בוני התלמוד

    מסכת עבודה זרה דף מ״ד עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הרי הוא אומר ויזר על פני המיםדליכא למיחש לזבל. והאי דלא השליכו לים שלם לא נתכוין אלא לבדקן כסוטות שהמים בודקין אותם שחטאו והורגים אותם כדאמרי' התם (יומא סו:) זיבח וקיטר בסייף גיפף ונישק באסכרה שמח בלבו בהדרוקן:

    הסירה מגבירההשפילה ממלכות:

    מפלצתלקמן מפרש:

    וידק וישרף בנחל קדרוןולא חייש לזבל. מוידק קא מותיב:

    אלו ואלודמים החיצונים ודמים הפנימיים ששיריהן נשפכין על יסוד מזבח החיצון והן יורדין מן היסוד לרצפה:

    ומתערבין באמהסילון של מים שהיה בעזרה:

    לגנניםלזבל גנותיהן:

    ומועלין בהםלאו קרבן מעילה קאמר דאין מעילה בדם קדשים כדאמרינן בפרק הוציאו לו אלא אסור ליהנות מהן אלא בדמים:

    מקומות מקומות יש בוויש מגדל ויש שאינו מגדל:

    מפליא ליצנותאליצנות מופלא כדתני רב יוסף:

    וכתת נחש הנחושתכי בימים ההמה בית ישראל מקטרין לו אלמא עבודת כוכבים הוה וכתיב וכתת:

    ואין אדם אוסראותן שהקטירו לו לא היו יכולין לאסרו שאין בהן כח להקצותו לעבודת כוכבים:

    דכתותי נמי לא צריךדמותר ליהנות ממנו:

    עמד וכיתתולפרסומי מילתא:

    דזרויילשון זורה לרוח:

    כדמתרגםתזרם תזרינון ורוח תשאם ורוחא תטלטלינון אלמא וישאם לשון זירוי וטלטול:

    אמרו לו הרי הוא אומרבדברי הימים ויאמר דוד וישרפו ומדלא כתב בחד קרא וישרפם וישאם ש"מ לאו תרוייהו כדקאמרת ששרפם ואח"כ זורה לרוח:

    אלא וישאם ממשנטלם עמו ונהנה מהם ומתחלה אמר לעבדיו לשרפן כדמפרש ואזיל. מוישרפו לא מצי לאותבינהו לרבנן דכל זמן שאין נדוקין ע"י כתישה אינו נעשה זבל:

    קשו קראי אהדדיוישרפו משמע אסור בהנאה וישאם משמע נהנה מהם:

    קודם שבא איתיוביטלה אמר דוד לשרפם:

    עטרת מלכםבבני עמון קאי ועבודת כוכבים שלהם מלכם שמה על שם מלוכה כדכתיב (מלכים א י״א:ז׳) ולמולך שקוץ בני עמון והאי עטרת מלכם בעבודת כוכבים קאמר:

    ובא איתי וביטלהוהדר וישאם דוד. איתי הגתי עובד כוכבים היה:

    היכי מצי מנח להוהלא כבד ששים מנה הוה ומאד היא כבידה וקרא כתיב ותהי על ראש דוד:

    אר"יהאי ותהי על ראש דוד לאו דמנח לה אלא הכי קאמר חשובה וראויה לדוד שעשוי למדת ראשו והולמתו כדלקמן:

    אבן שואבתדרך אותה האבן להגביה המתכת ולתלותה באויר:

    דהות דריא להשהיתה נושאת לעטרה ומגביהתה:

    ששוה ככר זהבוהיינו משקלה ככר זהב שקולה היא כככר זהב:

    זאת היתה ליעדות עטרה זו מעידה עלי שאני הגון למלכות:

    הולמתוויושבת בראשו יפה ומכוונת למדת ראשו:

    מקום תפיליןחריץ שבראשו למעלה מן הפדחת מקום שמוחו של תינוק רופס:

    מקום יש בראשו דראוי להניח שם ב' תפיליןשרחב החריץ מקום כרך שני רצועות והיא היתה נוחה בחצי רחבו:

    ויוציאו את בן המלךביואש כתיב בבן אמציה שהחביאה אותו אחותו כשהרגה עתליה את כל זרע המלוכה וכשגדל הוציאוהו ונתנו עליו הנזר לעדות שהוא מזרע המלוכה:

    אמר רב יהודה שביקש להולמוואף על גב דאמר רב יהודה לעיל ראויה היתה לנוח אבל אנוחי לא מנח לה מיהו חדא שעתא בדקי ליה בגויה אם הגון הוא למלכות:

    דכתיב ויעש לודמשמע שהיו משונים:

    רבותייהודהנך חמשים איש:

    נטולי טחולהטחול מכביד:

    וחקוקי כפות הרגליםנטל הבשר מן העצם ולא היו מרגישים בקוצים ובברקנים:

    עבודה זרה 44 עמוד א

    1אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו באש ואכות אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר!

    2אמר לו: משם ראיה? הרי הוא אומר (שמות לב, כ) ויזר על פני המים וישק את בני ישראל לא נתכוין אלא לבודקן כסוטות׃

    3אמר להם רבי יוסי והלא כבר נאמר (דברי הימים ב טו, טז) וגם את מעכה אמו הסירה מגבירה אשר עשתה מפלצתה וגו' וידק וישרף בנחל קדרון אמר לו משם ראיה נחל קדרון אינו מגדל צמחין׃

    4ולא והתניא אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן מקומות מקומות יש בו יש מקום מגדל צמחין ויש מקום שאין מגדל צמחין׃

    5מאי מפלצתה אמר רב יהודה דהוה מפליא ליצנותא כדתני רב יוסף כמין זכרות עשתה לה והיתה נבעלת לו בכל יום׃

    6אמר להן רבי יוסי והלא כבר נאמר (מלכים ב יח, ד) וכתת נחש נחשת אשר עשה משה׃

    7אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר (במדבר כא, ח) ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף לך משלך ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו והתם בדין הוא דכתותי לא הוה צריך׃

    8אלא כיון דחזא דקא טעו ישראל בתריה עמד וכיתתו׃

    9אמר להם והלא כבר נאמר (שמואל ב ה, כא) ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו ומאי משמע דהאי וישאם דוד לישנא דזרויי הוא כדמתרגם רב יוסף (ישעיהו מא, טז) תזרם ורוח תשאם ומתרגמינן תזרינון ורוח תטלטלינון׃

    10אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר וישרפו באש ומדלא כתיב ״וישרפם וישאם ש״מ וישאם ממש׃

    11מכל מקום קשו קראי אהדדי׃

    12כדרב הונא דרב הונא רמי כתיב ״(דברי הימים א יד״, יב) ויאמר דוד וישרפו באש וכתיב וישאם׃

    13לא קשיא כאן קודם שבא איתי הגיתי כאן לאחר שבא איתי הגיתי׃

    14דכתיב ״(שמואל ב יב״, ל) ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ומי שרי איסורי הנאה נינהו אמר רב נחמן איתי הגיתי בא וביטלה׃

    15משקלה ככר זהב היכי מצי מנח לה אמר רב יהודה אמר רב ראויה לנוח על ראש דוד רבי יוסי ברבי חנינא אמר אבן שואבת היתה בה דהות דרא לה רבי אלעזר אמר אבן יקרה היתה בה ששוה ככר זהב:

    16(תהלים קיט, נו) זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי מאי קאמר הכי קאמר בשכר שפקודיך נצרתי זאת היתה לי לעדות מאי עדותה א"ר יהושע בן לוי שהיה מניחה במקום תפילין והולמתו והא בעי אנוחי תפילין א"ר שמואל בר רב יצחק מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין׃

    17(דברי הימים ב כג, יא) ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות נזר זו כלילא עדות א"ר יהודה אמר רב עדות הוא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו וכל שאינו ראוי למלכות אין הולמתו׃

    18(מלכים א א, ה) ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב יהודה אמר רב שמתנשא להולמו ולא הולמתו׃

    19(מלכים א א, ה) ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו מאי רבותייהו? תנא: כולם נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים היו.

    תוספות

    נחל קדרון אינו מגדל צמחיםמשמע אבל בשאר מקומות שחיקת כלי מתכות מגדל צמחים וקשה דבפרק כסוי הדם (חולין דף פח: ושם ד"ה שחיקת) קאמר אין מכסין בשחיקת כלי מתכות לפי שאינו מגדל צמחים וי"ל דלחודיה ודאי אינו מצמיח אבל כשהוא מזבל בקרקע המגדל צמחים הוא גורם ומסייע להצמיח אי נמי כשנשרף כמו עגל מגדל צמחים והתם איירי בלא שריפה:

    מקומות יש בוהיה יכול לתרץ שהגננים היו ממקום אחר:

    מפליא ליצנותפ"ה ליצנות מופלא ובב"ר סוף פרשת תולדות יצחק מה את מפליא בי כלומר למה אתה מלעיג עלי וכן פי' בערוך (ערך פלא):

    והלא כבר נאמר וכתת וכו'ומסתמא לא השליכו לים המלח דכיון שבא לספר המעשה אם השליכו לים היה לו לומר כמו שמפרש והולך ביעור הנחל קדרון ואע"ג שאינו מפרש זורה לרוח זה א"צ כי אחר שהיה נשחק ממילא היה נזרק וא"ת לרבנן בסמוך דמייתי מוישרפו באש מאי קושיא היא לרבי יוסי כיון שלא הזכיר להשליכו לים וי"ל דהתם לא בא לספר במעשה ביעור עבודת כוכבים אלא בא לומר שעזבו עצביהם:

    כאן קודם שבא איתי הגיתיתימה למה לא לקח עובד כוכבים לבטל בע"כ כרבי אלעזר הקפר ועוד לאביי דמשני לעיל כשפחתה אבל בשבורה אפילו ישראל מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים למה לא שברוה וי"ל דיש חילוק בין עבודת כוכבים של עץ לשל מתכת וכן יש תירוצים בירושלמי כאן בשל עץ כאן בשל מתכת:

    אבן שואבת היה בהוכשהיה יושב על כסא מלכותו מניחה ואבן שואבת שקועה למעלה ולא היתה האבן שואבת חקוקה בנזר:

    שהיה מניחה במקום תפילין והולמתופירוש וזה נס גדול ששם אין הראש עגול והיא היתה עגולה ממש ואף על פי כן היתה מכוונתו ומיושבת בראשו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    תניא אמר להן רבי יוסי והכתיב בעגל וישרוף אותו באש וניחוש דלמא נהנין באפרו אמרו לו הא כתי' ויזר על פני המים וישק את בני ישראל לא נתכוין משה אלא להשקותן כסוטות. והא כתיב ויכרות אסא את מפלצתה וישרוף בנחל קדרון והלא הוה שם לזבל. אמרו לו נחל קדרון יש בו מקומות שאין מגדל צמחים.

    ובמקום שאין מגדל צמחים שרפהמפלצתה דהות מפליא ליצנותא.

    כמין זכרות עשתה לו והיתה נבעלת לו תמידומקשינן עליה והכתיב וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה כי עד הימים ההם היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן אמרו לו והלא נחש זה של משה היה שנאמר עשה לך שרף עשה לך משלך ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ובדין הוא דכיתות נמי לא צריך דלא הוה עבודת כוכבים אלא כיון דחזא חזקיה דטעו ישראל בתריה עמד וכתתו.

    אמר להן ר' יוסי והכתיב ויעזבו שם את עצביהן וישאם דוד ואנשיו הנה שחקום ופיזרום כדכתיב תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם. ופרקינן לא. ישאם אינו לשון פיזור אלא לשון נשיאה ממש מדכתיב קרא אחרינא ויאמר דוד וישרפו באש ולא קשיא כאן קודם שבא אתי הגתי נשרפה [כאן] אחר שבא אתי הגתי וביטלה נשאוה וכדכתיב ויקח עטרת מלכם מעל ראשו משקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד.

    והא איסורי הנאה היא אמר רב נחמן בר יצחק אתי הגתי בא וביטלה.

    משקלה ככר זהב היכי מצי מנח להאבן שואבת היתה לה דהות דרי לה:

    ר' אלעזר אמר אבן יקרה היתה בה ושווה ככר זהב:

    והא בעי אנוחי תפיליןאמר שמואל בר יצחק מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין.

    ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדותנזר כלילא עדות אמר רב עדות היא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו.

    ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב שמתנשא להולמו ולא הולמתו.

    וחמשים איש רצים לפניו מאי רבותיהתני כולן נטולי טחול וקצוצי וחקוקי כפות הרגלים [היו]:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת עבודה זרה דף מ״ד עמוד א׳

    מסכת עבודה זרה דף מ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־466 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    הרי הוא אומר ויזר על פני המים דליכא למיחש לזבל. והאי דלא השליכו לים שלם לא נתכוין אלא לבדקן כסוטות שהמים בודקין אותם שחטאו והורגים אותם כדאמרי' התם (יומא סו:) זיבח וקיטר בסייף גיפף ונישק באסכרה שמח בלבו בהדרוקן:

    הסירה מגבירה השפילה ממלכות:

    מפלצת לקמן מפרש:

    וידק וישרף בנחל קדרון ולא חייש לזבל. מוידק קא מותיב:

    אלו ואלו דמים החיצונים ודמים הפנימיים ששיריהן נשפכין על יסוד מזבח החיצון והן יורדין מן היסוד לרצפה:

    ומתערבין באמה סילון של מים שהיה בעזרה:

    לגננים לזבל גנותיהן:

    ומועלין בהם לאו קרבן מעילה קאמר דאין מעילה בדם קדשים כדאמרינן בפרק הוציאו לו אלא אסור ליהנות מהן אלא בדמים:

    ועוד 29 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    תוספות

    נחל קדרון אינו מגדל צמחים משמע אבל בשאר מקומות שחיקת כלי מתכות מגדל צמחים וקשה דבפרק כסוי הדם (חולין דף פח: ושם ד"ה שחיקת) קאמר אין מכסין בשחיקת כלי מתכות לפי שאינו מגדל צמחים וי"ל דלחודיה ודאי אינו מצמיח אבל כשהוא מזבל בקרקע המגדל צמחים הוא גורם ומסייע להצמיח אי נמי כשנשרף כמו עגל מגדל צמחים והתם איירי בלא שריפה:

    מקומות יש בו היה יכול לתרץ שהגננים היו ממקום אחר:

    מפליא ליצנות פ"ה ליצנות מופלא ובב"ר סוף פרשת תולדות יצחק מה את מפליא בי כלומר למה אתה מלעיג עלי וכן פי' בערוך (ערך פלא):

    והלא כבר נאמר וכתת וכו' ומסתמא לא השליכו לים המלח דכיון שבא לספר המעשה אם השליכו לים היה לו לומר כמו שמפרש והולך ביעור הנחל קדרון ואע"ג שאינו מפרש זורה לרוח זה א"צ כי אחר שהיה נשחק ממילא היה נזרק וא"ת לרבנן בסמוך דמייתי מוישרפו באש מאי קושיא היא לרבי יוסי כיון שלא הזכיר להשליכו לים וי"ל דהתם לא בא לספר במעשה ביעור עבודת כוכבים אלא בא לומר שעזבו עצביהם:

    כאן קודם שבא איתי הגיתי תימה למה לא לקח עובד כוכבים לבטל בע"כ כרבי אלעזר הקפר ועוד לאביי דמשני לעיל כשפחתה אבל בשבורה אפילו ישראל מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים למה לא שברוה וי"ל דיש חילוק בין עבודת כוכבים של עץ לשל מתכת וכן יש תירוצים בירושלמי כאן בשל עץ כאן בשל מתכת:

    אבן שואבת היה בה וכשהיה יושב על כסא מלכותו מניחה ואבן שואבת שקועה למעלה ולא היתה האבן שואבת חקוקה בנזר:

    שהיה מניחה במקום תפילין והולמתו פירוש וזה נס גדול ששם אין הראש עגול והיא היתה עגולה ממש ואף על פי כן היתה מכוונתו ומיושבת בראשו:

    Tosafot on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    רבנו חננאל

    תניא אמר להן רבי יוסי והכתיב בעגל וישרוף אותו באש וניחוש דלמא נהנין באפרו אמרו לו הא כתי' ויזר על פני המים וישק את בני ישראל לא נתכוין משה אלא להשקותן כסוטות. והא כתיב ויכרות אסא את מפלצתה וישרוף בנחל קדרון והלא הוה שם לזבל. אמרו לו נחל קדרון יש בו מקומות שאין מגדל צמחים.

    ובמקום שאין מגדל צמחים שרפה מפלצתה דהות מפליא ליצנותא.

    כמין זכרות עשתה לו והיתה נבעלת לו תמיד ומקשינן עליה והכתיב וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה כי עד הימים ההם היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן אמרו לו והלא נחש זה של משה היה שנאמר עשה לך שרף עשה לך משלך ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ובדין הוא דכיתות נמי לא צריך דלא הוה עבודת כוכבים אלא כיון דחזא חזקיה דטעו ישראל בתריה עמד וכתתו.

    אמר להן ר' יוסי והכתיב ויעזבו שם את עצביהן וישאם דוד ואנשיו הנה שחקום ופיזרום כדכתיב תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם. ופרקינן לא. ישאם אינו לשון פיזור אלא לשון נשיאה ממש מדכתיב קרא אחרינא ויאמר דוד וישרפו באש ולא קשיא כאן קודם שבא אתי הגתי נשרפה [כאן] אחר שבא אתי הגתי וביטלה נשאוה וכדכתיב ויקח עטרת מלכם מעל ראשו משקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד.

    והא איסורי הנאה היא אמר רב נחמן בר יצחק אתי הגתי בא וביטלה.

    משקלה ככר זהב היכי מצי מנח לה אבן שואבת היתה לה דהות דרי לה:

    ר' אלעזר אמר אבן יקרה היתה בה ושווה ככר זהב:

    והא בעי אנוחי תפילין אמר שמואל בר יצחק מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין.

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    ריטב"א

    ומועלין בהן פירוש מדרבנן ואין מעילה בדמים מן התורה אלא במקיז דם לבהמת קדשים וכדעת התוספות וכדכתיבנא בפרק אין עומדין בס״ד.

    מקום יש בראש להניח שני תפילין ומכאן שהתפילין יש להם שיעור למטה וכדכתיבנא בפרק המוצא תפילין בס״ד.

    Ritva on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    מאירי

    כבר ביארנו במסכת חולין פרק כל הבשר קי"ז א' שדם שחיטת קדשים אין בו קרבן מעילה שנאמר לכם נתתיו לכפר על נפשותיכם לכפרה נתתיו ולא למעילה וכן התבאר במסכת יומא ובכלל זה בין דמים חיצונים בין דמים פנימיים ואלו ואלו שיריהן נשפכין על יסוד המזבח החיצון יסוד מערבי לחטאות פנימיות ודרומי לחטאות חיצוניות ויורדין מן היסוד לרצפה דרך נקב קטן ומשם לסלון מים שהיתה בעזרה הנקראת אמה ומתערבין שם ויוצאין משם לנחל קדרון ואע"פ שיצאו מגבול המקדש ושאין בהם קרבן מעילה לעולם אסור ליהנות מהם בלא דמים ונמכרים לגננים שלשם לזבל ולא אמרו בכאן מועלין בהם אלא לאיסור הנאתם בלא דמים הא אם נהנה לא מעל ר"ל אינו צריך להביא קרבן מעילה ומגדולי המחברים נראה שכתבו שמועלין בהם מפני שנימכרין היו לגננים ודמיהם הקדש ומעילתם משיצא לנחל קדרון ואילך אבל לא קודם לכך:

    כל מה שפרשנו בעשיית הצורות הוא בסתם הא כל שנעבד אפילו דלעת אפילו כלי נאסר בהנאה במה דברים אמורים בשהיא של עובד אבל אם השתחוה אחד לדבר של חברו לא אסרו בהנאה שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בהשתחואה לבד כמו שיתבאר:

    Meiri on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה היכי מצי מנח כו' על ראש דוד הס"ד ובד"ה ששוה ככר זהב כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אבן שואבת כו' ואבן שואבת קבועה למעלה כו' כ"ה בס"א:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    מהר"ם

    תוס' ד"ה נחל קדרון וכו' משמע אבל בשאר מקומות שחיקת כלי מתכות מגדל צמחים. מקשין התלמידים מפני מה הקשו התוס' קושיא זו בכאן אגופה דמתניתין הו"ל להקשות דקתני אף היא נעשה זבל וכו' א"כ ש"מ דמגדל צמחים וי"ל דמתניתין היה באפשר דנוכל לומר דה"ק אף היא נעשה זבל ועפר ויסתפקו ממנו לשאר צרכים במקום עפר לא לצורך גידול צמחים אבל השתא קשה שפיר וק"ל:

    ד"ה והלא כבר נאמר וכתת וכו' וא"ת לרבנן בסמוך דמייתי מוישרפם באש מאי קושיא היה לרבי יוסי כיון שלא הזכיר להשליכו לים. ר"ל מאי קושיא לר' יוסי שהיה לו לכתוב וישרפם וישאם הא לרבנן קשיא טפי שהיה להם להזכיר להשליכו לים אבל לר"י ל"ק כ"כ לכך כתבו וי"ל דהתם לא בא לספר וכו' לכך לרבנן ל"ק מידי מה שלא הזכיר כלום אבל לרבי יוסי דאיהו מפרש וישאם היינו שזרו לרוח א"כ היה לו לכתוב קרא בהדי הדדי וישרפם וישאם וק"ל:

    ד"ה כאן קודם שבא אתי הגיתי וכו' ועוד לאביי וכו' אבל בשבירה אפילו ישראל מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים למה לא שברוה לעיל בעובדא דר"א הקפר שמצא טבעת שהמתין עד שבא עובד כוכבים וסטרו עד שביטלה בע"כ לא קשה לאביי למה לא בטלה בעצמו ע"י שבירה די"ל משום דלא רצה לשוברה אלא רצה להניחה לו שלימה לכן המתין עד שבא עובד כוכבים ובטלה ע"י פחיתת צורה לבד ונשארה בשלימותה:

    Maharam on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' וכתיב וישאם עי' ר"ה כב ע"ב:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    בן יהוידע

    רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אֶבָן יְקָרָה הָיְתָה בָּהּ, שֶׁשָּׁוָה כִּכַּר זָהָב (שמואל ב יב, ל). יש להקשות אין זה חידוש נפלא דמשתבח בה קרא ובפרט בימים ראשונים שהיו נמצאים אבנים טובות יקרי הערך מאד! ונראה לי בס"ד הכונה כל משקל ומשקל של אותה האבן שוה ככר זהב שאם היתה שוקלת מאה קירא"ט נמצאת שוה מאה ככר זהב.

    מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ שֶׁרָאוּי לְהַנִּיחַ בּוֹ שְׁתֵּי תְּפִלִּין יש להקשות והלא לפי דברי רבינו האר"י ז"ל וז"ח גם הראשונים מימות משה רבינו ע"ה היו מניחין שני זוגות כסדר רש"י וכסדר רבנו תם ובודאי דוד המלך ע"ה היה עושה כן, ולהכי עדיין תקשי והא בעי להניח שתי תפלין? ונראה לי בס"ד דלא היו לובשים שתי תפילין אלא רק בשעת תפלת שחרית אבל כל היום היו לובשים סדר רבנו תם דוקא וכמו מנהג רבינו האר"י ז"ל בכל יום במנחה. ומה שאמר ' עֵדוּת הִיא לְבֵית דָּוִד ' נראה לי בס"ד בזה רמז הכתוב (תהלים קיח, כב) 'אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים' היא העטרה שהיה בה אבן יקרה ששוה ככר זהב ולכך קראה על שם האבן שבה דבתחלה מאסו הבונים החכמים משום דהיתה איסור הנאה אך אחר כך בא אתי הגתי ובטלה ואז 'הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה' בראש דוד המלך ע"ה ובאמת 'מֵאֵת הֳ' הָיְתָה זֹּאת' בדרך נס הנעשה על ידי שם הוי־ה ברוך הוא יען 'הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ' שנמצא בה דבר פלא שהיה לובשה במקום תפילין והולמתו כדי שיהיה גם זה עדות למלכות בית דוד. ובזה יובן (זכריה ד, ז) 'וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה' היא אבן הנזכר שתהיה עטרה למלך המשיח ואז 'תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ' חן מצד הגשמיות שבה שהיתה יקרה מאד וחן מצד הרוחניות שבה שהולמת ראש הלובש אותה בדרך נס. ומה שאמר בִּשְׂכַר שֶׁ ' פִּקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי ', ' זֹאת הָיְתָה לִי ' לְעֵדוּת צריך להבין מאי תליא הא בהא ולמה עשה הקדוש ברוך הוא עדות זו באותה עטרה שלקח משלל בני עמון? ונראה לי בס"ד דאיתא במדרש רבה כששלח דוד המלך ע"ה את יואב למלחמה על עמון ועל מואב הוציאו לו אפיסטולי שלהם דכתיב אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב (דברים ב, ט) וכן נמי בבני עמון והלך דוד המלך ע"ה בכבודו אצל הסנהדרין ותבע שהם פרצו את הגדר דכתיב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם וכו' (במדבר כב, ה). וכתבו התוספות שדוד המלך ע"ה עיקר סמיכות שלו הוא על פסוק דשופטים דעגלון מלך מואב נלחם בישראל ויך בהם (שופטים ג, יג) אלא שהיה מהדר על פסוק מן התורה גם כן. נמצא מה שהכה דוד המלך ע"ה בעמון ומואב לא עבר על מצות התורה ח"ו אלא כדין עשה ועל פי הסנהדרין עשה מפני שהם פרצו תחלה והכו בישראל גם בני עמון וכנזכר בנביאים לכך עשה לו הקדוש ברוך הוא נס גדול באותה עטרה של שלל בני עמון להורות ששמר מצות השם יתברך ולא עבר על דברי ה' ולזה אמר בִּשְׂכַר שֶׁ'פִּקּוּדֶיךָ' שצוית על עמון ומואב 'נָצָרְתִּי' 'זֹאת הָיְתָה לִי' לְעֵדוּת (תהלים קיט, נו). ועוד נראה לי בס"ד הכונה עדות היתה לי בזאת העטרה שנעשה הנס בה במקום תפילין של ראש שיש בו שני שינין של ז' וויהן כנגד חג"ת נהי"ם [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות] ששם סוד בת שבע וזאת לי לעדות 'כִּי פִּקּוּדֶיךָ' נָצָרְתִּי' כשלקחתי בת שבע שהיתה גרושה ואפילו תשעים יום של הבחנה הוה לה וכנזכר בריש זוהר בראשית.

    Ben Yehoyada on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת עבודה זרה, דף מ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־466 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 124 מילים

      נפתחת ב״אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו…״

    2. קטע 223 מילים

      נפתחת ב״אמר לו: משם ראיה? הרי הוא אומר…״

    3. קטע 335 מילים

      נפתחת ב״אמר להם רבי יוסי והלא כבר נאמר…״

      חכמים: רבי יוסי.

    4. קטע 427 מילים

      נפתחת ב״ולא והתניא אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין…״

    5. קטע 520 מילים

      נפתחת ב״מאי מפלצתה אמר רב יהודה דהוה מפליא…״

      חכמים: רב יהודה, רב יוסף.

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״אמר להן רבי יוסי והלא כבר נאמר…״

      חכמים: רבי יוסי.

    7. קטע 732 מילים

      נפתחת ב״אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר…״

    8. קטע 89 מילים

      נפתחת ב״אלא כיון דחזא דקא טעו ישראל בתריה…״

    9. קטע 937 מילים

      נפתחת ב״אמר להם והלא כבר נאמר (שמואל ב…״

      חכמים: רב יוסף, שמואל.

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר…״

    11. קטע 115 מילים

      נפתחת ב״מכל מקום קשו קראי אהדדי…״

    12. קטע 1217 מילים

      נפתחת ב״כדרב הונא דרב הונא רמי כתיב (דברי…״

      חכמים: רב הונא.

    13. קטע 1312 מילים

      נפתחת ב״לא קשיא כאן קודם שבא איתי הגיתי…״

    14. קטע 1426 מילים

      נפתחת ב״דכתיב (שמואל ב יב, ל) ויקח את…״

      חכמים: רב נחמן, שמואל.

    15. קטע 1539 מילים

      נפתחת ב״משקלה ככר זהב היכי מצי מנח לה…״

      חכמים: רב יהודה, רב ראויה, רבי יוסי ברבי חנינא, רבי אלעזר.

    16. קטע 1648 מילים

      נפתחת ב״(תהלים קיט, נו) זאת היתה לי כי…״

      חכמים: רב יצחק, שמואל.

    17. קטע 1737 מילים

      נפתחת ב״(דברי הימים ב כג, יא) ויוציאו את…״

      חכמים: רב עדות.

    18. קטע 1820 מילים

      נפתחת ב״(מלכים א א, ה) ואדניה בן חגית…״

      חכמים: רב יהודה, רב שמתנשא.

    19. קטע 1922 מילים

      נפתחת ב״(מלכים א א, ה) ויעש לו רכב…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: עבודה זרה דף מ״ד ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026