Talmud Builders

    Commentary page

    Niddah 38a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 38a

    Niddah 38a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 321 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אף ימים הראויין לספירת סתירת זבה בימי זיבה דלעולם היא טהורה עד שתשפה שהרי כל ימיה ראויין לכך שאם תספור ששה ותראה סותרת הכל ונמצאו הימים הבאין ראויין לספירה והא דתניא בימי נדה נדה היכא דאתחיל קושי מימי נדה אבל אתחיל בימי זיבה כל מה שיאריך הקושי טהורה:

    ועוד ארבעים וחמשים יום קס"ד לגמרי מטהר לה ר"מ מזוב ומנדות:

    בימי נדה נדה וה"ק ר"מ כמה הוא קשויה שלא תבא להתחייב בקרבן ולספירת נקיים ארבעים וחמשים יום ומיהו בכל הני ארבעים כי שלמי ימי זוב ומטו ימי נדות טמאה נדה וכי הדרי שלמי ז' ימי נדות ומטו ימי זוב טהורה:

    זבה גדולה ראתה שלשה רצופין בתוך י"א יום טהורה מספירת נקיים ומקרבן אבל לא ראתה אלא יום אחד צריכה לשמור יום כנגד יום דכי כתיב דמה דדרשינן ולא מחמת ולד בזבה גדולה כתיב דכתיב בההוא קרא ימים רבים ואם משך קשויה יותר מאחד עשר יום שנכנסה לימים שראויים לנדה טמאה:

    ימי וכל ימי זוב טומאתה וגו' ומינייהו נפקא לן זבה קטנה בשילהי מכילתין בשמעתא בתרייתא:

    קשיא לתרוייהו דאמרי זבה גדולה וקטנה הוא דמטהר ולד אבל אם יאריך אחריהן טמא:

    בימי זיבה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

    יש מקשה שהיא רואה:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 38a · Sefaria

    Tosafot

    להיות בהן זבה גדולה רש"י פירש לאפוקי י' וי"א דאינה ראויה להתחיל בהן זבה גדולה ור"ח פירש לאפוקי יום ראשון ויום שני של י"א דאינה ראויה עדיין להיות זבה גדולה אם לא תראה יום ג':

    מאי דעתיך משום נפלים תימה דבלאו נפלים מצינן לאשכוחי יותר מק"נ כגון יהודה וחזקיה ואחר הולד השני תספור שמונים לנקבה ושבעה ימים לנדה ושני ימים אחרי כן וי"ל דלא שכיח וא"ת והלא בלא קושי משכחת כל ימיה שלא תהא זבה כגון שהפילה אחר פ' לנקבה וז' לנדה וב' ימים אחר נדה ובשלמא בסמוך גבי יש רואה ק' ימים איכא למימר דבחד ולד מיירי אי נמי בבן קיימא אבל הכא מיירי בנפלים מדקאמר אין קושי לנפלים ויש לומר דלא מיירי ביולדת בלא קשוי:

    שיפורא גרים פירוש שופר שתוקעין בר"ח בקדוש החדש תשיעי של עיבורה ואם תאמר והיכי מוכח דחדש לבנה גרים דילמא חדש תשיעי של אחר ח' חדשים של שלשים יום להריונה גרים אפי' הוא מתחיל באמצע חדש הלבנה וי"ל דאם כן הו"ל למימר דיה חדש אחרון אבל חדשה משמע חדש המבורר דהיינו חדש הלבנה וקאי ש"מ אמתני' כמו אברייתא א"נ משום דברייתא מוכחא דיולדת למקוטעים כדקתני אפילו בתחלת ט' ילדה וליום אחד לא הוה קרי חדשה אבל אחדש לבנה קרי שפיר חדשה אפי' יום אחד (כו') אי נמי מסיפא דברייתא מוכיח דע"כ חדש לבנה גרים דקתני אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפי' ילדה בסוף ט' כו' והיאך יכולה לידע דקשתה שנים בט' אי לא דמיירי בחידושה של לבנה דנהי דהיכא דילדה בסוף ט' יכולה לידע כגון שילדה לרע"ג ימים לשמושה דאז מתחיל תשיעי שלה שלשים יום לפני לידתה דהזרע לא נקלט עד יום ג' לשמושה דאי נקלט יום ראשון היתה יולדת לרע"א לשמושה דאין הולד משתהה יותר דלא קי"ל כרבה תוספאה דפרק הערל (יבמות דף פ:) מ"מ מדקאמר אפי' ילדה בסוף ט' משמע נמי שילדה באמצע תשיעי ואז אי אפשר לדעת אם קשתה ב' ימים בט' בצמצום דאי קשתה בר"מ וברמ"א וברמ"ב משמושה שמא לא נקלט הזרע עד מחרת התשמיש וא"כ לא קשתה אלא יום אחד בחדש ט' ואם קשתה ברמ"א ורמ"ב ורמ"ג שנקלט הזרע ביום התשמיש א"כ ג' ימים קשתה בחדש ט' אלא ודאי שיפורא גרים ונראה דלרבי יהודה שיפורא דט' חדשים גרים ואם נתעברה בסוף החדש יולדת בתחלת תשיעי דאי בעינן שמונה הראשונים שלמים א"כ כי נתעברה בסוף החדש שיפורא דט' הוה ליה עשירי אא"כ נתעברה בתחלת החדש:

    והא אמר שמואל כו' לא מצי למימר דרבי יהודה בנפלים איירי מדנקט שמיני ותשיעי ולא נקט ג' וד' אי נמי מדקתני ילדה:

    Tosafot on Niddah 38a · Sefaria

    Rashba

    קמ"ל דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם הא דמשמע מהכא דאם יאיפשר לפתיחת הקבר בלא דם הויא נדה, והדוקא בנפלים משום דאין קושי לנפלים אבל בולד חי אפילו לכשתמצא לומר דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לא הויא זיבה משום דאין לך קושי גדול מולד וקושי רחמנא טהריה.

