דלא ליפלוג לישני — שלא יתחלקו הלשונות דהאי גריס שמעתא בהאי לישנא והאי גריס לה בלישנא אחרינא וחדא מילתא היא ומיהו תלמיד דגריס מתרוייהו (לישני) משתבש בגירסיה משום דמבלבל לישני:
ביומי — ב' ימים מקרא וב' ימים משנה וכו' וכן כל שבוע ושבוע:
אם פריו יתן בעתו — שיקבע עתים לתורה:
על הלומד ועל המלמד — שאסור ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון:
רשעים — תרי משמע לומד ומלמדו. ל"א פריו יתן בעתו שלומד ועושה פרי כלומר מקיים מה שכתוב בתורה וזה עיקר:
הפילה — לשון נפל שלא מלאו ימיו. כלומר תלמיד שלא מלאו ימיו רבים חלליו:
ועצומים — המתעצמים והמחרישים ומתאפקים מלהורות הורגין את דורן. ועצומים לשון ועוצם עיניו (ישעיהו לג):
ועד כמה — הוי ראוי להוראה:
עד ארבעין שנין — משנולד:
והא רבא אורי — וכל ימיו לא היו אלא ארבעים שנה בפ"ק דראש השנה (דף יח.):
התם בשוין — בשאין בעירו גדול ממנו:
שיחת חולין — של חכמים צריכה תלמוד כדי להתלמד לדבר בלשונם שהוא בלשון נקיה ועושר ומרפא:
ועלהו — הוי דבר קל שבאילן וכתיב לא יבול כלומר לא ילך לאיבוד:
פשיטא — דשכרו מותר דהא כיפה זו לאו עבודת כוכבים היא אלא תשמיש לעבודת כוכבים:
בין לר' ישמעאל ובין לר"ע — דפליגי בעבודת כוכבים עצמה מאימתי נאסרת בתשמיש מודו דאין אסורין:
עד שיעבדו — עד שישתמשו בהן לעבודת כוכבים בפרק רבי ישמעאל (לקמן עבודה זרה דף נא:) בברייתא בגמרא:
לא נצרכה — הא דר"א:
אלא לעבודת כוכבים עצמה — שאם עשה ישראל לעובד כוכבים עבודת כוכבים בשכר שכרו מותר:
הניחא למאן דאמר כו' — פלוגתא דרבי ישמעאל ור"ע היא:
של ישראל — שעשה ישראל לצרכו למוכרה לעובד כוכבים:
ושל עובד כוכבים משתעבד — וזו עדיין לאו נעבדה מש"ה שכרו מותר שזו לצורך עובד כוכבים נעשית:
מאן קא גרים לה — להקראות עבודת כוכבים:
במכוש האחרון — מכת קורנס האחרון:
לית ביה שוה פרוטה — הלכך שרי דשכירות שאר מכושות לא מיתסר דההוא לאו שכר עבודת כוכבים הוא. וקסבר ר"א ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אומן המקבל עליו לעשות בשכר לא אמרינן בגמר המלאכה הוא קונה כל השכירות אלא כל פורתא ופורתא דעבד קמא קמא קני אגרא דפלוגתא היא בקדושין (דף מח.) עשה לי שירין נזמים וטבעות ואקדש כו':
