מסכת עבודה זרה דף ל׳ עמוד ב׳

1מכאן ואילך אין בו משום גילוי, ואין בו משום יין נסך. ונהרדעי אמרי: אפי' לבתר תלתא יומי חיישינן משום גילוי. מ"ט זימנין מיקרי שתי.

ברייתא

2ת"ר יין תוסס אין בו משום גילוי, וכמה תסיסתו? ג' ימים. השחלים אין בהם משום גילוי, ובני גולה נהגו בהן איסור. ולא אמרן אלא דלית בהו חלא, אבל אית בהו חלא מיגרי בהו.

3כותח הבבלי אין בו משום גילוי, ובני גולה נהגו בו איסור. אמר רב מנשי: אי אית ביה נקורי חיישינן. אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: מי טיף טיף אין בו משום גילוי. אמר רב אשי: והוא דעביד טיף להדי טיף טיף.

4אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: פי תאנה אין בו משום גילוי. כמאן? כי האי תנא, דתניא: רבי אליעזר אומר: אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש, משום שנאמר: ״(תהלים קטז״, ו) שומר פתאים ה'.

5אמר רב ספרא משום ר' יהושע דרומא: שלשה מיני ארס הן, של בחור שוקע, של בינוני מפעפע, ושל זקן צף. למימרא דכמה דקשיש כחוש חיליה? והתניא: שלשה כל זמן שמזקינין גבורה מתוספת בהן, אלו הן: דג, נחש, וחזיר! כח אוסופי הוא דקא מוסיף, זיהריה קליש.

6של בחור שוקע, למאי הלכתא? דתניא: חבית שנתגלה אע"פ ששתו ממנה תשעה ולא מתו לא ישתה ממנה עשירי. מעשה היה ששתו ממנו תשעה ולא מתו, ושתה עשירי ומת. אמר ר' ירמיה: זהו שוקע.

7וכן אבטיח שנתגלתה, אע"פ שאכלו ממנה ט' בני אדם ולא מתו, לא יאכל ממנה עשירי. מעשה היה ואכלו ממנה תשעה ולא מתו, ואכל עשירי ומת. א"ר זהו שוקע.

ברייתא

8ת"ר מים שנתגלו הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים, ולא ירביץ בהן את הבית, ולא יגבל בהן את הטיט, ולא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חבירו, ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו. אחרים אומרים: מקום שיש סירטא אסור, אין סירטא מותר.

9אחרים היינו תנא קמא! איכא בינייהו גב היד וגב הרגל ורומני דאפי.

10אמר מר: לא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חבירו. והתניא: אבל משקהו לבהמת עצמו! כי תניא ההיא לשונרא. אי הכי, דחבריה נמי? דחבריה כחיש. דידיה נמי כחיש? הדר בריא. דחבריה נמי הדר בריא! זימנין דבעי לזבונא ומפסיד ליה מיניה.

11א"ר אסי א"ר יוחנן משום ר' יהודה בן בתירא: שלשה יינות הן יין נסך אסור בהנאה, ומטמא טומאה חמורה בכזית.