    כיצד קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי ואפילו בתחלת תשיעי ילדה הרי זו יולדת בזוב. פירוש לפי שהכל הולך אחר הרוב ואע"פ שלא נעשת זבה אלא בצירוף יום א' של חדש תשיעי כיון שרוב ראייתה בשמיני היתה ואין ולד מתעורר לצאת אלא בחדשו שמע מינה האי לאו דם קושי של ולד והילכך אפילו ילדה בתחלת שמיני כלומר שלא שפתה כלל עד שילדה הרי זו יולדת בזוב אבל קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי אע"פ שהתחיל הקושי קודם חדשה אין זו ראיה שיהא קושי שלא מחמת ולד אלא כיון שרוב ראייתה היתה בחדשה אין זו יולדת בזוב, ואע"פ שלא ילדה אלא בסוף תשיעי, כלומר בין שילדה מיד בין שהאריך הקושי עד סוף תשיעי אבל אם שפתה בינתיים ואפילו לא ראתה דם בשופי הרי זו יולדת בזוב שהשופי ראיה על הקושי שלא היה מחמת ולד דחדשה דר' יהושע כארבעים וחמישים דר' מאיר וכשבועים דר' יוסי ור' שמעון וכי היכי דלדידהו אם קשתה ולבסוף שפתה ואפילו תוך זמן זה הרי זו יולדת בזוב אף לר' יהודה אם שפתה בנתים הרי זו יולדת בזוב שלא נתנו חכמים זמן אלא לתחלת הקושי. וכן כתב מורי הרב ר' יונה נ"ר וכן פר"ח ז"ל וז"ל אבל קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפילו קשתה כל החדש כולו ובסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב עד כאן. ורש"י ז"ל לא פירש כן אלא אפילו שפתה כל חדשה ובסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב שכל מה שתקשה בתוך חדשה כודאי מחמת ולד משוי ליה ר' יהודה ובלבד שלא תראה דם בשופי כלומר שלא תראה שלשה ימים רצופים הא ראתה שלשה ימים רצופים שופינעשת בכך זבה גמורה.

    אמר רב אדא בר אהבה בריה דרב יצחק שמע מינה קסבר ר' יהודה שיפורא גרים. כלומר כניסת חדש תשיעי גורם לידת הולד ומשעת כניסתו ראוי הוא לצאת דיולדת היא למקוטעים ולד חי דאי לא תימא הכין היאך תולין קושי זו בולד חי והלא לא היה הוא ראוי לצאת ולחיות ואילו נתעורר לצאת ויצא ודאי מת ואין קושי לנפלים וא"כ היאך מטהרין אותה כשהתחילה להקשות בתחלת תשיעי. וקשיא לי דאם כן למה אמרו כן גבי הא דר' יהודה יותר מדר' מאיר ור' יוסי ור' שמעון דהא לדידהו נמי הא מטהרין קושי שהתחיל ארבעים וחמשים או שבועים קודם לידה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולא ה"ל לרב אדא למימר אלא מדברי כולם נלמוד דיולדת למקוטעים. ועוד קשיא לי דאמאי נקט כי האי לישנא לימא בהדיא שמע מינה ר' יהודה יולדת למקוטעין ועוד דשיפורא לא שייך אלא בר"ח של לבנה שב"ד מקדשין אותו ואי חדש תשיעי שלה דוקא, פעמים שהוא מתחיל באמצע החדש של חדשי השנה ועוד דאם איתא דאין לטהר אלא קושי שראוי הולד לצאת בו ולחיות א"כ היכי מטהר ר' מאיר ארבעים וחמישים יום והא לכ"ע בן שמונה אינו חי ואין קושי לנפלים ור"מ ה"ק בהדיא דאין קושי לנפלים כדאיתא בכריתות דלעיל דאמר להו לרבנן מאי דעתיכו משום נפלים אין קושי לנפלים. אלא שאפשר לומר בזו דשמא כשנתעורר הולד בשמיני ונולד בתשיעי כבר נגמרו סימניו בשביעי ונשתהה עד תשיעי. ויש לפרש דמדקתני דייה חדשה ולא קתני דייה חדש תשיעי או דייה חדש אחרון א"נ דייה שלשים יום שמע מינה שהחדש כולו שלה כלומר כל החדש משעה שנתקדש בב"ד ראוי לה ללדת ולד חי, ולא מפני שהוא מטהר דם הקושי משנכנס חדשה קא דייק, דהא ר"מ נמי מטהר אפילו מ' ונ' יום אע"פ שאילו יצא באותה שעה לא היה חי אלא מדקתני דייה חדשה קא דייק דחדש הלבנה קאמר, ומדקתני קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה, קא דייק דיולדת היא למקוטעים דהכי קאמר קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי וילדה או אפילו בסוף תשיעי ילדה, אלמא שופר של ב"ד שמקדשין את החדש גורם, דפעמים שאין תשיעי שלה תופס מן החדש אלא שני ימים ואפילו הכי מטהרים דם קושי שלה כלומר שאינו נפל אלא ולד חי, ופעמים שתשיעי שלה כבר יצר רובו עד שלא יגיע שופר של ר"ח הלבנה ואפילו הכי אם קשתה שנים קודם ראש חדש ואחר בתחלת החדש הרי זו יולד בזוב, לפי שאין ולד חי מתעורר לצאת קודם גמר תשיעי שלו אלא אם כן הגיע שופר של ר"ח הלבנה והיינו דאמרינן שמע מינה שיפורא גרים. וכענין הזה מצאתיה בגמרא דבני מערבא ביבמות בפרק החולץ (הל' י"א) גבי היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה ג' חדשים דגרסינן התם תמן תנינן כמה היא קישויה ר"מ אומר אפילו מ' ונ' יום ר' יהודה אומר דייה חדשה וכו' ר' יוסה בשם ר' בא זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים מקוטעים דלכן ניתני שלשים יום ר' יוסא בר בון בשם ר' בא זאת אומרת שהאשה יולדת לחדשים שלמים דתנינן דייה חדשה. פי' ר' יוסי דייק להפך מדקתני דייה חדשה ולא קתני שלשים יום שמע מינה שהחדש כולו צריך להיות שלה כלומר שיאכל חדש כולו הולד עד שיצא שאילו כן נתני ל' יום דמשמע כל שנתקשית ל' יום ואפילו התחילה להתקשות באמצע שמיני וילדה באמצע תשיעי ור' יוסי לא שמיע ליה ברייתא דקתני קשתה יום א' בסוף שמיני ושנים בתחילת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב אי נמי דמפרש לה הכין קשתה יום א' בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי ולא ילדה אלא ילדה בסוף תשיעי אין זו יולדת בזוב וכי קתני אפילו לרבות ילדה בסוף תשיעי כלומר וכ"ש אם ילדה בתחלת תשיעי אלא הכי קאמר וקשתה שנים בתחלת תשיעי או אפילו קשתה כל חדש תשיעי וילדה בסוף תשיעי אין זו יולדת בזוב ואפילו דקתני לרבות הקשוי בה ומיהו. ומיהו בגמרינן דדיקי מינה שמע מינה שיפורא גרים ויולדת למקוטעים לא משמע הובריתא הכין ובריתא היא דמכרעה להו והיינו דלא דקו לה ממתני' בלחוד דקתני דייה חדשה כדדייק לה ר' יוסה דירושלמי אלא מן הברייתא דקתני קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי. כנ"ל.

    Rashba on Niddah 38a · Sefaria

    Ritva

    אפילו ימים הראוין לספירת סתירת זבה פי׳ ואין לדבר קצבה דכל שסותרת אפי׳ בשביעי אין ימי נדה באין וכדמפרש״י ז״ל והא דאמרינן בסמוך בשלמא לרב משכחת לה כדרב אדא בר אהבה ק״ל דהא לרב אפי׳ טפי מחמישים נמי וכדאמרן דכל שהתחלה להתקשות בימי זיבה כל הימים הבאים אח״כ ראויים לספירת סתירת זבה וי״ל דלמאי דקס״ד השתא בקושיין דלרב ארבעים וחמישים לאו דוקא אלא ה״מ אפילו טובא כדאמר׳ בעלמא אלא דנקט חמישים משום דלא שכיח דתקשי טפי לר״מ ולפום הא לא מתרצין לעיל בדרב חסדא דכל היכא דמניינא לאו דוקא אין לדקדק במאי דנקט ארבעים וחמישים וכדפריש׳ במס׳ שבת וכדמוכח בשמעת׳ קמיתא דערובין ושמעינן מכולה סוגיין דאפי׳ לרב אין קושי מטהר אלא בזיבה אבל מודה הוא דבימי נדה נדה וכדפרש״י ז״ל ודוחק לומר לרב לאפוקי מדלוי קאתי ולא למעוטי בימי נדה אי בעי סוגיין בתר דאהדריה ר׳ יצחק לעיל דלמה לן לדחוקי כולי האי ועוד לקמן במתני׳ ומתנית׳ דמקשה בתוך שמונים תניא הכי להדיא דבימי נדה טמאה לדברי הכל ואין קושי מטהר שם ובודאי שלא נעלמה הבריתא ההיא מרב דהא פי׳ דמחלוקת ר״א ורבנן היא אלא ודאי כדאמרן.

    יש מקשה מאה וחמישים יום וכו׳ דלאו הכי נמי משכחת שאין זבה גדולה עולה אעפ״י שראתה כגון שנתעברה בימי טהר נקבה ואחרי כן הפילה בימי נדה וחזרה ונתעברה וכן לעולם אלא דהכא בעי לאשמועינן שאין קושי לנפלים כדמפ׳ בסיפא.

    יש מקשה כל ימיה פי׳ דלסופי לידה טובלת ומתעברת ולסוף פי׳ באין ימי נדה וזיבה ומקשה חמישים וכן לעולם בנפלים.

    יש רואה מאה יום פי׳ רואה הכי דם בלא קושי בכל יום לאפוקי למ״ד א״א לפתיחת הקבר בלא דם פי׳ שאם כדבריו הרי נעשית זבה גדולה בראית תחלת פ׳ קודם שילדה דהא בימי זיבה הוה קיימת וכבר ראתה ב׳ ימים בלא עת וא״ת ואפילו יהא כאן דם בפחיחת הקבר למה תהא זבה והא אין לך קושי גדול מלידה ודם זיבה בקושי טהור וי״ל דהכא בנפלים עסקינן כההיא דלעיל ועלה קיימי ואין קושי בנפלים.

    דיה חדשה פי׳ שאין הולד מתעורר להוציא חיילותיו אלא בחדש התשיעי.

    ואפי׳ בתחלת תשיעי ילדה פי׳ בלא שום שופי בעולם הרי זו יולדת בזוב לפי שלא הי׳ עיקר הקושיא בחדשה דבתר רובא דיומי שדינן לה.

    אבל קשתה יום א׳ בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב. פרש״י ז״ל ואפי׳ בסוף תשיעי ילדה שהיה כל החדש התשיעי בשופי חוץ משני ימים הראשונים שהיו בקושי אפי׳ הכי אין זו יולדת בזוב ובלבד שלא תראה דם בימי השופי ולא אמרינן כיון דאיכא שופי סמוך ללידה נטמאנה בדם הקושי עכ״ל ולהאי פי׳ ודאי אתי שפיר לישנא דאמרינן בסמוך דסבר ר׳ יהודה שיפורא גרים לומר שחדשה גורם ואין הדבר תלוי בשופי כלל דכל שקשתה בחדשה לעולה דם הקושי טהור ואפי׳ יש לה שופי בלא דם וכל שהקושי קודם חדשה לעולם טמא אפילו אין לה שופי והשתא אתי שפיר דקתני ויש בדבר להקל ולהחמיר שאין בכל התנאים שהקיל והחמיר כן וא״כ פליג ר׳ יהודה אכולה מתני׳ ואפי׳ ארישא דר״א ור״י דאית להו שופי לטמא בדם הקושי במעת לעת או בלילה ויום וי״ל דנטר ר׳ יהודה עד דסיימו כליה עניינא דקושי ופליג אכלהו. ויש מפרשים דכל שיש לה שופי סמוך ללידה אפילו ר׳ יהודה מודה שהיא טמאה דודאי לא מחמת הולד הוא וכדרהיט כלהו פרקין ולא מסתבר דאיכא דפליג בה והא דקתני ואפילו בסוף תשיעי ילדה היינו שהאריך לה הקושי בלא שופי כל חדשה וקמ״ל שהכל טהור דכלהו חיילות שבחדשה ודאי מחמת הולד נינהו דשיפורא גרים לה לרבות חיילות וכן פי׳ ר״ח ז״ל וכן ה״ר יונה ומקצת רבותי׳ בעלי תוס׳ האחרונים ז״ל ולפי זה הא דקתני ויש בדבר להקל ולהחמיר רבותא דידיה היינו דלהחמיר דאלו בלהקל דהיינו באריכות ימי הקושי בחדשה הא ר״מ ור׳ יוסי שמקילין יותר עד מ׳ ור׳ אלא ה״ק ויש בדבר להקל כדברי חברי ורבותי וגם יש להחמיר עליהם והדעת מכרעת כפי׳ זה דלא לבטולי דין שופי הסמוך ללידה אבל לשון הגמ׳ מכריע כפי׳ הראשון.

    ולענין פסק בזמן הזה לא נפקא לן מידי דכיון דקי״ל הקושי דימי נדה טמא אין לנו שום קושי טהור בזמן הזה שמא בימי נדה הוא דבנות ישראל אין להן חשבון עכשו אלא כולן דנות עצמן זבות לחומרא ואינן יודעות אימתן בימי לידה וכיון דכן לענין קושי יש להן לתפוס להחמיר וזה ברור.

    2 more comments on this page.

    Ritva on Niddah 38a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שהקושי לא סוף דבר שהוא מטהר בימי זיבה גדולה ר"ל בימי זיבה הסמוכים לנדתה שראתה בהן שלשה מחמת קושי אלא אף בימי זיבה קטנה כגון שראתה עשירי ואחד עשר שאין להן שלישי להצטרף לזיבה גדולה הקושי מטהר ואין צריכה שמור ולא עוד אלא אף בימים הראויים לספירה ר"ל כשסופרת שבעה נקיים אלא שהקושי סותר בו את יומו כמו שהתבאר ואפילו סתרה מנינה בראייה שלא מחמת קושי וחזרה וספרה אין ראיית הקושי מטמאה בה עד שתשלים ספירתה הא כל שהשלימה ספירתה חוזרת לפתח נדותה אע"פ שלא טבלה ואין הקושי מטהר בה כמו שביארנו מעתה יש מקשה שכשתצטרף ימי קשויה עם ימי טהרה שבה אתה מוצא אשה שרואה מאה וארבעה עשר יום רצופים בלא זיבה גדולה שתים קודם זמן נדות ושבעה של נדות ושנים שאחר נדה וארבעה עשר של קשוי ושמונים של נקבה ושבעת ימי נדה ושתים לאחריהן וא"ת אף בכל ימיה כן וכגון שנתעברה בתוך ימי מלאת וקישת סמוך לשמונים והפילה אין זה כלום שאין קשוי מטהר בנפלים ויש רואה מאה יום בלא קשוי ואין זיבה גדולה עולה בהן שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים אחריהן ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים אחריהן ואע"פ שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ונמצא יום הלידה שלישי לזיבה אין לך קושי גדול מולד ומ"מ בנפל שאין בו קושי אי אתה מוצאה אלא לדעת האומר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכבר ביארנו שבזמן הזה אין שום קושי מטהר שמא בימי נדה הוא:

    זה שאמרו במשנתינו בענין הקושי דיה שאינו צריך לנו לענין פסק אני מעירך בביאורה מעט והוא שאמרו ר' יהודה אומר דייה חדשה ויש בדבר להקל ולהחמיר ר"ל שפעמים שמטהר כל החדש ופעמים שאינו מטהר כלום כיצד קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי הרי זו יולדת בזוב מפני שהוא סובר שהכל הולך אחר הרוב ואחר שקשתה שנים בסוף שמיני שאין קשויו מטהר אין אחד שבתחלת תשיעי מטהר אע"פ שהוא גורם לזיבה קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי אין זו יולדת בזוב אע"פ שתתחיל הקושי קודם חדשה ואפילו לא ילדה עד סוף תשיעי ופירשו הגאונים שהאריך הקושי עד סוף תשיעי וילדה שאם שפת בנתים אף ר' יהודה מודה שיולדת בזוב היא ואין נראה כן שאם כן מאי אפילו אלא אפילו שפתה כל שלא ראתה שלשה ימים בשופי ולמד שאע"פ שהשופי סמוך ללידה לא נטמאנה בדם הקושי שעבר הואיל ובתשיעי היה והוא שאמרו שמע מינה קא סבר ר' יהודה שיפורא גרים כלומר כניסת חדש תשיעי גורם לידתה ותיכף שתקעו בית דין שופר לקדש את החדש הוא זמן לידתה וכל קושי שבה מחמת לידה היא וטהור אע"פ שיש שופי אחריו ומשום דסבירא ליה יולדת לתשעה יולדת למקוטעים אף ולד חי שאם לא כן היאך תולין קושי זה בולד חי והרי לא היה ראוי לצאת בהיות ואם נתעורר לצאת נפל הוא ואין קושי לנפלים אלא שהוא סובר שאף יולדת לשבעה יולדת למקוטעים וגדולי הדור מקשין בה והלא אף לר' מאיר משהתחילה להתקשות תוך חמשים יום דנים אותה בקושי לידה וכן לר' יוסי ור' שמעון בשני שבתות וא"כ אף לדבריהם יולדת למקוטעים היא והיה לו לומר מדברי כלם נלמוד יולדת לתשעה יולדת למקוטעים ונראה לי שלא נאמרה אלא מצד שר' יהודה מטהר אף בשופי בא אחריו הא לר' מאיר ור' יוסי הואיל ובשופי בא אחריו מטמאין אין זה קושי לידה מחמת עצמו אלא ממה שהוא נגרר אחר קושי הבא אחריו וכן הקשו אם איתא שאין לטהר אלא קושי שראוי הילד לצאת בו חי היאך מטהר ר' מאיר ארבעים וחמשים יום שהרי בזמן זה בחדש שמיני הוא ובן שמונה נפל הוא ואין קושי בנפלים אף לר' מאיר כדאיתא בהדיא בסוגיא דלעיל ותירצו בה שמא כשנתעורר הולד בשמיני ונולד בתשיעי כבר נגמרו סימניו בשביעי ובר שבעה הוא ואישתהויי אישתהי ואף זו שוה לדברינו שאינו קרוי קושי מחמת עצמו אלא ממה שהוא נגרר אחר הקושי הבא אחריו ומ"מ הם באים לחקור מה הוצרכו לשנוי לשון לומר שיפורא גרים לימא בהדיא שמע מינה קא סבר ר' יהודה יולדת לשבעה יולדת למקוטעים ועוד דשיפורא לא שיך אלא בראש חדש של לבנה שבית דין מקדשין אותו ואי חדשה דוקא פעמים שהוא מתחיל באמצע החדש ומתוך כך הם מפרשים דמדקתני דיה חדשה ולא קתני דייה חדש תשיעי או חדש אחרון או שלשים יום ודאי מחדש הלבנה קאמר והא דדייק דיולדת היא למקוטעים לאו ממתניתין דדייה חדשה קאמר דאפשר לפרשה בכל החדש כלו אלא מברייתא דייק דקאמר קישתה אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה דהכי קאמר קישתה אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי וילדה לאלתר או בסוף תשיעי ומדקאמר הכי בילדה לאלתר שמע מינה שיפורא גרים כלומר שאפילו אין תשיעי שלה תופס מחדש הלבנה אלא שני ימים דם קשוי הוא וולד חי ואם יצא רוב תשיעי שלה קודם חדש הלבנה אפילו הכי אם קשת שנים קודם ראש חדש ואחד בתחלת החדש הרי זו יולדת בזוב שאין ולד חי מתעורר לצאת קודם גמר תשיעי שלו אא"כ תגיע חדש הלבנה וזהו לשון שיפורא גרים וזהו שאמרו בתלמוד המערב שבפרק החולץ ר' יהודה אומר דיה חדשה ר' יוסה בשם ר' בא זאת אומרת אשה יולדת למקוטעין דלא כן ליתני שלושים יום ור' בון אומר אינה יולדת אלא לשלשים דתנינן דייה חדשה כל החדש ולא שמיע ליה לר' בון בריתא דקשתה אחד וכו' אי נמי שמיע ליה ומפרש לה קשתה אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ולא ילדה אלא בסוף תשיעי ולענין לידת מקוטעים מיהא הקשו לו מדאמר שמואל אין אשה מתעברת אלא לילד לרע"א או לרע"ב או לרע"ג והם תשעה חדשים שלמים משלשים שלשים יום שהם מאתים ושבעים יום אלא שמתוך שהזרע נקלט לפעמים ביום ראשון ויולדת למאתים ושבעים ואחד או בשני ויולדת למאתים ושבעים ושנים או בשלישי ויולדת למאתים ושבעים ושלשה נקט לה הכי ותירץ הוא דאמר כחסידים ר"ל שמואל סבירא ליה כחסידים וכן פירשוה גדולי הרבנים ור' יהודה לא סבירא ליה הכי וקאמר כחסידים שלא היו משמשים מטותיהם אלא מרביעי ואילך שלא יהו נשותיהן באות לידי חלול שבת שהרי אינה יולדת אלא לסוף מאתים ושבעים יום או במאתים ושבעים ואחד או במאתים ושבעים ושנים או במאתים ושבעים ושלשה ורע"ג הוא חשבון שבועים והם שלושים ותשעה שבועים ואם מתעברת במוצאי שבת הוה ליה רע"ג בשבת ואם מתעברת בשני בשבת הוה ליה רע"ב בשבת ואם מתעברת בשלישי בשבת הוה ליה רע"א בשבת ויבא באחד מהם לידי חלול שבת שהרי כל שלשה ימים מחללין עליה את השבת אבל אם מתעברת ברביעי בשבת הוה ליה רע"ג בשלישי ורע"ב בשני ורע"א בראשון וכל שכן אם מתעברת ביום חמשי או ביום ששי או ביום השבת שיום לידתה מתרחק יותר משבת ומגדולי זקנינו מפרשים דאדר' יהודה קאמר דקאי כחסידים ועקר הקושיא דר' יהודה דייה חדשה קאמר ומדקאמר דקשת בתחלת תשיעי מטהרינן לה א"כ לדידיה לרע"א הוא דילדה והוי תחלת תשיעי חדשה דאי סבירא ליה כשמואל לא היה לטהר מיום ראשון עד יום שלישי שמא לא תלד אלא לרע"ג ולא הוי תחלת תשיעי חדשה ותירץ דסבירא ליה לר' יהודה כחסידים דלעולם אינה שוהה אלא רע"א שהרי יולדת מחללין עליה שבת שלשה ימים וכשהיו משמשים בליל רביעי היה רע"א באחד בשבת שהרי רע"ג הם שבועות והיה רע"ג בא בשלישי וכן אם ישמש ליל חמשי יבא רע"א בשני בשבת ואם ישמש ליל ששי יבא רע"א בשלישי בשבת ואם ישמש ליל שבת יבא רע"א ברביעי בשבת ובכל אלו לא יגיע שבת ביום לידה ולא תוך שלשה ליום לידה אבל אם ישמש ליל מוצאי שבת יבא רע"א ביום חמשי ושבת ביום שלישי ואם ישמש ליל יום שני יבא רע"א ביום ששי ואם ישמש ליל יום שלישי יבא רע"א בשבת וכן פירשו רבים במה שאמרו עונה של תלמיד חכם מערב שבת לערב שבת ומיום רביעי ואילך קרי ערב שבת ולימד ופסק שיולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים אבל יולדת לשבעה יולדת למקוטעים וכל שראינוה יולדת בתשיעי למקוטעים בר שבעה הוא ואישתהויי אישתהי:

    Meiri on Niddah 38a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה מאי דעתיך כו' וא"ת והלא בלא קישוי משכחת לה כו' עכ"ל דליכא למימר דנקט קישוי משום דס"ל לר"מ דא"א לפתיחת הקבר בלא דם דהשתא בלא קישוי ה"ל יום הלידה יום ג' עם השנים שאחר הנדה דה"מ למנקט הלידה אחר ז' ימי הנדות בלא שנים שאחר הנדה ועוד דמשמע ברישא דת"ק דר' יהודה דהוא ר"מ דכל סתמא דמתני' כוותיה ס"ל דאפשר לפתיחת קבר בלא דם ודו"ק:

    בד"ה שיפורא גרים כו' א"נ מסיפא דברייתא כו' ואם קשתה ברמ"א ורמ"ב ורמ"ג אם נקלט הזרע כו' עכ"ל כצ"ל אבל מרישא לא הוי מצי למידק מידי דשפיר קתני שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת ט' כו' לפי ספירתה מסתמא מיום שימושה ואף אם נימא דלא נקלט עד יום המחרת וה"ל כל הג' ימים מחודש ח' מכ"ש שהוא יולדת בזוב אבל בסיפא כיון דע"כ לא קשתה עד רמ"א ורמ"ב ורמ"ג מיום שימושה לא ה"ל למתני א' בסוף שמיני דלפי ספירתה מסתמא מיום שימושה ה"ל כל הג' ימים בחודש ט' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Niddah 38a · Sefaria

    Maharam

    תד"ה להיות בהן זיבה גדולה רש"י פי' וכו' לא נמצא זה בפירוש רש"י שלפנינו:

    [בא"ד] ור"ח פירש לאפוקי יום ראשון וכו' דאילו יום י' וי"א אפי' רב מודה דאינו טהור אפי' ללישנא קמא לפירוש ר"ח כדלעיל בדבור שלפני זה:

    ד"ה שיפורא גריס וכו' דלמא חדש תשיעי שלאחר ח' הדשים של שלשים יום וכו'. ר"ל דהיינו ר"מ יום מהריונה נשלמו ח' חדשים ומיד ביום רמ"א מתחיל חדש תשיעי ואפילו חל באמצע הדש של לבנה:

    [בא"ד] א"נ מסיפא דברייתא מוכיח וכו' והא דלא הוכיח נמי מרישא דברייתא דקתני קשתה שנים בסוף שמיני ואחר בתחלת תשיעי וכו' והיאך יכולה לידע זה אי מיירי דקשתה ביום רל"ט ור"מ ורמ"א שמא לא נקלט הזרע ביום המחרת לשמושה ונמצא דקשתה שלשה ימים בחודש ה' משום דאיכא למימר דלעיל קתני הרי היא יולדת בזוב מטעם דעכ"פ אי נקלט הזרע ביום התשמיש קשתה ב' ימים בה' כשהתחלה לקשות ביום רל"ט (ור"מ) מאי אמרת שמא לא נקלט הזרע עד יום המחרת וכל הג' הן בחדש ח' כ"ש שהיא יולדת בזוב ולכך מרישא ליכא להוכיח מידי אבל בסיפא דקתני קשתה יום א' בסוף שמיני וכו' אין זו יולדת בזוב ואזלינן להקל ומטהרינן לה וכשקשתה ביום ר"מ ורמ"א ורמ"ב היא דמטהרינן לה שמא לא נקלט הזרע עד יום המחרת ונמצא שקשתה ב' ימים בח' וכ"ש אי לא נקלט הזרע עד יום ג' לשימושה דהוו כל ג' ימים של הקושי בתוך חדש הח' ולפי זה הא דמסיימי התוספות ואם קשתה ברמ"א ורמ"ב ורמ"ג שמא נקלט הזרע ביום התשמיש א"כ שלשה ימים קשתה בחדש ט' לא יתיישב דאם כן כ"ש דאינה יולדת בזוב אלא הכי הל"ל שמא לא נקלט הזרע עד יום ג' והוי ליה שני ימים בחדש ח' וק"ל:

    בא"ד דלר"י שיפורא דתשעה חדשים גרים וכו' ר"ל כיון שיש כאן שיפורא של תשעה חדשים אע"ג שגם הח' הדשים אינם שלמים אפילו הכי מיד שמגיע שיפורא תחלה תשיעי יולדת כגון שנתעברה בסוף חודש אפ"ה חשוב אותו חודש לחודש שלם ומונה עוד ז' חדשים שלמים ויולדת בתחלת תשיעי דאי בעינן ח' חדשים שלמים מעת לעת א"כ אם נתעברה למשל בסוף חדש ניסן שלשה שבועות בו לא נשלמו החדשים עד שלשה שבועות בחדש התשיעי שהוא כסליו ובתחלת שבוע הרביעית של כסליו מתחיל החדש התשיעי שלה ואין כאן עדיין שום שיפורא עד ח' ימים אחר זה בתחלת חדש היו"ד שהוא טבת ואז כבר עברו ימים מחדש הט' שלה וק"ל:

    Maharam on Niddah 38a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' או למאתים ושבעים ושלשה בירושלמי פ' החולץ אי' או לרע"ד ועי' ביפה מראה שם:

    תוס' ד"ה שיפורא וכו' דלא קי"ל כרבה תוספתאה עי' לעיל כז ע"א תוס' ד"ה אלא:

    Gilyon HaShas on Niddah 38a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין אֶלָּא בָּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת נראה דאף על גב דהיה אפשר להם לשמש בחמישי ובשישי היו מדקדקים לשמש בליל רביעי כדי שתהא הלידה ביום אחד בשבת שהוא מקודש יותר שיש בו חלק מתוספת נר"ן [נפש רוח נשמה] ואף על גב דטבע האדם חלוש בו עם כל זה יתרון קדושת היום עדיף להו.

    Ben Yehoyada on Niddah 38a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 38, Amud Aleph, about 321 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “אֲפִילּוּ יָמִים הָרְאוּיִין לִסְפִירַת סְתִירַת זָבָה.…”

    2. Segment 210 words

      Opens “תְּנַן: כַּמָּה הוּא קִשּׁוּיָהּ? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:…”

    3. Segment 312 words

      Opens “בִּשְׁלָמָא לְרַב, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּרַב אַדָּא בַּר…”

    4. Segment 415 words

      Opens “אָמַר לָךְ לֵוִי: מִי קָתָנֵי ״טְהוֹרָה בְּכוּלָּן״?…”

    5. Segment 522 words

      Opens “לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי: אָמַר רַבִּי לֵוִי: אֵין…”

    6. Segment 619 words

      Opens “אַבָּא שָׁאוּל מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: אֲפִילּוּ יָמִים…”

    7. Segment 726 words

      Opens “תְּנַן: כַּמָּה הוּא קִשּׁוּיָהּ? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:…”

    8. Segment 818 words

      Opens “תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יֵשׁ מְקַשָּׁה…”

    9. Segment 99 words

      Opens “וְשִׁבְעָה נִדָּה, וּשְׁנַיִם שֶׁל אַחַר הַנִּדָּה, וַחֲמִשִּׁים…”

    10. Segment 109 words

      Opens “וּשְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה, וְשִׁבְעָה נִדָּה, וּשְׁנַיִם שֶׁל…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, יֵשׁ מְקַשָּׁה כׇּל…”

    12. Segment 129 words

      Opens “אָמַר לָהֶן: מַאי דַּעְתַּיְיכוּ? מִשּׁוּם נְפָלִים? אֵין…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: יֵשׁ רוֹאָה מֵאָה יוֹם, וְאֵין…”

    14. Segment 1421 words

      Opens “מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? לְאַפּוֹקֵי מִמַּאן דְּאָמַר…”

    15. Segment 1518 words

      Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר דַּיָּהּ וְכוּ׳. תַּנְיָא: רַבִּי…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “כֵּיצַד? קִשְּׁתָה שְׁנַיִם בְּסוֹף שְׁמִינִי וְאֶחָד בִּתְחִלַּת…”

    17. Segment 1718 words

      Opens “אֲבָל קִשְּׁתָה יוֹם אֶחָד בְּסוֹף שְׁמִינִי וּשְׁתַּיִם…”

    18. Segment 1834 words

      Opens “אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שְׁמַע מִינַּהּ…”

    19. Segment 1917 words

      Opens “הוּא דְּאָמַר כַּחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, דְּתַנְיָא: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים…”

    Sages named on this page

    • The Early Hasidim · Others · The Early Hasidim

      The Early Hasidim were pious individuals known for their exceptional devotion, meticulous observance of mitzvot, and profound spiritual preparation before prayer.

      Source: Niddah 38a · Segment 19 — “…כַּחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, דְּתַנְיָא: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן…

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Niddah 38a · Segment 18 — “אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר רַבִּי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 38a · Segment 18 — “…אִינִי? וְהָא אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת אֶלָּא…

    Original text

    אֲפִילּוּ יָמִים הָרְאוּיִין לִסְפִירַת סְתִירַת זָבָה.

    even if she continues to experience bleeding during the days that are fit for the new counting following the negation of the days counted by a zava , she remains pure. If a woman experiences bleeding during her seven clean days, she negates any days counted thus far, and must begin a new count of seven clean days. Accordingly, all the days that follow her days of ziva are effectively considered days that are fit for the counting of a zava . Therefore, blood emitted due to labor pains during these days is also ritually pure. Consequently, the blood that accompanies labor pains is ritually impure only if she begins to emit it during her days of menstruation.

    תְּנַן: כַּמָּה הוּא קִשּׁוּיָהּ? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים יוֹם.

    The Gemara poses a difficulty with regard to the opinion of Levi: We learned in the mishna: How long before birth is pain attributable to her labor pains? Rabbi Meir says: Even forty or fifty days before the birth. Rabbi Meir apparently maintains that a woman who experiences continuous labor pains accompanied by emissions of blood for forty or fifty days remains pure.

    בִּשְׁלָמָא לְרַב, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, אֶלָּא לְלֵוִי — קַשְׁיָא.

    The Gemara explains the difficulty: Granted, the mishna is clear according to Rav, as you find that it is possible that she will remain pure for such a long period, i.e., in accordance with the explanation of Rav Adda bar Ahava that Rav deems the blood pure even during the days that are fit for the new counting following the negation of the days counted by a zava . Accordingly, as long as the woman begins to experience labor pains during her days of ziva , she remains pure until birth, provided the labor pains continue without a twenty-four-hour period of resting. But according to Levi, who maintains that blood accompanying labor pains is pure only during the days of ziva , the mishna is difficult, as it is impossible for her blood to remain pure due to labor pains for fifty days.

    אָמַר לָךְ לֵוִי: מִי קָתָנֵי ״טְהוֹרָה בְּכוּלָּן״? בִּימֵי נִדָּה — נִדָּה, בִּימֵי זִיבָה — טְהוֹרָה.

    The Gemara explains that Levi could say to you: Does the mishna teach that she is pure during all these days, i.e., that she remains pure throughout the days of menstruation and ziva ? Not so. Rather, if she emitted blood due to labor pains during the days of menstruation she has the status of a menstruating woman, whereas if she emitted the blood during the days of ziva she is pure. The mishna is teaching only that she will not be deemed a zava on account of this blood.

    לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי: אָמַר רַבִּי לֵוִי: אֵין הַוָּלָד מְטַהֵר אֶלָּא יָמִים הָרְאוּיִין לִהְיוֹת בָּהֶן זָבָה גְּדוֹלָה. מַאי טַעְמָא? דָּמָהּ ״יָמִים רַבִּים״ כְּתִיב.

    Some Sages state another version of the above disagreement: Rabbi Levi says: The birth of a child renders the mother ritually pure only if she experienced bleeding during the eleven days that are fit for her to become a greater zava , i.e., if she experienced bleeding on three consecutive days during that time. But if she experienced bleeding on only one or two days she is rendered a lesser zava , and she must observe a clean day for each day she experiences a discharge. What is the reason? It is written: “And if a woman has an issue of her blood many days …all the days of the issue of her impurity she shall be as in the days of her menstruation: She is impure” (Leviticus 15:25). The verse is referring specifically to a greater zava , indicating that the halakha that a woman is not rendered a zava on account of an emission of blood caused by labor pains applies only to a greater zava .

    אַבָּא שָׁאוּל מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: אֲפִילּוּ יָמִים הָרְאוּיִין לִהְיוֹת בָּהֶן זָבָה קְטַנָּה, מַאי טַעְמָא? ״יְמֵי״ וְ״כׇל יְמֵי״ הָתָם כְּתִיבִי.

    Abba Shaul says in the name of Rav: The birth of a child renders the mother ritually pure even if she experienced bleeding on the days that are fit for her to become a lesser zava . What is the reason? “Days” and “many days” are written there, from which the impurity of a lesser zava is derived. Accordingly, the verse includes a lesser zava in this halakha as well.

    תְּנַן: כַּמָּה הוּא קִשּׁוּיָהּ? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים יוֹם. קַשְׁיָא לְתַרְוַיְיהוּ! מִי קָתָנֵי ״טְהוֹרָה בְּכוּלָּן״? קִשְּׁתָה בִּימֵי נִדָּתָהּ — נִדָּה, בִּימֵי זִיבָתָהּ — טְהוֹרָה.

    The Gemara raises a difficulty: We learned in the mishna: How long before birth is pain attributable to her labor pains? Rabbi Meir says: Even forty or fifty days before the birth. Rabbi Meir apparently maintains that a woman who experiences continuous labor pains accompanied by emissions of blood for forty or fifty days remains pure. If so, the mishna is difficult according to both opinions, as all agree that only emissions of blood due to labor pains that occur during her days of ziva are pure. The Gemara responds: Does the mishna teach that she is pure during all fifty days? Not so. Rather, if she experienced labor pains accompanied by emissions of blood during the days of menstruation she has the status of a menstruating woman, whereas if she experienced them during the days of ziva she is pure.

    תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יֵשׁ מְקַשָּׁה מֵאָה וַחֲמִשִּׁים יוֹם, וְאֵין זִיבָה עוֹלָה בָּהֶן. כֵּיצַד? שְׁנַיִם בְּלֹא עֵת.

    With regard to the above statement of Rabbi Meir, it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: There is a scenario in which a woman experiences labor pains accompanied by emissions of blood for one hundred and fifty days, and the impurity of ziva is not included in those days, i.e., she will not be rendered a greater zava . How so? First, a woman emits blood for two days not at the time of her menstruation, e.g., she experiences bleeding on the tenth and eleventh days of ziva . She is not rendered a menstruating woman by these emissions, as they occurred during the days of ziva , nor does she become a greater zava , since she experienced bleeding on only two days.

    וְשִׁבְעָה נִדָּה, וּשְׁנַיִם שֶׁל אַחַר הַנִּדָּה, וַחֲמִשִּׁים שֶׁהַוָּלָד מְטַהֵר.

    Rabbi Meir continues: And then she continues to experience bleeding throughout the seven days of menstruation. She is not considered to have experienced bleeding of ziva for three consecutive days, as the third emission occurred during her days of menstruation. And she then experiences bleeding for the first two days after the days of menstruation, i.e., on the first and second days of the eleven days of ziva . And on the third day of ziva she begins the period of fifty days before giving birth, during which the child renders her pure. This constitutes a period of sixty-one days during which she is not rendered a greater zava .

    וּשְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה, וְשִׁבְעָה נִדָּה, וּשְׁנַיִם שֶׁל אַחַר הַנִּדָּה.

    Rabbi Meir continues: And this period is followed by eighty days of purity from ziva after giving birth to a female, for a total of 141 days during which she does not become a greater zava on account of blood emitted. And there are then seven days of menstruation following her days of purity, and another two days after the days of menstruation, i.e., the first and second days of ziva , during which she experiences bleeding, for a total of 150 days during which she does not become a greater zava on account of blood emitted.

    אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, יֵשׁ מְקַשָּׁה כׇּל יָמֶיהָ, וְאֵין זִיבָה עוֹלָה בָּהֶן!

    The Rabbis said to Rabbi Meir: If so, there is also a scenario in which a woman experiences emissions of blood due to labor pains for all the days of her life, and the impurity of ziva is not included in them. For example, she gives birth to a female, and at the conclusion of her days of impurity engages in intercourse with her husband and becomes pregnant. She continues to experience bleeding throughout her days of purity, after which she experiences bleeding during the seven days of menstruation and the first two days of the next cycle of ziva . She then experiences labor pains accompanied by blood for fifty days, after which she miscarries a female. She subsequently becomes pregnant again within eighty days of the miscarriage, and the above process repeats itself. In this manner, she will never become a greater zava .

    אָמַר לָהֶן: מַאי דַּעְתַּיְיכוּ? מִשּׁוּם נְפָלִים? אֵין קוֹשִׁי לִנְפָלִים.

    Rabbi Meir said to them: What is your opinion, that a woman is not rendered a zava due to the birth of non-viable newborns? The halakha that blood emitted due to labor pains does not render a woman a zava does not apply to non-viable newborns.

    תָּנוּ רַבָּנַן: יֵשׁ רוֹאָה מֵאָה יוֹם, וְאֵין זִיבָה עוֹלָה בָּהֶן. כֵּיצַד? שְׁנַיִם בְּלֹא עֵת, וְשִׁבְעָה נִדָּה, וּשְׁנַיִם שֶׁל אַחַר הַנִּדָּה, וּשְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה, וְשִׁבְעָה נִדָּה, וּשְׁנַיִם שֶׁל אַחַר הַנִּדָּה.

    The Sages taught in a baraita : There is a scenario in which a woman sees blood for one hundred days, and the impurity of greater ziva is not included in them. How so? She emits blood for two days not at the time of her menstruation, and then throughout the seven days of menstruation, and then for the first two days after the days of menstruation. And this period is followed by eighty days of purity from ziva after giving birth to a female, and seven days of menstruation following her days of purity, and another two days after the days of menstruation. This amounts to one hundred days.

    מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? לְאַפּוֹקֵי מִמַּאן דְּאָמַר אִי אֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם, קָא מַשְׁמַע לַן דְּאֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם.

    The Gemara asks: What is this baraita teaching us? The Gemara responds: The baraita serves to exclude the opinion of the one who said that it is impossible for there to be an opening of the womb [ hakever ] without an emission of blood. According to this opinion, if a woman gives birth after experiencing bleeding on the first two days after the days of menstruation, it is certain she experienced bleeding on the third day as well, as every birth is accompanied by an emission of blood. Consequently, she has experienced bleeding on three consecutive days during the days of ziva and is rendered a greater zava . The baraita teaches us that it is possible for there to be an opening of the womb without an emission of blood. Therefore, if she gave birth on the third day of ziva and she did not experience bleeding, she is not rendered a greater zava .

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר דַּיָּהּ וְכוּ׳. תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן: דַּיָּהּ חׇדְשָׁהּ, וְיֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר.

    § The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: It is sufficient that a woman is not rendered a zava on account of blood that is emitted due to labor pains only from within one month of her due date. In this regard, it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Tarfon: It is sufficient for her not to be rendered a zava from within one month of her due date. And there is an aspect of leniency and an aspect of stringency in the matter.

    כֵּיצַד? קִשְּׁתָה שְׁנַיִם בְּסוֹף שְׁמִינִי וְאֶחָד בִּתְחִלַּת תְּשִׁיעִי, וַאֲפִילּוּ בִּתְחִלַּת תְּשִׁיעִי יָלְדָה — הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב.

    The baraita explains: How so? If she experienced labor pains accompanied by an emission of blood for two days at the end of her eighth month of pregnancy, which are days in which she can be rendered a zava , and for one day at the beginning of her ninth month, then even if she gave birth at the beginning of the ninth month, the one day from the ninth month joins together with the two days from the eighth month, and this woman is considered one who gives birth as a zava . This is an aspect of stringency.

    אֲבָל קִשְּׁתָה יוֹם אֶחָד בְּסוֹף שְׁמִינִי וּשְׁתַּיִם בִּתְחִלַּת תְּשִׁיעִי, וַאֲפִילּוּ בְּסוֹף תְּשִׁיעִי יָלְדָה — אֵין זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב.

    But if she experienced labor pains accompanied by an emission of blood for one day at the end of her eighth month, and for only two days at the beginning of her ninth month, then even if she gave birth at the end of the ninth month, this woman is not considered one who gives birth as a zava , and she is pure. This is an aspect of leniency.

    אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה שִׁיפּוּרָא גָּרֵים. אִינִי? וְהָא אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת אֶלָּא לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וְאֶחָד יוֹם, אוֹ לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם יוֹם, אוֹ לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה!

    Rav Adda bar Ahava says: Conclude from the baraita that Rabbi Yehuda holds that the blast of the shofar at the beginning of the ninth month causes the blood emitted during that month to be pure. That is to say, once the ninth months begins, any blood emitted does not render her a zava . The Gemara asks: Is that so, that the entire ninth month of pregnancy is suitable for giving birth, and therefore any blood seen during the ninth month is attributed to the imminent labor? But doesn’t Shmuel say that a woman becomes pregnant and gives birth only after 271 days, which is a full nine months, or after 272 days, or after 273 days? She will not, however, give birth during the ninth month itself.

    הוּא דְּאָמַר כַּחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, דְּתַנְיָא: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן אֶלָּא בִּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ נְשׁוֹתֵיהֶן

    The Gemara responds: Shmuel said his statement in accordance with the opinion of the early generations of pious men. As it is taught in a baraita : The early generations of pious men would engage in sexual intercourse only on a Wednesday, so that their wives should not come