר שאין קושי סותר בזיבה מאי קא מיבעיא ליה לרבא הא תני ר' מרינוס שאינו סותר ורבא הא מידע ידע לה דמיפלג פליגי בה אביי ורבא. ואפילו ת"ל דבתר הכי שמעה ומעיקרא לא הוה שמיעא ליה מ"מ הוה להו לבעלי הגמרא לאתויה ולימא תנ"ה ר' מרינוס אומר. ועוד דאם איתא דסבר רבא דקושי אינו סותר אפילו יומו ותלי לה בטעמא דקא מפרש ואזיל אי אמרת אינו עולה איפסיקא לה לידה. א"כ אכתי קאי רבא בשיטתי' דקאמר בריש פרקין לרמי בר חמא שלא תהא טומאה כלל מפסקת בינייהו ואם איתא ה"ל לאביי לאקשויי עליה מקרי הסותר בזיבה יום א' כדאותיב עליה רמי בר חמא לעיל ואיתותב. ועוד דהא אפילו דם טוהר סותר יומו מיהא לרב דאמר מעין א' הוא והתורה טהרתו כדאיתא לעיל (נדה ל, ב) ומיהא בהא אפשר לי לתרוצה דשאני דם קושי משום דבימי זיבה רחמנא טהריה לגמרי ומותרת היא לבעלה בעודנו שותת ומשמע נמי דלמ"ד מקור מקומו טהור דם קושי טהור לגמרי כדם מגפתה. ואפילו למאן דאמר מקור מקומו טמא אינו טמא מעצמו כדם לידה אלא משום מקומו מדלא איפלגי עליה ב"ש וב"ה כלל ולא הוזכרה טומאתו בשום מקום אבל דם טוהר כיון דבימים וטבילה תלא ליה רחמנא לב"ה ובימים מיהא לב"ש, ויולדת בזוב דבעיא ספירה כיון דלא שלימו לה יומי לאו דם טוהר הוא אלא הרי הוא כדם הנדה ממש לכולי עלמא וכיון שהוא דם נדה דין הוא שיסתור יומו לפחות אע"פ שאינו גורם ואיפשר נמי מזה הטעם דדם יולדת בזוב שלא ספרה אם ראתה בתוך ימי ספירה שסותרת כל המנין משום דדם נדה גמור הוא. וכן נראה מדברי ר"ת ז"ל. גם הרמב"ם ז"ל (בפ"ז מהל' א"ב ה"י) כן כתב מפורש דדם הקושי אינו סותר אפילו יומו ועולה ולידה אינה סותרת ועולה ואם ראתה בתוך דם אינה סותרת כל ז' אבל יומו מיהא סתרה. ונ"ל שהוא ז"ל כן מפרש בדם הקושי כמו שכתבתי. ולידה פירוש לידה ממש בלא דם דאביי אמר דאינה סותרת ואינה עולה דימי לידה שאינה רואה בהן אין עולין לה לספירת זיבתה ומכל מקום אינה סותרת דאחר אחר לכולן קרינן להו דלא הקפידה תורה אלא שלא תהא טומאת זיבה ממש מפסקת ביניהן ולידה מפסקת ביניהם אבל בטומאת ערב כקרי וא"נ כדם יולדת שלא ספרה לא אכפת ליה וכאתקפתיה דרמי בר חמא דריש פרקין וכן פירשו גם רוב המפרשים אלא שחדש לו הרב ז"ל לטהר דם הקושי לגמרי ולעשותו כיום נקי לעלות והא דמודה רבא לקמן בסמוך דבעינן להו נקיים מדם היינו נקיים מדם לידה שהוא בעצמו טמא, וכן הדין לדם היולדת שלא ספרה לכולי עלמא, אבל דם הקושי אינו אלא כדם המכה שאינו סותר ובזה נסתלקו כל הקושיות. ומכל מקום מותבינן אשמעתין דהכא אמר רבא דלידה עולה ומודה הוא דנקיים מדם בעינן א"כ הוו להו תרתי דסתרן אהדדי דאיהו הוא דאמר לקמן בפרק תינוקת (נדה סו, א) דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם דאמרינן התם אדבריה רבא לרב שמואל ודרש קשת' שנים ולשלישי הפילה צריכה שתשב ז' נקיים קא סבר אין קושי לנפלים ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ואם כן הכא תסתור מיהא משום דם שראתה בשעת לידה ותהא צריכה לישב עוד שבעה ואינה סותרת דקאמר רבא הכא משמע שהתחילה לספור קודם לידה ובתוך הספירה ילדה. וי"ל דהתם דוקא בשהפילה וכדמפרש התם דקא סבר שאין קושי לנפלים אבל יולדת ולד חי אותו דם שראתה בפתיחת הקבר אינו סותר דדם קושי הוא דאין לך קושי גדול מלידה כדאמרינן לעיל אין לך אונס גדול מולד ומשמע דכל לפני הולד ואפי' עם יציאת ולד הרי זה אונס דפתיחת הקבר, ודם הבא ממנו טהורים טהריה רחמנא ומי' יום שילדה בו כיון דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לפי דעת רובן של מפרשים שאמר דקושי סותר יומו וכפי הסברא הראשונה שכתבתי אותו יום מיהא סתרה. אבל לדעת הר"ם במז"ל כל קושי אינו סותר כלל ועולה. ומ"מ ימי הלידה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה כדעת רבא אבל אם ראתה בהן אותו יום שראתה בו אינו סותר ואינו עולה דנקיים מדם בעי' כדמודה בהא רבא בסמוך.

    Rashba on Niddah 37a · Sefaria

    Ritva

    בעי רבא קושי מהו שיסתור בזיבה פרש״י ז״ל שיסתור כל מה שספרה או דילמא האי לאו גורם הוא ואי קשי דהרי קרי דאינו גורם וסותר ההוא לאו סתירה הוא דחד יומא הוא וכי בעי רבא לסתור הכל עכ״ל. ויש מסייעין עוד דבריו ז״ל דודאי פשיטא שסותר יום א׳ דלא גרע מדם טהר לרב דאמר מעין א׳ הוא ואפ״ה סותר יומו כדאיתא לעיל ואחרים פי׳ דודאי כל היכא דאמרת דבר הגורם סותר אינו סותר כלל ואפי׳ יומו ורבא לגמרי מבעיא ליה אם סותר אפי׳ ז׳ או אינו סותר כלל ואפי׳ יום א׳ ולא דמי לקרי דאלו קרי הוא מטמא מיהא יום א׳ ונהי דמעין א׳ מעצמו ואינו ראוי שיהא מעכב בנקיות זבה מ״מ הרי משום צחצוחי זיבה שבו הוא מותר כדאיתא בפ׳ המפלת אלא שגזרת הכתוב הוא שלא אלא יום א׳ בטומאתו כדאיתא התם אבל הכא שהוא עצמו טהור אם אינו סותר ז׳ מפני שהוא מטמא אינו ראויה שיסתור כלום ודבר הגורם עצמו סותר ולא דבר שאינו גורם עכשו וגורם בזמן אחר ואי משום דדם טהר סותר יומו לרב ההיא נמי משום דלרב מאותו מעין הוא וביומי וטבילה תלה רחמנא מה שאין כן בזו ולא בעי טבילה לטהרתו והוא טהור גמור וטהרה לבעלה אף כשהוא שותת וזהו דעת אדוננו הרמב״ן ז״ל וגם ר״ת והרמב״ם ז״ל.

    א״ל אביי אונס בזוב יוכיח וכו' פי׳ שאינו גורם לר״א וסותר וכדמוכח סוגיין ומאי דפשיט לה אביי מדר״א דלית הלכתא כותיה היינו משום דס״ל דמסתמא לא פליגי רבנן התם אלא במאי דס״ל שהוא גורם וכדקתני שלישי אין בודקין אותו אבל מדר״א דהתם משמע לרבנן דהכא דכי היכא דלר״א התם דבר שאינו גורם סותר ה״ה לרבנן הכא דלאו בהא פליגי כלל ורבא ס״ד דאביי פשיט ליה מדרבנן ממש והיינו דא״ל דודאי אונס בזוב דבר הגורם הוא כדתנן ג׳ אין בודקין ואהדר ליה אביי דמאי דקאמר אונס בזוב אינו גורם לר״א קאמר ולדידיה הכי נמי דלא סתר בתמיה.

    והא דקתני רביעית אין בודקין אותו וההיא מסתמא לסתור היא וא״ל רבא דדילמא אה״נ דלר״א כיון דאינו גורם אינו סותר ואף היא תליא בבעין דהכא ומאי דקאמרן ר״א רביעית אין בודקין אותו לטמוייה לההיא טפה במשא קאמר ואוכרח ליה אביי דודאי ליכא סתר דהא קתני בבריתא בהדיא לקרבן אמרתי בדיקה ולא לסתירה אז השיב לו רבא דדילמא דוקא לר״א אבל לרבנן לא סתר כיון דלדידהו אינו גורם וכל עיקר טעמו של ר״א שהוא סותר אינו אלא משום שלדבריו גורם וא״כ הדרא בעיין לדוכתא לרבנן מאי ושתק אביי והתלמוד הביא ראיה דלרבנן אינו סותר מדתני אבוה דר׳ אבין מה גרם לו זובו וכו׳ דאלמא בגרמא תלית מלתא ואביי קבלה קאמר דודאי הכי נקטינן דלרבנן אינו סותר ואי אשכחן סתם תנא דתני סותר ר״א היא ולאו כדקס״ד מעיקרא דמדר״א נשמע לרבנן. כך יש לפרש שיטה זו על כל פנים דהא אם איתא דאביי פשיט להא בריתא כרבנן דלרבנן אינו סותר היכי פשיט ליה מעיקרא מר״א שסותר ושביק הא דרבנן דמשמע מינה דאינו סותר אלא ודאי כדאמרן כנ״ל.

    תניא ר׳ מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה ר״ח ז״ל פי׳ דקושי הסמוך ללידה קאמר וכאידך דלעיל ועליה פליגי אביי ורבא אם הוא עולה או סותר יומו מיהת והקשו עליו ז״ל חדא דאמאי לא קתני דם קושי כדנקטי בכל דוכתא במתני׳ ובסוגיין דלעיל ועוד דהוי ליה למימר תניא נמי הכי ועוד דלקמן בסוגיין אמרינן מאי לאו נקיים מלידה ופי׳ לא נקיים מדם והוצרך הוא ז״ל לפרש מאי לאו נקיים מדם לידה דהיינו דם קושי ופריך לא נקיים בדם שופי ואינו נכון דהיכי סתים לישנא למקרי להאי לידה ולהאי דם סתמא לכך הנכון לפרש דברים כפשוטן וכדמשמע מפרש״י ז״ל וכ״כ בתוס׳ וז״ל בעל התרומות ז״ל ר׳ מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה שאם ספרה מקצת שבעה או אפי׳ כלם ואח״כ ילדה ובשעת לידה לא ראתה אינה סותרת ואעפ״י שראתה אח״כ תוך ז׳ של לידת זכר או תוך שבועים של נקבה ישלים אחרי כן ותטבול ומותרת.

    איבעיא להו מהו שתעלה אם לא ראתה תוך ז׳ של זכר ותוך שבועים של נקבה עולין לספירת זבה או לא אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה ורבא אמר אינה סותר ועולה ואמר אביי מנא אמינא לה דתניא וכו׳. וא״ת ולרבא מי ניחא והא אמר בפ׳ בתרא דא״א לפתיחת הקבר בלא דם וא״כ אמאי אינה סותרת דהא איפסיק לה בשעת לידה וצריך לומר דרבא אליבא דר׳ מרינוס קאמר דהוא סובר דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ע״כ לשון בעל התרומות. ואחרים תרצו בזה דאפי׳ תימא דא״א לפתיחת הקבר בלא דם לרבא אינה סותרת ועולה שאין לה קושי גדול מליד׳ כדאמרי׳ לעיל אין לך אונס גדול מולד ודם קושי רחמנא טיהריה שאינו סותר ולא חשו לדם לידה שיהא סותר ומטמא אלא במפלת ומשום שאין קושי לנפלים ולפי זה הא דאמרינן שאינו סותר היינו שאינו סותר כלל אפי׳ יומו ומיהו אפי׳ תימא שסותר יומו וכדפרש״י ז״ל דלעיל נהי דאינו עולה אינו חשוב מפסיק דכי אמרי׳ שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם היינו שלא תהא טומאת ז׳ מפסקת הן טומאת זיבה דוקא לאביי או טומאת לידה נמי לרבא אבל לא טומאת יום אחד וכדאמר׳ ליה אביי לרבא לעיל בפרקין.

    ואביי וכו׳ תני חדא וכו׳ הא ודאי משמע שהיא דחיקא טובא דתנא תני תרתי ולימא אביי דלא נתני חדא אלא שי״ל דאביי אגמריה סמוך ואיהו קים ליה שאין זה מעיקר מלשון הבריתא אלא תוספות לשון אמוראין שהיו סוברין כרבא ופתרוה אמתני'.

    ואביי חד בזב וחד בזבה וצריכי וכו' פי׳ משום וצריכי כתב לה לומר דאע״ג דשם זוב חד הוא צריכי דכיון דחד בזב וחד בזבה ויש כיוצא בזה הרבה בלשון התלמוד.

    Ritva on Niddah 37a · Sefaria

    Meiri

    מעוברת שראתה ונכנסה מימי נדות לימי זיבה ופסקה זיבתה והתחילה למנות שבעה נקיים וראתה בתוכם מחמת קשוי לידה אין ראיה זו סותרת מנינה שאע"פ שהוא דבר המטמא במקום אחר והוא בזמן הנדות מ"מ אינו דבר הגורם זיבה וכל ראייה שאינה גורמת זיבה אינה סותרת כל המנין ואע"פ שראית אונס בזב אינו גורם זיבה וכמו שאמרו מבשרו ולא מחמת אנסו וסותר כל המנין אף זו גורם הוא לטעינת קרבן שהרי בשלישית אין בודקין אותו ומיטמא אף בראית אונס לקרבן כמו שהתבאר למעלה ומ"מ סותר הוא יום אחד שאין דם הקשוי פחות מקרי ועל כל פנים לשבעה נקיים מדם אנו צריכין וגדולי המחברים חולקין בזו לומר שאינו סותר אפילו יומו אלא עולה לה למנין אלא שכבר הרגישו בה גדולי המגיהים:

    לידה עצמה אינה סותרת כל המנין ולענין סתירת יומה מיהא נחלקו בה אביי ורבא שלדעת אביי סותרת יומה ואינה עולה אלא צריכה להשלים שבעה חוץ ממנו ולרבא אינה סותרת אפילו יומה ועולה למנין שבעה ועל כל פנים אתה צריך לפרשה בלידה יבישתא שהרי אם רואה בה דם הרי הוא דם קושי והיא היא שאלה המבוארת למעלה בסמוך וכבר פסקנו בה לשטתנו שסותר את יומו ואינו עולה אלא שהוסיף עכשו לברר דין הלידה בלא ראיית דם והדברים נראין שהלכה כרבא ועולה אע"פ שיש בה טומאת לידה אלא שצריך לבאר שהרי פסקנו אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואף רבא בעצמו אמרה כן בפרק אחרון ס"ו א' וא"כ תהא סותרת יומה מחמת דם הקשוי ונראה שיום הלידה ודאי סותרת יומה ולא שאלו כאן מהו שתעלה אלא על שאר ימים שבטומאת לידה שלא ראת בהן אם עולין לה אע"פ שטמאה בהן משום לידה או אין עולין לה ולרבא אינה סותרת ועולין לה וראיה לפירוש זה שהרי רבא היה מביא ראיה ממה שאמרו ואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ואם איתא דמיום אחד קאמר ליקשי ליה מקרי וקושי שסותרין יום אחד ואפילו הכי לא קרינו ליה הפסק וכדאיתותב מינה רבא גופיה בריש פרקין אלא שסתירת יום אחד אינו קרוי הפסק אבל ימי לידה שהם הרבה אלמלא שעולין קרויים הפסק אע"פ שאינו הפסק זיבה אלא שעולין ובהדיא אמרו ואם טמאה מזובה מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה כלומר שכל שטהרה מזובה אע"פ שהיא טמאה מצד אחר מחמת לידה או מחמת צרעת מונה בהן שבעה וטהורה וגדולי המחברים כתבו שאף אם יצאה בספירתה מזמן זיבה לפתח נדה אותו הימים ר"ל ימי נדה אם לא ראתה בהן עולין לה לשבעה נקיים ואם ראתה בהן אין עולין אלא שאין סותרין כל המנין ומ"מ אנו כבר ביארנו לשיטתנו בפרק אחרון שאין פתח נדה אחר ימי זיבה גדולה עד שתמנה שבעה נקיים והלכה כרבא שימי לידה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת שבעה ואם ראתה בהן הרי יום הראיה אינו סותר ואינו עולה דנקיים מדם בעינן ומ"מ בזמן הזה כל שראתה באחד מהן אינו עולה אע"פ שביום הקושי פסקו שעולה ויש פוסקין בה כאביי ומפרשין שזו היא למ"ד שביע"ל קג"ם ר"ל לידה ואין הדברים נראין כלל וכבר פירשנוה בכמה מקומות על לחי העומד מאיליו ויש מפרשין בשמועה זו דרכים אחרים שאינן נראין כלל:

    Meiri on Niddah 37a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה אביי אומר אינה סותרת כו' ותו היאך יחלוק אביי אברייתא דהתם עכ"ל ואם הוא סובר כברייתא דהמפלת ודלקמן דאית להו אין עולין הו"ל למפסק הכי דהלכתא כהך ברייתא:

    בא"ד קשה דהא ע"כ ר"א פליג וי"ל כו' עכ"ל ר"ל על מנא אמינא בתרא דקאמר רבא פליג ר"א וק"ל:

    בד"ה רבא אמר אינה סותרת כו' וי"ל דרבא אליביה דרבי מרינוס קאמר כו' עכ"ל ומיהו לרבא אע"ג דסותר ס"ל דעולין דיום הראייה אינו סותר אלא עד יומו אבל שאר ימי לידה שאינה רואה עולין לה כמו שכתבו הפוסקים אבל לר"א דסותר בלאו ראייה משום דאינו גורם סותר אין חלוק בהן וכל הימים אין עולין כדקאמר מסתר נמי סותר וכ"ש דלא סלקא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Niddah 37a · Sefaria

    Maharam

    בתוס' ד"ה דבר הגורם סותר וכו' וא"ת יולדת בזוב תוכיח וכו' ר"ל דם טהור של יולדת בזוב דאמר לעיל סוף דף ל"ה דסותר לרב דקאמר בשלמא לרב דאמר מעין אחד משום הכי בעי ז' ימים נקיים וכו':

    ד"ה נקטינן וכו' מכאן משמע דלא דרשי אתין ר"ל מדאמר אביי נקטינן וכו' והיינו כרבנן דאמרי שלישית אין בודקין אותו והוי דבר הגורם ולכך סותר ורבנן לא דרשי אתין כדלעיל (נדה ד' ל"ה:)

    ד"ה אביי אמר וכו' ומייתי רבא מנא אמינא לה דמסתמא רבי מרינוס לא פליג אקרא. פי' אקרא דואחר תטהר וכן מסתמא נמי לא פליג אברייתא שניה דמייתי דדריש מזובה ולא מלידתה ואביי מייתי מנא אמינא לה דאיכא תנא דפליג וכו' ר"ל ואביי מה צריך לאתויי מנא אמינא לה כיון דלא קאמר לה דאין עולין כי אם אליבא דרבי מרינוס לכך קאמר דלהכי מייתי ראיה דלא תימא מאי דוחקיה לאוקמי דרבי מרינוס שלא כברייתא דפרק בא סימן כיון דלא אשכחן שום תנא דפליג עליה לכך מייתי מנא אמינא לה דאשכחן תנא דפליג עלה:

    בא"ד ומה שפירש דמייתי רבא מנא אמינא לה דמסתמא לא פליג אקרא קשה דהא ע"כ רבי אליעזר פליג. ר"ל אקרא דברייתא השניה דמייתי רבא דתנא מזובה ולא מלידתה פליג רבי אליעזר דהא כיון דלדידיה מסתר נמי סתרה כ"ש דאין עולה כדאמר לקמן בשמעתין אבל אמנא אמינא קמא דמייתי רבא מקרא דואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם לא פליג ר"א דלדידיה שפיר דאין עולה ולא תהא טומאה מפסקת ביניהם דהא מסתר נמי סתרה וק"ל:

    בא"ד דהא מוקי לה כר"ע וכו' לעיל בפרק המפלת סוף שמעתין דטועה:

    בא"ד ומדקדק מדלא קאמר עלה ש"מ ארבע וכו' ר"ל ר"ת מייתי ראיה דקי"ל דאין עולין מדאמר בפרק המפלת בסוף שמעתא דטועה אברייתא דטועה ש"מ תלת וכו' ולא קאמר ש"מ ארבע דימי לידה אין עולין דהא ברייתא דטועה ס"ל דאין עולין אלא ודאי משום דפשיטא לן דאין עולין:

    בא"ד משום דאיכא ס"ס בסוף ימי טוהר וכו' ר"ל דא"א לפרש ולומר דלעולם דגם התנא דברייתא דפרק בא סימן סבר בעלמא דאין עולין והתם היינו טעמא דאמר עולין משום דהוי ספק ספקא ספק לא ילדה ואת"ל ילדה אימא זכר ילדה ולכך מקילין התם ולומד דעולין זה אינו דאי בעלמא אין עולין משום האי ספק ספקא לא היה לן להקל משום דאי אזלינן לקולא משום האי ספק ספיקא איכא ספק ספיקא בסוף ימי טהרה דסותר להאי ספק ספיקא ר"ל דהספק ספקות סתרי אהדדי משום דאי ראתה ביום ל"ד ואח"כ תחזור ותראה ביום מ"א איכא למימר נמי אימר לא ילדה והוי ביום ל"ד תחלת נדה וביום מ"א שומרת יום כנגד יום ואת"ל ילדה אימר נקבה היא ושתי ראיות היו דם טהור וא"כ משום האי ס"ס נמי הוה לן למיזל לקולא דא"א בתרוייהו למיזל לקולא דסתרי אהדדי דבספק ספקא הראשון ואת"ל ילדה אימר זכר ילדה ובהאי ס"ס אמרינן את"ל ילדה אימר נקבה ילדה ולכך אזלינן בתרוייהו לחומרא וכה"ג פירשו התוספות לעיל ריש דף כ"ז ד"ה חומר שני ולדות וכו' וע"ש ולכך מסיימי התוספות הכא מידו כיון דאין קרבנה נאכל וכו' ר"ל ומיהו בלאו ספקא דאימר זכר ילדה איכא הכא שני ספקות דאימר לא ראתה ואינה יולדת בזוב כלל ולכך איכא למימר דמשום הכי אזלינן להקל דאפילו בעלמא אין עולין הכא עולין:

    בא"ד ואומר ר"ת דימי לידה שאין רואה בהן הוא למ"ד של מיע"ל קג"ם. אמר זה כדי שלא תקשה לדבריו דהיאך אפשר לומר דהלכה בזה כאביי והא קי"ל הלכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם להכי קאמר דאה"נ דלמ"ד מיע"ל קג"ם הוא ימי לידה וכו' ולא לחי העומד מאליו וכו':

    1 more comments on this page.

    Maharam on Niddah 37a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    אפסיק ליה לידה ע"ל לג ע"א תד"ה רואה:

    רש"י ד"ה ולא מנגעה וכו' ותביא קרבן לזיבתה ע' טורי אבן מגילה ח ע"א ד"ה מזובו:

    Gilyon HaShas on Niddah 37a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 37, Amud Aleph, about 342 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 132 words

      Opens “אזל שילא, אמר לדביתהו: צבית לי זוודתא…”

      Named: רב מילי.

    2. Segment 26 words

      Opens “בעי רבא: קושי מהו שתסתור בזיבה?…”

      Named: רבא.

    3. Segment 318 words

      Opens “דבר המטמא סותר, והאי נמי מטמא כימי…”

    4. Segment 48 words

      Opens “א"ל אביי: אונס בזיבה יוכיח, שאינו גורם,…”

      Named: אביי.

    5. Segment 520 words

      Opens “אמר ליה: לאיי, האי נמי גורם הוא,…”

    6. Segment 618 words

      Opens “ולרבי אליעזר, דאמר: אף בשלישי' בודקין אותו,…”

      Named: רבי אליעזר.

    7. Segment 715 words

      Opens “ת"ש רבי אליעזר אומר, אף בשלישית בודקין…”

      Named: רבי אליעזר.

    8. Segment 85 words

      Opens “לא, לטמויה לההיא טיפה במשא.…”

    9. Segment 915 words

      Opens “ת"ש בשלישית, רבי אליעזר אומר בודקין אותו,…”

      Named: רבי אליעזר, רבן אמרתי.

    10. Segment 109 words

      Opens “אלא לר"א תפשוט דדבר שאינו גורם סותר,…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “ת"ש דתני אבוה דרבי אבין: מה גרם…”

      Named: רבי אבין.

    12. Segment 1223 words

      Opens “מאי שבעה? אילימא דמטמא שבעה האי ״מה…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “אמר אביי: נקטינן, אין קושי סותר בזיבה.…”

      Named: אביי.

    14. Segment 1423 words

      Opens “תניא, רבי מרינוס אומר: אין לידה סותרת…”

      Named: רבי מרינוס, אביי, רבא.

    15. Segment 1519 words

      Opens “אמר רבא: מנא אמינא לה? דתניא: (ויקרא…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1625 words

      Opens “אי אמרת בשלמא עולה היינו דלא מפסקת…”

      Named: אביי.

    17. Segment 1725 words

      Opens “אמר רבא מנא אמינא לה דתניא מזובה…”

      Named: רבא, אביי.

    18. Segment 1834 words

      Opens “ורבא האי מאי אי אמרת בשלמא מזובה…”

      Named: רבא.

    19. Segment 199 words

      Opens “ואביי חד בזב וחד בזבה. וצריכי, דאי…”

      Named: אביי.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 37a · Segment 4 — “א"ל אביי: אונס בזיבה יוכיח, שאינו גורם, וסותר!

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 37a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026