גמ׳ — רובע ונרבע ומוקצה ונעבד פסול לקרבן דתניא בב"ק (דף מ:) מן הבהמה ולא כל הבהמה להוציא את הרובע והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה:
מוקצה — שהקצהו ויחדהו לתקרובת עבודת כוכבים:
נעבד — שעשאו עבודת כוכבים והשתחווה לו:
בשלמא מוקצה ונעבד — אף ע"ג דודאי חשידי לא קשיא לן דאם איתא דפלחיה כו':
אלא רובע — אי חשידי ליחוש:
שלא תיעקר — נעשית עקרה הילכך לא רבע לה אבל אדידן לא חייש כשעומדת בפונדקי:
זכרים מאי איכא למימר — ניחוש דלמא רבעה עובד כוכבים דהכא ליכא עיקור וזכר נמי מיפסיל בנרבע דהא קרא דנרבע דמן הבהמה בעולה כתיב ועולה זכר הוא וקאמר להוציא את הרובע ואת הנרבע:
וליחוש דלמא רבעה רועה — דהא לאו דידיה היא ולא חס עליה:
אינהו דידעי בהדדי — חד בחבריה דאורחיה למירבעה:
מירתת — רועה מיניה דאי מיעקרא מרגיש עובד כוכבים וקא תבע ליה מיניה. א"נ כל שעתא אתי חזי לה:
מכתבא גללא בזע רגלא בחבריה ידע — מכתב שקורין גרפי"א ושל ברזל הוא קורע ורושם את הגלל שייש כלומר השייש שהוא קשה ירא מן המכתב לפי שהוא מכיר בו וכן רכיל ובליעל מכיר בחבירו וירא מפניו. רגלא [רכיל] כמו (תהלים טו) לא רגל על לשונו וכן וירגל בעבדך (שמואל ב יט):
זכרים מנקבות לא לזבון — לקרבן הואיל וחשידי דלמא ארבעתיה עלה דליכא הכא עיקור ולא כחש בשר:
כיון דמיסריך — זכר בתרה ורודפה כל שעה אם תיזקק לו מירתתא שיבינו בני אדם בדבר אבל בדידן אי מוקמינן לה גבה לא מירתתא דלפום שעתא הוא דקאי גבה:
לא תרבי כלבא — שמא תתאוה ותרביענו עליה:
לא תשרי בר בי רב באושפיזא — דאגב דצניע לא מירתתא שיוציא קול אם תבעל לו:
צניע לה — ואיכא למיחש כדפרישית:
אלא כלבא — הא אמרת כיון דמוגרי בה ורודפה מירתתא האשה: אמרי לא דמי כלבא לשאר בהמה:
דכיון דכי שדיא ליה אומצא מיסריך — כל שעתא בתרה לא מירתתא דסברה אי מיסריך בתראי מימר אמרי אינשי אומצא הוא דשדיא ליה:
אומצא — מעט בשר:
נקבות אצל נקבות מ"ט לא מייחדינן — דקתני בברייתא בפ"ק (דף טו:) דאפילו נקבות אצל נקבות לא מייחדינן:
ישראל שעמדו על הר סיני — ונתקנו מכל מום כדכתיב (שיר השירים ד׳:ז׳) כולך יפה רעיתי ומום אין בך:
