רש"י
בשלמא לדידי דאמינא דבכל איסורין שבתורה נמי היתר מצטרף לאיסור הכא ליכא למימר הכי דמשום דנפישי חולין ואנן לא אמרינן דהיתר מצטרף לאיסור אלא היכא דנפישא מידי דאיסורא וקא משלים ליה היתרא והא דפרכינן לעיל ממקפה ומדוכה אף על גב דנפישי חולין תבלין שאני הואיל ותבלין לטעמא וריחא הוא דעבידי חשיבי להו ולא בטלי והוי כמאן דנפישי:
אלא לדידך כו' כי נפישי חולין מאי הוי הא איכא למיחש דאיכא כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא:
הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן דלא חיישינן ליה לכזית בכדי אכילת פרס:
דילמא ליתן טעם כעיקר הוא דאתא שאם שרה ענבים במים ויש בו טעם יין יהא חייב על הטעם כמו על עיקר הפרי של ענבים ומקמי דמסיים אביי למילתי' מקדים ליה הש"ס לפרוכי:
ודילמא מיין לחודיה הוא דקא בעי דליהוי ביה מובלע בפת כזית:
ולאביי מעיקרא קשיא ליה מאי דקאמר רב דימי דבנזיר בלחוד הוא דאמרי דהיתר מצטרף לאיסור וקא מותיב ליה אביי דבשאר איסורין שבתורה נמי אמרינן הכי והדר אמר ליה דהכא לאו להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא אלא ליתן טעם כעיקר:
בתר דשני ליה רב דימי דבשאר איסורין לא אמרינן היתר מצטרף לאיסור אלא באיסור נזיר בלבד אמר ליה אביי דילמא אפילו לגבי נזיר לא אתא אלא כדי ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים במים כו':
ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם שיש היתר לאיסורו לאחר שלשים:
ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Nazir 37a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain