Talmud Builders

    Niddah 66a

    Back to index

    English translation — Niddah 66a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and is married to another man. She is permitted to engage in intercourse with her second husband because it is possible that the bleeding was caused by engaging in intercourse with her first husband, and the issue will not reoccur when she engages in intercourse with a different man.

    2If she married another man and again saw blood due to sexual intercourse, she may engage in intercourse before the first time this occurs, before the second time this occurs, and before the third time this occurs. From this point forward she may not engage in intercourse until she is divorced from her second husband and is married to yet another man. If she married another man and again saw blood due to sexual intercourse, she may engage in intercourse the first time this occurs, the second time this occurs, and the third time this occurs. From this point forward there is a presumption that she always bleeds due to engaging in intercourse, and therefore she may not engage in intercourse or marry someone else until she examines herself.

    3How does she examine herself? She brings a tube, inside of which she places a cosmetic brush so that it is long enough to reach deeply into her vagina, and an absorbent cloth is placed on the tip of the brush. She inserts the tube with the brush and cloth within herself and then removes it. If blood is found on the top of the absorbent cloth, it is known that the blood comes from the uterus and she is ritually impure. If blood is not found on the top of the cloth, it is known that the blood comes from the sides of the vaginal walls and she is ritually pure, and she may resume engaging in intercourse with her husband.

    4And if she has a wound in that place, i.e., her vagina, she attributes the blood to her wound, and she is ritually pure, as it is assumed to not be uterine blood. And if she has a fixed menstrual cycle, i.e., she does not bleed every time she engages in intercourse with her husband, but only at fixed times, she attributes the blood to her fixed menstrual cycle, and she is permitted to engage in intercourse at other times.

    5And if the blood of her wound differed from the blood that she sees due to sexual intercourse, she may not attribute the blood to her wound. And a woman is deemed credible to say: I have a wound in my uterus, from where the blood is emerging. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.

    6Rabban Shimon ben Gamliel says: Blood of a wound that comes from the uterus is ritually impure as a primary category of impurity. Although this blood does not render it prohibited for her to engage in intercourse with her husband, it does render her impure with regard to eating ritually pure food. But our Sages testified that they had a tradition with regard to the blood of a wound that comes from the uterus, that it is ritually pure.

    7The Gemara asks: What is the difference between the opinion of those Sages and the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel? Ulla said: The difference between them is whether the place of a woman’s uterus is impure, which means that any blood that passes through there is impure, even if it is blood from a wound. According to Rabban Shimon ben Gamliel, even the blood of a wound becomes impure if it passes through the uterus, whereas those Sages hold that only blood that originates in the uterus is impure.

    8With regard to the baraita that states that the test for a woman who experiences bleeding due to sexual intercourse is to insert a tube, the Gemara asks: But won’t a tube scratch her and cause her to bleed regardless? Shmuel said: The baraita is referring to a tube of lead, and the mouth, i.e., the end that is inserted, is folded inward so that it will not scratch her.

    9The baraita says that if a woman experiences bleeding on three occasions due to intercourse with her husband he must divorce her. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: But let her examine herself after the third act of intercourse with her first husband, so that he need not divorce her. Rabbi Yoḥanan said to him: It is preferable for her not to test herself and risk becoming forbidden to all men and instead to be divorced and remarry another, because not all fingers, i.e., penises, are equal. Since it is possible that sexual intercourse with her second husband might not cause her to bleed, she should not risk becoming forbidden to all men by performing the examination.

    10Reish Lakish further said to Rabbi Yoḥanan: Why does she examine herself only after the third time she experiences bleeding due to sexual intercourse with her third husband? But let her examine herself after the first act of intercourse with her third husband. After the first occurrence this woman already has a presumptive status that all acts of intercourse cause her to bleed. Rabbi Yoḥanan answered: She does not perform the examination then, because not all forces are equal. It is possible that the manner in which the couple has intercourse causes her to bleed, and therefore it is only after three times that she has a presumptive status of bleeding after every act of intercourse.

    11The Gemara relates: There was a certain woman who experienced bleeding due to sexual intercourse who came before Rabbi Yehuda HaNasi and asked him what she should do. Rabbi Yehuda HaNasi said to the Sage Abdon, who was present at the time: Go and suddenly frighten this woman. Abdon went and frightened her, and a mass of congealed blood fell from her vagina. Rabbi Yehuda HaNasi said: This woman is now cured. She will no longer experience bleeding due to sexual intercourse, as this mass of blood was the source of the blood.

    12The Gemara relates a similar incident: There was a certain woman who experienced bleeding due to sexual intercourse who came before Shmuel. Shmuel said to Rav Dimi bar Yosef: Go and frighten this woman. Rav Dimi went and frightened her, but nothing fell from her at all. Shmuel said: This woman is filled with blood, which falls out of her during intercourse. And any woman who is filled with blood that falls out during intercourse has no cure.

    13The Gemara relates another incident: There was a certain woman who came before Rabbi Yoḥanan and told him that every time she emerged from immersion in a ritual bath, after completing the mitzva of purifying herself for her husband, she would see blood before she engaged in intercourse with him. Rabbi Yoḥanan said to her: Perhaps the gossip of the women in your city, who are jealous of the love between you and your husband, has reached you, and this evil eye causes you to bleed before you engage in intercourse. Go and immerse in the river and engage in intercourse with your husband on the bank of the river, so that the other women will not see you leaving the ritual bath and gossip about you.

    14Some say that Rabbi Yoḥanan said to her: Reveal this fact to your friends, so that those women who were against you on this side, and gossiped about you, will be with you on that side, and be kind to you. And some say that Rabbi Yoḥanan said to her: Reveal this fact to your friends, in order that they will pray for mercy for you, as it is taught in a baraita discussing the verse: “And the leper in whom the mark is, his clothes shall be ripped and the hair of his head shall grow long and he will put a covering upon his upper lip and will cry: Impure, impure” (Leviticus 13:45). The leper publicizes the fact that he is ritually impure, as he must announce his pain to the masses, and then the masses will pray for mercy on his behalf.

    15Rav Yosef said: There was a similar incident in Pumbedita of a woman who experienced bleeding immediately after immersing in a ritual bath, and she followed the advice given by Rabbi Yoḥanan and she was cured.

    16§ Rav Yosef says that Rav Yehuda says that Rav says: Rabbi Yehuda HaNasi decreed that in the fields, i.e., in those distant places where there were no Torah scholars and whose residents were not well versed in the halakhot of menstruating women and did not know how to distinguish between the days of menstruation and the days of ziva , if she saw blood on one day, she must sit and count six days and that first day. She must observe six clean days without a discharge despite the possibility that she might have experienced bleeding only in her period of ziva , in which case she would be impure for only one day.

    17If she experiences bleeding for two days, she must sit and count six days and both of those first two days, for a total of eight days, in case the first day on which she bled was the last day of ziva , while the next day was the first day of her menstruation period. If she experiences bleeding for three days she must sit and count seven clean days, as she might be a greater zava , who must count seven clean days.

    18The Gemara cites a related statement. Rabbi Zeira says: Jewish women were stringent with themselves to the extent that even if they see a drop of blood the size of a mustard seed, they sit seven clean days for it. By Torah law, a woman who experiences menstrual bleeding waits seven days in total before immersing, regardless of whether she experienced bleeding on those days. If she experiences bleeding during the eleven days when she is not expected to experience menstrual bleeding, she is a lesser zava and waits one day without bleeding and then immerses. The Jewish women accepted upon themselves the stringency that if they experience any bleeding whatsoever, they treat it as the blood of a greater zava , which obligates one to count seven clean days before immersing (see Leviticus 15:25).

    19Rava authorized Rav Shmuel, and he taught: If a pregnant woman experienced labor pains for two days, and on the third day she miscarried, she must sit and count seven clean days. The Gemara explains that Rava holds that the principle that blood that emerges while the woman experiences labor pains is not ritually impure does not apply to miscarriages. And Rava further maintains that it is impossible for the womb to open without blood emerging. Therefore, when she miscarried she must have experienced a flow of blood, even if she did not notice it.

    20Rav Pappa said to Rava: For what reason did you teach this halakha specifically with regard to a woman who experiences labor pains for two days? Even if she merely discharges any amount of blood she should be impure, as Rabbi Zeira says: The Jewish women were stringent with themselves to the extent that even if they see a drop of blood of the size of a mustard seed, that woman sits seven clean days for it. Since it is impossible for the womb to open without the emergence of blood, when this woman miscarried there must have been blood, and therefore she must count seven clean days.

    21Rava said to Rav Pappa: I speak to you of a prohibition, i.e., that by Torah law a woman who experiences difficulty in childbirth for two days and on the third miscarries must count seven clean days as a greater zava , and you speak to me of a custom, a mere stringency. The stringency you mention does not apply in this case. Where the Jewish women were stringent, they were stringent, i.e., if they saw a drop of blood the size of a mustard seed. Where they were not stringent, i.e., in a case of blood due to labor, they were not stringent. By contrast, in the case I described the woman is obligated to count seven clean days by Torah law.

    22The Gemara provides a mnemonic for the following discussions: One who proposed to her; natron; with hot water; to immerse; folds; on top of; a port. Rava says: With regard to one who proposed marriage to a woman and she accepted it, the emotional excitement might have caused her to have a flow of menstrual blood, which would render her ritually impure and prohibit her from engaging in intercourse. Even if she was unaware of any flow, she must consider the possibility that it occurred. Therefore, to purify herself she must wait seven consecutive days that are clean from any flow of menstrual blood and then immerse in a ritual bath. Only after that process may she marry.

    23The Gemara cites a related incident: Ravina arranged for his son to marry into the family of Rav Ḥanina, i.e., to marry Rav Ḥanina’s daughter. Rav Ḥanina said to Ravina: Does the Master hold that it is appropriate to write the marriage contract as stating that the wedding will take place in four days, i.e., on Wednesday? Ravina said: Yes. When the fourth day, i.e., Wednesday arrived, he waited until another fourth day before marrying her, until the following Wednesday, i.e., he delayed seven days after that day when he had planned to marry her.

    24Rav Ḥanina said to Ravina: What is this? Why did you delay the wedding by an extra week? Ravina said to Rav Ḥanina: Doesn’t the Master hold in accordance with this statement of Rava, as Rava said: With regard to one who proposed marriage to a woman and she accepted it, she must wait seven consecutive days that are clean from any flow of menstrual blood and then immerse in a ritual bath? Rav Ḥanina said to Ravina: One can say that Rava said this statement with regard to an adult woman, who has seen menstrual blood. But did Rava actually say this with regard to a minor girl, who has not yet seen menstrual blood?

    25Ravina said to Rav Ḥanina: Rava said explicitly that there is no difference whether she is an adult woman and no difference whether she is a minor girl. What is the reason that an adult woman must wait for seven days? She must wait because she desires to marry her husband, and this might cause her to have a flow of blood. A minor girl also desires to marry her husband, which could cause a flow of blood.

    26§ Rava says: A woman who is about to immerse herself in a ritual bath for purification

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ותנשא לאחרכדמפרש לקמיה שאין כל האצבעות שוות:

    ותנשא לאחרדתלתא זימני בעינן לחזקה כרשב"ג. בכולה גרסינן ושלישית:

    מכחולקיסם ארוך ומוך על ראשו של מכחול:

    מן הצדדיןוטהור:

    ואם יש לה וסתלקלקול הזה שאינה רואה כל שעה מחמת תשמיש אלא לפרקים תולה בוסתה ומשמשת בלא בדיקה בין וסת לוסת:

    דברי רביהך מילתא לחודה דנאמנת אשה קאמר רבי אבל רישא כולה רבן שמעון היא:

    אפגורי מפגראשהעץ אינו חלק ומסרטט ומוציא דם:

    רצוףכפול:

    ותבדוק בביאה שלישית של בעל ראשוןכלומר מביאה שלישית של ראשון ואילך תשמש ע"י בדיקה ולמה תתגרש:

    לפי שאין כל האצבעות שוותושמא בבעל אחר לא תצטרך בדיקה ומוטב שתתגרש ותתקן ולא תבא לידי כרת הלכך מתגרשת עד שתתחזק בשלש אצבעות:

    ותבדוק בביאה ראשונה של בעל שלישימשבא עליה פעם אחת לא תשמש שניה בלא בדיקה שהרי הוחזקה בג' אצבעות. ומשנינן אין חזקת ביאה אחת חזקה דאין כל הכחות שוין ושמא בעילה זו היתה בכח מרובה הלכך עד שתתחזק בג' ביאות לכל אחד ואחד והדר תבעי בדיקה לביאה רביעית של בעל שלישי:

    ההיא דאתאישהיתה רואה דם מחמת תשמיש:

    בעתההבהילה פתאום:

    ממלאה ונופצתמתמלאה דם ומנפצתו בשעת תשמיש:

    דימת עיריךבנות עיריך שהיו מתקנאות ביך בחיבה שביניך לבעליך. דימת לשון ליעוז פרליר"ץ כמו (יבמות דף נב.) מידם דיימא וכמו (סוטה דף כז.) לא ישא אדם דומה:

    כי היכי דתהוו עליךעד השתא להאי גיסא על חיבה יתירה שביניכם:

    נתהוו עליך לאידך גיסאויאמרו כמה שנואה זו ותשוב קנאה ממך:

    הוה עובדאוגילתה צערה לרבים ובקשו עליה רחמים ונתרפאה:

    בשדותמקום שאין בני תורה ואינן יודעות למנות פתח נדות מתי הן ימי נדה מתי הן ימי זוב:

    ששה והואכדין תורה ושמא בימי נדה הוא:

    שנים תשב ששה והןלחומרא שמא ראשון סוף זוב ושני תחלת נדה וצריכה עוד ששה אבל שלשה דאילו הוה ימי זיבה צריכה ז' נקיים השתא נמי תשב שבעה נקיים שמא בימי זיבה עומדת:

    קשתה שניםוראתה בימי זוב:

    איסוראדאפי' היכא דלא אחמור תשב על כרחה מן התורה:

    צריכה לישב שבעה נקייםשמא מחמת תאות חימוד ראתה דם:

    איעכב ז' יומיבתר יומא שנתפייסה לינשא:

    נדה 66 עמוד א

    1ותנשא לאחר.

    2ניסת לאחר, וראתה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית, מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לאחר. ניסת לאחר, וראתה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית, מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה.

    3כיצד בודקת את עצמה? מביאה שפופרת, ובתוכה מכחול, ומוך מונח על ראשו. אם נמצא דם על ראש המוך בידוע שמן המקור הוא בא. לא נמצא דם על ראשו בידוע שמן הצדדין הוא בא.

    4ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה, ואם יש לה וסת תולה בוסתה.

    5ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה, ונאמנת אשה לומר ״מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא״, דברי רבי.

    6רשב"ג אומר: דם מכה הבא מן המקור טמא, ורבותינו העידו על דם המכה הבא מן המקור שהוא טהור.

    7מאי בינייהו? אמר עולא: מקור מקומו טמא איכא בינייהו.

    8שפופרת אפגורי מפגרא לה! אמר שמואל: בשפופרת של אבר, ופיה רצוף לתוכה.

    9אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל הראשון? אמר ליה: לפי שאין כל האצבעות שוות.

    10אמר ליה: ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי? לפי שאין כל הכחות שוות.

    11ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמר ליה לאבדן: זיל בעתה. אזל בעתה, ונפל ממנה חררת דם. אמר רבי: נתרפאה זאת.

    12ההיא אתתא דאתאי לקמיה דמר שמואל, אמר ליה לרב דימי בר יוסף: זיל בעתה! אזל בעתה, ולא נפל ממנה ולא מידי. אמר שמואל: זו ממלאה ונופצת היא, וכל הממלאה ונופצת אין לה תקנה.

    13ההיא דאתאי לקמיה דרבי יוחנן, דכל אימת דהות סלקא מטבילת מצוה, הות קחזיא דמא. א"ל שמא דימת עיריך עלתה ביך, לכי והבעלי לו ע"ג הנהר.

    14איכא דאמר, אמר לה: תגלי לחברותיך. כי היכי דתהוו עליך להך גיסא, נתהוו עלך להך גיסא. ואיכא דאמר, אמר לה: גלי לחברותיך, כי היכי דלבעו עליך רחמים, דתניא: (ויקרא יג, מה) ״וטמא טמא יקרא״ צריך להודיע צערו לרבים, ורבים מבקשים עליו רחמים.

    15אמר רב יוסף: הוה עובדא בפומבדיתא, ואתסי.

    16אמר רב יוסף, אמר רב יהודה, אמר רב: התקין רבי בשדות, ראתה יום אחד תשב ששה והוא,׃

    17שנים תשב ששה, והן שלשה תשב שבעה נקיים.

    18אמר ר' זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים.

    19אדבריה רבא לרב שמואל, ודרש: קשתה שני ימים, ולשלישי הפילה תשב שבעה נקיים. קסבר: אין קשוי לנפלים, ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.

    20א"ל רב פפא לרבא: מאי אריא קשתה שני ימים? אפילו משהו בעלמא! דהא א"ר זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים!

    21א"ל אמינא לך איסורא, ואת אמרת מנהגא?! היכא דאחמור אחמור, היכא דלא אחמור לא אחמור.

    22(תבעוה, נתר, בחמין, לטבול, קמטים, ע"ג נמל סי') אמר רבא: תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה שתשב שבעה נקיים.

    23רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חנינא, א"ל סבר ליה מר למכתב כתובה לארבעה יום? א"ל אין. כי מטא לארבעה, נטר עד ארבעה אחרינא, איעכב שבעה יומי בתר ההוא יומא.

    24א"ל מאי האי? א"ל לא סבר לה מר להא דרבא, דאמר רבא: תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים? א"ל אימר דאמר רבא בגדולה דקחזיא דמא, אבל בקטנה דלא חזיא דמא מי אמר?

    25א"ל בפירוש אמר רבא: ל"ש גדולה, לא שנא קטנה. גדולה טעמא מאי? משום דמחמדא, קטנה נמי מחמדא.

    26אמר רבא: אשה׃

    Tosafot

    ונאמנת אשה לומר וכו' דברי רביפרש"י דדוקא הך סיפא דנאמנת כרבי אבל כולה רישא כרשב"ג דסבירא ליה בג' זימני הוי חזקה ור"י מפרש דאפילו רבי מודה ברואה מחמת תשמיש דבעי ג' זימנין לאחזוקה דומיא דהך דלעיל דאמר לימים ב' ולמה שלא מנו חכמים ג' כגון אכלה שום או פלפלין דאפילו לרבי בעי תלת זימני:

    ותבדוק עצמה בביאה שלישית כו'פירש בקונטרס מביאה שלישית ואילך תשמש על ידי בדיקה ולמה תתגרש מתוך לשונו משמע דאסורה לראשון אפי' בבדיקה וה"ה דהוה מצי למיפרך לפי פירושו דגם לשני לא תשתרי אלא ע"י בדיקה כיון דלא ידע שינויא דלאו כל האצבעות שוות ור"ת מתיר לראשון בבדיקה ויש להעמיד הברייתא כשאינה רוצה לטרוח בבדיקה או שאינה יודעת לבדוק וכן משמע בירושלמי בפ' דם הנדה דפריך ותבדוק עצמה בבעל שני ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות כן י"ל דהש"ס דידן נמי פריך אשני ובתוספתא (פ"ח) נמי תניא עד כמה מותרת לינשא עד שלשה כו' פירוש עד כמה מותרת בלא בדיקה ומדלא מהדר אאיסורא לפרש עד כמה היא אסורה אפילו בבדיקה משמע דבבדיקה שריא אפילו לראשון ואתי שפיר לפירוש ר"ת דפירכא קמייתא הוי כמו פירכא שניה:

    ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישיתימה למאי דלא ידע שינויא דאין כל הכחות שוות ליפרוך דתבדוק עצמה בביאה שניה של בעל שני דלענין אצבע שלו אין לומר לא כל האצבעות שוות שהרי כבר ראתה פעם ראשונה על ידי בעילתו ומשום חזקת כחות אין להתירה שהרי הוחזקה בג' כחות של בעל ראשון ואין להתירה אלא מטעם זה דאין כל הכחות שוין ואין חזקת כחו של ראשון מועלת לשני ואכתי לא ידעינן הך טעמא:

    כי היכי דתהוו עליך להך גיסאפירש"י תחת אשר קנאו באהבת אישך יאמרו כמה שנאה גדולה ותשוב קנאתם ממך ובערוך פי' ששלטו בך עינים להתרחק מבעליך תודיעם עכשיו שאת בת דמים מרובים שבניך מרובין ביותר ויתנו עיניהם בך ויאמרו אשריה שדמיה מרובים שמתוך כך בניה מרובים ומתוך העין שיתנו בך יפסקו הדמים ותתרפא:

    שנים תשב ששהשמא ראתה יום ראשון דם ירוק ואינו מן המנין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ונאמנת אשה לומר מכה יש לה שממנה הדם שותת ויורדמסתברא דה"פ נאמנת אשה לומר מכה יש לה וכל שהיא נאמנת במכה מן הסתם היא תולה שממנה הדם שותת ויורד שהרי היא אינה בקיאה בלא בדיקה אם הדם מן המכה או מן המקור ואם בבדיקה מאי שנא כי אית לה מכה אפילו בלא ידיעת מכה טהורה דהא קתניבידוע שהוא מן הצדדין ועוד דהא קתניבהדיא ואם יש לה מכה תולה במכתה אלמא מן הסתם תולה ובלישנא דתוספתא לא מצאתי שממנה הדם שותת ויורד אלא כך היא שנויה בתוספתא ונאמנת אשה לומר מכה יש לה מן המקור ודרך הגמרא היא להוסיף בלשון התוס' דרך פירוש בעלמא וכאלו היא מגוף התוספתא. הא דקתני: אם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה הכי קאמר אם נשתנה בודאי מראה דם מכתה מדם ראייתה אינה תולה לומר שמא דם המכה הוא שנשתנו עכשו מראייתה אבל מן הסתם אינה חוששת שאלו מן הסתם חוששת עד שתדע בודאי שלא נשתנו מראה דמים שלה הכי הוה ליה למימר תולה במכתה אם היה דם מכתה דומה לדם ראייתה. והלכה למעשה היא זו אפילו עכשו כדי שלא תוציא אשה מבעלה ואינו דומה לבועל את הבתולה שאמרו בועל בעילת מצוה בלבד ופורש ואע"פ שאין לך מכה גדולה ממכת השרת בתולים דשאני התם שאינה אסורה לעולם אבל לאסור אותה לעולם לא גזרו ותדע לך דלגבי בעילת הבתולה שנינו בהדיא חזרו ונמנו וכאן לא הזכירו כלל וכבר הארכתי יותר בפסקי ההלכות בס"ד.

    אמר לה בתי שמא דמות עירך עלתה ביך ליכי והבעלי לו על גב הנהר. הרמב"ן ז"ל פירש לאו משום חשש קביעות וסתות שהיא חששא לכך ואמר לה ר' יוחנן שאין זה וסת אוסר יומו לפי שלא היה וסתה אלא בהכנסתה לעיר שהיו חברותיה מרגישות בה ושמא אף היא היתה מתביישת מהן מפני שמדברות בה ומתחלחלת והוה ליה כוסת של קפיצות ואכילת שום שכל זמן שאינה אוכלת אינה חוששת, אי נמי דימא לא קבעה וסת דאקראי בעלמא הוא והכי קאמר לה לאו טבילה גרמה ליך ותתסרי אלא דמות עיריך גרמה לך ומותרת את אגב הנהר. תוספתא: היתה בודקת בימין והיא טמאה בשמאל והיא טהורה לא תבדוק אלא בשמאל, בחצר והיא טהורה בטרקלין והיא טמאה לא תבדוק אלא בחצר, בעצמה והיא טמאה בחברתה והיא טהורה לא תבדוק אלא בחברתה.

    יש מי שגורסהתקין ר' בשדות ראתה יום אחד תשב ששה והיא שנים תשב ה' והם ג' תשב ז' נקיים. וכן היא גם בהלכות הרבה אלפסי ז"ל וכן מצאתיה בחבור הרב אל אברצלוני ז"ל משמן של ראשונים ז"ל ופירש הוא ז"ל לפי גירסה זו שבאותן הימים היו גם בני הכפרים מכירים קצת בין דם טהור לדם טמא והיו מכירות קצת וסתות אבל לא עיקר הוסתות ולכך די להם בשנים כעיקר נדה דאוריתא אבל אם ראתה ג' חוששת לספק זבה שאינן מכירות כל כך בזבה לא הן ולא אותן בני הכפרים שמראות להן את הדם ולפיכך חשש ר' ותיקן להם לג' ז' נקיים. ומכל מקום גרסא הנכונה שנים תשב ששה והם דכיון דאינן בקיאות לגמרי יש להם לחוש שמא יום ראשון סוף זיבה ויום שני תחלת נדה וצריכה ששה והוא וגם מן הראשונים יש שהיו גורסין כן והיא הגרסא הנכונה וששה דקאמרינן ששה נקיים קאמר והא דקאמרינן ג' תשב ז' נקיים לאו למימרא דג' דוקא בעינן נקיים אבל לא' וב' לא בעיא נקיים אלא מכלל מה שאמרו בג' דבעינן נקיים אנו יודעים שטועות הן בימי זיבה ונדה והילכך על כרחין ו' דקאמ' נקיים קאמ' ולא רצה להאריך ולומר בכל אחד ואחד נקיים כיון שמשמשת האחד אנו יודעים בבירור את השאר, ואי נמי י"ל דנקיים דקאמרינן בסופה אכולהו קאי ומ"מ בין הכי ובין הכי אין ספק דכולהו נקיים בעינן להו.

    אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה שתשב ז' נקייםפי' ואפילו בדקה ומצאתה טהור דחיישינן שמא מתוך חמודה רואה דם טפה כחרדל ונאבד ולפיכך צריכה לישב ז' נקיים חוץ מיום התביעה ולא שנא גדולה ולא שנא קטנה, ומסתברא שאינה צריכה הפסק טהרה ולא בדיקה תוך ז' לא בתחלתן ולא בסופן לפי שאין זו אלא חששא בעלמא ודי לה בישיבת בת ז' ואע"פ שאמרו צריכה לישב ז' נקיים לאו נקיים הספורים לפנינו ואפילו בתחלתן או בסופן כשאר נקיים דזבה בעלמא אמרו, אלא כל שלא הרגישה בדם תוך ז', נקיים קרינן להו, וכנ"ל מעובדא דרבינא דאעסק ליה לבריה בי רב חביבא וא"ל ליום פלוני נכתוב כתובה ואיעכב ז' יומי ובתר הכי אתא ומדקאמר איעכב ז' יומין בר ההוא יומא ואתא משמ' דלבתר כל שבעה ממש הוא דאתא, ורב חביבא לא רמא אדעתא דמשום דרבא קא"ל, דסבור היה דלא אמר רבא אלא בגדולה דשכיחי בה דמים אבל בקטנה לא אלמא לא בדקה איהי כלל ורבינא אע"ג דלבתר שבעה הוא דאתא לא אשכחן דאצריכה שבעה אחריני אלמא כל שנתעכבה ז' אינה צריכה לא הפסק טהרה ולא בדיקה כלל אלא כל שמצאה טהור טהורה, אבל ראיתי בפיסקי הלכות הראב"ד ז"ל ובפסקי הרמב"ן נ"ר שלא הצריכוה הפסק טהרה אבל הצריכוה בדיקה תוך ז', ולא ירדתי לסוף דעתם אם עשינו אותה כרואה דעלמא אף היא צריכה הפסק טהרה, ואם אינה צריכה הפסק טהרה וכודאי הפסיקה בטהרה משוית ליה הואיל ואינו אלא ספק בעלמא. אף נאמר שהיא בחזקת טהרה כל ז' אלא שצריך לחוש לדבריהם ז"ל. ממעשה דרבינא ורב אחא חביבא שמענו שמיום התביעה אנו מונין לה ז' דמשעת תביעה היא שמחמדת ולא משעת כתיבת הכתובה דהא רבינא ליום פלוני נכתוב כתובה קאמר ובתר ההוא יומא דתביעה זו נתעכב ז' יומי מדרבא, ועוד דתניא לעיל (נדה סה, א) בזו שב"ה אומרים כל הלילה שלה ונותנין לה עונה שלמה וכמה עונה שלמה פי' רשב"ג לילה וחצי יום, ואקשינן ומי בעינן כולי האי ורמינהו הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין וכו' וכמה עונה חצי יום וחצי לילה ופרקינן שאני כתובה דמגהי בה טפי עד שיכתבו אלמא משעת כתיבה ממש שריא ואינה צריכה להמתין כלל ודברים פשוטים הם ואינן צריכין לפנים. ועוד מדאמרינן בפ"ק דכתובות (ז, א) בההוא דלא כתב כתובה בערב שבת ואתו ושאלו לר' אמי ואמר להו אתפסוה מטלטלי וכן ביבמות (לז, ב) ברב דהוה מכריז כי הוה אעיל לדרדשיר ורב נחמן לשכנציב ואמרי מאן בעיא ליומי ואקשינן מיהא דרבא ופרקו רבנן שלוחי משדרי ומודעי להו. ומ"מ יש לעיין מאימתי מונין לה וכי אם תבעוה לינשא לאחר י"ב חדש מונין לה מיום זה, ושמא לא אמרו אלא משעה שמתקנים לה צורכי חופה וכאותה שאמרו מכי רמו שערי באסינתא וכיוצא בזה דכל שמשתדלים לתקן לה חופה נותנת דעתה ומחמדת.

    אמר רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהלפי' חפיפה חפיפת מקום שער ראשה ובית השחי ובית הערוה וכל מקום שיש שם שער אבל בשאר הגוף בעיוני בעלמא סגי וחפיפה זו מתקנת עזרא היא דאי מדאוריתא אפילו במקום שיער בעינוי בעלמא סגי כיון דלא מיקטיר מידי וליכא מידי דמימאיס וחאיץ בעיוני סגי וכדאמר' בפרק מרובה (בבא קמא פב, א) גבי עשר תקנות שתקן עזרא ושתהא אשה חופפת וטובלת ואקשינן דאוריתא הוא דכתיב את כל בשרו את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו, ופריק מדאוריתא בעיוני בעלמא דילמא מקטי' אי נמי מיאוס מידי משום חציצה אתא איהו ותקין חפיפה אלמא מדאקשינן את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו משמע דחפיפה בשער בלבד היא ומתקנת עזרא ושאר כל הגוף בעיוני בעלמא דמדאמרינן דילמא מיקטיר אי נמי מיאוס מידי משום חציצה, שמע מינה בשאר כל הגוף צריכה עיוני מדאוריתא דלענין חציצה מקום שער ושאר כל הגוף שוין.

    וכיון דחפיפה לאו דאורייתא אע"ג דאתא עזרא ותקין סמוך לטבילה חפיפההיכא דלא איפשר שרי והיינו דאמרינן לקמן אשה חופפת בערב שבת וטובלת למוצאי יום טוב ראשון שלאחר השבת דהיכא דאיפשר איפשר היכא דלא איפשר לא איפשטא. ואמרינן תו לקמן והילכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והילכתא אשה לא תחוף אלא בלילה ולא קשיא הא דאיפשר הא דלא איפשר, ואלו היתה חפיפה דאוריתא לא היו מקילין בה ואפילו היכא דלא איפשר, והילכתה עיוני בעלמא דמדאוריתא צריכה, דבדאורייתא לא מקילין ואי טבלה במוצאי יום טוב ראשון דלאו סמוך לחפיפה ולא עיינה לא עלתה לה טבילה, והיינו דאמר רב גידל אמר רב נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה, ואע"ג דהשתא ליכא אימר ברדיוני נפל, כלומר אם לא חזרה ועיינה סמוך לטבילה, ואם לשעה קלה שנתנה התבשיל לבנה חוששין, כ"ש לזו שחפפה בערב שבת וטבלה בשני בשבת שנתעסקה בנתים בכמה מיני חציצה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 66a

    Niddah 66a. The full printed text of this folio side — 26 numbered segments, about 515 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ותנשא לאחר כדמפרש לקמיה שאין כל האצבעות שוות:

    ותנשא לאחר דתלתא זימני בעינן לחזקה כרשב"ג. בכולה גרסינן ושלישית:

    מכחול קיסם ארוך ומוך על ראשו של מכחול:

    מן הצדדין וטהור:

    ואם יש לה וסת לקלקול הזה שאינה רואה כל שעה מחמת תשמיש אלא לפרקים תולה בוסתה ומשמשת בלא בדיקה בין וסת לוסת:

    דברי רבי הך מילתא לחודה דנאמנת אשה קאמר רבי אבל רישא כולה רבן שמעון היא:

    אפגורי מפגרא שהעץ אינו חלק ומסרטט ומוציא דם:

    רצוף כפול:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 66a · Sefaria

    Tosafot

    ונאמנת אשה לומר וכו' דברי רבי פרש"י דדוקא הך סיפא דנאמנת כרבי אבל כולה רישא כרשב"ג דסבירא ליה בג' זימני הוי חזקה ור"י מפרש דאפילו רבי מודה ברואה מחמת תשמיש דבעי ג' זימנין לאחזוקה דומיא דהך דלעיל דאמר לימים ב' ולמה שלא מנו חכמים ג' כגון אכלה שום או פלפלין דאפילו לרבי בעי תלת זימני:

    ותבדוק עצמה בביאה שלישית כו' פירש בקונטרס מביאה שלישית ואילך תשמש על ידי בדיקה ולמה תתגרש מתוך לשונו משמע דאסורה לראשון אפי' בבדיקה וה"ה דהוה מצי למיפרך לפי פירושו דגם לשני לא תשתרי אלא ע"י בדיקה כיון דלא ידע שינויא דלאו כל האצבעות שוות ור"ת מתיר לראשון בבדיקה ויש להעמיד הברייתא כשאינה רוצה לטרוח בבדיקה או שאינה יודעת לבדוק וכן משמע בירושלמי בפ' דם הנדה דפריך ותבדוק עצמה בבעל שני ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות כן י"ל דהש"ס דידן נמי פריך אשני ובתוספתא (פ"ח) נמי תניא עד כמה מותרת לינשא עד שלשה כו' פירוש עד כמה מותרת בלא בדיקה ומדלא מהדר אאיסורא לפרש עד כמה היא אסורה אפילו בבדיקה משמע דבבדיקה שריא אפילו לראשון ואתי שפיר לפירוש ר"ת דפירכא קמייתא הוי כמו פירכא שניה:

    ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי תימה למאי דלא ידע שינויא דאין כל הכחות שוות ליפרוך דתבדוק עצמה בביאה שניה של בעל שני דלענין אצבע שלו אין לומר לא כל האצבעות שוות שהרי כבר ראתה פעם ראשונה על ידי בעילתו ומשום חזקת כחות אין להתירה שהרי הוחזקה בג' כחות של בעל ראשון ואין להתירה אלא מטעם זה דאין כל הכחות שוין ואין חזקת כחו של ראשון מועלת לשני ואכתי לא ידעינן הך טעמא:

    כי היכי דתהוו עליך להך גיסא פירש"י תחת אשר קנאו באהבת אישך יאמרו כמה שנאה גדולה ותשוב קנאתם ממך ובערוך פי' ששלטו בך עינים להתרחק מבעליך תודיעם עכשיו שאת בת דמים מרובים שבניך מרובין ביותר ויתנו עיניהם בך ויאמרו אשריה שדמיה מרובים שמתוך כך בניה מרובים ומתוך העין שיתנו בך יפסקו הדמים ותתרפא:

    שנים תשב ששה שמא ראתה יום ראשון דם ירוק ואינו מן המנין:

    Tosafot on Niddah 66a · Sefaria

    Rashba

    ונאמנת אשה לומר מכה יש לה שממנה הדם שותת ויורד מסתברא דה"פ נאמנת אשה לומר מכה יש לה וכל שהיא נאמנת במכה מן הסתם היא תולה שממנה הדם שותת ויורד שהרי היא אינה בקיאה בלא בדיקה אם הדם מן המכה או מן המקור ואם בבדיקה מאי שנא כי אית לה מכה אפילו בלא ידיעת מכה טהורה דהא קתניבידוע שהוא מן הצדדין ועוד דהא קתניבהדיא ואם יש לה מכה תולה במכתה אלמא מן הסתם תולה ובלישנא דתוספתא לא מצאתי שממנה הדם שותת ויורד אלא כך היא שנויה בתוספתא ונאמנת אשה לומר מכה יש לה מן המקור ודרך הגמרא היא להוסיף בלשון התוס' דרך פירוש בעלמא וכאלו היא מגוף התוספתא. הא דקתני: אם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה הכי קאמר אם נשתנה בודאי מראה דם מכתה מדם ראייתה אינה תולה לומר שמא דם המכה הוא שנשתנו עכשו מראייתה אבל מן הסתם אינה חוששת שאלו מן הסתם חוששת עד שתדע בודאי שלא נשתנו מראה דמים שלה הכי הוה ליה למימר תולה במכתה אם היה דם מכתה דומה לדם ראייתה. והלכה למעשה היא זו אפילו עכשו כדי שלא תוציא אשה מבעלה ואינו דומה לבועל את הבתולה שאמרו בועל בעילת מצוה בלבד ופורש ואע"פ שאין לך מכה גדולה ממכת השרת בתולים דשאני התם שאינה אסורה לעולם אבל לאסור אותה לעולם לא גזרו ותדע לך דלגבי בעילת הבתולה שנינו בהדיא חזרו ונמנו וכאן לא הזכירו כלל וכבר הארכתי יותר בפסקי ההלכות בס"ד.

    אמר לה בתי שמא דמות עירך עלתה ביך ליכי והבעלי לו על גב הנהר. הרמב"ן ז"ל פירש לאו משום חשש קביעות וסתות שהיא חששא לכך ואמר לה ר' יוחנן שאין זה וסת אוסר יומו לפי שלא היה וסתה אלא בהכנסתה לעיר שהיו חברותיה מרגישות בה ושמא אף היא היתה מתביישת מהן מפני שמדברות בה ומתחלחלת והוה ליה כוסת של קפיצות ואכילת שום שכל זמן שאינה אוכלת אינה חוששת, אי נמי דימא לא קבעה וסת דאקראי בעלמא הוא והכי קאמר לה לאו טבילה גרמה ליך ותתסרי אלא דמות עיריך גרמה לך ומותרת את אגב הנהר. תוספתא: היתה בודקת בימין והיא טמאה בשמאל והיא טהורה לא תבדוק אלא בשמאל, בחצר והיא טהורה בטרקלין והיא טמאה לא תבדוק אלא בחצר, בעצמה והיא טמאה בחברתה והיא טהורה לא תבדוק אלא בחברתה.

    יש מי שגורס התקין ר' בשדות ראתה יום אחד תשב ששה והיא שנים תשב ה' והם ג' תשב ז' נקיים. וכן היא גם בהלכות הרבה אלפסי ז"ל וכן מצאתיה בחבור הרב אל אברצלוני ז"ל משמן של ראשונים ז"ל ופירש הוא ז"ל לפי גירסה זו שבאותן הימים היו גם בני הכפרים מכירים קצת בין דם טהור לדם טמא והיו מכירות קצת וסתות אבל לא עיקר הוסתות ולכך די להם בשנים כעיקר נדה דאוריתא אבל אם ראתה ג' חוששת לספק זבה שאינן מכירות כל כך בזבה לא הן ולא אותן בני הכפרים שמראות להן את הדם ולפיכך חשש ר' ותיקן להם לג' ז' נקיים. ומכל מקום גרסא הנכונה שנים תשב ששה והם דכיון דאינן בקיאות לגמרי יש להם לחוש שמא יום ראשון סוף זיבה ויום שני תחלת נדה וצריכה ששה והוא וגם מן הראשונים יש שהיו גורסין כן והיא הגרסא הנכונה וששה דקאמרינן ששה נקיים קאמר והא דקאמרינן ג' תשב ז' נקיים לאו למימרא דג' דוקא בעינן נקיים אבל לא' וב' לא בעיא נקיים אלא מכלל מה שאמרו בג' דבעינן נקיים אנו יודעים שטועות הן בימי זיבה ונדה והילכך על כרחין ו' דקאמ' נקיים קאמ' ולא רצה להאריך ולומר בכל אחד ואחד נקיים כיון שמשמשת האחד אנו יודעים בבירור את השאר, ואי נמי י"ל דנקיים דקאמרינן בסופה אכולהו קאי ומ"מ בין הכי ובין הכי אין ספק דכולהו נקיים בעינן להו.

    אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה שתשב ז' נקיים פי' ואפילו בדקה ומצאתה טהור דחיישינן שמא מתוך חמודה רואה דם טפה כחרדל ונאבד ולפיכך צריכה לישב ז' נקיים חוץ מיום התביעה ולא שנא גדולה ולא שנא קטנה, ומסתברא שאינה צריכה הפסק טהרה ולא בדיקה תוך ז' לא בתחלתן ולא בסופן לפי שאין זו אלא חששא בעלמא ודי לה בישיבת בת ז' ואע"פ שאמרו צריכה לישב ז' נקיים לאו נקיים הספורים לפנינו ואפילו בתחלתן או בסופן כשאר נקיים דזבה בעלמא אמרו, אלא כל שלא הרגישה בדם תוך ז', נקיים קרינן להו, וכנ"ל מעובדא דרבינא דאעסק ליה לבריה בי רב חביבא וא"ל ליום פלוני נכתוב כתובה ואיעכב ז' יומי ובתר הכי אתא ומדקאמר איעכב ז' יומין בר ההוא יומא ואתא משמ' דלבתר כל שבעה ממש הוא דאתא, ורב חביבא לא רמא אדעתא דמשום דרבא קא"ל, דסבור היה דלא אמר רבא אלא בגדולה דשכיחי בה דמים אבל בקטנה לא אלמא לא בדקה איהי כלל ורבינא אע"ג דלבתר שבעה הוא דאתא לא אשכחן דאצריכה שבעה אחריני אלמא כל שנתעכבה ז' אינה צריכה לא הפסק טהרה ולא בדיקה כלל אלא כל שמצאה טהור טהורה, אבל ראיתי בפיסקי הלכות הראב"ד ז"ל ובפסקי הרמב"ן נ"ר שלא הצריכוה הפסק טהרה אבל הצריכוה בדיקה תוך ז', ולא ירדתי לסוף דעתם אם עשינו אותה כרואה דעלמא אף היא צריכה הפסק טהרה, ואם אינה צריכה הפסק טהרה וכודאי הפסיקה בטהרה משוית ליה הואיל ואינו אלא ספק בעלמא. אף נאמר שהיא בחזקת טהרה כל ז' אלא שצריך לחוש לדבריהם ז"ל. ממעשה דרבינא ורב אחא חביבא שמענו שמיום התביעה אנו מונין לה ז' דמשעת תביעה היא שמחמדת ולא משעת כתיבת הכתובה דהא רבינא ליום פלוני נכתוב כתובה קאמר ובתר ההוא יומא דתביעה זו נתעכב ז' יומי מדרבא, ועוד דתניא לעיל (נדה סה, א) בזו שב"ה אומרים כל הלילה שלה ונותנין לה עונה שלמה וכמה עונה שלמה פי' רשב"ג לילה וחצי יום, ואקשינן ומי בעינן כולי האי ורמינהו הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין וכו' וכמה עונה חצי יום וחצי לילה ופרקינן שאני כתובה דמגהי בה טפי עד שיכתבו אלמא משעת כתיבה ממש שריא ואינה צריכה להמתין כלל ודברים פשוטים הם ואינן צריכין לפנים. ועוד מדאמרינן בפ"ק דכתובות (ז, א) בההוא דלא כתב כתובה בערב שבת ואתו ושאלו לר' אמי ואמר להו אתפסוה מטלטלי וכן ביבמות (לז, ב) ברב דהוה מכריז כי הוה אעיל לדרדשיר ורב נחמן לשכנציב ואמרי מאן בעיא ליומי ואקשינן מיהא דרבא ופרקו רבנן שלוחי משדרי ומודעי להו. ומ"מ יש לעיין מאימתי מונין לה וכי אם תבעוה לינשא לאחר י"ב חדש מונין לה מיום זה, ושמא לא אמרו אלא משעה שמתקנים לה צורכי חופה וכאותה שאמרו מכי רמו שערי באסינתא וכיוצא בזה דכל שמשתדלים לתקן לה חופה נותנת דעתה ומחמדת.

    אמר רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל פי' חפיפה חפיפת מקום שער ראשה ובית השחי ובית הערוה וכל מקום שיש שם שער אבל בשאר הגוף בעיוני בעלמא סגי וחפיפה זו מתקנת עזרא היא דאי מדאוריתא אפילו במקום שיער בעינוי בעלמא סגי כיון דלא מיקטיר מידי וליכא מידי דמימאיס וחאיץ בעיוני סגי וכדאמר' בפרק מרובה (בבא קמא פב, א) גבי עשר תקנות שתקן עזרא ושתהא אשה חופפת וטובלת ואקשינן דאוריתא הוא דכתיב את כל בשרו את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו, ופריק מדאוריתא בעיוני בעלמא דילמא מקטי' אי נמי מיאוס מידי משום חציצה אתא איהו ותקין חפיפה אלמא מדאקשינן את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו משמע דחפיפה בשער בלבד היא ומתקנת עזרא ושאר כל הגוף בעיוני בעלמא דמדאמרינן דילמא מיקטיר אי נמי מיאוס מידי משום חציצה, שמע מינה בשאר כל הגוף צריכה עיוני מדאוריתא דלענין חציצה מקום שער ושאר כל הגוף שוין.

    וכיון דחפיפה לאו דאורייתא אע"ג דאתא עזרא ותקין סמוך לטבילה חפיפה היכא דלא איפשר שרי והיינו דאמרינן לקמן אשה חופפת בערב שבת וטובלת למוצאי יום טוב ראשון שלאחר השבת דהיכא דאיפשר איפשר היכא דלא איפשר לא איפשטא. ואמרינן תו לקמן והילכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והילכתא אשה לא תחוף אלא בלילה ולא קשיא הא דאיפשר הא דלא איפשר, ואלו היתה חפיפה דאוריתא לא היו מקילין בה ואפילו היכא דלא איפשר, והילכתה עיוני בעלמא דמדאוריתא צריכה, דבדאורייתא לא מקילין ואי טבלה במוצאי יום טוב ראשון דלאו סמוך לחפיפה ולא עיינה לא עלתה לה טבילה, והיינו דאמר רב גידל אמר רב נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה, ואע"ג דהשתא ליכא אימר ברדיוני נפל, כלומר אם לא חזרה ועיינה סמוך לטבילה, ואם לשעה קלה שנתנה התבשיל לבנה חוששין, כ"ש לזו שחפפה בערב שבת וטבלה בשני בשבת שנתעסקה בנתים בכמה מיני חציצה.

    Rashba on Niddah 66a · Sefaria

    Ritva

    ונאמנת אשה לומר מכה יש לה שממנה הדם שותת ויורד מסתברא דה״פ נאמנת אשה לומר מכה יש לה וכל שהיא נאמנת במכה מן הסתם היא תולה שממנה הדם שותת ויורד שהרי היא אינה בקיאה בלא בדיקה אם דם מן המכה או מן המקור.

    ואם בבדיקה מ״ש כי אית לה מכה אפי׳ בלא ידיעת מכה טהורה דהא קתני בידוע שהוא מן הצדדין ועוד דהא קתני בהדיא ואם יש לה מכה תולה ובלישנא דתוס׳ לא מצאתי שממנה הדם שותת ויורד אלא כך הוא שנויה בתוספתא ונאמנת אשה לומר מכה יש לי מן המקור ודרך הגמרא להוסיף בלשון התוספתא דרך פירוש בעלמא דכאלו מגוף התוספתא הא דקתני אם היה הדם מכתה מדם ראיתה אינה תולה לומר שמא דם המכה הוא שנשתנו עכשו מראיה אבל מן הסתם אינה חוששת שאלו מן הסתם חוששת עד שתדע בודאי שלא נשתנו מראה דמים שלה הכי הוה למימר תולה במכתה אם היה דם מכתה דומה לדם ראייתה והלכה למעשה היא זו אפי׳ עכשיו כדי שלא תוציא אשה מבעלה ואינו דומה לבועל את הבתולה שאמרו בועל בעילת מצוה ופורש ואעפ״י שאין לך מכה גדולה ממכת השרת בתולים דשאני התם דאינה אסורה לעולם לא גזרו ותדע לך דלגבי בעילת הבתולה שנינו בהדיא חזרו ונמנו וכאן לא הזכירו כלל וכבר הארכתי יותר בפיסקה הלכות בס״ד.

    אמר לה בתי שמא דמות עירך עלתה ביך לכי והבעלי לו על גב הנהר. והרמב״ן ז״ל פירשה לא משום חשש קביעות וסתות שהוא חששא לכך אמר לה ר׳ יוחנן שאין זה וסת אוסר יומו שלא שלה הי׳ וסת אלא בהכנסתה לעיר שהיו חברותיה מרגישות בה דשמא אף היא היתה מתבייש מהן מפני שמדברות בה ומתחלחלת והוה לה בושת של קפיצות ואכילת שום שכל זמן שאינה אוכלת אינה חוששת אי נמי דיומא לא קבעה וסת דאיקראי בעלמא הוא וה״ק לה לאו טבילה גרמא ליך דמתסרי אלא דמות עירך גורמת לך ומותר את אגב הנהר.

    תוספתא היתה בודקת בימין והיא טמאה בשמאל והיא טהורה לא תבדוק אלא בשמאל בחצר והיא טהורה בטרקלין והיא טמאה לא תבדוק אלא בחצר בעצמה והיא טמאה בחברתה והיא טהורה לא תבדוק אלא בחברתה.

    יש מי שגורס התקין ר׳ בשדות ראתה יום א׳ תשב ששה והוא שנים תשב חמשה והם שלשה תשב שבעה והם נקיים וכן הוא בהלכות הרי״ף ז״ל וכן מצאתיה בחבור הרב אלברצלוני ז״ל משמן של ראשונין ופי׳ הוא ז״ל לפי גרסא זו שבאותן הימים היו גם בני הכפרים מכירים קצת בין דם טוהר לדם טמא והיו מכירות קצת וסתות אבל לא עקר הוסתות ולכך די להם בשנים דעקר נדה דאורייתא אבל אם ראתה שלשה חוששת הן לספק זבה שאינן מכירות כל כך בזיבה לא הן ולא אותן בני כפרים שמראות להם את הדם ולפי׳ חשש רבי ותקן להם לשלשה שבעה נקיים. ומ״מ גרסת הנכונה שנים תשב ששה והם דכיון דאינן בקיאות לגמרי יש להן לחוש שמא יום ראשון סוף זיבה ויום שני תחלת נדה וצריכה ששה והוא וגם מן הראשונים שהיו גורסין כן והיא הנכונה וששה דקאמר ששה נקיים קאמר והא דקאמרי׳ ג׳ תשב ז׳ נקיים לאו למימרא דשלשה דוקא בעי נקיים אבל לאחד ושנים לאו בעי נקיים אלא מכלל מה שאמרו בג׳ דבעי׳ נקיים אנו יודעים שטועות הן בימי נדה וזובה והילכך על כרחין שששה דקאמר נקיים קאמר ולא רצה להאריך ולומר בכל אחד ואחד נקיים כיון שממשמעת האחד אנו יודעין בבירור את השאר. ואי נמי י״ל נקיים דקאמרי בסופא אכלהו דקאי ומ״מ בין הכי ובין הכי אין ספק דכלהו נקיים בעינן להו.

    אמר רבא תבעוה לנשא ונתפייסא צריכה שתשב ז׳ נקיים פי׳ ואפי׳ נבדקה ומצאה טהור דחישינן שמא מתוך חמודה רואה דם טפה כחרדל ונאבד ולפי׳ צריכה לישב ז׳ נקיים חוץ מיום התביעה ולא שנא קטנה ומסתברא שאינה צריכה הפסק טהרה ולא בדיקה תוך ז׳ לא בתחלתן ולא בסופן לפי שאין זו אלא חששא בעלמא ודי לה בישיבת שבעה ואעפ״י שאמרו צריכה לישב ז׳ נקיים לאו וקיים הספורים לפנינו ואפילו בתחלתן או בסופן כשאר נקיים דזבה דעלמא דאמרו אלא כל שלא הרגישה בדם תוך שבעה נקיים קרינן להו וכן נ״ל מעובדא דרבינא דאיעסק ליה לבריה בי רב חביא וא״ל ליום פ׳ נכתוב כתובה ואיעכב ז׳ יומי ובתר הכי אתא ומדקאמר איעכב שבעה יומי בתר ההוא יומא ואתא משמא דלבתר כל ז׳ ממש הוא דאתא ורב חביבא לא רמא אדעתיה דמשום דרבא קאמר דסבור הוא דלא אמר רבא אלא בגדולה דשכיחי בה דמים אבל בקטנה לא אלמא לא בדקה איהו כלל ורבינא אע״ג דלבתר ז׳ הוא דאתא לא אשכחן דאצריכא ז׳ אחריני אלמא כל שנתעכבה ז׳ אינה צריכה לא הפסק טהרה ולא בדיקה כלל אלא כל שמצאה טהור טהורה.

    אבל ראיתי בפסקי הלכות הראב״ד ז״ל ובפסקי הרמב״ן ז״ל שלא הצריכה הפסק טהרה אבל הצריכה בדיקה תוך ז׳ ולא ירדתי לסוף דעת׳ אם עשינו אות׳ כרואה דעלמ׳ אף היא צריכ׳ הפסק טהרה ואם אינה צריכ׳ הפסק טהר׳ ובודאי הפסיקה טהרה משוית לה הואיל ואינו אלא ספק דעלמא אף אנו נאמר שהיא בחזקת טהורה כל ז׳ אלא שצריך לחוש לדבריהם זצ״ל.

    ממעשה דרבינא ורב אחא שמענו שמיום התביעה אינו מונין לה ז׳ דמשמע שממחמרת ולא משעת נתינה הכתובה דהא רבינא ליום פ׳ נכתוב כתובה קאמר ובתר ההוא יומא מדרבא דתביעה זו נתערב ז׳ יומי ועוד תניא לעיל בזו שב״ה אומר כל הליל׳ שלה נותנין לה עונה שלימה וכמה עונה שלימה פי׳ רשב״ג לילה וחצי יום ואקשינן ומי בעיא כולי האי ורמינהו הרי שהיו גיתו ובית בדיו טמאין ה׳ וכמה עונה חצי יום וחצי לילה ומפרקינן שאני כתובה דענה בי טפי עד שיכתבו אלמא משעת כתיבה ממשכיא ואינה צריכה להמתין ודברים פשוטין הם ואינה צריכין לפנים ועוד מקאמר בפ״ק דכתובות בההיא דלא כתב כתובה בע״ש ואתו ושאלו לר׳ ואמר להו אתפסוה מטלטלי וכן ביבמות כרב דהוה מכריז כי הוה על למדרש ורב נחמן לשכנציב אמרי מאן בעיא ליומא ואקשי מיהא דרבא ופרקי׳ רבנן שלוחי משגרי ומודעי להו ומ״מ יש לעיין מאימתי מונין לה וכן אם תבעוה להנשא לאחר י״ב חודש מונין לה מיום זה ושמא לא אמרו אלא משעה שמתקנין לה צרכי חופה וכאותה שאמרו מכי רמו שערי באסינתא וכיוצא בזה בכל שמשתדלין לה לתקן לה חופה נותנת דעתה ומחמרת.

    6 more comments on this page.

    Ritva on Niddah 66a · Sefaria

    Meiri

    אשה שיש לה וסת אלא שהיא רואה דם מחמת תשמיש הרי זו משמשת עם בעלה שלשה פעמים ואינה צריכה בדיקה לפני תשמיש הואיל ויש לה וסת אלא שבודקת לאחר תשמיש ואם נתרצפה בשלשתן לטומאה הרי זו מוחזקת ברואה מחמת תשמיש ולא תשמש מכאן ואילך עם בעל זה ואפילו על ידי בדיקה אם נתרפאת אלא תתגרש מזה ותנשא לשני ואם אירעה כן שלשה פעמים תתגרש ותנשא לשלישי ואם ארעה כן שלשה פעמים הוחזקה זו לכל אדם ותתגרש ולא תנשא לעולם אלא על ידי בדיקה אם נתרפאת אם לאו ושאלו בה ונבדק בביאה שלישית של בעל ראשון כלומר ולא תתגרש אלא שתבדוק אם נתרפאת אם לאו ואם נתרפאת תהא מותרת לו ותירץ לא כל האצבעות שוות ושמא אצבעו של זה גורם ומוטב שתנשא לאחר ושמא לא תהא צריכה לכלום משנעמידה עם זה בספק כרת וכן שאלו ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי שמאחר שהוחזקה בשנים ואירעה כן בשלישי אף בביאה ראשונה נדון אותה במוחזקת בכולם ונאסרנה עד שתבדק ברפואה ותירץ לא כל הכחות שוות ושמא אף באצבע אחד שמא ביאה זו היתה בכח מרובה והילכך לא נאסרה לגמרי עד שאירע לה כן בשלשתם שלשה ביאות בכל אחד ומשם ואילך נאסרה לו ולאחר לעולם עד שתבדוק אם נתרפאית אם לאו ואם יש לה וסת תולה בוסתה ולא שתפרש אם יש לה וסת דמים שהרי באשה שיש לה וסת אתה עסוק אלא שפירושו אם שימשה סמוך לוסתה ר"ל באותה עונה תולה בוסתה ואין ראיה זו מחזקת לרואה מחמת תשמיש וגדולי הרבנים מפרשים אם יש לה וסת ר"ל שאינה מתרצפת שלשה ביאות לענין זה אלא פעמים שרואה לאחר תשמיש פעמים שאינה רואה תולה בכך ולא הוחזקה וי"מ אם יש לה וסת גוף כלומר שאין ראיה זו שבשעת תשמיש באה אלא על ידי מקרים שבגוף כגון פיהוק או עטוש והדומים להם תולה באותם הענינים ואין ראיה זו מחזיקתה ברואה מחמת תשמיש ואם היתה בה מכה תולה במכתה אפילו היתה במקור שסתם הדם מן המכה הוא יוצא ואף הוא עצמו טהור לענין טהרות ואע"פ שעובר דרך המקור שהמקור מקומו טהור אלא שמ"מ צריך שתהא היא מרגשת שהדם יוצא מן המכה וזו היא שאמרו נאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור שממנה דם שותת ויוצא וגדולי הדור פירשוה אף כשאינה מרגשת וממה שאמרו בבריתא נאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור ולא הזכירו בה שממנה הדם יוצא אלמא כל שאומרת שיש לה מכה תולין בה מן הסתם וזו שבכאן כך פירושו נאמנת וכו' כלומר שאין הדבר צריך להיות המכה ברורה לנו אלא שתהא נאמנת לומר מכה יש לי וכל שהיא אומרת כך תולה בה מן הסתם שאני אומר שממנה הדם יוצא ואם היתה דם מכתה משונה מן הדם שהיא רואה בשעת תשמיש שאינה תולה:

    וקצת חכמי הדורות כתבו שבזמן הזה אין תולין במכה שאף בבועל את הבתולה חזרו ונמנו להיות פורש אחר בעילת מצוה ואינה תולה במכה וחבורה שבעקירת בתוליה ועוד שאם אתה אומר כן אף אתה צריך לבדוק אם נשתנה דם מכתה מדם ראיתה ועכשו אין אנו בקיאין במראות הדמים אלא שגדולי הדור משיבים עליהם שאם החמירו בבועל את הבתולה מפני שחומרתה באה לידי הכשר תאמר בזו שאם אתה בא לומר כן נמצאת אסורה לעולם אלא אף בזמן הזה תולה ואף זו שאמרו אם היתה דם מכתה משונה מראייתה אינה תולה דוקא בשאפשר לעמוד על בוריו של דבר כגון זו שראתה ראשונה ושניה בלא מכה אי נמי שכל ביאות שבבעל ראשון היו בלא מכה ונתחדשה לה מכה ברשות שני או ברשות שלישי אבל כל שאי אפשר לעמוד על בוריו של דבר סופה כתחלתה ותולה אע"פ שלא נשתנה ואם כן הוא הדין לכל שאי אתה בקי במראות הדמים והדברים ברורים:

    בדיקה זו שביארנו שאם בדקה עצמה ונתרפאת מותרת אף לרביעי או לשלישי שלא גירשה עדין או שרצה להחזירה כך הוא ענינה מביאה שפופרת של אבר שהוא חלק ופי השפופרת כפוף לתוכו כדי שלא יסרטה מבפנים ומכנסת בתוכו קיסם כעין מכחול ומוך נתון בראשו ודוחקתו בפנים עד שיגיע המוך לצואר הרחם מקום שאף האבר מגיע לשם ומוציאו אם נמצא טיפת דם בראש המוך בידוע שלא נתרפאת ואם לא נמצא דם בראשו בידוע שנתרפאת שאף זה כעין תשמיש הוא אלמלא שנתרפאת היה הדם מתעורר קצת ואפילו נמצא דם בשאר מקומות שבשפופרת כל שלא נמצא בראשו בידוע שהוא מן הצדדין וכבר ביארנו שאם בדקה בבעל ראשון אחר פעם שלישית ומצאה טהור אין מתירין אותה לו שמא האצבע גורם ומ"מ אם בדקה עצמה גדולי המפרשים מתירין שאף באלו הואיל וכעין צלמי זכר הם יש לומר בהן לא כל האצבעות שוות וכן יש דרך בבדיקה זו בדרך אחרת והוא שמבהילין אותה ואם הפילה לסיבת הבהלה זו חררת דם הוחזקה ברפואה ואם לא הפילה כלום אין זה אלא ממלאה ומערה ואין לה תקנה:

    אשה זו לענין כתבה אם יש לה כתבה מראשון ומשני הואיל וראויה לשלישי ואם משלישי אין לה הואיל ובדקה עצמה ומצאה טמא וכן אם יש בה הפרש בין באו לה מומין אלו בבית בעלה לבאו עמה מבית אביה וכן מה שנחלק דין אשה זו מדין אשה שאין לה וסת כבר ביארנו הכל ביאור מרווח בכדי הצורך בסוף פרק ראשון:

    כבר ביארנו בוסת הסיבה שהוא אוסר את שעתו ויראה שזו היא שאמרו כאן בההיא אתתא דכל אימת דהות סלקא מטבילת מצוה הות חזיא אתאי לקמיה דר' יוחנן ואמר לה דמות עיריך עלתה ביך לכי ותבעלי לו על גב הנהר שפירושו מפני שהיא היתה חוששת לוסת שלא להבעל לו לשעתה מפני שהיתה סבורה שהטבילה גורמת ושתהא צריכה להמתין כל שעתה ואמר לה שאין הטבילה גורמת אלא שאחר טבילה כשהולכת לביתה זוכרת את חשוקה ורואה מחמת חימוד ושתבעל לו על גב הנהר ר"ל תכף לטבילה בעוד שטרדת הטבילה עליה ואין הרעיון פנוי כל כך ופירוש דמות עיריך כלומר אוהבך והוא משל לבחור נחמד על דרך יונתך נזכרת ומה שאמר לה לא תגלי לחברותיך עצה אחרת היתה ומפני שחשב שהדבור עם חברותיה בשעת לכתה שמשתעשעות עמה בדברי חשק מעוררים אותה ואמר לה שלא תגלה להם שהיא באה ממקום פלני וכשם שעכשו מדברות בענינים אלו ידברו עמך מענינים אחרים ויטרידוך שלא לזכור ואיכא דאמרי גלי לחברתיך כי היכי דלבעו עלך רחמי וכדתניא וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים ויש גורסין דומת עיריך כלומר לעז בנות העיר מלשון דומי מתא ור"ל עין הרע על שם שמקנאות ביך לחבת בעליך כשרואות שאת טובלת תמיד ומתעוררת כל כך עליו ונתן לה עצה שלא תגלה להן טבילותיה ויחשבו שנתחדשה איבה ביניהן ותסור קנאתן ואין עין הרע שלהן שולטת ביך:

    דין תורה בענין הנדה שכל שראתה יום אחד יושבת שבעה וטובלת בליל שמיני ואין הפרש בין שראתה יום אחד לראתה כל שבעה אלא אף בשלא ראתה אלא טפה אחת טמאה שבעה וכן אפילו ראתה כל שבעה כל שפסקה בשביעי טובלת בליל שמחרתו שמיני שלא הצריכה תורה בנדה ספירה אחר טהרה ר"ל אחר הפסק הדם אלא בזבה שכתוב בה ואם טהרה מזובה וספרה לה וכו' וכשהשלימה שבעת ימי נדה וטבלה אם ראתה בשמיני היא שומרת יום טהור כנגד יום טמא וכן בכל אחד עשר יום עד שתתרצף בתוכם שלשה ימים לטומאה ואם נתרצפה בהם שלשה ימים לטומאה נעשית זבה גמורה ובימי רבינו הקדוש מצא בקעה בכפר אחד ששמה שוריית והחמיר עליהן וחומרתו הוזכרה כאן בקצת ספרים שאם ראתה יום אחד תשב ששה נקיים והוא ואם ראתה שנים תשב חמשה נקיים והן ואם ראתה שלשה אף בימי נדה שתשב שבעה נקיים ולגירסא זו לא היתה התקנה אלא מפני שמצאן טועות בענין הוסתות בין ימי נדה לימי זיבה ושמא הראשון סוף זיבה והשני תחלת נדה וצריכה ששה אחריו ואם ראתה שלשה שמא כלם בימי זיבה ומ"מ עיקר הגירסא שאף בשנים התקין ששה והן ומפני שהתקנה היתה לשתי סבות אחת זו שהזכרנו והאחרת שהיה לב החכמים מתמעט שלא להכיר בין דם טמא לטהור וכמו שאמרו כ' ב' אמר ר' יוחנן חכמתיה דר' יוחנן גרמה לי דלא למיחזי דמא דמטמינא מטהר דמטהרנא מטמא ואע"פ שבימיו היו רואים את הדם הוא היה רואה את הנולד ותקן לפי מה שראה על העתיד והיה החשש שמא כל שראתה שנים הראשון דם טהור ואינו תחלת נדה עד השני וכן כל שהיא רואה כמה כלן דמן טהור עד האחרון ואין ראוי למנות אלא ממנו ולחששא זו על כל פנים צריכה ששה נקיים ובראיית שלשה חשש לשניה שמא טועה בין ימי נדה לימי זיבה ושמא באחד עשר יום היא עוברת מקצתן בלא ראייה ואחר כך היא רואה שלשה רצופים בסוף אחד עשר וסבורה שהם נדות והם זיבה ולפיכך תיקן שלכל ראיית שלשה תהא סופרת שבעה נקיים ובתקנה זו לא היתה צריכה לא להראות דם לחכם ולא למנות ימי נדה וזיבה כלל אחר כך ראו בנות ישראל שעל כל פנים צריכות ששה נקיים ודנו בעצמן אף בזה יש צדדין בכדי לטעות הגע עצמך שראתה שלשה והיא טעונה שבעה שמא כשעמדה לה ששה בטהרה היא סבורה שנדה היא ולא זבה ואע"פ שחששא רחוקה היא מ"מ נוח להן שלא להיות זו טעונה ששה וזו שבעה והסכימו להיות כלן מונות שבעה אף לראיה אחת ואפילו בטפה כחרדל ולא שראייה מועטת נאמרה כאן דרך ריבותא שהרי אף מן הדין אשה מיטמאה אף לפחות מכחרדל אלא כך פירושו אפילו בטפה כחרדל שהדבר מוכיח שהוא בא ממעיין סתום וכל שרואה מעיינת בעצמה יום שהיא פוסקת בו אם לאחד אם לשנים אם לכמה ולובשת בגדי נקיות ומונה שבעה ממחרתו של יום ההפסק וחכמים קבלו תקנתן ועשאוה כהלכה פסוקה וכבר ביארנו ענין זה כלו יפה בחמישי של ברכות:

    האשה שקישתה שני ימים בתוך ימי זיבה ולשלישי הפילה הרי זו יולדת בזוב שאין קושי מטהר בנפלים ואפילו לא ראתה דם שהרי אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכבר ביארנוה בפרק ראשון ובשאר מקומות שבמסכתא זו:

    האשה שתבעוה לינשא וניפייסה לכך צריכה שתשהא שבעה נקיים קודם שתנשא ומתחלת ממחרתו של יום התביעה והריצוי ולא סוף דבר בגדולה אלא אפילו בקטנה שאין דמיה מצויים ואפילו בדקה עצמה ביום הריצוי או אחר כן ומצאה טהור שמא מתוך חימודה ראתה טפה כחרדל ואבד ונמצא יום זה חמור מיום הוסת שהוסת אם לא בדקה בשעתו ולבסוף בדקה ומצאה טהור טהורה ואלו יום התביעה והריצוי אע"פ שבדקה אחר התביעה והריצוי ומצאה טהור טמאה וגדולי המפרשים הקלו בה מצד אחר שלא להצריכה הפסק טהרה ר"ל שכל שמנתה שבעה אחר יום התביעה והריצוי אע"פ שלא בדקה אם פסקה דיה ולא כשאר נדות שצריכות לבדוק אם פסקו קודם שיתחילו במנין שבעה והביאו ראיה ממה שהוזכר כאן ברבינא דאעסק ליה לבריה בי רב חנינא ואמר להו ליום פלני נכתוב כתבה ונמצא שאותו יום פלני שיעד לכתיבת הכתבה הוא יום התביעה והריצוי ואיעכב שבעה יומי בתר הכי והרי הנשארים לא היו סבורים שתהא צריכה שבעה נקיים ונמצא שלא בדקה אם הפסיקה בטהרה ואעפ"כ עלו לה שבעה ומ"מ הם סוברים שבדיקה מיהא בעיא או בכלן או בתחלתן או בסופן כשאר נדות ואע"פ שאף בזו לא הצריכוה בדיקה והטבילה וכמו שאמרו סופן אע"פ שאין תחלתן וגדולי הדור סוברים עוד שאפילו בדיקה אינה צריכה לא בתחלתן ולא בסופן שמאחר שאינה אלא חששא בעלמא די לה בישיבת שבעה שלא בהרגש ראייה ואף הם מדקדקים אותה ממעשה דרבינא שמאחר שאמר איעכב שבעה יומי אלמא כל שבעה נתעכב ולא בא עד לאחר השבעה והרי לא הצריכוה כלום שהרי לא היו סבורים שתהא צריכה לכך והדברים נראין ומ"מ יש ספרים שאין גורסין ואתא אלא איעכב שבעה יומי כלומר אחר יום התביעה והריצוי נתעכב שבעה ימים שלא כנס ומ"מ שם היה והנהיגה כרצונו ומה ששאלו לו מאי טעמא עבד מר הכי אף ביום הראשון שנתעכב שאלו למה הוא מתעכב והם גורסים מאי טעמא עביד מר הכי ואין הכרח מכאן להפקיע ממנה צורך בדיקה ולא צורך הפסק טהרה אלא שהדברים נראין כדבריהם ולמדנו שהיום שהם מתרצים ביניהם לישא ביום פלוני שמחרתו מתחלת למנות ולדעת זה זה שאמרו ליום פלוני נכתוב כתבה פירוש שיכנוס באותו היום והיה אותו היום תוך שבעה ונתעכב שבעה כדי למנותן ממחרת יום הריצוי ויש מחמירין שלא למנות ממחרת היום שבו מתרצין על ענין הנישואין ומסכימין בו לעשות לזמן פלני אלא ממחרת היום שעליו מסכימין לנישואין מתחילין למנות ומתעכבין אותם עוד שבעת ימים והם מפרשים ליום פלני נכתוב כתבה כלומר שיכנוס ונתעכב שבעה אחר היום הנועד לנישואין ובקצת מקומות נוהגים להזקיקה שבעה מיום חתימת הכתבה ואילך ומפני שהם מפרשים כאן איעסק ליה לבריה לנשואין ומה שאמרו ליום פלוני נכתוב כתבה הם מפרשים שכתבוה והזקיקוה למנות שבעה אחר שנחתמה הכתבה ואין זה כלום שבמנהג הראשונים הכניסה וכתיבת הכתבה הכל נעשה בבת אחת ואיעסק ליה פירושו לאירוסין ומה שאמר ליום פלני נכתוב כתבה פי' ביום פלני נעשה הנשואין ומפני שהכתבה הוא מכוש אחרון לעניני הנשואין הוא מזכירה במקום נישואין ונתעכב שבעה אחר יום הריצוי לדעתנו או אחר היום שנועד לנישואין לשיטת אחרת הא משכנסה לא ומשנת כתובות ראיה ברורה לזה שכונס ברביעי ובועל בלילה והוא מה שאמרו שם בההוא דלא כתב כתובה ואמר להו אתפסוה מטלטלי והתירה וכן ממה שאמרו למעלה שני כתבה דמאחרי בה טפי אלמא שהלילה שבו כותבין כתבה הם מתיחדים אלא שאפשר שדוקא בנתקדשה מעיקרא אבל אותה שאינה מתקדשת עד היום שהיא נכנסת לחפה יראה לדעתם שצריכה שבעה ממחרת יום הקידושין והחופה ולדברי כולם אין מנין שבעה שקודם לכך מועיל שאין דם חימוד אלא במקודשת הא כל שנתקדשה ימי הספירה מתחילין מיום הריצוי לדעתנו או לדעתם מן היום הנועד לנישואין אפילו נועד שנה קודם כניסה לדעתם אם נתרצו לכך מתחלת השנה וגדולי הדור חוככים לומר שלא למנות אלא ביום ריצוי או ביום הנועד משעה שמתקנים צרכי חופה לצורך יום הנועד שכל שאדם נוהג ליעד זמן ארוך לשנה או לחדשים כשהגיע זמן חוזרים ומיעדים זמן קצר ליום פלני ואותו יום שנתרצו בו לאותו יום פלני או אותו יום פלני הנועד הוא שמתחלת למנות למחרתו וכן עיקר:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Niddah 66a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' סבר ליה מר למכתב כתובה לארבעה יום כו' מפירוש מהרש"ל דהיינו ליום ד' שהבתולה נשאת ליום ד' וכפירושו איכא במרדכי ע"ש אבל מפרש"י שכתב איעכוב שבעה יומי בתר יומא שנתפייסה לינשא עכ"ל אין נראה לפרש כן כיון דנטר דיום ד' בשבוע אחרונה הוה ליה יום ז' מיום רביעי זה ולא מיום שנתפייסה ונראה לפירושו דנטר עד ארבע לאו היינו ליום רביעי בשבוע שהבתולה נשאת:

    Chidushei Halachot on Niddah 66a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' התקין רבי וכו' ראתה יום אחד תשב ששה ימים והוא וכו' ששה והן. פי' הששה צריכין להיות טהורין דאל"כ איכא למיחש בכל פעם שיום אחרון של ראייה הוא תחלת נדה והראשונים היו סוף ימי זיבה לכן צריכין להיות כל הששה ימים טהורים וק"ל:

    שם אמר ליה סבר ליה מר למכתב כתובה לארבע יום וכו' עיין באשר"י ולפי הפירושים שם מבואר דר"ל דרבי חנינא א"ל לרבינא ורב חנינא היה מחלק בין גדולה ובין קטנה והיה סובר דקטנה אין צריכה לישב ז' נקיים דאי הוה איפכא לא היו יכולין אותן המפרשים להביא מינה ראיה דאין צריכין הפסק טהרה ובדיקה וק"ל כשתעיין שם ואפשר דמפרשי הכי דרב חנינא א"ל לרבינא משום דלישנא דמכתב כתובה לא שייך לומר כ"א באבי החתן לא באבי הכלה וק"ל ועכ"פ הגירסא שלפנינו שכתוב א"ל סבר מר למכתב כתובה לד' יום א"ל אין כי מטא וכו' לא מתישבא דכיון דלא היה בדעת רבינא למכתב כתובה עד ז' ימים למה א"ל אין:

    ברש"י ד"ה לפי שאין כל האצבעות שוות וכו' ומוטב שתתגרש ותתקן ולא תבא לירי כרת ע"כ. צ"ל דס"ל דאע"פ שתבדוק ולא תמצא דם בראש המכחול באולי לא תבדוק יפה והיא תסמוך על הבדיקה ותשמש ותבא לידי כרת לכך מוטב שתתגרש ותתקן בלא בדיקה:

    בתוס' ד"ה ותבדוק עצמה בביאה שלישית ובו' וה"ה דה"מ למפרך לפי פירושו דגם לשני לא תשתרי וכו'. ר"ל ואם תקשה על פרש"י אמאי פריך גמרא ותבדוק עצמה מביאה שלישית ואילך ולא תתגרש ואמאי לא פריך נמי ותהא אסורה לשני ולא לשתרי ליה בלא בדיקה אין זו קושיא דאיכא למימר לפי פירושו דה"ה דה"מ למפרך וכו':

    בא"ד ור"ת מתיר לראשון וכו' פי' וגמרא לא פריך כלל אראשון דפשיטא ליה דאם רוצה לבדוק גבי ראשון ושלא להתגרש דמציא לעשות וגמרא לא פריך אלא אשני דלא לשתרי אלא ע"י בדיקה:

    ד"ה ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי וכו' ואין להתירה אלא מטעם זה דאין כל הכחות שוין ואין חזקת כחו של ראשון מועלת לשני וכו'. משמע דהתוספות אינן מפרשין הא דקאמר בגמ' לפי שאין כל הכחות שוין כפרש"י אלא ר"ל שאין כל כחות של האנשים שוין ואין חזקת ג' כחות של ראשון ושני מועלת לשלישי וק"ל:

    Maharam on Niddah 66a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' א"ל אמינא לך איסורא עיין בראב"ן סי' שכ"ג שהיה לו גי' אחרת כאן:

    שם לבריה בי רב חנינא ברי"ף ורשב"א ורא"ש איתא בי רב חביבא:

    Gilyon HaShas on Niddah 66a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 66, Amud Aleph, about 515 words in 26 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 26 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “ותנשא לאחר.…”

    2. Segment 237 words

      Opens “ניסת לאחר, וראתה דם מחמת תשמיש משמשת…”

    3. Segment 333 words

      Opens “כיצד בודקת את עצמה? מביאה שפופרת, ובתוכה…”

    4. Segment 414 words

      Opens “ואם יש לה מכה באותו מקום תולה…”

    5. Segment 521 words

      Opens “ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה…”

    6. Segment 618 words

      Opens “רשב"ג אומר: דם מכה הבא מן המקור…”

    7. Segment 79 words

      Opens “מאי בינייהו? אמר עולא: מקור מקומו טמא…”

      Named: עולא.

    8. Segment 812 words

      Opens “שפופרת אפגורי מפגרא לה! אמר שמואל: בשפופרת…”

      Named: שמואל.

    9. Segment 920 words

      Opens “אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: ותבדוק…”

      Named: רבי יוחנן.

    10. Segment 1014 words

      Opens “אמר ליה: ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמר ליה לאבדן:…”

    12. Segment 1233 words

      Opens “ההיא אתתא דאתאי לקמיה דמר שמואל, אמר…”

      Named: רב דימי בר יוסף, שמואל.

    13. Segment 1325 words

      Opens “ההיא דאתאי לקמיה דרבי יוחנן, דכל אימת…”

      Named: רבי יוחנן.

    14. Segment 1442 words

      Opens “איכא דאמר, אמר לה: תגלי לחברותיך. כי…”

    15. Segment 157 words

      Opens “אמר רב יוסף: הוה עובדא בפומבדיתא, ואתסי.…”

      Named: רב יוסף.

    16. Segment 1617 words

      Opens “אמר רב יוסף, אמר רב יהודה, אמר…”

      Named: רב יוסף, רב יהודה, רבי בשדות.

    17. Segment 178 words

      Opens “שנים תשב ששה, והן שלשה תשב שבעה…”

    18. Segment 1817 words

      Opens “אמר ר' זירא: בנות ישראל החמירו על…”

    19. Segment 1923 words

      Opens “אדבריה רבא לרב שמואל, ודרש: קשתה שני…”

      Named: רב שמואל, רבא, שמואל.

    20. Segment 2029 words

      Opens “א"ל רב פפא לרבא: מאי אריא קשתה…”

      Named: רב פפא, רבא.

    21. Segment 2115 words

      Opens “א"ל אמינא לך איסורא, ואת אמרת מנהגא?!…”

    22. Segment 2217 words

      Opens “(תבעוה, נתר, בחמין, לטבול, קמטים, ע"ג נמל…”

      Named: רבא.

    23. Segment 2330 words

      Opens “רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חנינא,…”

      Named: רב חנינא.

    24. Segment 2433 words

      Opens “א"ל מאי האי? א"ל לא סבר לה…”

      Named: רבא.

    25. Segment 2517 words

      Opens “א"ל בפירוש אמר רבא: ל"ש גדולה, לא…”

      Named: רבא.

    26. Segment 263 words

      Opens “אמר רבא: אשה…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Niddah 66a · Segment 15 — “אמר רב יוסף: הוה עובדא בפומבדיתא, ואתסי.

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Niddah 66a · Segment 23 — “רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חנינא, א"ל סבר…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Niddah 66a · Segment 8 — “…מפגרא לה! אמר שמואל: בשפופרת של אבר, ופיה רצוף…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Niddah 66a · Segment 7 — “מאי בינייהו? אמר עולא: מקור מקומו טמא איכא בינייהו.

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Niddah 66a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026