מסכת עבודה זרה דף ל״א עמוד ב׳

חבית של יין ביד כותי וכ"ש ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם ואע"פ דכותי אינו מנסך מיהו לא קפיד אמגע עובד כוכבים:

ושל ציר ומורייס ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם. ציר אע"ג דלאו אורחא למירמי ביה חמרא דדמי היין יקרים משל ציר מיהו חיישינן דלמא מחליף ליה בציר של דגים טמאים ומורייס חיישי' איידי דדמי מורייס יקרים מדמי יין דלמא שקיל מורייס ומעייל חמרא ומערב בי' אבל כותי לא חשיד לאחלופי. ציר מזיעה וזיבות של דגים כשכובשין אותן במכבש כדאמרינן במועד קטן (דף יא.) ונעשה חזק כחומץ ומטבל בו. מורייס מערבין בו קרבי דגים כדאמרינן לקמן בפרקין (עבודה זרה דף לד:) דנפיש שומניה:

מכיר חותמו וסתמו שלא זייף סתימתו:

בעיר קפיד כותי דסבר השתא נגע עובד כוכבים בייני ולא זבני מייני:

לא בדרך אתו וליחוש שמא נגע בהן בבואם בדרך:

בין הגיתות שנו הך דקתני סתומות מותרות:

דכ"ע אפכי מצויין בדרכים:

משום חתנות שלא ירגיל לעשות משתאות אצל עובד כוכבים ויתן עיניו בבתו:

השולח חבית של יין ביד כותי וציר ומורייס ביד עובד כוכבים מדקדק ר"ת דמשמע מדפלגינהו בתרי בבות ש"מ דוקא קתני יין ביד כותי אבל ביד עובד כוכבים לא סגי בחותם אחד ואתיא כרבנן וא"כ ציר ומורייס סגי בחותם אחד אף לרבנן ותימה א"כ תקשי לאיכא דאמרי דלעיל דא"ר אלעזר הכל משתמר בחותם בתוך חותם דמשמע כל מילי בעינן חותם בתוך חותם וי"ל דהכל לא קאי אלא אשאר מילי דחבי"ת אבל חמפ"ג חילתית מורייס פת וגבינה אמרי' לקמן דסגי בחותם אחד ורש"י פי' יין ביד כותי וכ"ש ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם ובהכרת חותם מיהא שרי כר"א משמע דאף לר"א צריך הכרת חותם בשולח בדרך מעיר לעיר ואף לדברי ר"ת שמעמיד הברייתא כרבנן מדרבנן נשמע לר"א לאו אמרו רבנן בציר ומורייס דסגי בחותם א' דבעי הכרת חותם לר"א נמי ביין דסגי בחותם א' צרי' הכרת חותם וא"כ יש ליזהר בשולח יין לחבירו ואינו הולך שם להכיר חותמו שצריך חותם בתוך חותם או אם שולח כתב להודיע איך חותמו ויודיע לעובד כוכבים שכך שלח לו מועיל בחותם א' דעובד כוכבים כיון דידע מירתת ולא מזייף ור"ת פי' דלר"א דלא חייש לזיופא לא בעינן הכרת חותם ואפי' אינו הולך להכיר חותמו וגם אינו שולח באיזה ענין הוא חותם מותר ומייתי ראיה מדקאמר תלמודא לקמן פ"ב (עבודה זרה דף סט:) והשתא דקיימא לן כר"א דלא חייש לזיופא אמאי לא מותבינן חמרא ביד עובדי כוכבים כו' ובדיעבד יש לסמוך על פסק ר"ת וענין חתימת החבית פירש רבינו ברוך וזה לשונו נכון הדבר לסתום פי חבית בנעורת או בדבר אחר ולתת עור על הסתימה קבוע במסמרות ולכתוב אותיות חציין על העור וחציין על דופני קרשי החבית שאם יגביה העובד כוכבים העור לא יוכל לכוין לישבו כבתחלה ולתת חשוק אחד שקורין צירקל"א סביב השולים במקו' שמחוברי' דופני החבית ולקבוע שם במסמרות מפני הנעורת התחובה שם סביב שלא יוציאם העובד כוכבים להוציא היין דרך שם ולתחבו אחרי כן אל מקומו הראשון וכל הברזות לחתוך ולקבוע עליהם עור במסמרות או לקבוע נסרים לכסות כל השולים והברזות עכ"ל וישלח לחבירו כתב כדפרישית. כתב ר' יצחק בר יהודה לר"ש בתשובה כי בימיהם היו החביות של חרס וכאשר היתה פי החבית סתומה אז היה די כר"א אבל חביות שלנו אף לאחר חיתום פי החביות והברזות יכול העובד כוכבים לנעוץ סכין בין הנסרים ולהוציא יין ולפי תשובתו יש לאסור אפי' חתמו בענין שפי' ויש מחמירים ומכסים כל דופני החבית בחשוקים וגם השולים בנסרים ואז אין לחוש כלל ויש מקילין לשלוח בחותם אחד אף בלא הכרת חותם ולא הודעת כתב ומיישבים הברייתא דאם היה מכיר חותמו לא שילך להכירו אלא אם הלך ומצא והכיר חותמו מותר גמור כי ודאי לא זייפו אבל אם לא הכיר כשהלך שם החותם כמו שעשאו יש לחוש שמא זייפו העובד כוכבים אבל אם לא הלך אחרי אשר חתמו והישראל מצאו חתום מותר והמחמיר תבא עליו ברכה וכתב הר"ר משה מקוצי בספרו כי אחרי שיש מקילין ויש מחמירין אין לנו ראיה ברורה לאסור ודין חביות ריקניות נפרש בסוף ע"ז (לקמן עבודה זרה דף עד: ד"ה רבא) כשנגיע שם אי"ה:

מפני מה אסרו שכר כו' איסור שכר לא מצינו לא במשנה ולא בברייתא ושמא בימי האמוראים אסרוהו:

רב נחמן אמר משום גילוי וא"ת למ"ד משום גילוי מ"ט לא תני ליה במתניתין עם גבינות דטעמייהו נמי משום גילוי וי"ל דרב נחמן לית ליה לקמן (עבודה זרה דף לה: ע"ש) בגבינות טעמא דגילוי אלא טעמא מפני שמעמידין בשרף ערלה וא"ת למ"ד משום גילוי בגבינות אי סבר הכא טעמא דגילוי וי"ל כיון דהכא ליכא למיחש היכא דלא מצלו מיא וה"נ דמשוו ביה כשותא לא פסיקא ליה:

באתרא דמצלו מיא וא"ת למ"ד לעיל (עבודה זרה דף ל.) אמנקריותא קפדי מאי איכא למימר וי"ל דבשכר לא קפדי כ"כ מפני שסופו להוציא כל גריעות שבו כשיהיה עשוי ותוסס כל צרכו ואם שוקע ישאר עם השמרים שאינם לשתיה:

ותרוייהו משום חתנות רב אחא עביד הרחקה יתירתא ומ"מ שניהן לא היו שותין בבית העובד כוכבים וא"כ צריך ליזהר שלא לשתות שכר בבית העובד כוכבים דהא רב פפא ורב אחא שהיו בתראי לא היו שותין ומיהו המתאכסן בבית העובד כוכבים יכול להיות שמותר לשלוח בעיר לקנות שכר מן העובדי כוכבים דהוי כמו בביתו של ישראל ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו משלו (ושותה) משום איבה דלא אסרו משום חתנות אלא לקבוע שתיה בחנות או ברגילות לשתות בבית העובדי כוכבים אבל אקראי בעלמא שרי ובכלל דין שכר בין שכר של תמרים בין של תבואה ואין לאסור של תבואה משום בשולי עובדי כוכבים כמו סלקא ודייסא דאע"ג דלא חזי לכוס כשהוא חי דס"ל כאידך לישנא דרב דאמר כל שאינו עולה על שלחן מלכים אין בו משום בשולי עובדי כוכבים ואשכחנא ר' יוחנן סבר לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נט.) כוותיה ובפרק החולץ (יבמות דף מו.) ועוד יש טעם אחר להתיר השכר דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים דכי היכי דהתבואה בטלה לגבי המים לענין ברכת שהכל נהיה בדברו ה"נ היא בטלה לענין איסור בישול:

דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו תימה דאמר פרק רבי עקיבא (שבת דף פו:) גבי שכבת זרע של ישראל במעי עובדת כוכבים ישראל דדייגי במצות חביל גופייהו טפי מעובדי כוכבים וי"ל דלענין להנצל מארס אין מועיל חבל דדייגי במצות כמו חבל דאכילת שקצים ורמשים שיש להם בתוך הגוף ומבטל ארס של נחש:

ומקשינן וסתומות מותרות והתנן השולח חמת של יין ביד כותי ושל ציר ושל מורייס ביד עובד כוכבים אם מכיר ישראל חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור מ"ט אסרינן להאי חמת דהוא ביד הכותי לאו משום דחיישינן דלמא נגע ביה עובד כוכבים ואע"ג דסתומה היא דהוא לא קפיד ואי אמרת דקפדי אסתומות אמאי אסורה. ופריק ר' זירא כי קפדי במגע עובד כוכבים בסתומות בעיר דהא חזו ליה. אבל בדרך לא חיישי. ומקשינן והרי יין דהוא השתא בעיר ושנינן בחיצונה סתומות עכשיו מותרות ואע"ג שבא בדרך.

בין הגיתות שנו כיון דכולי עלמא אזלי ואתו מרתת למישרי הסתומות אמר השתא מדרכו לי העוברים והשבים:

איתמר מפני מה אסרו שכר של עובדי כוכבים ר' יצחק אמר משום חתנות רב נחמן אמר משום גילויא גילויא דמאי אילימא גילויא דנזייתא פי' הכדות הגדולות שמגלין אותם שנים ושלשה ימים בשעה שדורכין אותם כדי שיצאו הרוחות שבהן אנן נמי מגלינן להו אלא גילויא דחביות אחרי שמסננין אותן מן השמרים אנן נמי מגלינן להו דלא ליפקעי חביות משום דתוסס ומוקמינן להו באתרא דמצלו מיא פי' נותנין בהם מים כדי שיצלו ואין בהן תסיסה ג' ימים.

ומקשינן אלא מעתה ישן נשתרי דאי הוו יהבי בהו מיא לא הוה מתיישן וכדרבי חנינא דאמר ישן מותר ושנינן גזרינן ישן אטו חדש.

רב פפא מפקין ליה לבבא דחנותא ושתי ולא שתי בהדייהו משום חתנות רב אחא מייתו ליה לביתיה ושתי עביד הרחקה יתירה משום שמצא דשמצא אמר רב האי שיכרא דארמאי שרי מיהו חיישינן משום גילויא ואזיל מרורא דכשותא וקלי ליה לזיהריה ודלקי מלקי ליה וחייא ברי הואיל והוא חולה לא ישתה ממנו:

אמר שמואל כל השרצים יש בהם ארס של נחש ממית של שרצים מלקה פי' ארמאי זוקאני עובדי כוכבים שהן נפוחים כמו בעלי הדרוקן.

ותרויהו משום חתנות וכו' ומכל מקום קיל טפי משאר דברים שגזרו עליהן משום חתנות כפת ושלקות, וכמו שאמרנו (לעיל שם) דהנהו אסירו אפילו מייתו ליה לישראל לתוך ביתו, וטעמא כדאמרן דלא שייך ביה חתנות כולי האי דלא מזמני עליה וליכא קרובי דעתא כולי האי, ובית דין נמי לא גזרו עליו אלא ישראל קדושים אמרו שינהגו בו איסור בבתיהם של עו"ג להרחקה יתירתא מבנותיהן, והיינו דאמרינן מפני מה אמרו שכר של עו"ג אסור, ולא אמרו מפני מה גזרו על שכר העו"ג. ולפיכך בעל נפש צריך לעשות בו הרחקה טפי שלא לשתותו בפתח חנותם עד שיביאנו ברשותו כרב אחא. ומיהו הלכתא כרב פפא דמפקי ליה בבבא דחנותא ושתי דכל בדרבנן הלכה כדברי המיקל (תוה"ב בית חמישי שער ראשון).

משום שמצא דשמצא כלומר, משום יינן, ואף על פי שאין יינן אסור אלא משום חשד, ואפשר דאפילו לכל אדם אסור, דאי לא הא אתי למישתי מיינן וכחדא גזירה היא, וטוב להזהר (תוה"ב שם).

גזירה ישן אטו חדש ואם תאמר והא לקמן גבי גבנה פרכי יבישתא לא תשתרי ולא פרקינן הכי ויש לומ׳ דלא ביבש מינכר ולא מיחלף אבל שכר חדש בישן לא מינכר כולי האי ומיחלף.

מפני מה אסרו שכר של גוים כתב רבי׳ הגדו׳ בשם רבותי הצרפתים ז״ל דגזירת אחרונים היתה לחומר בנותיהן וזהו שלא הוזכר במשנה ולא בבריתא וזהו שהקלו בו לשתותו אפומא דחנותא או בבית שלנו מה שאין כן בפתן דמיתסר אבי מצרי מתא ובכל דוכתא כדאיתא לקמן ואף על גב דתרויהו משום בנותיהן והטעם משום שזו תוספת חומרא הוא ושמצא דשמצא הוא דלקמן וכתב כי שמא זהו מה שגורסין במקצת נוסחאות מפני מה אמרו שכר של גוים אסור כלומר מפני מה אמרו האחרונים כן ונכון הוא.

רב פפא מפקינן ליה כו׳ כתב בעל התרומות ז״ל דאפשר שאם יתאכסן אצל גוי דרך עראי או אם יהיה שם איבה אם לא ישתה ממנו שהוא מותר.

איקלע למרגוון פר״שי ז״ל ישראלים חשודין היו בה כו׳ ואין צורך אלא מקום גוים היה ושלחו לו בתורת דורון.

ציר ומוריס אינם בני נסוך ומ"מ יש לחוש במוריס שמא יוציא מוריס ויכניס בו יין מפני שדמי המוריס מרובין משל יין ובציר יש חשש חלוף בשלו שהוא של דגים טמאים ואינו חשוב כל כך ואחר שאין בו אלא חשש חלוף דיו בחותם אחד וכן מוריס יתבאר למטה שדיו בחותם אחד ואפילו לא הכירו הואיל ורואה שם חותם ואם עין בו ולא מצאו כתקנו אסור ועל כיוצא בזה אמרו אם מכיר חותמו וסתמו וי"א שמ"מ צריך הוא שיכיר חותמו ואם שולחו לאחר יודיעו תכונת חותמו ויעמוד עליו כל אחד לפי שטתו על הדרך שבארנו למעלה ומ"מ יש צדדים במוריס שמכל וכל מותר ולמטה יתבאר:

יראה מסוגיא זו שכל מה שאין בו חשש נסוך אלא חשש חלוף אם הוא מקום מעבר מותר מתירא הוא להחליף ואינו מכניס עצמו לכך משום חלוף לבד והוא הרמוז בכאן בבין הגתות ואע"פ שלא נאמרה בכאן אלא בכותי שבדרך ובין הגתות קפדי אמגע גוי נראה שאף בגוי הדין כן בכל שאין בו אלא חשש חלוף וכן יראה מברייתות של דמאי פרק הלוקח ירק והוא שאמרו שם השולח ביד הגוי חושש משום מעשרות ומשום שביעית כלומר שמא החליף על ידי חמרי גוים המדדין מן הגורן לעיר אינו חושש משום מעשרות ומשום שביעית מפני שהם בחזקת משתמר כלומר ואין בהם חשש חלוף ויש אומרים כן בבשר וכבר רמזנוה בפרק גיד הנשה אלא שאני אומר שבין הגתות ומגורן לבית אין לדמותם למעבר שבמקומות אחרים:

שכר של גוים אסור ועקר איסורו לא משום אסור אלא משום חתנות כפתן ושמנן ושלקות שלהם וסתם יינם ואע"פ שטעם כל אלו באיסורן אחד הוא לא השוו בהם מדותיהם אלא החמירו בכל אחד לפי מה שראו והוא שהיין החמירו בו יותר מכלם ואסרוהו בכל מקום ובכל ענין ואפילו בהנאה ומפני שיש בסבתו קרוב גדול ושיש בענינו חשש ע"ז והוא הנסוך והתירו מגען ביין שאינו עשוי לשתיה כל כך כגון חומץ ומבושל כמו שהתבאר והשכר הקלו בו על כלם ואף איסורו לא היה בכלל גזרה אלא מנהג קדושים להרחקה יתרה והוא שאמרו מפני מה אמרו שכר של גוים אסור ולא אמר מפני מה גזרו וכו' שלא היה בכלל שני הגזרות ולא מצינו איסורו במשנה מפני שאין ענינו מצוי כל כך ושאין קרוב מצוי בסבתו ואין בני אדם מזמינים עליו ומתוך כך לא אסרוהו אלא בביתו של גוי אבל חוץ מביתו אפילו היה חנוני והוציאו לפני הפתח למכור מותר ואעפ"כ חסידים שבחכמי התלמוד היו נמנעים שלא לשתותו אלא בבית ישראל ובזמנים הללו אין נמנעים מהם כלל אא"כ במה שחוששין בו לתערובת יין ואף זו דוקא בכדי נתינת טעם ושאר הדברים הקלו בהם יותר על היין והחמירו בהם יותר על השכר לאסרן אף חוץ מביתו כמו שיתבאר ומקום שיש בו ישראל חשודים על יינם אף שכר שלהם אסור הואיל וישראלים הם יבא בקרוב להמשך אחר יינם:

גמרא לא צריכא באתרא דמצלו מיא כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה ושל ציר כו' הכרת חותם ציר אע"ג כו' ובד"ה דנזייתא בעוד שהשכר בגיגית כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה השולח חבית כו' חמפ"ג חלתית מורייס כו' בענין שפירשתי ויש כו' אבל אם לא הכיר כשהלך כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה רב נחמן אמר כו' בגבינות אי סבר הכא טעמא דגילוי וי"ל כו' והיכא נמי דמשוו כו' עכ"ל ר"ל למ"ד בגבינות משום גילוי יסבור נמי הכא טעמא משום גילוי ואמאי לא תני ליה במתניתין עם גבינות וק"ל:

בד"ה דאכלי שקצים כו' ומבטל ארס של נחש עכ"ל כצ"ל:

ד"ה רב נחמן אמר משום גילוי וא"ת למ"ד משום גילוי מ"ט לא תני לה במתני' וכו'. וליכא למימר דבימי התנא עדיין לא גזרו על השכר דתקשה לך דהכל טעמא מאי כיון דגבי שכר שייכא גזירה דגילוי כמו גבי גבינות שגזרו על הגבינות משום גילוי ה"ל אז נמי לגזור על השכר: