כדרבי זירא — דחימוץ יותר מדאי שבח הוא לענין חימוץ עיסות אחרות:
והקתני נפל של תרומה תחלה — דהשביח ולבסוף פגם הוא ומודי ר"ש בה:
תלתא בבי — רישא היכא דנפלו כאחת ואשמועינן פלוגתא:
מציעתא — נפל של תרומה תחלה. בבא דסיפא יין שנפל לתוך עדשים. מציעתא נמי אשמעינן דהשביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור:
סיפא דלא משבח כלל — יין בעדשים אסרי רבנן:
רישא — דתרומה אשבחיה בהדי שאור דחולין ברישא והדר פגמה תרוייהו מיבעיא:
לר"ש אצטריך — לאשמועינן דר' שמעון מתיר:
מי גרם לה שתחמץ בשעה אחת איסור — ונמצא דהשביחו ולבסוף פגם ובההיא הא קא מודית לן דאסור:
שניהם השביחו — ולא האיסור לבדו השביחו:
וליתסר — משום משביח ולבסוף פגם דמודי ר"ש בה:
הערלה וכלאי הכרם מצטרפין — אם נפלו שניהם לפחות ממאתים:
והכא — גבי שרץ היינו טעמא דאסור בפגם:
דהא — איסור שרץ חידוש הוא:
דהא מימאיס — ובלאו אזהרה בדילין אינשי מיניה ולמה ליה דאזהר רחמנא עליה ש"מ אפי' נותן טעם לפגם אסור:
אלא מעתה — אי חידוש הוא:
יטמא לח ויבש — שהרי מאוס הוא ובדילי אינשי ממגעו למה ליה דאזהר רחמנא עליה ש"מ אפי' כשהוא יבש מטמא:
אלמה תנן — במסכת נדה (דף נד:) אבל השרץ ושכבת זרע מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין אלא לאו ש"מ לא מאיס שרץ ולאו חידוש ואיצטריך לאזהורי עליה דעובדי כוכבים אכלי:
וליטעמיך שכבת זרע — הא ודאי ממאיס ובדילי אינשי ממגעו וחידוש הוא תטמא לח ויבש:
אלא — שאני לענין טומאה אע"ג דחידוש הוא גזירת הכתוב היא דלח ולא יבש דכתיב כל אשר יפול עליו מהם במותם כעין מותם כשהן לחין:
שכבת זרע אמר רחמנא בראויה להזריע — או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע:
דמתא — עכבר של יישוב מאיס:
עכבר דדברא — אשקור"ל בלע"ז:
