מסכת עבודה זרה דף מ״ט עמוד ב׳

מתני' כרכור - דויל"ו בלע"ז:

גמ' בהא קאמר ר"א - דיש פדיון:

ל"ש - דיש פדיון:

אלא פת - משום דלא מנכרא ביה איסור ממש:

אבל חבית - של יין נסך שנתערבה בחביות של היתר כולן אסורות בהנאה ואין לה תקנה בהולכת הנאה לים המלח להתיר ולהמכר כל חבית לבדה או להשקות מהן לחמרים עובדי כוכבים משום דאיתיה לאיסור בעיניה אבל מוכרן כולן חוץ מדמי יין נסך שבהן דהשתא לא מתהני מחבית דאיסורא:

ונשתרי לך - בהנאה למכרן לבד לבד או לעשות מהן כביסה או להשקות מהן לעובדי כוכבים. ולא דמיא הך מילתא לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דפליגי בפ' בתרא (לקמן עבודה זרה עד.) ביין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר מוכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו דהתם תרוייהו סבירא להו כרבנן דהכא דאין פדיון ליין נסך ומיהו כי מזבין ליה חוץ מדמי יין נסך שבו לא מיתהני מיין נסך מידי משום דליתיה לאיסורא בעיניה:

מתני' כיצד מבטלה - לאשירה:

קירסם - קיסמין יבשין שבאילן נטל לצרכו לשרוף:

זרד - זרודין לחין שבה:

לצרכה - לייפותה:

גמ' אותן שפאים - ששיפה לצרכה ולא בטלה:

מה תהא עליהן - שפאין מי בטילי או לאו:

ישראל ששיפה כו' אסור - שאין ישראל מבטל עבודת כוכבים:

רב אמר - אע"פ שנשתברה מאליה צריכה ביטול וכל קיסם וקיסם נעשית עבודת כוכבים בפני עצמה הלכך לא סגי לחד בביטולא דחבריה:

אין עבודת כוכבים צריכה לבטל אלא כשהיא דרך גדילתה - אבל זו שנשתברה בטלה מעצמה דמימר אמר איהי נפשה לא מצלה לההוא לגברא מצלה ליה:

לא דכ״ע עובדין לשברים - שנשתברו מאליהן והא דאמר שמואל בריש פירקין (עבודה זרה דף מא.) אפי' שברי עבודת כוכבים מותרין בהנאה למוצאן התם הוא דלא חזינן לה דנשתברה מאיליה דאמרינן עובד כוכבים שברן ואזלינן בתר רובא דהא עבודת כוכבים דנשתברה מאיליה לא שכיחא:

והכא - דקאמר רב כל קיסם וקיסם לשון שברי שברים כגון דנשתברו שברים לשברים ובשברי שברים הוא דפליג שמואל עילויה:

ה"ג ואיבעית אימא דכ"ע אין עובדין לשברי שברים והכא בעבודת כוכבים שהיתה של חוליות דקין והרי הן כשברי שברים ונפלה ונתפרקו חליותיה עסקינן:

והדיוט יכול להחזירה - שאין צריכה אומן:

אין עבודת כוכבים - שנשתברה צריכה לבטל:

אלא דרך גדילתה - כשהיא קיימא כגון נבייה דמתני' דשברי שברים הן שנופל עלה אחר עלה א"כ העלה עצמו משתבר לכמה שברים ואפ"ה אסור משום דדרך גדילתה היא דהיינו אורחה כל שתא אבל הכא לאו היינו אורחיה ליפול ולהתפרק הלכך בטלה:

רבי ישמעאל - זו בצד זו - וכ"ש אחת ע"ג שתים דזהו עיקר מרקוליס ותחלתו:

בצד מרקוליס - מרקוליס גדול שכבר עבדוהו וזרקו עליו אבנים הרבה:

שתים מותרות - ובגמרא מפרש טעמא:

שנראות עמו - דנראה שנפלו משם אסורות בין ג' בין שתים:

ושאין נראין עמו - אין סמוכות לו מותרות ואפי' ג':

גמ' עובדין לשברים - כל האבנים הנזרקות שם נתוספו על המרקוליס ונעשה גדול עבודת כוכבים וכשהן נושרות הוו שברי עבודת כוכבים. והשתא לא חשיב להו תקרובת אלא עבודת כוכבים בפני עצמה:

מעיקרא תבורי מיתברי - שאינן מחוברות ודרכן ליפול: