ולא בבגדי צבע [של] אשה — שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה:
קרן זוית הואי — כשפונה לימין או לשמאל ליכנס ממבוי למבוי ופוגעין זה את זה בקרן זוית דאינו רואה אותה מרחוק באה כנגדו שיעצם עיניו:
בעליהן — האשה הרגילה ללובשן:
צבע אשה — משמע שמכירה:
בגדי צבעונין — אינון של נשים ומדקתני בגדי צבע אשה משמע שמכירה:
בעתיקי — שלבשתן וכבר ראה אותה מלובשת בהן וכשחוזר ורואה אותן נזכר ביפיה. ודוקא בגדי צבעונין לפי שהאשה נאה בהן ולא שכיחי אבל שאר בגדים דשכיחי ואינן לנוי לא מסיק אדעתיה להרהר:
בחדתי — שלא לבשתן מעולם:
לאשפורי — כובס המתקן בגדים חדשים:
מין במינו — בהרבעת בהמה:
מותר — לאדם להכניס בידים אבר הזכר:
כמכחול בשפופרת — מכחול הוא קיסם שמכניסין בשפופרת קנה שהמכחול בתוכה והקיסם קרוי מכחול על שם שכוחלין בו:
הא קא מסתכל — ותניא לעיל לא בחמור ולא בחמורה:
בעבידתיה טריד — לבו על מלאכתו ושוכח בהרהור:
הוה פרענא בית שחיטה — לראות מבחוץ כבהמה. אלמא מחתך ממש הוא:
ונשמרת מכל דבר רע — וסמיך ליה כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וקא מזהר ליה להשמר שלא יבא לידי כך:
תורה — על ידי שעוסק בה ועוד שרואה ומבין אזהרות שבה ונשמר:
זריזות — [זריז] ונשמר קודם לכן שלא תבא עבירה לידו כי הכא דאינו מהרהר לבא לידי טומאה:
זהירות — כשהעבירה בא לידו זהיר להשמר שלא יכשל והכי אמרינן בכל הבשר בשחיטת חולין (חולין דף קז:) מאי לאו דזהיר ולא נגע לא דזריז קדים ומשי ידיה מעיקרא:
נקיות — נקי באין חטא:
פרישות — אף מדבר המותר פורש להחמיר על עצמו:
טהור צח מלובן ועדיף מנקי:
לידי רוח הקודש — להשרות עליו שכינה:
אז דברת בחזון לחסידיך — ולא נאמר ליראיך ולענויך:
שחת — תבואת חיטין ושעורין קודם שתמלא בזירין ובלע"ז פירינ"א:
משהי ליה — עובד כוכבים במחובר ונמצא שנתן לו ישוב וחנייה בקרקע:
לא ידיע שבחייהו — לא מינכר שבח בחיבורין מכאן ואילך דקמה פסדא ואילן נהי נמי דלא פסיד מיהו לא מינכר דלשבח:
אבל שחת — דנראה לעינים דכמה דמשהי ליה משבחת:
בהא קאמר ר"מ — בשחת משום דידיע שבחיה:
דלאו ברשותיה קיימי — שחת ואילן וקמה בקרקע ישראל נינהו ולא מצי לשהויינהו דישראל מעכב עליה:
אבל בהמה — מכי זבן לה עובד כוכבים ברשותיה קיימא:
על מנת לשחוט — מתנה עמו בפירוש:
מתני' אין משכירין בתים — לעובד כוכבים בא"י גזירה משום מכירה דאיסור דאורייתא היא שנותן להם חנייה בקרקע:
ואין צריך לומר שדות — דאיכא תרתי לאיסורא כדמפרש בגמרא:
סוריא — ארם צובה וסמוכה לארץ ישראל וכיבשה דוד וחיברה לקדושת ארץ ישראל שלא על פי הדבור ובלא ששים ריבוא וקרי ליה כיבוש יחיד:
