מסכת עבודה זרה דף ה׳ עמוד א׳

לומר לך גזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים:

דמפרסם חטאיהן ואיכא חילול אימא לא ליתקבלו:

מלפפתו מעטפתו לשון מלבוש כמו מלפפין את התינוק בשבת (שבת דף קכט:):

לאבותינו עושי העגל:

לא באנו לעולם שהיו כמלאכים ולא הולידו בנים:

לשמחת עונה שעד עתה נאסר להן אל תגשו אל אשה:

לאותם בנים שהיו כבר בעמידתם בסיני:

עד שיכלו וכו' אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד ונתנם לשם:

וצריכא פי' לכתוב חטאם וקבלת תשובתם:

שאלמלא לא חטאו לא באנו לעולם ואע"ג דאמרינן פ"ק דערובין (דף יג: ושם) נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא היינו בתחלת לידתו שאין ידוע מה יהא בסופו אבל כשהוא צדיק אשריו ואשרי הדור שהוא בתוכו ועוד דלמסקנא דכמי שלא באנו לעולם אתי שפיר:

אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף וא"ת מ"מ יכלו ע"י עובדי כוכבים שיהו מולידים ואומר הר"ר אלחנן דנשמות של ישראל ושל עובדי כוכבים אינן בגוף א' והא דאמר (שבת ל:) עתידה אשה שתלד בכל יום לימות המשיח שמא י"ל גוף חדש ונשמות חדשות יהיו:

כי רוח מלפני יעטוף משיח נקרא רוח כדכתיב (איכה ד׳:כ׳) רוח אפינו משיח ה' וה"פ דקרא המשיח מלפני יאחר כמו העטופים ללבן על ידי נשמות אשר עשיתי:

אלא שירדו מנכסיהם דליכא למימר סומים היו דהא כתיב בעדת קרח (במדבר ט״ז:י״ד) העיני האנשים ההם תנקר ומצורעים נמי לא הוו דהא בעדה בתוך המחנה היו יושבין וכ"ת דבמתן תורה נתרפאו דהא אותן שנתרפאו כבר חזרו למומן במעשה העגל ושלא היו להם בנים ליכא למימר דבשביל כך לא היו פחות קרובים למלכות להלשינו כבתחלה וי"מ דמשמע ליה שירדו מנכסיהם דמחמת כן אין להן כח עוד להזיק אבל כל הנך היו יכולין להזיקו ע"י ממונם ופשטיה דקרא מיירי בפרעה וימת מלך מצרים:

כפויי טובה לכך קראם כפויי טובה שלא רצו לומר אתה תן לפי שלא היו רוצים להחזיק לו טובה בכך:

ומפני מה עשו שאם חטא צבור אומר הנה בימי משה חטא צבור ואם הוא יחיד אומר הנה יחיד חטא וחזר בתשובה והיינו דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על גבר שהקים עולה של תשובה:

העושה מצוה מקדימתו לעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך וכל העובר עברה מלפפתו בעולם הבא שנאמר ילפתו ארחות דרכם וגו':

אמר ריש לקיש בואו ונחזיק טובה לאבותינו שחטאו ונקנסה מיתה בעולם שאילולי כן לא באנו אנו לעולם שנאמר אני אמרתי אלהים אתם אבל חבלתם עצמכם אכן כאדם תמותון וגו'. ומקשינן וכי אילו לא היו חוטאין לא הוו מולדי והכתיב ואתם פרו ורבו ופרקינן שלא היו מוזהרין בפו"ר [אלא] עד יום מתן תורה בלבד.

איני והכתיב למען ייטב להם ולבניהם לעולם ועוד כתיב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה כל דור ודור כיון שהגיע בדורו של ר' עקיבא שמח בתורתו ונעצב במיתתו. ועוד אמר ר' אמי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר ונשמות אני עשיתי. ופרקי' לא תימא לא באנו לעולם אלא אימא כמי שלא באנו לעולם. למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי והכתיב פרשת יבמין ופרשת נחלות איש כי ימות. על תנאי פי' אם יחטאו ימותו. וכי כתיב קרא על תנאי אין דכתיב ויהי ערב ויהי בקר מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו' ומותבינן מי יתן והיה לבבם זה להם לבטל מלאך המות אי אפשר שכבר נגזרה מיתה הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהם שנא' למען ייטב להם ולבניהם. ופרקי' ריש לקיש דאמר כר' יוסי דתני לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן שנא' אני אמרתי אלהים אתם וגו' והכתיב למען ייטב להם ולבניהם ופרקי' הא להיטיב להם אבל מיתה ימותו אמר לך ר' יוסי טובה שהבטיחם היא הטובה שלא ימותו שאין לך טובה גדולה מזו:

ואקשי' לתנא קמא דר' יוסי והכתיב אכן כאדם תמותון מכלל שאילו לא חטאו לא היו מתים.

ופריק מאי מיתה זו דאמר קרא עניות שאילו לא חטאו היו עשירים כיון שחטאו נתקללו בעניות שהיא כמיתה דאמר מר ד' חשובין כמת עני שנאמר כי מתו כל האנשים ומאן נינהו דתן ואבירם והרי לא מתו אלא שירדו מנכסיהן וקרי להו מתים. מצורע שנאמר אל נא תהי כמת מכלל שהמצורע חשוב מת.

סומא דכתיב במחשכים הושיבני כמתי עולם מי שאין לו בנים דכתיב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.

ת"ר אם בחקתי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים שנאמר לו עמי שומע לי וגו' כמעט אויביהם אכניע וגו'. וכתיב לו הקשבת למצותי וגו' ויהי כחול זרעך וגו':

ד"ה וצריכא פי' לכתוב וכו' נראה דמדברי התוס' מבואר בהדיא דאינהו לא מפרשים כפרש"י שפירש לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה לומר שגזרת מלך היתה וכו' אלא שהתוס' מפרשים לא היה דוד ראוי שיכתב הקב"ה המעשה על שמו וכן לא היו ישראל ראוים שיכתב המעשה על שמם כי לא לכבוד הוא להם ולמה נכתב לומר שאם חטא יחיד וכו' וע"ז נמשך ג"כ וצריכא לכתוב חטאם ותשובתם של שניהם דאי אשמועינן יחיד וכו' וההכרח שהביא להתוס' לפרש כן ולא פירשו כפרש"י משום דלפרש"י צריכין אנו ע"כ לפרש וצריכא דבתר הכי דהוה פירושו שהקב"ה היה צריך שתהיה גזרתו לשלוט היצה"ר בשניהם בישראל ובדוד משום דאי אשמועינן וכו' ואין זה סוגיית הגמ' וגם הלשון בעצמו דחוק לפרש כן ועוד מימות ישראל שעשו העגל עד ימות דוד שהוא כמעט שמנה מאות שנה היאך ידע היחיד לשוב בתשובה והיה ליחיד פתחון פה כל אותן השנים והיה לו להקב"ה להיות גזרתו על הרבים ועל היחיד בזמן אחד אבל לפי הפירוש שכתבנו לפי דעת התוס' עולה הכל כהוגן:

תוס' ד"ה וצריכא וקבלת תשובתם. עי' תשובת שער אפרים סי' נ':

נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי שֶׁהֵקִים עוּלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה (שמואל ב כג, א) יש להקשות היכא רמיז תשובה בפסוק 'הֻקַם עָל'? ונראה לי בס"ד כי התשובה נרמזה בתורה בפסוק וְשַׁבְתָּ עַד הֳ' אֱלֹקֶיךָ (דברים ד, ל) כי דרשו רבותינו ז"ל (יומא פו.) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד דכתיב שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד הֳ' אֱלֹקֶיךָ (הושע יד, ב) וכן במה שנאמר וְשַׁבְתָּ עַד הֳ' אֱלֹקֶיךָ. נמצא רמוזה בתיבות עַד הֳ' שמורה עד כסא הכבוד ומספר עַד הֳ ' [100] עולה מספר עָל [100] ולכן אומרו 'הֻקַם עָל' היינו התשובה ונרמז המספר של עַד הֳ' בשתי אותיות 'עָל' כי אותיות 'עָל' הם ראשי תיבות ' ע ין ל ב' ואמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות א, ה') עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה העין רואה ולב חומד ולכן עיקר תיקון התשובה בשני אברים אלו 'עין לב' שהם ראשי תיבות 'עָל'. גם אמר הוקם על, תיבת 'הוקם' בהפוך אתוון 'מקוה' כי בתשובה כתיב מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל הֳ' (ירמיהו יז, יג) מה מקוה מטהר את האדם גם הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל בתשובה שעושין ולכך עשרת ימי תשובה הם ר"מ שעות כמנין שיעור מקוהשהוא ר"מ [240] קבין וכמו שאמרו המפרשים ז"ל ולזה אמר 'הוקם על' ודו"ק.

הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, מְקַדַּמְתּוֹ וְהוֹלֶכֶת לְפָנָיו לָעוֹלָם הַבָּא (ישעיה נח, ח) נראה לי בס"ד הטעם כי אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו לכן 'מְקַדַּמְתּוֹ' כדי שתאמר כל שבחו שלא בפניו אך המשחית שנברא מהעבירה אדוק עמו כדי שיעיד על כל רעתו בפניו.

קְשׁוּרָה בּוֹ כְּכֶלֶב (בראשית לט, י) פירוש על המשחית שנברא מן העבירה. ונראה לי בס"ד הטעם שדמה אותו לכלב והוא דכתיב וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה (ישעיה נו, יא) והכונה דאיכא עזות נמי כנמר וכמו שאמרו (משנה אבות ה, כ) 'הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר' יש הפרש בינו לכלב כי הנמר עז בהיותו שבע אבל כשהוא רעב יחלש כוחו ותחלש עזותו אך הכלבים הם עזי נפש אף על פי שלא ידעו שבעה שהם רעבים, ולהם ידמו המשחיתים הנבראים מעונות האדם שבחייו הם יונקים ממנו והם שבעים ואחר מותו הם רעבים כי לא נשאר בידו טוב שיונקים ממנו ואותו זמן הם יהיו מייסרים אותו בגיהנם וכמו שנאמר וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲו‍ֹנֵנוּ (ישעיה סד, ו) וכן הוא אומר תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ (ירמיה ב, יט) והם יהיה מקטרגים והנה קימתם עליו תחשב לעזות גדולה כי הוא אביהם אשר ילדם וזה דומה למה שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה מט:) בעקבות משיחא חוצפא יסגי בת קמה באמה וכלה בחמותה בן מביש את אביו, וכן אלו המשחיתים שבראם מעונותיו הם קמים עליו ומיסרים אותו ומוכיחין אותו ומביישין אותו ביום הדין בגיהנם ובאותו זמן הם רעבים כי אין בידו טוב לינק ממנו ולכך דומים לכלבים שהם 'עַזֵּי נֶפֶשׁ' אף על פי 'שֶׁלֹּא יָדְעוּ שָׂבְעָה' וכן אלו. לכן אמר על העבירה שהוא רצונו לומר המשחית שנברא מהעבירה 'קְשׁוּרָה בּוֹ כְּכֶלֶב' כלומר קשורה עמו בגיהנם ליסרו ולנקום ממנו בעזות מצח ככלב שהוא עז נפש.

מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, דּוֹר דּוֹר וּפַרְנָסָיו (בראשית ה, א). נראה לי בס"ד דוֹרְשָׁיו אלו הנשיאים שהם דורשים טובת ישראל ומשגיחים לקרב להם התועלת וכמו שנאמר דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ (אסתר י, ג) וַחֲכָמָיו כפשוטו הם המורים להם איסור והיתר ובדיני ממונות וגיטין וקדושין וּפַרְנָסָיו הם הממונים בצרכי ציבור ומשגיחים על עניים ותלמוד תורה וב"ח וכיוצא. והא דלא אמר נמי 'דּוֹר דּוֹר וּנְבִיאָיו דּוֹר דּוֹר וּמְלָכָיו' משום דמלכים ונביאים לא שכיחי בכל הדורות אך אותם שלשה שזכר לא יחסרו לעולם מישראל ונהוגים לדורות עולם.

הָא נַמִי כְּתִיב "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם" לְשִׂמְחַת עוֹנָה (דברים ה, כו). הנה מדברי הגמרא כאן הוכחתי בס"ד בתשובה דמצוה לקיים מצות עונה אף על פי שאשתו פסקה ואינה ראויה להתעבר דהא מכאן מוכח להדיה דאף על פי שאין מולידים צוה אותם לקיים מצות עונה והטעם כי מולידים נשמות מן הזווג הזה וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל ועיין במדבר קדמות מה שאמר רבינו חיד"א ז"ל מזוהר הקדוש בענין זה עיין שם.

אָמַר "וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵ־ל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם" (תהלים קלט, יז). הא דנקט פסוק זה על רבי עקיבה טפי משאר צדיקים אשר בכל דור ודור שהראה לו הקדוש ברוך הוא, נראה לי בס"ד משום דרבי עקיבה דרש אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא (דברים ו, יג) לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב:) ובזה הגדיל תפארת החכמים שהשוה מוראם למורא המקום ברוך הוא, ולכן אחר ששמח בתורתו שחידש בה חדוש זה של דרשת ה'אֶת' של פסוק 'אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא' אמר מעתה ' לִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵ ־ ל ' הם התלמידי חכמים דחייב אדם ליקרם במורא לירא מהם כמורא שמים. ועוד נראה לי בס"ד דידוע שהשם יתברך קרא לישראל בשם אחים וריעים דכתיב לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי (תהלים קכב, ח) וידוע דלאו כל אדם זוכה למדרגה זו אלא רק אותם המוסרים עצמם על קדוש השם שהם עושים יחוד חו"ב [חכמה ובינה] ולכן נקראים אחים וריעים כי חו"ב [חכמה ובינה] הם בסוד אחים וריעים אבל תו"מ [תפארת ומלכות] הם בסוד בנים כנודע וידוע מה שאמר רבינו ז"ל (בשער הכונות בדרוש נפילת אפים דרוש ה') אף על פי שהמוסר עצמו על קדוש השם מיחד חו"ב [חכמה ובינה] זהו לפי שעה אבל אינו נעשה מרכבה תמיד לכך אלא אם כן ימסור עצמו למיתה על התורה ועל המצות ועל קדוש השם בפועל כמו שעשו רבי עקיבה וחביריו הרוגי מלכות עיין שם. ולפי זה שפיר קאמר אדם הראשון על רבי עקיבה וחביריו ' וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵ ־ ל ' שהם נקראים ריעים ולכך קראם 'רֵעֶיךָ' כיון דמסרו עצמם בפועל ונעשו מרכבה תמיד לחו"ב [חכמה ובינה] הנקראים ריעים. ומה שנאמר ' מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם ' נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות בכונת אֵ־ל נְקָמוֹת הֳ') שבעולם העשיה הקליפות עצומות וחזקות ולכן אחר חרבן בית שני שנתרבו המינין לא היה כח להוציא ניצוצי קדושה משם אלא בכח עשרה הרוגי מלוכה דנהרגו עשרה אבירי ישראל כדי שיהיו יכולים הנשמות שלהם ללקוט אותם ניצוצות הנשמות שבעשיה מיום שנהרגו עד ביאת המשיח, וזהו מה שאומרים בכל יום 'אֵ־ל נְקָמוֹת הֳ אֵ־ל נְקָמוֹת הוֹפִיַע' (תהלים צד, א) שינקום נקמת עשרה הרוגי מלוכה ועל ידי זכירה זו מתגברים הנשמות שלהם ולוקטים הניצוצות הנתונות תוך הקליפות בעשיה עד כאן דבריו עיין שם. נמצא הם ישע לניצוצות לכך נרמז בשלשה גדולים שבהם ראשי תיבות ישע שהם רבי י שמעאל ורבן ש מעון ורבי ע קיבה והם אותיות 'ישע' מן עשיה ולזה אמר 'מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם' רמז לאותיות 'ישע' הרמוזים בראשי שמותם.

כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף (ישעיה נז, טז) נראה לי בס"ד גּוּף במלואו גימ"ל וי"ו פ"ה [190] עולה קֵץ [190] לרמוז דהקץ תלוי בתיקון אוצר גוף.

אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִים כְּמֵתִים כְּמֵת נראה לי בס"ד דנקיט להו כסדרן במציאותם בעולם ולא נקיט להו כסדר הכתובים והיינו עני שכיח טפי ממצורע ומצורע שכיח טפי מסומין יען כי יש כמה חולאים שהם נחשבים בכלל צרעת וסומין שכיחי טפי מחשוכי בנים.