מסכת כתובות דף ע״ז עמוד ב׳

התם גבי מתניתין:

כי אמרה מקבלנא ליה והוינא בהדיה שבקינן לה:

בעלי ראתן שרץ יש לו במוחו:

ויתיקין חלשים:

ורמו דידבי עליה זבובין כרוכין אחריו:

פילא עשב שקורין פוליו"ן:

ולודנא אליישינ"א:

גירדא דאגוזא קליפי עץ האגוז:

רבי יהושע בן לוי מכרך בהו ועסיק באורייתא פירוש מכרך בהן ואפילו היכא דלא עסיק בה וכדאמר בסוטה גבי כי נר מצוה ותורה אור דאוריית' אפי בעדנא דלא עסיק בה מגינא ומצלי לעוסקים בה לשמה:

ותיקין חלשים ובנמוקי מורי כתיב ותיקין בעלי ראתן חלשים יותר מדאי ויש להם שרץ במוחן. מאי סימניה דבעלי ראתן דייבי נחיריה לחה יוצאה מנחיריו תדיר. ורמו דידבי עלויה זבובין מתגרין בו. גירדא דאשפא מה שגורדין מן העור כשמעבדין אותן. אריחא חצי לבנה דכיון דכותליה עבין לא שליט בה זיקא. נטל ג' מאה כסי מהני מים שנחלקו בהם בכל אלו ושדי ארישיה עד דרפי ארעיתא דמוחא עד שיהא רך לקרוע במקום שמוח של תינוק רופס. ארעיתא מקום שהראש רעוע ורך. וקרע למוחיה לא שיקרע את המוח דשוב לא יחיה אלא הגלגלת יקרע עד שיראה המוח וימצא שם השרץ ומנח טרפא דאסא תחות כל כרעא ושרץ שבמוח דכי שקלי בציבתא לא סריך במוח ולא בזע ליה בציפורניו. מביעי דההוא מבואה לאו דוקא ביעי. רש"י ז"ל במהדורא קמא:

וכן כתבו תלמידי רבינו יונה לאו דוקא ביעי דכל שכן אוכליו שאין להם קליפה שתגין עליהם. מכרך בהו לא הוה זז מהם בשעת תלמוד ויושב בצדם ומטפל עמם. רש"י במהדורא קמא: וכתב הריטב"א ז"ל וז"ל מכרך בהו ועסיק באורייתא פי' מכרך בהו אפילו היכא דלא עסיק בה וכדאמרינן בסוטה גבי כי נר מצוה ותורה אור דאורייתא אפילו בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא לעוסקין בה לשמה ע"כ:

כי הוה שכיב כלומר בשעת פטירתו של רבי יהושע בן לוי אחוי לי דוכתאי בגן עדן. דלייה מלאך המות והוי מחוי ליה דוכתא שוור נפל לההוא גיסא דלג ונפל בצד מקומו חי ונקטיה מלאך המות לרבי יהושע בכנף בגדו להוציאו משם. אי אתשיל אשבועתא ניהדר אם הלך מימיו אצל חכם להתיר את נדריו אף אני אתיר לו את זה וישוב משם ואם קיים כל שבועותיו אף זו תהא קיימת ולא יחזור. תכטקי פיזא כסאות של זהב מופז. לאו אנת בר ליואי אין אתה ראוי להיות בר ליואי שאלו היית צדיק לא היה דורך צריך לקשת דאינו נראה אלא לזכור ברית עולם להודיע שהעולם מתקיים בעבור הברית. ולא היא דלא נראה הקשת בימיו. שושביניה מלאך המות היה אוהבו ורגיל אצלו. כי חברך בעית למעבד לי כר' יהושע אתה רוצה לעשות ליכנס חי לגן עדן ולא קיימת כרבי יהושע מי כרכת בבעלי ראתן כלום בטחת בתורתך להתכרך ולהטפל עמם בשעה שהיו לומדין כמו שעשה רבי יהושע. אפסיק עמודא דנורא בינו לבין העם וגמירי מסורת היא בידנו. קרב רבי אלכסנדראי לגבי עמודא א"ל עשה בשביל כבוד חכמים לסלק העמוד כדי שיתעסקו בך פי' חבריך אמר אביי לאפוקי ממאן דלא קיים להכי אמר ליה מי איתא מידי דאורייתא דלא קיימתיה שאם חסר אפילו אות אחד שלא קיים לא היה המלאך המות עושה את רצונו לפיכך יזהר אדם במצוה קלה כבחמורה כך שמעתי והראה קבלתי. הזמי שמטילין בו כשות שגדל בין הסירים ובין הקוצים. הזמי מיני קוצים כמו היזמי והיגי: סליק פרק שביעי:

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מִיכְרַךְ בְּהוּ וְעָסִיק בַּתּוֹרָה אָמַר: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן". נראה לי בס"ד אותיות פסוק (במדבר יב, יג) אֵ־ל נָא רְפָא נָא לָהּ שאמר משה רבינו ע"ה לרפאת את מרים הם צירוף שם קדוש המסוגל לרפואה ואותיות אלו במילואם עולים ל"א אותיות כמנין אֵ־ל ולכן פתח ואמר אֵ־ל נָא וכו' ובתורה כתיב רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ (משלי ג, ח) ולשפע הרפואה צריך צינורות וכלים לקבלו והצינורות של התורה הם כ"ז אותיות שבה ולפי זה שפע הרפואה שהוא מן ל"א אותיות של אֵ־ל נָא רְפָא נָא לָהּ עם הצינורות שהם כ"ז עולה מספר נ"ח. ולזה אמר על התורה אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן (משלי ה, יט) שמעלה ח"ן הנזכר לרפאת את לומדיה וכל שכן דאגוני מגנא לדחות הנזק שלא יקרב ללומדיה.

