מסכת כתובות דף י״א עמוד ב׳

ואין להן טענת בתולין אין יכול להפסידה אותה מנה ולומר בחזקת בתולה נשאתיך והרי מקחי מקח טעות:

גמ' עשאה מוכת עץ נהי דאין ביאתו ביאה מיהו לא גרע מעץ הנתקע ולרבנן דפליגי אמוכת עץ כתובתה מנה וכן לענין כהן גדול דתנן (יבמות דף נט) לא ישא את מוכת עץ הא נמי אסירא ליה:

אין מוכת עץ בבשר אדם ואי בעולה לא הויא מוכת עץ נמי ליתא:

באפי נפשה בלא גברי דלא אמר רב יהודה משמיה דרב ומשמיה דשמואל אלא אינהו גופייהו איפלוג בה:

וקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ ומדפלגינהו תנא לתרתי ולא איפלוג רבנן אלא במוכת עץ שמעת מינה אין מוכת עץ בבשר:

הכי קאמר גדול הבא על הקטנה ולא כלום אינה ביאה לדברי הכל הלכך כתובתה מאתים ולא איפלוג רבנן עלה דפחות מכאן כנותן אצבע בעין דתנן במסכת נדה (דף מד:) גבי בת פחותה מג' שנים ויום אחד מה הדמעה היוצאת ע"י אצבע באה אחרת תחתיה אף בתולים של פחות מכן חוזרין אחרים תחתיהם:

וקטן שבא על הגדולה מוכת עץ היא זו וכתובתה מאתים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל מוכת עץ כתובתה מנה והא נמי דקא משוית לה מוכת עץ כתובתה מנה:

כשהכיר בה כשכנסה וכתב לה כתובה היה יודע שהיא מוכת עץ:

ושמואל אמר אין מוכת עץ בבשר בלא השיר בתולין איירי דאי בהשיר למה יש לה להיות פחותה ממוכת עץ:

לרבנן הכיר בה מנה לא הכיר בה ולא כלום ומתני' ר"מ היא ולא רבנן ואם תאמר אמאי לא קאמר לרבנן בין הכיר בה בין לא הכיר בה מנה כדקאמר במסקנא ותיתי מתניתין לדברי הכל וי"ל דלא ניחא ליה למימר הכי דכיון דרבנן מדמו לה לבעולה הויא בלא הכיר בה כמו כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה וסבירא ליה דלית לה ולא כלום ובמסקנא סבר הא דמדמו לה לבעולה היינו לענין מנה אבל מקח טעות לא הויא כמו בעולה דאינו מקפיד כ"כ במוכת עץ שיהא מקח טעות:

הדר ביה רבא מההיא אבל מהא לא בעי למימר דהדר ביה משום דמקח טעות לגמרי משמע וא"ת מנא לן דהדר ביה ממה שאמר לרבנן לא הכיר בה ולא כלום נאמר שחזר בו ממה שאמר לא הכיר בה לר"מ מאתים אלא נפרש לא הכיר בה מנה ונוקי ברייתא כרבי מאיר וי"ל כדפי' לעיל בקונטרס דאין זה סברא דאי חשיב מקח טעות לא יהא לה כלום ואי לא חשיב מקח טעות למה לא יהא לה מאתים כיון דמדמה לה לבוגרת דאטו לבוגרת פוחתין לה מכתובתה:

גמרא, מתיב רב הושעיא גדול הבא על הקטנה וכו' וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מאתיים, דאלמא מדתניא ר' מאיר תרתי ושבקי רבנן לקטן שבא על הגדולה כתובתה מאתיים (עי' שיטה לר"ן). אמר רבא ה"ק גדול הבא על הקטנה ולא כלום. פחות מכאן אצבע בעין דמי, וקטן הבא על הגדולה עשאה מוכת עץ, ומוכת עץ גופה פלוגתא דר' מאיר ורבנן. ואיכא למידק, למה ליה לרבא למינקט ולפרושי רישא דמתניתין, דהא גדול הבא על הקטנה מינח הוה ניחא לן. ועוד, מאי האי דתלי קטן הבא על הגדולה במוכת עץ וכל שכן אי מוכת עץ אכתי לא מתפר דינה, דלדברי רבא השתא הוא דקא מפרש דפלוגתא דר' מאיר ורבנן היא. ונראה, דמשום דבעי למימר דקטן הבא על הגדולה לרבנן אין לה אלא מנה אעפ"י שאין ביאתו ביאה, לכך הוצרך לפרש דגדול הבא על הקטנה אמאי כתובתה מאתיים. והכי פירושה, גדול הבא על הקטנה לא עשה ולא כלום דהא אינה ראויה לביאה ובתוליה חוזרין, אבל קטן הבא על הגדולה אע"פ שהוא אין ראוי לביאה, מכל מקום היא ראויה לביאה, וכיון שנעשה בה מעשה כלל אחר שנראית לביאה בטל חינה, שאין הכל הולך אחר ביאתו אלא אחר ביאתה, והרי זו כמוכת עץ שאינו בן ביאה ואעפ"כ נחלקו ר' מאיר ורבנן, דרבנן אומרים כתובתה מנה הואיל ונעשה בה מעשה כעין מעשה איש אחר שנעשית גדולה. כן נראה לי.

מחלוקת בשהכיר בה, דרבי מאיר מדמי לה לבוגרת ולאו לגמרי מדמינן לה לבוגרת, דהא בוגרת בין הכיר בין לא הכיר כתובתה מאתים, ומוכת עץ דברי הכל בשלא הכיר בה ולא כלום, אלא כיון שהכיר בה לר' מאיר ולא הטעתו במעשה שאירע בה כתובתה מאתים דהא לא בטל חינה הואיל ולא נעשה בה מעשה באיש, אבל בשלא הכיר בה אין לה ולא כלום, דהכאת עץ מילתא דלא שכיחא היא ולא רמי לה איניש אדעתיה לאתנויי עלה ולכך אין לה ולא כלום, אבל בוגרת בין כך ובין כך מאתים, שהרי כאלו הטעתו דעלה דידיה רמיא לאיתנויי והיא לא הטעתו ולכך בין כך ובין כך כתובתה מאתיים. ולרבא דאמר בין הכיר בין לא הכיר בה לר' מאיר מאתים, מדמה לה לבוגרת לגמרי דלאו טעותא איכא כלל דהא לא בטיל חינה. ורבנן מדמה לה לבעולה לגמרי דהכיר בה מנה לא הכיר בה ולא כלום כמו כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה שאין לה ולא כלום, דכיון דבטל חינה כהטעאה גמורה חשבינן ליה. אבל למסקנא דאסיקיה רבא לרבנן בין הכיר בין לא הכיר כתובתה מנה, טעמא לפי שאינה הטעאה גמורה משום דלא בטיל חינה לגמרי כבעולה דמזוהמת בפניו.

אלא שמע מינה הדר ביה רבא מההיא שמע מינה והשוה מדותיו, דלרבנן בין הכיר בה בין לא הכיר כתובתה מנה, ולרבי מאיר בין הכיר בין לא הכיר כתובתה מאתים. והא דלא הדר ביה רבא מההיא דר' מאיר ולימא דלר' מאיר הכיר בה מאתיים, לא הכיר בה מנה, וברייתא כרבי מאיר, משום דכין דלר' מאיר בשהכיר בה מאתיים, אם איתא דלא הכיר בה פוחתין לה כלל אלמא רבי מאיר כהטעאה גמורה חשיב לה ומקח טעות הוא, ובהטעתו אין שיתותו במדה לומר מחמת טעותה נפחות לה קצת וניתן לה קצת, אלא אי טעות הוא לית לה ולא כלום נכנסת בחזקת בתולה ונמצאת בעולה שאין לה ולא כלום דמקח טעות לגמרי משמע, ואי לאו בטעות הוא כתובתה מאתים דלמה אתה בא לפוחתה מדינא.

כנסה ראשון לשם נישואין, ויש לה עדים שלא נסתרה וכו' אין השני יכול לטעון טענת בתולים שהרי כנסה הראשון.

אמר רמי בר חמא מחלוקתן מדקא מדמינן מוכח עץ לבתול' ובוגרת ולא משני שאני מוכת עץ דפתחה סתום שמעינן דמוכת עץ פתוח כדרוסת איש והיינו דתנן היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ש"מ פתח פתוח כדרוסת איש וכן אמרינן בירושלמי הפתח פתוח בין בעץ ובין באדם וה"ת לבוגרות כדאמרינן לקמן במכילתין:

מתיב ר"נ היא אומרת מוכת עץ אני אלמא מוכת עץ אע"פ שלא הכיר בה יש לה כתובה דליכא למימר מוכת עץ אני תחתיו קאמר' דא"כ ה"ל למיתני הכי בהדיא כדקתני משארסתני. וא"ת מנ"ל דבלא הכיר בה מיירי דלמא ה"ק מוכת עץ אני והכרת בי וי"ל דא"כ מאי האי דמהדר והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את היה לו לומר לא הכרתי בך ומיהו ע"כ רמי בר חמא הכי היה מפרש למתני' וכך תירצו בירושלמי אליבא דרמי בר חמא היא אומרת מוכת עץ אני והכי התניתי עמך והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ולא התניתי עמך כלום ובתלמוד דילן משמע להו דהא פי' רחוק מטעמא דאמרן ולהכי לא פריק לה ולא מידי אלא אמר רבה לר"מ בין הכיר בה ובין לא הכיר בה מאתים לרבנן הכיר בה מנה לא הכיר בה ולא כלום פי' ומתני' דהיא אומרת מוכת עץ אני ויש לי מאתי' לר"מ היא דהא מתני' בלא הכיר בה מיירי וליכא למימר לר"מ בהכיר בה מאתים כדקתני במתני' ר"מ אומר מוכת עץ מאתים אבל לא הכיר בה ולא כלום דהא קתני והיא אומרת מוכת עץ אני ויש לי ולא מצריכה למימר נמי לא הכיר בה מנה משום דמשמע ליה דאי איכא מוכת עץ קפידא דמקח טעות אפילו הכיר בה נמי אית בה קפידא וה"ל למימר הכיר בה מנה ותו דכל היכא דאיכא מקח טעות במוכת עץ שלא הכיר בה מקח טעות הוא לגמרי ולית לה כלום והא דקאמר לרבנן הכיר בה מנה לא הכיר בה ולא כלום ולא קאמר דלרבנן בין הכיר בה ובין לא הכיר בה מנה ואתיא מתני' דהיא אומרת מוכת עץ אני אפילו לרבנן וי"ל דמשמע להו דכיון דקפדי רבנן במוכת עץ אפי' הכיר בה אין כתובתה שלימה היא הנותנת דבשלא הכיר בה מקח טעות חשיב לה ואין לה כלום דמקח טעות לנמרי משמע:

גרסינן והדר ביה רבא מההיא דתניא ורש"י ז"ל לא גרס מההוא דמהא דהכא הדר ביה ולא מההיא דהתם דמסייע לי' מתני' כדקתני והיה מקחו מקח טעות כדפריש ואזיל ולגרסו' הספרים י"ל והדר ביה רבא מההיא דתניא דכתב מעיקרא בת סקילה היא כלימר דאפ"ת שזו אין לה התראת כיון שאם זינתה תחתיו בת סקילה היא כי איכא עדים והתראה כי ליכא נמי אין לה כתובה מאתים דכל מזנה אין לה כתובה לגוזמה נקטיה בת סקילה והא ודאי רבנן היא פירוש דלר"מ אפילו לא הכיר בה כתובתה מאתים כדאמר רבא לעיל כדתריץ הכא והיינו דניחא ליה לאוקמי להא כרבנן ולמפרך מדרבנן ולא לאוקמי כר"מ ולמיפרך מדר"מ אדר"מ דמשמע לן דטעמא דיליה איכא למימר דכיון דלר"מ הכיר בה מאתים לא חשיב לה קפידא דבשלא הכיר בה נמי תהא מאתים דלא חשיב קפידא ותו ק"ל דהא מתני' שקלי וטרי לתרוצי דרבנן היא ולא כר"מ דלית הלכתא כוותיה והא רבא הוא דאמר אלא ודאי הדר ביה מההיא דלעיל דטעמא דפריש וקמ"ל דהא מתני' דמתרץ לא מיירי במוכת עץ ורבא הוא דמוקי לה הכא לתרוצי כשנמצאת מוכת עץ לוקמה כשהכיר בה ואפי כרבנן ויש לומר דהא לא אפשר דכולה מתני' בשנכנסה לחופה בחזקת בתולה כדקתני כיצד הוצאות שם רע וזה נראה לי ברור:

תנו רבנן כנסה לשם נשואין אמר רבא זאת אומרת כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה. פי' דהא בחזקת בתולה כנסה הכא כיון שיש לה עדים שלא נבעלה ואפ"ה כשנמצאת בתולה יש לה מנה. וא"ת הא רבא דאמר לעיל מקח טעות לגמרי משמע וכ"ת שזאת אומרת קאמר ופליגי אמתני' והא באידך מתנ' לה אמתני' וי"ל דהא לעיל לבתר דהדר רב אשי בסמוך ואטעיי' סבר רבה דודאי מקח טעות לגמרי משמע רב אשי אמר לעולם אימא לך בעלמא לית ליה כלל ושאני הכא שהרי כנסה ראשון וכיון שכנסה ראשון לא כנסה זה בחזקת בתולה וחושש זה שמא טעו העדים שהוא ביאה א"נ כדמפרש טעמא בירושלמי שכיון שהכניסה בטל חינה ואיכא למידק ולרבא מאי דקתני שהרי כנסה ראשון והאי מוכח כרב אשי ונ"ל דרבא סבר דעל כן כיון שהעידו עליה העדים ובחזקת בתולה כנסה זהאלא דתנא הכי קאמר דאע"ג דמצא בעולה והטעתו אין מקום לטענות בתולים להפסידה כתובתה שהרי כנסה האחד ובטל חינה ואפי' הכי בתולה שלימה אין לה אלא מנה. וא"נ כי נמצאת בתולה נמי מאן דטען עלה איהו אמר מנה ואיהי אמרה מנה והיינו דדייק רבא שפר דכיון דקתני דאין בין טענות בעולה לטענות בתולה כלום באשה זו אע"פ שהוא בחזקת טעות א"כ כל אשה שנכנסה בחזקת בתולה ושיצאת בעולה יש לה כתובה מנה וכן תירץ השר וזהו נכון:

