Talmud Builders

    Commentary page

    Niddah 28b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 28b

    Niddah 28b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 359 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    תשלחו היינו שילוח טמאים ממקדש:

    רבי אליעזר היא דבעי לענין קרבן טומאה עד דידע במאי איטמי אבל לרבנן דלא בעו בשאר טומאות עד דידע במאי איטמי הכא נמי מחייבי דלא דרשינן זכר ודאי נקבה ודאית:

    השרץ ונעלם או בנבלת שרץ ונעלם ממנו:

    על העלם שרץ שנטמא וידע ובשעה שנכנס נעלם ממנו טומאה חייב:

    ואינו חייב על העלם מקדש אם כשנכנס למקדש זכור לטומאה ונעלם ממנו מקדש ונכנס שאינו סבור שזה מקדש וכשיצא נזכר פטור:

    שרץ ונבלה לפניו וידע שנגע באחד מהם ואינו יודע באיזה מהם נגע וכשבא למקדש שכח אותו ומשיצא נזכר:

    ר' אליעזר דאזכר שם שרץ סבר דבעינן עד דידע אם בשרץ איטמי כו':

    הזב את זובו לזכר ולנקבה ולדרוש נמי זכר ודאי נקבה ודאית מטמא בזיבה ולא טומטום:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 28b · Sefaria

    Tosafot

    אמר עולא הא מני ר' אלעזר היא והא דתנן שלהי הערל (יבמות פג:) רבי אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר הא אמרינן התם לא לכל אמר רבי אליעזר אנדרוגינוס חייבין עליו אי נמי י"ל דהכא הכי קאמר האי תנא דאמר אין חייבין על ביאת מקדש דריש הארץ כרבי אליעזר:

    פרט לכלי חרס גרסי' ותו לא ולא גרס שאין לו טהרה במקוה דבשלהי המוצא תפילין (עירובין קד:) בעי למימר משום דאינו נעשה אב הטומאה ואין צריך למוחקו דאף ע"ג דאינו מן הברייתא נקטיה הש"ס משום דמסיק התם דה"ה שרץ אע"ג דאב הטומאה הוא וא"ת דאמר בפ"ק דסוטה (דף ט) ובפרק אלו דברים (פסחים סז.) אפי' מת מותר ליכנס במחנה לויה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' מאי אפי' אדרבה מת קיל טפי דאין לו טהרה במקוה ואפילו במחנה שכינה נמי ויש לומר דאיכא למ"ד שילהי עירובין (דף קד:) דמחייב מכניס שרץ למקדש אע"ג דאין לו טהרה במקוה וה"ה מת אי נמי מת מחייב טפי משום דיש במינו טהרה במקוה כגון אדם חי:

    הוה אמינא כלי מתכות לא הוי מצי למנקט כלי שטף אלא נקט כלי מתכות משום דחמיר דחרב הרי הוא כחלל:

    עד כל דבר שיש לו טהרה במקוה מלשון עד דריש כדפ"ה דמשמע כל מי שיש לו דין שמזכר עד נקבה דהיינו שיש לו טהרה במקוה וא"ת כל טמא לנפש אם כן למאי אתא ויש לומר דבריש אלו דברים בפסחים (דף סו:) דריש ליה שפיר:

    אי הכי בשאר טומאות נמי פירוש כיון דדריש מזכר ועד נקבה למי שיש לו טהרה במקוה אם כן מוקמינן קרא גם בשאר טומאות דלאו לובן ואודם דשייכו בכלים ואם כן דטומאת מת ושרץ נמי לא לישלחו טומטום ואנדרוגינוס:

    תלמוד לומר הזכר ה"א דהזכר דריש ותימה דבפ' על אלו מומין (בכורות דף מא:) אמרינן שאני הכא דכתיב הזכר הזכרים משמע משום דכתיב הזכרים אבל ה"א דהזכר לא חשיב יתור למעט אנדרוגינוס ושמא איכא שום דרשא התם דדריש מה"א:

    הא מזכר לחודיה לא ממעט הך ברייתא אתיא כרבי יהודה כדמוכח במסכת שבת בפרק ר"א דמילה (שבת דף קלו:) על הא דקאמר רבי יהודה אנדרוגינוס דוחה שבת דקאמר רב חסדא לא לכל אמר ר' יהודה זכר הוא שאם אתה אומר כן בערכין יערך ותניא הזכר ולא טומטום כו' פירוש סתם ספרא רבי יהודה וקאמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא אדרוגינוס פסול לקדוש מי חטאת דברי רבי יהודה ופריך מאי שנא גבי מילה ומשני משום דכתיב המול לכם כל זכר והשתא תימה דהכא גבי ערכין צריך יתורא למעט טומטום ואנדרוגינוס ולא ממעט להו מלשון זכר ונקבה וגבי מילה אדרבה צריך יתורא לרבות וגבי קדוש ממעט ליה אף ע"ג דליכא יתורא אחרינא לאנדרוגינוס אלא משום דכתיב ונתן ולא כתיב ונתנה למעוטי אשה והנה מצינו למימר דכיון דגלי בערכין דלא הוי בכלל זכר ילפינן קדוש מערכין ומילה נמי הוה ילפינן אי לאו דגלי קרא דכל זכר והא דלא ילפינן קדוש ממילה משום דטפי אית לן למילף מערכין לחומרא והכא דפריך וכל היכא דכתיב זכר למעט טומטום ואנדרוגינוס והא גבי ערכין כו' לא מצי לשנויי דמערכין ילפינן דאדרבה ממילה אית לן למילף דהוי בכלל זכר כדי להטעינו שילוח ולא מערכין לקולא ובפרק על אלו מומין (בכורות מא:) דמצריך קרא יתירא למעט טומטום ואנדרוגינוס דקאמר כשהוא אומר הזכר למטה שאין ת"ל ולא ילפינן מערכין לחומרא שלא להכשירו לעולה ולהצריך קרבן אחר התם אצטריך קרא לקרבן נדבה כגון שאמר הרי זו עולה והוי קולא שאינו קדוש דלא הוה ילפינן מערכין לקולא אלא ממילה לחומרא ולהכי אצטריך קרא אך קשה דבפ' הערל (יבמות עב:) משמע דלא פסיל ליה ר' יהודה לענין קדוש אלא משום דהוי ספק איש ספק אשה דתנן התם ר' יהודה אומר אנדרוגינוס שקדש קדושיו פסולין משום שהוא ספק אשה ואשה פסולה לקדש וי"ל דלגבי ערך אף ע"ג דהוא זכר או נקבה ממעטו הכתוב מערך איש ואשה לפי שהוא משונה ואי הוה מיעוטא דזכר לחודיה הוה אמינא דאפקיה רחמנא מערך זכר ואוקמיה בערך נקבה אפילו הוא זכר וכן איפכא וגבי מילה אי נקבה היא הא איצטריך קרא לרבויי ואי זכר הוא שמא איכא שום דרשא דהוה ממעטינן ליה אי לאו דריבהו הכתוב וההיא דבכורות (דף מא:) דהזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס איכא למימר דלא אתיא כר' יהודה דכיון דספק הוא לא אצטריך קרא למעוטי ספקא ואף ע"ג דסתם ספרא ר' יהודה היא היינו בסתמא אחרינא אבל הא ע"כ לאו רבי יהודה היא:

    Tosafot on Niddah 28b · Sefaria

    Ritva

    זכר ודאי נקבה ודאית מכאן יש סיוע לדברי ר״י ורש״י ז״ל וכל דכותי׳ בעלי תוס׳ ז״ל שאומרים דאפי׳ למ״ד דאנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא אינו מין גמור לעצמו שאינו לא זכר ולא נקבה אלא גם הוא זכר או נקבה אלא שדינו מסופק אלינו ומשום דטומטום אינו בעצמו אלא זכר לחוד או נקבה לחוד אלא שכל זמן שלא נקרע לא נתבררה צורתו ואלו אנדרוגינוס נתבררה צורתו אלינו לעין אלא שלא נתברר לנו דינו קרוי בתלמודא לטומטום ספיקא ולאנדרוג׳ בריה אלא ודאי אין דינו אל כזכר או כנקבה וכן הדין בכוי למ״ד בריה הוא בודאי הוא חיה או בהמה ולא מין שלישי אלא שלא נתברר דינו אלינו ותדע דבפ׳ הערל ס״ל לרב ב״ר יוסי באנדרוגינוס דאמר בריה בפני עצמה ואפ״ה אמר כאן ששורפין על ספקו את התרומה ואמאי שהרי לא נתנה התורה טומאה אלא לזכר או לנקבה וזה שמא אינו לא איש ולא אשה אלא מין בפני עצמו וכן בכוי א״ר יוסי שאין שוחטין אותו בי״ט שמא חיה הוא וטעון כסוי ואין מכסין שמא בהמה הוא ואע״ג דאיהו קרי ליה בריה במ׳ חולין ואי מין לעצמו הוא אמאי טעון כסוי דהא גבי כסוי חיה כתיב ביה אלא ודאי כדאמרן אבל רבינו הרמב״ן ז״ל סובר וכן שמעתי על רבינו מאיר הלוי ז״ל שהשיב על רבינו שמשון ז״ל דלמ״ד אנדרוגינוס בריה בפני עצמה היא הוא מין בפני עצמו ולהכי קרי ליה בריה ותדע דאמר בבכורות דרשב״א סבר דטומטום לא קדיש בבכורה ורבנן סברי דקדיש ואתי׳ לומר דרבנן סברי דספיקא הוי וקדיש מספקא ורשב״א סבר בריה היא ולהכי לא קדיש ואמ׳ דבע׳ טומטום כבריה לא מספק דזכר או נקבה הא דמספקא אלמא כל היכא דאמר בריה אינו משום ספק זכר או נקבה אלא משום דהוי מין בפני עצמו ובפ׳ בתרא דיומא אמר כל חלב לרבות את הכוי ואמ׳ מאי קסבר אי סבר ספקא הוי אצטריך קרא למעוטי ספקא אלא קסבר בריה בפני עצמה ובחגיגה פ״ק זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס והוינן בה בשלמא אנדרוגינוס אצטריך סד״א הואיל ואית ביה צד זכרות ליחייב קמ״ל דבריה הוא אלא טומטום אצטריך קרא למעוטי ספקא וכל הני אתיין כר׳ יוסי דלא אשכחן בהדיא דאית ליה האי סברא אלא הוא ותבע׳ דרב גופיה דפסק בהדיא כר׳ יוסי בפ׳ הערל אמר התם דאנדרוגינות חייבין עליו משני מקומות ומרבינן לה מואת זכר ואי ספק נקבה הוא היכי מתרבי מואת זכר ואיכא אפשר נמי לחייבי משום זכר ודילמא נקבה היא והא דאמר רב הכא שורפין עליו את התרומה גבי טומטום נקבה נקטה לכ״ע ואפי׳ אליבא דנפשיה וכר׳ יוסי אבל באנדרוגינוס נקטיה אליבא דרבנן בדוקא ולדידיה ור׳ יוסי נקטי׳ אגב טומטום בהשגרת לישן ומ״ש בכוי לענין כסוי שאני התם דאע״ג דבריה הוא מ״מ דינו ספק ושמא דינו כחיה או כבהמה או אפשר שדינו כשניהם להחמיר וחזינן לענין חלב ודם שריבהו הכתוב כבהמה ולפי׳ בכל מה ששוין חיה ובהמה א״א להוציא מכללם לפטור שכבר ריבהו הכתוב וכדא׳ בפ׳ דם שחיטה וטומאתו ושחיטה מנ״ל ואמרינן סברא מדלכל מילי שוייה רחמנא כבהמה להחמיר טומאתו ושחיטאתו כבהמה וכיון דהכי הוא לענין כסוי נמי חשו עליו דדילמא לכל מילי דינו כבהמה ואפי׳ להקל או שמא יש עליו גם דיני חיה להחמיר. והא דאמ׳ בבכורות פ׳ אלו מומין וחכמים אומרים לא נגזז ולא נעבד ואמר התם דלרבנן תרי מעוטי כתיבי הזכרים הזכרים דאלמא לא ממעוטי מלשנא דזכר דעלמא והיינו משום דהא ספק הוא דאלו הוי בריה אמאי לא ממעיט הא לא קשי׳ דההוא לרבנן דלית ליה דר׳ יוסי וסבר דאנדרוגינוס ספקי׳ הא לר׳ יוסי לא צריכי מעוטי דהזכרים כלל כל זה מיסודו של מורי הרא״ה ז״ל בשיטת רבי׳ הגדול רבו הרמב״ן ז״ל.

    הא מני ר״א היא וכו' משמע דהכי קים ליה ר״א מדדחי לה בהדיא לרב בהאי לישנא.

    הא מכל טמא נפש נפקא פי׳ דק״ל כלל ואדם פרט ותשלחו כלל ובא לרבות כל כעין הפרט שיש לו טהרה במקוה ופרכינן לרב א״ה אמאי מטמינהו מושלוח באודם ולובן בלחוד אפי׳ דשאר טומאה נמי כגון שנגעו במת וכיוצא בו לא לבעי שלוח ומדנקט לובן ואודם ש״מ דמשאר טומאות הפורשות מזכר ומדכתב עד נקבה נפק כלי חרס וכדמפרש ואזיל.

    והא גבי ערכין וה״ה דה״מ למפרך מיולדת דכתיב בה זכר ונקבה ואפ״ה לא ממעיט טומטום ואנדרוגינוס אלא דחדא מינייהו נקט וכפי דיקא דהאי אפריקה יולדת ואיצטרך קרא לזכר ונקבה דבגווה לחלק בין טומאות זכר לטומאת נקבה וההיא דיולדת דאידך דמתני׳ הוה עדיפא לן למנקט אלא דניחא ליה לפרושי אגב אורחין מהיכא נפקא לן שאין ערך לטומטום ואנדרוגינוס והכי אורחא בתלמודא בקצת דוכתי.

    Ritva on Niddah 28b · Sefaria

    Meiri

    לענין טומאת מקדש וקדשיו כבר ביארנו במסכת שבועות שכל שיש לו ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בנתים הוא חייב בקרבן עולה ויורד והעלם זה ענין העלם טומאה או העלם בשר קודש ומקדש או העלם שניהם ר"ל העלם טומאה והעלם מקדש ואין הלכה כר' עקיבא שאמר שאין קרבן אלא בהעלם טומאה אבל לא בהעלם מקדש וכל שכן שאין הלכה כר' שאף בהעלם טומאה שדי נרגא לומר שאינו בדין קרבן אא"כ ידע בתחלה באיזו טומאה נטמא ושכח בינתים ונזכר בסוף אבל ידיעה בתחלה שנטמא הואיל ולא ידע באיזו טומאה אינה ידיעה וכבר ביארנוה שם בכדי הצורך:

    מעינותיו של מצורע כגון רקו ומימי רגליו ושכבת זרעו וכן של מצורעת כגון רקה ומימי רגליה אב הטומאה כדין זב וזבה ודוקא מצורע שטומאתו מגופו אבל שאר טמאים כגון טומאת מת וכיוצא בו הואיל ואין טומאה יוצאה מגופו לא:

    הכניס כלי טמא במקדש אף הוא חייב כרת אבל אם זרקו לשם פטור מן הכרת וחייב במלקות ולמדת שאם היו במקדש כלים טמאים אף הם טעונים שלוח וכלי חרס שאין להם טהרה במקוה התבאר בזבחים ששוברם במקומם וזהו שלוחן שהרי שבירתו זו היא טהרתן אבל שאר כלים שיש להם טהרה במקוה מוציאן משם:

    אע"פ שביארנו בראיית טומטום ואנדרוגינוס שאינה מחייבת על ביאת מקדש בשאר טמאות שבהם מיהא הרי הם כשאר בני אדם ואם נטמאו במת וכיוצא בו ונכנסו למקדש חייבין לא אמרוה אלא בטומאות הפורשות מגופן:

    טומטום ואנדרוגינוס אינן בכלל ערכין ואם אמר אחד מהן ערכי עלי או שאמר אחד עליהם ערכן עלי אינו כלום שלא קצצה תורה ערכין אלא לזכר ודאי או לנקבה ודאית ודרכי הערכין וחלוק שבין ערך זכר לערך נקבה כבר הוא מפורש בכתוב להדיא:

    Meiri on Niddah 28b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה על כל דבר כו' וא"ת כל טמא נפש א"כ למאי אתא כו' עכ"ל דליכא למימר אי לא הוה כתיב כל טמא נפש לא הוה ידעינן למעט טומטום ואנדרוגינוס דאצטריך מזכר ועד נקבה משום כלי מתכות דאי לא הוה כתיב אלא אדם ה"א כלי מתכות לא דהא כיון דמאדם שפיר אימעט כלי חרס משום כלי מתכות לא הוה אצטריך למכתב מזכר ועד נקבה דמשמע מיעוטא לכלי חרס אלא דה"ל למכתב שום רבוי לכלי מתכות כמו לכל טמא נפש אלא ע"כ דכתב זכר ונקבה למעט נמי טומטום ואנדרוגינוס ועוד דמשום כלי מתכות לא ה"ל למכתב אלא מזכר ונקבה דמיניה נמי משמע מדמשני בדבוריה למדרש כל שיש לו דין הנוהג בזכר ונקבה דהיינו טהרה במקוה כפרש"י ומדכתיב יתורא דעד להך דרשא ע"כ דמזכר ונקבה גופיה אתא למעט טומטום ואנדרוגינוס אבל לפי זה ק"ק דמעיקרא דפריך האי נמי מבעי ליה פרט לכלי חרס ה"ל לשנויי דא"כ לא לכתוב עד ומדמשני בדבוריה נמי שמעינן דין הנוהג בזכר ונקבה פרט לכלי חרס ומיניה שמעינן נמי לכלי מתכות דהשתא לא תיקשי ליה וכ"ת ה"א כלי מתכות לא כו' ודו"ק:

    גמ' אמר קרא מזכר מטומאה הפורשת כו' ולעיל דבעי לאוקמא מזכר ועד נקבה פרט לכלי חרס דהיינו ע"כ בשאר טומאות דשייכי בכלים כמו שפי' התוס' ולא משני ליה דע"כ אתא נמי למעט טומטום ואנדרוגינוס ממשמעות מזכר מטומאה הפורשת מזכר די"ל דלעיל דלא בא לאוקמא קרא כלל למעט טומטום ואנדרוגינוס אלא פרט לכלי חרס יתפרש ליה מזכר כלומר כל מי שיש לו דין שהוא מזכר ועד נקבה כו' כפרש"י אבל השתא דמסיק דע"כ אתא לגופיה דקרא למעט טומטום ואנדרוגינוס ומלת עד אתא פרט לכלי חרס טפי אית לן למדרש נמי מזכר לההוא מיעוטא דטומטום ואנדרוגנוס מטומאה הפורשת כו' וק"ל:

    תוס' בד"ה הא מזכר לחודיה כו' וי"ל דלגבי ערך אע"ג דהוא זכר או כו' לפי שהוא משונה ואי הוה מיעוטא מזכר לחודיה ה"א דאפקיה כו' עכ"ל לכאורה לפי תירוץ שכתבו לעיל לרב גבי מזכר ועד נקבה ה"נ מצינן למימר הכא גבי ערכין לר"י דתרי מיעוטי נינהו חד לטומטום וחד לאנדרוגינוס אלא דלא ידעינן אי מזכר ממעט אנדרוגינוס משום שהוא משונה והוי זכר אי מנקבה ממעט ליה משום שהוא משונה והוי נקבה ואפשר דלישנא דברייתא יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה כו' משמע דבין בטומטום ובין באנדרוגנוס בכ"א מוקמינן תרתי מיעוטי תדע דבפ' אלו מומין קאמרינן אהך ברייתא סמי מכאן טומטום ואם כן ע"כ תרתי מיעוטי לאנדרוגינוס קאתיין ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Niddah 28b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 28, Amud Bet, about 359 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “תְּשַׁלֵּחוּ״ — זָכָר וַדַּאי נְקֵבָה וַדָּאִית, וְלֹא…”

    2. Segment 235 words

      Opens “לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס שֶׁרָאוּ לוֹבֶן…”

    3. Segment 324 words

      Opens “מַאי טַעְמָא, לָאו מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״מִזָּכָר וְעַד…”

    4. Segment 418 words

      Opens “דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַ״שֶּׁרֶץ... וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ״…”

    5. Segment 518 words

      Opens “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא״…”

    6. Segment 626 words

      Opens “וְאָמְרִינַן: מַאי בֵּינַיְיהוּ? וְאָמַר חִזְקִיָּה: שֶׁרֶץ וּנְבֵלָה…”

    7. Segment 723 words

      Opens “לָאו אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם בָּעֵינַן דְּיָדַע…”

    8. Segment 812 words

      Opens “אֲבָל לְרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר מִשּׁוּם טוּמְאָה מִיחַיַּיב,…”

    9. Segment 919 words

      Opens “וְרַב, מַאי שְׁנָא בִּיאַת מִקְדָּשׁ דְּלָא, דִּכְתִיב:…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “אִי הָכִי, תְּרוּמָה נָמֵי לָא נִשְׂרוֹף, דִּכְתִיב:…”

    11. Segment 1120 words

      Opens “הַהוּא מִבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “הַאי נָמֵי מִבְּעֵי לֵיהּ, בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ…”

    13. Segment 135 words

      Opens “אִם כֵּן, נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״אָדָם״.…”

    14. Segment 1420 words

      Opens “וְכִי תֵימָא, אִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״אָדָם״ הֲוָה…”

    15. Segment 1521 words

      Opens “וְאֵימָא, כּוּלֵּיהּ לְכִדְרַב הוּא דַּאֲתָא? אִם כֵּן,…”

    16. Segment 1616 words

      Opens “אִי הָכִי, כִּי אִיטַּמִּי בִּשְׁאָר טוּמְאוֹת, לָא…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “וְכֹל הֵיכָא דִּכְתִיב ״מִזָּכָר עַד נְקֵבָה״ לְמַעוֹטֵי…”

    18. Segment 1828 words

      Opens “וְתַנְיָא: ״הַזָּכָר״ — וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. יָכוֹל…”

    19. Segment 1913 words

      Opens “טַעְמָא דִּכְתִיב ״הַזָּכָר... וְאִם נְקֵבָה״, הָא מִ״זָּכָר״…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Niddah 28b · Segment 5 — “רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא״ — עַל…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Niddah 28b · Segment 3 — “…טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס? אָמַר עוּלָּא: לָא, הָא מַנִּי? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר…

    Original text

    תְּשַׁלֵּחוּ״ — זָכָר וַדַּאי נְקֵבָה וַדָּאִית, וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.

    you shall send out, out of the camp you shall send them, so that they not impurify their camp, in the midst of which I dwell” (Numbers 5:3). It is derived from the verse that only a definite male or a definite female is liable for entering the Temple in a state of impurity, but not a tumtum or a hermaphrodite.

    לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס שֶׁרָאוּ לוֹבֶן אוֹ אוֹדֶם — אֵין חַיָּיבִין עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ, וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּרוּמָה. רָאוּ לוֹבֶן וְאוֹדֶם כְּאַחַת — אֵין חַיָּיבִין עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ, אֲבָל שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּרוּמָה.

    The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports the opinion of Rav: In the case of a tumtum and a hermaphrodite who saw white ziva or red blood, they are not liable for entering the Temple in a state of impurity, and if they touch teruma , one does not burn the teruma due to their contact. If they saw white ziva and red blood as one, i.e., they emitted both ziva and blood, they are still not liable for entering the Temple, but one burns teruma due to their contact.

    מַאי טַעְמָא, לָאו מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״מִזָּכָר וְעַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ״, זָכָר וַדַּאי, נְקֵבָה וַדָּאִית, וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס? אָמַר עוּלָּא: לָא, הָא מַנִּי? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.

    The Gemara reasons: What is the reason that they are not liable for entering the Temple despite the fact that they are definitely impure? Is it not because it is stated in the verse: “Both male and female you shall send out,” from which it is derived that only a definite male or a definite female could be liable for entering the Temple in a state of impurity, but not a tumtum or a hermaphrodite? Ulla says: No, Rav’s opinion cannot be proved from this baraita , as in accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

    דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַ״שֶּׁרֶץ... וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ״ — עַל הֶעְלֵם שֶׁרֶץ הוּא חַיָּיב, וְאֵינוֹ חַיָּיב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.

    As we learned in a mishna ( Shevuot 14b) that Rabbi Eliezer says: With regard to the sliding-scale offering the verse states: “Or if a person touches any impure thing…or the carcass of a non-kosher creeping animal, and it is hidden from him” (Leviticus 5:2). A precise reading of this verse indicates that if one has a lapse of awareness that he contracted ritual impurity by touching a carcass of a creeping animal, he is liable to bring a sliding-scale offering for defiling the Temple or the sacrificial food, but he is not liable to bring such an offering for a lapse of awareness that he is entering the Temple or partaking of sacrificial food.

    רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא״ — עַל הֶעְלֵם טוּמְאָה הוּא חַיָּיב, וְאֵינוֹ חַיָּיב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.

    Rabbi Akiva says that it is derived from the phrase: “And it is hidden from him, so that he is impure” (Leviticus 5:2), that for a lapse of awareness that one had contracted ritual impurity, he is liable to bring a sliding-scale offering, but he is not liable to bring an offering for a lapse of awareness that he is entering the Temple or partaking of sacrificial food.

    וְאָמְרִינַן: מַאי בֵּינַיְיהוּ? וְאָמַר חִזְקִיָּה: שֶׁרֶץ וּנְבֵלָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: בָּעֵינַן עַד דְּיָדַע אִי בְּשֶׁרֶץ אִיטַּמִּי אִי בִּנְבֵילָה אִיטַּמִּי, וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: לָא בָּעֵינַן.

    And we say with regard to this mishna: What is the difference between the opinions of Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva? They are apparently stating the same halakha . And Ḥizkiyya says: There is a practical difference between them in a case where one initially knew that he had contracted ritual impurity, but he did not know whether the impurity was contracted from a carcass of a creeping animal or from the carcass of an unslaughtered animal. As Rabbi Eliezer holds that for one to be liable to bring an offering, we require that he initially know whether he contracted impurity from a carcass of a creeping animal or whether he contracted impurity from an unslaughtered animal carcass, and if he never knew this, he does not bring an offering. And Rabbi Akiva holds that for him to be liable to bring an offering, we do not require that he know this detail, since he knows in general terms that he contracted impurity.

    לָאו אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָתָם בָּעֵינַן דְּיָדַע אִי בְּשֶׁרֶץ אִיטַּמִּי, אִי בִּנְבֵלָה אִיטַּמִּי; הָכָא נָמֵי בָּעֵינַן דְּיָדַע אִי בְּלוֹבֶן אִיטַּמִּי, אִי בְּאוֹדֶם אִיטַּמִּי.

    The Gemara infers: Doesn’t Rabbi Eliezer say there, in that mishna, that we require one to bring an offering for entering the Temple in a state of impurity only if he knew initially whether he contracted impurity from a carcass of a creeping animal or whether he contracted impurity from an unslaughtered animal carcass? Here, too, with regard to a hermaphrodite or a tumtum who emitted both ziva and blood, they are not obligated to bring an offering according to Rabbi Eliezer, as we require one to bring an offering only if he knew whether he became impure due to the white ziva he emitted or whether he became impure due to the red blood he emitted.

    אֲבָל לְרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר מִשּׁוּם טוּמְאָה מִיחַיַּיב, הָכָא נָמֵי מִשּׁוּם טוּמְאָה מִיחַיַּיב.

    But according to Rabbi Akiva, who said that one is obligated to bring an offering due to his initial knowledge of his impurity even if he did not know the exact cause of his impurity, here too, in the case of a hermaphrodite or a tumtum who emitted both ziva and blood, he is obligated to bring an offering due to his initial knowledge of his impurity, despite the fact that he does not know whether he is impure due to the blood or the ziva .

    וְרַב, מַאי שְׁנָא בִּיאַת מִקְדָּשׁ דְּלָא, דִּכְתִיב: ״מִזָּכָר וְעַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ״ — זָכָר וַדַּאי, נְקֵבָה וַדָּאִית, וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.

    The Gemara asks: And according to Rav, who holds that an impure tumtum or hermaphrodite is not liable for entering the Temple but that any teruma that he touches is burned, what is different with regard to entering the Temple, for which he is not liable? The reason it is different is that it is written: “Both male and female you shall send out,” from which it is derived that a definite male or a definite female is liable for entering the Temple in a state of impurity, but not a tumtum or a hermaphrodite.

    אִי הָכִי, תְּרוּמָה נָמֵי לָא נִשְׂרוֹף, דִּכְתִיב: ״וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה״ — זָכָר וַדַּאי, נְקֵבָה וַדָּאִית, וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס!

    If so, we should not burn teruma that he touches either, as it is written in a verse dealing with these types of impurity: “This is the law of the zav , and of one from whom the flow of semen emerges, so that he is thereby impure; and of her that is sick with her menstrual status, and they who have an issue, whether a male or a female” (Leviticus 15:32–33). It can similarly be derived from this verse that these types of impurity apply only to a definite male or a definite female, but not to a tumtum or a hermaphrodite.

    הַהוּא מִבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: ״לַזָּכָר״ — לְרַבּוֹת אֶת הַמְּצוֹרָע לְמַעְיְנוֹתָיו, ״וְלִנְקֵבָה״ — לְרַבּוֹת אֶת הַמְצוֹרַעַת לְמַעְיְנוֹתֶיהָ.

    The Gemara answers: That verse is necessary for the halakha of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak said: The term “whether a male” serves to include a male leper as a primary source of impurity with regard to the sources of his bodily emissions. In other words, the various emissions of a leper, e.g., his saliva and urine, have the status of a primary source of impurity, and therefore they transmit impurity to a person or utensil that touches them. And the term “or a female” serves to include a female as a primary source of impurity with regard to the sources of her bodily emissions.

    הַאי נָמֵי מִבְּעֵי לֵיהּ, בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טׇהֳרָה בַּמִּקְוֶה — פְּרָט לִכְלִי חֶרֶס, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי!

    The Gemara raises a difficulty: This verse: “Both male and female you shall send out” (Numbers 5:3), from which Rav derives that the prohibition against an impure person entering the Temple does not apply to one whose sex is uncertain, is also necessary for another halakha . That halakha is that the obligation to remove from the Temple any impure person or item applies only to one that has the option of attaining ritual purity by immersing in a ritual bath; this excludes an impure earthenware vessel, which cannot be purified by immersing it in a ritual bath. This is the statement of Rabbi Yosei. Consequently, Rav’s halakha cannot be derived from that verse.

    אִם כֵּן, נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״אָדָם״.

    The Gemara answers: If so, that the verse serves to teach Rabbi Yosei’s halakha alone, let the Merciful One write: Any person you shall send out, as this would also exclude earthenware vessels. Rav’s halakha is derived from the fact that the wording of the verse is: “Both male and female.”

    וְכִי תֵימָא, אִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״אָדָם״ הֲוָה אָמֵינָא כְּלֵי מַתָּכוֹת לָא, מִ״כֹּל טָמֵא לָנָפֶשׁ״ נָפְקָא! ״זָכָר״ וּ״נְקֵבָה״ לְמָה לִי? לְכִדְרַב.

    And if you would say in response that if the Merciful One had written: Any person you shall send out, I would say that impure metal vessels need not be removed from the Temple either, as they are not included in the term: Any person, this is not correct. The Gemara elaborates: The halakha that impure metal vessels must be removed from the Temple is derived from the previous verse: “That they put out of the camp every leper, and every one that has an issue, and whatever is impure by the dead” (Numbers 5:2). Therefore, why do I need the verse to write: “Both male and female you shall send out,” instead of simply stating: Any person you shall send out? Clearly, the phrase: “Both male and female,” is necessary for the halakha of Rav.

    וְאֵימָא, כּוּלֵּיהּ לְכִדְרַב הוּא דַּאֲתָא? אִם כֵּן, נִכְתּוֹב ״זָכָר וּנְקֵבָה״! מַאי ״מִזָּכָר וְעַד נְקֵבָה״? עַד כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ טׇהֳרָה בַּמִּקְוֶה.

    The Gemara asks: But if so, one can say that the entire phrase comes for Rav’s halakha , and not the halakha of Rabbi Yosei. The Gemara answers: If so, let the verse write: Male and female. What is the meaning of the phrase: “Both male and female”? The verse is referring to any ritually impure item that has the same halakha that applies to both males and females, i.e., it can attain purity by being immersed in a ritual bath; this excludes earthenware vessels.

    אִי הָכִי, כִּי אִיטַּמִּי בִּשְׁאָר טוּמְאוֹת, לָא לִישַׁלְּחוּ? אָמַר קְרָא ״מִזָּכָר״ — מִטּוּמְאָה הַפּוֹרֶשֶׁת מִן הַזָּכָר.

    With regard to Rav’s halakha that the prohibition of entering the Temple in a state of ritual impurity does not apply to one who is a tumtum or a hermaphrodite, the Gemara asks: If so, then even when they become impure with other types of impurity, in addition to the impurity of a zav or a menstruating woman, a tumtum and a hermaphrodite should likewise not be sent out of the Temple, as the passage from which a tumtum and a hermaphrodite are excluded is also referring to other types of impurity: “That they put out of the camp every leper, and every one that has an issue, and whatever is impure by the dead” (Numbers 5:2). The Gemara answers: The next verse states: “Both male,” which is referring to impurity caused by a substance that is emitted from the male organ, i.e., ziva .

    וְכֹל הֵיכָא דִּכְתִיב ״מִזָּכָר עַד נְקֵבָה״ לְמַעוֹטֵי טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס הוּא דַּאֲתָא? וְהָא גַּבֵּי עֲרָכִין דִּכְתִיב ״הַזָּכָר״.

    The Gemara raises a difficulty with regard to Rav’s derivation: And is it correct that anywhere that the phrase “both male and female” is written in the Torah, this comes to exclude a tumtum and a hermaphrodite? But isn’t a similar expression stated with regard to valuations, as it is written: “For the male… fifty shekels of silver, after the shekel of the Sanctuary. And if she is a female, then your valuation shall be thirty shekels” (Leviticus 27:3–4).

    וְתַנְיָא: ״הַזָּכָר״ — וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. יָכוֹל לֹא יְהֵא בְּעֵרֶךְ אִישׁ, אֲבָל יְהֵא בְּעֵרֶךְ אִשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַזָּכָר... וְאִם נְקֵבָה״ — זָכָר וַדַּאי, נְקֵבָה וַדָּאִית, וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.

    And it is taught in a baraita that it is derived from the term “the male”: But not a tumtum or a hermaphrodite. One might have thought that a tumtum or a hermaphrodite shall not be valuated according to the valuation of a man, which is fifty shekels, but shall be valuated according to the valuation of a woman, which is thirty shekels. Therefore, the verse states: “The male,” and the following verse states: “And if she is a female,” indicating that these halakhot apply only to a definite male or a definite female, but not to a tumtum or a hermaphrodite.

    טַעְמָא דִּכְתִיב ״הַזָּכָר... וְאִם נְקֵבָה״, הָא מִ״זָּכָר״ וּ״נְקֵבָה״ לָא מְמַעֵט. הַהוּא מִבָּעֵי לֵיהּ

    The Gemara explains the difficulty: The reason a tumtum and a hermaphrodite are excluded is that it is written: “The male…and if she is a female,” which indicates that if the verse had written: Male and female, without the superfluous words “the” and “if,” it would not have been derived that the verse excludes a tumtum and a hermaphrodite. This apparently contradicts the opinion of Rav, who excludes a tumtum and a hermaphrodite from the prohibition of entering the Temple in a state of impurity merely due to the phrase: “Male and female” (Numbers 5:3). The Gemara answers: In that verse with regard to valuations, the words “male” and “female” are themselves necessary