מסכת כתובות דף י״ד עמוד א׳

אין מינאי אמת ממני הוא:

ובהא כי לא מודי כו' דקא אמרת ועוד:

ארוסה הכל פסולין אצלה חוץ מן הארוס:

הא לכתחלה אם בא כהן לימלך לבית דין לא שרינן ליה לכונסה אא"כ היו רוב כשרים אצלה:

דיעבד אם נשאה כהן ולא נמלך לא מפקינן לה מיניה:

והא נמי כדיעבד דמי שנתעברה ואתה בא לפסול העובר ולאוסרה על הארוס דאם אין אתה מאמינה הרי אתה מוציאה מבעלה:

מי אמר רבי יהושע אינה נאמנת אלמא לא מוקמינן לה אחזקה:

עיסה לשון ספק:

חדא דקא מודה וללישנא קמא דיבמות דלא דיימא מעלמא ולאיכא דאמרי דאפילו דיימא מעלמא כיון דקא מודה בתריה דידיה שדינן ליה:

חדא דקא מודה מצינן לפרש דאיירי לענין לאוסרה על הארוס וה"פ חדא דקא מודה הלכך אינה נאסרת עליו ועוד הא רב יהודה כו' לא קאמר ועוד אפילו לא מודה דאם אינו מודה פשיטא דנאסרת עליו אלא כלומר אפילו כי ליכא טעמא דמודה כגון לאביי דס"פ אלמנה מדאפקרה נפשה לגבי ארוס מפקרה נפשה נמי לגבי עלמא אפ"ה אינה נאסרת עליו משום דנאמנת כר"ג. כן פי' לנו ר"י ואי אפשר להעמידה דלפי דבריו אם כן הא דאמר אביי מדאפקרה נפשה היינו בשלא בדקו את אמו וזה אינו דהא אפלוגתא דרב ושמואל קאי דמוקמי בקדושין מאי שתוקי בדוקי ולמאי דגרסינן בקדושין ארוסה שעיברה לא קשה מידי על כן צריך לפרש דהכא לא איירי לאוסרה עליו אלא לענין להכשיר את הולד והשתא הוי ועוד כפשוטו ועוד דאפילו לא יודה ולאו דקאמר דלאו מיניה דבהא לא מכשיר ר"ג כיון דהוי ברי וברי כדאמר ברפ"ב אלא כגון שמת או דליתיה קמן דלישייליה והא דחשיב ליה בסמוך דיעבד לפי שלא היה יכול הולד להינשא לבת ישראל ואפילו לממזרת אסור דמדאורייתא כשר הוא דהאי הוי כדיעבד הלכה כר"ג]: (מן ד"ה ההוא ארוס ע"כ היה חסר מהתוספות):

אלמנת עיסה פירש בקונטרס שני פירושין ושניהם דחוקים דהא אמרינן לקמן איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל ומה טימוע שייך במה שנישאת לספק חלל ועוד דאין לשון עיסה נופל על אדם אחד אלא על משפחה שייך לשון עיסה כדאמרינן (קדושין דף סט:) כל הארצות עיסה לארץ ישראל וא"י עיסה לבבל ובתוספתא תניא מפני מה אמרו עיסה פסולה מפני ספיקי חללין ומה ספיקי חללין שייך לאלו הפירושין ונראה לר"י ולריב"א דעיסה קורא המשפחה שנטמע בהם ספק חלל אחד או הרבה ספיקי חללים ולהכי חשיב ליה לקמן ספק ספיקא דכל אחד מבני המשפחה ספק אם הוא אותו ספק שנתערב בהן אם לאו ולקמן גרסינן איזהו עיסה כל שנטמע בה כו' ולא גרסינן אלמנת והכי איתא בירושלמי ואפילו גרסינן אלמנת כל שנטמע בה קאי אעיסה ואם תאמר דבפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עה.) משמע דאפילו מאן דמכשר אלמנת עיסה מודה בבת דפסולה גבי הא דאמר רב חסדא הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהונה כו' ולאפוקי מהני תנאי דתנן העיד רבי יהושע כו' ומה לי אלמנה מה לי בת דבת נמי הוי ספק ספיקא כמו באלמנה וי"ל דבת העיסה אין לה חזקה דכשרות ואע"ג דבעלמא מקילין בספק ספיקא הכא מעלה עשו ביוחסין כי היכי דמצריך לקמן תרי רובי להכשיר אף על גב דבעלמא סגי בחד רובא:

דרבי יהושע אדר"י לא קשיא והשתא לא מצי לשנויי דבודקת ונישאת כדמשני לעיל כיון דהשתא אוקימנא באומרת שמא:

תנו רבנן איזו היא אלמנת עיסה קשה לרבינו תם על גרסת הספרים דגרסי אלמנת עיסה דאם כן אית ליה לרבי יוסי דאלמנת עיסה כשרה דהא מכשר לקמן שתוק ממזר וכל שכן דמכשר באלמנת עיסה כדמוכח הסוגיא ובפרק עשרה יוחסין (ג"ז שם) אמר בהדיא דלרבי יוסי אלמנת עיסה פסולה לכך מוחק רבינו תם אלמנת וגריס איזוהי עיסה ולענין בת קתני וקאי אהאי דתנא בשילהי עדיות העיסה נאמנת לטהר ולטמא לרחק ולקרב לאסור ולהתיר וה"פ נאמנת לטהר עצמה בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לטמא ולטהר שייך לענין ממזרות ונתינות כדתנן (קדושין דף עב:) ממזרים ונתינים עתידין ליטהר לרחק ולקרב שייך אחללות כדתנן הכהנים שומעים לכם לרחק ולא לקרב וכן לקמן (כתובות דף כז.) וריחקום בני משפחה ולאסור ולהתיר שייך אעבדים והא דפריך בפ"ב (לקמן כתובות דף כח:) טמאה וטהורה ס"ד התם דכייל כל פסולי בחד לישנא הוה ליה למיתני משפחה זו כשרה וזו פסולה אבל אממזרות ונתינות לחודא שייך שפיר לשון טומאה וטהרה ונאמנת נקט משום לטהר לקרב ולהתיר אף על גב דלטמא ולרחק ולאסור בצויחה או בשתיקה לא שייך נאמנות ועלה קתני בברייתא דהכא איזו היא עיסה שנאמנת בצויחה או בשתיקה לטהר את הבת כל שאין בה כו' והכי משמע בתוספתא דקתני נאמנת עיסה לטהר ולטמא לאסור ולהתיר לרחק ולקרב ובאלמנת עיסה לא נגעו והשתא לא קשה דרבי יוסי אדרבי יוסי דהא דאכשר רבי יוסי בשתוק ממזר אגוף העיסה קאי להכשיר את הבת אבל במקום שמזכיר אלמנת עיסה להכשיר דוקא אלמנה ולא הבת כדמוכח בקדושין (דף עה.) ושם ודאי פוסל רבי יוסי אפילו את האלמנה כדמוכח נמי בקדושין וכדברי ר"ת משמע בירושלמי דקתני איזהו עיסה כל שאין בה לא ממזר ולא נתין ולא עבדי מלכים רבי מאיר אומר כל שאין בה אחד מכל אלו בתה כשרה אלמא דבכשרות דבת מיירי ולא באלמנה ומיהו קשה לרשב"א כיון דהך ברייתא קיימא לפרושי ההיא דסוף עדיות אם כן רבי מאיר דסבר דחלל בין צווח בין שתק כשר א"כ היכי מפרש הא דקתני לרחק ואור"י הא דמכשר ר"מ חלל שותק הני מילי כשאחרי כן שואלין ממנו אם הוא חלל אם לאו וצווח אבל אם לעולם שותק פשיטא דפסול והא דקתני דנאמנת לרחק אם לעולם שותק:

ועוד הא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל, דאמר היא נאמנת. כלומר, ואפילו לא מודה, כגון דליתיה לקמן דנישיליה היא נאמנת, ולאו למימרא שאם אינו מודה, אלא מכחישה שתהא נאמנת, דעד כאן לא קאמר רבן גמליאל אלא בבריא ושמא אבל בריא ובריא לא כדאיתא לקמן בריש פרק האשה שנתאלמנה (כתובות טז, א).

יש ספרים דגרסי ובהא כי לא מודי מי מכשר ר"ג והא אמר שמואל דרב יהודה שיננא הלכה כרבן גמליאל ואת לא תעבד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלם. ולפי גירסא זו קא סלקא דעתיה דאביי דהכי קאמר שמואל הלכה כרבן גמליאל ואת לא תעבד עובדא עד דאיכא רוב כשרין, דאיהו נמי לא אמר אלא ברוב כשרין, ואמר ליה רב יוסף דליתא, דאם כן לא הוה ליה למימר הכי אלא הלכה כרבן גמליאל, ואף הוא לא אמר אלא ברוב כשרין, ומדקאמר לא תעביד עובדא משמע דאיהו בכולהו אמר, אלא דאנן לא עבדינן כוותה אלא ברוב כשרין. ויש ספרים דלא גרסי מי מכשר רבן גמליאל אלא מי מכשר, כלומר, מי מכשר שמואל, דרבן גמליאל ודאי אפילו ברב פסולין קאמר, אבל את לא תעבד עובדא אלא ברוב כשרים, ואמר ליה רב יוסף ולטעמיך היכי קאמר הלכה כרבן גמליאל ואת לא תעבד עובדא דמשמע הלכה כרבן גמליאל בכל מה שאמר, כלומר ואפילו ברוב פסולין, ואם כן מאי קאמר ואת לא תעבד עובדא דמ"ש דליטעמיך הוה ליה למימר הלכה כר"ג ברוב כשרים אבל לא ברוב פסולים. אלא הא לכתחילה הא בדיעבד, כלומר הכי קאמר הלכה כרבן גמליאל בין ברוב כשרים בין ברוב פסולים בדיעבד, אלא דבתחילה לא תעבד עובדא אלא ברוב כשרין. וגירסא מיושרת היא דהא בכולה שמעתין משמע דרבן גמליאל אפילו ברוב פסולין מכשר, וברייתא דלעיל נמי הכי דייקא.

גרסי' וה"נ כדיעבד דמיא פי' רש"י ז"ל הא דיעבד שאתה בא לפסול את העובר ולהוציא מעוברת מבעלה. פי' לפי' דאף על גב דלגבי עובר לכתחילה פסול גמור הוא שאנו פוסלין ואתו ליוחסין מ"מ ל"ש להחמיר לכתחלה אלא למי שאנו פוסלין לכהונה בלבד שיש לו תקנה בקהל ישראל אבל זה אם אתה פוסלו משום ספק ממזר אין לו תקנה בישראל ולא בממזרת כיון שכן דינו כדיעבד ולישנא דגמרא מוכיח מדקאמר כדיעבד דמי ולא היא כלומר דאיבעי' לומר הלכה כר"ג ברוב כשרים ואין הלכה כמותו ברוב פסולים כי נמי הל"ל הלכה כר"ש והוא דאיכא רוב כשירים ואיבעיא ליה למימר בהדיא אע"כ ה"ק הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא ולא קאמר והא נמי דיעבד הוא ואלו לא בא לאשמועינן אלא דאשה שלא להוציאה מבעלה כדעת קצת מפרשים ז"ל דיעבד גמור הוא לכך פי' רש"י ז"ל הוא הנכון. וכן משמע בפ' בתרא דקדושין שאמר שם הארוסה שעוברה אמר שמואל הולד שתוקי ואמרי' מאי שתוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת אלמא אפי' העובר מכשירין על פיה ואמרינן דאתיא כהא דשמואל דפסק כר"ג והתם בהכשירא דעובר איירי בהדיא:

העיד ר' יהושע ור' יהודא בן בתירא על אלמנה עיסה שהיא כשירה לכהונה. פי' רש"י ז"ל בפי' שני והוא היותר נכון דאלמנה עיסה מקרי מי שהיה לבעלה ב' ספיקות וקרי ליה עיסה משום תערובת ספיקות שבו כעיסה זו שמעורבת במים וקמח ומלח והיינו דאמרי' מ"ט אמרו עיסה פסולה מפני ספק חללים שנטמעו בה כלומר שנתערבו ספיקו' עיסת של חלל כגון שנתן גט לאשתו ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומת ונשאת תוך ג"ח לכהן וילדה ממנו בן לשבעה חדשים והוא ספק בן שבעה לשני או בן ט' לראשון ועכשיו יש שני ספיקות של חלל ספק בן ראשון והוא כשר וא"ת שהוא בן שבעה לשני אם היתה אמו גרושה מן הראשון ופסולה מן השני או ספק אינה גרושה אלא אלמנה שכשירה לכהן הדיוט ובא זה הספק ונשא אשה ומת שאלמנתו נקראת אלמנת עיסה והקשו בתוס' על פירוש זה חדא דלישנא דעיסה אינו נאמר בשום מקום על אדם ידוע אלא על משפחה או עבד שנתערבו כהני' פסולי' בין כשירים ואינם ניכרים וכדאמרינן בפרק עשרה יוחסין כל הארצות עיסה לא"י וארץ ישראל עיסה לבבל ולישנא נמי דאמר מ"ט עיסה פסולים מפני ספיקא חללים שנטמעו בה הכא משמעו כדאמרינן התם משפחה שנטמעה נטמעה. ותו היכא אמר בסמוך שלכך אלמנת עיסה כשירה ר"י אומר משום בודקת ונשאת כיון שהבעל הוא ספק מתחלתו מה בדיקה היתה לבדוק בו עד שיבא אליהו ויטהר לכך פירש אלמנת עיסה כגון שנתערב א' במשפחה ונטמעה ממנו ובאה אשה אחת ונשאת לאחד מאותה משפחה שהרי בבעל שני ספיקו' שמא זה הבעל אינו אותו שמתערב ולא מזרעו ואם תאמר שהוא בעלה עצמה ספק ושמא כשר הוא ונקראת אלמנתו אלמנת עיסה מפני שנשאת על בעל ממשפחות עיסה והשתא איכא למימר שבדקה ונשאת וידעה בוודאי שאין בעלה זה מאותו תערובות שנטמע במשפחה וכ"כ בעל הערוך ז"ל. וספק חלל כגון מי שגירש את אשתו בגט ספק קרוב לה ספק קרוב לו ומת ונשאת אלמנתו לאחר וילדה בן לאחר ט' שהוולד הזה ספק חלל ונטמע במשפחה וספק נתין כגון נתינה ובת ישראל שנתערבו וולדותיהם א"נ אלמנת ישראל שנשאת לנתין תוך ג' חדשים וילדה בן תשעה חדשים הוא ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון והאי דנקט אלמנת עיסה ולא נקט בת עיסה שדרך מתנית' דאיירי בדידה נקט וה"ה לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דרבי יהושע אדרבי יהושע שפיר ההיא פרוקא לא סגיא אליביה דרבה דכיון דאמר כר"ג התם ברי והכא שמא מכלל דאלמנות עיסה זו אינה טוענת בברי כלום וא"כ לא שייך בה אשה נשאת בודקת ונשאת כדפריך רבא הלכך לר"ג אלים ליה ברי וכן תלמודא הוא דקאמר ליה לסיומי מלתא משום דקבל אביי לפרוקי דרבא דההוא עיקר והא דאמר אלים ליה ברי בחד ספיקא מכשיר לאו משום ברי לחוד אלא משום חזקה דגופא דמסייע לה וכדאיתא לעיל:

תנו רבנן איזו היא עיסה האי לישנא מוכח דאדלעיל קאמר וה"ק איזו עיסה שנחלקו בה וכן פירש רש"י ז"ל איזה עיסה שרבי יהודה מכשיר בה והכא ודאי מוכח כולה סיגייא דלפרושי הכשיר' דרבי יהודא אתי והיינו דקאמר איזו היא עיסה שנחלק ר"י על ר"ג והכשיר אותה ובהאי פירוש מתפרשא שמעתתא שפיר כדבעינן למימר לקמן בס"ד:

ולענין ביאור מה שאמרו חדא דהא קא מודה ועוד דהא אמר רב יהודה הלכה כרבן גמליאל פירושו ועוד אפילו שתק הארוס או שמת או שאינו כאן או שטוען בשמא הלכה כרבן גמליאל הא ברי וברי אינה נאמנת ואף בפנויה שאמרה מאיש פלוני והוא מכחיש הוא נאמן ומכל מקום אשת איש שאמר הבעל לאו מינאי אע"פ שנאמן לפסול את הולד אינו נאמן לפסלה מן התרומה אם חזרה לבית אביה בלא זרע משום זונה וזה שהזכרנו בארוס וארוסה שנאמנת לא סוף דבר להכשיר את עצמה אלא אף להכשיר את הולד והוא שאמרו והא נמי כדיעבד דמי ואי משום דידה הא דיעבד גמור הוא הואיל ומקדשת היא לו אלא משום סרך בתה אמרה כן כלומר שאע"פ שלענין בתה מיהא לכתחלה הוא הואיל והתרת את אמה התרת את בתה וחכמי האחרונים שבספרד אוסרין בבתה לכתחלה ואין הדברים נראין ולשיטתנו אין אנו צריכין לה שהרי לענין פסק הכשרנו בכל שהיא גדולה וטוענת בבריא אף ברוב פסולים ואף לכתחלה כמו שביארנו למעלה:

כשם שביארנו בדברי רבן גמליאל שהלכה כמותו שלא אמרן אם הוא טוען בבריא כך לא אמרן אם היא טוענת בשמא שלכשר נבעלה או נשאת ולא עוד אלא שלדבריו כל שהיא טוענת בשמא אף בספק ספיקא פסול הילכך אלמנת עיסה פסולה לכהנה אף על פי שיש בה ספק ספיקא הואיל והיא טוענת שמא הן שיהא בה ספק חלל או ספק ממזרות או ספק נתינות הן ספק עבדי מלכים ר"ל גוים שביאתם פוסלת לכהנה ולא תפש לשון עבדי מלכים אלא שמצד שמתוך אלמותם נושאין בנות ישראל בזרוע ומה שהעיד ר' יהושע על אלמנת עיסה שכשירה לכהנה עד שהקשו עליה מדידיה אדידיה דבמתניתין קאמר אינה נאמנת לומר לכשר נבעלתי אף בבריא ואלמנת עיסה אמר שנאמנת אף בשמא ותירץ בה דההיא משום ספק ספיקא וכמו שאמרו לרבן גמליאל אלים ליה ברי דאפילו בחד ספיקא מכשר וקיל ליה שמא דאפילו בתרתי ספקי פסיל ולר' יהושע אלים ליה חד ספיקא דאפילו בבריא פסיל וקיל ליה תרי ספיקי דאפילו בשמא מכשר מכל מקום הלכה כרבן גמליאל ואע"פ שהעיד ר' יהושע בכך הרי אמרו בפרק יוחסין ע"ה ע"א וביבמות פרק אלמנה הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהנה ולאפוקי מעדותו של ר' יהושע ומכל מקום דוקא במשפחה שנתערב בה ספק חלל או ספק שאר פסולים האוסרים לבוא בקהל אבל כל שלא ניטמע בה ספק אין פוסלין אותה הן שקורין אותו בפסול ושותק או צווח ואין שום דבר תלוי בקורין לו בפסול ושותק או קורין לו בפסול והוא צווח אלא כל שהוחזק בפסול או בספק פסול ולא שנא קרו ליה בפסול חלל או ממזר ושותק לא שנא קרו ליה וצווח אלמנתו פסולה ואם לא הוחזק לא שנא קרו ליה ושתיק לא שנא קרו ליה וצווח אלמנתו כשירה ודברים אלו פירושן לכהנה אבל לקהל אפילו נטמע בה ספק פסול האסור לבוא בקהל כגון ממזרות אלמנתו כשירה שהרי בת ישראל היא ואין ביאתו פוסלתה אלא לכהנה הא ולד עיסה כל שיש בה ספק פסול האוסר לבוא בקהל כגון ממזרות ונתינות הואיל ופסקנו הולד הולך אחר הפגום פסול לבוא בקהל הן בשותק הן בצווח שהרי פסלנו אלמנת עיסה לכהנה משום דרבן גמליאל קיל ליה שמא שאף בספק ספיקא הוא פוסל וכשם שטעם זה יש לו מקום באלמנה לכהנה כך יש לו מקום לולד בקהל בפסול האוסר בקהל ויש פוסקים שכל שקורין לו בפסול ושותק פסול בין בשתיק חלל ועבדי מלכים לכהנה בין בפסול ממזרות ונתינות ואף לישראל וכל צווח כשר וכן כתבוה גדולי הדורות ואף גדולי המחברים כתבוה כן וכל שקורין לו ושותק אין נושאין נשים ממשפחתו אלא בבדיקה אלא שבכל ספק פסול שהיא בו שתי ספקות כגון אלמנת עיסה כתבו שאם נשאת לא תצא וגדולי המפרשים כתבו לדעת זה שלא נאמרו דברים אלו אלא בדורות הראשונים שהיו בית דין נזקקין על החרפות שאדם מחרף את חברו כמו שאמרו הקורא לחברו עבד יהא בנדוי ממזר סופג את הארבעים וכששתק זה ולא צווח לבית דין שכך הוא אבל עכשו השותק בשעת מריבה הוא המשובח אלא אם כן קורין אותו כן שלא בשעת מריבה:

בפרש"י בד"ה והא נמי כדיעבד כו' ולאוסרה על הארוס כו' הרי אתה מוציאה מבעלה כו' עכ"ל נראה מפירושו דלגבי עובר לא מקרי דיעבד אלא לגבי דידה אם אתה אוסרה על בעלה אבל הרא"ש דחה זה דלגבי דידה אם אינו מודה וטוען ברי הוה הולד ממזר אלא דאיירי שמת או שהלך בעלה למדינת הים ולגבי עובר חשיב דיעבד כו' עכ"ל ע"ש ונראה לקיים פרש"י שפיר לגבי דידה ואינו מודה ומיהו אינו טוען ברי אלא דשכח אם הערה בה ונתעברה ממנו וכה"ג פרש"י לעיל גבי שמתייחד עמה ביהודה ודו"ק:

תוס' בד"ה תנו רבנן איזהו אלמנת כו' ושם ודאי פוסל ר"י אפילו את האלמנה כו' עכ"ל דבריהם צריכין ביאור דאכתי קשה דהיאך פוסל שם ר"י אפילו אלמנת עיסה והכא מכשיר אף את הבת וי"ל דאיכא עיסה לטמא על ידי שתיקה וצויחה ואיכא עיסה לטהר ע"י שתיקה וצויחה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדמסיק לקמן והשתא בשמעתין איירי בהך עיסה דלטהר ולהכשיר אף הבת ושם בפרק עשרה יוחסין איירי בהך עיסה דלטמא ולפסול אף אלמנותו לר"י וק"ק לפי זה דאימא איזו עיסה כו' ודקאמר רשב"א קאי אלטמא דקתני במתני' ולא תקשי מסיפא לרישא ויש ליישב ודברי מהרש"ל אינן מבוררין לי בזה ודו"ק:

ד"ה אלמנת עיסה וכו' עד וי"ל דבת העיסה אין לרה חזקה דכשרות וכו'. ולפי זה צ"ל דאלמנת עיסה הוי פירושו שאחד מבני משפחת עיסה לקח אשה ממשפחה אחרת שיש לה חזקה דכשרות:

ד"ה תנו רבנן וכו' עד והשתא לא קשיא דר"י אדר"י דהא דמכשיר ר' יוסי וכו' אבל במקום שמזכיר אלמנת עיסה ור"ל שם אינו איירי בשתוק אלא שנטמעה בה ספק חלל:

ובהא כי לא מודה מי מכשר וכו' כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו הא דקאמר ועוד לא בעי למימר אפילו לא יודה דהא מילתא דפשיטא היא אי אמר לא מינאי דבהא לא מכשר ר"ג כדאמרינן לקמן בריש פ' שני דבברי וברי לא קאמר וכו' אלא ה"פ ועוד אפילו לא ידענא דמודה כגון שמת או שהלך למדינת הים כשר. ע"כ:

וכן כתבו כל המפרשים ז"ל ומעתה קשה אמאי נקט הכא ובהא כי לא מודה וכו'. לא ה"ל למנקט אלא ובהא כי ליתיה קמן מי מכשר וכו' וי"ל דמ"ה נקט כי האי לישנא משום דדייק מדקאמר ועוד דמשמע כי לא מודה דהא מעיקרא קאמר חדא דהא קא מודה ועלה קאמר ועוד וכו' פי' אפילו כי לא מודה והיינו כגון שהלך למדינת הים ואין לטעות דה"ק ועוד אפילו כי לא מודה דהיינו שמכחישה דלמה לן לאסוקי כולי האי דנימא דאפילו מכחישה נאמינה ונכשירנה הא בחידוש כל דהו סגי ותתיישב שפיר לשון ועוד וה"ק חדא דהא קא מודה ועוד אפילו לא יודה כגון דליתיה קמן הא אמר וכו' ולמה לן לאסוקי לשון ועוד דלשמעינן חידוש גדול כולי האי ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל ובהא כי לא מודה וכו'. דקא אמרת ועוד ודוק. וקשה לשיטת רש"י ז"ל והריטב"א ז"ל דכי קאמר אין מינאי פירושו דמעוברת ממנו בודאי כגון שלא זזה ידה מתוך ידו דהיינו הודאה גמורה למה לן לאסוקי לשון ועוד כולי האי לימא דה"ק ועוד אפילו לא יודה הודאה גמורה כגון שאומר ממני היא מעוברת אלא שמודה שהוא בא עליה הא אמר רב יהודה וכו' והשתא לא תיקשי ולא מידי דכי אמרינן ואת לא תעביד עובדא וכו' היינו כשהוא אינו מודה כלל כגון שהלך לו ואינו לפנינו אבל כשהוא לפנינו ומודה לדבריה קצת שאומר שבא עליה אפילו ברוב פסולין נמי מכשר ולא חיישינן שמא אפקרה נפשה לעלמא אבל לשיטת הרשב"א ז"ל ניחא. ויש לומר דהכא גבי ארוסה הכל פסולין אצלה חוץ מהארוס וכך לי הכא גבי ארוס אף על גב דהוא מודה קצת כמו במתני' אף על גב דליתיה קמן ולא קא מודה כלל כיון דליכא אלא רוב פסולין והכא גבי ארוס הכל פסולין אצלה ולכך כתב רש"י ז"ל ארוסה הכל פסולין אצלה חוץ מן הארוס, ע"כ. ודוק שלא תפס רש"י ז"ל לשון גמרא כלל לפי שהוא מקושר עם הלשון דלעיל מיניה וכדכתיבנא. ועוד נ"ל שבזה הלשון תירץ שני קושיות בשמעתא ולהכי אינו תופס לשון דלא קביע ליה דוכתא שיתפוס בו לבדו והכי רגילנא לפרושי בכל כי ה"ג כשרש"י ז"ל אינו תופס לשון גמרא. חדא קשיא ליה דאמאי קאמר ובהא כי לא מודה מי מכשר ר"ג והאמר וכו' והא ודאי ר"ג מכשר אפילו ברוב פסולין. כדאמר לעיל ותירץ הרשב"א ז"ל דקס"ד דאביי דהכי קאמר שמואל הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין דאיהו נמי לא אמר אלא ברוב כשרין ואמר ליה רב יוסף ולטעמיך הלכה ואת לא תעביד עובדא דמדקאמר ואת לא תעביד עובדא משמע דאיהו בכולהו קאמר אלא דאנן לא עבדינן כותיה אלא ברוב כשרין ואם כדבריך הוה ליה למימר הכי הלכה כר"ג ואף הוא לא אמר אלא ברוב כשרין, ע"כ. ולא נהירא דפשיטא ודאי דמדקאמר ואת לא תעביד עובדא דכדברי רב יוסף משמע ומלשון רש"י ז"ל למדנו תירוץ קושיא זו דהכא גבי ארוסה כיון דהכל פסולין אצלה אפי' ר"ג דקא מכשר ברוב פסולין הכא יפסול כיון דהכל פסולין אצלה וה"ק ובהא דהיינו גבי ארוסה דהכל פסולין אצלה מי מכשר ר"ג והא דומיא דשבויה היא ואפילו תימא דרובו ככלו וכי היכי דמכשר ר"ג ברוב פסולין הכי נמי מכשר בהכל פסולין והאמר ליה שמואל לרב יהודה כו' ועוד קשיא ליה ז"ל דלקמן דמוקי ליה דבדיעבד הוא דקאמר לה מאי קאמר ועוד האמר שמואל הלכה כר"ג דאלמא לר' יהושע פסולי מפסל והא ר' יהושע בדיעבד לא פסיל כדמשמע לעיל דמוקמינן הא דרב דאמר אין אוסרין על היחוד כר' יהושע דמשום מעלה ביוחסין הוא דקא פסיל לבד והרשב"א תירץ דלמאי דכתב איהו ז"ל לעיל דר' יהושע באשת כהן פוסל אפילו בדיעבד ניחא דה"ק ועוד האמר שמואל הלכה כר"ג ואפילו אשת כהן היא מותרת ואפילו תאמר דמשום מעלה לבד אוסרין אשת כהן ומדינא היא מותרת על היחוד ומודה רבי יהושע בדיעבד איכא למימר דשניא ההיא דהתם דליכא אלא יחוד גרידא אבל בנבעלה הרי היא כשבויה לגמרי שהרי כריסה בין שיניה ומוציאין אותה מבעלה כי הכא וכ"כ הרמב"ן וכדבעינן למכתב קמן בס"ד: ורש"י תירץ גם קושיא זו דשניא היא ההיא דארוסה משום דהכל פסולין אצלה ודמי לשבויה ממש לר' יהושע ואם נשאת תצא לר"י ודוקא ר"ג הוא דמכשר. כנ"ל:

וכתב הר"י בן מיגש וז"ל ועוד הא אמר ר' יהודה כו' כלומר אפילו לא היה מודה שממנו נתעברה איהי מהימנא כר"ג ואף על גב דרוב פסולין אצלה דהא אשת איש היא כיון דבדיעבד היא שהרי כבר מאורסת היא אצלו איהי מהימנא ולא מפקינן לה מתותיה ואי קשיא לך ההיא דאמרינן ועוד דהא אמר רב יהודה כו' דאלמא אף על גב דלא קא מודה איהי מהימנא ובהא ברי וברי הוא וקיי"ל דהיכא דאיהו קאמר ברי לי שזנית תחתי ואיהי אמרה להד"מ דאיהו מהימן ומתסרא עליה משום דשווייה אנפשיה חתיכה דאיסורא וכיון שכן היכי אמרינן הכא דאפילו לא מודה נמי הא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא כר"ג דאמר איהי מהימנא. מסתברא לן דהאי דאמרינן הכא ועוד דהא אמר רב יהודה כו' לאו למימרא דהיכא דכפר ואמר מעולם לא באתי עליה דאיהי מהימנא ומכשרינן לה למיקם תותיה דהא ליכא למימר הכי אלא בא למימר דהיכא דלא קא מודה דזה העובר שלו בודאי אלא אומר אין בודאי באתי עליה אבל איני יודע בודאי כי זה העובר ממני הוא אלא ספק הוא הדבר אצלי לפי שבמה שהפקירה עצמה אצלי ובאתי עליה באיסור הכי נמי יש לומר דהפקירה עצמה לאחר באיסור ובא עליה וממנו הוא זה העובר ולפיכך היא נאמנת לומר שממנו הוא משום דהויא לה איהי ברי ואיהו שמא אבל אילו אמר הארוס מעולם לא באתי עליה לא דינא ולא דיינא שאסורה היא עליו דכיון דאמר מעולם לא באתי עליה והרי כריסה בין שיניה ממילא שוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא וראיה לפירושנו זה דגרסינן בסוף פרק אלמנה לכהן גדול איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר כו' ואוקמה אביי לבסוף דאפילו תימא מארוסה כיון דדיימא מעלמא נמי קאמר רב דהולד ממזר מ"ט דאמרינן מדאפקרה נפשה לגבי ארוסה אפקרה נמי נפשה לגבי עלמא כלומר ויש לומר שזה העובר אינו מאותה ביאה שבא עליה הארוס אלא מביאה אחרת שבא עליה איניש מעלמא וזה ראיה לפירושנו בכאן שאמרנו דהא דאמרינן דאפילו דאינה מודה נמי הא אמר רב יהודה וכו' לאו למימרא דהיכא דכפר ואמר לא באתי עליה מעולם דאיהי מהימנא הוא אלא למימרא דהיכא דאמר אין באתי עליה מיהו שלא נתעברה זה העובר ממני אלא מאחר דכי היכי דאפקרה נפשה לגביה אפקרה נפשה נמי לגבי אחר הוא דאמרינן הכי ועל פי' זה אין שום קושיא ופי' יפה הוא וצריך שתקבענה במסמרים. עכ"ל הרא"ם ז"ל: וכתב הרמב"ן וז"ל חדא דהא קא מודה ועוד הלכה כר"ג פי' לאו אי קא מכחיש לה קאמרינן דאי מכחיש לה ברי וברי הוא ושויה אנפשיה חתיכה דאיסורא אלא ה"ק אפילו ליתיה קמן נמי מהימנא. ויש אומרים היכא דאמר בודאי שבאתי עליה אבל איני יודע אם הפקירה עצמה לאחר כמו שהפקירה עצמה לי. כך פי' הר"ר יהוסף הלוי בן מיגש ז"ל. ואיני מכיר בלשון זה דכי מודה מי ידע בה דלא הפקירה עצמה לאחר וכי נועל הוא דלת בפניה והא דרב יוסף אתיא כלישנא בתרא דאמרינן התם בפרק אלמנה לכ"ג אההיא דאיתמר התם הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ואמרינן התם כלישנא בתרא בבא כולי עלמא לא פליגי דבתריה שדינן ליה אבל ללישנא קמא דאמרינן דבבא פליגי ואף על גב דלא דיימא מעלמא ומשום דכי היכי דאפקרה נפשה לגבי ארוס אפקרה נמי לגבי שאר אינשי הודאה דארוס לאו כלום היא אלא דהתם אביי הוא דדחי לה ולא קיימא הכי א"נ לגבי ולד חיישינן אבל היא שריא לבעלה. עכ"ל הרמב"ן ז"ל. עוד כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל והא דאמרינן ובהא כי לא מודה מי מכשר ר"ג קס"ד דאביי ה"ק הלכה כר"ג ולא תעביד עובדא אלא ברוב כשרין דר"ג לא אמרה אלא ברוב כשרין והיינו דאקשי אביי מי מכשר ר"ג וא"ל רב יוסף הא לא אפשר דהוה ליה למימר ואף ר"ג לא אמרה אלא ברוב כשרין אצלה מדקתני ולא תעביד עובדא משמע דר"ג ברוב פסולין נמי אמרה והלכה כותיה וכיון שכן אמאי לא תעביד עובדא ואי תקשי לדידך הא אשכחן בכמה דוכתי הלכה ואין מורין כן ודילמא ה"ק הלכה כר"ג אפילו ברוב פסולין ומיהו לא עבדינן בה עובדא אפילו בדיעבד והאי קושיא טעותא היא דאי הלכה הוא אמאי לא תעביד עובדא בדיעבד אלא למאי הלכתא ואנן איפכא אשכחן בכמה דוכתי דאין הלכה ואם נשאת לא תצא ויש נוסחא שכתוב בה ובהא כי לא מודה מי מכשר ולא כתיב בה ר"ג ואשמואל קאי מכשר שמואל והאמר הלכה כר"ג אפילו ברוב פסולין אבל לא עבדינן בה עובדא אלא ברוב כשרין ומפרשינן לה הא לכתחילה הא דיעבד כלומר הלכה כר"ג בדיעבד אפילו ברוב פסולין ולכתחילה לא תעביד עובדא ברוב פסולין כותיה ולא למימרא דר"ג לאו לכתחילה נמי קאמר דאיהו לכתחילה קאמר דהא מתניתין בפנויה אוקימנא לה אבל באשת איש הא אמרן לעיל שאין אוסרין על היחוד אלא ה"ק אנן קיי"ל כר"ג ולכתחילה לא עבדינן בה עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה ומיהו דיעבד אפילו ברוב פסולין עבדינן בה עובדא ואי קשיא דיעבד אפילו ר' יהושע מודה כדאמרן לעיל מעלה עשו ביוחסין אבל דיעבד לא וההיא אליבא דמ"ד נסתרה דהלכה כותיה וכיון שכן אמאי אמר רב יוסף הלכה כר"ג לרבי יהושע כשר איכא למימר כי אמר ר' יהושע ה"מ נסתרה אבל נבעלה אפילו דיעבד פסול דהא מדמה לה לשבויה ואי קשיא כיון דמדמה לה לשבויה אפילו נסתרה נמי תצא איכא למימר בדיעבד א"ל לר"י פלוגתא בין עובדי כוכבים לישראל דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות אבל לכתחילה אין אפוטרופוס לעריות ויש לפרש דלר"י אפילו דיעבד אוסרין על היחוד באשת כהן והיינו שבויה ומעלה עשו ביוחסין אפילו דיעבד קאמר וכן נראה מדברי רש"י ז"ל ובכל מקום נמי מעלה עשו ביוחסין בדיעבד נמי היא כדאתמר בסוף קדושין לענין שתוקי ואסופי ומיהו לר"ג אין אוסרין על היחוד אפילו בכהונה אלא כדפרישית לעיל. עכ"ל הרמב"ן: וכתב הרשב"א ויש ספרים דלא גרסי מי מכשר ר"ג אלא מי מכשר כלומר מי מכשר שמואל דר"ג ודאי אפילו ברוב פסולין קאמר אבל את לא תעביד עובדא [אלא ברוב כשרים ואמר ליה רב יוסף] וליטעמיך תקשי לך היא גופא דמשמע הלכה כר"ג בכל מה שאמר כלומר ואפילו ברוב פסולין וא"כ מאי קאמר ואת לא תעביד עובדא דמאי שנא דליטעמיך ה"ל למימר הלכה כר"ג ברוב כשרין אבל לא ברוב פסולין אלא הא לכתחילה הא דיעבד כלומר ה"ק הלכה כר"ג בין ברוב כשרין בין ברוב פסולין בדיעבד אלא לכתחילה לא תעביד עובדא אלא ברוב כשרים וגירסא מיושבת היא דהא בכולה שמעתין משמע דר"ג אפילו ברוב פסולין מכשר וברייתא דלעיל הכין דייקא. ע"כ: כתב רבינו האיי גאון ז"ל שיננא דהוה אמר ליה שמואל לרב יהודה פשוטו בלשון ארמי ששיניו גדולות שכל מה שהוא גדול שינים קרו ליה שיננא ויש שדורשין שמעתתיה חריפין כחץ שנון ולא דמי דהכין הוה אלא מחזיא מילתא דרב יהודה דבין שיניה כמשמעו. ע"כ:

וליטעמיך תקשי לך היא גופא הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא כלומר דאי בעי למימר הלכה כר"ג ברוב כשרין ואין הלכה כמותו ברוב פסולין הכי הוה ליה למימר הלכה כר"ג והוא דאיכא רוב כשרין ואי בעי למימר הלכה כר"ג ואף ר"ג לא הכשיר אלא ברוב כשרין ה"ל למימר הכי בהדיא אלא ע"כ ה"ק הלכה כר"ג לגמרי ואת לא תעביד עובדא לכתחילה וכענין שאמרו הלכה ואין מורין כן. הריטב"א ז"ל: וא"ת ומאי קשה ליה לרב יוסף הלכה ואת לא תעביד דדילמא רצה להחמיר דכותה איכא בפרק הזורק א"ל שמואל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה וי"ל דלישנא דהלכה קא דייק כי כשאמר הלכה משמע דאפילו לחומרא קאמר ומש"ה הוי קשה ליה אמאי הדר למימר ואת לא תעביד עובדא. תלמידי הרשב"א ז"ל:

ולי איברא ודאי דלישנא דהלכה קא דייק וכדבעינן למכתב קמן בסמוך ומיהו עיקר קושיא ליתא דבשלמא גבי ההיא דהזורק איכא למימר דמשום דיבאו לטעות בשיעור כדי שתשוח להכי החמיר וקאמר ואת לא תעביד עובדא אבל הכא אי הלכה כר"ג למה ליה לאחמורי ולמימר ואת לא תעביד עובדא כו'. ותלמידי ה"ר יונה ז"ל כתבו וז"ל וליטעמיך תקשי לך היא גופא הלכה ואת לא תעביד עובדא ולא מצית למימר דמאי דפסקינן הלכה כר"ג לא אמרו אלא ברוב כשרין דאם כן ה"ל למימר הלכה כר"ג ברוב כשרין אלא מדקאמר סתם הלכה כר"ג משמע דאפילו ברוב פסולין פסקו הלכה כמותו וכיון שפסקו הלכה כמותו היכי קאמר ואת לא תעביד עובדא דכל מקום שאמרו הלכה הלכה למעשה משמע אלא ע"כ נצטרך לתרץ הא לכתחילה הא דיעבד כלומר לכתחילה אם יבא מעשה לידנו לא נתיר אותה לינשא לכהונה אבל אם נשאת לא תצא ואפילו ברוב פסולין והכא לפיכך הכשירו משום דכדיעבד דמי דהא ארוס וארוסתו נינהו ע"כ. ומתוך לשון וליטעמיך לא דייק שפיר דמשמע דלטעמו הוא דקשיא ליה ואילו לטעמיה דידיה לא קשיא ולא מידי וקשה דהא לכ"ע קשה וצריכין לתרץ הא לכתחלה הא דיעבד וי"ל דה"ק לדידי ניחא דכי קאמר ואת לא תעביד עובדא דהיינו בדרך חומרא בעלמא וכמו שכתבו תלמידי הרשב"א ז"ל וכדכתיבנא לעיל ומשום מעלה דיוחסין לבד רצה שינהוג זה הסלסול בעצמו אלא לדידך דאקשית לי מדאמר ליה ואת לא תעביד עובדא אלמא דמדינא קאמר ואת לא תעביד וכו' ומש"ה קאמר ליה וליטעמיך תקשי לך היא גופא וכו' אלא מאי אית לך למימר הא לכתחילה וכו' פי' וליטעמיך יש לך לחלק כן מעתה אף לפי שיטתך לא תקשי לי ולא מידי א"נ ה"ק וליטעמיך וכו' פי' היה לך להסתפק בדברי דדילמא כי קאמרי חדא דהא קא מודה וכו' דהכי קאמינא חדא דהא קא מודה ובטעם זה לחודא סגי ועוד אפילו את"ל דלא מהני האי טעמא דהודאה לחודא כדי לעשות מעשה הא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג פי' בין ברוב כשרין בין ברוב פסולין הלכתא כותיה לענין הלכה ולא למעשה ומעתה כיון דאפילו לא מודה כלל לענין הלכה קיי"ל כר"ג כי קא מודה אף על גב דרוב פסולין אצלה עבדינן נמי בה עובדא וכיון דלא אסתפקת כן כלל בדברי ואקשת לי להדיא אלמא משמע לך דלשון הלכה משמע הלכה למעשה הילכך ע"כ ה"ק ועוד אפילו כי לא מודה ויבא מעשה לידי אמינא דהלכה כר"ג ומש"ה פרכת לי להדיא ואי הכי קשיא תקשי לך היא גופא הלכה ואת לא תעביד עובדא וכו' דהא הלכה משמע הלכה למעשה אלא ע"כ מאי אית לך למימר הא לכתחילה הא דיעבד כו' פי' לפי שיטתך יש לך לתרץ כן הילכך גם לפי שיטתך נמי לא תקשי לי ולא מידי ומיהו לדידי בלאו ה"נ לא תיקשי וכדכתיבנא ואפשר דרב יוסף היה יודע דברי עצמו וידע שפיר דכי קאמר ועוד וכו' למפסק הלכה גמורה קאמר לה שאם היה בא מעשה לפניו ולא היה מודה הכי נמי דהוה מכשירה ומ"מ הקשה עלה דאביי אמאי פריך עליה להדיא ולא שאל ממנו פי' דבריו וכדכתיבנא ולהכי אהדר לתרוצי והא נמי כדיעבד דמי כדי ליישב דבריו לפי קושטא דמילתא ודע דבפרק איזהו נשך כתבו התוס' ז"ל דהא דאמרינן בפרק הכותב גבי ההוא דאפקיד כסא דכספא גבי חסא שכיב חסא ולא פקיד אתא מאריה ויהיב סימנא אמר רב נחמן חדא דידעינן ביה בחסא דלא אמיד ועוד דקא יהיב סימנא ה"פ חדא דידעינן ביה דלא אמיד ובטעם זה לחודיה סגיא ועוד דאפילו את"ל דלא מהני אמידא לחודיה הא קא יהיב סימנא ויועילו השני טעמים יחד א"נ מעיקרא לא ר"ל שיהיה הטעם דלא אמיד די לחודיה אלא מתחילה לא נתכוון לומר אלא שבין שניהם יועילו והא דאמר בסוף פ"ק דכתובות גבי ארוס וארוסתו וכו' לא מצי למימר שיועילו שני הטעמים דאי טעמא דהא קא מודה לא מהניא לחודיה לא מהניא נמי בהדיה דהלכה כר"ג כיון דלא מכשר אלא ברוב כשרין אצלה והכא כולן פסולין אצלה לבר מארוס ולהכי פריך כי לא מודה פי' כי לא מהני טעמא דמודה לחודיה מי מהני בהדיה טעמא דהלכה כר"ג עכ"ל התוס' שם וכן פירשו סוגייתנו התוס' לקמן בפרק הכותב ולי איברא דלא מצינן לפרושי הכא שיועילו השני טעמים כפי' שני של התוס' שפירשו ההיא דבי חסא מיהו כפי' הראשון של תוספות שפירשו שם שפיר מצינן לפרושי וה"ק חדא דהא קא מודה ובהכי סגי ועוד את"ל דלא מהני בהאי טעמא לחודיה כדי לעשות מעשה הא אמר רב יהודה וכו' וכיון דכי לא מודה נמי הלכה כר"ג ואפילו ברוב פסולין ואף על גב דלא עבדינן עובדא מ"מ כיון שהדין כן כי לא מודה היכא דקא מודה אסקינן דרגא ועבדינן נמי עובדא בה וכדפרישנא לעיל והיינו דקשיא ליה לרב יוסף וליטעמיך וכו' פי' כיון דאקשינן ליה להדיא ולא נסתפק לו אם באולי רב יוסף ה"ק אלמא דס"ל דלשון הלכה למעשה משמע ומעתה תקשי לך היא גופא וכו' וכדפרישית לעיל וזה הפי' דחיקא טובא מאי דמסיים ואזיל אלא מאי אית לך למימר וכו' והא נמי כדיעבד דמי וכבר הארכנו בזה. ויש לי לפרש עוד דה"ק אלא מאי אית לך למימר ע"כ הא לכתחילה וכו' ולשון הלכה לאו לגמרי משמע הילכך אנא הכי קאמינא למאי ניחוש לה פי' ואפילו היה הדבר לכתחילה חדא דהא קא מודה ובענין זה אפילו [לא] נתארסה כלל ואמרה מאיש פלוני וכהן ואיהו נמי אמר אין מינאי אפילו לכתחילה מכשירים לה לכונסה לכהן ועוד אפילו את"ל דלא מהני טעמא כדי להכשירה לכתחילה הא אמר רב יהודה וכו' ובדיעבד מיהא מכשירינן לה ונדון דידן כדיעבד דמי וכיון דכי לא מודה כלל בדיעבד מיהא מכשירין לה כי קא מודה אסקינן לה דרגא ואפילו לכתחילה נמי מכשירים לה כך נראה לפרש ואם לא תפרש כן למה לי למימר חדא דהא קא מודה במאי דאיפסיקא הילכתא כר"ג סגי ואפילו כי לא מודה כיון דהכא כדיעבד דמי ואם נפרש כדעת קצת מפרשים ז"ל דלגבי הולד ה"ל כלכתחילה ולגבי אשה זו דמי לדיעבד ניחא טפי דטעמא קמא להכשיר הולד וטעמא בתרא כדי ללמדנו דלגבי אשה בלאו הכי נמי מיתכשרא ואפילו כי לא מודה ע"כ. עוד יש לי לפרש דה"ק וליטעמיך פי' דלא משוית הפרישא בין לכתחילה ממש למאי דדמי לדיעבד תיקשי לך היא גופא דקאמר ואת לא תעביד וכו' דמשמע דדוקא לכתחילה ממש אם בא כהן לימלך לבית דין לא שרינן ליה לכונסה ולדידך כי קאמר הלכה כר"ג היינו בדיעבד ממש ולא מאי דדמי לדיעבד וא"כ תקשי לך היא גופא הלכה דמשמע לך בדיעבד לבד ואת לא תעביד עובדא דמשמע לכתחילה ממש דוקא אלא מאי אית לך למימר הא לכתחילה פי' לכתחילה ממש וכל מאי דלא הוי לכתחילה בכלל דיעבד הוי, ומכל מקום מאי דכתיבנא לעיל ניחא טפי כן נראה לי:

והא נמי כדיעבד דמי כך היא גירסת הספרים ופרש"י ז"ל הא נמי דיעבד הוא שאתה בא לפסול את העובר ולהוציאה מבעלה פי' לפירושו ואע"ג דלגבי עובר לכתחילה פסול גמור הוא שאנו פוסלין אותו ליוחסין מ"מ לא שייך להחמיר לכתחילה אלא למי שאנו פוסלים לכהונה בלבד שיש לו תקנה בקהל ישראל אבל זה אם אתה פוסלו משום ספק ממזר אין לו תקנה בישראלית ולא בממזרת וכיון שכן דינו כדיעבד ולישנא דגמרא מוכח כן מדקאמר כדיעבד דמי ולא אמר והא נמי דיעבד הוא ואילו לא בא לאשמועינן אלא הכשר האשה שלא להוציאה מבעלה כדעת קצת המפרשים הא דיעבד גמור הוא לכך פרש"י ז"ל הוא הנכון וכן משמע בפ' בתרא דקדושין [עה א'] שאמרו שם ארוסה שעיברה שמואל אמר הולד שתוקי ואמרינן מאי שתוקי בדוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת אלמא אפי' העובר מכשירין על פיה ואמרינן דאתיא כי הא דשמואל דפסק כר"ג והתם בהכשר העובר איירינן בהדיא. הריטב"א ז"ל: והרמב"ן ז"ל כתב וז"ל והא דאמרינן והא נמי כדיעבד דמי פרש"י ז"ל שנתעברה ואתה בא לפסול העובר ולאוסרה על הארוס ואין אתה מאמינה ומוציאה אתה מבעלה ע"כ ואם לגבי אשה אמרת ודאי דיעבד הוא והיכי אמרת כדיעבד דמי ואי לגבי עובר לכתחילה הוא דומיא דפנויה ומדברי רש"י ז"ל שכתבתי נ"ל שכיון שאין מוציאין האשה מבעלה אין פוסלין הולד שאם אתה פוסלו אף הוא אינו מקיימה ואפשר לפרש דלעולם לא פסלינן ליה לולד שאם אתה אומר שהוא שתוקי פסול מלבא בקהל וכדיעבד דמי אבל לגבי האשה כיון שאינה אסורה אלא לכהן כלכתחילה דמי והיינו דאמר שמואל גבי ארוסה שנתעברה שהולד בדוקי שבודקין את אמו אי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ומשמע דלמיעבד עובדא ובטעמא דכתיבנא ע"כ:

וכתבו תלמידי רבינו יונה ז"ל וז"ל והא נמי כדיעבד כו' פרש"י ז"ל דה"ק באשה זו שנתעברה אם בא לפסול העובר תצטרך לומר שזנתה תחתיו ותאסר על הארוס וזהו בדיעבד אם תאסור אותה אחר שנתקדשה. ואין זה נראה למורי הרב נ"ר דודאי אי אפשר לאוסרה על בעלה דתרי ספיקי נינהו ספק ממנו ספק מאחר ואת"ל מאחר ספק באונס ספק ברצון ותרי ספיקי אפי' בדאורייתא לקולא ע"כ נראה לו לפרש דגבי ולד בלחוד קאי וה"ק כל לגבי ולד כדיעבד דמי דכל פסול האדם דיעבד קרינא ליה דלכתחילה ר"ל שאם נאמר בפי' שמותרת לכהונה אבל כשאנחנו באים לפסול את הולד דיעבד הוי ונכשיר אותו על פיה ואפי' ברוב פסולין. ויש לשאול הא דאמרינן בקדושין ארוסה שעיברה הולד ממזר והיכי אמרינן הכא דאפי' אין הארוס מודה דהולד כשר ויש מתרצים דהתם מיירי בשותקת והכא מיירי כשאומרת בפירוש מהארוס שלי אני מעוברת ויש מתרצים דהתם מיירי בחשודה על הזנות ע"כ. ובליקוטי הגאונים כתוב בשם רש"י ז"ל וז"ל הא דיעבד פי' שאם נשאת כבר לכהן מאחר שראוה מדברת אי אתה ראוי לאוסרה עליו ולהוציאה ממנו דהלכה כר"ג הכא נמי גבי ארוס וארוסתו כדיעבד דמי מה התם כיון דאית לה בעל לא מפקי' ומהימנא הכי נמי כיון דאית לה ארוס לא אסרינן לה עילויה אלא אמרינן מיניה דארוס הוא ואע"ג דלא מודה איהו והאי דלא קאמר והכא נמי דיעבד הוא משום דדיעבד לא שייך למימר אלא היכא דאיכא למימר לכתחילה וגבי ארוס וארוסתו ליכא למימר לכתחילה הוא דלא, הא כולי עובדא בתוך האירוסין הוה ע"כ:

וז"ל הרשב"א ז"ל והכא כדיעבד דמי פרש"י ז"ל שאם אתה בא לפסול העובר ואי אתה מאמינה אתה מוציאה מבעלה פי' לפירושו דלהתיר אותה לארוס פשיטא דהא לאו כדיעבד הוא אלא דיעבד ממש אלא דלהתיר העובר נמי כדיעבד דמי בארוס' שאם אתה מאמינה ובאת לפסול העובר אפילו להקל הרי אתה חושש לו משום ספק ממזר ונמצא שאתה מזהמה בפני הבעל ואף הוא אינו מקיימה והלכך אף לגבי הולד כדיעבד דמי והיינו דאמרינן כדיעבד ולא דיעבד ממש ובודאי אף עובר זה נמי כשר לשמואל לינשא לכהונה כדאמרינן בפרק עשרה יוחסין גבי ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי ואמרינן מאי שתוקי בדוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת והתם ודאי למעשה אמרה והראב"ד ז"ל פי' שהולד פסול ולהתירה לארוס קאמר וכו'. ונראין דברי רש"י ז"ל כמו שכתבנו ע"כ. עיין הר"ן ז"ל בפירושיו על ההלכות. וז"ל שיטה ישנה והא נמי כדיעבד דמי כיון שהיא ארוסתו שאין לו לגרשה אבל לכתחילה לא תנשא אם נבעלה בחורבה דדברא דרוב פסולין אצלה א"נ בבן ארוסה זו אסרינן ליה לישא בת ישראל לכתחילה דשמא ממזר הוא אבל אם נשא אין לו לגרשה ואעפ"י שנשא שלא ברשות דיעבד מיקרי והא דאמר רבא בפ' עשרה יוחסין הלכה כאבא שאול אם איתא דקאי אשינויא דשני דקמ"ל אבא שאול אפי' ברוב פסולין דוקא בדיעבד קאמר. ע"כ:

בגמרא חדא דהא מודה ועוד הא אמר ר' יהודה וכו' עיין מ"ש הרא"ש ז"ל בזה ועיין בתוס' לקמן דף פ"ח ע"ב בד"ה ועוד הא יהיב סימנא:

קונטרס אחרון מהדורא בתרא בפרש"י בד"ה על אלמנת עיסה מפרש בה שני פירושים וכתבו התוס' דשניהם דוחק ואף שכל המפרשים הסכימו כפירוש התוספות מ"מ נ"ל להמליץ בעד רש"י ז"ל דמה שהכריחו לפרש כן היינו משום דקשיא ליה קושיית התוס' דא"כ מ"ש אלמנת עיסה ומאי שנא בת עיסה הא בבת נמי איכא הך ס"ס גופא ומה שתירצו התוספות דהיינו משום מעלה דיוחסין לא משמע ליה לרש"י ז"ל לפרש כן דהא בפרק עשרה יוחסין מסיק לה רב חסדא בלשון הכל מודים באלמנת עיסה דפסולה ומייתי לה אמילתא דרבנן ורבי יוסי ורשב"ג דאף למאן דמיקל סובר כל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו א"כ ודאי לאו אמעלה דיוחסין קאי דהא כל הנך תנאי מדינא דאורייתא איירי לכך הוכרח רש"י ז"ל לפרש בענין דלגבי הבת ליכא אלא חדא ספיקא דאסורה מדאורייתא וכמו שכתבתי בזה שם במקומו בפרק עשרה יוחסין ע"ש ולענ"ד נכון הוא ליישב שיטת רש"י ז"ל ודו"ק:

בתוספת בד"ה אלמנת עיסה וכו' וא"ת דבפ' עשרה יוחסין משמע וכו' מודה בבת דפסול וכו' עכ"ל. והיינו מדקאמר רשב"ג התם כל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו וקאמר רב חסדא דלענין אלמנת עיסה איירי ומדקאמר רב חסדא מאן מיקל מכולהו רשב"ג משמע דהני תנאי דמכשרי אלמנת עיסה סברי דאע"פ שאי אתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו דאלת"ה לא הוי שמעינן שפיר ממילתא דרשב"ג דלאפוקי מהני תנאי וק"ל:

בא"ד ואע"ג דבעלמא מקילין בס"ס עכ"ל פירוש אע"ג דליכא חזקת היתר ואין זה סותר למ"ש בל' התוספות בסוגיא דפ"פ דסברי כשיטת המשא' בנימין דבחזקת איסור לא מקילינן בס"ס דאפילו הכי כתבו כאן שפיר דהיכא דלא איתחזק לא היתרא ולא איסורא מקילינן בעלמא בספק ספיקא ועיין בסמוך:

בגמרא דר' יהושע אדר"י לא קשיא התם חד ספיקא הכא תרי ספיקי לכאורה משמע מהכא להדיא כדברי התוספות לעיל בד"ה ואין אוסרין על היחוד דרישא דמתני' איירי במודית שנבעלה דליכא ס"ס וא"כ מרישא דמתני' נמי ל"ק משא"כ למ"ש שם בתירוצא קמא דאפי' באינה מודית איירי והא דלא חשיב תרי ספיקי היינו משום דאין אפוטרופוס לעריות וא"כ נראה שכתבו כן בסברת דר"פ לעיל דמקשה לאביי אבל למאי דמשני לעיל מעלה עשו ביוחסין אבל בעלמא אין אוסרין על היחוד. ואם כן מרישא דמתני' איכא תרי ספיקי ואפ"ה פוסל ר"י ואמאי קאמר הכא חדא ספיקא וכן קשה לפי הפירוש שכתבתי שם מסברא דנפשאי דלמאי דס"ד דר"פ איירי מתני' ברוב פסולין וא"כ למסקנא דמשמע דאיירי מתני' אפי' ברוב כשירים א"כ אכתי קשה מרישא דמתני' דהאיכא תרי ספיקי. אמנם לפמ"ש לעיל בשיטת הירושלמי א"ש דודאי לא קשיא מרישא דמתני' דאפי' אי איירי ברוב כשרים אפ"ה ליכא אלא חדא ספיקא לר"י משום שסובר שהזונות רצות אחר הפסולין ולא מספקינן לה שנבעלה לכשר משא"כ בסיפא דמתני' לא שייך לומר כן מדקתני ר"י הרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר ולא קתני בעולה לעכו"ם ועבד אע"כ משום דלענין פסול בתה לקהל איירי דמעכו"ם ועבד קיי"ל דהולד כשר ולפ"ז היא גופא תיקשי אמאי פוסל ר"י בבתה לקהל דאדרבא דכיון דהזונות רצות אחר פסולין אית לן למימר דמעכו"ם ועבד נתעברה דרובא דעלמא עכו"ם נינהו וכ"ש דהו"ל רובא לגבי נתין וממזר וא"כ מקשה הש"ס שפיר ומשני דמכל מקום ליכא אלא חדא ספיקא כן נראה לי נכון בעז"ה ודו"ק היטב:

שם הכא תרי ספיקי מכאן קשה לי טובא על מה שכתבו הפוסקים בי"ד סימן ק"י דלא אמרינן ס"ס לקולא היכא דספק א' בגופו וספק השני ע"י תערובות וכ' הב"י שהן דברי הרשב"א ז"ל וא"כ תקשי סוגיא דהכא דאלמנת עיסה גופא הוי ספק א' בגוף האיסור וספק השני שנתערב הפסול בכל המשפחה ולפי טעם הפוסקים לא מיקרי ס"ס בכה"ג ול"ל דשאני הכא דאיכא נמי חזקת היתר הא ליתא דע"כ הרשב"א ז"ל לא נחית להכי דהא עיקר ראייתו בתשובה סימן ת"א דס"ס עדיף מרוב הוציא מסוגיא דהכא דאלמנת עיסה ולא משמע ליה לחלק דשא"ה דאיכא נמי חזקה. ורובא וחזקה לכ"ע מהני וצ"ע ועיין בסמוך ובקונטרס אחרון:

קונטרס אחרון גמרא דרבי יהושע אדר"י לא קשיא הכא חד ספיקא הכא תרי ספיקי. והקשיתי לשאול על שיטת הפוסקים דלא אמרי' ס"ס היכא שהספק א' בגופו והשני ע"י תערובתו ובסוגיין משמע דהוי שפיר ס"ס בכה"ג אח"ז עיינתי בגוף תשובת הרשב"א סוף סימן ת"א שכתב להדיא דמסוגיא דשמעתין מוכח דשפיר הוי ס"ס בכה"ג וכשיטת רבינו תם ודלא כדברי ר"י הזקן בעל התוספות ולפ"ז נ"ל דמ"ש הבית יוסף בשם הרשב"א ז"ל בסי' ק"י דלא הוי ס"ס בכה"ג היינו דלמעשה החמיר הרשב"א ז"ל וחייש לדברי ר"י הזקן שכן נראה מלשון הרשב"א ז"ל בת"ה הארוך. עוד ראיתי בס' בית שמואל סי' ב' ס"ק י"ד שהקשה כן בשם החכם המופלג מוהר"ר הילמן ז"ל מפראג וכתב תירוצים שונים ונעלם מהם ג"כ דברי הרשב"א ז"ל בתשובה סי' ת"א. מיהו מה שהרגיש הבית שמואל ג"כ במה שכתבתי בפנים דיש לחלק דשאני ההיא דשמעתין דאיכא נמי חזקת היתר בלא"ה ובקונטרס אחרון של לוח הטעות כתב בעל בית שמואל דאין נראה לו לחלק בכך דהא בספק טריפות בבהמה נמי איכא חזקת היתר דרוב בהמות כשרות הן ואפ"ה כתבו הפוסקים האוסרין דלא מיקרי ס"ס בא' בגופו והשני ע"י תערובות וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ולענ"ד משום הא לא איריא דאכתי שאני ההיא דשמעתין דבלא"ה איכא נמי רוב גמור באלמנת עיסה דרוב המשפחה גופא כשירין הם וא"כ איכא רובא להתירא וחזקה נמי להתירא דהאלמנה קודם שניסת להספק היה לה חזקה גמורה מבוררת להיתר דרובא וחזקה להיתר מדינא ודאי שריא דהו"ל מיעוטא דמיעוטא לאיסור אלא דמשום מעלה דיוחסין החמירו אף בכה"ג ומש"ה מהני בה ס"ס גרוע למישרי כיון דאיכא כמה צדדין להיתר כן נ"ל נכון וברור ליישב שיטת המחמירין בס"ס בכה"ג ודו"ק ועיין בסמוך:

שם הלכך לר"ג אלים ליה ברי ושמא דאפי' בחד ספיקא מכשיר וקיל ליה שמא דאפילו בס"ס נמי פסול ולר"י אלים ליה חד ספיקא וקיל ליה ס"ס עכ"ל. מכאן קשה לי קושיא עצומה עמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה סימן ת"א הביאו רמ"א ז"ל בדרכי משה סי' ק"י והט"ז והש"ך ובעל פרי חדש סימן הנ"ל דמקילינן בס"ס אפי' היכא דאיתחזק איסורא ודלא כבעל או"ה והמשאת בנימין ועיקר יסודם מההיא דשמעתין דלר"י אלים ס"ס דמיקל אפי' ביוחסין וע"כ דעדיף מרובא דהא ר"י פוסל אפילו ברוב כשירים עד דאיכא תרי רובי וכיון דקי"ל רובא וחזקת איסור רובא עדיף כ"ש בס"ס דעדיף מרוב א"כ כ"ש דעדיף מחזקת איסור וקשיא לי טובא דלמא הא דאלים לר"י ס"ס היינו משום דאיכא נמי רובא בהדה. דרוב המשפחה גופא כשירים וכל דפריש מרובא פריש ועוד דהאלמנה גופא היה לה חזקת היתר וכיון דאיכא כל הני למעליותא משו"ה מיקל דודאי עדיף כתרי רובי ועוד קשה דמאי מייתי מר"י דלא קי"ל כוותיה לא במאי דפוסל ברוב כשרים ולא במאי דמכשיר בס"ס באלמנת עיסה כדאיתא בפרק עשרה יוחסין. וא"כ אדרבא איכא לאתויי ראיה איפכא מדר"ג דקי"ל כוותיה דאלים ליה ברי. ושמא טפי מס"ס וכיון דברי ושמא לחוד לא מהני בחזקת איסור כדאסיקנא בפרק האשה רבה דאפילו ע"א דעלמא לא מהימן בדאיתחזק איסורא וכ"ש שאין האשה עצמה נאמנת לומר מת בעלה כדאיתא התם אע"ג דהו"ל ברי ושמא. ועוד דשבויה תוכיח דע"א נאמן בה והיא עצמה אינה נאמנת אלמא דע"א דעלמא עדיף מברי ושמא של הבעל דבר ואפ"ה לא מהני בחזקת איסור וכ"ש דס"ס לא מהני בחזקת איסור. ול"ל דהא דאלים ברי ושמא לר"ג היינו משום דאיכא חזקת היתר בהדי ברי ושמא הא ליתא דהא באלמנת עיסה נמי איכא חזקת היתר כמ"ש התוס' בד"ה אלמנת עיסה ואפ"ה מחמיר ר"ג. וכיון דברי ושמא לחוד לא מהני באתחזק איסורא. כ"ש דס"ס לא מהני באתחזק איסורא (ומה שהביא הפרי חדש עוד ראי' דס"ס עדיף מרוב דבממון לא אזלינן בתר רוב' ובס"ס כתבו קצת פוסקים דמוציאין ממון מיד המוחזק ומקור דבר זה הוא מל' התוספת לעיל דף ט' ע"ב בד"ה למיתב לה ע"ש ובחידושי שכבר הארכתי והקשיתי שם על דברי התוס' אמנם כשהגעתי לכאן ראיתי שדברי רבותינו בעלי התוס' קיימין. שכל דבריהם שם דמוציאין ממון בס"ס היינו היכא דשייך נמי ברי ושמא דוק ותשכח ובכה"ג כ"ע מודו. ואף שדבריהם שם אליבא דר"י ואיהו לית לי' ברי ושמא מ"מ היכא דאיכא ברי ושמא בהדי ס"ס שקולין הם לגמרי לר"י כמו לר"ג. ובזה נתיישב כל מה שהקשיתי לעיל על התוספת. ס"ס אזלי לה ראיה של בעל פרי חדש דהא דלא אזלינן בממונא בתר רובא היינו ברוב לחודא אבל היכא דאיכא רובא בהדי ברי ושמא ע"כ דמוציאין ממון דהא אפילו בברי ושמא בהדי חזקת הגוף מוציאין ממון למאי דקיי"ל כר"ג וכ"ש רוב' דעדיף מחזקת הגוף כנודע. אבל לעולם דס"ס לא עדיף מרוב ובס"ס לחוד לכ"ע אין מוציאין ממון כיון דבברי ושמא לחוד אין מוציאין ממון כדאיתא לעיל דקיי"ל כר' נחמן (דף י"ב ע"ב) וכ"ש ס"ס לחוד דגרע מברי ושמא כדמוכח הכא לר"ג דקיי"ל כוותי' וא"כ ה"ה לענין איסורא כי היכי דברי ושמא לא מהני בחזקת איסור כ"ש בס"ס נגד חזקת איסור. ואף דלפמ"ש בל' התוס' בד"ה השבתני על המעוברת הארכתי בשיטת התוספת דהא דאמרינן הכא לר"ג אלים ליה ברי לאו כללא כייל אלא דוקא ברי כי הכא דאיכא טעמא דבודקת ומזנה מיהו לשון הסוגיא לא משמע הכי) תו יש לי לדקדק בעיקר הראיה שהביא הרשב"א ז"ל בתשובה הנ"ל דלר"י מחמיר ברובא לענין יוחסין ואפ"ה מיקל בס"ס וקשיא לי דהא אמרינן לקמן ד' ט"ו דהא דבעינן ביוחסין תרי רובי היינו משום דגזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר וברוב העיר גזרינן משום דלמא אזלא איהי לגבייהו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ולעולם דבעלמא רוב עדיף מס"ס ואף שאיני כדאי להשיג על הרשב"א ז"ל מ"מ בלא"ה אין דבריו מוכרחין שם אי איירי בחזקת איסור גמור וכמ"ש הש"ך ופרי חדש עצמם. ויש לי ישוב נכון בדבריו ואין להאריך כאן וגם יש לי חבילות של ראיות דלא מהני ס"ס בחזקת איסור וכדברי בעל איסור והיתר הארוך וכדברי משאת בנימין וכמ"ש הש"ך כנ"ל ברור ודוק היטב:

תד"ה אלמנת עיסה וי"ל דבת עיסה אין לה חזקת כשרות תמוה לי הא קיי"ל כר"י דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה ומבואר בתוס' לקמן בפרק ב' (דף כו ע"ב) דהטעם דחזקת אם מועיל להבת, ונ"ל דיש לחלק דר"ג מיירי היכא דאין שייך לדון הספק על האב בכשרות ופסלות כההיא דראוה מעוברת האב אינו בפנינו ואם הי' בפנינו היינו מכירים אותו ואיכותו, בזה מכשיר בבתה, דהבת גרירה בתר אמה וחזקתה דהאם מועיל לה משא"כ הכא באלמנת עיסה דהאב לפנינו ומחזיקין אותו לספק חלל בזה לא שייך לומר דהבת תגרור בתר אמה דהא יש לגררה ג"כ לאביה שהוא ספק חלל וממילא גם היא בספק, ובתשובה הארכתי בעזה"י: