Talmud Builders

    Commentary page

    Niddah 21a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 21a

    Niddah 21a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 405 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    השרוני מזוג:

    נידון ככרמלי חי דהכי נמי בדקי בכרמלי חי. ואית דגרסי כשרוני נידון הכרמלי:

    בכוס טבריא של זכוכית פשוט טנב"ש ואיידי דקליש נראה בו אדמומית היין:

    מתני' המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה משום נדה:

    ואם לאו טהורה דלאו לידה היא דאי לידה הויא בלא דם נמי טמאה דכתיב (ויקרא י״ב:ב׳) כימי נדת דותה תטמא:

    ר' יהודה אומר כו' מפרש בגמרא:

    כמין שערה שער:

    יבחושין יתושין:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 21a · Sefaria

    Tosafot

    אלא בחתיכה של ד' מיני דמים דקסבר ר' יהודה דם נדות הוא ונקרש ונעשה חתיכה כדאמר לקמן גבי מפלת מין דגים ורבנן סברי מקור מגדל חתיכה ולא דם נדות הוא:

    ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות תימה ונימא דהוה פלגא ופלגא ויהא ודאי טמא ברה"י אע"ג דאיכא חזקת טהרה וי"ל דאמרי' לעיל (נדה דף יח:) דאפילו לרבי יהודה לא הוי רוב גמור ואין שורפין עליו את התרומה ולרבנן אפילו פלגא לא הוי ואדרבה רוב החתיכות לאו של ד' מיני דמים הם:

    לרבי יוחנן אדומה ושחורה למאן קתני לה אי לרבי יהודה וה"פ המפלת אדומה ושחורה דינו כדמפרש ר' יהודה בסיפא השתא ירוקה כו' ומתוך פי' ר"ח משמע דל"ג וכ"ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וכן נראה דהא בהדיא קתני במילתייהו שחורה ואדומה ואין זו סוגיית הש"ס:

    Tosafot on Niddah 21a · Sefaria

    Rashba

    לא טמא ר' יהודה אל בחתיכה של ד' מיני דמים פירוש דדם הוא דקרש פיואפילו הכי מטהרי רבנן, דקסברי דלא עביד דם דקריש ונעשה חתיכה.

    ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות מד' מיני דמים הן וא"ת להוי כמחצה על מחצה ואמאי טהורה לגמרי. י"ל משום דמסייע ליה חזקה, דאשה זו בחזקת טהרה עומדת העמידנה על חזקתה. ואינו מחוור, דהא ודאי הפילה חתיכה, וכיון דרוב חתיכות מד' מיני דמים הן, נפקא איתתא מחזקתה, וכענין שאמרנו למעלה גבי שיליא בבית (יח, א) ורש"י ז"ל פירש, דלאו טהורה גמורה קאמר, אלא שאינה טמאה כר' יהודה, ומשום דר' יהודה קתני טמאה דעשאה ודאי, תנא נמי תנא קמא טהורה, ומכל מקום ספק הוא ותולין בה. וכדבריו ודאי לכאורה הכין משמע משמעתין, מדאוקי' פלוגתייהו באיפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ותנא קמא דידן כתנא קמא דר' יהושע, ות"ק דר' יהושע לאו טהורי מטהר לה לגמרי, אלא עשאה מיהא ספק, וכדקתני מביאה קרבן ואינו נאכל ולעיל נמי בפרק כל היד הכי משמע, מדאמר ר' יוחנן בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי, ואסיקנא דהא דר' יוחנן למעוטי האי רובא דר' יהודה, אלמא משמע דלא עשאוהו חכמים כודאי, הא ספק לתלות בו מיהא הוי. אלא מיהו מהא דאוקימנא בסמוך הא דתנא קמא כת"ק דר' יהושע איכא מ"ד דלא הויא ראיה, דהתם הוא משום שאינה יודעת מה הפילה ואין מה שהפילה בפנינו, ואיכא לספוקי דדילמא דם היה על גבי נפל, הילכך להוציאו לגמרי מידי ספק אי איפשר, אבל במתניתין דחתיכה בפנינו ואין עמה דם כלל ובדקה נמי ומצאה טהור, הרי זו טהורה גמורה, דהעמידנה על חזקתה, כיון דאיפשר לפתיחת הקבר בלא דם. הכי גרסינן בכולהו נסחאי: וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה א קאמר של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה. וה"פ וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וברייתא הכי קתני המפלת חתיכה אדומה ושחורה ירוקה ולבנה טהורה מלידה, אבל אם יש עמה דם טמאה משום נדה. והילכך באדומה ושחורה דהן עצמן דם, טמאה, אבל בירוקה ולבנה, אם יש עמהן דם ממש טמאה, ואם לאו טהורה, מ"מ אכתי קשיא לר' יוחנן, דקאמר של שאר מיני דמים ד"ה טהורה. אלא ודאי, כיון דאפילו כי דחיק ומוקים לה בהכין לא מתרצא ליה ברייתא, לא דחקינן ומפקינן ליה מפשטא, ובין באדומה ושחורה בין בירוקה ולבנה פליגי, דרבנן בכולהו מטהרי ור' יהודה מטמא בכולהו. והילכך קשיא לר' יוחנן בתרתי. ורש"י ז"ל גריס וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה, והקשה עליו הרמב"ן נ"ר דלכשתמצא לומר דרבנן אירוקה ולבנה בלחוד פליגי, על כרחיך ברייתא הכי קתני, אדומה ושחורה טמאה, ירוקה ולבנה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ורבנן גופייהו קא תני לה.

    Rashba on Niddah 21a · Sefaria

    Ritva

    כך הגרסא בכל הספרים שרוני נדון ככרמלי חי ויש גורסין כשרוני נדון הכרמלי וגרס׳ זו יותר נכונה כי הכרמלי החי הוא שבא ללמוד ולדון מן השרוני המזוג שהוא שנוי במשנתינו:

    פרק שלישי המפלת חתיכה המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה וכו' אסיק׳ בגמ׳ דקמפלגי דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם דרבנן סברי אפשר ור׳ יהוד׳ סבר אי אפשר ונראין דברי׳ כדברי רש״י ז״ל דבתולין וטומאה ודאי קמפלגי דר׳ יהודה משוי ליה ודאי ורבנן תולין והכי מוכח פ׳ כל היד גבי ההיא דא״ר יוחנן בג׳ מקומות שורפין את התרומ׳ ואמרינן למעוטי הא דר׳ יהודה דלרבנן לא שרפי׳ עלי׳ תרומה מכלל דתולין ואע״ג דההיא לפום לישנא קמא דלק׳ אמרי׳ לה לא מסתברא דפליגי לישנא קמא ולישנא בתרא בהא וכ״ש למה שפרש״י ז״ל התם דההיא אפי׳ ללישנא בתרא דלק׳ אמרינן לה ותדע דע״כ לא אמר דרבנן סברי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומיהו דכיון דאפשר לא סגיא דלא להוי ספק דאורייתא ואי משום חזקה האשה דקיימא בחזקת טהרה הורעה חזקתה כיון דהפילה ופעמים דאיכא דם וכההיא דפרישנא גבי שליה בבית והא דקתני טהורה איידי דנקט לר׳ יהודה טמאה נקט הכי והא אשכחן גבי ההיא דתינוקת בצד העיסה דקתני מטהרין ופי׳ תולין כדברירנא התם ודכותה טובא ולזה הסכים מורי הרשב״א נר״ו.

    המפלת כמין קליפה וכו׳ עד טהורה נראין דברים דאפילו רב יהודה מודה בה דבהכי לא שייך לומר דאין פתיחת הקבר בלא דם ותדע דשקלי וטרי בגמ׳ אסיפא דהמפלת כמין דגים אי אתיא כר׳ יהודה או לא ובהא לא אמרי׳ ולא מידי.

    גמרא ותו לר׳ יוחנן וכו' נ״ה הישנים וכ״ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה הא אמר של שאר מיני דמים ד״ה טהורה והלשון הזה עמום דמאי קושיא היא זו לומר דאדומה ושחורה פליגי רבנן ורש״י גורס וכ״ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה ואלא אדומה ושחורה למאן ה״ג לה דאי לר׳ יהודה אפי׳ בירוקה ולבנה נמי פליגי אלא לאו לרבנן ופליגי והקשו על גירסא זו דדילמא רישא ד״ה וה״ק המפלת חתיכה אדומה ושחורה ד״ה טמאה אבל ירוקה ולבנה אם יש בה דם וכו׳ לכך פי׳ הרמב״ן ז״ל הגרסא הא׳ דה״פ וכ״ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה כלומר דנדחוק לו׳ דרישא ד״ה היא וכדפרישנא סוף סוף תיקשי לך ברית׳ מיהת מירוקה ולבנה דמשמע הכא דפליגי כדאמ׳ ואת אמרת כי לד״ה טהורה וכיון דכן לית לן לדחוקי מתני׳ דאידך פירוקא אלא דנשבקה כפשוטא ופליגי רבנן אף באדומה ושחורה וקשיא לר׳ יוחנן בתרתי ומדנקטי׳ בכולה סוגיין ירוקה ולבנה בחדא ש״מ דס״ל דדם ירוק טהור לגמרי ובחזרה דעקביא במס׳ עדיות וכדיתיבנא בפ׳ דלעיל ונקטי׳ בכולה סוגייא ד׳ מיני דמים משום בכלל אדום כדאיתא לעיל.

    Ritva on Niddah 21a · Sefaria

    Meiri

    הפרק השלישי בעזרת הצור ובישועתו א"א:

    המפלת חתיכה וכו' הכונה בו להשלים עניני החלק השלישי שהותחלו לבאר בפרק שני ר"ל מראות הדמים ובפרט כשראת דם יבש או השליכה כעין קלפות או חתיכה שאין בה חשש ולד מה דינה ויתחיל עוד לבאר עניני החלק הששי ובענין טומאת לידה במה שהתבאר שהיולדת טמאה כנדה הן שילדה ולד חי הן ולד מת הן שהפילה ובלבד שתגמר צורת הולד ושתהא לו צורת ולד ובאו בזה הפרק לבאר על איזה צד של הפלה טמאה לידה ועל איזה צד אינה טמאה לידה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בתשלום עניני החלק השלישי לידע באיזה מין של הפלה טמאה משום נדה אע"פ שאין שם חשש לידה ועל איזה צד אינה קרויה ראיה לטמאה אף משום נדה והשני באיזה מין של הפלה אנו דנין מה שהיא מפלת כולד לישב בה לזכר או לנקבה או לשניהם ואיזה מין אינו נדון כולד מצד שאין בה צורת ולד ויתגלגל בו קצת דברים שבענין טומאת אהל והשלישי באיזה מין של הפלה עומדת בספק לידה ובספק שאינה לידה לישב לזכר ולנקבה ולנדה הרביעי באיזה מין של הפלה אנו אומרין שאינו נדון כולד מצד שלא נגמרה צורתו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

    והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר המפלת חתכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה פירוש חתיכה זו אין לה דין ולד כגון שקרעוה ולא נמצא בתוכה עצם שאלו קרעוה ונמצא עצם בתוכה היה לה דין ולד כמו שיתבאר לישב עליו לזכר ולנקבה אלא לא נמצא בתוכה עצם ונמצא שאין כאן טומאת לידה ונשאר הענין אם יש כאן טומאת נדה אם לאו ולפי מה שהעלו בגמרא אין כאן חשש נדה מצד עצמה של חתיכה שאין למוד בה להיותה דם קרוש ואפילו קרעוה ונמצא דם קרוש אין זה אלא ליחה שנתקרשה ונעשה בתוכה דם וא"כ אפילו היתה החתיכה כמראה חמשת המינין הטמאים בדם אין חוששין לה מצד עצמה ואין הפרש בחתכה זו בין שתהא מאותן המראין לבין שתהא ירוקה ולבנה ומעתה סובר תנא קמא שאם יצא עמה דם שלא מגוף החתיכה טמאה נדה ואם לאו טהורה שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואין חוששין לדם וי"מ לדעת תנא קמא שלא טהורה ודאי אלא שתולין על ידה וממה שאמרו בסוגיא זו בפלוגתא דר' יהושע ורבנן ותנא קמא דר' יהושע ספק קאמר אלא שאין נראה כן שבזו אם אמר תנא קמא ספק וכן הדין שאין מה שהפילה לפנינו ושמא דם היה שם אבל זו שמה שהפילה בפנינו ואין שם דם והיא בודקת ומצאה טהור אין חוששין לה ר' יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה ומפני שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אלא שלפעמים אינו נראה למיעוט שיעורו:

    והסכימו רוב פוסקים שהלכה כר' יהודה ואע"פ שחכמים חלוקים עליו וממה שאמרו בפרק אחרון קישתה שנים ולשלישי הפילה צריכה לישב שבעה נקיים קא סבר אין קושי לנפלים ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומ"מ בשאלתות כתבו דוקא מארבעים ואילך אבל עד ארבעים מיא בעלמא הוא ואפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואף בכריתות פרק מחוסרי כפרה י' א' אמרו בהדיא שכל ביום ארבעים אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ויש מוסיפין עוד לומר דוקא בולד גמור אבל בקטן הרבה אף מארבעים ואילך אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וממה שאמרו בשביעי של אהלות אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו כפיקא ופירשוה בבכורות פרק הלוקח בהמה כ"ב א' כפיקא של צמר ר"ל אותה עגולה שמשימות בראש הכוש כשטוות צמר וקורין לה ורטיל"ה והיא רחבה אותה שמשימות בכוש כשטוות פשתן ואע"פ שלא נאמרה לענין דמים אלא לענין טומאת מת והוא שאמרו שם האשה המקשה לילד והוציאוה מבית לבית וילדה ולד מת הראשון טמא ספק והשני וודאי ור"ל הראשון טמא ספק שמא כבר מת קודם שהוציאוה ונפתח הרחם עד שנראה ראשו וכשיעור זה הבית טמא אע"פ שלא יצא הולד ואמרו על זה דוקא בשהוציאוה באגפים אבל אם הלכה מבית ראשון לשני ברגליה אם היה ראש העובר כפיקא הבית הראשון טהור שכל שראשו גדול כל כך אם נפתח הקבר לא היתה יכולה לילך ברגליה הא אם הוא קטן משיעור זה אף בהלכה ברגליה בית ראשון טמא ספק שאין לנפלים פתיחת קבר למנוע הלוך שברגליה עד שיעגילו ראש כפיקא מ"מ הם מדמין אותה לזו אף לענין דמים ר"ל שמאחר שאין לה פתיחת קבר למניעת הלוכה כך אין לה פתיחת קבר להיות דם יוצא בפתיחתו על כל פנים ולדעת זה ואף לדעת השאלתות נראה שכל שכן בהפילה רוח שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם וא"כ קשתה שני ימים בימי זיבה ובשלישי הפילה ולא ראתה ולא ידעה מה הפילה הלכה כתנא קמא שמביאה קרבן ואינו נאכל מפני שהיא ספק יולדת בזוב ספק אינה יולדת בזוב שמא אינה יולדת בזוב שמא רוח הפילה וראתה ויש כאן ראיית שלשה בלא לידה וטעונה קרבן זיבה שמא נפל הפילה וראתה והרי היא יולדת וזבה שאין קושי לנפלים ומביאה חטאת העוף שהוא קרבן שוה לזבה וליולדת שמא רוח הפילה ולא ראתה ואין כאן לא לידה ולא זיבה שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואין הלכה כר' יהושע שאמר מביאה קרבן ונאכל ומפני שאף בהפלת רוח אי אפשר לפתיחת קבר בלא דם ואף לגדולי המחברים ראיתי שפסקוה כתנא קמא אלא שלשונם מוכיח שמשום קושי נסתפקו בה ואין נראה כן שהרי הלכה אין קושי לנפלים אלא שנראין דבריהם מטעם פתיחת הקבר כמו שכתבנוה בפרק ראשון ומ"מ גדולי המפרשים פוסקין כר' יהושע ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לא לרוח ולא לתוך ארבעים וגדולי המחברים ראיתי שפסקו בפירושי המשנה כתנא קמא ושמא הם מפרשים כן דוקא בחתיכה קטנה וכן יש פוסקים כר' יהושע ומפני שהרוח מבקע ואי אפשר לפתיחת הקבר בסיבתו בלא דם ובשאר הדברים מודים לדעת השאלתות והדברים ברורים כדעת השאלתות וכן בכל מה שיוצא בנקל ושלא בשום קושי:

    ואמרו אח"כ במפלת כמין קליפה כמין שעורה כמין עפר כמין יבחושין ר"ל יתושין שאם הם אדומים או שחורים תטיל למים ופירשוה בגמרא במים פושרין ויש מצריכין בה מעת לעת כמו שיתבאר ואם נמוחו דם הוא וטמאה שדם היבש טמא ויש פוסקין כן אף בחתכה אלא שמתוך שאין דרכה בכך לא שנאה וכן היא שנויה בתלמוד המערב שאמרו שם. הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא פירוש חתיכה ילפא מקליפה שתטיל למים וקליפה ילפא מחתיכה וכו' ואם לא נמוחו טהורה שלא היה דם כלל אלמא שכיוצא באלו אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואף ר' יהודה לא חלק בה ואע"פ שיש סוברין שאף בזו חלק ר' יהודה אין דבריהם נראין אבל מפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים שאמרו אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה אף זו מטעם אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכבר פירשו בגמ' שר' יהודה חולק בה כראשונה והלכה כמותו לדעתנו ואף באין עמהם דם טמאה הא טומאת לידה מיהא אין בה שצורת דגים וחגבים שקצים ורמשים אין לחוש עליהן בולד ויש חולקין בקצת דברינו בסברות אחרות שאין להם שורש ועקר הדברים כמו שביארנו:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה לשיטתנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

    Meiri on Niddah 21a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' השרוני נידון ככרמלי חי כו' והרמב"ם וסמ"ג כתבו חלק א' מן יין השרוני של א"י חי חדש וב' חלקי מים כו' עכ"ל וצריך לומר דבשעה שבא לדמות בו הדם צריך ליקח חלק אחד מן היין חי ולמוזגו בשני חלקים מים ולא שיהיה מזוג כן כבר קודם שבא לדמות בו וכעין זה פירש רש"י חי האמור בכוס של ברכה בס"פ שלשה שאכלו ע"ש:

    סליק פרק כל היד

    תוס' בד"ה לרבי יוחנן אדומה כו' וה"פ המפלת אדומה ושחורה דינו כדמפרש ר"י בסיפא כו' עכ"ל יש לדקדק לפי זה מאי קא קשיא ליה אדומה ושחורה מאן קתני לה דנימא דרבנן קתני ליה דבאדומה ושחורה מודו דדינו כדפירש ר"י בסיפא וטמא ויש לומר דרבנן כיון דלא הזכירו כלל טומאה בדבריהם אלא טהורה לא שייך למימר דתנא אדומה ושחורה לאשמועינן דמודו לטמא באדומה ושחורה דאדרבה משמע דבאדומה ושחורה נמי מטהרי ועי"ל כיון דתנא לרבנן לטהר בירוקה ולבנה דוקא לא אצטריך לאשמועינן לטמא באדומה ושחורה:

    גמ' באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמפלגי ובפלוגתא כו' אע"ג דהתם אפילו למאן דסבר אפשר לפתיחת קבר בלא דם מכל מקום ספק הוי דאפשר דראתה דם היינו משום דאינה יודעת מה הפילה ואפשר דראתה דם אבל הכא דיודעת בהפילה חתיכה ולא ראתה דם עמו טהורה לגמרי לרבנן כיון דאפשר בלא דם והיא לא ראתה דם עם החתיכה:

    Chidushei Halachot on Niddah 21a · Sefaria

    Maharam

    תד"ה ורבנן סברי וכו' תימה ולימא דהוה פלגא ופלגא ויהא ודאי טמא ברשות היחיד וכו'. לפי מה שכתבו התוס' לעיל בפ"ב בשמעתין דפרוזדור בר"ה אין שורפין וכו' דמסוטה לא ילפינן טומאה דאתי ע"י ראיית גופה וכו' לא הוי קשה הכא על דברי חכמים כ"כ דלא הוי ודאי טמא אלא שהוה קשה למה מטהרי רבנן לגמרי להוי ספק טומאה:

    Maharam on Niddah 21a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 21, Amud Aleph, about 405 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “הַשָּׁרוֹנִי נִידּוֹן כַּכַּרְמְלִי, חַי וְלֹא מָזוּג, חָדָשׁ…”

    2. Segment 250 words

      Opens “אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי: וְכוּלָּן, אֵין…”

    3. Segment 34 words

      Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ כָּל הַיָּד.…”

    4. Segment 422 words

      Opens “מַתְנִי' הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה, אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם…”

    5. Segment 521 words

      Opens “הַמַּפֶּלֶת כְּמִין קְלִיפָּה, כְּמִין שַׂעֲרָה, כְּמִין עָפָר,…”

    6. Segment 616 words

      Opens “הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים, חֲגָבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים —…”

    7. Segment 720 words

      Opens “הַמַּפֶּלֶת מִין בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאִין…”

    8. Segment 819 words

      Opens “וְאִם אֵין יָדוּעַ — תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלַנְּקֵבָה,…”

    9. Segment 923 words

      Opens “גְּמָ' אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים…”

    11. Segment 1133 words

      Opens “לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא שֶׁהִפִּילָה, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה…”

    12. Segment 1241 words

      Opens “אִינִי? וְהָא כִּי אֲתָא רַב הוֹשַׁעְיָא מִנְּהַרְדְּעָא,…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “לִשְׁמוּאֵל בַּחֲדָא, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא טִימֵּא רַבִּי…”

    14. Segment 1417 words

      Opens “וְכִי תֵימָא, כִּי פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה אַאֲדוּמָּה…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “אִילֵּימָא רַבָּנַן — הַשְׁתָּא אֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה מְטַהֲרִי…”

    16. Segment 1618 words

      Opens “וְתוּ, לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר: שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי…”

    17. Segment 1717 words

      Opens “וְכִי תֵּימָא, כִּי פְּלִיגִי רַבָּנַן אַיְּרוּקָּה וּלְבָנָה,…”

    18. Segment 1815 words

      Opens “אִילֵימָא רַבִּי יְהוּדָה — הַשְׁתָּא יְרוּקָּה וּלְבָנָה…”

    19. Segment 1924 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּאֶפְשָׁר…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 21a · Segment 9 — “…רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא טִימֵּא רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Niddah 21a · Segment 2 — “…מַאי טַעְמָא? אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁל כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מַחְזִיק…

    Original text

    הַשָּׁרוֹנִי נִידּוֹן כַּכַּרְמְלִי, חַי וְלֹא מָזוּג, חָדָשׁ וְלֹא יָשָׁן.

    For the purposes of the examination of blood, the wine of the Sharon region in Eretz Yisrael has the same status as undiluted Carmelite wine and not diluted Carmelite wine, new Carmelite wine and not old Carmelite wine.

    אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי: וְכוּלָּן, אֵין בּוֹדְקִין אוֹתָן אֶלָּא בְּכוֹס טְבֶרְיָא פָּשׁוּט. מַאי טַעְמָא? אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁל כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מַחְזִיק לוֹג — עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִמָּנֶה, שְׁנֵי לוּגִּין — עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִמָּאתַיִם. כּוֹס טְבֶרְיָא פָּשׁוּט, אֲפִילּוּ מַחֲזִיק שְׁנֵי לוּגִּין — עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִמָּנֶה, וְאַיְּידֵי דִּקְלִישׁ — יְדִיעַ בֵּיהּ טְפֵי.

    Rav Yitzḥak bar Avudimi says: And in all cases of blood that has the color of diluted wine, one examines blood only with a simple Tiberian cup. The Gemara asks: What is the reason? Abaye says: Containers are designed according to a universal standard, such that a cup that can contain a log of wine, one fashions it from material weighing one hundred dinars, whereas a cup that can contain two log , one fashions it from material weighing two hundred dinars. By contrast, in the case of a simple Tiberian cup, even one that can contain two log , one fashions it from material weighing one hundred dinars. And since the material from which the cup is made is weak, it is more transparent and therefore the redness of the wine inside is more noticeable. Consequently, one must compare the blood to wine in a cup of this kind.

    הֲדַרַן עֲלָךְ כָּל הַיָּד.

    MISHNA: In the case of a woman who discharges an amorphous piece of tissue, if there is blood that emerges with it, the woman is ritually impure with the impurity of a menstruating woman. And if not, she is pure, as she is neither a menstruating woman nor a woman after childbirth. Rabbi Yehuda says: In both this case, where blood emerged, and that case, where no blood emerged, the woman is impure with the impurity of a menstruating woman, as there was certainly undetected blood that emerged with the flesh.

    מַתְנִי' הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה, אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם — טְמֵאָה, וְאִם לָאו — טְהוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ — טְמֵאָה.

    In the case of a woman who discharges an item similar to a shell, or similar to a hair, or similar to soil, or similar to mosquitoes, if such items are red, she should cast them into water to ascertain their nature: If they dissolved, it is blood, and the woman is impure with the impurity of a menstruating woman; and if not, she is pure.

    הַמַּפֶּלֶת כְּמִין קְלִיפָּה, כְּמִין שַׂעֲרָה, כְּמִין עָפָר, כְּמִין יַבְחוּשִׁין אֲדוּמִּים — תָּטִיל לַמַּיִם: אִם נִמּוֹחוּ — טְמֵאָה, וְאִם לָאו — טְהוֹרָה.

    In the case of a woman who discharges an item similar to fish or to grasshoppers, repugnant creatures, or creeping animals, if there is blood that emerges with them, the woman is impure with the impurity of a menstruating woman. And if not, she is pure.

    הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים, חֲגָבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים — אִם יֵשׁ עִמָּהֶם דָּם טְמֵאָה, וְאִם לָאו — טְהוֹרָה.

    With regard to a woman who discharges tissue in the form of a type of domesticated animal, undomesticated animal, or bird, whether it had the form of a non-kosher species or a kosher species, if it was a male fetus, then she observes the periods of impurity, seven days, and purity, thirty-three days, established in the Torah (see Leviticus 12:2–5) for a woman who gives birth to a male. And if the fetus was a female, the woman observes the periods of impurity, fourteen days, and purity, sixty-six days, established in the Torah for a woman who gives birth to a female.

    הַמַּפֶּלֶת מִין בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין — אִם זָכָר — תֵּשֵׁב לְזָכָר, וְאִם נְקֵבָה — תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה.

    And if the sex of the fetus is unknown, she observes the strictures that apply to a woman who gave birth both to a male and to a female. Accordingly, she is prohibited from engaging in intercourse for fourteen days, but after that, she will be permitted to engage in intercourse despite a discharge of uterine blood until thirty-three days pass after the seven days she would have been prohibited if the fetus were male. The prohibition to enter the Temple will continue until eighty days have passed from the discharge of the fetus. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Any fetus that is not of human form is not regarded as an offspring with regard to observance of these periods, and she is permitted to engage in intercourse provided that she does not experience a discharge of uterine blood.

    וְאִם אֵין יָדוּעַ — תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלַנְּקֵבָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵין בּוֹ מִצּוּרַת אָדָם אֵינוֹ וָלָד.

    GEMARA: The mishna teaches that if a woman discharges an amorphous piece of tissue and no blood emerges with it, the Rabbis say that she is pure, whereas Rabbi Yehuda says that she is impure. Rav Yehuda says that Shmuel says: Rabbi Yehuda deemed the woman impure, despite the fact that no blood emerged, only in the case of a piece of tissue that has the appearance of one of the four types of ritually impure blood, as in such a case the piece has the status of blood. But if it has the appearance of other types of blood, the woman is pure.

    גְּמָ' אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא טִימֵּא רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא בַּחֲתִיכָה שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים, אֲבָל שֶׁל שְׁאָר מִינֵי דָמִים — טְהוֹרָה.

    And Rabbi Yoḥanan says there is a different explanation of the dispute: If a woman discharges a piece of tissue that has the appearance of one of the four types of ritually impure blood, everyone, i.e., Rabbi Yehuda and the Rabbis, agrees that she is impure. Likewise, if it has the appearance of other types of blood, everyone agrees that she is pure.

    וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים — דִּבְרֵי הַכֹּל טְמֵאָה, שֶׁל שְׁאָר מִינֵי דָמִים — דִּבְרֵי הַכֹּל טְהוֹרָה.

    They disagree only with regard to a case where the woman discharged an amorphous piece of tissue, and she herself does not know exactly what was the appearance of the piece of tissue that she discharged, e.g., if it was lost. Rabbi Yehuda holds: Follow the majority of discharges of amorphous pieces of tissue, and the majority of pieces of tissue are of the appearance of one of the four types of impure blood. And the Rabbis hold: We do not say that the majority of pieces of flesh have the appearance of one of the four types of impure blood.

    לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא שֶׁהִפִּילָה, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה הִפִּילָה. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: זִיל בָּתַר רוֹב חֲתִיכוֹת, וְרוֹב חֲתִיכוֹת שֶׁל (מִינֵי) אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים הָוְיָין. וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא אָמְרִינַן רוֹב חֲתִיכוֹת שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים.

    The Gemara asks: Is that so? But when Rav Hoshaya came from Neharde’a, he came and brought a baraita with him that states: In the case of a woman who discharges a piece of tissue that is red, black, green, or white, if there is blood that emerges with it, the woman is impure, and if not, she is pure. Rabbi Yehuda says: Both in this case, where blood emerged, and in that case, where no blood emerged, the woman is impure. This baraita poses a difficulty to the statement of Shmuel with regard to one aspect of his opinion, and it poses a difficulty to the statement of Rabbi Yoḥanan with regard to two aspects of his opinion.

    אִינִי? וְהָא כִּי אֲתָא רַב הוֹשַׁעְיָא מִנְּהַרְדְּעָא, אֲתָא וְאַיְיתִי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ: הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה אֲדוּמָּה, שְׁחוֹרָה, יְרוּקָּה, וּלְבָנָה — אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם טְמֵאָה, וְאִם לָאו — טְהוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה. קַשְׁיָא לִשְׁמוּאֵל בַּחֲדָא, וּלְרַבִּי יוֹחָנָן בְּתַרְתֵּי.

    The Gemara elaborates: It poses a difficulty to the statement of Shmuel with regard to one aspect of his opinion, as Shmuel said that Rabbi Yehuda deemed the woman impure only in the case of a piece of tissue that has the appearance of one of the four types of impure blood, and yet the baraita teaches that according to the Rabbis the woman is pure if the piece of tissue is green or white, which are not among the four colors of ritually impure blood, and that Rabbi Yehuda disagrees with their opinion.

    לִשְׁמוּאֵל בַּחֲדָא, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא טִימֵּא רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא בַּחֲתִיכָה שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים, וְהָא קָתָנֵי ״יְרוּקָּה וּלְבָנָה״, וּפְלִיג רַבִּי יְהוּדָה!

    And if you would say that when Rabbi Yehuda disagrees with the Rabbis, it is with regard to the case of a red or black piece of tissue, as these are among the four colors of ritually impure blood, but with regard to the case of a green or white piece he does not disagree with them, i.e., he concedes that the woman is pure, this cannot be correct. The Gemara explains why that explanation of the baraita is not possible: But if so, for the sake of clarifying whose opinion does the baraita teach the case of a green or white piece of tissue?

    וְכִי תֵימָא, כִּי פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה אַאֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה, וְאַיְּרוּקָּה וּלְבָנָה לָא, אֶלָּא יְרוּקָּה וּלְבָנָה לְמַאן קָתָנֵי לַהּ?

    If we say that it comes to clarify the opinion of the Rabbis, that is unnecessary: Now that in a case of a red or black piece of tissue, which are among the four colors of ritually impure blood, the Rabbis deem the woman pure, is it necessary to state that they deem her pure in a case of a green or white piece? Rather, is it not coming to clarify the opinion of Rabbi Yehuda, teaching that the Rabbis deem the woman pure in this case, but Rabbi Yehuda disagrees with them and deems her impure? This contradicts the explanation of Shmuel.

    אִילֵּימָא רַבָּנַן — הַשְׁתָּא אֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה מְטַהֲרִי רַבָּנַן, יְרוּקָּה וּלְבָנָה מִיבַּעְיָא? אֶלָּא לָאו לְרַבִּי יְהוּדָה, וּפְלִיג!

    And furthermore, the baraita poses an additional difficulty to the opinion of Rabbi Yoḥanan, in addition to the first difficulty explained above, as he said that if the piece of tissue has the appearance of one of the four types of ritually impure blood then everyone agrees that the woman is impure, and yet the baraita teaches the case of a red or black piece and states that the Rabbis disagree with Rabbi Yehuda and deem the woman pure.

    וְתוּ, לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר: שֶׁל אַרְבַּעַת מִינֵי דָמִים — דִּבְרֵי הַכֹּל טְמֵאָה, הָא קָתָנֵי: אֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה, וּפְלִיגִי רַבָּנַן!

    And if you would say that when the Rabbis disagree with Rabbi Yehuda, it is with regard to the case of a green or white piece of tissue, but in the case of a red or black piece they do not disagree with him, as they concede that the woman is impure; but if that is so, then for the sake of clarifying whose opinion does the baraita teach the case of a red or black piece?

    וְכִי תֵּימָא, כִּי פְּלִיגִי רַבָּנַן אַיְּרוּקָּה וּלְבָנָה, אֲבָל אַאֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה לָא, אֶלָּא אֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה לְמַאן קָתָנֵי לַהּ?

    If we say that it comes to clarify the opinion of Rabbi Yehuda, this is unnecessary: Now that Rabbi Yehuda holds that in a case of a green or white piece the woman is impure, despite the fact that they are not among the four colors of ritually impure blood, is it necessary to state that she is impure in a case of a red or black piece? Rather, is it not coming to clarify the opinion of the Rabbis, teaching that Rabbi Yehuda deems the woman impure in this case, but the Rabbis disagree with him and maintain that she is pure?

    אִילֵימָא רַבִּי יְהוּדָה — הַשְׁתָּא יְרוּקָּה וּלְבָנָה טְמֵאָה, אֲדוּמָּה וּשְׁחוֹרָה מִיבַּעְיָא? אֶלָּא לָאו רַבָּנַן, וּפְלִיגִי!

    Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak says there is a different explanation of the dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda: They disagree with regard to whether or not opening of the womb is possible without a discharge of blood. And they disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between these tanna’im , as it is taught in a baraita : If a woman experienced difficulty in labor during which blood emerged on two consecutive days, and on the third day she discharged, but she does not know what she discharged, i.e., whether it was a stillborn human fetus, and whether blood emerged during the miscarriage,

    אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּאֶפְשָׁר לִפְתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּם קָמִיפַּלְגִי, וּבִפְלוּגְתָּא דְהָנֵי תַנָּאֵי, דְּתַנְיָא: קִשְּׁתָה שְׁנַיִם, וְלַשְּׁלִישִׁי הִפִּילָה, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה הִפִּילָה,