בפיקעא — פי' טבעת של בית רעי ובלע"ז פיג"א:
אורי ליה — רפואה:
שב ביני אהלא תולאנא — לשון שבע גרעינין אדומים כתולעת הנמצאים באהל שמכבסין בו כדתנן התם (שבת דף צ.) הבורית והאהל. תולאנא לשון תולעת שני:
בחללא דבי צוארא — חתיכות בגד שנוטלין מבית הצואר של חלוק כשעושין לה פה:
נירא ברקא — ליצ"א של שיער בהמה:
וטמיש — וטובל:
אדהכי והכי — בעוד שהוא מחזר אחר סמנים הללו:
קשייתא דאסנא — גרעין של פרי הסנה בטנים הגדילים בסנה ומלאין גרעינין:
פיקעא להדי פיקעא — סדק של גרעינין נגד סדק שבבשרו:
פיקעא עילאה — הנראה מבחוץ למעלה ויכול לדבק שם אותו אפר:
פיקעא תתאה — בפי הנקב מלמטה:
תרבא דצפירתא דלא אפתח — חלב שעירה שלא ילדה:
ולפשר — ימחהו באור וימשחהו בו כדמתרגמינן נמס פשר:
טרפא דקרא דמייבשי בטולא — עלי דילועין שנתייבשו בצל:
משקדי חלזוני — לימ"ץ בלע"ז מין חלזון:
משח קירא — שמן זית ושעוה טרופין יחד:
ולינקוט בשחקי דכיתנא בקייטא — יתכסה בשחקים של פשתן בקיץ שלא יתחמם יותר מדאי:
ודעמר גופנא — בגדים של צמר גפן שהן חמים:
שקייני — משקין:
ברחא — שם צאן:
ברחא קרחא — עז שאינה מסורבל בצמר כרחל:
אמללא — גחלים לוחשות:
חיפושתא — אשקרבו"ט ובלשון כנען קרוקי"ם:
גמלניתא — גסה והוא הנטו"ן:
פתילה דאספסתא — עלה ארוך של שחת ירק של חטין:
שופתא דשומא — בית יד של שום והן עלין היבשים שהן נאחזין בהן. שופתא לשון אחיזה כדאמרינן בגיטין (דף לב.) שופתא דקופינא דמרא רפיא:
ברקא — כמו נירא ברקא שער של לייצ"א:
וניתלי בהו נורא — יבעיר בהן האור:
ונזהר מזיקא — לא יתן אזנו לרוח:
ונשקול חדא ונינח חדא — כשיטול זו מן האזן יתן את זו עד שיכלו כולן:
אודרא דנדא — מוכין הצבועים בצבע שקורין פויילי"ד:
דלא משקף — אינו חבוט בשמן לנפצו. משקף לשון עלה נדף (ויקרא כ״ו:ל״ו) טרפא דשקיף נחבט:
גובתא דקניא בר מאה שנין — שפופרת של קנה ישן שנתלש הרי מאה שנה:
מלחא גללניתא — מלח של אבן הדומה לשייש בלע"ז שליימ"א:
רטיבא ליבשתא ויבשתא לרטיבא — כל הרפואות הללו אינן שוות לכל חולי האזן אלא אותן הרפואות שיש בהן דבר לח כגון מיא דכוליתא ומשח קירא וכיוצא בהן מעלין לאוזן יבשה שיש לו חולי ואינה מוציאה לחה ורפואות של יבש כגון גובתא דקניא ומילחא גללניתא לאודנא רטיבא המוציאה לחה:
מעלין אזנים — גידי אזנים פעמים שיורדין למטה ומתפרקין הלחיים וצריך להעלותן ויש סכנה בדבר:
אבל לא בסם — הואיל ואפשר ביד:
מיזרף זריף — עושה חבורה ויש חילול שבת יותר אבל קשירת סם אין שם חילול דאורייתא:
שמרדה — שרוצה לצאת כאדם המורד ויוצא:
אבל מישחק ואיתויי דרך רשות הרבים לא — דלאו סכנת נפשות אלא סכנת עוורון:
אפילו מישחק ואיתויי כו' — כדאמרינן לקמן שורייני דעינא בליבא תלו מאור העין מעורין ואחוזין בטרפשי הלב:
ה"ג מאן דציית ליה ליהודה מחיל שבי — השומע דבריו ומקבלם יחלל שבת:
לדידך אסיר — שאתה אסרת וערערת על דברי:
וכי מדידי הוא — מדעתי הייתי אומר דבר זה שמחית על ידי:
דמר שמואל היא — ממנו קיבלתיה:
דקדחא — אשלפי"ר לשון כקדוח אש (ישעיהו ס״ד:א׳) חמימות:
ה"ג מותר לכוחלה בשבת מ"ט שורייני דעינא באובנתא דליבא תלו:
כגון מאי — על איזה חולי העין מחללין שבת:
רירא — נוטפת עינו רירא בלע"ז קצייר"א:
דיצא — אישפוננ"ט לשון נעיצה ותחיבה:
קדחא — חמימות:
תחלת אוכלא — בתחלת החולי:
סוף אוכלא — שכבר נתרפא ועדיין קודחת מעט:
ופצוחי עינא — שבא לכוחלה כדי להאיר מראית עינו:
זיבורא ודחרזי' סילוא וסימטא וכאב עינא ודאתי עלה אישתא כולהו בי בני סכנתא - מי שיש עליו אחת מאלה שנשכתו צרעה או שנתחב קוץ בבשרו דחרזיה לשון מחרוזות של דגים (ב"מ כא.) סילוא קוץ או שיש עליו סימטא קלו"ג ונכנס במרחץ באחת מכל אלה סכנתא היא:
חמה לחמה — צנון יפה לחולי חמה:
וסילקא — תרדין:
לזיקא — לשחפת צוננת:
וחילופא סכנתא — לפי שהצנון מוסיף עליו קור והתרדין מחממין:
חמימי לסילוא — צריך לשרות המכה בחמין והא דאמרינן לעיל סילוא בי בני סכנתא היכא דרחיץ כל גופו בי בני שמחמם כל גופו:
1בפיקעא, אורי ליה רבי אמי, ואמרי לה רבי אסי אורי ליה: ליתי שב ביני אהלא תולנא, וצייר ליה בחללא דבי צוארא, וליכריך עילויה נירא ברקא, וטמיש ליה בנטפא חיורא, וליקליה ובדר ליה עילויה. אדהכי והכי, ליתי קשיתא דאסנא, לינח פיקעא להדי פיקעא.
2וה"מ פיקעא עילאה, פיקעא תתאה מאי? לייתי תרבא דצפירתא דלא אפתח, וליפשר ולישדי ביה.
3ואי לא, לייתי תלת טרפא קרא דמייבשי בטולא, וליקלי וליבדר עילויה. ואי לא, לייתי משקדי חלזוני. ואי לא, מייתי משח קירא, ולינקוט בשחקי דכיתנא בקייטא, ודעמר גופנא בסיתווא.
4רבי אבהו חש באודניה, אורי ליה ר' יוחנן, ואמרי ליה בי מדרשא. מאי אורי ליה? כי הא דאמר אביי: אמרה לי אם לא איברי כולייתא אלא לאודנא. ואמר רבא: אמר לי מניומי אסיא כולהו שקיינו קשו לאודנא, לבר ממיא דכולייתא. לייתי כולייתא דברחא קרחא, וליקרעיה שתי וערב, ולינח אמללא דנורא, והנהו מיא דנפקי מיניה לישדינהו באודניה לא קרירי ולא חמימי, אלא פשורי.
5ואי לא, לייתי תרבא דחיפושתא גמלניתא, וליפשר ולישדי ביה. ואי לא, למלייה לאודניה מישחא, וליעבד שב פתילתא דאספסתא, וליתי שופתא דתומא, וליתוב ברקא בחד רישא, וליתלי בהו נורא, ואידך רישא מותבא באודנא, וליתוב אודניה להדא נורא, ויזדהר מזיקא, ונישקול חדא וננח חדא.
6לישנא אחרינא: ואי לא, לייתי שב פתילתא ביקרא, ושייף ליה מישחא דאספסתא, ונייתי חד רישא בנורא וחד רישא באודניה, ונשקול חדא וננח חדא, ויזדהר מזיקא.
7ואי לא, לייתי אודרא דנדא דלא משקיף וננח בה, ולתלייה לאודניה להדי נורא, ומיזדהר מזיקא. ואי לא, לייתי גובתא דקניא עתיקא בר מאה שנין, ולימלחיה מילחא גללניתא, ולקלי ולידבק. וסימנך: רטיבא ליבשתא ויבשתא לרטיבא.
8אמר רבה בר זוטרא אמר רבי חנינא: מעלין אזנים בשבת. תני רב שמואל בר יהודה: ביד אבל לא בסם. איכא דאמרי: בסם אבל לא ביד. מ"ט מזריף זריף.
9אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת. סבור מיניה: הני מילי הוא דשחקי סמנין מאתמול, אבל משחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבים לא. א"ל ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה: לדידי מיפרשא מיני' דרב יהודה, אפילו מישחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבים מותר.
10רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבת. אמר להו רב שמואל בר יהודה: מאן ציית ליהודה מחיל שבי? לסוף חש בעיניה, שלח ליה: שרי או אסיר? שלח ליה: לכ"ע שרי, לדידך אסיר.
11וכי מדידי הוא? דמר שמואל היא! ההיא אמתא דהואי בי מר שמואל, דקדחא לה עינא בשבתא, צווחא, וליכא דאשגח בה. פקעא עינא. למחר נפק מר שמואל ודרש: עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת. מאי טעמא? דשורייני דעינא באובנתא דליבא תלו.
12כגון מאי? אמר רב יהודה: כגון רירא, דיצא, דמא, דימעתא, וקידחא, ותחלת אוכלא, לאפוקי סוף אוכלא ופצוחי עינא דלא.
13אמר רב יהודה: זיבורא, ודחרזיה סילוא, וסמטא, ודכאיב ליה עינא, ואתי עילויה אישתא כולהו בי בני סכנתא. חמה לחמה, וסילקא לצינא, וחילופא סכנתא. חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא, וחילופא סכנתא. חמימי לסילוא וקרירי׃
שורייני דעינא בליבא תלו — פ"ה מאור העין תלוי בטרפשי דליבא ולי נראה באובנתא דלבא תלו כלומר ראיית העין תלוי בהבנת הלב שורייני בשי"ן כמו (במדבר כ״ד:י״ז) אשורנו ולא קרוב א"נ סורייני בסמ"ך מלשון סייר נכסיה (חולין קה.) באובנתא בבי"ת לשון הבנה כדאמרינן במרכבה (מגילה כד:) באובנתא דליבא הוי חזי:
חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופא סכנתא — מכאן פי' ר"י הא דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ה.) ומצאוהו רעות רבות וצרות כגון זיבורא ועקרבא ששניהם צרות זו לזו שא"א לעשות לו לא חמימי ולא קרירי ודלא כפ"ה שפירש שעושות לו הרבה צרות ולפירושו קשה מה היה לו להזכיר אלו יותר מהאחרות:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
פי' פרונקא שליח להודיע להזהר וכבר פרשנוהו בכמה מקומות — פי' חש בפיקעא מלשון בקיעה והיא פיקא כלו' מקום שנבקע בתחתוניות של אדם. לכודה פי' רוח שאוחזת האשה אחרי לידתה נקרא כודא. אכרתא ברוש. קשייתא דאסנא פי' גרעינים של סנה.
צפירתא דלא אפתח צפורת שלא נפתחה רחמה כלומר עדיין לא ילדה:
ר' אבהו חש באודניה אורי ליה ר' יוחנן מייא דכולייתא דברחא נקרעיה שתי וערב לינחיה אמללא דנורא והנהו מיא דצילי מינה לא קרירי קרירי ולא חמימי חמימי אלא פשורי דלא איברי כוליתא אלא לאודנא:
א"ר חנינא מעלין אזנים בשבת — תני רב ושמואל ביד אבל לא בסם. איכא דאמרי בסם דיד מזרף זריף כלומר נגיעת היד קשה היא ושורפת:
אמר [רב זוטרא בר טוביא] משמיה דרב עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת — ואסיקנא אפילו מישחק סממנין בשבת ואייתויי דרך רשות הרבים שרי:
רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבתא וכו' — דרש מר שמואל עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת דסכנה היא דהא ההיא אמתא בי מר שמואל דקדיחא לה עינא צווחה צווחה בשבת ולא אשגח בה חד ופקעא עינא והני מילי בתחלת אוכלא כגון רירא דיצא דמא ודמעתא וקידחא פי' מוררת ריר וכואבת כאילו נועצין דבר בעינא ואתי דמא ודמעתא ומעלה חמות כדכתיב כי אש קדחה באפי וגו' והוא בתחלת אוכלא מחללין עליה השבת אבל בסוף אוכלא ופצוחי עינא לא:
אמר רב יהודה מי שהכתו זיבורא וכן מי שהכהו קוץ וכן מי שיש לו כאב עין וכן מי שהקיז דם לכל אלו הדברים להכנס בבית מרחץ סכנה היא. חמא לחמא פי' וסילקא לזיקא.
מסכת עבודה זרה דף כ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־443 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאבפיקעא פי' טבעת של בית רעי ובלע"ז פיג"א:
אורי ליה רפואה:
שב ביני אהלא תולאנא לשון שבע גרעינין אדומים כתולעת הנמצאים באהל שמכבסין בו כדתנן התם (שבת דף צ.) הבורית והאהל. תולאנא לשון תולעת שני:
בחללא דבי צוארא חתיכות בגד שנוטלין מבית הצואר של חלוק כשעושין לה פה:
נירא ברקא ליצ"א של שיער בהמה:
וטמיש וטובל:
אדהכי והכי בעוד שהוא מחזר אחר סמנים הללו:
קשייתא דאסנא גרעין של פרי הסנה בטנים הגדילים בסנה ומלאין גרעינין:
ועוד 52 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Avodah Zarah 28b · Sefaria
שורייני דעינא בליבא תלו פ"ה מאור העין תלוי בטרפשי דליבא ולי נראה באובנתא דלבא תלו כלומר ראיית העין תלוי בהבנת הלב שורייני בשי"ן כמו (במדבר כ״ד:י״ז) אשורנו ולא קרוב א"נ סורייני בסמ"ך מלשון סייר נכסיה (חולין קה.) באובנתא בבי"ת לשון הבנה כדאמרינן במרכבה (מגילה כד:) באובנתא דליבא הוי חזי:
חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופא סכנתא מכאן פי' ר"י הא דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ה.) ומצאוהו רעות רבות וצרות כגון זיבורא ועקרבא ששניהם צרות זו לזו שא"א לעשות לו לא חמימי ולא קרירי ודלא כפ"ה שפירש שעושות לו הרבה צרות ולפירושו קשה מה היה לו להזכיר אלו יותר מהאחרות:
Tosafot on Avodah Zarah 28b · Sefaria
פי' פרונקא שליח להודיע להזהר וכבר פרשנוהו בכמה מקומות פי' חש בפיקעא מלשון בקיעה והיא פיקא כלו' מקום שנבקע בתחתוניות של אדם. לכודה פי' רוח שאוחזת האשה אחרי לידתה נקרא כודא. אכרתא ברוש. קשייתא דאסנא פי' גרעינים של סנה.
צפירתא דלא אפתח צפורת שלא נפתחה רחמה כלומר עדיין לא ילדה:
ר' אבהו חש באודניה אורי ליה ר' יוחנן מייא דכולייתא דברחא נקרעיה שתי וערב לינחיה אמללא דנורא והנהו מיא דצילי מינה לא קרירי קרירי ולא חמימי חמימי אלא פשורי דלא איברי כוליתא אלא לאודנא:
א"ר חנינא מעלין אזנים בשבת תני רב ושמואל ביד אבל לא בסם. איכא דאמרי בסם דיד מזרף זריף כלומר נגיעת היד קשה היא ושורפת:
אמר [רב זוטרא בר טוביא] משמיה דרב עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת ואסיקנא אפילו מישחק סממנין בשבת ואייתויי דרך רשות הרבים שרי:
רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבתא וכו' דרש מר שמואל עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת דסכנה היא דהא ההיא אמתא בי מר שמואל דקדיחא לה עינא צווחה צווחה בשבת ולא אשגח בה חד ופקעא עינא והני מילי בתחלת אוכלא כגון רירא דיצא דמא ודמעתא וקידחא פי' מוררת ריר וכואבת כאילו נועצין דבר בעינא ואתי דמא ודמעתא ומעלה חמות כדכתיב כי אש קדחה באפי וגו' והוא בתחלת אוכלא מחללין עליה השבת אבל בסוף אוכלא ופצוחי עינא לא:
אמר רב יהודה מי שהכתו זיבורא וכן מי שהכהו קוץ וכן מי שיש לו כאב עין וכן מי שהקיז דם לכל אלו הדברים להכנס בבית מרחץ סכנה היא. חמא לחמא פי' וסילקא לזיקא.
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 28b · Sefaria
אבל משחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבי׳ לא פי׳ דס״ד שאין כאן סכנה ואם תאמר אם כן אפי׳ שיחוק נמי שלא התירו בשום מקום בדבר שאין בו סכנה אלא אמירה לגוי שבות כדתניא כל צרכי חולה שאין בו סכנה עושין על ידי גוי בשבת אבל לא שבות שיש בו מעשה ויש לומר דשאני הכא דאע״ג דס״ד שאין בו סכנת גוף סכנת אבר מיהא איכא דבהא ודאי עבדינן דבר שיש בו משום שבות וכדתנן מחזירין את השבר בשבת וכבר פרשתיה יפה במקומה מיסודו של רבי׳ הגדול הרמב״ן ז״ל.
מעלין אזנים פרש״י ז״ל גיד אזנים והוא הנכון.
Ritva on Avodah Zarah 28b · Sefaria
גידי האזנים שירדו ממקום חבורם ונתפרקו הלחיים סכנה היא ומעלין אותם בשבת אפילו בסם אע"פ שיש בו שחיקת סמנים וכל שכן ביד ואין חוששין לעשיית חבורה שאחר שסכנה היא הכל מותר וי"א שאין זו סכנה גמורה ובסם אסור מחשש שחיקת סמנים אבל ביד מותר שאין זו מלאכה וכן נראה דעת גדולי המחברים ומ"מ מה שאמרו בסם אבל לא ביד אין הלכה כן וכן כתבוה רוב הפוסקים וכן אונקלי והוא הנקרא איביל"א שנכפפה לצד הפנים ועכבה את הנשימה סכנה היא ומעלין אותה בשבת ויש באים בהיתר אזנים ואונקלי מפני ששני אלו ר"ל אזנים ואונקלי יש לו צער גדול מהם ואין דרך לעשותם בסמנין ולפיכך מותרין שאין לחוש לשחיקת סמנים:
עין שמרדה מותר לכחלה בשבת ואפילו לשחוק סמנים בשבת ולהביאם דרך רשות הרבים מותר וקצת מפרשים כוללים בזה שענין זה נאמר דוקא בחולי שהרופא מכיר בו שיש בו שם סכנת הגוף וכמו שנאמר הטעם בו שגידי העין בחלל הגוף הם משתרשים כלומר שיש שם סכנת הגוף אבל חולי שאין שם סכנה לגוף אע"פ שיש בו סכנה לענין הפסד הראות אין שוחקין את הסמנין בשבת ואף גדולי הרבנים כתבו סבור מינה הני מילי דשחיקי מאתמל אבל משחק לכתחלה לא מפני שאין בו סכנת נפש אלא סכנת עורון ואין הדברים נראין אלא אף בסכנת אבר אחד מחללין ולא אמרו שורייני דעינא בלבא תלו אלא לומר שהפסד סכנת האבר קרובה לבא ומ"מ אף לדבריהם בשחוקים מאתמל אף לאבר אחד מותר שכל שאינו אלא שבות מתירין להצלת אחד מן החושים אע"פ שאין שם סכנה לגוף ומאחר שכבר נשחקו הסמנין מאתמל אין שם אלא איסור חכמים מגזרת שחיקתן בשבת וכל שבסכנת אבר אין חוששין לשבות ואפילו שבות שיש בו מעשה דאי לית ביה מעשה הרי כל צרכי חולה נעשין על ידי גוי אע"פ שאין בו סכנה אלא אף על ידי מעשה ואם אין שם סכנה לשום דבר כגון סוף אוכלא ופציחי עינא אפילו שבות אסור ואף מה שהתירו לבריא אסור לו משום שחיקת סמנין הואיל ומכוין לרפואה והוא ענין החושש בשניו שלא יגמע בהם את החומץ וא"ת והלא אסרנוה מטעם שלא נתברר אם יש שם סכנה אם לאו אלמא כל שיש בו סכנת הפלת השן אסור בזו מפני שאפשר בהתר כגון שיהא מגמע ובולע וכמו שאמרו בחמין ושמן אין נותנין אותם על גבי המכה אבל נותנן חוץ למכה ושותת ויורד על המכה ומ"מ יש דברים שאומר לגוי ועושה וחולי של כל הגוף אף שאין בו סכנה מחללין עליו את השבת ומתירין בשבילו שבות שיש בו מעשה ובלבד על ידי שנוי והוא ענין גונח יונק חלב בשבת מפני שיונק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזור ודוקא כדנפיש ליה צערא או שיש בו סכנת אבר אבל חושש לבד בלא צער גדול אף אסורין של דבריהם אין מתירין שהרי אסרו חזרת רטיה בגבולין כמו שהתבאר באחרון של ערובין ויש חולקין בקצת דברים ובמסכת שבת יתרחבו בו הדברים בע"ה:
כל איסור הנאה של תורה מתרפאין מהם שלא כדרך הנאתם כמו שיתבאר במסכת פסחים:
כל מצות שבתורה שאדם צריך לעבור עליהן לקיום חייו עושה שנאמר וחי בהם ולא שימות בהם וכן כל שאמר אנס או עבור עליה או אהרגך עובר עליה ואפילו ברבים ומ"מ דוקא בשהגוי האומר כך מתכוין להנאת עצמו אבל להעבירו אם בצנעה מותר ואם ברבים והוא שיש שם עשרה מישראל יהרג ואל יעבור ובשעת השמד אפילו בצנעה יהרג ואל יעבור ודברים אלו בכל המצות חוץ מע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים הא כל שהוא מכלל אלו אף בצנעה ואף להנאת עצמו יהרג ואל יעבור כך כתבוה גדולי המחברים ויש חולקים לומר שאף באלו להנאת עצמן מותר וכוללין דבר זה בדרך אחרת ובמסכת סנהדרין פרק בן סורר יתרחבו בו הדברים בע"ה:
כל שנשבע לאחת מן האמות על איזה דבר אע"פ שעל דעת עצמו נשבע והוא כיוון לדרך אחרת אסור לו לעבור על שבועתו מפני חלול השם שאין זה יודע בדינים שלנו וחושדו שעבר על שבועתו ומ"מ אם הודיעו ענין זה תחלה עד שהבין מדבריו שאין כאן עובר על שבועתו בדרך זה מותר:
Meiri on Avodah Zarah 28b · Sefaria
גמרא פקעא להדי פקעא וה"מ כו' וליקלי וליבדר עילויה כו' כולייתא דברחא כו' שב פתילתא בירקא ושייף כו' כצ"ל:
בפרש"י בד"ה אפילו משחק כו' כדאמרינן לקמן שוריינא כו' עכ"ל הד"א כצ"ל:
תוס' בד"ה חמימי לעקרבא כו' הרבה צרות ולפירושו קשה כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 28b · Sefaria
ד"ה שוריינ' דעינא בליבא תלו וכו' לשון התוס' מגומגם ונ"ל שהספר חסר ובאובנתא דלבא הוא פירוש אחד שפירשו התוס' דלא כרש"י וכצ"ל פ"ה מאור עינים תלוי בטרפשי הלב ולי נראה באובנתא דלבא וכו':
Maharam on Avodah Zarah 28b · Sefaria
יחידת טקסט מלאה של מסכת עבודה זרה, דף כ״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־443 מילים ב־13 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
מפת קטע אחר קטע של כל 13 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
נפתחת ב״בפיקעא, אורי ליה רבי אמי, ואמרי לה…״
חכמים: רבי אמי, רבי אסי.
נפתחת ב״וה"מ פיקעא עילאה, פיקעא תתאה מאי? לייתי…״
חכמים: רבא.
נפתחת ב״ואי לא, לייתי תלת טרפא קרא דמייבשי…״
נפתחת ב״רבי אבהו חש באודניה, אורי ליה ר'…״
חכמים: רבי אבהו, אביי, רבא.
נפתחת ב״ואי לא, לייתי תרבא דחיפושתא גמלניתא, וליפשר…״
חכמים: רבא.
נפתחת ב״לישנא אחרינא: ואי לא, לייתי שב פתילתא…״
נפתחת ב״ואי לא, לייתי אודרא דנדא דלא משקיף…״
נפתחת ב״אמר רבה בר זוטרא אמר רבי חנינא:…״
חכמים: רבי חנינא, רב שמואל בר יהודה, רבה, שמואל.
נפתחת ב״אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב:…״
חכמים: רב זוטרא בר טוביה, רבי יעקב, רב יהודה.
נפתחת ב״רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבת. אמר…״
חכמים: רב יהודה, רב שמואל בר יהודה, שמואל.
נפתחת ב״וכי מדידי הוא? דמר שמואל היא! ההיא…״
חכמים: שמואל.
נפתחת ב״כגון מאי? אמר רב יהודה: כגון רירא,…״
חכמים: רב יהודה.
נפתחת ב״אמר רב יהודה: זיבורא, ודחרזיה סילוא, וסמטא,…״
חכמים: רב יהודה, רבא.
רבותיו: רב אושעיא
מקור: מסכת עבודה זרה דף כ״ח עמוד ב׳ · קטע 4 — “…באודניה, אורי ליה ר' יוחנן, ואמרי ליה בי מדרשא.…”
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת עבודה זרה דף כ״ח עמוד ב׳ · קטע 8 — “…בשבת. תני רב שמואל בר יהודה: ביד אבל לא…”
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת עבודה זרה דף כ״ח עמוד ב׳ · קטע 4 — “…כי הא דאמר אביי: אמרה לי אם לא איברי…”
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: עבודה זרה דף כ״ח ע״ב
פתיחה בקורא