אָמְרוּ לֵיהּ לְמַלְאַךְ־הַמָּוֶת זִיל עָבִיד לֵיהּ רְעוּתֵיהּ. כלומר בית דין של מעלה אמרו לו כן בדבר ה'. ומה שאמר הַב לִי סַכִּינָךְ לאו סכין ממש היא אלא זה הוא כח רוחני שבו מושך חיות האדם והנפש שלו מן הגוף בשעת מיתה ולזה הכח מכנהו בשם סכין. ומה שאמר כִּי מָטָא לְהָתָם הוא גן עדן התחתון העומד בעולם הזה והוא מוקף מחיצות גבוהות ועומד בדרום העולם וכמות שלו ששים פעמים יותר על כמות העולם הזה אך עומד בנס שאינו לוקח מקום מן עולם הזה כדרך שאמרו רז"ל (בבא בתרא צט.) על ארון וכרובים בנס עומדים שמקומם אינו מן המדה וכמו שביארתי בס"ד בזה כמאמר רז"ל (תענית י.) שאמרו העולם הוא אחד מששים בגן.

פַּנּוּ מָקוֹם לְבַר־לִיוָאִי, פַּנּוּ מָקוֹם לְבַר־לִיוָאִי נראה ודאי מקום מושבו היה מוכן ופנוי בעבורו אך אומרו 'פַּנּוּ מָקוֹם' על מקום שנאספים בו הצדיקים בעת שיבא הצדיק וידרוש שם בדברי תורה לפני הצדיקים אחר פטירתו ולכן עתה שנפטר רבי יהושע בן לוי בעולם הזה ובא לשם מכריז אליהו זכור לטוב פַּנּוּ מָקוֹם לְבַר־לִיוָאִי שיעמוד וידרוש בו בפני הצדיקים שבגן עדן. וקראו על שם אביו מפני שאביו נודע ומפורסם אצל כל הצדיקים שבגן עדן שהיה צדיק גמור ולכך קראו בַּר־לִיוָאִי לומר הוא בן הדומה לאביו בצדקות. וכפל הכרוז 'פַּנּוּ מָקוֹם' פעמיים מפני שכל צדיק תבא נפשו בלבד לגן עדן ותתלבש בגוף חדש דמוכן לה שם אבל גופו העקרי שהיה לו הוא מונח בקבר עד זמן התחיה ורק רבי יהושע בן לוי נכנס לגן עדן בגופו ממש ונמצא נכנסו גופו ונפשו ולכך כפל הכרוז לכבוד הנפש ולכבוד הגוף ולכן קראו בַּר־לִיוָאִי כי הגוף ממש שנולד מזרע אביו הוא עצמו נכנס כאן.

אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי דַּהֲוָה יָתִיב עַל תְּלַת עֲשַׂר תַּכְטְקֵי פִּיזָא. הנה נודע כי נפשות הצדיקים מתלבשים בגן עדן התחתון בגופים שנראה בהם צורת גוף ברמ"ח איברים ושס"ה גידים ממש ורק הם חומר זך שאין צריכין לאכילה ושתיה ונזונין מריח הטוב של גן עדן ולכן נמצא שם אילנות וכמה דברים הנמצאים בעולם הזה ממש אלא דכולם הם חומר זך שאינו שולט בו איבוד ורקבון והפסד ולכן ראה צורת 'תְּלַת עֲשַׂר תַּכְטְקֵי פִּיזָא' ממש. ומה שהיו מספר י"ג כמנין אהבה [13] לרמוז שהוא עסק בתורה ועבודת הקודש בהיותו בעולם הזה באהבה ולא לשם קבלת שכר.

אֶלָּא סָבַר לָא אַחֲזִיק טִיבוּתָא לְנַפְשָׁאִי נראה דהוא לא הוציא שקר חס ושלום מפיו דאף על גב דרשב"י שאלו על זמן היותו גדול הוא כיון בתשובתו על זמן שהיה קטן בשנים.

לַאֲפוּקֵי מִמַּר, דְּלָא אִית לֵיהּ מַעֲקֶה לְאִיגְרֵיהּ נראה לי בס"ד הכונה דשייך הא בהא משום דידוע דהמעקה הוא מסוד הבינה וכל אור מקיף הוא נמשך מן הבינה ולכן אמר לו זה האור שירד להקיף את המטה דנמשך מן הבינה בא לאפוקי ממר שנכשלת במעקה שהוא מסוד הבינה. ואף על גב דבגמרא מסיק מהוה הוה וההיא שעתא שדיא זיקא ולפי זה איך הוכיחו על דבר זה דהיא לו לחשוב כך נראה לי בס"ד דאמר כיון דשדיא זיקא אין זו מעקה חזקה ואדם גדול שכמותו צריך שיעשה מעקה חזקה שתעמוד בפני כל רוחות שבעולם.