מסכת עבודה זרה דף ל״ד עמוד ב׳

אבטא - חמת מעור עב וקורין אותו בוטי"ן:

דטייעי - הולכי דרכים נושאין אותו מלא יין למרחוק והוי כמכניסו לקיום ומשום הכי בעי שהייה י"ב חדש:

פורצני - פסולת של ענבים:

מורייס אומן - של עובד כוכבים אומן מותר. מורייס לא עבדי מדגים טמאים ומשום חמרא קאסרינן ליה ואומן לא רמי ביה חמרא כדמפרש ואזיל איידי דנפיש שומניה פעם ראשון ושני מקלקל להו חמרא:

חילק - מין דגים טהורים וסולתנית שמן כדמפרש לקמן בפרקין ובקטנותו אין לו סנפיר וקשקשת ועתיד לגדל לאחר זמן ואמרינן לקמן (עבודה זרה דף לט.) חילק של עובדי כוכבים אסור אותו מין דגים קטנים ונמכר הרבה ביחד ומפני מה אסורה מפני שעירבונה עולה עמה דגים טמאים דומין לה ועולין עמה והאי חילק אומן כיון דאומן הוא ובקי בדבר מבדילן הימנה משום דלא חשיב טעמא ומקלקלי ליה לסולתנית ומרע ליה לכולי ארביה:

פעם ראשון ושני - שכן דרכן נותנים מים ומלח על שומן הדגים ומוצצות שומנו וכשכלות חוזר ונותן אחרים:

נמילא דעכו - פור"ט בלע"ז מקום שהספינות עולות בו ביבשה:

קיסטא - שם המדה:

בלומא - בזוזא. במדינתו של עובד כוכבים זה היין נמכר ביוקר והמורייס בזול אבל כאן היין בזול והמורייס ביוקר וחיישינן לערובי:

איידי דצור אתא - דרך שפת הים הסמוכה לצור אתא האי ארבא:

דשוי חמרא - כלומר שהיין בזול. שוי לשון זול כדאמרינן בעלמא (ב"מ דף נב.) עשיק לגבך ושוי לכריסך:

עקולי ופשורי איכא - מים שהולכין עקלתון ופשורי מי שלגין נפשרים על שפת המים ואין מושכי הספינה יכולין לבא באותו הדרך:

מפני מה אסרו גבינת בית אונייקי - לר"מ דאסר ליה בהנאה:

שרוב עגלים כו' - מעמידין את החלב בקיבתן:

ר"מ חייש למיעוט - בפ"ב דיבמות (דף קיט.) קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית:

אי אמרת רוב - עגלים נשחטין לעבודת כוכבים איכא למיסר גבינה משום חששא דמיעוט קיבות האסורות בהנאה דרוב עגלים הוה מיעוט לגבי שאר בהמה שמעמידין בהן בקיבותיהן:

השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודת כוכבים - שלא שחט הבהמה לשם עבודת כוכבים שיהא עובדה בשחיטה אלא חשב בשחיטה ע"מ לזרוק:

ר' יוחנן אמר אסורה קסבר מחשבין מעבודה לעבודה דילפינן חוץ מפנים - לריש לקיש לא ילפינן דפנים הוא דאמר רחמנא השוחט ע"מ לזרוק את הדם פיגול ואע"ג דלא זרק דהוי מחשב מעבודה לעבודה מעבודה זו על חבירתה אבל לענין עבודת כוכבים לא:

תרמינך שעתך - ירום מזלך:

באומר בגמר זביחה הוא עובדה - שחשב על השחיטה עצמה לעבודת כוכבים ואמר בלבו בזביחה זו עובדה לעבודת כוכבים ובהא מודינא דמיתסר דזביחה הויא עבודה חשובה כזריקה. ולהכי נקט גמר זביחה דקסבר ריש לקיש (ב"ק עב. חולין כט:) אינה לשחיטה אלא לבסוף:

מפני מה אסרו גבינת עובדי כוכבים - באכילה. ולרבנן קבעי לה דהא משום חלב של בהמה טמאה ליכא למיחש דקי"ל חלב טמא אינו עומד כלומר אינה נקפת:

אחדבוי - שם חכם:

שור הנסקל - אסור בהנאה הוא:

ניחא ליה בנפחיה - שיהא נראה שמן לכך חייל שם איסור עבודת כוכבים על הפרש:

לא ניחא ליה בנפחיה - הלכך לא חשיב פירשא למיחל עליו איסור:

מאומה - ואפי' פרש: