בוני התלמוד

    מסכת עבודה זרה דף ל״ט עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אסורין בחותם אחדלשגר ביד עובד כוכבים דכיון דבשר ותכלת דמיהן יקרים טרח ומזייף להחליפם ועל היין לנסכו. ואחלב פריך לקמן:

    חילתיתלהחליף זה בזה פורתא הוא דמהני ולא טרח ומזייף:

    פת למאי ניחוש להכלל לא גרסינן [הכא אלא במלתיה דשמואל גרסינן] לה (והכי) [והכא] גרסינן מאי שנא גבינה כו':

    ה"ג ושמואל חתיכת דג היינו בשר ותרי גווני בשר לא אמרינן פת למאי ניחוש לה כו':

    חתיכות דגדמיהן יקרים ומזייף:

    שמואל כו'שמואל לא פליג אדרב אלא קסבר לא צריך לאתנוחי סימנא למיתני אחתיכת דג לאיסור ועל הפת להתיר כדמפרש ואזיל:

    ושמואלאמר לך חתיכת דג היינו בשר וכיון דבשר אשמועינן הרי דגים בכלל:

    ופת למאי ניחוש להדניתב לה סימנא להתיר ולמיתני חמפ"ג:

    אי משום איחלופי כו'מאי איכא למיחש:

    כי הדדישמא יש עמו הדומה לו פשיטא לן כיון דאיכא חותם לא טרח ומזייף במידי דלית ליה רווחא:

    אין לוקחין ימ"ח מח"ג כו'שחנוונים שבסוריא חשידי דלא קפדי אלפני עור לא תתן מכשול ומזבני לישראל דברים שלקחו מן העובד כוכבים מיהו אינהו גופייהו לא אכלי איסורא הלכך אם נתארח אצלו מותר לאכול עמו:

    שיגר לובמתנה:

    סלקונדרי רומיןנחתומין שברומי:

    אוכלין אותהואסור משום שמערבין בה קירבי דגים טמאים וחתיכות גדולות עושין ממנה:

    זקן אחדעובד כוכבים היה:

    למעוטי בידועגבי כבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ ואם בידוע שנתן יין שם אסורין אפילו בהנאה:

    למעוטי מורייסדאסור אפי' בהנאה והך סתמ' ר"מ היא:

    מתני' והדבדבניותאשכולות של ענבים:

    שאינה טרופהשניכרין חתיכות דגים:

    עלה של חילתיתדהא לא מפסקו לה בסכינא:

    וזיתי גלוסקאות המגולגליןזיתים הכנוסין בכלי עגול ומתחממין ונעצרין מאיליהן כעין גלוסקא. מגולגלין כמו מגולגלת שנתחממו ונרפו מחמת שמנן ובלע"ז מול"ש. ובגמ' (דף מ:) פריך פשיטא למאי ניחוש לה:

    שלחין אסוריןאזיתים קמהדר. ובגמרא (דף מ:) מפרש לה:

    מן הסלולההנמכרין בסל לפני החנוני אסורין. ובגמרא מפרש מפני שמזלף עליהן יין:

    מן ההפתקמקום כינוסן של חגבים מלוחין:

    מותריןדאין מזלף עליהן עד שנותנו לפניו למכור:

    וכן לתרומהמפרש בגמ':

    גמ' יושב ישראלואפילו אין רואהו:

    איערובישמא עירב בו יין:

    הבוצר לגתלדרכן בגת ולעשות מהן יין:

    הוכשרלענין טומאה במשקה הנזלף הואיל ולכך הן עומדין ניחא ליה במאי דנפיק מינייהו. ודבדבניות עצמן הן לאכילה:

    כל שראש ושדרה ניכריןשל כל דג ודג שהדגים ניכרין בראשן בין טמא לטהור שהטמאים ראשיהן חדים ואין להן חוט השדרה:

    כילביתגדילה מאיליה בציר דגים טהורים ואם יש שם ציר דגים טמא אין כילבית גדילה בו:

    עבודה זרה 39 עמוד ב

    1אסורין בחותם אחד. חילתית, מורייס, פת, גבינה מותרין בחותם אחד.

    2פת, למאי ניחוש לה? אי משום איחלופי קרירא בחמימא מידע ידיע, דחיטי בדשערי נמי מידע ידיע, אי כי הדדי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף.

    3ורב, מ"ש גבינה? דלא טרח ומזייף? חלב נמי לא טרח ומזייף! אמר רב כהנא: אפיק חלב, ועייל חתיכת דג שאין בה סימן.

    4היינו בשר! תרי גווני בשר.

    5ושמואל אומר: בי"ת אסור בחותם אחד, מח"ג מותר בחותם אחד. בשר, יין, תכלת אסורין בחותם אחד; מורייס, חילתית, גבינה מותרין בחותם אחד. לשמואל, חתיכת דג שאין בה סימן היינו בשר, תרי גווני בשר לא אמרינן.

    ברייתא

    6ת"ר אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא, לא יין ולא מורייס ולא חלב ולא מלח סלקונדרית ולא חילתית ולא גבינה, אלא מן המומחה, וכולן אם נתארח אצל בעל הבית מותר.

    7מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דא"ר יהושע בן לוי: שגר לו בעל הבית לביתו מותר. מ"ט בעל הבית לא שביק היתירא ואכל איסורא, וכי משגר ליה, ממאי דאכיל משדר ליה.

    8ומלח סלקונדרית. מאי מלח סלקונדרית? אמר רב יהודה אמר שמואל: מלח שכל סלקונדרי רומי אוכלין אותה. תנו רבנן: מלח סלקונדרית, שחורה אסורה, לבנה מותרת, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: לבנה אסורה, שחורה מותרת. רבי יהודה בן גמליאל משום רבי חנינא בן גמליאל אומר: זו וזו אסורה.

    9אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לדברי האומר לבנה אסורה, קירבי דגים לבנים טמאים מעורבין בה. לדברי האומר שחורה אסורה, קירבי דגים שחורים טמאים מעורבין בה.

    10לדברי האומר זו וזו אסורה, זה וזה מעורבין בה. אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל: זקן אחד היה בשכונתנו, שהיה מחליק פניה בשומן חזיר.

    11הרי אלו אסורים. למעוטי מאי? לחזקיה למעוטי בידוע, לרבי יוחנן למעוטי מורייס וגבינת בית אונייקי, וסתמא כר"מ:

    מתני׳ · משנה

    12ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו עובד כוכבים וישראל רואהו, והדבש, והדבדבניות, אע"פ שמנטפין אין בהן משום הכשר משקה, וכבשין שאין דרכן לתת לתוכן יין וחומץ, וטרית שאינה טרופה, וציר שיש בה דגה, ועלה של חילתית, וזיתי גלוסקאות המגולגלין.

    13ר' יוסי אומר: השלחין אסורין, החגבים הבאים מן הסלולה אסורין, מן ההפתק מותרין, וכן לתרומה.

    גמ׳ · גמרא

    14תנינא להא דת"ר יושב ישראל בצד עדרו של עובד כוכבים ועובד כוכבים חולב לו, ומביא לו ואינו חושש. היכי דמי? אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא, ואי דאיכא דבר טמא בעדרו אמאי?

    15לעולם דאיכא דבר טמא, וכי קאי חזי ליה, וכי יתיב לא חזי ליה; מהו דתימא: כיון דיתיב לא חזי ליה, ניחוש דלמא מייתי ומערב ביה, קמ"ל כיון דכי קאי חזי ליה, אירתותי מירתת ולא מיערב ביה.

    16והדבש. דבש למאי ניחוש לה? אי משום איערובי מיסרא סרי, אי משום בישולי עובדי כוכבים נאכל כמו שהוא חי, אי משום גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם הוא ומותר.

    17והדבדבניות. אף על פי שמנטפות, אין בהן משום הכשר משקה. ורמינהי: הבוצר לגת שמאי אומר: הוכשר, הלל אומר: לא הוכשר, ואודי ליה הלל לשמאי!

    18התם קא בעי ליה למשקה, הכא לא קא בעי ליה למשקה.

    19וטרית שאינה טרופה: תנו רבנן, איזו היא טרית שאינה טרופה? כל שראש ושדרה ניכר. ואיזו ציר שיש בה דגה? כל שכילבית אחת או שתי כילביות׃

    תוספות

    פת למאי ניחוש לה כו'בקונטרס לא גרס האי עד מילתיה דשמואל ונראה טעמא משום דלמה יקשה זה על פת יותר מן האחרים מיהו אין בשביל כך להגיה הספרים:

    ימ"ח מח"ג אינם ניקחים אלא מן המומחהואע"ג דקא חשיב חלב הוצרך לחשוב גבינה לפי שאין טעם איסורן שוה שחלב אסור משום עירוב חלב טמא אבל טעם גבינה הוא משום גילוי כדפרי' לעיל (עבודה זרה דף לה.) מיהו לרבי ירמיה דמפרש לעיל (שם) טעם גבינה משום צחצוחי חלב טמא לפרש"י קשה לרבי יהודה למה הוצרך לשנות כאן גבינה ובתוספתא קא חשיב בזאת הברייתא במקום חלב חתיכת דג שאין בה סימן:

    תנינא להא דת"רתימה דהא תני במתני' וישראל רואהו משמע הא לא חזי ליה כל שעתא אסור וי"ל דרואהו לאו דוקא אלא ר"ל יכול לראותו:

    אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטאדכיון דיושב בצד עדרו וליכא למיחש לגילוי כיון שכל שעה הוא תופסו בידו א"כ ליכא למיחש למידי מיהו היכא דיש לחוש לגילוי אסור כדפרישית לעיל דמסננת לא מהני מידי היכא דטרקי' כדאמרי' בהגוזל בתרא (ב"ק דף קטו:):

    התם קא בעי ליה למשקהוא"ת ודקארי לה מאי קארי פשיטא דבוצר לגת תנן וי"ל דס"ד דמקשה דה"ה בוצר לאכילה והא דנקט לגת לרבותא (דב"ה) [דהלל] דאפילו הכי לא הוכשר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ת"ר אין לוקחין בסוריא יין ולא מורייס ולא חתיכה שאין בה סימן ולא מלח סלקונדית בין שחורה בין לבנה ולא גבינה אלא מן המומחה סימן ימ"ח מח"ג וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר דלא שביק בעה"ב היתרא ואכיל איסורא וכר' יהושע בן לוי דאמר שגר לו בעה"ב בביתו מותר דבעה"ב ממאי דאכיל משדר ליה ולא שביק היתרא ואכיל איסורא. מלח סלקונדית אסיקנא לדברי האוסר שחורה ולבנה.

    סבר קרבי דגים שחורים וקרבי דגים לבנים טמאים מעורבין בהואמר ר' אבהו משום דר' חנניה בן גמליאל זקן היה בשכונתנו והיה מחליק פניה בשומן חזיר. עוד שנינו בסיפא דמתני' הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה.

    למעוטי מאילחזקיה למעוטי בידוע. כלומר אם נודע דודאי נתן בכבשין יין או חומץ אסורין אפי' בהנאה. לר' יוחנן למעוטי מורייס וגבינת בית אונייקי וסתמא כר' מאיר:

    משנה בשביעית פרק כלל גדול אמרו בשביעית קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. הצבע צובע לעצמו לא יצבע בשכר שאין עושין סחורה בפירות שביעית. ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבילות ולא בטריפות ולא בשקצים ולא ברמשים כו'. עד ציידי חיה עופות ודגים שנתמנו להן מינין טמאין מותר למוכרם.

    ר' יהודה אומר אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכרובלבד שלא תהא אומנתו לכך. וחכמים אוסרין. ואמר בגמרא דיליה כתיב טמאים מה ת"ל וטמאים יהיו לכם אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה. כל דבר שאיסורו דבר תורה אסור לסחור בו. איסורו מדברי חכמים מותר לסחור בו. והרי חמור וגמל למלאכה הן גדילין. ר' הושעיא נסיב ויהיב במורייס. ר' הונא נסיב ויהיב בחלתיתא:

    מתני' ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו עובד כוכבים וישראל רואהו כו'.

    תנינא להא דת"ר ישראל יושב בצד עדרו של עובד כוכבים ועובד כוכבים חולב ומביא לו ואינו חושש. ואוקימנא אע"ג דאית ליה בהמה טמאה בעדרו.

    וכי קאי חזי ליה וכי יתיב לא קא חזי ליהמהו דתימא כיון דהוא יתיב ניחוש דלמא מערב ביה חלב בהמה טמאה. קמ"ל כיון דכי קאי חזי ליה מירתת ולא מערב. והדבש מותר דליכא חשש אי משום איערובי אי מערב ביה מבאיש.

    אי משום בשולי עובדי כוכבים נאכל כמות שהוא חי אי משום געולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם מותר. ומדחזינן ברוב התלמוד דמוקים להו בנאכל כמות שהוא בחי אין בו משום בישולי עובדי כוכבים. ש"מ דהא לישנא דוקא. מיהו כיון דחזינן באידך פירקין דמפרש ואמר ר' יוחנן כאידך לישנא סבירא ליה כל שאינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת. הלכך בעינן בתרי לישני.

    והדבדבניותפי' (חסר איזה תיבות) אע"פ שהן מנטפות אין בהן משום הכשר. והלל אומר לא הוכשר. והודה לו הלל לשמאי. הנה הניטוף מכשיר. ושנינן התם למשקה בעי להו דהא לגת בוצר. הכא לא בעי להו למשקה.

    וטרית שאינה טרופה וציר שיש בה דגה מותריןת"ר איזו היא טרית שאינה טרופה כל שראשה ושדרה ניכר שהוא מדג טמא. איזהו ציר שיש בה דגה. בסתומות כילכית אחת. בפתוחות עד שיהו שתי כילכיות.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת עבודה זרה דף ל״ט עמוד ב׳

    מסכת עבודה זרה דף ל״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־488 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אסורין בחותם אחד לשגר ביד עובד כוכבים דכיון דבשר ותכלת דמיהן יקרים טרח ומזייף להחליפם ועל היין לנסכו. ואחלב פריך לקמן:

    חילתית להחליף זה בזה פורתא הוא דמהני ולא טרח ומזייף:

    פת למאי ניחוש לה כלל לא גרסינן [הכא אלא במלתיה דשמואל גרסינן] לה (והכי) [והכא] גרסינן מאי שנא גבינה כו':

    ה"ג ושמואל חתיכת דג היינו בשר ותרי גווני בשר לא אמרינן פת למאי ניחוש לה כו':

    חתיכות דג דמיהן יקרים ומזייף:

    שמואל כו' שמואל לא פליג אדרב אלא קסבר לא צריך לאתנוחי סימנא למיתני אחתיכת דג לאיסור ועל הפת להתיר כדמפרש ואזיל:

    ושמואל אמר לך חתיכת דג היינו בשר וכיון דבשר אשמועינן הרי דגים בכלל:

    ופת למאי ניחוש לה דניתב לה סימנא להתיר ולמיתני חמפ"ג:

    ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    תוספות

    פת למאי ניחוש לה כו' בקונטרס לא גרס האי עד מילתיה דשמואל ונראה טעמא משום דלמה יקשה זה על פת יותר מן האחרים מיהו אין בשביל כך להגיה הספרים:

    ימ"ח מח"ג אינם ניקחים אלא מן המומחה ואע"ג דקא חשיב חלב הוצרך לחשוב גבינה לפי שאין טעם איסורן שוה שחלב אסור משום עירוב חלב טמא אבל טעם גבינה הוא משום גילוי כדפרי' לעיל (עבודה זרה דף לה.) מיהו לרבי ירמיה דמפרש לעיל (שם) טעם גבינה משום צחצוחי חלב טמא לפרש"י קשה לרבי יהודה למה הוצרך לשנות כאן גבינה ובתוספתא קא חשיב בזאת הברייתא במקום חלב חתיכת דג שאין בה סימן:

    תנינא להא דת"ר תימה דהא תני במתני' וישראל רואהו משמע הא לא חזי ליה כל שעתא אסור וי"ל דרואהו לאו דוקא אלא ר"ל יכול לראותו:

    אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא דכיון דיושב בצד עדרו וליכא למיחש לגילוי כיון שכל שעה הוא תופסו בידו א"כ ליכא למיחש למידי מיהו היכא דיש לחוש לגילוי אסור כדפרישית לעיל דמסננת לא מהני מידי היכא דטרקי' כדאמרי' בהגוזל בתרא (ב"ק דף קטו:):

    התם קא בעי ליה למשקה וא"ת ודקארי לה מאי קארי פשיטא דבוצר לגת תנן וי"ל דס"ד דמקשה דה"ה בוצר לאכילה והא דנקט לגת לרבותא (דב"ה) [דהלל] דאפילו הכי לא הוכשר:

    Tosafot on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ת"ר אין לוקחין בסוריא יין ולא מורייס ולא חתיכה שאין בה סימן ולא מלח סלקונדית בין שחורה בין לבנה ולא גבינה אלא מן המומחה סימן ימ"ח מח"ג וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר דלא שביק בעה"ב היתרא ואכיל איסורא וכר' יהושע בן לוי דאמר שגר לו בעה"ב בביתו מותר דבעה"ב ממאי דאכיל משדר ליה ולא שביק היתרא ואכיל איסורא. מלח סלקונדית אסיקנא לדברי האוסר שחורה ולבנה.

    סבר קרבי דגים שחורים וקרבי דגים לבנים טמאים מעורבין בה ואמר ר' אבהו משום דר' חנניה בן גמליאל זקן היה בשכונתנו והיה מחליק פניה בשומן חזיר. עוד שנינו בסיפא דמתני' הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה.

    למעוטי מאי לחזקיה למעוטי בידוע. כלומר אם נודע דודאי נתן בכבשין יין או חומץ אסורין אפי' בהנאה. לר' יוחנן למעוטי מורייס וגבינת בית אונייקי וסתמא כר' מאיר:

    משנה בשביעית פרק כלל גדול אמרו בשביעית קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. הצבע צובע לעצמו לא יצבע בשכר שאין עושין סחורה בפירות שביעית. ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבילות ולא בטריפות ולא בשקצים ולא ברמשים כו'. עד ציידי חיה עופות ודגים שנתמנו להן מינין טמאין מותר למוכרם.

    ר' יהודה אומר אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכר ובלבד שלא תהא אומנתו לכך. וחכמים אוסרין. ואמר בגמרא דיליה כתיב טמאים מה ת"ל וטמאים יהיו לכם אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה. כל דבר שאיסורו דבר תורה אסור לסחור בו. איסורו מדברי חכמים מותר לסחור בו. והרי חמור וגמל למלאכה הן גדילין. ר' הושעיא נסיב ויהיב במורייס. ר' הונא נסיב ויהיב בחלתיתא:

    מתני' ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו עובד כוכבים וישראל רואהו כו'.

    תנינא להא דת"ר ישראל יושב בצד עדרו של עובד כוכבים ועובד כוכבים חולב ומביא לו ואינו חושש. ואוקימנא אע"ג דאית ליה בהמה טמאה בעדרו.

    וכי קאי חזי ליה וכי יתיב לא קא חזי ליה מהו דתימא כיון דהוא יתיב ניחוש דלמא מערב ביה חלב בהמה טמאה. קמ"ל כיון דכי קאי חזי ליה מירתת ולא מערב. והדבש מותר דליכא חשש אי משום איערובי אי מערב ביה מבאיש.

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    רשב"א

    ת"ר אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא וכו' אלא מן המומחה וכולן אם נתארח וכו'. שנינו בברייתא בריש פרק קמא דחולין (ו, א), הנותן לשכנתו עיסה לאפות וקדירה לבשל אינו חושש לשאור ותבלין שבה לא משום שביעית ולא משום מעשה. במה דברים אמורים בשאומר לה עשי משלי, אבל אם אמר לה (עשה) [עשי] לי משליכי, חושש לשאור ותבלין שבה משום שביעית ומשום מעשה, כלומר, בשאמר לה עשי משלי אנו חושש, לפי שאין עמי הארץ חשודין להחליף, אבל בזמן שאמר לה עשי ליה משליכי חושש, ואפילו אמרה לו מעושה הוא, שהם אינן נאמנין להעיד במה שהם חשודין בו. וממנו אתה למד לחשוד על גבינות הנכרים שמורת ליתן לו גבינה לבשל לו, אבל בזמן שאמר לו בשל לי גבינה חושש משום גבינה של נכרים, ואם נתארח אצלו אסור לאכול מגבינתו, אבל אם הוא אינו חשוד אלא למכור ממנה לרבים אסור ליקח ממנו. ואם נתארח אצלו או ששגר לו לתוך ביתו מותר, דאינו מניח אצלו ולא משגר לו אלא ממה שהוא אוכל, דתניא בפרק אין מעמידין אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא אלא מן המומחה, וכולן אם מתארח אצל בעל הבית מותר, מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי אם שיגר לו בעל הבית לביתו מותר, מאי טאעמא דבעל הבית לא שביק היתירא ואכיל איסורא, וכי משדר ליה, ממאי דמנח קמיה משדר ליה. (תוה"ב בית ד' שער ב').

    וטרית טרופה ופירש רש"י ז"ל (במתני' לה, ב) שרית מין דגים קטנים מלוחים, וכתב הרמב"ן ז"ל ומדברי כולם נלמוד שאין אנו אוסרין אותה משום מליחתן ואין חוששין שמא נמלחו עם הטמאים ביחד ואסורין, ולא נתברר הטעם. ואם תאמר טמאין בטהורין נותן טעם לפגם הוא, והרי בפרק כל הבשר (חולין קיג, א) אמרו בהדיא שאם טמא מליח וטהור תפל אסורים, ומסקנא אף שניהם מלוחין אסורין, ואי משום דלא מחזקינן איסורא, כל היכא דשכיח מחזקינן, אלא משמע משום דטמאין בטהורין לא מימלחי, דטהורין צריכי לאפושי עלייהו מלחא טפי טובא מטמאין. אי נמי משום דספיקא דרבנן היא ולקולא. ובספר העיטור נמי מתיר דגים מלוחין של נכרים, אלא שנהגו בם איסור. עד כאן. ובמקומנו נהגו בו היתר ובשער התערובת (בית ד שער א') יתבאר בע"ה דין דגים טהורין שמלחן עם דגים טמאין. (תוה"ב בית ג' שער א').

    אי זהו ציר שיש בו דגה כל שכלבית אחת או שתי כלביות משוטטות בה. כלבית, פירש"י ז"ל: שהוא דג טמא וגדל בציר דגים טהורין ואינו גדל בשל טמאין. ור"ח ז"ל פירש: שהוא דג טהור קטן, ודג אחד טהור מתיר את הכל. והקשה עליו הרמב"ן ז"ל, דהא בטרית טרופה בעינן שיהא ראש ושדרה ניכר לכל אחד ואחד, וניחא (לי) [ליה] דכיון דציר דגים זיעא בעלמא הוא ואיסורו מדבריהם כדמפורש במסכת חולין (צט, ב), לפיכך הקלו בו להתירו בדג אחד, אבל טרית כיון דאכל גופיה צריך הכרה ראש ושדרה לכל אחד ואחד, גזרו על צירן משום גופן, ולפיכך (אמרו) [אסרו] אפילו לטבל בצירן עד שיהא ראש ושדרה ניכר, ודייקא נמי מדאמר ר' זירא (מ, א) מריש הוה מטבלנא בצירן, משום דהוה סבר מחלוקת בגופן אבל בצירן או ראש או שדרה, כלומר ואפילו של אחת כמו שהתירו בציר משום כלבית אחת, משמע דקולא הוא בציר ולחומרא בגופן. ולפי הפירוש הזה הזכירו כלבית כעין גוזמא, לומר שאפילו דג אחד קטן מתיר הכל, ומתניתין נמי דייקא לי, דקתני ציר שיש בו דגה דמשמע כל דג קטן מתיר. עד כאן לשון הרב ז"ל. ולי נראה שאפילו לפירוש רש"י ז"ל, צריכין אנו לומר כן, דאמאי לא חיישינן שמא הנכרי השליכו שם כדי למוכרו לישראל, ואם תאמר שלא היתה חיה שם ומתקיימת אלו היה שם ציר דג טמא, אם כן למה הצריכו שתי כלביות בפתוחות, כל שיש בה אפילו אחת חיה תשתרי, אלא ודאי קל הוא שהקלו בציר משום דספיקא דרבנן היא (תוה"ב שם).

    Rashba on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    ריטב"א

    אין לוקחין י״מח ומח״ג בסוריא הפירוש הנכון דלהכי נקט סוריא לפי שהיו חשודין למכור דברים אלו של גוים בחזקת שהן של ישראל ולא היו חוששין בהם ללפני עור לא תתן מכשול הא לאו הכי כל סתם מקומות הם בחזקת כשרים ואפילו בחוצה לארץ עד שיחשדהו ולא הסכימו רוב הגדולים ולא כדברי הר״מבם שכתב דכל חוצה לארץ כסוריא לענין זה עוד נראה כדברי האומרים שאפילו בסוריא להכי פריט י״מח מח״ג ללמדנו דדוקא בדברים אלו שנחשדו בהם שהיו רגילין ליקח אותם העם מן הגוים אבל בשאר דברים שלא היו רגילין כל כך ליקח אותן העם מן הגוים ולמוכרן בחזקת ישראל מותרין מכל אדם ותולין בהם כי מישראל לקחום וכן דעת הר״אבד ז״ל וכן הר״ם הלוי ז״ל והוא דעת רבותי וכל חשוד אסור ליקח ממנו אעפ״י שמעיד עליו כיון שנחשד בכך כי החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו לדברי הכל בשחשוד למכו׳ ולא אמרינן במסכת בכורות דנו ומעידו אלא במי שחשוד לעשות לעצמו אבל לא למכור ולתת לאחרים.

    וכולן שנתארח כו׳ לפי שלא נחשדו בסוריא אלא למכור אבל לא נחשדו לאכל ואף על גב דספו לאחריני ולית להו לפני עור לא תתן מכשול לא חיישינן דספו הכי לנפשייהו וזהו כלל גדול.

    ובמשניות זרעים מוכיח דכל שהוא בחזק׳ חשוב צריך שני עדים להכשירו או עד אחד שיעיד על החתיכה שלא אמרו עד אחד נאמן באיסורין אלא במעיד על החתיכה מ״ר ז״ל ובמהדורא קמא הארכתי בזה.

    וכי מישדר ליה ממאי דאכיל מישדר ליה פי׳ ממאי דאכיל איהו גופיה ואע״ג דהוי חנוני ואיכא ברשותיה של גוים דזבין לאחריני דכיון דטרח לשדורי ליה דורון בהיתרא טרח ולא מספי ליה איסורא וכן לשון הגמרא מוכיח וכן פרישו כל הראשונים ז״ל ומורי הר״אה ז״ל פירש בענין אחר כתוב במהדורא קמא.

    יושב ישראל בצד עדרו של גוי פירוש ישראל גדול ובן דעת ושמירת קטן בשל גוים לאו שמירה היא כלל ואפילו שאמרו שאוכלין טהרות על ידו בטהרות הקילו ובמה שהניחו ברשותו ומצאהו כמות שהוא אבל כל שיש בו חשש חלוף ליתנו ביד אחרים ולקבלו אין סומכין על שום קטן ולכן אסור לשלוח מחבת ופנד״אש על ידו בלא סימן לפורני שאופין שם הגוים מ״ר:

    הא דתנן והדבדבניות אעפ״י שמנטפות אין בהם משום הכשר משקה כן גורס ר״שי ז״ל ופי׳ דחדא קתני שאין המשקה היוצא מהן מכשיר דכיון דלאכילה בעי להו לא ניחא ליה במשקה היוצא שהולך לאיבוד והר״אבד ז״ל גורס ואין בהם בוא״ו ותרתי קתני שאעפ״י שמנטפות לא חיישינן שמא זילף עליהם יין ואשמועינן אגב אורחין שאין במשקה ההוא משום הכשר משקה ולא שנאוה כאן אלא לענין הראשון בלבד וזה עיקר.

    וטרית פר״שי ז״ל שהוא דג מליח וכן פירשו הר״מבם ז״ל ורוב המפרשים ז״ל ולמדנו מדבריהם דמותר לקנותמן הגוי דג גדול אעפ״י שהוא מלוח ולא חיישינן שמא מלחו עם הטמא וכן התירו הרב ביעל העיטור ז״ל וכן המנהג הפשוט בישראל וצריך לשאול מה טעם היתר זה דאי משום דטהור מלוח וטמא מלוח פוגם הא ליתא כדמוכח בפרק כל הבשר דאמרינן שאם טמא מליח וטהור תפל אסור ומסקנא דאפילו שניהם מלוחין אסורין ואי משום דלא מחזקינן איסורא כל היכא דשכיח מוחזק ועומד הוא והר״מבן ז״ל נתן טעם בדבר משום דציר של דג טמא אינו אסור אלא מדבריהם וכדמוכח שמעתין לקמן שהתירו בצירן יותר מגופן ואעפ״י דתניא וזה לכם הטמא לרבות צירן ורוטבן מדרבנן וקרא אסמכת׳ בעלמא הוא דאילו מדאורייתא זיעה בעלמא הוא וכיון דכן הוי ספקא דרבנן לקולא ועוד דהא ידעינן דטמאין בטהורים לא מימלחי דטהורים צריכים לאפושי עלייהו מלחא טפי מטמאין ע״כ תורף דבריו:

    איזהו ציר שיש בו דגה כל שכלבית אחת או שתי כלביות שוטטות בה. פר״שי ז״ל דכלבית הוא דג טמא שהוא גדל מאיליו בציר של דגים טהורים ואם יש שם תערובת ציר דג טמא אינה גדילה בו ופירוש זה קשה עד מאד חדא שאין השכל נותן זה ואין לו מציאות בטבע ועוד דאם כן אמאי קתני תנא ציר שיש בו דגה ליתני שיש בו כלבית. ועוד דנהי שאין כלבית גדול בשל טמאין ניחוש שמא נתנוהו שם ואם דעתך לומר שאינו מתקיים שם כלל ואעפ״י שאין זה נראה מלשון רש״י ז״ל אם כן כל ששהה שם רגע אחד יהא מותר בכלבית אחת ואפי׳ בפתוחות לכך הנכון כמו שפירש ר״ת ז״ל דכלבי׳ דג טהור וכל דג קטן נקרא כלבית במינו כההיא דאמרינן אימת כלבית על לויתן ואף על פי שיש דג טמא נקרא כלבית כאותה שאמרו כלבית באלפס הואי גם הדג הטהור הקטן נקרא כלבית וכן היה דרכן לתת בציר דג א׳ ממינו להורות על הציר מאיזה מין הוא ולפי שהציר של דגים טמאין אינו אלא מדרבנן הקילו בו להתירו בכלבית אחד או שתים כי זה דבר הניכר לבקיאין אם הוא ציר של דג טמא או לא וכיון שכן לא מרע אנפשיה מסתמא ומיהו לא סמכו על כלבית אחת בפתוחות לפי שפעמים נופל שם שלא לדעת אבל טרית כיון דמגופיה אכיל דאיסורו מן התורה הצריכו בו היכר ראש ושדרה ויש שהחמיר גם בצירו משום גופו ולפי זה אומר היה מורי הר״א ז״ל דאפי׳ אין בו שום כלבית אם הגוי מעיד עליו שהוא של טהורים הרי הוא מותר דלא מרע אנפשי׳ אלא שהצריכו כלבית אחת או שתי כלביות למראית העין שאם אין אתה אומר כן מה ראיה היא כלבית אחת ולא כמה כלביות אלא ודאי כדאמרן דציר ניכר הוא לבקיאים ולתערובתלא חשו דמיסרא סרי ואין דרך לערב אותו ע״כ מ״ר.

    Ritva on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    מאירי

    כל שהוא חשוד למכור דבר האסור בחזקת מותר אע"פ שאינו חשוד לאכול אין מפקידין אצלו דבר שיש בחליפיו איסור אא"כ בחותם ואם חשש חליפין אלו הוא באיסור תורה צריך שני חותמות או מפתח וחותם ואם בשל סופרים דיו בחותם אחד וכבר ביארנו שכל שדינו בשני חותמות מפתח עולה לחותם וכל שכן שהדין כך במפקיד אצל הגוי לפיכך בשר או חתכת דג שאין בה סימן או תכלת אסור בחותם אחד וכן יין אע"פ שסתם יינן מדברי סופרים החמירו עליו אבל פת ומוריס וגבנה או חלב מפקידין או משלחים בידם אף בחותם אחד אפילו יחליף בשלו אין בחליפיו איסור תורה שמא תאמר חלב טמא איסור תורה הוא חלב טמא אין לחוש לחליפין גמורין שהרי טהור לבן טמא ירוק ונכר הוא ונמצא שאין שם אלא חשש תערובת ואף בתלמוד פרשוה מטעם זה חבי"ת איסורו מגופו חמפ"ג אין איסורו אלא משום תערובת וגדולי הרבנים פי' הטעם שבחבי"ת מתוך חשיבותם אדם טורח בחליפהם אבל חמפ"ג אין בהם חשיבות ודיים בחותם אחד ויש מקום עיון שהרי למעלה במשנת אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה ומנו בהם חומץ ושאלו בה פשיטא משום דאחמיץ פקע איסוריה ותירץ הא קמ"ל חומץ שלנו ביד גוים אין צריך חותם בתוך חותם אי משום נסוכי לא מינסך אי משום חלופו לא טרח וכן ביין מבושל אלמא כל שאין חשש נסוך אע"פ שיש שם חשש חלוף דיו בחותם אחד אף במה שיש בחלופיו איסור תורה ושאיסורו בגופו ושמא לא נאמר אלא בחומץ ויין מבושל שאין בחליפיו אלא הנאת פורתא אבל אלו שבכאן שחשיבותם גדולה ראוי לחוש:

    מאחר שאף באיסורי סופרים אתה צריך לחותם אחד אי אתה צריך לומר שישראל החשוד אין לוקחין ממנו אפילו איסורי סופרים ומ"מ אם נתארח אצלו או שיגר לו במנחה הואיל ואינו חשוד לאכול רשאי זה לאכול ממנו ואם היה חשוד לאכול אסור אף בזו:

    כל ישראל ובכל הארצות בחזקת כשרות הם עד שיחשדו וסריא על פני כלה היתה חשודה בששה דברים מהם שהיו קונים אותה בהכשר אלא שהיו פושעים בשמירתם להניחם אצל הגוים ומהם שהיו חשודים אף בקנייתם או בעשייתם באיסור וששה דברים אלו הם יין מורייס חלב מלח סלקונדרית חלתית וגבנה שהיין היו מטהרים יינו של נכרי ברשותו ולא היו מדקדקין במה שראוי לדקדק בו על הדרך שיתבאר ושאר הדברים שלא היה חשש איסורם אלא מחמת תערובת היו מקילים בהם גם לקנותם מהם או ליקחם בהתר כגון מוריס מן האומן וחלב שרואהו בשעת חליבתו ומלח בשעה שמוציאין אותו מן המחצב וחלתית בשעה שהיו חותכין אותו וגבנה בהעמדתה אלא שאח"כ היו מניחין אותם אצל גוים בלא שום הכר לפיכך אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא מסתמן של בני אדם אלא מן המומחה אבל שאר מקומות אף של חוצה לארץ בחזקת כשרות הם עד שיחשדו וגדולי המחברים כתבו שכל חוצה לארץ כסוריא ואין הדברים נראין:

    דברים שאין החשוד פושע בעיני עצמו כדמאי מותר להפקיד אצלו בלא שום חותם כמו שיראה במסכת דמאי שהמוליך חיטיו לטחון אצל עם הארץ הרי הם בחזקתן למעשרות ולשביעית וכן המפקיד פירות אצל עם הארץ וכבר רמזנוה במסכת חולין פרק ראשון אא"כ מתכוונת לתקן כמו שבארנו שם וכן הגאונים מסכימים בדורות הללו בגבנת הגוים:

    הניח נכרי בחנותו ויש שם דברים שיש בחליפיהם אסור תורה ביוצא ונכנס מותר ואפילו הלך לבית המרחץ או לבית הכנסת אם לא הודיעו שהוא מפליג וכבר בארנו מענינים אלו למעלה:

    המשנה השמינית והכונה לבאר בה דברים שלהם שמותרין לנו אף באכילה אע"פ שהיו הדברים מראים קצת חששות ואמר על זה ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו גוי וישראל רואהו והדבש והדבדניות אע"פ שמנטפות אין בהן משום הכשר משקה והכבשין שאין דרכן לתת לתוכן יין וחומץ וטרית שאינה טרופה וציר שיש בה דגה ועלה של חלתית וזיתי גלוסקא המגולגלין ר' יוסי אומר השלחין אסורין וחגבים הבאים מן הסלילה אסורין ומן ההפסק מותרין וכן לתרומה אמר הר"ם ואפי' יהיה ישראל רחוק מן הגוי ויהיה הישראל יושב אבל כשהוא עומד רואה הגוי מאי זה בהמה חולב אותו החלב ומותר ואע"פ שהוא יושב ולא ראהו כשהוא חולב לפי שהגוי מתירא שיעמוד ויראהו כשהוא חולב מן הבהמה הטמאה ובאלו ר"ל בכאן באמרו רואהו שהוא מצוי עמו שהוא יכול לראותו בשעה שחולב והדבדניות אותן החתכות שרודין מן הכוורת שבהן הדברים ואע"פ שהן נוטפות לחות לא יאמר שמא הזיל עליהם יין עם אותה לחות לא תכשיר ואע"פ שהדבש מכשיר מכללי השבעה משקין כמו שזכרנו וכמו שנבאר במקומו במסכת מכשירין לפי שהוא באותה שעה כעין אוכל לא משקה עד שמתיכין אותו ומוציאין דבשו ובתוספתא מסכת טהרות דבש הזב מכוורת הדבורים מטמא טומאת משקין חשב עליהן לאוכלין מטמא טומאת אוכלין וזה לפי שלא יתיחד המשקה בעצמו עד שמתיכין אותו בכונה ומפנין אותו מן הדונג ודע זה וטרית שאינה טרופה אינו רוצה לומר שהדג נשאר כמות שהוא שזה מבואר הוא אבל ר"ל כי אע"פ שהוא כתושה כשאינה טרופה בתכלית היא מותרת וזהו שישאר ראש הדג ושדרתו נראים עד שנודע מאותה צורה שהוא דג טהור ואמרו עלה של חלתית ואפילו שנדבק בה קורט חלתית ר' יוסי אומר השלחין אסורין אומר כשהיו הזיתים השרוים במים נתרכך עד שכשתקח זית אחד מהם תקח אותו מבלי הגרעין שלו ויפול (הנויה) [הנה] הוא אסור וזהו פירוש השלחין כאלו אמר השולחין כמו רוכב ורכוב וטעם זה לדעתו לפי שהוא אומר שהיין השליכו עליהם ולפיכך נתרכך בשרם ונאסרו החגבים מן הסל כשהמוכר משים אותם לפניו לפי שהיה מנהגם לזרוק עליהם יין פעם אחר פעם כדי שלא יתיבשו ויכסם אבק ואם הוא מוכר מן האוצר או ממקום כנוסם מותר לפי שאין צד לאסרם ואמרו וכן לתרומה ר"ל וכן בכהן החשוד למכור תרומה לשם חולין כל מה שהוא בסל שלפניו שהוציאו למכרו הוא אסור ואין ראוי לקחתו ממנו ואשר יהיה אצלו באוצר מותר לפי שהוא מתירא שידעו זה בני אדם ויאמרו שהכל הוא תרומה שמוכר לשם חולין והוא מסכן במעט ואומר שהוא חולין ולא יסכן המרובה שירא שמא יודע רמאותו ויפסיד הכל ואין הלכה כר' יוסי:

    אמר המאירי אלו דברים של גוים מותרין באכילה חלב שחלבו גוי וישראל רואהו ואפילו היה דבר טמא בעדרו ואפילו לא היה רואהו לגמרי אלא שהיה יושב בצד העדר הואיל ומ"מ אפשר לו לראותו אם יעמוד כמו שבארנו במשנה שלפניה:

    והדבש אע"פ שהתערובת מצויה בו מ"מ תערובת יין ודבר טמא מסריחה ואינו עשוי לקלקל את שלו ואם משום בשולי גוים שמבשלין אותה במים חמים כשבוררין אותה מן השעוה הרי נאכל כמות שהוא חי ואי משום געולי גוים הרי נותן טעם לפגם הוא שמא תחוש לבת יומה כבר פי' חכמי הצרפתים שסתם כליהם אינם בני יומן ולגדולי המפרשים שחולקין בזו אתה מפרש שאפילו פליטת בן יומו פוגם בדבש ולדעתנו אתה מפרש בה שאע"פ שסתם כליהם אינם בני יומן דוקא בתבשילים הרגילים אבל דבש וכיוצא בו אין הרגילות לבשלה בקדרות שמבשלין בהם בכל יום אדרבה מטהרין ומנקין אותם על הדרך שבארנו:

    ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה התם קא בעי כו' לרבותא דהלל דאפילו כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    מהר"ם

    ד"ה ימ"ח מח"ג וכו' מיהו לרבי ירמיה וכו' לפרש"י קשה לר"י למה הוצרך וכו' ר"ל ר"י הקשה קושיא זו דלפרש"י שפירש לעיל (עבודה זרה דף ל"ה) דהא דקאמר לפי שא"א בלא צחצוחי הלב הוי פירושו משום חלב טמא קשה למה הוצרך לשנות כאן גבינה:

    Maharam on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת עבודה זרה, דף ל״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־488 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 110 מילים

      נפתחת ב״אסורין בחותם אחד. חילתית, מורייס, פת, גבינה…״

    2. קטע 226 מילים

      נפתחת ב״פת, למאי ניחוש לה? אי משום איחלופי…״

    3. קטע 322 מילים

      נפתחת ב״ורב, מ"ש גבינה? דלא טרח ומזייף? חלב…״

      חכמים: רב כהנא.

    4. קטע 45 מילים

      נפתחת ב״היינו בשר! תרי גווני בשר.…״

    5. קטע 535 מילים

      נפתחת ב״ושמואל אומר: בי"ת אסור בחותם אחד, מח"ג…״

      חכמים: שמואל.

    6. קטע 629 מילים

      נפתחת ב״ת"ר אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא, לא…״

    7. קטע 731 מילים

      נפתחת ב״מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דא"ר…״

      חכמים: רבי יהושע.

    8. קטע 847 מילים

      נפתחת ב״ומלח סלקונדרית. מאי מלח סלקונדרית? אמר רב…״

      חכמים: רב יהודה, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי חנינא, שמואל.

    9. קטע 928 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה בר בר חנה אמר רבי…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבי דגים, רבה.

    10. קטע 1026 מילים

      נפתחת ב״לדברי האומר זו וזו אסורה, זה וזה…״

      חכמים: רבי אבהו, רבי חנינא.

    11. קטע 1117 מילים

      נפתחת ב״הרי אלו אסורים. למעוטי מאי? לחזקיה למעוטי…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    12. קטע 1239 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו עובד…״

    13. קטע 1315 מילים

      נפתחת ב״ר' יוסי אומר: השלחין אסורין, החגבים הבאים…״

    14. קטע 1433 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנינא להא דת"ר יושב ישראל בצד…״

    15. קטע 1536 מילים

      נפתחת ב״לעולם דאיכא דבר טמא, וכי קאי חזי…״

      חכמים: רב ביה.

    16. קטע 1629 מילים

      נפתחת ב״והדבש. דבש למאי ניחוש לה? אי משום…״

    17. קטע 1724 מילים

      נפתחת ב״והדבדבניות. אף על פי שמנטפות, אין בהן…״

    18. קטע 1811 מילים

      נפתחת ב״התם קא בעי ליה למשקה, הכא לא…״

    19. קטע 1925 מילים

      נפתחת ב״וטרית שאינה טרופה: תנו רבנן, איזו היא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: עבודה זרה דף ל״ט ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026