מסכת עבודה זרה דף ב׳ עמוד ב׳

וסופריה וחכמיה:

לאום מלכות כשהיא לבדה:

ולאום מלאום מתרגמינא ומלכו ממלכו ועוד יאמץ לא שייך אלא במלכות. וס"ת מסיפיה דקרא נפקא לן לקמן מי בכם יגיד זאת:

ומי איכא ערבוביא קמיה והלא כולם נסקרין בסקירה אחת שנאמר היוצר יחד לבם כדאמר בר"ה (דף יח.):

ומשני דלא ליערבבו אינהו לדידיה לא מהניא ערבוביא אבל לדידהו מהניא ערבוביא דמבלבלי ומסתתמי טענותיהם:

טבעה שמעה:

נכנס תחלה לפני הקב"ה לדין:

משפט עבדו שלמה המלך:

רומי חייבת משום דכתיב בהו (מלאכי א׳:ד׳) וקראו להם גבול רשעה רשע תרגום חייבא ונמצא במעשה מרכבה כי במעשה דרבי חנינא בן תרדיון נגזר על רומי חורבן גדול:

אמר להן הקב"ה במה עסקתם פירוש שואל להם במה זכו בכל דור ודור:

שווקים להושיב בהם זונות ה"ה דה"מ למימר לעשות בהם סחורה לכל דבר אלא מגנה אותם בדבר גנאי כל מה שיכול כלומר אפי' לצורך זונות עשיתם שווקים:

וארו חיוא אחרי תנינא דמיא לדוב וא"ת אדרבה מלכות בבל עדיפא שנמשלה לארי דכתיב (ירמיהו ד׳:ז׳) עלה אריה מסבכו והארי מלך בחיות וי"ל דאע"ג דארי מלך מ"מ דוב הוא עז יותר ובעל תחבולות כדאמר בפרק קמא דברכות (דף יג.) גבי צרות האחרונות משכחות הראשונות הניח מעשה ארי וספר מעשה דוב ורבי יצחק מפרש דבבל לא נמשלה לארי אלא בשעה שהיתה מושלת בכל העולם ועתה היא ממלכה שפלה אבל פרס גם עתה היא חשובה אחר רומי ותעמוד בחשיבותה עד סמוך לביאת המשיח כמו שמפרש בסמוך:

הרבה גשרים גשרנו אף על גב דרומי נמי תקנו גשרים כדאמר בפרק במה מדליקין (שבת דף לג:) מ"מ אינם חשובים כ"כ בתקון גשרים כמו פרס:

ואנן בנינן הא דלא קאמרי שבנו בית המקדש כששאל מהן במה עסקתם דלפי זה לא עשו אלא אותו הדור והקב"ה שואל במה זכו בכל דור ודור:

מאי שנא הני דלא קא חשיב פי' בבל ויון שהם ארבע מלכיות שנשתעבדו בישראל וחשובים היו אבל מכל שבעים אומות לא בעי:

משכא מלכותייהו עד דאתי משיח והא דאמרינן עתידה פרס שתפול ביד רומי היינו סמוך לביאת המשיח כדאמרינן (סנהדרין דף צח:) עתידה מלכות רומי שתפשוט על כל העולם תשעה חדשים:

דרש רבי שמלאי לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחה ואומר כל מי שעוסק בתורה יבא ויטול שכרו מתקבצין ובאין כל האומות בערבוביא דכתיב כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאומים ואומר להם מי בכם יגיד זאת ואין זאת אלא תורה שנא' וזאת התורה ונכנסת החשובה מכל האומות והיא מלכות רומי שנאמר ותיכול כל ארעא ותדושינה ותדוקינה. וא"ר יוחנן זו מלכות רומי שטבעה יוצא בכל העולם:

ומאן דחשיב עאיל ברישא כדרב חסדא דאמר מלך וצבור מלך נכנס תחלה שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו אמר הקב"ה יש בכם מגיד זאת מיד יצאו בפחי נפש (אומרים לפניו רבש"ע) [וכו'] נכנסת אחריה מלכות פרס דהיא חשובה בתרה שנאמר וארו חיוא אחרי וגו' ותני רב יוסף אלו פרסיים וכו' ויוצאין גם הם בפחי נפש אומרים לפניו רבש"ע כלום קבלנוה ולא קיימנוה ועל דא תברתהון דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב ויאמר ה' מסיני בא וגו' מלמד שהחזירה הקב"ה לתורה על כל האומות ולא קיבלוה אומרים לפניו רבש"ע [כלום] כפית עלינו הר כגיגית כישראל ואמרת אם אינכם מקבלים את התורה שם תהא קבורתכם שנא' ויתיצבו בתחתית ההר ולא קיבלנוה אומר להם ראשונות ישמיעונו.

שבע מצות שקבלתם היכן קיימתם אותם ומנלן דלא קיימום דכתיב עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים וגו' ותני רב יוסף ראה שלא קיימו שבע מצות:

תוס' ד"ה רומי חייבת וכו' ונמצא במעשה מרכבה וכו' נראה דזה הוה כמו טעם אחר ור"ל ועוד טעם אחר דנקרא חייב משום דחייבת חוב דהוא החורבן שנגזר עליה ולפי טעם זה לא הוי חייבת לישנא דתרגום דרשע אלא הוי לשון חוב וחיובא ופי' הראשון הוא ע"ר שפרש"י וק"ל:

ד"ה אמר להן הקדוש ברוך הוא וכו' פי' שואל להם במה זכו בכל דור ודור. נראה דפירשו כן משום דקשה להם וכי אפשר שלא עסקו העובדי כוכבים בשום מעשה טוב בשום זמן יותר ממה שאמרו שתקנו שווקים או גשרים וכיוצא וכן פרס הלא בנו בית המקדש לכך פירשו דודאי אשכחן שאר ענינים שעסקו בהן אבל לא היה אלא באותו דור אחד והוא שאל מהן עסק שעסקו בכל הדורות כמו שכתבו התוס' לקמן עמוד זה ד"ה ואנן בנינן וכו':

ד"ה מ"ש הני דלא קא חשיב פי' בבל ויון וכו' נראה דפירשו כן משום דקשה להם דמאי פריך בגמ' מ"ש הני דקא חשיב וכו' פירוש דחשיב בהדיא ובפירוש הב' אומות דהיינו רומי ופרס ושאר האומות לא פרט אותן בפירוש הא כבר מפורש לעיל מיניה דמלכות רומי היא החשובה על כל האומות ופרס חשיב בתרה לכך פירשו דלא פריך אלא מבבל ויון דגם הם היו חשובין ביותר וכמו שהקשו התוס' לעיל בד"ה וארו חיוא אחרי וכו' ומשני גמרא ממש כמו שתירץ ר"י לעיל בתוס' בדיבור הנזכר שאע"ג שבבל היתה חשובה וקראה הכתוב אריה לא היתה חשובה אלא בזמנה אבל לא משכה מלכותה וכן יון אבל הני רומי ופרס משכי במלכותייהו וכו' ולכך לא חשיב ר' שמלאי בפירוש ובפרטות כי אם השתי אומות הנזכרים דהיינו רומי ופרס אבל בבל ויון כללם בסתם בכלל שאר האומות ואמר וכן לכל אומה ואומה וכו' ולפי זה יש לישב ג"כ הגירסא שלפנינו שכתוב בה מ"ש הני דחשיבי ומ"ש הני דלא חשיבי ופריך ממש הקושיא שהקשו התוס' לעיל ור"ל מ"ש הני פי' רומי ופרס דחשיבי משום דקראם הכתוב דוב ומ"ש בבל ויון דלא חשיבי הא בבל נמי קרי לה קרא אריה ומשני ממש כדמשני לעיל ר"י בתוספות הני משכי במלכותייהו עד וכו' אבל בבל לא נקראת אריה אלא בזמן שהיתה מושלת בכל העולם אבל עתה היא ממלכה שפלה וק"ל:

וְכוּלָּן לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה (ישעיה מג, ט). קשה איך עלה על לבם לדבר שקר גמור וגלוי לפני הקדוש ברוך הוא באומרם שעשו לצורך ישראל? ונראה לי בס"ד כונתם אף על פי שעשינו לצרכינו ולעצמינו עם כל זה בכל זה שעשינו לעצמינו יש בו צורך ישראל כדי שיתפעלו ויאמרו אם כך לעוברי רצונו, קל וחומר לעושי רצונו! ועל ידי כך יתאזרו ויזדרזו בעסק התורה ביותר. ואמר להם הקדוש ברוך הוא: שׁוֹטִים! הלא לפני גלויה וידועה כוונתכם שלא עשיתם אלא רק לצורך עצמכם ואין משותף בכונתכם כונה זו של צורך ישראל גם כן, כי אדרבה אתם אינכם רוצים שיעסקו ישראל בתורה ולא יהיו לומדים קל וחומר זה כדי להתאזר בתורה יען כי 'כְּלוּם יֵשׁ בָּכֶם מַגִּיד זֹאת' הלא אדרבה אתם אומרים להם שטוב להם שלא יעסקו בתורה ואיך תאמרו שכונתכם היתה גם כן בעבור שיקחו קל וחומר ויתעסקו בתורה?!

תִּקַּנְתֶּם שְׁוָוקִים לְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת כתבו התוספות הוא הדין דהוה מצי למימר לעשות בהם סחורה לכל דבר אלא מגנה אותם בדבר גנאי עיין שם. ונראה לי בס"ד אם היה אומר לעשות בהם סחורה לכל דבר יאמר גם בזה יש צורך לישראל כדי שיעסקו בתורה ד'אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה' (משנה אבות ג, יז) ואם לא יש שווקים וחניות היכן יסחרו ישראל סחורתם כדי להתפרנס, דעל ידי שווקים גם הם ישבו בחניות שם לעסוק במשא ומתן ומי שאין לו קרן ממון בידו לסחור בו יהיה סרסור של משא ומתן ויש שיהיו סופרים ועוד כמה עסקים השייכים למשא ומתן הנעשה בשווקים שעל ידי כך יהיה להם פרנסה ויעסקו בתורה.

כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁלִּי הוּא (חגי ב, ח) פירוש הסכלתם מאד במאמר זה שאמרתם 'הַרְבֵּה כֶּסֶף וְזָהָב הִרְבִּינוּ' כאלו אתם המרבים אותו בעולם והלא באמת הכל שלי כי אנכי הבורא אותו בבטן הארץ ואנכי הממציאו ביד בני אדם החופרים ומוציאים אותו מבטן הארץ ואנכי המגלגלו אצל בני אדם זה לזה למלאות אוצרם וכיסם ממנו, ואיך תאמרו 'הִרְבִּינוּ' דאם יש אדם בונה מרחץ ומתקן שווקים כלום יש בורא כסף וזהב וממציאו בעולם.

נִכְנְסָה מַלְכוּת פָּרַס אַחֲרֶיהָ (דניאל ז, ה) נראה לי בס"ד ראשי תיבות שתי אומות שנכנסו ראשנה לשבעים אומות הוא 'אף' שהוא ראשי תיבות ' א רם פ רס' וזה סימן רע לשאר אומות. גם סופי תיבות שתי אומות אלו 'מס' וגם זה סימן רע להם שהוא מלשון המסה כמו הִמֵּס יִמָּס (שמואל ב' יז, י) ונשארו אותיות אמצעיות 'רר' [400] שהם מספר ארבע מאות כוחות של סטרא אחרא בסוד 'וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ' וגם זה סימן רע להם שהוא מלשון רָר בְּשָׂרוֹ (ויקרא טו, ג) שכולם יהיו נימוקים והולכים כי יתברר מהם חלקי הטוב.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְבֵּה גְּשָׁרִים גָּשַׁרְנוּ הַרְבֵּה כְּרַכִּים כָּבַשְׁנוּ הַרְבֵּה מִלְחָמוֹת עָשִׂינוּ, וְכוּלָּם לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה. פירוש מה שעשינו כל אלה ולא שתפנו ישראל שלא לקחנו מהם אנשי חיל להלחם ולא שתפנו אותם בעסק גשרים וכבוש כרכים היינו כדי שלא לבטלם מן עסק התורה ולא בשביל שהם בזויים אצלינו ואין אמון בם.

אָמְרִי אִינְהוּ סָתְרִי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַאֲנַן בָּנֵינַן כלומר כיון דסתרו הרי עשו מעשה דמכחשת דבריהם שאמרו שהיתה כונתם ורצונם כדי שיעסקו ישראל בתורה דאם כן איך החריבו בית המקדש שממנו יוצא שפע חכמה וממנו תורה יוצאה מן הסנהדרין הקבועים בלשכת הגזית? אבל אנחנו בנינו בית המקדש דמוכח שעשינו כדי שישראל יעסקו בתורה. ואף על פי שאין כן מטרת כונת לבנו עם כל זה לא עשינו מעשה לסתור דברינו אלא אדרבה עשינו מעשה של בנין בית המקדש שמזה יתחזקו דברינו.

מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַר כְּגִיגִית עַל יִשְׂרָאֵל (שמות יט, יז) נראה לי בס"ד נרמז זה במה שאמר הכתוב וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ (דברים לג, ג) 'תֻּכּוּ' חסר כתיב בלא וא"ו והיא מספר גִיגִית [426] שעולה תכ"ו.