קטן פחות מבן תשע הבא על הבתולה כשם שלא עשאה מוכת עץ לענין כתבה וכתבתה מאתים כמו שביארנו כך לא עשאה מוכת עץ ליפסל לכהן גדול ר"ל שאע"פ שכהן גדול אסור במוכת עץ בזו מיהא מותר שאין מוכת עץ בבשר וכל שלא נקראת בעולה אף מוכת עץ אינה וכן אמרו בששי של יבמות דף נ"ט ע"ב שהנבעלת לבהמה מותרת לכהן גדול אלא שזו יש שמפרשים אותה בשלא כדרכה כמו שיתבאר שם ובתלמוד המערב נדרים פ"ו ה"ח שנינו במה שאמר שפחותה מבת ג' שנים ויום אחד שבתוליה חוזרין אמר ר' בון אקרא לאלהים גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד ונמלכו בית דין לעברו הבתולים חוזרין לא נמלכו לעברו אין הבתולים חוזרין ופירוש הדברים שכל השנים האמורים לתינוק ולתינוקת ולערכין ולכל דבר אינם אלא שנות החמה ולא שנות הלבנה אלא שנים פשוטות ומעברות מתקנות על סדר העבור בהשואת שנות הלבנה עם שנות החמה ומתוך כך אם היום הוא כ"ט באדר והיא היום בת שלש שנים ויום אחד אם נמלכו בית דין לעבד את החדש הרי לא נשלמה שנתה ודנין אותה בדין בתוליה חוזרין לכל דבר וזהו אלהים גומר עלי שאין הגמר תלוי אלא בבית דין לפי סדר עבוריהם ואמרו עוד שם על מה שאמרו במשנתנו בקטן הבא על הגדולה שכתבתה מאתים גדול הבא על הקטנה ניחא שהרי בתוליה חוזרין קטן הבא על הגדולה הרי אין בתוליה חוזרין כלומר והאיך כתבתה מאתים אחר שאין לה בתולים אמ"ר אבהו תפתר שבא עליה שלא כדרכה שאין כאן ביאה מצד קטנותו ולא חסרון בתולים מצד שלא כדרכה אמ"ר יוסא אפילו תימא מכדרכה קטן ביאתו ביאה בתמיהה אין בו כח ליגע בסימנין כלומר ואין כאן לא ביאה ולא חסרון בתולים ותני כן מעשה שעברה ובתוליה קיימין וכן אמרו שם הנבעלת מן הקטן וממי שאינו איש כלומר מן הסריס כשירה לכהנה תני ר' חלפתא אף לכהן גדול ומתוך דברים אלו למדו קצת מפרשים שיש בזו טענת בתולים ונבעלה מגדול שלא כדרכה מיהא שפסולה לכהן גדול יראה שאין כתבתה אלא מנה וכן שאין לה טענת בתולים על דרך בתולה מן הנשואין ובתוספות פירשו בסוגיא זו דרכים אחרים וכתבו אין מוכת עץ בבשר כשלא השיר בתוליה הא אם השירן אינה פחותה ממוכת עץ על הדרך שביארנו לדעת קצת בששי של יבמות בענין נבעלה לבהמה והדברים רופפים:

כיצד הוצאת שם רע ליענש במאה כסף בא לבית דין ואומר לא מצאתי לבתך בתולים אם יש עדים שזינתה תחתיו נסקלת ואם הוזמו יסקלו והוא לוקה ונותן מאה כסף לא הוציא עדים שזינתה תחתיך אלא שנמצא שזינתה תחלה אין לה כתבה כלל שכל שכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כתבה כלל ואם משארסה נאנסה נסתחפה שדהו וכתבתה מאתים:

זה שביארנו במשנה על בתולה מן הנשואין שאין לה טענת בתולים ושכתבתה מנה פירושו אפילו כשיש לה עדים שלא נסתרה עם הראשון או שנסתרה ולא שהתה עמו כדי טומאה שאע"פ שסמך זה על העדים ובחזקת בתולה כנסה על אותו סמך מכל מקום הואיל וידע שלחפה נכנסה אין לו בה שום טענה להפסיד כתבתה שהרי כתבתה מוכחת לו שבעולה היא הואיל ואין לה אלא מנה וכן לדעת קצת שמאחר שהעדים לא הוזמנו לכך לא דקדקו בעדותם כל כך הא מכל מקום לאסרה עליו כל שהיא אשת כהן שאין בה אלא ספק אחד אסורה לו שמא זינתה תחתיו אלא אם כן בעל סמוך לקדושין:

בד"ה הדר ביה רבא מההיא אבל מהא לא בעי למימר דהדר ביה כו' עכ"ל כתב מהרש"ל יש להקשות כאן שאלה רבה מה דעת התוספות שהקשו דנימא דהדר ביה מהאי ויהיה מקח טעות ממאתים כו' ותימה ס"ס מאי איכפת לן כו' דהשתא בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה ולא אמרינן מקח טעות מוכת עץ כו' כ"ש דנימא דיש לה מנה כו' עכ"ל. ע"ש גם מהר"י אב"ן לב הקשה כן ע"ש ואין להאריך בדבריהם כי דחוקים הם אבל הנ"ל בכוונת דברי התוס' לפי מ"ש לעיל הא דלא בעי רבא למימר מעיקרא נמי כמו במסקנא דלרבנן נמי אין חילוק בין הכיר בה ללא הכיר בה ואתיא מתניתין כד"ה היינו משום כיון דרבנן מדמו לה לבעולה והויא בלא הכיר כמו כנסה בחזקת כו' וא"כ הוא הוה לן למימר למסקנא דהדר ביה רבא היינו מכולי מלתא ונראה דזו היא דעת רש"י (ד) שכתב דל"ג מההיא וקושטא הוא דלפי המסקנא מתוקמא סברא דרבא דלעיל דרבנן מדמי לבעולה לגמרי ורבא הדר ביה מכולה מלתא דהיינו ממה שאמר במוכת עץ לרבנן בלא הכיר בה ולא כלום וממה שאמר בכנסה בחזקת בתולה כו' דהוי מקח טעות לגמרי אלא דבין במוכת עץ ובין בכנסה בחזקת בתולה כו' יש להן מנה ולזה באו התוס' לקיים גירסת כל הספרים דגרסי מההיא ולא הדר ביה רבא אלא מההיא דלעיל גבי מוכת עץ אבל מהך דכנסה בחזקת בתולה כו' לא הדר ביה והיינו משום דמקח טעות לגמרי משמע וע"כ אית לן למימר דלא מתוקמא סברא דרבא דלעיל אלא דלענין מקח טעות לא הוי כמו בעילה דאינו מקפיד כ"כ במוכת עץ כו' כמ"ש התוספות לעיל ובהכי סליקו דברי התוס' כהוגן בלי גמגום לפי גירסת הספרים דגרסי מההיא וע"פ הדברים אלה סמכו בקושייתם וא"ת מנלן דהדר ביה. ממה שאמר לרבנן לא הכיר בה ולא כלום כו' נאמר שחזר בו ממ"ש לא הכיר בה לר"מ כו' עכ"ל משום דהכי הוה ניחא טפי דהוה מתוקמא שפיר סברא דרבא דלעיל דכבעולה דמיא לרבנן ודו"ק:

בתוס' ד"ה הדד ביה רבא וכו' אבל מהא לא בעי למימר דהדר ר"ל דדלמא מהא דאמר רבא לעיל דלרבנן במוכת עץ לא הכיר בה ולא כלום לא הדר רק מהא דאמר כאן מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב וכו' ואלא קשיא הך תריץ ואימא הכי וכו' מהא הדר ואית ליה נמי תירוצא דרב ששת מאי מקח טעות ממאתים אבל מנה אית לה וס"ל נמי בתולה ונמצאת בעולה אית לה מנה זה לא בעי למימר משום דמקח טעות לגמרי משמע. משמע מדברי התוס' דאי לאו מקח טעות לגמרי משמע היה יכול לומר דלא הדר מהא דלעיל אלא מהא דאמר אמלתיה דרב ששת ואית ליה שפיר דמוכת עץ שלא הכיר בה ולא כלום ובבתולה ונמצאת בעולה אית לה מנה וזה לא יתכן כלל דאם בבתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה מכ"ש בנמצאת מוכת עץ דאינו מקפיד כ"כ כמ"ש התוס' בדבור שלפני זה וק"ל. ויש שרוצין לתרץ דנוכל לומד דהא דלעיל דאמר דלא הכיר בה שהיא מוכת עץ ולא כלום היינו לרבנן וברייתא זו דשני רב ששת דאית ליה בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה מצי לומר דאתיא כר"מ והא ליתא דרבנן ור"מ לא פליני כ"א במוכת עץ אכל בתולה ונמצאת בעולה בהא ל"פ ואי לר"מ אית לה מנה ה"ה לרבנן ובספר ח"ש כתב מה שכתב ונ"ל שהתוס' לא רצו לתרץ למה לא משני בגמרא דמהא דלעיל לא הדר רק מהא דזה לא יתכן כמו שכתבנו רק שהתוס' רצו לתרץ למה דקדק בגמרא לומר הדר ביה רבא מההיא ולא אמר סתמא הדר ביה רבא ותירצו דלכך דקדק לומר מההיא שלא תטעה לומר דמהא הדר דאמר דמקח טעות לגמרי משמע וזה לא יתכן כמו שכתבנו והא דקאמר משום דמקח טעות וכו' אינו לשון תירוץ רק נמשך אלעיל וק"ל ודו"ק:

גמרא קטן הבא על הגדולה עשאה מוכת עץ כלומר לא שתהא ביאת קטן משרת בתולים כהכאת עץ אלא דוגמא נקטיה כמו שזו אין כתובתה אלא מנה לרבנן כך זו אין כתובתה אלא מנה. ושמואל אמר אין מוכת עץ בבשר דבבשר או עשאה בעולה גמורה או לא עשה ולא כלום דהא אינו משיר בתולים וזו כיון שלא עשאה בעולה גמורה אף הוא לא עשה ולא כלום. הרשב"א ז"ל: וכתב הרא"ש ז"ל וז"ל אין מוכת עץ בבשר ומיירי שלא השיר בתוליה דאי השיר לא פחיתא ממוכת עץ אלא בשלא השיר איירי והיינו דקאמר אין מוכת עץ בבשר דאי השיר בתוליה בעולה גמורה היא ואי לא השיר בתוליה לאו מידי עבד ואפילו מוכת עץ אינה ולרב עשאה מוכת עץ אפילו לא השיר, ע"כ. וניחא לי לשיטתם ז"ל דמאן דמתני לה להא שמעתא באפי נפשה ה"ל למימר ושמואל אמר לא עשאה מוכת עץ אלא מדנקט אין מוכת עץ בבשר אלמא בלא השיר בתולים איירי וכן כתב הרא"ש ז"ל וכדכתיבנא וכן כתבו בתוס' ותפסו ושמואל אמר אין מוכת וכו' דהיינו לישנא דמאן דמתני לה באפי נפשה ולא תפסו אכי אמריתא קמיה דשמואל דלישנא קמא ומשום דאתו לדיוקא דבתירוץ דבשלמא מאן דלא מתני לה באפי נפשה איכא למימר דכל חד נקט כלישניה אבל למאן דמתני לה באפי נפשה ה"ל למינקט בלישנא דמאן דפליג עליה למימר ושמואל אמר לא עשאה מוכת עץ, כנ"ל: אבל בשיטה ישנה כתוב וז"ל ושמואל אמר אין מוכת עץ בבשר ואע"פ שהוציא דם לא עקר כל הבתולים ואפילו עקרם כיון שאין זו לא בעילה ולא הנאה מותבינן לה כבוגרת והילכתא כשמואל דקי"ל כותיה בדיני מיהו לכהן גדול אסרי לה ואפילו לשמואל מידי דהוה אבוגרת דאסורה לכהן גדול מדכתיב והוא אשה בבתוליה יקח ובירושלמי שרי לה וה"ג התם קטן הבא על הגדולה היא אין בתוליה חוזרין אמר ר' אבהו תפתר שבא עליה שלא כדרכה אמר רבי יוסי בר בון אפילו תימר מכדרכה קטן אין בו כח ליגע בסימנין ותנינן מעשה שעיברה ובתוליה קיימין וגרסינן נמי התם הנבעלת מן הקטן וממי שאינו איש כשרה לכהונה תני ר' חלפתא בן שאול כשרה אפילו לכהן גדול ונראה לפום גמרא דילן דודאי יש בו כח לעקור הבתולים מדאמר רב עשאה מוכת עץ ומוכת עץ אין לה בתולים כלל דהא מדמו לה לבעולה, מר' י"צ. ע"כ: ורש"י ז"ל כתב וז"ל עשאה מוכת עץ. נהי דאין ביאתן ביאה מיהו לא גרע מעץ הנתקע ולרבנן דפליגי אמוכת עץ כתובתה מנה וכן לענין כהן גדול דתנן לא ישא את מוכת עץ הא נמי אסירא ליה. אין מוכת עץ בבשר אדם. ואי בעולה לא הויא מוכת עץ נמי ליתא ע"כ. משמע דס"ל כשיטה ישנה דלרב מיירי כשהשיר בתולים ולהכי קאמר עשאה מוכת עץ דלא תימא אף על גב דהשיר בתולים מ"מ אין ביאתו ביאה וכיון שכן נימא דאכתי כבתולה גמורה דיינינן לה קמ"ל דלא גרע ממוכת עץ ושמואל סבר כיון דהשיר בתולים דאי לא דיינת לה בבעולה מוכת עץ נמי ליתא ולהכי כתב רש"י ז"ל וכן לענין כהן גדול דתנן לא ישא וכו' משום דקשיא ליה דלקמן משנינן מתניתין אליבא דרב דה"ק וקטן הבא על הגדולה עשאה מוכת עץ ומוכת עץ וכו' וקשיא ליה ז"ל דאכתי לא הוזכר פלוגתא דמוכת עץ עד שיאמר וקטן שבא על הגדולה לכך כתב רש"י ז"ל וכן לענין כהן גדול פירוש דהא דקרינן לה מוכת עץ נפקא מינה לגבי מילתא אחריתא דהיינו לענין כהן גדול וכדכתיבנא דהכי נקט תנא מעיקרא וקטן הבא על הגדולה עשאה מוכת עץ ללמדנו הך דינא וכדכתיבנא, כנ"ל. והרשב"א ז"ל תירץ קושיא זו בענין אחר וכדבעינן למכתב קמן בסיעתא דשמיא:

מתיב רב אושעיא גדול שבא על הקטנה וקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ כתובתן מאתים. לכאורה משמע דעיקר קושייתו היינו מדפליגי רבנן במוכת עץ ואמרי מוכת עץ כתובתה מאתים ולא פליגי אקטן שבא על הגדולה ואי הכי קשיא חדא דה"ל לר' אושעיא לאתויי מילתא דרבנן דהיינו עיקר תיובתא ועוד למה ליה לאיתויי גדול שבא על הקטנה. ונ"ל לפרש דהכי מותיב מדקתני גדול שבא על הקטנה וקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ דפלגינהו תנא בתרתי ולא אפלוג רבנן אלא במוכת עץ שמעת מינה אין מוכת עץ בבשר ואין לך לומר דדילמא פליגי רבנן במוכת עץ וכל שכן בקטן שבא על הגדולה דמפגמא טפי דמוכת עץ לא איתעביד בה מעשה בידי אדם וקטן שבא על הגדולה איתעביד בה מעשה בידי אדם דהא קתני גדול שבא על הקטנה וקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ וגדול שבא על הקטנה פשיטא טפי דכתובתה מאתים דהא בתוליה חוזרין בהדה קתני קטן שבא על הגדולה ושוב קתני ומוכת עץ ותנא לא זו אף זו קתני אלמא דגריע מוכת עץ מקטן שבא על הגדולה ולא אפלוג רבנן אלא במוכת עץ ש"מ דדוקא במוכת עץ פליגי, כנ"ל:

אמר רבא ה"ק גדול שבא על הקטנה ולא כלום וכו' איכא למידק אמאי קאמר ה"ק והא קא מיחסר מתני' טובא והילכך ה"ל למימר תניא ונ"ל דהכי קאמר הא דקתני מתני' וקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ לאו בבא באפי נפשה היא מאי דתני מוכת עץ אלא ה"ק וקטן שבא על הגדולה מוכת עץ היא כתובתה מאתים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל מוכת עץ כתובתה מנה והא נמי דהא הויא לה מוכת עץ כתובתה מנה ע"כ. ואין להקשות דא"כ אף אנו נאמר דאפי' גדול הבא על הקטנה נמי הויא מוכת עץ דהא כי קתני ומוכת עץ אתרתי בבי קמייתא קאי והילכך איכא למימר דחכמים פליגי נמי אהך ואילו רב לא קאמר אלא קטן שבא על הגדולה דוקא דהא ודאי ליתא דפשיטא ודאי דלא קאי עלה דגדול הבא על הקטנה מאי דתני ומוכת עץ משום דגדול הבא על הקטנה אינה ביאה כלל לדברי הכל דה"ל כנותן אצבע בעין וכמו שהאריך רש"י ז"ל בזה ולהכי איצטריך לפרושי בשנוייא טעמא דגדול הבא על הקטנה. והרא"ה ז"ל כתב וז"ל הא דאמר רבא ה"ק גדול הבא על הקטנה ולא כלום דפחות מכאן כנותן אצבע בעין לא צריכא לן בערך תירוצא אלא איידי דאתי לפרש למתני' פריש לה כולא ודכותא בתלמודא. ע"כ: וכן כתוב בשיטה ישנה וז"ל דפחות מכאן כנותן אצבע בעין דמי זה לא היה צריך הקושיא אלא איידי דמפרש שאר מתני' מפרש נמי הא וגם לא הוה צריך תנא דמתניתין לשנות גדול הבא על הקטנה ע"כ. וליתא דשפיר איצטריך לאשמועינן דלא תימא דגיורת ושבויה וכו' פחותה מבת שלש שנים ויום אחד דוקא הוא דכתובתה מאתים משום דלא ידעינן בודאי דנבעלו אבל גדול שבא על הקטנה דברירא לן שנבעלה איכא למימר דבטל חינה ובכלל בעולה היא וכתובתה מנה קמ"ל דכיון דבתוליה חוזרין לא בטל חינה וכתובתה מאתים, כנ"ל: ועוד איכא למידק למה ליה לתנא לאשמועינן מעיקרא דקטן הבא על הגדולה הויא מוכת עץ ומאי נפקא מינה והא תריצנא לה לעיל שפיר דקתני הכי כדי לאשמועינן לגבי כהן גדול דתנן לא ישא מוכת עץ. אבל הרשב"א כתב וז"ל אמר רבא ה"ק גדול הבא על הקטנה וכו' ואיכא למידק למה ליה לרבא למנקט ולפרושי רישא דמתני' דהא גדול הבא על הקטנה מינח הוא ניחא לן ועוד מאי האי דתלי קטן הבא על הגדולה במוכת עץ וכל שכן אי מוכת עץ אכתי לא אתפריש דינא דדברי רבא השתא הוא דקא מפרש דפלוגתא דר"מ ורבנן היא ונראה דמשום דבעי למימר דקטן הבא על הגדולה לרבנן אין לה אלא מנה אף על פי שאין ביאתו ביאה לכך הוצרך לפרש טעמא דגדול הבא על הקטנה אמאי כתובתה מאתים וה"פ גדול הבא על הקטנה לא עשה ולא כלום דהא אינה ראויה לביאה ובתוליה חוזרין אבל קטן הבא על הגדולה אע"פ שהוא אין ראוי לביאה היא ראויה לביאה וכיון שנעשה בה מעשה כלל אחר שנראית לביאה בטל חינה שאין הולך אחר ביאתו אלא אחר ביאתה והרי זו כמוכת עץ שאינו בן ביאה ואעפ"כ נחלקו בו ר"מ ורבנן דרבנן אומרים כתובתה מנה הואיל ונעשה בה מעשה כעין מעשה איש אחר שנעשית גדולה, כנ"ל ע"כ: וכן כתב אחד מתלמידי הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל אמר רבא ה"ק גדול הבא על הקטנה וכו' וא"ת והא אנן לא קשיא לן אלא קטן הבא על הגדולה א"כ למאי איצטריך לפרושי לן גדול הבא על הקטנה וי"ל דאגב סיפא נקט לה לסיפא רישא ולאשמועינן שאין הכל תלוי בו אם הוא בן ביאה אם לאו אלא בתר דידה אזלינן ואמר גדול הבא על הקטנה אע"פ שהוא בן ביאה מ"מ ביאתה אינה ביאה דכנותן אצבע בעין וכו' ולא בטל חינה כלל ומש"ה כתובתה מאתים קטן הבא על הגדולה אף על פי שהוא אינו בן ביאה מכל מקום ביאתה ביאה ובטל חינה שכבר טעמה טעם ביאה כמוכת עץ שאינו בן ביאה אלא משיר בתולים, ע"כ:

מחלוקת כשהכיר בה כתב רש"י ז"ל כשהכיר בה. כשכנסה וכתב לה כתובה הוא ידע שהיא מוכת עץ. פירוש אע"ג דכשנתקדשה לו לא הכיר בה. וכתבו תלמידי הרב ר' יונה ז"ל הכיר בה פירוש שהודיעו לו בפירוש ואמרו לו שהיא מוכת עץ, ע"כ:

מדמי לה לבוגרת ולאו לגמרי מדמינן לה לבוגרת דהא בוגרת בין הכיר בה בין לא הכיר בה כתובתה מאתים ומוכת עץ דברי הכל בלא הכיר כתובתה ולא כלום אלא כיון שהכיר בה לר"מ ולא הטעתו במעשה שאירע בה כתובתה מאתים דהא לא בטל חינה הואיל ולא נעשה בה מעשה באיש אבל בשלא הכיר בה אין לה ולא כלום דהכאת עץ מילתא דלא שכיח הוא דלא רמי איניש אדעתא לאתנויי עלה ולכך אין לה ולא כלום אבל בוגרת בין כך ובין כך מאתים דעליה דידיה רמיא לאתנויי והיא לא הטעתו ולכך בין כך ובין כך כתובתה מאתים ולרבא דאמר בין הכיר בה בין לא הכיר בה לר' מאיר מאתים משום דמדמה לה לבוגרת לגמרי דלאו טעותא איכא כלל דהא לא בטל חינה ורבנן מדמו לה לבעולה לגמרי דהכיר בה מנה לא הכיר בה ולא כלום כמו כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה שאין לה כלום דכיון דבטל חינה כהטעאה גמורה חשבינן לה אבל למסקנא דאסקא רבא לרבנן בין הכיר בין לא הכיר כתובתה מנה טעמא לפי שאינה הטעאה גמורה משום דלא בטיל חינה לגמרי כבעולה דמזוהמת היא בפניו. הרשב"א ז"ל: וז"ל הרא"ש ז"ל אבל לא הכיר בה דברי הכל ולא כלום אע"ג דר"מ מדמי לה לבוגרת ובוגרת יש לה אפילו לא הכיר בה מ"מ מוכת עץ מקפיד עלה והוי מקח טעות, ע"כ. ורש"י ז"ל כתב מדמי לה לבוגרת. דקיימא לן שכלו בתוליה במסכת יבמות וכו'. פירוש לגבי הכי הוא דמדמי לה לבוגרת ולאו לגמרי ופריך תלמודא ור"מ מאי מדמי לה לבוגרת וכו' פירוש כיון דעל כורחו לא דמי לה לגמרי דהא בוגרת אפי' לא הכיר בה כתובתה מאתים ומוכת עץ אמרת ולא כלום הילכך לבעולה הוה לן לדמוייה ומשני דע"כ לבעולה לא מצינן לדמוייה דבעולה איתעביד בה מעשה איש וכו' וכיון שכן לבוגרת מדמינן לה למאי דשייך דהיינו הכיר בה וכמו שפירשו הרשב"א והרא"ש ז"ל והדר פריך תלמודא ורבנן אדמדמו לה לבעולה נדמייה לבוגרת פירוש ליהוי הכיר בה דמוכת עץ כלא הכיר בה דבוגרת דסוף סוף מוכת עץ נמי לא איתעביד בה מעשה איש. ומשני מ"מ הא איתעביד בה מעשה מה שאין בבוגרת ולכך לא מצינן לדמוייה לבוגרת כלל ועדיפא טפי לא הכיר בה דבוגרת מהכיר בה דמוכת עץ. כנ"ל: וז"ל שיטה ישנה אבל לא הכיר בה דברי הכל ולא כלום ואף על גב דר"מ מדמי לה לבוגרת י"ל להכי אהני הא דאיתעביד בה מעשה באיש דלא דמיא לה לגמרי, ע"כ. והיינו כדכתיבנא. ואם היינו אומרים דרמי בר חמא סבירא ליה כרב דקטן הבא על הגדולה עשאה מוכת עץ ורבנן ור"מ פליגי נמי בקטן שבא על הגדולה יכלינן לפרושי דמעיקרא דפריך עלה דר"מ אמאי מדמי לה לבוגרת היינו דגבי גדול שבא על הקטנה דמ"מ מעשה בידי אדם איכא ובתר הכי פריך ורבנן אדמדמו לה לבעולה וכו' לגבי מוכת עץ ממש ודע שבספרי הדפוס כתוב בעולה איתעביד בה מעשה בידי אדם הא וכו' והוא טעות ובספרי דוקני גרסינן בעולה איתעביד בה מעשה איש והכי גרסי כל המפרשים ז"ל וגרסא מתיישבת שפיר להאי פירושא. ומיהו מאי דכתיבנא מעיקרא הוא יותר פשוט. כנ"ל: וכתב הריטב"א ז"ל מדקא מדמינן מוכת עץ לבעולה ולבוגרת ולא משנינן שאני מוכת עץ דפתחה סתום שמעינן דמוכת עץ פתחה פתוח והיינו דתנן היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את שמע מינה פתחה פתוח כדרוסת איש וכן אמרינן בירושלמי דפתחה פתוח בין בעץ בין באדם וה"ה לבוגרת וכדבעינן לפרושי לקמן במכלתין. ע"כ:

מתיב רב נחמן היא אומרת מוכת עץ אני וכו' וא"ת ודילמא מוכת עץ אני תחתיך היא דקא אמרה ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל היא אומרת מוכת עץ אני. משנתינו היא. פי' דמאי דקאמר מוכת עץ אני היינו לומר ודיני כמה דתנינן במתני' דהכא ומעיקרא תני הכא דינא דמוכת עץ ושוב תני היא אומרת מוכת עץ אני ודינא כמה דתנינן הילכך לא מצית למימר דמוכת עץ אני תחתיך קאמרה דבהכי לא מיירי מתני' דהכא כלל וא"ת א"כ דילמא הכי קאמרה מוכת עץ אני והכרת בי דהא מתני' דהכא בהכיר בה מיירי לרמי בר חמא ויש לומר דלהכי כתב רש"י והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את. הנושא את האשה בחזקת בתולה ולא מצא לה בתולים היא אומרת מוכת עץ אני כו' אלמא מוכת עץ הכיר בה יש לה כתובה וכו', ע"כ. פי' דמאי דקאמר היא אומרת מוכת עץ אני קאי ארישא דאידך מתניתין דקתני הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי וכו' אלמא משמע ראייה דלא הכיר בה כנ"ל. ומיהו מצאתי בגמ' קלף ישנות דגרסי הכי מתיב רב נחמן היא אומרת מוכת עץ אני ויש לי אלא אמר רבא וכו' ותו לא וזאת היתה גירסת רש"י ז"ל ולכך איצטריך לומר משנתינו היא והכין גרסי כל המפרשים ז"ל וכדבעינן למכתב קמן בס"ד. ובשיטה ישנה כתוב מתיב וכו' ויש לי, ואין לפרש היא אומרת מוכת עץ אני תחתיך ואית לי מאתים דא"כ הוה ליה למימר לא כי אלא עד שלא ארסתיך וכו'. ע"כ:

וז"ל הריטב"א ז"ל מתיב רב נחמן היא אומרת מוכת עץ אני ויש לי פירוש אלמא מוכת עץ יש לה כתובה אף על פי שלא הכיר בה דליכא למימר דמוכת עץ אני תחתיך קאמרה א"כ הוה ליה למתני הכי בהדיא כדקתני משארסתני נאנסתי וא"ת מנא לן דבלא הכיר בה מיירי דדילמא ה"ק מוכת עץ אני והכרת בי וי"ל דא"כ מאי האי דמהדר והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את הול"ל לא הכרתי בך ומיהו ע"כ רמי בר חמא הכי מפרש לה למתניתין וכן תירצו בירושלמי אליבא דרמי בר חמא היא אומרת מוכת עץ אני והכי התניתי עמך והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ולא התנית עמי כלום ובגמרא דילן משמע להו דהאי תירוצא דחיקא הוא מטעמא דאמרן ולהכי לא פריקו לה מידי וכו'. ע"כ: וז"ל הרא"ה ז"ל מתיב רב נחמן היא אומרת מוכת עץ אני ויש לי ליכא לפרושי דה"ק היא אומרת מוכת עץ אני וכן התניתי עמך דא"כ ה"ל מתניתין ברי וברי לא אמר ר"ג דמהימנא ושלא כדברי הירושלמי והכי מוכח מתניתין דקתני לא כי אלא דרוסת איש ולא קתני לא התנית עמי. ע"כ: וכן כתב הרמב"ן ז"ל מתיב רב נחמן היא אומרת מוכת עץ אני ויש לי ואי קשיא ודילמא מתני' כגון שאמרה ליה מעיקרא מוכת עץ אני לא קשיא כיון דאיהו שמא הוה ולא ידע אי מוכת עץ או לא אי ס"ד דאמרה ליה מעיקרא השתא מאי טעין בעל אמאי אמר ר' יהושע לא מהימנא אלא ש"מ כגון שכנסה בחזקת בתולה גמורה ולא מצא לה בתולים ועכשיו היא אומרת מוכת עץ אני ומש"ה אמר ר' יהושע לא מהימנא דכיון דאתרע חזקתה ולא מצא לה בתולים חיישינן שמא דרוסת איש היא ומש"ה אקשי ליה רב נחמן אדרמי בר חמא וכבר כתבתי זה למעלה ע"כ:

אלא אמר רבא בין הכיר בה וכו' משמע ליה דרבא אתא לתרוצי מתני' ואתא נמי לאוקמי מאי דקאמר רמי מחלוקת כשהכיר בה וכו' במידי דאף על גב דלא מצינן לתרוצי לדדמי בכוליה מיהו במקצת דבריו שפיר מיתרצא והכי קמהדר רבא למימר דחילוקיה דרמי בין הכיר ללא הכיר הכי מיתוקם מחלוקת כשהכיר בה פי' לא נחלקו ר"מ וחכמים דר"מ אמר מאתים ורבנן אמרי מנה אלא כשהכיר בה אבל בלא הכיר בה לא נחלקו חכמים לומר מנה אלא לדעת חכמים ולא כלום והכין איכא לדיוקי מלשונו של רש"י ז"ל דמעיקרא כתב תיובתא דרמי בר חמא דאמר לא הכיר בה דברי הכל ולא כלום. פי' כי איתותב היינו מאי דקאמר לא הכיר בה דברי הכל ולא כלום מיהו מאי דקא מפליג בין הכיר ללא הכיר לדעת חכמים בדוכתיה קאי דהכיר בה מנה ולא הכיר בה ולא כלום שוב כתב אלא אמר רבא לר"מ בין הכיר בה בין לא הכיר בה מאתים. ומתני' דקתני היא אומרת מוכת עץ אני וקא תבעה ר"מ היא. לרבנן הכיר בה מנה. ומתניתין דהכא כשהכיר בה אבל לא הכיר בה ולא כלום והא לא מצית למימר הכיר בה מאתים לא הכיר בה מנה דאי במקח טעות מחזקינן לה משום דלא הכיר בה לית לה מידי ואי לאו מקח טעות הוא דאין חילוק בין הכיר ללא הכיר ע"כ. כך היא הנוסחא בפירושי רש"י ז"ל המדוייקים הא קמן דמאי דקאמר רבא בין הכיר בה ובין לא הכיר בה לר"מ מאתים היינו כדי לתרוצי מתני' דקתני היא אומרת מוכת עץ וכו' ומאי דקאמר שוב לרבנן הכיר בה מנה וכו' היינו לאוקמי במידי חילוקיה דרמי בר חמא דקאמר מחלוקת כשהכיר וכו' וכדכתיבנא והוקשה לו לרש"י ז"ל דהא מצינן לתרוצי למתניתין ולאוקמי חילוקיה דרמי בר חמא במידי בגונא אחריתי והיינו דנימא לרבנן הכיר בה מנה ומתני' דקתני היא אומרת מוכת עץ אני מיתוקמא שפיר בין לר"מ בין לרבנן וחילוקיה דרמי בר חמא נימא הכי מחלוקת בשלא הכיר בה אבל הכיר בה דברי הכל מאתים אבל לא הוקשה לו לרש"י ז"ל דלר"מ נימא הכיר בה מאתים לא הכיר בה מנה חדא דא"כ מאי דקאמר רמי בר חמא מחלוקת בשהכיר וכו' לא מיתוקמא כלל דבין בהכיר בה ובין לא הכיר בה פליגי דהכיר בה לרבנן מנה ולר' מאיר מאתים ובלא הכיר בה לר"מ מנה ולרבנן ולא כלום ועוד דכיון דאמרינן דלר"מ אין חילוק בין הכיר ללא הכיר דלאו פגומה היא כלל א"כ מאיזה טעם תיקשי לן דנימא וניפלוג בינייהו דבשלמא לרבנן דמחלקי בינייהו איכא לאקשויי דהא מפלגת בינייהו בהכי תפלוג בהכי כי היכי דתיקו מתני' דהיא אומרת מוכת עץ כדברי הכל אבל לר' מאיר ליכא לאקשויי ועוד דמאי עדיפותא איכא למימר דלר"מ הכיר בה מאתים לא הכיר בה מנה כיון דסוף סוף לא מיתוקם מתני' דהיא אומרת מוכת עץ אני דמיירי בלא הכיר אלא כר' מאיר אבל אם הקושיא לרבנן ניחא דעדיף לן לאוקומי מתני' ככ"ע וכדכתיבנא ותירץ רש"י ז"ל קושייתו דלא מצינן למימר הכיר בה מאתים לא הכיר בה מנה דאי במקח טעות מחזקינן ליה וכו' כנ"ל פי' לפי' רש"י ז"ל: והתוס' ז"ל לא פירשו כן אלא דרבא לא אתא אלא לתרוצי מתני' דאותבינן מינה לרמי בר חמא ולא איכפת ליה אי תיקום חילוקיה דרמי בר חמא כלל והא דקאמר לרבנן הכיר בה מנה לא הכיר בה ולא כלום דלשיטת רש"י ז"ל ניחא דקאמר הכין כדי לאוקמי חילוקיה דרמי בר חמא במידי אבל לשיטת התוס' קשיא דלמה ליה לאורוכי כולי האי ותירצו בתוס' דלכך האריך וקאמר הכין לאשמועינן דמתני' רבי מאיר היא ולא רבנן וא"ת כיון דלא אתא רבא כי אם לתרוצי מתני' ולא אכפת ליה אי תיקום חילוקיה דרמי בר חמא כלל אמאי לא קאמר לרבנן בין הכיר בה בין לא הכיר בה מנה כדקאמר במסקנא ותיתי מתני' לדברי הכל ולשיטת רש"י ז"ל ניחא דמעיקרא מהדרינן לאוקמי חילוקיה דרמי בר חמא בכל מאי דאפשר ואם לא כולו מקצתו וכדכתיבנא ותירצו בתוספות דהשתא לא ניחא ליה למימר הכי דכיון דרבנן מדמו לה לבעולה [הויא בלא הכיר בה כמו כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה וס"ל דלית לה ולא כלום ובמסקנא סבר הא דמדמו לה לבעולה] היינו לענין מנה אבל מקח טעות לא הוי כמו בבעולה דאינו מקפיד כל כך במוכת עץ שיהא מקח טעות: וז"ל הרמב"ן ז"ל ואסקה רבא לר"מ בין הכיר בה בין לא הכיר מאתים לרבנן הכיר בה מנה לא הכיר בה לא כלום ומתני' ר"מ דסתם מתני' ר' מאיר ומסקנא דהדר ביה רבא מיהא מההיא ברייתא דמתרץ דסבר דרבנן אפילו דלא הכיר בה מנה ולא מצית למימר דס"ל לרבא לר"מ הכיר בה מאתים לא הכיר בה מנה וברייתא ר"מ ומתני' נמי ר"מ דאי במקח טעות מחזקינן ליה משום דלא הכיר לית ליה מידי ואי לאו מקח טעות הוא אין חילוק בין הכיר ללא הכיר כך פי' רש"י ז"ל. ע"כ: ולא תדקדק מלשון הרב ז"ל דקושיית רש"י ז"ל היינו לר' מאיר ולא כדפרישנא דאיברא ודאי דבתר דאסקינן דהדר ביה רבא וס"ל דלרבנן אפילו בלא הכיר בה מנה איכא לאקשויי אמאי לא אמרינן דהדר ביה ממאי דקאמר לר"מ כי היכי דתיקום ברייתא נמי כר"מ וכן הקשו נמי בתוס' וכדבעיא למכתב בס"ד ומיהו מעיקרא דסברינן לא הכיר בה ולא כלום ולא אמרינן דהדר ביה לא קשיא ליה לרש"י אלא עלה דרבנן וכדכתיבנא ותי' של רש"י עולה לכאן ולכאן ולקמן נכתוב עוד בזה בס"ד כנ"ל:

בגמרא מתיב רב נחמן היא אומרת מוכת עץ אני ר"ג ור"א אומרים נאמנת פרש"י ש"מ אית לה כתובה וכו' דאי לית לה מאי נאמנת דקאמר ר"ג וכו'. ול"ל דלמא לענין לאוסרה עליו קאמר ר"ג דנאמנת ובאשת כהן וכשיטת ר' יונה ז"ל שהבאתי לעיל בתחילת הסוגיא דפ"פ אלא דלשון המשנה לא משמע כן דקתני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ואי לענין איסורא הו"ל למיתני והוא אומר דרוסת איש את משארסתיך דהא אם נעשית דרוסת איש קודם שנתארסה לא מיתסרא ואף לפי מ"ש בסוגיא דפ"פ דבאשת כהן איכא תרי ספיקי לאיסורא דאף אם קודם שנתארסה שמא נבעלה לפסול לה אפ"ה לא הו"ל לסתום ולמיתני דרוסת איש את. ועוד דמשמע סיפא דומיא דרישא דמשארסתני נאנסתי דע"כ איירי לענין כתובה מדקתני והיה מקחי מקח טעות וכמו שאפרש עוד שם בעז"ה וא"כ שפיר מתיב רב נחמן. ול"ל נמי דמה שאומרת מוכת עץ אני היינו שנעשית מוכת עץ תחתיו דא"כ אדקתני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את וע"כ היינו קודם שנתארסה א"כ טענה זו שייכה לענין מוכת עץ גופא שיאמר לא כי אלא קודם שארסתיך כנ"ל וק"ל:

בתוספות בד"ה הדר ביה רבא מההיא אבל מהא לא בעי למימר דהדר ביה משום דמקח טעות לגמרי משמע עכ"ל. הנה כל מפרשי התוספות נתקשו בדברי התוספות ובקשו ליישב כל אחד לפי דרכו מהרש"ל ומהרש"א ומהר"ם ז"ל וכל דבריהם דחוקים ובתחלה עלה בלבי ליישב דלכאורה קשה לי להיפך דשפיר מצינן למימר דהדר ביה מהא דמוקי לברייתא בנמצאת מוכת עץ שהרי נראה מדברי רש"י דלא מסיק הש"ס דהדר ביה מההיא אלא משום דמשמע ליה לשון נמצאת דקאמר רבא דע"כ היינו בלא הכיר בה ולפ"ז מצינן למימר דרבא לא הדר ביה אלא מהא דקאמר נמצאת אלא מוקי לה בהכיר בה שהיא מוכת עץ כגון שטוענת כך דבדאיכא עדים שהכיר בה לא מצינן לאוקמי דא"כ מאי קמ"ל ול"ל דאתי לאשמעינן דמוכת עץ כתובתה מנה לאשמעינן בעלמא דמה ענין הוצאת שם רע לענין זה. אבל בטוענת ודאי מצי לאוקמי ואע"ג דלא מהימנא בהכי דאפי' ר"ג לא קאמר לקמן דאיהי מהימנא אלא בברי ושמא אבל כל שהבעל אומר ברי איהו מהימן אפ"ה איכא למימר דאיכא ס"ס שמא האמת עמה שהכיר בה ואת"ל שטענתו אמת אפ"ה איכא לספוקי שמא תחתיו נאנסה דנהי דלא מספקינן שמא נעשית מוכת עץ תחתיו דא"כ הוי לה למיטען אבל לענין נאנסה תחתיו איכא למימר דלא ניחא לה לפסול עצמה מכהונה והו"ל ס"ס. והתוספות לשיטתייהו שכתבו לעיל דף ט' ע"ב דמפקינן ממון בס"ס. והשתא דאתינן להכי לא איצטריך לרבא לאוקמי כלל האי ברייתא לענין מוכת עץ אלא כל שאין כאן עדים שזינתה מעיקרא ברצון לעולם נוטלת מנה משום דאיכא ס"ס ספק שמא תחתיו נאנסה ואת"ל מעיקרא שמא הכיר בה שהיא בעולה וע"ז מסקו התוספת שפיר דא"א לומר כן משום דמקח טעות לגמרי משמע אלמא דלעולם לר"ג נוטלת מאתים ולרבי יהושע לא כלום. דקאמר הרי היא בחזקת שהטעתו ואי איתא דאיכא ס"ס בכה"ג לר"י נמי היתה נוטלת מנה מהאי ס"ס גופא אע"כ דלא מיקרי ס"ס בכה"ג דשמא הכיר בה לא מיקרי ספק כלל כיון שהבעל יודע בבירור שלא הכיר בה וכדפרישי' לעיל בדברי התוספות בד"ה אי למיתב לה דלהתוספות נמי לא מיקרי ס"ס אלא כשהבעל עצמו מסופק בשני הספיקות וא"כ ע"כ לא מצינן למימר דהדר ביה מהא אלא מההיא כך היה נראה בעיני לפרש דבריהם ועוד דרכים אחרים אלא שכולם לא ישרו בעיני לסתימת לשון התוספת ועדיין צ"ע. ומ"מ נ"ל ליישב כוונת התוספות שכתבו דרך כלל דא"א לומר בשום ענין דרבא הדר ביה מההיא אוקימתא דנמצאת מוכת עץ ומוקי באיזה אוקימתא אחריתי דאשכחן דבדליכא עדים אית ליה מנה ע"ז מסקו דאי אפשר דכיון דמקח טעות לגמרי משמע. אלמא דאפילו כשהבעל טוען שמא פטור מכלום וממילא לא אשכחן בשום ענין מנה אלא באוקימתא דרבא בידוע שנעשית מוכת עץ אח"כ וקמ"ל דלא הוי מקח טעות כן נ"ל ודו"ק:

גמ' ואמר רבא מאן דקא מותיב שפיר שבת קכג ע"א ר"ה ו ע"ב: