מסכת עבודה זרה דף ג׳ עמוד ב׳

דמשכא תקופת תמוז ואין תקופת תשרי נופלת עד לאחר החג:

יושב בשמים ישחק גבי ננתקה את מוסרותימו כתיב:

אלא שנעשו גרים גרורים מאיליהן מתגיירין ואנן לא מקבלינן דמשום גדולתן דישראל קא עבדי דכתיב (ישעיהו נד) מי גר אתך בעניותיך עליך יפול בעשירותיך:

[יושב דן כרבי יוסי דאמר במסכת ר"ה אדם נידון בכל יום דכתיב דבר יום ביומו]:

יושב וזן קוצב להם מהיכן תזדמן להם פרנסתן:

קרני ראמים חיה גדולה:

ביצי כנים מינא הוא דמתקרי ביצי כנים ודקין הן והוא אינבא בלשון ארמית ובלע"ז לינטרי"ס:

על בריותיו על עבירות שעושין בריותיו אינו משחק אלא אותו היום:

אין שחוק לפני הקב"ה והא דאמרינן בסוף הזהב (ב"מ דף נט:) אחיך ואמר נצחוני בני אינו אלא בדיחותא בעלמא:

ומניחין תפילין בראשיהן וציצית בבגדיהן וכו' עד ננתקה את מוסרותימו בירושלמי בפרק אין מעמידין דריש ננתקה את מוסרותימו זו מצות תפילין ונשליכה ממנו עבותימו זו מצות ציצית:

שניות יושב ודן יש אומרים כי לכך תקנו בקדושת מוסף לומר ממקומו הוא יפן כי סתם מוסף בשניות בא ואז הוא יושב ודן ואנו מתפללין שיפנה מכסא דין לשבת בכסא רחמים ואין נראה דלמאי דמסקינן בסמוך (לקמן עבודה זרה ד:) ראשונה יושב ודן לא יתכן אלא ודאי מטבע של תפלה כך הוא:

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני פשטיה דקרא כך אם אשכחך ירושלים שנשיר שיר ה' על אדמת נכר תשכח ימיני מלנגן בכנור תדבק לשוני לחכי אם ארצה לשורר בפה אם לא אזכרכי:

הקוטפים מלוח עלי שיח פשטיה דקרא מיירי בעניים האוכלין העשבים שנקראו מלוחים כמו אבותינו אכלו מלוחים אף אנו נאכל מלוחים בפרק האומר בקדושין (דף סו.) עלי שיח כלומר אצל האילנות ולא בבית:

הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים פי' כל המאורעות הבאות על האדם מידי יום יום בידי שמים ואין אדם יכול להרחיק נפשו מהן חוץ מצנים פחים קור וחום פחים כמו (תהילים י״א:ו׳) ימטר על רשעים פחים ולשון תלמוד יפח בלועך ניפק לקיבליה פרק שני דסנהדרין (דף יח:):

שומר נפשו ירחק מהם והא דאמרינן בפרק המקבל (ב"מ דף קז: ושם) והסיר ה' ממך כל חולי זו צנה אלמא בידי שמים היא י"ל דהכי קאמר שיתן לך מלבושים שתוכל להציל מן הצנה והא דאמרינן בויקרא רבה אנטונינוס הוה קא אזיל באורחא א"ל לרבי צלי עלי א"ל יהא רעוא דתישתזיב מן צנתא א"ל דא צלותא בתמיה ימר דאתכסי וצנתא אזלא אמר ליה יהא רעוא דתישתזיב מן שרבא אמר ליה דא ודאי צלותא דכתיב ואין נסתר מחמתו ור' היה מתפלל שיכסה העת בעננים להיות לו צל אלמא לא היה ביד אנטונינוס להציל מן החמה ויש לומר דהיינו ודאי לאדם שהולך אנה ואנה כאנטונינוס לא היה בידו להסתר מן החמה אבל ביושב בביתו יבנה לו בית הקיץ וחדר קרה והא דאמרינן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים התם מיירי במה שנגזר עליו בשעת יצירה כגון גבור או חלש עני או עשיר חכם או טפש אבל צדיק ורשע לא כי שני דרכים נתונים לפניו הטוב והרע:

א"ר יהודה אמר רב י"ב שעות הוי היום שלש ראשונות הקב"ה מתעסק בתורה. שניות יושב ודן כל העולם כיון שרואה שנתחייב כל העולם כלייה עומד מכסא דין ויושב (בכסא) [על כסא] רחמים.

שלישית יושב וזן כל העולם מקרני ראמים ועד ביצי כנים (נמחק כמו חצי שורה) ואסיקנא מיום שחרב בהמ"ק אין שמחה לפני כסא הכבוד שנא' ויקרא ה' אלהים צבאות וגו' וכתיב החשיתי מעולם אחריש אתאפק וגו' אלא רביעיות מאי עביד מלמד תינוקות של בית רבן שנאמר את מי יורה דעה למי יורה דעה לגמולי מחלב וכו'.

איבעית אימא שומע שירה מן החיות שנא' יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי:

א"ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר הקוטפים מלוח עלי שיח שורש רתמים לחמם פי' הקוטפים ד"ת שניתנו בלוחות ומתעסקין עלי שיחות שורש רתמים לחמם:

אע"פ שאמרו מצטער פטור מן הסכה אין ראוי לאדם לצאת ממנה דרך הדיוטות ודרך מי שאינו קפיד על שאינו מקיים את המצוה אלא יוצא ממנה בהכרח ובדרך שכל הרואהו כשהוא יוצא יהא מכיר בו שהוא מוכרח על כך:

בזמן שישראל שרויין על אדמתם וידם תקפה ורשאים לקבל גרים משאר האמות אין מקבלין את הגר על פי דבריו מיד אלא מדקדקין בו ובודקין אחריו שמא בשביל שררה שרואה לנו הוא עושה או שהוא מתפחד לאיזה דבר או לאיזו סבה ואם מצינו לבו מכוון מודיעין אותו עול מצות כמו שיתבאר במסכת יבמות ואם קבלו מאהבה מקבלין אותם ומתוך דבר זה לא קבלו בית דין הגדול גרים כל ימי דוד ושלמה שהיו חוששין להם בימי דוד שמא מפחד מלחמותיו היו מתגיירין ובימי שלמה שמא בשביל הכבוד והשררה שהיה לישראל בימיו ומ"מ הרבה נתגיירו מאליהם על ידי בית דין הדיוטות והם שאמרו עליהם גרים גרורים והיו בית דין הגדול מחזיקין אותם בגרים מ"מ אלא שלא היו מקרבין אותם כל כך עד שיהו רואים מה סופם ועל אלו אמרו קשין גרים לישראל כספחת ואף לימות המשיח אין מקבלין אותם בבית דין הגדול אלא אחר דקדוק גדול ובירר הכונה:

ראוי לו לאדם לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה עליו נאמר הקוטפים מלוח עלי שיח כלומר שפוסקים ממה שבלוחות לעסוק בשיחה בטלה שרש רתמים לחמם:

כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום בשעה שהבריות שואלות אותו ומשיב כהוגן וכל העוסק בתורה בעולם הזה נמשך עליו חוט של חסד לעולם הבא על הדרך שביארנו למעלה:

ד"ה שניות יושב ודן וכו' ואין נראה דלמאי דמסקינן בסמוך וכו' ר"ל לקמן (עבודה זרה דף ד' ע"ב):

גמ' ג' הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה עיין ילקוט פרשה כי תשא דף קח ע"ב בפסוק וישב העם:

לְעָתִיד לָבוֹא בָּאִים אוּמוֹת הָעוֹלָם וּמַנִּיחִין וּמַנִּיחִין תְּפִילִּין בְּרָאשֵׁיהֶן תְּפִילִּין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם צִיצִית בְּבִגְדֵיהֶם מְזוּזָה בְּפִתְחֵיהֶם. הא דלובשים תפילין של ראש תחלה אף על גב דבתורה כתיב של יד תחלה, נראה לי בס"ד משום דהם יראים מתפילין של ראש שלובשים ישראל וכמו שכתבתי לעיל וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (דברים כח, י) אלו תפילין שבראש (ברכות ו.) ולכן מקדמים כלי זיין זה שהם יראים ממנו ללבשו תחלה. וּמָה שֶׁמַּנִּיחִין הַצִּיצִית אַחַר הַתְּפִלִּין, נראה לי דהציצית כיון שהוא סוד אור מקיף לא יערב להם כי אור מקיף מסמא עינים של הקליפה לכן אין מקדמין ללבשו תחלה דאין לבם חפץ בו כלל. ועוד נראה לי בס"ד מה שעושין ג' מצות אלו בסדר זה 'תְּפִלִּין צִיצִית מְזוּזָה' ונקדים מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש כי שם נת־ה הוא שם קדוש משמות ע"ב והוא סוד חרב גלית הפלשתי שלקחה דוד המלך ע"ה ואמר לאחימלך כָּמוֹהָ תְּנָה לִּי (מלכים א' כא, ב) תְּנָה אותיות נת־ה כי כשהשם הזה הוא בתגבורת הדינים אין כמוהו כל כך חזק ולזה אמר דוד המלך ע"ה תְּנָה עָוֹן עַל עֲו‍ֹנָם (תהלים סט, כח) עד כאן דבריו ז"ל עיין שם. ובזה אמרתי לפרש בס"ד מה שאמר בלעם הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה (במדבר כג, טו) שרצה להתגבר בשם זה של נת־ה שהוא תוקף הדינין ששם זה הוא שם כ"ה מן ע"ב שמות של 'וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט' ולזה אמר הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה 'כֹּה' דייקא רמז על שם נת"ה וגם אלו חושבין מצד הקליפה שלהם להתגבר בשם נת־ה שהוא תוקף הדינין לכן מניחין תפילי ן תחלה ואחר כך ציצי ת ואחר כך מזוז ה דסופי תיבות שלהם הוא נת־ה אך לא יעלה בידם כלום וְחַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם (תהלים לז, טו). ועוד נראה לי בס"ד הא דבחרו בשלשה מצות אלו מפני שהם ראשי תיבות מצות שהוא מ זוזה צ יצית ו זוג ת פלין ראשי תיבות 'מִצְוֹת' וחשבו כיון דאלו ראשי תיבות שלהם 'מִצְוֹת' אם כן בקיומם חשיב כאלו קיימו כל המצות כולם.

כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְנַתֵּק מִצְוָתוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ (תהלים ב, ג) נראה לי בס"ד שעושים כן לדעתם כי המצות אלו הם יקרות וכמו שאלו התחתונים מנתקים מצות אלו ומפרידים אותם מעליהם כן נצוצי הקדושה אשר בקליפתם יתנתקו ויתפרדו מן הקליפה ויעלו לשרשם בקדושה ולכך הקדוש ברוך הוא משחק עליהם אותו היום על אשר בידם מוציאים בלעם מפיהם וגבר ישראל.

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הָוֵי הַיּוֹם יש להקשות למאי איצטריך להקדים ולומר י"ב שעות הוי היום? ונראה לי בס"ד דבא בעל המאמר ללמדנו מה שאמר בזוהר הקדוש דבגן עדן היום והלילה שוים בי"ב וי"ב הן בחורף הן בקיץ ולכך הקדים לומר י"ב שעות הוי היום רצונו לומר דאינו משתנה זה תמיד.

'שָׁלשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה' הכונה על תיקון העולמות בהמשכת המוחין וזווגי המדות העליונות ויחוד השמות כי ידוע שכל התורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא וכל דבר מדברי התורה שורשו פתוח אלי מים העליונים ולכן כינו תיקון העולמות העליונים בלשון זה שאמרו 'יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה' והוא מליצה נאה ולשון נסתר. ומה שאמרו ' מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כִּנִּים ' רמז בזה הלשון העליונים והתחתונים כי ראש וסוף רְ אֵמִי ם שהם קרנים הם אותיות 'רם' וראש וסוף כִּ נִּי ם הוא 'מך' רצונו לומר מן העליון הרם עד התחתון שהוא המך כולם מתפרנסים ממנו יתברך ונזונים מן השפע שלו.

רְבִיעִית יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עִם לִוְיָתָן (תהלים קד, כו) נראה לי בס"ד לְוִיתָן הוא שם ותואר לצדיקים היושבים בגן עדן התחתון ששם שוכנת הנפש בצורת גוף ממש כמו שהוא בהאי עלמא ורק חומר זך שאינו צריך לאכילה ושתיה אלא נזון מן ריח הטוב אשר בגן עדן וכיון ששם מתלוה הנפש עם הגוף ביחד מה שאין כן בגן עדן העליון ששם אין הרוח או הנשמה מתלבשת בגוף ממש לכך רק לצדיקים אשר בגן עדן התחתון יש שם ותואר זה של לויתן שהוא לשון לווי שמתלוים הנפש והגוף ביחד בשלום ובמישור ובאהבה וחיבה כי הגוף אינו חומר עכור אלא חומר זך מעין הנפש. וענין הַשְּׂחוֹק הוא ענין שעשוע שהקדוש ברוך הוא משתעשע עם הצדיקים בגן עדן כמאמר רבותינו ז"ל בזוהר הקדוש בכמה מקומות והענין הוא שימשיך להם הקדוש ברוך הוא שפע אור קדוש ממקור השמחה והחדוה כדכתיב עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ (דברי הימים א' טז, כז) כדי שיהיה להם שעשוע רב ובודאי שאין שכל האנושי בעודו בגשמיות יוכל להשיג ולצייר מזה אור השעשוע הזה ואיך יהיה ומה הוא, ואשרי הזוכה לזה והשם יתברך יזכינו ברחמיו הרבים אכי"ר [אמן כן יהי רצון]. והנה כבר נודע בכתבי רבינו האר"י ז"ל כי שני שלישי החסד נקראים שְׂחוֹק [414] שהוא מספר 'אוֹר אוֹר' [414] (עם הכוללים) ועל זה אמר אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ (תהלים קכו, ב) לעתיד.

רוֹכֵב עַל כְּרוּב קַל שֶׁלּוֹ וְשָׁט בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף עוֹלָמוֹת (תהלים סח, יח). נראה לי בס"ד כְּרוּב קַל [358] עולה מספר מָשִׁיחַ [358] והכונה הוא דהמשיח יהיה מרכבה לאור שכינתו יתברך ושט בשמונה עשר אלף עלמין. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות בתפלת השחר דף יז ע"ד) בענין שמונה־עשר פסוקים של 'יְהִי כְבוֹד' שיש בהם שמונה־עשר אזכרות והוא סוד ט"ט של מטטרו־ן כי מטטרו־ן הוא בו' קצוות דיצירה ולא בכח"ב [כתר, חוכמה, בינה] ולכן יש בו ששה אותיות כנגד ששה קצוות והנה ט"ט מן מטטרו"ן הוא רישא דז"א [זעיר אנפין] דיצירה וכנגדן הם שמונה־עשר אזכרות אשר בפסוקים אלו והם כנגד ברכאן דשמונה־עשר עלמין כנודע עד כאן דבריו עיין שם. ובזה יובן בס"ד סוד המאמר הקדוש ברוך הוא הוא סוד התפארת שנקרא בשם הקדוש ברוך הוא, רוֹכֵב עַל עָב קַל שלו הוא מטטרו"ן וְשָׁט בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר עָלְמִין הם שמונה־עשר עלמין הנרמזים בשמונה־עשר ברכאן דשמונה־עשר פסוקים של יְהִי כְבוֹד כנזכר כי למעלה האחדים הם בחינת אלפים ולכן תמצא כְּרוּב קַל [358] עולה מספר עֶבֶד עִבְרִי [358] וידוע כי מט"ט נקרא 'עבד עברי'. ובאופן אחר נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו ז"ל (בעץ חיים שער אנ"ך פרק ג') וזה לשונו גם זהו סוד מה שאמרו כל רב מבבל וכל רבי מארץ ישראל וכל רבא משאר ארעין, פירוש כי בצאת ז"א [זעיר אנפין] להשפיע באותם המלכים העומדים בחוץ לארץ אינו יוצא אלא רק בבחינת המלואים לבד, והנה האחוריים של מ"ה דאלפים פשוטים הם ע"ב ומלואם הם ק"ל ושניהם גימטריא ר"ב [72+130=202] וזהו כל רב מבבל, וזה סוד הִנֵּה הֳ' רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם (ישעיהו יט, א) כי בצאתו למצרים שהוא חוץ לארץ יוצא בסוד 'עָב קַל' שהוא גימטריא ר"ב. וגם רבא [203] הוא 'עָב קַל' [202] עם הכולל אבל בארץ ישראל הוא בסוד 'רבי' [212] בתוספת יו"ד שהם עשרה אותיות של מלוי השם בעצמו בבחינת פנים המתייחדים עם 'עָב קַל' ונעשים רבי. והנה 'עָב קַל' עם ד' אותיות הפשוטים עצמו של שם הוי־ה שהוא גימטריא כ"ו הרי 'רוֹכֵב' הוא כ"ו ור"ב כי שם הוי־ה רוכב על 'עָב קַל' ובהתחברותו נעשה 'רוֹכֵב' והבן זה עד כאן לשונו זלה"ה. ובזה מובן מה שנאמר 'רוֹכֵב עַל עָב קַל' כי כְּרוּב הוא אותיות רוֹכֵב שהוא כ"ו רב והדברים עתיקים כי מאמר זה כולו וכן ענין שחוק לויתן וענין שמעו שירה מפי החיות הכל סוד עמוק ואין הדברים כפשוטן.

כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם (תהלים מב, ט). נראה לי בס"ד 'חוּט שֶׁל חֶסֶד' הוא שם הוי־ה במילוי יודי"ן [יו"ד ה"י וי"ו ה"י=72] שעולה מספר חֶסֶד [72] והיינו כי שם יִשְׂרָאֵל [541] הוא שם כללי לכל אחד ואחד מישראל ומספרו תקמ"א ואין החשבון מכוון למספר תרי"ג שהוא מספר רמ"ח אברים ושס"ה גידין, אך נשלם במספר שם הוי־ה דיודין שעולה ע"ב שאם תניח ע"ב על תקמ"א נשלם מספר תרי"ג [72+541=613]. ובזה פרשתי בס"ד פסוק וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹקֵיכֶם (דברים ד, ד) הוא שם הוי־ה דמלוי יודין בזה נשלם אצלכם מספר תרי"ג ואז חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם, 'כֻּלְּכֶם' דייקא דהיינו כל רמ"ח אברים ושס"ה גידים שלכם כי על ידי מספר תרי"ג תזכו לתרי"ג צינורות שישפיעו ברמ"ח אברים ושס"ה גידים שלכם וזהו שאמר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, מספר שם ע"ב שהוא חֶסֶד ויזכה לזה מדה כנגד מדה בעבור עסק התורה בלילה כי הוא שלש משמרות ובכל משמר ומשמר שואג הקדוש ברוך הוא על נווהו וכנזכר בריש גמרא דברכות (ברכות ג.) והחסד יתחלק לשלשה חלקים כל חלק הוא כ"ד כידוע בסוד וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיה נד, יב) גם נרמז ענין הלימוד במלת בַּלַּיְלָה שהיא אותיות 'בליל ה"א' כי אותיות בליל [72] עולה ע"ב ואות ה"א רומזת לעסק התורה בסוד תורה 'לשמה' שהוא 'לשם ה"א'.

כָּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה מַאֲכִילִין לוֹ גַּחֲלֵי רְתָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם" (איוב ל, ד). נראה לי בס"ד דנרמז שפיר בפסוק 'הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ' דיליף לה מיניה והוא כי האדם בעסקו בתורה מביא גאולה לניצוצי הקדושה שהם בחינת מלכות דנקראת 'אֶרֶץ' וכמו שנאמר 'וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם' (ויקרא כה, כד) זו התורה שנקראת 'אֶרֶץ' דכתיב אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ (איוב יא, ט) שאתם נאחזים בה 'תִּתְּנוּ גְּאֻלָּה לָאָרֶץ' העליונה היא המלכות לברר ניצוצות שלה על ידי עסק התורה שהיא גם כן נקראת 'אֶרֶץ' ואתם נאחזים בה כמו שאמרו דורשי רשומות יִשְׂרָאֵל ראשי תיבות ' י ש ש שים ר בוא א ותיות ל תורה'. וידוע אות אלף רומז ללמוד התורה כי אלף לשון לימוד כמו אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי (תהלים נה, יד) וכן וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה (איוב לג, לג) וכן אלף חכמה אלף בינה (שבת קד.), ונצוץ הקדוש שהוא בתוך הקליפה הוא גולה ומטולטל ועל ידי אלף שרמז בו עסק התורה יהיה לו גאולה לניצוץ הקדוש כי לכן אם תניח א' בתוך אותיות גּוֹלָה יהיה גְּאוּלָּה. והנה אותיות גּוֹלָה [44] מספרם חוֹל [44] ואם האדם מדבר דברי חול בתוך דברי תורה גורם שיסתלק א' מן גְּאוּלָּה וישאר גּוֹלָה שהוא מספר חוֹל כי עשה לקודש חול לערב בו דברים בטלים, ולזה אמר ' הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ ' מ"ם של מַלּוּחַ היא מ"ם השמוש כאלו אמר 'מִן לוּחַ' והיינו אותיות גּוֹלָה הם גימטריא לוּחַ [44] כלומר הקוטף ומנתק אות א' שהיה בתוך אותיות גּוֹלָה שהם מספר לוּחַ בעבור שיח של בטלה שלו הרי זה ענשו כי ' שֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם ' שמאכילין אותו גחלי רתמים והוא כי רְתָמִים [690] גימטריא תר"ץ יתר מספר אחד על 'לחם תורה' [689] והיינו מדה כנגד מדה תחת אשר לא רצה לאכול לחם תורה כי פסק בתוך דברי תורה בשיח של בטלה נוסף אות אחד על מספר 'לחם תורה' ויהיה אצלו מספר 'רְתָמִים'. ועוד נראה לי בס"ד הטעם ד' מַאֲכִילִין לוֹ גַּחֲלֵי רְתָמִים ' כי דברי תורה נמשלו לתמרים (שיר השירים ז, ח) מה תמרים הללו עולין למעלה מפירות האילנות כן דברי תורה כנגד כולן לכן אות ל שרומז ללימוד גבוה מכל האותיות ואמרתי לכן אמרו בגמרא אכילת תמרים יפה ללימוד (כתובות י:) ולכן זה שביזה דברי תורה שנמשלו לתמרים כי דבר בתוכם שיחה בטילה לכן יתהפכו אצלו אותיות 'תְּמָרִים' לאותיות 'רְתָמִים'.