דרך גדילתה — זה דרכה כל השנה להשיר עלין שלה ולגדל אחרים אבל שפאן עובד כוכבים דעתו לבטלן ולהשליכן:
לא נהנין — דאסור מדרבנן:
ולא מועלין — אם נהנה לא מעל מדאורייתא שיתחייב קרבן מעילה. לקמן מפרש טעמא:
יתיז בקנה — ישליך עצי הקנה במקל מן האילן וישרפנה ויהנה מהם ולא יעלה על האשירה ויטלם דאם כן נמצא משתמש באשירה במקום סולם וזו היא הנאה ממנו מן האשירה:
וקתני יתיז בקנה — וישרוף עצי הקנה אלמא עבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת:
לא נהנין — מדרבנן דלמא אתו לאיתהנויי מעצי האילן דהקדש גופיה ובאשירה לא גזור משום דבדילי מינה:
מידי איריא — כלומר מהא לא תסייעיה לר' יוחנן לעולם בשקינתה בעצי הקדש גופו ומשום הכי לא מועלין:
דבגידולין הבאין — באילן אחר שהוקדש עסקי' והוא לא הקדיש אלא אילן וקסבר האי תנא אין מעילה בגידולין ומדרבנן הוא דאסירי וגבי אשירה נמי בשקינתה בעצי אשירה עצמן וקתני יתיז כריש לקיש:
ורבי אבהו א"ר יוחנן — מהדר לתרוצי לתיובתיה בשינויא אחרינא. לעולם לא תוקמה בשינויא דחיקא דאייתי עצים מעלמא ואפילו הכי לא תילף מיניה היתר שברי עבודת כוכבים דהא דקתני יתיז בקנה אאפרוחין קאי לא אעצים ואיצטריך לאשמועינן דלא גזרינן התזת קנה שמא יעלה דרך האילן ורישא בעצים וקסבר אין מעילה בגידולין וגלי אהקדש דאסור מדרבנן וכ"ש לאשירה דמדאורייתא נמי אסירא תוספת יותר מעיקרה כדתנן במתני' גידעו ופיסלו לעבודת כוכבים והחליף נוטל מה שהחליף והשאר מותר והא דלא ערבינהו משום דלא מצי למיתני ליה ולא מועלין באשירה דהא לא שייכא בה דין מעילה וסיפא באפרוחין וגלי באשירה וה"ה להקדש וקסבר אין מעילה בגידולין:
אסברה לך — מתני' אליבא דר' יוחנן:
כאן וכאן — בין בהקדש בין באשירה מותרין דאין צריכין לאילן:
בביצים כאן וכאן אסור — שצריכין לאילן וגזור בה רבנן כעל אילן עצמו:
מתני' צורת חמה — מזל חמה וכן לבנה. ורבנן היא דאמרי (לעיל עבודה זרה דף מ:) כל שאר צלמים מותרין. ובגמ' מפרש מאי שנא הני:
דרקון — דומה לנחש:
שעל המכובדים — שעל כלים מכובדים שתשמישן לכבוד. ובגמ' מפרש לה:
גמ' לשם הרים — לשר הממונה על ההרים:
שילשול — תולעת. אלמא אורחייהו למיפלחינהו ומסתמא נמי נגזור דלמא פלחינהו:
אמר אביי מיפלח לכל דמשכחי פלחי — ומספיקא לא גזור רבנן עלייהו דאם כן אין לך המותר:
ציירי להו ופלחי להו — הלכך ציירי להו מיצר ומיפלח לצייר צורה כדי לעבדה להני תלת דחשיבי להו וכו':
מנקיט חומרי — מלקט משניות החמורות לתרצן ואומרן בבית המדרש כדי שיתנו לבן לפרקן:
מותרים — לקמן (עבודה זרה דף מג:) מפרש מאי מותרין: ודגים לא קרי פרצוף אלא צורה:
אילימא בעושה — והאי מותרין דקאמר מותר לציירן:
אתי — בדמות העומדין אצלי:
במוצא — ומותרין בהנאה קאמר:
אלא פשיטא בעושה — דכל פרצופין כגון דחיה ובהמה מותר לציירן. ואף על גב דשור ואריה ונשר שמשין של מעלה הן לא דמו דהתם ארבעתן יחד לגוף אחד והכא חד פרצוף ותו לא חוץ מפרצוף אדם דאפילו לחודיה אסור:
וכדרב הונא בריה דרב יהושע — דאמר לקמן בשמעתין קרי ביה לא תעשון אותי כדמותי:
