שאינה ראויה לגר — שהסריחה. אלמא מדאפגים בטל איסורה:
סרוחה מעיקרא — מוכת שחין מחיים דהואיל ואיפגמא מקודם שבאה לידי נבלה לא חל שם נבלה עליה אבל היכא דאיתסר מעיקרא תו לא פקע איסור משום פגם:
מחלוקת — דר"מ ור"ש:
בפוגם מעיקרו — משעה שנפל לתוכו:
והא הכא דפוגם מעיקרא הוא ופליגי — דקתני אסור לרבנן:
ר' יוחנן — אדעולא אתא לאיפלוגי:
איתא לדר' יוחנן — דמוקי פלוגתייהו בפוגם מעיקרו:
שאור של חולין שנפל לתוך העיסה וחימצה — כראוי ואח"כ נפל של תרומה או של כלאי הכרם אסור:
ור"ש מתיר — שהחמיצה יותר מדאי ונפגמה:
והא הכא — דהאי שאור משעה שנפל ביה פגמה שהרי מחומצת כבר וקאסר ר"מ:
וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות — (של תרומה) הלכך חימוץ דיותר מדאי אע"פ שפגם הוא לענין אכילה שבח הוא לענין חימוע עיסות אחרות:
שאור של תרומה ושל חולין שנפלו — ביחד לתוך העיסה ויש בכל אחד כדי לחמץ וחימצוה יותר מדאי לפוגמה:
ר"ש מתיר — שפגמוה:
נפל של תרומה תחלה ד"ה אסור — הואיל ומשביחה בתחלה אע"פ שחזר והועיל לפוגמה כשנפל שאור של חולין אחריו ושניהם פגמוה הוי משביח ולבסוף פגם ואסור. ולקמן פריך אם כן רישא נמי ר"ש הרי השביח של תרומה עם של חולין תחלה:
נפל של חולין — וחימצה:
ואחרי כן נפל של תרומה — דהיינו פוגם מעיקרו אסור ור"ש מתיר:
